בין בני הזוג התעוררה מחלוקת האם השכר הקובע לצורך חישוב חלקו של האיש בפנסיה הוא השכר במועד הפרידה או השכר ביום הפרישה, שצפוי להיות גבוה הרבה יותר. בית המשפט המחוזי מצא פתרון מאוזן
בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל לאחרונה ערעור שהגישה אישה על החלטת בית המשפט למשפחה בה נקבע כי בעלה לשעבר זכאי לחלק היחסי מהפנסיה שהיא לפי גובה משכורתה במועד הפרישה שיכלול תנאים משופרים לפי תכנית "אופק חדש" למורים. השופטים קבעו כי מאחר שהאיש הסכים בעבר שהחישוב יהיה לפי השכר במועד הקרע הוא אינו יכול לחזור בו. עם זאת, על מנת שהחישוב ישקף משכורת ריאלית נקבע שבמועד הפרישה יש לבצע תחשיב שיקבע מה היה שכרה של האישה לו היתה ממשיכה לעבוד במסלול הרגיל.
בני הזוג נישאו ב-1987 והתגרשו ב-2013. במסגרת תביעה לאיזון משאבים שהגישה האישה הגיעו הצדדים להסכמה שלפיה כל אחד מהם יהיה זכאי לחצי מהזכויות הפנסיוניות של הצד השני והסכמה קיבלה תוקף של פסק דין.
כשנה לאחר מכן הצטרפה האישה לתכנית "אופק חדש" של משרד החינוך, במסגרתה היא עובדת שעות רבות יותר וזוכה לשכר ותנאים גבוהים משמעותית.
במסגרת הליך רישום פסק הדין במנהלת הגמלאות במשרד האוצר התעורר בין הצדדים וויכוח האם השכר הקובע לחישוב חלקו של האיש הוא השכר במועד הפרישה הצפוי של האישה בעוד חמש שנים, או השכר במועד הקרע (שנקבע לאפריל 2012). בעוד האיש סבר שהשכר צריך להיות השכר במועד הפרישה, עמדת האישה הייתה שהשכר הקובע צריך להיות מחושב לפי השכר במועד הקרע (לפי התנאים הישנים).
בדיון שנערך במרץ 2020 הסכים האיש כי בית המשפט יורה למומחה לערוך תחשיב בהתאם לשכר במועד הקרע ובית המשפט אישר את ההסכמה והורה למומחה כמבוקש.
אך המומחה הודיע כי לפי החוק לא ניתן לרשום את זכויות האיש לפי המשכורת שהייתה לאישה ביום הקרע אלא רק לפי המשכורת במועד פרישתה.
בנסיבות אלה הגיש האיש בקשה לפסיקתה מתוקנת שלפיה החישוב יהיה לפי המשכורת האחרונה ובית המשפט החליט לקבל את עמדתו.
האישה ערערה. לטענתה, על פי ההחלטה, האיש נהנה מהגידול הדרמטי במשכורתה לאחר מועד הקרע, וימשיך לצבור זכויות שלא מגיעות לו על חשבון עבודה קשה שלה שנים רבות לאחר הפירוד.
האיש טען כי הגידול במשכורתה של המערערת ובפנסיה שהיא זכאית לקבל, הוא חלק מפירות החיים המשותפים שלהם.
לא חד משמעי
השופט נפתלי שילה קיבל את הערעור. הוא ציין שהמקרה אינו חד משמעי. מצד אחד משך הנישואין היה ארוך כ–25 שנים, ומאידך, תקופת העבודה של האישה מאז מועד הקרע ועד למועד פרישתה הצפוי אף הוא ארוך, כ–15 שנים. כמו כן, למרות שהאישה ממשיכה באותה עבודה כמורה, התוספת לפנסיה שלה נובעת מעבודתה במסלול הדורש עבודה אינטנסיבית יותר ולא מדובר רק בתוספת הנובעת מהעלאת השכר בגין ותק או עליה בדרגה.
השופט קבע שאין צורך להכריע בשאלה זו לגופה לאור הסכמת האיש ממרץ 2020 ממנה לא היה יכול לחזור. בסופו של דבר נקבע שזכויות הגרוש יחושבו מתוך משכורת האישה ביום הקרע. אולם, לסכום זה יש להוסיף את כל התוספות שהיו מגיעות לה לו היתה ממשיכה בעבודתה כמורה במסלול הרגיל. התחשיב והרישום במשרד האוצר בפועל יתבצעו במועד הפרישה.
השופטות צילה צפת ועינת רביד הצטרפו לפסק הדין.
האיש חויב בהוצאות בסך 20,000 שקל.
- ב"כ המערערת: עו"ד עדי רוזנבלום
- ב"כ המשיב: עו"ד נטלי ברדוגו
עו״ד מעיין סבג
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.