פס"ד בתביעה לביטול הסכם ממון שאושר וקיבל תוקף של פסק דין

מונחת לפניי תביעה לביטול הסכם ממון שאושר וקיבל תוקף של פסק דין.

רקע עובדתי

1. התובע חסר דת והנתבעת יהודיה, נישאו זל"ז בטקס נישואים אזרחיים בפראג ביום X.X.2004.

    

2. התובע הוא משפטן בהשכלתו, עו"ד במקצועו משנת 2001, עובד מאז שנת 2019 בתפקיד היועץ המשפטי של XXX לאחר שפרש לגמלאות משירותו הצבאי כקצין בצה"ל; הנתבעת היא בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה בהשכלתה, יועצת חינוכית במקצועה; סובלת מפיברומיאלגיה (עמ' 43, ש' 20; נספח א' לתצהיר הנתבעת); אינה עובדת מיום 1.9.2020 ומקבלת קצבת נכות עקב פגיעה בעבודה (לטענתה עקב פוסט טראומה) בשנת 2007 (שם, נספח ג'; עמ' 43, ש' 20, 27-26; עמ' 46, ש' 27).

    

3. ביום X.6.2010, לאחר טיפולים ממושכים במשך שנים, שנדרשו בגלל פוריות של התובע, נולד לצדדים בנם היחיד, א' (להלן – הקטין).

    

4. במהלך החיים המשותפים ניהלו הצדדים חשבון משותף, והתגוררו בדירה שהזכויות בה נרשמו ע"ש הצדדים, בחלקים שווים ביניהם.

    

5. חיי הנישואין נמשכו כ-17 שנים, לא התנהלו על מי מנוחות אלא היו רצופים במשברים.

    

6. אין חולק, כי בתחילת חודש מרץ 2020 אירע סכסוך בין הצדדים ואפילו הוזמנה משטרה (סעיף 48 לתצהיר הנתבעת; עמ' 25, ש' 34-30; עמ' 26, ש' 24-23; ר' גם פרו' 22.12.2020 עמ' 5, ש' 5-4; עמ' 7, ש' 2-1).

7. בסמוך לאחר מכן, התובע איתר את שירותי עו"ד הילה ויינטרוב (להלן – עו"ד ויינטרוב) (עמ' 25, ש' 34) שערכה עבור הצדדים הסכם הממון (עמ' 26, ש' 2-1).

    

8. ביום 12.3.2020 חתמו הצדדים על הסכם המסדיר את כלל העניינים הכרוכים ביחסיהם, לרבות העניינים הנוגעים ליחסי הממון שביניהם וכן משמורת הקטין, מלבד סוגיית מזונותיו (להלן – הסכם הממון).

    

9. ביום 30.4.2020 אושר הסכם הממון וקיבל תוקף של פסק דין (תה"ס 24677-04-20).

    

10. בהסכם הממון נקבע שהצדדים "מאמצים את ההסדרים הקבועים בחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973 (להלן: "החוק") ומסכימים כי הם יחולו על היחסים ביניהם בכפוף לשינויים המוסכמים שייקבעו בהסכם זה" (סעיף 3 נספח ד' לתצהיר הנתבעת).

     

    במסגרת פירוט הרכוש המשותף של הצדדים הוסכם שיבואו "כל הנכסים והזכויות, ללא יוצא מן הכלל, שיצבור כל אחד מהם במהלך חיי הנישואין, למעט האמור בס"ק ד' להלן ולמעט סעיף 5 בעניין דירת המגורים, יהיו רכושם המשותף בחלקים שווים בין בני הזוג. לרבות זכויות פנסיוניות, ביטוחיות, משכורות או הכנסות כלשהן וכן תגמולים בגין עבודה ויגיע כפיים שיצברו על ידי בני הזוג במהלך חיים המשותפים" (סעיף 4(א)).

     

    במסגרת פירוט הרכוש הנפרד של הנתבעת הוסכם שיבואו הדירה "ממועד אישור הסכם זה, הדירה תעבור לבעלותה המלאה של האשה ולבעל לא תהא כל טענה ו/או תביעה ו/או דרישה עתידית ביחס לדירה האמורה" (סעיף 5(א)), תוך שהצדדים מצהירים שהדבר נעשה "מתוך הבנה מוחלטת של מערכת היחסים העכורה ביניהם, ונוכח העובדה כי ייתכן וייפנו להליך גירושין בעתיד" (סעיף 5(ב)); כלל המטלטלין בדירה (סעיף 5(ד)), רכב מסוג סוזוקי קרוסאובר שנת ייצר 2016 (סעיף 6(א)).

     

    במסגרת פירוט הרכוש הנפרד של התובע הוסכם שיבוא רכב מסוג הונדה ג'אז שנת ייצור 2006 (סעיף 6(ב)).

     

    עוד נקבע כי במקרה של פרידה, יפעלו הצדדים לסגירת החשבון המשותף, תוך שהוסכם כי התובע "ישא באופן בלעדי בכל החובות וההלוואות ככל ויהיו בחשבון הבנק המשותף... ככל ויהיו יתרות בחשבון – הצדדים יחלקו ביתרות בחלקים שווים" (סעיף 7).

     

    הצדדים הוסיפו והסכימו כי "אם לאחר חתימת הסכם זה, בכל עת שהיא, יחליטו בני הזוג או אחד מהם, על רצונם להתגרש – יסכים כל אחד מבני הזוג לפנות להליך של התרת נישואין ללא דיחוי" (סעיף 10). עוד הוסכם, כי במקרה של פרידה משמורת הקטין תהא בידי האם כאשר זמני שהות ייקבעו בהסכמה על ידי הצדדים (סעיף 8).

     

11. ביום 3.7.2020, כ-4 חודשים ממועד חתימת הסכם הממון, הסתיימו החיים המשותפים תחת קורת גג לצליליו הצורמים של סכסוך נוסף במהלכו דרך התובע על רגלה של הנתבעת (להלן – אירוע הדריכה). הצדדים חלוקים האם מדובר באירוע מכוון, ומה תוצאותיו (עמ' 10, 25-24; סעיף 22 ונספח ב' לתצהיר הנתבעת).לאחר אירוע זה עזב התובע את הדירה ושכר דירה אחרת למגוריו (נספח ל"ח לתצהיר התובע).

     

12. נעשתה פנייה משותפת לעו"ד ויינטרוב שתערוך לצדדים הסכם גירושין.

     

13. ביום 23.7.2020 חתמו הצדדים על הסכם גירושין המסדיר את כלל העניינים הכרוכים בהתרת הנישואין לרבות ענייני הרכוש, החזקת הקטין ומזונותיו (להלן – הסכם הגירושין או ההסכם).

     

14. ביום 29.7.2020 אושר הסכם הגירושין וקיבל תוקף של פסק דין (תה"ס 56043-07-20).

     

15. בהסכם הגירושין שבו הצדדים על הסכמותיהם בהסכם הממון בעניינים כדלקמן: משמורת הקטין והסדרי השהות (סעיפים 5(ב), 11 נספח ה' לתצהיר הנתבעת), חלוקת הרכוש ואיזון המשאבים (סעיפים 18-16, 24(א)-(ב), 25), נשיאה ביתרת חובה בחשבון המשותף (סעיף 23(ב)). בנוסף, הסדירו הצדדים סוגיות הקשורות, בין היתר, בהתרת הנישואין (סעיף 4), ענייני אפוטרופסות (סעיפים 8(א), 9, 13, 14) ומזונות הקטין (סעיף 15).

     

16. ביום 23.9.2020, חודשיים לאחר שאושר הסכם הגירושין, הגיש התובע כנגד הנתבעת שני הליכים: האחד, תובענה להתרת הנישואין (תה"ן 51214-09-20). הנישואין הותרו ביום 13.12.2020; והשני, תובענה לביטול ההסכם (תמ"ש 51361-09-20).

     

17. בכתב התביעה בתמ"ש 51361-09-20 עתר התובע כי בית המשפט יורה על ביטולו של הסכם הגירושין, האישור ופסק הדין מיום 29.7.2020 ויאפשר לתובע לקבל את זכויותיו עליהם עמל כל ימי חייו (סעיף "סיכום" בעמ' 3).

     

    בתמצית, נטען בכתב התביעה, כי תוכנו החד צדדי, חסר הפרופורציות וההגינות של הסכם הגירושין מעיד כי ההסכם הושתת על מרמה, ניצול מצוקה וחוסר תום לב משווע המהווה פגם מהותי בכריתתו; הוסתרו הנסיבות שהביאו את התובע להסכים בכל מחיר להתרת הקשר; הסכמות בענייני הקטין ומזונותיו וויתורים רכושיים נעשו אגב ניצול מצבו הרגשי קשה עקב ההגעה לגירושין תוך החתמתו על הסכם עושק; המרמה נרקמה כבר בהחתמתו על הסכם הממון החד צדדי בתקופה שהוטעה התובע לחשוב כי הסכם הממון הוא שיתרום לשיקום הקשר בעוד שמנגד הסכם הממון נרקם כתשתית לגירושין שתכננה הנתבעת מבעוד מועד.

     

18. ביום 30.10.2020 הוגש כתב הגנה מטעם הנתבעת. הנתבעת הכחישה את טענות התובע, התנגדה לביטול הסכם הגירושין ועתרה להורות על דחיית התביעה בהעדר עילה.

     

    בתמצית, נטען בכתב ההגנה, כי אף אחד לא כפה דבר על התובע; התובע חתם על ההסכם במודע וידע כי כוונת בני הזוג להתגרש; הטענה על עושק וסחיטה מגוחכת לאור העובדה שההסכם קיבל תוקף של פסק דין לאחר דיון ארוך ומעמיק במהלכו דאג בית המשפט לוודא שהתובע מבין על מה הוא חותם.

     

19. לצורך בירור ההליך דנא הגישו הצדדים תצהירים במקום עדות ראשית. התקיים דיון קדם משפט ביום 22.12.2020; התקיימו שלושה דיוני הוכחות אשר במהלכם נשמעו חקירות הצדדים והעדים מטעמם. מטעם התביעה נשמעו עדויות של התובע (פרו' 26.12.2021 עמ' 30-10), גב' ד.פ (להלן – גב' פ') מכרה של התובע, הייתה איתו בקשר עובר לחתימת הסכם הגירושין ואישורו (פרו' 27.12.2021 עמ' 29, ש' 2; עמ' 32, ש' 36), ומר א.ג (להלן – מר ג') גיסו של התובע (פרו' 27.12.2021 עמ' 42-37). מטעם ההגנה נשמעו עדויות של הנתבעת (פרו' 27.12.2021 עמ' 48-43; המשך חקירה בפרו' 16.6.2022 עמ' 83-55), ועו"ד ויינטרוב שערכה את הסכמי הממון והגירושין ואף התייצבה עם הצדדים, כבאת כוחם, למעמד אישור כל אחד מההסכמים הנ"ל (פרו' 16.6.2022 עמ' 55-49).

     

20. בתום שלב ההוכחות ניתן צו להגשת סיכומים בכתב. לאחר עיכובים (ר' החלטות מהימים 31.7.2022, 9.9.2022), הונחו בפניי הסיכומים.

     

21. יוער להשלמת התמונה, כי בין לבין הוגשו הליכים משפטיים נוספים שהתנהלו בין הצדדים או כנגדם.

     

    ביום 7.2.2022 עתר התובע בתובענה להעברת המשמורת (תמ"ש 12202-02-22); וביום 9.6.2022 עתר התובע גם בתובענה לביטול תשלום דמי המזונות (תמ"ש 19731-06-22).

     

    עו"ס לחוק הנוער נקטה הליכים בעקבותיהם הוצא הקטין בצו ביניים ממשמורת הוריו והושם במרכז חירום (צב"נ 16978-06-22); בהמשך, הוגשה בבית משפט זה בקשה להכרזת נזקקות וקביעת דרכי טיפול (תנ"ז 34004-06-22), ולאחר שנמחקה תביעת המשמורת, המשך הליך הנזקקות נדון בבית המשפט לנוער (ר' החלטות מהימים 24.4.2023 ו-3.5.2023 תנ"ז 34004-06-22; החלטה מיום 3.5.2023 תמ"ש 12202-02-22).

     

    ביום 24.1.2023 עתרה הנתבעת בתובענה לאכיפת הסכם הגירושין בעניין איזון הזכויות הסוציאליות (תמ"ש 58060-01-23); התביעה התקבלה ללא התנגדות ביום 21.2.2023 (ר' סעיף 10 להודעת התובע מיום 9.2.2023).

     

    טענות הצדדים

22. תמצית טענות התובע:

     

    • בכל שנות הנישואין התובע היה קורבן למניפולציות רגשיות, סחטנות רגשית לרבות אלימות מילולית מצד הנתבעת, לא החזיק בדעה עצמית אלא נמצא תחת השפעה של הנתבעת, עשה את כל מה שהיא מצווה, ובוודאי חתם על הסכם הגירושין מכח השפעתה של הנתבעת עליו;

       

    • במועד אישור הסכם הגירושין לא הייתה לתובע גמירות דעת בניגוד לגמירות הדעת של הנתבעת;

       

    • בעת החתימה על הסכם הגירושין הנתבעת ידעה את מצבו הנפשי של התובע, ידעה כי יסכים לתכתיביה כפי שנהג לעשות וניצלה את זה לטובתה;

       

    • ההסכם נעשה לאחר שהנתבעת חשבה על כל הפרטים שייתנו לה רווחה כלכלית, ו"בדרך פלא" סיימה היא לעבוד זמן קצר לאחר שחתמה על ההסכם ועד היום אינה עובדת, והכל בזמן שהתובע מממן את חייה ומשרת את האינטרסים שלה;

       

    • עו"ד וינטרוב ביצע מחטף, היא ערכה את ההסכם בלי שהייתה לה יכולת לבחון את מצבו הנפשי של התובע. גם בית המשפט לא היה יכול לבחון במעמד אישור ההסכם את מצוקתו הנפשית של התובע;

       

      לפיכך, עתר התובע לבטל את הסכם הגירושין ולהחיל על הצדדים את הסדר איזון המשאבים.

23. תמצית טענות הנתבעת:

     

    • התובע לא הצליח להרים את נטל הראייה הנדרש על פי דין לביטול הסכם הגירושין;

       

    • טענת התובע כי חתם על הסכם הגירושין בהשפעת מניפולציות רגשיות שהנתבעת הייתה עושה לו במהלך חיי הנישואין ואף לאחר עזיבתו את הבית, אינה יכולה להתקבל; התובע היה מודע לתוצאות והשלכות חתימתו על ההסכם, והוא חתם על הסכם הגירושין מתוך בחירה ורצון טוב ולא תחת לחץ או השפעה בלתי הוגנת;

       

    • הסיבה העיקרית שהתובע חתם על הסכם הגירושין נובעת מרצונו לאפשר לבנו לפתח את כישוריו ולקבל טיפול תומך עקב היותו ילד בעל צרכים מיוחדים; התובע שינה את דעתו ומתכחש כעת להיותו של הקטין ילד מיוחד;

       

    • התובע מנסה להוכיח כי חתם על הסכם הגירושין עקב מניפולציות של הנתבעת שהשפיעו עליו וגרמו לו לדימוי עצמי נמוך, בלי שהתובע הביא חוות דעת על מצבו הנפשי/ רגשי בזמן חתימת הסכם הגירושין, וכאשר עדים שהביא התובע אינם אובייקטיביים ואינם אנשי מקצוע;

       

      לפיכך, עתרה התובעת להורות על דחיית התביעה.

       

      דיון והכרעה

24. הערה מקדמית – בכתב התביעה העלה התובע שלל טענות לביטול הסכם הגירושין, ביניהן, בין היתר, טענה לפיה ההסכם הושתת על מרמה שנרקמה כבר בהחתמתו של בהחתמתו של התובע על הסכם הממון בתקופה שהוטעה לחשוב כי הסכם הממון הוא שיתרום לשיקום הקשר בעוד הנתבעת רקמה אותו כתשתית לגירושין שתכננה מבעוד מועד (שם, סעיף 4 וסעיף "סיכום"). בסיכומים זנח התובע את הטענה ועמד אך על הטענה שההסכם בטל מחמת עושק אותה גם לא עלה בידו להוכיח (ר' בהרחבה להלן) [על משמעות זניחת טענה בסיכומים ר' ע"א 401/66 מרום נ' מרום, פ"ד כא(1) 673 (1967); ע"א 447/92 רול נ' אינטרקונטיננטל קרדיט רוקפריישן, פ"ד מט(2) 102 (1995)].

    לגופו של עניין –  

     

25. כאמור, נחתם בין הצדדים הסכם גירושין שאושר וקיבל תוקף של פסק דין.

     

26. השאלה העומדת על הפרק היא האם קיימת לתובע עילה בדין לבטל את ההסכם.

     

    מתווה נורמטיבי

     

27. ההלכה קובעת, כי פסק דין המאשר הסכם או פשרה אליה הגיעו הצדדים מתאפיין בשני מאפיינים: החלק ההסכמי – ההסכם שבין בעלי הדין, והחלק השיפוטי – החלטת בית המשפט אשר נתן להסכם תוקף של פסק דין [ע"א 3960/05 עו"ד נפתלי נשר נ' שיבלי ראיף בן פאיז (21.12.2005)].

     

28. המבקש לתקוף פסק דין המאשר הסכמה בין הצדדים צריך לבחור באחד משני מסלולים אפשריים; תקיפת החלק ההסכמי או תקיפת החלק השיפוטי [רע"פ 7148/98 עזרא נ' זלניאק, פד"י נג(3) 337 (1999)].

     

29. הכלל המשפטי בנוגע להסכמי פשרה אשר קיבלו תוקף של פסק דין קובע כי ניתן לבטלם, אם נפל פגם בכריתם, אולם על בית המשפט לנהוג משנה זהירות בעניין זה, ולהשתכנע כי קיימים טעמים כבדי משקל המצדיקים את הביטול [ע"א 11750/05 שמר נ' בנק הפועלים (15.11.2007); ע"א 2495/95 בן לולו נ' אטראש, פד"י נא(1) 557, 593 (1997)].

     

30. הסכם ממון בין בני זוג, כהגדרתו בחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973 (להלן – חוק יחסי ממון) [שם, סעיף 1], מותנה באישור בית המשפט לצורך כניסתו לתוקף [סעיף 2(ב) לחוק יחסי ממון]. בכך מתקיים בהסכם הממון גם הפן ההסכמי וגם הפן השיפוטי.

     

31. על חשיבותו של הסכם הממון ועל המשקל הרב שיש לתת לו, ניתן ללמוד ממנגנון אישורו. בסעיף 2(ב) לחוק יחסי ממון נקבע כי "האישור לא יינתן אלא לאחר שנוכח בית המשפט או בית הדין, שבני הזוג עשו את ההסכם או את השינוי בהסכמה חפשית ובהבינם את משמעותו ואת תוצאותיו" [ר' גם תקנה 43(א) לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין) התשפ"א-2020 (להלן – תקנות משפחה)]. תנאים אלה נועדו להבטיח שמערכת היחסים הטעונה והמורכבת בין בני זוג נשואים לא תגרור אחריה יתרון בלתי הוגן או ניצול לרעה [תה"ס (י-ם) 27071-11-19 פלונית נ' אלמוני, סעיף 14 (27.11.2022)]. בכך נבדל הסכם ממון מהסכם פשרה בין צדדים אחרים, אשר רשאים להתקשר בו מבלי שתוקף ההסכם יהיה מותנה בכך שגורם שלישי יוודא שההסכם נעשה בהסכמה חופשית ותוך הבנה.

     

32. הליך האישור על פי חוק יחסי ממון נועד להבטיח את גמירות דעתם של הצדדים ולוודא כי ההסכם נערך מתוך רצון חופשי, ללא לחץ או כפייה או השפעה בלתי הוגנת ולאחר שבית המשפט ווידא כי הצדדים הבינו בדיוק את משמעות ההסכם ותוצאותיו האפשריות [ע"מ (ת"א) 1242/04 פלוני נ' פלונית, סעיף 13 (23.5.2005)]. על כן, נהנה הסכם ממון אשר קיבל תוקף של פסק דין ממעמד מיוחד; "בהעדר ראיה לסתור, עצם האישור השיפוטי מצביע על כך שהצדדים להסכם הבינו את משמעותו ואת תוצאותיו וחתמו עליו מרצונם החופשי"; ע"א 486/87 אבידור נ' אבידור, פד"י מב(3) 499, 505 (1988); ע"א 4/80 מונק נ' מונק, פד"י לו(3) 421, 429 (1982)].

     

33. כפועל יוצא מהליך אישור ההסכם על ידי בית המשפט, מטרתו ומהותו, קשה מאוד לקבל טענות צד להסכם, לאחר מעשה, כי הוראות ההסכם אינן משקפות את רצונו החופשי או אינן מובנות לו, בניגוד להצהרתו בהליך אישור ההסכם [עמ"ש (ת"א) 39289-12-17 פלונית נ' פלוני (22.11.2018); תמ"ש (ת"א) 12542-03-16 כ.ד. נ' א.ד. (7.10.2018)]. הדברים נכונים במיוחד לאחר שבוצעו הגירושין ובוצעו הוראות מהותיות אחרות בעניין אחזקת ילדים [ע"א 105/83 מנשה נ' מנשה, פד"י לח(4) 635, 641 (1985); ע"מ (ת"א) 1277/07 פלונית נ' פלוני, סעיף 42 (18.8.2009); עמ"ש (ת"א) 1015/08 פלוני נ' פלונית, סעיף 24 (26.5.2013) (להלן – עמ"ש 1015/08)].

     

34. בהתאם לכך, נקבע בפסיקה, שצד המבקש לבטל הסכם ממון אשר קיבל תוקף של פסק דין בשל פגם בכריתתו, נדרש לעמוד בנטל ראיה גבוה במיוחד ולהביא טעמים כבדי משקל [ע"א 1581/92 ולנטין נ' ולנטין, פ"ד מט(3) 441, 450, 452 (1995); עמ"ש (ת"א) 38753-06-19 פלונית נ' פלוני, סעיף ה(1) (18.3.2020); תמ"ש (כפ"ס) 3351/07 מ.נ. נ' מ.ש., סעיף 16 (8.3.2009)]. עם זאת, ייתכן ובנסיבות מסוימות יעלה בידי צד המבקש לבטל הסכם ממון שאושר וקיבל תוקף של פסק דין להרים את הנטל הרובץ לפתחו ולהוכיח כי במעמד האישור נתן הוא הסכמתו כתוצאה מפגם בכריתתו עמ"ש (ת"א) 11337-06-10 פלוני נ' פלונית, סעיף 9 (29.4.2012); עמ"ש (ת"א) 1045-04-17 מ' נ' מ', סעיף 43 (6.3.2018)].

     

35. במקרה זה, טענתו של התובע היא שההסכם נחתם מחמת עושק.

     

36. על מנת להביא לביטול הסכם מחמת עושק יש לעמוד בתנאי סעיף 18 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג 1973 (להלן – חוק החוזים או החוק) הקובע כי:

     

    "מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני, או אחר מטעמו, את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית, או הגופנית, חוסר נסיונו ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה".

37. עילת ביטול מסוג עושק קמה בהצטרפותם של שלושת היסודות הבאים: מצוקה, חולשה שכלית או גופנית או חוסר נסיון של הנעשה בזמן כריתת החוזה; ניצול מצבו של הנעשק על ידי העושק כדי לגרום לו להתקשר בחוזה; תנאי חוזה הגרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל [ע"א 4839/92 גנז נ' כץ, פד"י מח(4) 749, 756 (1994)].

     

    שלושת היסודות הם מצטברים ושלובים זה בזה [ע"א 2041/05 מחקשווילי נ' מיכקשווילי (19.11.2007)]. מצטברים – משום שדי כי אחד מהם לא יתקיים כדי שלא תשתכלל עילת העושק. שלובים – מאחר שקיימים ביניהם יחסי גומלין, ואם אחד היסודו יתקיים באופן מובהק, אפשר כי יסוד אחר יהיה מובהק פחות [ע"א 9609/01 מול הים (1978) בע"מ נ' עו"ד ד"ר שגב, פד"י נח(4) 106, 120 (2004); תלה"מ 37097-12-18 ב. נ' ס., סעיף 21 (13.2.2020); עמ"ש 1015/08 סעיף 34]. החובה להוכיח את קיומם של יסודות עילת העושק מוטלת על הטוען להם [ע"א 1912/93 שחם נ' מנס, פד"י נב(1) 119 (1998)].

     

38. המרכיבים של סעיף 18 לחוק שעניינם ניצול או מצוקה או חולשה, או חוסר נסיון, הם מרכיבים שיסודותיהם סובייקטיביים, בו בזמן שהמרכיב שדן בתנאי החוזה ואשר לפיו יחולו הוראותיו אם תנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, הוא תנאי שמבחנו אובייקטיבי ע"א 5490/92 פגס נ' פגס, סעיף 6 (29.12.1994) (להלן – פרשת פגס)].

     

39. הפסיקה מדגישה, כי עילת העושק מביאה לתוצאה קיצונית "באשר היא מאפשרת לצד לחוזה שאינו חסר דעהאו פסול דין שחתם על חוזה מרצון, לבטל את החוזה בשל כך שדעתו לא היתה מיושבת עליו לחלוטין וגמירת הדעת שלו לא היתה כגמירת דעתו של כל מתקשר צלול בדעתו" [שם, פרשת פגס]. עם זאת, הפסיקה מדגישה כי: "החוק מוצא לנכון להתערב בכל זאת מטעמים של מוסר וצדק חברתי" [ע"א 11/84 רבינוביץ נ' שלב, פ"ד מ(4) 533, 541 (1986)].

     

40. אשר למצוקת העשוק, בהתאם ללשון חוק החוזים מדובר בחולשה שכלית או גופנית או חוסר נסיון כבדי משקל, ועל בית המשפט להשתכנע, שפעלו את פעולתם על העשוק והסיטו את שיקול דעתו סטיה של ממש מנתיבו הנכון. יש לבחון את מצבו של העשוק במועד ההתקשרות, הוא המועד הרלוונטי [ג' שלו, א. צמח, דיני חוזים (מהדורה רביעית, נבו 2019) 2019 בעמ' 436].

     

    מן הכלל אל הפרט

     

41. התובע אינו מעלה כל טענה בדבר פגם פרוצדוראלי שנפל בהליך אישור ההסכם אלא הוא מבקש לבטל את ההסכם מחמת עילה של פגם ברצון.

     

    נטל ההוכחה

     

42. התובע טוען כנגד הסכם הגירושין עליו חתם; טיב הטענה שהועלתה כלפי הנתבעת, קרי פגם בכריתה מחמת עושק, תוך שהתובע אף מנסה לייחס לעו"ד ויינטרוב "מחטף" (סעיף 15 לסיכומים), מטיל על התובע נטל לכתחילה גבוה, שהרי מדובר בהסכם שאושר וקיבל תוקף של פסק דין.

     

43. אני סבורה כי במקרה זה נדרש התובע להרים נטל גבוה אף יותר, ולהלן אפרוש נימוקיי.

     

44. האחד, בהסכם הממון שקיבל תוקף של פסק דין ביום 30.4.2020 הושגו הסכמות בעניינים הרכושיים המשמעותיים (הנכסים והזכויות, לרבות זכויות פנסיוניות, ביטוחיות, משכורות או הכנסות כלשהן וכן תגמולים בגין עבודה ויגיע כפיים שיצברו הצדדים, לאחר אישורו של ההסכם ואילך, יהיו רכוש משותף, בחלקים שווים -סעיף 4(א) נספח ד' לתצהיר הנתבעת); זכויות התובע בדירה יועברו לידי הנתבעת והתובע מאשר "כי לא יוכל להישמע בטענה עתידית ביחס לדירה והיא תהא של האשה בלבד במלואה..." -סעיפים 5(א),(ג); המטלטלין בדירה יהיו לנתבעת -סעיף 5(ד); הרכב החדיש יוותר בידי הנתבעת והרכב הישן יעבור לבעלות התובע- סעיפים 6(א)(-(ב); חשבון הבנק המשותף ייסגר במקרה של פרידה כאשר התובע יישא "באופן בלעדי בכל החובות וההלוואות ככל והיו כאלה בחשבון בנק המשותף במקרה של פרידה. ככל ויהיו יתרות בחשבון – הצדדים יתחלקו ביתרות בחלקים שווים"- סעיף 7)); הסכם הגירושין מאשרר סעיפים אלה; התובע אשר לגרסתו עקב מצבו הנפשי הוא עבר על הסכם הממון ב"רפרוף ממש, בעודי אדיש למעשה בנוגע לכתוב בו..., וחתמתי עליו" והתייצב למועד אישור ההסכם ליתן הסכמה כשהוא במצוקה רגשית (סעיפים 58-57 לתצהיר; פרו' 22.12.2020 עמ' 5, ש' 13), לא הגיש תובענה לביטול הסכם הממון האישור ופסק הדין מיום 30.4.2020.

     

45. והשני, בהסכם הממון הוסכם שמשמורת הקטין תהיה אצל הנתבעת וזמני השהות ייקבעו בהסכמה בין הצדדים, אך לא הוסדרה סוגית מזונותיו של הקטין (סעיף 8 נספח ד' לתצהיר הנתבעת). עובדתית, לאחר שהתובע עזב את הדירה כמעט לא התקיימו מפגשים בינו לבין הקטין (פרו' 29.7.2020 עמ' 1, ש' 21). בנוסף, הסכם הגירושין קובע חיוב מזונות קטין בסכום לכאורה לא שגרתי, ואלמלא ההסכמה ואישור ההסכם, הייתה הנתבעת נדרשת להגיש תביעה (סעיף 15 נספח ה' לתצהיר הנתבעת). כמו כן, הסכם הגירושין קובע עוד התחייבות לא שגרתית לפיה "כל עוד האשה תמשיך להתגורר בדירה לבדה (כך שלא יתגורר עמה דרך קבע בן זוג) הבעל ימשיך לשאת באופן בלעדי בכלל תשלומי אחזקת הדירה (כמו-ארנונה, מים, גז, חשמל, וועד בית)" וההתחייבות תפסק "ככל ויתגורר עם האשה בדירה בן זוג דרך קבע, ... וכלל התשלומים יחולו על האשה בלבד" (שם, סעיפים 21-22).

     

46. על פי חומר הראיות שהובא בפניי, כי הנתבעת רצתה לא לאשר את הסכם הגירושין והתובע לא התנגד אך התאכזב שזהו רצונה זה, ובלשונו: "טוב, תבטלי את ההסכם. חבל. תעדכני אותי אם את מבטלת" (הודעה מיום 26.7.2020 נספח ז' לתצהיר הנתבעת).

     

47. בחקירה נגדית הסבירה הנתבעת: "אני ביקשתי לבטל את הסכם הגירושין יום לפני. לא לעשות. יום לפני הדיון בבית המשפט. הבאתי את ההודעה הכתובה, כשאני אומרת, מ' בוא נבטל את ההסכם. אתה לא תעמוד בו. כי אתה כבר עכשיו לא עומד בו. אני לא רוצה ללכת. .., ומ' שכנע אותי לא לעשות, הוא כתב, טוב, חבל, הוא התקשר אליי ושכנע אותי לא לעשות את זה. ... אני כבר לא יכולתי לנשום אותו. כבר אמרתי שיימחק לי מהחיים, לברוח ממנו. רק לברוח מהבן אדם הזה רציתי. כבר לא רציתי כלום. הרי גם היום אני רוצה לברוח, איפשהו לסוף העולם, שלא ימצאו אותנו" (עמ' 78, ש' 32-עמ' 79, ש' 6).

     

    לעומת זאת, הסביר התובע: "ש: ...שא' אומרת לך בשיחה שהיא רוצה לבטל את ההסכם ואתה אומר לה טוב תבטלי חבל, למה חבל? ת: ההודעה היא מניפולציה נוספת של הנתבעת "בסגנון של "תחזיקו אותי" שהמטרה הייתה בדיוק הפוכה ממה שהנתבעת רוצה להשיג. הנתבעת ידעה שאני כול כולי נתון להשפעתה, שאני אעשה את כל מה שהיא אומרת" (עמ' 11, ש' 34- עמ' 12, ש' 3).

     

     

     

     

48. הסברו של התובע על מניפולציה נוספת של הנתבעת אינו מתקבל על הדעת מהסיבות הבאות:

     

    • עובדתית הצדדים הגיעו לעריכת ההסכם עם כוונה של התובע לשאת במזונות בסכום למעשה גבוה אף יותר מהסכום שנכתב בהסכם. לעניין זה ראו בחקירתה של עו"ד ויינטרוב: "הסכום הוא 6,000 שקלים... אני הסברתי למ' שלא פוסקים כאלה סכומים כיום, ... אחרי שאמרתי שה-6,000 ₪ הוא קצת גבוה מהמקובל, אז הוסכם שזה יהיה 6,000 כולל כל הוצאות החינוך. שזה מה שכתוב בהסכם" (עמ' 50, ש' 26-21, 34-32), וכן ראו דברי הנתבעת בחקירתה הנגדית לפיהם התובע הציע לשלם עבור מזונות סך של 8,000 ₪ (עמ' 47, ש' 8; עמ' 63, ש' 22). ואם כך, אני תמהה מה האינטרס של הנתבעת להודיע לתובע על רצונה לא להתקדם עם ההסכם;

       

    • הסכום מיועד "למזונות הילד וכלל הוצאות החינוך (כגון: שיעורים פרטים, וחוגים)" לרבות הוצאות אחזקת המדור (סעיף 15(א) נספח ה' לתצהיר הנתבעת; פרו' 29.7.2020 עמ' 3, ש' 14-13). התובע עו"ד במקצועו, "פליליסט ומתעסק גם בענייני מיסים" ולא עוסק בדיני משפחה (פרו' 29.7.2020 עמ' 2, ש' 29), אך השכלתו המשפטית בוודאי מאפשרת לו להבין את פרמטרים הרלוונטיים לפסיקת מזונות שנקבעו בפסיקה בהתייחס לנתונים האישיים של הצדדים. על כן, לא מן הנמנע שהסכום, לשיטתו, הינו בהלימה עם הצרכים של הקטין, פער ההכנסות בין הצדדים, זמני השהות ומכלול הנסיבות.

       

    • בהנחה שהנתבעת עומדת מאחורי ההתחייבות הלא שגרתית בסעיף 21 להסכם, מצופה היה מהתובע לטעון שהוא עמד מאחורי התנאים להפסקת ההתחייבות בסעיף 22 להסכם, אולם בחקירה נגדית טען התובע לחוסר זכרון: "ש: בסעיף 22 להסכם מי יזם את האמור בסעיף? ת: את הסעיף הספציפי אני לא זוכר מי יזם אבל מי שיזם את תוכן ההסכם זו הייתה הנתבעת" (עמ' 16, ש' 12-11).

       

49. לאחר שהבהרתי עמדתי לעניין נטל ההוכחה, אפנה כעת לבחון האם הוכחו יסודות עילת העושק.

     

    התנאי הראשון: מצוקה, חולשה שכלית או גופנית או חוסר ניסיון

     

50. בע"א 403/80 סאסי נ' קיקאון, פ"ד לו(1) 762, 767 (1981) עמד בית המשפט העליון על המאפיינים בהגדרת מצבו הנפשי של עשוק:

    "אין לומר, שאותו עשוק הוא בגדר מי שלא ידע ולא הבין מה הוא עושה, שאינו מסוגל כלל לאותו רצון הדרוש לכריתת חוזה שמעשיו כלא היו ... מכאן, שאותם דברים שמנינו בעשוק אינם מעמידים אותו במקום שפסולי דין עומדים, שכן אין הוא חולה נפש או לקוי בשכלו, שמחמתם אינו מסוגל לדאוג לענייניו, ואף במקומו של מי שלשעה או לעניין לא ידע ולא הבין מה הוא עושה אינו עומד. ואף-על-פי-כן, אין לומר, שדעתו הייתה מיושבת, וכי גמירת הדעת שלו הייתה כגמירת דעתו של כל מתקשר צלול בדעתו. הוא מצוי אי שם בין הקצוות; אין הוא בעל מום, שמומו פוסל אותו, ואין הוא חסר דעה וידיעה, שחסרונם עושה את פעולתו כאין וכאפס, אלא הוא בגדר "מעין בעל מום", הקרוב או דומה לשני אלה מבחינת הפגם בשיקול-דעתו, ש"מומו" פוגם בהתקשרות חוזית מסוימת, הניתנת לביטול רק בהתקיים יתר יסודותיה של עילת העושק. לפיכך, חייבים המצוקה, החולש השכלית או הגופנית וחוסר הניסיון להיות כבדי משקל, ועל בית המשפט להשתכנע שפעלו את פעולתם על העשוק והסיטו את שיקול-דעתו סטייה של ממש מנתיבו הנכון".

51. לגרסתו של התובע, בעת החתימה על ההסכם ואישורו, היה התובע במצב נפשי קשה: "שרוי כפי שאמרתי במצב של סערת רגשות, אובדן שיקול דעת הגיוני" (עמ' 18, ש' 34-33) ונתון במצוקה גדולה: "סערת רגשות עזה בעקבות קריסת הבית והתא המשפחתי, היעדר שיקול דעת נבון, צלול ויכולת להבחין בהשלכות של ההסכם. ...כשכל חייך קרסו לנגד עיניך ואפילו אין לך יכולת בגלל המצב שאתה נמצא בו והמצוקה הזאת אין לך יכולה (צ"ל יכולת- ס.א) להבין למעשה למה את (צ"ל אתה- ס.א) חותר" (עמ' 27, ש' 23-18); מצבו הנפשי הוא תוצר של מניפולציות רגשיות, סחטנות רגשית לרבות אלימות מילולית ולעתים גם פיזית שהפעילה עליו הנתבעת במשך שנים רבות ש"מטרתם לפתח בי תחושת אשם.. שאני אשם בכל הבעיות שהיו לנו במהלך חיי הנישואין. ...אני אכן הרגשתי אשם ללא שום בסיס ולכן בעת חתימת הסכם הגירושין ואישורו בבית המשפט, למעשה ניטל ממני שיקול דעת עצמאי ואני חתמתי על הסכם דרקוני המפלה אותי לרעה בצורה קיצונית מבלי להבין את משמעותו והשלכותיו" (עמ' 11, ש' 19-10); מצבו הנפשי פגע ביכולתו להעריך נכונה את ההסכם "...ולכן הייתי חותם למעשה בצורה עיוורת על כל הסכם שהוא כמו שחתמתי לפני כן עליו שבועות בודדים ממש. האם אני הבנתי על מה אני חותם? למעשה עניתי" (עמ' 16, ש' 10-7).

     

52. לאחר בדיקת חומר הראיות, אין בידי לקבל את הטענה על גמירות דעת לקויה של התובע במעמד חתימת ההסכם ואישורו ביום 29.7.20, להלן אבאר עמדתי.

     

53. ראשית, לגרסתו של התובע בהתייחס לשלב עריכת הסכם הגירושין, הוא הגיע ב"תחושה לפיה "אני אשם" וכגבר אמיתי" אני חייב לוותר על הכול למען אשתי והילד" (סעיף 61 לתצהיר); הוא לא נטל חלק כלשהו בניסוח ההסכם ואולי אף ההיפך מכך: "בעת חתימת ההסכם ואישור ההסכם הייתי נגרר לחלוטין אחרי מה שא' טוענת והייתי מוכן לחתום למעשה כמעט על כל דבר שהיא תרשום בהסכם" (עמ' 15, ש' 5-3; עמ' 27, 25); לא סוכמו עמו פרטי ההסכם "מי שיזם את תוכן ההסכם זו הייתה הנתבעת" (עמ' 16, ש' 12) כאשר "א' היא זו שהייתה מנסחת, יחד עם עו"ד ויינטרוב, את ההסכם ומתקשרת אלי לצורך בירור פרטים טכניים בלבד" (סעיף 61 לתצהיר); התובע הסכים לכל התנאים שהוצבו בפניו "כפי שנהגתי לעשות במשך כל שנות הנישואין" (סעף 62 לתצהיר) ובמצבו לא הבחין בהשלכות העתידיות של החתימה על ההסכם: "הייתי חותם כמעט על כל דבר שהיא דורשת ממני, גם על חשבון אפשר להגיד הקיום הבסיסי שלי" (עמ' 12, ש' 36-35).

     

54. העובדות האמורות שנטענו על ידי התובע באשר לשלב עריכת ההסכם הופרכו אחת לאחת בעדותה של עו"ד ויינטרוב שפגשה את התובע בעת עריכת ההסכם ואישורו.

     

55. יוער, כי עו"ד ויינטרוב הוזמנה הלכה למעשה כעדה מטעם שני הצדדים (עמ' 43, ש' 12-6).

56. בהתייחס לתהליך עריכת ההסכם הבהירה עו"ד ויינטרוב שהתקיימה פגישה משותפת אחת: "הם הגיעו לפגישה משותפת... הם התקשרו, הם אמרו לי שהם רוצים לקבוע פגישה, הם רוצים לעשות הסכם גירושין" (עמ' 50, ש' 12-3); במעמד הפגישה המשותפת הייתה טיוטא: "ההסכם לא היה מוכן לפני. הייתה טיוטה, כשזה פחות או יותר מבוסס על הסכם הממון. או.קיי? ולגבי המזונות השארנו את זה ככה ריק. במעמד הפגישה כשדיברנו הם אמרו את הסכום שפחות או יותר נראה להם... (עמ' 50, ש' 22-20; ר' גם עמ' 27, ש' 12-11; סעיף 62 לתצהיר התובע); באותה פגישה משותפת נערכו גם שיחות אישיות במהלכן נתנה הסבר לכל אחד מהצדדים על המצב המשפטי ומשמעויותיו: "זכור לי שכל אחד יצא החוצה ושוחחתי עם כל אחד בנפרד... נשארתי גם עם מ' לבד וגם עם א' לבד, והסברתי לכל אחד על מה הם חותמים בדיוק. ...הקראתי לו את כל ההסכם, גם לה הקראתי את כל ההסכם. הסברתי לשניהם בדיוק בכל סעיף מה המשמעויות" (עמ' 49, ש' 29-21; עמ' 50, ש' 6-3).

     

57. בהתייחס לסכום המזונות הבהירה העדה שהצדדים הגיעו עם עמדה מגובשת פחות או יותר: "הם די ידעו פחות או יותר מה הם רוצים" (עמ' 50 ש' 16-14), "ש: על 6,000 שקלים מי אמר לך? ת: הם דיברו איתי, שניהם הסכימו שהילד הזה זה ילד מיוחד, שזה הילד היחיד שלהם. שהם מבחינתם כל החיים, לפי מה שאני הבנתי, נתנו לילד הזה הכל. וששניהם רוצים להמשיך לתת לילד על מה שהם יכולים" (עמ' 51, ש' 32-29); בפגישה הובהרו לה צרכיו של הקטין "(ש)שניהם הבהירו לי כל הזמן במהלך הפגישה שהילד הזה הוא ילד מיוחד, שזה ילד לא רגיל. מה זאת אומרת?... שזה ילד מחונן, יש לו המון המון חוגים, עניינים, טיפולים, צרכים" (עמ' 50, ש' 31-27).

     

58. בהתייחס להבנתו של התובע, עו"ד ויינטרוב עמדה על כך שהוסבר לתובע המצב המשפטי ומה מקובל לפסוק: "אני הסברתי למ' שלא פוסקים כאלה סכומים כיום, או.קיי? ולכן גם הכנסתי את סעיף 15ב" (עמ' 50, ש' 26-25), "ואמרתי לו שזה סכום גבוה, והסברתי לו את הפסיקות היום. שמתייחסים גם לפערי השתכרות, וגם לזמני השהות" (עמ' 51, ש' 34-33); העדה עמדה על כך שהתרשמותה, בזמן אמת, שהייתה הבנה מלאה מצדו של התובע גם במועד חתימת ההסכם : "והוא אמר לי שהוא מבין, הוא יודע, הוא גם אפילו, אני לא אגיד התרברב קצת, אבל אני זוכרת שהוא אמר לי 'זה בסדר, אני מבין, אני עורך דין', 'אני לא מה שנקרא הדיוט או פשוט העם, שלא מבין מה מדברים איתו', והוא גם לדעתי הסכים עם זה" (עמ' 51, ש' 34- עמ' 52, ש' 4; ר' גם עמ' 26, ש' 12-11) וגם במועד אישורו: "... אני הייתי פה עם שניהם בדיון אישור ההסכם, וגברתי בקשה מהקלדנית לציין לפרוטוקול שהדיון הזה, שזה חריג, לאישור הסכם, נמשך כשעה ו-10 דקות. זה גם מצוין בפרוטוקול. ולא סתם זה נאמר. זאת אומרת היה פה הרבה ביניהם,.. גם הלקוח שלך, מ', נשאל לגבי המזונות. ואישר שמבחינתו זה בסדר, וזה הוסבר לו גם בדיון במעמד אישור ההסכם" (עמ' 52, ש' 22-16).

     

59. בהתייחס להתרשמותה של עו"ד ויינטרוב מאומד הדעת של הצדדים, ציינה העדה כי להתרשמותה לא היה בן זוג מוביל בניסוח סעיפי ההסכם: "האמת שהם שניהם היו, אני לא יכולה להגיד עכשיו מי מוביל" (עמ' 53, ש' 32-28); העדה שללה כל וכל את התזה שנדרש איזה שכנוע: "ש: אבל כמה קשה היה לשכנע אותו לחתום על ההסכם? ההסכם, למרות כל הקשיים שהעלית. ת: אני לא שכנעתי. .. לא שכנעתי, שניהם אמרו לי שכל מה שמעניין אותם זו טובת הילד, ומבחינתם לתת לילד הזה הכול, כל מה שהם יכולים. לא היו פה שום מחלוקות. זאת אומרת לא נתקלתי. הרי אם היו מחלוקות, אז מן הסתם היו טיוטות, והיו הולכים, חוזרים, שוב כמה פעמים. לא, זה די היה משהו שהוא ביניהם, שהם כבר דיברו ודי היה מוסכם" (עמ' 52, ש' 15-5), "ש: היה לך איזשהו חשד שמישהו מהם מפעיל איזשהו לחץ על השני? ת: ממש לא. ש: סוחט את השני? ת: לא. דיברתי ש: מאיים על השני? ת: דיברתי עם שניהם כל הזמן. ... שניהם היו לגמרי בתוך זה. ולא יכולה להגיד מישהו ספציפי שהיה יותר או פחות. זה היה לגמרי, כאילו שניהם הסכימו על הכל. לא היה איזה מצב שהייתי צריכה לנסות לשכנע אותה או לנסות לשכנע אותו. הם מבחינתם, וזה הדגש ממה שאני זוכרת, שההסכם הזה נועד קודם כל לשרת את הילד ואת הצרכים שלו" (עמ' 53, ש' 34- עמ' 54, ש' 9).

     

60. עו"ד ויינטרוב היא עדה אובייקטיבית, אשר אינה מקורבת למי מהצדדים, היא בלתי תלויה ואשת מקצוע בעלת ותק של 10 שנים (עמ' 49, ש' 17). עדותה של עו"ד ויינטרוב הייתה קוהרנטית ועקבית; העדות מהימנה עליי, והתרשמותי הישירה מהעדה שהיא העידה עובדות כהוויתן, בלא כחל ושרק.

     

61. עדותה של עו"ד ויינטרוב מתיישבת עם דבריו של התובע במעמד הדיון לפיהם: "אני להסכם הגעתי עם גישה שמה שהיא רוצה ומה שהילד צריך הוא יקבל אפילו אם אני מבחינתי אצטרך לגור ברחוב" (עמ' 4, ש' 32-31), עם ידיעתו מה מקובל לשלם "נאמר לי לדוגמא למשל על כך שמקובל לשלם מזונות על ילד בסכום מסוים" (פרו' 22.12.2020 עמ' 4, ש' 11-10), ולמרות זאת הסכים לסכום המוסכם ואף התחייב לתשלום מזונות מלאים עד גיל 21 (עמ' 3, ש' 8-7; ר' גם עמ' 52, ש' 34-33).

     

62. עדותה של עו"ד ויינטרוב מתיישבת גם עם גרסת הנתבעת: "מ' הציע 8,000 ₪ לשלם מזונות. אמרתי מה אתה משוגע אתה לא תעמוד בזה. ואז אמרתי 6,000 ₪ זה בדיוק כמו הפנסיה שהוא מקבל מהצבא. ואז הוא מקבל את המשכורת לעצמו ורק את הפנסיה הוא מעביר. ככה אם היה משלם 8,000 היה צריך להעביר עוד 2,000 מהמשכורת שלו ולא רציתי. רציתי שיתחיל בחיים חדשים, שיקנה דירה. אמרתי לו תהיה לך אשה אולי תקנה דירה, יהיו לך ילדים" (עמ' 47, ש' 12-8).

     

63. שנית, הטענה על ליקוי בגמירות הדעת של התובע קורס מתוך דברי התובע בעצמו במעמד אישור ההסכם. במהלך הדיון הממושך שהתקיים ביום 29.7.2020 (פרו' 29.7.2020 עמ' 5, ש' 25), הצדדים שניהם הבהירו את ההסכמות והרציונל מאחוריהן, דייקו את ההסכמות (לדוגמא: סעיף 11 להסכם ועמ' 1, ש' 25-13; עמ' 2, ש' 20-5; סעיף 13 להסכם ועמ' 2, ש' 23-21; סעיף 14 להסכם ועמ' 2, ש' 26; סעיף 15(א) להסכם ועמ' 3, ש' 14-12; סעיף 15(ג) ועמ' 3, ש' 8-7 ור' גם פרו' 26.12.2021 עמ' 17, ש' 22; סעיף 19 ועמ' עמ' 15, ש' 36- עמ' 16, ש' 5; סעיף 23(ד) להסכם ועמ' 4, ש' 3-2) ואף הוסיפו הסכמה בעניין הרחקה הדדית איש ממקום המגורים של משנהו (שם, עמ' 4, ש' 19-17); כמו כן, ביקשו הצדדים להקל בפרוצדורה לעניין סיום החיים המשותפים ולהתיר את הנישואין ללא צורך בזימונם (עמ' 4, ש' 28). כלומר, התובע היה נוכח במלוא חושיו ופעיל בדיון.

     

    אם הבין התובע את ההסכמות במועד החתימה והתייחס לסוגיות שהוצפו בדיון, הרי שלא ניתן לייחס לו העדר כוונה או רצון. דומני שבטענה זו כשלעצמה די כדי ללמד שלמצער בעת אישור ההסכם לא נעדר התובע גמירת דעת.

     

64. שלישית, קיימות עובדות נוספות שיש בהן כדי להטיל ספק רב באשר לטענת התובע לעצם התפתחותו של מצב נפשי וקיומו במועד עריכת ההסכם ואישורו על ידי בית המשפט.

     

65. בענייננו, התובע לא טען שמצבו הנפשי מנע ממנו לתפקד ולקבל החלטות בבית ובעבודה.

     

    כך, התובע שירת שנים ארוכות כקצין בצבא קבע העיד על עצמו: "הייתי קצין טוב מאוד: בשנת 2004 הוכרתי כקצין מצטיין מטעם הפרקליט הצבאי הראשי ובאותה שנה מועמדותי אף הוגשה להצטיינות מטעם הרמטכ"ל; בשנת 2013 הוכרתי כקצין מצטיין מטעם קצין החינוך הראשי... בשנת 2006 מועמדותי שוב הוגשה להצטיינות מטעם הרמטכ"ל" (סעיף 2 לתצהיר). יתרה מזאת, עם פרישתו לגמלאות בשנת 2019, התובע התקבל לעבודה בתפקיד היועץ המשפטי של XXX ביום 11.8.2019, לאחר שעבר הליך מיון כולל ראיון אצל פסיכולוג ותחקיר בטחוני מעמיק (סעיף 6 לתצהיר התובע). סביר להניח מצב נפשי ממנו סבל לכאורה התובע היה נותן אותותיו בתובע אילו היה מתקיים וממילא מתגלה בפני גורמי המקצוע הנ"ל;

     

    כך התובע קיבל החלטות בעניינים של הבית. אמנם הנתבעת אמרה: "מ' הוא כמו רובוט. את יודעת? הוא יודע לעשות דברים טכניים אם לא אמרתי, הוא לא עושה...לא אמרתי לו 'מ' בבקשה אתה צריך מרשם פה זה' אז הוא ישטוף עם שמפו אחר ויהיו לילד כינים. הוא היה, באמת, מהבחינה הזו, בן אדם שמאוד רצה אבל הוא לא יכול היה. ...אין לו יכולת התמודדות, הוא כזה. אז אני ניסיתי להיות אמא של כולם ולתת עזרה לכולם" (עמ' 63, ש' 7-1). ודוק, דבריה של הנתבעת מתארים התנהלות, כמו שקורה בהרבה בתים בישראל, לפיה בן זוג נאלץ להפעיל את משנהו בעניינים הקשורים במשק הבית או בהתנהלות עם ילדים, ולא בבן זוג ששולט במשנהו;

     

    כך, התובע קיבל החלטות ביחסיו עם הנתבעת – "בואי נתגרש" (הודעה מיום 2.6.2020 נספח ל"ה לתצהיר התובע), "הגיע הזמן שאפסיק "לחנוק" אותך ואעלם מחייך" (שם, הודעה מיום 10.6.2020), ואף הפעיל בעצמו סחיטה רגשית על הנתבעת (שם, נספח ל"ג; עמ' 10, ש' 36-33; עמ' 58, ש' 32- עמ' 53, ש' 2).

     

66. ולבסוף, התובע פעל בהתאם להוראות ההסכם לאחר אישורו ועד להגשת התובענה לביטולו ואף לאחר מכן (הגיש תובענה להתרת נישואין תה"ן 51214-09-20); פנה בעצמו לאקטואר ולא התנגד לתביעה לביצוע איזון אקטוארי תמ"ש 58060-01-23; עמ' 19, ש' 20, 26-23; נספח ו' לתצהיר הנתבעת), פעל לקבל את הרכב: "עברתי גיהנום לגרום לתובעת למלא אחר החלק המזערי ההתחייבות המזערית הזאת שנקבעה בהסכם. ש: התעקשת שהיא תמלא את ההסכם? ת: כן. ש: אתה ממלא את ההסכם? ת: כן" (עמ' 16, ש' 35-עמ' 17, ש' 6). כלומר, התובע היה מודע לתנאי ההסכם ופעל על פיהם באופן המחליש עוד יותר את טענתו לליקוי בגמירות הדעת.

67. המוטעם מהמקובץ: התובע היה מודע לתנאי ההסכם במועד חתימת ההסכם ואישורו, קרי הייתה לו גמירות דעת מלאה.

     

68. לאחר בדיקת חומר הראיות כמובא לעיל, אף לא מצאתי כי התובע הרים את הנטל להוכיח כי בעת החתימה על הסכם הגירושין ביום 26.7.2020 או בעת אישורו ביום 29.7.2020, היה במצב נפשי ו/או מצוקה גדולה אשר היה בה כדי להסית את שיקול דעתו ולא הוכיח כי במועדים אלה מצבו מנע ממנו להבין את משמעות ההסכם או להביע רצון חופשי. מסקנתי זו מבוססת על מכלול הנימוקים שיובאו להלן.

     

69. ראשית, את התפתחותו לכאורה של מצב נפשי קשה אצל התובע מייחס התובע ליחסה של הנתבעת כלפיו במשך שנים רבות (עמ' 11, ש' 10): "מניפולציות שנמשכו שנים, אפשר להגיד למעלה מעשור וחצי" (עמ' 12, ש' 9).

     

    מנגד, לגרסתה של הנתבעת אין כאן מניפולציות או השפעה אלא תמיכה של הנתבעת בבן זוגה: "מ' לא היה מושפע, אני הייתי מושפעת. אני חשבתי כן, טעות שלי הכי גדולה בחיים, שחשבתי את עצמי משיח, מציל בן אדם שיש לו מחלה נפשית קשה. מסכן, שההורים שלו התעללו בו כשהוא היה קטן. ואני ריחמתי עליו... כן, ישבתי כמו מפגרת כל יום אחרי העבודה, וישבתי להעלות את הבטחון העצמי שלו... כשהוא היה מספר כמה רע לו לחיות, וכמה הוא בן אדם מסכן ולהרגיע אותו. כן. אם את חושבת שזו השפעה רעה, מה לעשות? אז הייתי אשה רעה מאוד" (עמ' 72, ש' 22-13), "אני הייתי המטפלת שלו, הבייביסיטרית שלו, מה לעשות? עשיתי טעות של חיי הקדשתי חיים של בן אדם תוקפן שהחזיק אותי בכוח והייתי הבייביסיטרית שלו" (עמ' 73, ש' 20-18; ר' גם עמ' 43, ש' 30).

     

70. בחקירה הנגדית התברר כי האבחנה אודות מצבו של התובע כנ"ל מבוססת על דיאגנוזה עצמית שעה התובע: "ש: יש לך אבחון פסיכיאטרי שלא הייתה לך יכולת להעריך אז את ההסכם? ת: לא. אני מכיר את המצב שלי, אני עכשיו מבין מה גרם לזה. ש: הלכת עכשיו לפסיכיאטר? ת: לא" (עמ' 27, ש' 29-26).

     

71. התזה שהציג התובע נשענת על מקבץ ראיות, מיעוטן חיצוניות. הראיות שהובאו אינן מבססות – כשלעצמן ואף לא במשקלן המצטבר – אינדיקציה מספקת ללמד על התפתחותו של מצב נפשי ומצוקה בגלל התנהגותה של הנתבעת. אבאר עמדתי.

     

    התובע הביא שני מכתבים של גורמי מקצוע שפגשו אותו במהלך השנים: מכתב מיום 9.4.2006 (להלן – מכתב קב"ן) (נספח ל"ו לתצהיר), ומכתב סיכום מפגש במכון הקבע מיום 28.12.2016 (להלן – מכתב סיכום מפגש) (שם, נספח ל"ז). האם ניתן להסיק מכך על קיומו של מצב נפשי "ירוד מאוד" בו היה התובע שראוי לכאורה באופן מתמשך (סעיף 47 לתצהיר)? התשובה שלילית. כך, במכתב קב"ן נכתב: "במערכת הזוגית קשיים רבים, בין השאר על רקע חוסר השוויוניות שאני חש שקיימת בה אישתו היא על תקן "מומחה", לברה"ן ומ' הינו "הבעייתי". מ' אימפולסיבי דבר אשר יוצר מצבי אל חזור משבריים", אך המכתב מבוסס על התרשמות חד צדדית של הפסיכיאטר, אשר נשען על דברי התובע בלבד ומעולם לא פגש את הנתבעת ("אשתו של מ' ביקשה, לאור המשבר, להגיע לשיחה אף היא ואולם אני הבעתי את דעתי שלא יהיה זה נכון, בשלב הנוכחי ולאור העובדה שלא מדובר בטיפול זוגי שכך יעשה"-נספח ל"ו). כך, בפרק תוכן מפגש במכתב סיכום מפגש נכתב שהתובע "מתאר עצבנות יתר, תוקפנות יתר, מתעצבן בקלות. מצד שני מרגיש חוסר רצון לעשות דברים.." ולאחר בדיקת ססטוס מנטאלי בקשר עם אבחנה של depressive episode נמצא ש"אין הפרעה" ("תפיסה: אין הפרעה בתפיסה. חשיבה: ...מהלך חשיבה: תקין, תוכן ואיכות חשיבה- ללא הפרעות בתוכן חשיבה... מודע וקוגניציה: מודע- ללא הפרעות במודע, התמצאות- התמצאות תקינה בכל המובנים,.. בזמן.. במקום.. בסיטואציה.., אינטליגנציה- אינטליגנציה בגבולות הנורמה. בוחן מציאות, שיפוט ותובנה- בוחן מציאות-תקין, שיפוט-תקין, תובנה-תקין", כך שהממצא אינו תומך בטענה שהמצב איפשר לנתבעת "לבוא אליי בדרישות הולכות וגוברות, לנצל את חולשותיי ולטפח בי את רגשות האשם הבלתי מוצדקות לחלוטין" (סעיף 47 לתצהיר התובע).

     

    התובע הביא התכתבויות בין הצדדים על עניינים הקשורים לקטין או התנהלות הקשורה לענייני הבית (נספחים ד'-י' לתצהיר התובע). ההתכתבויות אינן מלמדות בהכרח על שליטה של הנתבעת בחיי היום יום של התובע. אדרבא הנתבעת פירגנה לתובע ולקטין (ר' גם עמ' 45, ש' 30, 32-31); מעבר לכך, ברי שתכניות צריכות להיות משותפות או לצדדים, לא כל שכן בהתחשב בעומס עיסוקיו של הקטין, מצבו הבריאותי ועניינים של הבית.

     

72. לעומת שלל הראיות הנ"ל, התובע קיבל טיפול נפשי במשך השנים, נמנע מלהעיד את אנשי המקצוע הנ"ל שהיו יכולים, אולי, לשפוך אור על מצבו הנפשי לאורך השנים, אותם נטען שיזמין (פרו' 22.12.2020 עמ' 7, ש' 23).

     

    כלל ידוע הוא, כי אי הבאתו של עד יוצרת הנחה (הניתנת לסתירה) כי אילו הושמע העד או הובאה הראיה היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב והסיבה לאי הבאתו היא החשש של בעל הדין מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד. בכך ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה [י' קדמי, על הראיות, חלק שלישי, 2003) 1649-1659 והאסמכתאות שם]. עד נחשב רלבנטי לגרסת בעל דין מקום בו קיימת ציפייה הגיונית ומתבקשת בנסיבות המקרה כי בעל הדין ישמיע את העד המסוים לשם גילוי האמת וחקר העובדות כפי שאותו בעל-דין טוען להן [ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, פד"י מה(4) 651, 659 (1991)].

     

    בנסיבות מקרה זה, העדת אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש שפגשו את התובע חשובה לאישושה של גרסת התביעה. הימנעותו של התובע מלעשות כן אינה נראית מקרית, בייחוד משהתברר בחקירה נגדית שבמהלך הטיפול הפסיכולוגי שקיבל התובע בשנת 2016 (עמ' 25, ש' 3, 8): "לא היה דגש על ההשפעה של א'. הפסיכולוג לא הבהיר לי: "מ' אשתך משפיעה עליך בצורה שלילית ושותלת בך דימוי עצמי נמוך. הוא טיפל בדברים אחרים. ש: זה שהיא שלחה בך דימוי עצמי נמוך זה מסקנה שלך ולא מה שהפסיכולוג אמר? ת: הפסיכולוג במפגשים איתי פחות דיבר איתי, הוא השתמש בשיטה חדשנית..., בדק את התגובות שלי.. הפסיכולוג אם היה מדבר איתי זה היה לרוב על אירועי ילדות. הוא לא הבהיר לי מפורשות שהבעיות שלי כביכול נובעות מההשפעה של א', הוא דיבר איתי על בעיות ילדות" (עמ' 25, ש' 8, 26-12).

     

73. שנית, על מצבו הירוד של העשוק ניתן ללמוד באמצעות חוות דעת או תעודה רפואית ערוכה כדין, כאשר כבר נקבע כי דרישה זו יש למלא בדווקנות ויש להצביע ספציפית על מצב העשוק בעת כריתת ההסכם, ככזה שלא היה כשיר להתקשר בהסכם בעת שזה נכרת ואושר, אם בשל מצוקה נפשית או קוגניטיבית [עמ"ש (ת"א) 1137-06-10 פלוני נ' פלונית סעיף 14 (2012); תמ"ש (כ"ס) 3351/07 מ.נ. נ' מ.ש סעיף 26 (8.3.2009)]].

     

74. במקרה זה, את קיומו של מצב נפשי קשה ממנו סבל לכאורה או כי היה במצוקה כזו, שלא היה לו יישוב הדעת הנחוץ על מנת לבחון כראוי את תנאי ההסכם במועד חתימתו ואישורו, לא ביקש התובע להוכיח באמצעות חוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט או באמצעות חוות דעת של מומחה מטעמו וממילא לא הראה כל קשר סיבתי בין מצבו הנפשי ומצוקתו לכאורה לבין עצם עריכת ההסכם.

     

75. בחקירה נגדית הסביר התובע "עד כמה שאני מבין אין טעם לפנות לפסיכיאטר כי אני כבר במצב אחר. הפסיכיאטר אין לו מכונת זמן. לא יכול לדעת מה היה המצב שלי כפי שהיה כמה חודשים לפני כן" (עמ' 27, ש' 34-32). ברם, התובע אינו מומחה לבריאות הנפש אלא הינו עורך דין, ולכן הסברו אינו הסבר של גורם מקצועי בר סמכא. יתרה מזאת, התובע היה בעבר בטיפול נפשי (נספחים ל"ו, ל"ז לתצהיר התובע). כלומר, קיימות רשומות רפואיות שהיו יכולות להוות בסיס להערכה מקצועית של מצבו הנפשי של התובע. על כן, נשמט הבסיס מתחת להסבר של התובע.

     

76. במצב הנפשי ממנו סבל לכאורה, בו לשיטתו לא הייתה יכולה הייתה להבחין עו"ד ויינטרוב עת ערכה את ההסכם ולא יכול היה להבחין בית המשפט עת אישר את ההסכם (סעיף 16 לסיכומים), הבחינה לפי הנטען הגב' פ'.

     

77. לפי עדותה של הגב' פ' היא נפגשה עם התובע תחילה ביום 8.7.2020 "הוא היה עצוב מאוד, ...והתחלתי לשאול אותו, "מ' למה אתה נראה ככה" ומ' התחיל להסביר לי את כל הבעיה, מה שהיה עם א'. היינו בפגישה בערך 3 שעות" (סעיף 15 לתצהיר) ושוב ביום 27.7.2020: "מ' היה נראה אבוד, שלא חושב בהגיון כלל. אני יודעת כי מ' הוא אדם מאוד רציונלי ורציני והיה לי מאוד מוזר לראות אותו במצב זה" (סעיף 16 לתצהיר פ').

     

78. אני מתקשה ליתן אמון בעדותה של הגב' פ', ולהלן אפרט טעמיי:

     

    • העדה היא בעלת עניין, ועדותה אינה אובייקטיבית.

       

      לעניין זה ראו, למשל, עדותה על סיוע חברי לכאורה תמים שהושיטה לתובע מספר לא מבוטל של פעמים (סעיף 19 לתצהיר), למרות שיש לו בני משפחה מורחבת וחברים אחרים (עמ' 36, ש' 29-19). ודוק, הגב' פ' היא אשה נשואה, עובדת כמאפרת שכירה (עמ' 29, ש' 7, 9). בחקירה נגדית הכחישה קשר רומנטי עם התובע (עמ' 27, ש' 22-21); היתממה שאינה יודעת מדוע התובע שלח לה מתנה תמונה עם כיתוב "לאשה המדהימה של חי" (עמ' 27, ש' 24-23) אך באותה נשימה אישרה כי סייעה כלכלית ודאגה לתובע, תוך טרחה שאינה זניחה, ועשתה כל זאת מחוץ לכתלי ביתה למרות שבעלה מודע לקשר ביניהם: "ש: הוא אמר לך שאפילו אין לו כסף לקנות אוכל? ת: כן. אין לו כסף. בגלל זה אני נתתי לו מעטפה עם כסף וגם אוכל מאמא שלי. ש: כמה כסף נתת לו? ת: אני נתתי כמה פעמים במעטפה, מה שכתוב בתצהיר. ... במעטפה הראשונה נתתי 3,000 ₪ וגם את האוכל שאמא שלי הכינה. ...הוא לא בא אליי הביתה בחיים, אנחנו נפגשנו ברחוב. לא מתחת לבית שלי" (עמ' 30, ש' 19-16; עמ' 33, ש' 23-20, 36-35; עמ' 34, ש' 5-1);

       

      או, למשל, גב' פ' העידה שבתקופת השירות הצבאי, היא נחשפה להתנהגות הנתבעת כלפי התובע משיחות טלפוניות בין הצדדים: "ישבתי באותו המשרד ליד מ' ושמעתי שאשתו א' הייתה מתקשרת והייתה צועקת עליו" (סעיף 6 לתצהיר). בחקירה נגדית הסבירה הגב' פנחסוב שהשיחות התקיימו מחוץ למשרד (עמ' 29, ש' 20), היא לא שמעה את התוכן אבל שמעה צעקות של הנתבעת באופן שהותיר בה, לטענתה, טראומה: "אני שמעתי אותה מרחוק זה כ"כ נשמע בקול זה תמיד היה בצרחות אני כיסיתי את האוזניים תמיד, קיבלתי טראומה ...אני זוכרת שאני אמרתי אני מסתכלת על מ' וא' הדיבורים התנהגות, אני אמרתי מ' אני לא רוצה להתחתן, זה מה שאמרתי, אני הייתי הרוסה (צ"ל ארוסה- ס.א)" (עמ' 29, ש' 28-27; עמ' 30, ש' 13-11). אין כל סבירות בטענה, שהרי גב' פ' אמרה בעצמה שהשיחות לא נעשו ברמקול "כשהוא דיבר איתה בטלפון הוא אף פעם לא שם על הספיקר" (עמ' 29, ש' 34-33).

       

    • ההיכרות בין הגב' פ' והתובע הייתה באמצע שנת 2012 עד סוף שנת 2013, עת העדה שירתה כחיילת מן המניין תחת פיקודו של התובע (קצין) (סעיף 5-3). מאז, לפי גרסאות העדה והתובע, לא התקיים ביניהם קשר תכוף ("היינו שולחים הודעות בלבד, כברכות לחגים, "נובי גוד" ויום ההולדת שלו"), הם לא שוחחו ולא נפגשו זו עם זה (עמ' 19, ש' 3-1; עמ' 32, ש' 31 סעיף 12 לתצהיר פ'). משכך, וכאשר העדה אינה עוסקת בתחום בריאות הנפש: "אני לא פסיכולוגית" (עמ' 32, ש' 22), תמוה איזה כישורים יש לגב' פ' לאבחן את מצבו הנפשי של התובע: "אני ראיתי בעיניים שלו. הוא היה אבוד" (עמ' 33, ש' 9);

       

    • על פי עדותה של הגב' פ' היא ניסתה לשכנע את התובע "לחשוב היטב לפני שיאשר את ההסכם בבית המשפט" (סעיף 16 לתצהיר), "אני אמרתי לו מ' אם אתה נותן עכשיו אתה לא חושב שיהיה לך המשך חיים, אתה יכול להתחתן ויהיה לך עוד ילד, למה אתה עושה את זה? תחשוב על החיים" (עמ' 33, ש' 11-9), יותר מכך, היא אמרה לתובע להימנע מלחתום על ההסכם: "ש: את אמרת למ' לא לחתום על ההסכם, נכון? ת: כן. ש: והוא חתם? ת: כן. .. ש: את לא כעסת עליו שהוא חתם? ת: כעסתי. אני אמרתי לו שהוא עשה טעות. שהחיים ממשיך ושאתה יכול להתחתן ושהוא יכול להביא עוד ילד" (עמ' 34, ש' 28-25; עמ' 35, ש' 3-1). מתיאור התנהגותה של העדה ברי שהגב' פ' הייתה סבורה שמצבו של התובע אינו שולל את הרציונל שלו, ועל כן כעסה כשבחר לפעול אחרת (עמ' 35, ש' 35, ש' 16-6; עמ' 36, ש' 2-1).

       

    • על פי הנטען, הקשר בין התובע והגב' פ' למעשה לא קיים לפני 6.7.2020 "פרט להתכתבויות בחגים" (סעיף 14 לתצהיר פ'). לכן, אין סיבה להניח שהגב' פ' מודעת למצבו ולצרכיו של הקטין, ובכלל כך כשרונו המוזיקלי וההשקעה שנדרשה לפיתוחו (נ/י"א; עמ' 13, ש' 21; עמ' 47, ש' 21). בנסיבות אלה, וכאשר העדה אינה עוסקת בתחום המשפט: "אני גם לא עורכת דין" (עמ' 32, ש' 24), ואף אין לה השכלה משפטית: "ש: אז למה מ' בא להתייעץ איתך בענייני הגירושים שלו ובעניין הנפשי שלו? ת: ... אני לא יודעת למה, אני לא מ'" (עמ' 32, ש' 25-24), היא ממילא לא יכולה להתרשם שהתובע, שהוא כאמור עורך דין במקצועו, פועל ללא שיקול דעת: "(ש)לא חושב בהגיון כלל. אני יודעת כי מ' הוא אדם מאוד רציונלי ורציני והיה לי מאוז מוזר לראות אותו במצב זה" (סעיף 16 לתצהיר פ').

       

79. שלישית, קשה להתעלם מהרושם שנוצר לפיו התובע בוחר להאיר כל אפיזודה בחיים כמניפולציה בהקשר למצב הנפשי הנטען באופן מגמתי ובהתעלם מהתמונה הרחבה. למשל, דרישת הנתבעת שיעבור לשרת קרוב לבית, כשהדרישה הגיעה בנסיבות שהצדדים זוג טרי והתובע משרת הרחק מהבית, במרחק של 170 ק"מ ויכול לצאת מהבסיס פעמיים בשבוע בלבד (סעיף 13 לתצהיר התובע; עמ' 20, ש' 36-32; עמ' 71, ש' 10-3). או, למשל, התובע נהג לכנות את הנתבעת בכינוי "אינוולידושקה" "שזה מהמילה נכה", וכשהנתבעת נפגעת (ודומני בצדק) מהביטוי הפוגעני אז לשיטתו של התובע "זה גם היווה סוג של מניפולציה במשחק הרגשי וכאשר היא ביקשה ממני להפסיק לקרוא לה בשם הזה הפסקתי. היא הבהירה שזה לא נעים לה והפסקתי" (עמ' 20, ש' 27-22; ר' גם עמ' 46, ש' 14-13). או, למשל, טרוניה של הנתבעת על בעיית הפוריות של התובע בגינה נזקקו הצדדים לעבור טיפולים ממושכים. או למשל התנהלות בסכסוך של הנתבעת עם אחותה בלי לפרוש את התמונה המלאה על הסכסוך הנ"ל (עמ' 24, ש' 20-19)

     

80. המוטעם מהמקובץ: התובע כשל להוכיח שהיה במצב נפשי קשה בעת החתימה על ההסכם ואישורו, וממילא לא הוכיח שהמצב הנפשי והמצוקה הקשה הנטענת היו כה כבדי משקל "והסיטו את שיקול דעתו סטיה של ממש מנתיבו הנכון". ודוק, טענות עובדתיות אלו לא הוכחו על ידי התובע אף לא במאזן הנטלים הרגיל, ולא כל שכן בנטל המוגבר המוטל עליו.

     

    התנאי השני: התנהגות העושק וקשר סיבתי

     

81. התובע אף לא הוכיח שהמניפולציות שלכאורה הופעלו עליו במשך שנים, הובילו לכך שנערך הסכם הגירושין עקב דרישת הנתבעת שניצלה את מצוקתו להסכים לכל הוראותיו. מסקנתי זו מבוססת על מכלול הנימוקים הבאים.

     

82. ראשית, אמנם, הוכח באמצעות עדויות הצדדים והעדים מטעמם, כי הצדדים ניהלו מערכת יחסים מורכבת, משברית (עמ' 10, ש' 36-33; עמ' 21, ש' 7; עמ' 39, ש' 14-10; עמ' 47, ש' 4-3). עם זאת, לא הוכח שהתובע אינו מסוגל להתמודד מול הנתבעת או להתנגד לה.

     

    ולראיה, כאשר הנתבעת העלתה במהלך השנים את נושא הגירושין, התובע היה מי שהפעיל עליה סחטנות רגשית: "ש: אתה היית מאיים עליה כל פעם שהיא רצתה לעזוב שתתאבד? ת: בין היתר אמרתי עד כמה שאני זוכר, היו מקרים שאמרתי שאני לא אוכל להמשיך את חיי בלעדיה, אמרתי את זה כי רציתי לשמור על הבית. ש: זה לא נשמע לך כמו סחטנות רגשית? ת: בסופו של דבר א' לא עזבה אותי לפחות אז. זאת הייתה החלטה מושכלת שלה. ש: החלטות שלה מושכלות נוכח האיומים שלך על התאבדות אבל החלטות שלך לא מושכלות? ת: ..אני לא זוכר שאיימתי להתאבד תרתי משמע, מה שאני זוכר שאמרתי שאני לא אוכל להמשיך לחיות בלעדייך, נכון היה לי קשה כאשר היא הייתה מאיימת להיפרד ממני. בסופו של דבר היא לא נפרדה...היא לא רצתה לעזוב אותי כי היא בסופו של דבר לא עזבה. היא השתמשה בזה בתור "תחזיקו אותי" אני עוזבת אם לא תעשה ככה וככה ואני כבר הייתי בכדור השלג הזה. ש: למה לא עזבת אם היה לך כ"כ נורא? ת: כי אני רציתי לשמור על הבית, על המשפחה" (עמ' 23, ש' 24-9). ואכן, הנתבעת העידה: "הוא היה מאיים בהתאבדות במשך כל התקופה הזאת. במשך 17 שנה מיד אחרי החתונה אני כבר רציתי להתגרש וכל הזמן ריחמתי, מפגרת הייתי. זה טעות שלי הכי גדולה בחיים ועכשיו אני מבינה אז לא הבנתי שאני קורבן" (עמ' 47, ש' 5-2).

     

    ולראיה נוספת, גיסו של התובע, מר ג', העיד כי הנתבעת ניסתה להפריד בין התובע ומשפחתו (סעיף 10 לתצהיר). אך בחקירה נגדית התברר, כי קשריו של התובע עם משפחתו המורחבת לא התנתקו: "זה לא שהוא אמר אל תתקשרו ואל תדברו אני לא רוצה לדבר אתכם אלא הייתה הפרעה אקטיבית לקשר הזה" (עמ' 39, ש' 22-20), "הניתוק הוא בזה שמ' לא דיבר אצלם בבית ולא דיבר איתם בטלפון" (עמ' 42, ש' 25-24); גם אם הנתבעת הפריעה במהלך שיחות הטלפון בבית, התובע היה יכול לנהל קשר טלפוני בזמנים אחרים, ללא הפרעה כלשהי: "ש: א' הייתה צמודה אליו 24/7? ת: לא" (עמ' 39, ש' 25). מכל מקום, במהלך החיים היחסים בין בני זוג משתנים כל הזמן כתהליך נורמטיבי והעדפה של התובע את אשתו על הוריו אינה בלתי לגיטימית, כפי שהעד בעצמו הודה: "ש: אתה אומר שמ' בחר בא' על פני הוריו? ת: נכון. ש: הוא בחר מרצונו החופשי? ת: שוב, לדעתי כמובן שהייתה השפעה גם לא' אבל כמובן שאף אחד לא עשה לו היפנוזה" (עמ' 39, ש' 2-1). לא למותר לומר, כי היחסים הלא טובים בין הנתבעת והוריו של התובע נובעת מדרישה של ההורים לקבל סיוע כלכלי לרכישת דירה חדשה עבורם והתנגדותה של הנתבעת לכך: "זה גרם להם להיעלב. אני מסביר לך שלפני זה צורת ההתנהגות שלו הייתה אחרת" (עמ' 40, ש' 9-8; עמ' 42, ש' 33-32; עמ' 40, ש' 31-26). אלא שעמדתה של הנתבעת אינה עמדה בלתי לגיטימית, כפי שהעד בעצמו אישר: "היא לא חייבת להסכים" (עמ' 42, ש' 32), בייחוד כשמדובר בעזרה על בסיס חודשי, ובסכום לא זניח עבור זוג צעיר שמנסה להקים בית בישראל (עמ' 39, ש' 36-35; עמ' 40, ש' 2-1; עמ' 40, ש' 22-13).

     

83. שנית, תיאור נסיבות חתימת הסכם הגירושין אינו מלמד על ניצול מצוקה לכאורה של התובע מהטעמים הבאים:

     

    • נושא הגירושין עמד על הפרק כבר במועד הסכם הממון. לעניין זה ראו אמירות בפרו' מיום 30.4.2020 "המבקש: אני מעביר את הזכויות שלי בדירה למבקשת, לצורך הסדרת המדור לקטין. העברה נעשית אפילו אם בסופו של יום לא נתגרש" (עמ' 1, ש' 14-13); "ב"כ המבקשים: נושא המזונות לא הוסדר, הצדדים מעוניינים להסדיר את זה אם וכאשר יחליטו סופית על גירושין" (עמ' 1, ש' 20).

       

    • הרצון לסיים את חיי הנישואים ולפרק את התא משפחתי היה רצון משותף לצדדים נכון למועד הסכם גירושין ואישורו. לעניין זה אמנם התובע העיד שסובב להסכם הממון ואישורו: "הרגשתי שאני נמצא במצב של חוסר ברירה; פחדתי להגיד משהו שוב כדי לא להרגיז אותה, פחדתי לאבד את בני היחיד א' בכך שא' תמנע ממני את המפגשים איתו. ... אציין עוד כי באותה התקופה לא התכוונתי להתגרש למרות שנושא זה עלה במצבים בהם רבנו. יחד עם זאת עובדתית, חרף האמירות אלה לא עשיתי דבר" (סעיפים 59 לתצהיר). עם זאת, העובדות הן שהתובע, בתוך זמן לא ארוך, "עבר שלב" וקיבל החלטה לסיים את הקשר. לעניין זה ראו הודעותיו של התובע ביום 2.6.2020 "בואי נתגרש" וביום 10.6.2020: "הייתי רוצה להשתנות אך אני לא יכול ...אני מוכן לעשות הכל ... לעבוד על עצמי אם הייתי יודע שיש לנו צ'אנס, ואם לא- אני אקבל כל החלטה שלך. הגיע הזמן שאפסיק לחנוק אותך ואעלם מהחיים שלך" (שם, נספח ל"ה).

       

      הנתבעת אף היא הייתה באותה דעה: "ב18.6 ביום הולדת של הילד הוא החזיק עלי סכין וזה היה המשבר הסופי ואמרתי לו שאני לא מוכנה יותר לסבול ואמרתי שאני דורשת שנתגרש ושהוא יעזוב את הבית. הצעתי שאני ביחד עם הילד נעבור לאמא. מ' אמר שהוא לא יאפשר וזה לא יקרה שהילד בגללו יעזוב את הבית. אמרתי לו שזה רק לתקופה שלא יהיו לנו קונפליקטים ושהילד לא יראה אותנו. הכל מתועד. אז הוא לא הסכים והוא חיפש דירה במהירות" (פרו' 22.12.2020 עמ' 7, ש' 11-7; ר' גם עמ' 54, ש' 16; עמ' 73, ש' 30-29).

       

      ודוק, גרסת התובע לפיה יציאתו מהדירה הייתה בנסיבות קשות "גורשתי מהבית שהשקעתי בו, והופרדתי מהילד שאהבתי" (עמ' 17, ש' 34-33), אינה מתיישבת עם העובדות הבאות: התובע חתם על הסכם שכירות שתחילתו מיום 3.7.2020 (נספח ל"ח); בסמוך לאחר עזיבתו את הדירה יידע התובע את הגב' פ' על כוונתו להתגרש ביום 6.7.2020 (עמ' 32, ש' 4) והוא אף החל לחזר אחריה (עמ' 18, ש' 25-19; עמ' 19, ש' 7; נספח ט' (מיום 21.7.2020) לתצהיר הנתבעת); לאחר עזיבתו את הדירה לא נמנע מהתובע קשר עם בנו, ומכאן גם העדר חשש לעניין זה מצד התובע במעמד אישור ההסכם ("אנחנו עכשיו בתקופת מעבר... אני מאמין שכאשר המצב יתייצב אנחנו נתראה הרבה יותר. לגבי החוגים זאת גם סיבה שאראה אותו כי אני לוקח אותו לחוגים ואחזיר אותו"- פרו' 29.7.2020 עמ' 1, ש' 25-21).

       

84. הנה כי כן, אין המדובר בצד החפץ שבן זוגו לא ינטוש אותו או בצד המעוניין הרוצה בכל מאודה להתגרש ובתמורה לכך מוכן לעשות וויתורים, כדי לזכות בגט.

     

85. שלישית, אף בהנחה שהתובע היה נתון במצב נפשי כנטען, המצב ממנו סבל לכאורה התובע במועד חתימת ההסכם ואישורו, הלך ופחת כבר בחודש יולי והתפוגג בחודש אוגוסט 2020.

     

86. בענייננו, התובע ניסה למתוח את תום תקופת ההשפעה הנטענת "עד הרגע בו התגרשנו", קרי יום 13.12.2020 (סעיף 21 לתצהיר), ובחקירה נגדית הדגיש: "כאשר דעתי התגבשה נרגעתי אחרי שעזבתי את הבית לקח זמן מסוים לא מבוטל" (עמ' 27, ש' 32-31). עם זאת, לפי עדותה של הגב' פ' "בחודש אוגוסט 2020 מ' הבין שהוא עשה טעות גדולה בחיים שלו, שהוא השאיר הכל לא', שהוא היה בלחץ שלה כל הזמן" (סעיף 18 לתצהיר פנחסוב). ודוק, גב' פ' היא עדה מטעם התובע, ולשיטתו מדובר בעדה אובייקטיבית (עמ' 19, ש' 18-17), משמע, עדותה מהימנה עליו.

     

87. מכל מקום, לאחר אירוע הדריכה, אירע נתק פיסי בין הצדדים, וחלפו למעלה משלושה שבועות ממועד הפרידה הפיסית ועד למועד חתימת ההסכם ואישורו.

     

88. בחקירתו הנגדית התובע הסביר שהנתק הפיסי בין הצדדים לא הפסיק את ההשפעה אלא רק הפחית אותה: "ש: היו לפחות 3 שבועות שלא היית תחת השפעה לכאורה של א' כפי שאתה טוען? ת: שני דברים, ההשפעה הייתה עדיין היינו בקשר ועדיין הייתי מושפע אם כי בצורה מופחתת. אני מבקש להדגיש שהמניפולציות של א' אשר גבלו (צ"ל גדלו- ס.א) ובאו ובין בין היתר לביטוי באלימות של ממש נמשכו שנים רבות. לא מדובר באירוע חד פעמי וללא ספק להשתחרר מהמניפולציות האלה ואני אגיד לרכוש לעצמי מחדש יכולת שיקול דעת עצמאית לוקח זמן" (עמ' 11, ש' 28-24) ובהמשך: "ש: אתה כבר לא היית בבית כאשר התכתבתם זה היה ב26.7.2020, 3 ימים לפני אישור ההסכם? ת: בזמן הזה לא הייתי בבית. ביולי לא הייתי בבית. אני מחזיר למה שאמרתי קודם שבתקופה הזאת אני בחודש הראשון עדיין הייתי תחת השפעה של א' שהייתה מרובת שנים ושעדיין בתקופה הזאת במיוחד כאשר עדיין היינו בקשר, היא הייתה משפיעה עליי. לא משתחררים מהמניפולציות שנמשכו שנים, אפשר להגיד למעלה מעשור וחצי, בתוך שבועות בודדים. זה לא שאני עוזב את הבית ובאותו רגע "משתחרר מהכבלים" הדברים האלה לוקח זמן" (עמ' 12, ש' 11-6).

     

    עם זאת, ההסבר של התובע אינו מתיישב עם חילופי ההתכתבויות מיום 26.7.2020, אשר מלמדים על חוסר רצונה של הנתבעת להמציא בקשר עם התובע: "א': דיבר עם הילה. מ': לא הבנתי, את רוצה שאדבר עם הילה? א': לא, אמרתי לה שאתה מציק לי ממש! לא מסוגלת יותר! מבקשת לא להציק לי! א': טוב ותפסיק לעשות לנו טרור עם התקפים. מ': בכיף. א': מאולה! אמן. מ': אמן. לא רוצה שתסבלו. לא אתקשר יותר. רק התכתבות. א': תודה רבה על ההבנה" (הטעויות במקור- ס.א; עמ' 23-22 נספח ז' לתצהיר הנתבעת; עמ' 12, ש' 28-14).

     

89. ולבסוף, הטענה שהנתבעת תכננה הישגים שיאפשרו לה להפסיק לעבוד, והיא "בדרך פלא" סיימה לעבוד זמן קצר לאחר שחתמה על ההסכם, נטענה בעלמא, בלי שהתובע מנסה לתמוך טענתו בראיה אובייקטיבית כלשהי, כגון אישור רפואי או חוות דעת רפואית.

     

90. המוטעם מהמקובץ: לאור כל האמור לעיל, לא שוכנעתי כי הנתבעת הייתה מודעת למצב נפשי ו/או מצוקה של התובע ושהיא ניצלה את מצבו של הנתבע כך שיסכים לדרישות כאלה ואחרות אגב סיום קשר הנישואין.

    התנאי השלישי: תנאי חוזה הגרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל

91. כב' השופט י. שנלר הבהיר בעמ"ש (ת"א) 11337-06-10 פלוני נ' פלונית, סעיף 15 (29.4.2012): "לעניין הוכחת "ניצול" מצוקת הזולת על ידי הצד שכנגד, יש לבחון אם הצד שכנגד לא רק שידע על הפגם אצל הצד הטוען לעושק, אלא הפיק מהמצוקה טובת הנאה לעצמו שמתבטאת בכריתת חוזה שתנאיו משופרים מאוד עבורו, ואינם מקובלים על פי מבחן אובייקטיבי. בהקשר לכך נקבע כי אין להשוות בין הסכמי גירושין "מקובלים" אלא שלכל הסכם יש שיקולים המיוחדים לו [למשל נאמר "... וכי ניתן לומר שיש מקובל בהסכמי גירושין? כל הסכם ונתוניו, כל הסכם ושיקוליו" – ראו בספרו של גריידי, הסכם ממון בעמודים 256-255); ראו גם ש' ליפשיץ "הסדרת החוזה הזוגי במשפט הישראלי: מתווה ראשוני" שנתון הקריה האקדמית (כרך ד') 271, 299-300]".

     

92. במקרה התובע אף לא הוכיח ש"תנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל"; להלן אבאר נימוקיי.

     

93. הסכם הגירושין בהלימה עם הסכם הממון, מאזכר כדבר מוגמר את ההסכמות בעניין הדירה - "בהתאם להסכם הממון..., בתקופה הקרובה הדירה עתידה לעבור לבעלותה המלאה של האשה ולבעל אין ולא תהא כל טענה כלפיה ביחס לדירה. הצדדים חתמו זה מכבר על כלל המסמכים לצורך העברת הדירה ע"ש האשה בלבד" (סעיף 18 נספח ה' לתצהיר הנתבעת), ובעניין התחייבות של התובע לפרוע את החובות בחשבון המשותף "יישא בכלל חובות הצדדים (בכרטיסי אשראי ובחובות הקשורים לדירה) ובכלל ההלוואות המשויכים לחשבון המשותף", תוך שהצדדים מציינים שהחשבון המשותף כבר נסגר (סעיפים 23(א)-(ב)); חוזר על ההסכמה לעניין רכוש אחר- המטלטלין בדירה והרכבים (סעיפים 16, 24); מדקדק בהסכמה לעניין זכויות זכויות פנסיוניות וסוציאליות בהתאם לשנות הנישואין ועד ליום 23.7.2020 (סעיף 25), לאחר שבהסכם הממון הצדדים החילו על עצמם את הסדר איזון המשאבים, בכפוף לשינויים מסוימים (סעיף 3 נספח ד' לתצהיר הנתבעת).

     

94. למעשה תוספת עיקרית משמעותית בהסכם הגירושין היא בשני עניינים: האחד, מזונות הקטין (סעיף 15); והשני הוצאות אחזקת המדור של הנתבעת (סעיף 21).

     

95. לעניין מזונות הקטין – אין חולק, כי הקטין היה בגן ילדים במסגרת של חינוך מיוחד, אך בזמנים הרלוונטיים הקטין לומד בבי"ס במסגרת חינוך רגילה (עמ' 13, ש' 21-20; עמ' 47, ש' 18-14; נספח נ/י"א; פרו' 29.7.2020 עמ' 3, ש' 27-26).

     

96. המזונות הועמדו ע"ס של 6,000 ₪ בחודש, כולל "כל הוצאות החינוך (כגון: שיעורים פרטיים וחוגים)" (סעיפים 15(א)-(ב) להסכם) וכולל חלקו של הקטין בהוצאות אחזקת המדור (פרו' 29.7.2020 עמ' 3, ש' 14-11); חלקו של הקטין בהוצאת מדור הוסדר בהעברת זכויות התובע בדירה לידי הנתבעת (שם, עמ' 3, ש' 12-11; נספח ד' עמ' 1, ש' 14-13).

     

97. כידוע, מזונות נפסקים על פי שקלול מספר פרמטרים [סעיפים 3(ב), 3א(ב) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), התשי"ט-1959; ע"מ (ת"א) 1098/07 פלוני נ' אלמוני (קטין) (31.8.2008); עמ"ש (חי') 42513-09-14 א.ש נ' י.ש (2014); עמ"ש (מרכז) 9549-10-21 א.ק נ' ו.פ (7.7.2022)].

     

98. בענייננו, סכום המזונות עליו הוסכם לכאורה גבוה.

     

99. לגרסת הנתבעת, התובע הסכים לסכום בהסכם משום ש"ידע שמצבי הנפשי והפיזי בכי רע... רצה להיטיב עם הילד" (סעיף 13 לתצהיר הנתבעת). בחקירה נגדית הסבירה: "הוא אמר לי 'א', אנחנו שמים את כל המשכורת שלך' המשכורת שלי הייתה 8,000. המשכורת שלי נטו הלכה על הילד. בנוסף, כשילד עשה תחרויות אלה עשרות אלפי שקלים. כשנוסעים לחו"ל, אז לכן הוא אמר, את לא תתמודדי, אמרתי, מ' אתה צריך לחיות. אתה תתחתן, יהיו לך ילדים. הוא אמר, אני לא רוצה חיים, אני רוצה. אמרתי לו 'אתה צריך'. ... ורצה הכי טוב לעשות לילד... שילד לא חלילה, חוג אחד, שהוא כל כך רצה שהוא יהיה זמר. הוא אמר אני מוכן, כל הזמן היה אומר אני רוצה, ... לכן המזונות כל כך גבוהים הוא רצה שהילד יהיה זמר, שיקבל הכל" (עמ' 63, ש' 22- עמ' 64, ש' 17).

     

100. ואכן, במקרה זה, לשיטתם של הצדדים יכולתם הכלכלית אינה דומה – בדיון ביום 30.4.2020 נטען שהתובע משתכר סך של 12,500 עד 15,000 ₪ נטו והנתבעת 8,000 ₪ ברוטו ובנוסף קצבת נכות 2,000 ₪ (עמ' 2, ש' 30- עמ' 3, ש' 4 נספח ד' לתצהיר הנתבעת); זמני השהות מצומצמים – הוסכם על סוף שבוע אחד בחודש בלי לינה (עמ' 2, ש' 16, 19); צרכיו של הקטין משמעותיים – מדובר בקטין שהוריו טיפחו את כשרונו המוסיקלי, רשמו אותו למספר חוגים (נספחים י"ג, י"ד, י"ח, כ"ג, כ"ד לתצהיר התובע; סעיף 15(ב) נספח ה' לתצהיר הנתבעת) ולא נסתרה גרסת הנתבעת כי: "מוסיקה מאוד מאוד יקר אני כל המשכורת שלי הלכה לנו כל החיים על המוסיקה. .. יש לגם (צ"ל לו גם- ס.א) קפוארה הוא חייב את זה יש לו נטייה לפיברומיאלגיה הוא חייב ספורט וחייב מוסיקה וחייב גם עזרה בלימודים" (עמ' 47, ש' 24-19), ומבחינת כלל הנסיבות – הנטל מוטל במלואו על הנתבעת, כאשר התובע התקשה להתחייב אפילו לקחת את הקטין לחוג קפוארה שהוא עצמו הולך אליו פעם באמצע השבוע (שם, עמ' 2, ש' 10-5) .

      

101. לעניין נשיאה בהוצאות אחזקה של הדירה בה מתגוררת הנתבעת – בחקירה נגדית טענה הנתבעת: "הוא אמר, את לא תהיי לבד, אני משלם לך את החשבונות" (עמ' 63, ש' 35-34). מנגד, לגרסתו של התובע, הנתבעת יזמה את תוכן ההסכם, כלומר גם את ההתחייבות הלא שגרתית בסעיף 21 להסכם.

      

102. בחקירה נגדית הסביר התובע: "ש: בסעיף 22 להסכם מי יזם את האמור בסעיף? ת: את הסעיף הספציפי אני לא זוכר מי יזם אבל מי שיזם את תוכן ההסכם זו הייתה הנתבעת. לשאלת בית המשפט: אתה טוען שהנתבעת יזמה את תוכן ההסכם מה האינטרס של הנתבעת ליזום תוכל (צ"ל תוכן- ס.א) כמו סעיף 22, על פניו הוא בניגוד לאינטרסים שלה? ת: לא. ההיפך. הסעיף הספציפי הזה אם לוקחים אותו לבדו הוא לכאורה בניגוד לאינטרסים של הנתבעת (צ"ל הנתבעת- ס.א) אבל אם מסתכלים לעומק בסעיף הזה הנתבעת למעשה לא מפסידה כלום כי מה שמשתמע מהסעיף שאם יש לה גבר חדש בדירה אז הוא תומך בה כלכלית. נכון שאין לי מושג מי יגור איתה אבל אני עדיין טוען שהמשמעות הכלכלית של הסעיף, ואני מכיר את הנתבעת היטב ואת היכולות שלה לדאוג לכלכלה שלה עצמה ולרצון שלה לעשות זאת, אני טוען שמה שמשתמע מהסעיף שבן זוג חדש שיגור עם הנתבעת דרך קבע גם יסייע לה כלכלית, אחרת מה ההגיון שזה שאני אפסיק לשלם את זה" (עמ' 16, ש' 23-11). ההסבר אינו מתיישב עם הגיונם של דברים, ונהיר שהתובע עמד מאחורי סעיפים 22-21 להסכם.

      

103. הנה כי כן, התוצאה של הסכם הגירושין אינה שהתובע אינו מקבל דבר מרכוש הצדדים אלא שהוא מסדיר את מזונות הקטין ונשיאה באחזקת מדור הנתבעת, כפי שהצדדים חשבו שרצוי וראוי שיוסדרו.

      

104. המוטעם מהמקובץ: לאור כל האמור לעיל, לא ניתן לומר שההסכם גרוע במידה בלתי סבירה.

      

105. כאמור לעיל, נושאים הקשורים בזכויות ברכוש עיקרי הוסדרו בהסכם ממון שקיבל תוקף של פסק דין, והתובע מעולם לא עתר לביטולו. בבחינת למעלה מהנדרש אבקש להאיר שתי נקודות.

      

106. לעניין הדירה – הדירה נרכשה במהלך הנישואין, והזכויות נרשמו ע"ש הצדדים, בחלקים שווים ביניהם; בהסכם הממון העביר התובע לידי הנתבעת את זכויותיו בדירה (סעיף 5(א)); הצדדים גם הסכימו שמתנות וירושות אשר "קיבל או יקבל מי מבני הזוג, הן לפני מועד אישורו של הסכם זה והן ממועד אישורו של הסכם זה ואילך, לרבות שווים היחסי הריאלי של המתנות והירושות הללו בצירוף פירותיהם" (סעיף 4(ג)).

      

107. לגרסת הנתבעת הדירה נרכשה מכספים חיצוניים וממשכנתא, תוך שהייתה הסכמה בין הצדדים: "כשהתחתנו אמא לי נתנה כספים לרכישת הדירה... במהלך השנים אני דאגתי למקורות כספיים לתשלום המשכנתא, היה ברור ומוסכם בינינו שהדירה שלי" (סעיפים 47-46 לתצהיר); בחקירה נגדית הנתבעת הסבירה כי: "מ' כל השנים אמר שאין לו קשר לדירה הזאת. הוא אפילו הסכים לי בהסכם ממון לפני 10 שנים בכתב יד ויש לי את זה בבית, שהוא בעצם אמר כל השנים שהוא לא קשור לדירה הזאת ואין לו קשר. זה דירה שלי ושל א'(הקטין) ושאני עבדתי 2 עבודות בשביל הדירה הזאת. זאת הייתה דירה שלי באמת, הוא אפילו לא רצה לקנות אותה, הוא אמר לי את זה כל הזמן לא רק לי. הוא אמר כל הזמן שהוא לא קשור לדירה הזאת וזאת דירה של א'. מגיע כמו שוכר" (עמ' 47, 36-31; ר' גם פרו' 22.12.2020 עמ' 6, ש' 26- עמ' 7, ש' 6; סעיפים 47-46 לתצהיר הנתבעת).

      

     באופן דומה טענה הנתבעת במעמד אישור הסכם הגירושין כי: "אני רציתי להתגרש ממנו והוא לא נתן לי כל השנים האלה באלימות והתניה, הוא עמד במה שהבטיח זה הפיצוי שהוא נתן לי. הוא לא השקיע שקל בדירה, זו דירה מהמשפחה שלי. אני בניתי. כל המשכנתא שולמה בזכותי. אני ממש עבדתי בשביל הדירה הזאת והוא יודע שאין לו חלק בדירה הזאת ולכן הוא מוכן להכל. הוא נתן גם התחייבות בכתב יד" (עמ' 4, ש' 35- עמ' 5, ש' 3), ואילו כל תגובתו של התובע לכך התמצתה באמירה: "אני לא אגיב על זה" (5, ש' 6).

      

108. במקרה זה, הסכם הממון העניק לנתבעת את זכויות התובע בדירה "על מגש של כסף", בלי שתצטרך לנהל הליך משפטי ולהוכיח את טענתה על הסכמה בין הצדדים. ייתכן שאלמלא הסכם הממון לא הייתה מצליחה הנתבעת להוכיח את טענתה. עם זאת, התובע לא הגיש תביעה לביטול הסכם הממון, אישור ופסק דין מיום 30.4.2020. בנוסף, בהסכם הגירושין התובע אינו מוותר על זכויותיו בדירה אלא רק מצהיר שהדבר כבר נעשה (סעיף 18).

      

109. לעניין ההלוואות – התובע לקח על עצמו את פירעון החובות והחזרי הלוואות בחשבון המשותף (שם, סעיף 7; עמ' 29, ש' 8-7).

      

110. לגרסת התובע, מדובר בהחזר של חובות בגובה של "עשרות אלפי שקלים. אם לא יותר מזה ש: על מה? ת: תשלומי משכנתא אחרי שעזבתי את הבית סיימתי משכנתא על בית שכבר לא גרתי בו. הלוואות על סגירת האובר דראפט. נלקחו מספר הלוואות במשך מספר שנים" (עמ' 28, ש' 14-11) וההחזר החודשי הינו בגובה אלפי שקלים בחודש (כ3,000 ₪) (עמ' 28, ש' 29-28).

      

111. במקרה זה, יתרת הלוואת המשכנתא בסך של 3,900 ₪ כבר נפרעה נכון למועד אישור ההסכם (עמ' 16, ש' 4). משכך, ובהעדר טענה על חובות בעלי אופי אישי, אלמלא הסכם הממון הייתה הנתבעת נדרשת להשתתף בפירעון החובות ומשכנתא, כאשר המחצית של הנתבעת מסתכמת בסך של כ80,000 ₪ (נספח ל"ט לתצהיר התובע). אין בהיקף החוב כשלעצמו להביא למסקנה על תנאים לא סבירים.

      

     סוף דבר

      

112. לאור כל האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

      

     • התביעה נדחית.

        

     • אני מחייבת את התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך של 25,000 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 יום אחרת ישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק ממועד החיוב ועד למועד התשלום בפועל.

        

     • פסק הדין ניתן לפרסום בהשמטת שמות ופרטים מזהים.

        

113. המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

      

      

     ניתן היום, בצאת השבת, ב' אלול תשפ"ג, 19 אוגוסט 2023, בהעדר הצדדים.