פס"ד בערעור על קביעת קבלת חלק יחסי מכספי גמלאות לפי תאריך הפרישה ולא מועד הקרע

השופט נפתלי שילה:

לפנינו ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה מיום 5.6.21 (כב' השופטת ורד שביט פינקלשטיין בתמ"ש 55428-12-12) שאישר פסיקתה מתוקנת לפיה זכאי המשיב לחלק יחסי בפנסיה שאמורה המערערת לקבל כשתפרוש לגמלאות לפי גובה משכורתה במועד פרישתה ולא לפי גובה משכורתה במועד הקרע.

• רקע עובדתי

   

  1. הצדדים הם בני זוג לשעבר שנישאו בשנת 1987, התגרשו בשנת 2013 והם מנהלים הליכים משפטיים כבר כעשור. המערערת (להלן גם: האישה) הגישה תביעה לאיזון משאבים ביום 27.12.12 כנגד המשיב (להלן גם: האיש) וביום 9.5.13 הגיעו הצדדים להסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין (להלן: פסה"ד) לפיה:

      

     "ניתן בזאת פס"ד הצהרתי לפיו זכאים הצדדים למחצית מכל הזכויות הפנסיוניות והכספיות מכל מן וסוג שהם לרבות כספים, ניירות ערך וכל זכות כספית אחרת שהצטברו מיום הנישואין ועד היום הקובע (19/4/12). לצורך עריכת טבלת איזון, ימנה בית המשפט רו"ח ... החלוקה בפועל תעשה במועד הגיע עת פדיונה של כל זכות וזכות".

      

  2. בשנים 2014 ו-2015 הוגשו שתי חוות דעת מטעם רו"ח שהצדדים הסכימו על מינויו (להלן: המומחה). המומחה חישב את האחוזים המגיעים לאיש מהפנסיה התקציבית של האישה, כשתפרוש לגמלאות.

  3. בעקבות חוות הדעת, הגיש האיש ביום 20.12.17 בקשה לחתימה על פסיקתה, וזאת על מנת שניתן יהיה לרשום את זכויותיו של האיש בפנסיה התקציבית שתקבל האישה ממשרד החינוך במנהלת הגמלאות (להלן: הרישום), וזאת בהתאם לחוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו, התשע"ד – 2014 (להלן: החוק).

      

  4. המערערת לא התנגדה לפסיקתה שהוגשה לגופה וטענה שהיא מתעתדת להגיש בקשה לביטול פסק הדין, היות שלטענתה לא מגיע למשיב לקבל שום חלק מהפנסיה שלה. לאחר עיכובים נוספים, ולאחר שנדחתה תביעת האישה לביטול פסק הדין, חתם ביהמ"ש קמא ביום 4.12.18 על הפסיקתה שבה פורטו האחוזים שמגיעים לאיש מהפנסיה שהאישה תקבל בעת שתפרוש מעבודתה כמורה במשרד החינוך (להלן: הפסיקתה).

      

  5. ברם, משפנה האיש לרשום את הפסיקתה במנהלת הגמלאות במשרד האוצר בהתאם לחוק, הוא התבקש לתקן את הפסיקתה כך שסמוך לציון גיל האישה "64" תתווסף המילה "ואילך". זאת, מאחר שהאישה יכולה לפרוש בגיל 67 ולא בגיל 64 כמצוין בפסיקתה ולכן יש צורך להוסיף מילה זו. לכן, ביום 4.3.19 הגיש האיש בקשה לתיקון הפסיקתה בהתאם לדרישת מנהלת הגמלאות.

      

  6. ביום 16.4.19 הגיבה האישה לבקשה לתיקון הפסיקתה וטענה שהיא מתנגדת לה, מאחר שבשנת 2014 היא עברה לעבוד כמורה במסלול "אופק חדש" ובמסלול זה היא עובדת שעות רבות יותר ומקבלת משכורת גבוהה יותר. לטענתה, מאחר שבהתאם לפסק הדין האיש זכאי לחלקה בזכויות הפנסיוניות עד היום הקובע (19.4.12 – להלן: היום הקובע), הוא לא זכאי לפנסיה המוגדלת שהיא אמורה לקבל עקב העובדה שהיא עברה למסלול אופק חדש, היות שמסלול זה החל לאחר היום הקובע והאיש לא זכאי לאחוז מגובה הפנסיה בעת פרישתה כפי שמצוין בפסיקתה המתוקנת שביהמ"ש התבקש לחתום עליה. לטענתה, על המומחה לחשב את זכויות האיש לפי משכורתה ביום הקובע בלבד ולא לפי משכורתה האחרונה בעת הפרישה, שתהיה גבוהה הרבה יותר.

      

  7. ביום 26.11.19 הודיע האיש לביהמ"ש כי הוא "מסכים כי האחוזים יחושבו בהתאם למשכורת האחרונה במועד הקרע". כמו כן, ביום 1.3.20 הגיש האיש בקשה בהסכמה למתן הוראות למומחה שבה נאמר כי ביהמ"ש "מתבקש להורות לאקטואר לחשב את האחוזים של המבקש בזכויות הסוציאליות של המשיבה בהתאם להסכמה לפיה חלקו של המשיב יחושב בהתאם לשכר העבודה האחרון ששולם למשיבה במועד הקרע בהתאם לשיטת העבודה "הישנה" טרם כניסתה של המשיבה לתוכנית "אופק חדש"". ביהמ"ש קמא אישר הסכמה זו ביום 13.3.20 והורה כמבוקש (להלן: ההסכמה).

      

  8. ביום 2.6.20 הודיע המומחה לבית המשפט כי על פי סעיף 13(1)(א) לחוק, לא ניתן לרשום את זכויות האיש לפי המשכורת שהיתה לאישה ביום הקובע אלא רק לפי המשכורת במועד פרישתה.

      

  9. משהצדדים לא הגיעו להסכמות, קבע ביהמ"ש קמא דיון בפניו ליום 7.12.20. במהלך הדיון אמרה ב"כ האיש שהאיש הסכים שהחישוב יהיה לפי המשכורת ביום הקובע ולא לפי המשכורת הגבוהה באופק חדש "ולכן לא התווכחנו. בגלל שאנו מנהלים את הסגה כל כך הרבה שנים הסכמנו. הגברת לא הוכיחה את הטענה וגם לא ביקשנו כי רצינו לסיים." בימ"ש קמא התבקש ע"י האיש לחתום על הפסיקתה המתוקנת שבה תתווסף המילה "ואילך" לאחר גיל 64, על מנת שניתן יהיה לרשום סוף סוף את פסה"ד על פי החוק (להלן: הפסיקתה המתוקנת).

      

  10. האישה התנגדה לבקשת האיש וטענה שהן לפי פסק הדין והן לפי ההסכמה, זכותו של האיש לקבל את חלקו בפנסיה לפי המשכורת ביום הקובע ואם אי אפשר לרשום זאת על פי החוק, אזי פסה"ד לא יירשם ואין כל חובה לרשום את פסה"ד.

       

  11. בסיום הדיון הפנה ביהמ"ש קמא שאלה למומחה: האם ניתן לערוך תחשיב על פי המשכורת האחרונה של האישה במועד הקובע והאם ניתן לרשום זאת על פי החוק? ביום 21.12.20 הודיע המומחה שהדבר בלתי אפשרי בהתאם לחוק, היות שעל פי החוק ניתן לבצע רישום רק לפי אחוז מהמשכורת במועד הפרישה ולא ממשכורת קודמת.

       

  12. ביום 16.2.21 הודיע האיש שמאחר שלא ניתן לעגן את רישום ההסכמה בהתאם לחוק, על ביהמ"ש לאשר את הפסיקתה המתוקנת בהתאם לחוק וזאת על פי המשכורת האחרונה שתהיה לאישה וכפי שהוחלט לפני ההסכמה. ביום 22.3.21 הגישה האישה את תגובתה וטענה שמאחר שלא ניתן לרשום על פי חוק את הסכמת הצדדים לפיה החישוב ייעשה לפי המשכורת ביום הקובע, אין לחתום על הפסיקתה המתוקנת ויש לדחות את בקשת האיש.

       

  13. ביום 5.6.21 החליט ביהמ"ש קמא לקבל את עמדת המשיב ולחתום על חתימת הפסיקתה המתוקנת, כך שניתן יהיה לרשום את פסה"ד לפיו האיש זכאי לחלק היחסי בפנסיה של האישה כפי שתהיה במועד פרישתה ולא ביום הקובע (להלן: ההחלטה).

       

  14. המערערת לא השלימה עם ההחלטה והגישה ערעור.

       

• תמצית ההחלטה

   

  1. לאחר שניתנה לאישה הזדמנות להגיש את עמדתה ביחס לבקשה של האיש לחתימה על הפסיקתה ואף לנקוט בהליך המתאים לצורך אי אישור הפסיקתה והדבר לא נעשה, נחתמה ביום 4.12.18 הפסיקתה. האישה נזכרה להעלות טענות כנגד הפסיקתה לפיה יש לחשב את הפנסיה שלה לפי משכורתה ביום הקובע, רק כשהתבקש להוסיף את המילה "ואילך" במסגרת הבקשה למתן הפסיקתה המתוקנת ואולם לא היה מקום להעלות טענה זו, והיה על האישה לטעון זאת כשנחתמה הפסיקתה ביום 4.12.18 ולא זמן רב לאחר מכן.

      

  2. הסכמת האיש לחישוב לפי היום הקובע שניתנה במסגרת ההסכמה, "ניתנה לפנים משורת הדין ונועדה רק על מנת לסיים את ההליך הממושך בעניין רישום זכויותיו על פי פסק הדין ומשהוברר כי לא ניתן לעשות כן, סבורני כי הצדק לאפשר לתובע להידרש לבקשתו המקורית לחתימה על הפסיקתא המתוקנת, על מנת שיוכל לממש את זכויותיו בהתאם להוראות החוק".

      

  3. בפסק הדין לא נקבע שחישוב הפנסיה ייעשה לפי משכורתה של האישה במועד הקובע. פסק הדין קובע את משך תקופת האיזון ההדדי ולא קובע מהי המשכורת הקובעת לביצוע התחשיב. התחשיב שאושר בפסיקתה מיום 4.12.18 לא משנה את הדין המהותי והאישה לא יכולה לבקש לסטות כיום מהפסיקתה הנ"ל.

      

  4. לנוכח היקף ועצימות הקונפליקט בין הצדדים שנמשך שנים רבות ולנוכח הקשיים הרבים שמערימה האישה על ביצוע פסק הדין, "יש ממש בהתעקשות התובע כי זכויותיו בפנסיה של הנתבעת יועברו אליו מהגוף המשלם וללא תלות בנתבעת". קבלת עמדת האישה משמעה המשך ההתדיינות המשפטית ואילו החתימה על הפסיקתה המתוקנת תאפשר לאיש לקבל את חלקו בפנסיה של האישה בהתאם לחוק וישירות מהגוף המשלם.

      

• תמצית טענות המערערת

   

  1. ההחלטה מהווה שינוי מהותי מפסק הדין והכל בגלל שהמומחה הודיע שלא ניתן לרשום את פסק הדין בהתאם לחוק. שהרי, בהתאם לפסק הדין זכאי האיש לחלקו היחסי מהפנסיה של האישה לפי משכורתה ביום הקובע והפסיקתה משנה את פסק הדין וגורמת למערערת לנזק כלכלי כבד בגובה של מאות אלפי ש"ח.

      

  2. על פי ההחלטה, המשיב נהנה מהגידול הדרמטי במשכורתה של המערערת לאחר המועד הקובע, היות שהוא יקבל אחוז ממשכורתה האחרונה של המערערת כפי שתהיה בעוד מספר שנים וזאת בניגוד לדין ובניגוד לפסק הדין. לפי ההחלטה, המשיב ימשיך לצבור זכויות מהפנסיה של האישה שלא מגיעות לו, על חשבון עבודה קשה של המערערת שנים רבות לאחר הפירוד.

      

  3. המערערת שינתה את תנאי העסקתה כמורה, עברה לתוכנית "אופק חדש", דבר שהעלה מאוד את משכורתה ואין המשיב זכאי ליהנות מכך. בית המשפט לא יכול באמצעות פסיקתה לשנות את פסק הדין. הפסיקתה חייבת לשקף במדויק את פסק הדין.

      

  4. אין כל חובה על בני זוג לחלק את הפנסיה בהתאם לחוק ולרשום זאת. בעת שניתן פסק הדין טרם חוקק החוק והצדדים כמובן לא התכוונו להחיל אותו עליהם. בכל מקרה, לא ניתן לשנות את פסק הדין רק לצורך ביצוע הרישום בהתאם לחוק. נקבע בפסיקה שהחוק אינו חוק מהותי אלא חוק פרוצדוראלי והוא לא יכול לשנות מהסכמות הצדדים שקיבלו תוקף של פסק דין. אם לא ניתן לרשום את פסק הדין, פסק הדין צריך להיאכף במישור היחסים שבין הצדדים והמערערת תבצעו ותעביר את חלקו של המשיב בפנסיה ישירות אליו בבוא העת.

      

  5. המשיב הסכים עם עמדת המערערת ולכן אישר ביהמ"ש את ההסכמה ונתן לה תוקף של החלטה. הסכמה זו לא היתה לפנים משורת הדין, המשיב לא יכול היה לחזור ממנה וחזרת המשיב מההסכמה נעשתה שלא בתום לב.

      

  6. היה על ביהמ"ש לפנות למומחה ולהורות לו להפחית את האחוזים שיגיעו למשיב מהפנסיה של המערערת וזאת על מנת שישקף נכונה את הגידול במשכורתה לעומת הסך המגיע לו בהתאם לאחוזים נכון למשכורתה במועד הקובע. היה על ביהמ"ש להביא לרישום פסק הדין כפי שהוא בהתאם לחוק ולא לשנות למעשה את פסק הדין. בכל מקרה, אין חובה בחוק שפסק הדין יירשם.

      

  7. המערערת לא הערימה קשיים. היא עמדה על ביצוע פסק הדין וזו זכותה. המשיב ניצל מצב בחוסר תום לב וניסה לקבל הרבה מעבר למגיע לו על פי פסק הדין. יש לקבל את הערעור, לבטל את הפסיקתה המתוקנת ואת הרישום שנערך בעקבותיה והמערערת תפעל בהתאם לפסק הדין. לחלופין, בעת שתצא המערערת לפנסיה ניתן יהיה לפנות למומחה על מנת שייחשב את האחוז המגיע למשיב מתוך הפנסיה, בהתחשב בכך שחלקו צריך להיגזר מהמשכורת שהיתה למערערת ביום הקובע. אז, ורק אז, ניתן יהיה להכין פסיקתה מתאימה שניתן יהיה לרשום במנהל הגמלאות.

      

• תמצית טענות המשיב

   

  1. הפסיקתה נחתמה וקיים מעשה בית דין. המערערת מעוניינת להמשיך ולנהל עוד התדיינויות משפטיות וכוונתה לחבל באמצעי העומד למשיב להבטיח את זכויותיו על מנת שלא יהיה תלוי בגחמותיה של המערערת לצורך קבלת חלקו בפנסיה שלה. רק לאחרונה, לאחר שנים רבות "נזכרה" המערערת לטעון כנגד הפסיקתה שנחתמה עוד בשנת 2018.

      

  2. המשיב זכאי לקבל את חלקו לפי המשכורת האחרונה של המערערת במועד פרישתה. על פי החוק, המשיב זכאי לשיעור היחסי בפנסיה, לרבות רכיב העלאת השכר שאירעה לאחר היום הקובע. ההחלטה לא הקנתה למשיב זכויות עודפות אלא את מה שמגיע לו על פי הדין ולפי פסה"ד.

      

  3. הגידול במשכורתה של המערערת ובפנסיה שהיא זכאית לקבל, הוא חלק מפירות החיים המשותפים שלה עם המשיב – כחצי יובל.

      

  4. ההסכמה ניתנה מתוך תקווה שניתן יהיה להשלים את חתימת הפסיקתה והרישום. ברם, משהתברר כי המערערת ממשיכה להערים קשיים ולא ניתן לרשום את הפסיקתה לפי השכר במועד הקובע, חזר בו המשיב מהסכמתו. הסכמת המשיב נועדה אך ורק על מנת להקל על רישום הפסיקתה. משהתברר שהדבר לא אפשרי, יכול היה המשיב לחזור בו מהסכמתו.

  5. צדק ביהמ"ש קמא כשקבע כי הסכמת המשיב ניתנה רק לפנים משורת הדין והוא רשאי היה לחזור מהסכמתו משהתברר שלא ניתן ליישם ולרשום אותה. ביהמ"ש צדק בכך שהמערערת מערימה קשיים רבים על זכותו של המשיב לקבל את חלקו בפנסיה שלה. היא הגישה בקשה לביטול פסק הדין שנדחתה וכן תביעה לביטול פסק הדין שגם היא נדחתה והכל נעשה בכדי לסכל את זכותו של המשיב. לכן, קיימת חשיבות ברישום הפסיקתה, על מנת שהמשיב לא יהיה תלוי ברצונה הטוב של המערערת.

      

  6. יש לדחות את הערעור שהוגש ממניעים פסולים, במטרה להתחמק מיישום פסק הדין ולנסות "לדחות את הקץ" ולמנוע מהמשיב לקבל את זכויותיו.

      

• דיון והכרעה

   

  1. הסכמת הצדדים שניתן לה תוקף של פסק דין לא התייחסה כלל לשאלה מהי המשכורת הקובעת שממנה ייגזר חלקו של המשיב מהפנסיה של המערערת. ההסכמה קבעה רק שיבוצע איזון ביחס לזכויות שנצברו מיום הנישואין ועד היום הקובע. הא ותו לא. לא הוסכם שהתחשיב ייעשה בהתאם לגובה המשכורת האחרונה שהמערערת תקבל בעת שתפרוש. ההסכם "שתק" בנושא זה.

      

  2. לפיכך, עלינו לבחון מה היה המצב המשפטי בעת שניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים בכל הנוגע לשאלה האם החישוב צריך להיעשות לפי המשכורת ביום הקובע או ביום הפרישה? בעמ"ש (ת"א) 3069-05-10 פלוני נ' פלונית (24.11.2011), אישר בית המשפט המחוזי את קביעת ביהמ"ש לענייני משפחה שקבע שיש לחשב את זכויות הפנסיה לפי השכר האחרון של האיש שהיה בצבא קבע ולא לפי השכר במועד הקרע מאחר ש:

      

     "במהלך חיי הנישואים עם המשיבה הוא קודם רק בדרגת כתף אחת, כאשר רוב קידומו המקצועי נעשה טרם מועד הנישואין, שכן בית המשפט קמא קבע כי במשך החיים המשותפים המשיבה תרמה לקידומו המקצועי של המשיב באופן שנשא פירותיו גם לאחר מועד הפרידה ... המערער שחייו המשותפים עם המשיבה התקיימו לאורך 9 שנים, פרק זמן שאינו מבוטל, לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח ניתוק בין הקידום לאחר הפירוד לבין תקופת הנישואין".

      

     עוד ציין שם כב' השופט שנלר כי:

      

     "... השיקול המרכזי אותו יש להביא בחשבון, עניינו בחינה מהותית של אותה "תרומה" משותפת של חיי הנישואין ולשכרו של הפורש ... ככל שתקופת הנישואין מתוך כלל השירות ארוכה יותר, אזי יש להעדיף את הגישה לפיה השכר הקובע יהיה השכר במועד הפרישה. הסיבה לכך, כי אם רוב שנות השירות היו במסגרת הנישואין, הרי ניתן לראות בעצם האפשרות לקידום, כעין "מוניטין" שנצבר במהלך הנישואין."

      

     ראו גם: רמ"ש (י-ם) 4022-10 פלוני נ' פלונית (13.4.2013).

  3. בתמ"ש (ת"א) 42338-03-10 פ' צ' נ' א' צ' (16.3.2011) ציינתי שלא קיימת בפסיקה עמדה ברורה בשאלה האם יש לחשב את זכויות הפנסיה לפי ערכה במועד הקובע או ביום הפרישה. בעוד יש הסוברים שיש לחשב את הזכויות לפי המשכורת האחרונה (כגון בע"מ (י-ם) 2038/07 פלוני נ' פלונית (2.9.2007)), יש הסוברים שיש לחשב את הזכאות לפנסיה בהתאם למשכורת במועד הקובע, היות שאין לבן הזוג חלק ונחלה בגידול בשכר שנוצר לאחר מועד הקרע (בע"מ (ת"א) 1014/06 פלוני נ' אלמונית (28.11.2006)). נראה כי ההכרעה בשאלה זו היא תלוית נסיבות ואינה אחידה.

      

     ראו עוד: תמ"ש (ת"א) 51923/99 ג.א. נ' ש.ס. (18.3.2010), תמ"ש (ת"א) 22575/03 פ.ל. נ' פ.ש. (1.8.2010) ותמ"ש (י-ם) 10612/98 פלונית נ' פלוני (2.1.2007).

      

  4. כשניתן פסק הדין שנתן תוקף להסכמת הצדדים, לא היה קיים מסלול "אופק חדש" למורים ולא היה צפוי שהמערערת תצטרף למסלול זה, שהעלה משמעותית את משכורתה. לא ברור אפוא האם במקרה דנן, שעה שהמערערת עברה למסלול חדש באותו מקצוע, מורה, יש לראות זאת כקידום המהווה המשך ישיר של מסלול ההתקדמות של האישה שלאיש חלק בה, בבחינת פירות של אותו העץ שנטעו הצדדים יחדיו, או שמדובר במסלול נפרד ועצמאי שנוצר לאחר המועד הקובע והדבר דומה למקרה בו המערערת שינתה עיסוק ויש לראות את עבודתה במסגרת "אופק חדש" כמעין עבודה חדשה המנותקת מעבודתה במסגרת החיים המשותפים. אם כך הדבר, אין להתחשב ברכיב התוספת שנוצרה בעקבות "אופק חדש" ולאיש מגיע רק את חלקו לפי השכר לו היתה המערערת ממשיכה במסלול ההוראה הרגיל שבו עבדה במועד הקובע.

      

  5. מקרה דנן אינו חד משמעי. המערערת המשיכה באותו מקצוע – מורה. ואולם, עליה להשקיע שעות נוספות מעבר למסלול ההוראה הרגיל והשאלה היא, האם רכיב זה הוא רכיב "עצמאי" שאינו "יונק" מהעבודה שהתבצעה במהלך הנישואין, ולכן המשיב לא זכאי ליהנות מפירותיו. יש פנים לכאן ולכאן. המערערת המשיכה באותו מקצוע ונשארה עובדת אצל אותו מעביד. לכאורה, ניתן לדמות זאת לקידום רגיל בעבודה כגון מדרגת רב סרן לדרגת סגן אלוף. מאידך, ניתן לראות במסלול אופק חדש רכיב שהוא מעבר לקידום רגיל, היות שנדרשת השקעת שעות עבודה רבות יותר מאשר במסלול ההוראה הרגיל.

      

  6. ביום 6.8.14 פורסם החוק ואולם הובהר בפסיקה שהוראות החוק לא באות לשנות מהדין המהותי אלא רק לקבוע מנגנון הוראות טכני לתשלום ישיר של החלק בפנסיה באמצעות העברה ישירה מהגורם המשלם וזאת מבלי לבטל את האפשרות של גבייה אחרת כגון באמצעות ההוצל"פ. על פי החוק, מתאפשר רישום והפעלת המנגנון הקבוע בו, רק אם החישוב נעשה לפי המשכורת במועד הפרישה. כב' השופט רובינשטיין ציין בבע"ם 4860/16 פלונית נ' פלוני (5.9.2017) כי:

      

     "... אין בהוראות החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני כדי לשנות מן האופן שבו איזנו עד כה בתי המשפט את הזכויות הפנסיוניות של בני זוג שנפרדו, והוא אינו מצמצם את שיקול דעתם הנרחב ... ככל שנוסחת האיזון שייקבע בית המשפט לא תעלה בקנה אחד עם הוראות החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני, לא תוכל חלוקת הזכויות להתבצע על פי הוראות החוק, אולם פסק הדין יוכל לבוא על יישומו במישור יחסי בני הזוג התחום האזרחי ה"רגיל"".

      

     בכל הנוגע לשאלה לפי איזו משכורת יחושב החלק בפנסיה, נפסק שם כי באותו מקרה החישוב ייעשה על בסיס משכורת האיש בעת פרישתו ולא במועד הפירוד, שכן:

      

     "נוכח תקופת הנישואין הממושכת של הצדדים נותנת הדעת, כי למערערת חלק בלתי מבוטל בהתפתחותו המקצועית של המערער, וגם זו תקבל את ביטויה לאחר הפירוד ובסמוך למועד הפרישה".

      

  7. בעמ"ש (חיפה) 50188-02-17 נ.מ. נ' ג.מ. (8.6.2018) דן בית המשפט בשיקולים שיש לבחון לצורך הכרעה בשאלה האם לחשב את זכויות הפנסיה לפי המשכורת ביום הקובע או במועד הפרישה ונקבע באותו מקרה שיש לבצע חישוב לפי המשכורת בעת הפרישה וכי:

      

     "נסיבות המקרה הספציפי הן שיכתיבו את התוצאה ... השיקולים שעל בית המשפט לשקול יהיו תקופת הנישואין – ככל שהיא ממושכת, הנטייה תהיה לאימוץ השכר בעת הפרישה, משזו מקימה מעין חזקה בדבר תרומה בלתי מבוטלת של בן הזוג להתפתחותו המקצועית של בן הזוג האחר. ... יש להתחשב במשך תקופת הצבירה לאחר מועד הקרע, וככל שזו ארוכה יותר כך יש לפנות לשכר במועד הקרע ... אכן, דרך המלך באיזון המשאבים בין בני זוג, לרבות איזון הזכויות הפנסיוניות, היא איזון הזכויות שנצברו עד למועד הקובע".

      

     בקשת רשות ערעור על פסק הדין הנ"ל נדחתה בבע"מ 5210/18 פלוני נ' פלונית (22.10.2018) וכב' השופטת ברק ארז קבעה כי:

      

     "...בנסיבות המקרה דנן, התבסס האיזון על משך נישואי הצדדים ותוחלת העבודה הצפויה למבקש לאחר מועד הפירוד, כאשר אלו נשקלו לצד ייחודיותו של הסדר הפנסיה התקציבית, וההבדלים המשמעותיים בינו לבין הפנסיה הצוברת לה זכאית המשיבה".

      

     ראו גם: עמ"ש (מרכז) 8939-06-20 י.מ. נ' ר.מ. (12.11.2020).

      

  8. כאמור, נסיבות מקרה דנן אינן חד משמעיות ולו בית המשפט היה נדרש לדון בשאלה מאיזו משכורת יש לבצע את החישוב, היו פנים לכאן ולכאן. מצד אחד משך הנישואין היה ארוך כ–25 שנים, ומאידך, תקופת העבודה של המערערת מאז היום הקובע ועד למועד פרישתה הצפוי בעוד חמש שנים, אף הוא ארוך, כ–15 שנים. כמו כן, למרות שהמערערת ממשיכה באותה עבודה כמורה, התוספת לפנסיה של המערערת נובעת מעבודתה במסלול אופק חדש הדורש עבודה אינטנסיבית יותר ולא מדובר רק בתוספת הנובעת מהעלאת השכר בגין ותק או עליה בדרגה. כפי שציין עוה"ד נסים שלם בעמ' 604 לספרו יחסי ממון ורכוש הדין והפסיקה כרך ב' (מהדורה שנייה 2019):

      

     "אמות המידה והגורמים שיש להתחשב בהם הם בעיקר אלה: משך הנישואין; תחילת תקופת הצבירה; תוספות שכר צפויות; היחס בין התקופה המשותפת ובין תקופת הצבירה; היחס בין החיסכון הפנסיוני של בן זוג אחד ובין החיסכון הפנסיוני של רעהו; היחס בין החסכונות הפנסיוניים ובין הרכוש הכולל שנצבר; האם ייעשה שימוש בסמכויות מיוחדות אם לאו; סוג החיסכון הפנסיוני של בן הזוג האחד לעומת סוג החיסכון של רעהו; ועוד".

      

  9. במקרה דנן, אין צורך להכריע בשאלה זו לאור ההסכמה, כפי שיפורט להלן.

      

  10. כאמור, המערערת לא השיגה על הפסיקתה לאחר שהיא נחתמה ביום 4.12.18 ולכאורה הפסיקתה חלוטה. ברם, לאחר מכן, משהעלתה המערערת את הסתייגויותיה בתגובה לבקשה למתן פסיקתה מתוקנת, המשיב הסכים במפורש בהודעותיו מיום 26.11.19 ומיום 1.3.20 כי חישוב הפנסיה ייעשה לפי המועד ביום הקובע ולא במועד הפרישה ובית המשפט קמא אישר הסכמה זו.

       

  11. הסכמה זו לא היתה תלויה בשום תנאי ולא נאמר בה שהיא ניתנת רק לפנים משורת הדין או בכפוף לכך שניתן יהיה לבצע רישום לפי החוק. ההסכמה היתה בלתי מותנית. המשיב לא יכול היה לחזור בו מהסכמתו המפורשת שניתן לה תוקף של החלטה. אין בסיס משפטי המאפשר חזרה מהסכמתו מפורשת. כפי שנקבע ברע"א 1581/13 פלוני נ' וקנין עמרם ובניו (1.5.2013): "אין להקל ראש בתוקפן של הסכמות אליהן מגיעים בעלי הדין תוך כדי ניהול ההליך. בדרך כלל יש לכבדן וראוי שבתי המשפט יאכפו הסכמות אלה ולא יאפשרו להשתחרר מהן בנקל".

       

  12. לפיכך, אני סבור שלא ניתן לאמר שההסכמה "ניתנה לפנים משורת הדין ונועדה רק על מנת לסיים את ההליך הממושך בעניין רישום זכויותיו על פי פסק הדין". לפיכך, המשיב לא יכול היה לחזור בו מההסכמה והיא מחייבת אותו.

       

  13. התוצאה היא שיש לבצע תחשיב של המשכורת של המערערת ביום הקובע. אולם, לסכום זה יש להוסיף את כל התוספות שהיו מגיעות למערערת לו היתה ממשיכה בעבודתה כמורה במסלול הרגיל ולא במסלול של "אופק חדש". דהיינו, על מנת שהחישוב של השכר במועד הקובע ישקף משכורת ריאלית במועד הפרישה, יש לבצע במועד הפרישה תחשיב שיקבע מה היה שכרה של המערערת באותו מועד לו היתה ממשיכה לעבוד במסלול הרגיל ולהוסיף לשכר את ההצמדות, תוספות הוותק והדרגות וכל תוספת אחרת שהמערערת היתה זכאית לה אם היתה נשארת במסלול ההוראה הרגיל (להלן: תוספת השערוך).

       

  14. על מנת לרשום את זכויותיו של המשיב על פי החוק, יש להמתין למועד הפרישה של המערערת ואז לבצע באמצעות מומחה את החישוב איזה חלק יחסי מגיע למשיב מהפנסיה של המערערת במועד הפרישה, בהתחשב בכך שאחוז זה יחושב לפי המשכורת ביום הקובע בתוספת השערוך. אחוז זה ניתן יהיה לרשום בסמוך לאחר פרישת המערערת ובאופן זה האיש יקבל את חלקו בפנסיה ישירות מהגוף המשלם ללא תלות במערערת.

       

  15. למעלה מן הצורך אציין כי אף אם המשיב לא היה מודיע על הסכמתו לערוך את התחשיב לפי המשכורת במועד הקובע, החישוב המפורט לעיל מאזן נכון בין זכויות הצדדים. מחד, הוא לוקח בחשבון את העובדה שמסלול "אופק חדש" נוצר לאחר המועד הקובע והוא אינו בהכרח פרי "ישיר" של "העץ" דהיינו עבודתה של המערערת כמורה במסלול הרגיל. מסלול אופק חדש נותן תגמול בגין עבודה נוספת, שמורה שעובד לפי המסלול הרגיל לא נדרש לתת. מאידך, כל התוספות שהמערערת היתה זכאית להן אם היתה נשארת במסלול הרגיל עד הפרישה כגון תוספות שכר, תוספת וותק או דרגה, מקורן ב"עץ" שצמח בתקופת הנישואין הממושכת של הצדדים והמשיב זכאי ליהנות מהן.

       

  16. כמו כן, מאחר שניתן לערוך חישוב של האחוזים המגיעים למשיב לאחר שיתברר מה המשכורת שתהיה למערערת במועד פרישתה, יוכל המשיב לרשום תחשיב זה אצל הגורם המשלם ולקבל את חלקו בפנסיה של המערערת ללא צורך "במרדף" אחר המערערת אלא ישירות מהגוף המשלם.

       

  17. סיכומו של דבר: אציע לחברותיי לקבל את הערעור, להורות כי חישוב הפנסיה ייעשה בהתאם להסכמה, דהיינו לפי משכורתה של המערערת במועד הקובע בצירוף תוספת השערוך וכי יבוצע רישום בהתאם לתחשיב שייעשה סמוך לאחר פרישת המערערת מעבודתה.

       

  18. כמו כן, אציע לחייב את המשיב בהוצאות המערערת בסך של 20,000 ₪ ולהורות על השבת הערובה שהפקידה המערערת, על פירותיה, באמצעות ב"כ.

      

       

      ______________

      נפתלי שילה, שופט

       

      השופטת צילה צפת, סגנית הנשיא – אב"ד:

       

      אני מסכימה.

       

      ______________

      צילה צפת, שופטת סג"נ – אב"ד

       

       

       

      השופטת עינת רביד:

       

      אני מסכימה.

      

       

      _______________

      עינת רביד, שופטת

       

      הוחלט כאמור בפסק דינו של כב' השופט נפתלי שילה.

       

      פסק הדין מותר לפרסום בכפוף להשמטת הפרטים המזהים.

       

      ניתן היום, ז' אדר ב' תשפ"ב, 10 מרץ 2022, בהעדר הצדדים.

      צילה צפת, שופט, סגנית הנשיא אב"ד		עינת רביד, שופטת		נפתלי שילה, שופט