פס"ד בתביעה לפיצוי בגין נזקים נפשיים כתוצאה מתאונת דרכים

1. XXX XXX ז"ל נהרג בתאונת דרכים שאירעה ביום XXXXX בהיותו בן XX.
2. התביעה הוגשה על ידי עזבון המנוח, הוריו ואחיו.
3. תביעת העיזבון סולקה בפשרה. תביעת התובע 5 הופסקה (החלטה מיום 17.10.17). פסק דין זה נוגע לתביעת התובעים 2-4 בגין הנזקים הנפשיים אשר נגרמו להם בעקבות התאונה בהתאם להלכת אלסוחה (רע"א 444/87 אלסוחה נ' עזבון המנוח דהאן, פ"ד מד(3) 397 (1990)).
4. על פי הלכת אלסוחה על ארבעה תנאים להתקיים על מנת שתקום זכות לפיצוי בגין נזק נפשי שנגרם לניזוק משני: זהות התובע; התרשמות ישירה מהאירוע המזיק; מידת הקרבה במקום ובזמן לאירוע המזיק ופגיעה נפשית חמורה.
5. אין מחלוקת על כך שהתובעים 2 ו- 3 עומדים בשלושת התנאים הראשונים.
6. ד"ר גרופר אשר מונה כמומחה מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטריה קבע לתובעים 2 ו- 3 נכות בגובה 15%. לטענת הנתבעים הנכות שנקבעה לא אוששה בראיות קבילות ולא מספיקה כדי להעניק פיצוי.
7. לתובעת 4 קבע ד"ר גרופר נכות בגובה 5%. בעניין תובעת זו קיימת מחלוקת לגבי התנאים הדורשים התרשמות ישירה מהאירוע וקרבה במקום ובזמן בנוסף למחלוקת לגבי גובה הנכות.
8. מטעם התובעים העידו XXX XXX – אחיו של התובע; XXXXX XXXXX מפקדו הישיר של התובע עד שנת XXXX; XXXX XXXX העובד עם התובע XXXXXX; XXXXX XX XXXXX – המנהלת הישירה של התובעת; XXXX XXXX XXXXX – אחותה של התובעת והתובעים 2 ו- 3 בעצמם.
9. מטעם הנתבעים לא הוזמנו עדים.

גובה הנכות המזכה

10. בהלכת אלסוחה נקבע לעניין גובה הנכות כי:

"מבלי לקבוע מסמרות בעניין, נראה לי כי ישנם טעמים כבדי-משקל לצמצום הנזקים בני הפיצוי לתגובות נפשיות מהותיות (במובחן מתגובות אנושיות שליליות אשר מי שחש אותן מסוגל להתמודד ולהתגבר עליהן בכוחות עצמו), למשל, מחלת נפש כפשוטה (פסיכוזיס) ומקרים ברורים וקשים, ואף משמעותיים מבחינת משכם, של פגיעות נפשיות רציניות (נוירוזיס), גם אם אינן עולות כדי מחלת נפש. שאלה זו תחזור בוודאי ותתברר בבתי המשפט מעניין לעניין, בשים לב לנסיבותיו ולעדויות מומחים רפואיים אשר יובאו לעניין זה. אולם ברור, כי מקרים שאינם בגדר פסיכוזיס מוכרת יכולים לשמש יסוד לתביעה רק במקרים ברורים וקשים"

11. בעניין דריז (ע"א 2935/98 דריז נ' אררט חברה לביטוח בע"מ (31.8.99)) נסקרה הפסיקה עד לאותו מועד ונכתב כי "נכות נמוכה - בדרך כלל בין 5% ל15%- שהשפעתה על חיי יום יום על כושר העבודה ועל אפשרויות התפקוד אינה רבה במיוחד, לא נמצאו עונים על הקריטריון הדורש פגיעה נפשית קשה וחמורה". בית המשפט הכיר בנכות בגובה 20% שנקבעה לנפגעת באותו מקרה כעונה על התנאי הרביעי.

בפסיקה מאוחרת יותר נקבע כי נכות בגובה 15% היא גבולית ככל שעסקינן ביישום התנאי הרביעי (ע"א (מחוזי ת"א-יפו) 60841-10-13 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוחה פלונית ז"ל (13.12.15)). באותו מקרה לא התערבה ערכאת הערעור בקביעת הערכאה המבררת לפיה התובע עומד בתנאי הלכת אלסוחה אף שנקבעה לו נכות רפואית בגובה 15% כנפגע משני, וזאת בהתחשב במכלול הנסיבות.

בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט העליון נדחתה (רע"א 217/16 עזבון המנוחה פלונית נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (14.2.16)).

12. טענת התובעים כי התנאי הרביעי רוכך עד כדי ויתור בפסק הדין שניתן בעניין לוי (ע"א 754/05 לוי נ' מרכז רפואי שערי צדק (5.6.07)) נדונה ונדחתה (ע"א 9466/05 שוויקי נ' מדינת ישראל (16.3.08); ע"א 6894/13 פלוני נ' אורט ישראל (16.3.14)).

בשני פסקי הדין נקבע כי המקרה של לוי חריג ואין בו כדי ללמד על סטייה מהתנאים שנקבעו בהלכת אלסוחה.

בעניין ג.י. נפסק כי: "יש לשמר מידה של גמישות אשר תאפשר, מצד אחד, תחימה הולמת של גבולות הזכאות ומצד שני, התייחסות אינדיבידואלית למקרים הבאים בפני בית המשפט" (רע"א 9982/06 ג.י. נ' שלום (27.3.08)).

13. ברע"א 217/16 הנ"ל, מפנה כב' השופט זילברטל לפסק הדין שניתן בעניין שוויקי ומציין, למעלה מהצורך, כי בפסיקה יש אחיזה לגישה לפיה על בית המשפט להתחשב גם במצב התפקודי בעת בחינת התנאי הרביעי. בעניין שוויקי נפסק כי:

"בשלב זה, נראה לי שיש לקבוע בהקשר של המסננת הרביעית כי זכאותו של הניזוק העקיף לפיצוי בגין נזק פיסי שנגרם לו תקום רק כאשר מדובר בנזק ממשי ובעל השפעה על יכולת תפקודו היומיומית. בכך מוסט הדגש משיעור הנכות הרפואית אל הנפקות התפקודית היומיומית. מעבר לאמור, איני רואה לקבוע מסמרות בשאלת שיעור הנכות הרפואית או התפקודית שיצדיק פיצוי, וכפי שעשו אף קודמיי בעניין אלסוחה, אני שם מבטחי ביכולתם של בתי-המשפט ליצוק תוכן יישומי לתוך תווית מוגדרת זו, ממקרה למקרה..."

14. כפי שיפורט להלן, התובעים 2 ו-3 עומדים בתנאי הלכת אלסוחה וזאת לאור גובה הנכות שנקבעה להם וההשלכות של נכות זו על תפקודם היומיומי, כפי שהיא עולה מהראיות שהוצגו.
15. התובעת 4 לא עומדת בתנאי הלכת אלסוחה. ד"ר גרופר קבע לה נכות בגובה 5% ועניינה לא נכנס לגדר המקרים החריגים בהם נפסק פיצוי לנפגע משני למרות שלא נקבעה נכות.
16. אתייחס להלן לכל אחד מהתובעים. לראשי הנזק המשותפים לתובעים 2 ו-3 אתייחס בפרק העוסק בנזקי התובעת 3.

התובע 2

17. התובע יליד XXXX, בן XX כיום.
18. התובע הצהיר כי מאז התאונה הוא סובל מדיכאון חמור, התפרצויות בכי, מצב רוח ירוד, אפאתיות וקשיי שינה (סעיף 20 לתצהיר). הוא מתבודד ומתנתק מהסביבה. חסר שמחת חיים, סובל מעצבות, צער, חוסר חשק לעשות דברים (סעיף 21 לתצהיר). קשיי ריכוז ובעיות בזיכרון (סעיף 22 לתצהיר). חזר לעשן (סעיף 23 לתצהיר). בורח מהבית, נשאר שעות ארוכות בעבודה (סעיף 25 לתצהיר). מרגיש שאין טעם לחיים. ממשיך לחיות רק בגלל הילדים האחרים (סעיף 27 לתצהיר). לא יכול להמשיך לתפקד כרגיל בחיים (סעיף 28 לתצהיר). הולך לישון עם הכרית של הבן. לא מצליח לחלום על הבן (התובע, עמוד 17 לפרוטוקול).
19. מתצהיר התובע עולה כי הם היו משפחה מלוכדת, טיילו וערכו ארוחות משפחתיות (סעיף 29 לתצהיר). הוא היה אב מסור (סעיף 30 לתצהיר). כיום אב אחר. לא מעורב, קשה לו להתעניין. חסר סבלנות הרבה פעמים וקיימות בעיות בזוגיות (סעיף 31 לתצהיר).
20. העדויות של XXXXX XXXXX ו XXXX XXXX תמכו בעדות זו של התובע.
21. XXXXX XXXXX XXXX XXXXX XXX העיד כי לפני התאונה היה התובע אדם בעל שמחת חיים, מצחיק, רגוע ושליו. עובד מצטיין, ומשפחתו הייתה היקרה לו מכל (סעיף 6 לתצהיר). XXXX XXXX הוסיף כי התובע היה הולך למסיבות ואירועים, משתתף, יוזם ומפיק אותם. הולך לראות משחקי כדורגל. אדם שנהנה מהחיים (סעיף 7 לתצהיר).

XXXXX העיד כי לאחר מותו של בנו הפך התובע לאדם עצוב, דכאוני, עצבני, חסר סבלנות, סובל ממצבי רוח משתנים וקיצוניים, חש שאין טעם לחייו ומצהיר על כך ללא הפסקה (סעיף 7 לתצהיר). XXXXX צמוד אל התובע מיום התאונה ועד היום. מלווה אותו בשיחות, מפגשים ומעניק לו תמיכה נפשית ומשמעותית (XXXXX XXXXX, סעיף 16 לתצהיר).

22. XXXX XXXX העיד גם או שהתובע הפך היות אדם שמדבר ללא סוף על המוות, כולל רצונו שאלוהים ייקח אותו מהעולם, חסר שמחת חיים, רדום בתגובתו, לא יוזם דבר, נשען על אחרים, תלותי עצוב ודכאוני (סעיף 12 לתצהיר). בחקירה הנגדית הוסיף כי קשה לו להכיל את התובע. את הדיכאונות שלו, ואת הבכי על המוות (עמוד 73 לפרוטוקול).
23. התובע ועדיו העידו גם על ירידה בתפקוד התובע בעבודה וסיכון להפסדי שכר, אולם התרשמתי כי בכל הנוגע לפן זה של תפקוד התובע הם הגזימו.
24. התובע הצהיר כי מאז התאונה הוא לא עובד באותו אופן שבו עבד קודם. מתקשה למלא את תפקידו. מתקשה לעבוד ברציפות. בורח לעשן. פחות אמפתי, מתקשה ליזום דברים ואירועים ולפתור בעיות בעבודה נזקק לעזרת חברים מתמהמה בעבודה ובביצוע המטלות (סעיף 44 לתצהיר). לפי תצהירו, שקלו להעביר אותו לתפקיד משפיע פחות (סעיף 45 לתצהיר).

XXXXX XXXXX הצהיר כי התובע לא ממצה את פוטנציאל ההתקדמות שלו ב XXXXXואלמלא המגבלות הנפשיות הוא יכול היה להתקדם (סעיף 14 לתצהיר). לפי תצהירו, המגבלות של התובע יכולות להביא אותו אל מחוץ למעגל העבודה (סעיף 15 לתצהיר). XXXX XXXX הצהיר דברים דומים (סעיף 10 לתצהיר). לפי תצהירו של XXXX הייתה כוונה להעביר את התובע לתפקיד חסר השפעה, אך חסו עליו לאור מצבו (סעיפים 16 ו- 17 לתצהיר).

25. כאשר עומת התובע בחקירה הנגדית עם הערכות ה XXXXXXשלו במהלך השנים הוא אישר כי הוא עומד בזמנים, משתף פעולה עם עמיתים ויוצר יחסי עבודה טובים, בעל ערכים גבוהים, נותן מעצמו ומשקיע בעבודה, בעל מוטיבציה גבוהה. יד ימינו של XXXX XXXX. לויאלי ל XXXXXX ממושמע ואחראי (עמוד 18 לפרוטוקול).

גם לד"ר גרופר אמר התובע כי: "למרות קשייו חוות הדעת השנתיות של הממונים עליו טובות, שהוא מוערך בעבודה ומשקיע בה "כי התפקיד מעסיק אותי"" (עמוד 2 לחוות הדעת).

26. XXXXX XXXXX אישר כי הערכת התפקוד של התובע במרץ XXXX הייתה מעולה, אם כי הדגיש שהיא התייחסה ברובה לשנת XXXX (עמוד 60 לפרוטוקול). XXXXX XXXXX הודה כי התובע לא גורם לתקלות בעבודה ובדברים הטכנים הוא בסדר (עמוד 58 לפרוטוקול). מעדותו עלה כי בעבר תפקד התובע כ"לב" של המשרד, ותפקוד זה שלו נפגע (עמוד 59 לפרוטוקול).
27. בהערכה לשנת XXXX (אשר הוגשה וסומנה נ/3) נכתב כי בעקבות האירוע הטראגי שבו התובע איבד את בנו, הוא מתקשה לעיתים לשחזר את יכולותיו טרם המקרה ונדרש לסיוע ותמיכה אולם התובע אישר כי על פי ההערכות המאוחרות יותר, תפקודו מעולה.
28. XXXX XXXX עמד על כך ש XXXXXיודעים ומספרים על התקלות בתפקוד של התובע, אך הם מגבים אותו ומנסים לשמור עליו (עמוד 72 לפרוטוקול) אולם עדותו איננה מתיישבת עם עדות התובע, עדותו של XXXXX וההערכות שנכתבו במהלך השנים.
29. מאז אוקטובר XXXX כחודש לאחר התאונה, נמצא התובע בטיפול פסיכותרפויטי.

התובע העיד כי הוא מטופל עדיין גם על ידי פסיכיאטר (עמוד 21 לפרוטוקול) ומקבל טיפול תרופתי, אולם לא שוכנעתי כי הוא אכן מקבל טיפולים אלה. לשאלה מתי קיבל מרשמים לטיפול תרופתי השיב כי תקופה ארוכה לא לקח מרשמים. כאשר נשאל לגבי רכישת הכדורים השיב כי בשנה האחרונה הוא לא קנה כדורים אלא לקח מחברים (עמוד 28 לפרוטוקול). התובע נשאל מי החברים שנתנו לו כדורים אולם סרב למסור את שמם.

בחוות הדעת ציין ד"ר גרופר כי התובע לא נמצא במעקב אצל הפסיכיאטרית (עמוד 3 לחוות הדעת).

30. התובע ניסה לייחס למצבו הנפשי עליה במשקל באופן משמעותית (סעיף 24 לתצהיר) אולם בחקירה הנגדית התברר כי עוד קודם לתאונה הוא קיבל פטור מפעילות גופנית בגלל המשקל ושוחרר מהליכה ממושכת (עמוד 25 לפרוטוקול).
31. קשה לומר, כפי שטוענים הנתבעים כי התובע ממשיך להתנהל, עובד משתכר ומבלה. העובדה שהוא נסע לתאילנד עם חברים לא סותרת את תיאור מצבו.

חוות הדעת של ד"ר גרופר

32. אני דוחה את טענת הנתבעים לפיה לא הוכחה התשתית העובדתית אשר עמדה בבסיס חוות הדעת של ד"ר גרופר.
33. התמונה שעמדה בפני ד"ר גרופר תואמת את הממצאים שנקבעו על ידי בכל הנוגע למצבו של התובע, לרבות תפקודו בעבודה.

בפני המומחה הוצגו רישומים מפורטים מהטיפול שמקבל התובע מאז אוקטובר XXXX והוא מתייחס לרישומים אלה בחוות דעתו. תלונות התובע במהלך הבדיקה התייחסו להפרעות בשינה, מצב רוח ירוד, החמרה ברוגזנות, מחשבות חוזרות על בנו שנהרג עם הימנעות מסיטואציות המזכירות אותו, צמצום השתתפותו באירועים חברתיים וקשיים בריכוז לאחר לילות קשים. כל אלה לא נסתרו.

בבית המשפט התובע הפריז, כאמור, בתיאור הפגיעה בתפקוד שלו בעבודה, אולם זו הייתה הצגת הדברים למומחה. בפרק תולדות העבר התייחס המומחה לתפקוד של התובע בעבודה וכתב כי: "לאחר התאונה הנדונה היתה תקופה שבמהלכה התקשה לתפקד כשכתוצאה מכך הומלץ על קיצור שעות עבודתו, אך כשנה וחצי לפני מועד בדיקתו אצלי חזר לעבודה במישרה מלאה. אומר שלמרות קשייו חוות הדעת השנתיות של הממונים לעיו טובות, שהוא מוערך בעבודה ומשקיע בה "כי התפקיד מעסיק אותי" (עמוד 2 לחוות הדעת).

34. ד"ר גרופר הניח, אמנם, שהתובע ממשיך בטיפול התרופתי באמצעות רופאת המשפחה (עמוד 3 לחוות הדעת) ולפי ממצאי התובע אינו מקבל טיפול תרופתי, אולם לא די בכך כדי לשנות את קביעת הנכות.
35. אני מקבלת, אפוא, את חוות דעתו של ד"ר גרופר לפיה לתובע נכות בגובה 15%.
36. הנכות שנקבעה לתובע כמו גם הפגיעה המשמעותית בתפקודו היומיומי ברמת המשפחה, החברים והחברה כפי שהיא עולה מחוות הדעת ומהראיות שנשמעו מכניסות את התובע לגדר נפגע משני הזכאי לפיצוי לפי הלכת אלסוחה. הטיפול הממושך שמקבל התובע מזה שבע שנים תומך במסקנה זו.

הפסד השתכרות

37. התובע לא הוכיח כי נגרם לו הפסד השתכרות עד היום. התובע קיבל שכר בתקופת ההיעדרות. חזר לאותו תפקיד, עובד במקום עבודה מובטח, XXXXX מעריכים אותו ולא שוכנעתי כי קיים סיכון שלא יקודם בעבודה עקב נכותו או שיפוטר.
38. לשאלת בית המשפט השיב התובע כי גיל הפרישה של XXXXXX XXX XX (עמוד 17 לפרוטוקול). יש להניח כי התובע יעבוד לפחות עד גיל הפרישה, ובתקופה זו לא ייגרם לו הפסד.
39. התובע לא העיד על תכניותיו לתקופה שלאחר הפרישה ועל האפשרויות העומדות בפניו. ככל שהתובע יבחר לעבוד בתקופה זו, אין נתונים אודות השכר שהוא יכול לקבל שכן אין קורלציה בין השכר שהוא מקבל XXXXXX ובין השכר שיוכל לקבל בתקופה זו.
40. בהתחשב בנתונים אלה, בגובה השכר הממוצע במשק, כמו גם בגובה הנכות שקבע ד"ר גרופר לתובע, אני פוסקת לתובע פיצוי גלובלי בגין הפסד השתכרות לתקופה שבין גיל XX לגיל 67 בסכום של 100,000 ₪. הפיצוי קרוב לסכום המתקבל מתחשיב אקטוארי המבוסס על השכר הממוצע במשק ונכות בגובה 15% לתקופה זו (מקדם היוון ל-10 שנים: 103.562; מקדם היוון כפול לעוד 8 שנים: 0.7783). הסכום כולל את הפיצוי בגין הפסד פנסיה.

הוצאות

41. כאמור, לא שוכנעתי כי התובע ממשיך בטיפול פסיכיאטרי וכי הוא מקבל טיפול תרופתי. את הטיפול הפסיכותרפויטי מקבל התובע במסגרת XXXXXX, ללא תשלום (התובע, סעיף 65 לתצהיר).
42. לתצהיר התובע צורפה קבלה אחת מיום 7.12.15 על סך 900 ₪ בגין ייעוץ פסיכיאטרי.
43. ד"ר גרופר כתב בחוות דעתו כי לאור העובדה שהתובע מקבל טיפול באמצעות גורמי הרווחה של XXXXXX ובאמצעות קופת חולים, אין מקום לחישוב עלויות טיפול בנפרד.
44. אני פוסקת לתובע הוצאות בסך 900 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 7.12.15.

כאב וסבל

45. לולא היה מדובר בתאונת דרכים, ניתן היה לתת ביטוי לקשיים הרגשיים של התובע ולמצוקותיו במסגרת הפיצוי בגין כאב וסבל. אלא שהתאונה בה נהרג המנוח היא תאונת דרכים ופסיקת הפיצוי בגין כאב וסבל הנה בהתאם לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו-1976.
46. אני פוסקת, אפוא, לתובע פיצוי בגין כאב וסבל על בסיס נכות בגובה 15% בניכוי גיל ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום התאונה.

התובעת 3

47. התובעת ילידת XXXX. כיום בת XX.
48. התובעת הצהירה כי מאז התאונה היא סובלת מדיכאון, חוסר מוטיבציה, העדר שמחת חיים, חוסר סבלנות, קשיי שינה, סיוטי לילה ושינויים במצב הרוח (סעיף 27 לתצהיר). מתכנסת בעצמה, לעתים בצער ודיכאון, מתנתקת מהסביבה ומתקשה ליצור קשר ולשוחח (סעיף 28 לתצהיר). הפכה לאם אפאטית, אשר אינה מתעניינת בלימודים ובחוויות של הילדים. דואגת לדברים טכניים ולא מסוגלת להיות שותפה לרגשות ילדיה (סעיף 29 לתצהיר). מתקשה להיפגש עם המשפחה המורחבת, חברים מXXXXXX ואנשים שהיו בקשר עם הבן ואתם לפני התאונה (סעיף 33 לתצהיר). התאונה גרמה לה לתחושה שאין טעם לחייה (סעיף 34 לתצהיר).

בחקירה הנגדית השיבה כי היא מחכה שיעברו הימים (עמוד 34 לפרוטוקול). היא משתדלת לצאת לבתי קפה במטרה לברוח ולהתאוורר (עמודים 31 ו- 34 לפרוטוקול).

49. התובעת קיבלה טיפול פסיכולוגי למשך שנה. לא רצתה טיפול תרופתי (התובעת, עמוד 31 לפרוטוקול). בעבר היה ניסיון אובדני (התובעת, עמוד 31 לפרוטוקול).
50. התובעת החליטה ללדת תינוק נוסף אך לטענתה לא הצליחה להפיק את העניין והתענוג שבגידול ילדים כפי שנהנתה לפני התאונה (סעיף 37 לתצהיר). היא נשאלה לגבי ההיריון והשיבה שהיא הרגישה שהיא מאבדת שפיות. רצתה להתעסק במשהו, שיהיה רעש בבית (עמוד 33 לפרוטוקול).
51. עדותה של התובעת אודות קשייה הרגשיים והמצוקות מהן סובלת נתמכת בעדויות של XXXXX XX XXXXX ושל אחותה, XXXX XXXX XXXXX. XX XXXXX העידה כי הייתה עדה פעמים רבות לכך שהתובעת מתקשה להתרכז בעבודה, חווה עצבות ודיכאון גדול וזה מקשה עליה לבצע את עבודתה כראוי (סעיף 9 לתצהיר).
52. קודם לתאונה עבדה התובעת כמזכירת XXXXXX XX XXXXXXX. לאחר התאונה לא הצליחה להתמודד עם XXXXX XXXXX שהייתה חלק מתפקידה (סעיף 49 לתצהיר). בעקבות המעבר לXXXXX עובדת היום התובעת ב XXXXXX XXXXX (סעיף 57 לתצהיר). בתחילה עבדה בקבלת קהל XXXXXXX. היא התקשתה עם קהל מבקשי ההנחות שהוא עם בעיות קשות (סעיף 59 לתצהיר). עברה לתפקיד אחר, קל יותר, XXXXX XXXXX XXXXXXX (סעיף 64 לתצהיר). לפי התצהיר כמעט אין אינטראקציה עם הקהל (סעיף 64 לתצהיר).

עדותה של XXXXX XX XXXXX תומכת בעדות התובעת אודות הקשיים בעבודה XXXXXX XXXXXX ובעבודה מול קהל.

ד"ר גרופר

53. גם בעניינה של התובעת התמונה שעמדה בפני ד"ר גרופר תואמת בעיקרה את הראיות שהוצגו בתיק. ד"ר גרופר היה ער למעבר המשפחה לXXXXX, לכך שהתובעת חזרה לעבוד סמוך לאחר התאונה. שתפקודה התעסוקתי והתקשורת כלפי חוץ חזרו להיות תקינים.
54. התלונות של התובעת בפני ד"ר גרופר נגעו להפרעות בשינה, מצב רוח ירוד עם איבוד עניין וטעם בחיים. סבלנות מצומצמת ורגישות לרעש. על מחשבות חוזרות על בנה שנהרג והתרחקות מאנשים ומצבים המזכירים לה אותו. במהלך הבדיקה התרשם ד"ר גרופר מאפקט דיספורי עם התקפי בכי מדי פעם, ללא מחשבות אובדן.
55. כפי שטוענים הנתבעים, התובעת ביקשה לחזור לשגרה ולנורמליזציה, אולם אין בכך כדי לסתור את ממצאי חוות הדעת ואת קיומה של הנכות. הנכות הוענקה בגין תגובה דיכאונית למות הבן ולא מצאתי כי יש מקום להתערב בקביעת נכות זו.
56. בהינתן הנכות שנקבעה לתובעת, יחד עם הפגיעה בתפקוד החברתי והמשפחתי היומיומי, נכנסת גם התובעת 3 לגדר הנפגעים הזכאים לפיצוי לפי הלכת אלסוחה.

כאב וסבל

57. את מצוקותיה הביעה התובעת במשפט לפיו "אני לא מאחלת לאף אחד דקה מהחיים שלי" (עמוד 35 לפרוטוקול). כפי שכתבתי בעניין התובע, לולא היה מדובר בתאונת דרכים, ניתן היה לתת ביטוי לקשיים הרגשיים של התובעת ולמצוקותיה במסגרת הפיצוי בגין כאב וסבל. אלא שהתאונה בה נהרג המנוח היא תאונת דרכים ופסיקת הפיצוי בגין כאב וסבל מוגבלת לפי התקנות.
58. אני פוסקת, אפוא, לתובעת פיצוי בגין כאב וסבל על בסיס נכות בגובה 15% בניכוי גיל ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום התאונה.

הפסד השתכרות

59. גם התובעת הפריזה בטענותיה אודות השלכות הנכות על כושר השתכרותה. שכרה של התובעת עובר לתאונה היה 3,600 ₪ נטו. בעקבות המעבר ל XXXXXוהחלפת התפקיד עלה שכרה.

בחקירה הנגדית נשאלה התובעת האם נכון שאין לה בעיה לעבוד משבע וחצי עד ארבע וחצי והשיבה: "אין לי בעיה. אני בורחת. זה עדיף לי. אני לא אגיד שבעבודה אני רק בעבודה במיוחד בתקופה הזאת. יש לי מנהלת שנורא מתחשבת. אני לא אומרת שאני עושה נזק אבל יש לי מנהלת שמורידה ממני הרבה. היא יודעת שיש לי תקופות שאני יותר נותנת" (עמוד 34 לפרוטוקול).

התובעת עובדת טוב ובעבודה מרוצים ממנה (התובעת, עמוד 35 לפרוטוקול).

60. מהנתונים המצטברים לשנת 2015 עולה כי השכר הממוצע עמד על 6,482 ₪. מהשכר לא נוכה מס הכנסה.
61. התובעת העידה כי נעדרה למשך חודש מעבודתה בXXXX XXXX, אולם לא הוכיחה כי נגרם לה הפסד בתקופה זו.
62. התובעת העידה שהיא נעדרת מדי שנה מהעבודה בתקופה הסמוכה לתאריך התאונה ובתקופת חגי תשרי המשפחה טסה לחו"ל (סעיף 67 לתצהיר). כמו כן היא הצהירה כי היא יוצאת לחופשות מחלה רבות (סעיף 69 לתצהיר) אלא שהעדות בעניין ההיעדרות והפסדי השכר הייתה כללית ולא נתמכה בראיות כמו תלושי שכר שיצביעו על ירידה בשכר. הפיצוי שנדרש גלובלי, לא מפורט ולא מנומק.
63. מאחר והתובעת לא זכאית לפיצוי בגין המעבר לXXXXX, כפי שיפורט להלן, אני דוחה את דרישתה לפיצוי בגין החודשיים בהם לא עבדה בעקבות המעבר.
64. הפסד ההשתכרות בעתיד יבוסס על שכרה של התובעת כיום. לאור גילה של התובעת וההיסטוריה התעסוקתית שלה, אין בסיס לטענת ב"כ התובעים לפיה יש לבסס את ההפסד על השכר הממוצע במשק.
65. תחשיב אקטוארי המבוסס על שכרה של התובעת (6,482 ₪) נכות בגובה 15% עד הגיע התובעת לגיל 67 (מקדם היוון: 180.311) מגיע ל- 175,000 ₪.
66. בהתחשב בביטחון אשר יש במקום עבודתה של התובעת ב XXXXX XXXXX, ותפקודה של התובעת בעבר, על אף קשייה, תוך מתן משקל מסוים לעדותה של XXXXX XX לפיה לאור המגבלות של התובעת היא יכולה למצוא את עצמה מחוץ למעגל העבודה (סעיף 12 לתצהיר) אני פוסקת לתובעת פיצוי בסך 100,000 ₪ בגין הפסד השתכרות בעתיד.
67. בגין הפסד פנסיה אני פוסקת לתובעת פיצוי בסך 12,000 ₪.

הוצאות

68. לתצהיר התובעת צורפה קבלה אחת המעידה על מפגש יעוץ ביום 10.11.11. ד"ר גרופר לא המליץ על טיפול בעתיד.
69. אני דוחה, אפוא, את דרישת התובעת לפיצוי בגין הוצאות רפואיות.

המעבר ל XXX XXXXX

70. התובעים הצהירו כי לאור הקושי להתמודד עם הזיכרונות של בנם הם לא יכלו להמשיך להתגורר בבית ב XXXX XXXX ובאותה סביבה ב XXXX(התובעת, סעיף 51 לתצהיר; התובע, סעיף 26 לתצהיר). הם ניסו להחליף את הרהיטים בבית על מנת שלא כל דבר יזכיר להם את בנם אך הדבר לא צלח (התובעת, סעיף 53 לתצהיר; התובע, סעיף 52 לתצהיר). בסופו של דבר הם נאלצו, לטענתם, לעבור ל XXX XXXXX. בתחילה גרו בדירה שכורה וכיום הם מתגוררים בדירה של XXX, אחיו של התובע (התובעת, סעיף 54 לתצהיר; התובע, 53 לתצהיר). האחות, XXXXX הצהירה כי המשפחה שראתה שהמצב הנפשי של התובעים מתדרדר החליטה לשכור להם דירה ב XXXXX ואף שילמו דמי שכירות בגין הדירה הראשונה שהושכרה (XXXX XXXX, סעיף 11 לתצהיר).
71. התובע הצהיר כי הבית ב XXXXלא מושכר שכן הם מתקשים להשכיר אותו הן מבחינה רגשית והן מבחינת הביקוש הקיים בשוק (סעיף 54 לתצהיר). לשאלת בית המשפט מדוע לא משכירים את הבית השיב כי אין דרישה לבית וכי כיום הם מפרסמים אותו למכירה (עמוד 23 לפרוטוקול).
72. התובעים דורשים פיצוי בגין החלפת הרהיטים בסך 20,000 ₪ ופיצוי בסך 270,000 ₪ בגין המעבר ל XXXXX המבוסס על דמי השכירות שהם שילמו בשבע השנים האחרונות וכן מסים בגין החזקת הבית ב XXXX כן דורשים התובעים פיצוי בגין ההפרש בין מחיר הבית ב XXXXלבין מחיר דירה שיקנו ב XXXXXאו דמי שכירות לכל תוחלת חייהם.
73. כפי שנפסק:

"הנזקים הממוניים משקפים הוצאות והפסדים מסוימים, שאותם בחרה הפסיקה להשיב באמצעות פיצוי המחושב באופן פרטני ולרוב אקטוארי. זהו פיצוי מכוון-מטרה, המיועד להבטיח לניזוק אמצעים למחייה, לריפוי, לסיעוד ולשיקום. כך, למשל, הפיצוי עבור סיעוד בא לאפשר תשלום למטפל; הפיצוי עבור הוצאות רפואיות נועד לממן תרופות; כל פיצוי חותר להשיב את המצב לקדמותו בהינתן צורך מסוים ודרך מסוימת למלא את אותו צורך" (ע"א 11152/04 פלוני נגד מגדל חברה לביטוח בע"מ (16.10.06).

74. לא כל הוצאה היא ברת פיצוי.
75. התובעים לא הוכיחו בחוות דעת רפואיות וראיות אחרות את ההכרח בהחלפת הרהיטים ובמעבר הדירה. מחוות דעתו של ד"ר גרופר לא ברור האם התובע עצמו רצה לעבור דירה, שכן להבדיל מהתובעת, הוא רצה להנציח את זיכרון הבן בחפצים ובתמונות (עמוד 3 לחוות הדעת).

כפי שטוענים הנתבעים, על מנת להתמודד עם הזיכרונות יכולים היו התובעים לעבור לאזור אחר ב XXXXXXX XXXXולבית אחר, ולאו דווקא לXXXXX ובכך לצמצם את ההוצאות.

76. הדברים נכונים גם לגבי הנסיעות לחו"ל בחגים אשר בגינן דורשים התובעים פיצוי בסך 215,000 ₪.
77. התובעים העידו כי מדי שנה, בתקופה הסמוכה לתאריך התאונה הם טסים לחו"ל, אל אחיו של התובע, XXX XXX המתגורר ב XXXXXכדי לא להיות בארץ בחגי תשרי (התובעת, סעיף 67 לתצהיר). התובעת העידה כי גם כשהיא רואה נפילה במצבו של התובע היא יוצרת קשר עם האח בXXXXX, אשר מזמין את התובע אליו (עמוד 33 לפרוטוקול).

XXX XXX הצהיר כי הוא מרבה להזמין את המשפחה אליו. הוא נושא בהוצאות המחייה הנלוות בגרמניה ובחלק מהפעמים שילם עבור כרטיסי הטיסה (סעיף 12 לתצהיר).

78. אני מקבלת את עדויות התובעים אודות הקשיים להתמודד עם האובדן בתקופה הסמוכה לאירוע התאונה והצורך שלהם לטוס לחו"ל במהלך תקופה זו, אולם לא די בכך על מנת לבסס פסיקת פיצוי בגין הוצאות אלה. המעבר ל XXXXX, רכישת הרהיטים כמו גם הנסיעות לחו"ל, הינם נזקים רחוקים ואינם מתחייבים מהשבת המצב לקדמותו.

כפי שנפסק בע"א 11152/04 הנ"ל, את החסר בראשי הנזק הממוניים הלא מוכרים האלה יכול למלא הפיצוי בגין הנזק הלא ממוני, אלא שבענייננו, כפי שהיה גם בע"א 11152/04 הנ"ל, מדובר בתביעה על פי חוק הפיצויים ולכן מוגבל הפיצוי בגין הנזק הלא ממוני.

עזרת צד ג'

79. התובעים הצהירו כי כתוצאה מהתאונה ובעקבותיה, ובפרט בתקופה הסמוכה לאחר התאונה קיבלו עזרה רבה מחברים ומבני משפחה. באותה תקופה, הם נזקקו לעזרה בפעולות אלמנטאריות הקשורות לטיפול בבית ולטיפול בילדים (התובע, סעיף 56 לתצהיר; התובעת, סעיף 78 לתצהיר).

התובעת הצהירה כי עד היום היא נעזרת בבני המשפחה לצורך עבודות הבית והטיפול בילדים (סעיף 80 לתצהיר).

80. XXXXX הצהירה כי כמה שנים אחרי התאונה התובעת לא בישלה, לא ניקתה, לא טיפלה בילדים (סעיף 7 לתצהיר). היא הייתה מגיעה למשפחה, מביאה ארוחות, מעניקה תמיכה נפשית (XXXX XXXX, סעיף 14 לתצהיר). לפי עדותה, עד היום היא עוזרת למשפחת התובעים. מגיעה אליהם הביתה, עוזרת עם הבישולים. מבקרת את הבן הצעיר (עמוד 44 לפרוטוקול).
81. XXX XXX העיד כי הוא תומך במשפחה בצורה משמעותית ביותר בעקבות מצבם הנפשי והכלכלי (סעיף 2 לתצהיר).
82. העדויות בעניין עזרת המשפחה והקרובים מהימנות ומשכנעות.
83. בגין עזרת המשפחה והחברים, תוך התחשבות בעזרה המוגברת בתקופה הסמוכה לתאונה אני פוסקת לשני התובעים פיצוי בסך 15,000 ₪.
84. התובעת העידה גם על היזקקות לעוזרת בית, והצהירה על העסקה של עוזרת, אולם ממכלול הראיות עולה כי התובעים אינם מעסיקים עזרה בבית בשכר.
85. התובעת הצהירה כי היא מעסיקה עוזרת בית אשר מגיעה אחת לשבועיים למשך כחמש שעות (סעיף 81 לתצהיר). את עלות העזרה בעבר העריכה בסכום של 80,000 ₪ (סעיף 84 לתצהיר). בניגוד לתובעת, התובע הצהיר כי בשל קשיים כלכליים התובעים לא יכולים להרשות לעצמם להעסיק עזרה בשכר, אולם הם זקוקים לכך באופן קבוע ויומיומי (סעיף 59 לתצהיר).

בחקירה הנגדית השיבה התובעת כי עוזרת בית מגיע אחת לכמה זמן (עמוד 35 לפרוטוקול). כאשר נשאלה האם שילמה לעוזרת את הסכום אותו העריכה בתצהירה, השיבה כי אינה זוכרת אם שילמה את הסכום. היא גם לא זכרה כיצד ערכה את החשבון (עמוד 36 לפרוטוקול).

התובע העיד כי התובעת מנקה את הבית (עמוד 23 לפרוטוקול). לשאלה מי מבשל השיב כי הם בד"כ לא מבשלים באמצע השבוע אלא קונים אוכל מוכן. כשהאבא של התובעת מגיע, הם מבשלים (התובע, עמוד 23 לפרוטוקול).

86. אין בנכות אשר נקבעה לתובעים כדי להצדיק פיצוי בגין עזרה בעבודות הבית בעתיד.

התובעת 4

87. לטענת הנתבעים התובעת 4 לא עומדת בשלושה מתוך ארבעה תנאים הנדרשים לפי הלכת אלסוחה כתנאי לפיצוי. לטענתם, התובעת 4 לא עומדת בתנאי הראשון הדורש התרשמות ישירה מהאירוע, לא בתנאי הקרבה במקום ובזמן ולא בתנאי הרביעי שעניינו גובה הנכות.
88. ד"ר גרופר בדק גם את התובעת 4 וקבע לה נכות צמיתה בגובה 5%. לפי חוות הדעת, התובעת סובלת מתגובת אבל מתמשכת למות אחיה.
89. התובעת 4 איננה חולקת על גובה הנכות.
90. נכות בגובה 5% לא הוכרה כעומדת בדרישות התנאי הרביעי ודי בכך על מנת לדחות את התביעה גם מבלי להיכנס למחלוקת בעניין יתר התנאים הנדרשים על פי הלכת אלסוחה.
91. כפי שנפסק ברע"א 5803/95 ציון נגד צח, פ"ד נא(2) 267 (1997):

"מעגל הנפגעים נפשית מפגיעת יקיריהם עשוי להיות רחב ורב היקף והפגיעה הנפשית בהם אמיתית היא והיא מתבטאת בצער, ביגון, באבל ובכאב. זוהי פגיעה שהיא לצערנו חלק מחיינו, ואתה על כל נפגע להתמודד בכוחות עצמו ואין לתרגמה לערכים כספיים אלא אם הגיעה לדרגת פגיעה חמורה. אין החברה ערוכה לשלם פיצויים בגין פגיעה קלה לכל מעגלי הנפגעים הבלתי ישירים. לפיכך, ראוי לו לסייג בדבר חומרת הפגיעה שיישאר על כנו ויחול על "הקרוב הנוכח" ועל "הקרוב הנעדר" כאחד".

92. לדחיית תביעה במקרה בו נקבעה נכות בגובה 5% ראו את ע"א 6894/13 פלוני נ' אורט ישראל (16.3.14) הנ"ל).
93. אני דוחה את טענת ב"כ התובעים לפיה התובעת 4 נכנסת לגדר המקרים החריגים בהם ניתן להעניק פיצוי נפשי גם כאשר לא מתקיים התנאי הרביעי של הלכת אלסוחה.

התובעת 4 נתנה תצהיר אולם העדיפה לא להעיד בבית המשפט. הוריה העידו גם בעניינה.

מחוות הדעת של ד"ר גרופר עולה כי התובעת 4 התלוננה בעיקר על געגועים לאחיה, חוסר סבלנות, שינה באיכות ירודה יחסית לעבר, ירידה בשמחת החיים, סף גירוי ותיסכול נמוכים אך עם שמירה על יכולת הנאה וללא מחשבות אובדן.

מעדותה של האם עולה כי התובעת 4 שירתה בצבא. נסעה עם חברה לסופ"ש בלונדון (עמוד 47 לפרוטוקול). נסעה לפולין במסגרת בית הספר (עמוד 48 לפרוטוקול).

כאמור, לא די באלה על מנת להכניס את התובעת 4 לגדר המקרים החריגים.

94. אני דוחה, אפוא, את תביעת התובעת 4.

סיכום

95. הנתבעת 2 תשלם לתובעים את הפיצויים שנפסקו. כמו כן תשלם הנתבעת 2 לתובעים שכ"ט עו"ד בשיעור של 15.21%. בנוסף תישא הנתבעת 2 בהוצאות המשפט בהן נשאו התובעים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד כל הוצאה.
96. את הסכומים שנפסקו תשלם הנתבעת 2 לתובעים תוך 30 יום.

ניתן היום,  י"ב כסלו תשע"ח, 30 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.