פס"ד בערעורים על גובה מזונות קטין, הוצאות מדור והוצאות רפואיות חריגות עבורו

הש' שאול שוחט

1. ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב (כבוד הש' מירה דהן), מיום 30.3.2015 (להלן: "פסק הדין"; פסק דינו של בית משפט קמא").

2. בפסק הדין חויב המשיב (להלן: "המשיב"; "האב" לפי העניין) במזונות המערער, בנו הקטין (להלן: "המערער"; "הקטין" לפי העניין) כדי סך של 2,000 ₪ לחודש "כולל הוצאות החינוך של הקטין"; בהוצאות מדורו כדי סך של 1,000 ₪ לחודש; במחצית הוצאותיו הרפואיות החריגות שאינן כלולות בסל הבריאות לרבות טיפולי שיניים וטיפולים אורתודנטיים – והכל מיום מתן פסק הדין כשעד למועד זה "תחול ההחלטה למזונות זמניים"; בתשלום סך של 25,000 ₪ לאם המערער "בגין חלקו בהוצאות הראשונות" שהוציאה האם עבורו; בשכ"ט עו"ד כדי סך של 10,000 ₪.

3. שני הצדדים לא השלימו עם פסק הדין והגישו את הערעורים שלפנינו.

ערעור המערער/הקטין

4. המערער מלין בערעורו על מיעוט המזונות שנפסקו לו; אי חיובו של המשיב בהוצאותיו החריגות "לרבות ומבלי למעט הוצאות חינוך, קייטנות, חוגים, שיעורי עזר, שיעורים פרטיים ועוד כהנה וכהנה הוצאות חריגות כפי המקובל והנהוג במחוזותינו..." והכל, "תוך התעלמות משיעור הוצאותיו וצרכיו בפועל של הקטין כפי שלל ראיות מסמכים ואסמכתאות כפי שהוצגו בפני בית משפט קמא"; אי חיובו של המשיב בעלויות הדיור (שכר דירה); אי חיובו של המשיב בתשלום דמי טיפול; פסיקת המזונות הסופיים מיום מתן פסק הדין ולא מיום הגשת התביעה. כן מלין המערער על מיעוט ההוצאות ושכ"ט עורך הדין שנפסקו לו.

ערעור המשיב

5. המשיב מלין בערעורו על: חיובו בהוצאות המדור של הקטין חרף העדרה של הוצאה כזו; חיובו בתשלום ההוצאות הראשונות, בבחינת סעד שניתן בתביעה שלא קיימת; חיובו במחצית ההוצאות הרפואיות החריגות של הקטין מבלי לקבוע כי עלותם תהא על פי קנה מידה ישראלי; על הקביעה העובדתית בדבר גובה הכנסתו של המשיב; על עצם חיובו בהוצאות משפט ושכ"ט עורך דין.

דיון והכרעה

6. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בכתב (עיקרי טיעון) ובעל פה (בישיבת הערעור) ואת ממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא, בכל הנוגע להכנסות אותן ייחס למשיב ולאם המערער, באתי לידי מסקנה כי אין מקום להתערב בממצאיו אלה. בית משפט קמא נימק בהרחבה את קביעתו העובדתית בדבר גובה ההכנסה של המשיב: עצמאי ובעלים של עסק שמתח הרווחים שבו עומד על 30%; התנהלותו הכלכלית ואורח החיים שהוא מנהל והיותו הבעלים של דירה בת 4 חדרים ב**/*ללא משכנתא (ס' 17 לפסק הדין) – וקבע אותה כדי 15,000 ₪ נטו לחודש. מנגד, דחה בית משפט קמא את טענות המערער להכנסות של כ-40,000 ₪ נטו לחודש משלא הוכחו ולא מצאתי בעיקרי הטיעון מטעמו ערעור בנושא זה.

לא מצאתי ממש בטיעוני ב"כ המשיב בעניין זה (ס' 7 לעיקרי הטיעון מטעמו) וטענתו, כי הקביעה העובדתית של בית משפט קמא נעשתה "כעניין של מה בכך" (ס' 7 (ד)) מוטב היה לו לא נטענה. כך גם טרוניתו כי לו ניתנה לו "ההזדמנות למצות את יומו בבית משפט ולהתגונן בפני קביעות עובדתיות אלה", בשעה שהמשיב היה מיוצג, הגיש כתבי טענות, תצהירים ומסמכים ואף השיב לשאלות בחקירה נגדית. אשר להשתכרות שיוחסה לאם המערער – 5,500 ₪ לחודש – לא מצאתי בעיקרי הטיעון התייחסות של מי מהצדדים לקביעה זו ודומה כי הם הסכינו לה.

7. א. אשר לצרכי הקטין – אלה נקבעו על ידי בית משפט קמא על דרך האומדנא על פי קנה מידה ישראלי חרף העובדה שהקטין מתגורר ב** מאז לידתו. את הטעמים להחלטתו זו מסכם בית המשפט בעמ' 15 לפסק דינו:

"במקרה דנן, נוכח העובדה כי התהוות הקשר הייתה בישראל, עזיבת האם את ישראל לאחר 17 שנים הייתה החלטה שלה, כמו גם ההחלטה שלא לשוב לישראל יחד עם הקטין משך כשמונה שנים (מאז לידתו ש' ש') והעובדה כי הנתבע אינו נמצא בקשר כלשהו עם בנו בעטיו של המרחק הגיאוגרפי, ייבחנו הנתונים בהתאם לסטנדרטים הישראלים כאמור".

ב.    הגם שבהליך קמא עתר ב"כ המערער לחיוב המשיב "בהוצאות ריאליים התואמות את רמת המחייה ב**" (ס' 14 (ד) לפסק הדין). דומה שבעיקרי הטיעון השלים הוא עם דרך הילוכו של בית משפט קמא ועתר לקבוע למערער "דמי מזונות ריאליים, כפי שיעור הוצאותיו וצרכיו הריאליים מחד ואמידות המשיב מאידך... לקבוע את שיעור השתכרות המשיב בהוצאות המיוחדות והחריגות של הקטין... לרבות ומבלי למעט הוצאות חינוך, קייטנות... כפי המקובל והנהוג במחוזותינו" (הדגשה שלי ש' ש') ורק על דרך "קל וחומר" בשים לב "לעלויות הרבות הכרוכות בגידול ילד ב**, מקום מגוריו הקבוע והרגיל של הקטין" (סעיף 2.1 לעיקרי הטיעון). משכך, אין לנו, כערכאת הערעור, אלא להיעתר לבקשתו של ב"כ המערער לבחון את צרכי הקטין "במשקפיים ישראליות".

זאת ועוד, משהלכה היא שתביעה למזונות טעונה הוכחה, לכל רכיביה ופרטיה, ככל תביעה אזרחית רגילה היה על המערער להוכיח את רכיבי הצריכה כפי רמת החיים ב**. לפני בית משפט קמא הונחו, כלשון ב"כ המערער בסעיף 2.1 לעיקרי הטיעון, "שלל ראיות, מסמכים ואסמכתאות" אותן חזר וצירף גם לתיק המוצגים שהגיש בערעור. בית משפט קמא, ובצדק, אינו אמור לנבור באותו "שלל" ולדלות מתוכו את הראייה הנדרשת לכל רכיב מזונות נטען. על המערער החובה להציג זאת לפניו בצורה סדורה, ובתרגום מאושר לעברית. בית משפט קמא, אשר בחן את השלל האמור הגיע לידי מסקנה כי "הוצאות רבות אשר נתבעו במסגרת כתב התביעה לא נתמכו כדבעי בראיות. חלק מהראיות שכן צורפו, הוגשו בשפה ה**או לכל היותר בתרגום חופשי לעברית אשר נערך על ידי האם ......." וסיכם: "יוצא אפוא כי רב הנסתר על הגלוי; צרכי הקטין נדרשו בהפרזה גסה, נסמכו על קבלות חלקיות אשר חלקן ב** וחלקן בתרגום חופשי של האם עצמה".

בדין קבע בית משפט קמא כי הוא לא מקבל את המסמכים האמורים כראיה. משכך הם פני הדברים, הרי לך טעם נוסף, הנעוץ במערער עצמו, מדוע בחר בית משפט קמא לאמוד את הוצאותיו של הקטין על פי קנה מידה ישראלי. אוסיף ואומר, כי ייתכן ויכול היה המערער להגיש את תביעתו ב** ולעתור לאכיפתו של פסק המזונות שיינתן. אבל, אם בחר הוא להגיש את תביעתו בישראל, והבחירה לכאורה בידו, היה עליו, למצער, להוכיח לבית משפט קמא שיוקר המחיה ב** גבוה יותר מזה שבישראל בין על דרך של חוות דעת מומחה בין על דרך של הבאת נתונים סטטיסטיים מגורמים מוסמכים רלבנטיים, שעה שעותר הוא לפסיקת המזונות "במשקפיים **". זאת לא נעשה במקרה שלפנינו.

8. א. משבאומדנא עסקינן, וב"משקפיים ישראליות", סבורני כי בנסיבות חייו של הקטין, הגם שנכפו עליו בשל התנהגות האם – כך על פי קביעותיו של בית משפט קמא – אין די בסכומים שנפסקו כדי לספק את צרכיו, מה גם שיש  ביכולתו של המשיב ליתן בידו סכומים נוספים מעבר למזונות שנפסקו לו.

ב.     בית משפט קמא, כזכור, פסק את פסוקו - 2,000 ₪ לחודש כולל הוצאות חינוך ו-1,000 ₪ לחודש השתתפות בהוצאות המדור.

ג.     משהוצאות החינוך הפורמלי נכללות בגדר המזונות ההכרחיים בהכרח  נאמר שהמותר על אלה מכוון להוצאות החינוך שמעבר לכך – חוגים, קייטנות וכו' שבמשקפיים ישראליות - לצרכי תיק זה - מגיעות לכדי מעל 7,000 ₪ לשנה (גם אם נצא מנקודת הנחה שהמזונות ההכרחיים הועמדו בתיק זה על הרף הגבוה של 1,400 ₪ לחודש). משכך דרישתו של ב"כ המערערת להוסיף על סכום זה תשלום נוסף של הוצאות חינוך אינה במקומה. עם זאת, נראה שיש מקום להוסיף לסכום זה תשלום בגין דמי טיפול. דמי הטיפול הם חלק ממזונות הקטין ואין לזקוף את החטא המיוחס לאם – המטפלת בו לבדה – על בנה. מרכיב דמי הטיפול לא מהווה חלק מהמזונות ההכרחיים ובנסיבות שלפנינו מוצדק לחייב בו את המשיב – האב. מרכיב זה נתבע בסעיף 92 (ה) לכתב התביעה וסבורני שיש להיעתר לו הגם שלא בסכום שנתבע. כן יש להוסיף ולחייב את המשיב בתוספת תשלום בגין ביטוח בריאות בסיסי ומשלים. עלותם של אלה, משלא הוכחו בפועל, יחושבו גם הם על פי אמת המידה הנהוגה בישראל.

ד.     אשר למדור והוצאות המדור. בית משפט קמא חייב את האב, כזכור, בהשתתפות ב"הוצאות מדור הקטין" על סך 1,000 ₪ לחודש נוכח קביעותיו בסעיף 18 (ד) לפסק הדין – בו נדחתה טענת האם בדבר תשלום של 1,000 ₪ לחודש להוריה בגין שכירות נראה, כי חיוב זה נועד לכסות את חלקו של הקטין בהוצאות החזקת הבית להבדיל מתשלום חלקו בגין עלות הדיור – שכר דירה.

בהקשר זה צודק ב"כ המערער, כי פסיקת מזונות עבור מדור יכולה להקדים את שכירת הדירה הלכה למעשה "שאחרת תיקלע האישה למעגל שוטה" (ע"א 66/88 דקר נ' דקר פ"ד מ"ג (1) 122 שעניינו מזונות אישה אך יפים הדברים גם במזונות ילדים קטינים. מכאן, העובדה שנכון לעת מתן פסק הדין אין לקטין עלויות דיור (כך לפי קביעת בית משפט קמא) אינה שוללת פסיקת עלויות אלו כפוף להוכחת הוצאתן בפועל. עם זה, חיוב מותנה כאמור, במקרה שלפנינו, יגזור על הצדדים שנים של התדיינויות בהוצאה לפועל הן לעצם קיומה של העלות הן לגובהה. לפיכך סבורני כי נכון יהיה אם יתווסף סכום נוסף, גלובלי, לדמי המזונות אותו ישלם המשיב בגין רכיב זה שגובהו יקבע גם על פי עלות של מדור בסיסי בקנה מידה ישראלי ובהתחשב בעובדה, כי הסך של 1,000 ₪ שנפסק בגין חלקו של הקטין בהוצאות מדור הינו גבוה במידת מה.

ה.   על רקע כל האמור לעיל אמליץ לחבריי להוסיף לסכום הכולל שנפסק למזונות הקטין סכום של 1,200 ש"ח נוספים ולהעמידם על סך של 4,200 ₪ לחודש.

9. אשר למועד החיוב – בית משפט קמא קבע, כי החיוב על פי פסק הדין החל מיום הינתנו וכי עד למועד זה תחול ההחלטה למזונות טרום זמניים, מיום 18.6.09, בסך 1,300 ₪ לחודש.

בכך חרג בית המשפט מהמקובל – החלטת החיוב במזונות מיום הגשת התביעה. וכך נימק בית משפט קמא את החלטתו:

"נראה כי הנתונים אשר הונחו בפני בית המשפט עת ניתנה ההחלטה, אינם שונים במהותם מהנתונים אשר הונחו בפניי; אף אם השתכרותו של הנתבע כיום הינה גבוהה יותר... הרי שאין בכך כדי להביא לשינוי התמונה בצורה קיצונית. אשר על כן לנוכח חלוף הזמן הרב מאז הגשת התובענה ושקלול כל הנתונים, מורה כי קביעתי בפסק הדין דנן תהא החל ממועד מתן פסק הדין ועד אז תעמוד בעינה ההחלטה למזונות זמניים בלא שינוי".

לאחר שבחנתי את הנתונים שהיו לפני בית משפט קמא לעת מתן ההחלטה למזונות זמניים  אל מול הנתונים לעת מתן פסק הדין סבורני, כי יש מקום להתערב בקביעתו זו הגם ששאלת מועד חלותו של החיוב על פי פסק הדין, נתונה בסופו של יום לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית. השתכרות המשיב לעת ההחלטה, על פי טענתו, 9,000 ₪ לחודש ולעת פסק הדין הוערכה השתכרותו, על פי קביעתו של בית משפט קמא כדי סך של 15,000 ₪ נטו לחודש. לעת מתן ההחלטה נשא המשיב במזונות שני ילדיו הקטינים מנישואין קודמים בסה"כ 2,600 ₪ לחודש. חיוב זה נפסק בסוף 2012 תחילת 2013 (נתון ממוצע אותו דליתי מפרוט' חקירתו של המשיב בישיבת יום 18.3.14, מוצג ו', עמ' 57 ש' 10-18). השוני בנתונים אלה מספיק משמעותי כדי לקבוע את החיוב על פי פסק הדין, למועד קודם ליום נתינתו, גם אם לא ממועד הגשת התביעה.

בשקלול הנכון, ומשום שהתוספת על פי הצעתי כוללת בתוכה מרכיב של שכר דירה שתחולתו לעתיד (גם ללא הצגת חוזה שכירות) נראה לי לנכון לקבוע, כי החיוב של המשיב על פי פסק דינו של בית משפט קמא יחול מיום 1.1.13 וזאת עד ליום 1.9.16, כולל ותחולתו של פסק דיננו תהא מיום 1.10.16. עד ליום 1.1.13 תחול ההחלטה למזונות זמניים.

10. ומכאן לערעורו של המשיב.

א.     נוכח עמדתי בשאלת צרכי הקטין לרבות מדורו והתוצאה אליה הגעתי ממילא נדחות טענות המשיב בכל הנוגע לקביעות בית משפט קמא בדבר השתכרותו וחיובו בהוצאות מדורו של הקטין.

ב.    אשר לחיובו של המשיב בהוצאות ראשוניות - בית משפט קמא היה מודע להלכה אליה מכוון ב"כ המשיב לפיה מדובר בתביעתה של האם ולא בתביעתו של הקטין ועל כן עליה להגיש תביעה נפרדת ועצמאית בגינה ואף לשלם אגרה (ע"א 366/77 פלוני נ' פלונית פ"ד לד (ו) 236, 219). עם זה, מצא בית משפט קמא לפסוק על פי פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בת.מ.א 663/92 פלונית ואח' נ' פלוני, 26.6.94, אשר סבר כי מקום והעיתוי של הגשת התביעה בשם הקטין היה בתוך פרק זמן קצר לאחר הלידה אין לבוא חשבון עם האם גם אם הסעד בגין הוצאות ראשוניות לא נתבע בתביעתה שלה כתביעה עצמאית. אינני סבור כי יש להכריע את הדין על פי השיהוי, פרק הזמן שחלף בין הלידה להגשת התביעה. ככל שהמבחן הוא מבחן פרוצדוראלי הרי משהתפנתה האם להגיש את תביעת המזונות בשם בנה ועבורו יכולה הייתה המערערת להגיש את תביעתה שלה כתביעה עצמאית בין אם זו מוגשת תוך 70 ימים מיום הלידה (כפי שהיה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה) בוודאי בחלוף שנה מיום הלידה כפי שהיה במקרה שלפנינו). עם זה אני מוצא לנכון לאשר את תוצאת פסק דינו של בית המשפט קמא בעניין זה מטעם אחר: הקטין נולד למשיב מן הפנויה. במערכת יחסים שכזו, לפי הדין האישי החל בענייננו, חייב האב לממן את ילדיו גם למפרע, היינו גם בזמן שלפני הגשת התביעה, שכן הנימוק שעל פיו נחשבת אמו הנשואה של הולד כמוחלת על מזונות העבר אינו קיים. במסגרת זו, של חיוב המזונות למפרע, חייב האב גם בהוצאות הקשורות בלידה והדרושות לטובת הוולד שנולד. גם בהן חייב האב כמי שמוטל עליו לשאת בכל צרכי הולד (ראו בן ציון שרשבסקי, "דיני משפחה", מהדורה רביעית, עמ' המפנה לשו"ת גבעת פנחס לבעל ההפלאות  סימן מ"א). משכך, בכל הנוגע להוצאות אלה, הדרישה הפרוצדורלית להגשת תביעה על ידי האם – בהיות ההוצאות הללו קשורות לוולד  – אינה במקומה.

משזו המסקנה אליה הגעתי, איני רואה מקום להתערב בסכום שנפסק על ידי בית משפט קמא בהקשר זה, סכום אליו הגיע לאחר שבחן ואף "דילל" את ההוצאות שנתבעו ואת הסכומים שננקבו בצידן.

ג.      אשר להוצאות הרפואיות – בית משפט קמא קבע בפסק דינו, כי "הצדדים יישאו בחלקים שווים בהוצאות רפואיות חריגות שאינן כלולות בסך הבריאות לרבות טיפולי שיניים וטיפולים אורתודנטיים. היה ותהיה מחלוקת בין הצדדים באשר לטיב או לסוג הטיפול הדרוש יכריע הגורם המטפל".

ב"כ המשיב אינו חולק על חלוקת הנטל בגין ההוצאות הרפואיות החריגות גם לא על מנגנון ההכרעה. טרונייתו שבית משפט קמא לא קבע, כי העלות תשולם על פי קנה מידה ישראל (סל הבריאות) (ס' 4 (2) לעיקרי הטיעון). סבורני, כי לא היה מקום להגיש ערעור בנקודה זו שעה שבית משפט קמא קבע מפורשות, כי הוא יבחן את "הנתונים בהתאם לסטנדרטים הישראליים" (עמ' 15 לפסק הדין) ושעה שהוא עצמו הטיל על החייב הוצאות "רפואיות החורגות מסל הבריאות" ואפילו בקצבאות המל"ל זיכה את האם (ככל שהן תשולמנה). נוכח הילוכו זה של בית משפט קמא, שלא מצאתי בו פגם (ראה הנמקתי לעיל) ברי, גם מבלי לציין זאת, שבימ"ש קמא כיוון בעניין זה לסטנדרטים ישראליים לא רק לעצם זיהויה של ההוצאה כחריגה ביחס לסל הבריאות אלא גם לעלותה.

סוף דבר

11. לו דעתי תישמע יתקבל ערעורו של המערער באופן חלקי כמפורט להלן:

• ההחלטה למזונות טרום זמניים מיום 18.6.09 תחול עד ליום 1.1.13.

• פסק דינו של בית משפט קמא יחול מיום 1.1.13 ועד ליום 1.9.16, כולל התשלום בעבור חודש ספטמבר 2016.

• מיום 1.10.16 ואילך תחולנה הוראותיו של פסק דיננו זה כמפורט להלן:

המשיב ישלם למזונות המערער סך של 4,200 ₪ לכיסוי מלוא הוצאותיו וצרכיו מכל מין וסוג שהוא למעט ההוצאות הרפואיות החריגות עליהן תחול הוראת סעיף 20 (ד) לפסק דינו של בית משפט קמא.

יתר הוראות פסק דינו של בית משפט קמא יישארו על כנן.

• ערעוריהם ההדדיים של הצדדים בכל הנוגע לקביעת בית משפט קמא ביחס לחיוב המשיב בהוצאות ושכ"ט נדחים נוכח היקף התערבותה המצומצם של ערכאת הערעור בכגון דא.

• בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.

העירבון שהפקיד המערער יוחזר לידיו באמצעות בא כוחו.

הש' יהודית שבח:

אני מסכימה.

הש' יונה אטדגי:

אני מסכים.

נקבע כפי האמור בפסק דינו של כבוד השופט שוחט, פסקה 11 לעיל.

פסק הדין ניתן לפרסום במתכונת בה נחתם ללא פרסום שמות הצדדים וכל פרט העלול לזהותם.

ניתן היום, כ"ד אלול תשע"ו, 27 ספטמבר 2016, בהעדר הצדדים.