עד שימלאו לנתבעת 65 שנים, ישלם התובע את תשלומי פרמיית ביטוח החיים של הנתבעת בגובה 500,000 ₪ שהמוטב בה הוא התובע. אחרי יום 01/01/2018 ניתן יהיה לדון בסכום הביטוח ואשר לא יפחת מסך 200,000 ₪;
7.התובע טען כי בשלהי שנת 2013, ביקשה הנתבעת להיפרד והצדדים הסכימו כי ימשיכו להתגורר תחת אותה קורת־גג עד שיסיים הבן את לימודיו. התובע טען כי בשנות הנישואין האחרונות, חי תחת איומי הנתבעת כי תעזוב את ישראל והוא חשש לגורלו של הבן ר', וחש נטול בִטחון אישי ומשפחתי והתפתח אצלו דִכאון. עוד נטען כי הנתבעת גרמה לקרע בינו ובין הוריו ובודדה את התובע אשר נותר תלוי נפשית בנתבעת. נטען כי הנתבעת דרשה כי "ידאג לה" והוא עשה כן מתוך תקווה שתשנה רצונה להיפרד, וחתם על הסכם דרקוני המותיר אותו כנשוי ובשיתוף כלכלי מוחלט וחד־צדדי עד יומו האחרון.
נטען כי הנתבעת הבהירה כי דרישותיה הן לתקופה הקרובה, לתקופה שלאחר סיום הגירושין ולתקופת הסתגלות - והתובע קיבל דרישתה מכיוון שהוטעה לחשוב שלא ייאלץ לשאת בהוצאותיה לכל חייו, "גרוש כנשוי" כלשונו.
התובע טען כי ערב הגירושין השתכר סך 16,000 ₪ לחודש, עו"ד עידית רונן אשר ערכה את ההסכם לא ייצגה אותו והצדדים לא נשלחו למומחים לשם בחינת איזון המשאבים. התובע הדגיש את גודל הניצול, בציינו כי לאחר הגירושין המשיך לשלם את החזרי המשכנתא כפי ההסכם - בעודו מתגורר במשרדו ומתקלח בחדר כושר.
נטען כי הנתבעת ניצלה את מצבו הרִגשי הקשה ואת תחושת האובדן והדִכאון, סחטה אותו וכחודשים לאחר מכן "בישרה" לבן המשותף אודות הגירושין ללא ששיתפה בכך את התובע, אשר גם לא היה מיוצג והאמין כי עורכת־הדין שומרת על האינטרסים שלו - והתבייש לשתף את משפחתו או את חבריו.
התובע טען כי רק לאחר כשנתיים אזר אומץ ופנה לטיפול פסיכולוגי שנמשך עד עצם כתיבת שורות אלו. בהמשך נטען כי בשנת 2020 הגיש תובענה לי"ס (הליך י"ס 57158-11-20) ולאחר תקופה של עיכוב הליכים הגישור הארוך לא צלח מאחר והנתבעת סירבה להגיעה להבנות. נטען כי אמנם החל מתשלום חודש מרץ 2020 "נאותה" הנתבעת להפחית את התשלום החודשי לסך 6,000 ₪, אך בהמשך פתחה הנתבעת בהליכי הוצאה לפועל. נטען כי כך או כך התובע נאבק ונלחם מלחמת השרדות כלכלית יום־יום.
בית המשפט התבקש לבטל את ההסכם מאחר ונערך בהטעייה או טעות, שכן חשב שהוא מיוצג, או מחמת ניצול מצבו ומצוקתו של התובע, בחוסר תום לב, בעושק של ממש. לחִלופין, התבקש ביטול מאחר ובהסכם לא נשמע קולו ולא הוסברה לו זכותו לייצוג או כי ההסכם לא סביר ולא מידתי. לחִלופין התבקש בית המשפט לעשות שימוש בהוראות סעיף 47 להסכם לפיו במקרה של שינוי נסיבות, מחובתם של הצדדים לנהל מו"מ בדְבר שינוי תנאֵי ההסכם – בהינתן חובת גישור (שהתקיימה) והוראת סעיף 46 הקובעת כי ההסכם נועד לאפשר לשני הצדדים "להבטיח את עתידם הכספי" ולפעול בהסכמה.
8.מטעם הנתבעת נטען כי התביעה הוגשה בחוסר תום לב ומטרתה לפגוע בנתבעת. נטען כי בתחילת החיים המשותפים, הנתבעת חיה על הקו ישראל-אנגליה ו"חיפשה את עצמה" והנתבע טיפח קריירה בתמיכת הנתבעת שהיגרה לישראל בשנת 1993, והשאירה מאחוריה משפחה, חברים, תרבות, קריירה, דת ושפה. בהמשך הנתבעת עשתה הסבה להוראת השפה האנגלית.
נטען כי הצדדים התגוררו בקרית טבעון אך הנתבע עבד בתל אביב ובחו"ל, במהלך 12 שנים בהן "הותיר את הנתבעת" עולה חדשה, לבד ללא תמיכה, לנהל את משק הבית, לעבוד ולגדל את הבן המשותף. כך גם לאחר מכן בעת שעברה טיפולי פוריות קשים במקביל ללימודי תואר שני ובעת גידול הבן המשותף שהיה כבן 3 שנים, הייתה לבדה בעוד התובע, שהיה צריך לעשות דבר אחד על־מנת לצדדים, רכישת תרופה מסוג "ויאגרה", אך התבייש לעשות כן. עוד נטען כי הנתבעת נותרה לבדה גם במלחמת לבנון השניה בשנת 2006 ועל כן ביקשה מהתובע לעזוב את עבודתו ולפתוח עסק עצמאי. נטען כי התובע בנה את עסקו על חשבון קריירה אפשרית של הנתבעת. הנתבעת טענה כי נטלה חלק ממשי בהקמת העסק, בנתה את אתר הבית, הכינה כרטיסי ביקור, עבדה לצד התובע וסייעה לו בכל הדרוש.
עוד טענה הנתבעת כי היא עיצבה את הבית המשותף, חיצונית ופנימית, בסיוע חבר משותף אשר שיפץ את הבית ושעמו עבדה, וכי על־מנת להגדיל את ההכנסה המשפחתית למדה קורסים רבים החל משנת 2014 באינטרנט וחלקם מחוץ לישראל - "אצל המומחה הבכיר בתחום האימון ההתנהגותי הקוגניטיבי...".עוד נטען כי רק לאחר שנת 2017, כאשר מלאו לבן 16-17 שנים, נסעה לחו"ל "לתקופות ארוכות יותר על מנת לחדש את הקשר עם משפחתה וחבריה ועל מנת לבנות עסק קואצ'ינג אותו הקימה..." וגם בתקופות אלו הייתה בקשר עם התובע ועם בנם המשותף.
נטען כי התובעת עשתה ויתורים כבירים כדי שהמשפחה תהיה "שמחה ומאושרת" ולא יחסר דבר, וזאת על חשבון יחסיה עם משפחתה וחבריה.
הנתבעת הכחישה כי איימה שתעזוב את ישראל, וטענה שכוונתהּ הייתה לבנות בית בישראל. נטען בהקשר זה כי נושא "עזיבת ישראל" הועלה כאשר התובע הבטיח לנתבעת כי יעברו להתגורר במדינה דוברת אנגלית־על מנת לשפר את הקשר ביניהם. עוד הכחישה הנתבעת כי פגעה בקשר בינו ובין הוריו. נטען כי הכִשלון ביחסי הצדדים נעוץ בהתנהלות התובע מאחר ועזב את הנתבעת להסתדר לבד, 12 שנים, בעת שהייתה "עולה חדשה" וגם בעובדה כי התובע אובחן כבעל לקות בהפרעת קשב - מה שפגע באיכות החיים של הנתבעת. עוד נטען כי ההחלטה על הפרידה התקבלה בין הצדדים במשותף.
אשר לעריכת ההסכם נטען כי התובע היה פעיל בעריכת ההסכם, ניהל שיחות טלפון וחילופי טיוטות עם עו"ד רונן אשר ערכה את ההסכם ושילם את שכרהּ. נטען גם כי התובע משכיל ובעל חוכמת חיים, ובדיון לאישור ההסכם, לאחר שנשאל על כך על ידי בית המשפט, השיב כי הוא מבין את הוראות ההסכם. נטען כי התובע הוא שהתחייב כי רמת חייה של הנתבעת לא תיפגע, והתובע חתם על ההסכם בדעה צלולה וביודעין, בחפץ לב, ללא טעות או הטעיה, לא בלחץ ולא באינוס ואין ממש בטענה כי הוסכם על תקופת הסתגלות.
נטען כי טענות התובע נולדו לאחר שפגש בת־זוג בשנת 2018 ובחודש מרץ 2020 הפחית, חד־צדדית, את תשלום המזונות השותפים מסך 8,000 ₪ לסך 6,000 ₪ כאשר הוא מציג את עִסקו כעסק שנקלע לקשיים בשל הקורונה - מה שבדיעבד התברר ככזב. נטען כי בעוד שעסקו של התובע גדל והתפתח והתובע החליף 2 רכבים, שוכר בית קרקע למגורים ולמשרד, מחזיק במשרד נוסף וטס לדרום אפריקה פעמים רבות - הנתבעת אינה עובדת. עוד נטען כי העסק שהקים התובע מניב הכנסה סך 700,000-880,000 ₪ בשנה, והתובע מושך סך 19,000 ₪ לחודש וגם מפקיד לחִסכון 5,000 ₪, מה שמעיד כי מצבו הכלכלי אינו קשה.
אשר להוצאות עבור הבן ר' להן התחייב התובע בהסכם, נטען כי הבן צנוע ועובד מגיל 16 ועל־כן לא היה על הנתבע לשאת בהוצאות גבוהות עבורו; נטען כי הצדדים, יחד עם הבן, שילמו את לימודי הנהיגה שלו; כי התובע התגורר בבית הצדדים משך שנתיים נוספות וגם בחודשי הקיץ של בשנים 2016-2018 עת הנתבעת שהתה באנגליה; והתובע צבר זכויות פנסיה;
עוד טענה הנתבעת כי הסכימה להפחתה זמנית של המזונות לסך 6,000 ₪ לחודש בתקופת הקורונה בעת שלא עבדה, ובחודשים ינואר-ספטמבר 2018 עבדה בעִסקו של התובע.
הנתבעת טענה כי בשל טראומת הגירושין היא אינה נכנסת למערכת יחסים עם גברים, מאפריל 2020 סובלת מחרדות, וכי התובע נותר עם עסק שהקימו הצדדים וכי לא נפל פגם באישור ההסכם - ועל־כן בית המשפט התבקש לדחות התביעה.
9.להשלמת התמונה יצויין כי הצדדים התגרשו ביום 30/04/2017 בבית הדין הרבני בחיפה. קדם לתביעה זו הליך י"ס נוסף, י"ס 45645-12-21 והתובע הגיש, בד בבד עם תביעה זו, תביעה "לביטול מזונות הנתבעת", תלה"מ 34012-05-23. תביעה זו נמחקה לבקשתו.
10.בהתאם להחלטה מיום 06/11/2022, כל צד היה רשאי להגיש חוות דעת מומחה מטעמו בנוגע "לסוגיית מצבו הרגשי או הנפשי של התובע במועד החתימה על ההסכם".
11.מטעם התובע הוגשה חוות דעת מיום מיום 24/01/2023 של ד"ר גרינברג איזבלה, מומחית בפסיכיאטריה – מוצג ח/1. מטעם הנתבעת הוגשה חוות דעת מיום 25/08/2023 של ד"ר אדי גרבר, מומחה בפסיכיאטריה – מוצג נ/1. מסקנת מומחית התובע בחוות דעתה היא כי :
"לדעתי המקצועית, ז' היה שרוי בטראומה נפשית קשה ביותר בעת חתימתו על הסכם הגירושין, ובתקופה הרלוונטית לחתימת ההסכם היה שרוי בדיכאון עם סימנים מז'וריים באותה העת הרגשת ייאוש, חוסר אונים חוסר הנאה, אובדן עניין וחוסר טעם בחיים סבל מהתקפי פניקה בלתי פוסקים והיה מוטרד מעתידו וגורלו כי לא ראה את חייו ללא ל'...בעת החתימה על הסכם הגירושין ז' היה תחת השפעה בלתי הוגנת ולא היה מסוגל לחתום על הסכם הגירושין".
מסקנת המומחה מטעם הנתבעת בחוות דעתו היא כי:
"לסיכום, להתרשמותי ולאחר בדיקה פסיכאטרית מקיפה, ולאחר מעבר על מכלול המסמכים שהוצגו בפני, אין לנבדק כל פסיכופתולוגיה המונעת ממנו, או מנעה ממנו בעבר בעת שנת 2015 עת שערת (כך במקור ה.ג.ע) את הסכם הגירושין – כשירות, או כל פסיכופתולוגיה אשר מנעה ממנו לצורך עניין זה עריכת הסכם משפטי, זה או אחר....הוא לא מצאה שום אבחנה אפקטיבית מאז'ורית, ללא שום סימני פרודקציה פסיכוטית, ללא תוקפנות, ללא תוקפנות, וללא אובדנות בעבר או בהווה, ללא כל מניעה מעשיית מעשה בפני נוטריון או עורך דין. "
אשר למסקנת המומחית כי קיימים היו פגמים ברצון, עושק והשפעה בלתי הוגנת, המומחה מטעם הנתבעת לא שלל אותם אך ציין כי מסקנה זו מקומה בהכרעה שיפוטית.
12.בדיון הבאת הראיות העידו, מטעם התובע, התובע והמומחית ד"ר גרינברג והוגש תיק מוצגים ת/1; מטעם הנתבעת העידו הנתבעת והמומחה מטעמה ד"ר גרבר והוגש תיק מוצגים נ/1. יוער כי קדמה לכך בקשת הנתבעת להעיד עדים נוספים אך הנתבעת ויתרה עליהם.
דיון והכרעה:
13.אציין כבר כעת כי מצאתי לקבוע שחיובי התובע לאחר תאריך 01/01/2021 הוראה שמגלמת את אומד דעת הצדדים וכוונתם בעת החתימה על ההסכם להבדיל מטענות הנתבעת שמצאתי אותן כקיום הסכם שלא בתום לב ובפרט בכל הנוגע לקיום הוראת סעיף 47 שבהסכם; או בלשון אחר, כי הנתבעת עומדת על קיום זכות שלא בתום לב. לחילופין הגעתי לאותה תוצאה גם נוכח קיומה של עילת העושק.
14.ודוק, מרָאיות הצדדים שוכנעתי כי כוונתם הייתה לאפשר לנתבעת "תקופת הסתגלות". דא עקא, סעיף 47 להסכם שעניינו שינוי ההסכם בעת שינוי נסיבות, אינו מגדיר את תקופת ההסתגלות. ואלו הוראות ההסכם הרלוונטיות (ההדגשה שלי):
סעיף 47 קובע: "מוסכם כי בעקבות שינוי בנסיבות אישיות, כגון ולא רק: חיים עם בן/בת זוג חדש/ה, שינוי מצב בריאותי, שינוי דרסטי בהכנסות של הצדדים לטובה או לרעה, שינוי במקום מגורים וכדומה, יודיע בכתב הצד שנפגע לצד השני, כי יש לדון מחדש על תנאי הסכם זה. במצב זה ינהלו הצדדים משא ומתן אינטנסיבי על מנת להגיע להסכמות חדשות, וכן יפעלו הצדדים בהתאם להוראות סעיף 45 וברוח סעיף 46. מובהר כי עד שיושג הסכם חדש בין הצדדים, יימשכו התשלומים לפי הסכם זה-אלא אם תושג הסכמה אחרת בכתב בין הצדדים" (ההדגשה שלי).
סעיף 45 קובע : "הצדדים מסכימים כי אם יתגלעו ביניהם חילוקי דעות, בין אם בעניין הנוגע להסכם זה ובין אם בעניין שלא נכלל בהסכם זה, ינהלו משא ומתן עצמאי בניסיון להגיע להסכמות. אם לא יצלחו להגיע להסכמה, יפנו לסיועו של מגשר לשם סיועו ומתן מטרה כנה להגיע להסכמות. מוסכם כי אם לאחר 5 ישיבות גישור לא יצליחו הצדדים להגיע להסכמות, יוכל כל אחד מהם לפנות אל בית המשפט בבקשה לסעד מתאים".
סעיף 46 קובע: "מוסכם כי הסכם זה נערך מתוך שאיפה להבטיח את עתידם הכספי של שני הצדדים ובכל ההחלטות העתידיות בין הצדדים תובא הסכמה זו במכלול השיקולים".
15.סעיף 25 (א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג 1973 קובע כי:
"חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו".
16.ייתכנו מקרים שיהיה צורך לפרש ההסכם על פי תכליתו ולא על פי פרשנותו המילולית וזאת כאשר עולה מתוך הקשר הדברים כוונה שונה מזו העולה מן המילים הכתובות בהסכם. ראו דברי כב' הנשיא שמגר דאז בע"א 1395/91 י' וינוגרד ואח' נ' ידיד, פ"ד מז(3) 793, 799.
17.במקרה כאן, כוונת הצדדים הייתה לערוך שינויים לפי שינוי המצב הכלכלי ולקצוב בדרך זו את תקופת ההסתגלות. כוונה זו משתמעת מהוראת סעיפים 45-47, אשר צופים פני עתיד, בראי שינוי נסיבות וקבלת החלטות כלכליות בעתיד. גם במסגרת דיון אישור ההסכם כהסכם ממון, אמר התובע (ההדגשה שלי) כי:
"אנחנו עשינו חישוב של הוצאות שבהם תוכל להתקיים ומכיוון שקיימת אפשרות שבשלב מסוים היא תרצה לגור במקום אחר, כיוון שבמקור היא מאנגליה, אנחנו לא רוצים להיווצר מצב שהכסף שתקבל באנגליה לא יספיק לה לקיום ולכן הצמדנו למה שהצמדנו. הרציונאל הוא שכרגע האישה עושה הסבת קריירה ואין לה הכנסה ואנחנו לא יודעים מה יקרה בעתיד, מכיוון שאנחנו חיינו 25 שנה, אני רוצה שבעתיד, מה שלא יקרה היא תהיה מכוסה. אם יהיה שינוי משמעותי של אחד מאיתנו העסק ייבחן מחדש. כרגע בלתי אפשרי לעשות איזון משאבים, כיוון שאני מרוויח יפה, אני אדריכל נוף, בדקנו מה היא צריכה ומה אני יכול לתת מקסימאלית וכך הגענו לסכום."
דבריו, שנאמרו בעת בה היה התובע נתון במצב הרִגשי המתואר לעיל ולהלן, מעידים פי כמה וכמה על כי אומד דעת הצדדים היה כי לאחר שהנתבעת תשוב לשוק העבודה, חיובי התובע יבוטלו / ישתנו. וראו גם כי התובע העיד שחתם כדי "שהדברים ימשיכו להיות על מי מנוחות, ימשיכו להיות בטוב". ראו עמוד 61 שורות 7-8.
18.בהתאמה, התובע פנה לנתבעת בשנת 2020, בבקשה לדון על שינוי התנאים הכלכליים לרבות חלוקת הזכויות בדירה. ראו עמוד 31 החל משורה 32: ""קבעתי איתה פגישה, ישבנו בית קפה, ואמרתי לה תקשיבי אני לא יכול להמשיך ככה, והתגובה שלה הייתה אני מבינה, אבל בוא נדבר בעוד 3 חודשים כאילו רק עכשיו אמרת לי תן לי קצת זמן לחשוב, תן לי זהו.. וככה זה התחיל... כמובן של' מאוד לחוצה מזה והכל למעשה שם זה נתקע כי אני רציתי להמשיך בתהליך במצב שבו אנחנו מדברים על כל ההסכם מחדש, וזאת הסיבה שגם...אני פניתי אליה, והיה ברור שגם הבית צריך להיות בתוך זה, כי הבית הוא למעשה הנכס היחיד שיש שלנו אחרי לא יודע 25 שנות עבודה...". הנתבעת ביקשה שהתובע יעלה על הכתב את בקשתו, ואכן פנה התובעת לנתבעת בדוא"ל מיום 17/2/2019 (עמוד 29 לתיק המוצגים נ/1) וגם דוא"ל הנתבעת לתובע מיום 09/09/2020 (עמוד 16 לתיק מוצגים נ/1). ראו עדות התובע עמוד 45 שורות 10-16; עדות הנתבעת עמוד 69 שורות 4-12 ועמוד 85 שורות 32-38 ועוד.
19.לאחר מכן הצדדים פנו להליך גישור בהליך מהו"ת. ראו עדות הנתבעת עמוד 70 שורות 1-11, עמוד 78 שורות 14-16 וקבלות תשלום לגישור חודשים 8/21, 4/21, 5/21, תיק המוצגים ת/1. לאחר שהגישור התארך ולא צלח, שכן הנתבעת לא הסכימה להגיע להבנות או לשנות מההסכם, ובכך למעשה עמדה, שלא בתום לב, על זכותהּ הקבועה בסייפא סעיף 47 בהסכם, לפיה, החיובים ימשיכו ויתקיימו אם לא הוסכם אחרת, בחודש ספטמבר 2021 הפחית התובע את תשלום המזונות השוטף. ראו עדות הנתבעת בעמוד 71 שורות 1-4.
20.ודוק, אין מחלוקת כי במועד החתימה על ההסכם הנתבעת לא עבדה ולא היה ברור האם תמשיך להתגורר בישראל. עוד אין מחלוקת כי בשנים שלאחר החתימה על ההסכם, הנתבעת נעדרה לחודשים ארוכים מישראל וכי כיום הנתבעת עובדת.
21.עוד אין מחלוקת כי שכרהּ של הנתבעת כיום דומה לסכום המזונות השוטף לו התחייב התובע, סך 8,000 ₪ והנתבעת כלל אינה ממצה את פוטנציאל השתכרותה. הנתבעת בעלת תואר ראשון ושני בשפה האנגלית, הוראה וליקויי למידה, וכאמור הוכשרה כמאמנת פיתוח עִסקי שמתמחָה בהתנהגות קוגניטיבית במספר רב של קורסים בארץ ובחו"ל (ראו עמוד 72 שורות 6-23, עמוד 75 שורות 12-38, עמוד 81 שורות 27-39, עמוד 84 שורות 34-38 ועוד). הנתבעת בחרה ובוחרת, שנים לאחר חתימת ההסכם, שלא למצות פוטנציאל השתכרותהּ.
22.הדבר נוגד את חובתהּ לקיים את הוראות ההסכם בתום לב, ובכלל זה למָצות את תכלית ההסכם "להבטיח עתידם הכספי של שני הצדדים", היְינו לפתח את עתידה על־מנת לאפשר לתובע להבטיח גם את עתידו. נתתי אמון בעדות התובע בעמוד 40 שורות 1-8, כי הלך הרוח היה כי הנתבעת תעבוד והחיוב יבוטל (ההדגשה שלי):
"ש:אני אנסה שנייה לראות, כי אני הבנתי שזה סעיף שינוי נסיבות לא שינוי בהתפרנסות, שאם יש שינוי לרעה במצב שלך למשל...
ת: לא, אני אומר...אני מנסה לתאר את הלך הרוח שלי באותו זמן. והלך הרוח היה ואני גם אמרתי לל'., הכוונה של ההסכם הזה שה לא שאני יעבוד ואת תשבי רגל על רגל באיזה אי, אלא זה משהו לדאוג שאת תהיי בסדר , אבל ברגע שתתחילי לעבוד ויש גם יש סעיפים בהסכם, כמו שאמרתי למשל בנושא של המשכנתא שמראים שהלך הרוח היה של'. כן תעבוד, והשנים נקפו וזה לא קורה".
וראו גם כי על פי הוראות ההסכם בסעיף 31, החל מיום 01/03/2018 משלמים הצדדים בחלקים שווים את החזרי המשכנתא – ושהרי עתידה הייתה להיות לנתבעת הכנסה.
23.הציפייה כי הנתבעת תתחיל לעבוד לפרנסתהּ והתובע יפסיק את התמיכה הכלכלית היא הבסיס להוראות ההסכם, ובהתאם יש לפרש את ההסכם או להורות על בטלוּת הוראה הנוגדת אומד דעתם זו – הוראה שהוספה מחמת עושק, כמפורט להלן.
24.מעבר לכך חל שינוי גם בהכנסות התובע. אמנם בחלק מהשנים מאז מועד עריכת ההסכם, המחזור השנתי של התובעת (שהיה ונותר עוסק מורשה) עלה. ראו עדות התובע עמוד 42 שורות 11-16, אך זו לא הייתה עלייה משמעותית ובשנת 2022 המחזור פחת לסך של 580,000 ₪ לשנה. נוסף על כך התובע רכש מגרש לשם בנייה ועד כה לא קיבל את חלקו בדירה על־מנת לאפשר קורת־גג. ראו עמוד 56 שורות 16-29.
25.לטעמי המדובר בשינוי "דרסטי" כלשון ההסכם. די בכך שלא חל שינוי לטובה בהכנסות התובע, חרף חלוף הזמנים, בניגוד לציפיית הצדדים – ראו עדות התובע והשווה עם הטענה בדְבר אמירת הנתבעת כי על התובע לעבוד יותר. עוד ראו דוא"ל התובע לנתבעת מיום 22/03/2020 בדְבר הצורך לנקוט צעדים לשמירה על העסק לנוכח הקשיים בקבלת פרויקטים.
26.לאור האמור, הרי שיש להורות על ביטול חיובי התובע שמועדם לאחר 01/01/2021. מועד זה הוא כ-5.5 שנים לאחר חתימת ההסכם ונקבע הואיל ומשך תקופה של כשנתיים לאחר החתימה על ההסכם, התובע המשיך להגיע לסירוגין לדירת הצדדים, שכן הצדדים לא גילו לבנם כי נפרדו (נמסר לבן המשותף כי האב עובד) והחשבון המשותף שימש למעשה לצרכי דירת הצדדים.
27.על כן, וגם מאחר והצדדים התגרשו בשנת 2017, והתובע התגורר בחלק מסופי השבוע ובחודשי הקיץ בדירה גם לאחר ההסכם, הרי שמדובר ב-3 שנים נטו של תקופת הסתגלות, הבאתי בחשבון גם את חלוקת הזכויות בדירה, 90% לנתבעת, הפרשי השתכרות, מוניטין וזכויות פנסיה/גמל שצבר התובע, הסכום שנצבר ע"ש הנתבעת באנגליה אינו ידוע; בחישוב גס" חלוקה זו משאירה בידי הנתבעת, למועד ההסכם, כ-1,000,000 ₪ יותר מאשר בידי התובע.
28.מבלי לגרוע מהאמור, אני סבורה כי דרישת הנתבעת כי התובע ימשיך לקיים חיובים על פי ההסכם לעולמי עד, חרף אומד דעתם וההסכמות שבאו לידי ביטוי בסעיפים 45-47, משמעה עמידה על קיום זכות שלא בתום לב. ראו בהקשר זה בע"מ 5939/04 פלוני נ' פלונית פ"ד נט(1) 665 בעמוד 671, כב' השופט א' רובינשטיין:
"בעיניי, בצד כל אלה יש ביסוד הדברים ציפייה להגינות ביחסים בין בני-אדם בכלל – נגזרת של תום-הלב החולש על המשפט הפרטי (ראו והשוו סעיפים 39 ו-61 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973), בחינת "אדם לאדם – אדם" (הנשיא ברק, רע"א 6339/97 רוקר נ' סלומון [12], בעמ' 279). זו גם תמציתו הערכית של הכלל "וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב..." (דברים, ו, יח [א]) החופה ממעל באתוס מורשתנו; כדברי הרמב"ן (רמב"ן, ויקרא, יט, ב [ב]): "אחרי אזהרת פרטי הדינין בכל משא ומתן שבין בני אדם... אמר בכלל ועשית הישר והטוב, שיכניס בעשה היושר...".
29.עוד ראו כב' השופטת ד' בייניש בבג"צ 5918/07 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול מיום 14/5/2009 סעיפים 38-39 לפסק הדין:
"תום-הלב הוא עקרון יסוד בשיטתנו המשפטית. תחילת התערותו של עקרון זה בשיטתנו המשפטית - בהלכה הפסוקה, המשכו בחקיקה (ראו: סעיפים 12(א) ו- 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973) ופיתוחו בפסיקה עניפה שהעמידה אותו כערך מרכזי בשיטתנו. כידוע, תחולתו של עקרון תום-הלב אינה מוגבלת לדיני החוזים והיא מתפרשת על כלל תחומי המשפט. בין היתר, חל עקרון תום-הלב בתחום סדרי הדין האזרחיים. מהותה של חובת תום-הלב בתחום הדיוני הינה כי על בעלי-הדין להפעיל את הזכויות והחיובים המעוגנים בכללי הפרוצדורה האזרחית בדרך מקובלת, ביושר ותוך הגינות בסיסית המתחייבת אף ביחסים שבין צדדים "יריבים" (ראו: אהרן ברק פרשנות במשפט - פרשנות החקיקה כרך ב 550 (1993) (להלן: ברק-פרשנות החקיקה; דודי שוורץ סדר דין אזרחי – חידושים, תהליכים ומגמות 73 ואילך (תשס"ז)). על בעלי-הדין לפעול בסבירות ובהגינות במסגרת ניהול הליכי המשפט וזאת בהתחשב במכלול נסיבות העניין (ראו: בש"א 6479/06 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' שנפ (טרם פורסם, 15.1.2007), פס' 4 והאסמכתאות המובאות שם). כבר נקבע בפסיקתנו כי מחובת תום-הלב הדיוני נגזר האיסור על שימוש לרעה בהליכי משפט...במישור הפרטי נועד האיסור הנדון למנוע תוצאות בלתי הוגנות בין בעלי הדין המתדיינים בפני בתי-המשפט."
30.כאמור לעיל, מהעדויות והראיות מצאתי חד־משמעית כי כוונת הצדדים הייתה לתקופת הסתגלות כי הנתבעת ביקשה, בחוסר תום לב, לחמוק מחובתהּ לשנות מהחיובים כפי הוראות ההסכם ואומד דעת הצדדים. עדותה בכלל ובנושא זה בפרט, הייתה רצופה תשובות מתחמקות, לא מהיימנות וסותרות.
בעיקר לא נתתי אמון בטענתה כי לא ידעה שפניית התובע אליה בשנת 2019 נבעה מחוסר יכולת כלכלית להמשיך ולשאת בחיובים. בתחילה העידה כי התובע לא פירט בפניה את הכנסותיו, ראו עמוד 74 שורות 34-37, לאחר מכן העידה באותה פגישה בחודש יולי 2020, כי אמר התובע כי אין כלל בעיות כלכליות בעסק, ראו עמוד 75 שורות 1-5,וגם העידה כי לא באה לקראתו מאחר ו-"מערכת היחסים הסתיימה". ראו עמוד 85 שורות 32-38. לאחר עוד העידה הנתבעת כי גם לאחר התביעה שהוגשה, לא הבינה את בקשת התובע ואפילו לא הבינה זאת חרף תקופת הקורונה, תקופה במהלכה הדעת נותנת שלאדריכל נוף, לא הייתה עבודה. ראו עמוד 74 שורות 23-39, עמוד 75 שורות 1-5:
"ש: בשלב מסוים את מבינה שאחת הסיבות שז' פונה ברצון לשנות את ההסכם זה היכולת לתשלום... אי היכולת שלו לשלם תשלום חודשי, זה נכון?
ת: לא
ש: לא הבנת את זה?
ת: לא.
ש: אחרי שהגשנו את התביעה הבנת את זה?
ת: לא
ש: שני דיונים בבית משפט ולא הבנת את זה?
ת: לא
ש: תודה.
כב' השופטת: איך זה יכול להיות שזאת תשובה שלך?
ת: כי לא הראה לי אתת ההכנסות שלו. ידעתי שיש לו מערכת יחסים עם אישה בדרום אפריקה, הוא טס לדרום אפריקה 10 פעמים והוא היה תקוע שם בקורונה, חזר לישראל והיה בבית מלון לקורונה בישראל אז למה אני יחשוב שיש לו בעיות בהכנסות שלו.
כב' השופטת: כי, כי אולי דווקא מה שאת מתארת מעיד על זה שהוא לא עבד
ת: הוא יכול לעבור העבודה שלו במחשב
כב' השופטת: אני, אני אני מבינה אבל אני מעריכה שאת ידעת היטב כמו רבים אחרים על זה שעסקים לא פעילים בתקופת הקורונה ואף אחד לא מזמין שירותים כמו הסוג שהוא נותן בתקופת הקורונה הרי זה COMMON SENSE
ת: לא, זה לא. כי פגשתי אותו ביולי 2020 והוא אמר לי שאין בעיות עם העסק בכלל, (לא ברור)".
31.סירובהּ של הנתבעת להגיע להסכמות חדשות, נוכח שינוי הנסיבות, חרף ההתחייבויות על פי ההסכם ודרישתה כי התובע ימשיך ויכללה לכל ימי חייו או חייה, מבלי שהיא תעשה מאמץ "לעמוד על הרגליים" כפי שהתכוונו הצדדים, היא עמידה על זכות שלא בתום לב.
32.טענות אחרות של התובע הן טענות בדְבר קיומם של פגמים ברצון בעת החתימה על ההסכם ואישורו כהסכם ממון וכפסק דין.
33.המסגרת הנורמטיבית לטענות אלו מצויה בפרק ב' של חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 אשר עוסק בביטול חוזה שנפל בכריתתו פגם המקים עילת ביטול, טעות, הטעייה, עושק, תרמית וכיוצ"ב. ראו ע"א 2495/95 הדס בן לולו נ' אטראש אליאס ואח', פ"ד נא(1) 577, 588.
34.בשל מהותו של הסכם הכורך נושאים שונים, הן ממוניים והן אישיים, בשל הצורך להגן על הציפייה של בני הזוג והקושי להשיב את המצב לקדמותו, צד שמבקש לבטלו, נושא בנטל ראייה מוגבר. ראו ע"א 1581/92 ולנטין נ' ולנטין פ"ד מט (3) 441, 450,452. תלה"מ חיפה 7749-11-17 א' ק' נ' ז' ק' מיום 24/4/2019. יש להצביע על טעמים משכנעים וכבדי משקל, שיש בהם להצדיק ביטול פסק הדין שנתן תוקף להסכם. על בית המשפט לנהוג במשנה זהירות. ראו ע"א 5914/03 אפרים שוחט נ' "כלל" חברה לביטוח מיום 01/05/2005, סעיף 7 לפסק הדין, שהרי הסכם ממון מאושר כהסכם ממון "...לאחר שנוכח בית המשפט או בית הדין שבני הזוג עשו את ההסכם או את השינוי בהסכמה חפשית ובהבינם את משמעותו ואת תוצאותיו".
הוראה זו שבסעיף 2 לחוק יחסי ממון בין בני-זוג, התשל"ג-1973, נועדה להבטיח כי לבני הזוג גמירות דעת וההסכם נחתם מתוך רצון חופשי, ללא לחץ או כפייה. ראו ע"מ ת"א 1242/04 פלוני נ' פלונית מיום 23/5/05, סעיף 14 לפסק הדין; ר"ע 359/85 טרזה קוך נ' ברוך קוך פ"ד לט (3) 421, 422.
35.כפי שאזכרתי לעיל, מצאתי גם כי התקיימו תנאי עילת העושק .
סעיף 18 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 קובע:
"מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר נסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה".
36.מנוסח הסעיף עולה כי לעילת העושק 3 תנאים מצטברים; האחד, מצוקה, חולשה שִכלית או גופנית או חוסר נִסיון של הנעשק בזמן כריתת החוזה. השני, ניצול מצבו של הנעשק על־ידי העושק כדי לגרום לו להתקשר בחוזה. השלישי, היות תנאֵי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל. ראו ע"א 4839/92 גנז נ' כץ פד"י מח(4) 749, בעמוד 756. נפסק כי במקרה בו מתקיים תנאי עילת העושק הרי שהצד הנעשק, לא הייתה לו גמירות דעת כפי שיש לכל מתקשר צלול בדעתו. ראו ע"א 5490/92 רחל פגס נ' ישראל פגס, מיום 29/12/1994 סעיף 6 לפסק הדין.
מדובר בתנאים מצטברים שגם שלובים זה בזה. ראו ע"א 2041/05 מחקשווילי נ' מיכקשווילי, סעיף 12 לפסה"ד מיום 19/11/2007:
"היסודות הנ"ל אינם רק מצטברים אלא "שלובים זה בזה ככלים שלובים" וקיימת ביניהם תלות הדדית המתבטאת בכך שככל שמתקיים אחד היסודות באופן מובהק יותר כן תטה הכף לכיוון המסקנה שמתקיימים היסודות האחרים".
37.יש להוכיח כי מצבו היה כל כך קשה שהסיט או שיבש את שיקול דעתו סטייה של ממש. אין די בלחץ חברתי-משפחתי או אישי-פנימי, או בקושי ארעי חולף. ראו ע"א 9207/04 יוסף כמיסה נ' גרטלר מיום 14/08/2008. המועד הרלוונטי הוא מועד ההתקשרות בחוזה, ראו ג' שלו, א. צמח, דיני חוזים, בעמוד 436 (מהדורה רביעית, 2019).
38.קיומו של התנאי הראשון; התובע "נשא על גבו" משא כבד של רגשות אשם על כך שהנתבעת נאלצה להתגורר בישראל; על כך שהנתבעת גידלה את הבן המשותף בקרית טבעון בעוד התובע עבד בתל-אביב ועל כך שאינו עומד בציפיות הנתבעת ועל־כך שהנתבעת אינה מרוצה מחייה. וכך תיאר התובע הדברים למומחה הנתבעת ד"ר אדי גרבר, עמוד 6 לחוות הדעת:
"...ואני חושב שהיא שידרה לי כל הזמן ש..שהיא לא מרוצה ממני, שאני לא מספיק רואה אותה, ולא מבין אותה ושאני לא נותן לה מה שהיא צריכה. אני חושב שזה היה כדור שלג, כי אני הרגשתי תלות בה.. היא הייתה בת הזוג הראשונה שלי. הייתה הרגשה של אחריות – שכמו שאני ראיתי את זה אז.. היא ויתרה על הכל ובאה לחיות פה איתי, וכול שחוסר שביעות הרצון שלה עלה-הלחץ שלי עלה גם".
ראו גם עמוד 50 שורות 5-14, עמוד 53 שורות 14-35 לחקירתו הנגדית, ועוד. ובהמשך, לאחר שתובע מתאר נתק בינו ובין הוריו בשל הנתבעת, הוא מוסיף (ההדגשה שלי):
"היה דבר די דומה עם כל מיני חברים שלי, ובתקופה שבה הגענו להיפרדות אני הייתי די מנותק מכל הסביבה, היא הייתה סוג של העינים שלי לעולם, לא הייתי מעיז לעשות שום דבר בלעדיה, אפילו משא ומתן מול החברה שעזבתי אותה, הייתי באמת.. 'סמרטוט' זה אפילו לא המילה". וראו גם עמוד 58 שורה 4 ואילך לחקירתו הנגדית, שם תיאר את הקשיים ביחסי הנתבעת עם הוריו, את המצוקה שחש ואת הצורך "...להיות לצידה No matter what".
ביחס להסכם תיאר שם, עמוד 7 לחוות דעת ד"ר גרבר:
"אני וטען שברגע שחתמתי על הסכם הגירושין-הייתי במצב נפשי כזה, עם המון רגשות אשמה שלי..כי אני באותו זמן הרגשתי אשם בהכל, בזה ששאני לא מצליח לפרנס, והיא כביכול ויתרה על החיים שהיו יכולים להיות חיים מאוד אחרים, היא נתנה לי הרגשה משך השנים שהיא רצתה לעשות דברים אחרים, ושישראל לא הייתה בדיוק המקום שהיא קיוותה לו..."
הדברים חילחלו למסקנות המומחה שכתב בעמוד 12 לחוות הדעת כי חוות דעת המומחית מטעם התובע התעלמה מכך שהנתבעת "תימרנה באופן בלתי אנושי בין גידול הילד, ללימודים תוך שהיא עובדת. כאשר רוב הנטל המשפחתי-ביתי נופל עליה". אלא שלא הונח בפני כל הסבר במה שונות נסיבות הנתבעת מכל הורה צעיר המגדל ילד אחד במקביל לעבודה. ודאי שאין מדובר במקרה "בלתי אנושי", וכל זאת גם לאחר שהתובע לאחר עזב עבודתו כשכיר, מֵשך כ-15 שנים עבד מהבית.
39.מהראיות שהובאו עלה כי מערכת היחסים של הצדדים הייתה מושפעת כולה, לאורך כל החיים המשותפים, מאותם רגשות אשם תוך שהנתבעת מטיבה להדגישם ולהעצימם. אפילו בהליכים כאן, חרף כי הנתבעת מתגוררת בישראל כמעט 30 שנה (!), שבה הנתבעת והדגישה את "הקורבן" שהקריבה, כשהיא תולה את האשם בתובע.
40.מתיאורי שני הצדדים עולה כי רגשות האשם שחש התובע, שהועצמו על ידי ה-"קורבנות" של הנתבעת הפכו לשקיקה, שלא לומר אובססיה של ממש, לכפרה. ראו הסבר התובע במענה לשאלת בית המשפט בנוגע לתשובותיו בעת אישור ההסכם, עמוד 33 שורה 32 ואילך ובפרט בעמוד 34 החל משורה 9 (ההדגשה שלי):
"מה שאני חושב שקרה זה שהיו פה כמה שכבות שהתערבבו אחת בשנייה. אחת זה העובדה שבאמת ל' הייתה בת-הזוג הראשונה שלי האמיתית, הרצינית, ולא סתם המציאו את המושג מיתולוגית. מיתולוגית זה מיתולוגית, ול' היא בת-הזוג המיתולוגית שלי עם כל מה שנובע מזה. כל זה שראיתי את העולם דרכה, כל זה שהייתי מוכן לעשות הכל בשביל שיהיה לה טוב, לא תמיד הצלחתי. חלק, חלק גם נשמע אותה חלק מהדברים לא הצלחתי, אבל הכל היה מכוון לזה שיהיה לה טוב במסגרת היכולות שלי, וגם יכול להיות שהיכולות שלי אז לא היו היכולות שלי היום, הרי כולנו מתפתחים ומתקדמים בחיים. פגשתי אותה באמת בשלב מאוד מאוד בוסרי של החיים שלי, לא ידעתי מהחיים שלי, כמו שגם כתבתי, ומהר מאוד היא נעשתה הדומיננטית למרות שהיא הייתה חדשה בארץ, לא דיברה עברית, ולמרות שזה הקשה עליה ולמרות שאני הייתי כאילו כביכול העיניים שלה לעולם מבחינת השפה עדיין בהחלטות המטיראליסטיות כמו למשל אני רציתי ללמוד, ללכת ללמוד XXX XXX כשהיא הגיעה לארץ..."(ההדגשה שלי ה.ג.ע)
ובהמשך החל משורה 33 וגם בעמוד 35 שורה 26 הדגיש:
"...אבל באותו רגע הכל היה מופנה לקיום הצרכים של ל'...".
וגם ראו עדותו בעמוד 50 שורות 5-13, ועדות הנתבעת בעמוד 67 שורות 8-17.
עוד ראו עדות הנתבעת בעמוד 67 שורות 8-17, שם תיארה את התקופה בה עבד התובע בתל-אביב ואת תחושותיה בעת מלחמת לבנון השנייה בשנת 2006 אשר בעטיין דרשה מהתובע כי יעזוב את עבודתו: "אמרתי לז' אתה חייב לבחור עכשיו עבודה או משפחה..." והתובע פתח בדרך עצמאית. וגם, בעמוד 80 שורות 4-14, על אף שהנתבעת מאשרת כי לימדה אנגלית - היא מתארת את מצבהּ כמי שלא יכלה לעבוד ולהתפרנס גם בשנת 2018! חרף לימודיה, התארים שצברה והקורסים שלמדה, וזאת כ-23 שנים לאחר עלייתה ארצה; אמירות שהתבררו כלא נכונות מאחר והנתבעת עבדה, ועובדת, למחייתה, והסתירה זאת – כמפורט להלן.
41.גם דברי התובע בדיון אישור ההסכם מעידים על כי היה נתון להשפעה ממשית של רגשות אשם וחרטה על כי הנתבעת עברה להתגורר עימו בישראל.
ראו גם סיכום טיפול מיום 01/05/2022 של הפסיכותרפיסטית הגב' ציפי שאנן שהחלה לטפל בתובע בחודש אוגוסט 2018. נכתב שם:
"...בשיחות הטיפוליות העהל תחושות של חוסר בטחון וערך עצמי נמוך, עיבד טראומות שחווה בקשר הזוגי...תיאר את מצבו בזמן הליך הגירושין וכתיבת ההסכם, כנתון במצב נפשי סוער, וקושי להתמקד בתהליך קבלת החלטות".
עוד ראו בחוות דעת ד"ר גירנברג, עמוד 9 תיאור הדברים שמסר התובע:
"הייתי במצב נפשי קשה שנבע מהפרידה וסבלתי מייסורי מצפון ורגשות אשמה על כך שבגללי היא הגיעה לארץ ושיש לה קשיים להתפרנס רק בגלל שעזבה הכל ולמעני והגיעה ארצה. ל' הציגה את ההסכם כמשהו שישמור עליה בינתיים והבהירה את כוונתה להתפרנס בזכות עצמה ובעתיד".
ובהמשך בעמוד 10:
"אני התנהלתי כל התקופה הזאת תחת כאב ואובדן ובנקודה קריטית זו באו לידי ביטוי הדפוסים שהתקבעו במשך שנותינו יחד, בהם אני חייב להיות בצד שלה כמי שתפקידו להגן עליה ולדאוג לשלומה, וכמו כן לרצות אותה מתוך איזושהי מחשבה שאני חייב לה חוב ענק של הגעתה לארץ. קיוויתי שנשאר ביחסים טובים גם לאחר הפרידה, גם לטובת ר' וגם כי לא באמת הצלחתי לראות את עתידי בלעדיה".
ובעמוד 18 כותבת ד"ר גרינברג כי התובע תיאר:
"הייתי במצב נפשי קשה שנבע מהפרידה וסבלתי מייסורי מצפון ורגשות אשמה על כך שבגללי היא הגיעה לארץ ושיש לה קשיים להתפרנס רק בגלל שעזבה הכל למעני והגיעה ארצה. ל' הציגה את ההסכם כמשהו שישמור עליה בינתיים והבהירה את כוונתה להתפרנס בזכות עצמה בעתיד".
בסיכום חוות הדעת, עמוד 21, נכתב על ידי ד"ר גרינברג:
"לדעתי המקצועית, ז' היה שרוי בטראומה נפשית קשה ביותר בעת חתימתו על הסכם הגירושין, ובתקופה הרלוונטית לחתימת ההסכם היה שרוי בדיכאון עם סימנים מז'וריים באותה העת הרגשת ייאוש, חוסר אונים חוסר הנאה, אובדן עניין וחוסר טעם בחיים סבל מהתקפי פניקה בלתי פוסקים והיה מוטרד מעתידו וגורלו כי לא ראה את חייו ללא ל'...בעת החתימה על הסכם הגירושין ז' היה תחת השפעה בלתי הוגנת ולא היה מסוגל לחתום על הסכם הגירושין".
כאמור לעיל בסעיף 11, מומחה הנתבעת לא התייחס לשאלת המצב הרִגשי.
42.אשר לקיומו של התנאי השני, הרי שהנתבעת אכן ניצלה מצבו הרִגשי של התובע. תיאר זאת התובע בחקירתו הנגדית בעמוד 44 שורות 14-21:
"לא מחזיק מעצמי איש עסקים דגול, ממש לא. עכשיו ברגע שאת מדברת על אמון בין בני זוג אצלנו אני באמת נתתי בל' אמון. יכול להיות שזה היה חלק מהבעיה , ל' ידעה שיש לי... שהיא בשבילי משהו... שיש לי רגישות מאוד גבוהה אליו. היא, היא ידעה שזה יגרום לי לעשות דברים שהם גם לא בהכרח טובים בשבילי. אמון, זה ברגע שאתה מסתכל על כל החבילה ואומר, יש את ז' שכבר עבד פה 25 שנה ואני מוציא אותו עכשיו מההסכם הזה למעשה בלי כלום, כי אני מחר אם קורה לי משהו אין לי כלום".
את אופי מערכת היחסים והניצול שניצלה הנתבעת את רגשות האשם של התובע, ניתן ללמוד מתיאור האירוע אשר לאחריו הבין התובע כי אינו יכול להתמודד עם דרישות הנתבעת לבדו, ואשר לאחריו גם הפסיכולוגית המטפלת בתובע המליצה לו לנתק את הקשר עם הנתבעת.
ראו עמוד 45 שורות 29 ואילך:
"במצב שבו.... ואני אתאר את המקרה כדי שבית המשפט יבין. ל' הייתה בחו"ל סיכמנו שאני אבוא לקחת מהשדה תעופה והייתה לי פגישת עבודה בגליל העליון. ואמרתי לה אם הטיסה מגיעה בזמן אני יכול לבוא לאסוף אותך אם הטיסה לא מגיעה בזמן אני לא יכול לבוא לאסוף אותך. התקשרתי למוקד של השדה תעופה אומרים לי יש שעה איחור, לא באתי לשדה התעופה. אחרי שעה מתקשרת ל' איפה אתה? אני אומר לה תקשיבי קיבלתי הודעה שיש שעה דחייה אז לא יכולתי להגיע. ול' התעצבנה פתחה עלי פה על כל מה שהיה בנישואים שלנו והכל. ואני פתאום אומר לעצמי תקשיב הגברת טסה לחו"ל הייתה עכשיו חודש בחו"ל או לא זוכר כמה זמן, מהעסק שלך אתה מסביר לה שאתה לא יכול לבוא לקחת מהשדה תעופה בגלל שיש לך פגישה והיא צועקת עליך. עכשיו מה קרה אחרי שהיא צעקה עליי? אמרתי לה בדיעבד הייתי צריך לחשוב על זה, להציע לך שתיקחי מונית על חשבוני. פה הייתי, במצב הזה הייתי. ובערב הזה הבנתי שאני לא יכול להתמודד עם זה לבד. אני במצב שאני לא יכול להתמודד. ומהרגע הזה הלכתי לטיפול ולאט-לאט זה לקח הרבה מאוד זמן, ובמקביל לזה גם באמת התקרבתי מקרוב למשפחה מחדש והכל למרות שהם לא בסוד העניינים, כן, אבל הבנתי שאני גם נמצא במצב שאני לא יכול באמת להתמודד איתו וגם שאני חייב עזרה. וזה אחרי זה פתח לי את הראש לראות את התמונה שהיא היום תמונה הרבה יותר מאוזנת ממה שראיתי אז. ובאיזשהו שלב גם ההשפעה של ל' הייתה כזאת עליי שהפסיכולוגית אמרה לי תקשיב אתה יותר לא מתקשר איתה, אסור לך."
וגם ראו עדותו בעמוד 61 שורות 7-32:
"חלק מהעובדה שעשיתי דברים כאלה בלתי נתפסים בהסכם, הם היו מתוך מחשבה וכוונה שהדברים ימשיכו להיות על מי מנוחות, ימשיכו להיות בטוב והכל, אבל זה היה מתוך מיסקונספציה של... של למעשה מה שקורה איתי לא הייתי מחובר לעצמי, לא ידעתי מה קורה איתי, לא.... בכלל לא רציתי להגיע למקומות האלה, רק בטיפול הצלחתי להגיע למצב שאני רואה גם את עצמי לפני זה לא היה קיים...ל' ידעה שיש לה השפעה מאוד מאוד מאוד גדולה עליי, היא ידעה שאני טיפוס שילך מרחק מאוד מאוד גדול בשביל לרצות אותה. עוד פעם, אני לא יודע מה במודע ומה לא במודע אבל בפועל...היא ידעה, היא ידעה, כן היא ידעה והיא גם אמרה את זה בלא מעט פעמים באנגלית אומרים My soft spot הנקודה הרכה שלי כאילו , היא ידעה כמה איכפת לי ממנה היא ידעה כמה קשה לי לאבד אותה, במודע או לא במודע זה היה סוג של ניצול, היא ניצלה את המצב להוציא ממני הסכם שבן-אדם מאוזן לא היה מתקרב אליו".
ובעמוד 62 שורות 18-19, הגדיר מצבו כ-"שבוי".
הנתבעת מצידה טענה כי לאחר שפנה אליה התובע בשנת 2020 בבקשה לשנות מתנאֵי ההסכם בשל מצוקתו הכלכלית, היא נכנסה "למצב של חרדות במשך שנתיים כמעט". ראו עמוד 74 שורה 14. בעדותו, בעמוד 73 שורות 8-18, התברר כי, בניגוד למצג שהציגה לבית המשפט, הנתבעת עובדת ומשתכרת 7,000-8,000 ₪ נטו ומנהלת עמוד "לינקדין" פעיל עם 1,500 עוקבים. זה המקום לציין כי הנתבעת בעלת תואר ראשון ושני בשפה אנגלית, הוראה וליקויי למידה וגם עסקה כמאמנת פיתוח עִסקי המתמחה בהתנהגות קוגניטיבית לאחר שלמדה 4-5 קורסים שונים. ראו עמוד 72 שורות 6-23 לחקירתה הנגדית וגם עמוד 75 שורות 12-38, שם השיבה בתשובות מתחמקות, והשווה עם תשובותיה בעמוד 81 שורות 27-39, עמוד 84 שורות 34-38 ועוד, שם הכירה את ההוראות בהסכם היטב.
43.אשר לתנאֵי ההסכם, די להבין כי התובע אדרכיל נוף, עוסק מורשה, כ-9 שנים לאחר ההסכם, מחזור הכנסותיו השנתי לשנת 2022 כ-580,000 ₪, במועד עריכת ההסכם הרוויח כ-16,000 ₪ נטו לחודש והעביר 13,000 ₪ לחודש אל החשבון המשותף לשימוש הנתבעת; נוכח החיובים בהסכם, נאלץ להתגורר במשרד ששכר לניהול עִסקו, על ספה שנפתחת למיטה, ולהתקלח בחדר כושר. ראו עמוד 47 שורות 1-3, עמוד 49 שורות 5-9. עוד סיפר כדוגמה כי אם היה חוזר ממשחק כדורסל בשעות בהן חדר הכושר היה סגור, היה "מרטיב את המגבת בכיור מתגנב איתה והולך לישון". ראו שם. וראו גם עדות התובע בעמוד 47 שורות 1-3 כי כאשר אמר לנתבעת כי אין ביכולתו לעמוד בתנאֵי ההסכם, השיבה לו כי עליו להרוויח יותר כסף.
תנאֵי הסכם ייחשבו בלתי סבירים אם ניכר כי הם בלתי הגיוניים ומקפחים על פי כל אמת מידה סבירה ויש לבחון את סבירותם לפי הנסיבות, תנאי השוק ועמדות המיקוח היחסי של הצדדים. ראו בע"מ 2526/13 פלוני נ' פלונית מיום 26/05/2013, סעיף ח' לפסק הדין. לעיתים מסכים בן זוג לתנאים מסוימים שאובייקטיבית נראים גרועים, אך עבורו, סובייקטיבית, הם טובים. ראו תמ"ש 23200/96 פלוני נ' אלמונית מיום 07/07/1996. וראו גם דברי כב' השופט חיים פורת בח"פ (ת"א) 1012/83 פלונית נ' פלוני פ"מ תשמ"ח (1) 265, בעמוד 274:
"אין הסכם גירושין 'מקובל' שעל-פיו ניתן להשוות הסכם אחר ולומר עליו שאינו מקובל. בדיני משפחה וסכסוכים במשפחה הפחות 'מקובל'. בסוגיות אחרות יכול להיות היותר מקובל או היותר סביר. לא כל הנשים הן המשמורניות לילדיהם ולא כל הנשים יוצאות ברכוש משמעותי מקשר הנישואין. אין לכחד: החוזה נראה חד־צדדי וקשה, אולם זה בלבד איננו הופך אותו כגרוע במידה בלתי סבירה מן המקובל. כאמור, לא היו צפויים קשיים כלכליים נוכח תכניותיה להצטרף לקיבוץ".
אלא שבהינתן הנתונים הכלכליים, היְינו המחזור השנתי של התובע, העובדה כי הסכומים שהתובע התחייב להפקיד לכלכלת הבית והבן, ומזונות הנתבעת באמצעות החשבון המשותף היה כמעט כל הכנסתו נטו (ראו עדות הנתבעת בעמוד 78 החל משורה 17 עד עמוד 79 שורה 25) ברי כי התנאים אינם תנאים סבירים וגרועים מהמקובל.
44.זה המקום לציין כי כאשר נשאלה הנתבעת על נסיבות עריכת ההסכם ענתה שהוחלפו 10 טיוטות, אך בפועל צורפה טיוטה אחת שהערותיה היו לטובת הנתבעת ולחיוב התובע. ראו עמוד 76 שורות 22-30 יחד עם עמוד 77 שורות 16-28 שם השיבה בתשובות מתחמקות ופעם־אחר־פעם בעדותהּ בנושאים שונים, שבה וטענה כי אינה מבינה את הנשאל חרף התרשמות בית המשפט כי לא כך היו פני הדברים. וראו גם הערת בית המשפט בעמוד 77 שורות 29-38 ושוב בעמוד 78 שורות 1-4. עוד ראו לעניין הטיוטה שצורפה עמוד 85 שורות 5-31.
45.משנמצא כי מתקיימת עלית העושק, יש לבחון תוצאותיה.
46.בנסיבות הענין כאן, נוכח ואמד דעת הצדדים כפי שפורט לעיל ושאר נסיבות העניין, הרי יש מקום לעשות שימוש בסמכות שבסעיף 19 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973 יחד עם סעיף 47 בהסכם ולקבוע כי יש לבטל את סייפא סעיף 47 ובהתאמה, להורות על בטלות חיובי התובע על־פי ההסכם, שמועדם לאחר יום 01/01/2021.
47.ואפרט, כאמור לעיל הוכח שאומד דעת הצדדים היה למתן זכויות ביתר לנתבעת "על מנת שתעמוד על רגליה", מה שמכונה לעיתים תקופת הסתגלות, אך אומד דעת צדדים זה לא נועד על־מנת לאפשר לנתבעת להימנע "מלעמוד על רגליה" או להמשיך ולחייב את התובע לפרנסהּ לכל ימי חייו או חייה. אומד דעת הצדדים היה לתקופת הסתגלות.
כך העיד התובע בעמוד 35 שורות 26-30, לעניין אומד דעת צדדים עת חתמו על ההסכם:
"אבל באותו רגע הכל היה מופנה לקיום הצרכים של ל' ובאמת מתוך מתוך מחשבה שזה משהו שהוא באמת כרגע היא לא עובדת (לא ברור) דברים נוספים בהסכם שמרמזים על זה שאין לך רוח היה שבסופו היא תתפרנס. כמו למשל הנושא של המשכנתא. למה המשכנתא אחרי 3 שנים פתאום היא משלמת חצי? למה? בגלל שעוד 3 שניםהיא תעבוד. זה היה הלך הרוח של הדברים וככה זה... ככה זה מה שבאמת אני חשבתי והאמנתי".
ובהמשך עדותו העיד בעמוד 40 שורות 3-8:
"לא, אני אומר...אני מנסה לתאר את הלך הרוח שלי באותו זמן. והלך הרוח היה ואני גם אמרתי לל', הכוונה של ההסכם הזה שה לא שאני יעבוד ואת תשבי רגל על רגל באיזה אי, אלא זה משהו לדאוג שאת תהיי בסדר , אבל ברגע שתתחילי לעבוד ויש גם יש סעיפים בהסכם, כמו שאמרתי למשל בנושא של המשכנתא שמראים שהלך הרוח היה של' כן תעבוד, והשנים נקפו וזה לא קורה."
בהמשך עדותו בעמוד 62 שורות 13-14, העיד כי הנתבעת לא עובדת אבל בעתיד תעבוד.
48.על כן יש לבטל חיובי התובע על פי ההסכם שמועד קיומם לאחר התאריך 01/01/2021.
49.זה המקום לציין כי יש לדחות טענת הנתבעת כי התביעה הוגשה בשיהוי.
המבחן הוא מבחן אובייקטיבי, סבירות הזמן אינה נמדדת על פי אמות מידה כלליות ומופשטות המנותקות מההקשר העובדתי, אלא כל מקרה לאור מכלול נסיבותיו. ראו גבריאלה שלו, דיני חוזים – החלק הכללי (תשס"ה), עמודים 365-366 וגם בג"צ 3421/05 אנדראוס נ' שר האוצר מיום 18/06/2009, סעיף 19 לפסק הדין.
50תקופה של כשנתיים ובסמוך למועד הגירושין, הסתירו הצדדים את הפרידה והתובע גם הגיע בסופי שבוע לבית הצדדים, מדובר בהסכם בין בני זוג הצופה פני עתיד. ודוק, לאחר מכן, החל משנת 2018 החל התובע טיפול רִגשי ופסיכולוגי. טיפול זה, יחד עם הסביבה התומכת שיצר לעצמו לאחר שחידש קשר עם משפחתו, הם שאִפשרו לתובע לעמוד על דעתו. על כן, לא ניתן לומר כי התביעה הוגשה בשיהוי. הודעת התובע לביטול או לשינוי הנסיבות ניתנה בזמן סביר לאחר שפסק העושק, ולחִלופין סמוך לאחר שינוי הנסיבות.
51.בהתאמה לאמור, כמפורט לעיל לאחר שהבאתי בחשבון גם את הזכויות הנוספות שחלקו הצדדים על פי הוראות ההסכם, הרי שיש לקבוע כי נוכח שינוי הנסיבות, עושק וכלל העיפרון הכחול, חיובי הנתבע על פי ההסכם, שמועד קיומם לאחר התאריך 01/01/2021 - בטלים.
52.בשולי פסה"ד אציין כי אני דוחה טענת התובע לטעות או הטעייה. בתמצית אציין כי לא התקימו תנאי סעיף 14 או 15 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973. לא הוכח כי הנתבעת או עו"ד רונן ידעה על הטעות הנטענת או כי הוצג מצג שווא וגם לא הוּכח קשר סיבתי.
53.גם את טענת התובע בעניין העדר ייצוג אני דוחה. לא הוּכח כי עו"ד רונן ייצגה רק את התובעת. התובע העיד שהצדדים גיבשו את ההסכמות הכלכליות ועו"ד רונן נתנה הערותיהּ המשפטיות. ראו עמוד 33 שורות 10-18.
54.עוד אציין בשולי פסה"ד כי המחלוקת אינה כשרות התובע, להבדיל ממצב רגשי. ראו בהקשר זה הערת בית המשפט בעמוד 16 לפרוטוקול הדיון מיום 11.2.24 שורות 12-20.
55.אשר לטענה להשפעה בלתי הוגנת, חוק החוזים אינו כולל עילת ביטול על בסיס השפעה בלית הוגנת. דוקטרינה זו מקורה בדיני הירושה סעיף 30 לחוק הירושה, התשכ"ה – 1965. הדוקטרינה יושמה בהסכמי הענקה חד צדדית או מתנה. ראו ע"א 236/84 עזבון הלל יפה נ' קלצ'קין, פד"י מה(5) 13; ע"א 1612/03 גרינפלד נ' בן צבי ואח' מיום 27/06/2004 ועוד.
אמנם עילת העושק שבסעיף 18 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 לא איינה את עילת הביטול מכוח הדוקטרינה של ההשפעה הבלתי הוגנת, אך בנסיבות כאן איני סבורה שיש לה מקום מעת שקבעתי כי מתקיימים תנאי עילת העושק וההסםכ אינו הסכם מתנה ללא תמורה.
56.נפסק, חיובי התובע שמועד קיומם לאחר התאריך 01/01/2021 בטלים.
הנתבעת תשלם לתובע הוצאות ההליך סך 5,500 ₪, את האגרה לפי קבלה, את שכר המומחית לפי קבלה ושכר טִרחת עורך־דין סך 37,000 ₪.
מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים תיקוני הגהה ועריכה.
המזכירות תמציא לצדדים ותסגור ההליך.
ניתן היום, י"ח כסלו תשפ"ה, 19 דצמבר 2024, בהעדר הצדדים.
