"לא שילמה אגורה": נדחתה תביעת אישה לקבל חצי דירה

התובעת, שלא נכחה בחתימת הסכם מכר, ביקשה להצהיר כי מדובר בנכס משותף לה ולבעלה. אלא שחרף רישום הדירה על-שם הבעל, השופטת קבעה כי היא שייכת בכלל להוריו שמימנו את רכישתה

בפסק דין שפורסם לאחרונה דחה בית המשפט למשפחה בפתח תקווה תביעת אישה להצהיר עליה כבעלים במשותף של דירה, בה גרה עם בעלה לשעבר עובר לפרידתם. מסקנת השופטת אפרת ונקרט הייתה שהורי הבעל הם שמימנו את רכישת הדירה ולכן היא שלהם, כאשר כלתם לשעבר לא שילמה עליה ולו אגורה, ואפילו לא נכחה במעמד חתימת הסכם המכר. לצד זאת, נקבע שהבעל יעביר לפרודתו 167 אלף שקל עבור מחצית הרכוש המשותף.

מדובר בבני זוג לשעבר שנישאו בפרק ב': האישה הגיעה למערכת היחסים עם בת מבעלה הקודם, בעוד הבעל היה גרוש ללא ילדים. בתחילת הנישואים הם גרו בדירה שכורה, כשלאחר שנה נקנתה דירה ונרשמה על-שם הורי הבעל. בני הזוג גרו בה כעשור, עד שבשלב מסוים היא נמכרה ונקנה במקומה נכס מרווח יותר, תמורת 1.41 מיליון שקל, שהפעם נרשם על-שם הבעל בלבד.

בני הזוג גרו בדירה החדשה למשך שלוש שנים, מ-2016 ועד למועד הקרע ביחסיהם ב-2019. בהמשך הוגשה תביעת האישה להצהיר עליה כבעלים במשותף של הדירה. לטענתה מדובר בנכס שנרכש בזמן החיים המשותפים ומכספים משותפים שלה ושל בעלה לשעבר, כאשר לצדדים הייתה כוונת שיתוף מפורשת שהוא יהיה של שניהם בחלקים שווים.

מנגד טען הבעל שהדירה לא שייכת לאף אחד מהם – אלא להוריו. הוא הסביר שבמעמד רכישתה התברר כי רישומה על-שם ההורים יביא לחיוב במס רכישה משמעותי ולכן הוחלט לרשום אותה על שמו, כמי שהיה מחוסר דיור, על-מנת להימנע מכך.

ההורים, שלקחו חלק בהליך, הצטרפו לגרסת בנם תוך שסיפרו כי בשנת 2015 ערכו עמו הסכם בו נקבע מפורשות שהדירה שייכת להם, ותירשם על-שמו בנאמנות בלבד.

למה שתקת?

השופטת ונקרט סקרה את מסכת הראיות ומצאה כי מי שמימן את רכישת שתי הדירות – הישנה והחדשה – היו הורי הבעל, והם בלבד. אשר לדירה הראשונה היא כתבה: "מעדיפה אני את טענת ההורים כי הדירה נרכשה מכספיהם ולא מכספי הצדדים. אני מתרשמת כי התובעת לא השקיעה אף לא אגורה אחת מכספים שהיו בחשבונה הפרטי לצורך רכישת הדירה".

בפסק הדין צוין שהדירה הראשונה נמכרה תמורת 1.27 מיליון שקל, כאשר סכום זה בתוספת 140 אלף שקל שקיבלה אם הבעל בעקבות יציאתה לפנסיה, הם אלה שאפשרו את קניית הדירה השנייה. יוצא, אם כן, שכלל מקורות המימון אשר שימשו לרכישת הדירה החדשה שייכים להורי הבעל.

בשלב זה ניגשה השופטת לברר האם רישום הדירה על-שם הבעל אכן נבע משיקולי מס בלבד. הערכתה הייתה שכן: לדבריה תשלום מס בשיעור 8% מסכום הרכישה, כלומר 112 אלף שקל, הוא אכן סכום גבוה המצדיק את רישום הדירה על-שם הבעל, בהיותו מחוסר דיור.  

לבסוף דחתה השופטת את טענת התובעת לפיה מתקיימת לגבי הדירה כוונת שיתוף. על רקע העובדה שהתובעת לא דרשה במהלך הנישואים להירשם כבעלים בטאבו, שהיא נמנעה מעריכת הסכם ממון הקובע שיש לה חלק בדירה ושהיא אפילו לא נכחה במעמד החתימה על חוזה הרכישה – קבעה השופטת שלא מתקיים אותו "דבר מה נוסף" המעניק לה 50% מהנכס.

לפיכך השופטת קבעה שהדירה שייכת להורי הבעל בלבד, וכי היא תירשם על-שמם בטאבו תוך מחיקת הערת האזהרה לטובת בנם. לצד זאת היא חייבה את הבעל להעביר לפרודתו 167 אלף שקל, המהווים מחצית מכספים משותפים השייכים לשניהם.

• שמות באי כוח הצדדים לא צוינו בפסק הדין

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.