עניינו של פסק דין זה, הכרעה בשני התיקים שבכותרת, האחד, תיק ת"ע 12529-04-21 העוסק בבקשה שהוגשה על ידי המבקשת לביטול צו ירושה שניתן ביום 16.12.2020 בעניין המנוח ז"ל, לפיו המשיבים הנם יורשיו הטבעיים והיחידים של המנוח, וזאת נוכח צוואה מיום 14.07.2011 במסגרתה ציווה המנוח את רכושו לתובעת. השני, תיק 23619-19-21 במסגרתו נדונה התנגדות המשיבים (ילדיו של המנוח), לקיום הצוואה כאמור וכן התנגדותם לביטול צו הירושה שניתן.
-
המנוח הלך לעולמו ביום 23.09.2020, כשהוא כבן 94 שנים.
-
המנוח היה נשוי בעבר פעמיים, לו שני ילדים, המשיבים, מנישואיו הראשונים. למבקשת ילדים משל עצמה מנישואיה הקודמים.
-
המשיבים הינם שני ילדיו של המנוח מאשתו הראשונה, בגירים ויורשיו הטבעיים של המנוח וזאת על פי צו הירושה שניתן ביום 16.12.2020.
-
לטענת המבקשת, היתה היא בקשר זוגי קרוב עם המשיב משנת 2005. לטענת המשיבים ההכרות בין המבקשת למנוח נוצרה בשנת 2004, ארכה כעשור תוך שהמבקשת סייעה למנוח בניהול משק הבית, אך לא היתה בת זוגו וכן לא ידועתו בציבור.
-
יצוין כי המבקשת והמנוח התגוררו כל אחד בביתו, והיו מתראים ונפגשים מספר פעמים בשבוע.
-
המבקשת מציינת , כי לאורך השנים המנוח והתובעת חיו בזוגיות טובה וקרובה. גם כשמצבו הבריאותי של המנוח התדרדר, התובעת דאגה למנוח במסירות רבה עד ליומו האחרון. זאת כאשר שישמשה כמשפחתו היחידה תוך שילדיו מתנכלים לו ולטענתה אינם במערכת יחסים טובה כלל עם אביהם עד כי נטשו אותו.
-
בשנת 2010 המנוח והמבקשת חתמו על הסכם מתנה בפני עו"ד ברזילי, במסגרת הסכם זה העביר המנוח את דירתו ברח' XXX, במתנה למבקשת. בשנת 2015 בוטל הסכם המתנה בהליך שהתנהל במסגרת תיק ה"פ 20117-11-15 בבית המשפט השלום.
-
ביום 23.09.2020 הלך המנוח לעולמו.
-
ביום 16.12.20 ניתן צו ירושה בעניין המנוח במסגרתו כלל עזבונו יחולק לילדיו בחלקים שווים. ביום 15.02.2021 הגישה המבקשת בקשה לביטול צו הירושה בטענה כי המנוח הותיר אחריו צוואה מיום 14.07.2011, צוואה המנשלת את ילדיו לחלוטין מעזבון המנוח בטענה כי התכחשו לקיומו ונתקו עמו כל קשר.
-
כאמור, המנוח ערך המנוח צוואה בעדים בפני עו"ד פיני ברזילי (להלן: "עורך הצוואה") וגב' רויטל מזרחי (להלן: "העדה הנוספת לצוואה"). להלן לשון הצוואה בה עניין לנו:
צוואה אחרונה
היות ואין אדם יודע את מועדו ומידת ימיו ומתי תגיע עת פקודתו ורצוי לו בעודו בחיים ובהכרתו המלאה והמוחלטת לצוות מה יעשה ברכושו ובנכסיו לאחר אריכות ימים ושנים.
לכן אני הח"מ XXX ת.ז. XXX רח' XXX, בהיותי בדעת צלולה שפוי ומיושב בדעתי ומוכשר מכל הבחינות הדרושות על פי הדת וחוקי מדינת ישראל, מצווה בזה מרצוני הטוב והחופשי ולל אאונס הכרח ולחץ כדלקמן:
-
אני מצהיר כי אני שומר לעצמי את הזכות לחזור בי מצוואה זו מעת לעת, לשנותה, לגרוע ממנה, או להוסיף עליה אך כל עוד לא עשיתי זאת, תהא צוואתי זו תקפה ותעמוד בעינה.
-
כל מה שאני נותן ליורשי ולשאר הזוכים על פי צוואה זו, אני נותן להם מהיום ולאחר מיתה, ויורשי ושאר הזוכים יזכו בנכסי העיזבון בהתאם לשטר צוואה זה שעה אחת קודם פטירתי, ובלבד שבמשך כל ימי חיי רשאי אני לעשות בנכסי כטוב בעיני כאשר נהגתי עד היום.
-
אני מצווה כי מתוך הכספים המזומנים שאשאיר אחר פטירתי יופרשו בראש ובראשונה הסכומים שיוצאו לכבודי האחרון: הלוויה, קבורה, הקמת מצבה על קברי וכן יופרשו הסכומים לכיסוי כל החובות אשר יתברר כי מגיעים ממני.
-
א. ל XXX, ת.ז. XXX אני ומצווה ומוריש את דירתי XXX, הנמצאת בחלקה XXX בגוש XXX וכן את החניות ברח' XXX הידועים כגוש XXX חלקה XXX חנות מס' ו 2 [להלן-"החנויות"]
ב. כל יתר רכושי מכל סוג ומין שהוא הן בנכסי דלא ניידי והן בנכסי דניידי, כספים, מזומנים, חשבונות בנק תכניות חיסכון, מטבע זר וכל רכוש אחר, לרבות כל דבר ערך, אני מצווה ומוריש ל XXX , ת.ז XXX
-
צוואתי זו הינה היחידה והבלעדית וזהו רצוני המוחלט, ואם איזה שהוא יורש מיורשי יערער ו/או יתבע בין בערכאות ובין ע"י בוררות את עשיית צוואה זו הוא ינושל מעיזבוני וחלקו יחולק שווה בשווה בין יתר יורשי.
5.1 אני מצווה שבכל מקרה ילדיי הביולוגים לא ירשו אותי ולא יהיה להם כל חלק בעיזבוני היות והתכחשו לקיומו ונתקו עמי כל קשר.
-
כל הכתוב לעיל עשיתי מרצוני הטוב והגמור, בדעה צלולה ומיושבת, בצוואת בריא הקיימת לעולם, שתחול שעה אחת קודם פטירתי והקניתי לכל אחד ואחד מהנזכרים כל השייך לו ולחלקו בכתיבה ומסירה וקג"ש אגב קרקע כל דבר בקניינו באופן יותר מועיל עפ"י דתה"ק ותקון חז"ל ועל פי הוראות החוק ודיני ישראל והכל נעשה באופן היותר מועיל שלא ישאר שום פקפוק וערעור ליורשי ולא לשום אדם מעולם.
גם נעשה קנין אגב סודר שקנו מידי את כל הנזכר, בלי שום טענת אסמכתא, ושטר זה נעשה בפרסום ולא כמילתא טמירתא ובאופן היותר מועיל עפ"י דתה"ק וחוקי מדינת ישראל, וכל זה עשיתי בדעה צלולה ומיושבת, כצוואת בריא מעתה שתחול שעה אחת קודם מותי, ואתם יורשי קבלו את דברי ואל תתנגדו להם כי זה רצוני האחרון.
ולראיה באתי על החתום XXX, היום 14 בחודש יולי שנת 2011 .
-
הצוואה נחתמה על ידי המנוח בפני עורך הצוואה והעדה הנוספת לצוואה אשר אישרו בחתימתם כי המנוח חתם בפניהם על הצוואה והצהיר שזו צוואתו האחרונה.
-
ביום 07.04.21 הגישו המשיבים תגובתם לבקשה לביטול צו ירושה שהוגשה מטעם המבקשת, במסגרתה שטחו טענותיהם בדבר התנגדותם לאישור הצוואה שהוגשה מטעם המבקשת.
-
במסגרת תגובתם טענו המשיבים, כי ביום 26.02.2019 ניתן פסק דינו של ביהמ"ש השלום XXX במסגרת תיק ה"פ 20117-11-15 תיק שעסק בביטול עסקת מתנה בין המנוח למבקשת, על דירת מגורי המנוח ברחוב XXX, הדירה שבין היתר נזכרת בצוואה אותה הגישה המתנגדת, זאת לאחר שהמנוח הקנה לה הזכויות בדירה בשנת 2010 ובמתנה.
-
במסגרת התיק הנ"ל נקבע כי המנוח והמבקשת אינם בני זוג, אלא ניהלו ככל הנראה מערכת יחסים רומנטית ותו לאו. כן נקבע כי עסקת המתנה בטלה. משכך, בין היתר, טוענים המשיבים, כי יש לדחות הבקשה לביטול צו ירושה וכי יש להותיר צו הירושה על כנו באופן הקובע כי המשיבים הם יורשי המנוח ולא המבקשת כאמור בצוואה אותה ברצונה להכשיר, וכפי שיפורט בהמשך בהרחבה.
-
במסגרת התיק הנ"ל, צוטטה עדותו של המנוח ובעודו בחיים, באומרו כי המבקשת ניצלה ועשקה אותו וכי לא ניהל עמה כל יחסי זוגיות וכיוצ"ב : "בכל התקופה היא ניצלה אותי, את הבדידות שלי, נתתי לה בלי שום כוונה, בלי שום דבר, היה לי כסף שעבדתי בשבילו 70 שנה וחסכתי, לא הייתי מעולם איש מליין... מה שהיא עשתה זה היה באמת עושק. מילה מתאימה".
כבר בשלב זה מצאתי להעיר ולציין כי מדובר בעדות אותנטית של מנוח שנמסרה בחייו ובמסגרת ניהולו של הליך משפטי בבית המשפט השלום, הליך אותו המנוח יזם לביטול הסכם המתנה. עדותו של המנוח יש כדי להשליך בין היתר על הסוגיה לה נדרש ביהמ"ש כעת ולאחר מותו, עדות אשר יש בה כדי להשליך על ניהול ההליך לגופו בהיותה ראיה חזקה המביעה את רצון המנוח שנמסרה על ידו ובלשונו בזמנים בהם היה צלול לחלוטין, ובה התייחסות ספציפית ליחסים שבין המנוח למבקשת ואשר יש בה כדי לשפוך אור על מערכת היחסים שבין המבקשת למנוח.
-
ביום 15.06.2021 הגישה המבקשת במסגרת תיק זה בקשה לביטול צו הירושה. ביום 05.08.2021 הגישו המשיבים את תגובתם, וביום 10.08.2021 הגישו המשיבים את תגובתם המתוקנת לביטול צו הירושה ובמסגרתה העלו טעמים להתנגדותם לצוואה כגון: בטלות צוואה שאינה במקור, השפעה בלתי הוגנת של המבקשת על המנוח וכן כי מדובר בצוואה שנשתכחה.
-
ביום 09.11.2021 הגישו המשיבים בקשה לדחיית הבקשה לביטול צו ירושה יום 3.1.22 . ביום 09.12.2021 הגישה המבקשת את תגובתה לבקשת המשיבים, וביום 20.12.2021 הגישו המשיבים את התנגדותם לקיום הצוואה לה טוענת המבקשת.
-
ביום 13.06.2023 התקיים דיון הוכחות במהלכו נחקרו העדים הבאים: התובעת, הנתבעים 1 ו-2 ועו"ד פיני ברזילי.
-
לאחר שהוגשו סיכומי הצדדים, אני נדרש להכריע בתיקים שבפניי ובמסגרת פסק דין זה וכמפורט להלן.
עילות ההתנגדות לצוואה וכן עילות להתנגות לביטול צו הירושה:
-
סעיף 27 לתקנות הירושה התשנ"ח-1998 וסעיף 72 לחוק הירושה התשכ"ה-1965 מאפשרים לבטל צו ירושה לאחר שהצו ניתןאם יש עובדות או טענות המצדיקות את ביטול צו הירושה, שלא היו בידי המבקש לבטל את הצו, בטרם ניתן צו הירושה.
-
עילות הביטול יכולות לכלול קיומה של צוואה, השמטת יורש, הוספה של יורש שלא זכאי לרשת, טעות בעובדות הנוגעות ליורשים או טעויות בצו הירושה, למשל טעות בנכס, בתיאור אדם וכיו"ב.
-
בקשה לביטול צו ירושה מורכבת יותר מהתנגדות למתן צו ירושה, שכן בנוסף לעילות ההתנגדות למתן צו הירושה, יש גםלהסביר את השיהוי בהגשת הבקשה לביטול ולהראות שישנן עובדות שלא היו בידי מבקש הביטול טרם ניתן הצו.
-
המבקשת הגישה בקשה להארכת מועד להגשת בקשתה לביטול צו הירושה ונימקה זאת בטענה כי בשל אימת הטילים, המצב המתוח השורר ובשל היותה מטפלת כמשפחת אומנה בשתי נכדיה לא הספיקה היא להידרש לבקשה לצו ירושה שהוגשה למנוח על ידי ילדיו, ובהזדמנות הראשונה שיכלה היא נדרשה לכך.
-
בנוסף, הגישה המבקשת בקשתה לביטול צו ירושה, בטענה כי המנוח הותיר אחריו צוואה ובהתאם להוראותיה מוריש לה המנוח את כלל רכושו תוך שאינו מוריש דבר לילדיו בטענה כי התנכרו לו בעודו בחייו. הצוואה המקורית לא נמסרה לרשם, וכאמור לעיל המשיבים התנגדו לבקשה כשלטענתם בשנת 2015 התנהל הליך משפטי בין המנוח למבקשת במסגרתו בוטלה המתנה אותה העניק המנוח למבקשת כשהיה כשיר, וטענו כי מדובר בצוואה שנשתכחה.
-
בהתאם לתקנה 27 לתקנות הירושה התיק הועבר לפתחו של ביהמ"ש זה.
-
המשיבים הגישו כתב תשובה לבקשה לביטול צו הירושה, במסגרתו התבססו על כך שאביהם המנוח, עוד בחייו, ביטל הסכם המתנה באשר לדירה אותה לטענת המבקשת בחר להוריש לה בהתאם לצוואה וכי המנוח עוד בחייו הביע את סלידתו מהמבקשת בהליך שניהל מולה לבטלות הסכם המתנה.
-
המשיבים הסתמכו על בטלות צוואה שאינה במקור וביססו בכך בין היתר, את טענותיהם להתנגדות לצוואה. למעשה לטענת המשיבים המבקשת לא הסתמכה על צוואה מקורית, שהוגשה לרשם לענייני ירושה, המשיבים סבורים כי אין בידי המבקשת צוואה מקורית ובמכלול הנסיבות לרבות ההיתכנות שהצוואה בוטלה על ידי המנוח בדרך של השמדת המקור שהינה בסבירות גבוהה, כך שעל המבקשת רובץ הנטל להוכיח אחרת.
-
הנתבעים הגישו התנגדות לקיום הצוואה בטענה לקיומה של טעות בצוואה בהתאם לסעיף 30 (ב) לחוק הירושה, התשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק הירושה"), וכן בשל קיומה של השפעה בלתי הוגנת של התובעת על מנוח לערוך צוואה אשר מנשלת אותם מהעזבון בהתאם לסעיף 30 (א) לחוק הירושה.
-
עוד ביססו המשיבים את התנגדותם על הטענה בדבר "צוואה שנשתכחה".
נטל ההוכחה:
-
כאמור, עסקינן בביטול צו ירושה בטענה כי קיימת צוואה שהותיר המנוח, צוואה בעדים לפי סעיף 20 לחוק הירושה. עיון בצוואה מלמד כי לא נפל בה פגם מבחינת צורתה, ועל-כן נטל השכנוע להוכחת אי אמיתותה מוטל על שכמם של המשיבים ועליהם לשכנע בדבר התקיימותם של אחד או יותר מהפגמים המהותיים המפורטים בכתב התנגדותם.
כללי:
-
כבר עתה ייאמר כי בהליך זה מתעורר קושי במידה מסוימת מאחר וקיימות בו סתירות העולות מטענות המבקשת, שכן לטענת המבקשת המנוח הותיר אחריו צוואה ועל פי הוראותיה מוריש לה, בין היתר, את דירתו XXX, ומנגד המנוח ביטל את הסכם המתנה בשנת 2015, הסכם שעל-פיו הורה כי הוא מעביר את דירתו XXX במתנה למבקשת. במסגרת ההליך שהתקיים בתיק ה"פ 20117-11-15 פעל המנוח עד שהצליח לבטל את הסכם המתנה.
-
במסגרת התיק הנ"ל שטח המנוח את כלל טענותיו ביחס לטיב היחסים בינו לבין המבקשת וטען כי היא עשקה וניצלה אותו ומסר את גרסתו בעודו בחיים.
-
המבקשת טוענת כי המנוח נישל ילדיו מעזבונו מאחר ולא שמרו איתו כלל על קשר וכי נטשו אותו, ביהמ"ש לראיות כי המנוח כתב מכתבים לבתו וכן ניסה לשמור על סוג של קשר עם ילדיו גם עם על פניו לא מדובר בקשר רציף, המביא עד כדי נישולם מעזבונו.
-
עוד טוענת המבקשת כי המנוח לא שוחח איתה מעולם על ענייני צוואות וירושות ולא אמר לה כי הוא עשה צוואה בטרם עריכתה אלא מציינת המבקשת כי נודע לה דבר עריכת הצוואה רק לאחר מעשה. לטענתה המנוח סיפר לה שלבקשתו נפגש עם עו"ד ברזילי וערך צוואה לטובתה ומסר לה עותק מהצוואה. המשיבים לא ידעו כלל על קיומה של צוואה רק להאחר הגשת תביעה זו.
-
עו"ד ברזילי ערך עבור המנוח והמבקשת שלושה הסכמים: הסכם ממון, צוואה וכן תצהיר מתנה כששלושת ההסכמים סותרים במידה כזו או אחרת אחד את השני מבחינת רצון המנוח וכפי שיפורט בהמשך.
-
בנוסף יצויין, כי עת ניהל המנוח ההליך בביהמ"ש השלום לביטול הסכם המתנה, ידע הוא היטב את משמעות מעשיו והוא פעל לביטול הסכם המתנה ועשה כן כשהוא צלול ובהכרה מלאה. כאמור לעיל, עדות המנוח באשר למחלוקת המונחת בפני דבר יש בה לסייע רבות להתחקות אודות כוונות המנוח גם לאחר מותו ביחס להורשת רכושו למבקשת.
-
במצב דברים זה, כאשר המנוח מסר את עדותו טרם מותו ביחס לרכושו וביחס לטיב היחסים שלו עם המבקשת, יש לתת לעדות זו את משקלה הראוי.
-
על כן, נוכח הקשיים שתוארו, וביחס לראיות שהוצגו בפני ובשים לב לאמור בצוואה, יש לבחון את טענות המשיבים וכן טענות המבקשת וכפי שיפורט להלן:
השפעה בלתי הוגנת:
-
סעיף 30 לחוק הירושה קובע: "הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית - בטלה".
-
כידוע, ההשפעה הבלתי הוגנת הינה אחד מאותם פגמים רעים שיש בהם כדי להביא לפסלות צוואה שערך המנוח, משום שפגימתו הרעה שללה את רצונו החופשי והאמיתי של המנוח באופן שתוכנה לא מהווה ביטוי לרצונו אלא לרצונו של המשפיע.
-
בע"א 4902/91 גודמן ואח' נ' ישיבת שם בית מדרש גבוה להוראה ודיינות על שם הרב שלמה מוסאיוף זצ"ל בירושלים, פ"ד מט (2) 441 מבחין בית המשפט העליון בין השפעה כשאלה עובדתית לבין אי ההגינות שבהשפעה כשאלה ערכית נורמטיבית. השפעה בלתי הוגנת היא השפעה שיש בה מרכיב של אי הגינות שעל פי מושגים של מוסר אישי וחברתי יש בו כדי להצדיק את ביטולה של הצוואה. הלכה זו מכוונת לכך שמעבר להוכחת קיומה של השפעה ברמה העובדתית, על בית המשפט להשתכנע מנסיבותיה של אותה השפעה בקיומו של מרכיב בלתי הוגן שיש בה וכי הצוואה היתה פועל יוצא של אותו מרכיב.
-
נטל ההוכחה לקיומה של השפעה בלתי הוגנת מוטל על הטוען לקיומה (ע"א 245/85 אנגלמן נ' קליין, פ"ד מג (1) 772, 778) וכל ספק בעניין זה פועל לטובתו של מבקש הקיום. כמות הראיות שתידרש לעניין זה הינה משמעותית (ע"א 3828/98 מיכקשווילי נ' מיכקשווילי, פ"ד נד (2) 337, 342).
-
בע"א 2500/93 שטיינר נ' המפעל לעזרה הדדית של ארגון עולי מרכז אירופה, פ"ד נ (3) 338, 344 קובעת השופטת בייניש כי על קיומה של השפעה בלתי הוגנת ניתן ללמוד מגורמים שונים ומשתנים: מצבו הפיזי של המצווה, מצבו המנטאלי והנפשי, מידת חולשתו וסוג התלות שהוא תלוי בזולת, בדידותו וניתוקו מאנשים אחרים, מערכת הקשרים בינו לבין האדם שהוא נזקק לו וקשריו עם אחרים. כל אלה יש בהם, לדבריה, כדי להשפיע על מידת השתעבדות רצונו ואובדן השליטה של המצווה או על חשש מפני קיומו של מצב שכזה. השופט מצא בדנ"א 1516/95 מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נב (2) 813 (להלן: "פרשת מרום") מסכם את אבני בוחן שיש בהן לדעתו כדי לסייע לבית המשפט להכריע בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת, ואלו הם:
-
תלות ועצמאות – האם המצווה, בתקופה הרלוונטית לעשיית הצוואה, היה עצמאי הן מהבחינה השכלית-הכרתית והן מהבחינה הפיזית. ככל שהמצווה היה עצמאי יותר באותה תקופה מכל אחת משתי הבחינות האמורות תתחזק הנטייה לשלול את קיומה של תלות המצווה בנהנה ולהיפך. הדגש הוא על העצמאות השכלית-הכרתית;
-
תלות וסיוע – מקום בו מתברר כי המצווה אכן לא היה עצמאי ועקב כך נזקק לסיוע הזולת מתעורר צורך לבחון אם הקשר שהתקיים בינו לבין הנהנה התבסס על מתן הסיוע שהמצווה נזקק לו. ככל שהתשובה חיובית, תגבר הנטייה לסבור כי מדובר בהשפעה בלתי הוגנת;
-
קשרי המצווה עם אחרים – ככל שיתברר כי בתקופה הרלבנטית לעריכת הצוואה היה המצווה מנותק לחלוטין מאנשים אחרים או שקשריו עם אחרים היו מועטים ונדירים, תתחזק ההנחה בדבר תלותו של המצווה בנהנה;
-
נסיבות עריכת הצוואה – היה הנהנה מעורב בעשיית הצוואה, בנסיבות בהן המעורבות לא עלתה כדי זו הנדרשת להפעלתו של סעיף 35 לחוק הירושה יהיה במעורבות זו כדי להוות ראיה לכאורה לקיומה של השפעה בלתי הוגנת או למצער שיקול רלבנטי להקמת חזקה בדבר קיומה של השפעה כזאת עליו.
נקבע כי בהתקיים המאפיינים של המבחנים הנ"ל במקרה נתון, מוקמת חזקה לכאורה בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת. חזקה זו מעבירה את נטל הבאת הראיות על שכמו של מבקש הקיום לסתור את אותה חזקה תוך שלילת קיומם של אותם מאפיינים שהקימו את החזקה או תוך שלילת קיומה של "אי ההגינות" בהשפעה חרף קיומם של אותם מאפיינים. עוד נקבע כי לצורך הכרה בקיומה של השפעה בלתי הוגנת אין הכרח כי יתקיימו כל המבחנים לעיל ודי בקיומם של חלק מהמבחנים כדי להצביע על קיומה של השפעה כאמור כאשר במקביל רשאי בית המשפט לעשות שימוש במבחנים נוספים לגיבוש הכרעתו.
-
ודוק, נטל השכנוע בסופו של דבר מוטל כל כולו על שכמו של המתנגד. הוא זה שצריך לשכנע את בית המשפט שהמצווה עשה את צוואתו לא מתוך רצון חופשי; אלא על ידי השפעה בלתי הוגנת והוא זה שחייב לעמוד בנטל זה גם אם כשל מבקש הקיום ב'הבאת ראיותיו לסתור', נטל שעבר אליו עם הקמתה של החזקה (פרשת מרום, שם).
מן הכלל אל הפרט, לענייננו:
-
כפי שציינתי לעיל, המנוח בעודו בחיים מסר גרסתו באשר לטיב היחסים עם המבקשת ובמסגרת תובענה שהגיש כנגד המבקשת לביטול הסכם מתנה שהתנהל בבית משפט השלום בשנת 2015, באמרו :
" בכל התקופה היא ניצלה אותי, את הבדידות שלי.... מה שהיא עשתה זה היה באמת עושק. מילה מתאימה".
עוד הוסיף המנוח בעדותו ואמר:
" הנתבעת נצלה את מצוקתי הנפשית והפיסית הייתי לבד והייתי שמח לשוחח עם משהו לכן. לאט לאט הנתבעת רכשה את אמונתי ונתנה לי לחשוב כי אין כל בעיה להעניק לה את הדירה במתנה וכי מתנה זו תבוטל כל אימת שארצה בכך. הנתבעת גזלה את כל כספי ורכושי ונשארתי חסר כל".
עוד טען המנוח בעדותו בהליך כאמור כי לא היו כל יחסי זוגיות או פועל יוצא מכך בינו לבין המבקשת.
-
אין זה שכיח כי עדותו של מנוח מונחת נמצאת בפני בית המשפט וביחס למבקשת קיום הצוואה, בה מוסר המנוח גרסתו, בעודו בחיים, במסגרתה שוטח ומפרט כיצד רכשה את אמונו, ניצלה את מצוקתו ולדבריו גזלה את רכושו, עדות שיש בה להשליך על המקרה שבפני.
אני סבור כי דבריו של המנוח כפי שהובאו מפיו במסגרת ההליך שניהל כנגד המבקשת די והותר בהם על מנת לשקף את רצונו האמיתי והכן של המנוח, וכן על מנת לעמוד ולהבין את מערכת היחסים בין המבקשת למנוח על מנת להביא בסופו של יום להכיר בטענה של השפעה בלתי הוגנת בעת עריכת הצוואה, אך אין בכך כדי להתעלם מהמבחנים שעליי לבחון בטרם קביעתי אחר השפעה בלתי הוגנת.
-
בפועל, עולה כי הטענה ל"השפעה לא הוגנת" נטענה אך בשל העובדה כי המנוח הוריש את כל רכושו בהתאם לצוואה למבקשת, ולא לילדיו וכי המשיבים נושלו מהעזבון בטענה כי ניתקו עמו קשר. עם זאת, נפסק לא אחת כי לא תוכנה של הצוואה הוא אשר קובע את קיומה של אי הגינות ההשפעה, אלא הליכי עריכתה. על כן, ידיעתה של המבקשת אחר הצוואה, או לחילופין טיב היחסים הנטען בין המנוח לילדיו אין בהם די כדי להסיק השפעה בלתי הוגנת ממה שכתוב בצוואה עצמה (ע"א 750/90 כולל בית יהודה נ' גוטר, פ"ד מה (1) 498, 502).
-
המבקשת טוענת באשר לטיב היחסים של המנוח עם המשיבים ר' ס' 6 וס' 15 לתצהירה אך לא מבססת טיעוניה אלה בראיות. במהלך ניהול ההליך הובאו בפני ראיות בכתב ידו של המנוח המעידים על טיב יחסיו עם ילדיו.
-
עו"ד ברזילי העיד כי המנוח הגיע אליו בשנת 2004 על ידי מכר. לדבריו המנוח קנה בית ברח' XXX אבל לא היה הרוכש אלא בנו. לטענת המשיבים הדבר נעשה על מנת שהמשיב 1 ידאג לאביו לקורת גג. באשר לטיב היחסים של המנוח עם בתו וביחס לטענה כי לא היה ביחסים טובים עם ילדיו, הוצג מכתב בו כתב המנוח דברים לבתו XXX המעלים סתירה לטענות אלו.
-
על פני שנה ושלושה חודשים חתם המנוח על שלושה מסמכים מהותיים: הסכם ממון, תצהיר מתנה וצוואה, בין אפריל 2010 – יולי 2011. בין המסמכים קיימת סתירה במידה מסוימת מאחר ומחד ערך המנוח תצהיר מתנה במסגרתו הורה כי הדירה ברחוב XXX תעבור לבעלותה, ומאידך ערך צוואה במסגרתה הוריש למבקשת את אותה הדירה, דירה שאינה בבעלותו עוד נוכח מתן המתנה, ומכאן הסתירה.
-
נראה כי יש באמור כדי להוכיח את תרומתה של המבקשת בחתימת המנוח אחר המסמכים כאמור מבלי שהמנוח ער ומבין את האמור וכן אינו מבין משמעות המסמכים עליהם חתם והכל תוך שהמבקשת מבטיחה זכויותיה.
-
מעדות המנוח עולה בבירור, כי המנוח נוצל ונעשק על ידי המבקשת, וכי לא בהכרח הבין על מה חתם עת חתם על שלושת המסמכים כאמור והיה נתון באותם זמנים תחת השפעתה של המבקשת (ר' עמ' 10 שורות 10-14 בפרוטוקול הדיון שהתקיים בביהמ"ש השלום ושצורף לכתבי הטענות).
-
במסגרת ההליך שהתנהל בבית המשפט השלום לביטול הסכם המתנה, ניהל המנוח "מלחמה" עם המבקשת כדי להביא בסופו של יום לביטול הסכם המתנה. במסגרת ההסכם נקבע כי המנוח העניק את דירת מגוריו לתובעת במתנה בתנאי שתאפשר לו להתגורר שם עד יום מותו, הסכם מתנה כמעין צוואה שמימושה יחול לאחר מותו. המנוח לבסוף ביטל את הסכם המתנה כאמור בפסק הדין שניתן בהליך בביהמ"ש בשלום, ומשכך ולדידי יש לתוצאת פסק הדין השפעה שאינה מבוטלת בהליך זה על הצוואה שלטענת המשיבים דינה להתבטל נוכח האמור.
-
במכלול הנסיבות ובשים לב למבחנים שהותוו בפרשת מרום אשר כאמור מסייעים לבית המשפט לעמוד על קיומה של השפעה בלתי הוגנת בהעדר ראיות חותכות – מצאתי כי הנתבעים הצליחו להרים את הנטל בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת, ואפרט: האמנם מצבו הקוגניטיבי של המנוח לעת עריכת הצוואה היה תקין, המנוח היה כשיר הן מההיבט הפיזי והן מההיבט השכלי, אך אין ולא ניתן להתעלם מגילו במועד עריכת הצוואה, ומהעובדה כי בשנת 2015 פעל רבות לביטול הסכם מתנה במסגרתו העביר במתנה למבקשת את הדירה שאותה גם הוריש לה בצוואה, ולא מן הנמנע כי בשל גילו של המנוח עת ניהל ההליכים שכח מקיומה של הצוואה משנת 2011, שאם לא כן היה פועל, וכשם שפעל לביטול הסכם המתנה, לביטול הצוואה.
-
המנוח תיאר את המבקשת כמי שניצלה ועשקה אותו, וכמי שניצלה את מצוקתו הנפשית בהיותו לבד תוך שהיא רוכשת את אמונו ונותנת לו להרגיש כי זה נכון להעביר לרשותה את רכושו, משכך מצאתי כי מתקיימים במקרה דנן מבחני התלות והעצמאות ו/או התלות והסיוע מצד המבקשת אחר המנוח.
-
בנוסף, אין חולק כי בין המנוח לבין ילדיו שררו לאורך כל השנים יחסים מעורפלים, והמנוח לא היה בקשר רצוף ותמידי עם ילדיו. למעט טענות המבקשת ביחס לעריכת הצוואה וכן גילויה כלאחר מעשה, כאשר לטענתה המנוח הוא שמסר לה העתק מהצוואה וכן אמר לה שערך אותה אצל עו"ד פיני ברזילי על מנת להבטיח את עתידה, לא נטענו טענות נוספות. המשיבים טוענים כי בעניינם מתקיים התנאי השלישי מבחן קשרי המצווה עם אחרים, תוך שהם טוענים כי בידודו וניתוקו של המצווה מאחרים מגבירים את התלות שלו בנהנה, הסיבה לניתוק ולבידוד לא רלוונטית.
-
המשיבים טוענים למעורבות מטעם עו"ד ברזילי עורך הצוואה והסכם הממון ומי שטיפל גם בעסקת המתנה. בהתאם לפרוטוקול עמ' 26 שורות 23-24 העיד עו"ד ברזילאי כי היכרותו את המבקשת והמנוח החלה בשנים 2004-2005 טווח הזמנים בהם החלו המנוח והמבקשת את מערכת היחסים ביניהם.
-
עו"ד ברזילי טיפל בכלל ההסכמים שנערכו בין המנוח למבקשת וכפי עדותו בפרוטוקול עמ' 21 שורות 35-36, ובהתאם לחקירתו בהליך שהתנהל בביהמ"ש השלום ביחס לעריכת הצוואה והסכם הממון), תוך שהוא עורך את המסמכים הנ"ל שיש בהם סתירות וכלל אינו מסביר אותם למנוח. כשנשאל על ידי ביהמ"ש באשר להתנהלותו השיב " שאין לו הסבר לעניין ביטול המתנה ולא ביטול הצוואה שנותנת את אותה הדירה לאחר מותו, ואמר כי הוא משער שהמנוח רצה לתת את הדירה לגברת או למישהו אחר והיה לו חשוב שזה יבוצע באותו רגע.
-
מעדותו של עוה"ד ברזילי עולה כי המבקשת נכחה במשרדו הרבה פעמים, גם לאחר החתימה על הצוואה (ר' פרוטוקול עמ' 24 שורות 25-27), כך שאין חולק כי למבקשת היה קשר עם עו"ד ברזילי גם ללא נוכחות המנוח ובעיקר ביחס להסכמים של המנוח עם המבקשת.
-
באשר למסירת הצוואה למבקשת, העידו עו"ד ברזילי והמבקשת עדויות שונות. עו"ד ברזילי טוען כי לא מסר את הצוואה למבקשת, כשהמבקשת טוענת בתצהירה כי אחרי שהמנוח כתב את הצוואה אצל עו"ד ברזילי הם (עוה"ד והמנוח), התקשרו אליה להגיע למשרד והיא באה וכך ידעה על הצוואה. האמנם המנוח הכתיב את תוכן הצוואה אך איני שולל נוכח כל האמור עד כה, מעורבות או השפעה של עו"ד ברזילי בשת"פ עם המבקשת, כדי להביא המנוח לערוך שלושה הסכמים לרבות הצוואה, ומבלי מתן הסבר בדבר הסתירות בין אלו וכאמור לעיל.
-
אשר למבחן הגיונה של הצוואה – המבקשת מבקשת קיום עותק של צוואה שמעולם לא הוגשה לרשם, בעמ"ש 3773-01-15 נקבע דבר נחיצות הצוואה המקורית להוכחת קיומה ותכנה. אין ספק כי המנוח ניהל הליכים בעודו צלול ויודע היטב את רצונו, הליכים שבסופם בוטל הסכם מתנה שבמסגרתו העביר המנוח במתנה את הדירה אותה ציווה במסגרת צוואתו שקדמה לביטול הסכם המתנה, ומשכך ככל הנראה שכח את דבר צוואתו, שכן אינני מוצא כל הגיון שהמנוח יפעל במרץ לביטול הסכם המתנה אך לא יעשה דבר ולא יבטל את הצוואה במסגרתה ציווה את אותה דירה למבקשת. הנסיבות מצביעות כי קיימת נחיצות במקרה דנן להצגת הצוואה המקורית אותה לא הציגה המבקשת ויש בדבר כדי להעיד על קיומה של השפעה בלתי הוגנת.
-
אשר על כן, נוכח כל האמור לעיל, מצאתי כי דין הטענה בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת – להתקבל.
הטענה ל"צוואה שנשתכחה":
-
כאמור, בכתב ההתנגדות שהתבסס על תשובת המשיבים לבקשת המבקשת, העלו הנתבעים גם את טענת "צוואה שנשכחה".
-
.יצוין כי טענה זו נדונה בהרחבה בעמ"ש (מחוזי ת"א) 55729-10-21 פלוני 1 נ' אלמוני (18.7.22) בו סקר כב' הש' שילה את פסיקת בתי המשפט בסוגייה זו וקבע כי אין להכיר בעילה זו כעילה לביטול צוואה, ואביא מתוך דבריו:
"8. במקרים בודדים מאוד, קבעו ערכאות דיוניות שמאחר שהוכח לפניהם שהצוואה נשתכחה, יש לפרש את הצוואה בניגוד ללשונה הברור, על מנת לקיים את רצון המצווה במועד פטירתו. לדוגמא, בת"ע (חיפה) 32072-10-13 פלונים נ' אלמונים (16.5.2017) נקבע שלמרות שבצוואה נכתב שרק שני הילדים הקטנים של המצווה זוכים בעיזבון, הדבר נעשה בתקופה שבה נותרו בבית רק שני הילדים הקטנים וכל יתר הילדים עזבו כבר את הבית ואולם לאחר שגם שני הילדים הקטנים עזבו את הבית, רצון המנוחה היה לחלק את עיזבונה לכל ילדיה בחלקים שווים. באותו מקרה נעשה שימוש בסעיף 44 לחוק הירושה, התשכ"ה – 1965 (להלן: חוק הירושה) ונקבע שלמעשה קיים תנאי מפסיק לפיו כאשר שני הילדים הקטנים יעזבו אף הם את הבית, תפקע ההוראה בצוואה שלפיה רק הם יירשו את מלוא העיזבון וכל הילדים יירשו באופן שווה.
9. בת"ע (פ"ת) 2640-06-18 פלונים נ' אלמונים (6.3.2020) נדון מקרה שבו אדם ערך צוואה בעת שהיה בהליכי גירושין מאשתו הראשונה ובמסגרתה הוא העניק את עיזבונו לאחיו ואחייניו. כעבור כמה שנים הוא נישא לאישה אחרת ונולדו להם ילדים. אולם, המנוח לא ערך צוואה אחרת ונטען ע"י אלמנתו וילדיהם שהצוואה נשתכחה ממנו בחלוף יותר מארבעים שנה מאז שהוא ערך אותה. באותו מקרה נקבע שהוכח באופן חד משמעי שרצונו של המנוח באחרית ימיו היה שאשתו וילדיו יירשו אותו ולא אחייניו ולכן יש לקבל את ההתנגדות ולקבוע שפרשנות הצוואה היא שהצוואה לא תקוים אם המנוח יתגרש מאשתו הראשונה ויקים משפחה חדשה ולכן יש ליתן צו ירושה על פי דין. ראו גם: ת"ע (טבריה) 948-02-09 עלימי נ' עלימי (12.5.2011) שערעור עליו התקבל בבית המשפט המחוזי בעמ"ש 27285-06-11 (14.4.2012) ופסק דינו של בית המשפט המחוזי אושר בבע"מ 4064/12 פלונים נ' עמותת הצדקה האורטודוקסית נצרת (7.6.2012). וכן: ת"ע (כפ"ס) 2852/03 ת.י. נ' ב.י. (29.1.2012), ת"ע (ת"א) 13972-04-16 א.ש. נ' א.א. (26.3.2017).
10. חוק הירושה קובע את עילות הבטלות של צוואה. שכחת צוואה לא נמנית עם עילות הבטלות ולא ניתן להוסיף עילות בטלות שהמחוקק לא קבע. עילות הבטלות מתייחסות כולם לאירועים או מצבים שקדמו לעריכת הצוואה או שהם אירעו במועד עריכת הצוואה עצמה. לא קיימת בדין עילה שנוצרה לאחר שהצוואה נחתמה.
11. יש לזכור כי: "מצווה רשאי לפעול בחוסר סבירות. מצווה רשאי לפזר רכושו לכל עבר ללא כל היגיון. בצדק הודגש כי "אין כאן מקום לפנות אל האדם הסביר מדיני הנזיקין"...יש להגשים את רצונו האינדיווידואלי של המצווה, יהא מוזר כאשר יהא" (אהרן ברק, פרשנות צוואה, 283).
12. העובדה שביום 10.5.21 הונחה על שולחן הכנסת הצעת חוק פרטית ע"י חברת הכנסת קרן ברק (הצעת חוק הירושה (תיקון – בטלות צוואה ישנה) התשפ"א – 2021) שמטרתה להוסיף את עילת הביטול של צוואה שנשתכחה בחוק הירושה, מלמדת שהמצב המשפטי כיום לא מאפשר לראות במצב שבו הצוואה נשכחה עילת ביטול, גם אם מוכח שהאמור בצוואה לא משקף כלל את רצון המצווה בעת פטירתו. בדברי ההסבר להצעת החוק נאמר כי: "על פי החוק הקיים, צוואה מבוטלת במצב בו המצווה פעל באופן אקטיבי לצורך ביטולה, אם על ידי מסמך ביטול, אם על ידי השמדת הצוואה ואם על ידי עריכת צוואה חדשה... הוראות החוק הקיימות בישראל כיום – אינן כוללות הוראות בדבר בטלות צוואה בנסיבות בהן המצווה לא נקט בפעולה אקטיבית לביטולה". מכאן, שיש צורך בתיקון החוק על מנת להכיר בעילת ביטול של צוואה שנשתכחה.
13. לא ניתן לבטל צוואה ברורה שלא נפל בה כל פגם, באמצעות דוקטרינה שלא מעוגנת בדין. אכן, יהיו מקרים שבהם תהיה תחושה קשה מאוד שרצונו האמיתי של המנוח לא מומש. ברם, אין הדבר נדיר אף בגדרי דיני הירושה ואין אנו בני חורין לפעול על פי תחושת הצדק שלנו, כשהדבר לא אפשרי מבחינת הוראות הדין. לא תמיד צדק ומשפט נפגשים. לדוגמא, טול מקרה שבו אדם פנה לעורך דין ומבקש לשנות את צוואתו ואף הוכנה כבר על ידי עורך דינו טיוטת צוואה המשקפת את רצון המצווה. ברם, אם המצווה נפטר בטרם שהספיק לחתום על הצוואה החדשה, לא ניתן יהיה לקיים את טיוטת הצוואה אף שאין ספק שצוואתו הקודמת לא משקפת כלל את רצונו במועד שנפטר. שהרי, אם לא קיים "מרכיב היסוד בצוואה" בהתאם לסעיף 25 לחוק הירושה, לא ניתן לקיימה. כמו כן, אדם שפורמאלית נשוי ואולם הוא פרוד מאשתו כבר עשרות שנים ולא ערך צוואה, אף אם יוכח שאין ספק שהוא לא היה מעוניין להוריש לאשתו דבר והוא שנא אותה, היא תירש אותו כיורשת על פי דין (עמ"ש 28845-10-12 פלונית נ' ל.א. (7.1.2015). דוגמאות אלו מלמדות שלמרות הכלל ש"מצווה לקיים דברי המת", קיימות מסגרות משפטיות שהמחוקק קבע ולעיתים מי שלא פעל כנדרש בחוק, לא ניתן יהיה להגשים את רצונו האחרון.
14. כפי שציין א"מ פרופ' שמואל שילה ז"ל בספרו "פירוש לחוק הירושה תשכ"ה -1965", כרך ראשון, (1992) 459: "לנגד עיני הפרשן צריכה תמיד להיות המודעות לעובדה שהוא פרשן של מסמך ולא יוצר מסמך. לכן, אם בסופו של דבר הראיות החיצוניות אינן עולות בקנה אחד עם הכתוב בצוואה, אין להעדיף את הדברים בעל פה, אפילו אם בית המשפט סבור שכך רצה המוריש להנחיל את נכסיו. אפשר לפעמים לתת פירושים מפירושים שונים, לעיתים דחוקים במידת מה, כדי להגיע למסקנה העולה בקנה אחד עם רצונו של המצווה. אולם יש לכך גבול ואין לעברו ואין ליצור מצב בו השופט הופך למצווה. אין לשכוח שמצווה לקיים את דברי המת – היינו דברי המת כפי שהם עולים, בראש וראשונה מהצוואה".
מן הכלל אל הפרט, לענייננו:
-
במקרה דנן ובנסיבות שפורטו לעיל, הוכח בפני כי המנוח שכח אודות דבר קיומה של הצוואה, ואפרט טעמיי לכך:
-
ראשית, לא ניתן להתעלם מכך שטענה זו לא קיימת בדין, הטענה נטענה על ידי המשיבים לא כעובדה ידועה אלא כהשערה, וזאת כתמיכה לחיזוק הטענות באשר להשפעה בלתי הוגנת.
-
שנית, בניגוד למשיבים שהודו כי לא ידעו דבר אודות עצם קיומה של הצוואה, העידה המבקשת כי המנוח עדכן אותה על קיום הצוואה משנת 2011, ואף הפקיד בידיה עותק מהצוואה (ר' תצהיר המבקשת שצורף לבקשתה לביטול צו הירושה).
-
שלישית, במסגרת חקירתה נשאלה המבקשת, באשר לאזכור הצוואה בהליך בביהמ"ש השלום שביטל הסכם מתנה לדירה המצויינת גם בצוואת המנוח אותה לטענה מתכוון להוריש לה, וזו ענתה כדלקמן: " לשאלת ביהמ"ש בהליך של ביטול המתנה הזכרת את הצוואה? אני משיבה שהזכרתי בזמן שלא נרשם לפרוטוקול ואמרו לי למה להזכיר את זה הוא לא מת. XXX דיבר את זה אני אמרתי". ובהמשך "לשאלת ביהמ"ש האם בכתבי הטענות בתצהירים או בכל מסמך אחר שהוגש לביהמ"ש בהליך הביטול הועלה עניין הצוואה, אני משיבה שבגישור שהיינו בעומר גם שם הצוואה וההסכם ממון דיברנו בינינו, בכתבי הטענות לא היה כתוב אני הייתי בלי עו"ד בגישור".
-
רביעית, יתכן והמנוח בגילו המופלג עת החל בהליך ביטול הסכם המתנה מול המבקשת, עת היה בן 89 שנים, שכח מהצוואה אותה ערך בשנת 2011, שכן לו היה הדבר עולה במסגרת ההליך המשפטי כשהוא צלול ולנוכח היריבות בינו לבין המבקשת, היה מבטלה ככל וידע שלא עשה כן לפני, ואם זכר דבר עריכת הצוואה.
לטעמי אין זה משנה אם המנוח שכח או לא שכח בדבר עריכת הצוואה שהרי בהליך שנוהל בשנת 2015 הביע סלידתו המוגמרת מיחסיו עם המנוחה, תיארה כאחת שניצלה אותו וכמי שעשקה את רכושו, ופעל בכל תוקף לביטול הסכם המתנה שבמסגרתו העביר למבקשת את הדירה שברחוב XXX. אני סבור כי, המנוח אשר פעל בכל תוקף לביטול הסכם המתנה במסגרתו העביר למבקשת את הדירה לא ירצה להוריש לה את אותה הדירה אותה כפי שציווה להוריש לה במסגרת צוואה שנערכה 4 שנים לפני כן, כך שהסבירות כי שכח מהצוואה היא גבוהה במכלול הנסיבות שהונחו בפני.
אוסיף ואומר, כי דברי המנוח עצמו כפי שהובאו המסגרת פרוטוקול הדיון בבית המשפט השלום במסגרת ההליך שניהל המנוח לביטל הסכם המתנה למול המבקשת, מהווים בעיני ראיה חזקה ושופכים אור באשר לכוונות המנוח באשר שיעשה בדירתו וכן באשר ליחסיו עם המבקשת. משכך בין היתר אני נוטה לקבל את התנגדות המשיבים לצוואה וכן לאשר את צו הירושה בעניינם.
-
כאמור בעמ"ש (ת"א) 55729-10-12, המקרים הבודדים מאד בהם בתי המשפט נטו לקבל את טענת הצוואה שנשתכחה היו מקרים בהם אדם ערך צוואה וברבות השנים חל שינוי מהותי בחייו ובמצבו המשפחתי, כך הם פני הדברים בענייננו.
-
במקרה דנן, המנוח ערך את הצוואה כ-4 שנים בטרם פעל לביטול הסכם המתנה בה אוזכרה דירתו. אין חולק כי יחסיו של המנוח עם המבקשת לה ציווה את רכושו במסגרת הצוואה היו כפי גרסתו בשנת 2015 יחסים עכורים בעוד שלדברי המנוח המבקשת ניצלה ועשקה אותו, וטען כי כלל לא היו בני זוג או פועל יוצא מכך.
"בכל התקופה היא ניצלה אותי, את הבדידות שלי, נתתי לה בלי שום כוונה, בלי שום דבר, היה לי כסף שעבדתי בשבילו 70 שנה וחסכתי, לא הייתי מעולם איש מליין... מה שהיא עשתה זה היה באמת עושק. מילה מתאימה".
לשונה הפשוטה של הצוואה אינה עונה על רצון ואומד דעת המנוח למרות שלכאורה הוראותיה ברורות, כך אני למד מההליך שנוהל בשנת 2015 ומתוצאות ההליך. אין זה משנה אם הצוואה נשתכחה או אם לאו. אין כל הגיון כי המנוח יצווה את כלל רכושו למבקשת ומספר שנים לאחר מכם ינהל מלחמת חורמה כנגדה לעניין רכושו שהעביר לה במתנה, עניין אשר היה כרוך במשאבים ותשומות רבות, ולא ינקוט בפעולה פשוטה כגון ביטול צוואה, עניין אשר לא כרוך באותן התשומות אותן הקדיש המנוח לביטול הסכם המתנה.
התעלמות מדברי המנוח כפי שהובאו במסגרת ההליך בבית המשפט השלום וכפי שפורטו בפסק דין זה, מהנסיבות המיוחדות במסגרתן נקבע כי המנוח והמבקשת כלל לא היו בני זוג, כי המנוח היה בגיל גבורות עת ניהל ההליך למול המבקשת כאשר בסופו של ההליך איבד את כשירותו המשפטית ומונה לו אפוטרופוס לדין, תביא בעיני לעיוות בלתי סביר של רצון המנוח ולתחושה של פגיעה קשה בתחושת הצדק, וכי אלו בדיוק המקרים שעל בית המשפט לבחון הדברים לעומקם וליתן לדברי המנוח ורצונו הביטוי וכפי שאלו עולים מהעובדות שבפני בית המשפט.
סוף דבר:
-
אשר על כן, מכל הטעמים שפורטו לעיל – אני מורה כדלקמן:
-
ההתנגדות שהוגשה לקיום צוואת המנוח– מתקבלת;
-
הבקשה לביטול צו הירושה שהוגשה על ידי המבקשת – נדחית.
-
ניתן בזאת תוקף לצו ירושה שניתן בעניין עזבון המנוח. ניתן להגיש פסיקתא לחתימתי.
-
לאור התוצאה אליה הגעתי, אני מורה כי המבקשת תשלם למשיבים את הוצאות ההליך בסך 30,000 ₪ בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לידיה שאם לא כן – יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית ממועד החיוב ועד התשלום בפועל.
-
המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים ותסגור את כל התיקים.
ניתן היום, כ"ה סיוון תשפ"ד, 01 יולי 2024, בהעדר הצדדים.