האישה עוגנה במשך עשרים שנה עד שבעלה האלים הואיל בטובו לתת לה גט מבין כותלי בית הסוהר. בית המשפט קבע שסרבנות הגט עולה כדי רשלנות
בת 67 שחוותה סרבנות גט ארוכה ומייסרת תפוצה ב-178,000 שקל – כך קבע לאחרונה בית המשפט למשפחה בתל אביב. במשך שני עשורים נמנע הבעל מלגרש את אשתו כאשר רק לאחר שהופעל כלפיו "נשק יום הדין" – עונש מאסר בגין סרבנותו – עשה זאת. השופטת אסתר ז'יטניצקי רקובר קבעה שבמחדלו למסור גט הפר הבעל את חובת הזהירות שלו כלפי אשתו, ובכך למעשה התרשל.
הצדדים התחתנו ב-1977 והביאו לעולם שלושה ילדים. לאחר כחצי יובל שנות נישואים, ב-2001, פרץ ביניהם משבר חריף והאישה הגישה תביעת גירושים ותביעות רכושיות. הבעל, מצדו, סירב להתגרש והגיש תביעה לשלום בית תוך שהוא מצהיר כי יישאר נשוי לאישה "עד הקבר". בין לבין הוא הורחק מהבית בשל אלימות כלפי האישה והילדים. בעניין הרכושי נקבע שחצי מהפנסיה שלו שייכת לאשתו, אלא שזכאותה תחל רק במועד הגירושים.
השנים חלפו מבלי שהאישה קידמה את עניין הגט, בנימוק שחששה מפני בעלה. בשלב מסוים, לטענתה, אזרה אומץ והגישה בינואר 2019 תביעה נוספת לגירושים. אלא שגם בתביעה זו עמד הבעל בסרבנותו, תוך שהוא מכנה את אשתו "סמרטוט", "נוכלת מסריחה" ואף מאשים אותה בבגידה. בשלב זה החל בית הדין הרבני להטיל עליו סנקציות כגון איסור יציאה מהארץ ומניעה מלקבל דרכון, אך רק לאחר שהושתה עליו בנובמבר 2021 "אם כל הסנקציות" – עונש מאסר – הסכים סוף סוף להעניק גט.
בתביעה נזיקית שהגישה האישה עוד באותו החודש, היא טענה שכתוצאה מסרבנות הגט נגרמו לה נזקים המסתכמים לכדי מיליון שקל, אולם משיקולי אגרה עתרה שהגרוש שלה יפצה אותה "רק" בחצי מיליון.
האיש, לעומתה, טען שגרושתו בגדה בו, עשקה אותו, גנבה ממנו, רימתה אותו ואף השתהתה באופן ניכר בהגשת תביעת הגירושים השנייה – כך שאין מקום בנסיבות העניין לפיצוי מצדו.
הייתה צעירה, יכלה להתחתן
השופטת ז'יטניצקי רקובר הניחה את הבסיס המשפטי לדיון כשכתבה כי "בין בני זוג קיימת חובת זהירות מושגית המחייבת כל אחד מבני הזוג לנהוג בכבוד ובהגינות כלפי הצד השני. השארת בן הזוג במסגרת כובלת וחונקת בנישואין של חסרי תוכן ממשי, הינה התנהלות שאינה התנהלות סבירה. סרבנותו של צד לשחרר את בן הזוג מחיי הנישואין תחשב כפגיעה בחירותו וביכולתו לנהל את חייו כפי שהוא בוחר ועל כן תחשב כהתנהגות בלתי סבירה, דהיינו כהתנהגות רשלנית".
בהמשך היא ציינה שטענות התובעת ביחס לנזק מתחלקות לשניים: נזק כספי שנגרם לה כתוצאה מהפסד חלקה לאורך השנים בגמלאות הבעל; ונזק מסוג כאב וסבל שנגרם לה כתוצאה מעגינותה במשך 20 שנה. בהקשר לכך צוין שב-2001 הייתה האישה עדיין צעירה יחסית, כבת 45, ויכולה הייתה לבנות זוגיות חדשה.
השופטת קבעה שגם ביחס לפיצוי יש לדון בשתי תקופות שונות. הראשונה, משנת 2001 ועד 2019 בה נמנעה האישה מלקדם את עניין הגט. השופטת חידדה שעל אישה המבקשת להתגרש לפעול בנחישות ובתקיפות לצורך השגת הגט, וההסבר של התובעת כי השיהוי נעוץ בחששה מפני בעלה, איננו מספק. עבור תקופה זו פסקה השופטת לאישה פיצוי בסך 60,000 שקל.
ביחס לתקופה השנייה, החל מ-2019 ועד מתן הגט, נימקה השופטת שסרבנות הבעל הייתה הגורם היחיד לעיכוב בגירושים, ומשכך הפיצוי לתקופה זו הועמד על 100,000 שקל.
בסך-הכול נפסקו לאישה 160,000 שקל בתוספת 18,000 שקל הוצאות ושכ"ט עו"ד.
- ב"כ האישה: עו"ד רונן מזור
- ב"כ האיש: עו"ד טל מירון
עו"ד אהובה יששכר
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.