תביעתם של ההורים התבססה על פסק דין "אלסוחה" מ-1987, לפיו גם הורי הילד שנהרג יוכרו כנפגעי תאונת דרכים, בנסיבות מסוימות. השופטת קיבלה את עמדתם.
השופטת עירית כהן מביהמ"ש המחוזי בלוד קיבלה את תביעתם של הורים שאיבדו את בנם בתאונת דרכים, בה תבעו מחברת הביטוח "כלל" פיצויים בגין נזקיהם הנפשיים, ופסקה להם כרבע מיליון שקל.
"כלל" טענה שפגיעתם הנפשית אינה "פגיעה חמורה" כפי שנדרש בפסק דין "אלסוחה" של ביהמ"ש העליון – פסק הדין המרכזי בעניינם של "נפגעים משניים" – אך השופטת דחתה את עמדתה.
בני הזוג, שבנם נהרג בתאונת דרכים, הגישו את תביעתם ב-2013, בה טענו כי מותו של בנם גרם להם לפגיעה נפשית חמורה, ולפיכך יש להכיר בהם כנפגעים משניים מהתאונה בהתאם לפסק דין אלסוחה, שלפיו גם מי שלא נפצעו בתאונה עצמה – זכאים לפיצויים בגינה, בתנאים מסוימים.
באותו פסק דין נקבעו 4 תנאים שהעומדים בהם יוכרו כנפגעי תאונות דרכים. התנאי הראשון קובע כי על התובע להיות בן משפחה מדרגה ראשונה (הורים, ילדים ובני זוג). התנאי השני אומר שהתובע התרשם באופן ישיר מהתאונה. לפי התנאי השלישי, התובע היה קרוב – בזמן ובמקום – לתאונה עצמה. התנאי האחרון דורש שהפגיעה הנפשית תהיה חמורה.
התובעים הצליחו להוכיח שהם עומדים בשלושת התנאים הראשונים, אולם טענותיהם לגבי פגיעה נפשית חמורה לא גובתה בחוות דעת רפואיות. במקום זאת, הם העידו בפני בית המשפט על רחשי נפשם בשנים שחלפו מאז שכלו את בנם.
האב העיד כי מאז התאונה הוא סובל מדיכאון חמור, קשיי שינה וריכוז, בעיות בזיכרון, תפוקה ירודה בעבודה ועוד. לדבריו, הוא מרגיש שאין טעם לחייו אך הוא ממשיך לחיותם רק בגלל "ילדיו האחרים".
בבית המשפט נשמעו מספר עדויות של משפחתו ושל חבריו לעבודה, שתמכו בעדותו. חלקם סיפרו כי הוא מדבר על המוות ללא הרף, כולל על רצונו "שאלוהים ייקח אותו".
גם האם העידה שהיא סובלת מדיכאון, חוסר סבלנות, קשיי שינה, סיוטים, אפאטיות, ושינויים במצב הרוח. לדבריה, היא דואגת לדברים טכניים אך לא מסוגלת להיות שותפה לרגשות ילדיה.
בבית המשפט היא סיפרה שהחליטה ללדת תינוק נוסף, שכן חשה צורך "להתעסק במשהו" ורצתה שיהיה "רעש בבית", אך לא הצליחה להפיק את העניין והתענוג שבגידול ילדים כפי שהיה לפני התאונה. עדותה נתמכה אף היא בעדויות חברים ובני משפחה.
חוות דעת משכנעת
"כלל" טענה כי פגיעתם הנפשית של התובעים אינה חמורה במידה שנקבעה בהלכת אלסוחה, שכן כיום האב אינו נוטל טיפול תרופתי ואילו האם ביקשה נכנסה להריון נוסף, ואף ממשיכה לעבוד. לשיטתה, פגיעתם הנפשית של ההורים לא נתמכה בראיות רציניות, ובכל מקרה, הפגיעה אינה מספיק חמורה כדי להעניק להם פיצוי.
לצורך בחינת עמידת התובעים בתנאי ה-4 של אלסוחה, השופטת כהן מינתה מומחה בתחום הפסיכיאטרי, שקבע כי נכותם הנפשית של התובעים השליכה על תפקודם היומיומי במשך שנים רבות, וממנה לא השתקמו עד היום.
המומחה קבע לשניהם נכות בשיעור של 15%, והדגיש כי העובדה שהאב אינו נוטל טיפול תרופתי והאם ביקשה לחזור לשגרה וגם ללדת – אינה משנה את שיעור הנכות שלהם.
למרות התנגדותה של כלל, השופטת קיבלה את חוות דעת שפורטה ונומקה כראוי, והכירה בתובעים כנפגעי תאונות דרכים, ולפיכך פסקה לשניהם פיצויים בסך כולל של כרבע מיליון שקל, לרבות הוצאות משפטם, הוצאות רפואיות ושכ"ט עו"ד.
- ב"כ התובעים:עו"ד נזיקין, ענת כהן קאופמן
- ב"כ הנתבעת: עו"ד משה עבדי
עו"ד דני בר שליט
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.