פס''ד בשאלה האם יש להורות על ביטול הסכמים להעברת זכויות בנכסי מקרקעין במתנה

האם יש להורות על ביטול הסכמים להעברת זכויות בנכסי מקרקעין במתנה?

א. רקע רלוונטי ותמצית טענות הצדדים

1. התובע 1 (להלן בשם בדוי 'שמואל') והנתבע (להלן בשם בדוי 'יוסף') הם אחים. התובעת 2 היא אימם של שמואל ויוסף (להלן בשם בדוי 'שרה' או 'האם').

2. ביום 11.9.2007 ערכו ושרה ובעלה המנוח XXX (להלן בשם בדוי 'אברהם') צוואות הדדיות בהן ציוו את עיזבונם לבן הזוג האחר, ולאחר פטירתם לילדיהם, שמואל ויוסף בחלקים שווים. אברהם ז"ל הלך לבית עולמו וביום 28.3.2012 ניתן צו לקיום צוואתו על פיה עיזבונו הונחל לשרה בשלמותו.

3. בבעלות האם היו שני נכסי נדל"ן – דירת מגוריה ברחוב XXX ב XXX, הידועה כחלקה XXX בגוש XXX (להלן 'הדירה') וחלקת מקרקעין ברחוב XXX ב XXX הידועה כחלקה XXX בגוש XXX (להלן 'חלקת המקרקעין').

4. מאז 1978 מתגורר שמואל ב XXX ומגיע לישראל לביקורים מעת לעת. יוסף לא נישא מעולם והתגורר כל השנים עם שרה ואברהם ז"ל. לאחר הגשת התביעה, עברה שרה להתגורר בבית אבות ויוסף נותר להתגורר בדירה.

5. ביום 1.9.2015 חתמה שרה על תצהיר העברה ללא תמורה של זכויותיה בדירה ליוסף. במעמד זה חתמה שרה גם על הטפסים הדרושים לצורך ההעברה לרבות ייפוי כח בלתי חוזר לצורך רישום הזכויות. המסמכים נחתמו לפני עו"ד XXX (להלן בשם בדוי 'עו"ד כהן'). ביום 9.11.2015 חתמה האם על ייפוי כוח בלתי חוזר לעו"ד כהן בקשר לחלקת המקרקעין וביום 2.2.2016 חתמה על תצהיר העברת זכויותיה בה ליוסף ללא תמורה. (לצורך הנוחות יקראו התצהירים, הטפסים והמסמכים האמורים יחד להלן 'מסמכי ההעברה'). במועדים האמורים חתם גם יוסף על ייפויי כוח ותצהירים לשם העברת הזכויות בדירה וחלקת המקרקעין לשמו ללא תמורה. הזכויות בחלקת המקרקעין נרשמו על שמו של יוסף ביום 15.5.2016. הזכויות בדירה נרשמו על שמו של יוסף גם כן בשנת 2016.

6. בשלהי 2016 גילה שמואל שזכויות האם בדירה ובחלקת המקרקעין הועברו ליוסף ללא תמורה. שמואל עתר לביטול העברת הזכויות בדירה ובחלקת המקרקעין ליוסף. לטענתו, בעת העברת הזכויות שרה לא הייתה כשירה לחתום על מסמכי ההעברה לאור מצבה הרפואי, הנפשי והקוגניטיבי. כן טען שמואל שמסמכי ההעברה נחתמו תחת השפעה בלתי הוגנת ומתוך עושק. יוסף טען שהאם חתמה על מסמכי ההעברה מרצונה החופשי ומהסיבות הבאות: הוא תמך בה לאורך השנים, לעומת יחסו המרוחק של שמואל כלפיה; על מנת לגמול לו על ההוצאות שהוציא לצרכיה במהלך השנים; לצורך שוויון בין האחים משום שהאב נתן בעבר לשמואל דירה ללא תמורה.

7. שמואל לא צירף את שרה להליך זה, ובמקביל להגשת התביעה עתר למינוי אפוטרופוס לגופה ולרכושה (א"פ 23449-02-17). הוזמן תסקיר שהמליץ על מינוי אפוטרופוס חיצוני לגוף ולרכוש לשרה על רקע חוסר ההסכמה בין שמואל ויוסף והסכסוך המתמשך ביניהם. עו"ד קרן זיו שמונתה מטעם הלשכה לסיוע משפטי על מנת להציג את עמדת שרה באופן בלתי תלוי הודיעה ששרה אינה מסוגלת להביע את עמדתה לבקשה למנות לה אפוטרופוס. לפיכך, מונו עורכות הדין ענת רוזנבאום ונועה בן ארי כאפוטרופסות לגופה ולרכושה של שרה, ושרה צורפה להליך.

8. לשם בחינת כשרותה של שרה לחתום על מסמכי העברת הזכויות בדירה ובחלקת המקרקעין, במועד החתימה על מסמכי ההעברה (כשנה טרם הגשת התביעה), מונה ד"ר משה ברוך כמומחה מטעם בית המשפט (להלן 'המומחה'). בהתאם לחו"ד שהוגשה ביום 15.1.2018 (ותוכנה יפורט להלן) שרה לא הייתה כשירה לחתום על מסמכי ההעברה במועד בו הם נחתמו.

9. לאחר שהתקבלה חו"ד המומחה, אושרה בקשת שרה, באמצעות האפוטרופה, לשנות את מעמדה מנתבעת בהליך לתובעת.

ב. דיון והכרעה

10. על הסכם מתנה חלות שתי מערכות דינים: הדינים המיוחדים הקבועים בחוק המתנה, תשכ"ח-1968, ובנוסף הדין הכללי של חוזים בנושאים שלא הוסדרו על ידי חוק המתנה כגון "אופן קשירת חוזה, בטלותו והזכות לבטלו" (ע"א 173/72 גנאיים ואח' נ' גנאיים, פ"ד כז(1) 414, 420, וכן מ' א' ראבילו, חוק המתנה תשכ"ח-1968, מהדורה שנייה, עמ' 30).

מצד אחד - אין מחלוקת ששרה חתמה על מסמכי העברת זכויותיה בדירה ובחלקת המקרקעין ליוסף ללא תמורה, ורישום הזכויות בהם על שם יוסף הושלם. מאותו רגע הפכה העברת הזכויות ללא תמורה, קרי – המתנה, למוגמרת ובלתי חוזרת (ע"א 4593/09 סעיד נ' יורשי המנוח סעיד ז"ל (15.11.2011)). מצד שני - המתנה היא כמו חוזה המשתכלל על ידי הצעה וקיבול. היא עסקה דו צדדית ואינה פעולה משפטית חד צדדית (ע"א 495/80 ברקוביץ נ' קלימר, פ"ד 68(4), 57, 61; ע"א 343/87 פרי נ' פרי, פ"ד מד(2) 154, 158). כבכל חוזה גם בחוזה מתנה היסוד להשתכללותו הוא גמירות דעתם של המתקשרים בו, והמבחן להתקיימותה של זו הוא מבחן חיצוני אובייקטיבי שנועד להעניק הגנה להסתמכות המתקשר. ככלל לאינטרס ההסתמכות של הניצע מעמד בכורה אך בהסכם מתנה ניתן משקל יתר לרצונו של נותן המתנה (ע"א 3601/96 בראשי ואח' נ' עיזבון המנוח זלמן בראשי ז"ל, פ''ד נב(2) 582, 597; ע"א 6296/05 כהן נ' עיזבון המנוחה בקשי כתון ז"ל (5.8.2007)).

על כן יש לבחון האם הנסיבות והתנהגות הצדדים בענייננו מצביעות על גמירות דעתה של שרה להתקשר בהסכמי המתנה והאם התקיימו פגמים ברצון המצדיקים ביטולם חרף היות המתנה מוגמרת.

11. לעניין הנטל - ברגיל נטל השכנוע מוטל על כתפי התובע בבחינת 'המוציא מחברו עליו הראיה' ומקום שהנתבע טוען שניתנה לו מתנה עובר הנטל לשכמו להוכיח את טענתו. ואולם ביחסי משפחה קיימת חזקה, הניתנת לסתירה, שהעברה ללא תמורה נעשית מתוך כוונה ליתן מתנה (ע"א 3829/91 וואלס נ' גת, פ"ד מח (1) 801, 811). עם זאת, "בסיטואציה של הענקה חד-צדדית, הנעדרת כל רקע כלכלי או מסחרי, יש טעם רב בהעברה של נטל ההוכחה, על פיה יוטל הנטל לסתירת קיומה של השפעה בלתי הוגנת על בעל המעמד הדומינאנטי. מחד, לא תהיה בכך פגיעה בוודאות וביציבות הנדרשות במערכת יחסים עסקית, ומאידך תצומצם האפשרות לנצל צדדים חלשים, פאסיביים וחסרי יכולת הגנה עצמית" (ע"א 236/84 מנהל עיזבון המנוחה הלה יפה ז"ל נ' שוורץ ואח' (1.9.1991) בעמ' 27). כך או כך, גם אם נאמר שהנטל רובץ לפתחם של שמואל ושרה כתובעים, הרי שכפי שיפורט להלן הוכיחו הם את טענותיהם.

ב.1       גמירות דעת

12. כאמור היסוד להשתכללות הסכם המתנה הוא גמירות דעתם של המתקשרים בו, והמבחן להתקיימותה של זו הוא מבחן חיצוני אובייקטיבי ומשקל מכריע יינתן לכוונת המתחייב בחוזה המתנה. טענתם העיקרית של שמואל ושרה היא ששרה חתמה על מסמכי ההעברה בהעדר גמירות דעת, מבלי שהבינה את תוכנם ובניגוד לרצונה החופשי האמיתי. כפי שיפורט להלן שרה ושמואל הוכיחו טענה זו.

מצבה הרפואי והקוגניטיבי של שרה

13. אין מחלוקת שבמועד הגשת התביעה שרה לא היתה כשירה, וכאמור אף מונה אפוטרופוס לגופה ולרכושה. על מנת לברר את כשירותה של שרה במועד החתימה על מסמכי העברת הזכויות (כשנה טרם הגשת התביעה), מונה מומחה מטעם בית המשפט. לעיון המומחה הועמדו מסמכים רפואיים של שרה החל משנת 2010. בנוסף למסמכים הרפואיים, נפגש המומחה עם העובדת הסוציאלית הגב' מאיה שליב (להלן 'עו"ס שליב') ושוחח ד"ר לימור פרדמן שפגשו את שרה וטיפלו בה בתקופה הנדונה בשנת 2015.

13.1      לגבי מצבה הגופני של שרה פירט המומחה שהמחלות מהן סבלה הן "גורמי סיכון פוטנציאליים להפרעה ולירידה בתפקוד הקוגניטיבי שמקורה פגיעה בכלי דם מוחיים" (עמ' 20 לחו"ד). לגבי מצבה הנפשי הוסיף שהחלה ליטול תרופות נוגדות דיכאון כבר בשנת 2010 אך לא בוצע מעקב סדור על מינון התרופה והשפעותיה. ביחס למצבה הקוגניטיבי ציין המומחה שבמסמכים הרפואיים יש עדות להתדרדרות במצבה הקוגניטיבי של שרה כבר בשנת 2010. המומחה תיאר זאת בחו"ד: "...רופאיה הפסיכיאטריים של גב' XXX העריכו כי ישנה תמונה קלינית למחלה צרברו-ווסקולרית – ובמילים אחרות – דמנציה (קיהיון) ונרשם לגב' XXX טיפול תרופתי המתווה למחלת אלצהיימר אשר בפרקטיקה היומית ניתן גם במקרים של ירידה קוגניטיבית דמנטית עקב פגיעה בכלי דם. למרות שתפקודה של גב' XXX  הוגדר כתשישות נפש ולמרות רישום של תרופה הניתנת לדמנציה – לא נרשמה האבחנה של דמנציה לסוגיה באבחנות הרשומה הרפואית של גב' XXX. אי רישום שמקורו בטעות!" (עמ' 213 לחו"ד, ההדגשות במקור). בנוסף, ציין המומחה בחו"ד מכתב שהופנה לעובדת סוציאלית על ידי ד"ר לימור פרדמן ביום 28.7.2015 בו נכתב ש"יש לקבע אפוטרופוס. במידה ולא ניתן מטעם המשפחה – למנות חיצוני" (עמ' 14 לחו"ד).

לסיכום קבע המומחה "כבר בשנת 2010... אובחנה גב' XXX כלוקה בירידה קוגניטיבית משמעותית עם הפרעה בשיפוט וביטויים של סיכון עצמי והוגדרה תפקודית כ"תשושת נפש". עקב השילוב שבין מצבה הנפשי האפקטיבי והירידה הקוגניטיבית סביר שהייתה קיימת בשנת 2015 הפרעה נוספת בתפקוד הקוגניטיבי: ביכולת התפקודית הניהולית, בהתמצאות, בזיכרון, בריכוז והפרעה ברצייה. לנוכח זאת אני מעריך שמצב זה לא אפשר לה להבין מהותה של חתימתה על ייפוי כוח להעברת נכסי מקרקעין ללא תמורה ביום 1.9.15 ו-9.11.15 ומסוגלותה להגיע להחלטות באופן עצמאי הייתה פגועה." (עמ' 27-26 לחו"ד, ההדגשה במקור).

13.2      במענה לשאלת ההבהרה ששלח שמואל בה הפנה להערכת התלות שנערכה לשרה על ידי המוסד לביטוח לאומי ביום 15.8.2010 (בסיכומה נכתב ששרה "איבדה את כושר השיפוט, יוזמת מצבים אשר מסכנים את עצמה ואת סביבתה" והומלץ על השגחה מתמדת) השיב המומחה שהוא "מעריך כי גב' XXX לא הייתה כשירה לחתום על ייפוי כוח להעברת נכסים ללא תמורה בשנת 2010 כמפורט והחל מסוף שנת 2012 ואילך" (עמ' 5 למענה לשאלות הבהרה מיום 26.2.2018).

13.3      המומחה השיב בפירוט לשאלות הבהרה מטעם יוסף. המומחה השיב בין היתר בנושא אבחנת מחלת הדמנציה וציין ששרה החלה ליטול תרופה לטיפול במחלה זו כבר בשנת 2010. (עמ' 3 למענה לשאלות הבהרה מיום 26.2.2018).

13.4      לבקשת יוסף זומן המומחה זומן לחקירה. עדותו הייתה סדורה וקוהרנטית ולא נמצאו בה סתירות ביחס לחוות דעתו הכתובה. המומחה הסביר היטב את השיקולים שהנחו אותו בקביעתו ובפרט הסביר את חוות הדעת של העו"ס שליב מיולי 2015 בה דיווחה שהתרשמה משרה שהיא "מדברת לעניין, מודעת למצבה, אינה מעוניינת לפגוש את בנה יהושוע.." (עמ' 13 לחו"ד). במענה לשאלות ב"כ של יוסף, המומחה הסביר שנערכה שיחת טלפון עם העובדת הסוציאלית ענבל בורשטיין (להלן 'עו"ס בורשטיין') וכן נערך ביקור פיזי של עו"ס שליב. בחו"ד מתאר המומחה את השיחה של עו"ס בורשטיין עם שרה שלדבריה נשמעה צלולה וענתה לעניין לשאלותיה ובנוסף מסרה לגבי בנה שמואל שהוא 'גרם לה הרבה צרות בחיים' ושאינה מעוניינת לראות אותו. אמירות מעין אלו מסרה שרה גם לעו"ס שליב (עמ' 17 לחו"ד). בהמשך חו"ד התייחס המומחה לאמירות אלו וכתב שלא הצליח לקבל מידע נוסף אף שבירור בנושא חשוב במיוחד לאור השינוי בגישתה של שרה כפי שתוארה בתסקיר שהוגש לבית המשפט בתיק האפוטרופסות ביום 4.4.2017, בו אמרה שרה לעובדת הסוציאלית הגב' מאיה אנוש כאשר שוחחו ביחידות שהיא "קשורה לשני בניה ואוהבת אותם במידה שווה, ואין לה העדפה לאף אחד מילדיה" (עמ' 2 לתסקיר מיום 4.4.2017 שהוגש על ידי עו"ס מאיה אנוש). המומחה תיאר ששרה סירבה להרחיב בנושא זה בשיחותיה עם העובדות הסוציאליות, ואף שחלק מהפגישה עם עו"ס שליב נערכה בנוכחות חברתו של יוסף (עמ' 26 לחו"ד).

המומחה הסביר בחקירה שבשיחתו עם עו"ס שליב מסרה לו שהיא עומדת מאחורי הדברים שכתבה אך טענה שזו לא עבודתה לבדוק את היכולת הקוגניטיבית ואת כשרותה של המטופלת. היא הייתה אמורה לבדוק אם יש מסוכנות לשרה, אם היא מטופלת ואם יש צורך בהתערבות של הרווחה (שורות 14-9 בעמ' 34 לפרוטוקול). בנוסף הסביר המומחה ששאל את עו"ס שליב האם ראתה חומר רפואי עדכני או קודם והיא השיבה בשלילה. לכן הסיק המומחה ש"אין שום נקודת ייחוס להבדיל מה נאמר או נעשה במהלך התקופה..."(שורה 18 בעמ' 34 לפרוטוקול). גם בחו"ד ציין המומחה שבמהלך הביקור של עו"ס שליב "לא נערך אומדן כלשהו לאימות ועימות לדבריה של הנבדקת בנושאים שונים" (עמ' 25 לחו"ד).

13.5      המומחה נשאל האם מצבה של שרה היה בר שיפור במהלך השנים והשיב על כך בשלילה והוסיף שהטיפול התרופתי שקיבלה לא היה במינון נכון ולא בוצע מעקב כראוי (שורה 29 בעמ' 36 עד שורה 2 בעמ' 37 לפרוטוקול).

13.6      יוסף לא ביקש לזמן לחקירה את העו"ס הגב' שליב או כל גורם אחר שטיפל במנוחה, ולאור תוכן חוות דעת המומחה - עובדה זו נזקפת כמובן לחובתו. יוסף גם נמנע מלזמן את המטפלת הסיעודית של המנוחה ששהתה עמה מידי יום.

13.7      סיכומי יוסף נעדרו התייחסות עניינית לחו"ד המפורטת של המומחה ואינם מצביעים על הצדקה לסטות ממנה. בסיכומיו בחר יוסף למחזר טענותיו שלא ניתן להסתמך על תוצאות מבחן מינימנטל בכל הקשור למצבה הקוגניטיבי של שרה. טענות אלה כבר זכו להתייחסות המומחה במענה לשאלות ההבהרה מטעם יוסף. המומחה הסביר שמבחן המינימנטל הוא אחד מהכלים שמשמשים לאבחנת מחלת הדמנציה.

14. אין צורך להכביר מילים לעניין משקלה של חו"ד מומחה מטעם בית המשפט שאין לו כל אינטרס בסכסוך בין הצדדים (ראו ע"א 9418/04 צוות ברקוביץ נ' ויקטור דמארי (9.4.2006)). חו"ד המומחה (המחזיקה עשרים ושבעה עמודים) יסודית, מפורטת ומקיפה. המומחה ביסס ממצאיו ומסקנותיו לאחר שסקר ביסודיות את כל תיקה הרפואי של שרה, ואף שוחח עם רופאה שטיפלה בה ועו"ס שהיתה עמה בקשר. מסקנת המומחה לא נסתרה בשאלות ההבהרה או בחקירתו. יוסף כלל לא התמודד בסיכומיו עם המסמכים הרפואיים שהוצגו והתייחס בקצרה למצבה הקוגניטיבי של שרה. יוסף לא סתר את תוכנה המבוסס והמנומק של חו"ד ואת עדותו המהימנה של המומחה, ועל כן היא מתקבלת במלואה.

15. מלבד המומחה, העידו גם שמואל ובתו, הגב' XXX (להלן בשם בדוי 'אפרת') לעניין מצבה הרפואי והקוגניטיבי של שרה:

15.1      שמואל העיד שכאשר הגיע לארץ על מנת לטפל באמו בזמן שיוסף היה מאושפז, סירבה היא לפתוח לו את דלת הדירה. לטענתו ייתכן שכלל לא זיהתה אותו וכל ניסיונותיו ליצור איתה קשר ולברר על אודות מצבה דרך הגורמים המטפלים – עלו בתוהו (עמ' 20 לפרוטוקול).

15.2      אפרת הצהירה שמאז עלייתה לארץ בשנת 2013, הגיעה לבקר את שרה מידי שבועיים. בביקוריה הבחינה בהתדרדרות סבתה מבחינה פיזית (קושי בשמיעה ובניידות), מבחינה נפשית (היתה בוכה כשנזכרה באירועי השואה) וגם מבחינה קוגניטיבית. אפרת העידה שבביקוריה, שרה היתה ללא מכשיר שמיעה ולא היה ניתן לנהל איתה שיחה משום שחזרה על אותם סיפורים מספר פעמים ולא השיבה לשאלותיה. גרסת אפרת לא נסתרה ובחקירתה היא כלל לא נשאלה על התרשמותה ממצבה של שרה.

16. אין בעדות יוסף והעדים מטעמו כדי לסתור את מסקנות המומחה בדבר העדר כשרותה של שרה.

16.1      לאור שווי הדירה וחלקת המקרקעין שניתנו לו ללא תמורה - ליוסף אינטרס מובהק להצהיר שהאם היתה כשירה במועד החתימה על מסמכי ההעברה. כפי שיפורט להלן עדותו של יוסף לא היתה מהימנה כלל, היתה רצופת סתירות ולקתה בחוסר היגיון. זאת ועוד, כבר במסמך הערכת תלות של המוסד לביטוח לאומי מיום 15.8.2010 נכתב מפיו של יוסף ששרה אינה מכירה את תרופותיה עקב ירידה קוגניטיבית; נכתב שיוסף מסר שהיא סובלת מירידה קוגניטיבית ושיש לה בעיות בזיכרון כבר למעלה משנה; שהיא לא זוכרת איך קוראים לו, לא אוכלת בעצמה, לא מחליפה בגדים ולא מתרחצת. המעריכה מטעם המוסד לביטול לאומי ציינה שהיא מתרשמת מירידה קוגניטיבית של שרה, שכלל לא הבינה לפשר ביקורה, לא התמצאה בחפציה ולא ידעה להשיב לשאלות בסיסיות כמו שמות ילדיה, יום בשבוע, תרופותיה. בחקירתו התכחש יוסף לדברים שאמר למעריכה מטעם המוסד לביטוח לאומי למעלה מחמש שנים טרם חתימת מסמכי ההעברה.

16.2      גם לא ניתן לייחס משקל ממשי לעדותם של עו"ד כהן ועו"ד XXX (להלן בשם בדוי 'עו"ד לוי') שייצג את יוסף בהליכים אחרים וקישר בינו לבין עו"ד כהן, בכל הקשור למצבה הקוגניטיבי של שרה. בחקירתו נמנע עו"ד לוי להצהיר ששרה היתה צלולה והעיד ששרה 'חזרה כמו תקליט' שהיא אוהבת את יוסף (שורה 8 בעמ' 41 לפרוטוקול). עו"ד כהן אישר ששרה לא אמרה לו מאומה מיוזמתה ואך השיבה על שאלותיו (שורות 23 ו- 31 בעמ' 46 לפרוטוקול), שיוסף הוא שמסר לו את פרטי הדירה וחלקת המקרקעין (שורה 10 בעמ' 47 לפרוטוקול), ושהפגישות תואמו באמצעות יוסף בלבד. לטענת עו"ד כהן שרה אמרה לו שלא ערכה צוואה, אך כאמור עובדה זו אינה נכונה. בתום חקירתו אישר עו"ד כהן, בהגינותו, שבדיעבד לא היה מחתים את שרה על מסמכי ההעברה (שורות 30-27 בעמ' 53 לפרוטוקול).

16.3      מר XXX, חברו של יוסף (להלן בשם בדוי 'מר פרץ') העיד שהסיע את שרה מספר פעמים לבית החולים כדי לבקר את יוסף, אך כל שאמרה לו שרה הוא "הכל ל XXX" (שם החיבה של יוסף) וכן שהיא אוהבת את יוסף ושהיא "רוצה לתת לו את הבית וזהו". (עמ' 56 לפרוטוקול). מר פרץ לא ידע לפרט משפטים אחרים שאמרה שרה המלמדים על כשירותה, אף לא שניהל עמה שיחת חולין. גם כשביקרו את יוסף בבית החולים העיד שיוסף והוא דיברו, וביחס לשרה - "היא מלטפת אותו, ויוסף, יוסף, מסתכלת לו על הרגל ואחרי שעה – שעה וחצי מחזיר אותה הביתה" (שורות 22-21 בעמ' 58 לפרוטוקול). על כן אין בעדות זו כדי לסתור את חו"ד המומחה.

17. משחו"ד המומחה לא נסתרה, המסקנה מהמפורט לעיל היא ששרה לא היתה כשירה במועד החתימה על מסמכי ההעברה. מכאן ששמואל ושרה הוכיחו שהתקיים פגם ברצון המצדיק ביטול המתנה חרף היותה מתנה מוגמרת.

נסיבות חתימת מסמכי ההעברה

18. ככלל חתימתו של מתקשר בהסכם מהווה אינדיקציה מכרעת לקיומה של גמירות דעת במובנה האובייקטיבי (ע"א 6296/05 כהן נ' עיזבון המנוחה בקשי כתון ז"ל (5.8.2007), עמ' 12). בענייננו נערכו מסמכי ההעברה ע"י עו"ד כהן ונחתמו על ידי שרה במועדים שונים. הפגישה הראשונה בה נחתמו מסמכי ההעברה ביום 1.9.2015 התקיימה בבית החולים בעת אשפוזו של יוסף.

19. במעמד החתימה על מסמכי ההעברה נכחו לבד מיוסף ושרה גם עו"ד כהן שערך את המסמכים וייצג את יוסף בתחילת ההליך, עו"ד לוי שייצג את יוסף בהליכים אחרים וקישר בינו לבין עו"ד כהן, ומר פרץ, חברו של יוסף שנים רבות. תצהיריהם של עדים אלו היו לקוניים. לא הוצהר שהוסבר לשרה מהי משמעות העסקה או שהוצעה לה אפשרות להבטחת האינטרס האישי שלה, אף לא זכות מגורים בדירה.

20. מעדותו של עו"ד לוי התקבל הרושם שהוא ניסה להרחיק עצמו ככל הניתן מעסקת העברת הזכויות בדירה ובחלקת המקרקעין.

20.1      עו"ד לוי לא נתן טעם ענייני מדוע, אם העביר את הטיפול בתיק לעו"ד כהן, נכח בעצמו בעת חתימת מסמכי ההעברה, ובפרט שעה שאלה נחתמו בבית החולים תל השומר ולא במשרדו ב XXX. גם לא ניתן טעם ענייני מדוע עו"ד לוי לא טיפל בעצמו בהעברת הזכויות והעביר את הטיפול לעו"ד כהן אך אישר שקיבל שכר עמיתים בשל העברת התיק לעו"ד כהן.

20.2      עו"ד לוי לא נתן טעם ענייני מדוע מצא לנכון להסריט את הפגישה בבית החולים והשיב "אני נוכח בפגישה שאני לא צד בה, רציתי לדעת שהכל בסדר" (שורה 22 בעמ' 43 לפרוטוקול). עו"ד לוי טען שהסריט את הפגישה מיוזמתו (שורות 20-18 בעמ' 43 לפרוטוקול). לעומתו, עו"ד כהן העיד שהוא ביקש מעו"ד לוי להסריט את הפגישה. עו"ד לוי העיד שהפגישה הוסרטה בחלקה בלבד ולעומתו העיד עו"ד כהן שהפגישה הוסרטה לכל אורכה.

20.3      נסיבות אי הצגת הסרטון נותרו עלומות. לא ניתן הסבר המניח את הדעת כיצד 'נעלמה' ההסרטה. יתרה מכך, עו"ד לוי העיד שהסריט את הפגישה באמצעות הטלפון הנייד שלו. לעומתו, כפי שיפורט להלן, מר פרץ, שהעיד לאחר שעו"ד לוי ועו"ד כהן העידו (ולא נכח במועד עדותם), טען שגם עו"ד כהן וגם עו"ד לוי הסריטו את הפגישה, כל אחד באמצעות מכשיר הטלפון שלו.

20.4      התהיות העולות מעדותו של עו"ד לוי פורטו בהרחבה בסיכומי שרה ושמואל אך סיכומי יוסף נעדרו כל התייחסות או הסבר בעניין זה.

21. לא שוכנעתי מעדותו של עו"ד כהן ששרה הבינה את משמעות חתימתה על מסמכי ההעברה. גם לא שוכנעתי שהוסברה לה כראוי משמעות עסקת העברת הזכויות. בנסיבות בהן שרה העבירה ליוסף את כל רכושה לרבות את דירה המגורים היחידה שלה בה היא הוסיפה להתגורר גם לאחר חתימתה על מסמכי ההעברה – חלה על עו"ד כהן חובה מוגברת להסביר לשרה את משמעות חתימתה על מסמכי ההעברה ואת מעמדה בדירה לאחר החתימה עליהם. מעדותו של עו"ד כהן התקבל הרושם ששרה היתה פסיבית לחלוטין בכל הקשור להעברת זכויותיה בדירה ובחלקת המקרקעין, שרה לא שאלה שאלות מיוזמתה ויוסף היה ה'רוח החיה' שהוביל לחתימת מסמכי ההעברה.

21.1      עו"ד כהן אישר שלא פגש את שרה ביחידות (שורות 28-12 בעמ' 46 לפרוטוקול), וכן שיוסף יזם את הפגישות עמו והוא שמסר לו את כל המידע והפרטים הנדרשים לשם הכנת מסמכי ההעברה (שורה 35 בעמ' 49 לפרוטוקול). כן אישר עו"ד כהן ששרה כלל לא שוחחה איתו בעניין שכר טרחתו וזה שולם לו על ידי יוסף (שורה 34 בעמ' 52 לפרוטוקול). עו"ד כהן אישר שלא הבחין שלשרה יש קושי בשמיעה או בניידות (שורות 8-4 בעמ' 47 לפרוטוקול).

21.2      עו"ד כהן לא זכר פרטים מהותיים כגון המועד בו חתמה שרה על המסמכים או כמה פגישות קיים עם שרה ויוסף (עמ' 45 לפרוטוקול). כזכור עו"ד לוי העיד שבפגישה היחידה בה נכח נחתמו חלק ממסמכי ההעברה. עו"ד כהן טען שהיו מספר פגישות בבית החולים בו היה יוסף מאושפז, ועמד על כך שמסמכי ההעברה לא נחתמו בפגישתו הראשונה עם יוסף ושרה. גרסה זו אינה הגיונית, שהרי עו"ד לוי הצטרף רק לפגישה אחת וסביר שהיתה זו הפגישה הראשונה, על מנת להכיר בין הצדדים, שאחרת מה טעם היה שיצטרף לפגישה אם עו"ד כהן כבר הכיר את יוסף ושרה? מר פרץ לעומתו העיד שמסמכי ההעברה נחתמו בפגישה הראשונה שהתקיימה בבית החולים ובה נכח גם עו"ד לוי. יוער שהתגלו סתירות נוספות בין גרסת עו"ד כהן לגרסאות העדים האחרים, לרבות בכל הקשור להסרטת הפגישה.

21.3      עו"ד כהן טען, בניגוד לנטען בכתב ההגנה, שבמועד בו חתמה שרה על מסמכי ההעברה, יוסף לא היה נוכח משום שביקש אותו לעזוב את המקום. יוסף לעומת זאת העיד שהוא נקרא לבדיקת רופא ולא התבקש על ידי עו"ד כהן לעזוב.

21.4      עו"ד כהן לא ידע להסביר מדוע החתימה על מסמכי ההעברה בוצעה במועדים שונים ולא במרוכז (עמ' 52 לפרוטוקול).

21.5      יוזכר שבתום חקירתו אישר עו"ד כהן, בהגינותו, שבדיעבד לא היה מחתים את שרה על מסמכי ההעברה (שורות 30-27 בעמ' 53 לפרוטוקול).

21.6      התהיות העולות מעדותו של עו"ד כהן פורטו בהרחבה רבה בסיכומי שרה ושמואל אך סיכומי יוסף נעדרו כל התייחסות או הסבר בעניין זה.

22. הרושם שהתקבל מעדותו של מר פרץ הוא שהוא זוכר היטב את האירועים ואת הפגישה בה נחתמו מסמכי ההעברה. מר פרץ ידע לתאר היטב את הסיטואציה ואת הנוכחים בה (עמ' 58-57 לפרוטוקול). מר פרץ העיד בבטחה שהן עו"ד לוי והן עו"ד כהן הסריטו את הפגישה בה נחתמו מסמכי ההעברה. מר פרץ אף ידע על פגישותיו של עו"ד כהן עם שרה ויוסף בדירה, לאחר שיוסף שוחרר מבית החולים, ועמד על כך שבכל הפגישות שהתקיימו עם עו"ד כהן בבית החולים הוא היה נוכח מאחר והוא היחיד שהסיע את שרה לבית החולים.

23. חקירתו של יוסף הותירה רושם עגום, היתה רצופת סתירות ונטולת הגיון באופן שלא מאפשר ליתן בה אמון כלל.

23.1      בתחילה טען יוסף שנודע לו על העברת הזכויות בדירה ובחלקת המקרקעין לשמו רק בעקבות הגשת התביעה. בחקירתו התחמק יוסף ממענה ענייני ולאחר שנשאל על ידי בית המשפט טען (לאחר שהשתהה)  שנודע לו על כך כשפגש את עורכי הדין לוי וכהן בבית החולים.

23.2      יוסף הכחיש שפנה לעו"ד לוי או שיזם את העברת הזכויות בנכסים לשמו וטען ששרה היא שתיאמה את הגעתם לבית החולים (עמודים 68-67 לפרוטוקול), על אף שעו"ד לוי ייצג אותו בעבר ולא את שרה. יוסף גם הכחיש שמסר לעו"ד כהן את פרטי הדירה וחלקת המקרקעין (שורות 23-21 בעמ' 70 לפרוטוקול).

23.3      באופן תמוה יוסף אינו זוכר את הפגישה בה נחתמו מסמכי ההעברה בבית החולים, אף לא את הסרטתה (עמודים 71-70 לפרוטוקול).

23.4      בנוסף יוסף הכחיש אמירות שנכתבו מפיו במסמך הערכת תלות של המוסד לביטוח לאומי (עמודים 63-62 לפרוטוקול), ובאופן תמוה שכח דברים רבים.

23.5      הסתירות הרבות בעדותו של יוסף פורטו בהרחבה בסיכומי שרה ושמואל אך סיכומי יוסף נעדרו כל התייחסות או הסבר בעניין זה.

24. סיכומו של דבר הוכח ששרה לא היתה כשירה לחתום על מסמכי ההעברה ומכאן שהתקיים פגם שמצדיק את ביטול הסכמי המתנה על אף היות המתנה מוגמרת. משכך הם פני הדברים, והסכם המתנה כלל לא השתכלל משום ששרה לא היתה כשירה לחתום על מסמכי ההעברה פשיטא שאין צורך לבחון האם חזקת המתנה נסתרה אם לאו.

25. יוער שטענות יוסף בסיכומיו בדבר תשלומים בהם נשא עבור שרה אינן רלוונטיות מקום שהתקיים פגם המצדיק את ביטול הסכמי המתנה. ממילא טענות אלה נטענו לראשונה בסיכומיו ועל כן אין מקום להידרש להן.

ב.2       השפעה בלתי הוגנת

26. מלומדים רבים סבורים שאף שאין בחוק החוזים הוראה מפורשת המאפשרת ביטול חוזה מחמת 'השפעה בלתי הוגנת' יש להחיל דינים אלה אף על דיני חוזים ובפרט לגבי חוזי מתנה (ע"א 236/84 עזבון המנוחה הלל יפה נ' אלצ'קין ואח', פ"ד מה(5), 13).

27. לטענת שמואל, שרה חתמה על מסמכי ההעברה, כאשר היא במצב רפואי ומנטלי ירוד, נזקקת לסיוע סיעודי ותלויה ביוסף משהתגורר יחד איתה בביתה. בדנ"א 1516/95 מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נב(2), 813, 827 פירט כב' השופט א' מצא ארבעה מבחני משנה לקיומה של השפעה בלתי הוגנת בצוואות אותם ניתן להחיל גם בענייננו בשינויים המחויבים. השימוש במבחנים האמורים מחייב זהירות רבה "אך חשוב לזכור, כי בתלות, כשלעצמה, אין משום ראיה מספקת לקיומה של השפעה בלתי הוגנת, ואף לא להקמת חזקה בדבר קיומה... הווי אומר, כי לא התלות היא העיקר, אלא ההסתברות שהתלות שללה את רצונו החופשי של המצווה". מקום בו מתקיימים מאפייני המבחנים האמורים, קמה חזקה לכאורה בדבר השפעה בלתי הוגנת המעבירה את נטל הבאת הראיות לסתור לשכמו של מבקש הקיום (ובענייננו המבקש לקיים את המתנה) ואולם נטל השכנוע מוטל כל כולו על שכמו של המתנגד (ובענייננו המבקש לבטל את המתנה) והוא שצריך לשכנע את בית המשפט שהמתנה ניתנה שלא מתוך רצון חופשי אלא מחמת השפעה בלתי הוגנת.

28. בענייננו הוכח מעל לכל ספק שבמועד חתימת מסמכי ההעברה היה מצבה הקוגניטיבי של שרה ירוד עד כדי כך שהיא לא הייתה כשירה לחתום על אותם מסמכים, ועל כן אין כל צורך לבחון את הטענה שאלה נחתמו מחמת השפעה בלתי הוגנת של יוסף על שרה.

ב.3       עושק

29. הטוען לביטול הסכם מחמת עילת עושק נדרש להוכיח התקיימות שלושת יסודותיה: מצב קוגניטיבי ירוד; קשר סיבתי בין התנהגות העושק להתקשרות העשוק בהסכם וניצול העשוק; והיות ההסכם בלתי סביר וחורג מהמקובל. נקבע שהנטל על הטוען טענת עושק הוא משמעותי (עמ"ש (ת"א) 11337-06-10 פלוני נ' פלונית, (26.4.2012)).

30. עילת העושק אפשרית מקום בו החוזה נערך על ידי הצדדים מדעת ומרצון. בענייננו הוכח מעל לכל ספק שבמועד חתימת מסמכי ההעברה היה מצבה הקוגניטיבי של שרה ירוד עד כדי כך שהיא לא הייתה כשירה לחתום על אותם מסמכים, כך שאין מקום לדון בביטול ההסכם מחמת עושק.

ג. סיכום

31. הוכח שהסכם המתנה כלל לא השתכלל. מששרה לא היתה כשירה לחתום על מסמכי ההעברה הרי שהתקיים פגם המצדיק את ביטול הסכמי המתנה על אף היות המתנה מוגמרת; משנקבע ששרה לא היתה כשירה לחתום על הסכמי המתנה – אין צורך לבחון הטענות לעניין השפעה בלתי הוגנת ולביטול הסכמי המתנה מחמת עושק.

ד. התוצאה

32. התוצאה היא שתביעת שמואל ושרה לביטול העברת הזכויות בדירה ובחלקת המקרקעין ליוסף מתקבלת. הסכמי המתנה מבוטלים והזכויות בדירה ובחלקת המקרקעין ירשמו על שמה של שרה.

33. אשר להוצאות ההליך – בראי השיקולים שהותוו בפסיקה בעניין פסיקת שכר טרחה ריאלי וסבירות ההוצאה; בהתחשב בתוצאה, במהות ההליך, בזהות הצדדים לו, בהתנהלותם לאורך ההליך, בהוצאות שנפסקו בהחלטות ביניים שניתנו בתיק, ומשאין מחלוקת שיוסף הוא שנשא בעול הטיפול הפיזי בשרה במהלך השנים - יישא יוסף בהוצאות שמואל ושרה בשיעור מופחת של 20,000 ש"ח (10,000 ש"ח לכל אחד מהם). ככל שיתנהלו בין הצדדים הליכים נוספים – אתחשב בעת פסיקת ההוצאות בהם בשיעור המופחת של ההוצאות בהליך זה.

ניתן היום,  י"ט טבת תשע"ט, 27 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.