בעניין פלונית (קטינה)
ע"י ב"כ האפוט' לדין עו"ד שרון ירימיהו
פסק דין
מותר לפרסום
הערעור נסב על החלטת בימ"ש השלום לנוער (כב' השופט בן ציון קבלר), אשר ניתנה ביום 28/2/24 בתיק תנ"ז 31472-01-24.
החלטת ביהמ"ש ניתנה בבקשות של המשיבה 1- מח' הרווחה להארכת צווי נזקקות לגבי חמשת ילדי המערערים, הארכת דרכי טיפול בעניין שלושה מהם, ושינוי דרכי טיפול (הוצאה ממשמורת) ביחס לשתי קטינות, כאשר הערעור כעת הוגש על ההחלטה בעניינה של הקטינה xxxx - הבכורה, כבת 10, תלמידת כיתה ד'.
ההוראה האופרטיבית, אשר ניתנה לגבי xxxx, והיא מושא הערעור, כוללת צו הוצאה ממשמורת ההורים למשך שנה, והשמתה במסגרת, אשר תאושר ע"י ביהמ"ש, ובשאיפה - בעיר מגורי המשפחה (xxx). בפרק זמן זה תקבל הקטינה מענים טיפוליים ורפואיים הנדרשים לה, ויאופשרו לה ביקורים וחופשות לפי נהלי המסגרת שבה תושם.
לעת הדיון שהתקיים בפני (17/4/24), xxxxשולבה לתקופת ניסיון במסגרת פנימייתית - כפר הילדים xxxxx, ולעת עתה - במתכונת של פנימיית יום בלבד, עם חזרה ללינה בבית ההורים, ע"מ לבחון אפשרות השתלבותה במקום כפנימייה מלאה. נמסר, כי מקומה שם שמור רק עד אחרי חג הפסח (אשר הסתיים אמש) וב"כ המשיבה ביקשה, לפיכך, להחיש מתן ההחלטה בערעור. לכן - הדברים יובאו בתמצית ואך כנדרש להצגת ההכרעה בהליך.
הקטינים, ילדי בני הזוג המערערים, הוכרו כקטינים נזקקים, לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה) עוד במרץ 2023.
בני הזוג נשואים, שוררים ביניהם מתחים רבים, הם מוכרים לשירותי הרווחה משנת 2014, בשל מצוקה כלכלית וקשיי תפקוד הורי, והמשפחה מטופלת במסגרת תכנית "השביל המיטיב", שמטרתה ליווי עו"ס משפחה ומלוות משפחה, כדי למנוע, ככל הניתן, הוצאת קטינים מבית ההורים.
האם, המשיבה, מתמודדת עם קשיים נפשיים, אושפזה בעבר בבתי חולים פסיכיאטריים, וניסתה לבצע מעשה אובדני. לגבי שני ההורים התרשמו גורמי הרווחה כי הם מתקשים לשתף פעולה, באופן מלא, עם התכנית שנועדה להעניק ליווי ותמיכה בגידול הילדים.
וועדת תכנון וטיפול, שהתכנסה בדצמבר 2023, המליצה על שינוי דרכי טיפול - הוצאה מהבית עבור שתיים מקטינות - ובהן xxxx (בעניין הקטינה הנוספת, xxxx, הוחלט על עריכת אבחונים נוספים, הערעור אינו נסב על עניינה).
ביהמ"ש לנוער דן בהמלצות ו. התכנון ביום 25/2/24. ב"כ המערערים הסכימה להארכת צווי הנזקקות ביחס לחמשת הקטינים, ולהארכת צווי הפיקוח וההשגחה, אולם, הציגה התנגדות נחרצת של ההורים להוצאה חוץ ביתית של שתי הקטינות, ובהן - xxxx.
הנימוק המרכזי של רשויות הרווחה להוצאת xxxx למסגרת חוץ ביתית, ולכך הצטרפה גם האפוט' לדין, נעוץ בהתדרדרות במצבה, וקשיים בהתפתחותה הרגשית, כאשר, התופעה האקוטית והמדאיגה הינה הפרעת אכילה שממנה היא סובלת.
גורמי הרווחה היו בדעה, כי למרות המשאבים והסיוע המוענקים להורים, אין הם מצליחים לקדם את תפקודם ההורי, ולהיטיב עם מצב הקטינים, ועל אף אהבתם הרבה לילדיהם, יש להם קשיי תפקוד מובהקים, ולנוכח מה שנתפס כמיצוי המאמצים לסיוע ולתמיכה תוך-משפחתית, נמצא, שאין מנוס מהוצאת שתי הקטינות (xxxx וxxxx) למסגרת חוץ-ביתית.
התנגדותם של ההורים, שהיא גם בבסיס נימוקי הערעור, אינה באה על רקע התכחשות לנסיבות המכבידות בתוך המסגרת המשפחתית. קיימת הבנה לכך, שיש בעייתיות בבית, ובהתנהלות היומיומית, שקיימת הנמכה קוגניטיבית אצל שני בני הזוג, וכי האם היא מתמודדת נפש. עם זאת - המערערים סברו, כי לא מוצה המאמץ לחיזוק ולתמיכה הורית בבית, באופן שיצדיק נקיטת צעד קיצון של הוצאה מהבית.
ההצעה הקונקרטית, שמעלה המשפחה, הינה לבחון לעומק הסתייעות "ממוסדת" בחברת המשפחה, גב' xxxx, אשר בפועל מסייעת רבות להורים ומתפקדת כעין סומכת, אך, לא מטעם גורמי הרווחה הרשמיים. המערערים גם קובלים על כך שביהמ"ש לא התרשם באופן בלתי אמצעי מרצונותיה של xxxx עצמה. לעניין זה - יוקדם ויוער, כי האפוט' לדין הניחה בפני בימ"ש קמא, כמו גם בפני, סקירה מקיפה ומפורטת של שיחותיה עם xxxx והתרשמותה ממנה.
בהחלטתו, מושא הערעור, הטעים ביהמ"ש לנוער, את הכלל, המעוגן גם בהלכה הפסוקה, שלפיו, המקום הטבעי והמועדף לגידולו של קטין - הוא אצל הוריו ועם משפחתו הביולוגית. ההוצאה ממשמורת היא צעד אחרון וקיצוני, כאשר הטיפול בקהילה אינו מסייע להתגבר על קשיים אשר מכבידים על גידול הילד ומסכנים את רווחתו. עם זאת - לעיתים אין מנוס מכך. ביהמ"ש אזכר את המשקל הרב הניתן לחוות הדעת של גורמי מקצוע, ובענייננו - גורמי הרווחה, אשר סבורים כי הפתרון החוץ-ביתי מתחייב בעניינה של xxxx.
ביהמ"ש קמא עיין בתסקירים ובדוחו"ת סיכום ביקורי בית שערכה הסומכת מטעם הרווחה (אלה - חסויים על מנת שלא לפגוע בקשר ובאמון עם המשפחה). המסקנה הייתה, חד משמעית, כי המשפחה מחויבת להתערבות הרווחה במישור היום-יומי.
נבחנה בקשת ההורים להכיר בחברת המשפחה כסומכת רשמית. מאחר שמדובר במעין "זרוע ארוכה" של רשות הרווחה, הועלה ספק, אם הדיווחים שיתקבלו מ"סומכת מטעם" יהיו אמינים וניתן יהא לבסס עליהם ממצאים ומסקנות.
בימ"ש לנוער הטעים, כי הנמכה קוגניטיבית אינה סיבה להוצאת קטין ממשמורת הוריו. אולם - כאשר, אין חולק, שילדי המשפחה הם קטינים נזקקים, וכאשר מעורבות שירותי הרווחה בחייה הכרחית ומתבצעת ברמה יומיומית, ולמרות זאת - וחרף זמן רב שחלף - מצבה של xxxx מעורר דאגה, קבע ביהמ"ש כי אין מנוס משינוי דרך הטיפול בה.
צוין, כי המערערים עשו ככל יכולתם להיטיב עם xxxx, אך הרצון אינו תואם את יכולותיהם. הם אינם מסוגלים להעניק לה את המענים הדרושים לשיפור אורחות חייה. זאת - ניתן להשיג במסגרת חוץ ביתית. נמצא, מהחומר שהוגש, כי xxxx, חרף גילה, מתפקדת כסוג של הורה, אל מול אחיה ואחיותיה הקטנים יותר, והיא "ילדה הורית החרדה להוריה תחת שהדבר יהא הפוך". גורמי הרווחה, כמו גם האפוט' לדין, מודאגים ממצבה הנוכחי של הקטינה, ובעיקר - מהפרעות האכילה, וסבורים, שכל עוד לא יהיה שינוי בסביבתה הקרובה, עלולים להיגרם לה נזקים. התפקוד ה"מעין הורי" שנטלה על עצמה הילדה גורם לה ללחצים וחרדות, והדבר פוגע בהתפתחותה התקינה.
ביהמ"ש הטעים, עוד, כי עניינם של הקטינים, ובהם - xxxx, מוכר לו היטב מדיונים קודמים, וכי, לאורך תקופה ארוכה, של כשנתיים וחצי, נעשה מאמץ להיטיב המצב בתוך הקהילה ובמסגרת המשפחה. לגבי xxxx נמצא, שהדבר מוצה, וכי יש לשלבה במסגרת חוץ-ביתית. כאמור - הצו ניתן למשך שנה.
ביהמ"ש הזכיר, בשולי החלטתו, כי צווים לפי חוק הנוער, ניתנים לשינוי (הארכה, קיצור או ביטול) בהתאם לנסיבות המשתנות, כאשר, השיקול הדומיננטי הוא טובת הקטין.
ניתן לסכם את הרציונל של החלטת ביהמ"ש לנוער, בכך, שהמענים הרגשיים והרפואיים המיטיבים עבור xxxx, לעת הזו, יוכלו להינתן רק במסגרת חוץ ביתית פנימייתית. המשך שהותה בבית - מכביד ועלול להזיק. הנתון המדאיג ביותר הוא הפרעות אכילה (בעיקר - נטייה להקאה לאחר ארוחות) שכמובן אינן יכולות להתיישב עם התפתחות תקינה של ילדה בת 10.
את עמדת ההורים המערערים, אשר הוצגה בבהירות ובשום שכל, בידי באת כוחם, ניתן לתמצת בכך, שהם ערים ומודעים לקשיים ולבעיתיות שלהם בהורות, אולם, מבקשים "לתת צ'אנס" להמשך טיפול, תמיכה וסומכות, בתוך הקהילה ובמסגרת התא המשפחתי, ללא הוצאה מהבית. ספציפית - חפצים הם לאפשר בחינה לעומק של ההסתייעות בחברה, גב' xxx, כסומכת. לטעמם - צעד הקיצון של הוצאת xxxx מהבית, נעשה מוקדם מדי.
גורמי הרווחה וגם האפוט' לדין תומכים בהחלטת ביהמ"ש מנימוקיה, ומדגישים את הצורך במעטפת חוץ-ביתית, אשר תעניק לxxxx שקט ושלווה רגשית ופיסית, כדי לקדם התפתחותה התקינה והתבגרותה, תוך מתן מענים טיפוליים ורפואיים לצרכיה.
שקילת טעוני הצדדים והכרעה מושכלת בערעור מצריכים, ראשית לכל, העמדת הדברים בפרופורציה הנכונה. הטרמינולוגיה הפורמלית של "הוצאה ממשמורת הורה" ו"השמה חוץ ביתית", יכולה להתיישם בצורות שונות. בענייננו - וככל שהפתרון הוא במסגרת "xxx" בxxx (ונראה מהחומר שהמקום בהחלט רלוונטי, מוכן לקלוט את xxxx, ואף היא משתלבת שם) או בדומה למסגרת זו - מדובר בפנימייה, קרובה גיאוגרפית לבית, וכאשר, נשמר קשר רצוף עם ההורים והאחים, בדרך של ביקורים וחופשות. אין מדובר, בשום אופן, בניתוק ובהרחקה של הקטינה מהתא המשפחתי ומקשרי המשפחה.
הוריה של xxxx, המתמודדים עם קושי אובייקטיבי בגידול ילדיהם, ובמצוקות שונות, הם הורים אוהבים, הרוצים מאד בטובת ילדיהם, ובהם - xxxx. צרכיה של xxxx והטבת מצבה אינם מצריכים, כתכלית רצויה, הרחקה ארוכת טווח מההורים ומהמשפחה, או, חלילה, ניתוק מהם. ההיגד הנכון, העולה מחוות הדעת ומהתסקירים, הינו בכך, שגידולה והתפתחותה התקינים של xxxx מצריכים, לעת הזו, תנאים של שקט ורגיעה, בעיקר - רגשית, אשר ניתנים להשגה במסגרת חוץ-ביתית. תנאים אלה - אינם מתאפשרים בנסיבות האקוטיות של חיי היום-יום בביתה.
ההצעה לבחון אלטרנטיבה, בטרם החלטה על מסגרת חוץ ביתית, בדמות הוספה או החלפה של סומכת בתוך הקהילה - לא הייתה מופרכת, אולם, ביהמ"ש סבר, כי לאחר כשנתיים ומחצה, שבהם נעשו פעולות מגוונות, והוענקו תמיכה וסיוע להורים, לרבות הסתייעות בסומכת, אין מקום להקדיש עוד "זמן ילד" יקר לניסיון נוסף. הובע ספק מסוים ביכולתה של החברה המוצעת להוות סומכת "אובייקטיבית" מהיבט של דיווח ובקרה על ההתקדמות. זאת - לצד הערכה רבה לפועלה ולעזרתה למשפחה.
התמונה אינה מצטיירת כ"שחור לבן". לא מדובר, חלילה, בהורים או בתא משפחתי, אשר מהווה גורם סיכון חריף ומידי לחייה או לבריאותה של הקטינה, באופן המחייב התערבות מרחיקה לאלתר, וללא שום חלופה. יש שיקולים לכאן ולכאן, והועלו טיעונים לגיטימיים גם מצד המערערים. בית המשפט בחן גם את אלה ולא התעלם משום זווית שהיה עליו לבחון.
אם כן - ההכרעה שלפני אינה נוגעת לשאלה האם ניתן היה להחליט אחרת, בבחירה בין חלופות אפשריות, כגון - מתן "צ'אנס" נוסף של מספר חודשים להמשך סמיכה אינטנסיבית בידי חברת המשפחה, חלף השמת xxxx כבר כעת במסגרת חיצונית. השאלה נבחנת בכלים ערעוריים - האם שגה ביהמ"ש הדיוני באיזונים שערך ובתוצאה שאליה הגיע. בראיה זו - דעתי היא, שאין למצוא שגגה בהחלטה. היא מאוזנת ונחזית כפתרון מיטיב והולם את צרכי xxxx ולשם הטבת מצבה לטווח הקרוב יחסית.
הצו שניתן תחום לשנה. כפי אף הוטעם בהחלטה, נסיבות משתנות יכול שיביאו לשינוי כלשהו גם טרם פקיעתו. הקשר עם ההורים והאחים/אחיות נשמר, ולא צפוי נתק - בוודאי שאין הוראה כזו, ואיש אינו סבור שיש בכך נחיצות.
נקודת המוצא היא גם נקודת הסיום בענייננו: הוגש ערעור על ההחלטה הנדונה, ובחינתה נעשית בכלים "ערעוריים". לטעמי - מה שהוחלט, על נימוקיו ותוצאתו, אינו מוטעה, ואינו טעון התערבות ערכאת הערעור. בראיית העל של טובת הקטינה - השמתה, לפחות לתקופה מסוימת, במסגרת פנימייתית מלאה (הכוללת לינה), לצד אפשור חופשות וביקורים בחיק המשפחה, נראית כפתרון מיטיב ומחזק בעבורה, לאור הקשיים שהיא חווה כעת.
על כן - מצאתי לדחות הערעור ולאשר את שהוחלט.
מצופה מהמערערים, האוהבים את ילדיהם ודואגים לרווחתם, גם אם דעתם שונה, וזה לגיטימי, לשתף פעולה ולסייע בהשתלבות xxxx במסגרת. מדובר, לפי מכלול החומרים שהוצגו, בילדה מאד נעימה, מוכשרת, חברותית, ובוגרת בהליכותיה. נייחל כולנו להתפתחותה הטובה ולהצלחתה בכל המובנים.
בנסיבות - לא אעשה צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ג ניסן תשפ"ד, 01 מאי 2024, בהעדר הצדדים.