הצדדים שלפניי היו בני זוג ועודם הורים לשלוש בנות משותפות, שאחת מהן בגרה תוך כדי ניהול ההליכים.
הצדדים ניהלו לפניי מספר הליכים משפטיים וכעת נותר להכרעתי הסכסוך הרכושי.
-
הצדדים נישאו ביום 2004.==.==.
-
ביום 2004.==.== , כשלושה חודשים לפני הנישואין, חתמו הצדדים על הסכם ממון, שאומת כדין ע"י נוטריון, עו"ד יצחק טאוסי.
-
בהתאם להסכם הממון חלה בין הצדדים הפרדה רכושית תוך שהם מבהירים כי חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג -1973, לא יחול עליהם, כך בסעיף 2 להסכם.
-
במסגרת ההסכם ציינו הצדדים כי הרכוש המשותף אותו הגדירו, יאוזן ביניהם ופירטו כי מדובר ב"דירת המגורים המשותפת שתירכש ע"י הצדדים במשותף, אם תירכש, ובתנאי שתהיה רשומה על שם שני בני הזוג במשותף", חשבונות הבנק המשותפים, נכסים שיירכשו במהלך החיים המשותפים מכספים משותפים או "כל נכס שיירשם על שמות שני הצדדים" (ההדגשה במקור, נ.ג) וכן כל הכנסה מעבודה שוטפת, או כספים שיופקדו בחשבון המשותף.
(כך בסעיף 4, על תתי הסעיפים שלו).
-
עוד קבעו הצדדים במפורש כי נכסים שהיו לכל אחד מהם, ערב הנישואין, לא יאוזנו וכך גם ביחס לנכסים שיירכשו על ידי מי מהם, מכספים אישיים שלו ובלבד שיירשמו על שמו בלבד, הצדדים הוסיפו והבהירו כי נכסים שיקבל מי מהם במתנה, או בירושה, יהיו שייכים לו בלבד (כפי שאף קבוע בחוק יחסי ממון), כך קבעו גם ביחס לחשבונות בנק אישיים, זכויות סוציאליות שכל אחד מהם יצבור, זכויות מעסקים והכנסות שלא יופקדו לחשבון המשותף (הכל כמפורט בסעיף 5 להסכם).
-
הנה כי כן, במסגרת ההסכם קבעו הצדדים לחיות בהפרדה רכושית, כמעט מלאה, תוך שהעיקרון, שעובר כחוט השני בהסכם, הוא שהרישום הוא שיקבע את זכויות הבעלות בנכס.
-
אף שלא מדובר בהוראה חריגה במיוחד, שכן מֻכָּרים הזוגות שמחליטים, חרף הנישואין, לשמור על הפרדה רכושית, נראה כי בסעיף 7.2 להסכם הבהירו הצדדים את הטעם להחלטתם לחיות בהפרדה הרכושית, מתוך הבנה שהזכויות שרשומות על שמו של האיש בנכסים שייכות בפועל לאחיו הבכור וכך ציינו:
"האישה מצהירה כי ידוע לה כי כל הנכסים הרשומים על שמו של האיש כיום וכן כספים המוחזקים על ידו וזכויות המגיעות לו, אינם שייכים לו ואינם בבעלותו וכך גם לגבי חלק מנכסים ו/או כספים ו/או זכויות שיגיעו לידיו ו/או שיירשמו על שמו בעתיד...".
-
מעיון בכתבי הטענות ניתן להתרשם כי הקרע בין הצדדים פרץ בין היתר, שלא לומר בעיקר, לאחר שהתובעת חשה כי הנתבע מְבַכֵּר את אחיו, על פניה, כך כלשונה בסעיפים 6,7 לתביעה הרכושית: ".....כתוצאה מהעדפת משפחתו המורחבת, אחיו השותפים עימו לעסקיו, קבלת דעתם והעדפתם, מאשר טובת האישה ובנותיה... האישה הבינה כי אחיו של הבעל מנהלים את חייה, שולטים שליטה מוחלטת על חייה ועל חיי בעלה ומונעים ממנה להתקדם בכל מחיר, תוך שהבעל משתף פעולה ואינו עומד לצידה...".
עוד הסבירה התובעת כי משפחת הנתבע הינה "משפחה פרסית מבוססת" ועתירת נכסים.
-
הנתבע מצידו אישר כי הוא מגיע ממשפחה פרסית והסביר כי בהתאם למסורת הנהוגה במשפחה, כלל הנכסים שרשומים על שמו, הם למעשה נכסים שקיבל מאחיו הבכור במתנה, אותו אח, כך לטענת הנתבע "הוא האמיד במשפחה, הקים את עסקיו במו ידיו וצבר את כל רכושו וכספו בזכות עצמו והוא גם זה שהיה מאז ומתמיד אחראי על כלכלת כל בני המשפחה, תוך שהוא זה שדאג לי ולאחיי ולהוריי כלכלית והוא גם זה שיכול היה לקבל החלטות כאלו או אחרות בנוגע לרכוש וכספים, שממילא היה ברור לכולם ששייכים לו, גם אם העניק לנו כספים או רכוש כזה או אחר ורשם אותו על שמנו.." (סעיף 15 לתצהיר הנתבע).
-
יוער כבר עתה כי הנתבע, כמו גם אחיו, הבהירו שכל אחד מהאחים שנישא, חתם על הסכם ממון, על מנת שיהיה ברור כי זוגתו מבינה את המערך המשפחתי ומסכימה לחיות בהפרדה רכושית.
-
בחודש פברואר 2020 הגישה התובעת בקשה ליישוב סכסוך כנגד הנתבע ומאחר והשניים לא השכילו למצוא דרך אחרת ליישב את הסכסוך, נפתחו מספר הליכים משפטיים.
-
בחודש יולי 2020 הגישה התובעת תביעה רכושית במסגרתה עתרה לקבל סעד הצהרתי לפיו היא זכאית למחצית מכל הרכוש והזכויות, תוך שלדידה יש לשחררה מכל חוב בגין אותם נכסים, ככל שיש חובות כאמור, מהטעם שהנכסים "נוהלו בצורה בלעדית ע"י הנתבע".
-
עוד עתרה התובעת למנות מומחים שיעריכו את שווים של כלל הנכסים האמורים (אקטואר, שמאי ומומחה להערכת נכסי קריירה ומוניטין), כך בסעיף 76 לכתב התביעה.
-
התובעת לא הסתפקה בעתירה האמורה והוסיפה דרישה כי תעשה חלוקה לא שוויונית במסגרת האיזון שלטעמה יש לערוך, בשל פערי השתכרות (סעיף 76ו' לתביעה).
-
לא מיותר לציין כי במסגרת כתב התביעה לא הזכירה התובעת את העובדה שהצדדים חתמו על הסכם ממון לפני הנישואין.
-
רק בחודש נובמבר 2020 הגישה התובעת תביעה נוספת, לביטול הסכם ממון.
-
ניתן להקדים ולומר כבר עתה כי דרך המלך הייתה להגיש ראשית את התביעה לביטול ההסכם ורק אם זו הייתה מתקבלת, היה מקום להידרש לתביעה הרכושית.
רוצה לומר, על פניו ניתן לומר כבר עתה כי עת הוגשה התביעה הרכושית, לא הייתה לתובעת כל עילת תביעה כנגד הנתבע, שכן טענותיה בתביעה עומדות בניגוד להסכם הממון.
במצב דברים זה, היה מקום לשקול בחיוב את בקשת הנתבע לסילוק התביעה על הסף.
אלא שהיות והדבר לא נעשה (ויוזכר שלכל אורך ההליך נעשו ניסיונות של הצדדים להגיע להסכמות, ניסיונות שקיוויתי שנעשו בתום לב), התביעה לא סולקה על הסף.
-
לפיכך, משעומדות לפנינו כעת שתי התביעות, אף על פי שהתביעה לביטול ההסכם הוגשה לאחר התביעה הרכושית, לא מצאתי להימנע מבירור ענייני של הטענות, שכן אילו התביעה לביטול הסכם תתקבל, תהיה התובעת זכאית לבירור טענותיה בתביעה הרכושית.
-
במצב דברים זה, אדרש לטענות הצדדים ביחס לתביעה לביטול הסכם ולראיות שהוצגו ולאחר שזו תוכרע, ניתן יהיה לבחון את הטענות בתביעה הרכושית, ככל שיהיה בכך צורך.
טענות הצדדים בתביעה לביטול ההסכם
-
בכתב התביעה טענה התובעת כי הנוטריון הובא על ידי הנתבע, כי קיימות בהסכם הממון סתירות משפטיות ועובדתיות, כי הצדדים פעלו לכל אורך החיים המשותפים בניגוד להסכם ובאופן המעיד על כוונה לזנוח אותו ולאמץ תחתיו כוונה לשיתוף מוחלט בכל הנכסים וכן הוסיפה כי הסכם הממון נוגד את תקנת הציבור ומנוסח בחוסר תום לב.
-
הנתבע כמובן הכחיש את כל הטענות והבהיר כי ההסכם שריר וקיים ולא התקיימה אף עילה לביטולו.
המסגרת הנורמטיבית
-
ביטול הסכם ממון יכול להיעשות אם נפל פגם בכריתתו, לדוגמה אם נחתם תחת אונס, או הטעיה.
-
טענות לביטול ההסכם בדרך של התנהגות, על פי רוב לא תתקבלנה.
הסכם ממון קיבל מעמד מיוחד על ידי המחוקק, הן לעניין אופן אישורו והן לעניין אופן שינויו.
-
הכלל הוא כי הסכם ממון לא ניתן לביטול על דרך התנהגות, אלא על ידי הסכם ממון אחר, שיאושר אף הוא בדרך הקבועה בחוק.
דרישת הכתב בהסכמי ממון נדרשת הן לצורך כריתתו והן לצורך שינויו ומדובר בדרישה קשיחה, שלא רוככה במשך השנים (עמ"ש (מרכז) 40874-09-23 י"כ נ' י"כ (פורסם במאגרי המידע)).
-
לו נקבל ניסיון לבטל הסכם ממון, בדרך של התנהגות, יהיה בכך כדי לאיין את סעיפי החוק ולזאת לא ניתן לתת יד.
-
אף שהפסיקה הכירה לעיתים בשינוי בהסכם ממון בדרך של התנהגות, נעשה הדבר רק במקרים חריגים במיוחד, למשל, כאשר בית המשפט התרשם שהתנהגות הצדדים לאורך שנים מלמדת על כך שהם זנחו את ההסכם.
יודגש, מדובר במקרים חריגים בהם הוצגו ראיות שהצדדים בחרו במשטר רכושי שונה מזה שנקבע בהסכם (עמ"ש (ת"א) 16549-07-22 פלונית נ' אלמוני, פורסם במאגרי המידע).
-
שומא על בתי המשפט לשמור על מעמדו של הסכם ממון ולא להפכו לריק מתוכן (שם, מפי כב' השופט שילה).
-
התייחסות התובעת למעמד המיוחד שיש לתת לדירת המגורים וניסיונה להוכיח כי הייתה לצדדים כוונה למכור אותה, אינם יכולים לסייע בידה. התובעת מבקשת להישען, בין היתר על המפורט בפסק הדין שניתן בבית המשפט העליון בעניין בע"מ 1398/11 אלמונית נ' אלמוני, (פורסם במאגרי המידע). אך פסק הדין האמור אינו רלוונטי לענייננו, כאשר בין הצדדים שלפניי נחתם הסכם ממון שעל פיו הסכימו במפורש לחיות בהפרדה רכושית.
-
המקרים בהם בית המשפט עשוי לבחון את האפשרות לשנות הסכם ממון, בדרך של התנהגות, הם כאמור מקרים חריגים, מהם עולה זעקת הגינות.
מהכלל אל הפרט
-
הטענות כי הנוטריון שהחתים את הצדדים היה מטעם הנתבע בלבד נטענו בעלמא.
-
התובעת לא טרחה לזמן את הנוטריון להעיד והסתפקה באמירה סתמית כי עת חתמה על ההסכם הוסבר לה שכל מה שיצברו ביחד יהיה משותף וכי כך התנהלו לאורך השנים (סעיף 119 לתצהירה).
-
בעת חקירתה טענה בשלב ראשון שהנוטריון הסביר לה על מי היא חותמת: "ש. הנוטריון הסביר לך על מה את חותמת? ת. כן." (פרוטוקול עמ'35 שורות 7-8).
ואולם בהמשך חקירתה טענה שלא הוסבר לה דבר, כך בפרוטוקול עמ' 87 שורה 14 "באתי, חתמתי והלכתי, כמו טיפשה".
-
שינוי הגרסאות מעיד על חוסר אמינות ולא האמנתי לתובעת כי לא ידעה על מה היא חותמת, או שלא הוסבר לה תוכן ההסכם ומשמעותו.
-
יותר מכך, חזקה כי הנוטריון, המהווה "רשות" לעניין זה, הקריא לצדדים את ההסכם והם אישרו לו כי הבינו את משמעותו ותוצאותיו וכי חתמו עליו מרצון טוב וחופשי, כפי שמפורט במפורש במסמך האישור (נספח כ"ו לתצהיר התובעת).
-
גם הטענה כי ההסכם היה מוסתר מהתובעת לאורך שנות הנישואין נטענה סתם ומבלי שהוצגה, ולו פניה אחת מטעמה לקבל העתק מההסכם (עד לפרוץ המשבר), אם לא קיבלה אותו בעת החתימה.
-
כך גם אינני מקבלת את טענות התובעת כי סברה שהרישום של הנכסים על שם הנתבע נעשה כדי "להקל על הליכי המכירה והרכישה" (כטענתה בסעיף 125 לתצהירה).
-
התובעת היא אישה משכילה, בעלת תארים שצברה תוך כדי החיים המשותפים ולא ניתן לייחס לה חוסר הבנה בסיסי, לא ביחס להסכם עליו חתמה ואשר אושר על ידי נוטריון ולא ביחס למשמעות ההתנהלות הכלכלית בבית, עת סברה כי בעלה רכש נכסים ואלו לא נרשמו על שמה.
-
זאת ועוד, מההתכתבויות שצרפה התובעת עולה כי לאורך השנים חשה מקופחת, כעסה על בעלה שבגלל ההתנהלות שלו, הם ממשיכים לגור בשכירות, בעוד שלאחיו יש בית, כך למשל בהודעות מחודש מאי 2019 (כשנה לפני פתיחת ההליכים):
"התובעת: אבל יש בית.. למה שנמשיך לשלם שכירות...
הנתבע: יש חובות זה למכירה.
התובעת: אז אל תבלבל לי במוח על מעבר, העיקר כולם בבתים ואני אנדוד כמו מפגרת..."
(נספח כ"ז לתצהיר התובעת).
-
ר"ע, אחיו הבכור של הנתבע זומן לעדות ונחקר אף הוא. בחקירתו אישר כי התובעת אכן חשה מקופחת, בעיקר כשראתה כיצד הוא ובני ביתו חיים. כך למשל פירט: "בשביל שהוא (הנתבע – נ.ג) יהיה עצמאי ויקנה לה בית עם בריכה, שלי יש ולה אין, שאשתי הולכת לשתות קפה והיא עובדת, אז היא כנראה אוכלת את הלב.." (פרוטוקול עמ' 23 שורות 9-12).
-
ניתן להרגיש תסכול זה של התובעת, גם מההתכתבות שצירפה, בינה לבין הנתבע, כך למשל בהודעה ששלחה לו ביום 14.5.19 שצורפה לנספח כ"ט :
"אני אצמצם מהילדים שלי ובינתיים הבנות שלו ישחו בבריכה והוא יוציא סטפות מהכיס.."
"תמשיך להיות פראייר של אח שלך כל החיים, שאשתו תשחה בבריכה, שיסעו לסופשים ולטרקטורונים ואני אנדוד. שיחזיר לך מה שהוא חייב לך. כל היום הוא מתהדר שהוא עושה עסקים ואתה קורע את עצמך מבוקר עד לילה ורק הולכים אחורה ..."
ובהמשך: "עדיין יהיה אי שוויון, כמו כל החיים.. אתה יודע שקשה לי כל חוסר הצדק הזה, כל החיים..."
התכתבות זו מחזקת את טענות הנתבע כי התובעת חשה מקופחת לאורך שנות הנישואין ודומה כי ההיררכיה המשפחתית שנהוגה בין הנתבע לאחיו, הייתה ידועה לה והפריעה לה.
התובעת אף אישרה כי היא הייתה מודעת להתנהלות האמורה מתחילת החיים המשותפים, עד כדי כך שהיא קיבלה את דברי הנתבע שנאמרו לה, לגרסתה, לפיהם, מדובר במשפחה עם כבוד "מתוך כבוד גם לא קנינו בית כשהתחתנו, כי לאח שלו אין בית, הוא בעצמו אמר, זה משפחה פרסית, אנחנו לא עושים משהו לפני אישור של ההורים, מ' (הנתבע) , מבחינתו, ר' (האח הבכור) זה כמו ההורים שלו.." (פרוטוקול עמ' 53 שורות 27-29).
-
תחושות אלו של התובעת, שניתן בהחלט להבין אותן, עומדים בניגוד לטענתה כי הצדדים חיו בשיתוף וזנחו את הוראות ההסכם.
-
אמנם לאחר פרוץ הסכסוך, ניתן לראות מההתכתבות שצורפה, כי הנתבע ניסה לרצות את התובעת בהבטחות, אולי כדי להניא אותה מהרצון להתגרש, אולם ניסיונות אלו לא צלחו, שכן היא, כדבריה, לא התרצתה "אחרי זה הוא רצה לקנות איתי נכס ואני לא רציתי", פרוטוקול עמ' 51 שורות 1-2 ובהמשך בעמ' 52 שורה 2, הסבירה: "זו כבר לא ל' (התובעת) הפראיירית, שנותנת לכולם לדרוך עליה..".
-
ממכלול העדויות שהוצגו לפניי לא עולה כי הצדדים התנהלו בשיתוף ולא שבחרו להתעלם מהסכם הממון.
להיפך, התרשמתי כי התובעת שהייתה מודעת לכל אורך השנים כי עליה לדאוג לכך שיהיה נכס שרשום גם על שמה, ניסתה להגיע לכך לאורך השנים וכשהבינה שאין בכוונת הנתבע, שלתחושתה, המשיך להיות מנוהל על ידי אחיו, לרכוש נכס כזה, החליטה על גירושין.
-
לאור האמור, אני דוחה את הטענה כי ההסכם נזנח על ידי הצדדים והתרשמתי כאמור, בדיוק להיפך, כי הצדדים המשיכו לאורך השנים לפעול על פיו, למורת רוחה של הנתבעת.
סעיפים הנוגדים את תקנת הציבור
-
טענת התובעת בעניין זה נטענה אף היא בעלמא.
-
לא התרשמתי כי מדובר בהתנהלות חריגה בין בני זוג ולא ראיתי כי על בית המשפט להתערב בהחלטה משותפת של בני זוג, שאין ביניהם פערי השכלה, או שיש מי שמנצל את האחר, להכפיף את עצמם למשטר רכושי שונה מהמקובל בחוק יחסי ממון – כזה שנקבע על ידי המחוקק כברירת מחדל, כשאין הסכם ממון שקובע אחרת.
-
יותר מכך, במקרה זה, ניתן על ידי הצדדים הסבר להחלטה האמורה, שככל הנראה (וכך משתמע מהחקירות) הוכתבה על יד האח הבכור וכלל האחים קיבלו עליו את מרותם, כפי שמקובל בעיניהם, במשפחה מסורתית.
-
לאור האמור, אני דוחה את טענות התובעת כי הוראות ההסכם סותרות את תקנת הציבור.
סיכום – התביעה לביטול הסכם
-
משנדחו כלל טענות התובעת לביטול ההסכם, אני דוחה את תביעתה לביטול ההסכם.
-
העובדה שהתובעת הקדימה והגישה תביעה רכושית, מבלי להזכיר את הסכם הממון, מעידה על חוסר תום לב ויש לזקוף זאת לחובתה.
-
כאמור, התביעה לביטול ההסכם הוגשה רק לאחר שהנתבע הגיש בקשה לסילוק על הסף של התביעה הרכושית וטען כי אין לה כל עילה.
-
לפיכך, אני דוחה את התביעה לביטול הסכם ומחייבת את התובעת בהוצאות הנתבע בסך כולל של 20,000 ₪, בשים לב לתוצאות ההליך ולהתמשכותו .
סכום זה ישולם בתוספת ריבית שקלית ממועד פסק הדין.
הסכום ישולם בתוך 30 יום מהיום.
התביעה הרכושית
-
בכתב התביעה התעלמה התובעת מקיומו של הסכם הממון ואף הוסיפה והעלתה טענה כי יש להורות על חלוקה לא שוויונית של הזכויות והנכסים שצברו הצדדים במהלך החיים המשותפים.
-
טענות התובעת כי לא זכרה את קיומו של ההסכם לא נשמעו אמינות בעיניי, בפרט כשהתובעת אישרה בחקירתה שהיא זכרה את קיומו של ההסכם ורק ביקשה לקבל העתק ממנו (פרוטוקול עמ' 38 שורות 11-12).
-
במצב דברים זה, שקלתי לדחות את התביעה הרכושית, שהוגשה מבלי להזכיר את ההסכם ורק מטעם זה ואולם, משנשמעו לפניי הראיות ביחס לשתי התביעות, נדרשתי גם לתביעה הרכושית.
-
מעבר לכך שהתביעה כוללת גם רכוש שהוא מוחרג בהסכם הממון ושנקבע לגביו שלא יאוזן, הרי שבמסגרת התביעה עתרה התובעת גם לחלוקה לא שוויונית של הרכוש המשותף.
-
חרף הדרישה האמורה בכתב התביעה, דרישה שלא פורטה ולא נומקה, התובעת עצמה טענה בחקירתה כי היא כלל אינה מודעת לקיומה ומבחינתה יש לערוך חלוקה שוויונית – מחצה על מחצה, של הרכוש המשותף (פרוטוקול עמ' 31 שורות 15-21 ובהמשך עמ' 32 שורות 1-6).
-
ב"כ התובעת ניסתה להתנגד לשאלה, בטענה שזו שאלה משפטית, אולם ההתנגדות הועלתה לאחר שהתשובה כבר ניתנה.
-
מכל מקום, בסיכומיה טענו באי כוחה כי החלוקה הלא שוויונית צריכה להיעשות בשל פערי ההשתכרות בין הצדדים ומאחר והוכח לטענתם שהנתבע הוא שותף בעסקים של אחיו ואינו שכיר, כפי שהציג את עצמו.
-
טענות אלו שעלו בסיכומים לא הוכחו.
הנתבע רשום כשכיר אצל אחיו הבכור, אשר אף אישר זאת בחקירתו.
התובעת לא הוכיחה שההתנהלות העסקית בין השניים שונה מהמוצהר.
-
יותר מכך, ההתנהלות שהייתה בין האחים, הכעיסה את התובעת וגרמה לה לתחושות קיפוח. כך שניתן להסיק כי אף על פי שהיא קיוותה שבעלה, הנתבע, יהיה שותף של אחיו ויספק לה את רמת החיים שיש לאחיו ולבני ביתו, בפועל הנתבע נותר שכיר.
-
התובעת התרעמה על כך שהאח הבכור הוא שמנהל את העסקים והוא שמחליט מה להעניק, למי מאחיו ומתי, במקום שהאחים יהיו שותפים, כפי שקיוותה ואולם דווקא תגובתה בעניין זה, מחזקת את גרסת הנתבע, כי הוא שכיר של אחיו.
-
אוסיף כי על אף שאפשר היה לראות בהתנהלות זו בין האחים התנהלות חריגה, הרי שכל זמן שהיא מקובלת על האחים והם בחרו לפעול על פיה, אם מטעמי מסורת, אם מטעמי כבוד להורים או למוסד המשפחה ואם מכל טעם אחר, לא מצאתי להתערב בכך.
נראה כי העובדה שנחתם הסכם ממון בין התובעת לנתבע (וככל הנראה גם בין יתר האחים לבין בנות הזוג שלהם), גם היא תוצר של התנהלות עסקית זו בין האחים.
-
מקום בו לא הוכח כי הנתבע אינו שכיר, אני דוחה את הטענות בעניין פערי השתכרות ולפיכך, אני דוחה את הטענות לחלוקה לא שוויונית בין התובעת לנתבע.
-
עם דחיית התביעה לביטול הסכם הממון, הנכסים היחידים שהם נכסים משותפים הם חשבון הבנק המשותף של הצדדים והרכב.
לעניין החשבון המשותף
-
הנתבע אישר כי העביר מתוך החשבון המשותף סך של 13,000 ₪ לחשבונו הפרטי, אולם טען כי עשה כן לכיסוי יתרת חובה בבנק (סעיף 59ו' לסיכומיו).
-
היות והנתבע אישר כי העביר את הסכום האמור לחשבונו, לא ניתן לקבל את ההסבר שהסכום נדרש לכיסוי יתרת חובה משותפת (כשהוא עומד לכל אורך ההליך על הטענה שיש בין הצדדים הפרדה רכושית).
-
לפיכך, אני מורה על חלוקת יתרת הזכות שהייתה בחשבון המשותף, נכון ליום הקרע, בחלוקה שווה ואולם התובעת זכאית לתוספת של 6,500 ₪ לחלקה, בגין מחצית הסכום שהועבר כמפורט לעיל. ככל שיש מחלוקת בין הצדדים לעניין מועד הקרע, ייחשב מועד הקרע כמועד פתיחת תיק י"ס.
לעניין הרכב
-
אף שהרכב היה רשום על שם אחד מאחיו של הנתבע, אישר הנתבע את טענת התובעת כי לטובת רכישתו (מחברת הליסינג) העבירו הצדדים סך של 80,000 ₪ שהתובעת קיבלה כהלוואה ממקום עבודתה.
-
הנתבע ציין כי לאחר שהרכב נמכר, הוא החזיר לאחיו סך של 32,000 ₪ שקיבלו ממנו כהלוואה וביתרה הוא השתמש לסילוק החוב לחברת המימון.
-
החלטת הנתבע לפרוע את ההלוואה לאחיו מבלי לפרוע את ההלוואה למקום העבודה של התובעת אינה ראויה.
-
לפיכך, אני מורה לו להעביר לתובעת סך של 40,000 ₪, המהווים את מחצית ההלוואה שקיבלה ממקום עבודתה. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית שקלית, מיום 8.1.21 (מועד מכירת הרכב) ועד לתשלום בפועל.
נכסים נוספים
-
לפני סיום, אציין כי לא מצאתי במסגרת פסק הדין להתייחס לכל אחד מיתר הנכסים שציינה התובעת בכתב התביעה, היות ואין מחלוקת שאינם רשומים על שמה.
-
זאת ועוד, בכתב התביעה עתרה התובעת לקבל זכויות מתוך נכסים שהיו רשומים על שם מי מאחיו של הנתבע ו/או על שם אימו ו/או על שם חברה שהקים יחד עם אחיו – ברור כי ביחס לנכסים אלו התובעת אינה זכאית לסעד כלשהו, לא רק בשל הסכם הממון, אלא גם מאחר וביחס אליהם היא לא תבעה את בעלי הזכויות הרשומים.
סוף דבר,
-
בכפוף לשני הסייגים שפורטו לעיל, לעניין הרכב ולעניין החשבון, אני דוחה את התביעה הרכושית.
-
התובעת תישא בהוצאות הנתבע בגין הליך זה בסכום כולל של 20,000 ₪.
סכום זה ישולם בתוספת ריבית שקלית ממועד פסק הדין.
הסכום ישולם בתוך 30 יום מהיום.
-
אציין כי הסכום נקבע לאור תוצאות ההליך והתמשכותו ואבהיר כי לא נעלמה מעיניי דרישת הנתבע לחייב בהוצאות משפט בסכום גבוה בהרבה.
ואולם לאור העובדה שחלק מהסכומים נפסקו לחובת הנתבע ובשים לב לכך שההליך נמשך למעלה מארבע שנים, בין היתר לאור ניסיונות הגישור ולאור התקופה הקשה אליה נקלעה המדינה, בעקבות אירועי ה-7.10.23 ובפרט כשלמרבה הטרגדיה, האסון פקד גם באופן אישי את אחד מב"כ הצדדים, לא מצאתי לחייב בסכומים שנדרשו על ידי התובעת.
ניתן היום, ה' טבת תשפ"ה, 05 ינואר 2025, בהעדר הצדדים.
