- פסק דין זה עניינו תביעת נזיקין שהגישה התובעת כנגד הנתבע בגין סירובו למתן גט.
- עיקרי העובדות
2.1 הצדדים נישאו בשנת 1977 ומנישואין אלה נולדו שלושת ילדיהם, אשר כולם בגירים.
2.2 בשנת 2001 פרץ משבר חריף בין הצדדים ובעקבות זאת הגישה התובעת תביעה לגירושין לבית הדין הרבני האזורי ותביעות רכושיות לבימ"ש לענייני משפחה בתל-אביב.
2.3 בבית הדין הרבני סירב הנתבע להתגרש והגיש הנתבע תביעה לשלום בית.
2.4 בבימ"ש לענייני משפחה בתל אביב ניתן, בשנת 2002 , על ידי כב' הש' יהושע גייפמן, צו הגנה כנגד הנתבע, האוסר עליו להיכנס לדירת מגורי הצדדים בשל אלימותו כלפי התובעת והילדים וניתן ביום 11.4.07 פסק דין בתביעות הרכושיות, בו קבע כב' הש' יהושע גייפמן, שבמועד גירושי הצדדים יעשה איזון הזכויות בין הצדדים.
2.5 יצוין שהנתבע הינו פנסיונר מ__, המקבל גמלה חודשית, כשהתובעת זכאית למחצית מגמלת הנתבע בגין תקופת נישואיהם, כשהתשלומים לתובעת נדחו למועד גירושי הצדדים.
2.6 מאז שנת 2001 הצדדים מתגוררים בנפרד, כשהנתבע מסרב להתגרש, כשהוא חוזר ומצהיר "שיישארו נשואים עד הקבר" ומונע בהתנהלותו את ביצוע האיזון ביניהם ויכולתה של התובעת לקבל את החלק המגיע לה בפנסיה של הנתבע.
2.7 בשל אופיו האלים של הנתבע נמנעה התובעת לחדש את תביעתה לגירושין בביה"ד הרבני אך משהגיש הנתבע בקשה ליישוב סכסוך אזרה התובעת אומץ והגישה ביום 27.1.2019 תביעה נוספת לגירושין לבית הדין הרבני וביום 20.1.2021 ניתן פסק דין בו נקבע:
"לאחר עיון בכל החומר שבפנינו עולה כי הצדדים חיים קרוב לשני עשורים בנפרד. בדיונים קודמים בתיק שנדון בין השנים 2001-2003 עלתה סוגיית אלימות ובגידת הבעל. כמו כן ניתנו בתקופת הדיונים ההם צווי הגנה נגד הבעל. כאמור הצדדים חיים בנפרד ולא שבו לחיות יחדיו.
כיום טענות הבעל הינן רכושיות על פסק דין שניתנו בערכאה אחרת, כמו כן טענותיו שרוצה לראות את הנכדים אינן קשורות לאשה. אין כל עילה המצדיקה את המשך הנצחת המצב בו הצדדים שרויים בפירוד קרוב לעשרים שנה.
לאור האמור בית הדין פוסק:
א. על הבעל ליתן גט לאשתו לאלתר.
ב. קובעים מועד לסדור גט לתאריך יב' אדר תשפ"א 24/02/2021 שעה 09:00.
ג. במידה והבעל יסרב לתת גט ידון בית הדין בצווי הגבלה".
2.8 בהתאם לפסק הדין של בית הדין הרבני הוזמנו הצדדים לסידור גט ליום 24.2.2021, אך הנתבע עמד בסירובו לסידור הגט ולאור התנהלותו זו ניתנה ביום 24.2.2021 ההחלטה הבאה:
"הצדדים הוזמנו לסדור גט להיום. הבעל עומד בסרובו לסדור הגט וחוזר על טענותיו הקשורות לדיונים בערכאה אחרת.
לאור האמור מחליט בית הדין להטיל צווי הגבלה על הבעל.
על ב"כ האשה להגיש את בקשתו לצווי ההגבלה עם אסמכתאות".
2.9 ביום 6.4.2021 ניתן על ידי בית הדין הרבני פסק דין :
"...הצדדים זומנו לסדור גט אך הבעל עומד בסירובו למתן גט.
בפנינו בקשת ב"כ האשה למתן צווי הגבלה עקב סרוב הבעל לציית לפסק הדין המחייבו לתת גט לאשתו כדלקמן:
...
לאור סירובו של הבעל ליתן גט לאשתו לאלתר ביה"ד מחליט להטיל על הבעל צווי הגבלה על פי חוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין) התשנ"ה-1995 על כן ביה"ד מצווה כדלהלן:
א. הבעל נ' ב' ת.ז. __ מנוע מלצאת את הארץ על פי חוק בתי הדין הרבניים (קיום פסקי דין של גירושין) התשנ"ה-1995 סעיף 2 ס"ק 1.
ב. הבעל נ' ב' ת.ז. __ מנוע מלקבל דרכון ישראלי או תעודת מעבר לפי חוק הדרכונים התשי"ב 1952, להחזיק בהם או להאריך את תוקפם ובלבד שיהיו תקפים לצורך שיבה לישראל, על פי חוק בתי הדין הרבניים (קיום פסקי דין של גירוישן) התשנ"ה-1995 סעיף 2 ס"ק 2.
ג. הבעל נ' ב' ת.ז. __ מנוע מלקבל להחזיק או לחדש רשיון נהיגה על פי חוק בתי דין רבניים (פסקי דין של גירושין) התשנ"ה 1995 סעיף 2 ס"ק 3.
ד. הבעל נ' ב' ת.ז. __ מנוע מלהתמנות להיבחר או לשמש במשרה על פי דין או במשרה בגוף מבוקר כמשמעו בחוק מבקר המדינה התשי"ח-1958 (נוסח משולב) על פי חוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין) התשנ"ה-1995 סעיף 2 ס"ק 4.
ה. הבעל נ' ב' ת.ז. __ מנוע מלעסוק במקצוע שהעיסוק בו מוסדר על פי דין או להפעיל עסק הטעון רישוי או היתר על פי דין על פי חוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין) התשנ"ה-1995 סעיף 2 ס"ק 5.
ו. הבעל נ' ב' ת.ז. __ מנוע מלפתוח או להחזיק חשבון בנק או למשוך שיקים מחשבון בנק, בדרך של קביעה כי הוא לקוח מוגבל מיוחד, כמשמעותו בחוק שיקים ללא כיסוי התשמ"א-1981 על פי חוק בתי דין רבניים (קיום פסקין דין של גירושין) התשנ"ה-1995 סעיף 2 ס"ק 6 למשך חמש שנים מיום מתן הצו.
ז. בית הדין מצווה על תפיסת כספי גימלת הבעל נ' ב' ת.ז. __ מ____ ומינוי ב"כ האשה עו"ד מזור לכונס נכסים עליהם, כל עוד הצו בתוקפו; על פי סעיף 2(ב)(2) לחוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין), התשנ"ה-1995.
ח. כונס הנכסים יפתח חשבון בנק לניהול הכספים הנ"ל.
ט. צווים אלו בתוקף עד מתן גט.
י. במידה והבעל לא יתן גט לאשתו תוך 45 יום ידון ביה"ד בהרחבת הצווים.
י"א קובעים מועד לדיון לתאריך כג אייר תשפ"א 5/05/2021 שעה 8.45".
2.10 ביום 5.5.2021 התנהל דיון בבית הדין הרבני ויצוטט להלן פרוטוקול הדיון במלואו:
"פרוטוקול
מיום כ"ג באייר התשפ"א (05/05/2021*
הופיעו הצדדים וב"כ האשה עו"ד מזור
הבעל: אני מסכים לגט תמורת שני דברים מה שמגיע לי.
ביה"ד: זה מתנהל בביהמ"ש זה לא קשור.
הבעל: הנוכלים האלה עשו הכל,
ביה"ד: האם אתה מוכן לתת גט היום.
הבעל: אני רוצה ערעור.
ב"כ האשה: אנחנו מבקשים סנקציה מאסר, שלחתי את צו ההגבלה הקודם שניתן,
האישה: אני לא עובדת, מקבלת פנסיה 7,500 ₪, השכירות זה 4,900 ₪, הוצאות חדשיות זה עוד ארבעת אלפים חמשת אלפים ₪, חמשת אלפים, חשמל לחדשיים 700, מים ומיסים 1,100 לחדשיים, הוצאות כלכלה בערך 2,000 ₪ לחודש, יש לי גם קיצבת זיקנה, 2,300 ₪.
ביה"ד: ב"כ האשה יכול להגיש בקשה בהתאם.
הבעל: אני מוכן ללכת לבית הסוהר תכניס אותי, אני שוכר דירה 20 שנה, את הנשמה אני אוציא לה עד שתביא לי את הכסף, הפסדתי את החיים שלי בגלל הסמרטוט הזה, האשה הזו כמו שאמרה שאני בגדתי בה אני רואה בבית שלה שגבר ממזמז לה את החזה, אני שמרתי על הכבוד שלי, גם עבדה בדואר ושיקרה בכל דרך, אבא שלה גנב כסף ישב בבית סוהר, הלכתי לשמור על אבא שלה בבית חולים, והיא עם החבר שלה בבית שלנו, באותו זמן, שתביא לי את מה שמגיע לי, אני לא צריך אותה, שתביא לי את הכסף, אני משלם 3,000 ₪ שכירות, למה אני אתן לה גט, אין לי כסף היא לקחה לי, יש אקטואר שעשה את החשבון, אין לי כסף, לא אני לא אתן לה גט, נוכלת מסריחה איחס,
ביה"ד: כל זה לא קשור לגט, תן לה גט,
הבעל: לא אתן לה גט.
הדיון הסתיים.
החלטה
הצדדים זומנו להיום לסדור גט.
הבעל עדיין עומד בסרובו לסדור הגט בטענות שאינן שייכות לסדור הגט.
לאור האמור בפרוטוקול, ב"כ האשה יגיש את בקשותיו להמשך ההליכים".
2.11 ביום 23.8.2021 נקבע מועד נוסף למתן הגט ליום 13.10.2021 אליו לא הופיע הנתבע ונקבע מועד נוסף ליום 17.11.2021 תוך קביעה שהנתבע יוזמן בצו הבאה בשחרור בערבות עצמית על סך 10,000 ₪.
2.12 הנתבע הגיש בקשה לדחיית מועד מתן הגט עקב בעיות רפואיות ואחר כך הודיע שלא יגיע למועד שנקבע עקב בעיותיו.
2.13 ביום 23.11.2021 נתן בית הדין הרבני פסק דין נוסף ובסיומו קבע:
"...על אף צווי ההגבלה הבעל עומד בסרובו. נקבעו מספר מועדים לסדור הגט. אך הבעל או שהופיע וסירב או שהגיש בקשות דחייה.
לאור כל האמור לעיל ביה"ד פוסק ומצווה כדלהלן:
על פי חוק בתי הדין הרבניים (קיום פסקי דין של גירושין) התשנ"ה-1995 סעיף 1(א) ביה"ד מטיל צו הגבלה בדרך של מאסר כפייה על הבעל נ' ב' ת.ז. __.
ביה"ד מצווה בזה כי הבעל נ' ב' ת.ז. __ יושם במאסר – כפייה לתקופה של 24 חודשים.
אם תוך שנתיים לא יתן הבעל גט לאשתו ביה"ד יחליט על תקופת מאסר נוספת.
על פי חוק בתי הדין הרבניים (קיום פסקי דין של גירושין) התשנ"ה-1975 סעיף 3(א) ועל פי הוראות סעיף 6 (3) לפקודת בזיון בית המשפט מורה ביה"ד למזכירות להודיע ליועץ המשפטי לממשלה על ההחלטה להטלת מאסר – כפייה על הבעל נ' ב' ת.ז. __ ".
2.14 ביום 23.11.21 הגישה התובעת לבית משפט לענייני משפחה את התביעה דנא.
2.15 בהתאם לפסק הדין שניתן על ידי בית הדין הרבני ביום 23.11.2011 הושם הנתבע במאסר וביום 9.12.2011 נתן הנתבע, בהיותו במאסר, את הגט לתובעת.
- טענות הצדדים
3.1 טענות התובעת
3.1.1 התובעת טוענת שמאז שנת 2001 סירב הנתבע, שהינו אדם אלים, לתת לה גט וכל זאת מתוך רצון נקמה וכוונה להרע לה, תוך ניצול העובדה שהתובעת פחדה ממנו וכי רק בשנת 2020 אזרה אומץ והגישה בקשה חוזרת לגירושין.
3.1.2 עוד טוענת התובעת שכתוצאה מאי מתן הגט לא יכלה התובעת לממש את זכותה לקבלת החלק המגיע לה בפנסיה של הנתבע, שכן על פי פסק הדין שניתן על ידי כב' השופט יהושע גייפמן איזון הזכויות אמור להתבצע רק לאחר גירושי הצדדים.
3.1.3 התובעת עותרת לפסיקת פיצוי כספי בגין עגינותה, משך 20 שנה, המוערך על ידה בסכום של 1,000,000 ₪ ולצרכי תשלום אגרה הוערך על סך 500,000 ₪.
3.2 טענות הנתבע
3.2.1 הנתבע טוען שאינו חייב לפצות את התובעת בסכום כלשהו וכי התובעת בגדה בו, עשקה אותו, גנבה ממנו ורמתה אותו.
3.2.2 הנתבע טוען לשיהוי מצד התובעת אשר הגישה תביעת גירושין ראשונה בשנת 2001 ורק כעבור 20 שנה, ביום 20.1.19, בחרה להגיש פעם נוספת תביעה לגירושין.
3.2.3 הנתבע הוסיף וטען שלא סרב למתן גט אלא התנה את מתן הגט בכך שיקבל את הכספים המגיעים לו כדין.
- המתווה המשפטי
4.1 סטנדרט ההתנהגות של האדם הסביר נקבע על פי מדיניות משפטית, המתחשבת בערכים ואינטרסים של החברה. הערך הנכון של חברה מתוקנת שיינתן לבן הזוג שמאס בחיי נישואיו ורצונו לצאת מהם והמתין זמן סביר ואין עוד תכלית לנישואיו שיוכל לצאת ממסגרת זו ולפתוח בחיים חדשים.
4.2 נקבע בפסיקה שבין בני זוג מתקיימים יחסי קרבה מיוחדים, המחייבים את כל אחד מהם להתנהג כלפי בן זוגו בכבוד, בהגינות ובאנושיות, באופן שיאפשר לבן הזוג ניהול אורח חיים תקין וסביר. השארת בן זוג במסגרת כובלת וחונקת של נישואין חסרי תוכן ממשי, אינה התנהלות של אדם סביר.
4.3 סרבנות גט היא תופעה חברתית פסולה, הפוגעת בחירותו ובכבודו של בן הזוג, הכבול כבן ערובה בכבלי הנישואין ונתון לחסדיו של בן הזוג אשר לעיתים מונע מתוך יצר נקמה ולעיתים מונע מתוך מניעים כלכליים, כשהפסיקה מבקשת להוקיע התנהלות זו על ידי מתן אפשרות לניזוק להגיש תביעה נזיקית.
4.4 בתביעות של סרבנות גט, חלה התפתחות רבה וראוי לציין שקיימת מחלוקת בין השופטים השונים, מהם המקרים שיש להעניק בהם סעד כספי.
4.5 קיימות ארבע דרגות לגבי מתן גט. החמורה ביותר הינה קביעה רבנית של "כפייה בגט", אחריה "חיוב בגט", אחריה "לצוות על מתן גט", והקלה ביותר – "המלצה למתן גט".
4.6 בתביעות של סרבנות גט חלו בפסיקה ארבע התפתחויות:
4.6.1 התפתחות ראשונה - תחילה הכירו בתי המשפט לענייני משפחה בתביעות נזיקין רק במקרה בו בית הדין הרבני קבע שיש לכפות או לחייב בגט.
4.6.2 התפתחות שניה – חלק מהשופטים הכירו בתביעות נזיקין גם כאשר אין כפיה או חיוב בגט, אלא מדובר במצווה או בהמלצה.
4.6.3 התפתחות שלישית – חלק מהשופטים הכירו בתביעות נזיקין גם בגין תקופה שלפני החיוב או המלצה לגט.
4.6.4 התפתחות רביעית - חלק מהשופטים הסכימו לפסוק פיצויים גם בהעדר פסיקה רבנית לגבי מתן גט, אם הוכח שאין כל בסיס להמשך קשר הנישואין וצד אחד הקים כבר משפחה חדשה וכד'.
- העוולות עליהן ניתן לבסס את תביעת הנזיקין בגין סרבנות גט
5.1 ניתן לבסס תביעת נזיקין בגין סרבנות גט, על שתי עוולות, המצויות בפקודת הנזיקין.
האחת – עוולת הרשלנות, ס' 35, 36 לפקודת הנזיקין.
השנייה - עוולת הפרת חובה חקוקה, ס' 63 לפקודת הנזיקין, כאשר הפרת החובה החקוקה מתבססת על הפרת סעיף 287 לחוק העונשין, הקובע:
"המפר הוראה שניתנה כשורה מאת בית משפט או מאת פקיד, או אדם, הפועל בתפקיד רשמי ומוסמך לאותו עניין, דינו – מאסר שנתיים".
- עוולת הרשלנות
6.1 ס' 35 לפקודת הנזיקין קובע:
"עשה אדם מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות או לא עשה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות, או במשלוח יד פלוני לא השתמש במיומנות, או לא נקט מידת זהירות, שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלוח יחד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות – הרי זו התרשלות; ואם התרשל כאמור ביחס לאדם אחר שלגביו יש לו באותן נסיבות חובה שלא לנהוג כפי שנהג, הרי זו התרשלות והגורם ברשלנותו נזק לזולתו, עושה עוולה".
6.2 סעיף 36 לפקודת הנזיקין קובע:
"החובה האמורה בסעיף 35, מוטלת כלפי כל אדם וכלפי בעל כל נכס, כל אימת שאדם סביר צריך היה באותן נסיבות לראות מראש שהם עלולים במהלכם הרגיל של הדברים להיפגע ממעשה או מחדל המפורשים באותו סעיף".
6.3 הרעיון העומד בבסיס עוולת הרשלנות הינו מתן פיצוי בגין סטייה מהתנהגות ראויה, דהיינו התנהגות שנופלת מסטנדרטים שקבעה החברה כדי להגן על אחרים מפני סיכונים לא סבירים.
6.4 הפיצוי בגין עוולת הרשלנות יינתן מקום בו נפגע אינטרס שהחברה רוצה לשמור עליו. תביעה שעומדת בתנאי עוולת הרשלנות יש בה הצהרה חברתית, שהמעשה שגוי ועל המבצע אותו לפצות את הניזוק בגין התנהלות זו.
6.5 כדי להוכיח קיומה של עוולת הרשלנות, הקבועה בפקודת הנזיקין, יש למלא אחר שלושה תנאים הקבועים בחוק:
6.5.1 קיומה של חובת זהירות של המעוול כלפי הניזוק.
6.5.2 הפרת חובת הזהירות.
6.5.3 גרימת נזק.
- קיומה של חובת הזהירות
7.1 קיומה של חובת הזהירות נבדקת בשני מישורים: חובת זהירות מושגית וחובת זהירות קונקרטית.
7.2 חובת זהירות מושגית נקבעת על פי מבחן הצפיות. האם הסוג הכללי אליו משתייכים המזיק והניזוק יכולים להקים חובת זהירות. לאחר מתן תשובה חיובית לחובה המושגית, מתבררת חובת הזהירות הקונקרטית, המתייחסת למזיק ולניזוק הספציפי נשוא הדיון.
7.3 חובת זהירות מושגית
7.3.1 כפי שהובהר לעיל סטנדרט ההתנהגות של האדם הסביר נקבעת על פי מדיניות משפטית, המתחשבת בערכים ובאינטרסים השונים של החברה.
7.3.2 הערך הנכון בחברה מתוקנת שיינתן לבן הזוג שמאס בחיי הנישואין ורצונו לצאת מהם והמתין זמן סביר ואין עוד תכלית לנישואיו שיוכל לצאת ממסגרת זו ולנהל את חייו כפי שהינו חפץ.
7.3.3 בין בני זוג קיימת חובת זהירות מושגית, המחייבת את כל אחד מבני הזוג לנהוג בכבוד ובהגינות כלפי הצד השני. השארת בן הזוג במסגרת כובלת וחונקת בנישואין של חסרי תוכן ממשי, הינה התנהלות שאינה התנהלות סבירה.
7.3.4 סרבנותו של צד לשחרר את בן הזוג מחיי הנישואין תחשב כפגיעה בחירותו וביכולתו לנהל את חייו כפי שהוא בוחר ועל כן, תחשב כהתנהגות בלתי סבירה, דהיינו כהתנהגות רשלנית.
7.3.5 על האדם הסביר לצפות שסירובו לתת או לקבל גט תגרום לבן הזוג סבל רב בהיותו כבול למערכת יחסים שאינו חפץ בה.
רא' מאמרם של יחיאל קפלן ורונן פרי, על אחריותם בנזיקין של סרבני-גט, עיוני משפט כרך כח (תשס"ו-תשס"ז), 773, 796-795.
"אין ספק כי אדם שאשתו מבקשת לבטל את השותפות עמו ולהתחיל בחיים חדשים... יכול לצפות שהימנעותו ממתן-גט לאחר שחויב לעשות כן תגרום לאשה סבל רב.
...
כאשר האשה מבהירה שאין היא חפצה בכך, גם הסרבן ה"תמים" יכול לצפות שאם יתמיד בסירובו, ייגרם סבל לאשתו".
7.3.6 בנסיבות דידן חלה חובת זהירות מושגית.
7.4 חובת זהירות קונקרטית
הצדדים, נשוא תיק זה, התחתנו זה עם זה וכזוג חלה על מערכת היחסים שביניהם חובת זהירות קונקרטית, המחייבת את הנתבע לאפשר לתובעת להתיר את קשר הנישואין, משהגיעו הנישואין לקיצם, עקב אלימותו ובגידותיו, כשבסרובו למתן גט עליו להיות מודע לנזקים הנגרמים לתובעת בסרובו זה.
- הפרת חובת הזהירות
8.1 חובת הזהירות כלפי בן הזוג הינה כאמור לנהוג בהגינות כלפיו ולהתיר לו לצאת ממסגרת נישואין קשה ומאמללת, כשהנתבע דידן בסירובו למתן גט הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו.
8.2 הוכח שבשנת 2001 הגישה התובעת תביעת גירושין בבית הדין הרבני, אך הנתבע בחר להגיש תביעה לשלום בית.
8.3 הנתבע עמד בסירובו למתן גט גם לאחר שבשנת 2002 הורחק מדירת המגורים בשל אלימותו כלפי התובעת וילדיו.
8.4 בדיון שהתקיים בבית הדין הרבני ביום 4.12.2003, לאחר שהנתבע כבר הורחק מהתובעת, בצו הרחקה, הצהיר הנתבע:
"אני רוצה שלום בית. היא מחפשת אותי כל הזמן. יש לי אהבה, עד המוות שלי אני נשוי אליה. אנחנו כשנתיים בנפרד. ( הדגשה שלי א.ז.ר.).
האישה: "לא מוכנה לחזור לניסיון אפילו לרגע אליו".
8.5 ביום 27.1.2019, לאחר שביום 14.8.19 פתח הנתבע תיק ליישוב סכסוך, אזרה לטענתה התובעת אומץ והגישה תביעה נוספת לגירושין.
8.6 בדיון בביה"ד מיום 20.1.2021 קבע בית הדין:
"עולה כי הצדדים חיים קרוב לשני עשורים בנפרד. בדיונים קודמים בתיק שנדון בין השנים 2001-2003 עלתה סוגיית אלימות ובגידת הבעל. כמו כן ניתנו בתקופת הדיונים ההם צווי הגנה נגד הבעל. כאמור הצדדים חיים בנפרד ולא שבו לחיות יחדיו".
...
"אין כל עילה המצדיקה את המשך הנצחת המצב בו הצדדים שרויים בפירוד קרוב לעשרים שנה. ( הדגשה שלי א. ז.ר.).
לאור האמור בית הדין פוסק:
א. על הבעל ליתן גט לאשתו לאלתר...".
8.7 במועד הדיון מיום 20.1.2021 נקבע מועד למתן הגט ליום 24.2.2021, אך במועד זה הודיע הנתבע שהינו מסרב לתת גט לתובעת ובשל כך החליט בית הדין הרבני להטיל עליו צווי הגבלה.
8.8 בית הדין הרבני קבע כאמור מספר מועדים נוספים למתן הגט, אך למרות צווי ההגבלה שהוטלו על הנתבע המשיך הנתבע לעמוד בסירובו ולא הסכים לתת גט לתובעת.
8.9 בעקבות התנהלותו זו של הנתבע נאלץ בית הדין הרבני להטיל על הנתבע צו הגבלה בדרך של מאסר כפייה לתקופה של 24 חודשים.
8.10 רק ביום 9.12.2022, שעה שהנתבע היה במאסר מיום 23.11.21 הסכים הנתבע לתת גט לתובעת.
- גרימת נזק
9.1 התובעת טוענת שנגרמו לה נזקים ממוניים ולא ממוניים כאחד.
9.2 הנזק הממוני הוא שבפסק הדין שניתן בתביעה הרכושית, על ידי כב' השופט יהושע גייפמן, נקבע שהאיזון הרכושי ייעשה במועד גירושי הצדדים. משסירב הנתבע להתגרש, לא יכלה התובעת לקבל, משך כל השנים, את החלק המגיע לה בגמלת הנתבע, שהינו גמלאי ___.
9.3 הנזק שאינו ממוני, המכונה "כאב וסבל", הינו הנזק שנגרם לתובעת בגין הפגיעה באוטונומיה שלה, משך 20 שנה, בהן הייתה כבולה, בעל כורחה, בקשר נישואין, שלא רצתה בו, כשאינה יכולה להינשא לאדם אחר. ראוי לציין שבשנת 2001 הייתה התובעת כבת 45 ויכלה לבנות זוגיות חדשה.
9.4 נזק בלתי ממוני, הינו נזק שלא ניתן לכמתו בכסף, הנתון להערכת ביהמ"ש בהתאם לנסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה.
9.5 במקרה דנא, נכון לפסוק פיצוי נפרד לגבי כל אחת מהתקופות הבאות:
- התקופה הראשונה, שתחילתה במועד הגשת תביעת הגירושין הראשונה בשנת 2001 ועד ליום 27.1.2019, מועד הגשת תביעת הגירושין השנייה.
- התקופה השנייה, שתחילתה ביום 27.1.2019, מועד בו הגישה התובעת את תביעת הגירושין השנייה ועד למועד מתן הגט ביום 9.12.11.
9.6 הפיצוי בגין התקופה הראשונה
9.6.1 כפי שהובהר לעיל, בשנת 2001 הגישה התובעת את תביעת הגירושין הראשונה, כשהנתבע עמד על סירובו למתן גט, וזאת בלא שהייתה באמתחתו כל טענה רכושית או אחרת אשר היה מקום להתחשב בה.
9.6.2 ראוי לציין, שפסק הדין הרכושי ניתן על ידי כב' השופט יהושע גייפמן עוד ביום 11.4.2007, אשר דחה את טענות הנתבע וקבע שאיזון הזכויות ייעשה עם גירושי הצדדים.
9.6.3 בגין אלימותו של הנתבע הוצא הנתבע מבית המגורים בשנת 2002, אך גם לאחר מתן צו ההרחקה היה הנתבע אובססיבי כלפי התובעת עד כי על פי עדותה נאלצה לעבור להתגורר בעיר אחרת והנתבע הודה בדיון ההוכחות שלאחר שעברה דירה לעיר אחרת חיפש אותה משך שנתיים.
9.6.4 התובעת הגישה את תביעת הגירושין השנייה בחודש ינואר 2019, כ- 18 שנה לאחר הגשת תביעת הגירושין הראשונה, כשהינה מנמקת את ההמתנה הממושכת בנימוק שחששה מהנתבע וכי רק לאחר שהנתבע הגיש את בקשתו ליישוב סכסוך, אזרה אומץ להגשת תביעת גירושין שנייה.
9.6.5 בחישוב סכום הפיצוי המגיע עבור התקופה מהגשת תביעת הגירושין הראשונה ועד להגשת תביעת הגירושין השנייה ראוי להתחשב בין היתר בעובדות הבאות והן: שבתקופה זו לא קבע עדין ביה"ד הרבני שיש לכפות או לחייב בגט.
9.6.6 כשהעובדה החשובה הינה שלאחר שביה"ד הרבני נענה לבקשת הנתבע לשלום בית לא פנתה התובעת לביה"ד הרבני בבקשה למתן גט.
9.6.7 למרות הנתק המוחלט ורצונה של התובעת בגירושין לא הוכיחה התובעת שעשתה פעולות כלשהן בביה"ד הרבני או כלפי הנתבע כדי להביא לקבלת הגט.
9.6.8 יש להדגיש שבהתאם לפסיקה הקיימת על התובעת להוכיח שפעלה באופן נמרץ להשגת הגט, כשבמקרה דנא התובעת לא הוכיחה שעשתה פעולות כלשהן, משך 18 שנה, כשהטענה שחששה מהנתבע אין בה כדי להוות נימוק מספיק לאי נקיטת הליכים משך תקופה כה ארוכה.
9.6.10 זאת ועוד, ראוי לחזור ולהזכיר שעסקינן בתביעה נזיקית שהגישה התובעת כשחלה עליה, על פי פקודת הנזיקין, חובה להקטנת הנזק, הבאה לידי ביטוי בנסיבות אלו בביצוע פעולות שביכולתה לעשות על מנת לקבל את הגט ללא דיחוי. ראה בנדון עמ"ש (ת"א) 46625-01-16 פלונית נ. פלוני (פורסם בנבו, מיום 30.11.2016) שקבע:
" יש לבחון את הנסיבות הפרטניות של המקרה, כאשר על האשה - היא התובעת שעליה נטל השכנוע - להראות כי פעלה 'בנחישות ובתקיפות בהליכים בבית הדין הרבני לקראת השגת גט'. ... לא מדובר רק אודות הפניות לבית הדין הרבני, אלא גם בכל הקשור לפניות של אחד מהצדדים למשנהו בכל הקשור לגירושין וכך גם תגובת הצד האחר".
9.6.11 לאור כל האמור לעיל הפיצוי הראוי בגין תקופה זו מוערך על ידי בסך 60,000 ₪.
9.7 פיצוי עבור התקופה השנייה
9.7.1 כאמור ביום 27.1.19 הגישה התובעת את תביעת הגירושין השנייה, כשרק ביום 9.12.11 הסכים הנתבע לגרש את התובעת וזאת רק לאחר שנקבעו מספר מועדים למתן גט בהם סירב הנתבע להתגרש ולאחר הטלת הגבלות שונות על הנתבע על ידי בית הדין, אשר לא הביאו את הנתבע לידי הסכמה למתן גט.
9.7.2 רק לאחר שהוכנס הנתבע למאסר בהתאם לצו מאסר בכפייה שהוצא נגדו על ידי ביה"ד הרבני ביום 23.11.21 והנתבע שהה במאסר הסכים הנתבע, בבית הסוהר, לתת את הגט.
9.7.2 בגין התקופה שמיום 27.1.19 ועד ליום 9.12.21, משך 34 חודשים, אני מחייבת את הנתבע בסכום של 100,000 ₪ לפי 2,941 ₪ עבור כל חודש.
9.8 לגבי הנזק הממוני לו טוענת התובעת והוא עיכוב בקבלת החלק המגיע לה בגמלת התובע אשר מותנת במועד גירושיה-אין מקום לפסוק בגין נזק זה וזאת מהטעם שהתובעת לא הוכיחה מהו סכום הנזק המדויק שנגרם לה, כשיש לזכור שהתובעת תקבל את המגיע לה עתה עם גירושי הצדדים.
- סיכום
10.1 לאור כל האמור לעיל, הנתבע ישלם לתובעת פיצויים בסך של 160,000 ₪.
10.2 כן יישא הנתבע בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 18,000 ₪.
10.3 פסק הדין יישלח לנתבע והתיק ייסגר.
10.4 הותר לפרסום תוך השמטת הפרטים המזהים.
ניתן היום, כ"ד סיוון תשפ"ג, 13 יוני 2023, בהעדר הצדדים.