פס"ד בעתירה לקבלת מחצית הזכויות בדירת המגורים ותביעה נוספת לצו הצהרתי לפיו דירה נקנתה מכספי הורים

תובעים                                            אלמונית

                                                          אלמוני

                                                          נגד

נתבעים                                           פלונית
                                                       פלוני

פסק דין

שתי התביעות שבפני נוגעות לשאלת הבעלות על דירת המגורים של הצדדים בעיר .... האחת הוגשה ע"י התובעת ואילו השנייה הוגשה ע"י הורי הנתבע. כמו כן התביעה שהוגשה על ידי התובעת כנגד הנתבע מתייחסת גם לאיזון המשאבים בין בני הזוג:

תלה"מ 19283-08-19 –

תביעה רכושית שהגישה התובעת ביום 8.8.19 בה היא עותרת לאיזון משאבים בין הצדדים ביחס לזכויות שנצברו לכל אחד מהם במהלך החיים המשותפים וכמו כן למתן פסק דין הצהרתי המורה כי דירת המגורים (או "הדירה ברח' ..." או "הדירה השנייה") תירשם בחלקים שווים על שם שני הצדדים ולפירוק השיתוף בה.

תמ"ש 40261-10-19 –

תביעה שהגישו הורי הנתבע ביום 24.10.19 ועתרו : - למתן פסק דין הצהרתי לפיו ההורים הינם הבעלים החוקיים היחידים של דירת המגורים וליתן צו המורה על רישומם בחלקים שווים בלשכת רישום המקרקעין. - לפסוק כי התובעת והנתבע מחזיקים בדירה כברי רשות בלבד וכי בעלותו של הנתבע בדירה נרשמה באופן פורמאלי וזאת בנאמנות עבור התובעים. - ליתן צו המורה על ביטול הערת האזהרה והעיקול הזמני על זכויות הנתבע בדירה.

רקע דיוני

1. הצדדים נישאו בחודש .... התובעת... והנתבע .... לצדדים אלו נישואים שניים. לתובעת בת מנישואיה הראשונים והנתבע היה חסר ילדים בעת גירושיו הראשונים.

    

2. מנישואין אלו נולדו לצדדים שני ילדים : ...., .... ... , ....

    

3. בתחילת נישואיהם התגוררו הצדדים בדירה שכורה ב....

    

   שנה לאחר נישואיהם נרכשה דירה בת... חדרים ב..., רח'.... אשר היתה רשומה על שם הורי הנתבע ( להלן:" הדירה הראשונה"). הצדדים התגוררו בדירה זו משך כ- 9 שנים.

   ביום .... נרכשה דירת ... חדרים ב... ,רח' ..., הידועה גם כגוש ...., חלקה ... ( להלן:" דירת המגורים" או "הדירה השנייה"). אין מחלוקת כי הנתבע לבדו נרשם בעלים של דירת המגורים (לטענת הנתבע והורי הנתבע - עקב שיקולי מס)

    

4. הצדדים נכנסו לדירה בסביבות חודש ... 2016 ( ר' הסכם שכירות בין הנתבע לבין הקונים של הדירה הראשונה מיום ....16 – נספח טו' לתצהיר ההורים מיום 16.8.20 שהוגש לבית המשפט ביום 18.8.20). הערת אזהרה מיום 23.8.16 נרשמה על שם הנתבע בלבד.

    

5. אין מחלוקת כי במהלך החיים המשותפים הצדדים ניהלו חשבונות בנק נפרדים. לטענת הצדדים הנתבע שילם את הוצאות אחזקת הבית ואילו האישה שילמה עבור חינוכם של הילדים.

    

6. בהחלטה מיום 24.11.20 ניתן תוקף לדוח יחידת הסיוע מיום 22.11.20 לפיו הנתבע יעזוב את דירת המגורים ביום 1.12.20. הנתבע עזב את דירת המגורים ועבר להתגורר בבית הוריו, ואולם מיום 1.3.21 שב להתגורר בדירת המגורים.( ר' סע' 4 לבקשה להגדלת מזונות מיום 17.3.21).

    

7. התובעת עתרה לפירוק שיתוף בדירה וחלוקת התמורה שווה בשווה בין הצדדים, ואילו הורי הנתבע עתרו ביום 24.10.19 לרישומם בעלים של הדירה ומחיקת הערת האזהרה על שם הנתבע בדירה ובהמשך ביטול העיקול שנרשם על הדירה.

    

8. ביום 29.5.19 הגישה התובעת בקשה ליישוב סכסוך ובקשה צו עיקול לשמירת זכויות התובעת בדירת המגורים וברכוש המשותף, במעמד צד אחד. בו ביום נתן ביהמ"ש צו עיקול זמני על זכויות המשיב בנכס המקרקעין.

    

9. בהחלטה מיום 22.12.19 הוחלט בהסכמת הצדדים על איחוד התובענות.

    

   טענות הצדדים

    

   טענות התובעת

    

10. לטענת התובעת, בתחילת נישואיהם התגוררו בדירה שכורה ולאחר כשנה רכשו דירה מכספים משותפים בעיר .... בדירה זו התגוררו 9 שנים. לאחר שהדירה היתה קטנה מכרו את הדירה ורכשו מכספיהם המשותפים דירה חדשה בת... חדרים. לטענת התובעת , מי שטיפל ברכישת הדירה היה הנתבע והיא אף נרשמה על שמו ואולם הדירה נרכשה בזמן החיים המשותפים מכספים משותפים של הצדדים כאשר לצדדים היתה כוונת שיתוף מפורשת שדירה זו תהיה של שני הצדדים בחלקים שווים.

     

11. המדובר ברכוש משותף מכוח חוק יחסי ממון, כך לטענת התובעת. הנתבע מנסה להבריח את הדירה ואל לביהמ"ש לאפשר זאת.

     

12. הצדדים ניהלו חשבונות בנק נפרדים, זאת, כך לטענת התובעת, עקב סירובו של הנתבע לנהל חשבון בנק משותף עם התובעת. הנתבע הפקיד את כל משכורתו לחשבונו הפרטי ולתובעת אין ולא הייתה כל ידיעה מה מתרחש בחשבונו של הנתבע.

     

13. לטענת התובעת כל משכורתה התבזבזה על משק הבית וחינוכם של הילדים בעוד הנתבע חסך את משכורתו חודש בחודשו למעט תשלום מיסי הבית, כאשר התובעת לא יודעת ולא ידעה מה קורה עם הכסף.

     

14. כך לטענתה, הנתבע רכש במשך השנים רכבים מכספים משותפים אשר נרשמו על שם אמו של הנתבע (שאינה נוהגת כלל), ואף עובר להגשת התביעות הרכב המשמש את בני המשפחה רשום על שם אמו של הנתבע.

     

15. לטענת התובעת הנתבע עובד כ... בחברת .... ומשתכר 11,000 ₪ בחודש. בנוסף, הנתבע הינו נכה בשיעור 45% עקב תאונת עבודה ומקבל כ- 3,000 ₪ קצבה .

     

    לטענתה, הנתבע משתכר "בשחור" כעצמאי וסך כל הכנסותיו הינם פי 2.5 – 3 גבוהות מהכנסת התובעת העובדת ... בחברת ... והכנסתה החודשית עומדת על סך 6,700 ₪.

     

16. מכל הטעמים המפורטים לטענת התובעת יש להורות כי דירת המגורים שייכת לשני הצדדים בחלקים שווים ולהורות על מכירתה וחלוקת התמורה שווה בשווה.

     

17. כמו כן עתרה למינוי מומחה ואיזון משאבי הצדדים ביחס לכל הזכויות והכספים שנצברו במהלך החיים.

     

    טענות הנתבע

     

18. לטענת הנתבע, בשנת 2006 הוריו רכשו דירה בבית משותף ב.... בכדי לעזור כלכלית לצדדים שהיו בראשית דרכם. הוצע לצדדים להתגורר בדירה בתמורה לדמי שכירות סמליים. הצדדים בחרו לעשות כן ועברו להתגורר בדירה הראשונה.

     

19. כך לטענתו, לאחר כ – 9 שנים של מגורים בדירה הראשונה ולאור העובדה כי הדירה הייתה קטנה מלהכיל את הצדדים ושלושת הילדים, הציעו הורי הנתבע למכור את הדירה הראשונה ולרכוש דירה גדולה יותר. הצדדים קיבלו את הצעת ההורים.

     

20. לטענת הנתבע הכנסות הצדדים היו נמוכות מהשכר הממוצע במשק, מעולם לא היו להם חסכונות וידם לא היתה משגת לרכוש אף אחת מהדירות בהן התגוררו במהלך השנים המשותפות. דירת המגורים נרשמה על שם הנתבע מטעמי מס בלבד ואולם שייכת להוריו.

     

21. הנתבע דוחה מכל וכל את טענות התובעת לפיהן הדירות נרכשו מכספים משותפים. לדבריו הדירות נרכשו ע"י הוריו מכספים שהיו שייכים להם ויש לדחות על הסף טענות התובעת.

     

22. טענות התובעת לפיהן היא זו שנושאת בנטל משק הבית דינן להידחות. הנתבע נשא ברוב הוצאות הבית לרבות ארנונה, חשמל, מים, ועד בית, כלכלת הבית , רכישת ריהוט וכלי בית, אחזקת הבית ואילו התובעת נהגה לשלם חלק מהוצאות החינוך, לרכוש את הביגוד לקטינים, להשתתף בעלויות המזון וכד'.

     

23. מכל הטעמים לעיל יש לדחות הטענה לפירוק שיתוף וחלוקה שווה בין הצדדים היות והלכת השיתוף לא חלה במקרה דנן שכן עסקינן ברכושם הבלעדי של הוריו. ביתר הרכוש המשותף אין לנתבע כל התנגדות לחלוקה שווה בין הצדדים, כפי שעתרה התובעת. הנתבע הכחיש כל טענה לעניין הברחת כספים ולטענתו במהלך השנים העביר להוריו סך של כ-489,000 ₪ ואילו הוריו העבירו לו כ- 409,000 ש"ח והפער, בסך של כ- 80,000 ₪ הינו בגין שכ"ד שהעביר להוריו בגין מגורי המשפחה בדירות בבעלות הוריו כפי שהתחייבו הצדדים כלפיהם.

    טענות ההורים (התובעים בכותרת)

     

24. לטענת ההורים, התובעת והנתבע כאחד יודעים כי אף לא אחד מהם נשא בעלות רכישת הדירה וכי עסקינן בדירה השייכת אך ורק להורים ושמומנה באופן בלעדי על ידם.

     

25. כך לטענתם, הדירה נרכשה פורמאלית ע"י הנתבע בנאמנות עבורם (משיקולי מס) ואולם הזכויות במהותן נותרו כל העת בבעלותם של ההורים.

     

26. ההורים רכשו את הדירה הראשונה בשנת 2006 מחסכונות שחסכו ממקומות עבודתם מאז עלייתם ארצה בשנת ... וממשכנתא שנטלו מבנק הפועלים. האב עבד במשך 23 שנים ב... בחב' .... והאם עבדה .... עד למועד פרישתה בשנת 2014. הדירה הראשונה נרשמה על שמם.

     

27. לאחר לידת בנם הבכור של בני הזוג (הנתבעים בתביעת ההורים), הציעו ההורים, כך לטענתם, לתובעת ולנתבע לעבור ולהתגורר בדירתם הראשונה בתמורה לתשלום שכ"ד. בין ההורים והצדדים לא נערך הסכם שכירות ובפועל הנתבע שילם דמי שכירות באופן לא שוטף.

     

28. עם יציאתה לגמלאות של האם וקבלת כספי פנסיה, החליטו ההורים להשקיע בדירה גדולה יותר על מנת להשיא את תשואתם וכן להקל על תנאי מגורי התובעת והנתבע.

     

29. ביום ...בפגישה אצל ב"כ הקבלן, עו"ד ... בנוכחות ההורים, הנתבע וב"כ ההורים – עו"ד ... , התברר להורים כי יהיה עליהם לשאת במס רכישה בסכום של 8% משווי הרכישה. בהתייעצות עם באת כוחם וב"כ הקבלן ,הסכימו ההורים לכך שהסכם הרכישה יערך ע"ש הנתבע, בנם בכפוף לשמירה על מלוא זכויותיהם בדירה. הובטח להורים כי בעת רישומה של הערת אזהרה ע"ש הנתבע תרשם גם הערת אזהרה על שמם אשר תבטיח את זכויותיהם בדירה.

     

30. על מנת להבטיח זכויותיהם בדירה, ערכו ההורים הסכם ביום 13.3.15 בינם לבין הנתבע בפני עו"ד ... לפיו מאשר הנתבע כי בעלי הזכויות האמיתיים בדירה הינם הוריו וכי הם אלה אשר שילמו בעבור רכישת הדירה וכי אין לו אלא זכות מגורים בדירה כבר רשות אותם יכולים ההורים להפסיק בכל עת.

     

31. כמו כן, כך לטענתם, חתם הנתבע על יפויי כוח בלתי חוזר לפיו הוא מעביר את כל זכויותיו בדירה להורים וכן על בקשה לרישום הערת אזהרה לטובת ההורים. בנוסף, ערך הנתבע צוואה בפני עו"ד ..לפיה הינו מצווה את הדירה להורים במידה וחלילה ילך לבית עולמו לפניהם.

     

32. לטענת ההורים, מקור כספי רכישת הדירה השנייה היה ממכירת הדירה הראשונה בסכום של 1,270,000 ₪ והיתרה מהון עצמי שצברו ומכספי הפנסיה של האם .לטענתם התובעת והנתבע לא שילמו אף לא שקל אחד מכיסם לצורך רכישת הדירה או בעבור ההוצאות הנלוות לה.

     

33. ביום 23.8.16 נרשמה הערת אזהרה על שם הנתבע על הדירה ואולם מסיבות שאינן ברורות להם לא נרשמה על שמם הערת אזהרה ע"י ב"כ הקבלן.

     

34. לאחר שהתובעת הגישה כתב תביעתה למתן פסק דין הצהרתי לבעלותה על מחצית מהזכויות בדירה פנו אליה ההורים וביקשו לנהל משא ומתן ולהגיע לפשרה. פנייתם לא נענתה ומשכך הוגשה תביעתם הנדונה.

     

35. לטענת ההורים יש לדחות תביעת הנתבעת הן מחוסר תום לב, הן מעשיית עושר ולא במשפט והן מחובת הנאמנות.

     

    אקדמת מילין

     

36. בטרם אדון לגופם של דברים מצאתי לציין כי התובעת כלל לא הגישה סיכומיה בתביעתה הרכושית אלא רק סיכומיה כנתבעת בתביעה שהגישו הורי הנתבע. התנהלות התובעת להמתין לסיכומי כל הנוגעים בהליכים השונים, ולא להגיש סיכומיה בתביעתה הרכושית, דינה כאי התייצבות לדיון ( תקנה 74(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט- 2018). אי התייצבות לדיון גוררת מחיקת כתב התביעה או דחיית התביעה אם מצא ביהמ"ש טעמים מיוחדים לדחייה (תקנה 75 לתקנות סדר הדין האזרחי). ואולם לאור משכו של ההליך, לא מצאתי בשלב זה להורות על מחיקת התביעה.

     

    דיון והכרעה

     

    המסגרת הנורמטיבית

37. עסקינן בבני זוג שנישאו זל"ז בחודש ..., ומשכך חל עליהם משטר של איזון משאבים דחוי בהתאם להוראות חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג – 1973 (להלן: "חוק יחסי ממון").

     

38. אין חולק כי הצדדים לא ערכו הסכם ממון. משכך חל עליהם סע' 3 לחוק יחסי ממון הקובע:

     

    "3.(א)לא עשו בני הזוג הסדר ממון, ואם עשו – במידה שההסכם אינו קובע אחרת, יראום כמסכימים להסדר איזון המשאבים לפי פרק זה, ויראו הסדר זה כמוסכם בהסכם ממון בעל תוקף שנתמלאו בו הוראות סעיף 2.

     

     

39. הכלל הוא, בהתאם לסעיף 5 (א) לחוק יחסי ממון, כי עם פקיעת הנישואין זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג למעט נכסים מסוימים המפורטים בסעיף 5 לחוק, אשר מוצאים מ"בסיס האיזון". להלן לשון סעיף 5 (א) בו עניין לנו:

     

    "5. (א) עם התרת הנישואין או עם פקיעת הנישואין עקב מותו של בן זוג (בחוק זה – פקיעת הנישואין) זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שווים של כלל נכסי בני הזוג, למעט –

    (1)נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין;

    (2) גימלה המשתלמת לאחד מבני הזוג על-ידי המוסד לביטוח לאומי, או גימלה או פיצוי שנפסקו או המגיעים על פי חיקוק לאחד מבני-הזוג בשל נזק גוף, או מוות;

    (3)נכסים שבני הזוג הסכימו בכתב ששווים לא יאוזן ביניהם...".

     

     

40. עם זאת, סע' 4 לחוק קובע: "אין בכריתת הנישואין או בקיומם כשלעצמם כדי לפגוע בקניינם של בני הזוג, להקנות לאחד מהם זכויות בנכסי השני או להטיל עליו אחריות לחובות השני"

     

    בכך מאפשר סעיף זה לכל אחד מבני הזוג להתנהל באוטונומיה מוחלטת עם כספיו ורכושו. אין כל פגם בניהול חשבון בנק נפרד מבן הזוג השני וקיימת לכל אחד מבני הזוג האוטונומיה לנהל את חשבונו על פי ראות עיניו במהלך החיים המשותפים, זאת עד למועד הקרע שאז קובע סע' 5 לחוק :

    "5. (א) עם התרת הנישואין או עם פקיעת הנישואין עקב מותו של בן זוג (בחוק זה – פקיעת הנישואין) זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שווים של כלל נכסי בני הזוג,,

     

    דהיינו, במועד הקרע יחולקו נכסי הצדדים שנצברו במהלך החיים המשותפים שווה בשווה, אלא אם ערכו הצדדים הסכם ממון והחריגו נכס כלשהו ממסכת הנכסים ברי האיזון, או שנכסים אלו מוחרגים מכוח החוק.

     

41. החוק נוקט גישה של הפרדה מוחלטת בין נכסי בני הזוג במהלך חיי הנישואין ודחיית השיתוף ביניהם ככלל למועד פקיעת הנישואין, הגירושין או פטירת בן זוג (סעיף 4 לחוק).

     

    החוק קובע משטר של איזון משאבים בין בני הזוג, המתבטא בכך שככלל "עם התרת הנישואין או עם פקיעת הנישואין עקב מותו של בן זוג... זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג" (סעיף 5(א) לחוק). זאת למעט נכסים מסוימים המנויים בסעיפי משנה (1)-(3) לסעיף 5(א) שנמצא שאין הצדקה לאזן אותם. אלו כוללים, למשל, נכסים שהיו שייכים לאחד מבני הזוג ערב הנישואין, שהתקבלו במתנה או בירושה במהלך הנישואין, או שהוסכם על בני הזוג בכתב כי לא יאוזנו ביניהם.

     

42. השופט זגורי בפס"ד א.כ נ' ט.כ. מתייחס לדילמה שבין הוראת סע' 4 לחוק לבין סע' 5 לחוק, בין האוטונומיה של כל אחד מבני הזוג להתנהל במהלך החיים המשותפים על פי ראות עיניו לבין חלוקת הרכוש שווה בשווה במועד הקרע:

    "כאמור, לב המחלוקת בין הצדדים הינה ביחס למשיכות "לא סבירות" של כספים במזומן על ידי האיש מאז שנת 2009 ועד מועד הקרע במרץ 2017. המחלוקת מציעה התבוננות על נקודת איזון בין שני אינטרסים מתנגשים בדיני יחסי הממון הזוגיים : אינטרס אחד הוא אינטרס האוטונומיה של כל אחד מבני הזוג לעשות כבשלו ברכושו, כספיו, משכורתו, חשבונותיו וכיו"ב נכסיו. אינטרס זה מגן על ערך ועיקרון הניהול הפרטני של הנכסים במהלך הנישואין. אינטרס זה חל בעיקרון "בהווה" – במהלך הנישואין. אינטרס זה מוגן בסעיף 4 לחוק הקובע שאין בנישואין לכשעצמם כדי לפגוע בקניינם של בני הזוג או להטיל עליהם אחריות לחובות האחר... אל מול אינטרס זה, נמצא לו אינטרס השיתוף והשוויון (פרופ' ליפשיץ מכנה אותו "אינטרס הקהילתיות/שיתופיות") שמשמעותו המעשית היא להבטיח שבעת פקיעת הקשר הזוגי, ייצאו שני בני הזוג מאותה נקודת מוצא כלכלית עד כמה שאפשר וצודק בנסיבות העניין. אינטרס זה הוא עתידי. כאן ברירת המחדל היא איזון שוויוני דחוי בין כלל נכסי בני הזוג כמצוות סעיף 5 לחוק (למעט נכסים שאין לאזן), אך במקרים חריגים, רשאי בית המשפט להרחיב את בסיס האיזון כך שיכלול נכסים אחרים/נוספים/קודמים (סעיף 7 לחוק) או לקבוע שהאיזון לא יהיה מחצה על מחצה או לא לפי שווי נכסים במועד פקיעת הקשר אלא במועד מאוחר יותר (סעיפים 8(2), 8(3) לחוק)... ... רוצה לומר, כי לכאורה, במהלך הנישואין, יכול כל בן זוג לעשות במשכורתו וכספיו כרצונו. השיתוף על פי החוק הינו דחוי והוא אובילגטורי (כלומר לא קנייני). אין שותפות לבני הזוג האחד בכספו של האחר במהלך הנישואין. יש זכות עתידית לאיזון. אך הניתוח אינו מסתיים כאן. נראה כי הפסיקה רואה מבחינה כלכלית בתא המשפחתי, תא שאמור להתנהל לפי קודים וכללים המגשימים את קיומו הכלכלי של משק הבית באופן שמעדיף את ההנאות/צרכים אישיים של כל אחד מבני הזוג. ישאל השואל כיצד היא עושה זאת, מבחינה משפטית, מקום שהוראת סעיף 4 מאפשרת לכאורה התנהלות עצמאית ונטולת שליטה של בן הזוג האחר? והתשובה: באמצעות עקרונות מכוח הדינים הכלליים (נאמנות, שליחות, תם לב ועוד).

    (תלהמ (נצ') 39221-03-17 א.כ נ' ט.כ - מאגר נבו 02.05.2019)

     

     

     

    גדר המחלוקת

     

43. המחלוקת בין כל התובעים נסובה בעיקרה סביב דירת המגורים בת ...החדרים, בה התגוררו נכון לפתיחת ההליכים ופרידת הצדדים התובעת, הנתבע ושלושת הילדים.

     

44. הדירה רשומה ע"ש הנתבע ואולם לטענת הוריו רישומו כבעלים בדירה הינו פורמאלי בלבד. לטענתם הרוכשים האמיתיים, בעלי הזכויות האמיתיים הינם ההורים אשר ביצעו את כל הפעולות לרכישת הדירה, שילמו עבור רכישת הדירה ורק עובר לביצוע הרכישה עצמה הנתבע נרשם כבעלים של הדירה וזאת אך ורק משיקולי מס.

     

45. התובעת מנגד, עותרת לקבלת מחצית מהזכויות בדירה היות ולטענתה הדירה נרכשה מכספים משותפים שלה ושל הנתבע חרף רישומו בלבד כרוכש הדירה.

     

46. בדיון מיום 19.2.20 אישר ב"כ התובעת כי עובדתית הדירות נרכשו מכספי הורי הנתבע ואולם דירת המגורים רשומה על שם הנתבע, נרכשה במהלך החיים המשותפים ואין לצדדים הסכם ממון המחריג את דירת המגורים. משכך, זכותה של התובעת למחצית הזכויות בדירת המגורים:

    " אני שומע את דברי בית המשפט כי הזוג חי ...שנה יחדיו, עברו 3 דירות, ואף אחת מהדירות לא נרשם על שם מרשתי. ואני משיב כי הראשונה לא היתה שלהם, מדובר רק ב 2 דירות, וזה שאין הסכם ממון זו בעיה שלו. הדירה נרשמה על שמו אז חצי חצי. ואני שומע את בית המשפט כי לרישום יש משמעות. עובדתי שההורים מימנו את 2 הדירות ויש חוק יחסי ממון. אין הסכם ממון . הפן העובדתי האדון מרוויח 12,500 , הכסף שלה

    (צ"ל – שלו א.ו) הלך להורים" ( ר' עמ' 1, שו' 15-20).

     

47. בסיכומיה (כנתבעת בתביעת ההורים) זנחה התובעת את הטענה כי הדירות נרכשו מכספים משותפים שלה ושל הנתבע ועברה לטעון כי הנתבע הרוויח כספים רבים, חסך מידי חודש סך 9,000 ₪ אותם הבריח להוריו ומכספים אלו נרכשו שתי הדירות (סע' 20-23 לסיכומים).

     

48. השאלה העומדת לדיון אם כך היא האם התובעת שותפה לדירת המגורים רק בשל אי עריכת הסכם ממון ורכישתה במהלך החיים המשותפים, מכספים שהנתבע הבריח לטענתה להוריו ומהם נרכשו שתי הדירות.

     

49. לשם מתן תשובה לשאלה זו, מצאתי לסקור את מקורות המימון של שתי הדירות בכלל ואת מימון דירת המגורים בפרט וזאת לצורך הטענה לשיתופה כשיתוף ספציפי, זאת על מנת לבחון האם התובעת תרמה "דבר מה נוסף" לרכישת דירת המגורים מלבד עובדת חיי הנישואין שלה עם הנתבע.

     

    רכישת הדירה הראשונה

     

50. ביום 27.3.06 חתמו הורי הנתבע על הסכם המכר לקניית הדירה הראשונה מבני הזוג... בתמורה לסך 137,000$ (נספח א לכתב ההגנה של הנתבע לתביעה הרכושית מיום 3.10.19)

     

51. הסכם המכר בסע' 5 שבו פרס את מועדי התשלומים: -ביום חתימת החוזה שולמו סך 14,000 $ ארה"ב. - עד ליום 1.6.06 תשלום על סך 109,000$ ארה"ב. - ביום 1.8.06 תשלום סך 14,000$ ארה"ב כנגד מסירת החזקה.

     

52. אם הנתבע צרפה לתצהירה מיום 16.8.20 (שהוגש לבית המשפט ביום 18.8.20) פריסת התשלומים באמצעות שיקים ודפי חשבון בנק ( נספח ב1 ): - 26.3.06 שיק בנקאי על סך 70,215 ₪ ע"ש המוכרים. -ביום 29.5.06 שיק בנקאי על סך 380,000 ₪ ע"ש מוכרים – הלוואת המשכנתא. - 30.5.06 שיק בנקאי על סך 102,891 ₪ ע"ש המוכרים. - 14.8.06 שיק בנקאי על סך 50,000 ₪ ע"ש המוכרים. - 14.8.06 שיק על סך 3319 ₪ לטובת .... משוך מחשבון הבנק של האם. סה"כ 606,425 ₪.

     

53. ביום 29.3.06 נרשמה הערת אזהרה לטובת ההורים בלשכת רישום המקרקעין (נספח א לכתב ההגנה של הנתבע לתביעה הרכושית מיום 3.10.19)

     

54. ביום 28.5.06 נרשמה הערת אזהרה על משכנתא לטובת בנק הפועלים על סך 380,000 ₪ (נספח א לכתב ההגנה של הנתבע לתביעה הרכושית מיום 3.10.19 ).

     

55. ביום 22.3.15 בנק הפועלים אישר סילוקה של המשכנתא ונתן אישורו לבטל את רישום המשכנתא בלשכת רישום המקרקעין₪ (נספח א לכתב ההגנה של הנתבע לתביעה הרכושית מיום 3.10.19 )

     

56. מכתב התביעה ותצהירי התובעת עולה כי לגרסתה היא והנתבע רכשו את שתי הדירות, הן הראשונה (והן השנייה) "בתחילת נישואיהם התגוררו הצדדים בדירה שכורה .... לאחר מכן רכשו הצדדים דירה ברח' ...ב.., דירת.. חדרים. הצדדים התגוררו בדירה זו כ 11 שנים. הדירה היתה קטנה מדי עבור הצדדים... ולכן מכרו את הדירה וקנו מכספיהם המשותפים דירה חדשה ברח' ..., ...., דירת .... חדרים בה הם מתגוררים כיום. מי שטיפל במכירת וברכישת הדירה היה הנתבע . הדירה לא נרשמה ע"ש שני הצדדים אלא על שם הנתבע בלבד, למרות שמדובר בדירה שנרכשה בזמן החיים המשותפים של הצדדים, מכספים משותפים של הצדדים , כאשר לצדדים היתה כוונת שיתוף מפורשת שדירה זו תהיה של שני הצדדים בחלקים שווים...הרי הצדדים רכשו את הדירה ע"י מכירת דירתם הקודמת והוספת כספים משותפים שלהם, בוודאי שהדירה היא דירה משותפת ששייכת לשני הצדדים!" ( סע' 6-12).

     

57. בניגוד לטענתה זו של התובעת שנזנחה בסיכומיה , בדיון בבקשה לקבלת צו הגנה מיום ...... בבש"א.... שם במהלך חקירתה אישרה כי הדירה נרכשה על ידי הוריו של הנתבע: "ש. זה נכון שהדירה שאתם עברתם אליה לפני כמה זמן שייכת להורים של בעלך? ת. כן ( הדגשה שלי א.ו). ש. האם זה נכון שאתם התחייבתם לשלם שכירות להורים במסגרת המגורים שלכם בדירה. ת. אני לא התחייבתי. אנחנו בעל ואישה. ש. מתי נכנסתם לדירה? ת. אני נכנסתי לפני שבוע ( הדגשה שלי א.ו). ש. זה נכון שבעלך בא ואמר לך שצריך לחתום על חוזה שכירות . ת. כשנכנסתי. ש. מה את אמרת... ת. אמרתי לו שאין בעיה, אחתום על החוזה כמו שחתמנו על החוזה הקודם לשכר דירה, הוא אמר לי שהוא מוסיף סעיפים שבכלל לא קיימים בעולם, שהוא מחייב אותי להשאיר שיק פקדון שאני לא יכולה לעשות את זה, אני לא עובדת כרגע... לפני כן גרתי שלושה שבועות אצל ההורים שלו, וההורים לא הזכירו לי בכלל שאני חייבת לחתום על החוזה והם בעלי הדירה ( הדגשה שלי) ( ת/2 - ר' פרו' דיון מיום ...., עמ' 1, שו' 9-17, עמ' 2, שו' 1-12).

     

58. מועד הדיון בבקשה לצו הגנה בהשתתפות שני הצדדים היה ביום ....., שבוע לאחר כניסתה של התובעת לדירת המגורים. קרי, המדובר בזמן אמת ולא בתביעה שהוגשה לאחר 13 שנים. ובמעוד זה מאשרת התובעת בדיון לצו ההגנה כי הדירה אינה שייכת לה ולנתבע אלא להורי הנתבע .

     

59. כן אישרה התובעת במהלך הדיון בבקשה למתן צו ההגנה ביום... כי בעת ההיא לא עבדה ואף דרישת הנתבע כי תיתן שיק בטחון להורי הנתבע לא התאפשרה לה.

     

60. עיקר הדיון בצו ההגנה עסק בשאלת הסכם השכירות עבור מגורי התובעת והנתבע בדירה. לאחר שהתבקשה ע"י הנתבע לחתום על הסכם שכירות לטובת הוריו, אשר רכשו אותה ואפשרו להם להתגורר בה, סירבה התובעת לחתום על ההסכם ועל רקע זה לטענתה "איים" עליה הנתבע כי ישאיר אותה מחוץ לדירה .

     

    "ש. את אומרת שאין לך התנגדות לחתום על חוזה, אך בלי תוספות ואיומים. ת. נכון (ר' פרו' מיום 10.10.21, עמ' 51, שו' 15-17).

     

61. נשאלת השאלה - אם אכן הדירה נרכשה מכספי התובעת והנתבע, כטענת התובעת בהליך זה הכיצד הסכימה התובעת לחתום על הסכם שכירות בעודה הבעלים של הדירה?

     

62. בהליך כעת במהלך חקירתה טענה כי כל שאמרה בדיון לצו הגנה היה לאחר איומיו של הנתבע: " ...יש פה ויכוח שלם שקשור לשכירות ולדרישה שלו לחתום על חוזה שכירות ת. הוא ביקש ממני שאגיד את זה. זה לא היה בדיוק ככה. ש.... אמרת שאין מניעה לחתום.. ת. הוא איים עלי, נשארתי עם 2 ילדים בחוץ, זה לא מה שסוכם לפני. ש. איפה זה רשום . ת. זה לא רשום, זה רשום אצל עו"ס. זה הגיע למצב שלא יכולתי לשמוע ממנו קללות, כשיצאנו מהיום הראשון הוא אמר שנרכוש דירה יחד . ש. את מאשרת בדיון הזה מידע שאתם שוכרים של הדירה שצריכים לשלם שכ"ד. ת. זה לא בדיוק ככה. זה לא מה שסוכם בינינו לפני כן. ש. זה מה שאת מעידה בדיון. ת. רק שירד ממני, שיעזוב אותי, ויתן לי לחיות בשקט.

    ש. לאורך כל הדיון את מעידה שהדירה של ההורים, ת. זה מה ש... אמר לי לענות לפני הדיון. ש. עמוד 3 שו' 23, את שואלת את ..., את אומרת " אני יודעת שהדירה לא שייכת לנו" ת. נכון, גם את זה הוא אמר לי לומר. ש. העדות שלך ב 2006 היא שקר? ת. לא. ש. עכשיו את משקרת? ת. לא... ( ר' פרו' מיום 10.10.21, עמ' 50, שו' 35-36, עמ' 51, שו' 1-6, שו' 15 -30).

     

63. הסתירות בין כתבי בי-דין בהליך הנוכחי לבין עדותה בהליך לצו הגנה מעלות תהיה רבתי, והסברה של התובעת כעת כי כל שטענה שם היה בהנחיית הנתבע דינו להידחות. בזמן אמת אישרה כי הדירה שייכת להורי הנתבע ולא מצאתי כל הסבר מניח את הדעת לפיו ענתה כפי שענתה רק על מנת לרצות את הנתבע. לו אכן הדירה היתה שייכת לצדדים הרי היה אך מתבקש לטעון זאת בצו ההגנה כי התבקשה לחתום הסכם שכירות חרף היותה הבעלים של הדירה.

     

64. אין חולק כי בדיון לצו הגנה "נודע" לכאורה לתובעת כי הדירה רשומה על שם הורי הנתבע. לו אכן כטענתה הדירה נרכשה מכספם הם, הרי שהיה באפשרותה משך 9 שנים לדרוש מהנתבע שינוי שם הבעלים ולרשום שמה כבעלים על הדירה, שהרי נרכשה מכספם הם. ניסיונות התובעת למזער הבנתה כי לא ידעה מה זה טאבו, ולא ידעה מה זה קניין דינם להידחות. המדובר בתובעת שעברה הליך גירושין קודם, הייתה מיוצגת על ידי עורך דין, קבלה מזונות לילדתה, משכך אין לקבל הטענה כי לא הבינה שיש לרשום הדירה על שמה משך כל אותן 9 שנים שגרו בדירה.

     

65. בחקירתה נשאלה:

     

    ש. " בדצמבר 2006 כבר ידעת, על פי מה והוא אמר לך ומה שאמרת לבית המשפט, שהדירה רשומה על שם ההורים, האם לא באת ודרשת מ... ואמרת לו שהוא שיקר לך ורימה אותך ועכשיו את דורשת שתרשמי בדירה. ת. לא עשיתי את זה כי לא חשבתי שצריך. למה הייתי צריכה לדרוש את זה? לא עשיתי את זה. ( ר' פרו' מיום 10.10.21, עמ' 63, שו' 14-17).

     

66. עו"ד ..., מי שייצגה את ההורים בקניית הדירה הראשונה אישרה בחקירתה כי הורי הנתבע שילמו את מלוא כספי רכישת הדירה:

    ש. לגבי הדירה הראשונה , ברחוב ..., מי שילם את התמורה עבורה? ת. ... זה היה מזמן, ... שילמה וקנתה. ... ומשפחה שלה, ... ובעלה. כמו שאני זוכרת זו ... ( פונה לב"כ הנתבע 1 , שואלת האם ... הם התובעים בהליך עכשיו, ומשמשיב על כך בחיוב – מדגישה העדה שהתובעים הם שילמו) ( ר' פרו' מיום 11.4.21, עמ' 8, שו' 19-22).

     

67. מכל הטעמים לעיל אני מוצאת לקבוע כי הדירה "הראשונה" נרכשה ע"י הורי הנתבע ומכספים שלהם.

     

    טענת התובעת לרכישת הדירה הראשונה מכספים משותפים

     

68. אף עיון בתדפיסי בנק ע"ש התובעת החל מחודש מרץ 2005 ואילך ועד לחודש אוק' 2006 מלמד כי התובעת לא עבדה בתקופה זו. אין בתדפיסים הפקדה של משכורת ממקום עבודה. עם זאת יתרת הכספים בחשבונה בחודשים אלו עמדה על סך כ- 25,000 ₪ בזכות.

     

    החל מחודש אפריל 2007 מופקדת משכורת מ"..." עד חודש מרץ 2008 בסך של כ- 4,500 ₪.

    החל מחודש מרץ 2008 ואילך מופקדת משכורת מ... בסך של כ- 5,100 ₪ בממוצע (תדפיסי חשבון הבנק צורפו לתצהירה 3.8.20 שהוגש לבית המשפט ב-4.8.20).

     

69. מהאמור לעיל ניתן ללמוד כי במועד נישואי הצדדים ועד חודש אפריל 2007 התובעת לא עבדה. טענתה כי היא ששילמה את כל הוצאות הבית והנתבע חסך את משכורתו אינה עומדת בקנה אחד עם העובדה שהייתה באותה עת (בה לא עבדה כלל) יתרת הזכות בחשבונה בסך עשרות אלפי שקלים.

     

70. בחקירתה אישרה התובעת כי הכנסתה בשנים 2005-2006 עמדה על סך של כ- 2,500 ₪:

     

    ש. עבדת ב- 2006? 2005? ת. כן, ב.... , עד שפשטו רגל כמוקדנית הזמנות באינטרנט, סיימתי שם ביום הלידה של הילדה , .... ש. לפי תדפיסי החשבון אני רואה הכנסה של 2,300 ₪. ת. זו לא משכורת קבועה. ש. קבלת סכומים גבוהים יותר? כשאני מסתכלת על 2005 , אלו ההכנסות בתדפיס. 2,300, 2,500 ₪, 2,400 ₪. ת. אני מאמינה לך כשאת מפנה אותי לתלושים, זה היה לקראת הלידה, לא יכולתי לעבוד יותר. ( ר' פרו' דיון מיום 10.10.21, עמ' 47, שו' 11-18). ש. בכל 2006 היית בחופשת לידה. ת. כן. ש. היו הכנסות? כן. ש. חוץ מהמזונות? ת. כן. ש. איזה? ת. דמי אבטלה, מענק לידה, וחתמתי בלשכה וקבלתי פיצויים, פדיתי תגמולים ( שם, עמ' 49, שו' 13- 19).

     

71. עיון בתדפיסי חשבון הבנק של הנתבע מבנק דיסקונט, סניף ... ,מס' חשבון ....( קודם – .... ) מלמד כי החל מחודש ינואר 2005 ועד תחילת שנת 2006 אין הפקדה של משכורות לחשבון הנתבע למעט כספים מהמוסד לביטוח לאומי. החל משנת 2006 החלו להופיע הפקדות משכורת מחב' ....

     

72. בסיכומיה ( סע' 20-23) זנחה התובעת את הטענה כי היא והנתבע רכשו מכספם את הדירות והעלתה את הטענה כי הדירות נרכשו מכספי הנתבע שהבריח להוריו כל השנים היות ומשכורתו החודשית עמדה על סך 9,500 ₪ ובנוסף קיבל קצבה חודשית בסך 3,500 ₪ אלא שהתובעת שכחה לציין בסיכומיה כי נתונים אלו נלקחו מחקירת הנתבע בהליך למזונות ונכונים הם לשנת 2022 ולא לשנת 2006 עת נרכשה הדירה הראשונה.

     

73. נוכח עיוות האמת של התובעת בסיכומיה מצאתי לעבור על דפי חשבון הבנק של הנתבע לשנים 2005 – 2006 ולהביא לידיעת התובעת כי חרף העובדה שדפי חשבון הבנק הוגשו לביהמ"ש בימים 2.12.20 ו- 23.12.20 יכולה היתה אף היא לבדוק הכנסות הנתבע לאשורן בשנים אלו:

    שנה וחודש	הכנסות	שנה 2006	משכורת
    ינואר 2005	8,549 ₪	ינואר 2006	7,054 ש"ח
    פברואר 2005	6,267 ₪	פברואר 2006	7,019 ₪
    מרץ 2005	3,091 ₪	מרץ 2006	8,035 ₪
    אפריל 2005	2,519 ₪	אפריל 2006	7,890 ₪
    מאי 2005	2,519 ₪	מאי 2006	6,906 ₪
    יוני 2005	5,711 ₪	יוני 2006	8,832 ₪
    יולי 2005	4,519 ₪	יולי 2006	35,871 ₪*
    אוגוסט 2005	6,786 ₪	אוגוסט 2006	6,536 ₪
    ספטמבר 2005	14,871 ₪	ספטמבר 2006	6,821 ₪
    אוקטובר 2005	4,366 ₪	אוקטובר 2006	13,291 ₪
    נובמבר 2005	4,294 ₪	נובמבר 2006	6,658 ₪
    דצמבר 2005	6,482 ₪	דצמבר 2006	14,814 ₪

    * בחודש יולי 2006 קיבל הנתבע זיכוי ממס הכנסה בסך 8,331 ₪. בנוסף, בחודש זה העביר להוריו סכום של 17,000 ₪ עבור רכישת רכב ( מופיע בטבלה שערכה ב"כ ההורים).

     

     

74. עיון בטבלה לעיל מלמד כי הכנסות הנתבע בשנת 2005 כולל קצבת ביטוח הלאומי לא חרגה מסך של כ- 8,500 ₪ לחודש. החל מחודש ינואר 2006 החל הנתבע לעבוד בחב' ... והכנסתו החודשית הכוללת משכורת וגם קצבת ביטוח לאומי לא חרגה מסך של כ- 9,000 ₪ לחודש. בחודשים אוקטובר ודצמבר 2006 נפתחו פקדונות שהעלו את גובה הכנסתו החודשית.

     

75. טענת התובעת בסיכומיה כי הנתבע חסך מידי חודש 9,000 ₪ תואמת אולי לשנת 2022 ונלקחה מחקירת הנתבע בדיון מיום 16.2.22 בהליך למזונות ולא בהליך דנן:

    "..... הצהיר כי הוא משתכר 9,500 ₪ נטו מעבודתו ומקבל קצבה מביטוח לאומי בסך של 3,500 ₪, כלומר, סה"כ הסכום המוצהר שאין עליו מחלוקת ש... משתכר עומד על סך של 13,000 ₪ נטו לחודש, לא כולל תשלומי הבראה שמקבל ויתכן אף משכורת 13 שבדיון הצהיר בהתחלה שמקבל ולאחר מכן שאינו זוכר אם מקבל...כלומר, ע"פ הצהרתו של ... , אנו מגיעים להוצאות קבועות בסך של 4,050 ₪ לחודש .כלומר ... חוסך וחסך 9,000 ₪ בחודש!!!!! (ההדגשות במקור)... במשך כל השנים העביר ... כספים רבים להוריו וכך בעצם נרכשו הדירות. הרי לאן נעלמו 9,000 ₪ ש... חסך כל חודש!!! גם אם בתקופות מסוימות ...השתכר פחות, וחסך 7,000 ₪, אז בתקופת הנישואין חסך והבריח ... להוריו כ -1,200,000 ₪ !!! והנה לנו הכסף לדירה. ...והוריו כבר הודו בכך ש...העביר להוריו 457,000 ₪ בנוסף הודו לעוד העברה בגובה של 200,000 ₪ הנה לנו כמחצית מהסכום כ- 600,000 ₪ שעברו בהעברות בנקאיות מ...להוריו וזה לא כולל את הכספים במזומן שעברו ממנו אל הוריו. אין ספק בכלל שהיו הברחות כספים רבות ללא הסכמתה של ....ואלה שימשו לרכישת הדירה!" ( סע' 20-23 לסיכומים).

     

76. בחקירתו מיום 16.2.22 בהליך המזונות נשאל הנתבע מהי משכורתו במועד החקירה. אכן משכורתו של הנתבע עמדה על סך 9,500 ₪ נכון לשנת 2022 וקצבתו בסך 3,500 ₪ לחודש נכונה לשנת 2022 . הנתבע החל לעבוד בחב' .... בחודש אפריל 2016, שנים רבות לאחר רכישת הדירה הראשונה ושנה לאחר רכישת דירת המגורים (הדירה "השנייה"). אין המדובר בסיוע להוריו בשנת 2016 ואילך אלא המדובר ברכישת דירה ראשונה בשנת 2006 שאז , בהתאם לתדפיסי הבנק שהגיש , החל לעבוד רק מתחילת שנת 2006 . מיותר לציין כי התובעת עד לשנת 2007 לא עבדה כלל למעט מזונות ילדתה הגדולה.

     

77. הטבלה לעיל מעידה כי טענות התובעת בסיכומיה כי הנתבע חסך משך כל השנים סך 9,000 ₪ לחודש, כספים שהוברחו להוריו ובהם נרכשו 2 הדירות – דינן להידחות.

     

78. רוצה לומר, בתחילת נישואיהם, הצדדים לא יצרו הכנסה שוטפת, לבטח לא כזו המאפשרת רכישת דירה ו/או נטילת משכנתא. יש לזכור כי הצדדים החלו נישואיהם כשבתה של התובעת מנישואיה הראשונים מתגוררת עם הצדדים, בחודש .... 2005 נולד בנם הבכור של הצדדים, ובתקופה הרלוונטית שילמו דמי שכירות, זאת כאשר שני הצדדים אינם עובדים והנתבע נתמך ע"י המוסד לביטוח לאומי.

     

79. משכך, יש לדחות את טענת התובעת בכתב התביעה כי הדירה הראשונה נרכשה מכספים משותפים של הצדדים. בסיכומיה זנחה התובעת את הטענה לרכישה הדירה מכספים משותפים והטענה על חסכונות חודשיים של הנתבע בשווי 9,000 ₪ שהוברחו להוריו בשנים אלו – התבררו כלא נכונים.

     

80. מנגד, טענות ההורים כי הדירה נרכשה ביום 27.3.2006 בתמורה לסך 135,000$ ( 640,000 ₪) מחסכונות שצברו במשך השנים לאחר עליתם ארצה, בשנת 1991 ממשכורותיהם וכן מנטילת משכנתא על סך 380,000 ₪ הוכחו באמצעות ראיות.

     

81. ניסיונות התובעת בסיכומיה למזער את הכנסות הורי הנתבע מתוך כוונה להוכיח כי לא היה באפשרותם לרכוש דירה ולבטח שלא לסלק את המשכנתא קודם תום זמנה, ומאידך לקבוע כי הכנסתו של הנתבע משך כל השנים החל משנת 2005 עמדה על סך 9,500 ₪ לחודש לא יעמדו לתובעת. עד כמה ניתן לעוות את האמת ולטעון בסיכומים כי:" במשך כל השנים העביר ....כספים רבים להוריו וכך בעצם נרכשו הדירות. הרי לאן נעלמו 9,000 ₪ ש...חסך כל חודש??? גם אם בתקופות מסוימות ...השתכר פחות , וחסך 7,000 ₪, אז בתקופת נישואין חסך והבריח ... להוריו כ- 1,200,000 ₪!!! והנה לנו הכסף לדירה" ( סע' 23).

     

82. יש לדחות מכל וכל את הטענה כי הנתבע חסך מידי חודש סך 9,000 ₪ . בחקירתו בהליך למזונות פירט הנתבע הוצאות חודשיות שזכרן לא עלה בסיכומי התובעת כגון: רכישות מזון, ירקות ופירות ועוד. הסתמכות התובעת על חקירת הנתבע בשנת 2022 בהליך למזונות והשלכתו לשנת 2006 הינה מעשה שלא יעשה ויש בכך לערער את אמינותה של התובעת.

     

83. לנוכח כל שהובא בפני מעדיפה אני את טענת ההורים כי הדירה נרכשה מכספיהם ולא מכספי הצדדים. אני מתרשמת כי התובעת לא השקיעה אף לא אגורה אחת מכספים שהיו בחשבונה הפרטי לצורך רכישת הדירה. ההיפך, בחקירתה בהליך בעניין המזונות התברר כי התובעת חסכה במשך השנים כסף רב, כ- 200,000 ₪ חרף טענתה כי היא ששילמה את כל הוצאות הבית ועדין התאפשר לה לחסוך, בעוד טענת ההורים כי רכשו דירה מכספי חסכונותיהם נדחו על ידה על הסף.

     

84. כך גם יש לדחות הטענה בתצהירה מיום 11.11.20 (שהוגש לבית המשפט ביום 12.11.20) כי הדירה נרשמה ע"ש הורי הנתבע משום "שלא רצה שתרשם דירה על שמנו , שכן אז הוא היה עלול שלא לקבל קצבה או לקבל קצבה פחותה, ולכן החליט לרשום את הדירה ע"ש הוריו, כפי שנהג ונוהג לרשום את הרכבים ע"ש אמו למרות שכלל אינה נוהגת "( סע' 25). הטענה כי חשש לביטול קצבת הנכות לו היה רושם הדירה על שמו עלתה בשלב מאוחר יותר ולא נטענה בכתב התביעה ומהווה הרחבת חזית אסורה. הכיצד מיישבת התובעת טענתה זו עם רישומו של הנתבע בעלים של דירת המגורים, האם אז כבר לא חשש שמא קצבתו תופסק? לא עלה בידי התובעת ליישב טענה זו עם העובדות.

     

85. יתרה מכך, לו אכן הדירה נרכשה מכספי הצדדים, מדוע זה נרשמו מלכתחילה הוריו של הנתבע כבעלים של הדירה? אין ספק בליבי כי לו אכן התובעת היתה משלמת מכספיה עבור רכישת הדירה, הרי שהסכם המכר היה נעשה בין הצדדים (התובעת והנתבע) לבין המוכרים, ולמצער בין הנתבע לבין המוכרים ללא מעורבותם של הורי הנתבע כלל.

     

86. העובדה כי התובעת לא הייתה שותפה לאיתורה של הדירה, לא הכירה את המוכרים, לא ניהלה עמם משא ומתן ואף לא היא ולא הנתבע נכחו במועד החתימה על הסכם המכר מלמדת כי לא הייתה לה יד ורגל ברכישת הדירה ובתשלום עבורה.

     

87. בחקירתה נשאלה:

     

    ש. " את מסכימה שמי שבחר את הדירה הראשונה היו ההורים של ..., התובעים? ת. לא. ש. את מסכימה שהם ניהלו מו"מ על המחיר? ת. לא. ש. את מספרת שאת ניהלת את מו"מ? ת. לא, בעלי ניהל אותו. הם לא הבינו עברית. ש. האם נכחת בעת חתימת החוזה של הדירה הראשונה? ת. לא, הייתי בבית עם 2 הילדים. ש. נכון שמעולם לא פגשת את המוכרים של הדירה הראשונה? ת. פגשתי. ש. מה השמות שלהם? ת. לא זוכרת? ש. מי עורך הדין שיצג את ההורים ברכישה הראשונה? ת. לא יודעת. לא הייתי נוכחת ברכישה. ש. היכן נחתם ההסכם של הדירה הראשונה? ת. לא יודעת. הייתי בבית עם 2 הילדים. ש. ראית ש... לא נכח גם הוא בעת החתימה על החוזה הראשון. ת. זה לא נכון, הוא הלך איתם...אני לא יודעת אם הוא נכח אם לאו , אני הייתי בבית עם 2 הילדים. ש. אז את מספרת שהדירה הראשונה היא של שניכם, אבל אף אחד מכם לא נכח בחתימה על חוזה הרכישה של הדירה הראשונה. ת. אני הייתי עם 2 ילדים. כשבית המשפט חוזר על השאלה,: אני עומדת על טענתי , הדירה הראשונה היא של שנינו, של ... ושלי... ש. נכון שלא נכחת בעת החתימה על מכר הדירה הראשונה. ת. נכון

    ( ר' פרו' מיום 10.10.21, עמ' 53, שו' 18- 36, עמ' 54, שו' 12-24).

     

88. תשובותיה של התובעת מעידות כי לא יזמה רכישת הדירה הראשונה, לא נכחה בעת קניית הדירה, לא נכחה בעת מכירתה, ולשאלת ביהמ"ש שבה וטענה כי הינה עומדת על טענתה כי הדירה שייכת לה ולנתבע מכוח הנישואין. .

89. בחקירתה אישרה כי אכן ידעה במועד הדיון בצו ההגנה ביום... שהדירה רשומה על שם הורי הנתבע , רישום פורמאלי בלבד.

    "ש. אז האמת היא שמדובר בדירה של ההורים. ת. לא הבנתי מבחינה קניינית, לא ידעתי מה זה טאבו. לא ידעתי על שם מי היה רשום, ידעתי שהוא העביר להם כסף. ש. אישרת שהדירה שלהם באותו מועד? ת. מאשרת שהדירה מבחינת הרישום זה היה על שמם. ש. אז ידעת שהדירה שלהם. ת. על שמם. מבחינת הרישום כן. ש. אז כל ההצהרות שלך...את אומרת ש... הבטיח שהדירה משותפת, בתמ"ש שלנו , הן הצהרות לא נכונות. ת. הוא הבטיח וזה מה שהיה. ש.מפנה לפרוטוקול הדיון, עמ' 4, שו' 3-4 , אני לא רואה שום הבטחה. איך את מצפה שנאמין לך כשיש פה דיון ששניכם העדתם ואין פה הבטחה ממנו. ת. מעולם לא דובר שזה דירה שלהם, תמיד ידענו שנגור בה, והיא מותאמת, והוא הבטיח , ושיפצנו את הדירה כמה וכמה פעמים מהכספים שלנו ( שם, עמ' 52, שו' 17- 30).

     

90. משך 9 שנים התגוררו הצדדים בדירה הראשונה ללא שהתובעת פעלה משך כל אותן השנים לשנות רישומי הבעלים של הדירה. הטענה כיום כי שיפצו את הדירה, כי ההורים היו הבעלים רק בפן הפורמאלי אמור היה לדרבן את התובעת לרשום הדירה על שמם, וזאת לא עשתה, ולא בכדי.

     

91. הנתבע בחקירתו נשאל:

     

    ש. " היית מעורב במו"מ לרכישת הדירה הראשונה? ת. לא. ש. ההורים חתמו ב 27.3.2006 , נכחת במעמד החתימה על החוזה? ת. לא. ש. ... נכחה ? ת. היא לא ידעה שום דבר על הדירה , לא התעניינה, בטוח לא היתה ( ר' פרו' מיום 30.9.21, עמ' 31, שו' 18-23).

     

92. מכל הטעמים לעיל, עדיפה עלי עדותה של התובעת בזמן אמת בחקירתה בצו ההגנה, שם אישרה כי הדירה שייכת להורי הנתבע , ואף אישרה בחקירתה כי הציוד החשמלי והריהוט שהביאה לדירה, היו השתתפותה ברכישת הדירה כי בכך חסכו הצדדים הוצאות כספיות נוספות.

93. מעדיף אני לאמץ את אשר טענה התובעת בדיון למתן צו הגנה על פני טענותיה בכתב התביעה דנן. אכן, הלכה היא כי הודאת חוץ של בעל דין שלא לטובתו קבילה כראיה במשפט, אולם בית המשפט רשאי שלא לייחס לה משקל אם סבר כי יש להעדיף ראיות מהימנות אחרות [ראו למשל: פסק דינו של כבוד השופט ב' הלוי בע"א 211/63 יחזקאל נ' אברהם, פ"ד יח(1) 563, 573-572 (1964); פסק דינו של כבוד השופט א' מצא בע"א 279/89 הסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' דמתי, פ"ד מז(3) 156, 164-163 (1993); פסק דינה של השופטת מ' נאור בע"א 8251/04 דולב חברה לביטוח בע"מ נ' אייש ([פורסם בנבו], 6.9.2006), סעיפים 20-16]. כך, נקבע כי בידי בעל דין להוכיח את גירסתו הנטענת גם באמצעות עדים וראיות שאינם עולים בקנה אחד עם ההודאה שמסר הוא עצמו וכן כי אם שוכנע בית המשפט באמיתותן של הראיות האחרות שהובאו במשפט, בידו להעדיפן על פני הודאתו של בעל הדין עצמו ולפסוק את הדין על פיהן [ראו: ע"א 627/88 ימיני נ' שאבי, פ"ד מז(4) 155, 160 (1993)]."

    (עא 8836/07 בלמורל השקעות בע"מ נ' ירון כהן, פ"ד סג(3) 577, 597 - מאגר נבו)

     

    וגם -

     

    "עם זאת נקבע, שלהודאה עובדתית, שלפי טיבה יכולה להיות מבוססת על ידיעת העובדות כהוויתן – להבדיל מהודאה המבוססת על התרשמות או על סברה סובייקטיבית של המודה – הנטייה היא בדרך כלל, לייחס משקל רב (ע"א 279/89 "הסנה" חברה ישראלית לביטוח נ' שלום דמתי, פ"ד מז (3) 164).

    מכל מקום, הכלל הינו שכל מקרה לגופו. ההכרעה בדבר העדפתה של ההודאה על פני ראיות אחרות, או דחייתה מפניהן, היא הכרעה עובדתית המסורה לבית המשפט לאחר שקילתן ובחינתן של כלל הראיות.

    (תאמ (נת') 269-06-12 גד רויטמן נ' אלון מדינה - מאגר נבו 09.11.2013)

     

94. עמדה לתובעת האפשרות להוכיח גרסתה בהליך דנן באמצעות עדים וראיות הסותרים את אשר טענה בחקירתה במסגרת ההליך בצו ההגנה. עמדה בפניה האפשרות לזמן את העו"ס אליה פנתה עקב אלימותו של הנתבע, ואולם התובעת לא מצאה לעשות כן ולפיכך לא עמדה בנטל הוכחת טענותיה לפיהן רכישת הדירות נעשתה מכספי בני הזוג.

     

95. התובעת לא זימנה את העו"ס, לא זימנה את המוכרים, לא הציגה קבלות וחשבוניות להוכחת עריכת שיפוצים בבית:

     

    " זה אצל בעלי.

    ש. תוכלי להראות בתדפיסי חשבון בנק ששילמת משהו עבור השיפוץ ת. אנחנו בעל ואישה, בעלי שילם מתוך החשבון שלו. נהלנו חשבון כל אחד בנפרד, זה מה שהוא רצה" ( ר' פרו' מיום 10.10.21, עמ' 55, שו' 24-27).

    למעט טענתה על רכישת הדירה מכספים משותפים שלא הוכחו, אלא הוכח ההיפך, כי בעת הרלוונטית לא היו לצדדים משכורות חודשיות, לא סתרה את שטענה בצו ההגנה.

     

96. בחקירתה אישרה כי לא ידעה דבר וחצי דבר על עסקת רכישתה של דירה הראשונה, שלא לומר כי לא השקיעה ברכישתה אף לא אגורה אחת:

    ש. כרגע אמרת שמהחשבון שלך לא שלמת שקל אחד. ת. שילמתי על דברים אחרים. על הדירה לא שילמתי מתוך חשבון שלי, ... שילם... ש. אז ז"א שכספים מהחשבון בנק שלו לא יצאו לצורך רכישת הדירה, נכון? ת. אמרתי שלא עסקתי בכל ענין רכישת הדירה ואני לא יודעת. ש. אני רוצה להבין, ב- 2006 כשנקנתה הדירה לא ידעת שום דבר, לא מאלה מקורות נקנתה הדירה, לא על שם מי נרשמה הדירה? ת. נכון. ש. אני מבין שגם לא התעניינת אצל עו"ד, לא היית בקשר עם הקונים לגבי ביצוע תשלומים? ת. הייתי עם תינוק בבית. לא חשבתי ששני אנשים צריכים להתעסק באותו דבר. אני הייתי אחראית על דבר אחד והוא על דבר אחר ( ר' פרו' מיום 10.10.21, עמ' 64, שו' 3-18).

     

97. ערה אני לשינוי בגרסת אמו של הנתבע בין חקירתה לבין כתבי בי-דין שהגישה מטעמה באשר לעזרה ברכישת הדירה הראשונה. בחקירתה טענה כי נעזרו היא ובעלה בכספים שנתן להם אביו של בעלה לצורך קניית הדירה ( ר' פרו' מיום 18.4.21, עמ' 17, שו' 21) עובדה שלא צוינה בכתבי בי-דין מטעמה. גם אם נכון הדבר אין להקיש מכך, כפי ניסיונה של התובעת בסיכומיה להראות כי להורים לא היתה היכולת לרכוש את הדירה ללא עזרת הנתבע וכי הדירה נרכשה מכספי הנתבע ולא כטענת האם.

     

98. אני מוצאת לדחות ניסיון זה של התובעת בסיכומיה. גם אם אכן נעזרו הורי הנתבעת בסבו של הנתבע, יש לקבוע כי על פי הראיות שהוגשו לבית המשפט ולא נסתרו ע"י התובעת גובה משכורתם והכנסתם החודשית של הצדדים (התובעת והנתבע) בשנים 2005-2006 לא אפשרה להם רכישת דירה.

     

99. מכל הטעמים לעיל אני מקבלת את גרסת הנתבע והוריו (בתביעה לסעד הצהרתי שהגישו) ויש לקבוע כי הדירה הראשונה נרכשה ביוזמת ובמימון הורי הנתבע והם נרשמו בעליה של הדירה בידיעת התובעת. עמדה לתובעת האפשרות משך 9 שנים בהם התגוררו הצדדים בדירה הראשונה לשנות את הרישום או לפנות לבית המשפט בבקשה להכריז עליה בעלים של הדירה בשותפות עם הנתבע. זאת לא עשתה ולא בכדי.

     

    תשלומי המשכנתא

     

100. ביום 27.3.06 רכשו הורי הנתבע את הדירה הראשונה., בתמורה לסך 137,000$ ארה"ב, אשר שוויים נכון למועד רכישת הדירה עמד על סך של כ- 641,845 ₪ ( לפי שער דולר 4.685) ( סע' 6 לתצהיר ההורים מיום 18.8.20).

      

101. לצורך רכישת הדירה נטלו ההורים משכנתא בגובה של 380,000 מבנק הפועלים ביום 29.5.06 לתקופה של עד חודש ספט' 2014.

      

102. ביום 1.3.11 קיבלו ההורים הודעה מבנק הפועלים על סילוק המשכנתא, מס' ..... ( נספח ה' לתצהיר ההורים מיום 18.8.20).

      

     לנספח ה' צרפו ההורים אישורים מבנק הפועלים על תשלומי פירעון מוקדם לסילוק המשכנתא כמפורטים להלן: ביום 17.11.08 שולם סך 75,000 ₪. ביום 18.12.08 שולם סך 25,000 ₪. ביום 15.11.09 שולם סך 50,000 ₪.

     ביום 10.11.10 שולם סך 100,000 ₪ - ביום 28.2.11 שולם סך 45,200 ₪. סה"כ – 295,200 ₪.

      

103. בתצהירם אישרו ההורים כי סילקו את המשכנתא מוקדם יותר וזאת מחסכונות שצברו במשך השנים ובשלבים ( סע' 16).

      

104. מנגד, לטענת התובעת תשלומי המשכנתא, המפורטים לעיל, שולמו מכספים שהבריח הנתבע מחשבון הבנק על שמו והעביר להוריו.

      

105. טענת התובעת בסע' 18 לסיכומיה כי הורי הנתבע השתכרו שניהם כ- 10,000 ₪ בשיא לחודש מלמדת לכאורה כי לא יכלו לסלק את המשכנתא בכוחות עצמם ללא עזרת הנתבע.

      

106. טרחתי וחישבתי את משכורתם החודשית של ההורים (הורי הנתבע) לשנים 2006-2010 , בהתאם לדפי החשבון שצורפו לתצהיר האם מיום 7.2.21 (הוגש ביום 15.5.21), ולהלן ממצאי חישובי:

      הטבלה מציינת לפי שנים את הכנסתה החודשית הממוצעת של האם ואת הכנסתו החודשית הממוצעת של האב, בהתאמה . חיבור המשכורות הממוצעות יחד מלמד כי באותן השנים , הכנסתם החודשית של ההורים עמדה על כ- 11,500 ₪ לחודש.  

     2006 – 6455 + 5439= 11,894

     2007 – 6535+ 4837 = 11,372

     2008 – 6803 + 6362=13,165

     2009 – 6810 + 5417=12,227

     – 6286 + 4,445 =10,731

107. לא מצאתי לערער על טענת ההורים כי סילקו את המשכנתא קודם לתום תקופתה מחסכונות שחסכו.

      

108. לשיטת התובעת אכן לא נטלו משכנתא מחששו של הנתבע כי הדבר יפגע בקצבתו החודשית מהמלל ואולם הנתבע שילם מידי חודש את המשכנתא באמצעות כספים שהעביר להוריו, ואילו היא השתתפה ברכישת הדירה באמצעות פריטי ריהוט וחשמל שהביאה לדירה ובכך נחסכו כספים לצורך רכישתם:

      

     " כשהתחתנו בעלי נכנס לדירה , היה לי הכל , כל מוצרי החשמל, מצעים, כלי מטבח, אמא שלי קנתה טלוויזיה, חסכנו כסף, הכסף שהוא חסך הוא העביר לאמא שלו ...בזכות זה שהבאתי הרבה רכוש לנישואין אז חסכנו כסף, לא היינו צריכים להוציא כסף... ש. כלי הבית מימנו את הדירה הראשונה? ת. זה חסך מאיתנו רכישות. ש. מאיפה היו לכם 640,000 ₪ ת. לא היה, הצלחנו לחסוך 150,000 ₪ שבעלי העביר לאמא שלו ובנוסף היתה המשכנתא . ש. יש מסמכים שמראים שמי שלקח את המשכנתא זה .... אני לא רואה אף העברה אחת שלך או של .... בגין תשלומי המשכנתא או להורים, אני לא רואה כלום ב 2006, את מספרת טענה, בע"פ , שעומדת בסתירה למסמכים בכתב. ת. זה מה שבעלי אמר לי, שהוא הרוויח המון כסף שחור, והוא העביר את זה להורים שלו "( ר' פרו' מיום 10.10.21, עמ' 50, שו' 5- 21).

      

109. כשנשאלה כיצד חסכו סכום של 150,000 ₪ השיבה: " זה מה שבעלי אמר לי, שהוא הרוויח המון כסף שחור והוא העביר את זה להורים שלו" ( שם, עמ' 50, שו' 21).

      

110. לא ניתן לחלוק על כך שרכישת הדירה בשנת 2006 על ידי ההורים נעשתה שלא בשיתופם של הצדדים. התובעת לא מצאה את הדירה, לא פגשה במוכרים, לא השתתפה בחתימה על הסכם המכר, אף הנתבע לא השתתף בהסכם המכר, וכל הליך רכישת הדירה נעשה שלא בידיעת התובעת למצער. גם כספים ששולמו עבור פירעון המשכנתא לא יצאו מחשבונה של התובעת אלא מחשבונו של הנתבע, כך לטענתה.

      

111. מכל הטעמים לעיל, הריני לקבוע כי ההורים הם אלו אשר שילמו עבור רכישת הדירה ולא בכדי נרשמה הדירה על שמם ואין לערער על בעלותם על דירה זו ונדחות טענות התובעת (נתבעת) כי דירה זו נרכשה ומומנה על ידי הנתבעים בפועל והייתה אמורה להיות בבעלותה ובבעלות הנתבע.

      

     רכישת דירת המגורים ( או "הדירה השנייה")

      

112. בכתב התביעה טענה התובעת כי דירת המגורים נרכשה מכספי מכירת הדירה הראשונה שנרכשה מכספם של הנתבעים בתוספת סכום קטן שאף הוא שולם מכספים משותפים של הנתבעים ( סע' 12 לכתב התביעה שלה בתביעה הרכושית). לטענתה הצדדים מכרו את הדירה הראשונה בת ...החדרים משום היותה קטנה עבורם ועבור 3 הילדים ורכשו דירה בת ... חדרים לרווחתם ולרווחת הילדים, כל אחד בחדר נפרד.

      

113. הורי הנתבע מנגד בכתב תביעתם טענו כי דירת המגורים נרכשה מיוזמתם:

      

     "בשנת 2013 , יצאה התובעת לפנסיה וקבלה לידיה כספי פנסיה ממקום עבודתה. עקב כך, החליטו התובעים להחליף את דירת המגורים הראשונה בדירת מגורים גדולה יותר, על מנת שבכך תגדל השקעתם, מאחר שכספיהם המופקדים בבנק לא צברו ריביות כלל. כמו כן רצו התובעים לאפשר לנתבע ולבני משפחתו מגורים בדירה מרווחת יותר מקודמתה" ( סע 13).

114. עו"ד ... בחקירתה אישרה כי ההתנהלות למול הקבלן נעשתה רק ע"י אם הנתבע ועד אז לא הכירה את הנתבע כלל:

     " ש. לגבי הדירה השנייה, זו דירה שנרכשה מקבלן. ת. נכון. ת. ...פנתה אלי, לא דברתי עם בעלה , ובקשה שאייצג אותה בקניית הדירה שנמצאת בבנייה, עם הקבלן, וכל ההתייחסות בדירה הזו וכל המסמכים בתיק היו רק בין ...והקבלן. בכל המסמכים כתוב ... ובעלה ... לא נזכר שם הנתבע, לא הכרתי אותו , לא ראיתי , לא דברתי איתו, רק ראיתי אותו בזמן רכישת החוזה עם הקבלן. לא ידעתי שיש להם בן. כל המסמכים היו בנידון משפחת .... ( ר' פרו' מיום 11.4.21, עמ' 8, שו' 23-28, עמ' 9, שו' 1-2).

115. ביום 4.2.14 חתמו ההורים על הצעה לרכישת דירת המגורים מחב' ...בע"מ, בפרויקט בניה ".... " ...., ... ... / .... ... ... ,... ... בתמורה לתשלום סך 1,410,000 ₪.

      

116. ביום 5.1.15 נקבע מועד לחתימה על רכישת הדירה במשרדי ב"כ הקבלן, עו"ד .... בפגישה נכחו ההורים, הנתבע, ב"כ ההורים – עו"ד ... וב"כ הקבלן. במהלך הפגישה התברר כי ההורים חייבים בתשלום מס רכישה בשווי 8% משווי הרכישה המהווים סך של כ- 112,000 ₪. לאחר התלבטויות ובעצת ב"כ הקבלן וב"כ ההורים הוחלט כי הדירה תרשם ע"ש הנתבע , ולהורים תרשם הערת אזהרה ע"י ב"כ הקבלן.

      

117. במקביל לרכישת דירת המגורים , ביום 12.3.15 התקשרו ההורים עם מר .... בהסכם למכירת הדירה הראשונה בתמורה לסך 1,270,000 ₪. קרי, רכישת דירת המגורים מכספי מכירת הדירה הראשונה ותוספת של 140,000 ₪ , כספים אשר לטענת ההורים עמדו לרשותם מכספי הפנסיה שקבלה האם בעת יציאתה לפנסיה בשנת 2013.

      

118. מיותר לציין, כי מכל שהובא בפני עולה בבירור כי התובעת לא השתתפה בתשלום רכישת הדירה. התובעת לא ניהלה כל משא ומתן עם נציגי חברת ... בע"מ , וחרף טענתה כי ערכו שיפוצים בדירה עובר לכניסתם אליה לא הוכיחה בראיות כי כספים עבור השיפוץ , שיש להזכיר כי המדובר בדירה חדשה, הועברו מחשבונה הפרטי. אף הנתבע לא הוכיח תשלום עבור רכישת דירת המגורים.

      

119. וכך השיבה בחקירתה בנוגע למעורבותה ברכישת דירת המגורים:

      

     " מפנה לנספח ו לתצהיר ... מיום 18.8.20 ( הצעה לרכישת דירה) , מתי ראית את ההסכם פעם ראשונה? ת. רק כשהוגשו התביעות. ש. נכון שלא נכחת בעת הצעת הרכישה? ת. נכון. ש. נכון שבכלל לא בחרת את הדירה השנייה אלא התובעים? ת. זה לא נכון. ש. האם הלכת לראות את הדירה לפני ההצעה לרכישת הדירה ת. כן, ראינו, בעלי הביא את הפרויקט זה היה עוד במהלך הבניה. ש. אז מתי ראית את הדירה פעם ראשונה? ת. רק את הפרויקט ראיתי, הוא אמר שזה הבית שאנחנו הולכים לקנות. ש. אבל לא נכחת בהצעת הרכישה. ת. נכון ( ר' פרו' מיום 10.10.21, עמ' 54, שו' 34-36, עמ' 55, שו' 1-10).

      

120. בהמשך חקירתה נשאלה: ש. את היית אי פעם במשרד של הקבלן? ת. לא. ש. את יודעת איך קוראים לקבלן? ת. ...היה אצלו. ש. את יודעת שכל חשבוניות התשלום מופיעות על שם ...? ת. לא ידעתי את זה. ש. האם ידעת על שם מי נרשמה הדירה כאשר היא נרכשה? ת. הייתי בטוחה שהיא נרשמה על שם שנינו. ש. את מצפה שיאמינו לך שהדירה תרשם על שם שניכם בלי שתהיי נוכחת ותחתי על מסמכים? ת. זה נראה לי הגיוני, כך חשבתי. ש. האם נתת יפויי כוח ל... שיטפל ברכישת הדירה? ת. לא חשבתי שצריך יפויי כוח, אני לא מבינה בזה... ש. מפנה לעמ' 4 שו' 2 לפרו" הם קנו את הדירה כדי שנגור בה". על סמך מה אמרת שההורים הם אלה שקנו את הדירה, ז"א שהם שילמו עבור הדירה? ת. לא ידעתי מי שילם, אני יודעת שבעלי " ( ר' פרו' מיום 10.10.21, עמ' 64, שו' 30-36, עמ' 65, שו' ,1-8, 31-33)

      

121. בכתב התביעה עתרה התובעת לרישום הדירה ע"ש שני הצדדים בחלקים שווים שכן לגרסתה מדובר בדירה שנרכשה מכספים משותפים ובמהלך החיים המשותפים של הצדדים, ולפיכך וודאי שהיא שייכת לשני הצדדים בחלקים שווים! ( סע 51 ).

      

122. הכיצד ניתן להלום בין טענותיה בכתב התביעה לבין הדברים שאישרה בחקירתה לעיל, כי לא ידעה מי שילם, היא יודעת שזה .... התובעת לא יזמה רכישת דירה חדשה ויש להניח שאילולא הורי הנתבע היו מוכרים את הדירה הראשונה, הצדדים היו ממשיכים להתגורר בה. התובעת שלא הייתה מעורבת כלל ברכישת דירת המגורים ואף לא שילמה ולו אגורה אחת לצורך רכישתה.

      

123. אין חולק כי דירת המגורים נרכשה מכספי התמורה ממכירת הדירה הראשונה בסך 1,270,000 ₪ ותוספת של 140,000 ₪. לאחר שקבעתי לעיל כי מקובלת עלי טענת ההורים כי הדירה הראשונה נקנתה מכספים שהיו שייכים להם, ונדחית טענת התובעת כי מקור הכספים היו היא והנתבע, הרי שיש לקבוע כי סך 1,270,000 ₪ ששימשו לרכישת הדירה היו שייכים להורי הנתבע. כך גם אין חולק כי תוספת 140,000 ₪ שולמו מכספי הורי הנתבע ולא מכספי התובעת ( נספחים טז'- יח' לכתב התביעה של ההורים). .

      

     " כל התשלומים היו מבוססים על הדירה ברחוב ... שהיא [... – א.ו] מתכוונת למכור" 

     (חקירת עו"ד ... מיום 11.4.21, עמ' 9, שו' 6-7).

      

124. ביום 23.8.16 נרשמה הערת אזהרה לטובת הנתבע על דירת המגורים ע"י ב"כ הקבלן. ביום החתימה על הסכם המכר ה- 5.1.15 הוסכם, כך לטענת ההורים כי תירשם לטובתם הערת אזהרה על הדירה, מה שלא התבצע בפועל.

      

125. עו"ד ... ייצגה את ההורים במו"מ לרכישת דירת המגורים, זו הפעם השנייה, לאחר שאף טפלה ברכישת הדירה הראשונה. עו"ד ...נכחה בהסכם ביום 5.1.15 ובתצהירה אישרה כי:

      

     " בעת הפגישה לקראת החתימה על ההסכם, התוודעו התובעים לכך שיהיה עליהם לשאת במס רכישה בסכום של 8% משווי הרכישה. עקב כך, פנו התובעים אלי ואל ב"כ הקבלן, בשאלה האם ניתן לערוך את ההסכם על שמו של בנם ..., תוך שמירה על זכויותיהם בדירה. ב"כ הקבלן ענה לשאלתם של התובעים כי אין בעיה עם זה , אולם עליהם חלים מלוא התשלומים, ובבוא מועד רישום הדירה , תרשם לטובתם הערת אזהרה" ( סע 11-12).

      

126. הערת אזהרה נרשמה ע"ש הנתבע בלבד. בחקירת עו"ד ...הובהר כי אף היא הבטיחה להורים כי תדאג לרישום הערת אזהרה על שמם כשיתאפשר:

     "ש. ...אבל אני אומר לך שחובת הנאמנות כלפיהם היא רק שלך כי את עוה"ד שלהם...איפה הערת האזהרה שמתייחסים אליה בסע' 27? למה היא לא נרשמה? האם אכן את הבטחת להם שתרשם הערת אזהרה? איפה הערת אזהרה? ת. באשר לשאלתך בעניין הערת אזהרה אני משיבה שאי אפשר היה לבצע, הדירה עדין לא רשומה בטאבו. באשר לשאלה אם הבטחת לרשום הערת אזהרה, אני משיב, הבטחתי ובלבד שתהיה אפשרות לרשום הערת אזהרה. ש. אמרת להם את זה במעמד החתימה? ת. כן, וגם ערכתי הסכם שבו כתוב ש" כשניתן יהיה לרשום הערת אזהרה" . ש. ב 08.2016 נרשמה בטאבו הערת אזהרה על שם ..., לכן ברור, שניתן היה לרשום הערת אזהרה ע"ש התובעים. גם אם אין טאבו ויש חברה משכנת... ת. לא ידעתי שב – 2016 נרשם הערת אזהרה. לא ראיתי טאבו, לא יודעת. משנת 2015 ניתקו כל היחסים. והבנתי שהכל בסדר . משנת 2015 לא הייתי איתם בקשר " ( ר' פרו' מיום 11.4.21, עמ' 11, שו' 33-36, עמ' 12, שו' 1-12).

127. עדותה של עו"ד... אמינה עלי והיא אינה צד מעורב בהליך זה (אף כי ייצגה את התובעים במסגרת רכישת הדירה) לא מצאתי כל נימוק שלא לקבל את עדותה כאמינה וכתואמת את העובדות לאשורן.

      

128. לתצהירם צרפו ההורים הודעת דוא"ל מיום 9.3.2020 ששלחה באת-כוחם לב"כ הקבלן, עו"ד .... וביקשה לקבל הסבריו לאי רישומה של הערת אזהרה לטובת ההורים, פנייה שלא נענתה, לפחות לא צורף מענה לפניית ב"כ ההורים מאת עו"ד ... ( נספח כ' לתצהיר ההורים מיום 16.8.20 שהוגש לבית המשפט ביום 18.8.20).

      

129. גם אם להורים היתה החובה לוודא רישום הערת אזהרה על שמם, אין חולק כי עו"ד ... וגם ב"כ הקבלן לא עמדו בהבטחתם לרישום הערת אזהרה ע"ש ההורים. מעבר לצורך, התובעת לא טענה כי בקשה לקבל נסח טאבו ולראות מי הבעלים ומי רשום בהערת האזהרה.

      

     יתרה מכך, טענה התובעת עצמה כי רק לאחר פנייתה לעו"ד לצורך טיפול באיזון המשאבים גילתה לראשונה כי הדירה רשומה רק על שם הנתבע. קרי, כל השנים שהתגוררה בדירת המגורים לא סברה שיש לבדוק מי רשום בעלים של דירת המגורים.

      

130. לא מצאתי לקבוע כי העדרה של הערת אזהרה מלמד על כי הדירה נרכשה עבור הנתבע, חרף רישומו כבעלים.

      

131. כך גם סברתי בניגוד לטענת התובעת בסיכומיה ( סע' 8). כי תשלום מס בשיעור 8% בסך 112,000 ₪ הינו סכום גבוה שהצדיק מבחינת התובעים את רישום הדירה על שם הנתבע בהיותו מחוסר דירה. עו"ד ... אישרה כי ההסכם שערכה בין ההורים לנתבע ביום 13.3.15 נועד לשמור על זכויות ההורים בדירה, הסכם עליו אדון בהמשך.

      

132. גם טענת התובעת, שאיני מבינה את פשרה, כי לשם מה היה נחוץ להורים לרכוש דירת ...חדרים אלא אם התכוונו לרכוש עבור הנתבע והתובעת דירה דינה להידחות ( סע' 12). מעבר לצורך, סיכומיה של התובעת מלאים השערות ותהיות ללא שהתובעת מבססת אותן על עובדות בשטח.

      

133. מהאמור לעיל מצאתי לקבוע כי דירת המגורים נרכשה מכספי מכירת הדירה הראשונה שנרכשה ע"י ההורים ובתוספת 140,000 ₪ כספים ששולמו ע"י ההורים והיא שייכת להורים אף אם רשומה על שם הנתבע והתובעת והנתבע מתגוררים בה.

      

     הברחת כספים

      

134. בכתב התביעה הרכושי לא עלתה טענה כי הדירות נרכשו מכספים שהנתבע העביר להוריו. ההיפך, התובעת שבה וטענה כי שתי הדירות נרכשו מכספים משותפים לה ולנתבע. אכן, הנתבע לא שיתף את התובעת בהכנסותיו החודשיות, כשם שהתובעת לא שיתפה את הנתבע בהכנסותיה החודשיות ומעדויות הצדדים שניהם עולה כי הצדדים התנהלו בהפרדה רכושית ואף לא החזיקו חשבון בנק משותף לצרכי ניהול משק הבית.

      

135. כתב התביעה מייחד 3 סעיפים לדירה הראשונה, שאף שם נטען כי נרכשה מכספי התובעת והנתבע, חרף ידיעתה כבר בחודש דצמבר 2006 , בהליך לקבלת צו הגנה כי הדירה הראשונה נרכשה ע"י הורי הנתבע , שבה וטענה בכתב התביעה כי הדירה הראשונה נרכשה מכספים משותפים.

      

136. כך גם אין בכתב התביעה כל טענה להשתתפות התובעת בשיפוצים שנערכו בשתי הדירות בהשתתפותה הכספית.

      

137. מנגד, מרחיבה התובעת רבות באשר לאי ידיעתה מה היו ההכנסות שהופקדו בחשבון הבנק של הנתבע. לטענתה הוברחו על ידי הנתבע כספים להוריו ללא שטענה כי כספים אלו שילמו את שתי הדירות, שאחרת היתה סתירה בין שטענה בכתב התביעה כי הצדדים שילמו מכספים משותפים את שתי הדירות, אלא אם סברה התובעת כי כספי הנתבע הינם משותפים לצדדים במהלך חייהם המשותפים חרף קיומו של סע' 4 לחוק הקובע כי לכל צד האוטונומיה לעשות בכספיו ככל שיחפוץ, כפי שהתובעת נהגה.

      

138. טענות אלו שבו ונטענו בתצהיריה ונוספו להם טענות על זכאותה למחצית הבעלות בדירת המגורים מכוח אי חתימת הצדדים על הסכם ממון ורכישת הדירה במהלך חיי הנישואין.

      

139. לראשונה בסיכומיה עלתה הטענה על הברחת כספים לצורך רכישת שתי הדירות תוך שטענה כי הנתבע חסך מידי חודש סך 9,000 ₪ שהועברו להוריו ומכספים אלו נרכשה הדירה הראשונה בשנת 2006 ודירת המגורים בשנת 2015.

      

140. שגגה נפלה מלפני התובעת. בחודש פברואר 2022 נחקר הנתבע בהליך למזונות ושם אישר כי משכורתו החודשית עומדת על סך 9,500 ₪ לחודש וכן קצבת הנכות עומדת על סך 3,500 ₪ לחודש. התובעת שיערה כי הנתבע מבזבז מידי חודש סך של כ- 4,000 ₪ ויתרה בסך 9,000 ₪ חוסך מידי חודש.

      

141. סכום זה שהנתבע הרוויח בשנת 2022 הושלך על ידה לשנת 2006 וכך טענה כי אף בשנת 2006 הנתבע הצליח לחסוך סך 9,000 ₪ לחודש ומכספים אלו נרכשה הדירה הראשונה. ואולם, דפי חשבון שצירף הנתבע מלמדים כי בשנת 2005 לא עבד כלל והכנסותיו היו מטעם המוסד לביטוח לאומי. רק בשנת 2006 החל לעבוד והכנסתו החודשית כולל הקצבה החודשית לא חרגה מסך כ- 8,500 ₪ לחודש, כמפורט בטבלה שערכתי בסעיף 73 לעיל.

      

142. משכך, אם היו הברחות של כספים אותם לא מצאתי שהצליחה להוכיח התובעת למעט הטענה כי הנתבע העביר את כספיו להוריו, הרי שכספים אלו, אם היו, לא שילמו את הדירה הראשונה, שכן לטענתה דירה זו שולמה על ידי הצדדים עצמם – טענה שנדחתה.

      

143. אין באף לא אחד מכתבי בי-דין שהגישה התובעת כולל סיכומיה ראיות על כספים שהועברו להורי הנתבע מהנתבע. למעט טענותיה להברחות, עליהן אדון בהמשך. כך גם לא הוכיחה בראיות גובה כספים שהוברחו ומתי.

      

144. ב"כ ההורים ערכה טבלה ובה פירטה כספים שהעביר הנתבע להוריו במהלך השנים החל מאמצע שנת 2006 ועד סוף שנת 2015 , בסך 489,000 ₪ וכספים שהעבירו הורי הנתבע לנתבע החל משנת 2008 ועד לסוף שנת 2015 בסך 409,000 ₪.

      

145. התובעת לא התייחסה לטבלה זו שצורפה כנספח א' לסיכומי ההורים ובסיכומיה לא הפנתה לטבלה זו למעט הטענה כי הורי הנתבע אישרו שהנתבע העביר להם כספים ואולם למעט זה לא ייחסה כל חשיבות לטבלה שערכה ב"כ ההורים, לא לשלילה ולא לחיוב.

146. המשמעות של הברחות כספים היא העברתם על ידי צד אחד ללא ידיעת משנהו, אלא שעל פי גרסת התובעת, כבר בכתב ההגנה, היה ידוע לה כי הנתבע העביר כספים להוריו ובסיכומיה אף פרטה באילו כספים המדובר, טענה שנדחתה על ידי.

      

147. הדילמה הניצבת בפני ביהמ"ש הינה בשאלה מהי הנקודה ממנה יסבור בית המשפט כי הצד שהעביר כספים לצדדי ג' עבר על חובת תום הלב וחובת האמון שבין בני זוג המנהלים חיים משותפים ובכך "הבריח" כספים ובמקרה זה יהא הצד השני זכאי להשבתם.

      

148. בעניינינו, חרף טענות התובעת כי היא זו ששילמה את כל הוצאות הבית, בחקירתה אישרה כי היא הייתה אמונה על הצד החינוכי של הילדים ואילו הנתבע היה אחראי על הוצאות משק הבית והמיסים. אין לתובעת טענות בדבר חוסר בצרכים החיוניים לקיומו של משק הבית וגידול הילדים, קרי, אף אם הנתבע העביר כספים לצדדי ג', כלכלת הבית וצרכי הילדים לא נפגעו. ההיפך, טענת הנתבע כי דאג וטיפל בבתה הבכורה של התובעת מנישואיה הראשונים כאילו הינה בתו לא נסתרה. מזונות בתה הבכורה של התובעת הופקדו בחשבון הבנק הפרטי של התובעת וצרכי הבת נכללו בהוצאות הבית השוטפות, כפי שטענה בחקירתה למזונות:

      

     ש. הבת ... מתגוררת בדירה מאז הנישואין מ- 2005, למעלה מגיל 18. ת. כן, בת 21. ש. היא ישנה כל יום בבית? ת. כן, פעם בשבועיים נוסעת לחבר שלה... ש. קבלת מזונות מאבא שלה בסך של 2,200 ₪. ת. כן, למשך כמה שנים, כשהיתה בגן ואז ירד ל- 2,000 ₪... ש. מכספי המזונות האלו נתת כספים לנתבע ע"מ להשתתף בהוצאות? ת. לא פיסית. .. (ר' פרו' מיום 14.2.22, עמ' 30 שו' 16-25, עמ' 31 ,שו' 4-5)

      

149. חרף טענתה כי הנתבע סרב לשתפה בחשבונו הפרטי, במהלך חיי הנישואין לא פעלה התובעת למנוע העברת כספים להוריו ואולי אף עצמה עיניים נוכח העובדה כי אף היא פעלה בחשבונה כראות עיניה. אף היא הלוותה כספים לאמה ואחיה ובמהלך השנים הצליחה לחסוך כ- 200,000 ש"ח "בן זוג החושש מפני התנהלות כלכלית הפוגעת באינטרס השיתופי והשוויוני הדחוי, צריך לגלות עירנות ולא לשקוט על שמריו. החוק מקנה לו אפשרות לשמור על זכויותיו באמצעות סעדים זמניים של שמירת זכויות מכוח סעיף 11 לחוק (עיקולים, גילוי חשבונות, ערובה, כל סעד זמני אחר...). סעיף חיקוק זה והאמצעים שבו הם למעשה החוליות המקשרות בין יחסי הנישואין בהווה (במהלכם ניתנת עדיפות לכאורית לאינטרס האוטונומיה של כל אחד מבני הזוג בדמות סעיף 4 לחוק) לבין היחסים הכלכליים או האיזון הרכושי העתידי הצפוי בעת פקיעת הקשר העתידית שאמור להיות שוויוני, הוגן ומאוזן (סעיף 5).

     (תלהמ (נצ') 39221-03-17 א.כ נ' ט.כ - מאגר נבו 02.05.2019)

      

150. אמו של הנתבע אכן אישרה בתצהירה כי הנתבע העביר להוריו מידי פעם כספים ע"ח דמי השכירות ורכבים שרכשו עבורו: " לאורך כל התקופות הנ"ל בני העביר לחשבוני כספים מעת לעת וזאת הן עבור דמי השכירות/ דמי שימוש בדירות המגורים שלי ... והן עבור רכישת רכבים עבורו. סך העברות שביצע בני ... לחשבוני עומד על סך כולל של 457,000 ₪" ( סע' 4 לתצהיר מיום 7.2.21).

      

151. למול תצהירה לעיל, בחקירתו אישר הנתבע כי העביר להוריו סכומי כסף המסתכמים בסך של 489,000 ₪ וקיבל מהוריו כספים בסך של 409,000 ₪ בין השנים 2006-2015:

      

     "ש. מציגה לך את טבלת העברות ממך להוריך ומהוריך לך ב- 2006- 2015, כמו כן, מציגה לך דמי חשבון מהחשבון שלך של העברות שביצעת להורים, ודמי חשבון של ההורים והעברות שביצעו לך . האם נכון שבין 2006 ועד 2015 העברת להורים 489,000 ₪ וההורים העבירו לך 409,000 ₪ כך שהעברת להם למעשה במשך 10 שנים 80,000 ₪? ת. מה שרשום בהערות זה בוודאות, יש דברים שאני זוכר, כל מה שיש לצידם הערות אני זוכר" ( ר' פרו' מיום 30.9.21, עמ' 36, שו' 30-34).

      

152. באשר לטבלת העברות, ב"כ ההורים ערכה טבלה ובה מפורטות כל העברות הכספים בשנים החל משנת 2006 , אשר בוצעו מהנתבע אל הוריו או מהוריו אליו ... מדובר על טבלה ללא משקל ראייתי, רק עושה סדר...אני שומרת לעצמי את הזכות להגיש טבלה זו במסגרת סיכומיי ( ר' פרו' מיום 30.9.21, עמ' 36, שו' 13-28).

      

     מתצהיר אם הנתבע מיום 7.2.21 ידוע כי הנתבע העביר לחשבונם בחודש יוני 2019 סכום של 200,000 ₪ שהיו בחשבונו מחשש שסכום זה יעוקל ע"י התובעת ( סע' 5).

      

153. ערה אני לעובדה כי הטבלה משמשת ככלי עזר בלבד, ואולם כל הסכומים שצוינו בטבלה מגובים בדפי החשבון שצרפה האם לתצהירה מיום 7.2.21. התובעת לא סתרה טבלה זו ולא הוכיחה "הברחת כספים" מעבר למצוין בטבלה זו.

      

154. מעיון בדפי חשבון הבנק של האם עולה כי מצוינים בהם סכומי הכסף שהעבירה לנתבע כמופיע בטבלה. ההורים שילמו עבור הנתבע כספים לרכישת כלי רכב שנרשמו חלקם ע"ש האם וחלקם ע"ש הנתבע. אין חולק והתובעת אישרה בחקירתה כי המשפחה כולה עשתה שימוש ברכבים אלו.

      

155. כל טענה שתטען ע"י התובעת על כספים שהעביר הנתבע להוריו, חייבת הוכחה, וכזו לא הובאה בפני (למעט הטבלא כאמור לעיל). יש לזכור כי המדובר על כספים שהועברו לכאורה לפני כ- 18 שנים, אשר לא ניתן כיום לשחזר אחורנית ולטעון כי אכן המדובר מכספי משכורות שהועברו במשך השנים בין הנתבע להוריו.

      

156. יפים לעניינו דברי כב' השופט סילמן שסבר כי טענה להברחות תקפה סמוך למועד הקרע ואין לביהמ"ש הכלים לבחון הברחות שנעשו שנים קודם, כנטען בעניינינו:

      

     "כי ככלל, ימשוך ביהמ"ש ידו, מבחינת זכויות הצדדים לתקופה שהינה רחוקה מהמועד לאיזון, או מועד הקרע, שכן הקושי הקיים בבחינת תנועות כספיות לתקופה זו הינו כפול – קושי ראייתי לגבי בחינת טיב ההוצאה, וקושי הסכמי, לבחינת ידיעת הצדדים והסכמתם באשר להוצאה.

     כאשר צדדים, או מי מהם, טוענים למועד קובע לאיזון זכויות, או מועד קרע, עליהם להביא בחשבון כי קביעת המועד תמנע טענות לגבי כספים וזכויות שהוצאו זמן רב לפני המועד הקובע, שכן תיוחס לצדדים הסכמה להתנהלות כספית לגבי מועדים רחוקים כאמור. אין בכך כדי לפגום בזכות הצדדים לטעון להברחות שאירעו סמוך לקרע, ברם, לא יעלה על הדעת לנסות ולגלגל הגלגל אחורנית שנים רבות, מבלי שתהיה ראיה יוצאת דופן שתלמד על הברחת כספים, בתקופה בה היו אמורים הצדדים לחיות יחד כזוג יונים...

     לפיכך, משנקבע מועד קרע, בהסכמת הצדדים, יש לבחון את התנהגותם הכלכלית סמוך למועד איזון זה; טענה כי סכום, אף נכבד, אשר הוצא לפני 5-10 שנים מהווה 'הברחה', דורשת נטל הוכחה יוצא דופן בגובהו; לא יעלה על הדעת כי בני זוג יערכו התחשבנות ופנקסנות על אשר אירע כל מהלך נישואיהם- לא יעלה על הדעת כי כל החלפת רכב תחייב שמירת קבלות ואסמכתאות וכל השקעה בני"ע תחייב הסכם ממון; חיוב כאמור יעקר מתוכן את מושג חיי הנישואין והשיתוף הכלכלי.

     (תמש (קריות) 1501/08 פלוני נ' אלמונית - מאגר נבו 15.09.2009)

      

157. אכן, תמוה כי הנתבע רכש רכבים ורשמם על שם אמו גם לאחר שידע כי הדבר לא יסכן את קבלת קצבת הנכות. רשימת הרכבים ע"ש אמו של הנתבע הוגשה לביהמ"ש במועד חקירתה של האם , ואילו רשימת רכבים ע"ש הנתבע הוגשה לביהמ"ש בתצהיר אמו מיום 7.2.21 ( נספחים ג1-ג2). עמדה לתובעת האפשרות לסתור רשימת הרכבים ולטעון כי רכבים שרשומים ע"ש האם ו/או על שם הנתבע לא שימשו את הצדדים במהלך חייהם המשותפים. יתכן והיה בכך להוכיח הברחת כספים באמצעות רכבים שנרכשו לא עבור השימוש הביתי. אך כזאת לא עשתה.

      

158. הטענה כי הנתבע "עבד בשחור" לא הוכחה ולו בבדל ראיה ע"י התובעת. משלא הוכחה עבודה בשחור אין לביהמ"ש אלא מה שעיניו רואות. מיותר לציין כי הציטוט של הנתבע מחקירתו מיום 30.9.21, שהתובעת ציטטה בסע' 24 לסיכומיה בעת שהנתבע אמר:

     "לא יודע לשים כסף מרוב שאני מרוויח בשחור" נאמרה בציניות ואין לראות בה הודאת בעל דין.

      

159. הטבלה מפרטת כספים שהעביר הנתבע להוריו עבור רכישת רכבים במועדים מסוימים ובאותם הימים או בסמוך להם שילמו ההורים כספים משלהם ורכשו עבור הנתבע רכבים ששימשו את המשפחה, כפי שאכן אישרה התובעת בחקירתה:

      

     " ש. כל הרכבים שהיו לו שימשו גם אותך ואת המשפחה שלך? ת. נכון" ( ר' פרו' מיום 10.10.21, עמ' 57, שו' 3-4). 31.7.06 – העביר הנתבע סך 17,000 ₪ להוריו. ההורים שילמו סך 47,000 ₪ . 10.5.09 – העביר הנתבע סך 15,000 ₪ להוריו. בו ביום שילמו ההורים סך 50,000 ₪ לאוטודיל. 17.4.11 – העביר הנתבע סך 15,000 ₪ לחשבון אמו. בו ביום שילמו ההורים סך 59,000 ₪ ל... 10.12.15 – העביר הנתבע סך 40,000 ₪ להוריו. בו ביום שילמו ההורים סך 90,000 ₪ ל....

      

160. זאת ועוד, בהתאם לטבלה שערכה ב"כ ההורים, בין השנים 2006 ועד לחודש פברואר 2015 העביר הנתבע להוריו סך 489,000 ₪ בעוד הוריו העבירו לו 409,000 ש"ח. האם הפער בסך של כ- 80,000 ₪ נועד לתשלום המשכנתא או דמי שכירות אין לדעת.

      

161. המדובר בהעברת כספים לפני שנים רבות , כ- 13 שנים עובר להגשת תביעת התובעת ואין לדעת למה יועדו כספים אלו שהועברו בין הנתבע להוריו, בפרט כשהתובעת אישרה כי ידעה על העברת כספים בין הצדדים ולא פעלה למנוע זאת, ובהתאם לסע' 4 לחוק עמדה לנתבע האפשרות לפעול אוטונומית בכספיו, בדומה לאוטונומיה של התובעת שעשתה בכספיה כרצונה.

      

162. מאידך, אישר הנתבע בחקירתו כי אכן העביר הסכומים הנטענים בטבלה. מאחר והמדובר בסכומי כסף גבוהים שהועברו במהלך השנים, למרות שהתובעת לא טענה למחסור בצרכי הקטינים , יש בכך להוות חוסר תום לב וחוסר יושר כלפי התובעת , אשתו, אמם של ילדיו, והיה מצופה כי הנתבע ינהג בתום לב ובהגינות.

      

163. מאחר והמדובר בכספים שהועברו שנים רבות אחורה ואין לדעת למה יועדו ,מצאתי להשיב לתובעת מחצית מהכספים שהעביר הנתבע להוריו, בניכוי הכספים שהעבירו הם לו קרי, התובעת זכאית למחצית מסך של 80,000 דהיינו סך של 40,000 ₪.

      

164. בנוסף, אם הנתבע אישרה בתצהירה מיום 7.2.21 כי הנתבע העביר לחשבונה בחודש יוני 2019 סך 200,000 ₪ מחשבונו. לפיכך הנתבע יעביר לתובעת בנוסף לסך של 40,000 ₪ כאמור לעיל סך של 100,000 ₪.

      

      

     הסכם מיום 13.3.15 - הסכם "הנאמנות"

      

165. ביום 13.3.15, לאחר רכישת הדירה השנייה נערך הסכם בין ההורים לבין הנתבע בפני עו"ד ... בכתב התביעה של ההורים נטען כי הסכם זה מהווה הסכם נאמנות בין הצדדים, היות והנתבע רשום בעלים של דירת המגורים באופן פורמאלי בלבד ובנאמנות עבור ההורים ( סע' 54).

      

166. בתצהירה אישרה עו"ד ... כי :"ההורים פנו בבקשה להבטיח את כספי התמורה ששילמו עבור רכישת הדירה השנייה ( סע' 13). . לבקשת התובעים ערכתי עבור התובעים הסכם בינם לבין בנם , ..., לפיו מאשר מר ... .... כי בעל הזכויות האמיתי בדירה הם הוריו, התובעים, וכי הם אלה אשר שילמו בעבור רכישת הדירה וכי אין לו אלא זכות מגורים בדירה כבר רשות, אותם יכולים התובעים בכל עת להפסיק. כמו כן, התחייב הבן לחתום על יפוי כוח בלתי חוזר לפיו הוא מעביר את מלוא זכויותיו לתובעים וכן על בקשה לרישום הערת אזהרה לטובת התובעים. ביום 13.3.15 חתמו התובעים ובנם על ההסכם הנ"ל" ( סע' 15).

      

167. ב"הואיל השביעי" להסכם נקבע כי:" והצדדים מצהירים ומאשרים שאין לתת להסכם זה כל פירוש אחר מאשר משתמע ממנו מפורשות וכי לא יהיה הסכם זה מעולם הסכם מתנה ו/או העברת זכויות ללא תמורה".

      

     ה"הואיל" השביעי קובע באופן מפורש כי אין המדובר בהסכם מתנה אלא בהעברה בנאמנות: ניתן לומר שכאשר אדם מעביר נכס לזולתו ללא תמורה, וכאשר ההעברה אינה מיועדת לשמש מתנה, חזקה שהצדדים הסכימו ביניהם כי הנעבר יחזיק בנכס כנאמן עבור המעביר או עבור מי שהמעביר קבע כנהנה. (ע"א 3829/91 וואלס נ' נחמה גת פ"ד מח(1) 801, 813 (1994) (להלן: עניין וואלס); ע"א 4351/01 איתן ארז נ' מדינת ישראל (20.06.2005) [פורסם בנבו] ; כרם, בעמ' 179) . (בעמ 7033/15 פלוני נ' פלוני - מאגר נבו 01.09.2016)

      

168. ואולם, במערכת יחסים בין הורים לילדים קיימת חזקה הפוכה לפיה העברה שלא בתמורה תחשב מתנה:

      "עם זאת, בפסיקה נתגבשה גם חזקה הפוכה בדבר מתנה כאשר בין נותן הכספים לבין הבעלים הרשום קיימים יחסי קירבה מיוחדים, במיוחד בין הורים לילדים, שאז חלה חזקת המתנה ומתהפכת חובת ההוכחה והיא תחול על הטוען שלא במתנה עסקינן. בעניין זה נקבע בפרשת וואלס כך:

     "לעומת זאת, כאשר מדובר ביחסי משפחה – קיימת חזקה, שאף היא ניתנת לסתירה, כי העברה ללא תמורה נעשית מתוך כוונה לתת מתנה ...יחד עם זאת, יש להדגיש כי חזקה זו מצומצמת רק לקשרים אשר בהם טבעי להניח שמדובר במתנה, למשל, כאשר מדובר ביחסים שבהם המעביר מחויב לדאוג לרווחתו הכלכלית של הנעבר (כמו ביחסים שבין הורים וילדים) ... והיא אינה חלה כאשר הקשר בין הצדדים, אף אם מדובר בקשרי משפחה, אינו יוצר הנחה כי המעביר התכוון להעניק לנעבר מתנה ...".

     (תמש (ת"א) 1074-11-12 ר' ע' נ' ר' פ' - מאגר נבו 11.08.2016)

      

169. ההסכם נערך בין ההורים לבין בנם, הנתבע, ללא שמצאו להחתים גם את התובעת על הסכם זה חרף מספר הוראות לא מבוטל הנוגע לתובעת, כדוגמה:

     סע' 7 – צד א' מעניק לצד ב' , לאשתו ולילדיו בלבד ( להלן:" בני המשפחה של צד ב''") זכות מגורים בדירה לזמן בלתי מוגדר וללא תמורה. מוסכם מפורשות כי זכות המגורים בדירה של בני משפחתו הנ"ל של צד ב' היא בת תוקף אך ורק בתנאי שצד ב' מתגורר בדירה יחד איתם. מוסכם מפורשות כי במידה וצד ב' לא יתגורר בדירה בשל כל סיבה שהיא נשללת מבני משפחתו של צד ב' להתגורר בדירה מאותו רגע שצד ב' לא מתגורר בדירה, על בני משפחתו לפנות את הדירה לאלתר. סע' 8 – מודגש מפורשות כי לצד ב' או לבת זוגתו או לילדיו לא תהיה דיספוזיציה בקשר לזכויות בדירה ובכלל זה צד ב' מנוע מלמכור את הדירה ו/או להשכיר אותה ו/או להעביר אותה לאחר בתמורה או שלא בתמורה ו/או לאפשר לאחר מלבד הוא ובני משפחתו להתגורר בה. סע' 9 – צד ב' מצהיר ומאשר כי הוא ובני משפחתו יגורו בדירה בתנאים של שוכרים בשכירות חודשית בלתי מוגנת ( להלן –"השכירות").

      

170. אין חולק כי ההסכם אינו יכול להטיל חיובים על התובעת או לקבוע כל הוראה לצד ג' ללא שצד ג' היה צד לחוזה והסכים לו. התובעת לא הייתה חלק להוראות הסכם זה, הצדדים להסכם לא קיבלו את הסכמתה של התובעת להוראותיו ויתכן והתובעת לא הייתה מסכימה להוראות הסכם זה.

     . נקודה חשובה נוספת, שלו היו מביאים הסכם זה בפני התובעת, הייתה עומדת לתובעת האפשרות להתנגד להסכם זה בהבינה כי דירת המגורים שייכת להורים ויתכן וכבר אז הייתה נוקטת בצעדים כנגד הסכם זה ו/או בהבינה כי דירת המגורים אינה שייכת לה ולנתבע.

      

171. יפים דברי כב' השופטת, הנשיאה בדימוס, אסתר חיות לעניינינו:

      

     "ככלל, הסכם מחייב אך ורק את הצדדים לו כמסמך שהוא פרי רצונם של מי שהתקשרו בהסכם ולצדדים שלישיים אין בו חלק. על כן, להוציא חוזים שהם על פי מתכונתם חוזים לטובת צד ג' (ראו סעיף 34 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973), אין לצד ג' הזכות לדרוש מפלוני לקיים התחייבות שהתחייב לה בחוזה אותו פלוני כלפי פלמוני. זאת גם אם צד ג' יש לו אינטרס בביצוע ההתחייבות, שכן התחייבותו החוזית של פלוני לא נעשתה כלפיו (דניאל פרידמן ונילי כהן, חוזים כרך א 41-40 (1991) (להלן: פרידמן וכהן))"

     (עא 6507/11 מפעלי לוקי לבניה בע"מ נ' ג.ד עיט חברה לשירותים בע"מ - מאגר נבו 11.03.2014)

      

172. עם זאת, איני מקבלת את טענת התובעת לפיה הסכם זה יכול היה להיערך בכל עת ואין כל הוכחה כי אכן נחתם בסמוך למועד רכישת הדירה. תצהיר עו"ד ... בו הצהירה כי ערכה את ההסכם בסמוך לרכישת הדירה ועדותה אמינים עלי והתובעת לא עמדה בנטל להוכיח אחרת.

      

173. כך גם סבורה אני כי יש בהסכם כדי לחזק את טענות התובעים והנתבע לכך שהיה ברור לצדדים כי הדירה אינה שייכת לנתבע אלא נרשמה על שמו מטעמי כדאיות הצדדים ומגוריו בה יחד עם משפחתו הינם כבר רשות בלבד, זאת כטענת התובעים.

      

174. מכל הטעמים לעיל, גם אם נערך הסכם בין ההורים לנתבע וגם אם אין הסכם זה חל על התובעת ואין בו כדי לחייבה. לא מצאתי כי יש צורך להתייחס לטענות התובעת בסיכומיה הנוגעים להסכם ( סע' 5-8).

      

175. ההסכם נחתם בין הנתבע והוריו ללא ידיעת התובעת. אין חולק כי אין יריבות בין הנתבע להוריו באשר להוראות ההסכם. מאחר והתובעת לא שותפה להסכם, למעלה מן הצורך, מצאתי לדון ביחסים בינה ובין הנתבע בלבד, בהנחה כי הנתבע קיבל את דירת המגורים במתנה, חרף שמתוכן ההסכם עולה כי מדובר בהסכם נאמנות בין הנתבע להוריו.

      

176. כאמור, בבחינת למעלה מן הצורך, הרי שגם בהנחה כי דירת המגורים ניתנה לתובע במתנה, מה שאיני סבורה כך, הרי מכוח סע' 5 (א)(1) לחוק הוציא המחוקק מכלל איזון המשאבים נכסים חיצוניים שהיו לצדדים ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה במהלך הנישואין. לפיכך, ככל שהנתבע קיבל את הדירה במתנה, במהלך חיי הנישואין, וחרף החרגת מתנות כאמור בחוק, יש מקום לבדוק האם כטענת התובעת היא זכאית למחצית הזכויות בדירת המגורים משום אי עריכתו של הסכם ממון וחיי נישואין בעת קבלת הדירה ומחמת שיתוף ספציפי בנכס החיצוני.

      

      

      

      

     שיתוף ספציפי בדירה

      

     מסגרת נורמטיבית

      

177. ביהמ"ש המחוזי מרכז בעמ"ש י. ס. ל נ' ח. ח. ל סקר את הלכת השיתוף הספציפי בחוק יחסי ממון:

     הלכת השיתוף הספציפי התפתחה בפסיקה לאחר חקיקתו של חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג – 1973 (להלן - חוק יחסי ממון), בו הוציא המחוקק מכלל איזון המשאבים נכסים חיצוניים שהיו לצדדים ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה במהלך הנישואין (סע' 5 (א) (1) לחוק יחסי ממון... . לאחר חקיקתו של חוק יחסי ממון התעוררה השאלה האם הסדר איזון המשאבים הקבוע בו יכול לדור בכפיפה אחת עם חזקת השיתוף. בתחילה הובעו בעניין זה דעות שונות (וראו ע"א 1945/91 יעקובי נ' יעקובי (1992)), ואולם עד מהרה התקבעה בפסיקה עמדתה של כב' הש' ט' שטרסברג-כהן, יש להחיל על נכסים חיצוניים את הוראות "הדין הכללי", אשר יותאם להקשר הזוגי שבו הוא חל (ע"א 8672/00 אבו-רומי נ' אבו-רומי, [פורסם בנבו] (2002) (להלן - עניין אבו-רומי)), גישה המכונה על דרך הכלל בפסיקה - "הלכת השיתוף הספציפי" שעיקרה הוא כי אין מניעה מכוח הוראת סע' 4 לחוק יחסי ממון (ובלשונו - "אין בכריתת הנישואין או בקיומם כשלעצמם כדי לפגוע בקניינים של בני הזוג, להקנות לאחד מהם זכויות בנכסי השני או להטיל עליו אחריות לחובות השני") כי בן-זוג יטען מכוח דין כללי כלשהו שבידיו זכויות בנכס הרשום על שם בן-הזוג האחר ושהיה בבעלותו ערב הנישואין... 24. בצד האמור הובהר בפסיקה כי לא כל מערכת זוגית כוללת בהכרח שיתוף בנכסים חיצוניים וכי יש צורך בהוכחת "דבר מה נוסף" לצורך החלתו של שיתוף, היינו, יש להוכיח קיומן של נסיבות מסוימות מעבר לעצם קיומם של חיי נישואין גם אם הם ארוכים ומתנהלים על מי מנוחות.

     באשר להגדרתו, מהותו והיקפו של אותו "דבר מה נוסף" הובהר בפסיקה, כי עסקינן במבחן עובדתי התלוי בנסיבות כל מקרה ומקרה (בע"מ 4545/09 פלוני נ' פלונית, פסקה 6 [פורסם בנבו] (2010); בג"ץ 287/16 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פסקה 14 [פורסם בנבו] (‏2016); ע"א 7750/10 בן גיאת נ' הכשרת היישוב ביטוח בע"מ, פסקה 13 לחוות דעתו של השופט עמית [פורסם בנבו] (2011)).

     נוכח מעמדה הייחודי של דירת מגורי בני הזוג נקבע כי יש להקל במשקל הראיות החיצוניות המוכיחות את כוונת השיתוף וזאת לעומת נכסים אחרים שהובאו לנישואין על ידי אחד מבני הזוג (ראו פסקה 37 לפסק דינה של הנשיאה חיות בדנג"ץ הבגידה וכן פסק דינו של השופט עמית בעניין אלמונית).

     (עמש (מרכז) 22552-04-23 י.ס.ל נ' ח.ח.ל – מאגר נבו 21.01.2024)

      

178. בסיכומיה טענה התובעת כי דירת המגורים נרכשה במהלך חיי הנישואין ונרשמה על שם הנתבע :" במצב הקיים משלא נעשה הסכם ממון והדירה השנייה נרכשה במהלך חיי הנישואין וודאי שדינה להירשם במחציתה על שם ... ( סע' 13).

     לטענת התובעת אין לקבל טענת הנתבע כי לא ידע על האפשרות לעריכת הסכם ממון כאשר מדובר באדם שכבר התגרש ושהיה מיוצג ע"י עו"ד .... משלא נערך הסכם ממון, דירת המגורים שייכת לצדדים שווה בשווה.

      

179. דומני כי יש לשאול אף את התובעת מדוע לא בקשה לערוך הסכם ממון עם הנתבע ביודעה כי אף דירת המגורים אינה רשומה על שמה. הטענה כי לא התעניינה לאורך כל שנות הנישואין באם דירת המגורים רשומה על שמה אם לאו דינה להידחות על אתר. לטענת התובעת הדירות נרכשו מכספים משותפים, טענה ששללתי , ואולם אם אכן טענתה לרכישת הדירות מכספים משותפים, מדוע לא מצאה לדרוש רישומה כבעלים משותפים עם הנתבע למצער על דירת המגורים משך 3 השנים לערך שהתגוררו בה עד למועד הקרע.

      

180. בחקירתה נשאלה: " אם כבר בשנת 2006 את יודעת שיש פער בין מה שהוא סיפר לך לבין מה שהיה בפועל, למה בשנת 2006 לא דרשת שיחתום על הסכם יחסי ממון . ת. הוא אף פעם לא דרש ממני , גם אני לא דרשתי ממנו. לא חשבתי על זה בכלל. לא התחתנתי בשביל לרמות אותו" ( ר' פרו' מיום 10.10.21, עמ' 52, שו' 31-34).

      

      

181. אין חולק כי בבקשה לצו הגנה בשלהי שנת 2006 היה ידוע לתובעת כי הדירה הראשונה נרשמה על שם ההורים חרף טענתה כי היא והנתבע רכשו הדירה מכספים משותפים. בסיכומיה זנחה טענה זו ובססה זכאותה למחצית דירת המגורים בטענה כי הנתבע הבריח כספים להוריו ,כספים ששילמו את הדירות. האם יעלה על הדעת כי חרף הטענה כי הדירות נרכשו מכספי הנתבע , ההורים הם אלה שנרשמו בעלים על הדירה? . התשובה לכך ברורה. היה ידוע לתובעת בזמן אמת כי הדירה אכן שייכת להורים והם ששילמו עליה. התובעת והנתבע התגוררו בדירה הראשונה משך 9 שנים ולא עלה בדעתה אף לא לרגע לבקש שינוי שמות הבעלים על הדירה הראשונה.

      

182. לאחר המעבר לדירת המגורים היה מצופה כי התובעת תוודא ותדרוש להירשם בעלים משותפים עם הנתבע על דירת המגורים. וראה זה פלא, הנתבע נרשם לבדו כבעלים על הדירה , התובעת כלל לא נכחה במועד החתימה על חוזה הרכישה ביום 5.1.15 וטענתה כי בעת ההיא חלתה וסמכה על הנתבע לא תעמוד לה , הן משום העובדה כי התגוררה בדירת המגורים 3 שנים בהם יכלה לבקש שינוי הבעלים והן משום שאין כל הסבר מניח את הדעת על היעדרותה ביום החתימה על הסכם הרכישה, לו אכן נרכשה מכספם והיא זו שבחרה את הדירה ושיפצה אותה.

      

      

183. בחקירתה נשאלה :" ידעת שהדירה ברח ... על שם ....? ת. לא ידעתי, הייתי בטוחה שהיא על שם שנינו ( ר' פרו' מיום 10.10.21, עמ' 58, שו' 21-22). הכיצד סברה התובעת כי דירת המגורים רשומה על שם שניהם לאחר שידעה כי הדירה הראשונה נרשמה על שם ההורים, מי הבטיח לה כי גם דירה זו לא תרשם על שם ההורים. יתרה מכך, דווקא משום שהדירה הראשונה נרשמה על שם ההורים , היה על התובעת לוודא משך השנים שהתגוררו בדירת המגורים על שם מי רשומה הדירה. התנהלותה של התובעת אינה מותירה ספק כי בזמן אמת היה ידוע לה כי אינה שותפה לבעלות על דירת המגורים ואף לא טרחה לשאול את הנתבע מי הבעלים של הדירה, בניגוד לטענתה כי הנתבע שילם את כספי רכישת הדירה.

      

184. בסיכומיה דחתה התובעת טענות הנתבע על אי ידיעת האפשרות לעריכת הסכם ממון ואם לא נחתם הסכם ממון הרי זה, כך לטענתה משום שהדירות שייכות לשניהם במשותף. גם אם אלך לשיטת התובעת כי במועדים הרלוונטיים לא הייתה זמינה לחתום על הסכמי הרכש של שתי הדירות, הרי שהייתה באפשרותה לדרוש עריכת הסכם ממון עם הנתבע ובו לציין כי הדירות שייכות לשניהם במשותף.

      

185. העובדה שהתובעת (ולא רק הנתבע...) נמנעה מעריכת הסכם ממון ולא עמדה על רישומה כבעלים משותפים של שתי הדירות מלמדת מעל לכל ספק כי התובעת ידעה בזמן אמת כי אכן הדירות לא נרכשו מכספים משותפים ואין לה כל זכות לדרוש רישומה כבעלים של הדירות.

      

186. בתמ"ש פלוני נ' פלונית , הדומה לעניינינו, קבעה כב' השופטת פאני גילת כהן כי במקרים אשר הוכח בהם כי גם אם נרכשה דירת מגורים במהלך חיי הנישואין ואולם הוכח כי מרבית הכספים שלומו ע"י צד אחד מכספים לא משותפים והנכס נרשם על שמו, הרי שגם אם לא נערך הסכם ממון בין הצדדים הצד שתרם לרכישת הדירה יהיה הבעלים והצד השני לא יזכה בשיתוף ספציפי:

      

     "במקרה זה שלפנינו על נסיבותיו הספציפיות, אין בהעדרו של הסכם ממון בין הצדדים כדי לתמוך בטענות התובע ובתביעתו.

     יוזכר, כי עסקינן בדירה שהזכויות בה רשומות על שם הנתבעת בלבד, עת חלק הארי של התמורה בגינה מומן באמצעות משאביה הפרטיים, והיתר באמצעות משכנתא שניטלה ע"י הצדדים במשותף. החזרי המשכנתא שולמו ע"י הצדדים במשותף למשך תקופה בת 30 חודשים בלבד, שמניינה מתחיל חודשים אחדים טרם קבלת החזקה בדירה ומסתיים עם פרידת הצדדים, עת מאז ואילך – משולמים הם ע"י הנתבעת בלבד.

     יתר על כן, התובע העיד, כי לא פנה לנתבעת בבקשה לעריכת הסכם ביניהם אשר יעגן זכויותיו בדירה ויגן עליהן, ומכאן ששני הצדדים ראו עין בעין מצבן המשפטי של הזכויות בדירה, וראו בה קניינה של הנתבעת בלבד (ראו עמ' 19 שורות 6-7 לפרוטוקול הדיון).

     במצב דברים זה, עת דיני הקניין מזה וחוק יחסי ממון מזה שולטים בכיפה ומשמשים כיריעה הפרושה מעל פרשה זו שלפנינו, אין בהעדרו של הסכם ממון בין הצדדים כדי להעלות או להוריד, ואין בכך כדי לפגוע בזכויותיה הקניינית של התובעת בדירה.

     כל זאת מבלי להתייחס כלל למכתב, אשר לטענת הנתבעת נכתב על ידי הצדדים והוחזק בידי עו"ד .....

     ראוי שנזכור, גם בעידן זה בו נדמה לעתים, שהתמימות פסה מן העולם, כי מקום בו הוראות חוק יחסי ממון מסדירות זכויותיהם הרכושיות של בני זוג, אין לבוא חשבון עמם או עם מי מהם על ההימנעות מעריכת הסכם ממון שתכליתו היא להעניק כרית בטיחות נוספת לזו שמעניק הדין.

     לפיכך, גם העדרו של הסכם ממון בין הצדדים אינו יכול בנסיבות המקרה דנא להוות משום "דבר מה נוסף" המעיד על כוונת שיתוף ספציפית של הצדדים ביחס לדירה.

     (תמש (ק"ג) 12648-02-15 פלוני נ' פלונית - מאגר נבו 29.04.2018)

      

     סבורה אני כי דברים אלו יפים אף לענייננו.

      

187. כך באשר לטענות התובעת על עריכת שיפוצים בשתי הדירות, טענה שלא הוכחה על ידה. בתצהירה ( מיום 3.8.20) טענה כי :" כשנכנסנו לדירה שיפצנו שיפוץ יסודי ולאחר 3 שנים החלפנו צנרת במקלחת, התקנו מזגנים במהלך השנים, צבענו את הדירה מספר פעמים, החלפנו ריצוף שברנו קירות , בנינו ארון ועוד. עשינו כמה שיפוצים נרחבים בדירה ( סע' 16) .

      

     באשר לדירת המגורים: " בחרנו את הריצוף לדירה ביחד, את העיצוב לדירה, קנינו לבנים לדירה , צבענו את הדירה, שדרגנו את הסלון בעיצוב מיוחד, קנינו מטבח חדש ( לא מהקבלן) אני הייתי שותפה מלאה לעיצוב הבית" ( סע' 28).

      

188. התובעת לא הוכיחה כל הוצאה כספית מחשבונה הפרטי לצורך השיפוצים. לא הוגשה מטעמה אף לא חשבונית / קבלה אחת על שיפוץ כלשהו באחת מהדירות. גם אם אכן נערכו שיפוצים בשתי הדירות, לא הוכח על ידה כי מדובר בשיפוץ משמעותי שהשביח את דירת המגורים ואת הדירה הראשונה, אלא רק אולי צביעת קירות וכד' שנעשו ע"י הנתבע עצמו, כדבריו וכדברי אמו בחקירתם. באשר לשיפוץ דירת המגורים לא מצאתי כל שיפוץ שנעשה בה. אין בידי התובעת כל הוכחה על השתתפותה בהוצאת כספים פרטיים שלה לצורך השיפוצים המתוארים על ידה להוכחת "דבר מה נוסף" הנדרש לצורך ביסוס טענה לשיתוף ספציפי.

      

189. בחקירתה נשאלה האם השתתפה בשיפוצי הדירות כטענתה חרף העובדה כי בדיון בצו ההגנה מיום ...כשהנתבע השיב לה בנוגע לשיפוץ הדירה הראשונה, שם אמר: "אגיד גם דבר נוסף שאני עשיתי שיפוצים בכסף של ההורים שלי, רק כדי שנגור שם ונהיה משפחה"( ת/2 - ר' פרו' מיום ..., עמ' 4, שו' 11-13) לא העמידה אותו על טעותו כי השיפוץ נערך מכספים משותפים ולא מכספי ההורים

      

     " עמוד 4, שו' 11-13 לפרוט', ( מצטטת) ואת לא מתכחשת. הטענה ששילמתם עבור השיפוצים היא לא נכונה. ת. ראיתי באופן אישי שהוא שילם לפועלים באופן מזומן. ש. אם זה נכון מה שאת מספרת, לא ראוי שתעמידי אותו על זה ותגידי שאתם שיפצתם? ת. לא ראיתי שנתנו כסף , ראיתי בעיניים שלי שהוא נתן כסף. ש. אז למה לא העמדת אותו על הטעות? ת. הייתי בלחץ בלי עו"ד... מה לי שהדיון היה כזה קצר שגם לא היה יותר מדי זמן לדבר 

     ( ר' פרו' מיום 10.10.21, עמ' 53, שו' 6-17).

      

190. הן הנתבע והן האם דחו בחקירתם עריכת שיפוץ שיש בו להוכיח "דבר מה נוסף" באשר לתרומתה של התובעת להשבחתה של דירת המגורים ועליית שווייה בגין שיפוץ זה. עדותה של התובעת מחזקת טענות האם והנתבע כי אם נערכו שיפוצים אזי היו מכספי ההורים ו/או מכספי הנתבע בלבד.

      

      

      

191. בחקירתה נשאלה האם:

      

     " נכון ש.. ו...עשו שיפוצים בדירה? ת. לא, רק ... עשה שיפוץ. ש. איזה שיפוץ? ת. לא היה ממש שיפוץ, זה היה יותר צבע קוסמטי על מנת שיהיה נעים להכנס. ש. לגבי הדירה השנייה שלהם, שהם גרים בה היום, רח' ..., הם שיפצו את הדירה? ת. זו היתה דירה חדשה, הכל היה זול, השירותים, המטבח. היינו צריכים להחליף הכל שיהיה דירה כמו שדירה אמורה להיות. אמרתי שאני רוצה להחליף שירותים, מטבח, אור, ובגלל שהקבלן חייב לתת לנו את זה, בגלל שבחרנו דברים אחרים ממה שהקבלן אמור היה לתת אז הוא נתן לנו כסף והוספנו עוד, ו... עשה את ההחלפה של המטבח. הסכמנו שכל זה יהיה על סמך שכ"ד של הדירה. ש. נכון שהוספו לבנים? צבעו את הדירה? שדרגו את הסלון? קנו מטבח חדש? עצבו את הדירה? ... ו.... ת. רק ..., הוא גם קנה את כל החומרים. גם אני נתתי לו כסף . ש. איך? ת. במזומן. היינו בחנות, אני לא אוהב צקים . נתתי מזומן ( ר' פרו' מיום 18.4.21, עמ' 18, שו' 20-34).

      

192. בתמ"ש פלוני נ' פלונית, לעיל, דנה כב' השופטת פאני גילת כהן בהשקעתו של התובע ושיפוץ הדירה , הדומה עד מאד לעניינינו:

     "ראשית יצוין, כי העובדה שהתובע לא זכר בבירור את היקף השיפוץ ואופיו מטיל צל על מהימנותו ועל רצינות טענותיו בעניין זכויותיו בדירה. מצופה מאדם הרואה בנכס פלוני קניינו, גם אם באופן חלקי, כי ישלוט בפרטים הנוגעים לו, לרבות השקעות שבוצעו בו, וודאי במבט של פחות מארבע שנים לאחור. . שנית והוא העיקר, התובע עצמו מודה כי מדובר בשיפוץ בעלות נמוכה יחסית, ומכאן שגם לשיטתו, אין המדובר בהשבחת הדירה, בשונה, למשל, מהרחבת דירה והגדלת שטחה או משדרוג רמתה באופן המעלה את שוויה בשוק.

     מעדות הצדדים שניהם עולה, כי לכל היותר בוצע שינוי קוסמטי בדירה ולא בשיפוץ של ממש. כך או כך, התובע לא הרים הנטל המוטל עליו להוכיח כי הודות להשקעה הכספית המשותפת של הצדדים בשיפוץ הדירה עלה שוויה בשוק, ולא הציג קבלות או אסמכתאות אחרות המעידות על תשלום חלקי ו/או מלא מצדו לטובת שיפוץ הדירה והשבחתה. לפיכך, אין בידי לקבל גרסתו.

     בעניין זה יצוין עוד, שמעדות הנתבעת עולה, כי אכן נערך שיפוץ עובר לקבלת החזקה בדירה, אך היא מעריכה את עלותו בסכומים נמוכים בהרבה מאלה בהם נקב התובע, העולים כדי אלפי שקלים בודדים.

     הנה כי כן, גם בהשקעות הצדדים בדירה שבוצעו על ידיהם במשותף אגב המעבר למגורים בה לא מצאתי כי יש משום "דבר מה נוסף", אשר בכוחו ללמד על כוונת שיתוף בדירה.

     (תמש (ק"ג) 12648-02-15 פלוני נ' פלונית - מאגר נבו 29.04.2018)

      

193. בעמ"ש י. ס. ל נ' ח. ח. ל, לעיל, המדובר היה בבית מגורים שקבלה הנתבעת בירושה מסבתה ונרשמה על שמה במהלך חיי הנישואין.

     שם, עתר התובע כי הוא זכאי למחצית הזכויות בבית המגורים משום נטילת משכנתא על סך מיליון ₪ על שם שניהם וביצוע שיפוץ מסיבי בבית המגורים בניהולו. גם שם הצדדים לא חתמו על הסכם ממון ולטענתו הנתבעת הבטיחה לו כי הבית הינו בית מגוריהם.

      

194. ביהמ"ש שם דחה עתירת התובע באשר לרישומו כבעלים על מחצית הבית ממספר טעמים:

      

     "שוכנענו, כי העובדה שהצדדים בחרו כי רק המשיבה תירשם כבעלים של הנכס מעידה על כך כי שני הצדדים ראו בה כבעלים הבלעדית של הנכס. שוכנענו כך, שכן, הצדדים נטלו הלוואת משכנתא משותפת בסכום משמעותי של כמיליון ₪, לה ערב המערער, על אף ההתחייבות המשמעותית שנטל על עצמו המערער בגין ההשקעה בנכס, הוא לא עמד על כך כי ירשם כבעלים בלשכת רישום המקרקעין ומשכך, הגענו למסקנה, כי הוא לא ראה עצמו כבעל זכות בנכס".

       גם שם בדומה למקרה דנן, התגוררו הצדדים בדירות שכורות וכעת נקרתה לפניהם ההזדמנות להתגורר בבית תוך תשלום החזרי משכנתא תחת תשלום דמי שכירות חודשיים, אך אין באמור לבדו - ללמד על שיתופיות בנכס בכללותו – נכס שעל פי הוראות חוק יחסי ממון הוא בגדר נכס חיצוני... יכול שקביעתנו הייתה משתנה אילו היו הצדדים מתגוררים בנכס משך שנים רבות ופורעים את מלוא חוב המשכנתא במשותף. במקרה שכזה יש ממש בטענה, כי השקעה של כמיליון ₪ בנכס היא כה משמעותית עד שהיא הופכת את הנכס המעורב לכזה שלא ניתן להבחין עוד בין החלק שאינו בר איזון לחלק שעניינו שיפוץ או השבחה וכי השנים המשותפות של המגורים בו, לצד ההשקעה הכספית המשמעותית, מגבשים יחדיו את אותו "דבר מה נוסף"... לא ניתן לטעון כי השקעה של 60,000 ₪ היא "השקעה כספית רצינית" המעידה על כוונת שיתוף, ומאידך, ניתן גם ניתן לטעון כי היא בטלה בשישים.

      

195. נמצאנו למדים כי במקרים בהם אחד מבני הזוג הינו בעלים של דירה שניתנה / נרכשה במהלך החיים המשותפים בירושה ו/או במתנה, ואף כאשר הצדדים לא ערכו הסכם ממון ביניהם, יבחן ביהמ"ש מה היתה תרומתו של הצד שאינו רשום בעלים ברכישת / השבחת /שיפוץ משמעותי של הדירה לשם הוכחת " דבר מה נוסף".

      

196. בסיכומיה הפנתה התובעת לתלה"מ 28407-12-19 פלונית נ' פלוני אשר לטענתה דומה לעניינינו ושם פסק ביהמ"ש מחצית מזכויות הבעלות על הדירה לתובעת חרף רישומה של הדירה על שם הנתבע. אין דעתי כדעת התובעת, ואפרט.

      

197. בפסה"ד שם לא הוכיח הנתבע כי אכן הדירה נרכשה רק מכספי הוריו. לא הובאה כל ראיה באלו סכומים המדובר וכי רוב הכסף הגיע מהוריו, בשונה מעניינינו. במקרה דנן הכסף עבור רכישת הדירה הראשונה הגיע מהורי הנתבע בלבד שאף נרשמו בעליה של הדירה.

      

     בנוסף, הוכח שם, כי הדירה עברה שיפוץ יסודי והפכה מדירת 3 חדרים לדירת 5 חדרים במימונה הכמעט בלעדי של התובעת. הנתבע היה תלמיד כולל כל שנותיו והשתתפותו בפרנסת הבית שאפה לאפס, ואילו המפרנסת היחידה הייתה התובעת, זאת בשונה מעניינינו. במקרה שלפני הצדדים התחלקו בתשלומי משק הבית והתובעת לא הוכיחה כי הוצאות משק הבית נפלו על כתפיה בלבד.

     כך גם משך נישואי הצדדים ומגוריהם באותה דירת מגורים. שם המדובר בנישואין שנמשכו כ- 40 שנים והצדדים התגוררו בדירה משך כל שנות נישואיהם, בעוד שבעניינינו הצדדים היו נשואים כ- 14 שנים . התגוררו בשנה הראשונה לנישואיהם בדירה שכורה וכעבור שנה עברו לדירה הראשונה שנרכשה ע"י הורי הנתבע. אחרי 9 שנים בדירה הראשונה עברו לדירת המגורים וגרו בה עד מועד הקרע כשלוש שנים החל משנת 2016 ועד למועד הקרע בחודש מאי 2019.

     מכל הטעמים לעיל יש לאבחן בין פסה"ד לעיל לבין עניינינו. מצאתי לצטט את שאמר ביהמ"ש במקרה שם: . "כאמור, משעה שהדירה נרכשה לאחר נישואי-הצדדים על-שם הנתבע ובהעדרו של הסכם ממון, יש לראות בדירה נכס בר-איזון על פי חוק יחסי ממון בין בנה"ז, זאת כאשר לא הוכח כי היא נרכשה מאמצעים חיצוניים השייכים לנתבע בלבד.

     (תלהמ (ת"א) 28407-02-19 פלונית נ' פלוני - מאגר נבו 08.01.2021)

198. יפים הדברים אף לעניינינו. הוכח כי דירת המגורים נרכשה מאמצעים חיצוניים השייכים להורי הנתבע זאת משדחיתי את חישובי התובעת שערכה בסיכומיה( סע' 20-23) לפיהם הנתבע חסך מידי חודש החל ממועד נישואיהם סך של 9,000 ₪, אותם העביר להוריו ומהם נרכשו הדירות.

      

     בראשית נישואיהם התובעת היתה חסרת הכנסה ושבה למעגל העבודה רק בשנת 2007, ואילו הנתבע שב למעגל העבודה בשנת 2006 לאחר תאונת עבודה בשנת .... בניגוד לטענת התובעת כבר בשנת 2004 הוכר ע"י המוסד לביטוח לאומי כנכה וכבר בחודש דצמבר 2004 קיבל קצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי.

      

199. מכל הטעמים לעיל, התובעת לא הוכיחה "דבר מה נוסף" אשר מכוחו יש לקבוע כי התובעת זכאית למחצית הזכויות בדירת המגורים. הן בסיכומיה והן בחקירתה שבה וטענה כי העובדה שלא נערך הסכם ממון, ועצם רכישת הדירה במהלך חיי הנישואין ורישומה על שם הנתבע מהווים אסמכתא כי דירת המגורים שייכת לשניהם שווה בשווה:

     כשנשאלה בחקירתה האם רק בזכות נישואיה לנתבע מגיעה לה מחצית מהזכויות בדירה, לא הצליחה לסתור זאת:

      

     " את מסכימה איתי שאת טוענת לזכויות בדירה רק מעצם הנישואים שלך ל.... ת. לא רק. ש. בהנחה שאלה כל הסכומים שהועברו, את טוענת לזכויות אך ורק מתוך הנישואים? ת. לא רק, תרמתי את חלקי בזוגיות, הוצאתי ושילמתי כל השנים על הילדים, רכשתי מזון ואוכל, הוא חסך. ש. אנחנו רואים שכל השנים הועברו בסך הכל 80,000 ₪. ת. זה לא רק מה שהועבר, אני לא מודעת על העברות שלהם אליו, אבל בעלי ואני התחייבנו ושילמתי משכנתא כל השנים ואני גם התחייבתי לכל הוצאות הילדים ( ר' פרו' מיום 10.10.21, עמ' 56, שו' 13-20).

      

200. כאמור לעיל, לא מצאתי כי התובעת עמדה בנטל ההוכחה להוכיח "דבר מה נוסף" למעט חיי נישואין וגידול הילדים. הטענה כי היא שלמה את המשכנתא נדחית על ידי. התובעת לא השתתפה בתשלום המשכנתא מכספיה האישיים. כשנשאלה בחקירתה מאיזה כספים משותפים שולמה הדירה הראשונה, השיבה כי המדובר מכספים של הנתבע:

     "אני לא העברתי , בעלי העביר. ש. כשאת אומרת מכספים משותפים, את מדברת מכספים ש... שילם. ת. אני לא מבינה, מה התגרשנו? ש. ז"א לפי טענתך כספים משותפים הם כספים של .... ת. לא , גם הכספים שיש לי בחשבון הם כספים של ... ש. אבל כרגע אמרת שמהחשבון שלך לא שילמת שקל אחד. ת. שלמתי על דברים אחרים. על הדירה לא שילמתי מתוך החשבון שלי, ... שילם

     ( ר' פרו' מיום 10.10.21, עמ' 63, שו' 29-36, עמ' 64, שו' 1-4).

     הלכה פסוקה כי אין בחיי משפחה לכשעצמם להוות "דבר מה נוסף".

      

201. יצוין כי במרבית המקרים בהם קיבלו בתי המשפט את טענת השיתוף, הוכח כי בוצעו השקעות כספיות בנכס מצדו של בן הזוג הטוען לשיתוף והשקעות אלה היוו "דבר מה נוסף" המעיד על כוונת השיתוף (ר' בע"מ 1398/11 )

      

202. מכל הטעמים לעיל יש לקבוע כי הנתבע לא הבטיח לתובעת באף שלב כי דירת המגורים הינה משותפת לשניהם. בחקירתו טען כי אף לא סיפר לה על חתימתו על הסכם הרכישה מיום 5.1.15. התובעת לא תרמה מכספים שברשותה לרכישת הדירה ולשיפוצה. חיי נישואין וגידול הילדים אין בהם להוכיח דבר מה נוסף.

      

203. "לא די בקיומם של חיי נישואין, אף אם הם ממושכים, כדי לקבוע שהייתה כוונה לשיתוף בדירת מגורים שהינה "נכס חיצוני". בבע"מ 1398/11 אלמונית נ' אלמוני (פורסם בנבו, מיום 26.12.2012) נקבע, כי:

     "על בן הזוג שמבקש שיוקנו לו מחצית הזכויות בדירת המגורים שרשומה על שמו של בן הזוג האחר, מוטל להוכיח- מעבר לקיומם של חיי נישואין משותפים, אף אם הם ממושכים- קיומו של "דבר מה נוסף" שיעיד על כוונת שיתוף בנכס הספציפי".

     להכרה בשיתוף בדירת מגורים שהובאה לנישואין על ידי אחד מבני הזוג, יש להראות נסיבות עובדתיות נוספות, מעבר לעצם קיומם של חיי נישואין משותפים ממושכים. בפסק הדין לעיל (בע"מ 1398/11) [פורסם בנבו] נקבע:

     במרבית המקרים בהם קיבלו בתי המשפט את טענת השיתוף, הוכח כי בוצעו השקעות כספיות בנכס מצידו של בן הזוג הטוען לשיתוף והשקעות אלה היוו "דבר מה נוסף" המעיד על כוונת השיתוף".

     בהמשך נקבע על ידי כב' השופט דנציגר:

     "כאמור, דרוש "דבר מה נוסף" מלבד חיים משותפים ונישואין ממושכים על מנת להוכיח כוונת שיתוף ספציפית בנכס שרשום על שם אחד מבני הזוג בלבד".

     (תלהמ (נצ') 13082-11-17 ס.ר נ' א.ר – מאגר נבו 23.05.2021 )

      

204. בתמ"ש א.ה. נ' י.ה פסקה כב' השופטת אורית בן דור לייבל, בניגוד למקרה דנן, כי התובעת זכאית למחצית הזכויות בדירת המשפחה הרשומה על שם הנתבע בלבד, זאת לאחר שהתובעת הוכיחה שיפוצים משמעותיים , הפיכת הדירה מגודל של 47 מ"ר ל -100 מ"ר מכספי התובעת והנתבע יחד:

     "הפסיקה קבעה, כאמור, במרבית המקרים כי "דבר מה נוסף" אשר מעיד על כוונת שיתוף ספציפית בנכס "חיצוני" הינו השקעה של בן הזוג הלא רשום בנכס. אכן, השקעה כזו, ככל שמדובר בהשקעה כספית רצינית שאינה בטלה בשישים, כמו במקרה דכאן, מעידה בדרך של התנהגות על כוונת שיתוף מצד שני בני הזוג ועל עירוב נכסים כלכלי... אין חולק כי מדובר בסה"כ בשיפוץ מסיבי, בתוספת בניה מהותית ובהשקעה כספית מהותית. כעולה מדו"ח השמאי הדירה שהיתה בשטח רשום של 47 מ"ר, אכן הפכה בעקבות השיפוצים לדירת 5 חדרים בגודל של 100 מ"ר" . (תמש (י-ם) 30831-03-12 א' ה' נ' י' ה' - מאגר נבו 27.09.2014)

      

205. מכל הטעמים לעיל, מצאתי לדחות את תביעת התובעת לשיתופה של התובעת במחצית הזכויות בדירת המגורים ולקבל את תביעת ההורים לסעד הצהרתי הקובע כי הדירה שייכת להם ויש להסיר את העיקול שהטילה עליה התובעת.

      

     הרכב

      

206. ביום 31.10.17 רכש הנתבע רכב מסוג ... בסכום של 55,000 ₪. רכב זה נמכר ביום 29.7.19 תמורת סך 54,000 ₪.

      

207. בהודעה וצירוף מסמכים שהגיש הנתבע ביום 26.12.22 טען הנתבע כי נאלץ למכור את רכב .... בעל כורחו ביום 29.7.19, כדי להשיב לאביו הלוואה שקיבל ממנו בשנת 2009 בסך 50,000 ₪ לפקודת אוטודיל.

      

208. אין חולק כי רכב זה שימש את הצדדים במהלך חיי הנישואין ועד למועד הקרע. משכך התמורה שהתקבלה בגין מכירתו תחולק בין הצדדים שווה בשווה.

      

209. שנית, בטבלה שערכה ב"כ ההורים ניתן היה להבין וכך אף נהג ביהמ"ש בפסק דין זה , עת קבע כי הנתבע השיב להוריו את אותן ההלוואות שנטל מהם עבור רכישת רכבים, כמפורט בטבלה.

      

210. טענת הנתבע כיום כי הינו חב לאביו סך 50,000 ₪ סותרת את המפורט בטבלה ואת אישור הנתבע בסיכומיו, בתביעת ההורים לפיה אישר את הטבלה ממנה ניתן ללמוד כי הנתבע כבר פרע את חובותיו להוריו בגין הלוואות לרכישת כלי רכב.

      

211. מכל הטעמים לעיל, על הנתבע להעביר לתובעת מחצית מהתמורה בגין רכב ...,סך 27,000 ₪.

      

212. הצדדים שניהם (התובעת והנתבע בתביעה הרכושית שהגישה התובעת) זנחו במסגרת סיכומיהם (התובעת כלל לא הגישה סיכומיה בתביעתה הרכושית) כל טענה רכושית נוספת מעבר לטענות אליהן התייחסתי בפסק הדין. לפיכך מעבר לכספים שעל הנתבע להעביר לתובעת ובכפוף להוראות פסק הדין לעניין העברת כספים מהנתבע לתובעת (40,000 בגין עודפי כספים שהעביר הנתבע להוריו – בהתאם לטבלא ובנוסף 100,000 ₪ בגין 200,000 ₪ שהעביר להוריו ובנוסף 27,000 בגין תמורת הרכב כאמור לעיל ובסך הכל 167,000 ₪) לא מצאתי להתייחס לטענות כאלו אף ככל שעלו בכתבי הטענות.

      

     סוף דבר

213. התובעת לא הוכיחה כוונת שיתוף ספציפית ביחס לדירת המגורים, לפיכך עתירתה לסעד הצהרתי ביחס לזכויות בדירת המגורים נדחית.

      

214. בצד זה תביעת ההורים מתקבלת. ניתן בזאת צו המורה על רישום ההורים כבעלים בחלקים שווים ביניהם על דירת המגורים ברח' ... .... ..., כפועל יוצא מכך, נקבע בזאת כי הנתבע נרשם פורמאלית ולפיכך ניתן צו המורה על ביטול הערת אזהרה שנרשמה לטובתו. כמו כן מבוטל צו העיקול הזמני מיום 29.5.19 שהוטל לטובת התובעת.

      

215. התובעת זכאית למחצית מהסכומים העודפים שהנתבע העביר להוריו בהתאם לטבלא ולפיכך לסך של 40,000 ₪. בנוסף על הנתבע להשיב לתובעת סך 100,000 ₪, מחצית הכספים מחשבונו הפרטי שהעביר להוריו בשנת 2019 וכן עליו להעביר לה סך של 27,000 ₪ בגין הרכב כמפורט לעיל. בסך הכל על הנתבע להעביר לתובעת סך של 167,000 ₪ בתוספת ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה הרכושית על ידי התובעת. סכומים אלו יועברו לידי התובעת בתוך 45 יום מהיום.

216. בשים לב לתוצאת פסק הדין ובנסיבות העניין לא מצאתי ליתן צו להוצאות וכל אחד מהצדדים לשתי התביעות יישא בהוצאותיו.

      

     פסק הדין ניתן לפרסום בהיעדר פרטים מזהים.

      

     תואיל המזכירות לשלוח את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיקים שבכותרת.

      

     ניתן היום, ד' אב תשפ"ד, 08 אוגוסט 2024, בהעדר הצדדים.