האם, שעברה לגור עם הילד המשותף באיטליה, טענה שאינה מצליחה לכסות את הוצאות הילד ממזונות של 3,000 שקל שפסק לו ביהמ"ש למשפחה. ביהמ"ש המחוזי הכריע באחרונה בערעורה, והוסיף לילד עוד 1,200 שקל בחודש.
לפני כשנה וחצי, בית המשפט למשפחה בתל-אביב הכריע בהיבטים שונים של סכסוך גירושין בין הורים לילד המתגורר עם אמו באיטליה.
ביהמ"ש חִייב את האב במזונות בנו בסך של 2,000 שקל לחודש "כולל הוצאות החינוך", וכן בהוצאות מדור בסך 1,000 שקל לחודש. בנוסף האב חויב במחצית הוצאותיו הרפואיות החריגות שאינן כלולות בסל הבריאות, כולל טיפולי שיניים – והכל מיום מתן פסק הדין (30.3.15) כשעד למועד זה תחול החלטה קודמת למזונות זמניים שחייבה את האב ב- 1,300 שקל לחודש.
בנוסף, האב חויב בתשלום 25,000 שקל לאם עבור חלקו בהוצאות שונות ששילמה האם עבור הילד, וכן בשכ"ט עו"ד בסך 10,000 שקל.
שני הצדדים לא השלימו עם פסק הדין והגישו ערעורים הדדיים בביהמ"ש המחוזי בתל-אביב: מצד אחד הבן, שערעורו הוגש באמצעות אמו, ומצד שני האב.
האם טענה כי סכום המזונות נמוך מדי. היא ביקשה לחייב את האב בעלויות יוקר המחייה באיטליה וכן בהוצאות נוספות כמו קייטנות, חוגים, שיעורי עזר וכיוצא בזה "כפי המקובל והנהוג במחוזותינו".בהקשר זה נטען כי ביהמ"ש התעלם מצרכיו של הקטין שהוכחו ב"שלל מסמכים ואסמכתאות".
כמו כן התנגדה האם לקביעה שהמזונות הסופיים ישולמו לה רק מיום מתן פסק הדין ולא מיום הגשת התביעה.
מנגד, האב טען, בין היתר, שחייבו אותו במזונות גבוהים מדי בהסתמך על טעות בהערכת הכנסותיו ובהערכת ההוצאות החריגות, שחושבו בערכי השוק האיטלקי, בעוד שהחיוב צריך להיות לפי קנה מידה ישראלי.
"משקפיים ישראליות"
השופט שאול שוחט השתכנע שאין להתערב בקביעות בית המשפט לגבי הכנסות הצדדים. כמו כן, מתח השופט ביקורת על טענת האם בדבר "שלל מסמכים וראיות" לגבי רמת החיים של הבן, שהוגשו חלקם באיטלקית וחלקם בתרגום חופשי לעברית.
השופט הבהיר כי מסמכים צריך להגיש בצורה מסודרת ובתרגום מאושר. בית המשפט לא אמור לנבור ולדלות מתוך המסמכים את הראייה הנדרשת, ולכן צדק בית המשפט כשלא קיבל את המסמכים כראייה.
בתוך כך השופט קבע כי מאחר שהאם בחרה להגיש את התביעה בישראל, היה עליה להוכיח שיוקר המחיה באיטליה גבוה יותר מזה שבישראל, דבר שלא נעשה. עם זאת, וב"משקפיים ישראליות", השופט החליט לקבל את ערעורה בחלקו, לאחר שהתרשם כי הסכומים שנפסקו אינם מספיקים להוצאות הקטין באיטליה, גם אם המגורים שם נכפו עליו ע"י אמו. מעבר לכך, השופט סבר כי האב מסוגל לתת יותר, שכן הוכח גידול משמעותי בהכנסותיו.
לבסוף השופט החליט להוסיף לסכום המזונות הכולל תוספת גלובאלית של 1,200 שקל, כך שהמזונות יעמדו (כולל הוצאות דיור) על 4,200 שקל בחודש.
בנוגע למועד החיוב, השופט ניתח את הדברים וקבע כי הגידול בהכנסות מהווה "שינוי נסיבות מהותי", המאפשר להקדים קמעה את מועד החיוב שנפסק בבית המשפט למשפחה, אם כי לא למועד הגשת התביעה כפי שדרשה האם.
השופט קבע לפיכך כי האב יחויב במזונות שנפסקו בבית המשפט למשפחה מינואר 2013 ועד ספטמבר 2016, ואילו מאוקטובר 2016 ואילך, האב ישלם לבנו 4,200 שקל מדי חודש בחודשו, לא כולל הוצאות רפואיות חריגות.
השופטת יהודית שבח והשופט יונה אטדגי הצטרפו לפסק הדין. האב לא חויב בהוצאות משפט.
- ב"כ המערערת (והמשיבה שכנגד): עו"ד מקסים ליפקין
- ב"כ המשיב (והמערער כנגד): עו"ד יוסי הרשקוביץ
* עורכת דין סיון כהן עוסקת בדיני משפחה
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.