פס"ד בתביעה לסעד הצהרתי בדבר בעלות בבית מגורים ובתביעה כספית לתשלום פיצויים

לפני שתי תביעות. אחת תביעה לסעד הצהרתי בדבר בעלות בבית מגורים, והשנייה תביעה כספית לתשלום פיצויים. 

הצדדים ורקע עובדתי-

1. הצדדים הם בני העדה המוסלמית, הנתבע  (שייקרא להלן: "הנתבע" ואו  "ו'" ) , והנתבעת  ( שתיקרא להלן :"ב'" ו/או "הנתבעת") נישאו זל"ז ונולדו להם שלושה ילדים משותפים, בשנת 2007 התגרשו; בשלב מסוים הקשר שלהם מתחדש וב9/11/2011 נולד בנם הרביעי.

2. בחודש 9/2010 או בסמוך לכך הנתבע הכיר את התובעת  ( שתיקרא להלן : "תובעת " ו/או " ד'") –אישה מוסלמית גרושה מהמגזר הבדוי -באמצעות "שידוך/אתר היכרות; בתאריך 11/3/2011 נערך ביניהם חוזה נישואין" "עקד".

3. בין לבין בתאריך 21/3/2011 נרכש בית  ברח' XXXX הידוע כגוש XX חלקה X וזאת בהתאם להסכם מכר שנערך בין המוכר "XX " לקונה-הנתבעת(להלן: "בית המריבה").

4. טקס הנישואין של הנתבע והתובעת נערך ב 7/2011,  אז עברו להתגורר ביחד בבית המריבה. אולם חיי הנישואין שלהם  עלו עד מהרה על השרטון ,הצדדים נפרדו בחודש 12/2011  והם התגרשו בתאריך 7/5/13 לפי החלטת  בית הדין השרעי המתירה את הנישואין; לנתבע ולתובעת  לא נולדו ילדים משותפים והתובעת  המשיכה וממשיכה להתגורר בבית המריבה עד היום.

5. על רקע זאת פתחה התובעת בהליכים נגד הנתבע;

-היא הגישה תביעת מזונות, תמש 5416-10-12 אשר הסתיימה בפסק דין מתאריך 29/12/13 המאשר הסכמות הצדדים כי הנתבע  ישלם לה סכום חד פעמי בסך 28,0000 ₪ .

-כן הגישה התובעת  כנגד הנתבע תביעה  נזיקית –חוזית –כספית  (תמש 26665/01/14) ; בה עותרת  לחייב את  הנתבע בתשלום פיצויים בסכום כולל של 2,800,000 ₪ וזאת בגין הנזקים שגרם לה עקב התנהגותו  כלפיה עת הסתיר ממנה ולא גילה לה לפני הנישואין, שהוא מקיים מערכת יחסים עם "גרושתו" הנתבעת וכי היא בהריון ממנו.

התובעת  הגישה תביעה נוספת ל"סעד הצהרתי-בעלות במקרקעין".  כנגד הנתבע והנתבעת לעניין בעלותה בבית המריבה  במסגרת  תמש 8758-06-14;

הדיון בשתי התביעות הנ"ל אוחד , נשמעו ראיות והצדדים הגישו סיכומים בכתב.

6. הנתבעת פתחה בהליכים נגד התובעת בעניין בית המריבה ,  תביעה ב1/2013  לפינוי וסילוק יד  ותביעה שנייה ב12/13 לתשלום דמי שימוש, כאשר שני ההליכים אוחדו .

הערות דיוניות-

7. אחת, ב"כ הצדדים מסרו בדיון מיום 20/1/16 כי :"מוסכם עלינו כי כל התיקים הקשורים שהתנהלו בין הצדדים בעניין צווי הגנה או בבית הדין השרעי, יהווה חלק מהראיות בתיקים אלה" (עמ'16ש16) (עמ18ש30 ).

8. שנית, בטרם אכנס לניתוח הראיות, אעיר לעניין התנהלות הצדדים; התובעת בעיקר, לא הקפידה כראוי על סדר הדין והתנהלותה הקשתה מאוד על בירור ענייני ומהיר של המחלוקות; היא לא הגישה ראיותיה במקשה אחת ובמועד, היא הגישה בקשות לצרף ראיות נוספות בשלבים שונים לרבות לאחר סיום שמיעת הראיות ובשלב  לאחר הגשת הסיכומים; ומחלוקת רבה נתגלעה בין הצדדים בעניין הגשת ראיות מסוימות.

על אף הבעייתיות בדרך הגשת המסמכים ואשר לא הוגשו בהתאם לסדרי הדין והתעוררה מחלוקת  עזה לעניין הקבילות   ,מצאתי להתייחס למסמכים לגופן על מנת להגיע לחקר האמת; בסופו של יום יש לזכור גם כי: "המגמה הרווחת בפסיקה להעתיק את מרכז הכובד ממשטר נוקשה של קבילות ראיות למשטר גמיש יותר של בחינת משקלן ומהימנותן תוך בחינת הראיה לגופה ( עא 9555/10 ‏ ‏ עמי הופמן נ' איל יפה ואח'‏) .

תמש 8758-06-14- פסק דין הצהרתי לבעלות בבית המגורים-

9. במרכז תביעה זו עומדת שאלת זכויות התובעת בדירה, האם התובעת היא בעלת מלוא הזכויות בבית כפי שהיא טוענת? או שמא אין לה כל זכות כטענת הנתבעים .

10. התובעת מבססת את גרסתה על מספר טענות עיקריות:

א.         הבטחת נישואין- הנתבע הבטיח לה כתנאי לנישואין בית משלה, וכי הבית נשוא התביעה יירשם בבעלותה המלאה.

ב.         קיום  "נאמנות" בעניין הבית לטובת התובעת .

ג.          קיום זכות שימוש ומגורים שניתנה בין קרובי משפחה כרישיון במקרקעין היינו כזכות במקרקעין.

11. הנתבעים מכחישים טענות התובעת.

א.         הנתבעת היא הבעלים של דירת המריבה, היא רכשה אותה מכספה היא , ואין לאף אחד לרבות הנתבע זכות בבית. הנתבעת השכירה את הבית לנתבע לצורך מגורים יחד עם התובעת והנתבע ביצע בו שיפוצים. כן לשיטת הנתבעת, התובעת  מחזיקה בבית המרבה שלא כדין וללא הרשאה ממנה .הנתבעת הגישה כנגד התובעת  שתי תביעות, תביעה לתשלום דמי שימוש בגין בית המרבה ותביעה לפינוי מבית המריבה.

ב.         מצד הנתבע לא הייתה הבטחת נישואין ולא היה תנאי לנישואין בדבר רכישת בית עבור התובעת.

ג.          הנתבע  הודיע לתובעת והתובעת ידעה כי הבית הנו של הנתבעת והנתבע  מעולם לא הבטיח להעביר את הבית על שמה של התובעת .

ד.         הנתבעים מכחישים קיומו של הסכם נאמנות בעניין הבית לטובת התובעת.

דיון והכרעה-

12. ראשית, אציין בכללי כי התובעת בעיקר וזאת בלשון המעטה, לא הציגה את טענותיה בצורה בהירה וברורה, היא הציגה גרסה חסרה בלתי ממוקדת בלתי סדורה, מסורבלת ואף באופן טרחני ומייגע. היא טענה פעם כי ,הנתבע הבטיח לה בית כתנאי לנישואין היא  טוענת לעניין דרישת הכתב בעסקת מקרקעין וטוענת לתום לב וזעקת ההגינות , כן היא טוענת להסתמכות ולרישיון במקרקעין כך שהיא קבלה "רשות המגורים" בדירה מכוח היותה אשת איש לנתבע ומכוח הבטחתו לה כי הזכויות בדירה יועברו על שמה תוך 3 חודשים מיום הנישואין, ,  כן בהמשך טענה גם לזכות מכוח נאמנות.

כן התרשמתי כי התובעת וגם בני משפחתה שהעידו מטעמה, מסרו בעניין הבית גרסאות "מתואמות ומוזמנות" במטרה לסייע לתובעת בתביעתה.

מנגד, גם הנתבעים לא מסרו גרסה נגדית מלאה בהירה וממוקדת ועדותם בפניי הייתה  בחלקה בעייתית ועוררה תחושה בלתי נוחה שהם לא מספרים את מלוא האמת ומסתירים עובדות מעיני ביהמ"ש.

שנית, בכללי מצאתי לקבל חלק מעדות של אותו עד ולדחות חלק אחר ממנה, כפי שאפרט בהמשך, וזאת בהסתמך על הכלל לפיו, " אין לראות עדות בהכרח ותמיד כחטיבה שלמה אחת אשר יש לקבלה באופן גורף או לדחותה באופן כולל. ניתן לערוך הבחנה בדברי העדות כדי לנסות לבור בין האמת לשקר, וזאת על-ידי היעזרות בראיות קבילות ואמינות אחרות או על פי מבחני ההיגיון והשכל הישר עפ 5762/13 ‏ ‏ אנואר פאעור נ' מדינת ישראל).

13. לגופם של דברים , לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, שמעתי עדויות ובחנתי כלל הראיות שהוגשו , הגעתי למסקנה כי התובעת לא הצליחה לעמוד בנטל ההוכחה המוטל עליה ולא הוכיחה כי היא בעלת זכויות בבית המריבה מכוח אף טיעון , וזאת מהטעמים כפי שיפורטו להלן.

            מסמכי הרכישה על שם הנתבעת -

14. רישומים בעניין רכישת בית המריבה, הם על שם הנתבעת, ולא התובעת , כך גם לתובעת אין קשר לתשלום התמורה .

דירת המריבה נרכשה בתאריך  21/3/2011 בהתאם להסכם מכר שנערך בין המוכרים "XX " לקונה-הנתבעת כאן. לפי הסכם זה זכויות המוכרים בבית הן זכויות רשומות בחברת XX בע"מ. והזכויות בבית נמכרו כאמור לנתבעת בתמורה של 850,0000 ₪. כן לתיק הוגשו , אישורי מס שבח ומס רכישה, בהם רשומים המוכרים "XX" והנתבעת ; כן תשלום התמורה  בסך כולל של 850,000 ש"ח, כאשר תשלום אחד בסך 150,000 ₪ (קבלה  על שם הנתבעת בסכום זה מעו"ד XX)ותשלום שני בסך 700,000 ₪ מחשבון הבנק של הנתבעת( צורפו כנספח ג לכתב ההגנה של הנתבעת),  אמנם יש מחלקות מי שילם התמורה בפועל, האם הנתבע כטענת התובעת או שמא הנתבעת כטענת הנתבעים, אך העיקר לתובעת לא היה חלק בכך.

גם לשיטת התובעת עצמה, הבית רשום בעירייה על שם הנתבעת(עמ'19ש6-9)

העברת רישום הזכויות בבית על שם הנתבעת במרשם המקרקעין, טרם בוצעה כפי שהתברר לקראת סוף ההליכים כאן. אתייחס לכך ולטענת הסכם הנאמנות בהמשך.

כן לא יכולה להיות מחלוקת כי התובעת אינה צד להסכם הרכישה ואין לה כל קשר בעניין תשלום התמורה, ואינה רשומה כבעלת זכויות כלשהן בבית המריבה.

העדר ראיה בכתב להתחייבות לתת מתנה-

15. טענת התובעת לפיה הבית הוא שלה, מתבססת למעשה על טענה להסכם בעל פה לפיו הנתבע הבטיח לה במעמד הנישואין כי הבית ברח' XX הוא שלה וכי יירשם על שמה בבעלותה המלאה וזאת כתנאי יסודי לנישואין . התובעת הגם שלא טענה זאת במפורש, טוענת למעשה להבטחה /התחייבות לתת מתנה; אולם התובעת לא הצליחה להוכיח גרסתה זו .

16. כבר נפסק, כי על התחייבות לתת מתנה במקרקעין חלה דרישת כתב כפולה: מכוח סעיף 8 לחוק המקרקעין תשכ"ט- 1969 (להלן: "חוק המקרקעין"), וגם מכוח סעיף 5(א) לחוק המתנה, תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק המתנה"), כאשר דרישת הכתב על-פי סעיף 5 לחוק המתנה היא מהותית, גם אם אינה חייבת להכיל את כל התנאים ההכרחיים לצורך דרישת הכתב להעברת מקרקעין בתמורה (ראה : עא 1915/91‏ ‎ ‎אסתר יעקובי‎ ‎נ' עזרא יעקובי, פ''ד מט(3) 529,  ע"א 22            15/00 ג'ורי נ' דנגור, פ"ד נו(3) 932, 941 (השופטת דורנר) (מ"א ראבילו חוק המתנה, תשכ"ח-1968 (1996), 347).

בהקשר זה  אפנה לבעמ 329/15 ‏ פלוני נ' פלוני (פורסם במאגרים משפטיים) שם נקבע: "כבר הובהר בפסיקה כי עצם העובדה שחוזה נערך בין בני משפחה אינה פוטרת אותם מדרישותיו של סעיף 8 לחוק המקרקעין".

בנסיבות מקרה דנן, לא יכולה להיות מחלוקת כי אין חוזה /מסמך כתוב, לגבי התחייבות  לתת במתנה  את הזכויות בבית נשוא התביעה לתובעת; במצב דברים זה ומשמדובר בדרישה כתב מהותית, נופלת מאליה הטענה להתחייבות לתת מתנה.

17. אין רישום לתנאי נטען זה, לא בחוזה הנישואין "העקד" וגם לא במקום אחר.

בעניין זה יש להבחין בין  ה"עקד"- , לבין טקס הנישואין "דוחלה" עת עוברים שני בני הזוג לחיות ביחד תחת קורת גג אחת .   ה"עקד" יכול להיערך במעמד טקס הנישואין ויכול להיערך בשלב מוקדם יותר.

במקרה דנן חוזה הנישואין נחתם ביום 11/3/2011 אך טקס הנישואין והדוחלה נערך ביום 2/7/2011.

בחוזה הנישואין "העקד" מתאריך 11/3/11 שבין התובעת לנתבע או בל מועד אחר , לא נרשם תנאי זה ולתובעת ולעדים מטעמה, אין הסבר משכנע לכך, כשכל אחד מנסה להסביר זאת לפי השקפתו הוא.

התובעת נשאלה בעניין זה והשיבה :

"ש.      אם הנתבע הבטיח לך משהו למה זה לא כתוב בהסכם הנישואין ?

ת.         כי זה הסכם בנאמנות. כשאנחנו הולכים וחותמים, אני הולכת לשם, השייח' יושב ומבקש ממני לחתום, ויש הרבה אנשים מסביבי, אני לא מסתכלת ומתרגשת, ומה

שעניין אותי אז זה להיות אישתו, אני לא התחתנתי איתו בגלל הבית, הבית זה היה בטחון

לי, לא בגלל שאני רוצה את הבית, רציתי להקים משפחה ולהביא ילדים ולהיות כמו כל

אישה. הכתובה הייתה ב- 11.3 היינו כבעל ואישה ולא חיינו ביחד, אבל היינו כל הזמן

ביחד, אך קיימנו יחסי אישות ב- 2.7 אז התגוררנו ביחד עד שהסתיים הבית כי הוא היה

בשלבי שיפוץ. הוא הבטיח לי את הדירה לפני שחתמנו על הכתובה אבל לא כתבנו את זה

בהסכם הנישואין". (עמ'12ש13-20).

18. גם האם של התובעת נתנה הסבר דומה ; לדבריה "הייתה הבטחה ג'נטלמנית בין גברים.." (עמ'24ש31).

האח ח' לא ידע לתת הסבר אחד בהיר: "אני לא יודע למה זה לא נרשם, צריך לשאול את השייח, בד"כ זה לא נרשם בעקד, הסיטואציה שהייתה, לא נכנסו לפרטי פרטים"(עמ'26ש1-3) כאשר בהמשך מנסה להסביר זאת בכך שסמכו על הנתבע בעניים עצומות (עמ'27ש9-12).

האח א' הסביר זאת בכך שלהערכתו בכתובה, לא רושמים התנאים ולא הדברים הרכושיים (עמ'29ש1-4).

האח מ' הסביר אי רישום התנאי בחוזה הנישואין כנוהג במגזר הערבי לדבריו : "כי זה נוהג בכל הסכם נישואין לא להעלות  על הכתב את הדברים האלה,.."(עמ28ש6-10) ;כן מ' אישר כי התנאי הנטען בעניין הבית לא נרשם בשום במקום אחר שכן:  "רצינו להיות בסדר"(עמ'28ש11-12)

19. הסברים אלה כולם אינן משכנעים ואינם מקובלים עליי; הדעת נותנת והשכל הישר מחייב כי במידה והייתה הבטחה לרישום התובעת כבעלת מלוא הזכויות בבית המרבה ו/או בבית כלשהי משלה, כתנאי עקרי ויסודי לנישואין, הדבר היה מוצא ביטוי מפורש בחוזה הנישואין עצמו או בהסכם בכתב בסמוך לנישואין. ובפרט כי חוזה הנישואין כולל תנאי הצדדים לנישואין.

20. כן התובעת נמנעה מלהזמין את רשם הנישואין להעיד על תנאי הנישואין ,וזאת מבלי לתת הסבר סביר לכך, שכן הוא עד חיוני ורלבנטי .הימנעות זו מלהזמין עדים רלבנטיים וזמינים, בהעדר הסבר סביר לכך, פועלת לחובת התובעת וממנה מתחייבת המסקנה שאילו הושמע עד זה, היה בכך כדי לפגוע בגרסת התובעת ולא הנתבעים.

לא הוכח קיומו של הסכם בעל פה -

21. בנסיבות מקרה דנן, גם אם נלך לפי השיטה המקלה בדרישת הכתב,( רעא 1681/10 ‏ ‏חיים עיני נ' טלי סידי ) אין בכך כדי לסייע לתובעת, היא לא הביאה ראיות "תחליפיות" משמעותיות ומוצקות לעניין קיומו של הסכם בעל פה לפיה הבטיח הנתבע את הבית נשוא התביעה לתובעת וזאת כתנאי לנישואין.

התובעת והעדים מטעמה בני משפחתה התירו בי רושם בלתי אמין וניכר כי עדותם היתה מתואמת במטרה לעזור לתובעת.

22. התובעת בעצמה לא ידעה להציג גרסה מלאה הגיונית ,סבירה ,קוהרנטית ,סדורה ,ממוקדת ובהירה.

בכתב התביעה  ובתצהירה טענה התובעת כי , במעמד  עריכת חוזה הנישואין (אלעקד), נתבע הבטיח והצהיר בפני כל בני משפחתה כי בית המריבה יירשם בבעלותה היא תוך 3 חודשים לאחר הנישואין . היא הוסיפה כי הנתבע מסר  כי הבית  נרשם באופן פורמאלי על שם הנתבעת באופן זמני ומשיקולי מס, והבטיח  לרשום הבית  על שמה  של התובעת על מנת להבטיח לה קורת גג שקטה ורגועה לכל ימי חייה ללא מעורבות מצד הנתבעת וילידיו מנישואים קודמים. עוד מסר  הנתבע  כי, את הרישום הפורמאלי ערך בהמלצת עורך דינו ; כן לדידה של התובעת, הבית נרכש במימון הנתבע.

לשיטת התובעת, לאור הבטחותיו של נתבע כלפיה, ראתה את הבית כבית  שלה, עיצבה אותו לפי טעמה האישי  ועד היום היא מתגוררת בו.

23. התובעת נחקרה בפניי לעניין הבית. גרסתה לא עמדה במבחן החקירה הנגדית ונתגלו בה חוסרים, סתירות וסמני שאלה שאין בצידם הסברים משכנעים, בפרט בעניין מועד הבטחת הבית, בעניין תוכן ההבטחה האם הייתה הבטחה לבית ספציפי  או  הבטחה באופן כללי, בפני מי הייתה ההבטחה , וקשה היה לעמוד על גרסה מלאה אחידה וחד משמעית.

א.         בעוד שבכתב תביעה ובתצהיריה העלתה התובעת טענה של הבטחת הבית עבורה במעמד חוזה הנישואין, בעדותה לא היה ניתן להציל גרסה חד משמעית כשהיא טוענת פעם כי ההבטחה הייתה  לפני  הסכם הנישואין, ( עמ'9ש9-10 )  (עמ'12ש20)  ופעם אחרת  העידה כי זה היה  גם לפני הסכם הנישואין וגם בזמן ההסכם  בפני ההורים שלה (ועמ'12ש22 השווה גם עמ'12ש29-32).

ב.         בכתב התביעה ובתצהירה טענה התובעת כי הבטחת הנתבע במעמד "העקד",  הייתה בפניה ובפני כל בני משפחתה, ואילו בחקירתה מתברר –כך לדבריה- ההבטחה הייתה מול ה"הגברים" אביה ז"ל והאחים שלה (עמ'13ש15-18).

ג.          התובעת לא ידעה לתת גרסה בהירה וחד משמעית בשאלה אם הייתה הבטחה ספציפית לבית  ברח' XX או הבטחה כללית לבית משלה: התובעת בכתב התביעה ובתצהיריה טענה כי הנתבע הבטיח במעמד חוזה הנישואין, כי הבית ברח' XX יירשם בבעלותה  תוך 3 חודשים לאחר הנישואין; ואילו בחקירתה, פעם העידה על הבטחה ספציפית לבית ברח' XX (עמ'12ש22-24 ראה גםעמ'13ש16-17) וש9-10) ופעם אחרת העידה על הבטחה של הנתבע שיהיה לה בית משלה ואז היא בעצמה בחרה את הבית ברח' XX  כבית שלה , היא והנתבע הלכו ביחד לראות את הבית ב7/3, והכל היה לפני 11/3 (עמ'13ש1-9 וש14) כאשר הרכישה הייתה ב21/3(עמ'13ש14)!!.

ד.         למעשה קשה להציל גרסה מלאה בהירה אחת בשאלות מתי סיכמו התובעת והנתבע ביניהם את ענין הנישואין ותנאיו אם בכלל, בפני מי ובאיזה מועדים . התובעת בעדותה מספרת  כי "סיכמנו את כל הדברים בטלפון" ,ונפגשו ב6/3/11 הוא בא אליהם הביתה (עמ'10ש28) ;היא מוסיפה ומספרת על מפגש קודם לחוזה הנישואין , בשבוע או שבועיים , אולי ב2/3/11; במפגש זה היא ראתה לראשונה את הנתבע פנים מול פנים . למפגש זה הגיע הנתבע ואמא שלו. כשלדבריה סכמו והחליטו על הנישואין עוד לפני שהוא בא אליה הבית וכשהוא בא "סגרנו את הדברים" התובעת מספרת גם על מפגש של הכתובה ב11/3/11 ובו היה כ12 איש ממשפחתה ומצד נתבע היו אביו, אחיו, שתי גיסות שלו, אמא שלו אחותו והגיס שלו , וגם עו"ד XX (עמ'9 ש32-32;עמ'10ש31-32) (עמ'11שורות 10-15).

24. בכל מקרה, וחרף הבעייתיות בגרסת התובעת, גם אם נניח לטובתה כי "כוונתה" היא כי תנאי לנישואין היה העמדת/רכישת בית עבורה היא וכי על סמך זה נרכש הבית ברח' XX עבורה היא , הרי התובעת לא הצליחה בעדותה לשכנעני בגרסה זו וגרסה זו לא זכתה לאמוני.

25. כפי שאפרט להלן, לא מצאתי בעדויות בני משפחת התובעת, משום תימוכין אובייקטיבי מהימן לגרסתה בעניין תנאי הנישואין.

עדים מטעם התובעת

26. כאמור, העדים, בני משפחת התובעת, ניסו למסור גרסאות תומכות לזו של אחותם התובעת, אך אלה כולם לא הותירו בי רושם חיובי ואמין ועדותם הייתה מכוונת מטרה ולא זכתה לאמוני, כאשר דווקא עדותם מלמדת לכל היותר על אמירות כלליות לעניין בית לצורך  מגורים של התובעת בתקופת הנישואין ולא הקניית בעלות לתובעת בבית המגורים.

27. העדה מ.ש. ; אמה של התובעת הגישה תצהיר מטעמה והיא נחקרה בפניי; עדה זו לא הותירה בי רושם חיובי ,היא לא ידעה למסור גרסה בהירה קוהרנטית והחלטית וניכר כי עדותה הייתה מכוונת מטרה אך לעזור לבתה התובעת.

גב' ש' התייחסה בתצהירה ובעדותה למפגש בין התובעת לנתבע, בו ביקש האחרון את ידה אך היא לא דייקה בדבריה לעניין מפגש זה בפרט לעניין תוכן דברי הנתבע בעניין הבית וגם לא לעניין הנוכחים במפגש זה.

מעדותה של ש' ניתן להסיק, כי היה מפגש ראשון בין בתה התובעת לבין הנתבע, בו הנתבע ביקש את ידה. במפגש זה היו אביה של התובעת וכל האחים שלה  והנתבע הגיע לבד; (עמ24ש15-18); עדות זו לעניין הנוכחים, לא מתיישבת עם גרסתה בסעיף 6 לתצהירה  שם מסרה כי במעמד בו בקש הנתבע את ידה של התובעת , נכחו גם  הוריו  ושמעו גם הם את הצהרותיו.

כן  גב' ש' לא ידעה לתת גרסה החלטית בעניין הבית ובשאלת התנאים לנישואין , והאם הבית היה תנאי לנישואין. בתצהירה היא מספרת ללא אבחנה ברורה על דברי הנתבע לרכוש בית עבור התובעת ופעם אחרת על רכישת בית לצורך מגורים , במקום שתרצה התובעת וזו בחרה בבית ב- XX ; גם בחקירתה לא ידעה לחדד דבריה  כאשר מעדותה ניתן ללמוד דווקא על דיבור לעניין מקום מגורים ולא כהבטחה לבית בבעלות התובעת, וכדבריה:

"ש.      האם היו תנאים כשנתבע ביקש את ידה של בתך?

ת.         בעלי שאל אותו איפה היא תגור ואז הוא אמר "איפה שהיא תרצה ,היא תבחר איפה היא תגור ויש לי יכולת כספית"......"(עמ'24ש23-26)

ש' נשאלה שוב ובאופן ספציפי ומפורש לעניין התנאי הנטען, אך פעם העידה כי אינה זוכרת ופעם אחרת אף התברר כי הדיבור היה בין הנתבע לבין אבי התובעת כשהיא לא הייתה נוכחת!! תשובה אחרונה זו אינה מתיישבת עם עדותה קודם לפיה כשהנתבע דיבר עם אבי התובעת, היא כן נכחה(עמ'24ש19-22, שורה 32 )(עמ'25ש1-4 , 8-9)

28. העד ח.מ. : אחיה של התובעת הגיש תצהיר ונחקר בפני . גם ח' מסר בתצהירו גרסה תומכת לכאורה בגרסת אחותו התובעת, אך בחקירתו בפניי הוא לא הותיר בי רושם חיובי הוא מסר גרסה בלתי מדויקת והתרשמתי כי עדותו "מכוונת מטרה".

ח' מספר – כך עולה מעדותו- על מפגש אירוסין שאינו זוכר תאריכו, אך נכח בו(עמ'25ש16 ועמ'26ש5-9), ומפגש של חוזה הנישואין ומאשר כי הוא חתום כעד לחוזה הנישואין (עמ'25ש18-20)

ח' בעדותו סיפר על דברי הנתבע לרכוש בית עבור התובעת וזאת לשיטתו כתנאי לנישואין (עמ'25 27-31). אולם מעדתו של ח' עצמו ניתן להבין כי היה מדובר בדיבור לענין דאגה למקום מגורים .

"ת. היו תנאים, התנאי הראשון , כל אחד שבא לחתן את בתו השאלה הראשונה ששואלים זה איפה יגורו ואז נתבע אמר שאיפה שתובעת  תבקש הם יגורו ונתן כמה אופציות ...ובסוף בחרו ב- XX וקנה לה בית כפי שהבטיח. אני נכחתי אבל הדיבור על הבית לא היה ביני לבינו אלא בינו לבין אבי ואני שמעתי, הוא אמר שהוא ירכוש ויקנה לה"(עמ'25ש24-28).

ח' העיד כי הדיבור לעניין הבית היה בין הנתבע לבין האב כשהוא נכח ושמע (עמ'25ש26-27) בעוד שבתצהירו מסר כי הוא עצמו שאל הנתבע היכן יתגוררו .

29. העד א.מ. : אחיה של התובעת מסר תצהיר ונחקר בפני . גם עד זה לא הותיר בי רשום חיובי , לא ידע לתת עדות החלטית וקוהרנטית .

א' אישר בעדותו כי היה עד לחזה הנישואין (עמ'28ש31-32). אמיר בחקירתו מסר תחילה –כך לשיטתו- כי תנאי לנישואין היה בית עבור התובעת, כאשר העניין סוכם עם אביו ז"ל (עמ'28ש25-30) אולם מהמשך חקירתו מתברר כי א' אינו ידוע לומר האם הכוונה הייתה לרכישת בית עבור התובעת או שמא הכוונה שתהיה לה קורת גג (עמ'29ש10-22).

30. העדה ג': האחות של התובעת מסרה תצהיר ונחקרה בפני .

ג' לא הותירה בי רושם חיובי. בתצהירה מסרה גרסה "קצרה" תומכת לזו של אחותה ובחקירתה מסרה גרסה "רחבה" יותר כאשר בסוף מתברר כי היא בעצמה לא הייתה נוכחת בעת הדיבור על הבית.

ג' מספרת על מפגש הכירות ראשון בו ביקש הנתבע את ידה של התובעת לפני המפגש בו נחתם חוזה הנישואין (עמ'21ש16-22 וע22ש6-19) במפגש זה הנתבע הציג את עצמו, והאבא, שהיה לו חשוב להבטיח את עתידה של בתו ,שאל אותו איפה יגורו שכן ענין הבית הנו מרכזי אצל הערבים המוסלמים והנתבע ענה כי יש לו יכולת כספית והוא יקנה לה בית איפה שהיא רוצה, (עמ'22ש24-31)דברים המלמדים גם הם על דאגה למקום מגורים  וקורת גג ולאו דווקא בעלות בבית המגורים .

אולם בהמשך חקירתה מתברר כי גלילה עצמה לא הייתה נוכחת בעת הדיבור על הבית,

"ש.      עם האמא דיברו על הבית?

ת.         לא. בעת שהייתי נוכחת לא דיברו בפני על הבית, אולי הייתי במטבח.

ש.        כאשר הוריו הגיעו הם דיברו על הבית?

ת.         הגברים ישבו בחוץ,אני לא שמעתי שדיברו על הבית.

ש.        בעת שהיה הסכם הנישואין דיברו משהו על הבית?

ת.         במעמד "העקד" אני יודעת שדיברו על הבית. אני לא הייתי במעמד העקד אבל שמעתי שדיברו על הבית, באותה תקופה הייתי מעורבת לגבי הבית,תובעת  היתה מתקשרת אלי שהיא מחפשת בית וביקשה לברר איפה לקנות, אמרה שראתה בית ב- XX (עמ'23ש21-31).

לא רק זאת, בסוף חקירתה תובעת  משיבה כי אינה מודעת להסכם הנישואין עם הנתבע וגם אינה יודעת לגבי התניית חוזה הנישואין ברכישת  בית לתובעת(עמ'24ש4-7) .

31. העד מ'.א. : אחיה של התובעת הגיש תצהיר ונחקר בפני ; מ' אישר בעדותו כי היה עד לחוזה הנישואין (עמ'28ש4-5).לשיטת מגדי, תנאי יסודי לנישואין היה בית עבור התובעת , שכן הדבר היה חשוב לו בהתחשב בכך שאביו היה נשוי לשתי נשים (עמ'27 ו28) אולם גם עד זה לא הותיר בי רושם מהימן , עדותו מכוונת מטרה אך ורק לעזור לאחותו. וגרסתו תמוהה בהתחשב כי הוא ידע שהבית אשר נרכש נרשם על שם הגרושה דבר שאינו מתיישב עם הגרסה שרצו להבטיח בית לתובעת בנפרד מהגרושה הראשונה ( עמ' 28 שורות 17-18).

32. מעל גרסת התובעת ובני משפחתה בעניין תנאי הנישואין, מרחפת תמיהה לגבי התנהלות התובעת ומשפחתה בפועל בהמשך. כשלא עמדו על קיום תנאי הנישואין הנטען. במה דברים אמורים? אם לשיטת התובעת ומשפחתה , רכישת בית עבורה היה תנאי יסודי לנישואין, מדוע הסכימו בכל זאת לממש את הנישואין בפועל ולקיים טקס הנישואין ב2/7/11 , כאשר לפחות עד תאריך זה, רישום הבית, לא עבר על שמה היא כפי הובטח כטענתה!! מדוע לא עמדו על קיום תנאי הנישואין הנטען בפועל והשאירו את הבית על שם הנתבעת? לכך לא מצאתי הסבר משכנע.

33. צא ולמד: אין בעדויות התובעת עצמה וגם לא בני משפחתה משום הוכחה מספקת כי תנאי לנישואין היה העמדת/רכישת בית משלה של התובעת וכי על סך זאת הבית ברח' XX נרכש עבורה והוא שלה; להפך, תוכן עדויות בני משפחת התובעת, לפחות של חלק מהם, כפי שמובא לעיל, מלמדות דווקא על אמירה כללית לעניין מקום מגורים של בני הזוג כאשר אין באמירות אלה כדי להעיד על הבטחת זכויות קנייניות בבית המגורים, אלא, לכל היותר שהבית ישמש כמקום מגורים משותף לבני הזוג ,ותו לא.

34. יתירה מזו, גם ככל שהעדים מתכוונים לקיום נוהג בחברה הערבית בעניין הבטחת בית לכלה , הרי ענין  קיומו של נוהג זה לא הוכח; הלכה היא שבית משפט אינו נזקק לידיעותיו הפרטיות - להבדיל ממה שנחשב "לידיעה שיפוטית" - על מנת להכריע את הדין בעניין שבפניו (ע"א 4868/90 אברהם אנג'ל עו"ד נ' קוליה בודסקי פ"ד מו(4), 434).קיומו של נוהג כזה או אחר בחברה מסוימת, אינו בידיעה שיפוטית ומשכך, אין דרכו של בית המשפט להסתמך עליו אלא אם הוכח בפניו בראיות כשרות., ובמקרה שלנו, התובעת  לא הביאה ראיות להוכחת קיומו של נוהג כזה בחברה הערבית ולא הביאה ראיות המאשרות, כי הצדדים כאן פעלו בהתאם לאותו נוהג ,אם בכלל.

נסיבות רכישת הבית -

35. גם "הראיות" האחרות אליהם מפנה התובעת בעניין נסיבות רכישת הבית , אין בהם כדי לסייע לתובעת בהוכחת גרסתה כי הבית הוא בבעלותה. גרסת התובעת , החל מחיפוש אחר בית "המתאים לה" ,יצירת קשר עם מתווכת, בחירתו בפועל, וכן הקשר עם המוכר ונסיבות חתימת חוזה המכר, שיפוץ הבית לפי טעמה  במימון הנתבע, ומגוריה בבית זה  עד היום, כל אלה גם בהצטברותם ביחד אין בהם כדי להוכיח כי התובעת בעלת בית המריבה; אלא וככל שהייתה לה מעורבות בעניין זה, הרי ענין זה בא כשיתוף התובעת בבחירת מקום מגורים שלה ושל הנתבע לאחר שיתחתנו.

36. אכן כפי שאפרט להלן, הנתבעים, שניהם לא הותירו  רושם חיובי בשאלת נסיבות רכישת הבית, עדות הנתבע לא התיישבה באופן מלא עם עדות הנתבעת ונתגלו ביניהם אף סתירות, כאשר העדויות  של שניהם אינן עולות בקנה אחד גם עם עדויות המתווכת והמוכר  . כן התרשמתי מעדויות הנתבעים, כי אלה מנסים אך להציג גרסה לפיה הבית הוא של הנתבעת והוא נרכש על ידה היא ומכספיה, כאשר לנתבע אין כל קשר לכך.; גרסה שקשה להלום לאור הראיות האחרות שהוצגו כפי שיפורט להלן, כמו גרסת המתווכת והמוכר והודעות ה"ס.מ.ס", שמראים כי הנתבע לכאורה הוא "בעל העניין" בהליך רכישת הבית, החל מחיפוש אחרי הבית, ניהול מו"מ לרכישתו, הקשר עם המתווכת והמוכר, שיבוץ הבית ואף מעורב בעניין תשלום התמורה.

יחד עם זאת, גרסת הנתבעים, ככל שהיא בעייתית, אין בה כדי לשמש "הוכחה" לגרסת התובעת בעניין בעלות בבית. אפרט:

הליך איתור הבית והקשר עם המוכר והמתווכת-

37. לשיטת התובעת , על סמך הבטחת הנישואין, היא התחילה במסע חיפוש אחרי בית משלה דרך אתר אינטרנט יד שנייה, מצאה מודעה של בית ברח' XX שעונה על דרישותיה, העבירה את פרטי הבית לנתבע והיא יצרה קשר עם המתווכת והמוכר יחד עם הנתבע.

מנגד טוענת הנתבעת כי היא רכשה את הבית ברח XX (עמ'30ש8);לשיטתה, היא חפשה אחרי דירה באתר "יד 2" , הגיעה לראות את הבית בלילה, ובעל הבית פתח לה ,הבית  חן בעיניה ואז רכשה אותו (עמ'31ש31-32 ועמ'32 ש1-2) עמ'37ש9-13); (עמ'37ש14).

גם הנתבע מסר בעדותו כי הנתבעת בחרה בבית ורכשה אותו ,והוא לא  פגש את המוכר  וראה את הבית לאחר שנרכש (עמ'44ש16-23).

בהקשר זה מצאתי להעדיף את גרסתה של התובעת על פני גרסתם של הנתבעים.

א.         הנתבעת נחקרה בפניי בעניין זה ,היא לא הותירה בי רושם מהימן, גרסתה הייתה בעייתית ומסרה עדות מתחמקת כשהיא עצמה מוסרת לעתים כי אינה מעוניינת להשיב לשאלות  ולעתים אחרות אינה זוכרת. גם הנתבע לא השאיר רושם אמין בעניין זה וגרסתו אינה מתיישבת עם עדותם  של המתווכת והמוכר.

ב.         מנגד גרסת התובעת נתמכת בחומר הריאות ומתיישבת עם גרסת המתווכת והמוכר.

התובעת מפנה להודעות "ס.מ.ס" מטלפון +XX, אשר עיון בהם מעלה התכתבויות בינה לבין הנתבע  לעניין הבית ,מהן עולה  כי התובעת והנתבע החליפו ביניהם מספר הודעות בעניין חיפוש ופרטי הבית; וכך לעניין העברת סכום התמורה ואף חתימת החוזה, כאשר התובעת הייתה מתעניינת וגם מעודכנת ע"י הנתבע בכל הליך זה מתחילתו ועד לרכישת הבית, , ראה למשל הודעות מתאריך  28/2/2011 27/2/2011 בעניין התקדמות המו"מ , וסכום התמורה , והודעה מ3/3/11 בעניין המו"מ עם המוכר  "XX" והודעות  מתאריך 18/3/11 בעניין העברת סכום התמורה, והודעות בענין חתימת "הנתבע" את החוזה כמו הודעה מ22/3/11;  ראה גם הודעות ס".מ.ס" מתאריך 14/3/11, הודעות מ21/3/11, הודעה מ22/3/11, הודעה מ14/3/11

חיזוק  נוסף לגרסה זו נמצא גם בעדות האחות ג'  שמסרה כי התובעת הודיעה לה כי היא מחפשת בית ומצאה בית ברח' XX (עמ'23ש28-29).

ג.          התובעת יוצרת קשר עם המתווכת XX , והמתווכת עצמה מאשרת זאת ומעדותה עולה גם כי הנתבע הוא "בעל העניין" .

המתווכת מסרה תצהיר מטעם התובעת והיא נחקרה בפניי.

המתווכת  ספרה בעדותה על השתלשלות הדברים בעניין תיווך בית המריבה; לשיטתה, התובעת התקשרה אליה ובקשה לחפש דירות עם גינה באזורים טובים, אמרה לה שיגיע הנתבע ויש לו טעם טוב והוא יקנה את הבית לשניהם, אך היא אינה יודעת אם היו נשואים או שעמדו להתחתן; שמחה התקשרה בתורה לנתבע ושלחה אותו עם שני סוכנים ממשרדה לראות דירות. הדירה ברח' XX, מצאה חן בעיני הנתבע והחליט להביא את התובעת לראות את הדירה, וכך היה, הם באו שניהם (עמ1ש26-27, עמ2ש1-11),

לשיטת המתווכת  , נתבע הגיע למשרד, ישב מולה וחתם בפני סוכן "XX" על טופס הזמנה לשירותי תיווך (ראה טופס מתאריך 21/2/11 שצורף לתצהירה);וזמן קצר לאחר מכן, הוא רכש את הבית תמורת ה850,000 ₪  ; הסכם המכר נעשה אצל עו"ד XX אך היא  לא נכחה בזמן חתימת החוזה. המוכר שילם לה את דמי התיווך נתבע לא שילם לה.

( עמ' 2 שורות 16-32) עמ' 3  שורות 3-8 , 16-22, 28-19).

אולם המתווכת  אינה החלטית באשר לשאלה למי הבית; היא מסרה בתצהירה: "תמיד ידעתי שהבית הוא עבור התובעת ".,ואילו בעדותה פעם מסרה כי היא יודעת שנתבע ותובעת  רכשו את הבית אך מצד שני היא גם מסרה בעדותה יותר מפעם, כי היא יודעת שנתבע רכש את הבית, רכש אותו מ- XX  ונחתם הסכם ביניהם. (עמ'3 שורות , 3, 10, 25 וש28-29);

ד.         גם עדות המוכר XX מחזקת גרסת התובעת כי היא והנתבע היו מעורבים בבחירת הבית ובעיקר הנתבע נתבע אשר ניהל המו"מ בעניין מחיר הבית ותמורתו, כאשר מצד שני המוכר אף אינו יודע כלל את הנתבעת.

            המוכר XX, בעל בית המריבה,  הגיש תצהיר ונחקר בפני.

ג' מסר בתצהירו  ובעדותו כי הכיר את התובעת והנתבע כשבאו לראות את הבית והתעניינו ברכישתו. קודם הגיעה תובעת  ואח"י הצטרף אליה הנתבע, כשהם באו ,הוא הניח שהם בני זוג והדירה היא בשביל שניהם כשלאחר מכן נודע לו כי הם מאורסים, המו"מ על מחיר הבית היה מול נתבע ללא כל קשר לתובעת .( עמודים 4-8).

המוכר נחקר לגבי זהות החותם על חוזה הרכישה והוא גילה אי ידיעה ואי התעניינות כלל במי חתום בתור הרוכש , שכן לשיטתו הוא אינו מתעסק בניירות ועורכי דין טיפלו בזה וחתם לבקשתם, הוא הוסיף כי "לא היה לי שום קשר עם שום בן אדם, מלבד נתבע ותובעת   וכדבריו:

"באתי ואמרו לו לחתום, לא הסתכלתי מה השם שמופיע שם, אני ידוע שאני חתמתי עם הנתבע .."(עמ'7ש25).כן כאשר ג' נשאל אם הוא מכיר את הנתבעת שיושבת באולם ביהמ"ש. הוא השיב כי לא פגש אותה ולא מכיר אותה (עמ'8ש10-12).

שיפוץ הבית –

38. התובעת טענה בסיכומיה כי הנתבע ניהל את השיפוץ מול האדריכל וכל אנשי מקצוע והכל לפי הטעם התכנון והעיצוב של התובעת עצמה כאשר  השיפוץ עלה כ300,000 ₪ והיא מפנה למסרונים בעניין השיפוץ, לתמונות  וגם לעדות אחיה ח'.

מנגד הנתבעים הגם שלשיטתם הנתבע ביצע את השיפוץ ,ניסו להרחיק את התובעת מעניין זה,  אך עדותם בעניין זה לא שכנעה אותי, ונפלה בה סתירות.

39. הנתבע עצמו מסר בעדותו כי ביצע את תוכנית השיפוץ אך זאת לשיטתו לפי עיצוב של הנתבעת, השיפוץ כלל ניקיון הבית, עבודות גבס, הכנת מטבח וחדר שינה והריהוט שיש בפנים והדבקת רצפה, השיפוץ עלה 100,000 ₪ בערך(עמ44ש 24-33);

מנגד מעדות הנתבעת נתבעת עולה כי לשיטתה, הנתבע הוא זה שביצע השיפוץ בבית, שכן הוא בקש ממנה לשכור את הבית  למספר שנים עד שתחליט לעבור לבית זה, ואמר שרוצה לעשות שיפוץ והוא זה שטיפל בכל השיפוץ כאשר אינה יודעת העלויות והוא לא ביקש ממנה את עלות השיפוצים  ולשאלה באם נתבע תיאם איתה את תוכנית השיפוץ השיבה כי עו"ד  ע' היה מעדכן אותה מה הנתבע היה עושה בשיפוץ ( עמ 32 שורות 5-17). ( עמ' 34 שורות 27-32).

40. בעניין זה מקובלת  עליי יותר  גרסתה של התובעת , הגם שלא במלואה;  כי היא הייתה מעורבת בעניין עבודות השיפוץ ולא הנתבעת. מהעדויות הצדדים עצמם לרבות הנתבעים, עולה כי הנתבע הוא שביצע את השיפוץ בבית. כן מעיון בהודעות ובמסרונים בעניין עבודות שיפוץ הבית עולה כי הנתבע הוא שמנהל את העבודות ומעדכן התובעת בכך,  התובעת בחרה  פריטים ועיצובים או לפחות הייתה מעורבת בחלק מעבודות שיפוץ כמו אדרכלות, מקלחת, תנורים, רצפה, ריהוט; (ראה הודעות מתאריך 28/2/11,  23-24/3/201 31/3/2011, 9/4/2011 ,18/4/2011  3/5/11, 12/5/11, 18/5/11, 20/5/11, 23/5/11. 26/6/11, 30/6/11 ו27/6/11  ; גם האח ח' מסר בעדותו כי הוא היה  עד  לביצוע עבודות שיפוץ בבית(עמ'26ש25-27) .

מנגד לא שוכנעתי כי הנתבעת היתה מעורבת בשיפוץ הבית .

ובאשר לעלות השיפוץ האם זה 100,000 ₪ כטענת הנתבע או 300,000 ₪ כטענת התובעת הרי שניהם לא הוכיחו זאת ובכל מקרה אין זה רלוונטי להליך כאן.

41. סיכום ביניים- ודוק כל העדויות והודעות הנ"ל בעניין מעורבות התובעת בבחירת הבית , ובשיפוצו  גם בהצטברותם ביחד, אינם מוכיחים כי לתובעת יש זכויות קנייניות בבית, אלא היא פשוט "מעודכנת" ומעורבת בתהליך  הבית ושיפוצו לצורך מגוריה היא והנתבע לאחר הנישואין.

תשלום התמורה-

42. בין הצדדים התגלעה מחלוקת עזה בעניין תשלום התמורה ומקור הכספים מהם שולמה התמורה עבור הבית ,האם מדובר בכספים של הנתבעת כטענת הנתבעים או בכספים של הנתבע כטענת התובעת.         

43. בסעיף 9 להסכם המכר פורט תשלום התמורה באופן  שהסך 700,000 ₪ ישולם ישירות למוכרים והסך של 150,000 ₪ יופקד בנאמנות אצל עו"ד XX  ב"כ המוכרים. הנתבעת טוענת ששילמה מכספה את התמורה; היא צירפה לכתב הגנה מטעמה, קבלה בסך של 150,000 ₪ על שם שלה מעו"ד XX וזאת "בענין חלק מתמורה בנאמנות-מכר דירה .." ודף חשבון בנק הפועלים – לעניין הפקדת מזומן בסך של 700,000 ₪ ע"י המבצע-XX- כאשר המוטב הוא  XX, ויעד התשלום- הנתבעת. בסך הכל תשלום סך של 850,000 ₪, שהוא סכום תמורה בגין הבית.

44. בהקשר תשלום התמורה נחקרה הנתבעת בפני  ועדותה הייתה , חסרה מפוקפקת, נפלו בה סתירות  ולא השאירה רשום אמין ומהימן :

א.         הנתבעת מסרה בעדותה כי  שילמה לעו"ד XX סך של 700,000 ₪ שהיו לה בבנק וסך של 150,000 ₪ שהיו אצלה בבית (עמ'31ש14-15) היא הסבירה, כי נתנה לעו"ד XX שיק בנקאי שכן הוא עו"ד שלה עזר לה לרכישת הבית (עמ'31ש14-22)(ראה גם עדותה עמ'39ש31-32).

יחד עם זאת, גרסה זו אינה מתיישבת עם המסמכים אשר צורפו לכתב ההגנה של נתבעת ולא עם דבריו של עו"דXX לפרוטוקול.

בנספח ג' אשר צורף לכתב ההגנה מטעם נתבעת עולה כי ביום 22/3/2011 הופקדו לחשבון הנתבעת בבנק הפועלים סכום מזומן  בסך של 700,300 ₪ ( 3500 שטר של 200 ₪ ושלוש שטרות של 100 ש"ח) הסכום הופקד ע"י עו"ד XX לטובת המוכר XX

עו"ד XX הסביר לפרוטוקול כי הכספים הופקדו במזומן לחשבון הבנק של הנתבעת ומשם הוצא שיק בנקאי על סך של 700,000 ₪ לטובת המוכר (עמ'39ש9-13).וסך של 262 לכיסוי העמלה של הבנק.

אם כן מהמסמך נספח ג' וכן מעדות עו"ד XX עולה כי הכספים הופקדו במזומן  לחשבון הבנק  של הנתבעת ורק אז הוצא שיק בנקאי  לטובת המוכר ולא היה מדובר בהעברה בנקאית מהכספים אשר היו  נמצאים בחשבון הבנק של הנתבעת לפני כן , כפי שטענה הנתבעת עצמה.

ובאשר לעניין הקבלה של 150,000 ₪ מטעם עו"ד XX, מדובר בקבלה ללא חתימה וללא תאריך  בעניין כספים ששולמו במזומנים לעו"ד XX-עו"ד המוכרים ,הקבלה נרשמה על שם הנתבעת,  אך הנתבעת אישרה כי היא שילמה הכספים לעו"ד XX .אם כך הרי סביר כי עו"ד XX  הוא  זה שהעביר הכספים לעו"ד XX אך הקבלה נרשמה על שם הנתבעת בהיות חוזה הרכישה על שמה.

ב.         הנתבעת לא הביאה כל ראיה או אסמכתא לעניין מקור הכספים; מעדותה של הנתבעת עצמה עולה כי אינה עובדת ולא עבדה אף פעם, אך לדבריה קיבלה ירושה מאביה חלקות מקרקעין והרבה כסף ובזמן הרלוונטי לרכישת הבית, היה לה כסף של מעל 2 מיליון שקל, (עמ'33ש26-32) (עמ'30ש6-29) גם הנתבע מסר בעדותו כי הבית נרכש מכספה של הנתבעת, שכן היא קיבלה ירושה מאביה, והנתבע לא שילם מכספו כלל לרכישת הבית (עמ'43ש27-33).

על אף הצהרתו של בא כוח הנתבעים  לפרוטוקול כי אין התנגדות להצגת תדפיס תנועות בחשבון לתקופה של 12 חודשים לפני ביצוע העסקה לא הוצג כל מסמך המעיד על מקור הכספים ( עמ' 39 שורה 11).לא הוצג כל צו ירושה או חלוקת עיזבון או כל ראיה לעניין מקור הכספים.

45. מנגד התובעת מפנה למסמכים וראיות מהם עולה לטענתה מעורבות של הנתבע בהעברת ותשלום התמורה ,היא מפנה למשל להודעת "ס.מ.ס" מתאריך 27/2/11 מהנתבע  אליה שם כותב הנתבע :"הסכום של הבית זמין.." והודעה אחרת "חביבי מברוכ העברנו הסכום"..

וכן הודעות "ס.מ.ס" מתאריך 18/3/11 -התכתבות בין התובעת והנתבע כאשר הנתבע שואל את התובעת אם יש לה חשבון בנק פעיל, שכן "רוצים שיק בנקאי לתשלום הבית ולא מעונין מהחשבון שלי, רוצה להפקיד בו ולמשוך שיק". אך לתובעת לא היה חשבון בנק פעיל.

התובעת מפנה  גם לתמליל שיחה בין התובעת לבין נ'-אחיו של הנתבע שם נ' עצמו מספר לתובעת  כי הנתבע  רכש בסתר את הבית מכספי מפעל שגנב , והאבא אף הסתכסך איתו ואמר שהוא גנב , (עמ'5ש1-5) ראה עמ'4ש26-28 לתמליל)

יחד עם זאת, אין  בכל האמור לעיל, משום הוכחה ישירה ומספקת  כי הנתבע שילם מכספו הוא את תמורת הבית .

אמנם כמפורט לעיל יש ראיות המראות כי הנתבע היה מעורב  ומעורה גם בעניין תשלום התמורה, אך התובעת לא הוכיחה בראיות מוצקות  את טענתה כי הבית נרכש במימון הנתבע ומכספו ולא מכספי הנתבעת עצמה. או מכספי שניהם.

46. לסיכום- כך או כך, גם אם אקבל טענת התובעת כי הבית נרכש מכספים של הנתבע עצמו ולא מכספים של הנתבעת או של שניהם , הרי אין בזה הוכחה כי הבית הוא של התובעת או שמגיע לתובעת זכויות קניינית בבית, שכן התובעת לא טענה ולא הוכיחה כי היא השקיעה כספים כלשהם בתמורה של הבית או בעבודות השיפוץ כמו כן לא מגיע לתובעת זכויות בבית מכוח חוק יחסי הממון כפי שיפורט בהמשך.

מגורים בבית-

47. לטענת התובעת היא קבלה רשות מגורים בבית המגורים מכוח היותה אשת איש לנתבע ומכוח הבטחתו כי הזכויות בדירה  יועברו על שמה תוך 3 חודשים מיום הנישואין.

48. התובעת והנתבע מתגוררים בבית החל מחודש 7/2011; אולם ולאחר התערערות היחסים ביניהם, הנתבע עוזב את הבית מספר חודשים לאחר מכן  בחודש 12/2011,כאשר התובעת נשארת  להתגורר בו עד היום; ודוק שימוש התובעת בבית עד היום הזה, אינו מקנה לה זכות קניינית בו.

כן כאמור לעיל, הנתבעת הגישה נגד התובעת  שתי תביעות בגין שימושה בבית, אחת לפינויה מהבית והשנייה לתשלום דמי שימוש בגינו.

49. הנתבעת, בתצהירה טענה באופן כללי שתובעת מחזיקה בדירה שלא כדין וללא הרשאה ממנה. ואילו בעדותה מעלה גרסה רחבה בעניין זה; לשיטתה, הנתבע הוא זה שביצע השיפוץ בבית, שכן הוא בקש ממנה לשכור את הבית למספר שנים עד שתחליט לעבור לבית זה, ואמר שרוצה לעשות שיפוץ וכך היה ;לשיטתה, היא הסכימה והשכירה את הבית לנתבע , אין הסכם שכירות , אך סיכמו על תשלום סך של 4000 ₪ לחודש  (עמ'32) ולדבריה הנתבע שילם  לה דמי שכירות כל חודש עד שיצא מהבית שכן התובעת הייתה אמורה לשלם לה (עמ'33ש1-6); לדבריה, הנתבע נכנס לגור לבית ב7/2011 (עמ'32ש29-30);

50. הגרסה הנ"ל של הנתבעת בעניין השכרת הבית ,לא זכתה לאימוני ואף אינה מתיישבת עם שאר הראיות בתיק לרבות עדות הנתבע.

הנתבע בעדותו גילה תמיהה לגבי טענת  השכירות כאשר לשיטתו הוא לא נתן לנתבעת כסף עבור השכירות והנתבעת אינה מדברת אמת (עמ'43ש13-21); לשיטתו  הוא לקח את הבית תמורת שיפוץ וצבע(עמ'43ש18). הוא ביקש מהנתבעת להשתמש בבית לתקופה קצרה ביותר עד להמצאת בית חלופי להשכרה. לדברי הנתבע, הנתבעת נתנה להם להשתמש בבית לפחות לשנה (עמ'49ש15)

בנוסף, הטענה כי הנתבעת השכירה את הבית לנתבע או נתנה לו רשות לבצע שיפוצים ולהתגורר יחד עם אשתו השנייה  הינה תמוהה בעיני, בפרט כאשר מעדות הנתבעת ניתן ללמוד כי  נישואי  הנתבע והתובעת,לא היו לרוחה.(עמ'33ש9) (עמ'35ש20-32 (עמ' 36 ש1-6 ).

לא רק זאת ,גרסה זו של הנתבעת בהליך כאן, אינה מתיישבת גם עם גרסתה היא בהליכים אחרים שפתחה נגד התובעת , תביעת הפינוי ותביעת תשלום דמי השימוש, שצורפו לכתב הגנה כאן. בכתב תביעה לפינוי שהגישה נגד התובעת , טענה הנתבעת שם  כי "הנתבע ביקש מאת התובעת כי יתגורר בדירה הנ"ל ביחד עם התובעת עד שיצליח למצוא דיור חילופי ובכדי לשמור על יחסים טובים ולמען טובת הילדים , הסכימה לכך כי יתגורר חינם בדירה". ופעם אחרת טוענת  "לשכירות" כך בכתב תביעה כספית ודמי שימוש שהגישה  הנתבעת כנגד התובעת , טענה כי "בתאריך 1/6/11 ביקש מר נתבע ..מאת התובעת לשכור ולהשתמש בדירה הנ"ל ביחד עם הנתבעת".

51. ממכלול הראיות שהובאו לעיל , עולה כי לתובעת ניתנה לכל היותר "רשות מגורים בחינם " בבית נשוא התביעה בהיותה אשתו של הנתבע . בנסיבות מקרה זה אין מקום למסקנה כי רשות כזו הינה רשות בלתי הדירה . כאן אזכיר כי הנתבעת הגישה שתי תביעות כנגד התובעת בגין הבית, אחת לפינויה והשנייה לתשלום דמי שימוש, וענין זה יוכרע במסגרת ההליכים שם.

במצב הדברים המתואר לעיל, הרי כל הנסיבות כמפורט  לעיל ביחד, מלמדות לכל היותר,  על "שיתוף" התובעת בעניין הבית כמקום מגורים מיועד לה ולנתבע לאחר שייערך טקס הנישואין  ויעברו להתגורר ביחד , וזו זכות שימוש בבית , אך בוודאי לא זכות קניינית בו.

            הסכם נאמנות-

52. לעניין הנאמנות, סעיף 1 לחוק הנאמנות, מגדיר נאמנות: "..היא זיקה לנכס שעל פיה חייב נאמן להחזיק או לפעול בו לטובת נהנה או למטרה אחרת".

סעיף2 לחוק הנאמנות, קובע כיצד נוצרת נאמנות : "נאמנות נוצרת על פי חוק, על פי חוזה עם נאמן או על פי כתב הקדש"; אולם, סעיף 2 לחוק אינו מהווה רשימה סגורה; חוזה נאמנות הינו ככל חוזה אחר, יכול להיעשות בכתב או בעל פה, או בכל צורה אחרת, ואין דרישה צורנית מסוימת. בפסיקה הוכרה האפשרות להיווצרותה של "נאמנות משתמעת", הנוצרת מכוח כוונת הצדדים ונלמדת מהתנהגות הצדדים ומפעולותיהם (ע"א 3829/91 וואלס נ' גת ; ע"א 4351/01 איתן ארז נ' מדינת ישראל ) .

53. במקרה דנן, הנתבעים עצמם הכחישו קיומה של "נאמנות" זו והתובעת לא הוכיחה, בלשון המעטה, קיומה של נאמנות שיכולה לבסס זכותה בבית נשוא התביעה, ומוטב היה אילו לא הועלתה טענה כזו;

אחת, התובעת בסיכומיה אף לא ידעה להסביר באופן בהיר וברור את טענתה לנאמנות כשהיא טוענת באופן מסורבל למדי ובלתי מובן ואף חסר הגיון פנימי ;כך טוענת תחילה כי הנתבע הוא נאמן לשם ביצוע עסקת רכישת הבית ורישומו על שם הנתבעת, אך משהתעוררה בעיית הצהרות ההון, הנתבע היה נאמן לתובעת בלחפש עוד נאמן שהבית יירשם על שמו זמנית לטובת הנהנה שהנו התובעת, בין לבין היו הצעות לשמות אחרות שיירשם על שמם הבית, בסוף הוסכם כי הנתבעת תהיה הנאמנת. התובעת מוסיפה בסיכומיה ו"ומסתבכת" בטענתה כשהיא מעלה טענות בעניין מערכת היחסים בין הנתבע והנתבעת כשליטתה, בין השניים שררה מערכת יחסים עכורה וחולה אותה ניצל הנתבע וכפה על הנתבעת שהייתה אישה נאיבית, לשקר בכל הקשור לרכישת הבית לנאמנות ולמקור הכספים. ומצד שני טוענת כי השניים "חברו יחד" נגד התובעת והכחישו את הנאמנות וב2/12/11 נרשמה הנתבעת בפנקסי המקרקעין כבעלים של הבית.

לא ברור, אם כך,  כיצד במערכת יחסים עכורה זו  בין הנתבעים, הם "חברו יחד" נגד התובעת בעניין הנאמנות. לא רק זאת התובעת בסיכומי תשובה מטעמה  מעלה טענה  כי היא הוטעתה ע"י הנתבעים כאשר התברר כי הבית  לא רשום על שם הנתבעת וגם לא נרשמה הערת אזהרה לטובת הנתבעת .

שנית, גם לגופה של טענת הנאמנות, ובשים לב לראיות שהובאו לעיל, לא הוכח ולו בצל של ראייה, כי היה הסכם לפיו הבית הוא של התובעת כאשר הנתבעת נרשמה כנאמנה בלבד. גרסה זו אינה הגיונית  ואינה סבירה בעליל; גם מערכת היחסים ששררה בין הצדדים מחלישה קיומו של הסכם נאמנות, בפרט בין התובעת לבין הנתבעת אשר מתברר כי לא היה ביניהן כל קשר; התובעת כשנחקרה בעניין רישום הבית על שם הנתבעת כנאמנה עבורה (עמ'17ש30-32) הסבירה כי היא לא דיברה עם הנתבעת וכדבריה : "לא היה מגע איתי ואיתה, ראיתי אותה בפעם הראשונה בבית המשפט ב-2012 היא הגישה נגדי התביעה לפינוי מושכר" (עמ'18ש1-4). כך קשה להלום טענה של נאמנות במערכת יחסים כזאת.

54. לעניין רישום הבית על שם הנתבעת-

א.         התובעת העלתה בכתב התביעה ובתצהירה, טענות לרישום הבית על שם הנתבעת כרישום פורמאלי זמני לצרכי מס שנערך בהמלצת עוה"ד XX; כן בעדותה חזרה על עמדה זו וכדבריה: "מההתחלה ידעתי את זה ואפילו לפני שקנינו את הבית שזה יהיה רשום על שמה באופן פורמאלי ", וכן מסרה בעדותה  כי הבית רשום בעירייה ובמוסדות השונים על שם הנתבעת. (עמ'19ש9-17);  אולם  התובעת לא הביאה כל בדל ראיה כי רישום זה נעשה פורמאלי בנאמנות עבור התובעת עצמה.

גם גרסת בני המשפחה של  התובעת בעניין הרישום  הכבידה על מהימנותם.

האחים ח' ,א' ו- מ'  מסרו בתצהירים  גרסה זהה, לעניין הרישום לפיה: "בהזדמנויות נוספות שמעתי אותו אומר כי ירכוש דירה אשר תירשם על שם גרושתו הנתבעת  לתקופה זמנית ורק לצורך שיקולי  מס וכי לאחר זמן  תעבור הדירה על שמה של תובעת ". גם האח א' מסר אותה גרסה בדיוק והוסיף :" עוד אצהיר כי באתה תקופה  בה חיפשו הצדדים בית, הציע הנתבע לרשום הבית על שמי משיקולי מס, כמובן שסירבתי להצעתו הבלתי חוקית ולא רצית לקחת כל חלק בזה".

האחים  נחקרו בפניי בעניין זה ועדותם הייתה מבולבלת ובעייתית.

כך למשל  האח ח' בניגוד להצהרתו כאמור לעיל בעניין ההסבר לרישום הבית, אישר כי לא התעניין על שם מי הבית ולא ביקש חוזה, שכן ידע שזה על שם התובעת! וכאשר הופנה לדבריו בסעיף 4 לתצהיר, השיב כי הוא מתקן עדותו ומה שאמור בתצהיר הוא הנכון!!(עמ'27ש1-9) .

ואילו האח  א' כשנשאל מדוע לא דאגו שהבית יהיה על שם התובעת, "שכח" ככל הנראה מגרסתו בתצהירו, וניסה להסביר זאת בכך שראו בנתבע כאדם עם כוונות טובות וסמכו עליו (עמ'29ש6-9) .

ב.         התובעת העלתה טענות רבות לעניין רישום הבית באופן עמום וסתום כשאינה מבהירה כדבעי אם היא מדברת על רישום הבית בלשכת רישום המקרקעין או רישום בחוזה הרכישה.

התובעת בסיכומים מטעמה טענה כי "ב2/12/11 נרשמה הנתבעת בפנקסי המקרקעין של הבית. חרף  זאת בשלב מאוחר לאחר הגשת התובעת סיכומים בכתב, היא עצמה מגישה הודעה ובקשה  שם טוענת כי הנתבעת הטעתה אותה ואת ביהמ"ש לעניין הרישום כאשר התברר  לה מבדיקת נסח הטאבו שצירפה, כי הנתבעת אינה רשומה בלשכת רישום המקרקעין. התנהלות זו של התובעת עומדת לחובתה ומלמדת כי היא עצמה אינה מודעת לעניין רישום הזכויות בבית.

ג.          התובעת הפנתה גם למספר הודעות "ס.מ.ס" בינה לבין הנתבע  בעניין רישום הבית. אך לא מצאתי בהודעות אלה ראיה כי מדובר בבית בבעלות  התובעת אשר נרשם על שם הנתבעת פורמאלית בנאמנות לטובת התובעת. מכלל ההודעות  שצורפו ניתן להבין  ולהסיק כי מדובר בבית אשר נרשם,  לטענת הנתבע ,על שם הנתבעת נתבעת פורמאלית וזמנית אך מדובר בבית של הנתבע אשר יועד לצורך מגוריה של התובעת בלבד. התובעת מפנה להודעה שהנתבע כותב לה " הבית שלך" אך אין לנתק הודעה זו מכלל ההקשר של ההתכתבויות, שכן מעיון בכלל ההתכתבויות ניתן להבין כי הכוונה " הבית שלך" כי :הבית נועד למגורים שלך  ולא כוונה שהבית בבעלותך.

כך למשל, הודעות מתאריך 22/3/11  התובעת כותבת לנתבע: "על שם הנתבעת בסוף חביבי נכון?.  "היא לא יודעת שזה זמני על שמה" ,והנתבע משיב  "זה אני קובע.." , "היא עכשיו מסרבת לחתום..רוצה לברר עם עורכת דין שלה..", "אני מת מצחוק היא חושבת שאני מחתים אותה על הילדים"...וכן התכתבות ככל הנראה בשאלת רישום הבית "הצהרת הון לא מאפשרת" וחילופי שמות ככל הנראה לרישום.

בנוסף, יש הודעות המראות גם כי הנתבע אינו רוצה לרשום את הבית על שם התובעת על אף שזו דורשת זאת במפורש ; ראה למשל הודעות מ13/6/11 שם התובעת שואלת אם הנתבע מוכן לרשום את הבית על שמה? וכי ענין זה מבחינתה הוא בעייתי, כי אינה רוצה לחיות בבית רשום על שמה  של נתבעת. כאשר הנתבע משיב, כי "הבית זה לא בעיה" כי "זה מאוד פשוט הבית שלי"  כי "בגלל הצהרת הון רשמתי בשם שלה" , ועוד הודעה( לא ברור התאריך) התובעת  שואלת  את הנתבע אם רישום הבית יישאר על שמה של נתבעת? והוא עונה "ענין הבית שולי", ואז שואלת אם זה שולי מדוע יישאר על שמה? ואם הוא שולי היא רוצה שיהיה על שמה היא, הנתבע עונה "הבית הוא שלך" וכי הם ישבו וידברו וכי הוא בטוח שהבית שלו. אך התובעת עונה שאין "לה חשק לצאת".

ד.         התובעת הוסיפה וטענה גם, בכתב התביעה ותצהיריה כאמור לעיל, כהמשך גרסתה, כי "באותו מעמד" נתבע אף החתים את הנתבעת על מסמכים נוספים ובהם בושרה מסכימה כי נתבע יעביר  את הדירה ללא תמורה לצד ג בהתאם להנחיותיו , ואף שלח לתובעת -הודעה במסגרתה לעג לנתבעת שבכלל לא הבינה גם על מה חתמה. התובעת מפנה להודעות בענין זה. אולם, מדובר בגרסה עמומה ובלתי ברורה דיה, כאשר אותם מסמכים לא הוצגו, וגם הודעות ה"ס.מ.ס" שצורפו אינם מוכיחים גרסה זו כפי שנטען. להפך מהודעות אלה עולה דווקא כי הנתבעת "מסרבת לחתום" ורוצה לברר עם עוה"ד שלה(ראה למשל הודעות ס.מ.ס מתאריך 22/3/11 .

55. באשר לעדויות הנתבעים, אמנם גם אלה מסרו גרסה בעייתית המעלה ספקות לעניין נסיבות רכישת הבית ,תשלום התמורה ורישום הבית על שם נתבעת, לשיטת הנתבעת היא חתמה על חוזה המכר בפני עו"ד XX  במשרד שלו ,אולם מסרה גרסה מהוססת ומוקטעת בשאלה מי נכח במעמד החוזה ובמעמד החתימה עליו בפרט לגבי המוכר, כשפעם טוענת כי אינה זוכרת מי נכח ופעם מספרת על נוכחות עוה"ד ,הנתבע והמוכר. (עמ'37 ש20-32 ועמ38ש3-14).

יחד עם זאת,  אין בכך משום "הוכחה" לגרסת התובעת כי הבית הינו בבעלות שלה. גם אם נקבל הגרסה שהבית נרשם פורמאלית על שם הנתבעת הרי , מבלי לקבוע מסמרות, ניתן לומר ,אם בכלל, כי הבית הינו בבעלות הנתבע או בבעלות הנתבעים, אך אין שום צל של ראיה כי מדובר בבית בבעלות התובעת עצמה, או נרשם על שם הנתבעת  כנאמנות עבור התובעת.

 חוזה נישואין –הסכם ממון-

56. התובעת והנתבע נישאו זל"ז בשנת 2011, ומשכך חל עליהם משטר של איזון משאבים הקבוע בחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג – 1973 (להלן: "חוק יחסי ממון").

בחוזה נישואין נשוא תביעה דנן, יש סעיף לפיו על הצדדים יחול הדין השרעי  .

57. לא מצאתי לקבל טענת הנתבעים בסיכומים כי חוזה הנישואין בין התובעת לנתבע הנו הסכם ממון בין בני זוג ובית הדין  התיר את הנישואין, ופסק לתובעת מלוא סכום  הכתובה ועל כן אין סמכות לבית המשפט הנוכחי לדון בתביעה .

כבר נפסק כי, העובדה שבהסכם הנישואין שבנדון הסכימו הצדדים על תחולתו של הדין השרעי על היחסים ביניהם מבלי לפרט מה אומר הדין השרעי בענייני הרכוש , אין בה  כדי להוציא את תחולתו של חוק יחסי ממון, ובמקרה כזה יראו הצדדים כמי שלא ערכו הסכם ממון (ראה  פסק דינה של כב' השופטת נילי מימון תמ"ש 11560/04 גרין נג' מזאוי-פורסם במאגרים).בנוסף, לבית הדין השרעי יש סמכות לדון בענייני נישואין וגירושין לרבות בעניין "המוהר" אך אין לו סמכות לדון בענייני הרכוש.

58. ודוק, הכלל הוא, בהתאם לסעיף 5(א) לחוק יחסי ממון, כי עם פקיעת הנישואין, זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שווים של כלל נכסי בני הזוג, למעט נכסים מסוימים המפורטים בסעיף 5 לרבות נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין. ובמקרה דנן, אין מחלוקת כי הצדדים חתמו על הסכם נישואין ביום 11/3/2011, טקס הנישואין נערך ביום 2/7/2011 ומאותו מועד הצדדים עברו להתגורר תחת קורת גג אחת כאשר הבית נרכש ב21/3/2011 ,כך  שגם אם נקבע כי מדובר בבית של הנתבע , הרי שהבית  לא נרכש במהלך החיים המשותפים של התובעת והנתבע, כמו כן לא הובאה כל ראיה כי הבית  נרכש במשאבים משותפים שלהם , משכך אינו נכנס אף בגדר הנכסים ברי איזון. בנוסף, הצדדים גרו ביחד לתקופת קצרה של מספר חודשים ולא נטען ולא הוכחה כל כוונת שיתוף ספציפית, אם בכלל, לעניין בית המגורים.

מסקנה-

59. לאור כל הנימוקים המפורטים לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי התובעת לא הצליחה להוכיח בראיות מספקות את גרסה לפיה הבית נושא התביעה הנו בבעלותה או נכרת הסכם בעל- פה שיועבר לבעלותה.

            אשר על כן אני מורה על דחיית תביעתה זו בתמש8758-06-14.

תביעה כספית תמ"ש 26665-01-14-תביעה כספית -

60. התובעת הגישה תביעה נוספת "נזיקית-חוזית-כספית" נגד הנתבע. בתביעה זו היא עותרת לחייב את הנתבע בתשלום פיצוי כספי בסך כולל של 2,800,000 ₪.

טענות התובעת -

61. לשיטת התובעת, היא נישאה לנתבע מתוך אהבה ורצון כן להקים משפחה; אולם בהמשך התברר לה כי  הנתבע הסתיר ולא גילה לה עובדות מהויות וחיוניות באשר למצבו האישי-משפחתי בטרם נישא לה, אשר אילו ידעה עליהן, לא הייתה מתחתנת אתו.

62. הנתבע הציג את עצמו כגרוש, איש עסקים ואב ל3 ילדים; הנתבע לא גילה לתובעת בתקופה טרם הנישואין דבר היותו בקשר עם גרושתו הנתבעת וכי מקיים אתה יחס אישות וכי היא בהריון ממנו וכי הוא והנתבעת אף חזרו והתחתנו. התובעת הוסיפה והסבירה, כי ביום עריכת הנישואין, ידע הנתבע ומשפחתו כי גרושתו בהריון והוא ביקש מבני משפחתו כי  יימנעו מלחשוף השערורייה בפני התובעת, כי אם תדע תבטל הנישואין .

63. התובעת נפלה בשבי הבטחותיו של הנתבע אך מהר מאוד התברר לה כי הוא הונה אותה. התובעת מתייחסת  להבטחות הנתבע לחיי אושר ,לרווחה כלכלית .לשיטתה, הנתבע איש אמיד ועתיר נכסים והיא מפרטת בתביעתה את מצבו ויכולתו הכלכלית, כאשר לטענתה הוא הביא לה מתנות יקרות ערך כדי לרכוש את ליבה וליצור אצלה בטחון כלכלי.

64. לאחר שנולד הבן הרביעי של הנתבע מהגרושה, חל מהפך קיצוני בהתנהגות והתנהלות הנתבע כלפי התובעת , והיחסים ביניהם רק הוסיפו  והתדרדרו. התובעת מפרטת התנהגות –אלימה מבזה ומעליבה של הנתבע כלפיה. כשבסוף הנתבע הגיש נגד התובעת תביעה לגירושין הגם שהיא לא הסכימה לגירושין. אך לאור החלטת הבוררים ,הורה בית דין על גירושי הצדדים.

65. התנהלות זו של הנתבע, מהווה פגיעה קשה בתובעת בכבודה ובציפיותיה, ובאוטונומיה שלה לבחור בן זוג על מנת להקים עמו משפחה וגרמה לה נזקים רגשיים וגם כספיים.

66. התובעת מבססת את תביעתה על מספר עילות: הפרת חובת תום הלב והתנהגות בדרך מקובלת הקבועה בסעיף12 לחוק החוזים, תרמית כהגדרתה בסעיף56 לפקודת הנזיקין ורשלנות כמשמעה בסעיף 35 לפקודת הנזיקין; בסיכומיה הוסיפה וטענה לעילה של הפרת חובה חקוקה מכוח סעיף 63 לפקודת הנזיקין , סעיף 176 ו181 לחוק העונשין.

טענות הנתבע-

67. הנתבע מצדו מבקש לדחות את התביעה נגדו.

68. הנתבע בעת שהכיר את התובעת היה גרוש ואב לשלושה ילדים אשר הכיר לתובעת ,והתובעת ידעה שהוא ביחסים טובים עם "גרושתו נתבעת, וכי הגירושין היו בהסכמה.

69. התובעת היא שנישאה לו שלא בתום לב; חיי הנישואין התדרדרו בעקבות התנהגותה הנפסדת של התובעת ורמאותה. לשיטתו, לאחר מעבר למגורים ביחד ב7/2011 התובעת שינתה התנהגותה והתחילה לבקש בקשות שלא היה ביכולתו לעמוד בהן. הוא מוסיף ומספר על "שקרי" התובעת שהיא  בהיריון ומספר כיצד התברר לו שאינה לומדת. כן התובעת הוציאה נגדו צווי הגנה והגישה  תלונות במשטרה על לא עוול בכפו, לאחר מכן הוא עזב הבית שכן פחד שמא "תתפור" לו תיק.

70. התובע פעל בתום לב לאורך כל הדרך, בתקופה הקצרה שהיו ביחד נתן לה ממיטב כספו והעניק לה מתנות יקרות ערך.

דיון והכרעה

71. לב לבה של המחלוקת בין הצדדים בתביעה זו הינה בשאלה האם עובר לנישואין, גילה הנתבע לתובעת את מצבו האישי הנכון- לאמור, שהוא בקשר מיני עם "גרושתו" ( המחזיר את גרושתו) ואף שהיא בהיריון ממנו.

72. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי בכלל חומר הראיות , הגעתי לכלל מסקנה כי התובעת הצליחה להוכיח את גרסתה לפיה הנתבע הסתיר ממנה את מצבו האישי –משפחתו, הנכון עם גרושתו . להלן הנימוקים.

רקע הצדדים-מערכת נישואין שנייה של שני הצדדים

73. תחילה אעמוד על רקע הצדדים , שכן לעניין זה יש רלוונטיות לשאלה שבמחלקות.

התובעת אישה מסולמית, מהמגזר הבדוי, והייתה גרושה בעת שהכירה את הנתבע . (עמ11ש16-26)

74. הנתבע גם מוסלמי "גרוש" מהנתבעת ; באשר למערכת היחסים של הנתבע עם "גרושתו" הראשונה; התובעת ניסתה להראות כי היחסים היו מעורערים ולכן התגרשו ולראיה מפנה לכתבי תביעות שהגישה הנתבעת נגד הנתבע לרבות בעניין משמורת, מזונות וצו הגנה. מנגד הנתבע טען כי היחסים היו טובים והגירושין היו בהסכמה.

75. בשאלת מהות מערכת היחסים בין הנתבעים, התרשמתי מעדויות הנתבעים בעניין זה, כי שניהם אינם מגלים את מלוא התמונה האמיתית ועדותם הייתה מתחמקת .הגם שהנתבע ניסה להראות כי היחסים היו תקינים:

א.         הנתבע סיפר בעדותו על מערכת היחסים שלו עם הנתבעת. לדבריו הוא והנתבעת התגרשו ב2007 ואחרי הגירושין המשיכו  לחיות ביחד לסירוגין (עמ'45ש2-6), וזאת לשיטתו לפי מצב רוח שלו ולמען שלום הילדים לרוב(עמ'51ש11).

הנתבע העיד כי לא התחתן עם הנתבעת פעם שנייה, בניגוד גמור לעדות הנתבעת עצמה  , כשלדבריו היא משקרת בעניין זה (עמ'42ש1-3). בהמשך חזר ומסר כי הם גרושים והסביר דברי הנתבעת בכך "יש לה טעות, קשה לה להופיע בחברה כגרושה, אני לא יודע אם הנתבעת משקרת .."( עמ'53ש15-16) ( עמ'48ש20-21).

לדברי הנתבע, כשהנתבעת נכנסה להריון ממנו, הוא היה גרוש (עמ'48ש15-16) אך הוא מאשר  כי זה הבן שלו (עמ'48ש17-19).

ב.         הנתבעת מסרה בתורה כי היא התגרשה מהנתבע ב2007 (עמ'30ש1-5) ; באשר לשאלת חזרה הנתבעת והנתבע לחיים משותפים והולדת הילד הרביעי, הנתבעת מסרה גרסה מתחמקת מאוד והיא בעצמה השיבה כי אינה מעוניינת להשיב .

היא לא רצתה להשיב לשאלה אם נכנסה להריון מגבר כלשהו אחרי הגירושין  חוץ מהנתבע ולא לשאלה אם הנתבע הוא האב של הילד הרביעי שנולד לאחר שהייתה גרושה, הגם שלדבריה הילד הרביעי נולד ב11/9/11 ורשום על שם הנתבע (עמ'33ש11-18) ולא רצתה להשיב לשאלה אם הנתבע גר איתה , הגם לדבריה על פי הדין הם רשומים כגרושים, כן הנתבעת אינה זוכרת אם נסעה עם הנתבע והילדים לירדן (עמ'34ש12-14, 20-21).

בהמשך הנתבעת נשאלה שוב באשר ליחסים עם הנתבע, והיא  השיבה כי אחרי הגירושין חזרו והתחתנו, וזאת לפני שהוא חתם על חוזה  נישואין עם התובעת . הם עשו חוזה נישואין, בלי לרשום אותו ברשויות המדינה .(עמ'35ש 13-15,שורה 28)

לדבריה הם התגרשו בהסכמה ולא בשל מס הכנסה, ועד היום הנתבע בקשרים טובים עם הילדים  והם מבלים ביחד עם הילדים (עמ'34ש15-16, 17-19).

הנתבעת מתגוררת כיום בקומה מתחת לבית הורי הנתבע, והנתבע גר גם כן בקומה מעל  והם באותו בניין(עמ'34ש 22-25).

באשר לתובעת, נתבעת מסרה בעדותה כי ידעה שהנתבע התחתן  עם התובעת, אחרי שהוא עשה הסכם הנישואין  (עמ'35ש16-20).

ג.          כן בית משפט עת לעובדה שהנתבעת במסגרת הליך קודם בינה לבין הנתבע, מתארת יחסים מעורערים ביניהם כמו למשל בכתב תביעה למשמורת.

ד.         לסיכום, מכלל עדויות הצדדים עולה כי הנתבע והנתבעת התגרשו ב2007 כאשר יש להם 3 ילדים משותפים, בהמשך בשלב מסוים חידשו הקשר ביניהם ו קיימו יחסי אישות ונולד להם בן רביעי ב11/9/11 , כך שנולד מצב של המחזיר את גרושתו וזאת ללא קשר באם נערך טקס נישואין פורמאלי חוזר בין הנתבע לבין הנתבעת.

ילידת הבן הרביעי ב11/9/2011 מלמדת כי הנתבעת נכנסה להריון מהנתבע בתקופה לפני עריכת חוזה הנישואין בין התובעת והנתבע  ב 11/3/2011 , וילדה כחודשיים בלבד לאחר טקס הנישואין –שהיה ב7/11.

מערכת היחסים בין התובעת והנתבע-

76. על רקע משפחתי –זוגי של הנתבע הנ"ל, אשר התובעת והנתבע חלוקים ביניהם באשר לגילוי רקע זה לתובעת, התובעת והנתבע פתחו שניהם בפרק ב' בחייהם ונישאו זל"ז ,אך חיי הנישואין עלו שרטון והם התגרשו שוב.

77. מטענות ועדויות שני הצדדים עולה, כי הם הכירו אחד את השני בחודש 9/2010 או בסמוך לכך, דרך שידוך/אתר היכרות , ב11/3/2011 נערך חוזה הנישואין "העקד", ובעבור 3 חודשים בתחילת 7/2011 נערך טקס הנישואין ומאז הם התגוררו ביחד.

78. אולם חיי הנישואין מתערערים מהר אחרי הנישואין, ב 11/9/2011 נולד הבן הרביעי המשותף של הנתבע והנתבעת, בחודש 11/2011 ,התובעת והנתבע  נפרדו עת עזב הנתבע את בית המגורים ברח' XX  ובחודש 5/2013 הצדדים התגרשו בבית הדין השרעי כאשר  כל אחד מהצדדים מטיל האשמה בפירוק חיי הנישואין לעבר  הצד השני.

א.         מעדות התובעת ניתן להסיק, כי אחרי כחודשיים בלבד מהנישואין , כבר נפל סכסוך ביניהם והוציאה נגד הנתבע ב11/2011 צו הגנה , והם לא חזרו לגור ביחד , כאשר כדבריה "אחרי שנולד הילד היה גיהינום"(עמ'7ש11-23) חלה תפנית קיצונית בהתנהגות הנתבע כלפיה והיחסים ביניהם רק הוסיפו והתערערו; מאז שהילד נולד הוא התחיל להיות אלים מילולית וכל הזמן היה נעדר מהבית, כל הזמן שהנתבעת מתקשרת אליו והילדים היו בוכים , והוא לא היה מגיע לבית, אז התחיל להיות לחץ ומתח ביננו. הוצאתי צו הגנה כי הוא היה מאיים עלי ורצה שאצא מהבית, אמר שהוא לא רוצה אותי ורוצה לחזור לילדים שלו" התובעת מספרת גם על אירוע אלימות בו שבר הנתבע את האף שלה (עמ16ש21-30) .

ב.         מצד שני טוען הנתבע  כי היחסים התערערו בעטיה של התובעת אשר שינתה התנהגותה אחרי הנישואין והתחילה לבקשת בקשות שלא יכל לעמוד בהן כטענתו. היא   הוציאה נגדו צווי הגנה והגישה תלונות במשטרה , על לא עוול בכפו, והוא נאלץ לעזוב הבית שמא תתפור לו תיק;  כן הנתבעת שיקרה לו בעניין לימודיה ובעניין הריונה ממנו.  (עמ'9ש27)( עמ'18ש20-30); (עמ'48ש4-9).

ג.          שני הצדדים לא הביאו ראיות לעניין הוכחת האלימות הנטענת או האיומים והעילות למתן צו הגנה , יחד עם זאת מסתברת יותר  גרסת התובעת כי   ילידת הבן הרביעי והיעדרות הנתבע מהבית לטובת הנתבעת והילדים המשותפים, היא שהביאה להתערערות היחסים .

סביר כי עובדת לידת בן רביעי של הנתבע והנתבעת, כן תשליך על היחסים בין התובעת לנתבע, ותדרוש  השקעת זמן יותר של הנתבע לטובת בנו והדבר יביא למחלוקות ביניהם כפי שקרה . חיזוק לכך נמצא מעדות  הנתבע עצמו וכדבריו: "הילד הוא שלי הוא מעל כולם"(עמ48ש19) והריב שהתגלע  בינו לבין התובעת בעניין שכן לשיטתו התובעת ביקשה שהנתבעת תעשה הפלה כתנאי לנישואין אך הוא לא הסכים(עמ'51ש6) וכדבריו : "כל יום אמרה שהבן לא חוקי וזה קומם אותי"(עמ'48ש19-18) וגם מעצם כך שהנתבע אישר כי בסוף חזר לגרושתו  וכדבריו "אחרי שהתגרשתי חזרתי לסירוגין לאשתי"(עמ'48ש19) .

אי גילוי מידע לעניין מצב אישי-

79. התובעת מסרה גרסה  עקבית לפיה, הנתבע הציג את עצמו כגרוש, איש עסקים ואב ל-3 ילדים, הוא לא גילה לה דבר היותו בקשר עם גרושתו  וכי מקיים אתה יחס אישות וכי היא אף בהריון ממנו;

גרסה זו של התובעת עמדה במבחן החקירה הנגדית. התובעת בחקירתה בעניין זה מסרה גרסה משכנעת שזכתה לאומני; התרשמתי מכנות דבריה בנקודה ספציפית זו.

התובעת בחקירתה הסבירה כי היא ביררה  עם הנתבע את שאלת אפשרות חזרת הנתבע ל"גרושתו הנתבעת" אך הנתבע שלל זאת מתוך טעמי דת; לדבריה כשהכירו היא והנתבע אמר לה שהוא גרוש ויש לו  3 ילדים , היא שאלה אותו אם יש מצב שהוא ואשתו יחזרו  ביחד והוא אמר:  "אין אפשרות כזאת ואם ארצה היא גרושה 3 פעמים לפי הדת ואני לא יכול להחזיר   ואני יכולה להיות רגועה". (עמ'14ש30-32).

כן לשיטת התובעת, בעת שהכירה את הנתבע , הלה אמר לה כי היות והוא גרוש, גר בגפו בנפרד בקומה רביעית בבניין כאשר "הנתבעת" גרה בקומה ראשונה  ,ולשאלתה היא מדוע הנתבעת עדיין מתגוררת באותו בנין השיב כי לנתבעת אין אף אחד,  הנתבעת  יתומה ,אין לה הורים  והאחים שלה מאושפזים "בשער מנשה", והוא מרחם עליה ונתן לה הבית שתגור בו בכבוד עם ילידה (עמ' 13, שורות 27-31 ועמ14ש1-3).

80. התובעת מסרה כי לא ידעה שהנתבע חי עם "נתבעת"; אולם לאחר חתימת חוזה הנישואין" העקד" גילתה שהנתבעת בהריון , שאלה את הנתבע והכחיש בהתחלה , ואח"כ אמר לה "תשמעי טעיתי והאישה נכסנה להריון", הנתבעת עשתה לו מלכודת וקיים איתה יחסים ונכנסה להריון כי היא רוצה להחזיר אותו; אז התובעת שאלה את הנתבע למה לא סיפר לה על ההיריון שכן  זכותה לדעת והיא הסכימה להתחתן איתו בגלל שהוא גרוש , "אבל להיות אישה שניה זה לא מקובל עליה , אז הנתבע השיב לה כי שהוא הסתיר את ההיריון , שכן אם היה מספר לה , לא הייתה מתחתנת איתו , הוא רצה שהנתבעת תעשה הפלה כי הילד לא חוקי שכן הם היו גרושים 3 פעמים לפי הדת (עמ'14ש24-29).

לדברי התובעת כשידעה על ההיריון , הנתבעת הייתה כחודשיים או שלוש חודשים של הריון , כפי שאמר לה הנתבע; (עמ'14ש24-25).

81. התובעת מסרה כי היא גילתה ענין ההיריון של הנתבעת 2 אחרי חתימת חוזה הנישואין " אלעקד" אך לא דייקה אם זה היה לפני טקס הנישואין – " דוחלה" ב2/7/2011 ( המועד שבו עוברים בני הזוג להתגורר ביחד)או אחריו ונתנה בעניין זה גרסאות שונות.

א.         התובעת כשנשאלה לראשונה מתי גילתה שהנתבע חי עם גרושתו , השיבה בספונטניות "בסוף אפריל 2011 אחרי "העקד" ולפני שגרנו ביחד". (עמ'14ש 6-7) בהמשך חזרה על כך שגילתה את ענין ההיריון זאת בחודש אפריל (עמ'14ש19) כאשר מעדותה ניתן להסיק כי מועד הגילוי היה לפני "הדוחלה" שכן היא בעצמה מסרה כי " לא ידעתי מה לעשות ..אז הסכמתי לעשות דוחלה"(עמ'14ש22).

ב.         בהמשך חקירתה מסרה כי גילתה שהנתבע חי עם נתבעת 2 "אחרי 2/7/2011(עמ'15ש15); הכוונה אחרי טקס הנישואין .

ג.          ואילו בסיכומיה טענה כי ביום 11/3/2011 נחתם הסכם הנישואין בין התובעת לנתבע ומאותו יום הם חיו כזוג נשוי וקיימו יחסי אישות. יומיים לאחר הנישואין נודע לתובעת מהשכנה שלה שהנתבעת בהריון מהנתבע, והיא מפנה בעניין זה להודעות מתאריך 13/3/2011.

82. בעניין זה מסתבר יותר הגרסה כי התובעת גילתה עניין הקשר  של הנתבע עם הנתבעת 2 וההיריון בפרט, סמוך לאחר "אלעקד", היינו ב3/2011 אך לפני טקס הנישואין ב7/2011; ראיה לכך תוכן ההודעות מתאריך 13/3/2011 יומיים לאחר "אלעקד" ועדותה הראשונית הספונטנית  של התובעת עצמה כאמור לעיל :

התובעת בסיכומיה מצטטת הודעות "ס.מ.ס" מ13/3/2011 , יומיים אחרי "אלעקד", מהם עולה שעניין הריון נתבעת נודע לתובעת משכנה שלה ואז היא מנסה לברר את זה עם הנתבע : "אמרתי לה שזה לא נכון "  .."כי אם זה נכון, אני אהרוג את.." "תגיד לי את האמת" "כן או לא" "תעני לי"..

עיון בהודעות נוספות מ13/3/2011, מלמדים על הפתעתה, תדהמתה אכזבתה צערה וכאבה של התובעת עת שנתגלה לה כי נתבעת בהריון מהנתבע, היא שולחת הודעות רבות באותו יום 13/3/2011 לנתבע בניסיון לברר את העניין ממנו . תוכן הודעות ה"סמס" מדברות בעד עצמו, ומעיד  כי התובעת לא הייתה מודעת לעניין זה קודם לכן. לשם המחשה אביא חלק מהודעות אלה:

"אני משתגעת", "לא מצליחה לעכל את זה"..."תגיד משהו", "פעם ראשונה בחיים שלי נלחצת כך" ,"שיקרת לי", "מה אני אגיד  לאמא, מה אגיד...", "יא אללה למה עשית לי את זה.. ", "בא לי לשבור את הטלפון.." , "אל תגיד לי תרגעי"., "מתחננת אליך.." "אני בוכה עכשיו כמו ילדה"..." קשה לי להמשיך כך" "הרגת אותי" "נתת לי סכין בגב".

83. מול זאת הנתבע לא הוכיח את גרסת ההגנה שלו כי הוא הודיע לתובעת  וזו ידעה, לפני "העקד" אודות מצבו האישי בפרט שהוא בקשר עם הנתבעת 2  שיש ביניהם יחסי אישות וכי היא אף בהריון ממנו .

לא שוכנעתי בגרסת הנתבע כשלעצמה ,כאשר לא התרשמתי מחקירתו  כי הוא דובר אמת, ותשובותיו באם הוא אישית הודיע לתובעת על ההיריון לפני " אלעקד" התאפיינו בכלליות מתוך מטרה להתחמק:

א.         כשנשאל הנתבע אם אמר לתובעת כשהכיר אותה, על הריון נתבעת 2, השיב בכללי "היא ידעה הכל, מהבטן, הבטן הייתה נפוחה והיא ראתה את זה".

 הנתבע הוסיף, כי הכתובה הייתה ב3/2011, הנתבעת 2 אז הייתה בחודש שלישי והתובעת ידעה מזה ב3/2011 וביקשה לעשות הפלה, אח"כ הסכימה להמשך ההיריון (עמ'45ש6-16).גרסה זו מתיישבת עם גרסת התובעת כי היא ידעה על ההיריון אחרי "אלעקד" היא נדהמה אך לאחר מכן ומחוסר ברירה הסכימה לערוך טקס הנישואין ו"הדוחלה " כפי שמסרה בכנות וגם בכאב-"לא ידעתי מה לעשות, להיות גרושה פעמיים זה בעיה , אז הסכמתי לעשות דוחלה" (עמ'14ש18-22)    

ב.         הנתבע מסר גרסה מהוססת ובלתי משכנעת בעליל כשנשאל כיצד סיפר לתובעת  שגרושתו בהיריון. הוא לא ידע לתת תשובה ישירה עניינית וברורה וניסה אט אט להיזכר.

תחילה דיבר על בדיקת ההיריון, כשלדבריו לא יודעים מיד לגבי אישה שנכנסת להריון בימים  הראשוניים; מה שכן הנתבעת הודיעה לו שהיא בהריון על סמך בדיקה ראשונית , לפני הכתובה והוא הודיע לתובעת על כך גם לפני הכתובה, וזה כתוב,  כאשר הידיעה שנתבעת 2 הייתה 100% בהריון זה היה אחר הכתובה (עמ'52ש4-9) .הגרסה הזאת של הנתבע  כי גם  לפני" אלעקד" לא היה בטוח בעניין ההיריון מחזקת גרסת התובעת כי נודע לה על ההיריון רק אחרי "אלעקד".

ג.          הנתבע הוסיף בעדותו כי הוא "נזכר" כי למחרת הכתובה, התובעת שלחה לו הודעות שהאחיות והאחים שלו אמרו לה שיש לנתבע "ילד בדרך" והיא אמרה לו שאם הנתבעת לא תפיל אז ייפרדו, והנתבע אמר שנפרד אך היא המשיכה. לדבריו, הריב לעניין ההיריון היה אחרי הכתובה אך הוא הודיע לה לפני כן; הוא זוכר כי הודיע לה, כשישבו בבית קפה במגדל העמק  (עמ'52ש14-19)נ

ודוק, דברי הנתבע כי הוא הודיע לתובעת על ענין ההיריון לפני הכתובה אך הריב ביניהם היה אחרי "הכתובה" !  תמוהים ואינם  משכנעים בכלל.

ד.         מעדות הנתבע עצמו התרשמתי כי הוא לא גילה למשפחת התובעת, לפחות במעמד בו בקשו את ידה, את דבר היותו בקשר עם גרושתו ומקיים יחסים איתם, כאשר הוא הסתפק בתשובה מתחמקת ואף מתחכמת שהורי התובעת ידעו מה הם אמורים לדעת ממנה, כי המשפחה "לא התעניינה יותר מדי" והוא השיב למה שנשאל: (עמ'51ש15-21).

ה.         לסיכום,  גרסת התובעת כי הנתבע לא גילה לה לפני חתימת חוזה הנישואין ענין הקשר עם הנתבעת 2 וההריון, עמדה אתנה , הנתבע לא הצליח לערער אותה ולא הצליח להוכיח גרסתו הנגדית .

84. מסקנה: הנתבע לא גילה לתובעת, לפני חתימת חוזה הנישואין-"אלעקד" , את הקשר שלו עם הנתבעת 2 ולא קיום יחסי אישות ביניהם וגם לא עניין ההיריון. התובעת גילתה וידעה זאת אחרי "אלעקד", ולפני טקס הנישואין.

עילות התביעה-

הפרת חובת תום הלב-

85. בנסיבות המתוארות לעיל, קמה לתובעת עילת תביעה של הפרת חובת תום הלב כמשמעה בסעיף 12 לחוק החוזים.

            כבר נפסק כי "דיני החוזים בישראל אינם נעצרים על סף הבית המשפחתי. המשפט אינו שולל תוקף משפטי מחוזים (אף חוזים משתמעים) המבוססים על אדנים רגשיים, ונוצרים בנסיבות אינטימיות בינאישיות. (עא 5258/98‏ ‏ פלונית נ' פלוני העוסק בהפרת הבטחת נישואין); כן בתי משפט לענייני משפחה הכירו בקיום עילה חוזית של הפרת חוב תום לב בין בני זוג בנסיבות ספציפיות מתאימות.

86. סעיף 12 (א) לחוק החוזים קובע "במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה חייב אדם לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב".

כאשר בני זוג מחליטים להתחתן ,חלה עליהם החובה לנהוג בתום לב זה כלפי זו . החובה לנהל משא ומתן בדרך מקובלת ובתום-לב היא חובה כללית, אשר ממנה נגזרות, חובות קונקרטיות, ואחת מהם היא "החובה לגלות מידע באותם עניינים, אשר קבלת מידע לגביהם עשויה להיות חשובה בקבלת החלטה, אם להיכנס לקשר חוזי או זוגי  אם לאו (עא 230/80  פנידר, חברה להשקעות פתוח ובנין בע"מ נ' דוד קסטרו).

87. במקרה דנן, ומכוח עקרון תום הלב, היה על הנתבע חובה לגלות בפני התובעת, אודות מהות הקשר שלו עם "גרושתו" בפרט קיום יחסי אישות ביניהם והיריון ; מידע זה חשוב ומהותי ביותר לצד השני-התובעת שכן יש לו השפעה ישירה על שיקוליה, אם להיכנס עם הנתבע בברית הנישואין ובאילו תנאים.  לטעמי מדובר בחובת גילוי מוגברת , שכן במערכת יחסים כזו של התובעת והנתבע המתעתדים להינשא זה לזו, קיימים יחסי קירבה ויחסי אימון מיוחדים המקימים חובת גילוי מקיפה ויסודית.

אולם ,הנתבע לא עמד בחובה זו ולא גילה לתובעת , בטרם הנישואין, את המידע החיוני שהיה בידיו- הקשר עם "גרושתו" והעובדה שגרושתו נמצאת בהריון ממנו .בנסיבות אלו, הרי וודאי כי אי-גילוי מידע זה הינו בגדר התנהגות - שלא "בדרך מקובלת ובתום לב", כלשון סעיף 12 לחוק החוזים - המצמיחה לתובעת זכות לקבלת פיצויים מהנתבע.

ניסיון הנתבע להיתלות בעצם "ההיריון" וכלשונו "הבטן הייתה נפוחה והיא ראתה את זה" (עמ'45ש7)  , אין בכך כדי להושיע לו; אחת, לא הוכח כי  התובעת ראתה את הנתבעת 2 בטרם עריכת חוזה הנישואין כמו כן לא הוכח כי לנתבעת הייתה "בטן" הריון שניתן להבחין בה.

88. לסיכום, התנהגות הנתבע אינה בגדר התנהגות "בדרך מקובלת ובתום לב " כאמור בסעיף 12 לחוק החוזים.

עוולת הרשלנות

89. בנסיבות מקרה דנן מתקיימת גם עוולת הרשלנות כקבוע בסעיפים 35ו-36 של פקודת הנזיקין. "(עא 145/80‏ ‎ ‎שלמה ועקנין‎ ‎נ' המועצה המקומית, בית שמש, פ''ד לז(1) 113)

במקרה דנן סבורני כי התגבשה עובר לנישואין, חובת זהירות –מושגית של הנתבע כלפי התובעת, כמי שמתעתדים להינשא זל"ז . וזו ונובעת מהיחסים המיוחדים ביניהם, יחסים של יחסי קירבה ויחסי ואימון ; במערכת יחסים זו  צריכים לנהוג אחד כלפי השני בכבוד ובהגינות ,אנושיות, בכנות ובגלוי  ובאופן שיאפשר לבן זוג שני ניהול חיים משותפים באופן תקין וסביר.

כן בנסיבות ספציפיות של מקרה דנן, קמה חובת זהירות קונקרטית של הנתבע כלפי התובעת, כאשר הנתבע הפר חובה זו וגרם כתוצאה מכך לתובעת נזקים; לטעמי הנתבע כבעל עתידי של התובעת, יכול היה וצריך היה- לצפות כי התנהלותו כאשר הסתיר מהתובעת הקשר שלו עם גרושתו הראשונה הנתבעתו עובדת ההיריון, הדבר כן יפגע ויגרום נזק לתובעת. במערכת יחסים כזו, מצופה זהירות והתחשבות לרגשות של בן הזוג השני ושל מי שעתיד להיות בן זוגו. אני מקבלת גרסת התובעת כי היא נישאה לנתבע מתון אהבה ורצון כן להקים משפחה, כאשר היא חשבה לתומה כי מדובר באדם  גרוש ופנוי לקיים חיי זוגיות ומשפחה אתה היא ; והנתבע הפר חובה זו כאשר הסתיר ממנה עובדה מהותית של קיום קשר עם גרושתו הראשונה וענין ההיריון;  שוכנעתי כי אלו ידעה התובעת את מצבו  האישי הנכון של הנתבע עם גרושתו הראשונה הנתבעת בטרם עריכת הנישואין  , הייתה נוהגת אחרת ושיקוליה להתחתן אתו היו משתנים, אם בכלל. וסביר הוא כי אלו התגלה מבעוד מועד לתובעת את הקשר הזה , היו נחסכים ממנה עוגמת נפש רבה סבל ונזקים אחרים.

הטעיה-

90. סעיף 15 לחוק החוזים קובע לאמור:

"מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לענין זה, "הטעיה" - לרבות אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן."

בעא 7730/09 ניסים כהן נ' מבני גזית (2000) בע"מ:

"אי-גילויה של עובדה ביחסים החוזיים המתקיימים עובר לכריתה, עשוי להוות הטעיה במובן סעיף 15 לחוק. לעתים נוצרת הטעיה באמצעות הצהרה פוזיטיבית כוזבת, ולעתים עשויה ההטעיה לבוא לידי ביטוי במחדל, קרי בהימנעות מגילוי נתון מסוים. זאת, מקום שבו מוטלת על אחד המתקשרים בחוזה חובת גילוי ....התפיסה היא, ששתיקה או הסתרת מידע אינם שונים במהותם מהטעיה שבמעשה, ...".

91. במקרה דנן , הגם שהתובעת לא טענה מפורשת להטעיה הקבועה בסעיף15 לחוק החוזים, נסיבות מקרה דנן מקימות עילה זו;

לדעתי בנסיבות מקרה דנן, התנהגות הנתבע מהווה "הטעיה" כמשמעה בסעיף 15 לחוק החוזים; הנתבע , טרם הנישואין, לא גילה לתובעת כאמור כי הוא בקשר עם גרושתו ולא את קיום יחסי אישות ביניהם ואף לא כי  היא בהריון ממנו.  לא יכול להיות מחלוקת כי בנסיבות של השניים ,נתבע והתובעת, המתעתדים להתחתן ולהקים משפחה ביחד, היה עליו כן לגלות עובדות מהותיות  אלה לתובעת. ולטעמי בשים לב ליחסים המיוחדים של השניים מדובר בחובת גילוי מוגברת; אולם הנתבע לא עשה כן ולא גילה לתובעת והסתיר המצב ממנה- בכך הוא "הטעה" אותה שלא לומר רימה אותה; מצד שני  שוכנעתי כי התובעת  האמינה למצג שהציג לה הנתבע שהוא גרוש ולמעשה "פנוי" וידיעה ואמונה זו הייתה בסיס בשבילה להיכנס לברית הנישואין. למעשה קיים פער בציפיותיה  הלגיטימיות של התובעת להתחתן עם גבר "כמוהו" גרוש  לבין מה שהיה בפועל; בנסיבות אלה סביר בעיניי כי אלו התובעת הייתה יודעת בזמן אמת כי הנתבע הציג בפניה מצג לא נכון וידעה אודות מערכת היחסים עם גרושתו הראשונה, הייתה מתנהגת אחרת.

תרמית והפרת חובה חקוקה

92. אולם התובעת לא הוכיחה קיום עילת תרמית ולא קיום עילה של הפרת חובה חקוקה.

א.         התובעת לא הוכיחה כי בנסיבות המקרה דנן מתקיימת עוולת התרמית .

על מנת לבסס עוולת תרמית כמשמעה בסעיף 56 לפקודת הנזיקין, נדרש קיום חמישה יסודות שאחד מהם כי  :"התובע סבל נזק ממון עקב פעולתו על סמך ההיצג "

(ראה עא 614/84‏ ‎ ‎דניאל ספיר‎ ‎נ' דוד אשד, פ''ד מא(2) 225)

מבלי להיכנס לבחינת כל יסודות עוולת התרמית , ברור כי התובעת לא הוכיחה היסוד של "נזק ממון" . התובעת לא הוכיחה בלשון המעטה כי עקב התנהלות הנתבע נגרם לה "נזק ממון" . התובעת טענה לנזקים רבים ושונים אך עיקרם בנזקים רגשיים ולא ממונים.

ב.         התובעת  גם לא הוכיחה בלשון המעטה כי ,קיימת כאן עילה של הפרת חובה חקוקה מכוח סעיף 63 לפקודת הנזיקין; התובעת מפנה להפרת חובה של ריבוי נישואין הקבועה בסעיף 176 לחוק העונשין. מבלי לפרט כדבעי את טענתה כאן; בכל מקרה סעיף 176 קובע":

            נשוי הנושא אישה אחרת, ונשואה הנישאת לאיש אחר, דינם - מאסר חמש שנים."

 כאן לא הוכח בראיות מוצקות כי הנתבע  בהיותו "נשוי" לנתבעת נישא לאשה אחרת-היא התובעת. לא הוצג בפני כל חוזה נישואין בין הנתבעת והנתבע.

ג.          הוא הדין לגבי "התרת קשר נישואין בעל כורחה של האישה" הקבועה בסעיף 181 לחוק העונשין.

התובעת ניסתה להראות כי הגירושין היו מרצון הנתבע אך לא מרצונה ,בתצהירה טענה כי היא התגרשה שלא בהסכמה לאור החלטת בית הדין השרעי ובסיכומיה טענה כי גורשה בעל כורחה! ודוק ככל שהתובעת מנסה לטעון לגירושין בעל כורחה, המזכים בפיצוי, הרי מדובר בניסיון כושל שאינו מקובל עליי.

הנתבע אמנם אישר ומסר כי, הגיש תביעה לגירושין בבית הדין השרעי  בעטיה של התובעת, וכן אישר בעדותו כי התובעת התנגדה לגירושין בבית הדין השרעי(עמ'52ש25-26) אולם אין להסיק מכך שמדובר כאן בגירושין בעל כורחה של אישה.

מהחלטת בית דין השרעי מיום 7/5/2013 ניתן להסיק כי, הנתבע הגיש תביעת גירושין לבית דין שרעי, שם העניין הופנה לבוררים ואלה שמעו טענות התובעת והנתבע, ניסו לגשר ביניהם ולעשות "סולחה"  אך ללא הצלחה, בסוף  הבוררים המליצו על  גירושין וחיוב הנתבע בתשלום מלוא ה"מהר" לתובעת. הנתבע הסכים להמלצת הבוררים ואילו התבעת לא הגישה תגובה .במצב זה בית הדין החליט  ביום 7/5/2013 לאמץ ולאשר את המלצת הבוררים והורה על התרת הנישואין  וחיוב הנתבע כאמור בתשלום סך 20,000 ₪ , מוהר דחוי הרשום בחוזה נישואין.

בהינתן החלטת בית הדין השרעי  מיום 7/5/2013 בעניין התרת הנישואין המדברת בעד עצמה , אין לומר כי מדובר בגירושין בעל כורחה של האישה, ודין טענות התובעת בעניין זה להידחות.

93. לסיכום, לתובעת קמה עילה של הפרת חובת הגילוי מכוח חובת תום לב הקבועה סעיף 12 לחוק החוזים ועילה של הטעיה הקבועה בסעיף 15 לחוק החוזים; עילת רשלנות הקבועה בסעיפים 35-36 לפקודת נזיקין.

נזקי התובעת-

94. גם כאן התובעת ממשיכה באותו קו טיעון מבולבל ובלתי עקבי ;

התובעת עתרה תחילה בכתב תביעה ובתצהירה לחייב את הנתבע בתשלום פיצוי נזקי בסך כולל של 2,800,000 ₪ לפי נזקים במישור הרגשי והנפשי ופגיעה במעמדה מאישה נשואה לאישה גרושה במגזר הבדווי ואיפוס סיכוייה להינשא בפעם שלישית, פיצוי בגין חוסר תום לב, פיצוי בגין הפסד תמיכה כלכלית והפסד מקום מגורים פיצוי בגין נכסים ו/או מפעלים שהקים הנתבע במהלך הנישואין ואשר יש לה תרומה לא מבוטלת בהקמתם, ופיצוי בגין  אי העברת הבית על שמה תוך כדי הסתמכות על התחייבותו כלפיה.

לעומת זאת ,התובעת בסיכומיה עותרת לחייב הנתבע בסכום פיצוי אחר גדול יותר , בסך כולל של 3,800,000 ₪ בצירוף פיצויים עונשיים , לפי ראשי נזק, שונים , בחלקם מבחינת המהות , וסכומים שונים, מאלה שטענה להם קודם בכתב תביעה ובתצהירה.

כן דומה כי התובעת מערבבת כאן מין באינו מינו , כאשר היא טוענת  לנזקים רכושיים כמו למשל "הפסד מקום מגורים" , "אי העברת הבית על שמה" , פיצוי בגין מפעלים שהקים הנתבע"  טענות שאין מקומן בתביעה דכאן. כן התובעת הגזימה והרחיקה לכת עד מאוד , בטענותיה לראשי נזק הן מבחינת טיבם והן מבחינת גובהם.

95. יחד עם זאת, לתובעת כן נגרמו נזקים ללא ממוניים המצמיחים לה פיצויים, וזאת מכוח הפרת חובת תום הלב כלפי התובעת כאמור בסעיף 12 (ב) לחוק החוזים, (ראה עא 230/80  פנידר, חברה להשקעות פתוח ובנין בע"מ נ' דוד קסטרו) וכן מכוח הפרת חובת הזהירות–(ראה סעיף1 לפקודת נזקין ) וההטעיה.

לא יכולה להיות מחלוקת כי, בעקבות אי הגילוי, נגרם  לתובעת  נזק רגשי  כבד ומביש , פגיעה בזכותה להיכנס לחיי נישואין עם בן זוג שחשבה שהוא גרוש ו"פנוי", פגיעה ברווחתה ובשמה הטוב. התובעת  וכפי שעולה מעדותה פנתה למשרד שידוך שכן שם תוכל  כדבריה : "למצוא בחור כמוני גרוש ולהקים תא משפחתי " (עמ'9ש15-17) :  "..הראשון היה הנתבע 1 והוא עמד בקריטריונים הוא מנצרת , גרוש, רצית אחד כמוני שאולי היו לו חיים קשים כמוני"(עמ'10ש4-5).

לדידי, היכרות דרך שידוך כאן מעידה גם על רצינות התובעת להיכנס לברית הנישואין על סמך מצב נתון מסוים,  אולם כאמור רק בהמשך ולאחר עריכת "העקד" התברר לה כי המצב שונה והנתבע מקיים קשר עם גרושתו הראשונה והיא בהריון ממנו; אין ספק כי גילוי מידע מהותי זה  לאח חתימת חוזה הנישואין , גרם לתובעת אכזבה, בושה, צער וכאב רבים, כמתואר לעיל. עצם העמדת התובעת בסיטואציה זו מביאה כשלעצמה נזק, אף מבלי צורך להביא ראיות לקיומו. אמנם נזקים רגשיים אלה אינם ניתנים לכימות כספי ממש או למדידה, אך ברי כי נזקים אלה אכן נגרמו לתובעת.

התובעת הטיבה לתאר זאת בעדותה "..מה שהוא עשה לי זה לא מיליונים ולא כלום הוא הרס לי את החיים"(עמ'17ש2-3

96. מצד שני יש להתחשב כאן בהתנהלות התובעת עצמה שגילתה וידעה אודות הקשר של הנתבע עם גרושתו  בפרט ההיריון, אחרי "חתימת חוזה הנישואין" אך לפני טקס הנישואין, עמדה  לה האפשרות לא לממש את הנישואין בפועל ולא לקיים טקס נישואין ו"דוחלה" .  אך היא משיקולים שלה בחרה לממש את הנישואין.

97. כן יש להתחשב בכך שהתערערות היחסים בין התובעת לנתבע ארעה בעיקר על רקע הולדת הבן הרביעי מנתבעת והיעדרות הנתבע מבית התובעת לטובת הבן ונתבעת; במלים אחרות, מערכת היחסים של הנתבע והנתבעת שכתוצאה ממנה נולד בנם הרביעי , גרמה- לפחות תרמה- נזק לתובעת בדמות של התערערות היחסים ביניהם שהסתיימה גם בגירושין של התובעת עצמה; כך הפכה התובעת לגרושה בפעם שניה, דבר שלא רצתה בו.

98. בנסיבות אלה לאחר בחינת התנהלות שני הצדדים אני רואה לנכון להעמיד סכום הפיצוי של התובעת על סך של 200,000 ₪.

99. לפני סיום אעיר כי, התובעת בכתב תביעתה העלתה טענות רבות בעניין מצבו הכלכלי של הנתבע (כמו לעניין גובה הכנסתו ועסקו-מפעל ) בעוד שהיא לטענתה חיה מהלוואות של בני משפחתה; טענות אלה אינן רלוונטיות ואין מקום לדון בהם.

100. לסיכום, תביעה תמש 26665-01-14 מתקבלת באופן חלקי . אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת פיצוי כספי בסך של  200,000 ש"ח

סוף דבר-

101. לאור כל האמור לעיל אני מורה כדלקמן :

א.         אני מקבלת באופן חלקי את התביעה בתמש 26665-01-04 ומחייבת את הנתבע  נתבע לשלם לידי התובעת  סך של 200,000 ₪ , אשר ישולמו תוך 60 יום מהיום, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה ורבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

ב.         אני מורה על דחיית התביעה בתמש 8758-06-14.

ג.          בשים לב לתוצאה אליה הגעתי  כל צד ישא בהוצאותיו.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותסגור שני התיקים בכותרת.

ניתן היום,  י"ט ניסן תשע"ט, 24 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.