פס"ד בעניין תביעת איש לפיצוי בגין תביעת כתובה לאחר אישור הסכם הגירושין בו ויתרה האישה על הכתובה

עניינו של פסה"ד הכרעה במחלוקת שהתעוררה בין הצדדים, בענין הגשת תביעת כתובה ע"י האישה, לאחר שגיבשו והוציאו לפועל הסכם גירושין כולל שנחתם על ידם ואושר בביהמ"ש ובמסגרתו חתמה על ויתור על כתובתה.

הצדדים ערכו הסכם גירושין כולל, אשר אושר וקיבל תוקף של פס"ד בבית משפט זה ביום 16.12.2021. לאחר אישור ההסכם, פנו בהסכמה להסדיר את ענין הגירושין בבית הדין הרבני ובמסגרת הדיון שהתקיים בפני ביה"ד הרבני, התעוררה שאלת ויתור האישה על כתובתה. האישה טוענת כי דיין ביה"ד בדיון אמר לה שעליה להגיש תביעת כתובה ובעקבות כך הגישה תביעת כתובה, על אף שבמסגרת הסכם הגירושין שאושר בביהמ"ש צוין כי האישה מוחלת על כתובתה.

במסגרת ההליכים בבית הדין הרבני, במהלך הדיון, הציעו הדיינים הצעת פשרה בענין תביעת הכתובה. האיש מסר הסכמתו להסדר שהוצע תוך שציין כי יגיש תביעה לביהמ"ש בענין הפרת ההסכם שאושר וקיבל תוקף של פס"ד וכך עשה ומכאן התביעה שבכותרת.

בתביעתו עתר האיש תחילה לביטול ההסכם ושיפוי בגין תביעת הכתובה. לאחר קדם המשפט הראשון צמצם תביעתו לרכיב השיפוי, בגין סכום של 100,000 ₪ שחוייב בו בביה"ד הרבני לתשלום בגין כתובתה של האישה.

רקע וטענות הצדדים

1. התובע והנתבעת הם בני זוג לשעבר שנישאו זל"ז ביום XXXXX.

   לאחר כמעט 40 שנות נישואין עלו יחסיהם של הצדדים על שרטון. הצדדים ניסו ליישב המחלוקות, משניסיונותיהם לא צלחו, ושעה שלטענתם רצו לסיים את מערכת היחסים בהסכמות ובצורה נעימה, הם פנו להליך של גישור בפני עו"ד ערן ברוך.

2. ביום 25.11.2021, לאחר תהליך ממושך, הגיעו הצדדים להסכמות וחתמו על הסכם גירושין (להלן: "ההסכם") בסיועו של המגשר.

3. ביום 16.12.2021, הגיעו הצדדים לבית משפט זה, בליווי עו"ד ברוך, לדיון בבקשתם לאישור ההסכם ומתן תוקף של פסק דין להסכם (להלן: "הדיון בבית משפט" או "הדיון לאישור הסכם").

4. במסגרת הדיון לאישור ההסכם, הצהירו הצדדים לפרוטוקול כי הבינו את תוכנו של ההסכם וחתמו עליו מרצונם הטוב והחופשי.

5. בדיון לאישור ההסכם בית המשפט הסביר לצדדים את תוכן ההסכם בשפה פשוטה. הצדדים אישרו בפני בית המשפט שהם מבינים את ההסכם וחתמו עליו מרצונם החופשי.

6. בזיקה למחלוקת יצוין כי כמקובל, בית המשפט לא אישר את האמור בסעיף 13 בהסכם שנגע לעניינים שהינם בסמכות ייחודית של בית הדין הרבני.

7. ימים ספורים לאחר אישור ההסכם, הגיש התובע בקשה מוסכמת לביה"ד על מנת שייקבע מועד לסידור הגט, כפי שהוסכם בין הצדדים. עולה מטענות הצדדים כי התובע הגיש לבית הדין טופס שנחתם ע"י שני הצדדים.

8. מטיעוני הצדדים עולה כי שניהם התייצבו לדיון שנקבע בבית הדין הרבני, כאשר בדיון זה, ביקש הדיין, כך לטענתם, עותק מהכתובה שנערכה במועד נישואיהם. נטען כי האיש הגיש את הכתובה לעיון בית הדין ולאחר שהכתובה היתה לעיני בית הדין, ככל הנראה שוחח איתם דיין בית הדין ביחס לשאלת פסיקת הכתובה. האישה, כך נטען, בעקבות אותה שיחה ולאחר שלכאורה נזכרה שבית המשפט לענייני משפחה לא נתן תוקף של פסק דין לסעיף 13 להסכם הגירושין בענין הכתובה והגירושין, מצאה לנכון להגיש לאחר מכן תביעת כתובה.

9. יובהר כאמור, גם ביחס למתואר בסע' 8, כי שני הצדדים לא הסבירו די ולא גיבו באסמכתאות את עניין הגשת התביעות לביה"ד הרבני ומהלך הדיונים שם, אך אין מחלוקת כי ביום 13.9.2022 הגישה הנתבעת תביעה לבית הדין הרבני ובה תבעה כתובה ופיצויים.

10. אין גם מחלוקת כי במסגרת הדיון בבית הדין הרבני בתאריך 7.11.2022 הגיעו הצדדים להסכמות אשר קיבלו תוקף של פסק דין (להלן: "פסק הדין של בית הדין הרבני") לפיו התובע ישלם לנתבעת סך של 100,000 ₪. סכום הכתובה המלא היה 1,000,000 ₪.

     

    טענות התובע בכתב התביעה

     

11. לטענת התובע ביום 7.9.2022, לאחר שמילא את כל התחייבויות הנובעות מן ההסכם, הגיש תביעה לקבלת גט בבית הדין הרבני, בהתאם להסכם.

12. עוד טוען התובע, כי ביום 13.9.22 הגישה גם הנתבעת תביעה לקבלת גט, וזאת מבלי לידעו ומבלי למסור לו עותק מן התביעה.

13. בהמשך לכך, לטענת התובע, ביום 9.11.2022, כשהגיעו לבית הדין הרבני לדיון בדבר הגט, עמדה הנתבעת על תנאים בסידור הגט ודרשה תשלום כתובה.

    בכך, לטענת התובע חזרה בה הנתבעת מן ההסכמות והפרה את ההסכם.

14. התובע טוען גם כי, על פי הוראות ההסכם הנתבעת לא הייתה רשאית להגיש תביעה לכתובה הן בשל כך שההסכם כולל סעיף העדר תביעות והן בשל ס' ספציפי המתייחס לוויתור על כתובה (ס' 13.6 להסכם).

15. לטענת התובע, ההסכם נערך בפני עו"ד ומגשר שהינו חבר של הנתבעת, שהיא עצמה הציעה אותו ואשר בדק וראה את כל המסמכים הרלוונטיים לצדדים, בטרם יצר את ההסכם. עוד מציין התובע כי ההסכם הסופי נוצר כתוצאה מעבודה יסודית, קשה ומאומצת.

16. התובע טוען גם כי הנתבעת במעשיה פעלה בחוסר תום לב מובהק תוך הטעיית בית הדין הרבני והפעלת לחץ פסול על התובע שהגיע לבית הדין הרבני ללא ייצוג והובהר לו שאו שישלם 100 אלף ש"ח בעבור הכתובה או מליון ש"ח.

17. לטענת התובע בדיון בבית הדין הרבני, נאמר לנתבעת מפורשות כי אם היא תעמוד על הכתובה, הוא יתבע בבית המשפט את ביטול ההסכם.

18. התובע העלה בכתב תביעתו גם טענות על הפרת ההסכם בין הצדדים מטעמים נוספים- איחור במועד קיום ההסכם, תוך ויתור מטעמו.

19. לטענת התובע, ביום 3.1.2023 נשלח לתובעת מכתב התראה בטרם נקיטת הליכים והתביעה הוגשה רק לאחר שלא נותרה אפשרות אחרת.

     

    טענות הנתבעת בכתב ההגנה

     

20. הנתבעת טוענת כי היא לא הפרה את ההסכם ובוודאי לא הפרה סעיף שאושר וקיבל תוקף של פסק דין. שכן, שעה שהקריא בית המשפט את ההסכם לצדדים, קודם לאישורו, העיר באופן מפורש כי אינו מאשר את ס' 13 להסכם.

21. הנתבעת טוענת עוד כי התובע אשר שמע והבין כי בית המשפט לא מאשר את ס' 13, הסכים בכל זאת לאישור ההסכם.

22. עוד לטענת הנתבעת, החיוב של התובע בכתובה נבע מהסכמתו שנחתמה וקיבלה תוקף של פסק דין בבית הדין הרבני האזורי ביום 7.11.2022. התובע הסכים לשלם את הסכום של 100,000 ₪ שהנו עשרה אחוזים מסכום הכתובה המלא.

23. הנתבעת טוענת כי התובע עוד לא שילם את הסכום ובכך הפר את הסכם הגירושין שנחתם בבית הדין הרבני.

24. הנתבעת אף טוענת כי התובע הגיש בקשות לביטול פסק הדין בבית הדין הרבני ובקשותיו נדחו.

25. לטענת הנתבעת היא לא ויתרה על כתובתה בהסכם בבית המשפט גם מן הטעם שלא הוכחה גמירות דעתה.

26. עוד לטענת הנתבעת היא עשתה במסגרת ההסכם שאושר בבית המשפט, ויתורים כלכליים בשווי של מאות אלפי שקלים.

27. הנתבעת טענה אף כי מקריאת ההסכם, עולה כי בירור הכתובה לא הובא בחשבון בעת איזון המשאבים.

28. הנתבעת מכחישה את טענת התובע כי הודיע לה שיבקש לבטל את ההסכם, ולטענתה נאמר לה בחצי משפט כי התובע יתבע בגין הפרת תשלומים ומועדם.

29. לטענת הנתבעת סעיף היעדר תביעות כללי אינו גובר על זכויות ובוודאי לא זכות הלכתית ככתובה.

30. עוד טוענת הנתבעת כי התובע בחר מרצונו החופשי לחתום על ההסכם בבית הדין הרבני מבלי שמישהו הכריחו.

31. הנתבעת טוענת גם כי אם יבוטל ההסכם בשלב זה, והגלגל יחזור לאחור, היא תהיה זכאית לסכומים הרבה יותר גבוהים ועל כן אינה חושבת שזה רצון התובע.

32. הנתבעת טוענת גם כי בחישוב שביצעו הצדדים עם המגשר, ככל והיו מבצעים איזון משאבים כללי, על התובע היה לשלם לה עוד סך של 570,000 ₪ עליהם ויתרה.

     

    דיון והכרעה

     

    מעמדו ותוקפו של הסכם גירושין כולל המקבל אישור ותוקף של פס"ד בביהמ"ש

     

33. בענייננו, נפגשים, שמא מתנגשים, שני עולמות משפטיים, שלמעשה אמורים להוות עולם משפטי אחד, שבו דרות יחד מערכת המשפט האזרחית ומערכת הדין הדתי. זאת, שעה שהסכם גירושין כולל מכיל לרוב הן הסכמות מעולם המשפט האזרחי והן הסכמות מעולם הנישואין והגירושין ההלכתי דתי.

34. על פי רוב בני זוג עורכים הסכם גירושין ובו פשרות ו/או ויתורים ו/או הסכמות המושתתות על התפיסה של ההסכם כעיסקת חבילה כוללת, המוחלת הן על סוגיות שהן בסמכותו הייחודית של ביה"ד הדתי והן התייחסות לסוגיות אזרחיות שמצויות בסמכות בית המשפט למשפחה ומאושרות מכוח הוראות חוק יחסי ממון/חוק חלוקת חסכון פנסיוני/חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות/חוק ופסיקה הנוגעים למזונות וכן הלאה וכן הלאה.

    לענין זה ר' תמ"ש (נצ') 7450-09-13 מ.א. נ' א.א. (פורסם בנבו, 27.01.2014) (להלן: "עניין מ.א"). 

35. על ייחודיות ומורכבות תוכנם של הסכמי גירושין הכוללים התייחסות לכלל תחומי החיים של התא המשפחתי ניתן אף ללמוד מפסה"ד שניתן ע"י כב' הרב גרוזמן בביה"ד הרבני בתיק פ"ת 1219031 פלונית נ' פלוני (פורסם בנבו, 27.05.2019) וכך שם:

    "כמו כן, לעולם אין לבחון אם הסכם הוא מאוזן או לא, לפי השווי שכל אחד מהצדדים קיבל, אלא הסכם מאוזן נקבע לפי מתן מענה הולם לצרכים והרצונות החשובים לכל צד, רצונות שלעיתים הם בעלי ערך עצום לצד אחד, ועל כן הוא מוכן לוותר יותר בנושא אחר. לדוגמא: יום ביומו אנשים מוותרים על כספים רבים מזונות ילדים ועוד ובלבד שהמשמורת תהיה אצלם, האם נקבל טענת ב"כ שאומר שאין זה מאוזן כי רוב הכסף נשאר אצל צד אחד, כאשר לצד השני היה שווה יותר מכל הון שבעולם שהילדים יישארו במשמרתו. אין לשאול היכן האיזון כאשר האיזון נמדד לא בשווי אלא בערך סובייקטיבי, בחשיבותו ובנחיצותו לכל אחד מהצדדים."

36. בענייננו, כמו בעניינם של אלפי בני זוג בכל שנה, אושר הסכם גירושין כולל שהוגדר ע"י הצדדים כהסכם גירושין, במסגרתו ביקשו לאשר הסכמות שגובשו על ידם לאחר תהליך ממושך של שנה וחצי שבו השתתפו בסיוע מגשר שהוא גם עורך דין, שעוסק בתחום דיני המשפחה, ואשר אף התייצב בפני בית המשפט ומסר את התרשמותו ועדותו ביחס להליך הגישור.

37. על הסכם גירושין, ככל הסכם חלים דיני החוזים. בהסכם גירושין, לרוב יהיו כלולות הוראות ממגוון תחומי החיים של בנה"ז שעורכים את ההסכם (התחשבנות כספית, חלוקת זמני שהות עם הילדים, מזונות הילדים, מזונות האישה, החזר חובות וכיוצ"ב) ועסקינן בהסכם מורכב ומיוחד שכלל ההוראות בו תלויות האחת באחרת, משפיעות האחת על האחרת לרבות הוראות שכלל אינן מצויות בסמכות אישור של ביהמ"ש לענייני משפחה ומצויות בסמכות ייחודית של בית הדין הרבני ועדיין, כלל הוראות ההסכם שלובות זו בזו, ארוגות זו בזו, וקיומה של הוראה אחת כרוך בקיומן של יתר ההוראות.

38. כל הסכם המאושר בביהמ"ש מכיל בתוכו הן את היסוד ההסכמי ביחסי הצדדים והן את יסוד ומשמעויות פסק הדין שאישר את ההסכמות בין הצדדים (ראה ע"א 601/88 עזבון רודה ז"ל נ' שרייבר (פורסם בנבו, 15.4.1993).

39. בענייננו יש חשיבות יתרה לבחינת תכלית ההסכם ומשמעויות פסק הדין שאישר את ההסכם.

    אישור ביהמ"ש את ההסכם מעניק להסכם תוקף מיוחד שמטיל מגבלות כבדות על האפשרות לחרוג מהאמור בו. ראו לענין זה את פסה"ד של ביהמ"ש העליון בעניין ע"א 359/86 קוך נגד קוך פד"י לט (3) 421 (1986), וכך שם:

     

    "ספק בלבי אם לאחר קבלת אישור להסכם ממון בין בני זוג במעמד של שופט, דיין או עורך נישואין וכו', יכול בן זוג להישמע בטענה שכרת את ההסכם בניגוד להצהרתו, מרצונו הטוב והחופשי."

40. יתר על כן, מעבר למשקלו המשמעותי של הסכם שקיבל תוקף של פס"ד, הלכה פסוקה היא, כי בשל מורכבותו אין הסכם הגירושין ניתן להפרדה לחלקים, כך שבמקרה של הפרת אחד מחלקיו קמה הזכות לבטל את החלק שהופר (ע"א 105/83 מנשה נ' מנשה, פ"ד לח(4) 635 (1985) (להלן: "הלכת מנשה").

    העניין רלוונטי לעניינו, כי לא ניתן לבודד ולהפריד את סוגית ויתור האישה על הכתובה על פי האמור בהסכם הכולל שהוגש לאישור בית המשפט, כמו גם כל רכיב אחר בהסכמות, למשל ויתור כספי כזה או אחר, או עצם ההסכמה של בני הזוג להתגרש זה מזה. על כן, בעצם העובדה שלאחר אישור ההסכם בוחר אחד מהצדדים לבודד בצורה מלאכותית רכיב אחד מתוך ההסכם, בטענה שהוא לכאורה אינו מהווה חלק מההסכם שכן הוא מצוי בסמכות ייחודית של ערכאה אחרת, יש כדי להוות בסיס מוצדק לתביעה לשיפוי, בגין הנזק שנגרם לצד שנפגע, כתוצאה מהפרת אחת מהוראות ההסכם הכולל.

     

41. הצדדים ערכו הסכם גירושין כולל, אותו הביאו בפני ביהמ"ש וביקשו לאשרו, תוך שהם כוללים בתוכו את ההסכמה להתגרש ואת ויתור האישה על כתובתה ועל מזונותיה. בהמשך לכך, האישה עתרה לפסיקת כתובה וזאת למרות שחלק ממארג ההסכמות כלל בתוכו את הויתור שלה על תביעת כתובתה.

     

    תוקפן של הסכמות שמצויות בהסכם שאושר בביהמ"ש

    אך מצויות בסמכות ייחודית של ביה"ד הדתי

     

42. מובהר כי הדין המחייב וההלכה הפסוקה מלמדים אותנו כי גם להתחייבויות (הלכתיות וממוניות) שנתונות לסמכות שיפוט ייחודית של בית הדין הרבני ואשר נכללות בהסכם שנערך בבית המשפט לענייני משפחה ישנו תוקף חוזי. חוזה וחיובים מכוחו יש לקיים בתום לב (עפ"י סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973). ראו לענין זה פסה"ד של כב' השופט אסף זגורי בתמש (נצ') 42381-01-14 א.ק נ' ר.א (פורסם בנבו, 7.12.2014) (להלן: "עניין א.ק")

    גם בתיה"ד הרבניים נדרשו בפסיקה ענפה לסוגייה זו ועמדתם היתה אחת: ראו בתיק (חי') ‏1046992 (פורסם בנבו, 26.11.2017)

    "העמדה העקרונית של בית הדין היא כי אף שהסכם כזה או אחר אינו "סימטרי" ולעתים נראה כאינו שוויוני, אל לנו להתערב בהסכמת הצדדים שהביאה להסכם, משום שלעתים, שיקולים כאלו או אחרים מביאים אדם לסבור כי בנסיבות המצב שלפניו, ההסכם הזה כדאי לו, ולא אנו נטיל "וטו" על הסכמת צד להסכם, הסכמה שהייתה כדאית לו בעת עריכתו, אף שכיום הוא מלין על כך.

    וראה האמור בתמ"ש 23200/96 [פורסם בנבו] באשר להתערבות ערכאה שיפוטית בהסכם שנערך על ידי שני צדדים:

    יש לא אחת, שבן זוג, כדי לקדם גירושין או שלום בית, מסכים לתנאים שהם מבחינה אובייקטיבית גרועים, אך מחישים את שלום הבית או הגירושין. שיקולי כדאיות של בן הזוג, אינם עילה להתערבות בית המשפט בהסכמים שנכרתו בין בני זוג ואושרו כדין.

    אף אם נניח כי היו בהסכם זה תנאים הנראים בלתי סבירים, עדיין אין בכך כדי לבטל הסכם שנחתם על ידי שני צדדים. הסברא היא שייתכן וכדי לסיים את הסכסוך, צד אחד מוכן אף לוויתורים מופלגים. סברא זו מופיעה גם בפסקי דין אזרחים, וראה בענין זה מה שנכתב בע"א 537/82 (ברק נ' ברק פד"י לח(4, 626):

    הצדדים להתקשרות הם הדואגים לענייניהם וכו', אפשר שצד זה, המתקשר בחוזה, מודע לכך כי ההישגים הם בעיקר לזולתו, ובכל זאת, מטעמים הרצויים לו, הוא מתקשר באותו הסכם. אל לו לבית המשפט להתערב בכגון דא וכו'. "

     

    חובת קיום הסכמים בתום לב

43. על צדדים שחותמים על הסכם גירושין ומביאים אותו לאישור בית המשפט, חלה חובת תום הלב בקיום הסכם הגירושין בין אם הוראות ההסכם אושרו במלואן ע"י בית המשפט לענייני משפחה ובין אם אושרו בחלקן ע"י בית המשפט לענייני משפחה ובחלקן האחר, מצויות בסמכות אישור של הערכאה הדתית. גם אם בית המשפט לענייני משפחה מאשר אך ורק את החלקים שבסמכותו לאשר, אין משמעות הדבר כי בכך מבוטלות או מאבדות כל משקל או מעמד, ההסכמות האחרות שמצויות למעשה בסמכות הערכאה הדתית.

44. אמת היא כי נשאלת השאלה מדוע למרות האמור לעיל, הפרקטיקה הנוהגת איננה יצירת שני הסכמים נפרדים, כאשר אחד מהם יובא לאישור הערכאה האזרחית והאחר לאישור הערכאה הדתית ועל כך, כבר השיב בחוכמה ובפירוט חברי כב' השופט אסף זגורי, בפסק הדין בעניין א.ק אשר אוזכר לעיל וכאמור שם:

     

    "58.1.ראשית, כאשר תביעת כתובה על הפרק במסגרת סכסוך גירושין בין בני

    זוג וכאשר בהסכם מסכימים הצדדים כי הוא מביא לסילוק הדדי של התביעות, אך ברור כי גם תביעה שמתנהלת בערכאה אחרת תסולק והסכסוך אכן יסתיים. במקרה שלפניי, תביעת הכתובה או דרישת הכתובה הייתה "ברקע" המו"מ לקראת החתימה ואישור ההסכם. רוצה לומר, כי מדובר היה בעניין שעמד על הפרק כבר במסגרת ההתדיינות הקודמת שבין הצדדים.

    58.2.שנית, בהסכם גירושין יש לדאוג לסילוק כל התביעות הכספיות ההדדיות האפשריות בין הצדדים, גם אם אין תביעה תלויה ועומדת לכתובה, אך יש חשש כי תוגש תביעה שכזו.

    58.3.שלישית וכהמשך ישיר לאמור לעיל, הפסיקה קובעת, כי ויתור על כתובה חייב להיות מצוין במפורש בהסכם הגירושין ולא כך שניתן יהיה להסיקו מכללא (תמ"ש (ת"א) 2560/99 עמר נ' עמר, 15/7/2001, פורסם במאגרים [פורסם בנבו] ; תמ"ש (ת"א) 20433/03 ש.ע. מ. נ' ר. ר. 21/01/2008, פורסם במאגרים [פורסם בנבו])).

    58.4.רביעית, בנסיבות מקרה דנן, ברור כי ללא ויתור ומחילה של האשה על הכתובה לא היה מסכים האיש ליתר ההסדרים שנקבעו בהסכם.

    58.5.חמישית, אף בית הדין הרבני מודע לכך שבני זוג עורכים הסכם כולל ומאשרים אותו בבית המשפט והם לוקחים בחשבון את ויתורה של האשה על הכתובה כחלק מההתחייבויות וההסכמות ההדדיות (במישור החוזי).

    59.הנה כי-כן, חובה היה על הצדדים להתייחס לסוגיית הכתובה בהסכם הגירושין. אמנם אין תוקף הלכתי לאישור השיפוטי של בית המשפט בדבר התחייבותם של הצדדים לסדר גט או לוותר על כתובה, אך גם בית הדין הדתי הפועל על פי ההלכה, מודע להיבט החוזי של ההסכמות ונוהג בזהירות שמא אי מתן התייחסות כלל להסכמה הלכתית מסוימת (ויתור על כתובה או לסדר גט) לא יביא לבטלות הסכם ממון כולל ולהחרפת הסכסוך המשפחתי. התנהלות זו של בית הדין הרבני ראויה לציון מיוחד באשר היא מאפשרת קידום משמעותי של אמון הציבור בבתי המשפט ובבתי הדין מצד אחד, ומעודדת יישוב סכסוכים משפחתיים באמצעות הסכמות. "

     

45. עולה מעיון בהסכם וכן מחקירת המגשר עו"ד ערן ברוך, באמצעותו ערכו הצדדים הליך גישור ארוך שנמשך שנה וחצי וכלל פגישות רבות ושעות רבות של שיח, כי הסכם הגירושין בעניינם של הצדדים כלל באופן מהותי ויתור האישה על כתובתה. יתר על כן, על פי דרישת הפסיקה שהוזכרה לעיל, התחייבות האישה לוותר על כתובתה היתה חלק מהטעמים והשיקולים לעריכת ההסכם ורכיביו הכספיים כפי שנערך, נכתב, נחתם ואושר על ידי הצדדים בבימ"ש זה.

    יוער ויודגש כי בהסכם לא נכתב כי הויתור על הכתובה מצוין כבדרך אגב, לא צוין כי הויתור על הכתובה הינו בתנאי מסוים או לפרק זמן מסוים ומשכך לוויתור, בהיותו תניה חוזית בהסכם הגירושין, יש תוקף חוזי מחייב ובעל השלכות גם אם לא אושר בבית הדין הרבני, אלא בביהמ"ש לענייני משפחה.

46. כאמור בפסק דינו של חברי, כב' השופט אסף זגורי בעניין מ.א. שאוזכר לעיל, כפי שבית המשפט אינו מתיר "תכסיסנות גט" של בעלים המעכבים סידור גט בבית הדין הרבני חרף מתן הסכמה לכך בבית המשפט, כך לא יתיר "תכסיסנות כתובה" של נשים במטרה למצב עצמן בעמדה טובה יותר בסכסוך הרכושי הנוגע לאיזון המשאבים. תם הלב חל על שני הצדדים.

     

    חקירת המגשר

     

47. התרשמתי כי חקירת המגשר הינה אבן יסוד מאוד משמעותית בהבנת נסיבות תיק זה. המגשר הכיר היטב את שני הצדדים וזכר היטב בחקירתו את הליך הגישור. המגשר העיד שהוא זוכר את התיק ואת ההסכם וכן יש לו הכרות מוקדמת עם שני הצדדים (עמ' 2 לפרוטוקול הדיון מיום 9.7.2024, שורות 30-33)

48. ניתן ללמוד מחקירת המגשר כי הצדדים הציגו במהלך תהליך הגישור מסמכים רבים (עמ' 3 לפרוטוקול הדיון מיום 9.7.2024, שו' 25-28), לא השאירו אבן שלא הפכו בניסיון ללבן את כל המחלוקות ביניהם (עמ' 2 לפרוטוקול הדיון מיום 9.7.2024, שורות 37-38).

    המגשר הדגיש בעדותו כי "היו כל מיני ויתורים משני הצדדים במסגרת ההסכם" (עמ' 5 לפרוטוקול הדיון מיום 9.7.2024 , שורות 7-18).

49. ביחס לשאלה שבמחלוקת בענין הכתובה, הבהיר המגשר בעדותו כי הסביר מספר פעמים לצדדים גם את ענייני הכתובה וגם את המשמעות החוזית של ההסכם עליו חתמו (עמ' 6 לפרוטוקול הדיון מיום 9.7.2024). יתרה מכך, המגשר אף העיד כי אפשרות תביעת הכתובה כלל לא עלתה במהלך הגישור ומשכך גם הצדדים כלל לא שוחחו על סכום הכתובה (עמ' 7 לפרוטוקול הדיון מיום 9.7.2024) והדגיש כי לאחר אישור ההסכם בבית המשפט, לאחר שהצדדים שמעו כי סעיף 13 להסכם נמצא בסמכות ייחודית של בית הדין הרבני, הוא יצא החוצה עם הצדדים, הסביר להם את המשמעות של פניה לבית הדין הרבני לצורך הסדרת הגט, ומציין כי גם במסגרת שיח זה לאחר הדיון במעמד הצדדים בבית המשפט, לא עלתה האפשרות של תביעת כתובה (עמ' 6 לפרוטוקול הדיון מיום 9.7.2024 ).

50. המגשר הבהיר בעדותו כי להבנתו ולטעמו סוגית הכתובה הוסדרה במסגרת ההסכם החוזי וזה היה ברור ולא משתמע בשום צורה או בדרך אחרת. עוד ציין כי לא פעם אמר לנתבעת כי כל שהיא תתבע כתובה בבית הדין הרבני, היא עשויה להיתבע בבית המשפט מבחינה חוזית בגין הפרת החוזה. (עמ' 6 לפרוטוקול הדיון מיום 9.7.2024 וכן עמ' 8 לפרוטוקול הדיון מיום 9.7.2024 ).

     

     

    מעמדו של סעיף ויתור הכתובה

51. במסגרת פסק דין זה, דן בית המשפט בשאלת תוקפו של סעיף 13 להסכם הגירושין, אשר אושר בין הצדדים וקיבל תוקף של פסק דין. יובהר כי אמנם ביהמ"ש לא אישר סעיף זה אך לא התוקף השיפוטי של הסכם הופך אותו מחייב. חתימת הצדדים הופכת הסכם למחייב .

    עוד מצאתי לציין בנקודה זו כי האמור בסעיף 13 להסכם בין הצדדים כלל איננו חריג, מדובר בסעיף שמקובל לנסחו באופן שבו נוסח גם במסגרת הסכם הגירושין של הצדדים שבענייננו, ולהלן אביא תוכנו :

    "13.ביצוע הגט

    13.1 הצדדים יתגרשו זמ"ז בגט פיטורין כדמו"י בבית הדין הרבני האזורי בבאר

    שבע.

    13.2 הצדדים יופיעו לכל ישיבה שתיקבע לצורך סידור הגט וביצועו ולכל דיון אחר בבית הדין הרבני.

    13.3 במעמד החתימה על הסכם זה יחתמו הצדדים על בקשה משותפת לגירושין לבית המשפט לענייני משפחה ולבית הדין הרבני.

    13.4 כל אחד מהצדדים יהיה רשאי להגיש את הבקשה המשותפת לבית הדין הרבני לפי שיקול דעתו. סידור הגט יהא, ככל האפשר, בתוך 60 יום מיום אישור ההסכם.

    13.5 הצדדים יביעו בפני בית הדין הרבני את הסכמתם להתגרש זמ"ז ובמעמד סידור הגט ייתן פלוני לפלונית פיטורין ופלונית תקבל מפלוני את גיטה.

    13.6 בכפוף לסידור הגט, מוותרת פלונית בוויתור מלא על כתובתה (עיקר ותוספת) ומזונותיה מכל מין וסוג שהוא. "

52. הנתבעת מבססת את טענותיה על הפרדה מלאכותית שבמסגרתה לכאורה סעיף 13 להסכם הגירושין הכולל "נקלע" להסכם הכולל ואיננו מהווה חלק ממנו. לא ניתן לקבל טענה זו, שכן מדובר בצדדים שפנו להליך גישור אותו ערכו לאורך זמן, ובנקל ככל שהיו חפצים להפריד בין הסוגיות המצויות בסמכותו של בית הדין הרבני, לבין הסוגיות המצויות בסמכות בית משפט למשפחה יכלו ליצור שני הסכמים נפרדים. הצדדים בחרו לעשות הסכם אחד כולל ובכך החילו על עצמם את החובה לראות בהסכם הכולל כהסכם מגובש אחד, שיש קשר בלתי ניתן לניתוק בין הוראותיו השונות.

    לעניין זה ר' הלכת מנשה שאוזכרה לעיל:

    " בשל מורכבתו אין הסכם הגירושין ניתן להפרדה לחלקים, כך שבמקרה של

    הפרת אחד מחלקיו, קמה הזכות לבטל את החלק שהופר.......

    ......אף כי הסכם הגירושין מחולק לפרקים והוא דן בנפרד א) בעצם הגירושין, ב) בהחזקת הילדים, ג) בבעיות רכוש, ד) במזונות הילדיםאין אלה התחייבויות נפרדות, הניתנות להפרדה לחלקים, ואיןאתה יכול לומר, כי מול התחייבות ספציפית מצד המערער עומדת התחייבות המשיבה, עד כי ניתן לבודד פרק כלשהו ממכלול ההסכם ולבטל רק אותו חלק".

     

    עוד רלוונטיים לעניין זה דבריה של פרופ' גבריאלה שלו בספרה דיני חוזים (מהדורה שניה), התשנ"ה, עמ' 557 :

    "... חוזה שההתחייבויות שבו שלובות ואחוזות זו בזו ואינן ניתנות לניתוק אינו ניתן להפרדה לחלקים. כך למשל נקבע בפסיקה כי הסכם גירושין כולל ומורכב אינו ניתן להפרדה לחלקים".

     

53. הלכה פסוקה זו שזורה לאורך שנים בפסיקה עקבית ויציבה בענייני המעמד האישי ודיני החוזים בין בני זוג, המהווים חלק מסוגיות המעמד האישי.

    בעמ"ש (חיפה) 22617-09-19 א' ש' נ' ב' ש' (פורסם בנבו, 23.12.2020) חזר כב' השופטג'איוסי על ההלכה בציינו:

    "...... בפסיקה עקבית וארוכת-שנים קבע בית המשפט העליון, כי הסכמות אליהן הגיעו הצדדים בהסכמי גירושין, שלובות זו בזו, ומפאת מורכבותן, יש לקוראן כמקשה אחת. "

     

54. בהמשך לאמור לעיל, הרי שבענייננו הסכמות הצדדים מדברות בעד עצמן ומנוסחות באופן שאין לו צורך בפרשנות מרחיבה וכך מן ההסכם :

    "הצדדים מצהירים בזה שההתחייבויות הנ"ל בהסכם זה נעשו כדין וכחוק והם כורכים את ההסדרים וההתחייבויות והזכויות בהסכם."

     

55. יודגש, לא זו בלבד שהפסיקה חוזרת ומדגישה כי לא ניתן להפריד בין חלקיו של הסכם גירושין, אלא הדגש הנוסף הוא כי אסור לנו לבחון אפשרות כזו, לאחר שמרבית מן ההסכמות או אפילו רק חלקן, כבר בוצעו ע"י הצדדים.

    באותה מידה שלא היינו מקבלים מציאות שבה לאחר אישור הסכם גירושין כולל שבו מתחייבים הצדדים להתגרש, בוחר גבר לעגן את אשתו ולטעון כי ההסכמה להתגרש המצוינת בהסכם הכולל איננה מחייבת אותו שכן היא מצויה בסמכות ייחודית של הערכאה הדתית, כך לא ניתן לקבל מציאות שבה לאחר אישור הסכם גירושין כולל, בוחרת אישה לעתור לתביעת כתובתה, למרות שבמסגרת ההסכם הכולל שגובש לאחר משא ומתן ארוך שנמשך שנה וחצי, היא התחייבה לוותר על כתובתה ועל מזונותיה.

     

    שאלת גמירות דעת האישה ביחס לויתור על כתובה

     

56. כאמור ומכל המקובץ לעיל הרי שהסכמים יש לכבד וחלה חובה מוגברת לכבד הסכמים שעברו את אישורה של הערכאה השיפוטית. במיוחד אמורים הדברים, כאשר צדדים מבקשים לאשר הסכם כולל, שמכיל בתוכו הוראות מורכבות של התחשבנות משפחתית ארוכת שנים.

57. עסקינן בצדדים שהיו נשואים עשרות שנים ובבואם להכריע בשאלת פירוק התא המשפחתי, פעלו על פי כל הכללים, הביעו נכונות לקיים שיח במסגרת הליך גישור, הציגו את התמונה המלאה זה בפני האחר, פנו למגשר בשיתוף פעולה ובמשך 18 חודשים לאורך מספר רב של מפגשים, כל אחד מהם היה חופשי להעלות כל דרישה שהיה ברצונו לדון בה, זאת טרם ננעלה ע"י הצדדים עצמם אפשרות להעלאת מחלוקות נוספות, כאמור בסעיף 12 להסכם הגירושין, שהוגדר על ידם כסעיף העדר תביעות וכאמור שם:

     

    "12. העדר תביעות.

    12.1הצדדים מצהירים שעם חתימתם על הסכם זה ובכפוף לביצועו, אין להם כל תביעות ו/או טענות זה לזו, פרט לאמור בהסכם זה ולא תהינה להם האחד ממשנהו כל תביעות, דרישות ו/או טענות מכן סוג ומן שהם, בכל הכרוך ו/או נובע ו/או קשור בנישואיהם וברכושם ו/או ברכושו של כל אחד מהצדדים ו/או במוניטין עסקי או אחר ו/או בנכסי קריירה ו/או בפערי הכנסות לגבי כל התנאים והחיובים המוסכמים והמפורטים בהסכם.

    12.2בכפוף לאמור בהסכם זה, ולביצועו המלא ובכפוף לסידור הגט וביצועו,

    מצהירים הצדדים כי אין ולא תהיה למי מהם בעתיד כל טענה ו/או תביעה כספית ו/או קניינית ו/או אחרת, האחד כלפי משנהו או האחד כלפי נציגו ו/או שליחו, ו/או מי מטעמו של משנהו הן במישרין והן בעקיפין. הן לעבר, הווה ועתיד, לרבות בכל ענין הנובע מההליכים המשפטיים, ממשבר הנישואין וכל הקשור מקשר הנישואין של הצדדים."

     

58. הצדדים בענייננו לא הסתפקו באמור בסעיף 12 שהובא לעיל, אלא הוסיפו סעיף נוסף שכותרתו, אישור הסכם הגירושין, וכך בחרו להוסיף להסכם שאושר ביניהם:

     

    "14.1הצדדים מאשרים ומצהירים בזאת כי הסכם זה נעשה מרצונם הטוב

    והחופשי, ללא לחץ ו/או כפיה כלשהי, לאחר שקראו את תוכנו והבינו היטב את משמעותו ותוצאותיו, ולאחר שכל אחד מן הצדדים קיבל יעוץ מתאים לגבי הסכם זה. "

     

59. בכל הנוגע לטענת הנתבעת ביחס לאי גמירות דעתה בענין הכתובה וכי לא הבינה כי התביעה מהווה הפרת הסכם, לא מצאתי לקבל טענה זו.

    מעבר לאמור בפסק דין זה, בכל הנוגע לכך שהמגשר בעצמו אמר לצדדים מספר פעמים כי לא ניתן יהיה לתבוע כתובה, הרי שעולה מעיון בפרוטוקול הדיון בבית הדין הרבני מיום 7.11.2022, כי האיש ציין בפרוטוקול הדיון כי הוא יתבע את האישה ככל שיחויב בתשלום כתובה, ואף עולה כי בית הדין שואל את האיש האם האיזון של כלל הזכויות כלל את הכתובה והבעל משיב בחיוב (עמ' 21 לפרוטוקול בית הדין הרבני, נספח 5 לתיק המוצגים מטעם הנתבעת).

60. לא יכולה להיות מחלוקת כי הנתבעת יודעת קרוא וכתוב, קראה את ההסכם לא פעם, חתמה עליו בעצמה, כפי שהצהירה בפני ביהמ"ש ובהסכם כתוב במפורש כי היא מוותרת ומוחלת על כתובתה ומזונותיה.

61. בחקירתה הצהירה הנתבעת כי חתמה על ההסכם מתוך כוונה ברורה לוותר על כתובתה וכי ידעה במועד אישור ההסכם כי מוותרת על כתובתה, אך "עלה לה רעיון" לתבוע את הכתובה רק לאחר שבית המשפט ציין בפרוטוקול כי אין בסמכותו לאשר את סעיף 13 להסכם, בהיות הדבר בסמכות בית הדין הרבני.

    זה המקום לציין כי הנתבעת הציגה מס' גרסאות בענין זה.

    כך למשל טענה כי אם בית המשפט לא היה מחריג את עניין הכתובה אולי הייתה "עושה חישוב מסלול מחדש ואולי גם לא חותמת". בהמשך טענה כי הייתה לה כוונה לחתום, גם לאחר שבית המשפט החריג את ס' 13 ולא התכוונה להפר את ההסכם. כאשר בית המשפט הקשה עליה עוד וניסה להבין את הסתירה שבאמירותיה, טענה התובעת שחתמה על ההסכם "כי לא ידעתי שמגיע לי משהו אחר" ורגע לאחר מכן כאשר בית המשפט שאל שוב ושוב מדוע חתמה על ההסכם, השיבה "כי התכוונתי לכבד אותו". בסוף החקירה, התקבלה גירסה נוספת והנתבעת טענה כי במועד אישור ההסכם היא בכלל לא שמה לב לנושא של הכתובה.

     

    חוסר תום לב הנתבעת

     

62. התרשמות בית המשפט היא מאישה שפעלה בחוסר תום לב, אשר ידעה להתמקח לאורך חודשים רבים על מה שרצתה וביקשה לקבל במסגרת המשא ומתן להסכם כולל. לאחר שקיבלה את מה שרצתה, ונחתם הסכם לשביעות רצונה, קיבלה החלטה לשפר את מצבה וזאת באמצעות תביעת כתובה שמהווה למעשה הפרה של אחד מסעיפי ההסכם, במסגרתו התחייבה לוותר על כתובתה.

    לא זו בלבד שעדותה של הנתבעת מלמדת אותנו כי המשא ומתן מצדה היה מעמיק ויסודי, אלא שהיא בעצמה מאשרת בעדותה כי נערכה הערכת שווי לעסק שעל פי הוראות ההסכם נשאר בבעלותה ובשליטתה והיא מוסיפה ומבהירה בעדותה כי ההסכם נערך ונחתם לאחר שבוצעו בדיקות מקיפות של הצדדים, בסוגיות הכספיות.

    עוד מצאתי לציין כי גם בענין העסק שבבעלותה עלו מצד הנתבעת גרסאות סותרות. בעדותה טענה כי יצאה מקופחת בהסכם וכי העסק שבבעלותה, עליו ויתר התובע, הוא למעשה עסק עם חובות שאין לו ערך כספי, אלא שבמהלך עדותה הוצגה לה הודעה שנשלחה על ידה לתובע לפיה העסק שלה פרנס את הבית פי 3 ממה שהוא פרנס. גם בענין זה למעשה הנתבעת הציגה התנהלות מניפולטיבית שכן כאשר סברה שהענין משרת אותה, טענה שנותרה עם עסק ללא שווי. אך למעשה במועד אחר טענה כי מדובר בעסק שפרנס את המשפחה וכי הרוויחה "פי שלוש" מהתובע.

63. יתר על כן, הנתבעת אשר כאמור על פי התרשמות בית המשפט פעלה בחוסר תום לב עת הגישה תביעת כתובה, ביקשה לנסות לשכנע את ביהמ"ש כי היה זה הדיין בבית הדין שהציע לה לקבל את כתובתה והיא עצמה לא יזמה את הרעיון.

64. טיעון זה רק מוכיח את גמירות הדעת של הנתבעת במעמד אישור ההסכם, שכן הן בעדותה בביהמ"ש זה בדיון ההוכחות והן במעמד אישור ההסכם הצהירה והבהירה כי היא מבינה את סעיף הוויתור על הכתובה. יתר על כן, בניגוד למה שטענה הנתבעת בגרסאותיה הסותרות בענין זה, הרי שלא עולה מפרוטוקול הדיון כי הדיין באופן ספונטני העלה רעיון של תביעת כתובה, שכן לכתחילה הוגשה על ידה תביעת גירושין וכתובה, במסגרתה נקבע הדיון שבו מתייחסים הדיינים לסוגיית הכתובה.

65. מצאתי לקבוע כי הגשת תביעת הכתובה מהווה הפרה של הסכם הגירושין הכולל שנערך ונחתם ע"י הצדדים.

66. הנתבעת אינה יכולה להפנות את "האש" לעבר הדיין שלטענתה יזם את תביעת הכתובה (טענה שכלל לא הוכחה ואף ממילא אין לה משקל) שכן הבחירה להפר את התחייבותה כאמור בהסכם שאושר וקיבל תוקף של פס"ד היא שלה. מובהר כי באחת מגרסאותיה טענה האישה כי במסגרת הדיון בתביעת הגירושין שהגיש האיש, באמצעות טופס שנחתם בהסכמה ע"י הצדדים והוגש ימים ספורים לאחר אישור הסכם הגירושין, העלה דיין יחיד את סוגיית הכתובה בפניה. אלא, שלא הוגש לעיון ביהמ"ש פרוטוקול שמשקף טענה זו וממילא גם אם היה עולה הדבר ביוזמת הדיין, הרי שאין באמור כדי לגרוע מחובת הנתבעת לעמוד בהתחייבויות החוזיות שלקחה על עצמה, במסגרת ההסכם הכולל שאותו ערכה ועליו חתמה, אשר אושר לבקשתה בבית משפט זה.

67. המסקנה המתחייבת מכלל העדויות שהובאו בפני ביהמ"ש, היא כי הנתבעת ידעה היטב מה הן זכויותיה ומה הם הוויתורים שהיא ובן זוגה לקחו כל אחד על עצמו במסגרת ההסכם הכולל. על אף האמור, הנתבעת בחרה בנקודת זמן מסוימת לעשות שימוש מניפולטיבי במורכבות משפטית שבמסגרתה חלק מהוראות ההסכם אינן בסמכות אישור של בית המשפט האזרחי ובחרה להגיש תביעת כתובה, שהטילה על התובע חיוב כספי מעבר להתחשבנות הכספית הכוללת שהוסכמה בין הצדדים במסגרת הסכם הגירושין.

    הפעולה הזו בה נקטה הנתבעת על כל המשתמע מתוצאותיה, מהווה הפרת הסכם הגירושין בין הצדדים, אשר יש בה לזכות את התובע בפיצוי כספי.

68. חיזוק נוסף למסקנת בית המשפט היא עצם העלאת טענת "קיפוח" מצדה של הנתבעת אשר טענה כי בנקודת זמן מסוימת היא הרגישה מקופחת מן ההסכם. כפי שהנתבעת לא היתה צריכה להעלות על דעתה אפשרות של אי קיום סעיפים אחרים בהסכם שאושרו וקיבלו תוקף של פסק דין ע"י ביהמ"ש זה, כך לא יכולה היתה לראות את עצמה משוחררת מהחובה לקיים ברמה החוזית את התחייבותה המפורטת בסעיף 13 להסכם ונוגעת לויתור על כתובתה ומזונותיה.

    כאשר בעל דין סבור כי מתמלאים התנאים לטעון טענות עושק, מרמה או קיפוח, הוא רשאי לפנות בתביעה לביטול ההסכם, אך הוא איננו יכול לראות את עצמו חופשי מקיומו של אחד מסעיפי ההסכם, סעיף שנבחר על ידו על פי נוחותו ותוך שימוש כאמור במציאות משפטית מורכבת.

69. עיון בפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית הדין במסגרתו נפסק תשלום הכתובה, חושף למעשה את המניעים שהובילו את הנתבעת להפר את ההתחייבויות החוזיות שלה כלפי התובע.

70. לא יכולה להיות מחלוקת כי הצדדים ערכו התחשבנות לאורך תקופה ארוכה, עד לגיבושו של הסכם הגירושין ועולה מפרוטוקול הדיון כי ככל הנראה לאחר אישור ההסכם, מצאה האישה כי רכישת הדירה על ידה, אינה כדאית עבורה וכך מדבריה, במהלך הדיון:

     

    "האישה : התיק שנפתח הוא תיק כתובה בפיצוי כתובה. מטרת התביעה

    אינה סחיטה, אלא שאני קניתי את הבית ממנו והמשכנתא מאוד

    גבוהה".

     

    הנה למדנו כי למעשה הנתבעת שהודתה בחקירתה כי במועד חתימת ההסכם, כמו גם במועד אישורו ידעה והבינה כי היא מוותרת ומוחלת על כתובתה, הגיעה למסקנה שהיא אינה יכולה לעמוד בתשלומי הרכישה של הדירה על ידה, שכן "המשכנתא מאוד גבוהה", ועל כן בחרה להפר את ההסכם ופנתה בתביעת כתובה לבית הדין הרבני.

71. כאמור התרשמתי מחוסר תום ליבה של הנתבעת בעניינו, ממועד שהבינה כי יכולה "להשתמש" בתמונה המשפטית המורכבת ובחרה להציג עמדה "מיתממת" אך למעשה עסקינן בעמדה שאינה תמת לב כלל וכלל בענין גמירות הדעת שלה לענין ויתור על כתובתה במועד ההסכם.

72. לא ניתן להתעלם מהמשמעות של העדר תום הלב בנסיבות אלו ולענין זה ועל משמעותה של התנהלות בחוסר תום לב בנסיבות דומות מצאתי להביא מפסק דינו של כבוד הנשיא (כתוארו אז) השופט אהרון ברק (רע"א 6339/97 רוקר נ' סלומון, פ"ד נה(1) 1999, 279):

     

    "7. עקרון תום-הלב קובע את אופן התנהגותם של אנשים שמציאות החיים הפגישה ביניהם. הוא קובע כי התנהגות זו צריכה להיות ביושר ומתוך הגינות כנדרש על-פי תחושת הצדק של החברה בישראל. מעצם מהותו, עקרון תום-הלב מהווה אמת-מידה "פתוחה" המשקפת את תפיסות היסוד של החברה הישראלית באשר להתנהגות ראויה בין בני-אדם....

    ... תום-הלב אינו דורש כי האחד לא יתחשב באינטרס העצמי שלו. בכך שונה עקרון תום-הלב מעקרון הנאמנות.... עקרון תום-הלב קובע רמת התנהגות של אנשים הדואגים, כל אחד לאינטרס שלו עצמו. עקרון תום-הלב קובע כי השמירה על האינטרס העצמי צריכה להיות הוגנת ותוך התחשבות בציפיות מוצדקות ובהסתמכות ראויה של הצד האחר. אדם לאדם – לא זאב, ולא מלאך; אדם לאדם – אדם...

    מידת ההגינות מושפעת ממכלול נרחב של שיקולים. בין אלה מצויים, ראשית, שיקולים הקשורים לאופי האינטרס העצמי...

    סוג שני של שיקולים סובב סביב מהות היחס עם הזולת וסביב מידת ציפיותיו והסתמכותו...

    ...סוג שלישי של שיקולים נוגע למידת הפגיעה באינטרס העצמי. היקפה של ההגינות הנדרשת הוא פרי איזון בין שיקולים אלה ואחרים. על השופט לעמת השיקולים השונים אלה עם אלה. עליו לקבוע, ידו של מי על העליונה. "

     

73. לסיכום מצאתי להבהיר כי בענייננו, מעבר להתרשמות של ביהמ"ש כי הנתבעת הבינה גם הבינה את האמור בהסכם, חתמה עליו לאחר מו"מ ארוך יסודי ומקיף, הרי שעצם העובדה שהויתור על כתובתה היה מצוין בצורה מפורשת בהסכם, אינו מאפשר התעלמות מהתניה החוזית שמחייבת את הנתבעת ביחסיה עם התובע, גם ולמרות שסעיף זה לא קיבל תוקף של פסק דין.

74. ככל שהיה מדובר בויתור שהיה משתמע מכללא, או מוזכר בצורה אגבית, ניתן אולי היה לקבל טענתה של הנתבעת כי "לא הבינה" משמעות הויתור. שעה שהצדדים ציינו מפורשות בהסכם כולל הצופה פני גירושין את סוגיית הויתור על הכתובה, תוך שהם מציינים כי כלל סעיפי ההסכם כרוכים ושלובים זה בזה, מצאתי כי הנתבעת פעלה בניגוד להסכם באופן שמקים לתובע זכות שיפוי על ההפסד הכספי הנובע מתביעת הכתובה.

75. למען הזהירות בלבד, אבהיר כי בית המשפט לא בדק את "כדאיות" ההתחשבנות שנערכה בין הצדדים במסגרת הליך הגישור, אך גם אם במקרה היה נבדק הענין ונמצא כי ההתחשבנות הביאה למצב לא סימטרי שבו אחד הצדדים קיבל זכויות ביתר לעומת האחר, גם בכך לא היה כדי להביא לתוצאה משפטית שגויה של בחינת אישור ההסכם והפרת הוראות ההסכם, על רקע שיקולים בכדאיות העסקה. הלכה פסוקה היא כי כאשר עסקינן בשלל סוגיות הכוללות ויתורים מתחומי חיים שונים, לא תשמע בבית המשפט טענה של ביטול הסכם, בטענה שצד אחד שילם יותר מהצד האחר, אם הוסכם שלאחר חתימת ההסכם, יסולקו כל התביעות או טענות אחרות בין הצדדים וכלל המחלוקות הגיעו לסיומן.

76. במועד חתימת ההסכם ואישורו, היתה משמעות לסופיות ההתדיינות לשני הצדדים ואין לדעת כיצד אי הסימטריות (ככל שאכן קיימת) שרתה במועד ההוא את מי מהצדדים, ובכל מקרה חובה על הצדדים לכבד את ההסכמות שגובשו על ידם בעצמם והובאו על ידם לאישור בית המשפט במעשה סופי, במסגרתו קיבל ההסכם תוקף של פסק דין.

77. יתר על כן, מצאתי להביא מפסיקת בתי הדין הרבניים בשאלת ויתור על כתובה, כאשר נמצא כי מקום בו ויתור על כתובה נעשה בתמורה לקבלת דבר מה כלשהו, אין מדובר בויתור אלא בפעולה כספית אחרת שמתגבשת אפילו לכדי "מכירת זכות" וכך מתוך פס"ד של ביה"ד הרבני בחיפה 1188591 פלונית נ' פלוני (פורסם בנבו, 8.6.2020):

     

    "ובכל אופן, גם כאשר פיתה אותה למחול דלא מהני, היינו במקום שהוויתור על הכתובה נעשה ללא כל קבלת תמורה מה שאין כן בנדון דידן בו תמורת הוויתור זכתה האישה בתמורה אחרת הרי אין זו כלל מחילה אלא כמכירה.

    ופשוט הדבר שלא מוטל על בית הדין להיכנס לעובי הקורה ולבחון אם אכן עסקה זו השתלמה למבקשת או לא בחישוב מכלול הנושאים שסוכמו במסגרת ההסכם, שהרי הסכם הגירושין בתוקף אף אם אחד הצדדים הרוויח מההסכם יותר משכנגדו. "

     

     

78. עוד מצאתי שלא לקבל את טענת ב"כ הנתבעת כי בעצם הסכמתו של התובע לשלם סכום מסוים עבור הכתובה, יש כדי להוות מעשה בית דין. התובע אומנם מסר הסכמתו לעניין סכום הכתובה, אך זאת תוך שהוא מצהיר בפני בית הדין הרבני, ובפני הנתבעת, כי בכוונתו לתבוע את החזר הכתובה שחוייב בה במסגרת ההליכים בבית הדין הרבני.

79. בית משפט זה איננו דן בבקשה לביטול פסק הדין בבית הדין הרבני ואין מחלוקת שפסק דין זה נותר על כנו. בית משפט זה דן בשאלת הפיצוי הכספי שעשוי להגיע לתובע כתוצאה מהפרת הסכם הגירושין ע"י הנתבעת.

    סיכום

     

80. מכל האמור והמקובץ לעיל, מצאתי לקבל את טענות התובע ולקבוע כי פעולת הנתבעת בהגשת תביעת הכתובה מהווה הפרת הסכם הגירושין שנחתם על ידי הצדדים ואושר בביהמ"ש.

    בגין הפרה זו, מצאתי לחייב את הנתבעת לשלם לתובע סכום של 100,000 ₪ שייפסקו החל ממועד ההפרה וישאו הפרשי הצמדה וריבית עד מועד התשלום בפועל וכן מצאתי לחייב אותה בהוצאות ההליך בסך 25,000 ₪.

    יובהר כי ההוצאות נפסקו על הצד הנמוך שכן חלק ניכר מהזמן שחלף, חלף בשל חילופי מייצג עקב פטירתו הטראגית של ב"כ הקודם של הנתבעת. שני הצדדים עשו מאמץ לנהל את ההליך ביעילות וההוצאות נפסקות נוכח התוצאה ובהתחשב באופן הענייני בו נוהל ההליך על ידי שני הצדדים.

    כלל התשלומים שנקבעו בפסק דין זה ישולמו בתוך 30 ימים כשהסכום נושא הפרשי הצמדה וריבית עד מועד התשלום בפועל.

81. בכך מסתיים בירור התובענה.

    המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.

82. מתירה העברה למאגרי פסיקה, בהשמטת פרטים מזהים.

     

     

    ניתן היום, כ' אדר תשפ"ה, 20 מרץ 2025, בהעדר הצדדים.