לפניי תביעה להגדלת מזונות.
בחינת הטענות והנתונים מלמדת שחל שינוי נסיבות מהותי המצדיק את הגדלת המזונות במקצת, לצד מתן הוראות משלימות בדבר החיוב במדור ועדכון תוקף דמי המזונות מעל גיל 18.
רקע
1.הצדדים הם הוריו של נ' יליד 00.00.2018 (בן שש ותשעה חודשים), לשניהם ילדים נוספים ממערכות מזוגיות בעבר. התובעת (להלן: האם) הגישה תביעת מזונות (תלה"מ 27091-10-21) ובה עתרה לפסיקת מזונות זמניים. ביום 9.11.2021, לאחר קבלת עמדת הנתבע (להלן: האב), הורתה כבוד השופטת גולדקורן, כי האב יישא במזונות הקטין בסך של 1,500 ₪ הכוללים מדור והחזקתו לצד מחצית מתשלומי החינוך והבריאות (להלן: החלטת המזונות הזמניים).
2.ביום 1.3.2022 החלטת המזונות הזמניים קיבלה תוקף של פסק דין:
3.ההליכים בעניינם של הצדדים הועברו לטיפול מותב זה, בהתאם להחלטת סגנית הנשיאה. לאחר מכן הוגשה בקשת האם למתן הבהרה באשר להוצאות החינוך ולהוצאות הרפואה החריגות. הבקשה הומצאה לאב והשניים גיבשו הסכמות והגישו פסיקתה מוסכמת שנחתמה ביום 25.8.2022.
בהתאם לפסיקתה זו התווספה לפסק הדין ההוראה שלפיה הוצאות החינוך יכללו צהרונים וקייטנות והאב ישא במחצית מעלותם בכפוף להסכמתו בטרם הרישום וכן יישא במחצית מההוצאות הרפואיות, לרבות תרופות, שאינן מכוסות על ידי קופת החולים.
התביעה הנוכחית
4.ביום 7.3.2023, כשנה לאחר שניתן פסק דין המזונות, הגישה האם את התביעה שבכותרת להגדלת המזונות.
5.בהמשך התקיים דיון במעמד הצדדים. האב הגיע לדיון ללא ייצוג, הגם שהגיש כתב הגנה באמצעות עורך דין. בדיון הוא טען שאין לו אפשרות לשלם עבור שירותי עורך דין והוסיף כי לא פנה לסיוע המשפטי (עמ' 1, ש' 10). בגדרי הדיון נקבע שהצדדים נדרשים להגיש הרצאת פרטים ומסמכים עדכניים בדבר מצבם הכלכלי.
6.הואיל והאב לא היה מיוצג, לשם הימנעות ממתן החלטה או פסק דין בהעדר, הובהר לאב כי עליו להתנהל בהתאם להחלטות בית המשפט. האב הצהיר במעמד הדיון כך: "אני שומע בשנית כי עלי לעקוב אחר התיק ולפעול בהתאם להחלטות וככל שלא אעשה כן, ניתן יהיה להגיש בקשה במעמד צד אחד" (עמוד 5, ש' 10-9).
7.תצהיר מטעם האם הכולל 150 נספחים הוגש לתיק ובחלוף חודש הגיש האב מסמכים חלקיים ביותר. בו ביום נדרש להגיש אסמכתאות נוספות, אגב הפנייה לנדרש ממנו מיום הדיון.
8.מסמכים נוספים לא הוגשו על ידי האב, בעוד האם הודיעה כי היא עומדת על תביעתה ולא עמדה על דיון. בזיקה לכך ניתנה החלטה זו: "כעולה מהודעת התובעת היא עותרת למתן פסק דין מזונות על יסוד התביעה והמסמכים שהוגש על ידה, באופן המלמד כי היא מוותרת על חקירת הצד שכנגד ועל שמיעת ראיות. מנגד הנתבע אינו מקיים את החלטות בית המשפט, מטעמו הוגשו מסמכים חלקיים בלבד, ניתנה לו שהות להשלימם, אך הלה לא מצא לנכון להגיש מאום עד כה. משכך ככל שלא יוגש מאום על ידי מי מהצדדים ביחס להחלטה זו עד ליום 17.11.2024 יינתן פסק דין על יסוד המוגש בתיק, בהתאם לסדרי העבודה בלשכה".
9.בחלוף המועד ומשלא הוגש מאום מטעם מי הצדדים, יינתן עתה פסק הדין.
תמצית טענות האם
10.תביעת האם להגדלת מזונות כוללת את הסעדים הבאים: חיוב האב במזונות הקטין בסך של 3,000 ₪ עד הגיעו לגיל 18 או עד תום לימודיו לפי המאוחר; תשלום בגין דמי מדור בגובה 30% מדמי השכירות בקיזוז מענק סיוע בדיור; הותרת החיוב בדבר תשלום מחצית מכל הוצאות החינוך ומחצית מההוצאות הרפואית החריגות; חיוב האב בתשלום מזונותיו של הקטין בשיעור שליש מדמי המזונות מהגיע הקטין לגיל 18 או מתום לימודיו התיכוניים ועד לתום שירותו הצבאי או גיל 21 לפי המאוחר.
נטען, כי פסק הדין אינו משקף את המצב העובדתי כיום שכן חל שינוי נסיבות מהותי הנעוץ במצב הכלכלי של האב.
תמצית טענות האב
11.האב טען כי מאז שניתן פסק הדין, מצבו הכלכלי החמיר והכנסתו פחתה. שני ילדיו מנישואים קודמים הועברו להוריו בצו אומנה והוא עצמו מתגורר בחצר בית ההורים. האב ציין כי הוא פתח עסק של X בחודש 9/2022 ולצורך עסק זה רכש משאית במימון הבנק, נטל הלוואה בסך 150,000 ₪, ונושא בהחזרה החודשי בסך של 2,556 ₪. האב טען כי הוא נתמך כלכלית על ידי הוריו, אשר נטלו עבורו הלוואות על שמם לשם מימון העסק והעבירו כספים לחשבונו. לטענתו, העסק אינו מניב רווחים כלשהם והוצאות העסק עולות על הכנסותיו. עובר למתן פסק הדין, הוא השתכר 9,000 ₪ ובחודש 8/2021 פוטר מעבודתו והתקיים מקצבת אבטלה.
האב הטעים שהוא מסכים להוסיף לפסק הדין הוראות ביחס לדמי המזונות לתקופה שמגיל 18 עד תום השירות הצבאי.
דיון
12.פסק דין למזונות אינו יוצר מחסום סופי מפני התדיינות מחודשת, במקרים שבהם חל "שינוי מהותי בנסיבות" המצדיק שינוי והתערבות בדמי המזונות שנפסקו.
בתביעה מעין זו, בית המשפט "אינו בודק איזה סכום מזונות היה פוסק היום אילו הנתונים דנן הובאו בפניו במסגרת תביעת מזונות חדשה, אלא יש לבחון האומנם חל שינוי נסיבות מהותי בהתאם לתנאי פסק המזונות המקורי" (עמ"ש 53288-03-18 פלוני נ' פלונית, (13.11.18), פסקה 17). מועד מתן פסק הדין הוא נקודת המוצא המחייבת, וממועד זה ואילך יש לבחון האם מאז חל שינוי מהותי בנסיבות שמצדיק התערבות בפסק הדין. הנטל הראייתי להוכחת שינוי הנסיבות הנטען, מוטל על מבקש השינוי ובענייננו האם-התובעת אשר עותרת להגדלת המזונות.
מן הכלל אל הפרט
13.האם עותרת להגדלת מזונות משני טעמים: האחד, כי חל שינוי נסיבות מהותי במצבו הכלכלי של האב, מהיותו מובטל, נעדר הכנסה, לעצמאי המחזיק במשאית ומשתכר כ-40,000 ₪ כנטען. השני, כי זמני השהות עם האב מצומצמים מאוד ומתקיימים בסופי שבוע לסירוגין.
14.כיום הקטין כבן שש שנים ותשעה חודשים. בהינתן זאת הרי שהחבות במזונות חלה על שני ההורים בהתאם להלכת בע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית (19.7.2017) (להלן: בע"מ 919/15). בהתאם לזאת, הצדדים נושאים במזונות באופן יחסי להכנסות הפנויות, "תוך שהחלוקה ביניהם תקבע על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות העומדים לרשותם, לרבות שכר עבודה, בנתון לחלוקת המשמורת הפיזית בפועל, ובשים לב למכלול נסיבות המקרה". נפסק שהלכה זו חלה גם כשאין משמורת משותפת ותוך התחשבות בזמני השהות שמתקיימים בפועל (עמ"ש (ת"א) 14612-10-16 פ.ב נ' א.ב (20.12.2017)). בגדרי חיוב זה יש לבחון מה שיעור ההכנסות הפנויות של הצדדים, מה חלוקת זמני השהות, צרכי הקטין, ובהתאם מה שיעור נשיאת הצדדים בהם.
15.כאמור, נדרש שינוי נסיבות מהותי על מנת להיכנס בשער בחינת פסק הדין מחדש.
טענת זמני השהות המצומצמים אינה מהווה שינוי נסיבות מהותי.
זמני השהות אמורים להתקיים בהתאם להסכמות הצדדים, שגובשו בתביעה לחלוקת זמני שהות שהגישה האם (תלה"מ 26433-03-23). הסכמותיהם קיבלו תוקף של פסק דין ביום 23.7.2023. בהתאם לפסק דין זה, זמני השהות של הקטין עם האב נקבעו לימי שלישי מסיום המסגרת החינוכית בשעה 16:30 עד לשעה 19:00 (בקיץ עד השעה 19:30) ובכל סוף שבוע שני מיום חמישי מהמסגרת החינוכית עד לשבת בשעה 19:00 (בקיץ עד השעה 19:30).
האם ציינה בתצהירה, כי האב אינו נפגש עם הקטין בימי שלישי ולא בחגים ובחופשות, אינו נוטל אחריות הורית, לא שותף לנדרש ביחס לחינוך או לבריאות וכי נטל הגידול מוטל עליה. ודוק: תביעה לאכיפת זמני שהות לא הוגשה על ידי האם. טענות האם נסמכות על תצהירה, האם ויתרה על דיון הוכחות ועל חקירות הצדדים בנדון. יתר על כן, פסק הדין למזונות הוא מיום 1.3.2022, בעוד פסק הדין בעניין זמני השהות מאוחר לו וניתן ביום 23.7.2023. דהיינו לא ניתן לקבוע כי פסק הדין למזונות, כפי שניתן על ידי כבוד השופטת גולדקורן, נשען על חלוקת זמני השהות שגובשה במועד מאוחר לו, בין אם זמני השהות מתקיימים בדווקנות ובין אם לאו, עניין שכאמור לא נבחן לגופו. כפועל יוצא טעם זה אינו מהווה שינוי נסיבות לצורך העניין.
16.הטענה בדבר שינוי בהכנסת האב מהווה שינוי נסיבות מהותי המצדיק בחינה מחדש של החיוב בפסק הדין, כמפורט להלן.
לטענת האם, האב עצמאי, בבעלותו משאית והוא משתכר כ-40,000 ₪. לנוכח טיב הטענות הנעוצות בחלקן הארי במצבו הכלכלי של האב, נדרש האב לצרף הרצאת פרטים עדכנית, תלושי שכר, תדפיסי חשבון עו"ש, תדפיסי כרטיסי אשראי, טופס שערוך יתרות וכן, מסמכים בדבר הוצאות, הכנסות ונכסים. חרף העובדה שניתנו מספר החלטות בעניין (החלטות מהמועדים 11.9.2024, 30.9.2024, 10.10.2024, 10.11.2024), האב לא צירף אסמכתאות למעט תדפיס עו"ש מחשבון בנק לתקופה שמיום 11.2.2024 עד ליום 5.8.2024, ללא ציון מספר החשבון ושם בעל החשבון.
עיון בתדפיס הבנק, לימד כי מחשבון האב מבוצעים חיובים לטובת מספר חברות אשראי (ויזה, ישראכרט, אמריקן אקספרס), העברות כספים וחיובי הלוואה. לא אותרו בתדפיס העו"ש הכנסות מעבודה או מעסק, באופן המעורר תהייה שמא לאב ישנו חשבון בנק נוסף שלא הוגש בגינו תיעוד.
לנוכח העובדה שהאב אינו מיוצג, לאחר מספר החלטות יזומות נקבע ביום 10.10.2024 כך:
"הוגשו מסמכים חלקיים ביותר (2 עמודים בלבד), זאת בניגוד להחלטה הברורה שניתנה במעמד הצדדים בעת הדיון. הוגשו שני עמודים הנחזים כחלק מתדפיס עו"ש. חשבון הבנק אינו מצוין על גביו. מדובר בחודשים 2/24 ועד 7/24 במשמע אינו עונה על התנאי של תדפיס עדכני לשנה. לא הוצגו תדפיסי אשראי הגם שניכר כי ישנים חיובים חודשיים ביחס למספר כרטיסי אשראי. אין פירוט בדבר קבלת הכספים מצדדים שלישיים והבהרה באשר למהות הכספים המוצאים והנכנסים לחשבון. לא צורף לוח סילוקין בגין ההלוואה. לא צורפו תלושי שכר עדכניים, אף לא ריכוז יתרות מכלל חשבונות הבנק. לא צורפו מסמכים באשר לנכסי האיש כגון רכב/דירה ככל שישנם. האיש נדרש להציג מסמכיו כראוי עד ליום 29.10.2024."
אולם, האב כאמור נמנע מלהגיש מסמכים כלשהם מטעמו. הימנעות מהצגת ראיות מניחה מניה וביה, כי לו הוצגו הראיות היה בכך לתמוך בגרסת הצד שכנגד. דיני הראיות מעמידים בעל דין בחזקה שלא ימנע מבית המשפט ראיות שהן לטובתו ואם נמנע מהבאת ראיה, ללא הסבר סביר, הדבר נזקף לחובתו ומקים חזקה כי חשיפת הראיה הייתה פועלת לחובתו (ע"א 548/78 פלונית נ' פלוני, פ"ד לה(1) 736 (1980), פסקה 3; 6240/22 אודי חיות נ' יעקב עטר ואח' (10.11.2022), פסקה 25).
עם זאת, הגם שהונחו בתיק בית המשפט מסמכי האם בלבד, והאב לא מצא לנכון להציג מסמכיו, שומה על בית המשפט לבחון את הסכומים שנדרשו על ידי האם ולהתאימם לנסיבות זאת בפרט משנטל השכנוע בתביעה לשינוי מזונות, מוטל על כתפי מבקש השינוי, ובענייננו האם.
17.החלטת המזונות הזמניים, שניתנה על ידי כבוד השופטת גולדקורן, לא ציינה במפורש מה ההכנסה הפנויה שבידי הצדדים וכפועל יוצא את פער ההכנסות ככל שישנו כזה. בעת ההיא, הקטין היה כבן שלוש ושמונה חודשים, דהיינו, האב חב בצרכיו ההכרחיים באופן אבסולוטי, ומעבר לכך מדין צדקה. עתה לקטין מלאו שש שנים. עם זאת, כשהוגשה התביעה להגדלת המזונות, הקטין היה בן חמש בקירוב. לפיכך, בהתאם לגיל הקטין ובשים לב להלכה הפסוקה לעניין חיוב המזונות, הרי שקיימות שתי תקופות המחייבות בחינת מחודשת: תקופה ראשונה, שבה נבחן שיעור המזונות ממועד הגשת התביעה להגדלת מזונות, קרי מיום 7.3.2023 עד ליום 5.3.2024 עת מלאו לקטין שש שנים. בתקופה זו חלה חובה אבסולוטית על האב לשאת בצרכיו ההכרחיים של הקטין. תקופה שנייה, שבה נבחן שיעור המזונות מיום שמלאו לקטין שש שנים כאשר החבות במזונות בתקופה זו היא שוויונית והצדדים נושאים במזונות באופן יחסי לצרכי הקטין, לזמני השהות ולהכנסות הפנויות.
18.עיון בתשובת האב לבקשת המזונות הזמניים, מעלה כי בשעתו, האב היה מובטל וטען כי הוא נתמך בידי הוריו, התגורר בביתם וללא יכולת לכלכל את עצמו. הוסף כי הוריו אינם אמידים ולכן כנטען האב נדרש להשתתף בתשלומים השוטפים בסך חודשי של 1,000 ₪. עוד נטען בתשובה לבקשה לפסיקת מזונות זמניים שהוגשה בעבר, כי האב נהג במקצועו, עבד לסירוגין בחודשים 1/2021 עד 6/2021 והשתכר כ-10,000 ₪ בחודש עד שפוטר. קיבל דמי אבטלה לתקופה קצובה ונכון למועד הגשת התשובה הוצהר שאינו זכאי עוד לדמי אבטלה.
לטענת האם, על בסיס הנתונים הללו, שהציג האב, קרי העדר הכנסה וללא זכאות לדמי אבטלה, קבע בית המשפט דמי מזונות זמניים בסך של 1,500 ₪. לטענתה, נתונים אלה עומדים בבסיס פסק הדין, בעוד כיום מצבו של האב "משופר לאין ערוך" והעריכה את הכנסותיו בסך של 40,000 ₪.
לנוכח הטענה בדבר העלאה משמעותית בהכנסת האב בהשוואה למועד שבו ניתן פסק הדין, הרי שלכאורה טענה זו עשויה לבסס שינוי נסיבות מהותי המצדיק התערבות בדמי המזונות. עתה תיבחן הטענה והאם עלה בידי האם להוכיח את שינוי הנסיבות המהותי הנטען.
הכנסה פנויה - אב
19.האם הטעימה שהאב רכש משאית וכיום הוא עצמאי. להוכחת טענותיה, צירפה האם העתק מפרסום "X". לא צורפו אסמכתאות לעניין הכנסות האב.
בדיון מיום 6.11.2022 ציין האב "כרגע אני עצמאי, יש לי משאית. לפני כן הייתי שכיר, עבדתי על משאית" (עמוד 1, ש' 26-25). עוד הוסיף ביחס למחלוקת בעניין המיטה "אני לא זקוק לכסף ברוך השם, המצב בסדר גמור" (עמוד 3, ש' 18). כמו כן הוא מתגורר ביחידה בבית הוריו (עמוד 1, ש' 23). כלומר הוא אינו נושא בשכר דירה. בתשובה לבקשת המזונות טען כי הוא משתתף בהוצאות השוטפות אך לא תמך זאת באסמכתאות כנדרש.
עת עבד האב כשכיר, השתכר כ-10,000 ₪ כפי שהצהיר בתשובתו לבקשה לפסיקת מזונות זמניים. האב לא צירף אסמתכאות לעניין מצבו הכלכלי, הגם שטענת האם כי הוא משתכר כ-40,000 ₪ עמדה לנגד עיניו. טענת האם אמנם לא נתמכה על ידה אך מנגד לא נשללה על ידי האב במסמכים מגבים. כאמור, הימנעות מהצגת ראיות שבשליטת צד והנתונות בהשיג ידו מצביעות על כך שאי הצגתן עשויה לפועל לחובת הנמנע מצירופן. במעמד הדיון ציין האב: "העבודה שלי לא יציבה כרגע, יש לי משאית עם מנוף ואני נותן שירות לבניה והענף עכשיו לא הכי בשיא" (עמוד 2, ש' 29) והוסיף, "יש לי עוד שני ילדים והם כבר לא באמנה אצל הוריי ולכן אני משלם גם עליהם מזונות בסך 3000 ₪ ועל נ' עוד 1500 ₪ חוץ מהתוספות. יש פס"ד שהיה לפני שנים וזה מחייב אותי בתשלום. הם עברו למשמורת האם וזו גם הייתה השאיפה" (עמוד 2, ש' 28-26).
מצבר הנתונים לעיל עולה התמונה הבאה: האב עבד כשכיר עובר למתן פסק הדין והיה לעצמאי לכל הפחות החל מחודש 11/2022 (מועד הדיון). טענת האב כי עבודתו אינה יציבה "כרגע", כלשונו עשויה להיות ממשית בהינתן שעסקים בתחילת הקמתם מלווה בקשיים. עם זאת, ניתן להניח כי בחלוף הזמן, העסק מתייצב. משהאב בחר שלא להציג מסמכים אין מנוס אלא להעריך שהכנסתו האמירה בחלוף כשנה לאחר התייצבות העסק. משמע, ניתן להניח שהחל משנת 2024 חל שיפור במצב הכלכלי של האב, ולבטח בהשוואה מנקודת המוצא עת ניתן פסק הדין. לפיכך, בהיעדר ראיה סותרת, בהינתן כי הכנסה מעסק מניבה ככלל רווחים גבוהים מהכנסת שכיר בתחום ולנוכח העובדה שהאב נמנע למעשה מהוכחת מצבו הכלכלי לאשורו, בית המשפט מוצא לנכון להעמיד את הכנסת האב החל משנת 2024 ואילך בסכום שנע בין 13,000 ₪ ל-15,000 ₪ נטו.
כזכור, במועד מתן פסק הדין, ילדיו של האב שהו בבית הסבים בצו אומנה והאב לא שילם את מזונותיהם. במעמד הדיון ציין האב כי ילדיו אינם אצל הוריו עוד וכי הוא נושא במזונותיהם בסך 3,000 ₪. הגם שלא הוצגה אסמכתה לעניין זה, מהמסמכים החלקיים שצורפו לתיק, עולה כי מתבצעת מדי חודש העברה על סך 3,000 ₪ מחשבון האב לטובת אחר. הוצאה זו תופחת מהכנסת האב כפי שהוערכה לעיל.
עוד הוסף שהאב נושא בהחזר חודשי בגין ההלוואה בסך 2,556 ₪ שנלקחה לטובת רכישת משאית. האב לא צירף אסמכתאות לעניין ההלוואה, עם זאת עיון בתדפיס חשבון הבנק מעלה כי בכל 17 בחודש, נפרע חיוב הלוואה בסך של כ-2,500 ₪. הוצאה זו תופחת מהכנסת האב כפי שהוערכה לעיל.
הוצאות האב הנוספות והנטענות אינן נהירות. בכתב ההגנה טען האב, כי הוריו אינם אנשים אמידים ולכן הוא נאלץ להשתתף בתשלומים השוטפים בסך 1,000 ₪. האב מתגורר ביחידת דיור בסמוך לבית הוריו ולא הוצגו אסמכתאות לעניין תשלומים להוריו. עם זאת, מובן כי לאב הוצאות מחייה שוטפות אף אם לא הוצגו אסמכתאות מטעמו. לכן הן ייקבעו על יסוד הנתונים החלקיים שהוצגו ועל דרך האומדנה. הוצאות האב החודשיות יוערכו על סך 2,500 ₪ (הוצאות אישיות והשתתפות בשוטפות).
לפיכך, הכנסתו הפנויה של האב נאמדת על סך שבין 5,000 ₪ ל-7,000 ₪.
הכנסה פנויה - אם
20.האב, שאינו מיוצג, לא טען באשר לשינוי במצב הכלכלי של האם, אך משבית המשפט נדרש לחיוב מזונות על יסוד מצבם הכלכלי של שני הצדדים, שומה עליו להידרש אף למצב הכלכלי של האם.
האם בתצהירה ציינה כי עודנה עובדת במקום עבודתה ב"X" ומשתכרת כ-5,500 ₪. נטען כי אין שינוי לטובה או לרעה בהשתכרותה. לתצהירה צורפו 13 תלושי שכר שבהתאם להם ממוצע שכרה עומד על 5,787 ₪ (נספח 6). האם זכאית האם לקצבת קטין בסך 169 ₪. מתדפיס הבנק עולה כי במשך כשנה וחצי ישנן העברות בסך ממוצע של כ-400 ₪ ולעיתים באמצעות הפקדת שיקים בסך זהה. האם לא הבהירה בכתב התביעה מה מהות ההפקדות והסבר לעניין זה נשמט גם מתצהירה.
בנסיבות העניין, הכנסת האם תוערך ב-6,070 ₪.
לעניין הוצאות האם, נטען שהאם נושאת בשכר דירה ובהחזר הלוואה. צורפו שני הסכמים ביחס לשכר דירה: הסכם מיום 30.11.2022 שאינו בתוקף ובהתאם לו השכירות היא בת 2,500 ₪ (נספח 11), הסכם מיום 19.11.2023 שבהתאם לו האם נושאת בשכר דירה בסך 2,800 ₪ (נספח 10). האם הצהירה שהיא מקבלת סיוע בשכר דירה על סך 1,170 ₪. עיון בתדפיס חשבון הבנק מלמד על הפקדה חודשית תואמת. מכאן שהאם נושאת בפועל בשכר דירה בסך 1,630 ₪. צורף אישור הלוואה, שלפיו נכון ליום 19.8.2024 יתרת ההלוואה היא בסך של 45,755 ₪ והאם נושאת בהחזר חודשי לפירעונה בסך של כ-1,000 ₪ (נספח 16). במעמד הדיון הצהירה האם כי בתה הבגירה אינה מתגוררת עמה וכי היא מתגוררת רק עם הקטין בדירה השכורה (עמוד 2, ש' 23-22).
לפיכך, הכנסתה הפנויה של האם עומדת על סך 3,440 ₪.
יחס הכנסות
21.קביעת יחס ההכנסות נעשית על יסוד ההכנסה הפנויה של כל צד. ההכנסה הפנויה של האם היא בסך 3,440 ₪; ההכנסה הפנויה של האב נאמדת בסך של 5,000 ₪ עד 7,000 ₪; סך הכנסות הצדדים 8,440 ₪ עד 10,440 ₪. מכאן שיחס ההכנסות הוא בין 60%-67% לאב, ל- 33% - 40% לאם.
יוצא אפוא כי ההכנסה הפנויה של האב עולה על זו של האם.
פסיקת מזונות
22.אשר לתקופה שממועד הגשת התביעה להגדלת המזונות ועד שמלאו לקטין שש שנים (5.3.2024), יוותר סכום המזונות כפי שנקבע בפסק הדין מיום 1.3.2022.
האב טען לקשיים כלכליים בתחילת הקמת העסק. כנקבע לעיל, הערכת פוטנציאל הכנסותיו נעשתה בהנחה כי לאחר פרק זמן מסוים, החל משנת 2024, עסקו התייצב. לכן משלא הוכח שיפור משמעותי בהכנסת האב עד למועד הנקוב, יוותרו כאמור דמי המזונות על כנם.
23.אשר לתקופה מעת שמלאו לקטין שש שנים, לנוכח יחס ההכנסות כמפורט לעיל, נמצא כי חל שינוי נסיבות מהותי אשר מצדיק בחינה מחודשת של קביעת סכום המזונות.
כיום לאב הכנסה גבוהה מזו שהייתה לו בעת מתן פסק הדין. אמנם הוצאותיו בעת מתן פסק דין אינן אותן ההוצאות שהוא נושא בהן כיום (מזונות ילדיו מנישואים קודמים והחזר הלוואה בגין רכישת המשאית), אך לצד זאת, לנוכח פוטנציאל השתכרותו כבעל עסק עצמאי וההכנסה הפנויה שנותרת בידו, מתחזקת המסקנה, כי חלה הטבה במצבו הכלכלי בהשוואה למצבו הכלכלי הנטען בעת מתן פסק הדין. משנמצא כי חל שינוי מהותי בנסיבות ביחס למצבו הכלכלי של האב מאז ניתן פסק הדין, יש לפנות ולבחון את שיעור החיוב במזונות הקטין בהתאם לדין החל.
24.בהתאם להוראות הדין האישי, האב נושא בצרכי הקטין בהתאם לתקופות הגיל השונות. מעל גיל שש נבחנים הפרמטרים כאמור בבע"מ 919/15 ובכלל זאת שיעור הכנסות פנויות.
כתב התביעה נעדר התייחסות לצרכי הקטין. בנסיבות אלה, רשאי בית המשפט לאמוד את צרכי הקטין על פי ניסיון החיים כשופט היושב בקרב עמו (ע"א 93/85 שגב נ' שגב, פ"ד לט(3) 822). בהקשר לכך תילקח בחשבון פסיקת בית המשפט המחוזי שבה הוערכו צרכיו המינימאליים של קטין בסך של 1,600 לחודש (עמ"ש (ת"א) 46291-01-16 פלונית נ' פלוני 9.10.2017), פסקה 17; עמ"ש 32172-11-17 ע. ש. נ' נ. ש. (10.1.2019) פסקה 7). כמו גם פסיקת אב"ד כבוד השופט ג'יוסי בעמ"ש 59345-11-22 א' נ' ב' (13.2.2023) שם נקבע: "כי אין צורך להכביר מילים על ההבדלים המשמעותיים שקיימים בעלויות המחייה באזור המרכז לבין אלו באזור חיפה והצפון" (פסקה 20). מאחר שלא נטען כי הקטין זקוק לצרכים החורגים מהמקובל באופן המצדיק סטייה מהסכומים הרווחים בפסיקה, בשים לב לכך שהקטין מתגורר בעיקר בבית האם אגב זמני שהות בבית האב, נמצא לנכון לקבוע כי צרכי הקטין הם בסך 1,600 ₪ הכוללים הוצאות החזקת מדור (ללא הוצאות מדור).
כאן המקום לזכור, כלל נקוט בפסיקה הוא שאין לעשות שימוש דווקני בנוסחה המתמטית לפסיקת מזונות, שכן היא מהווה כלי עזר בלבד. הנוסחה אינה מאיינת את שיקול דעת בית המשפט והיא לעיתים נסוגה מפני הנסיבות הקונקרטיות (ראו דברי כבוד השופטת וילנר בעמ"ש (חיפה) 54256-09-14 א.כ. (קטין) נ' ב.כ.(8.2.2015) פסקה 9 וכן ממלא מקום הנשיאה כבוד השופט פוגלמן, בע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית (19.7.2017) פסקה 64 ו-126, עוד לעניין זה ראו בהרחבה דברי כבוד השופטת אלון בעמ"ש (חיפה) 20634-04-18 פלוני נ' פלונית (7.2.2019) פסקאות 20-17 וסקירת הפסיקה שם).
לנוכח האמור לעיל, בהתאם לדין החל על הצדדים, בהתחשב בנתונים לעיל, זמני השהות והעובדה שנטל גידול הקטין מוטל ברובו על האם, נמצא לנכון לחייב את האב במזונות הקטין לרבות החזקת מדור בסך 1,550 ₪ (ללא הוצאות מדור).
25.האם עתרה להורות על השלמת החסר בפסק הדין מיום 1.3.2022, ביחס לסכום המזונות שישולם לאחר שימלאו לקטין 18 שנים. עיון בכתב ההגנה שהוגש עוד כשהאב היה מיוצג לימד על העדר מחלוקת בעניין זה. אך בגדרי הדיון ניטשה מחלוקת לעניין תשלום דמי המזונות לאחר שימלאו לקטין 18 שנים: האב ביקש כי הכספים ישולמו ישירות לקטין מבלי לפרט את הטעם שבבסיס בקשתו, בעוד האם התנגדה לכך.
בהינתן המצב כיום שלפיו מרבית נטל גידול הקטין הוא על כתפי האם, לא נמצא לנכון להיעתר לבקשת האב כי המזונות יועברו לקטין ישירות במלאות לו 18 שנים. בדיון במעמד הצדדים, ציין בית המשפט כי ככלל הסכומים מועברים לאם, אולם ככל שהנתבע אינו מסכים לכך אין מניעה לקיים דיון בנדון (עמוד 5, ש' 6-4), אלא שכפי שצוין לא אחת, ניתנו מספר החלטות בעניין והאב לא הגיש מאום. התנהלות האב בהקשר זה מלמדת על זניחת בקשתו.
תוצאה
26.על יסוד המפורט לעיל ניתנות ההוראות הבאות לעניין מזונות הקטין:
26.1האב ישלם לידי האם דמי מזונות הקטין מדי חודש סך של 1,550 ₪ תוקף החיוב הוא מחודש 3/2024. קודם לכן חל חיוב המזונות בהתאם לפסק הדין מיום 1.3.2022.
26.2האב יישא בהפרשי דמי המזונות החל מחודש 3/2024 (כמו גם חלקו של הקטין בדמי המדור) עד למועד מתן פסק הדין, בחמישה תשלומים שיצטרפו לתשלום השוטף.
26.3המזונות ישולמו עבור הקטין ממועד מתן פסק הדין ועד שימלאו לקטין 18 שנים או עד סיום לימודיו התיכוניים לפי המאוחר. ממועד זה ועד לסיום שירות הצבאי חובה או שירות לאומי או עד הגיעו לגיל 21 לפי המאוחר, ישולם שליש הסכום הנקוב, הסכום ישולם לאם.
26.4האב יישא בשיעור 30% מהוצאות המדור בכפוף להצגת אסמכתאות בדבר תשלום בפועל, עד תקרת שכירות חודשית בסך 4,500 ₪, ובהפחתת כל סיוע המתקבל לידי האם.
26.5דמי המזונות ישולמו מידי חודש בחודשו עד ה-10 בחודש עבור אותו חודש, ישירות לחשבון הבנק של האם. הסכום הנקוב לעיל יהיה צמוד למדד המחירים לצרכן על בסיס המדד הידוע היום ויעודכן אחת ל- 3 חודשים, ללא הפרשים למפרע. מדד שלילי לא יפחית את סכום הקרן.
26.6קצבת הילדים בגין הקטין תיוותר בידי האם בנוסף לחיוב במזונות. ככל שיתקבלו קצבאות נוספות, לרבות מענק שמשולם על ידי המוסד לביטוח לאומי בתחילת שנת לימודים, יקוזז המענק מהוצאות החינוך. התובעת תמצה את זכויותיה כאם חד הורית ותפנה לכל גורם על מנת לקבל הטבות והנחות שאלו יקוזזו מהוצאות החינוך, כפי הדרוש.
26.7החיוב בגין ההוצאות החריגות הוא בהתאם להסכמת הצדדים כאמור בפסיקתה מיום 25.8.2022 (ר' סעיף 3 לפסק הדין).
אין צו להוצאות.
המזכירות מתבקשת להמציא את פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, י"ז כסלו תשפ"ה, 18 דצמבר 2024, בהעדר הצדדים.
