פס"ד בתובענה לביטול צו ירושה מכוח הוראת סעיף 72 לחוק הירושה

לפניי עתירת המבקש לביטול החלטת כב' הרשם לענייני ירושה בבאר שבע מיום 24.12.2020, לפיה בוטל צו הירושה שניתן אחר עזבון אמו המנוחה.

א. רקע עובדתי ודיוני:

1. המנוחה ז.ע ז"ל (להלן ולעיל: "המנוחה"), אמם של המבקש והמשיב, הלכה לבית עולמה ביום 10.2.2014.

2. ביום 7.3.2018 ניתן, לבקשת המבקש, צו ירושה אחר המנוחה, על פיו ירשו את המנוחה עשרת ילדיה, בחלקים שווים, ביניהם המבקש והמשיב 1 (להלן: "המשיב").

3. ביום 25.8.2020, הגיש המשיב (בהליך דנן) לכב' הרשם לענייני ירושה בבאר שבע (להלן גם: "הרשם"), בקשה לקיום צוואת המנוחה מיום 27.5.1996 וביום 2.11.2020, הגיש המשיב לרשם בקשה לביטול צו הירושה אחר המנוחה.

4. ביום 3.11.2020, הורה הרשם למשיב, לפרט בתצהיר את אופן ומועד איתור צוואת המנוחה וכן, הורה למזכירות הרשם לענייני ירושה להמציא את הבקשה לביטול צו הירושה ליתר היורשים (וביניהם המבקש בהליך דנן).

5. בתצהיר המשיב שהוגש לרשם ביום 9.11.2020 פירט, כי במהלך האזכרה שנערכה למנוחה באותה השנה, עלתה השערה כי המנוחה הותירה אחריה צוואה, וכי ביום 25.8.2020 אותרה צוואת המנוחה. כן, הכחיש המשיב קבלת הודעה על הגשת הבקשה לצו ירושה. תצהיר המשיב סומן בהליך דנן כמש/2.

6. ביום 24.12.2020, ניתנה החלטת הרשם נושא ההליך שלפנינו, במסגרתה התקבלה עתירת המשיב דכאן לביטול צו הירושה שניתן אחר המנוחה. זאת, שעה שלא הוגשה תגובה מטעם מי מיורשי המנוחה לבקשת הביטול. להלן דברי הרשם בהחלטתו זו:

   "על אף החלטתי, אף לא אחד מן המשיבים התייחס לבקשה, זאת על אף שמבדיקת המזכירות עולה כי הבקשה הומצאה להם בדואר רשום בסוף חודש נובמבר 2020.

   לאור האמור, הבקשה מתקבלת. צו הירושה שניתן ביום 7.3.2018 אחר המנוחה מבוטל" (ר' סעיפים 4-5 להחלטה).

7. ביום 11.1.2021, הגיש המבקש לרשם "בקשה דחופה לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד", בה הוא עותר לביטול ההחלטה מיום 24.12.2020. יצוין, כי הבקשה נקלטה במשרדי הרשם לענייני ירושה ביום 20.1.2021, לאחר שהמבקש הסדיר תשלום האגרה הנדרשת.

8. ביום 22.1.2021, הוגשה מטעם המבקש גם התנגדות לצו קיום צוואת המנוחה.

9. ביום 24.1.2021, ניתנה החלטת הרשם כדלקמן:

   "בנסיבות העניין, לאור הגשת ההתנגדות, לא מצאתי מקום ליתן החלטה על הבקשה לביטול ההחלטה על ביטול צו הירושה, משכך או אחרת העניין מועבר לבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע".

   בגדרי החלטתו זו, פרט הרשם, כי מזכירות הרשם לענייני ירושה שלחה את בקשת ביטול צו הירושה וכן את ההחלטה מיום 3.11.2020 ליתר היורשים בדואר רשום ביום 5.11.2020 ואף ערכה בדיקה באתר רשות הדואר, על אף הוראות תקנה 52 לתקנות הירושה, תשנ"ח-1998, ונמצא שהבקשה התקבלה אצל היורשים. לכן, משלא התקבלו תגובות מי מהיורשים מצד אחד, ובשעה שהמשיב המציא צוואה מקורית של המנוחה מן הצד השני, הורה הרשם על ביטול צו הירושה בהחלטתו מיום 24.12.2020 (ר' סעיפים 4 ו-5 להחלטת כב' הרשם לענייני ירושה מיום 24.1.2021).

10. ביום 17.6.2021, התקיים דיון קדם המשפט הראשון בתובענה, לפני המותב הקודם שדן בתיק, כב' השופט בן שלו, בסופו ציין כי ספק אם יש הצדקה לנהל את הבקשה לביטול ההחלטה מיום 24.12.2020 לצד הבקשה לקיום צוואה וההתנגדות לה. כך, ביום 23.1.2022, ניתנה החלטתו כי התובענות בקשר עם הצוואה (ת"ע 45867-01-21 ות"ע 45637-01-21) מעוכבות עד להכרעה בתובענה דנן.

11. בהתאם להחלטה מיום 10.3.2022 ונוכח שינויים ארגוניים בבתי המשפט למשפחה במחוז דרום ובהנחיית הנשיא דאז, כב' השופט אלון גביזון, הועבר ההליך להתברר לפני.

12. ביום 15.9.2022 התקיים דיון קדם משפט נוסף בסופו ומשלא עלה בידי בית המשפט לגבש הסכמות בין הצדדים, נקבע ההליך לשמיעת ראיות.

13. עדויות הצדדים נשמעו ביום 5.3.2023 ולאחריהן הגישו הצדדים סיכומי טענותיהם בכתב.

     

    ב. תמצית טענות המבקש:

14. החלטת הרשם מיום 24.12.2020 המורה על ביטול צו הירושה, ניתנה במעמד צד אחד, טרם חלף מניין הימים להגשת תגובתו ועל כן, יש להורות על ביטול ההחלטה מחובת הצדק.

15. לצד זאת טוען המבקש, כי אף אם ייקבע שקיבל את החלטת הרשם מיום 3.11.2020 במועד, הרי שיש לבטל את החלטת הרשם מיום 24.12.2020 לפי שיקול דעת בית המשפט, לאור זכות הגישה לערכאות ולנוכח השיהוי הרב שנקט המשיב בהגשת הבקשה לביטול צו הירושה ולקיום הצוואה בהתאם להוראת סעיף 72(א) לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה").

16. לטענת המבקש, המשיב ידע שהמנוחה הותירה אחריה צוואה, עוד בחיי המנוחה, ומכאן שהיה באפשרותו לאתר את הצוואה כבר בשנת 2014, בסמוך לאחר פטירתה, כפי שפעל לעשות כן בשנת 2020. משלא פעל המשיב להגשת הצוואה למשרדי רשם הירושה בסמוך לפטירת המנוחה ולכל המאוחר בטרם מתן צו הירושה בשנת 2017, הרי שהוא נקט בשיהוי ניכר, בלא שניתן לכך הסביר סביר ומניח את הדעת.

17. לשיטתו, המשיב נקט בשיהוי זה "במתכוון ובחוסר תום לב ומתוך שיקולים מניפולטיביים..." (ר' סעיף 25 לסיכומי המבקש), נוכח הליכי פשיטת הרגל בהם היה מצוי המשיב מחודש מאי 2011 ועד חודש יולי 2017 ומחששו שנכסי העיזבון יחולקו לנושיו (ר' סעיף 34 לסיכומי המבקש).

18. למען שלמות התמונה יצוין, כי בבקשה לביטול החלטה שהוגשה לרשם, טען המבקש כי יש להורות על ביטול ההחלטה מיום 24.12.2020 המורה על ביטול צו הירושה, אף מהטעם כי עיזבון המנוחה כולל ברובו משק חקלאי, תוך שהוא מסתמך על הוראות סעיף 114 לחוק הירושה. טענה זו נזנחה מטעם המבקש בהמשך ההליך, לרבות בסיכומיו ועל כן, יש לראות את המבקש כמי שוויתר על טענות אלה (על משמעות זניחת טענה בסיכומים (ר': ע"א 401/06 מרום נ' מרום, פ"ד כא(1) 673; ע"א 447/92 הנרי רול נ' אינטרקונטיננטל קרדיט קורפריישן, פ"ד מט(2) 102).

     

    ג. תמצית טענות המשיב:

19. המבקש ידע על החלטת הרשם לענייני ירושה מיום 3.11.2020 באמצעות אחיו נ' שהביא הדבר לידיעתו ויש להחיל בנדון את חזקת הידיעה הקונסטרוקטיבית.

20. למשיב נודע אודות צו הירושה (שניתן ביום 7.3.2018) אך כתוצאה מהגשת בקשתו למתן צו קיום צוואה והודעת מזכירות הרשם לענייני ירושה כי עליו להגיש בקשה לביטול צו הירושה. כן, לו היה יודע במועד מתן צו הירושה על קיומה של הצוואה, הרי שהיה מגיש בקשה לביטול צו הירושה כבר באותה העת.

21. לאחר מות המנוחה, פעל המשיב לברר האפשרות שהמנוחה הותירה אחריה צוואה, ואולם הבירורים שערך העלו חרס. למשיב נודע על קיומה של צוואת המנוחה אך ביום 25.8.2020 עת נמסר לו העתק הצוואה ע" ב"כ ממשרדו של עורך הדין שלמה עמיאור. לשיטת המשיב, קודם לאיתורה של הצוואה במשרדו של עורך הדין עמיאור לא היתה לו, אלא "ידיעה כללית וערטילאית" בדבר קיומה של אפשרות שהמנוחה הותירה צוואה. ואולם, לשיטתו, אין בכך כדי לבסס טענת המבקש, כי המשיב נקט בשיהוי עת לא פנה לרשם הירושה בבקשה למתן צו קיום צוואה או ביטול צו הירושה על סמך אותה ידיעה כללית גרידא.

22. לפיכך, שעה שהמשיב קיבל לידיו העתק הצוואה ביום 25.8.2020 וכבר ביום 2.11.2020, הוגשה מטעמו בקשה לביטול צו הירושה (בשים לב לחגי תשרי והסגר שחל באותה עת לאור מגפת הקורונה), הוא פעל ללא כל שיהוי בהגשת הבקשה לביטול צו הירושה.

23. המשיב מכחיש טענות המבקש כי פעל בחוסר תום לב עת לא נקט פעולות לאיתור הצוואה מתוך כוונה להתחמק מנושיו לאור הליך פשיטת הרגל בו היה מצוי. לטענתו, הליך פשיטת הרגל כלל לא התקיים במועד הגשת הבקשה למתן צו ירושה, כאשר לו היה מתקיים, אזי הייתה נרשמת הערה מתאימה בצו הירושה.

24. עוד טוען המשיב, כי השיהוי כשלעצמו לא פגע בעיזבון המנוחה והמצב העובדתי נותר כשהיה מיום פטירת המנוחה – העיזבון לא חולק, המשיב נותר להתגורר במשק נושא העיזבון; המשיב לא קיבל אף פניה מאחיו לממש את חלקם על פי צו הירושה ולמעשה, אף יורש לא הסתמך על צו הירושה באופן שמצבו השתנה לרעה.

     

    ד. דיון והכרעה:

25. כאמור לעיל, המבקש עותר לביטול החלטת הרשם מיום 24.12.2020, המורה על ביטול צו הירושה שניתן על-פי צד אחד, הן מחובת הצדק והן בהתאם לשיקול דעתו של בית המשפט, נוכח מחדלו של המשיב בשיהוי הרב שנקט בהגשת הבקשה לביטול צו הירושה וסיכויי המבקש בהליך לאור הוראות סעיף 72(א) לחוק הירושה.

26. כבר בפתחו של הדיון מצאתי לציין, שאף אם אקבל טענות המבקש ואורה על ביטול החלטת הרשם מיום 24.12.2020, בין מחובת הצדק ובין בהתאם לשיקול דעת בית המשפט, או אז לכאורה יושב העניין להחלטת הרשם במעמד הצדדים. דא עקא, בשים לב לבקשת המשיב למתן צו לקיום צוואת המנוחה (ת"ע 45637-01-21) ולהתנגדות שהוגשה מטעם המבקש (ת"ע 45867-01-21); לאור החלטת הרשם מיום 24.1.2021, אשר מורה על העברת ההליכים להכרעת בית משפט זה ושעה שטענות הצדדים, שניהם, כרוכות אחר יישום מבחני הוראת סעיף 72 לחוק הירושה, אזי, ממילא נמצא נדרשים ליתן הכרעה לגופה של הבקשה לביטול צו הירושה, בהתאם להוראותיו של סעיף 72 לחוק.

27. בנסיבות אלה, ומטעמים של יעילות דיונית וקידום ההליך באופן ענייני כך שיביא לצמצום ההתדיינות השיפוטית בין הצדדים כמצוות תקנה 2(א) לתקנות בית משפט לענייני משפחה (סדרי דין), תשפ"א-2020, הוצע לצדדים בדיון קדם המשפט שהתקיים לפניי ביום 15.9.2022, כי תבוטל החלטת הרשם מיום 24.12.2020, כך שבית המשפט יוכל למקד את הדיון בטענות הצדדים ביחס לביטול צו הירושה לגופו. ואולם, לא התגבשה הסכמה בין הצדדים בעניין זה. משכך, תובא להלן הכרעתי אף בסוגיה זו.

     

    ה. מסגרת נורמטיבית – ביטול צו ירושה בהתאם להוראות סעיף 72 לחוק הירושה

28. צו ירושה או צו קיום צוואה, כמוהו כפסק דין חפצא, שכן הוא מכריע בעניין נושא הדיון בו ופועל כלפי כולי עלמא. עם זאת, המחוקק קבע חריג לכלל בדבר סופיות הדיון, כאשר בהתקיים תנאים מסוימים, ניתנת האפשרות "לפתוח" מחדש את צו הירושה או צו קיום הצוואה (ר' בש"א (משפחה תל אביב-יפו) 15126/07 מ.ג נ' ח.ח (נבו 05.07.2009), עמ' 8 לפסק הדין).

29. חריג זה מצוי בסעיף 72 לחוק הירושה, אשר קובע כדלקמן:

    "(א) נתן רשם לעניני ירושה או בית משפט צו ירושה או צו קיום, רשאי כל אחד מהם, לגבי צווים שנתן, לפי בקשת מעוניין בדבר, לתקנם או לבטלם על סמך עובדות או טענות שלא היו בפניו בזמן מתן הצו; ואולם ראה רשם לעניני ירושה שלא להיזקק לעובדה או לטענה שהמבקש יכול היה להביאה לפני מתן הצו, או שיכול היה להביאה לאחר מכן ולא עשה כן בהזדמנות הסבירה הראשונה, יעביר את הבקשה לבית המשפט.

    (ב) תוקן או בוטל צו ירושה או צו קיום לפי הוראות סעיף קטן (א), יודיע על כך הרשם לעניני ירושה ברבים וליורשים על פי דין או לנהנים על פי הצוואה".

30. בבואו לדון בבקשה לפי סעיף 72 לחוק הירושה, על בית המשפט לבחון התקיימותם של שלושה תנאים מצטברים:

    התנאי הראשון – האם קיימת עובדה שלא הובאה בפני בית המשפט או הרשם, טרם מתן צו הירושה/ צו קיום הצוואה, או האם קיימת טענה שלא נטענה בפני בית המשפט בעת שנתן את הצו?

    התנאי השני – האם במידה ואותה עובדה או טענה הייתה מובאת בפני בית המשפט או הרשם, עובר למתן הצו, אזי היה בה כדי לגרום לקבלת צו שונה מזה שניתן?

    התנאי השלישי – האם ניתן היה להביא את הטענה העומדת ביסוד הבקשה לביטול או לתיקון צו הירושה / צו קיום הצוואה בפני בית המשפט עובר להגשת הבקשה למתן הצו, או לאחר מכן בהזדמנות הסבירה הראשונה?

    במידה והמבקש לא עשה כן בהזדמנות הראשונה שהייתה לו, בדרך כלל ידחה בית המשפט את הבקשה, אם כי הוא אינו חייב לעשות כן והדבר נתון לשיקול דעתו (ר' ע"א 601/88 עיזבון המנוח מיכאל רודה ז"ל נ' ורדה שרייבר, מז(2) 441 (1993)).

    כן נקבע, כי השיהוי נמדד מהיום שבו נודעה "העובדה החדשה" ולא מיום פטירת המנוח (ר' ע"א 5640/92 יובל אלוני נ' אליצה באומן (דרכון קרואטי 09280538), מט(5) 373 (1996)).

    [ר' ת"ע (משפחה חיפה) 13188-07-12 ח.ב נ' ל.ב (נבו 17.04.2016), עמ' 4 לפסק הדין].

31. במסגרת הפעלת שיקול הדעת השיפוטי בשימת מחסום בפני דיון מחודש או בחריגה מכלל סופיות הדיון בתיקון צו הירושה/ צו קיום הצוואה, או ביטולו, על בית המשפט לבחון כל מקרה לגופו. מקום שבו יוכח, כי לא נוצרה הסתמכות או שינוי מצב לרעה של צדדים שלישיים, וכי לא נעשה שימוש לרעה בזכות תוך פגיעה בסופיות הדיון, על פי מבחני תום הלב והשיהוי, יבחן בית המשפט את התקיימות תנאי סעיף 72(א) לחוק על דרך של פרשנות רחבה ומקלה (ר' בש"א (מחוזי נצרת) 1471/08 אשרף מיכל נ' האפוטרופוס הכללי - חיפה (נבו 16.03.2009).

    בהקשר זה יש לתת את הדעת בין היתר, למהותה, טיבה ומשקלה הלכאורי של העובדה או הטענה החדשה; למידת האיחור בהגשת הבקשה ובהבאת העובדה והטענה החדשות לפני בית המשפט; להסברו של המבקש לשיהוי בהגשת הבקשה, ומהי מידת הסבירות או אי הסבירות של הסבר זה; לקשיים אשר נוצרו בעקבות השיהוי בבירור זכויותיהם המהותיות של הצדדים וביכולת לברר את עובדות המקרה לאשורן; וכן למידת חומרת הפגיעה בכל אחד מהצדדים עקב שינוי הצו המבוקש (ר' ע"א 4440/91 טורנר נ' טורנר, פ"ד מז(2) 436, 439 (1993); ע"א 516/80 לשינסקי נ' הנאמן על נכסי החייב מנפרד לשינסקי, פ"ד לו(4) 337, 346 (1982); (ר' ע"א 601/88 עז' המנוח רודה נ' שרייבר [פורסם בנבו] (1993) [ר' תמ"ש (משפחה ירושלים) 57918-06-15 ע.ח.פ.‏ נ' ר.פ (נבו 18.02.2016), עמ' 5-6 לפסק הדין].

     

    ו. מן הכלל אל הפרט:

32. לאחר עיון בטענות הצדדים, הראיות שהוגשו ולאחר בחינת העדויות שנשמעו לפני ויישומן בהתאם לעקרונות המנחים להפעלת שיקול הדעת השיפוטי שיש להפעיל בבקשות לביטול צו ירושה בהתאם לסעיף 72 לחוק הירושה, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לבטל את צו הירושה שניתן ביום 7.3.2018, כפי שהורה כן הרשם בהחלטתו מיום 24.12.2020. להלן יפורטו טעמיי.

33. אין חולק, כי צוואת המנוחה היא בבחינת עובדה שלא הובאה לפני הרשם בעת שנתן את צו הירושה ביום 7.3.2018. אף ברור ונהיר הוא, כי ככל שדבר קיומה של הצוואה היה מובא לפני הרשם עובר למתן צו הירושה, הרי שהיה בכך כדי לגרום לקבלת צו שונה מזה שניתן (או לַמִּצְעָר ליתן החלטה בדבר העברת התיק לבית המשפט, ככל והייתה מוגשת התנגדות לצוואה). יוצא, איפוא, כי שני התנאים הראשונים העומדים ביסוד הוראת סעיף 72 לחוק הירושה, כפי שפורטו לעיל, מתקיימים.

34. ליבת המחלוקת העומדת להכרעה במקרה שלפנינו, כרוכה אחר שאלת התקיימות התנאי השלישי של סעיף 72 לחוק הירושה, קרי האם המשיב יכול היה להביא את דבר קיום צוואת המנוחה טרם מתן צו הירושה והאם הוא פעל להגשת הבקשה לביטול צו הירושה בהזדמנות הסבירה הראשונה?

35. כאמור, לשיטת המבקש, המשיב ידע עובר לפטירת המנוחה, כי הותירה אחריה צוואה ומכאן, שהיה עליו להעלות עובדת קיום הצוואה עם מות המנוחה בשנת 2014, ולכל המאוחר בעת הוצאת צו הירושה בשנת 2017. מנגד, טוען המשיב, כי עד ליום 25.8.2020, המועד בו הומצא לו העתק צוואה המנוחה, לא ידע בוודאות דבר קיומה של הצוואה וכי לא נקט כל שיהוי בהגשת הבקשה לביטול צו הירושה, כאשר אף לא ידע אודות צו הירושה שניתן.

36. בעדותו הראשית, הציג המשיב גרסתו להשתלשלות הדברים שהובילה אותו לאיתורה של הצוואה. מפאת חשיבותם נביא הדברים במלואם:

    "הייתה אזכרה של אמא ז"ל בדיוק התחילה הקורונה והבן של דודה ד', ר', אמר לי שאמא שלו הייתה מאושפזת בבית החולים וזה היה לפני האזכרה של אמא. אמרתי להם באזכרה לאחים שדודה היתה מאושפזת מי שרוצה שילך לבקר אותה הדודה היחידה שנותרה לנו. אז הלכה ט' וש' וגם אני הלכנו לבקר אותה. היא אמרה לי מה עשיתם עם הבית אמרתי שלא עשינו כלום אין לי מה לעשות. היא אמרה שאמא שלי ז"ל עשתה הכל על השם שלך. אמרתי אבל אין צוואה אין שום דבר היא אמרה שהיא עשתה ונתנה לרב צ'. חשבתי לעצמי איך היא (הדודה) אומרת ככה אם הבן של הרב צ' אמר לי שאין. לא עשיתי שום דבר. הלכתי לרב פ' שהחליף את הרב צ' אחרי שהדודה אמרה לי. הוא אמר לי שאמא שלי לא השאירה שום צוואה. באותה תקופה הבת שלי התגרשה ואמרה לי שהיא רוצה לבנות יחידת דיור במושב לידי, אמרתי שיש בעיות עם המשפחה אי אפשר...אמרתי לבת שלי שאני לא יכול לעשות כלום כי הרבנים אמרו שאין צוואה ואני לא יודע מאיפה להתחיל לחפש. אמרתי לה שהדודה גרה באותו רחוב של הרב צ'. הבית של הרב צ' והמשרד שלו היו מול המשרד של עו"ד שלמה עמיאור...הבת שלי התחילה לחפש בפייסבוק ומצאה את המשרד שלו בב"ש...התקשרתי לחבר שלי ה.ז ושאלתי אותו אם זה התמונה של עו"ד שלמה עמיאור ענה שכן. התקשרנו אני והבת שלי לעו"ד שלמה עמיאור ולא הייתה תשובה. למחרת התקשרנו וענתה לי עו"ד אפרת קימה. אמרתי לה שאני מבקש לברר אם יש צוואה היא אמרה שהיא לא יכולה לענות לי על פרטים וביקשה פרטים של אמא שלי אמרתי שאני לא רוצה פרטים רק אם יש צוואה או אין צוואה. כי באותה תקופה פעלו רק שני עו"ד בנ' עו"ד עמיאור ועו"ד דולינגר. נתתי לה את הפרטים והיא אמרה שיש צוואה. התקשרתי לכל האחים שלי חוץ מ-י' כי אנחנו לא מדברים. אמרתי להם שיש צוואה והעו"ד אמרה שצריך ללכת לפתוח את הצוואה" (ר' עמ' 20, ש' 34-36 ועמ' 21, ש' 1-21 לפרוטוקול הדיון מיום 5.3.2023) (ההדגשות אינן במקור, ש.כ.).

    ר' גם הצהרת המשיב בסעיפים 6, 7-8 לתצהיר המשיב שסומן מש/2.

37. הבקשה לביטול צו הירושה הוגשה בחלוף כשלוש וחצי שנים מיום מתן צו הירושה ובחלוף כחודשיים מיום הגשת הבקשה לקיום הצוואה. ואולם, גרסת המשיב, כי לא ידע אודות הוצאת צו הירושה; כי דבר קיומה של צוואת המנוחה, באופן וודאי, נודע לו ביום 25.8.2020 עם קבלת העתקה והסבריו בדבר הגשת הבקשה לביטול צו הירושה אך ביום 2.11.2020 לאור הגבלות מגפת הקורונה וחגי תשרי שחלו במועדים אלו, מקובלת בעיניי, וממילא, לא נסתרה על ידי המבקש, והכל כפי שיפורט להלן.

38. סבורני, כי המשיב פעל בשקידה סבירה לאיתור צוואת המנוחה, כאשר במרוצת השנים ניסה לאתר את הצוואה מספר פעמים באמצעות פנייה לבנו של הרב צ', רב היישוב אצלו נהגו תושבי המקום להפקיד צוואות ואולם זה מסר לו כי הצוואה לא הופקדה אצלו. בהמשך לכך פנה המשיב לרב פ.כ שנכנס בנעלי הרב צ' ואף זה מסר לו, כי הצוואה לא הופקדה אצלו. ר' בעניין זה גם תעודת עובד הציבור מטעם הרב פ.כ, אשר הוגשה מטעם המבקש, אשר תומכת דווקא בעדות המשיב כי פנה לרב פ.כ וזה מסר לו שאין לו העתק מהצוואה. מכאן, כי היה למשיב יסוד סביר להניח שהמנוחה לא ערכה צוואה כפי שסבר.

    המשיב העיד – ועדותו בעניין זה לא נסתרה – כי לאחר אזכרת המנוחה בשנת 2020, דודתו ד' אמרה לו שאמו ערכה צוואה. בהמשך לכך, העיד המשיב כי בתו סייעה לו באיתור עורך הדין עמיאור לשם בירור שאלת קיומה של הצוואה עת שביקשה להקים יחידת דיור על המשק נושא העיזבון.

39. כפי העולה מהעדויות שנשמעו לפני, כלל ילדי המנוחה, ביניהם הצדדים, העלו אפשרות שהמנוחה הותירה אחריה צוואה, אך הדבר לא היה בגדר ידיעה וודאית, אם כי בגדר סברה או שמועה גרידא, עד אשר המשיב קיבל לידו העתק מהצוואה ביום 25.8.2020.

    ר' עדות המבקש בעניין במענה לשאלות בית המשפט בדיון ההוכחות, לפיה עוד במועד הגשת בקשתו לצו ירושה, ידע בדבר אפשרות קיומה של הצוואה:

    ש.ת. לשאלת בית המשפט נ' העיד שהוא היה אצל הרב פ.כ להתרת נדרים וזה היה סביב 2017-2018. אם אתה יודע שד' מחפש צוואה למה אתה מגיש צו ירושה אני אומר שאף אחד לא ידע אם יש צוואה הלכתי לעשות צו ירושה. לשאלת בית המשפט נ' העיד שבכיפור או בשנת 2017 או בשנת 2018 הוא הלך לרב פ.כ להתיר נדרים ואתה באותו זמן מגיש בקשה לצו ירושה, האם כשהלכת להוציא את הבקשה לצו ירושה אתה שמעת ש-ד' מחפש את הצוואה אני אומר ששמעתי שהוא מחפש את הצוואה אבל לא הייתה ולכן הלכתי להוציא צו ירושה." (ר' עמ' 19, ש' 16-22 לפרוטוקול הדיון מיום 5.3.2023; ההדגשה נוספה – ש.כ).

    ר' גם עדותו של אח הצדדים, מר נ.ע (אשר הובא כעד מטעם המבקש) בחקירתו הנגדית:

    "ש. צו ירושה מגישים כשלא יודעים שיש צוואה אבל אתה ידעת שיש צוואה ולא יודעים איפה?

    ת. לא, אין צוואה כל אחד זרק שיש צוואה. הלוואי שהייתי יודע שיש צוואה הכל היה נגמר מזמן." (ר' עמ' 13, ש' 4-6 לפרוטוקול הדיון מיום 5.3.2023).

    ר' גם עדותו של מר נ.ע בדבר ביקוריו אצל הרב פ.כ, אשר אמר לו שהמשיב פנה אליו ביחס לצוואה וזה אמר לו שלא הופקדה אצלו צוואה (עמ' 11, ש' 9-15 לפרוטוקול הדיון מיום 5.3.2023), באופן שיש בעדותו לתמוך בטענת המשיב כי לא ננקט על ידו שיהוי.

40. אף ניסיונו של המבקש לתלות יהבו בתעודת עובד הציבור שהוגשה על ידי כב' הרב פ.כ, רב העיר נ' (שהוגשה מטעם המבקש), נדון לכישלון, שכן לדידי עדותו של כב' הרב פ.כ תומכת דווקא בעמדת המשיב. ודוק: הרב פ.כ העיד, כי המשיב פנה אליו ושאל "האם יש לי העתק מצוואה זו, או האם ידוע לי למי יש העתק ממנה? עניתי לד' ע' שאין לי העתק מהצוואה". כב' הרב פ.כ הוסיף והעיד, כי "הדבר נעשה בתוקף תפקידי כרב של מושב ב' בעבר, שבמסגרתו היה נהוג ומקובל בין היתר, שתושבי המושב העבירו לידי רב המושב העתקים מהצוואות שנערכו על ידם". הנה כי כן, בעדותו של הרב פ.כ יש כדי ללמדנו כי המשיב לא שקט על שמריו ופעל לאתר צוואת אמו, אצל הגורמים הרלוונטיים לכך, כפי הבנתו וכפי שהיה נהוג באותה העת.

    יצוין, כי על אף שעדותו של כב' הרב פ.כ הוגשה כתעודת עובד ציבור, הרי שעדותו ניתנה שלא מתוקף תפקידו הציבורי או בקשר לעניין שנרשם במסמך רשמי ומשכך אין המדובר בעדות שניתן להגישה בתעודת עובד ציבור, בהתאם להוראת תקנה 83(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (ר' לעניין זה החלטותיי מיום 9.2.2023 ומיום 18.2.2023).

41. לאור המקובץ לעיל, לא נהירה בעייני טרוניית המבקש כלפי המשיב, כאשר "עננת קיומה של הצוואה" ריחפה מעל ראשי כל ילדי המנוחה ואף אחד מהם לא טרח לברר זאת, בוודאי לא בשקידה שננקטה על ידי המשיב. עדויות המבקש ומר נ'.ע אך מחזקות את גרסת המשיב בדבר "ידיעה כללית וערטילאית" בלבד אודות קיום צוואת המנוחה, כך שברי כי לא היה באפשרותו לפנות בבקשה לביטול צו הירושה מוקדם למועד שעשה כן – טרם עלה בידו להתחקות אחר קיומה של הצוואה וקבלת העתקה.

42. מטעם זה אף לא מצאתי לקבל טענת המבקש להקבלה בין נסיבות המקרה שנדונו בע"א 336/80 צילה פרימן נ' סלקה אסט, לד(4) 304 (1980) (ר' סעיף 17 לסיכומי המבקש), עת שם לא היה כל חולק, "אליבא דכולי עלמא", בדבר ידיעת הצוואה (ר' פסקה 5 לפסק הדין). זאת, במובחן לחלוטין מענייננו.

43. בנוסף, אין בידי לקבל טענת המבקש, כי הפנייה לעורך הדין עמיאור שנעשתה ב-2020 הינה "מהלך מתבקש" (ר' ס' 24 לסיכומי המבקש). נהפוך הוא. השתלשלות העניינים המתוארת על ידי המשיב עד לפנייה לעורך הדין עמיאור – מתוך הנחה שמשרדו שכן מול ביתו של הרב צ' בצירוף הטענה שבשנת 1996 פעלו בנ' שני עורכי דין בלבד – איננה "מהלך מתבקש" אלא דווקא יותר מסתברת להיות "יד המקרה" או "הצטרפות מקרים". יוער, כי אף בית המשפט מצא להביע תמיהה במהלך ישיבת ההוכחות על רצף ההנחות שעשה המשיב שהובילו אותו לפנות דווקא לעורך הדין עמיאור, ובסופו של יום, לאיתורה של הצוואה. ודוק. לא נטען וממילא לא הוכח, כי המשיב ידע מבעוד מועד שהצוואה הופקדה אצל עורך-דין עמיאור.

44. אף לא מצאתי לקבל ניסיונו של המבקש לטעון, כי המשיב לא פעל לאיתור צוואת המנוחה או להביא דבר קיומה לידיעת הרשם, על מנת להתחמק מנושיו בהליך פשיטת הרגל ובעשותו כן הרי שיש בכך משום שימוש לרעה בזכות. טענה זו אינה מתיישבת עם העובדה, שאינה מצויה במחלוקת, כי הליך פשיטת הרגל בוטל בחודש יולי 2017 וכי לטענת המשיב היקף חובותיו עמד על סך של 200,000 ₪ בלבד, שעיקרם חוב למוסד לביטוח לאומי (ר' עדות המשיב בעניין בעמוד 24, ש' 4-6 ובעמוד 26, ש' 4-5 לפרוטוקול הדיון מיום 5.3.2023). ממילא, ככל שהמשיב היה מצוי בהליך פש"ר הייתה נרשמת הערה מתאימה בצו הירושה.

45. חרף כך שעדותו של המשיב נותרה עדות יחידה של בעל דין (על אף שהמשיב עתר תחילה לזימונה של הדודה ד', אך בשל מצבה הרפואי חזר בו מעתירתו (ר' עמ' 9, שורה 18 לפרוטוקול הדיון מיום 5.3.2023)); לאור הטעמים שפורטו לעיל, ובשים לב לכך שעדותם של המבקש והעדים מטעמו תומכים דווקא בעמדת המשיב, מצאתי לקבל גרסתו של המשיב.

46. גם פער הזמנים בין מועד הגשת הבקשה לקיום צוואה (ביום 25.8.2020) לבין הגשת הבקשה לביטול צו ירושה (ביום 2.11.2020) – כחודשיים ימים בלבד, אינו משמעותי בפרט, בשים לב לטענות המשיב, שלא נסתרו, בדבר אי ידיעתו אודות צו הירושה שניתן והמגבלות שנוצרו לאור מגפת הקורונה וחגי תשרי. בעניין זה יצוין, כי בית המשפט העליון אף מצא לקבל בקשה לביטול צו ירושה בגדרי הליך ערעור, הגם שבקשה לקיום צוואה כבר הוגשה (ר' ע"א 182/80 היועץ המשפטי לממשלה נ' יהודית קצף, לד(4) 309 (1980), עמ' 313 לפסק הדין).

47. מהמקובץ עולה, כי מאז אותרה צוואת המנוחה, פעל המשיב ללא כל דיחוי לשם הגשת בקשה למתן צו לקיומה, ולא נקט בשיהוי.

48. בין כך ובין אחרת, גם אם היה שיהוי בהגשת הבקשה דנן, הרי ששיהוי זה נסוג מפני שיקולים רלוונטיים ועניינים אחרים.

49. בענייננו, עלינו לבחון את משקלה של העובדה החדשה המצדיקה לכאורה את ביטול צו הירושה שניתן אחר המנוחה. "העובדה החדשה", בעטיה עותר המשיב לביטול צו הירושה היא דבר קיומה של צוואת המנוחה ויש ליתן לכך את המשקל הראוי. כלל יסוד בדיני ירושה הוא, כי "מצווה לקיים דברי המת" (בבלי, גיטין י"ד ב'), כאשר עצם קיומה של צוואה, המורה את אופן חלוקת עיזבונה, מהווה סיבה מספקת שלא לחלק את העיזבון בהתאם לצו הירושה וגוברת על אינטרס סופיות הדיון, שכן תוצאה אחרת תהא איון האפשרות לקיים את רצון המנוחה. בעניין זה יובהר, כי כלל טענות הצדדים ביחס לתוקף הצוואה עצמה, יתבררו בגדרי ההליכים הקשורים (בקשת קיום הצוואה וההתנגדות לה).

50. על השיקול האמור יש להוסיף את העובדה (שאינה במחלוקת), כי עיזבון המנוחה טרם חולק בהתאם לצו הירושה, ומכאן כי לא הייתה הסתמכות מצד הצדדים או יתר היורשים לפי צו הירושה וכי אלה לא שינו מצבם לרעה לנוכח הגשת הבקשה לביטול צו הירושה ולקיום הצוואה בחלוף כשלוש וחצי שנים מהוצאת צו הירושה. כפי העולה מדברי הצדדים, ממועד עריכת הצוואה בשנת 1996, לא ארע שינוי בהיקף העיזבון, כך שלא נגרם קושי בבירור זכויותיהם המהותיות של הצדדים.

51. כעולה מן המקובץ לעיל, מסקנתי היא כי דין צו הירושה שניתן ביום 7.3.2017 להתבטל.

52. לצד האמור, על אף ההחלטה לגופם של דברים ועל מנת שהנייר לא ימצא חסר, אדון להלן בטענות המבקש לביטול החלטת הרשם מיום 24.12.2020, עת זו ניתנה במעמד צד אחד, בטרם חלף מניין הימים להגשת תגובתו להחלטת הרשם מיום 3.11.2020.

53. תקנה 52 לתקנות הירושה, התשנ"ח – 1998, קובעת את היום העשירי לאחר המשלוח, כיום ההמצאה כדין לנמען בדואר רשום.

54. כפי המפורט בתעודת עובד הציבור שהוגשה מטעם הרשם ובהחלטתו מיום 24.1.2021, מזכירות הרשם שלחה את הבקשה לביטול צו הירושה וההחלטה מיום 3.11.2020 ליתר תשעת היורשים, ביניהם המבקש, בדואר רשום ביום 5.11.2020 ובדקה קבלתם באתר רשות הדואר.

    ואולם, בתעודת עובד הציבור לא פורטו המועדים בהם נמסרו ההחלטות למבקש ולאחיו, חרף החלטתי מיום 8.2.2023 ותחת זאת צורף "אישור על משלוח דברי דואר רשומים" ובו טבלה המפרטת את מספרי דבר הדואר שנשלחו ליורשים, בעוד שבדיקה באתר האינטרנט של דואר ישראל, מעלה, כי לא ניתן לאתר אישורי מסירה ביחס לדברי הדואר הללו.

55. אף שהמבקש מלין על התנהלות הרשם לענייני ירושה בנדון, הוא לא עתר לחקירתו ו/או מי ממשרדו לאחר שהוגשה תעודת עובד הציבור מטעמו ומכאן, שעדותו בנדון לא נסתרה.

56. בבקשתו לביטול החלטה שהוגשה לרשם לענייני ירושה, הנתמכת בתצהיר, טען המבקש, כי קיבל את החלטת הרשם מיום 3.11.2020 כחודשיים לאחר מכן, ביום 30.12.2020 (ר' סעיף 4 לבקשה). מנגד, בסיכומיו, שינה המבקש גרסתו וטען כי קיבל את החלטת הרשם מיום 3.11.2020 אך ביום 7.1.2021, תוך שהוא תומך טענותיו במעטפה שנשלחה לו מהרשם לענייני ירושה הנושאת תאריך של סניף הדואר השולח מיום 30.12.2020 (ר' מוצג מש/1 וסעיף 3 לסיכומי המבקש).

57. כך, גם עדויותיו של המבקש לאורך ההליך, בדבר המצאת ההחלטה מיום 3.11.2020 וידיעתו אודותיה, סותרות ואינן קוהרנטיות.

58. בדיון קדם המשפט שהתקיים ביום 15.9.2022, הודה המבקש כי נודע לו מאחיו, מר נ.ע, שהמשיב הגיש בקשה לקיום צוואת המנוחה וכי הוא יצר קשר עם בא כוחו כבר כשבועיים עובר לקבלת ההחלטה:

    "כשבית המשפט שב ושואל אותי מה עשיתי לאחר שקיבלתי את הצו שד' ביקש אני משיב שפניתי לעו"ד.

    לשאלת בית המשפט כמה זמן פנית לעו"ד אני אומר שיצרתי עם העו"ד שלי קשר לפני שהגיע אלי המכתב.

    לשאלת בית המשפט כמה זמן לפני שהגיע המכתב יצרת עם העו"ד קשר אני אומר כשבועיים לפני שהגיע המכתב. ישבנו שוחחנו על כל הנושא והעברתי לו את המכתב.

    לשאלת בית המשפט איך פנית לעו"ד מזוז לפני שהגיע המכתב אני אומר ש-נ' התקשר ועדכן אותי". (ר' עמ' 7 ש' 34-35 ועמ' 8 ש' 1-5 לפרוטוקול הדיון; ההדגשה נוספה – ש.כ).

59. לעומת זאת, בחקירתו הנגדית העיד המבקש, כי קיבל את המעטפה, שנשלחה ביום 30.12.2020, אך ביום 7.1.2021 וכי פנה להיוועץ עם בא כוחו לאחר שקיבל את ההחלטה (ר' עמ' 17, ש' 16-31 לפרוטוקול הדיון). מכאן, שלא ניתן להשתחרר מן הרושם, כי בחקירתו הנגדית ניסה המבקש לערוך מקצה שיפורים ביחס לעדותו בדיון קדם המשפט מיום 15.9.2023 ומשכך לא מצאתי ליתן אמון בעדותו.

60. מכל מקום, לא ניתן להסתמך על הראייה היחידה שהוצגה מטעם המבקש בעניין זה – המעטפה אשר לכאורה נשלחה ממשרדי רשם הירושה ביום 30.12.2020 (מוצג מש/1), עת לא הובאה כל אסמכתא בדבר תוכנה. בשים לב למועדי ההחלטות שניתנו על ידי הרשם סביב המועדים הללו, אותה מעטפה יכלה להכיל גם את החלטת הרשם מיום 24.12.2020 ולאו דווקא את ההחלטה מיום 3.11.2020 כשיטת המבקש.

    בזהירות המתחייבת יצוין, כי ההנחה שהמעטפה הכילה את החלטת הרשם מיום 24.12.2020, אף יותר מסתברת, מאשר ההנחה כי המעטפה הכילה את החלטת הרשם מיום 3.11.2020, לאור הפער בין מועד מתן ההחלטה למשלוחה ובשים לב לנספח שצורף לתעודת עובד הציבור מטעם הרשם לענייני ירושה, שם צוין כי ההחלטה מיום 3.11.2020 נשלחה ליורשים ביום 5.11.2020. שעה שאין חולק, כי ההחלטה נשלחה אלא הטענה כי לא הגיעה לייעודה, הרי שאין להלום טענת המבקש כי ההחלטה מיום 3.11.2020 יצאה במשלוח ממשרדי רשם הירושה אך ביום 30.12.2020, כפי התאריך הנקוב על גבי המעטפה.

61. במשקל המצטבר של כל האמור, לא מצאתי כי יש להורות על ביטול החלטת הרשם מיום 24.12.2020 מחמת הצדק.

62. הדיון בטענותיו הנוספות של המבקש, כי על בית המשפט לשקול האם להורות על ביטול החלטת הרשם מיום 24.12.2020 בהתאם לשיקול דעתו, תוך שעליו לאזן בין הסיבה למחדלו של המבקש באי הגשת תגובתו להחלטת הרשם מיום 3.11.2020 במועד, לבין סיכויי הגנת המבקש ביחס לטענות המשיב בעתירתו לביטול צו הירושה, קרי טענותיו ביחס לשיהוי שנקט המשיב בהגשת הבקשה – מתיירות באופן טבעי, לנוכח התוצאה אליה הגעתי בדבר ביטול צו הירושה.

     

    ז. סוף דבר:

63. הבקשה לביטול החלטת הרשם מיום 24.12.2020, נדחית. החלטת הרשם בדבר ביטול צו הירושה תיוותר על כנה.

64. לאור התוצאה אליה הגעתי, המבקש יישא בהוצאות ההליך ושכר טרחת עורך דין בסך של 15,000 ₪. ההוצאות תשולמנה תוך 30 ימים, כשהסכום נושא הפרשי ריבית והצמדה עד למועד התשלום בפועל.

65. בהתאם להחלטת כב' השופט בן שלו מיום 23.1.2022, הצדדים רשאים לבקש לפתוח שני ההליכים בתובענות שעוכבו (ת"ע 45867-01-21 ות"ע 45637-01-21) מחדש. ב"כ הצדדים יגישו הודעה כאמור, תוך 14 יום.

66. המזכירות תמציא פסק הדין לב"כ הצדדים ותסגור את התיק.

    ת.מ. בתיקים הקשורים כאמור ליום 10.7.2023.

     

     

    ניתנה היום, ו' תמוז תשפ"ג, 25 יוני 2023, בהעדר הצדדים.