פס"ד בתביעה כספית שהגיש אב כנגד אם ילדיו בגין ניכור הורי

לפניי תביעה נזיקית שהגיש אב כנגד אם ילדיו, לפיצוי כספי בגין נזקים שנגרמו לו, לטענתו, בשל התנהגות האם, התנהגות שלטענתו גרמה לנתק קשה בינו לבין ארבע בנותיו, מבין שמונת ילדי הצדדים, כפי שהיה עת הוגשה התביעה. בהמשך ותוך כדי ההליכים המשפטיים המקבילים, העמיק הקרע, כך שהנתק היה גם מצד שני ילדים נוספים.

התובע טען כי הנתק מילדיו נגרם כתוצאה ישירה מהתנהגות הנתבעת, אם הילדים, התנהגות שיש בה, לטענתו, משום ניכור הורי חמור.

התובע העמיד את תביעתו על סך של 500,000 ₪.

רקע

1. הצדדים שלפניי נישאו בשנת 1999 והם הורים לשמונה ילדים משותפים:

   א' ילידת יוני 1999.

   ב' ילידת מאי 2001.

   ג' יליד נובמבר 2002.

   ד' יליד יוני 2004.

   ה' ילידת ינואר 2006.

   ו' ילידת ינואר 2008 (המכונה: ==).

   ז' ילידת אוקטובר 2011.

   ח' יליד יולי 2013 (המכונה: ====).

    

2. בשנת 2015, או בסמוך לכך, נתגלע קרע בין הצדדים, אשר גרם להגשת תביעות הדדיות רבות (בין הצדדים התנהלו ומתנהלים 8 תיקים קשורים, בעניין הילדים, שהחלו כשכולם עוד היו קטינים, בענייני מזונות ובענייני רכוש).

    

3. למרבה הצער, במהלך השנים ועם פרוץ הסכסוך בין ההורים נפערה תהום, אשר חצתה את המשפחה לשניים: האם וחמש הבנות מצד אחד, יחד עם הבן הקטן, ח', שהיה פעוט בן שנתיים כשהחל הסכסוך; והאב עם שני הבנים הגדולים יותר, ג' ו-ד', מן הצד השני.

    

4. במצב הדברים שנוצר, וליתר דיוק שיצרו ההורים, סירבו הילדים ששהו עם כל אחד מההורים להיות בקשר מיטיב עם ההורה האחר.

    

5. במסגרת התיקים שעניינם קטינים (תמ"ש 9124-05-15 ו- 15902-06-15) הגישה האם ראשונה תביעה לקביעת משמורת הקטינים בידיה ואחריה הגיש האב את תביעתו למשמורת משותפת ולחילופין לקביעת המשמורת בידיו, למניעת המשך מה שכינה "שטיפת המוח וההסתה" שהחלו לטענתו, כבר אז.

    

6. במסגרת ההליכים האמורים, מינה בית המשפט מספר רב של גורמי מקצוע, לבחינת טובת הילדים ולמתן המלצות טיפוליות, מתוך כוונה "להציל את המשפחה".

   הביטוי "להציל את המשפחה" נועד על מנת להבהיר לצדדים כי בית המשפט התרשם, כבר אז, שהמצב של הקטינים הוא מדאיג וכי קיימים גורמי סיכון ביחס לכל אחד מהם, בעקבות ההתנהלות של ההורים, או מי מהם.

   לפיכך, התייחסתי לצורך "להציל" את הקטינים כמטרה ראשונה במעלה, במסגרת ההליכים שהתנהלו וגם תוך כדי הליך זה, אף על פי שמדובר, בסופו של דבר, בתביעה כספית.

   בצער רב יש לומר כי מטרה זו לא הושגה, חרף המאמצים הרבים שהושקעו בכך.

    

7. אעיר כי בשל ניסיונות אלו, "להציל את המשפחה", תיק זה התנהל לפניי במשך למעלה מארבע שנים, כאשר לעיתים אף היו הסכמות לעכב את בירור התביעה, לאחר שנראה היה כי הושג שיפור קל בקשר ומתוך תקווה שהדבר יימשך (כך למשל בהתאם להסכמות מיום 24.2.11).

   למרבה הצער, הליכים טיפוליים אלה לא הניבו תוצאות, ההליך נמשך ועתה בשלה העת להכריע בתביעה.

    

8. כאמור הנתק הקיים המשיך להעמיק ולהתרחב כך שכיום הוא בין האב לבין שישה מבין שמונת הילדים.

   בין לבין, נטען על ידי האם כי קיים נתק גם בינה לבין שני הילדים הנוספים של הצדדים, בשל התנהגות וניכור הורי מצד האב. בעניין זה היא הגישה תביעה נפרדת.

    

    

   כללי – על חשיבות הקשר בין הורים לילדים

    

9. אדגיש כי לטעמי, אין בעובדה שזוג הורים מחליטים להתגרש (ולא משנה מה הסיבה לכך), כדי להביא לפירוק המשפחה.

   בהיות הצדדים הורים לילדים משותפים, אין לאיש מהם את הזכות להתנתק מההורה האחר, לא כל שכן מהילדים, וכמובן שלא לגרום לנתק כזה מההורה אחר.

    

10. ברור לכל, כי כל הורה רוצה בטובת ילדיו. זו דרך הטבע.

    אין צורך במחקרים פסיכולוגיים, על מנת לקבוע שטובתו של כל ילד להיות בקשר תקין עם שני הוריו, גם אם אלה בחרו (או שמי מהם בחר) להיפרד.

    ניתן לומר כי טובתו של כל ילד היא שגם אם הוריו לא חיים יחד, יהיה ביניהם קשר תקין, כזה שיאפשר לו להיות בקשר תקין עם שניהם.

    הורה שמנסה "לגייס" את ילדו לצידו, תוך הטמעת כעס ויחס שלילי כלפי ההורה האחר, בוחר במודע לפגוע בילדו.

     

11. אמנם, לעיתים הורה נוקט, באופן לא מודע, בהתנהגות שיש בה כדי להרחיק את ילדו מההורה האחר, אם זה כאשר הילד שומע את אופן ההתבטאות של הורה אחד כלפי האחר, אם זה כשהוא נחשף לסכסוך המשפטי ואם זה כשהוא נחשף לכך שאחד ההורים פגוע מהתנהגות ההורה האחר.

    אין בכך כדי לשנות את העובדה שכאשר זהו המצב, טובת הילד נפגעת ואף שהדבר נראה לא טבעי, נמצא כי מי שגורם לפגיעה בטובת הילד, הם הוריו.

     

12. ניתן לומר כי גם כאשר עניין לנו בהורים בעלי תובנה הורית טובה, שמנסים למנוע מילדיהם את המשבר ולא חושפים אותם לסכסוך, על פי רוב, הילדים יודעים מה מתחולל בבית ומה מתחולל בנפש הוריהם, גם בלי שההורים יעבירו להם מסר ברור בעניין זה.

    לפיכך, מצופה מהורים בסכסוך זוגי, לעשות ככל יכולתם, כדי לסיים את הסכסוך הזוגי בדרך מהירה ומכובדת, כדי להפחית את הפגיעה בילדים, עד כמה שניתן.

    העובדה שמצופה מהורים שמצויים בסכסוך שלא לערב את הילדים בפרטי הסכסוך, היא ברורה ומובנת מאליה.

     

13. אין צורך בחוות דעת או במחקרים אקדמאים כדי להבין שכלל הילדים מושפעים מהתנהגות הוריהם וכי אם ההורים בסכסוך, הדבר משפיע על הילדים ואולם נראה כמעט מובן מאליו כי ילדים שייחשפו לסכסוך וליחס שלילי בין ההורים, ייפגעו באופן משמעותי יותר מילדים שהוריהם יבחרו להיפרד ויצליחו לעשות כן בדרך מכובדת וללא מאבק משפטי.

     

    מצבם של ילדי הצדדים ומעורבותם בסכסוך

     

14. למרבה הצער, ניתן לומר כי כל שמונת ילדי הצדדים שלפניי, שבמהלך השנים, חמישה מהם

    הגיעו לבגרות, היו מעורבים בסכסוך, נחשפו למערכת יחסים קשה ביותר בין ההורים, כמו גם ליחסי העוינות שבין חלק מהילדים להורה האחר וחלקם אף הגיעו לבית המשפט, כדי להישמע ולהשמיע את דבריהם.

     

15. למרבה הצער, מערכת היחסים הקשה בין הצדדים, שכאמור הביאו שמונה ילדים לעולם, השפיעה על הילדים וגרמה להם לשלם מחיר כבד, באופן שבו בפועל, הם נאלצו לבחור צד – מי שנותר בקשר עם אמא, לא יהיה בקשר עם אבא ולהיפך.

     

16. כאמור, במסגרת ההליכים האמורים, נעשו ניסיונות רבים לטפל במשפחה, אלא שניסיונות אלה לא צלחו.

     

17. לאורך השנים טען האב כי האם מסיתה נגדו את ארבע הבנות הגדולות יותר (א', ב', ה' ו-ו'), בהמשך טען כי האם צירפה ל"מחנה שלה" גם את הילדים הצעירים יותר – ז' שהייתה בת 4, עת החלו ההליכים וח' שהיה בן שנתיים באותה עת.

     

18. האב טען כי כאשר נוכח לדעת שבנותיו אינן מוכנות לכל קשר עימו, כי הן פיתחו כלפיו רגשות קשים מאוד וכאשר הבין שאין לו איך לשנות זאת, הגיש תביעה זו, במסגרתה עתר לחייב את האם לשלם לו פיצויים עבור הנזק הכבד שנגרם לו, כתוצאה מאותו ניכור הורי שעשתה, לדעתו.

     

19. כאמור, הן לפני הגשת התביעה וגם לאחר שהוגשה, נעשו מספר רב של ניסיונות לשנות את מצב הדברים ולאחות את הקשרים שנפרמו, באמצעות גורמי מקצוע והליכים טיפוליים רבים, אך אלה לא נשאו פרי.

     

20. משכך, עליי להכריע בתביעה זו, שהיא תביעה נזיקית, לפיצוי כספי בגין הנזק שנגרם לאב, לטענתו, בשל התנהגות האם.

     

    הכרעה

     

21. על מנת להכריע בתביעה, מקום בו אין מחלוקת כי הבנות מנותקות מאביהן, באופן רצוף, כמעט במשך כל השנים, מאז פרץ הסכסוך בין ההורים (ובהמשך נותקו ממנו גם שני הילדים הקטנים יותר שמתגוררים עם האם), עליי להכריע בשאלות הבאות:

     

    האם הנתק הוא תוצאה של ניכור הורי מצד האם?

    אם התשובה לשאלה האמורה היא חיובית, יש לבחון האם יש גם לאב אחריות לנתק (מעין אשם תורם)? ואם כן, באיזה חלק.

    לאחר שאשיב על שאלות אלו וככל שאקבע שלאם יש אחריות לנתק, יש לקבוע את גובה הפיצוי לו זכאי האב.

     

    דיני הנזיקין במרחב המשפחתי

     

22. מצאתי להבהיר בעניין זה כי בתי המשפט נדרשו, לא אחת, להחלת חובות מדיני הנזיקין על המרחב המשפחתי, חרף הקושי שהדבר עלול לגרום, בעצם ההתערבות של מערכת המשפט בתוך הבית, באופן בו בוחרים הורים לחנך את ילדיהם, באופן בו בני זוג מתנהלים בינם לבין עצמם ועוד.

    לפיכך, נמצא כי כאשר המטרה היא להוקיע התנהגויות חריגות מהמרחב המשפחתי, גם כמדיניות שיפוטית רצויה, יש מקום להידרש לתביעות נזיקיות בתוך המשפחה.

    יחד עם זאת, על הדבר להיעשות במשנה זהירות, כדי שבית המשפט לא יתערב במרקם המשפחתי מעבר לצורך הנדרש, לטובתם של קטינים.

     

23. בפסק הדין בעניין עמ"ש (מרכז) 56871-01-16 מז"כ נ' עז"כ (פורסם במאגרי המידע), הסביר זאת כב' השופט ויצמן, כך: "על אף שאין דיני הנזיקין נעצרים על מפתנו של התא המשפחתי, וראיה לדבר התביעות הנזיקיות השונות והמגוונות המוגשות חדשות לבקרים לפִּתְחוֹ של בית המשפט לענייני משפחה, ינקוט בית המשפט משנה זהירות, קודם שיכניס את דיני העוולות הנזיקיות לפתחו של המרחב המשפחתי ויבחן בחון היטב, האומנם ראויה הסוגיה המובאת לפניו להבחן במשקפיים נזיקיות רגילות, או שמא בחינה שכזו רב בה הנזק על התועלת. שהרי שלמותו של התא המשפחתי, על הנימים העדינים הקושרים בין הפרטים בו, תלוי, בין השאר, בהעדרה של עין בוחנת ובולשת שאינה מניחה לקשר המשפחתי להתפתח באופן טבעי. התערבות גסה בהתנהלות המשפחתית, אף אם מטרתה ליתן סעד לצד נפגע, עלולה לגרום נזק לבני המשפחה האחרים ובכך נמצא בית המשפט עושה מלאכתו חסרה.... קביעה כי הורה עוול כנגד ילדיו יש לה השלכות הרות גורל, בכל הקשור לקשר שבינו לבינם, אף אחר בגרותם...".

    עם זאת, הבהיר כב' השופט ויצמן שם כי "על אף האמור לעיל ובצידו, פשוט וברור כי אין לחסום תביעות נזיקיות במרחב המשפחתי, כאשר האינטרס הציבורי חובר לאינטרס הפרטי, במטרה למגר תופעות, שאין כל מקום להגן עליהן." (ההדגשה שלי, נ.ג.)

     

24. התופעה של ניכור הורי תפסה בשנים האחרונות, למרבה הצער, תאוצה רבה, כך שבהחלט מצאתי שמדובר בתופעה חמורה שיש למגר.

    משכך, ראיתי כי יש מקום לברר את התביעה, אף שבשלב ראשון נעשו, כאמור לעיל, מספר רב של ניסיונות להשקיע מאמץ בפן הטיפולי, כדי לחדש את הקשר בין כל הקטינים לבין שני ההורים וזאת גם אם משמעות הדבר הייתה שבירור ההליך יידחה.

     

25. כפי שעולה מכתב התביעה, היא מבוססת על טענת התובע כי הוא ניזוק על ידי עוולות שהנתבעת, בהתנהגותה, עשתה, או שהיא אחראית להן, כשהוא מתייחס הן לעוולת הרשלנות והן להפרת חובה חקוקה.

     

    רשלנות

     

26. סעיף 35 לפקודת הנזיקין, מגדיר רשלנות כך:

    "עשה אדם מעשה, שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות, או לא עשה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות... הרי זו התרשלות; ואם התרשל כאמור ביחס לאדם אחר, שלגביו יש לו באותן נסיבות חובה שלא לנהוג כפי שנהג, הרי זו רשלנות, והגורם ברשלנותו נזק לזולתו עושה עוולה".

     

27. הנה כי כן, על מנת לבחון קיומה של רשלנות, יש לקבוע אם קיימת חובת זהירות בין הצדדים לתביעה, מושגית וקונקרטית, האם המזיק הפר חובה זו והאם בעקבות ההפרה נגרם נזק לניזוק.

     

    חובת הזהירות

28. פסק הדין בעניין ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פד"י לז(1) 113, הינו פסק דין מכונן בדיני הנזיקין. במסגרתו הובהר, בין היתר, כי חובת הזהירות המושגית תבחן על פי מבחן הציפיות דהיינו: "אם אדם סביר 'צריך היה' לצפות את התרחשות הנזק".

     

29. לשם כך, נדרש בית המשפט לבחון אם במערכת היחסים שבין הצדדים קיימת חובת זהירות.

    כך הסבירה כב' השופטת שטמר בפסק הדין בעניין עמ"ש (מחוזי חיפה) 23464-10-09א"ש נ' ד"ש, פורסם במאגרי המידע: ‏‏ "סבורה אני, כדעת בית משפט קמא וכדעת הפוסקים מבתי המשפט לענייני משפחה, שבין בני זוג קיימת חובת זהירות מושגית: מתקיימים ביניהם יחסים מיוחדים, שהם בהחלט יחסי קרבה ... לצורכי עוולת הרשלנות.

    יחסים אלו מחייבים כל אחד מבני הזוג לנהוג כלפי האחר בכבוד, בהגינות ובאנושיות, באופן שיאפשר לבן הזוג ניהול של אורח חיים תקין וסביר."

     

30. כפועל יוצא מחובתו של בן זוג לנהוג בהגינות כלפי בן זוגו, עולה וביתר שאת, החובה המוטלת בין הורה אחד להורה האחר. דומה כי אין צורך להרחיב בכך – הורים המביאים יחד ילדים לעולם, מחויבים לנקוט האחד כלפי האחר בכבוד, בהגינות ובאנושיות, גם בכל הנוגע למערכת היחסים עם ילדיהם וגם במערכת היחסים שבינם לבין עצמם. חובה זו מתיישבת גם עם חובתם החוקית, לפעול בדרך שהורים טובים היו נוקטים וגם עם חובתם המוסרית בהיותם הורים לאותם ילדים.

     

31. מתוך כך ובנסיבות העניין שלפניי, מצאתי כי גם בכל הנוגע לחובת הזהירות הקונקרטית, חלה בין הצדדים שלפניי, שהם הורים לשמונה ילדים משותפים, חובת זהירות קונקרטית, כך האם צריכה הייתה לצפות את התרחשותו של הנזק שייגרם לאבי שמונת ילדיה, אם תחבל בקשר בינו לבין חלק מהם.

     

    הפרת החובה

32. על מנת לקבוע אם החובה הופרה על ידי אחד ההורים יש לבחון ביתר שאת את הגורמים לנתק שבינו לבין ילדיו.

    ניתן לומר כי כאשר מדובר בנתק שנגרם בשל התנהגות של ההורה האחר, בעקבות פעולות אקטיביות בהן נקט כדי לייצר נתק כזה, אזי ברור כי הפר את חובתו, אך גם אם מדובר במחדלים מצידו של אותו הורה, כמו היעדר שיתוף פעולה בהליכי טיפול וכיו"ב, ניתן יהיה לומר כי אותו הורה הפר את חובתו.

     

    גרימת נזק

33. נראה שאין צורך להרחיב בשאלה אם כתוצאה מהנתק, לא כל שכן אם מקורו בניכור הורי, נגרם נזק להורה (כמו גם נזק משמעותי לילד).

     

34. השאלה מהו גובה הנזק שנגרם, תלויה בכל מקרה בהתאם לנסיבותיו, תלויה במשך הזמן של הנתק, בגילאי הילדים, במספרם ועוד.

     

    הפרת חובה חקוקה

35. סעיף 63 לפקודת הנזיקין, מגדיר הפרת חובה חקוקה כך:

    "(א) מפר חובה חקוקה הוא מי שאינו מקיים חובה המוטלת עליו, על פי כל חיקוק... והחיקוק לפי פירושו הנכון, נועד לטובתו או להגנתו של אדם אחר, וההפרה גרמה לאותו אדם נזק מסוגו או מטבעו של הנזק שאליו נתכוון החיקוק...".

     

36. בעניין עוולה זו, על הניזוק להוכיח כי הנתבע הפר חובה שמוטלת עליו, על פי דין, אשר קיומה נועד להגן על הניזוק וכי הפרה זו גרמה נזק.

     

37. ביחס לתביעות שעניינן פיצויים בגין ניכור הורי, קבעו בתי המשפט לא פעם כי אם אחד ההורים פעל באופן שיש בו משום ניכור הורי, הרי שהפר את חובתו הקבועה בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב – 1962 ובפרט את סעיף 15 המחייב את שני ההורים לדאוג לצרכי הילד; את חובתם "לנהוג לטובת הקטין, כדרך שהורים מסורים היו נוהגים בנסיבות העניין", כאמור בסעיף 17; ואת חובתם לפעול בשיתוף פעולה ובהסכמה, כמפורט בסעיף 18.

    כך לדוגמה, בפסק הדין בעניין תמ"ש (י-ם) 13993/02 פלוני נ' פלונית, פורסם במאגרי המידע, סקר כב' השופט אלבז, את התנאים שנקבעו בפסק הדין ועקנין הנ"ל, הנדרשים על מנת להחיל עוולה של הפרת חובה חקוקה:

    "א. חובה המוטלת על המזיק מכוח חיקוק.

    ב. החיקוק נועד לטובתו של הניזוק.

    ג. המזיק הפר חובה המוטלת עליו.

    ד. ההפרה גרמה לניזוק נזק.

    ה. הנזק הנגרם הוא מסוג הנזק אליו התכוון המחוקק."

    כב' השופט אלבז התייחס להחלטות שיפוטיות שניתנו וחייבו את האם שם לאפשר קשר בין בתם הקטינה של הצדדים לבין האב והדגיש כי החלטות אלו ניתנו לטובת התובע (מה גם שהיו לטובת הקטינה), כי הפרתן גרמה לנזק וכי "נזק זה הוא מסוג הנזק אליו התכוון המחוקק ובמקרה דנן, בית המשפט, שכן ברי שהחלטת בית המשפט בעניין הסדרי הקשר נועדה לגרום לקשר בין האב לבין בתו ועל כן, הנזק שנתבקש למנוע הוא בהחלט הנזק של אי קיום קשר בין התובע לבין הקטינה."

     

38. נראה אם כן, כי אין צורך להרחיב גם בעניין זה ואם בית המשפט מתרשם מקיומו של ניכור הורי, כפועל יוצא מכך, הוא יקבע כי ההורה המנכר הפר את חובתו החקוקה לפעול לטובת ילדו, לפעול בשיתוף פעולה ולדאוג לצרכיו של הילד.

     

39. כמו כן, במקרה כזה ניתן לקבוע, על דרך הכלל, שהחובה נועדה להגן על ההורה האחר (ועל הקטין) וככל שהופרה ברור כי נגרם נזק, שבית המשפט ביקש למנוע.

    ניכור הורי

     

40. על מנת לקבוע אם הורה הוא הורה מנכר, שאז ניתן יהיה לומר שהפר את חובתו החקוקה לפעול לסיפוק צרכי ילדו הקטין ולא פעל באופן שהורה סביר היה פועל בנסיבות העניין, עד כי יש בהתנהגותו משום רשלנות, יש להקדים ולהבין מהו ניכור הורי.

     

41. קיתונות של דיו נשפכו לאורך השנים בניסיון להבין את המונח "ניכור הורי", אשר לקוח מעולם הפסיכולוגיה ובא לבטא מצב בו הורה אחד פועל באופן שגורם לילדו לפתח רגשות קשים כלפי ההורה האחר.

     

42. כך התייחס לתופעת הניכור ההורי כב' השופט גרוניס, כבר לפני למעלה משני עשורים, בפסק הדין בעניין רע"א 3009/02 פלונית נ' פלוני, נו(4) 872: "את המונח תסמונת ניכור הורי (Parental Alienation Syndrome) טבע לראשונה הפסיכיאטר האמריקני פרופ' ריצ'רד גרדנר לפני כחמש עשרה שנים (נכון להיום, כבר לפני כ- 40 שנה, נ.ג). הוא היה הראשון שהתייחס בצורה שיטתית לתופעות שונות שנתגלו אצל ילדים, הקשורות לסכסוכים בין הורים, בייחוד לגבי המשמורת. פרופ' גרדנר הגדיר את הסינדרום כהפרעה, אשר הביטוי העיקרי שלה נמצא בגינוי או בהתנכרות מצדו של ילד כלפי אחד מהוריו, כאשר אין כל צידוק לכך..... הגידול בשיעור הנישואין המסתיימים בגירושין, בצירוף העובדה שיותר ויותר אבות החלו לנהל מאבקים באשר למשמורת ולהסדרי הראייה לגבי הילדים, הם שחשפו את התופעה של ניכור הורי.. (ואם יורשה לי להוסיף - מאז שניתן פסק הדין בעניין בע"מ 919/15, אשר נתן דגש מיוחד לחלוקת זמני השהות של כל הורה עם הקטין ולהשפעת החלוקה על גובה המזונות, המאבקים הנוגעים לחלוקת זמני השהות של הקטין בין ההורים התעצמו אף יותר, נ.ג.) ...ביטוי לתסמונת נמצא, בין היתר, בסירוב של הילד לקיים קשר עם אחד ההורים. מכאן השימוש במונח 'סרבנות קשר' כדיבור נרדף לניכור הורי, אף שאין הראשון אלא אחד המאפיינים של התסמונת... על-פי המלומדים ברגמן וויצטום, על הילד מופעלים אמצעים פסיכולוגיים שונים הגורמים לניתוקו מההורה המסורב וגורמים לו לפתח תלות בהורה המנכר ...כאשר מתגלה התסמונת, ...הרצון של הילד הינו תוצר מעוות של ההשפעות שהוא נתון להן מצדו של ההורה המנכר..".

     

43. כדי לפשט את הדברים, ניתן לומר כי על מנת שייקבע שמתקיים ניכור הורי, יש לבחון אם קיים נתק בין הילד לבין אחד ההורים, האם אותו ילד פועל באופן מגנה או מתנכר להורהו, האם הדבר נעשה ללא צידוק והאם קיימים יחסי תלות בין הילד לבין ההורה האחר.

     

44. אבהיר, כי לא כל נתק ולא בכל גיל יביאנו לידי מסקנה שמתקיים ניכור הורי, בהחלט מוכרים המקרים בהם ילדים בגיל ההתבגרות, מחליטים שהם לא מעוניינים בקשר עם אחד ההורים, בשל סירובו של האחרון להסכים לבקשותיהם. ברור ומובן כי נתק של ילד שכועס על מי מהוריו (או על שניהם), מאחר ולא נעתרו לבקשותיו בעניינים שונים, לא ייחשב כנתק שמצריך טיפול בתופעת הניכור ההורי.

     

45. המושג "התנכרות", משמעותו, בהתאם לאקדמיה ללשון עברית, בין היתר "כפירה בקשר או בהשתייכות (למשפחה, לתרבות וכדומה)", לפיכך כאשר מדובר בנתק ממושך, אליו מתווספים מילות גנאי, או התעלמות מההורה, תוך כפירה בקיומו של הקשר המשפחתי, יש לבחון אם יש לכך צידוק ואז לקבוע אם לפנינו ניכור הורי, או שמא מדובר בקשיים בקשר, קשיים בהם ניתן לנסות ולטפל.

     

46. אציין כי אמנם קשה למצוא "צידוק" להתנהגות שמגיעה לכדי ניכור כלפי הורה ואולם ייתכנו מקרים בהם נמצא ילד, שסבל לכל אורך ילדותו מאלימות משמעותית מצד ההורה, יפתח כלפיו רגשות קשים, שמגיעים כדי גנאי ואף שיבחר להתעלם ממנו ולכפור בקשר עימו.

    כך גם יכול להיות מצב בו הורה ממשיך ומתעלל בילדו, מתעלם מקיומו ומתנהג כמי שאינו חפץ בקשר איתו.

    מקרים כאלו יכולים להוות משום צידוק להתנהגות מנכרת, גם מצד הקטין.

    יחד עם זאת, כדי ש"נצדיק" התנהגות כזו כלפי הורה, צריך להתרשם כי הסבל שנגרם לילד לאורך שנות ילדותו, או אף בהמשך חייו, הוא משמעותי וחריג וכי אין זה סביר לצפות מהילד להיות בקשר עם הורהו.

     

47. לצד בחינת האמור, יש לבחון האם ההורה האחר הוא שגרם לתופעה, או שהעצים את רגשות הכעס והאיבה כלפי ההורה המנוכר, כך שגם אם לא הוא שהחל את הנתק בין ילדו לבין ההורה האחר, לעיתים ניתן לראות שפעל להעצים את אותן תחושות, או לכל הפחות לא פעל כלל כדי למנוע אותן.

     

48. אם ישאל השואל, למה נדרש הורה לסייע לקשר שבין ילדו לבין ההורה האחר, אשיב כי ברור לכל אדם, לא כל שכן לכל הורה, כי ילד זקוק לקשר תקין עם שני הוריו, למען בריאותו הנפשית.

    הדבר חשוב הן עת הילד הוא צעיר ורך בשנים, הן במהלך התבגרותו והן במהלך בגרותו (אף כשהוא עצמו הופך להורה).

    הורה שלא מצליח לראות זאת, אפשר והתובנה ההורית שלו לוקה בחסר.

    לפיכך, מצופה מכל הורה לרצות ולסייע לקשר בין ילדו לבין ההורה האחר.

    סיכום ראשוני

49. ניתן לומר אם כן, כי כדי לבחון אם התקיימה עוולת הרשלנות ו/או אם הנתבעת הפרה את חובתה החקוקה לפעול לקיומם של זמני השהות שנקבעו בהחלטות שיפוטיות, או את חובתה החקוקה לפעול לטובת ילדיה, כפי שהיא מחויבת גם על פי חוק, עלינו לבחון אם קיים ניכור הורי בין מי מהקטינים לבין האב, האם יש לכך צידוק והאם הוכח כי הניכור נגרם בשל מעשי האם או מחדליה.

    ככל והתשובה תהיה שלילית, תדחה התביעה.

    ככל והתשובה תהיה חיובית, יוביל הדבר למסקנה כי הנתבעת פעלה ברשלנות כלפי התובע והקטינות וכן כי הפרה את חובתה החקוקה, שאז אדרש לשאלת גובה הנזק.

     

    מן הכלל אל הפרט

50. אין מחלוקת עובדתית כי בין האב לבין חמש בנותיו ובנו הקטן, לא קיים קשר.

     

    האם הנתק הוא תוצאה של ניכור הורי?

51. נתק זה החל משנת 2015 סמוך למועד הפרידה בין ההורים, כאמור בשלב ראשון עם הבנות הגדולות א' וב', בהמשך עם ה' ו-ו' ותוך כדי ההליך גם עם ז' וח' .

     

52. ניסיונות האב ליצור קשר עם בנותיו, בתחילה באופן עצמאי, בהמשך בסיוע בית המשפט ותוך כדי ההליך, בסיוע גורמי מקצוע ומטפלים, כולם כשלו.

     

53. להלן אסרוק חלק מהקשיים בקשר ואחריות ההורים לקיומם, כפי שעלה במסגרת ההליכים שנוהלו לפניי:

     

    53.1בחודש נובמבר 2015 הגישה העו"ס לסדרי דין מעיריית ----- עדכון דחוף, במסגרתו תיארה בין היתר את החלטת האם שלא להביא את הילדים לזמני השהות שנקבעו ביניהם לבין האב, בטענה שאינה סומכת עליו, כי צפתה בו וראתה אותו, לטענתה, נכנס לבית הכנסת והותיר את הילדים ללא השגחה.

    האב מצידו הבהיר כי הוא רק נכנס להביא לילדים מים מבית הכנסת והילדים היו כל הזמן תחת השגחתו.

    האם הצהירה, לפני העו"ס, כי היא לא סומכת על האב וכי היא מסרבת להביא את הקטינים למפגשים, אם לא יהיה פיקוח מלא על האב.

    אבהיר כי דרישה זו לא תאמה את המלצת העו"ס, שניתנה תוך קבלת הסכמת ההורים ולאחר שקיבלה סמכויות מבית המשפט (התסקיר הוגש ביום 10.12.15 לתיק 9124-05-15). האם אכן הפסיקה להביא את הילדים למפגשים.

     

    53.2בבדיקת המסוגלות ההורית שעברו ההורים במכון אייל בשנת 2016 והוגשה לתיק הנ"ל ביום 2.5.16 התרשמו המומחים כי הנתק שבין הבנות לאביהן מושפע באופן ישיר מהסכסוך שבין ההורים:

    ביחס לבת א' נכתב כי "הניכור ההורי של א' הינו תוצר של חשיפה לא מותאמת ומעורבות קיצונית במאבק הגירושין של הוריה".

    ביחס לבת ב' צוין כי "גם ב', כאחותה הבוגרת, רואה את הוריה ומפרשת את המציאות בראי הקונפליקט, דהיינו מדברת על אם מושלמת ואב שלילי ומסוכן. אנו סבורות שב', כשאר האחים, הינה קורבן של הדינמיקה המשפחתית.."

    לגבי הבת ה', שהייתה באותה עת בת 10, תוארה התנהגות מדאיגה עת סירבה להיכנס למפגש עם אביה, בנוכחות אנשי המקצוע, טענה שהיא פוחדת ממנו ונצמדה לאמה ולאחותה הצעירה ואולם הסכימה לקבל שקית מתנות שהעביר לה אביה "ניכרה התרגשותה, היא נהנתה מהמתנות וקראה בתשומת לב את כרטיס הברכה"

    וביחס לבת ו', שהייתה באותה עת בת 8, תיארו המומחים כי ממידע שנמסר להן מהמחנכת של הקטינה, עת האב הגיע לבית הספר הבת הגיבה בשמחה ובהתרגשות גדולה, במיוחד כאשר הגיע ביום ההולדת שלה והביא לה מתנה וכיבוד לכיתה.

    בכל זאת, למפגש האינטראקציה עם האב, שתוכנן בנוכחותן, היא סירבה להיכנס ו"הגיבה בבכי שלא ניתן היה להרגיע".

    עוד מתייחסת חוות הדעת לעניין שגילתה הבת ו', עת קיבלה את שקית המתנות שהביא לה אביה למפגש האינטראקציה ואת הבכי קורע הלב, כשקראה את כרטיס הברכה שהשאיר לה.

    העו"ס התרשמו כי הדבר נובע מסערה רגשית בה היא הייתה נתונה, לדעתן בשל "רגשות סותרים של רתיעה, געגוע וקושי להכיל אווירה משפחתית השוללת את אבהותו", (ההדגשות שלי, נ.ג).

    ביחס לקטינים ז' ו-ח' תואר יחס חיובי מול האב, שניהם פגשו אותו בשמחה

    ולא ניכר כי הם משופעים מהיחס הקשה במשפחה, נכון לאותה עת.

    המומחים התייחסו לקשיים באישיות של שני ההורים:

    ביחס לאב- הביקורת הייתה בעיקר על הימנעות, תלותיות וקושי להתמודד עם מצבים מורכבים, עד כדי מצב בו תואר על ידי האם והבנות כמי שנשכב על הרצפה, צעק, חבט בראשו ובכה בכי תמרורים;

    וביחס לאם- התייחסו לחוסר היכולת להתמודד עם רגשות שליליים, גם כלפי עצמה וגם עת הם מגיעים מהסביבה, כך ש"במצבי קונפליקט או ביקורת (הנטייה של האם, נ.ג) הינה להדוף ולהאשים את האחר", כמו גם "קשיי ויסות רגשי ונטייה להגיע למצבי הצפה רגשית, הגורמים לה לעיתים להגיב באופן לא מווסת ואימפולסיבי..".

     

    53.3בתסקיר שהוגש באפריל 2017, לאחר שניתנו הוראות שחייבו שילוב המשפחה בהליכים טיפוליים, דווח כי האם הודיעה שאינה מוכנה להמשיך לקחת חלק בהליך התיאום ההורי אליו הופנתה עם האב.

    דווח כי האם הייתה נחרצת בכך וכי הפסקת הטיפול גררה הפסקת המפגשים הטיפוליים שנקבעו בין ההורים לילדים.

    האם נימקה את החלטתה בסיבה כלכלית, אולם בין אם לא הבינה את ההשלכות של החלטתה על הסיכוי לחידוש הקשר ובין אם הבינה ובחרה להתעלם מכך, ברור כי הדבר מצביע, לכל הפחות, על תובנה הורית לקויה.

    גם אם לא ניתן לומר שהדבר נעשה במזיד על ידי האם, ההתעלמות מהתראות גורמי המקצוע על המשמעות ההרסנית שיש להחלטתה, נתנו רוח גבית לתופעת הניכור ההורי וסייעו לבנות בהתנגדותן העזה והלא מותאמת לקשר עם האב.

     

    53.4מהדיווח שהגישה ביום 29.10.17, העו"ס לחוק נוער שנכנסה לתמונה עולה כי גם היא התרשמה באופן ברור מקיומו של ניכור הורי.

     

    53.5בדיווח שהתקבל ביום 2.4.19 נמסר כי גם המפגשים בין האב לילדיו הקטנים הופסקו מאחר ו"האם התקשרה ודיווחה שהילדים מסרבים בתוקף להגיע למפגשים" (ויוזכר, באותה עת היו הילדים הקטנים בני 7 ו – 8).

     

    53.6בדיווח שהוגש בינואר 2020 עלתה תמונה חמורה יותר עת נמסר כי הקטינים ה', ו', ז' ו-ח', הגיעו למפגש במרכז הקשר עם אמם וסרבו להיכנס "ובכו בלי הפסקה" ולמפגש שנקבע לשבוע לאחר מכן, האם כלל לא הגיעה עימם.

    העו"ס ציינה באותו דיווח כי להתרשמותה, על האם "לתת (לילדים- נ.ג) את ברכת הדרך למפגשים עם האב" וכן הוסיפה כי התנהלות האם וחוסר הגמישות שלה מעידים על בעיה בסדר העדיפויות שלה, כך שהיא מעבירה לילדים מסר שהמפגשים עם האב פחות חשובים מהחוגים שלהם.

    ויוזכר בעניין זה כי ביחס לשני הקטינים הצעירים- ז' וח', בתחילת ההליכים לא נתגלו כלל קשיים בקשר עם האב, כמפורט בדיווח של מכון אייל משנת 2016, הנזכר לעיל.

     

54. בין לבין ותוך כדי המעורבות הטיפולית, נעשו לא מעט ניסיונות הן על ידי בית המשפט והן על ידי האפוטרופסה לדין של הקטינים, עו"ד זהבה סנדרס, להביא לקיומם של מפגשים בין הבנות לבין האב.

     

55. בדיון שהתנהל לפניי ביום 16.12.20 במסגרת תיק 9124-05-15 הציעה האפוטרופסה לדין, באדיבותה הרבה, להגיע בעצמה לאירוע של הדלקת נרות חנוכה, בחודש דצמבר 2020, בבית האב, ביחד עם כל הילדים.

    אף שגם במפגש זה התגלו קשיים (כך למשל כשהבת ה' ישבה לאורך כל הערב כשגבה מופנה לאב), דומה היה כי חלה התקדמות קלה וכי לאחר אותו מפגש, יחלו מפגשים קבועים של כל אחד מההורים עם כל הילדים (כפי שעודכן בית המשפט בדיון שהתקיים ביום 21.12.20), אלא שמפגשים אלו הופסקו פעם נוספת.

     

56. בהמשך, בדיון שהתקיים בחודש פברואר 2021, נעשה ניסיון נוסף להביא את הצדדים להתנהלות שתאפשר לכל הילדים לקיים מפגשים ניטרליים, כל פעם עם הורה אחר. אז גם הסכימו הצדדים לעכב את המשך בירור התביעות הכספיות (תביעה זו והתביעה הרכושית) למשך שישה חודשים.

     

57. למרבה הצער, בחלוף המועד האמור, הודיע האב כי הוא מבקש להמשיך בהליכים, בטענה כי האם חזרה להתנהגותה המנכרת ותש כוחו מלהמשיך ולהמתין לשינוי בהתנהגותה שיביא לו מזור.

     

58. אירוע משמעותי נוסף התרחש עת הבנות ביקשו להירשם לבית ספר אחר ונזקקו לחתימת האב. האב לא שש להסכים לכך (מטעמים ענייניים מבחינתו, שאין זה המקום לפרט).

    בסופו של יום, האב נעתר לבקשה וקיווה כי אפשר יהיה לנצל זאת לקיומו של מפגש עם הבנות.

    אלא שהדיווח הקשה שתואר על ידי האפוטרופסה לדין בדיון שהתקיים ביום 5.2.20 העלה כי לאותו מפגש הגיעה הבת ו', סירבה לדבר עם אביה, הפנתה ראשה לקיר וסירבה כמעט לכל תקשורת עימו, למעט אמירת "תודה" לאחר שחתם לה על הטופס (גם זאת מבלי שהפנתה אליו מבטה); הבת ז' שהייתה באותה עת בת 9, ישבה גם היא עם הגב לאביה, סירבה להפנות אליו מבטה וסירבה להגיב לפניותיו. כל שאמרה היה שהיא "רק רוצה שיחתום".

     

59. האפוטרופסה לדין הבהירה באופן מפורש כי המפגשים האמורים מחזקים את התחושה שלאם יש השפעה על התנהגות הילדים כלפי אביהם, כך הסבירה: "המפגשים האלה מעצימים אצלי ואצל גורמי הרווחה את התחושה שיש כאן ניכור הורי מאוד מאוד קשה, ואני לא אומרת בקלות את המילים ניכור הורי. הבנות ישבו באותה צורה, כל ההתנהלות שלהן במפגשים הייתה 'העתק הדבק' אחת של השנייה.. הן ישבו שלושתן עם הפנים לקיר ובאותו אופן. כל ההתנהלות הייתה מאוד דומה. מהמפגש שלי כשנכחתי עם ו', לא נראתה מפוחדת מאביה או שהיא בטראומה או לחץ, זה היה נראה כעס ועקשנות. זו הייתה התחושה" (פרוטוקול עמ' 44 שורות 17-22).

     

60. כך גם סירובה של האם לשתף פעולה עם הבאת הקטינים למפגשים במרכז הקשר (אם בטענה שיש לבנות חוגים ואם מסיבה אחרת) מחזקת את התרשמותי שלא רק שהאם גרמה במעשיה או במחדליה, לניכור, נראה כי היא לא הבינה את חומרת המצב והשלכתו על מצבן הנפשי של בנותיה ואת החשיבות שיש לקיומו של קשר תקין עם האב (ברור כי אילו הייתה מבינה, הייתה מבטלת את הרישום לחוגים שאף על פי שהוא חשוב להתפתחות התקינה של הילדות, מצופה היה שתבין כי טיפול בשיקום הקשר עם האב חשוב יותר).

     

61. ההתעלמות מקיומו של האב, לצד ההתבטאויות הקשות כלפיו, בעיקר של הבנות הגדולות, היו קשות להכלה –

    61.1אציין כי התרשמתי בעצמי מהניכור שעברו הבנות, א' ו-ב', עת ביקשו להישמע בבית המשפט, לאחר שכבר הפכו בגירות. השתיים הגיעו לדיון שהתקיים ביום 12.9.23.

    בשלב ראשון, ניסיתי להניא אותן מכך, הואיל וסברתי כי הדבר לא ישרת את בריאותן הנפשית, אולם משהתעקשו ובשים לב לכך שהן כבר הפכו בגירות, אפשרתי זאת ועל מנת לנסות ולהגן עליהן, דבריהן לא נרשמו לפרוטוקול.

    הדברים ששמעתי חיזקו את התרשמותי כי עומדות לפניי שתי צעירות שעברו ניכור הורי חמור, שגרם להן לבטל את דמותו של אביהן, באופן חריג.

    יחד עם זאת, משלא נרשם פרוטוקול, לא ניתן להסתמך על הדברים שנאמרו באותו דיון. לאחריו, המלצתי לאם לוותר על זימון הבנות להיחקר בבית המשפט.

    חרף המלצתי, עמדה הנתבעת על זימונן להעיד, בטענה כי הבנות מתעקשות על כך. אף שעשתה זאת ללא תצהירים מטעמן, אפשרתי זאת.

    החקירה שהתקיימה ביום 25.1.24 חיזקה את התרשמותי הנ"ל.

     

    61.2כך עת הבת ב' תיארה כי כאשר הגיעו בעבר (בחוסר רצון מוחלט) למפגשים הטיפוליים, נהגה אמם לומר להן ש"אין ברירה" וש"זהו רק עוד פעם אחת ובעזרת השם הכל יהיה בסדר", פרוטוקול עמ' 65 שורה 33. כשתיארה את המפגש בחנוכה: "איזה כיף ויהיה הזדמנות להיפגש ומאוד התכוננו למפגש ואיזה כיף ואיזה מהמם. והגענו ודבר ראשון משהו שלי מאוד הפריע אישית שפתאום אני רואה ביד של אבא שלי דברים מהאלבום האישי שלי...", פרוטוקול עמ' 66 שורות 3-4.

    העובדה שהאב הביא איתו תמונות אלבום ישנות, כדי לנסות לקרב חזרה את בנותיו ולהזכיר להן זכרונות טובים שהיו להם כמשפחה, נתפסה על ידי הבת כפגיעה בפרטיותה.

    61.3כך גם הגרסה הלא ברורה ולא אמינה כי עת הייתה נערה צעירה בכיתה ז' או ח' הקליטה את אביה, לכאורה כדי שתהיינה לה הוכחות לגבי האופן בו הוא מדבר איתה והיא לא עשתה באותן קלטות שימוש, לא בזמן אמת ולא לכל אורך ההליכים הטיפוליים, לא עת היה ניסיון לחדש את הקשר, לא בפני העו"ס, לא בפני האפוטרופסה לדין ולא בפני מכון אייל.

    הבת טענה ששמרה את ההקלטות במשך כ- 10 שנים ועתה ביקשה להציגן בבית המשפט, במסגרת הליך זה (עמ' 67 שורה 22 עד עמ' 63 שורה 28).

    טיעון זה – בין אם הוא נכון (שעת הייתה נערה בת 13 הקליטה את אביה וחיכתה

    במשך עשר שנים לעשות שימוש בהקלטה) ובין אם אינו נכון והומצא לשם ההליך, מעיד לא רק על מעורבות לא מותאמת בהליך, אלא אף על כפירה בקשר שלה עם אביה, ברמה הכי בוטה שיש.

     

    61.4לזאת אוסיף כי תוך כדי עדותה, שפת הגוף של הבת ב' חיזקה את התרשמותי כי היא לא אמינה וכי תיאמה עם אחותה ועם אמה את תוכן העדות, כך לדוגמה שתי האחיות תיארו אירועים רפואיים בהם נדרשו לקבל טיפול רפואי ואמם (שלדבריהן ידעה כי אביהן נוהג כלפיהן באלימות) התעקשה שהוא ילווה אותן לקבלת הטיפול והוא נהג בהן באופן שגובל בהתעללות של ממש.

     

    61.5כך גם לא האמנתי לעדותה של הבת א' אשר טענה שהיא לא רצתה לחשוף את ההתעללות שעברה ולכן נמנעה מלספר על כך בזמן אמת ולא סיפרה למשטרה ולא לגורמי הטיפול שהיו מעורבים לאורך שנים בטיפול במשפחה (עובדות סוציאליות, אנשי מקצוע ממכון אייל, אפוטרופסה לדין ועוד).

     

    61.6הטענה שביקשה להגן על אביה בזמן אמת ולא לחשוף את האמת אודותיו, אינה

    מתיישבת עם ההחלטה להגיע לבית המשפט שנים לאחר מכן, כדי לתמוך בכתב ההגנה של אמה, בעקבות התביעה הכספית שהגיש אביה כנגד אמה.

     

    61.7הבת א' לא נתנה כל הסבר המניח את הדעת לכך שבעלה או שכנים, שלפי גרסתה היו חשופים להתנהגות הבוטה של אביה, לא הגיעו לתמוך בגרסתה.

     

    61.8גם הסתירות בגרסתה חיזקו את התרשמותי מחוסר האמינות, כך למשל בכל הנוגע לטענתה שהזמינה את אביה לחתונתה, אף שאישרה כי לא שלחה הזמנה ולא הייתה לה כל תקשורת איתו (פרוטוקול עמ' 119 שורות 15-26).

     

    61.9זאת ועוד, העובדה שגם האם לא מצאה לנכון לבשר לאב על נישואי בתם הבכורה,

    או למצער לדאוג ולוודא שהבת תיידע בכך את אביה, מצביעה גם היא על תובנה הורית לקויה של האם, שהקשר בין בתה לבין האב לטעמה אינו נוגע לה.

    כך תיאר האב את כאבו בעדותו "לא רק שעל האירוסין שמעתי ברחוב מעוברי אורח, שגם זה סתם חוויה כואבת שאי אפשר לתאר אותה למי שלא חווה אותה, אלא זה המשיך, וככל שהציפייה לחתונה, אז חשבתי שאולי משהו ייסדק, אולי מצד הבת, היא תבין שזה בכל אופן רגע גורלי בחיים שלה. זה לא קרה, הנס לא קרה, אני נזכר..." (פרוטוקול עמ' 25 שורות 14-18, שלאחריהן מתואר הקושי שחווה התובע בעת שהעיד).

    התובע שיתף בכאבו עת לא הוזמן לחתונת בתו הבכורה והאמנתי לעדותו "שום הזמנה לא קיבלתי, לא פיזית ולא בצורה פילוסופית" ולתשובתו הכואבת לשאלה (הלא רגישה) למה לא הגיע בכל זאת לאירוע, השיב "אני לא רוצה לאחל לאף אחד להגיע לחתונה בסיטואציה כזו..".

     

    61.10טענות האם והבת כי הבת הזמינה אותו לחתונה והוא בחר שלא להגיע, לא היו אמינות בעיניי.

     

    61.11כך גם הטענות כי האב השחיר את פניה של בתו, על מנת לחבל בנישואיה, לא רק

    שלא נתמכו בעדות חיצונית אחת, אלא שנאמרו מן הפה ולחוץ וגם בעניין זה עדות התובע כי מעולם לא שיתף אנשים אחרים בהתנהלות שיש בבית, לא בתקופה שהיו תלמידות בבית הספר ולא לאחר מכן, הייתה אמינה בעיניי. כך העיד: "אני דאגתי שהמורות שלהן, הן בבית הספר והן בסמינר, לא ידעו על כל מה שקרה בבית, כי גם לא רציתי, זה לא באשמתן (כלומר לא באשמת הבנות – נ.ג)... אם מורה אחת.. או מחנכת, או יועצת.. תזמינו אותן לעימות מולי.. שתספר לי שאני סיפרתי לה איזה משהו אחד, משהו רע אחד על א'.."

    ובהמשך, הבהיר זאת גם ביחס לשידוכים שנגעו לבתו: "שדכנית אחת או אישה אחת או גבר, שאני אמרתי לה בקשר לנושא השידוכים מילה אחת רעה.." (פרוטוקול עמ' 26 שורות 21-33).

    דווקא טענות אלו של האם כי האב ניסה לחבל בנישואי בתו, טענות שכאמור נאמרו ללא כל אסמכתה (והרי לכאורה לא הייתה מניעה להזמין לעדות אדם ששמע מהאב כי הוא משחיר את שמה של בתו, או מנסה לחבל בנישואיה), עומדות בסתירה לטענה כי הבת החליטה להזמינו לחתונתה.

    גרסאות אלו של האם ושל הבת מחזקות את התרשמותי כי האם פעלה לאורך השנים כדי למחוק את האב מחיי ילדיו. פעלה והצליחה.

    61.12חיזוק נוסף קיבלתי גם עת הבת ב' הגיעה לדיון שהתקיים ביום 12.9.23, יחד עם

    בנה הפעוט שנולד זמן קצר לפני הדיון וסירבה לבקשת בית המשפט להציגו לפני אביה (למרות שכפי שניתן להבין, הוא לא זכה לראותו גם קודם לכן).

    הבת נשאלה על כך על ידי בית המשפט עת הגיעה להעיד בדיון שהתקיים ביום

    25.1.24 וההסבר שנתנה מעיד גם הוא על עוצמת הניכור (פרוטוקול עמ' 83 שורות

    4-29).

     

    61.13לגבי הבת ה', כשהייתה בת 16, תיארה את הפגישות עם האב כ"זוועתיות", כפי

    שעולה מדיווח האפוטרופסה לדין מיום 31.3.22, בתיק זה, אולם לא היה כל הסבר או דוגמה לבחירתה במילה כל כך קשה.

    התרשמתי כי גם לגבי הבת ה', לאורך השנים העמיקה התהום שבינה לבין

    אביה, תוך עידוד האם, או למצער כשאפשרה לה, לאורך השנים, לא לקיים את

    החלטות בית המשפט לעניין המפגשים עם האב, אף שעת החל הסכסוך היא הייתה בסך הכל בת 9.

     

    61.14להתנהגות זו של הבנות יש להוסיף כאמור את השינוי הדרמטי שחל בהתנהגותם של שני הקטנים – ז' ו-ח', בין 2016 לבין 2019, כמתואר לעיל.

     

62. לכל אורך תצהירה ובחקירתה העלתה האם טענות שיש בהן כדי להטיל רפש באב, גם הן ללא כל ביסוס, אם זה בטענה כי הביא את הבן ד', זמן קצר לאחר שנולד, למקום העבודה שלה, כדי שהיא תחתל אותו (פרוטוקול עמ' 28 שורות 18-22) – טענה שהאב כמובן הכחיש מכל וכל ושאינה מתיישבת עם ההיגיון ביחס למשפחה המונה 8 ילדים, שהאם עבדה והאב למד, כך שהוא נכח זמן משמעותי עם הילדים ואם לא ידע לחתל, יש להניח כי האם לא הייתה יוצאת לעבוד ומותירה אותו עם הילדים.

     

63. טענות האם כלפי האב, לפיהן הוא מרחיק את הבנים ממנה, לא רק שלא מצדיקות את התנהגותה, אלא שאף לא האמנתי להן.

    העדפתי את עדות האב, אשר ביחס לטענה כי אסר על הבנים לקבל מאפים שהאם הכינה, השיב בנחישות כי לא היו דברים מעולם "למרות שזה מגוחך ולמרות שזה שקרי וזה עלילות, ולמרות כל החוויות שעברתי, אני אחזור שוב, שקר מוחלט, לא היה ולא נברא. את העוגות לא יכולתי לשמור, העוגות הם אכלו. וטוב שהיא עשתה עוגות, ואני מאוד מעריך את זה שהיא שלחה להם עוגות מפעם לפעם, ולראייה אני חושב שזו ראייה מספיק ניצחת, שכל הברכות והפתקים שהיא כתבה להם, וכל המכתבים ... הכל שמור ומתויק, הכל נמצא. אין, שום דבר לא הושמד, שום דבר לא נפסל.." (פרוטוקול עמ' 32 שורות 26-32).

64. וכך אף בטענה, שלא נזכרה בכתבי הטענות ואשר לא האמנתי לה, כי האב הגיע לבית בו התגוררו הצדדים, לאחר שנפרדו, באמצע הלילה, נכנס לחדרי הילדים, פתח מגירות, פתח ארונות, הוציא דברים אישיים שלהם והעיר אותם בבהלה (פרוטוקול עמ' 79 שורות 15 ואילך).

     

65. לאורך כל חוות הדעת של גורמי הטיפול, כמו גם מעמדת האפוטרופסה לדין ואף לאור התרשמותי, נראה היה כי הנתבעת הינה אישה חזקה, שמשפיעה על ילדיה ושהיה באפשרותה לגרום להם ליצור קשר חיובי עם האב – הדבר נאמר ביחס לכלל הילדים שהיו בביתה וביתר שאת, ביחס לצעירים יותר.

    לכך יש להוסיף את הדברים שהאפוטרופסה לדין ציינה בעניין זה, בדיון שהתקיים בפברואר 2020 וצוטטו לעיל וכך עת התריעה ביום 16.12.20 כי להתרשמותה הקטינים במצב של קטינים נזקקים (פרוטוקול עמ' 59 שורות 15-20 בתיק הנ"ל) .

     

66. אין ולא ניתן לקבל החלטה של ילד שאינו מוכן להיפגש עם מי מהוריו. בהינתן אירוע כזה, מצופה מההורה האחר להפעיל סמכות הורית ולדאוג לקיומם של מפגשים.

    לפיכך, דיווח העו"ס, עוד בתסקיר מיום 31.1.16 שהוגש במסגרת ההליך הראשון, כי האם לא הביאה את הקטינות ה' ו-ו' למפגש, היות והן "מגלות התנגדות ולא ניתן לשכנען", מחזק את התרשמותי כי האם עודדה את מניעת המפגש, או לכל הפחות נותרה אדישה להתנגדות הבנות, שהיו באותה עת בנות 8 ו-10.

     

67. יותר מכך, האם הוכיחה כי כאשר היא נותנת את ברכת דרך למפגשים של הקטינות עם האב, המפגשים מתקיימים, כפי שאירע במפגש המדובר בחג החנוכה שאחריו התקיימו מספר מפגשים נוספים וכך גם הציעה האם מפעם לפעם בדיונים (כך למשל בעמ' 102 שורה 13:

    "לכן אני מבקשת, שבואו נעשה מפגשים טובים, שהאבא יהיה רגוע ויקבל אותם..".

    מעבר לבחירה הבעייתית של המילים, שהאם תדאג "שהאבא יקבל אותם", ההתרשמות הייתה שהדברים נאמרים מן הפה ולחוץ, כפי שאירע בעבר, עת בית המשפט עדיין סבר שניתן יהיה לתקן את השבר הגדול.

     

68. העובדה המצערת כי הבנות א' וב' לא הצליחו לספר על שום חוויה חיובית, שהייתה להן עם האב, אינה מתיישבת עם העובדה שההורים חיו יחד כ- 16 שנה.

     

69. הדבר היה בולט עת הבת א' אישרה כי ידעה שאביה שלח לה ברכה ומתנה לחתונה, אך לטענתה לא פתחה אותה וראתה בכך ניסיון שלו להביא הוכחות לבית המשפט (פרוטוקול עמ' 122 שורה 20).

     

70. דוגמה נוספת, חדה יותר ומצערת הרבה יותר, הייתה עת הבת א' התבקשה להקריא ברכה מרגשת שהיא כתבה לאביה עת הייתה ילדה, שם הזכירה את סיפורי השבת והריקודים עם האב, או אז נסוך חיוך על פניה והיא אישרה "בבת אחת עולה לי החוויה הילדותית" (פרוטוקול עמ' 129 משורה 32 ואילך) ואולם, כשב"כ התובע ציין בפניה כי אביה שמר את המכתבים לאורך כל השנים, מיד השתנתה ארשת פניה והיא ציינה שהוא עשה כך כדי לעשות במכתב שימוש בהליך המשפטי: "הנה, כדי להוכיח, כדי להביא בפניך הוכחה" (פרוטוקול עמ' 130 שורה 15).

    צעירה שמסוגלת לחשוב שאביה שמר במשך למעלה מעשר שנים את הפתקים והמכתבים שהיא הכינה עבורו כשהייתה ילדה, רק כדי להכין תיק לבית המשפט שנים אחר כך, אין דרך אחרת מלבד לראות בה כמי שמחקה את הקשר בינה לבין אביה, מתכחשת לקיומו ומבקשת לבטלו.

    זו בדיוק ההגדרה לניכור הורי.

     

    סיכום ראשוני

71. ממכלול התיאור שפורט עד כה, עולה כי הקטינים שמתגוררים בבית האם מנוכרים לאב – אין חולק כי קיים נתק של שנים בקשר שבינם לבין האב והתרשמתי כי הנתק נגרם בשל התנהלות האם, שנתנה לבנות רוח גבית, סירבה לשתף פעולה עם הליכים טיפוליים וגרמה לשסע גם בין האב לבין הילדים הקטנים יותר (שבראשית ההליך, היו בקשר סביר עימו).

     

72. בכך, הוכח כי התקיימו היסודות הנדרשים להוכחת העוולות של הפרת חובה חקוקה ורשלנות וכי האב זכאי לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לו.

     

    אשם תורם

73. חרף ניסיונותיה של האם להטיל על האב אחריות בגין המצב שנוצר, היא לא הצליחה להוכיח אף לא אחת מטענותיה נגדו.

     

74. אין הכוונה שהאב פעל ללא רבב, גם בהתנהגותו נמצאו קשיים, כמו בתיאור הקשה שלו נשכב על הרצפה בוכה ומתייפח לעיני ילדיו.

    אולם, לא מצאתי בהתנהגות זו, חריגה ככל שתהיה, כדי להפחית מאחריות האם לניכור הקשה של הילדים שמתגוררים עמה, כלפי האב.

75. מהדיווחים הרבים שהוגשו לתיקים לאורך השנים מגורמי הטיפול השונים, הן מהעו"ס, הן מהאפוטרופסה לדין והן ממכון אייל, עולה כי האב שיתף פעולה עם מרבית ההמלצות הטיפוליות שניתנו ועשה את כל שנדרש ממנו, כדי לשקם את הקשר עם בנותיו, דבר שלא ניתן לומר ביחס לאם.

     

76. ההחלטה לשלוח לבתו מתנת חתונה, אף שנודע לו על אירוסיה מאדם ברחוב ואף שלא הוזמן לחתונתה, מחזקת את התרשמותי כי מדובר במי שעשה כל שביכולתו כדי לשקם את הקשר עם ילדיו, גם לאחר תחילת ההליך כאן, ואולם לכל אורך הדרך, הוא נתקל בחומה בצורה.

     

77. לאור האמור, מצאתי שלא להטיל על האב אשם תורם.

     

    גובה הנזק

78. איך ניתן לאמוד את שווי הנזק שנגרם לאב ששישה מילדיו הורחקו ממנו, נחשפו באופן לא מותאם לסכסוך בנו לבין אמם, עד כדי כך שלא הוזמן לחתונת בתו, עד כדי סירוב של בתו לתת לו להביט על נכדו, זמן קצר אחרי שנולד, עד כדי כך שבנותיו הצעירות ישבו עימו בחדר הטיפולים תוך הפניית הגב ועוד?!

     

79. לאורך ההליך התרשמתי מכאבו האמיתי של האב, כאב ששום פיצוי לא יכול להקהות וחלק מהדברים התרחשו, כאמור, גם במהלך הדיונים.

     

80. ניסיונה של האם להעלות טענות בעניין נתק שהאב יצר בינה לבין שני הבנים שאצלו, לא רק שאינו רלוונטי לטענותיו כלפיה (אלא אם היא מבקשת לטעון כי היות ולטעמה האב פעל לניכור הורי של שני הבנים כלפיה, יש בכך כדי להצדיק את התנהגותה שגרמה לניכור הורי של ששת הילדים שמתגוררים עמה, כלפיו), אלא שטענות אלו לא הוכחו ובכל מקרה, משהגישה האם תביעה מטעמה לעניין טענותיה, הרי שאלו תתבררנה שם.

     

81. על מנת לאמוד את גובה הנזק לו זכאי האב, לקחתי בחשבון את הנתונים הבאים:

    מספר הילדים שנותקו מאביהם, מספר הפעמים בהם האם סיכלה הליכים טיפוליים והפרה החלטות שיפוטיות, משך הנתק ועוצמת הכעס שפיתחו כלפי האב.

     

82. בפסק הדין בעניין עמ"ש (חי') 45865-05-24 ב"ר נ' ל"ס (פורסם במאגרי המידע), נדרש בית המשפט המחוזי, לגובה הפיצוי הראוי במקרים של ניכור הורי והזכיר כי במקרים אלה על בית המשפט לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו.

    כב' השופט שרעבי התייחס שם לסקירת פסקי הדין שפורטו על ידי בית המשפט דלמטה ומצא כי הסכומים שנפסקו כפיצוי בגין ניכור הורי, נעים בין 15,000 ₪ לבין 50,000 ₪ לכל שנה בה היה ניכור מצד הורה אחד כלפי ההורה האחר.

     

83. בנסיבות המקרה שלפניי, בשים לב לסכום התביעה, כאשר מדובר בנתק שנמשך כבר עשר שנים וכאשר עסקינן בנתק משישה ילדים, כאשר הוכח לפניי שהנתק נגרם כתוצאה מהתנהגות הנתבעת, מצאתי לחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך 440,000 ₪ לפי המפורט להלן:

    לגבי הבנות – סך של 20,000 ₪ לכל שנה בה כל אחת מהבנות הייתה מנותקת מהאב, החל משנת 2015:

    לגבי א', למשך שנתיים, עד 2017, שאז הגיעה לבגרות, כלומר 40,000 ₪.;

    לגבי ב', למשך 4 שנים, עד 2019, שאז הגיעה לבגרות, כלומר 80,000 ₪.

    לגבי ה', למשך 5 שנים, עד 2020, מועד הגשת התביעה, כלומר 100,000 ₪.

    ולגבי ו', למשך 5 שנים, עד 2020, מועד הגשת התביעה, כלומר 100,000 ₪.

    לגבי שני ילדיו הצעירים, ז' ו-ח', הנתק החל כאמור משנת 2019, ולגביהם מצאתי כי החיוב צריך להיות גבוה יותר, בשים לב לכך שהנתק החל תוך כדי ההליכים המשפטיים, משל האם לא הפנימה את הנזק שנגרם לילדים מהתנהגותה, גם תוך כדי ההליך המשפטי ואף שהכריזה שהיא מאוד מעוניינת בו.

    לפיכך מצאתי להעמידו על 30,000 ₪ לשנה, לכל ילד, כלומר פיצוי בסך 60,000 ₪ בגין הנתק מכל אחד מהילדים ז' ו-ח', עד למועד הגשת התביעה ובסך הכל 120,000 ₪ .

     

84. אעיר בעניין זה, כי לא נעלמה מעיניי העובדה שהניכור ההורי נמשך גם תוך כדי ההליך ואולם לא מצאתי לחייב את האם לשלם לאב פיצויים גם בגין התקופה שלאחר הגשת התביעה, במסגרת הליך זה.

     

85. לפני סיום אתייחס לטענות התובע לפיהן יש לפטור אותו מהחיוב במזונות הילדים המתגוררים עם הנתבעת, בשל ההתנהלות של הנתבעת.

    ברי כי אין זו המסגרת הדיונית המתאימה לקבוע אם התובע פטור מחיוב במזונות ילדיו, אם לאו.

     

86. יחד עם זאת, בשים לב לכך שלטענת הנתבעת קיים לחובת התובע תיק הוצל"פ בגין מזונות עבר, בסכום העולה על 250,000 ₪, אני מורה כי סכום החוב יקוזז מהסך שפסקתי (זאת גם בהתחשב בכך שהאב גידל ומגדל שניים מילדי הצדדים וכאשר מבין שמונת ילדיהם רק שלושה עדיין קטינים).

    סיכום

87. אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 440,000 ₪.

     

88. הסכום ישולם בדרך של קיזוז החוב שהתובע חב כלפי הנתבעת בתיק ההוצאה לפועל והיתרה תשולם בתוך 30 יום.

    הסכום ישולם בצירוף ריבית שקלית, מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

     

89. לאור התוצאה האמורה, בשים לב להתמשכות ההליך ולאופן ניהול ההליך, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע גם הוצאות משפט בסכום כולל של 50,000 ₪.

     

90. עם זאת, ככל והנתבעת תשתלב ותדאג כי ששת הילדים נשוא ההליך (לרבות אלה שבגרו) ישתלבו גם הם, בהליך טיפולי וככל והתובע יאות להשתלב גם הוא בטיפול (כפי שאני מעריכה שיהיה), הכל במטרה להביא לשיקום המשפחה, כך יעשו, לכל הפחות ב- 15 טיפולים, בהם יקחו כל הילדים חלק.

    במקרה כזה, תישא הנתבעת בעלות הטיפולים של כל בני המשפחה ואז תהיה פטורה מתשלום הוצאות המשפט.

    ככל ותהיה הסכמה בין הצדדים לפנות להליך כאמור, יבחרו בסיוע באי כוחם ובסיוע האפו' לדין, במסגרת הטיפולית ובהיעדר הסכמה, יקבלו הפניה מתאימה מהעו"ס.

     

    פסק הדין ניתן לפרסום, ללא פרטים מזהים.

     

    ניתן היום, כ"ח טבת תשפ"ה, 28 ינואר 2025, בהעדר הצדדים.