לפניי תביעה כספית על סך 543,816 ₪ אשר הוגשה במקורה כתביעה לפיצוי מעיזבון.
-
גב' מ.י ז"ל (להלן: "המנוחה") ומר ס.י ז"ל (להלן: "המנוח") (להלן: יקראו יחדיו "המנוחים") היו ברי רשות של נחלה ___ (להלן: "הנחלה").
-
ביום 24.8.99 ערכו המנוחים צוואה הדדית נוטריונית (להלן: "הצוואה").
-
הנהנים מהצוואה הם ארבעת ילדי המנוחים (להלן: "ארבעת הילדים"):
מר א.י (להלן: "א'" ו/או "התובע")
מר ז.י (להלן: " ז" ו/או "נתבע 1 ")
מר י.י (להלן: "י'" ו/או "נתבע 2")
הגב' נ.א (להלן: "נ'")
-
בצוואה קבעו המנוחים כי כל רכושם יתחלק בין ארבעת הילדים, כאשר הצוואה בנויה מסעיפים בהם מורישים המנוחים נכסים משותפים בחלקים שווים לארבעת הילדים ומסעיפים בהם מורישים המנוחים נכסים מסוימים לכל אחד מארבעת הילדים בנפרד כדלהלן:
ס' 7 לצוואה יוחד לנכסים אותם ציוו המנוחים לנ',
ס' 9 לצוואה יוחד לנכסים אותם ציוו המנוחים לנתבע 1,
ס' 10 לצוואה יוחד לנכסים אותם ציוו המנוחים לתובע,
ס' 11 לצוואה יוחד לנכסים אותם ציוו המנוחים לנתבע 2.
-
מפאת חשיבות הדברים, אביא להלן את הסעיפים הרלוונטיים מן הצוואה:
ס' 10 (ב)
"כמו כן הננו מצווים לבננו א' את חצי הסככה בחלקו התחתון של משק __, ואת שטח האדמה עליה בנויה חצי הסככה לפי תרשימי המפה שאנו מצרפים לזה, לרבות סוללות העופות וכן העופות החיים שיש בלול ואת זכויות וחובות ההפעלה של הענף לול העופות, מטעם אגודת _____" (להלן: "סעיף נכסי התובע").
ס' 17
"כל הכספים שיש לנו בבנקים או בכל מוסד אחר יחולקו לארבעת ילדנו בחלקים שווים "
(להלן: "סעיף הבנקים").
ס' 21 (א)
"אם מסיבה כלשהי אי אפשר יהיה להעניק לאחד מילדנו את מה שציווינו עפ"י הצוואה, למעט הרכוש המפורט בסעיף 9ג' כי אז מבצע הצוואה יקבע בעזרת שמאי את שוויו של הנכס שהיה בדעתנו לתת לאותו ילד רק מרכושנו המוזכר בסעיף 8 וסעיף 13 יועבר כפיצוי בהזדמנות הראשונה וללא דיחוי ולפי בחירתו של הילד בלבד נכס אחר באותו השווי של הנכס המוזכר לעיל, וזאת כדי למנוע קיפוח של אחד הילדים ושכל ילד יקבל את חלקו שווה עד כמה שניתן, למעט הרכוש המפורט בסעיף 9ג'"
(להלן: "סעיף הפיצוי")
-
המנוח הלך לבית עולמו ביום 8.10.01.
-
ברבות השנים, מצבה הבריאותי של המנוחה התדרדר והיא הפכה לסיעודית. ביום 27.11.08 ניתן צו מינוי אפוטרופוס לקרן לטיפול בחסויים (להלן: "הקרן") לשמש כאפוטרופוס על רכושה של המנוחה וזאת במקום צו מינוי קודם שניתן ל"ירדנה נלמן שירותי אפוטרופסות" ביום 10.6.07.
-
ביום 6.6.11 הגישה הקרן בקשה לביהמ"ש לאפשר לה מכירת זכויות מקרקעין של המנוחה בדירה בפתח תקוה הידועה גם כגוש___ חלקה ___ תת חלקה ___ (להלן: "הדירה") לצורך תשלום חובות כספיים שהיו למנוחה בסכומים נכבדים, וזאת מאחר ולמנוחה לא היו מקורות כספיים אחרים שהיה ביכולתם לסייע בפירעון החובות ראו: בקשה מס' 5 בתיק אפ' 265/97 (להלן: "הבקשה").
-
בתגובה לבקשה הודיעו ארבעת הילדים על התנגדותם למכירת הזכויות בדירה, בין היתר, מאחר וסברו שניתן למכור את זכויות "מכסת הביצים" שבמשק במקום הדירה, תוך שהם הדגישו כי :
"אין זה מההיגיון הכלכלי הבריא, למכור את הנכס דירת גג הנמצאת ___ בפתח תקוה מאחר ונכס נדלני זה מניב שכירות חודשית כ- 4,400 ₪ וכן מניב עליה של 20% בשנה מערכו, עקב עליית הנדל"ן לתקופה זו"
ראו: תגובה מיום 10.7.11 בתיק אפ' 265/97.
-
ביום 7.12.11 נערך דיון במסגרת תיק א"פ 265/97 בו ניתנה החלטה כי "היה ובחודש ינואר 2013 ישארו חובות לחסויה ללא מקורות מימון, אני מתיר לקרן למכור את מכסת הביצים בכפוף לאישורים הדרושים".
-
ביום 7.3.13 שלח התובע בשמו ובשם אחיו מכתב לקרן בדבר הסכמה למכירת "מכסת הביצים".
-
ביום 18.4.13 מכרה הקרן את "מכסת הביצים" תמורת סך של 543,816 ₪ (להלן: "כספי התמורה") על מנת לכסות את חובותיה של המנוחה.
-
יתרת כספי התמורה הופקדו בחשבון הבנק של המנחה ולאחר פטירתה חולקו באופן שווה בין ארבעת הילדים.
הערה מקדמית
-
התובענה הוגשה במקור, כנגד נתבעים 1-2 וכנגד נ' והקרן ואולם בעקבות בקשה שהגישה נ' למחיקתה כנתבעת נוכח הסכמתה המוצהרת עם כל טיעוני התובע, ניתנה ביום 28.12.19 החלטה המורה על מחיקתה מהתביעה.
-
לאחר שהקרן הביאה לידיעת בית המשפט כי סמכויותיה פקעו עם מות המנוחה, ביום 30.12.18 ניתנה החלטה המורה על מחיקת הקרן מהתביעה.
עיקר טענות התובע
-
"מכסת הביצים" הינו נכס נפרד הניתן להורשה.
-
המנוחים ציוו לתובע את מכסת הביצים במסגרת סעיף נכסי התובע.
-
בעקבות מכירת הקרן את מכסת הביצים בחיי המנוחה, התובע לא יכול לרשת את הזכויות שציוו לו המנוחים בהתאם להוראות הצוואה.
-
סעיף הפיצוי נועד להבטיח כי כל אחד מארבעת הילדים, יקבל את מנתו בחלקו המסוים בהתאם לצוואה לאחר שהמנוחים צפו מצב לפיו נכס מסוים לא ניתן יהיה למימוש.
-
בהתאם לסעיף הפיצוי, זכאי התובע לפיצוי בגין כספי התמורה שהתקבלו ממכירת מכסת הביצים.
-
בהתאם לסעיף הפיצוי, זכאי התובע לקבל את שווי "מכסת הביצים" מהנכסים המשותפים שפורטו בס' 8 ו- 13 לצוואה, כפי שייקבע על ידי שמאי.
-
הנכסים שבס' 8 ו- 13 לצוואה המהווים כאמור את הנכסים המיועדים לפיצוי, עדיין לא חולקו ולא מומשו.
-
על פי חוות דעת שמאית המצויה בידי התובע, שווי הזכויות המצוינות בס' 13 לצוואה הינו 105,175 ₪, כך שלאחר העברת מלוא הזכויות ברכוש הקיים בס' 13 לצוואה, יהיה זכאי התובע ליתרת פיצוי בסך של 438,641 ₪.
-
את יתרת הפיצוי זכאי התובע לקבל על ידי הגדלת חלקו היחסי באחוזים מתוך הרכוש המשותף המפורט בס' 8 לצוואה, הוא המקרקעין הידועים כגוש ___חלקה ___ (להלן: "מגרש בפתח-תקוה") וזאת בהתאם לקביעתו של שמאי .
-
יש למנות שמאי מטעם בית המשפט אשר יקבע את שווי חלקו של התובע מתוך המגרש בפתח תקוה.
עיקר טענות נתבע 1
-
הנתבע 1, חולק על פרשנות התובע את סעיף הפיצוי.
-
הפרשנות הראויה לסעיף הפיצוי היא כי במידה ויש נכס שמצוי לאחר פטירת המנוחים אך משום מה לא ניתן לחלקו לאחד מארבעת הילדים, בהתאם לצוואה, אזי יחולו הוראות הסעיף.
-
סעיף הפיצוי לא נועד לפצות ביחס לנכס אשר נמכר כבר בחיי המנוחה והוצא ממצבת העיזבון כמו "מכסת הביצים".
-
עתירת התובע לקבל עתה את מלוא סכום הרכישה, ועוד משוערכת ממועד מכירת "מכסת הביצים", פוגעת בזכויות נתבעים 1-2 ונ' שהרי לולא הייתה נמכרת "מכסת הביצים" בחיי המנוחה, עם פטירתה, החוב היה נותר לסילוק על ידי כל היורשים. התובע מבקש למעשה להתנער מכיסוי חובותיה של המנוחה.
-
למעט המגרש בפתח תקווה, כל זכויות המנוחים הם מכוח זכויות בר רשות בלבד שהיה להם בנכסים שפורטו בסעיפים 8-13 לצוואה – נכסים שלא ניתן לצוות ללא מעורבותו, הסכמתו ותנאיו של מנהל מקרקעי ישראל שהוא הבעלים של הנכסים הללו.
-
היעתרות לתביעה עלולה ליצור מצב שהתובע יקבל את התמורה בעבור "מכסת הביצים" שנמכרה עוד בחיי המנוחה ואילו יתר הילדים לא יקבלו את חלקם בהתאם לצוואה שהרי לא ניתן יהיה לחלק ולצוות זכויות בר רשות.
עיקר טענות נתבע 2
-
מטרת התובע לעשות עושר ולא במשפט תוך הסתמכות מלאכותית על נושא שולי בצוואה שמתייחס ל"מכסת ביצים".
-
גם אם ייקבע כי לתובע זכות כלשהיא לרשת את הסכום שהתקבל ממכירת מכסת הביצים, לא קמה לו הזכות לקבוע בגין איזה נכס ייפרע.
-
התובע פועל בחוסר תום לב קיצוני ומבקש לנכס לעצמו זכויות בנכס שלא הוקנה לו, על חשבון יתר הנתבעים.
-
בצוואה הקנו המנוחים לארבעת הילדים זכויות, בין היתר במגרש בפתח- תקוה ובנחלה.
-
בכל הנוגע לזכויות במגרש בפתח תקוה, התעורר צורך דחוף לרישום הזכויות נוכח קיומם של שותפים זרים, אשר הודיעו כי משלא יימצא פתרון בזמן הקרוב, יאלצו להגיש הליכי פירוק שיתוף.
-
בכל הנוגע לזכויות בנחלה, לא ניתן באורח טכני לרשום את הזכויות ו/או חלקי הזכויות באורח פרטני.
-
יש לפעול לביצוע פירוק השיתוף בזכויות שהוקנו לתובע ולנתבע 2 בנחלה ואולם התובע מסרב לשתף פעולה בנושא ומכשיל כל פעולה לקידום רצון המנוחים.
הערה דיונית
-
ביום בו הוגשה התובענה שלפניי, הגישה נ' תובענה במסגרתה עתרה לרישום הנכס המסוים שהמנוחים ציוו על שמה ראו: ת"ע 34613-10-18 (להלן: "התובענה של נ'").
-
ביום 27.12.18, בהתאם לבקשה משותפת שהגישו התובע ונ', ניתנה החלטה המורה על איחוד שתי התובענות.
-
ביום 12.6.19 הגישו ארבעת הילדים בקשה למתן תוקף של החלטה להסכמות אליהן הגיעו (להלן: "הסכמות הצדדים").
-
בהתאם להסכמות הצדדים שקיבלו תוקף של החלטה, התובענה של נ' נסגרה והסוגיה של פרשנות הצוואה, בכל הנוגע ל"מכסת הביצים", נותרה להכרעת בית המשפט.
גדרי המחלוקת
-
לשם הנוחות, אפרט להלן את גדרי המחלוקת בין הצדדים:
מחלוקת ראשונה, האם ציוו המנוחים במסגרת סעיף נכסי התובע את מכסת הביצים לתובע.
מחלוקת שנייה, ככל שיקבע כי המנוחים אכן ציוו את מכסת הביצים לתובע, האם במסגרת סעיף הפיצוי זכאי התובע לתמורה הכספית שהתקבלה ממכירת מכסת הביצים משעה שמכסה זו נמכרה עוד בחיי המנוחה.
דיון והכרעה
-
לאחר עיון בעמדות הצדדים ובמכלול הראיות, הגעתי למסקנה כי דין התובענה להתקבל כפי שיפורט ויבואר להלן.
-
עקרון העל בדיני ירושה הוא כי יש לכבד את רצון המת ראו: ע"א 724/87 גולד נ' גולד, פ"ד מח(1), 28,22 (1993) וכי על בית המשפט לעשות מאמץ פרשני להגשים את כוונתו האמיתית של המצוה, אומד דעתו, באופן המייחד אותו מכללי הפרשנות ביחס לטקסטים אחרים (למשל, חוק או חוזה) ראו: ע"א 1900/96 טלמצ'יו נ' האפוטרופוס הכללי, פ"ד נג(2) 817, 826, (1999). על רקע עיקרון על זה, תדון ותוכרע התביעה שלפניי.
-
סעיף 54 לחוק הירושה תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה") קובע כי :
"מפרשים צוואה לפי אומד דעתו של המצווה כפי שהיא משתמעת מתוך הצוואה ובמידה שאינה משתמעת מתוכה – כפי שהיא משתמעת מתוך הנסיבות".
-
מלשון החוק למדים אנו כי קיים מדרג דו-שלבי בין שני חלקי הסעיף. בשלב ראשון על בית המשפט לבדוק אם ניתן לאתר אומד דעתו של המצווה מתוך לשון הצוואה והוראותיה, ורק אם בית המשפט מגיע למסקנה כי הדבר אינו אפשרי, יפנה בית המשפט בשלב השני לבחון את הנסיבות החיצוניות.
-
משכך, במקרים בהם לשון הצוואה ברורה ומשקפת היטב את אומד דעת המצווה, אין לתור עוד אחריו ולחפשו מחוץ למילות הצוואה ראו: עמ"ש (חי') 46047-04-17 מ' נ' נ' [פורסם בנבו] (פס"ד מיום 5.2.2019).
-
"תורת שני השלבים" כמפורט לעיל, נקבעה כהלכה לעניין פרשנות הצוואה בפסקי דין רבים, כשהידוע שבהם הינו ע"א 239/89 שורש נ' גלילי (16.3.1992) [פורסם בנבו]. "תורת שני השלבים" והלכת שורש היו לדרך המקובלת לפרשנות צוואה שעליה התבססו בתי המשפט בפסיקתם במהלך השנים.
-
ע"א 1900/96 טלמצ'יו נ' האפוטרופוס הכללי, (12.5.1999)[פורסם בנבו] העמיד בספק את תוקפה של "תורת שני השלבים" והלכת שורש והציג את שיטת הפרשנות ה"חד שלבית" במסגרתה רשאי הפרשן לפנות לנסיבות החיצוניות באופן חופשי, ללא מגבלות פורמאליות, גם כאשר לשון הטקסט המשפטי ברורה ראו: ש. שוחט , מ. גולדברג, י. פלומין, דיני ירושה ועזבון, הוצאת סדן, מהודה שישית, תשס"ה 2005 בע"מ 127-133.
-
עוד נקבע לא אחת בהלכה הפסוקה כי יש לפרש צוואה בזהירות רבה, כך שרצון המצווה כפי שעולה מלשון הצוואה – לא ייפגע.
"כידוע, צוואה היא מסמך פורמאלי, ואם ברור מתוכה שהיא משקפת את רצונו של המנוח בעת כתיבתה, אין בית המשפט רשאי ליטול היתר לעצמו לכתוב למנוח צוואה חדשה, אך משום שהוא סבור שלפי אומד דעתו של בית המשפט היה המנוח כותב צוואה אחרת לו שקל את המצב מחדש במועד מאוחר יותר".
ראו : ע"א5654/92 בורשטיין נגד מסר, (29.4.1996 ([פורסם בנבו].
-
הדברים נכונים ביתר שאת עת עסקינן, כבענייננו, בצוואה משותפת והדדית בה יש להתחשב – שעה שמפרשים את הוראות הצוואה – באומד הדעת המשותף של המצווים כולם ראו : ע"א 490/99 הקדש מנחם ובלומה אטינגר נגריה אבן טוב ואח', פ"ד נז(5) 145, 156) (פורסם בנבו 1.5.03).
דיון במחלוקת הראשונה
-
בפסיקה נקבע כי, מכסת ביצים (המכסה לגידול מטילות ביצים למאכל), היא זכות כלכלית נפרדת ממשק ובתור שכזו ניתנת להורשה ראו: בע"מ 4937/11 ניסים עמרם נ' משה עמרם (פורסם בנבו 2.7.12)
-
לטענת התובע, שימוש המנוחים במסגרת סעיף נכסי התובע, בביטוי "זכויות וחובות ההפעלה של ענף הלול" מלמדת בהכרח על כוונתם להוריש לו את מכסת הביצים, כפי שהעיד בחקירתו:
" מכסת הביצים היא תחת המילים ואת זכויות וחובות ההפעלה של ענף הלול והעופות. בלי מיכסת ביצים אתה לא יכול להפעיל את ענף הלול. הפרשנות אין בה מחלוקת כל מושבניק יודע שכדי להפעיל את הלול צריך מכסת ביצים" ראו: עדות התובע פרוט' עמ' 9 ש' 33-35.
-
דין טענת התובע להתקבל.
-
על הגדרת המונח "מכסת ביצים" ניתן ללמוד מהוראות החוק הספציפי העוסק בענף הלול חוק המועצה לענף הלול (ייצור ושיווק) התשכ"ד-1963 (להלן: "החוק") מתוקפו קמה המועצה לענף הלול הממונה על הסדרת תחום משק העופות בישראל.
סעיף 35 (א) לחוק קובע כי:
" ... לא ייצר אדם ביצים, ביצי דגירה או בשר עוף ולא ישווקם, אלא אם נקבעה לו מכסה אישית לייצור או לשיווק אותה תוצרת ..."
משמעות הסעיף היא כי גידול מטילות על ידי מי שאינו בעל מכסה או ייצור ביצי מאכל מעבר למכסה מהווה הפרה של החוק.
-
המחוקק, באמצעות החוק, קבע למעשה את הזכויות והחובות המוטלות על מי שמעוניין להפעיל לול לעופות הטלה. למשל, למפעיל לול לעופות הטלה קמה החובה להיות בעל "תעודת מגדל" ראו: סעיף 10 (ג) לכללי המועצה לענף הלול (מכסות לייצור ביצי מאכל לשיווק בשנת 2002) התשס"ב-2002, לצד הזכות לקבל מכסה אישית לייצר את תוצרת הלול.
-
המנוחים אשר לגביהם אין מחלוקת כי הפעילו לול עופות להטלה ראו: עדות נתבע 1 פרוט' עמ' 11 ש' 21-31, והיו בעלי תעודת מגדל ראו: נספח 4 לסיכומי התובע ציוו לתובע, במסגרת סעיף נכסי התובע :
-
את "סוללות העופות" - כלובי סוללה המהווים את הצורה הנפוצה ביותר לגידול תרנגולות בתעשיית הביצים.
-
את "העופות החיים" – העופות המטילות.
-
את "זכויות ההפעלה של ענף הלול" –אותה מכסה אישית שהוענקה להם על ידי המועצה לענף הלול לייצר את ביצי המאכל.
-
גרסת נתבע 2 כי "מכסת הביצים זה משק" ראו: פרוט' עמ' 14 ש' 19 וכי "במקור מכסת הביצים הייתה נלווית לזכויות במשק ואולם במהלך התקופה משתנות הזכויות הנלוות והדבר לא פוגע בעצם הקנית הזכויות במשק" ראו: ס' 2 לכתב ההגנה של נתבע 2 סותרת את האופן בו מנוסח סעיף נכסי התובע בו נעשתה הפרדה בין המשק ללול תוך הדגשה "לרבות....זכויות וחובות ההפעלה של ענף לול העופות" ואינה מתיישבת עם התשתית העובדתית לפיה מכסת הביצים נסחרה בתחילה כנכס שהושכר ראו: נספח 3 לסיכומי התובע.
-
יוצא אפוא כי הוראת הצוואה שציוותה לתובע, בין היתר, את זכויות ההפעלה של ענף הלול, התייחסה לאותה מכסה אישית לייצור ביצי מאכל שנקבעה למנוחים על ידי מועצת הלול.
-
הנסיבות החיצוניות מחזקות אף הן את פירוש לשון הצוואה, כאמור לעיל, שכן אף הנתבעים עצמם במסגרת חקירתם העידו על כך.
עדות נתבע 1
"ש. מכסת הביצים היא חלק מהדברים שצריכים כדי להפעיל את הלול?
ת. ודאי."
(ראו: פרוט' עמי 11 ש' 30-31).
עדות נתבע 2
"ש. כדי לגדל להקת מטילות צריך מכסת ביצים?
ת. כן.
ש. זה יהיה נכון להגיד שמכסת ביצים זה חלק מהזכויות והחובות שצריך לצורך הפעלת
לול?
ת. כן אבל לא חלק מהמשק..."
(ראו: פרוט' עמ' 13 ש' 31-33 עמ' 14 ש' 1 ).
-
הודאת הנתבעים כי משמעות זכות הפעלת לול הינה מכסת ביצים "כמאה עדים דמי" ראו: תמ"ש (ת"א) 54490/09 מיום 11.6.12 (פורסם בנבו).
-
הדברים נכונים ביתר שאת עת נ' הצהירה כי המנוחים ציוו לתובע את מכסת הביצים במסגרת הוראת סעיף נכסי התובע ראו: בקשת נעמי להימחק מהתביעה נספח 8 לסיכומי התובע ועת נתבע 1 טוען בסיכומיו כי "אין חולק כי אם במועד פטירתה של המנוחה אכן הייתה קיימת מכסת ביצים, המבקש היה זכאי לה" ראו: ס' 2 לסיכומי נתבע 1.
-
מכל האמור לעיל, יש לקבוע כי על אף שהמנוחים לא עשו שימוש במונח "מכסת ביצים" במסגרת הוראת סעיף נכסי התובע ובחרו בביטוי "זכויות הפעלה של ענף לול העופות" כוונתם הייתה ברורה וחד משמעית - להוריש לתובע את אותה מכסה אישית שהוענקה להם על ידי המועצה לענף הלול לייצר את ביצי המאכל.
דיון במחלוקת השנייה
-
התובע טוען כי המנוחים צפו מצב שבו חלק מהנכסים המסוימים שציוו לילדיהם, לא יהיו ניתנים למימוש לאחר מותם ועל כן הוסיפו את סעיף הפיצוי במטרה להבטיח פיצוי של אותו הנכס, מהנכסים המשותפים שציוו ראו: ס' 49 לסיכומי התובע; דברי ב"כ התובע פרוט' עמ' 6 ש' 17-19.
-
נתבע 2 לא סתר בכתב הגנתו את טענת התובע בכל הנוגע לסעיף הפיצוי והעיד כי "אני לא עו"ד כדי להסביר" ראו: פרוט' עמ' 14 ש' 23. בסיכומים טען כי אין התובע זכאי לתמורה ו/או לפיצוי בגין מכסת הביצים שכן הנכס לא הוקנה לו ראו: ס' 10 לסיכומי נתבע 2.
-
יש לדחות את טענת נתבע 2 הן בהיותה טענה שאינה אלא הרחבה אסורה ראו: ע"א 9118/06 שנרום בע''מ נ' קליל תעשיות בע''מ (נבו) והן לגופה משעה שקבעתי כי המנוחים הורישו לתובע במסגרת סעיף נכסי התובע, את מכסת הביצים.
-
נתבע 1 טוען כי כוונת המנוחים בסעיף הפיצוי היה להבטיח מנגנון שיפצה כל אחד מארבעת הילדים בגין נכס שציוו לו בצוואה, המצוי בעיזבון ושלא ניתן למימוש, המנוחים לא התכוונו לפצות על נכס שהוצא ממצבת העיזבון עוד בחייהם ראו: ס' 10 לכתב ההגנה של נתבע 1; ס' 2 לסיכומי נתבע 1; ס' 7 לסיכומי נתבע 1. ב"כ נתבע 1 סיכם טענה זו באמירה כי "מחלקים עיזבון מה שיש לא מה שאין" ראו: פרוט' עמ' 7 ש' 10.
נתבע 1 מבקש לבסס את טענתו, בין היתר על סעיף 51 (א) לחוק הירושה הקובע כי:
"(א) ציווה המצווה נכס מסויים, יזכה בו הזוכה כמות שהיה הנכס במות המצווה".
-
ער אני לכלל הידוע כי אין אדם יכול להוריש יותר ממה שיש לו ראו: בע"ם 3872/14 פלונית נ' פלוני, (8.9.2014) [פורסם בנבו] ואולם סבורני כי באמצעות סעיף הפיצוי ביקשו המנוחים בצוואה להתגבר על הכלל.
-
הוראות סעיף הפיצוי ברורות ואינן משתמעות לשתי פנים; עיון בלשון הוראות הסעיף מלמד ברורות על רצון המנוחים למנוע קיפוח באמצעות הבטחה כי "כל ילד יקבל את חלקו שווה עד כמה שניתן".
-
אין לקבל את טענת נתבע 1 בעדותו כי יש לפרש את סעיף הפיצוי כמתייחס ל"רכוש נדלני בלבד" ראו: פרוט' עמ' 12 ש' 12 ש' 17 שכן לשון הסעיף מראה היפוכו של דבר – המנוחים ביקשו להבטיח פיצוי בעבור אותם נכסים מסויימים שציוו לכל ילד במסגרת סעיף נפרד שיוחד בצוואה לכל אחד מארבעת הילדים ועל כן ברישא של סעיף הפיצוי מתוארים הנכסים כ"מה שציווינו עפ"י הצוואה" ו"הנכס שהיה בדעתנו לתת לאותו הילד".
-
כוונת המנוחים אף נלמדת עת קבעו הם במסגרת סעיף הפיצוי מנגנון טכני ולפיו במקרה בו אחד מארבעת הילדים לא יקבל את מה שציוו לו על פי הצוואה, כי אז תיערך שומה של שוויו של אותו הנכס ואותו הילד יפוצה, על פי בחירתו, מהנכסים בהזדמנות הראשונה ללא דיחוי.
-
מכל האמור לעיל עולה כי במסגרת סעיף הפיצוי ביקשו המנוחים לוודא כי כל רכושם יתחלק באופן שווה בין ארבעת הילדים. החלת סעיף הפיצוי על אותו נכס מסויים שהורישו המנוחים לתובע - מכסת הביצים, ישקף את רצון המנוחים למנוע קיפוח בין ארבעת הילדים.
כספי התמורה
-
ביום 18.4.13 מכרה הקרן את "מכסת הביצים" תמורת סך של 543,816 ₪ כאשר בין הצדדים אין מחלוקת שמהתמורה פרעה הקרן את חובות המנוחה ויתרת כספי התמורה הופקדו בחשבון הבנק של המנוחה.
-
התובע טוען כי הוא זכאי בגין מכירת מכסת הביצים לסך של 543,816 ₪ בתוספת ריבית והצמדה מיום פטירת המנוחה ועד לתשלום המלא בפועל.
-
לטענת נתבע 1 תביעתו של התובע, הן בבחינת דרישת מלוא התמורה והן בדבר שערוך הכספים , לוקה בחוסר תום לב מובהק שיש בה להביא לפגיעה בשוויון בין היורשים, תוך שידו של התובע תהא על העליונה שהרי לולא הייתה נמכרת מכסת הביצים בחיי המנוחה, לכל הדעות היה נותר חוב שהיה על כל היורשים לסלק עם פטירתה ראו: ס' 16 לסיכומי נתבע 1.
-
לאחר שהתחקתי אחר רצון המנוחה למנוע קיפוח בין ארבעת הילדים, סבורני כי הצדק עם נתבע 1 שכן משמעות חלוקה שוויונית בין ארבעת הילדים אינה נעצרת בחלוקה שוויונית של הרכוש אלא ממשיכה היא אף לחלוקה שוויונית גם של החובות.
-
לאור האמור לעיל אני קובע כי התובע זכאי לפיצוי בגין מכירת מכסת הביצים.
-
סכום הפיצוי יחושב על פי הסכום שהתקבל ממכירת מכסת הביצים, קרי 543,816 ₪ בהפחתת 25% מהסכום ששולם ע"י הקרן בגין פירעון חובות המנוחה בחייה בהפחתת הסכום אותו קיבל התובע בעקבות החלטת בית המשפט מיום 1.11.17 בתיק א"פ 34886-03-16 בה נקבע בין היתר כי "לאחר תשלום שכר הטרחה מהסכום שנותר בחשבון הנאמנות, תחלק מנהלת העיזבון את יתרת הכספים שנותרה בחשבון , בין ארבעת היורשים באופן שווה בהתאם להוראת סעיף 17 לצוואה" ראו: נספח 5 לסיכומי התובע.
-
לא מצאתי לקבל את טענת התובע בכל הנוגע להוספת ריבית והצמדה שכן מטרת שני רכיבים אלה, היא למנוע התעשרות שלא כדין של מי שהחזיק בכסף על חשבון הצד הניטל ראו: תאק (ראשל"צ) 53264-12-11 מינודורכת יעקב זאדה נ' עירית רחובות 27.9.12 (פורסם בנבו).
-
בענייננו כספי התמורה שימשו לפירעון חובות שהיו למנוחה והיתרה כאמור התחלקה בין ארבעת הילדים, ללמדנו שהנתבעים לא התעשרו על חשבון התובע.
הוראות אופרטיביות
-
אני מורה לצדדים לפצות את התובע על פי התחשיב המפורט בסעיף 79 בפסק הדין כאשר התשלום יתבצע בהתאם לס' 2.2 להסכמות הצדדים, הקובע כי:
" ככל שבית המשפט יפסוק כי המבקש 1 זכאי לפיצוי, אזי מוסכם כי תחילה יקבל המבקש 1 את הפיצוי באמצעות זכויות בחלקה ג', אשר שוויה יקבע על ידי שמאי שימונה על ידי בית המשפט. ככל שלא יהיה בשווי חלקה ג' כדי לכסות את הכספים שייפסקו לטובת מבקש 1, אזי יישא כל אחד מהצדדים את חלקו בפיצוי המגיע למבקש 1 וזאת בסכום ובשיעור שיקבע על ידי בית המשפט".
-
לפני סיום יוער כי לא מצאתי בסיס לטענת הנתבעים כי התנהלות התובע, בכל הקשור להיותו זה שהציע לקרן לכסות את החובות ממכירת מכסת הביצים כמו גם הסכמתו כי הכספים שנותרו בחשבונה של המנוחה לאחר כיסוי החובות יתחלקו בין ארבעת הילדים מעידים כי אף התובע לא ראה במכסת הביצים נכס שיועד לו.
-
"האינטרס לקיים אחר רצון המצווה הוא האינטרס היחידי שיש להגן עליו ומפניו נדחים כל יתר האינטרסים, יהיו אשר יהיו" ראו: ת"ע (ת"א) 105350/09 י.ד נ' א.ב.ח (ניתן ביום 19.12.2011) פורסם בנבו).
-
התוצאה היא, אפוא, שהתובענה מתקבלת.
-
בהיעדר פירוט של הסכומים אותם יש להפחית מסכום הפיצוי, לא ניתן לקבוע את הסכום המדויק לו זכאי התובע - לשם חישוב הסכום, רשאי כל צד להגיש בתוך 15 יום, טיעון בכתב בצירוף מסמכים התומכים בטענתו.
-
הנתבעים יישאו בהוצאות משפט בסך של 30,000 ₪. סך זה ישולם בתוך 30 יום שאם לא כן, יישאו הפרשי ריבית והצמדה ממועד ביצוע התשלום ועד לתשלום המלא בפועל.
ניתן לפרסם בכפוף להשמטת כל פרט מזהה
ניתן היום, ב' תמוז תש"פ, 24 יוני 2020, בהעדר הצדדים.