פס"ד בתביעת אימהות להורות למשרד הפנים על רישום ההורות בכל מסמך רשמי במרשם האוכלוסין

מבוא:

בפני תביעת אימהות אשר הוגשה על ידי הגב' XXX (להלן: "התובעת 1") והגב' XXX (להלן: "התובעת 2") ושתיהן ביחד ייקראו: "התובעות", כנגד מדינת ישראל- רשות האוכלוסין וההגירה (להלן: "הנתבעת").

סקירת ההליך וטענות הצדדים בתמצית:

1. ביום 25.6.19 הוגשה התובענה דנן. במסגרת התביעה, עתרו התובעות לקבוע כי התובעת 1 הינה אמן של הקטינות XXX וXXX (להלן: "הקטינות") אשר נולדו מהביציות שלה, כאשר התובעת 2 נשאה את ההיריון וילדה את הקטינות, ולהורות למשרד הפנים על רישום ההורות בכל מסמך רשמי במרשם האוכלוסין.

    

2. ביום 26.11.19 הוגשה תגובת הנתבעת, לפיה היא מתנגדת למבוקש בתובענה. לטענת הנתבעת, לא ניתן להיעתר למבוקש היות והתובעת 2 היא הרשומה כאם הקטינות שכן היא ילדה אותן. על פי הדין הישראלי, האם היולדת, היא אמו של היילוד ולא ניתן להכיר באם הגנטית "תורמת הביצית", כאם נוספת. יש בתובענה משום ניסיון ליצור מסלול הורות חדש, שאיננו מוכר בדין הישראלי. אישור הבקשה עלול להוביל להכרה בהורות משולשת, שאיננה מוכרת בדין הישראלי.

    

3. ביום 12.3.20 התקיים דיון, בסיומו נקבע כי נוכח הסכמת הצדדים, ניתנה לנתבעת אורכה בת 20 יום לצורך הגשת עמדה למתווה שהוצע על ידי ב"כ התובעות לצורך סיום ההליך- קרי מתן צו לעניין אימהותה של התובעת 1 על הקטינות, כאשר תחולת הצו תהיה מיום לידתן של הקטינות. עוד הוסכם כי ככל שהמתווה לא יתקבל על ידי הנתבעת, יינתן פסק דין.

    

4. ביום 13.7.20 הודיעה הנתבעת כי אין ביכולתה להסכים למתווה שהוצע על ידי ב"כ התובעות. בהחלטתי שניתנה בו ביום נקצבו מועדים להגשת סיכומים בכתב. ביום 7.9.20 הוגשו סיכומי התובעות (להלן: "סיכומי התובעות"). ביום 11.1.21 הוגשו סיכומי הנתבעת (להלן: "סיכומי הנתבעת"). ביום 10.3.21 הוגשו סיכומי תשובה מטעם התובעות (להלן: "סיכומי התשובה"). טענות הצדדים הנוספות ישולבו במסגרת הדיון להלן.

    

5. משהוגשו סיכומי הצדדים, ניתן כעת פסק הדין.

    

   דיון והכרעה:

    

6. ייאמר כבר עתה כי מצאתי לקבל את התביעה ולהצהיר כי התובעת 1 הינה אמן של הקטינות. ואבאר טעמיי.

    

7. התובעות הן בנות זוג, אשר נישאו ביום XXX בנישואין אזרחיים בXXX, ונרשמו במשרד הפנים כנשואות (ראו: נספח "א" לכתב התביעה: תעודות הזהות של התובעות, ותעודת הנישואין מאומתת על ידי אימות תעודה ציבורית מטעם נציג קונסולרי בXXX מיום XXX). במסגרת הנישואין, נולדו הקטינות XXX ילידת XXX, וXXX ילידת XXX.

    

8. שתי הקטינות נולדו לאחר קבלת תרומת זרע אנונימית, להפריית ביצית של התובעת 1, והביצית המופרית הוחדרה לרחמה של התובעת 2, אשר נשאה את ההיריון, וילדה את הקטינות. לעניין העובדה כי מדובר בתרומת זרע אנונימית, ראו אישור מיום 1.3.21 מבית החולים XXX, מנהל יחידת IVF, פרופ' משנה XXX (נספח "1" לסיכומי התשובה).

    

   בנסיבות אלו, שוכנעתי כי אכן מדובר בתרומת זרע אנונימית בהתבסס על האסמכתאות שהוצגו בפניי כאמור.

    

9. התובעת 2 עברה טיפולי הפריה חוץ גופית בבית החולים XXX, כאשר ביום 31.1.13 וביום 18.10.16 עברה התובעת 1 שאיבת ביציות מהן נוצרו עוברים אשר הוחזרו לתובעת 2, כפי שניתן לראות מסיכום טיפולים מיום 17.6.19 מבית החולים XXX (נספח "ב" לכתב התביעה).

    

10. האמור בסיכום הטיפולים מיום 17.6.19 תואם את הנתונים המפורטים בתעודות הלידה של הקטינות (נספח "ג" לכתב התביעה) ואת הפרטים הרשומים בתעודת הזהות של התובעת 2 (נספח "א" לכתב התביעה, כאמור לעיל).

     

11. התובעות קיבלו היתר לתרומת ביציות בין בנות זוג. ראו: סעיף 3 לתגובת הנתבעת מיום 26.11.19. ראו גם: נספח "1" שצורף לתגובה: מכתב מיום 25.11.10 מטעם יועמ"ש משרד הבריאות דאז, עו"ד XXX.

     

12. מכאן אני קובעת כי די במסמכים שצורפו לתיק כדי לקבוע שהקטינות נושאות את המטען הגנטי של התובעת 1, קרי אין חולק כי התובעת 1 הינה האם הגנטית של הקטינות (בעלת הביציות).

     

13. בנסיבות אלו, אינני מוצאת כל הצדקה למנוע מהתובעת 1 להיחשב כאמן של הקטינות בהיותה האם הגנטית (בעלת הביצית), שהרי הלכה למעשה מדובר על הורות המבוססת על זיקה גנטית 'טבעית'.

     

14. להשקפתי, שיקולי טובת הילד תומכים אף הם בעמדה זו. טובתן של הקטינות, XXX וXXX, כי אמן הגנטית תוכר כאמן לכל דבר ועניין, בין לזכויות ובין לחובות. ההכרה בתובעת 1 כאמן ורישומה ככזו תקנה לקטינות וודאות וביטחון בחייהן.

     

15. לדידי, באם תתקבל תוצאה משפטית שונה, יהא בכך כדי לפגוע פגיעה בלתי מידתית בזכותה החוקתית של התובעת 1 להורות. כידוע, "היקפה של הזכות להפוך להורה – הנגזרת מן הזכות לחיי משפחה ומזכותו של כל אדם לכבוד...נתונה לכל אדם ללא תלות בזהותו המגדרית, בנטייתו המינית או בשאלה האם הוא חי ביחידות או בזוגיות ועם מי..." (ראו: בג"ץ 781/15 ארד-פנקס נ' הוועדה לאישור הסכמים [פורסם בנבו] (27.2.20) בפסקה 15 לפסק דינה של כב' הנשיאה אסתר חיות).

     

16. אכן, הדין הקיים בישראל שולל אפשרות של מעמד של האם לתורמת ביצית אשר לא נשאה את העובר ברחמה ולא ילדה אותו. ואולם, בענייננו אינני מוצאת כי יש להתייחס לתובעת 1 כ"תורמת ביצית", כי אם אמן בפועל של הקטינות למן לידתן. בנסיבות מיוחדות אלו, אני סבורה כי בשלה העת להכיר באימהות האם הגנטית.

     

17. לאור כל האמור והמפורט לעיל, דומני כי בנסיבות המיוחדות של ענייננו, יש מקום להכיר בהורות של התובעת 1 ולהורות כי היא זכאית למתן פסק דין הצהרתי, במסגרתו יוצהר כי היא אם הקטינות.

     

    התייחסות לטענות הנתבעת:

     

18. אין בידי לקבל את טענת הנתבעת לפיה לא ניתן להכיר מכוחו של חוק תרומת ביציות, התש"ע-2010 (להלן: "חוק תרומת ביציות") באימהותה של בעלת הביצית (סעיפים 10-15 לסיכומי הנתבעת).

     

19. ראשית, מן הפן הפרוצדורלי- בענייננו אין תחולה להוראות חוק תרומת ביציות לנוכח העובדה כי אישור היועצת המשפטית של משרד הבריאות ניתן טרם כניסתו של החוק לתוקף (האישור מיום 25.11.10 ואילו מועד תחילתו של החוק ביום 13.12.2010).

     

20. גם מן הפן המהותי דינה של טענה זו להידחות. מסכימה אני, לעניין זה, עם עמדתה של כב' השופטת נאווה גדיש כפי שהובעה בפסק דינה בתמ"ש (פ"ת) 58526-01-20 ע' נ' היועץ המשפטי לממשלה [פורסם בנבו] (14.10.20) להלן: "תמ"ש 58526-01-20 פלונית" בפסקאות 33-35 לפסק הדין:

    "33. אינני סבורה שיש לראות בע' "תורמת" כמשמעות מונח זה בחוק, שכן היא איננה "אישה המוכנה לתרום ביציות מגופה לצורך השתלתן", אלא לכל היותר אישה שמוכנה שביציות גופה יושתלו ברחם של בת הזוג שלה והוא הדין לגבי ה', שלא יכולה להיחשב "נתרמת" בהתאם להגדרה שנקבעה בחוק, שכן כלל לא הגישה בקשה לתרומת ביצית, לפי סעיף 11 לחוק.

    34.זאת ועוד, סעיף 42(ג) לחוק תרומת ביציות מגדיר את הניתוק שבין האם התורמת לבין היילוד, "הזכויות והחובות הקיימות בין הורים ושאר קרוביהם ובין ילדי ההורים, לא יהיו קיימות בין התורמת ושאר קרוביה ובין היילוד...". במקרה שלפנינו לא היה כל ניתוק ולא הייתה כל כוונה לנתק את הקשר בין הקטינה א' לבין התובעת 1.

    התובעות ביצעו הליך רפואי, בהתבסס על הקשר ביניהן ומתוך הסכמה להפוך להיות אימהות, במסגרתו האחת מסרה את ביצית, לשם הפרייתה מתרומת זרע אנונימית והשתלתה ברחם בת זוגה, כדי ששתיהן תהיינה האימהות של הקטינה שנולדה.

    הפעולה האמורה קיבלה ביטוי מפורש בהסכם שערכו השתיים ובעקבותיה נולדה א'.

    וראו לעניין זה, פסק הדין בעניין עמ"ש (מרכז) 54176-03-18 (לא פורסם), שצורף על ידי ב"כ התובעות, במסגרתו מבהיר כב' השופט ויצמן מדוע אין להחיל על הליך מסוג זה את חוק תרומת ביציות.

    35.במקרה שלפנינו, לא רק שלא הייתה כל כוונה לנתק את הקשר שבין ע' (בעלת הביצית) לבין א' (התינוקת שנולדה), אלא שהתובעות הגיעו למערך הסכמות מיוחד, בהסכם מפורש, שקבל תוקף שיפוטי, ועל פיו הסכימו להביא לעולם ילדים ולגדלם במשותף.

    באותו הסכם הובהר המצב המיוחד והמסוים בו בחרו התובעות לממש את הורותן – באמצעות ביצית של ע' שהופרתה בזרע שהתקבל מתרומת זרע אנונימית, ואשר הוחדרה לרחמה של ה'.

    כך עשו וכך נולדה א'.

    קביעה שההורות הטבעית של ע' התנתקה, נראית לטעמי מאולצת ולא מתאימה לנסיבות המקרה. ברור כי לא הייתה לתובעות כל כוונה לנתק את הקשר הטבעי שקיים בין ע' לבין א', וכי קשר זה לא התנתק, לא באופן אוטומטי ולא בכל דרך אחרת".

     

    כך בענייננו.

    אין לראות בתובעת 1 "תורמת" כמשמעות מונח זה בחוק תרומת ביציות. ראיה כגון דא אינה מותאמת למציאות העובדתית בענייננו, לפיה קיים קשר רגשי עמוק בין בנות הזוג בינן לבין עצמן ובינן לבין הקטינות. כמו כן, לטעמי, ראיה כגון דא נוגדת את השכל הישר וההיגיון הבריא.

    זאת ועוד, במקרה שלפנינו לא הייתה כל כוונה לנתק את הקשר בין הקטינות לתובעת 1. גם כאן, התובעות ביצעו הליך רפואי, בהתבסס על הקשר ביניהן, במסגרתו האחת מסרה את הביציות, לשם הפרייתה מתרומת זרע אנונימית והשתלתן ברחם בת זוגה, כדי ששתיהן תהיינה האימהות של הקטינות שנולדו.

    לפיכך, הטענה נדחית.

     

21. אין בידי גם לקבל את טענת הנתבעת לפיה גם חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד) תשנ"ו-1996 (להלן: "חוק הפונדקאות") מבטא את העיקרון לפיו היולדת היא אמו הבלעדית של היילוד כל עוד לא כוננה הורות אחרת או נוספת (סעיף 17 לסיכומי הנתבעת). גם כאן, מסכימה אני עם עמדתה של כב' השופטת נאווה גדיש כפי שהובעה בתמ"ש 58526-01-20 פלונית בפסקאות 37-38:

    "37. כך גם לא ניתן להחיל על התובעות את הוראות חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד), תשנ"ו – 1996, הידוע כ"חוק הפונדקאות", אשר גם הוא מתייחס לאותם מקרים בהם נעזרים הורים מיועדים באם נושאת, ש"תורמת" את רחמה לצורך הבאת ילד לעולם ובמקרה כזה, מתנתק הקשר בין הילוד לבין האישה שילדה אותו (האם הנושאת).

    גם מקרה זה איננו מתאים למקרה שלפנינו.

    38.לא ניתן לקבוע בענייננו כי ה' היא "אם נושאת" כמשמעות המונח בחוק זה, שכן לא מדובר באישה שנושאת הריון עבור אחרים. זאת ועוד, גם במסגרת חוק זה יש הוראות מפורשות לעניין הניתוק שבין האם הנושאת לבין הילוד ומתן זכות בלעדית להורים המיועדים ולא זה המקרה שלפנינו.

    ה' לא בקשה לנתק את הקשר שבינה לבין הקטינה א' ואף לא נטען שכך אירע".

     

    הוא הדין בענייננו. אין מקום להחיל את חוק הפונדקאות על ענייננו.

    לא ניתן לקבוע בענייננו כי התובעת 2 היא "אם נושאת" כמשמעות המונח בחוק זה, שכן לא מדובר באישה שנושאת הריון עבור אחרים. זאת ועוד, גם במסגרת חוק זה יש הוראות מפורשות לעניין הניתוק שבין האם הנושאת לבין היילוד ומתן זכות בלעדית להורים המיועדים ולא זה המקרה שלפנינו. התובעת 1 לא ביקשה לנתק את הקשר בינה לבין הקטינות כלל ועיקר והוא מעולם לא התנתק, כאמור.

     

22. לעניין תמ"ש (ת"א) 60320-07 ת.צ נ' היועמ"ש לממשלה - פרקליטות מחוז תל אביב [פורסם בנבו] (4.3.12) אליו הפנתה הנתבעת בסיכומיה (סעיף 16), הרי שמדובר בפסק דין שניתן על ידי בית המשפט לענייני משפחה ביום 4.3.12, קרי לא רק שהוא אינו מהווה הלכה מחייבת ו/או מנחה כי אם הוא ניתן לפני כעשור, תקופה במהלכה חלו שינויים רבים במבנה המשפחה ובחקיקה המסדירה אותו. אכן, כנטען על ידי התובעת, מאז ועד היום ניתנו פסקי דין המכירים בהורותה של אם על בסיס מטען גנטי (ראו למשל: פסק הדין החלקי בתמ"ש 55133-03-17 מיום 2.10.17 (נספח "1" לסיכומי התובעות) ותמ"ש 58526-01-20 פלונית). לדידי, כיום, בשלה העת להכיר באימהות האם הגנטית בנסיבות המאפשרות זאת, כבענייננו.

     

23. אינני מוצאת מקום להידרש לפסק הדין בעמ"ש 54176-03-19 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלונית [לא פורסם] (3.7.19) אליו הפנתה הנתבעת (סעיפים 18-31 לסיכומי הנתבעת) שכן אינני סבורה כי הוא עוסק בסוגיה בה עסקינן, מאחר ובמקרה שם הוגש ערעור על הקביעה בדבר מועד תקפותו של פסק הדין, כאשר הערעור נדחה.

     

24. אין בידי לקבל את טענת הנתבעת לפיה אין מקום להכרה במסלול חדש של הורות (סעיפים 32-36 לסיכומי הנתבעת). שותפה אני לגישתה של כב' השופטת נאווה גדיש כפי שהובאה בתמ"ש 58526-01-20 פלונית בפסקה 45 לפסק הדין: "הדין הישראלי מכיר ביצירת הורות על בסיס ארבעה אדנים, שאחד מהם הוא זיקה גנטית. כאשר ע' הינה בעלת המטען הגנטי שממנו נוצרה א', די לי בכך כדי לקבוע שקיימת הורות על בסיס האדן הראשון, הטבעי והבסיסי ביותר ואינני סבורה שמדובר במסלול הורות חדש".

    על כן, אני דוחה טענה זו.

     

25. אני דוחה את טענת הנתבעת לעניין הכרה בשלושה הורים (סעיפים 37-45 לסיכומי הנתבעת). מסכימה אני עם טענת התובעת לעניין זה. אכן, בנסיבות דנא, לא תיתכן הכרה בשלושה הורים שהרי הוכח כי מדובר בתום זרע אנונימי (ראו קביעתי לעיל).

     

26. יפים לענייננו בהקשר זה דבריה של כב' השופטת נאווה גדיש בתמ"ש 58526-01-20 פלונית בפסקה 48 לפסק דינה:

    "48. אשר לטענת הנתבע באשר להשלכות הרוחביות שעלולות להתעורר, בעקבות מקרה זה, עד כי עלולים להיווצר, במקרים אחרים, מצבים של הורות משולשת, שאיננה מוכרת בדין הישראלי:

    ב"כ הנתבע הציגה מצב בו אישה אחת תהרה לביצית מופרית של בת זוגה, שהופרתה בתרומת זרע מזוהה (שלא כמו בענייננו) ואז עלול להתעורר קושי אם "תורם הזרע" יבקש לקבל צו הצהרתי כי הוא אבי הילוד, מכוח זיקה גנטית.

    הטענה ברורה, אלא, שאינני סבורה כי די בכך שעלול להתעורר במקרים אחרים קושי, כדי למנוע מה' וע' להיחשב שתיהן, כאימהות של הקטינה א', ה' בהיותה האם היולדת וע' בהיותה האם הגנטית (בעלת הביצית).

    אם וכאשר יגיע למפתנו של בית המשפט מקרה כאמור, יהיה עליו למצוא את הפתרון הראוי לאותו מקרה, ככל שעד לאותו מועד, לא יימצא הסדר חקיקתי.

    כך נעשה במקרים אחרים (וראו לדוגמה את פסק הדין בעניין עמ"ש (ת"א) 23848-05-19 פלוני נ' פלונית ואח' (פורסם במאגרים))".

    מסכימה אני עם הדברים, וכוחם יפה גם במקרה דנא.

     

27. ייאמר כי גם אני סבורה, כשם שב"כ התובעות סברה (ראו: סעיף 9 לסיכומי התשובה) כי אין לבצע גזירה שווה בין המקרה דנן לבין המקרה בעמ"ש 42806-05-19 מדינת ישראל נ' פלונית [פורסם בנבו] (2.4.20) שם דובר על סיטואציה שהתרחשה בין תורמת הביציות, היולדת ותורם הזרע שלא היה אנונימי, ואילו בענייננו, מדובר על תורם זרע אנונימי. אי לכך, לדידי, אין כל מקום להשוות בין שני המקרים, ואין כל רלבנטיות לעמ"ש פלונית לעיל, אליו הפנתה הנתבעת (בסעיף 39 לסיכומיה).

     

28. אין בידי לקבל את טענת הנתבעת לעניין הורות כפויה (סעיפים 46-51 לסיכומי הנתבעת). גם אני סבורה, כפי טענת התובעות (סעיף 54 לסיכומי התשובה) כי אין בסיס במקרה דנן לקושי שהעלתה הנתבעת בסיכומיה בעניין זה. להשקפתי, היעתרות לסעד המבוקש לא תוביל להכרה אוטומטית באימהות חדשה ומחייבת, ויהא צורך בפנייה לבית המשפט לצורך מתן הסעד ההצהרתי וכל מקרה ייבחן לגופו.

     

29. לפיכך, אני קובעת כי התובעת 1 זכאית למתן פסק דין הצהרתי, במסגרתו יוצהר כי היא אם הקטינות, וכך אני מורה.

     

30. לעניין תוקפו של פסק הדין, אני קובעת כי הוא יחול מיום לידת הקטינות, וזאת בהתחשב בעובדה כי התובעות מגלות זוגיות איתנה מזה שנים רבות (נשואות מיום XXX, כאמור) וההורות של התובעת 1 על הקטינות קיימת ממועד לידתן. בנסיבות אלו, שוכנעתי כי טובת הקטינות מצדיקה להכיר בהורות ממועד הלידה, וכך אני מורה. עוד ייאמר כי הנתבעת לא התייחסה לסוגייה זו בסיכומיה כלל.

     

    סוף דבר: 

     

31. נוכח כל האמור והמפורט, אני קובעת כדלקמן:

     

    • התביעה מתקבלת. אני מורה כי התובעת 1 הינה אמן של הקטינות לכל דבר ועניין והיא זכאית לכל הזכויות וחייבת בכל החובות הקיימות כלפי הקטינות בגין קשר זה. אין באמור כדי לפגוע באימהותה של התובעת 2.

       

    • תוקפו של פסק הדין מיום לידות הקטינות.

       

    • ניתן להגיש פסיקתא לחתימתי, במידת הצורך.

       

    • בנסיבות, אין צו להוצאות.

       

    • פסק הדין מותר לפרסום בהשמטת כל פרט מזהה, תיקוני עריכה והגהה.

       

      המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים ותסגור התיק שבכותרת.

       

      ניתן היום, ו' כסלו תשפ"ב, 10 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.