פס"ד בתביעת מרצה באקדמיה בעניין קניין רוחני

חלק ראשון – פתח דבר וכן תוצאת ההליך

1. הכרת התביעה, הסעדים הנדרשים והליכים נוספים שהתנהלו בין הצדדים
   • מהות התביעה - עניינו של פסק דין זה הוא תביעה לפיצוי כספי בסך 450,000 ₪ בגין פגיעה בזכויות יוצרים של התובעת, מרצה בכירה ללימודי תזונה וכן כפיצוי בגין הוצאת לשון הרע ופיצוי בגין כאב וסבל. במסגרת התביעה עתרה התובעת לסעדים הבאים:

• פיצוי ללא הוכחת נזק מכח חוק זכות יוצרים תשס"ח – 2008, בגין

הפרות ו/או העתקות ו/או גניבת קנין רוחני -                                          300,000 ₪

• פיצוי ללא הוכחת נזק בגין הוצאת לשון הרע - 100,000 ₪

• פיצוי בגין נזקים לא ממוניים, לרבות כאב וסבל - 50,000 ₪

                                                                                                =====

סה"כ -                                                                                                 450,000 ₪

עוד עתרה התובעת לסדרה של צווי עשה, מניעה וסעדים הצהרתיים – הכל כמפורט בסעיף 4.13 להלן.

• תמצית הטענות שעניינן פגיעה בקניין הרוחני של התובעת - התובעת היא דיאטנית קלינית, מרצה בכירה ללימודי תזונה באוניברסיטת אריאל אשר לאחר הגשת התביעה אף קיבלה תואר ד"ר בתזונה. הנתבעת, היא סטודנטית לשעבר של התובעת, אותה לימדה במסגרת לימודי התואר הראשון. הנתבעת ערכה והוציאה לפועל קורסים שונים, ולפחות מפגש אחד אותו כינתה "לעבור את שרון" – תוך שהיא מכוונת לתובעת וכגון קורס הכנה לבחינה הממשלתית.

התובעת טענה שהקורס אותו מעבירה הנתבעת כמרתון ההכנה לבחינה הממשלתית מזוהה, דומה ואף חופף למערכי השיעור שלה עצמה. עוד טענה התובעת להעתקת תכנים מקצועיים, שיטות לימוד, נוסחאות, פורמולות, דוגמאות מספריות פרי יצירתה, עמלה ומחשבה אוטונומית ומקורית שלה.

• תמצית טענות לשון הרע - התובעת טענה גם להוצאת לשון הרע, בשל פניות הנתבעת למבקר אוניברסיטת אריאל, וכן בגין פרסום באינטרנט – עליו עוד יורחב בהמשך.

• תמצית הטענה בדבר כאב וסבל וטענות נוספות - בנוסף טענה התובעת לפיצוי בגין כאב וסבל, וכן הפנתה לשורה של הפרות הדין עליהן יפורט בסעיף 4 להלן.

• ההליך החל בבית המשפט המחוזי ועניינו נדון גם בבית המשפט העליון - התביעה הוגשה בתחילה לבית המשפט המחוזי. לאחר שזה העבירו לבית משפט השלום, הגישה התובעת בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. בקשת רשות הערעור של התובעת נדונה במסגרת רע"א 6500/19, ד"ר שרון גבריאל נ' ורד אשד (מיום 7/5/2020 הש' נ' סולברג, מ' מזוז, ע' גרוסקופף). במסגרת החלטת בית המשפט העליון, נדונה שאלת הסמכות העניינית בהליכים שעניינם קנין רוחני ונקבע כך - "לצורך קביעת הסמכות העניינית לדון בתביעות בענייני קניין רוחני, אין חשיבות לשאלה מהם סוגי הסעדים הנתבעים במסגרת התביעה – סעד כספי, סעד הצהרתי, צו מניעה או צו עשה – אלא יש לבחון את שווי התביעה, דהיינו את סכום התביעה או שווי נושאה. ויובהר, ככל שמדובר בסעד כספי, הרי שהערכת שווי התביעה נעשה לפי "סכום התביעה" – הוא הסכום אותו דורש התובע בכתב התביעה; לעומת זאת, ככל שמדובר בסעד שאינו כספי הרי שלא ניתן לאומדו לפי "סכום התביעה", ועל כן יש להעריכו על פי "שווי הנושא", דהיינו לפי אומדן הערך הכלכלי אותו ניתן לייחס לאינטרס עליו מבקש התובע להגן באמצעות הסעד" (סעיף 27 לפסק הדין – הש' ע' גרוסקופף, ההדגשות לא במקור).

• על בקשה לתיקון כתב התביעה שנדחתה ועל בקשה להוספת ראיות שהתקבלה

• במסגרת ניהול המחלוקת בבית משפט זה, התנהלו הליכים מקדמיים ערים, שאף הגיעו במסגרת הליכי ערעור שונים לבית המשפט המחוזי. אין מקום לפרט מלוא ההליכים המקדמיים, למעט בקשה לתיקון כתב תביעה וכן בקשה להוספת ראיות, כמפורט בפסקאות הבאות. חשיבות ההחלטה ביחס לאי תיקון כתב התביעה וכן ביחס להוספת ראיות חדשות תובא גם בסעיף 7 להלן.

• בקשה לתיקון כתב תביעה שנדחתה - ביום 17/2/2021, כתשעה חודשים לאחר החלטת בית המשפט העליון, הגישה התובעת בקשה לתיקון כתב התביעה. התובעת עתרה לתקן את סכום התביעה לסך של 1,150,000 ₪ וזאת בשל "ההיקף האמיתי של ההפרות", כפי שהתגלה לה. הבקשה נדחתה על ידי ביום 17/2/2021 ועל כך הוגשה בקשת רשות ערעור.

• בקשת התובעת להוספת ראיות שנדחתה - לאחר מכן, ביום 21/3/2021, הגישה התובעת בקשה לצירוף ראיות חדשות שהגיעו לידיה. לטענת התובעת – הראיות החדשות מלמדות רק על היקף ההפרה, אך אינן משנות את עילת התביעה. גם בקשה זו נדחתה על ידי, ביום 18/4/2021 ולאחר קבלת תשובת הנתבעת. בהחלטת הדחיה התייחסתי לכך שהבקשה להוספת ראיות היא המשך לבקשת תיקון כתב התביעה שנדחתה. גם החלטה זו מצאה דרכה לבקשת רשות הערעור.

• בקשת רשות ערעור שהוגשה בגין שתי ההחלטות דלעיל - בפועל הוגשה אפוא בקשת רשות ערעור המתייחסת הן להחלטה שלא התירה תיקון כתב התביעה והן להחלטה שלא התירה הוספת ראיות חדשות.

• הכרעת בית המשפט המחוזי בבקשת רשות הערעור - ביום 12/5/2021 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי בבקשת רשות הערעור - רע"א 50104-04-21, גבריאל נגד סנדיק אשד (מיום 12/5/2021, סג' הנ' השופטת א' כהן). בהחלטה נדחתה הבקשה לתיקון כתב התביעה. לצד זאת הותרה האפשרות להוסיף ראיות חדשות, תוך שנקבע כך – "אמנם כפי שקבעתי אין מקום בנסיבות הענין לאפשר את תיקון כתב התביעה והגדלת הסעד המבוקש, אולם אני סבורה כי יש מקום לאפשר למבקשת לצרף ראיות שרלוונטיות לסוגיות הנטענות בכתב התביעה".

• התובעת אכן הגישה ראיות נוספות. כך או כך, גדר המחלוקת והחזית בין הצדדים היא כאמור בכתב ההגנה וכתב ההגנה כפי שהוגשו ונמצאים בתיק. במסגרת פסק הדין אכן הוכח שהנתבעת העתיקה חלק ניכר ונכבד מתוצרי התובעת ולכך עוד תהא התייחסות בהמשך.

2. חמש העדויות שנשמעו בהליך

בשלב שמיעת הראיות נשמעו חמש עדויות, כמפורט להלן:

• מטעם התובעת נשמעו ארבע – התובעת עצמה; פרופ' אולגה רז שהוגדרה כ"אוטוריטה בתחום התזונה"; גב' אביבה שמש, דיאטנית קלינית; גב' אורטל אטואן, אשר למדה בקורס אצל הנתבעת וכן שימשה כמתרגלת של התובעת.

• מטעם הנתבעת, נשמעה עדות אחת - והעידה אך ורק הנתבעת עצמה. לא הובאה, למשל, דיאטנית נוספת אשר נטען שסייעה לה בכל הקשור להכנת התוצרים השונים, גם לא הובאה סטודנטית שנטען שסייעה לנתבעת. במהלך הדיון התחוור שלפחות אל מול אחת מהן התגלעה מחלוקת ביחס לשימוש אסור בזכויות יוצרים וכפרשנות התובעת גזל של זכויות יוצרים. אפשר וזו הסיבה שהנתבעת נמנעה מלהביא כל עדות שתתמוך בגרסתה, למעט עדותה שלה כבעלת דין.

3. תוצאת ההליך
   • תוצאת ההליך ברכיב התביעה הראשון מתוך שלושה - הנתבעת אכן הפרה זכויות יוצרים של התובעת ויש לחייב אותה בתשלום פיצוי

• התובעת צירפה לכתב התביעה מגוון רחב ביותר של העתקות והפרות זכות יוצרים מצידה של הנתבעת. לצורך הענין ועל מנת לאמוד את ההיקף הנרחב מאוד של ההפרות - אתייחס לתיאור התביעה כפי שהנתבעת התייחסה אליו בכתב ההגנה. הנתבעת לא פסחה על אף קו הגנה אפשרי ועדיין הנתבעת עצמה הפנתה לכך שהתובעת מתייחסת ל – "410 קוביות" השוואה מתוכן "152... ההפרות (המוכחשות) היחידות המבססות את עילת התביעה" סעיף 26(4) בע"מ 8 לכתב ההגנה.

• ביחס לאותן 152 הפרות שגם הנתבעת זיהתה, גם אם הכחישה – הפנתה הנתבעת ל – 31 מקרים בהם לטעמה לתובעת אין זכות יוצרים. 31 מקרים, אשר פורטו כבר בנספח י"א לכתב ההגנה, אשר לטעמה של הנתבעת הופיעו כבר בספרות קודמת לתוצרי התובעת. להשלמה ייאמר שאותו נספח י"א מתייחס ל-33 מקרים שונים, ואולם הנתבעת מצאה רק 31 מקורות קודמים.

• המשמעות היא, שגם אם נלך לפי הניתוח המשפטי והמעשי של הנתבעת – הרי לפחות 121 הפרות אליהן מתייחסת התובעת, אינן כאלה שהופיעו במקורות קודמים.

• עיון בדוגמאות הרבות שצירפה התובעת, כבר לכתב התביעה, מלמד שאכן קיימות העתקות מצד הנתבעת. אין מדובר רק בהעתקה של רעיון כזה או אחר – אלא בהעתקת אופן ביטוי הרעיון. כאשר הנתבעת מעתיקה גם את אופן ביטוי הרעיון, הרי ממילא היא פוגעת בזכויות התובעת.

• הסעדים בהם יש לחייב את הנתבעת בגין הפרת זכויות היוצרים של התובעת
• יש לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי בגין הפרת זכויותיה של התובעת.

• עם זאת, בנסיבות הענין אין מקום ליתן צווי מניעה גורפים אשר בפועל יפגעו בחופש העיסוק של הנתבעת וימנעו ממנה לעסוק במשלח ידה. אין מדובר בטענה להפרה ממוקדת של פסקה או פרק שהועתק, אלא בטענה שמהותה היא הפרה והעתקה כוללת של תוצרי התובעת. במקרה כזה, מתן סעד של צו מניעה הוא בגדר "תפסת מרובה לא תפסת". התובעת עתרה, למשל, לסעד גורף אשר יחייב את הנתבעת "להסיר כל חומר אשר הינו בבעלותה של התובעת ו/או תחת מטריית יצירותיה המוגנות". במלוא הכבוד, אין מדובר בסעד ספציפי הניתן להגדרה או כזה שניתן לאכיפה. מכאן, גם אין מדובר בסעד אותו יש לקבוע במסגרת פסק דין זה.

• גם אין מקום למנות את ב"כ התובעת "ככונס נכסים על כלל החומרים והמסמכים שברשות הנתבעת ו/או מי מטעמה", או ליתן כל סעד דומה. מתן סעד כזה הוא גורף, כוללני ויפגע באופן בלתי מידתי בחופש העיסוק של הנתבעת.

• דיון ביחס לרכיב התביעה הראשון משלושה, הפרת זכויות היוצרים של התובעת, יובא בסעיפים 6-8 לפסק הדין.

• תוצאת ההליך ברכיב התביעה השני מתוך שלושה - אין לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי בגין עוולת הוצאת לשון הרע

בכתב התביעה ייחסה התובעת לנתבעת הוצאת לשון הרע בשל פניותיה לוועדת האתיקה של האוניברסיטה (סעיפים 90-101 לכתב התביעה). פניות אלה מוגנות על פי חוק ואין לראות בהן משום הוצאת לשון הרע. למען הסר ספק ייאמר שגם פרסום באינטרנט אליו התייחסה התובעת (סעיף 22 לכתב התביעה) אינו בגדר עוולת לשון הרע כמשמעה בחוק.

לאור האמור לעיל, אין לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי בגין עוולת הוצאת לשון הרע. על כך בסעיף 9 להלן.

• תוצאת ההליך ברכיב התביעה השלישי מתוך שלושה - אין לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי בגין כאב וסבל

אין להקל ראש בטרחה ולצורך הענין אף מפחי הנפש שהתנהלות הנתבעת גרמה לתובעת. עם זאת, משנקבע פיצוי ללא הוכחת נזק בגין ההפרות שונות וכן בנסיבות הענין – אין מקום לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי בגין כאב וסבל. על כך בסעיף 10 להלן.

חלק שני – טענות הצדדים

4. תמצית טענות התובעת
   • התובעת מציינת בתביעתה כי תביעה זו בעיקרה הוגשה בגין מסכת של עוולות מצד הנתבעת , כשעיקרן -הפרה של זכויות יוצרים תוך ביצוע עוולות מסחריות, תיאור מסחרי כוזב, התעשרות שלא כדין ע"פ חוק עשיית עושר ולא במשפט , גזל מוניטין, לשון הרע והוצאת דיבה חמורה ובזדון והפרת הוראות דין נוספות.

• לדבריה, הנתבעת עשתה ועושה שימוש מוכח ביודעין במערכי השיעור, המצגות, מחברות וספרי לימוד, שיטות לימוד, פורמולות ונוסחאות, כלים מדעיים ואקדמיים, תוך העתקות מתוכננות בקפידה ו/או לחילופין שחזור ו/או שכפול שאלות בחינה להן נחשפה ונבחנה בעצמה בהיותה סטודנטית במסגרת קורסי ליבה רבים בהם למדה אצל התובעת במשך שנים.

• התובעת הפנתה בתביעתה אל מקבץ העתקות מדגמיות ממצגות וממערכי שיעור שלה תוך שחזור טעויות כתיב ו/או סופר שנפלו במצגות המקוריות והועתקו לדבריה, אחת לאחת במצגותיה של הנתבעת תוך שזו מבקשת לנכס לעצמה מצג לכאורי מלאכותי של "זכויות יוצרים" של מה שאינו בבעלותה כלפי צדדים שלישיים. עוד הפנתה בתביעתה לשאלות מבחינות לדוגמא אשר לגישתה הועתקו ו/או שוחזרו באופן דומה לשאלות מקוריות שלה מבחינות עבר.

• התובעת טענה שהנתבעת מצאה הזדמנות פז לעשות רווחים שלא כדין על חשבונה, לשים אותה ללעג ולהפוך אותה ל"אימת הסטודנטים" במסגרת קורס אותו בחרה לכנות בשם "לעבור את שרון".

• עוד ציינה בתביעתה כי הנתבעת הגישה כנגדה תלונות סרק לוועדת האתיקה של האוניברסיטה במטרה להשחיר את פניה תוך דרישה לפטרה . לדבריה, במסגרת זו הטיחה הנתבעת האשמות אתיות קשות ביחס לתובעת לפיהן היא כביכול משדלת סטודנטים, נמצאת בניגוד עניינים וכיוצא בזה. כל זאת באופן שיטתי חוזר ונשנה בתפוצה רחבה לרבות מבקר הפנים והממונה עליו. לדבריה "מדובר בבדיות מוחלטות, שקר גס ומוחלט , דברים שלא היו ולא נבראו."

• התובעת הוסיפה שברשותה פרסומים מהמרשתת בהם עולה בבירור ניסיון להכפישה ולהטיל בה דופי. לטענת התובעת, התברר לה כי הנתבעת מוציאה את דיבתה לרעה בקרב סטודנטים בניסיון לקנות לה "מוניטין" שהוא כביכול טוב יותר מזו של התובעת. הכל תוך ניסיון לתייג ולמתג אותה כ"אימת הסטודנטים" כביכול ובתוך כך לפגוע במזיד בשמה ובליבת עיסוקה. לצורך כך הפנתה התובעת אל פרסום בקבוצת הפייסבוק - " סטודנטים לתזונה כבר לא שותקים" המבקש לגישתה לבזות ולהקניט אותה למטרות רווח ולהציג רשמים מלאכותיים בפני סטודנטים וצדדי ג'. בפרסום נכתב על ידי הנתבעת כך:

"ניגשת למבחן הממשלתי? שימי לב שלא יבלבלו אותך...

הקמתי את הקורס שלי ב-2014, עברו בעזרתו יותר מ-600 סטאג'רים בדיוק כמוך את המבחן הממשלתי בתזונה.

זה המחזור ה-11 של הקורס DIET STUDY. אנחנו כבר מכונה משומנת שיודעת איך להכין אותך בדיוק למה שאת צריכה כדי לעבור את המבחן.

כשהקמתי את הקורס, לא היו קורסים אחרים, ברור שכשיש הצלחה יהיו עוד אנשים שינסו לשכפל אותה, זו הבחירה שלך אם את רוצה ללכת על המקור או על ניסיון להידמות אלינו. אם את רוצה ללכת על בטוח, על המקור, בקורס מעולה ומעודכן בדיוק למה שצריך למבחן- את מוזמנת לשוחח איתנו לפני שהרישום המוקדם מסתיים סופית ב-31.5."

• עוד ציינה התובעת כי הוצאת דיבתה בפני סגל האוניברסיטה והסטודנטים בוצעה בכוונה במזיד לפגוע על דרך הגשת תלונת סרק אל ועדת האתיקה. התובעת הפנתה אל מכתב שנשלח ע"י הנתבעת אל משרד מבקר הפנים אונ' אריאל בשומרון מיום 27.5.2019 נושא כותרת "הפרת כללי האתיקה ע"י מרצה בכירה בחוג התזונה באונ' אריאל בשומרון" ובו שורה של תלונות . עוד הפנתה אל מכתב שנשלח ע"י הנתבעת אל עו"ד יהודה דרוסניבר מבקר אוניברסיטת אריאל בשומרון , נושא כותרת "פרשת שרון גבריאל" ובו גם כן תלונות כנגד התנהלות התובעת.  

התובעת טוענת שהאשמות הנתבעת והגשת תלונות כוזבות ביודעין הם פרסומים שקריים וכי הדברים שפורסמו פורסמו מתוך כוונות לפגוע בה כמשמעותם בסעיפים 6 ו-7(א) לחוק איסור לשון הרע. לפיכך עתרה התובעת לחייב את הנתבעת בסכום הפיצוי הסטטוטורי, ללא הוכחת נזק, בנסיבות של כוונה במזיד לפגוע בסך של עד 140,000 ₪. במסגרת דרישת הסעדים האופרטיביים צמצמה התובעת דרישתה לסך של 100,000 ₪ בלבד.

• התובעת הדגישה כי הנתבעת במעשיה, הפרה זכויות יוצרים כשהיא מבצעת העתקות כמעט מושלמות מבלי לקבל את הסכמתה ומבלי ליתן לה קרדיט כמי שיצרה והגתה את המסמכים המדוברים. עוד טענה התובעת שהנתבעת עושה עושר ולא במשפט על חשבונה.

• לטענתה, הנתבעת מפיצה 'שקר מחמיא לעצמה' לצורך יצירת יתרון לא הוגן תוך שעושה שימוש בכותרת הקורס "לעבור את שרון". משכך סבורה התובעת כי במעשיה אלו מעוולת הנתבעת בעוולת תיאור מסחרי כוזב כמשמעותו בסעיף 2 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999.

• עוד טוענת התובעת כי פעולות הנתבעת מהוות גזל מוניטין השייך לה. לדבריה, הנתבעת עשתה ועושה שימוש מודע במאפייני עסקה של התובעת לרבות שמה, חומריה, מצגותיה שאלותיה וכו' על מנת להיבנות באופן פסול מהצלחתה, רכושה, המוניטין והפרסום שרכשה משך עבודתה רבת השנים וכי הנתבעת מבקשת לגזול מוניטין זה ולנכסו לעצמה.

• התובעת מוסיפה כי הנתבעת עושה שימוש בסודות מסחריים שלה, בין היתר במידע ובידע שגנבה , בתוכניות הלימוד, ההרצאות, המצגות, מערכי השיעור, השאלות שהגתה אשר פותחו על ידה ועולים כדי סוד מסחרי כהגדרתו בסעיף 5 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999. זאת ועוד טענה כי הנתבעת גונבת את הקניין הרוחני שלה שהינו פרי יצירות מקוריות אותם הגתה. עוד טענה כי מעשים אלו גורמים הכבדה בלתי הפיכה וכי הנתבעת מכבידה על גישת הלקוחות אל התובעת בעוד שבפועל מדובר ביצירות שהן חיקוי וזיוף של מערכי התובעת ובעשותה כך סבורה התובעת כי הנתבעת מעוולת בהתערבות בלתי הוגנת כמשמעות המושג בסעיף 3 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999.

• התובעת הוסיפה וטענה כי מעשי הנתבעת מהווים גם פגיעה בפרטיותה במובן האזרחי ו/או הפלילי כמשמעות הדבר בחוק הגנת הפרטיות. לטענתה, הנתבעת לשם תועלתה הפרטית משתמשת ו/או מוכרת ו/או מפיצה ו/או משווקת את שירותיה ו/או מוצריה על יסוד שמה של התובעת "לעבור את שרון" שלא בהסכמתה ו/או בידיעתה על מנת להיבנות שלא כדין מהצלחתה והמוניטין שצברה.

• התובעת עתרה לפיצוי כספי, כמפורט בסעיף 1.1 לעיל וכן לחייב את הנתבעת בצווים הבאים:

• להסיר כל חומר אשר הינו בבעלותה של התובעת ו/או תחת מטריית יצירותיה המוגנות, כמשמעות הדבר בחוק, בכל פלטפורמה נלמדת שהיא, לרבות קורסי לימוד פרונטליים ו/או דיגיטליים ו/או מקוונים, מערכי שיעור, מצגות, ספרי ומחברות לימוד, נוסחאות, דוגמאות, שאלות מבחינות וכיוצ"ב;

• להימנע מהעתקה ו/או שימוש ו/או הפצה ו/או מכירה ו/או שיווק חומרי הלימוד, לרבות חוברות ושיטות למידה, כלים ועזרים, מערכי שיעור, דוגמאות, שאלות בחינה וכל כיוצ"ב המזוהים או משויכים לתובעת, בכלל זאת מרחבי המרשתת (אינטרנט) את עמוד/י הפייסבוק ו/או אתר/י האינטרנט ו/או כל פלטפורמה שיווקית ו/או אינטרנטית אחרת, המנוהלים ע"י הנתבעת ו/או צדדים שלישיים מטעמה ו/או כיוצ"ב;

• לפעול לאלתר לשינוי תכנים המקצועיים של הקורס/ים באופן שלא יאפשר מעתה ועד בכלל זהות ו/או דימיון ו/או הטעיה, במישרין ו/או בעקיפין, לתובעת, שמה ומעמדה בקרב קהל הסטודנטים, הסגל האקדמי והניהולי של אוניברסיטת אריאל ו/או בכלל;

• להימנע מלעשות שימוש בכל אופן אחר, בין היתר שמות, בסימנים ובסמלים השייכים לתובעת, תוך פגיעה במוניטין ו/או בזכויות היוצרים ו/או זכות קניין וקניין רוחני , תוך שימוש בתיאור מסחרי כוזב ו/או הפרת חוק עוולות מסחריות, התעשרות שלא במשפט וכל כיוצ"ב.

• ליתן סעד הצהרתי לפיו היא הבעלים החוקי של המסמכים ו/או החומרים בהם עושה שימוש הנתבעת בקורסים אותם מעבירה כחלק ממרתון ההכנה לקורסים ו/או הבחינות וכל כיוצ"ב הנלמדים, המשויכים והמזוהים עם התובעת.

• להורות לנתבעת להימנע מכל ניסיון מפורש ו/או נרמז בכל פלטפורמה שהיא להכפיש ולפגוע בשמה תוך הוצאת דיבה.

• ליתן צו גילוי מסמכים של כלל המסמכים הנוגעים לתכנים המקצועיים המועברים על ידי הנתבעת, כפי המצוי ברשות ו/או בחזקת הנתבעת ו/או מי מטעמה, לרבות צדדים שלישיים, כל זאת למן תחילת מועד העברת הקורסים וכלה ליום הגשת כתב התביעה. בעניין זה ביקשה להורות על תיאום מועד לעיון וצילום כלל החומרים בהעתק ברור וקריא.

• למנות את ב"כ התובעת ככונס נכסים על כלל החומרים והמסמכים שברשות הנתבעת ו/או מי מטעמה וליתן הנחיות וסמכויות מתאימות לשם הבטחת השמדתם ולחילופין איסופם , ריכוזם ותיעודם בידי ב"כ התובעת. בנוסף, לחייב את הנתבעת במסירת דו"ח מאומת בתצהיר ביחס לכמות הכוללת של המסמכים שהופצו ו/או נמכרו ו/או שווקו ו/או כל שימוש אחר שנעשה בהם למטרות רווח, לרבות דו"ח כספי ידי רו"ח, ביחס לכמות הכוללת של העותקים של החומרים שנמכרו או שווקו על ידי הנתבעת או מי מטעמה ולתמורה שנתקבלה או שעתידה להתקבל בגין המכירות כאמור, לרבות כל ההכנסות והרווחים שנצברו להם מהדפסה, הוצאה לאור, מכירה, הפצה, ושווק של חומריה.

• ליתן כל סעד אחר להבטחת זכויותיה ולשם עשיית צדק כפי שימצא בית המשפט לנכון בנסיבות העניין.

5. תמצית טענות הנתבעת
   • הנתבעת ציינה שהיא והתובעת הן מתחרות מסחריות המקיימות קורס הכנה לבחינות הרישוי הממשלתיות בתזונה. הנתבעת טענה כי עושה זאת שנים ארוכות ואילו התובעת אך החלה את דרכה בתחום. לטענת הנתבעת, משלא הצליחה התובעת להתמודד עם שמה הטוב של הנתבעת בקורס נאלצה לפנות לכלים שאינם מסחריים ולתחרות שאינה הוגנת על מנת לפגוע בה.

• הנתבעת הוסיפה כי הקורס (הכנה לבחינות הרישוי הממשלתיות בתזונה) והבחינות עצמן – הם בהיקף רחב יותר מהיקף הקורס לדיאטטיקה של התובעת. עוד ציינה הנתבעת שמעבר לנושאים אלו היא מלמדת במסגרת קורס הכנה לבחינות הרישוי נושאים רבים אשר אינם נלמדים במסגרת הקורס לדיאטטיקה ותוכנם משתנה מעת לעת לפי הנדרש.

• הנתבעת טענה שתלמידי התובעת מתקשים בהבנת הסבריה. כיוון שכך, בשנת 2016 ובעקבות פניות שבוצעו אליה מאת חלק מתלמידיה של התובעת היא העבירה מפגש לימודי חד פעמי. המפגש היה בן מספר שעות למספר תלמידים קטן. המפגש נועד לסייע למספר תלמידים שלא הבינו את חומר הלימוד בכיתה לעבור בהצלחה את הקורס אותו ניהלה התובעת. הנתבעת הדגיש שהיה מדובר במפגש חד פעמי, שיעור פרטי, בקורס בדיאטטיקה ותו לא. לדבריה, עיקר המפגש הוקדש למתן דגש על ההסברים שלא הובהרו בצורה טובה דיה בידי התובעת.

• הנתבעת ציינה כי, אין כל קשר בין אותו מפגש שיעורים פרטיים לבין הקורס ללימודי הכנה לבחינות הממשלתיות אותו מעבירה לתלמידיה החל משנת 2014 ולדבריה, אלו שני נושאים נפרדים שאינם קשורים.

• לטענת הנתבעת, התובעת החלה להעביר קורס הכנה לבחינות הממשלתיות ללימודי הסמכה בתזונה רק בסוף שנת 2018. ארבע שנים לאחר שהנתבעת החלה להעביר את הקורס מטעמה. לטענת הנתבעת, ככל שמישהי העתיקה את תכני הקורס מחברתה הרי שלגישתה-סביר יותר להניח שהתובעת היא זו שהעתיקה את תכניה.

• הנתבעת התייחסה לכך שבכתב התביעה נטען להפרות במערכי שיעור, מצגות, מחברות, ספרי לימוד, שיטות לימוד, פורמולות, נוסחאות, כלים מדעיים וכלים אקדמיים. לדבריה, למרות רשימה זו בפועל הרי נספחים ב ו-ג לכתב התביעה התייחסו לשאלות והגדרות מושגים שונים ולא מעבר לכך. לטענת הנתבעת מדובר במספר זעום ו"בטל בשישים" של יצירות לעומת מכלול היצירות בהן מדובר כך שלגישתה לא מדובר בהפרת היצירה או חלק מהותי ממנה.

• עוד טענה הנתבעת כי מתוך אותן "410 קוביות" אליהן התייחסה התובעת, הרי סומנו הפרות רק ב – 152 מהן.

• הנתבעת הוסיפה והדגישה כי לא בוצעה על ידה כל הפרת זכות יוצרים, לא עוולה מסחרית, לא תיאור מסחרי כוזב, לא התעשרות שלא כדין, לא גזל מוניטין, לא לשון הרע והוצאת דיבה ולא הופרו כל הוראות דין נוספות.

• לדברי הנתבעת, היא אינה עושה שימוש לא במערכי שיעור, לא במצגות, לא במחברות ובספרי לימוד, לא בשיטת לימוד, לא בפורמולות, לא בנוסחאות, לא בכלים מדעיים ולא בכלים אקדמיים המהווים יצירות מוגנות השייכות לתובעת.

• הנתבעת טענה שאינה מתכוונת להעתיק וכן לא העתיקה כל יצירה מוגנת השייכת לתובעת וכי ככל שתפנה אותה התובעת ליצירה ספציפית שהיא עושה בה שימוש בפועל הי מתחייבת למחקה מיד . לדבריה, התחייבותה זו מופנית אך ורק ביחס ליצירות מוגנות ולא לכל רכיב שהינו עובדתי, תיאורי, הכרחי, שלא נוצר על ידי התובעת או אינו מוגן בדרך חוקית אחרת וככל שבתכני התובעת היו רכיבים עובדתיים , בהחלט ייתכן שהם מצאו דרכם במקום כזה או אחר לתכניה כחלק זניח וקטן שאינו מוגן על פי דין.

• הנתבעת סבורה כי, הפניה לתכנים אשר "בבעלותה של התובעת" לאחרים ה"מזוהים או משויכים לתובעת" או לכאלו שיש בהם "זהות ו/או דמיון ו/או הטעיה במישרין ו/או בעקיפין לתובעת , שמה ומעמדה" היא הפניה שכוונתה להטעות לטשטש את העדר העילה, שכן לטענתה אין בכתב התביעה כל עילה של ממש ו"זיהוי עם התובעת" אינה עילה קניינית או משפטית.

• עוד נטען כי גם אם נניח שתוכנן של ה"קוביות" אליהן הפנתה התובעת הועתק הרי שאלו מונחים ומושגים מקצועיים. תיאורים ותהליכים פיזיולוגיים וכן עובדות ונתונים ותיאוריות ידועות הנלמדות בתחום מדעי התזונה. תיאורים אשר מבחן הרישוי וההסמכה נסוב אודותם ולטענתה כל אלו הם דברים אשר אינם מוגנים בזכויות יוצרים.

• הנתבעת הכחישה כי עוולה בלשון הרע כנגד התובעת. לדבריה, קמה לה חובה מוסרית לדווח על הפרות אתיקה שהובאו לידיעתה. עוד הוסיפה הנתבעת שדבריה הם בגדר הבעת דעה על תפקודה של התובעת בתפקידה הציבורי כמרצה באוניברסיטה ציבורית. הפרסום הנטען היה במסגרת הגשת תלונה שבעניין שבו הנמען הוא הממונה על התובעת באוניברסיטה והדברים נאמרו במטרה שיבדקו.

הערת מעבר- אין באמור כדי להביא את מלוא טענות הצדדים, אך די בכך כדי להציב המסד להמשך פסק הדין.

חלק שלישי, דיון והכרעה ברכיב התביעה הראשון משלושה - טענת התובעת להפרת זכות יוצרים (תביעת הסך של 300,000 ₪ וכן מתן צווים)

6. מסגרת הדיון והערות בטרם התייחסות להפרות כפי שהוכחו
   • לעיתים די בהצגת העובדות, על מנת שהמסקנה המשפטית תעלה ותצמח מתוכן. כזה הוא המקרה שלפנינו. סקירת דוגמאות מייצגות מתוך עשרות ומאות ההפניות של התובעת מביאה למסקנה חד משמעית לפיה הנתבעת אכן העתיקה ועשתה שימוש בתוצרים של התובעת.

• יש טעם לפגם בעובדה שהנתבעת השתמשה, פעם אחר פעם, בניסוחים דומים ואף זהים לניסוחי התובעת. בביטויים הזהים יש לא רק בגדר העתקת רעיון, אלא יש משום הפרת זכות יוצרים. ככל שהיה מדובר בהעתקת רעיון כזה או אחר, הרי ממילא לא ניתן היה לטעון לזכות מוגנת כלשהי. ור' לענין זה סעיף 15(1) לחוק זכות יוצרים, תשס"ח – 2007 הקובע כך:

"זכות יוצרים ביצירה כאמור בסעיף 4 לא תחול על כל אחד מאלה, ואולם על דרך ביטוים תחול זכות היוצרים:

(1)   רעיון;

..."

ואולם בהחלט קיימת הגנה על "ביטויו של  רעיון", וזאת להבדיל מהגנה על הרעיון עצמו. לענין זה ר' דברי המלומד טוני גרינמן במאמרו – "הבחנה בין רעיון לבין ביטוי ובחינה של שאלת ההפרה בדיני זכויות יוצרים" ספר שלמה לוין 625 (אשר גרוניס, אליעזר ריבלין ומיכאיל קרייני עורכים, 2013, בע"מ 628) שם נסקרה פסיקת בתי המשפט הן בישראל והן בארה"ב והובעה הדעה לפיה "רעיונות הם 'חופשיים כאוויר'. על פי דיני זכויות יוצרים הם ניתנים להעתקה, לעיבוד ולשימוש בלתי מוגבל על ידי אחרים". ניתן להפנות גם אל ע"א 7517/17, ‏רון גואטה נ' הלל מיטלפונקט  (מיום 11/11/2018, הש' נ' הנדל, השופטת ד' ברק-ארז, הש' ג' קרא) וכן אל תא (ת"א) 52488-09-14, ד"ר רוני ספיר-קורין נ' פרופ' ברוך ברנר  (מיום 26/3/2020, השופטת ת' אברהמי).

• אין גם מקום לקבל את טענת הנתבעת ממנה עולה ההעתקות הברורות הן בגדר הצגת מונחים גנריים ומקצועיים. אין לקבל טענות אלה, בשל שלושה:

• ראשית, המינון הגבוה של ניסוחים זהים והיקפם הנרחב אינו תומך בגרסה לפיה מדובר אך ורק בציטוט או מתן שם למושג מקצועי. ציטוט ומתן שם גנרי, אשר יופיע בכל ספרות מקצועית.

• שנית, פועלה של הנתבעת שומט את הקרקע תחת טענותיה. ואסביר. הוכח שהנתבעת דאגה להחתים את הסטודנטים על התחייבות לפיה לא יעבירו תוצרים מהקורס אותו היא מעבירה לצדדים שלישיים. הנתבעת אף דאגה לכלול באותה התחייבות "קנס כספי" בסך של 100,000 ₪, ככל שתופר ההתחייבות. פעולה זו מלמדת שהנתבעת ידעה היטב שתוצרי הקורס אותו היא מעבירה אינם בגדר מוצר גנרי מקצועי – אלא פרי השקעה ויצירתיות המוגנת בזכות יוצרים. מכאן, גם תוצרי העבודה של התובעת, שהועתקו על ידי הנתבעת, אינם בגדר מוצר גנרי מקצועי – אלא פרי השקעה ויצירתיות המוגנת בזכות יוצרים.

• שלישית, הנתבעת העלתה אפשרות, שמא מדובר בציטוט והעתקה של שאלות מבחן ממשלתי. שאלות שלטעמה חופשיות מהגנת זכויות יוצרים. ואולם אפשרות זו נותרה ללא כל הוכחה. טענה בעלמא שכלל לא נוצק לה תוכן כלשהו על ידי הנתבעת.

• התובעת הציגה סדרה ארוכה של העתקות, כאשר דוגמאות ממנה יובאו להלן. התובעת הוכיחה שתכניה קודמים לתוצרי הנתבעת, התובעת ענתה לדרישת הקיבוע והמקוריות של תוצריה ובכך הניחה הבסיס לתביעה בגין הפרת זכויותיה. להרחבה ביחס לדרישת הקיבוע והמקוריות ר' למשל ע"א 8742/15, אסטרולוג הוצאה לאור בע"מ נ' שרון רון (שטיבלמן) (מיום 3/12/2017, הש' א' שהם, מ' מזוז, י' אלרון) וכן לפני כן ע"א 7996/11, סייפקום בע"מ נ' עופר רביב (מיום 18/11/2013, הש' א' רובינשטיין, י' דנציגר, צ' זילברטל).

את ההוכחה למקוריות ולזכות היוצרים של התובעת סיפקה גם עדותה של פרופ' אולגה רז מטעמה. אך את עיקר ההוכחה סיפקה דווקא הנתבעת בבדיקות שערכה. הנתבעת סרקה במסרקות ברזל מקצועיות את תוצריה של התובעת, תוך שהיא מנסה למצוא ולהוכיח שאין מדובר בתוצרים מקוריים. תוצאות הבדיקה של הנתבעת העלו שלושים ואחד תוצרים אשר לטעמה מופיעים כבר בספרות מקצועית או במקורות מוקדמים. תוצאות הבדיקה המקצועית של הנתבעת צורפו כנספח י"א לראיותיה ומלמדים על עבודה מקצועית של איתור והשוואת מקורות מקצועיים. ואולם, תוצאות הסקירה המקצועית גם מלמדת על מקוריות תוצרי התובעת. ודוק, אפילו נקבל את עבודת הסקירה של הנתבעת כחוות דעת מומחה עצמאית ונייטרלית – הרי עדיין נותרנו עם היקף נרחב של העתקות לא מוסברות מצידה של הנתבעת. ושוב יודגש – אפילו נקבל את תיאורה המקצועי של הנתבעת לפיה כתב התביעה כולל רק 152 הפרות נטענות, ואפילו נפחית מאותן הפרות – 31 תוצרים שאינם מקוריים לטענת הנתבעת – עדיין נישאר עם 121 (= 31– 152) הפרות והעתקות ללא כל הסבר. 

• התובעת הציגה שורה ארוכה של דוגמאות במסגרת כתב התביעה. לדברי התובעת, מדובר בדוגמאות שהוצאו מתוך חוברות שהפיקה הנתבעת. במהלך הדיון אף הוצגו חוברות אלה. הנתבעת מצידה טענה שלא הוכח כל קשר בינה לבין החוברות. לטענתה כפי שחזרה עליה בסיכומיה (סעיף 55) - "מאן דהוא הקליד את הלוגו של ורד על החוברות. בטכנולוגיה הנוכחית אין קל מזה ואין זו ראיה".

אין לקבל טענה זו של הנתבעת. טענה שנותרה, אף היא, כאמירה בעלמא. נכון הוא שברגיל כאשר מועלית טענת זיוף, הרי על בעל הדין כנגדו מועלית הטענה להוכיח שאכן לא זייף. מכאן, נכון הוא שברגיל היה על התובעת דווקא להוכיח שלא זייפה את החוברות ומכלול הראיות שהובאו. בנסיבות הענין אני קובע שאין זה סביר שהתובעת תצא למלחמת ראיות בדויה בה תדאג להדפיס, להפיק ולצטט חוברות על גבי חוברות ובהן תוצרים מועתקים מתוצריה. חוברות הנושאות את הלוגו של הנתבעת. אדרבא, לו רצתה הנתבעת יכולה היתה להציג את החוברות ה"אמיתיות" כפי שהפיצה היא בין הסטודנטים. כך לא נעשה.  

הערת מעבר – בפסקאות הבאות תובא התייחסות להעתקות תוצרי התובעת. העתקות העולות בבירור מדוגמאות שונות שיובאו. לצורך כך, לא אתייחס לכלל 152 ההפרות שמנתה הנתבעת בכתב ההגנה. די יהיה בדוגמאות הרבות שיובאו על מנת ללמד על היקפה הנרחב של ההעתקה. כך בכלל וכך בעיקר כאשר לנתבעת "הסברים" רק ביחס לשלושים ואחת העתקות, בהם מנסה הנתבעת להיבנות בטענה שעיקרה הוא "המעתיק ממעתיק פטור".

7. דוגמאות למקרים בהם ניכרת ההעתקה באופן מובהק

• התובעת הציגה דוגמא לשקף מתוך מצגת שהכינה, אל מול מערך שיעור שהכינה הנתבעת. ניתן לראות בבירור ששני הקבצים – הן השקף של התובעת והן מערך השיעור של הנתבעת, כוללים תכנים זהים המובאים במילים זהות. כלומר – לא רק הרעיון זהה, אלא גם דרך הביטוי זהה. בדפים הבאים יובאו עשרים ושלושה מקבצי דוגמאות של העתקות מהתובעת. רובם הניכר של עשרים ושלושה המקבצים כוללים, בכל מקבץ, מספר העתקות – כך שמספר ההעתקות גדול פי כמה ממספר הדוגמאות שיובאו.

• אדגיש שכל אחת מהדוגמאות שיובאו להלן, הן מתוך נספחי כתב התביעה. אין מדובר בדוגמאות המתייחסות לראיות נוספות שהוגשו על ידי הנתבעת לאחר הגשת התביעה. מכאן, אין מדובר בראיות חדשות או בהרחבת חזית – אלא בראיות מולן התגוננה הנתבעת במסגרת כתב ההגנה. אשר על כן גם אין צורך להתייחס לטענות הרבות שהעלתה הנתבעת כנגד הראיות החדשות שצורפו בעקבות ההחלטה ברע"א 50104-04-21, גבריאל נגד סנדיק אשד (מיום 12/5/2021, סג' הנ' השופטת א' כהן) הנזכרת בסעיף 1.6 לעיל.

• דוגמא ראשונה מתוך עשרים ושלוש להעתקה מתוך מצגת של התובעת (ההעתקות מודגשות בקו תחתי)

• דוגמא שנייה מתוך עשרים ושלוש להעתקה מתוך מצגת של התובעת (ההעתקות מודגשות בקו תחתי)

• דוגמא שלישית מתוך עשרים ושלוש להעתקה מתוך מצגת של התובעת (ההעתקות מודגשות בקו תחתי)

• דוגמא רביעית מתוך עשרים ושלוש להעתקה מתוך מצגת של התובעת (ההעתקות מודגשות בקו תחתי)

• דוגמא חמישית מתוך עשרים ושלוש להעתקה מתוך מצגת של התובעת (ההעתקות מודגשות בקו תחתי)

• דוגמא שישית מתוך עשרים ושלוש להעתקה מתוך מצגת של התובעת (ההעתקות מודגשות בקו תחתי)

• דוגמא שביעית מתוך עשרים ושלוש להעתקה מתוך מצגת של התובעת (ההעתקות מודגשות בקו תחתי)

• דוגמא שמינית מתוך עשרים ושלוש להעתקה מתוך מצגת של התובעת (ההעתקות מודגשות בקו תחתי)

• דוגמא תשיעית מתוך עשרים ושלוש להעתקה מתוך מצגת של התובעת (ההעתקות מודגשות בקו תחתי)

• דוגמא עשירית מתוך עשרים ושלוש להעתקה מתוך מצגת של התובעת (ההעתקות מודגשות בקו תחתי)

• דוגמא אחת עשרה מתוך עשרים ושלוש להעתקה מתוך מצגת של התובעת (ההעתקות מודגשות בקו תחתי)

• דוגמא שתיים עשרה מתוך עשרים ושלוש להעתקה מתוך מצגת של התובעת (ההעתקות מודגשות בקו תחתי)

• דוגמא שלוש עשרה מתוך עשרים ושלוש להעתקה מתוך מצגת של התובעת (ההעתקות מודגשות בקו תחתי)

• דוגמא ארבע עשרה מתוך עשרים ושלוש להעתקה מתוך מצגת של התובעת (ההעתקות מודגשות בקו תחתי)

• דוגמא חמש עשרה מתוך עשרים ושלוש להעתקה מתוך מצגת של התובעת (ההעתקות מודגשות בקו תחתי)

• דוגמא שש עשרה מתוך עשרים ושלוש להעתקה מתוך מצגת של התובעת (ההעתקות מודגשות בקו תחתי)

• דוגמא שבע עשרה מתוך עשרים ושלוש להעתקה בין שאלה של הנתבעת לבין שאלה של התובעת

• דוגמא שמונה עשרה מתוך עשרים ושלוש להעתקה בין שאלה של הנתבעת לבין שאלה של התובעת

• דוגמא תשע עשרה מתוך עשרים ושלוש להעתקה בין שאלה של הנתבעת לבין שאלה של התובעת

• דוגמא עשרים מתוך עשרים ושלוש להעתקה בין שאלה של הנתבעת לבין שאלה של התובעת

• דוגמא עשרים ואחת מתוך עשרים ושלוש להעתקה בין שאלה של הנתבעת לבין שאלה של התובעת

• דוגמא עשרים ושתיים מתוך עשרים ושלוש להעתקה בין שאלה של הנתבעת לבין שאלה של התובעת

• דוגמא עשרים ושלוש מתוך עשרים ושלוש להעתקה בין שאלה של הנתבעת לבין שאלה של התובעת

8. קביעת הפיצוי הכספי אשר יועמד על הסך של 120,000 ₪ (קרן) והתייחסות לצווים להם עתרה התובעת
   • סעיף 56(ב) לחוק זכות יוצרים, תשס"ח – 2007 קובע שורה של שיקולים אותם "רשאי בית המשפט לשקול, בין השאר". בין השיקולים מוצאים התייחסות אל היקף ההפרה, משך הזמן בו בוצעה ההפרה, חומרת ההפרה, הנזק הממשי שנגרם לפי הערכת בית המשפט, הרווח שצמח לנתבע לפי הערכת בית המשפט, מאפייני פעילות הנתבע, טיב היחסים בין הנתבע לתובע ותום ליבו של הנתבע.

• במסגרת השיקולים לקביעת היקף הפיצוי יש לתת את הדעת גם לרכיב ההרתעה שנושא עימו הפיצוי. על כך למדים מדברי ההסבר לחוק זכות יוצרים (הצעת חוק זכות יוצרים, תשס"ה – 2005, ה"ח 196 – 20/7/2005) שם נאמר כך - "נוכח המאפיינים של זכות היוצרים והקלות הרבה בה היא עלולה להיות מופרת קיים צורך לפסוק פיצוי שיהיה בו גם משום הרתעה". להרחבה ר' גם ת"א 5977/07, האוניברסיטה העברית בירושלים נ' בית שוקן להוצאת ספרים בע"מ (מיום 20/6/2011) וכן ע"א 7201/13, תביג-ישראל גרובר בע"מ נ' טויטופלסט בע"מ (מיום 6/10/15).

• בעניינינו, הנתבעת גילתה דעתה ביחס לקשר בינה לבין התובעת בפרסומים שונים שבצעה וכן בהתנהלותה. הנתבעת ניהלה, לפחות פעם אחת, מפגש ובו ייחוס ישירות לתובעת שכן שם המפגש היה "לעבור את שרון". הנתבעת אף פרסמה לפחות פרסום אחד שהופיע בכתב התביעה, המתייחס ישירות לתובעת, ור' סעיף 4.6 לעיל. הנתבעת לא פעלה, במלוא הכבוד, בתום לב תוך שהיא יוצרת תוצרים חדשים – אלא לא היססה להעתיק ואף באופן נרחב מתוצרי התובעת. לענין זה, אין זה מעלה או מוריד אם הנתבעת אף הכינה בעצמה חלק מתוצריה. התביעה אינה בגין תוצריה המקוריים של הנתבעת, אלא בגין ההעתקה בהיקף הכה נרחב כפי שהוכחה.

• בהינתן העובדה שהתובעת עתרת לסעד מכח החוק, הרי אין מקום לערוך תחשיב המבוסס על כל אחת ואחת מההעתקות והפרות זכות היוצרים. הלכה פסוקה היא כי "אין צורך לבדוק לעומק את הקשר בין הפיצוי שנפסק בערכאה הדיונית לבין הנזק הממשי שהוסב למערערת, שכן הפיצוי שניתן הוא פיצוי סטטוטורי ללא הוכחת נזק ועליו לקיים רק קשר כללי לאמדן הנזק המשוער", ור' ע"א 1007/10, מזל כהן נ' יאיר מדינה (מיום  17/2/2013).

כך או כך, הנתבעת עצמה סיפקה קנה מידה לסכום הפיצוי הראוי. זאת כאשר דאגה להחתים את המשתתפים בקורס שהעבירה על התחייבות ובה קנס/פיצוי בסך של 100,000 ₪ לכל מקרה של העברת תוצרים לצדדים שלישיים.

• בנסיבות הענין ולאחר ששקלתי כל האמור לעיל, אני מעמיד את הפיצוי בו תחויב הנתבעת על הסך של 120,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 10/7/2019, מועד הגשת התביעה, ועד למועד התשלום בפועל.

• התובעת עתרה, בנוסף, לשורה של צווי מניעה, סעד הצהרתי, צו לגילוי מסמכים שיביא לצילום כלל המסמכים הנוגעים לתכנים מקצועיים של הנתבעת ואפילו למינוי בא כוחה ככונס נכסים לתוצרים שונים הנמצאים בידי הנתבעת. אין מקום להיעתר לכך וזאת מהנימוקים הבאים:

• ראשית, אין מדובר בעתירה לצו ממוקד. איסור ספציפי לפרסום נקודתי שלא ישוב בעתיד. העתירה היא לסדרה של צווים גורפת וכוללנית שלא ניתן יהיה אפילו לאכוף אותן שכן כל התייחסות אליהם תחייב דיון משפטי נפרד ונרחב. כאשר הצו המתבקש אינו צו אופרטיבי אותו ניתן יהיה לאכוף, למשל בהתאם לפקודת בזיון בית משפט, הרי יש להימנע מלקבוע אותו מלכתחילה. על צו שיפוטי להיות ציווי אופרטיבי חד משמעי וברור ור' לענין זה רע"א 2389/22,   ‏ חברת פריימן הפקות בע"מ נ' גל ביתר שירותי פרסום והפקות בע"מ (מיום 21/7/2022, הש' ע' גרוסקופף).

• שנית, יש לאזן בין השמירה על זכויות הקנין הרוחני של התובעת לבין זכותה של הנתבעת לחופש עיסוק. הגבלה גורפת וכוללת, כפי שעותרת לה התובעת תביא להרחקתה של הנתבעת לחלוטין מהתחום אותו למדה ובו התמקצעה.

חלק רביעי, דיון והכרעה ברכיב התביעה השני משלושה - טענת התובעת לעוולת לשון הרע

9. אין לקבל טענות התובעת ביחס לעוולת לשון הרע
   • התובעת עותרת לפיצוי בסך של 100,000 ₪ בשל "הוצאת דיבתה של התובעת בפני סגל האוניברסיטה והסטודנטים בכוונה במזיד לפגוע על דרך הגשת תלונת סרק אל וועדת האתיקה" (כותרת פרק לשון הרע בכתב התביעה – סעיף 90 ואילך).

• אין מקום לקבל את דרישת התובעת. פניות הנתבעת היא תלונה לוועדת האתיקה של אוניברסיטת אריאל. פניה כזו מוגנת מכח סעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965 הקובע כך -

במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו:

...

(8)        הפרסום היה בהגשת תלונה על הנפגע בענין שבו האדם שאליו הוגשה התלונה ממונה על הנפגע, מכוח דין או חוזה, או תלונה שהוגשה לרשות המוסמכת לקבל תלונות על הנפגע או לחקור בענין המשמש נושא התלונה ואולם אין בהוראה זו כדי להקנות הגנה על פרסום אחר של התלונה, של דבר הגשתה או של תכנה;

הבסיס להגנה זו הוא תום הלב של המתלונן ובעניינינו – תום הלב של הנתבעת. היחסים בין הנתבעת לתובעת בוודאי לא תרמו לרוח טובה ולאווירה חיובית ביניהן, עם זאת אין בכך כדי לקבוע להיעדר תום לב של הנתבעת. בחינת תום הלב לא נמדדת באופן כללי לזהות המתלונן וזהות הנילון. בדיקת תום הלב נמדדת ביחס לאמון המתלונן באמיתות התלונה, ור' לענין זה ע"א 12532-11-19 (מחוזי חיפה) סער הדברות בע"מ ואח' נ' גרנוב (מיום 4/2/2020 השופטת ב' בר-זיו) וכן ספרם של חאלד גנאים, מרדכי קרמניצר, בועז שנור, דיני לשון הרע הדין המצוי והדין הרצוי (בע"מ 390).

• עיון בפניות הנתבעת למבקר האוניברסיטה מלמד שאכן הן אינן חולקות מחמאות לתובעת ואולם על פניו הן כוללות טיעון סדור ומובנה של חשד להפרות כללי אתיקה מצידה של התובעת. הפניות מתייחסות, למשל, לשיווק נטען של קורס פרטי של התובעת – שיווק הנערך לסטודנטים הלומדים במסגרת האוניברסיטה בה מלמדת התובעת. הפניות רצופות פרטים, עובדות נטענות ואפילו שמות של סטודנטים לא מעטים שחברים "בקבוצה השיווקית של המרצה שלהם בחוג למדעי התזונה", קרי בקבוצה המשויכת לתובעת.

התלונות הופנו לממונה על האתיקה באוניברסיטה בה מלמדת התובעת, קרי הן עונות על דרישת סעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע. ריבוי העובדות, השמות והנתונים בתלונות המפורטות מחזקות את ההנחה והקביעה לפיה הנתבעת האמינה בתום לב באמיתות האמור בתלונות. מכאן קמה לה הגנת סעיף 15(8) לחוק.

• למען הזהירות אתייחס גם לפרסום באינטרנט כפי שפורט בכתב התביעה – הגם שזה לא פורט במסגרת הפרק הרלוונטי בסעיפים 90 ואילך. במסגרת אותו פרסום כתבה הנתבעת כך:

ניגשת למבחן הממשלתי? שימי לב שלא יבלבלו אותך...

הקמתי את הקורס שלי ב-2014, עברו בעזרתו יותר מ-600 סטאג'רים בדיוק כמוך את המבחן הממשלתי בתזונה.

זה המחזור ה-11 של הקורס DIET STUDY. אנחנו כבר מכונה משומנת שיודעת איך להכין אותך בדיוק למה שאת צריכה כדי לעבור את המבחן.

כשהקמתי את הקורס, לא היו קורסים אחרים, ברור שכשיש הצלחה יהיו עוד אנשים שינסו לשכפל אותה, זו הבחירה שלך אם את רוצה ללכת על המקור או על ניסיון להידמות אלינו. אם את רוצה ללכת על בטוח, על המקור, בקורס מעולה ומעודכן בדיוק למה שצריך למבחן- את מוזמנת לשוחח איתנו לפני שהרישום המוקדם מסתיים סופית ב-31.5."

במלוא הכבוד אין בפרסום זה כל הוצאת לשון הרע. התפארות עצמית של הנתבעת אינה בגדר לשון הרע כלפי התובעת. גם לא אם נרשם באותה התפארות – "ברור שכשיש הצלחה יהיו עוד אנשים שינסו לשכפל אותה, זו הבחירה שלך אם את רוצה ללכת על המקור או על ניסיון להידמות אלינו". אין פסול בפרסום עצמי, ור' לענין זה קביעתו של הש' י' עמית לפיה – "שיקולי מדיניות מצדיקים אי הכרה בקיומה של עילת תביעה בגין מצגים מסוג puffery, וכי על בתי המשפט למשוך ידם מהכרעה לגבי סחורתו של מי "טובה יותר". שאם לא כן, בתי המשפט עלולים להפוך לזירת התגוששות של מתחרים עסקיים, התרים אחר גושפנקא לטענתם כי סחורתם טובה מזו של המתחרה", ע"א 3322/16, איי די איי חברה לביטוח בע"מ נ' לשכת סוכני ביטוח בישראל (מיום 30/4/2017, הש' י' עמית, מ' מזוז, ע' ברון).

חלק חמישי, דיון והכרעה ברכיב התביעה השלישי משלושה – עתירת התובעת לפיצוי בסך של 50,000 ₪ "בגין נזקים לא ממוניים לרבות כאב וסבל"

10. אין לקבל עתירת התובעת לפיצוי כלי בסך של 50,000 ₪ לרבות בגין כאב וסבל
    • התובעת פירטה היטב הפגיעה בזכויותיה ואף עתרה וקיבלה פיצוי ללא הוכחת נזק מכח חוק זכות יוצרים, תשס"ח – 2007. אין לפרוץ את סכר חיובי הפיצוי בדרך של הוספה ללא נימוק של סכומי פיצוי נוספים. בהיקש מקביעת בתי המשפט ביחס לעוולות אחרות, למשל עוולה של פגיעה באוטונומיה, הרי ניתן לומר כך - "כפי שבתי המשפט אינם נוהגים לפסוק פיצוי נפרד עבור צער, בושת, אי-נוחות, כעס, השפלה, טרדה, פחד, אבדן אמון בבני אדם וכיו"ב, אין מקום לפסוק פיצוי נפרד עבור אותן תחושות שליליות תוצאתיות כאשר הן נובעות משלילת זכות הבחירה. ובקיצור, אין מקום להציב בנפרד את מגוון התחושות הנובעות מהפגיעה באוטונומיה, לצד אותם שניים-שלושה בתי אב המוכרים בנזק הלא ממוני", ור' ע"א 2278/16, פלונית נ' מדינת ישראל (מיום 12/3/2018, הש' י' עמית, ע' ברון, י' וילנר).

כאשר  התובעת קיבלה כבר פיצוי מכח עוולה אותה הוכיחה, הרי לא בנקל אם בכלל יש לקבוע פיצוי כללי בגין "כאב וסבל", ר' ע"א (מחוזי ת"א) 28167-07-19, מועלם ואח' נ' אפריקה התחדשות עירונית בע"מ (מיום 24/12/2019, השופטת א' כהן) שם נקבע כי – "לרוב פוסקים פיצוי בגין רכיב זה, כאשר לא ניתן לפסוק לטובת התובע פיצוי בגין רכיב אחר באופן שישקף עוולה שנעשתה ביחס אליו או את הפרת החוזה כלפיו" (ההדגשות לא במקור).

• אין גם מקום לקבוע פיצוי נפרד בגין פגיעה בפרטיות ו/או מכח חוק עוולות מסחריות או דיני עשיית עושר ולא במשפט וכן הטענות השונות שהעלתה התובעת בתביעתה. אין לקבוע פיצוי כאמור בשל הנימוקים הבאים:

• ראשית ועיקר, התובעת אכן העלתה שורה של הוראות חוק שלטעמה הנתבעת עוולה כלפיה בגינן ואולם – לא עתרה לכל פיצוי כספי ספציפי בשל כך. מכאן, ממילא גם לא התגוננה הנתבעת כנגד דרישה כספית כאמור. כתב התביעה אשר נוסח בקפידה ובפירוט רב כלל שלושה רכיבי פיצויי כספי כאשר לא יוחדו רכיבים להפרות והעוולות הנטענות.

• שנית, במלוא הכבוד – השימוש בשם "לעבור את שרון", אינו בגדר עוולת פגיעה בפרטיות. אין בכך משום חדירה לתחומה של הנתבעת. השימוש החד פעמי הנטען אכן מלמד על התייחסות הנתבעת אל התובעת ועל היותה בת פלוגתא שלה ואף התייחסתי לכך בסעיף 8.3 לעיל. עם זאת, מבחינת דיני הגנת הפרטיות אין מקום לטעון שהשימוש החד פעמי, גם אם נעשה לשם מטרת רווח כמשמעות סעיף 1(6) לחוק גרם לעוולה – ונכון יהיה להתייחס אליו כאל זוטי דברים.

• שלישית, בנוסף - משנקבע פיצוי סטטוטורי לתובעת מכח חוק זכות יוצרים, אין מקום להוסיף ולקבוע פיצוי סטטוטורי נוסף, ללא הוכחת נזק מכח חוקים אחרים. הדבר נכון גם ביחס לטענות לעוולה מסחרית מכח חוק עוולות מסחריות.

חלק שישי, סוף דבר

11. סיכום
    • יש לקבל את התביעה בכל הקשור לטענת התובעת להפרת זכות יוצרים. בגין כך יש לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי. עם זאת אין לקבוע צווי מניעה, סעד הצהרתי מינוי כונס נכסים וכן צווים נוספים להם עתרה התובעת. על כך הורחב בחלק השלישי לעיל, בסעיפים 6-8 לפסק הדין.

• אין לקבל טענות התובעת ביחס לעוולת לשון הרע. על כך ר' החלק הרביעי לעיל, סעיף 9 לפסק הדין.

• אין לקבל טענות התובעת לפיצוי בסך של 50,000 ₪. על כך בחלק החמישי לעיל, סעיף 10 לפסק הדין.

אשר על כן וכאמור בסעיף 8.5 לפסק הדין, אני מחייב את הנתבעת בתשלום הסך של 120,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 10/7/2019 ועד למועד התשלום בפועל. בנוסף אני מחייב את הנתבעת בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 30,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק דין זה ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום,  ד' תשרי תשפ"ג, 29 ספטמבר 2022, בהעדר הצדדים.