פס"ד בתביעת אב לביטול מזונות ומנגד תביעת האם למזונות

עניינו של פסק הדין הוא הכרעה בשתי תביעות בנושא מזונות שהוגשו על ידי שני ההורים:

תלה"מ 63274-06-20 – תביעת האב לביטול המזונות של הבן שנקבעו בהסכם בין הצדדים ותביעה כי האם תחוייב לשלם לו מזונות בסך של 1,834 ₪ לחודש וכן כי ייקבע כי האב הוא הורה מרכז.

תלה"מ 16204-02-21 – תביעת האם למזונות ילדים מהאב ובה עתרה לחיובו של האב בתשלום חודשי בסך של 6,850 ₪ לחודש עבור שני הילדים עד הגיעם לגיל 21.

א. רקע עובדתי וההליכים המשפטיים 

הצדדים נישאו כדמו"י ביום 9.2.2010 התגרשו ביום 6.7.2020. והם הורים לשני קטינים:, יליד 2010, קטין בן 12.5 (להלן: "") ו, יליד 2014, קטין בן 9 (להלן: "").

בין הצדדים נחתם הסכם שלום בית לחילופין גירושין שקיבל תוקף של פס"ד ביום 17.3.2013 (תה"ס 55133-01-13 להלן: "ההסכם"). במועד אישור ההסכם היו הצדדים הורים לילד אחד בלבד.

במסגרת ההסכם קבעו הצדדים בסעיף 7.11 זמני שהות לפיהם הקטין ילון בבית האב פעמיים בשבוע ובכל סופ"ש שני מיום ו' ועד מוצ"ש ומחצית מהחגים והחופשות. בסעיף 8 להסכם קבעו הצדדים את מזונות הקטין במדרג לפיו עם סיום הצהרון לקטין ועד הגיוס לצה"ל סכום המזונות החודשי יעמוד ע"ס 3,000 ₪ ומהגיוס ועד לשחרור 1/3 סכום המזונות. בסעיף 9 להסכם קבעו הצדדים הסדרים רכושיים בהתאם לעיקרון של הפרדה רכושית.

מאז יום 30.4.2020 מתגוררים הצדדים בנפרד.

שני הצדדים הגישו בקשות ליישוב סכסוך האם הגישה בקשה בחודש 2/2019 (י"ס 27479-02-19) שלאחריה שבו הצדדים לשלום בית והאב הגיש בקשה בחודש 5/2020 (י"ס 2916-05-20) שלאחריה הגישו הצדדים תביעות הדדיות למזונות ולהסדרי שהות. כמו כן הגישו שני הצדדים בקשות לצווי הגנה.

בחודש 6/2020 הגיש האב תביעת מזונות ובחודש 2/2021 הגישה האם תביעת מזונות. להלן עיקרי טענות הצדדים והסעדים שהתבקשו:

תלה"מ 63274-06-20 – תביעת האב למזונות הקטינים – בכתב התביעה טען האב כי יש לדון מחדש בסוגיית מזונות הקטינים שכן מאז חתימת ההסכם השתנו הנסיבות שלהלן: לצדדים נולד ילד נוסף; בנם של הצדדים כבר אינו מקטני קטנים; התנהגות לא ראויה של האם כלפי הקטינים; ניתן בע"מ 919/15 שקבע כי על שני ההורים לשאת במזונות הקטינים; שכר האם עלה במידה ניכרת ושכר האב פחת במידה ניכרת.

בתביעתו עתר האב לסעדים הבאים: להורות כי אינו חב במזונות ע"פ ההסכם בשל שינוי נסיבות; האב יהיה הורה מרכז והאם תעביר לו עבור מזונות כל קטין סך של 1,834 ₪ (בסיכומיו עתר האב כי האם תשלם לידיו תשלומי מזונות ע"ס 2,010 ₪ עבור צורכי שני הקטינים); הצדדים יישאו בהוצאות חינוכיות ורפואיות חריגות של הקטינים ביחס של 33% האב ו-67% האם בהתאם ליחס הכנסותיהם; קצבת המל"ל תועבר לחשבונו של האב. האב לא ציין מועד לתחילת חיוב המזונות.

האם הגישה כתב הגנה ובו טענה כי יש לבצע את ההסכם בין הצדדים ולהחיל את הוראותיו גם על הבן שנולד לאחר חתימתו. לטענת האם לא אירע שינוי נסיבות המצדיק שינוי הוראות ההסכם, למעט הפחתה ניכרת בהכנסת האב שאין בה כדי להביא לשינוי הוראות ההסכם, שכן נעשתה ביוזמת האב בין אם לשם התחמקות מתשלום מזונות ובין אם משום שהוא אינו נדרש לעבוד לפרנסתו בשל עושרו.

תלה"מ 16204-02-21 – תביעת האם למזונות הקטינים – בכתב התביעה עתרה האם לחיוב האב במזונות הקטינים מעבר לקבוע בהסכם לאור רמת החיים אליה הורגלו הקטינים. בנוסף טענה האם כי היא נאלצת לשכור דירת מגורים דבר המהווה שינוי נסיבות קיצוני שבגינו יש לסטות מהקבוע בהסכם ולחייב את האב בתשלום דמי מדור.

האם עתרה לסעדים הבאים: חיוב האב בדמי מזונות ע"ס 6,850 ₪ לשני הקטינים עד גיל 21 ובהוצאות מדור הקטינים בגובה 50% מעלות המדור ואחזקתו ע"ס 3,520 ₪. האם עתרה לחיוב מזונות ממועד הגשת הבקשה ליישוב סכסוך.

האב הגיש כתב הגנה ובו טען כי אין לחייבו בתשלומי מזונות לאם שכן הכנסת האם ויכולותיה הכלכליות עולות במידה ניכרת על אלו של האב, הקטינים שוהים עימו יותר מעם האם וצורכי הקטינים הוערכו בהפרזה.

בחודש 7/2020 נקטה האם בהליכי הוצל"פ לגביית מזונות מהאב (תיק הוצל"פ מס' 526915-07-20).

ביום 13.8.20 הגיש האב בקשה למזונות זמניים במסגרת תביעתו. ביום 2.11.20 אישרתי את הסכמת הצדדים לעכב הליכי הוצל"פ כנגד האב למשך חודש. ביום 14.12.2020 קבעתי כי לצורך התחת מתווה טיפולי הקשור למשפחה והנמכת גובה הלהבות יעוכבו הליכי ההוצל"פ לעוד כחודשיים ימים.

ביום 16.2.21 הוריתי על המשך עיכוב הליכי ההוצל"פ כנגד תשלום ע"ס 15,000 ₪ שישלם האב לאם עבור מזונות הקטינים.

ביום 8.2.21 הגישה האם בקשה למזונות זמניים במסגרת תביעתה.

ביום 1.4.21 הוריתי לאב להעביר לידי האם סך של 2,500 עבור מזונות הקטין (בתלה"מ 16204-02-21).

ביום 27.6.21 הוריתי על המשך עיכוב הליכי ההוצל"פ כנגד האב בכפוף לתשלום לאם של 15,000 ₪ נוספים עבור מזונות הקטינים.

בסה"כ שילם האב עבור מזונות הקטינים מאז הגשת התביעות בחודש 6/20 סך של 32,500 ₪.

ביום 29.9.2021 אושר צו הדדי לגילוי מסמכים מחודש 4/2020 ועד לחודש 9/2021, בשל היות מועדים אלה רלוונטיים לקביעת המזונות. לא נעתרתי להרחבות שהתבקשו על ידי שני הצדדים ולשנים קודמות.

להשלמת התמונה יצויין כי ביום 4.7.2023 ניתן פסק דין במסגרת תלה"מ 63242-06-20. בנימוקי פסק הדין שם נקבע כי הקטינים ישהו עם האב בכל ימות השבוע למעט מוצ"ש עת ישהו בבית האם.

התקיימו 2 דיוני קד"מ ודיון הוכחות הוגשו סיכמים בכתב. בהתאם ניתן פסק הדין כעת.

ב. דיון והכרעה

בין הצדדים הסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק-דין. האב עותר לשינוי תנאי ההסכם בעניין המזונות בשל שינוי נסיבות בין היתר בשל שינוי מהותי בזמני השהות ושינוי במצבו הכלכלי לרעה והטבת מצבה הכלכלי של האם.

האם עותרת מצד אחד לאכיפת תנאי ההסכם בעניין המזונות לגבי שני הקטינים, ומהצד השני להעלאת סכום המזונות הקבוע בסעיף 8.3 להסכם, חיוב האב בהוצאות מדור ואחזקתו וכן הארכת משך תקופת החיוב שנקבעה בסעיף 8.4 להסכם עד לגיל 21 וזאת מאחר ולטענתה יש להתאים את הסכום להוצאות ולרמת החיים האמיתית של הקטינים.

בסעיף 115 לכתב התביעה טענה האם במפורש לשינוי נסיבות ממועד חתימת ההסכם שבגינו יש לסטות מהקבוע בהסכם ולחייב האב בדמי מדור בשל כך שהיא נדרשת לשכור דירת מגורים.

אשר על כן מכתבי הטענות ומשמיעת הצדדים עולה כי שני הצדדים סבורים שממועד חתימת ההסכם בשנת 2013 חל שינוי נסיבות שבגינו יש לבחון מחדש את הסכמות הצדדים בנוגע לחיוב המזונות. זו גם ההתרשמות מהראיות והעדויות בהליך זה.

אשר על כן אני קובעת כי חל שינוי נסיבות ממועד אישור ההסכם ועל כן יש לבחון את מזונות הקטינים מחדש במסגרת התביעות ההדדיות שהגישו ההורים. על כן אין מקום לקבוע את מזונות הבן בהתאם להסכם ויש להכריע בפסיקת המזונות בהתאם לנתונים של שני הצדדים ובהתאם לזמני השהות כפי שיפורט להלן.

יכולתה הכלכלית של האם

האם הינה סגנית מנהל מחלקה בבנק בתקן של קביעות (ראו: פרוטו' מיום 22.5.22, עמ' 48 ש' 1-4, 7). לטענת האם היא עובדת במשרה מלאה וממצה את פוטנציאל השתכרותה שנותר קבוע מאז החתימה על ההסכם ועומד ע"ס של כ-8,500 ₪ נטו (ראו: פרוטו' מיום 22.5.22, עמ' 48 ש' 19-20 וסע' 22 לסיכומי האם).

לטענת האב ע"פ שומת מס וטפסי 106 שצירפה האם, שכרה החודשי הממוצע של האם במועד חתימת ההסכם היה כ-9,450 ₪ ברוטו, בשנים 2018-19 עלה לכ-13,750 ₪ ברוטו ובשנת 2020 עלה לכ-15,000 ברוטו. לטענת האב לאם הכנסה נוספת כשותפה מעסק שבבעלות הוריה והכנסתה החודשית הפנויה עומדת ע"ס של 15,400 ₪ לחודש. האב לא צירף ראיות להוכחות טענותיו שהוכחשו ע"י האם.

על פי הרצאת הפרטים שצירפה האם לכתב הגנתה (תלושי המשכורת שצורפו לא היו קריאים) בתקופה שבין 8/2019-7/2020 שכרה החודשי הממוצע של האם עמד ע"ס של כ- 10,639 ₪ נטו. על פי תלושי שכר שצירפה האם לתצע"ר בתקופה שבין 10/2020-10/2021 ממוצע שכרה עמד על סך של כ-9,700 ₪.

האם שבה וטענה בהוכחות כי שכרה הממוצע הוא 8,000 ₪ בחודש. עם זאת הדבר לא גובה בראיות המעידות על הורדת שכר וייתכן כי נובע מבחירה על בחינת הנטו לבנק ולא הנטו בו יש להתחשב לצורך פסיקת המזונות.

לטענת האם, אין לה נכסים וחסכונות למעט כספי פנסיה שאינם נזילים וקופת קרן השתלמות ע"ס 56,525 ₪. לטענת האב, האם צברה במהלך שנות נישואיהם כספים נוספים בחשבונות הקטינים ובעסק המשפחתי בסך מאות אלפי שקלים (ס' 41 לכתב התביעה של האב) וכן זכויות סוציאליות בסך מאות אלפי שקלים כעולה מנספח 18 לתצע"ר האם. בענין זה ייאמר כך: מחדש הצגת הדברים על ידי האם מעט מתממת מאחר והיא צוברת מעבודתה כספים וזכויות. מאידך האב טען טענות שלא גובו במסמכים וראיות כלל.

לעניין הוצאותיה של האם לטענתה היא משלמת מדי חודש שכ"ד בסך 4,000 ₪. כמו כן לטענת האם יש לה החזר הלוואות בסך כ-8,000 ₪ בגין הלוואות ע"ס כ-300,000 ₪ שנטלה לאחר פרידת הצדדים לכיסוי הוצאות הקטינים ומעבר הדירה. האם לא צירפה קבלות המעידות על רכישות שביצעה בגובה ההלוואות וגם בחקירתה לא עלה בידה לפרט רכישות בסכום קרוב (ראו: פרוטו' מיום 22.5.22, עמ' 55 ש' 2-13). לטענת האם בנוסף יש לה חובות בגין הלוואות חוץ בנקאיות שנטלה אולם היא לא צירפה ראיות המעידות על כך ובחקירתה לא סיפקה הסבר מניח את הדעת לחסר הראייתי (ראו: פרוטו' מיום 22.5.22, עמ' 54 ש' 14-23). לטענת האב, מצבה הכלכלי של האם איתן והיא נטלה הלוואות לשם הטעיית ביהמ"ש בנוגע למצבה הכלכלי. בסופו של יום אין מחלוקת לגבי ההוצאה עבור שכ"ד. לגבי ההוצאות עבור ההלוואות – האם הוכיחה את עצם לקיחת ההלוואות אולם בחינת חקירתה לא שיכנעה כי היה צורך מהותי נדרש וחיוני בלקיחת ההלוואה. עם זאת לא שוכנעתי כנטען הלוך ושוב על ידי האב כי מטרת לקיחת ההלוואה הייתה לצורך יצירת מצג שווא. ההתרשמות הינה כי האם לקחה את ההלוואה כחלק מההתארגנות הראשונית לאחר הפרידה. עם זאת בשל יכולותיה הכלכלית והתנהלות כלכלית נבונה לא ניכר היה כי יש צורך מהותי נדרש לכך.

אשר על כן האם לא הוכיחה הוצאות קבועות גבוהות מעבר להוצאות מחיה, לא סיפקה הסבר מניח את הדעת באשר למהות ההלוואות ולא הוכיחה לאיזו מטרה שימשו אותה כספי ההלוואות. לא כן בהתייחס להוצאה ע"ס 4,000 ₪ בגין מדורה של האם שהינה הכרחית וקבועה ולכן יש להפחיתה מהכנסתה החודשית של האם.

אשר על כן ולאחר בחינת ראיות הצדדים אני קובעת כי שכרה הממוצע של האם הוא 9,700 ₪ נטו בממוצע לחודש. מסכום זה יש להפחית את שכ"ד של האם בסך של 4,000 ₪ ועל כן הכנסתה הפנויה היא בסך של 5,700 ₪ בחודש.

יכולתו הכלכלית של האב

בין הצדדים מחלוקת עזה בנוגע להכנסתו של האב.

לטענת האב הוא בעל תואר ד"ר ל***, עצמאי, עובד כמורה ב***וככותב ***ומחפש מקור פרנסה נוסף.

לטענת האב שכרו החודשי הממוצע בשנת 2019 היה כ-2,300 ₪ נטו, עלה בתחילת שנת 2020 לכ- 7,500 ₪ ובעקבות הקורונה קיבל דמי אבטלה ע"ס כ-5,369 ₪. להוכחת הכנסתו צירף האב דו"חות רווח והפסד לשנים 2019-2020 ואישור זכאות לדמי אבטלה. כמו כן בחודש 11/2021 הגיש האב תצע"ר משלים אליו צירף חוזה עבודה חדש שנחתם עם מכללת ***:

יצויין כי האב לא ציין מה גובה הכנסתו החודשית הממוצעת לפי הסכם זה.

לטענת האם, פוטנציאל השתכרותו של האב גבוה מאד ובין השנים 2013-2018 הסתכמו הכנסותיו בכ-2,158,219 ש"ח ברוטו (דהיינו ממוצע של כ- 359,703 ₪ ברוטו לשנה וכ-29,975 ₪ ברוטו לחודש). להוכחת הכנסות האב, צירפה האם אישורי מס הכנסה (נספח 8 לתצע"ר האם). לטענת האם האב בוחר שלא לממש את פוטנציאל השתכרותו ובשל עושרו הוא אינו נדרש לעבוד לפרנסתו.

לטענת האב הכנסתו פחתה במידה ניכרת בשנים האחרונות בשל משבר הקורונה וכניסת מתחרים לשוק וכן בשל כתבה שהוזכרה לעיל שפגעה בשמו הטוב - ולא ביוזמתו. לטענת האב כיום פוטנציאל השתכרותו הוא כ-7,000 ₪ נטו לחודש (סעיף 46 לכתב ההגנה של האב). בסיכומיו של האב הוא העמיד את הכנסתו בסך של 6,000 ש"ח לחודש.

לטענת האב הכנסתו החריגה בשנת 2017 ע"ס 922,748 ₪ התקבלה ממשיכת דיווידנד שנצבר במלואו בחברת ***שבבעלותו מלפני נישואי הצדדים ונועד לשמש ככספי פנסיה של האב. לטענת האב הוא סגר את חברת ***בשנת 2017 מכיוון שהפעילות העסקית שלה הובילה להפסדים (סעיף 11 לתצע"ר האב) אולם לא הסביר ממה נבעו הפסדי החברה ולא נשאל על כך בחקירתו.

להוכחת טענותיו צירף האב כנספח י' לתצע"ר תדפיסי 3 חשבונות בנק לתקופה 10/2020-9/2021. עיון בתדפיסי החשבון מעלה כי כל חשבונות האב מצויים בדר"כ ביתרת זכות שנעה בין אלפי שקלים לעשרות אלפי שקלים. הכספים בחשבונות האב מתקבלים מביטוח לאומי, ממענקי קורונה ומפיקדונות.

מחשבון הבנק שמספרו 17699/63 התבצעו מדי מספר חודשים משיכות מזומן מכספומט בסכומים שבין 2,000 ₪ ל-6,000 ₪. כמו כן מהחשבון שמספרו 56446/73 מועברים מדי חודש העברות אינטרנט שהאב לא הסביר את פשרן ע"ס עשרות אלפי שקלים, כך לדוגמא: בחודש 10/2020 הועברו 13,416 ₪, בחודש 3/2021 הועברו 17,925 ₪, בחודש 11/2021 הועברו 15,831 ₪ ועוד.

סכומי הכסף הנמשכים במזומן ומועברים בהעברת אינטרנט מחשבונות הבנק של האב ואשר האב לא הסביר פשרם כמו גם סך הוצאותיו החודשיות בכרטיסי אשראי - אינם מתיישבים עם גובה הכנסתו החודשית של האב הנטענת על ידו, אלא מעידים על הכנסות חודשיות גבוהות במידה ניכרת. יתרה מכך, ככל והאב יטעם כי מדובר בהעברות לפרלינסרים להם הוא נדרש זו הוצאה שניתן היה להוכיחה בנקל. אולם בין כך ובין כך – הסתייעות בפרילנסרים לביצוע עבודתו של האב מעידה גם על מצב כלכלי משופר וגם כי ההעברות גבוהות בלמעלה מפי 2 מהכנסתו המוצהרת של האב בהליך. והרי הדעת נותנת כי לא ייתכן כי האב ישתכר כ-6,000 ₪ בעוד הוא מעביר לפרילנסרים בין 13,000-18,000 ₪ לחודש. כמו כן הדברים מנוגדים לתצהירו המשלים שם טען כי התשלום לפרלנסרים עומד על סך של 3,000 ₪ בחודש.

לטענת האב יש לו חיסכון של כ-1.2 מיליון ₪ (האב שינה מעת לעת את גרסתו בנוגע לסכום החיסכון המדוייק) שמיועד לגיל פרישה. כמו כן לאב דירה בבעלותו ב*** בה הוא מתגורר עם הקטינים.

בכתב התביעה טען האב כי יש לו התחייבויות בסך 80,000 ₪ אך הוא לא צירף ראיות לכך ובהמשך זנח טענה זו.

בין טענת האם כי הכנסתו של האב הינה 20,000 ₪ לבין טענתו של האב כי הכנסתו הינה 6,000 ₪ לחודש אני סבורה כי במארג הראייתי שהוצג כי יש להעמיד את הכנסתו של האב אופן שמרני על סך של 15,000 ₪ וזאת לאחר בחינת כלל הנתונים, אלו שהאב פירט וגילה ואלו שלא, ולאור האמור לעיל. לכך יש להוסיף כי שוכנעתי כי האב איש ברוך כשרונות וכי לו ייבחר יש לו הכנסה ויכולת מעל הממוצע באופן משמעותי והוא יוכל לממשה באופן רב יותר מהמוצהר על ידו היום.

לאור כל האמור לעיל אני מעמידה את הכנסתו של האב ופוטנציאל הכנסתו החודשית של האב ע"ס של 15,000 ₪ נטו. האב לא טען להוצאות קבועות גבוהות לרבות הוצאות מדור ולכן סכום זה מהווה גם את הכנסתו החודשית הפנויה של האב.

לאור האמור לעיל יחס הכנסותיהם של הצדדים הינו 39% לאם ו-61% לאב. בהתחשב בהכנסה הפנויה היחס גבוה יותר ועומד על סך של 27% לאם – 73% לאב.

זמני שהות

נושא זמני השהות היה הנושא העיקרי שבמחלוקת בין הצדדים ועל כן גם ההכרעה בתיק נמשכה זמן רב יותר. אין זה המקום במסגרת הליך זה להידרש להליכים הארוכים שנוהלו בנושא זמני השהות של הקטינים. זה היה עיקר הקונפליקט בין הצדדים (ולא תשלומי המזונות).

במהלך ההליכים זמני השהות השתנו. ההליך הטיפולי לא צלח ובסופו של יום הייתה הסכמה של שני ההורים, כשלכל אחד מהם טענות קשות ביותר, כי יש לקבע את המצב הנוכחי. במצב הנוכחי הקטינים שוהים עם האב רובו המכריע של הזמן.

עם זאת יש לקחת בחשבון כי לא זו הייתה התמונה במהלך כל ההליכים וכי היו תקופות בהן חלוקת הזמנים הייתה שווה יותר והקטינים שהו יותר אצל האם.

כיום שוהים הקטינים במשך כל ימות השבוע עם האב למעט במוצ"ש עת שוהים עם האם. מדובר בזמני שהות שהתקיימו בפועל בין הצדדים וביום 4.7.23 נתתי להם תוקף של פסק דין במסגרת תלה"מ 63242-06-20.

צרכי הקטינים

כבר עתה אומר כי הן האם והן האב לא הוכיחו בראיות מספקות את צורכי הקטינים. עם זאת בהתחשב במכלול המחלוקות ביניהם, זה אינו עיקר המחלוקת.

תלה"מ 63274-06-20 תביעת האב - בסעיף 61 לכתב התביעה העמיד האב את צורכי הקטינים שהינם תלויי שהות ע"ס 2,345 ₪ ואת הצרכים שאינם תלויי שהות ע"ס 2,125 ₪. בסעיפים 37-38 לתצע"ר שינה האב את הסכומים והעמיד את הצרכים תלויי שהות ע"ס 2,694 ₪ ואת הצרכים שאינם תלויי שהות ע"ס 1,970 ₪.

לטענת האב בסעיף 60 לכתב התביעה צורכי הקטינים אינם שונים מצורכי ילדים אחרים בני גילם, סביבתם ומעמדם האקונומי.

המסמכים שצירף האב לכתב התביעה כנספחים ז' ו-ח' להוכחת הוצאות הקטינים ששולמו על ידו, מושחרים ובלתי קריאים ואין בידי להידרש להם.

לטענת האם הוצאות הקטינים הנטענות ע"י האב דמיוניות, לא ברור כיצד חושבו וללא כל אסמכתאות. האב לא נשאל בחקירתו לגבי צורכי הקטינים.

תלה"מ 16204-02-21 תביעת האם - בסעיף 111 לכתב התביעה העמידה האם את צורכי הקטין ***ע"ס 3,750 ₪ ואילו בסעיף 143 לתצע"ר העמידה אותם ע"ס 4,030 ₪. את צורכי הקטין ***העמידה האם בכתב התביעה ע"ס 3,100 ₪ ואילו בתצע"ר העמידה אותם ע"ס 3,560 ש"ח. בסעיף 43 לסיכומיה שבה האם והעמידה את הוצאות הקטינים בהתאם לכתב התביעה.

לטענת האם הסכומים הנתבעים על-ידה משקפים את רמת החיים אליה הורגלו הקטינים ואילו סכום המזונות שנקבע בהסכם הינו סכום בסיסי בלבד שמוסכם על האב. להוכחת הוצאותיה צירפה האם קבלות חלקיות בגין הלבשה, הנעלה ומזון, מחשב אישי, משחקים וכיוצ"ב (נספחי 14 לתצע"ר האם). הקבלות שצירפה האם אינן מסתכמות לסכומים להם טענה בתביעתה.

בסעיף 114 לכתב התביעה ו-45 לסיכומים העמידה האם את הוצאות המדור ואחזקתו ע"ס 7,040 ₪ ואילו בסעיף 146 לתצע"ר העמידה הוצאות אלו ע"ס 6,485 ₪. האם עתרה לחייב את האב בגובה 50% מהוצאות המדור ואחזקתו על אף שמדובר בשני קטינים בלבד, בשל פערי השתכרות בין הצדדים. להוכחת הוצאותיה צירפה האם הסכם שכירות וקבלות על תשלומי אחזקת מדור (נספחים 11 ו-12 לתצע"ר האם).

בחקירתה האם לא השיבה תשובות ברורות בנוגע לפערים המשמעותיים בין הוצאותיה בגין הקטינים לפני פרידת הצדדים ולאחריה והתרשמותי היא כי צורכי הקטינים כפי שנטענו על ידי האם מופרזים.

גם האב בחקירתו מחד טען כי כל ההוצאות עליו מאידך הייתה נטיה להמעיט בסכומי ההוצאות המשולמים זאת גם הייתה התרשמות מהשאלות שנשאלה האם בחקירתה.

שני הקטינים מעל גיל 6 ועל כן ובהתאם לבע"מ 919/15 יש להפריד בין הצרכים תלויי השהות לצרכים שאינם תלויים שהות. שני ההורים לא עשו את ההפרדה הנדרשת על פי הפסיקה והותירו את המלאכה לפתחו של בית המשפט בלבד.

צרכים תלויי שהות – לאחר בחינת טענות הצדדים גם בפערים ביניהם אני קובעת לאחר בחינת הראיות ושמיעת העדויות כי צרכיו של כל קטין עבור צרכים תלויי שהות הם בסך של 1,500 ₪ לחודש. בעבר כל אחד מההורים נשא באופן ישיר בהוצאות אלה והייתה חלוקת זמן משמעותית ביניהם. כיום זה אינו המצב והאב נושא במרבית המכריעה של הוצאה זו. עם זאת יש לקחת בחשבון כי יש פערי הכנסות משמעותיים ביותר בין הצדדים. אתייחס להלן לחלוקה הנדרשת ביחס לתקופות השונות.

צרכים לא תלויי שהות - לאחר בחינת הראיות ושמיעת העדויות, אני קובעת כי סך צרכיו של כל אחד מהקטינים עומד על סך של 400 ₪ לכל קטין.

מהאמור בפסק הדין למזונות ולאור ההחלטה מיום 16.1.23 בה זמני השהות היו כמעט בחלוקה שווה אבל נוטים מעט לטובת האב ועד לפסק הדין מיום 4.7.2023 בו זמני השהות הינם אצל האב ברובו ככולו של הזמן (למעט מוצ"ש בלבד אצל האם) – וכאשר לקחתי בחשבון כי האב שילם על חשבון המזונות 32,000 ₪ לצורך עיכוב ההליכים בהוצאה לפועל אני סבורה כי יש להורות כך: חישוב של הסכום ששולם בהתחשב ממועד הגשת התביעה על ידי האב ועד עתה מעלה כי מדובר בסכום של כ-800 ₪ לחודש עבור שני הקטינים, קרי כ-400 ₪ לחודש עבור כל קטין לצרכים תלויי שהות ולא תלויי שהות. מדובר בסכום המגלם נכונה בוודאי עד למתן פסק הדין לזמני השהות את זמני השהות בין ההורים וכן את הפער בהכנסותיהם.

ככל שהסכום הנ"ל לא הועבר לידי האם אלא נמצא בהוצאה לפועל הוא יועבר לידי האם. ככל שהועבר אני מורה ברורות כי אין מקום להשבתו.

בכל הנוגע לחיוב השוטף החל מחודש 7/2023 – אין מקום לחיובו של האב במזונות הקטינים ותשלום לידיו כנדרש על ידי האם ובפרט לא בסכומים שנתבעו שאינם תואמים את מה שהוכח, לא את זמני השהות ולא את ההוצאות שיש לאם בפועל. הם גם אינם מגלמים את הנדרש לחלוקה בין ההורים בהתאם לבע"מ 919/15. מאידך אין מקום גם לחייב את האם בסכומים שהאב עתר להם. העתירה אינה מגלמת את פערי ההכנסות בין ההורים.

על כן בכל הנוגע לצרכים תלויי שהות ולא תלויי שהות ולאור זמני השהות הנוכחיים יש מקום לחיובה של האם לשאת בתשלום לאב – שהוא שנושא בפועל ברובן ככולן של הוצאות הקטינים בהתאם לפערי ההכנסה ביניהם. לקחתי בחשבון את פערי ההכנסות בין ההורים (וההבדל בין הפער הכללי לפער הרב יותר בחישוב של ההכנסה הפנויה) ובהתאם לכך אני קובעת כי האם תשא בתשלום למזונות לאב בסך של 570 ₪ לחודש עבור כל אחד מהקטינים (האב תבע 2,010 ₪ לשני הקטינים) – קרי סה"כ 1,140 ₪ לחודש. סכום זה כולל את הצרכים תלויי השהות והלא תלויי שהות של שניהם.

בכל הנוגע לחלוקת ההוצאות הנוספות בין ההורים – בהתחשב במכלול נתוני ההכנסות, פערי ההכנסות, זמני השהות, תשלום המזונות לשני הקטינים – אני קובעת כי חלוקת ההוצאות הנוספות תהיה בחלקים שווים. סברתי גם לאור הסכסוך בין הצדדים כי פסיקה בשיעורים לא שווים על פי פערי ההכנסות עלולה לעודד המשך התדיינות ותמריץ להתדיינות בכל שינוי של מי מהצדדים בהשתכרותו. לאור פערי ההכנסה שבהם לא התחשבתי בחלוקת ההוצאות הנוספות, קצבת הילדים מהמל"ל תעבור לידי האב בנוסף לתשלום המזונות וזאת החל מחודש 7/2023.

שני ההורים יישאו בחלקים שווים בהוצאות הרפואיות החריגות של הקטינים שאינן מכוסות על ידי ביטוח בריאות ממלכתי בו מבוטחים הקטינים. בהוצאות אלה נכללות גם ההוצאות הבאות: איבחונים וטיפולים רגשיים, טיפולי שיניים, אורתודנט, משקפיים

שני ההורים ישאו בחלקים שווים בהוצאות החינוכיות הבאות של הקטינים: תשלומים לבי"ס (לרבות ועד, תשלומי הורים), ציוד למסגרת החינוכית, ספרי לימוד וציוד לימודי, תלבושת אחידה. מתשלומי תחילת שנה יופחת מענק המל"ל לתחילת שנה"ל ככל שיתקבל. תנועת נוער, חוג אחד לכל קטין, קייטנה בחופשת הפסח ו-2 מחזורי קייטנה בחופש הגדול.

האמור לגבי ההוצאות הנוספות יחול החל ממועד הגשת התביעה של האב, מחודש 6/2020. ככל שתהיינה מחלוקות לגבי עניין זה הן תתבררנה בהוצאה לפועל.

לאור האמור, ניתנות בזה ההוראות הבאות באשר לדמי המזונות:

• מחודש 6/2020 ועד לחודש 6/2023 (כולל) שולם על ידי האב סך של 32,000 ₪ ששולם במסגרת ההליכים עבור עיכוב ההליכים בהוצאה לפועל. ככל שסכום זה עדיין בהוצאה לפועל הוא יועבר לאם. ככל ועבר לאם – הוא לא יוחזר לידי האב ויהווה תשלום עבור מזונות הקטינים ממועד הגשת התביעה ועד לחודש 6/2023 (כולל) (כמפורט לעיל).

   

   

   

• החל מחודש 7/2023 האם תישא עבור מזונות כל קטין סך של 570 ₪ (להלן יחד: "המזונות"), סה"כ 1,140 ₪ לחודש. תשלומי המזונות ישולמו ישירות לאב בכל 10 לחודש ומראש ועד הגיע של כל קטין לגיל י"ח שנה ו/או מועד שיסיים הלימודים בתיכון, לפי המאוחר מבין השניים. מהגיעו של כל קטין לגיל י"ח שנה ו/או מועד שיסיים הלימודים בתיכון, לפי המאוחר מבין השניים. ועד לתום תקופת השירות הצבאי הסדיר ו/או השירות הלאומי, יעמדו דמי המזונות על 1/3 משיעורם הקודם.

   

• דמי המזונות יהיו צמודים למדד המחירים לצרכן ויעודכנו אחת ל-3 חודשים, ללא הפרשים רטרואקטיביים בין תקופה אחת לרעותה. מדד הבסיס לחישוב יהיה מדד החודש הידוע במועד בו נפסקים דמי מזונות אלה, והתחשיב ייעשה לעומת המדד היודע בעת עריכת תחשיב ההצמדה. 

   

• שני ההורים יישאו בחלקים שווים בהוצאות הרפואיות החריגות של הקטינים שאינן מכוסות על ידי ביטוח בריאות ממלכתי בו מבוטחים הקטינים. בהוצאות אלה נכללות גם ההוצאות הבאות: איבחונים וטיפולים רגשיים, טיפולי שיניים, אורתודנט, משקפיים

   

• שני ההורים ישאו בחלקים שווים בהוצאות החינוכיות הבאות של הקטינים: תשלומים לבי"ס (לרבות ועד, תשלומי הורים), ציוד למסגרת החינוכית, ספרי לימוד וציוד לימודי, תלבושת אחידה. מתשלומי תחילת שנה יופחת מענק המל"ל לתחילת שנה"ל ככל שיתקבל. תנועת נוער, חוג אחד לכל קטין, קייטנה בחופשת הפסח ו-2 מחזורי קייטנה בחופש הגדול.

   

• האמור לגבי ההוצאות הנוספות (רפואה וחינוך) יחול החל ממועד הגשת התביעה של האב, מחודש 6/2020. ככל שתהיינה מחלוקות לגבי עניין זה הן תתבררנה בהוצאה לפועל.

   

• סכום שלא שולם במועדו יישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק בין היום שנועד לתשלום לבין הפירעון המלא בפועל.

   

• קצבת הילדים מאת המל"ל תשולם לידי האב, בנוסף לדמי המזונות החל מחודש 7/2023.

   

הוצאות ההליך – לאור התוצאה אליה, היקפם של ההליכים והצורך שלא להסלים את היחסים בין הצדדים והיותם יחסים נמשכים, סברתי כי אין מקום ליתן צו להוצאות, וכ"א יישא בהוצאותיו (ראו: ע"א 7627/20 אייזלר החברה לניהול בע"מ ואח' נ' תפן מדיקל בע"מ (24.2.2022) סעיף 7 לפסק דינו של כב' השופט עמית).

המזכירות תסגור את תלה"מ 63274-06-20 ואת תלה"מ 16204-02-21.

ניתן היום, י' אב תשפ"ג, 28 יולי 2023, בהעדר הצדדים.

פסק הדין הותר לפרסום ללא פרטים מזהים בהחלטה מיום 4.9.23.