פס"ד בתובענה רכושית, איזון משאבים, פירוק שיתוף, מתן חשבונות, סעדים- עפ"י סעיף 11 לחוק יחסי ממון

עניינו של פסק הדין שבפני הוא הכרעה בתביעה שהוגדרה בכותרתה "רכושית, איזון משאבים, פירוק שיתוף, מתן חשבונות, סעדים עפ"י סעיף 11 לחוק יחסי ממון".

הרקע ותמצית הטענות .

1. התובע והנתבעת נישאו זל"ז ב-1989, מנישואיהם נולדו 4 ילדים בשנים 1991, 1992, 1996 ו-2001.

2. לטענת התובע, היה לו עסק מצליח של ייצור …, ובמשך כל השנים התנהלו חיי המשפחה כסדרם, אולם לטענתו של התובע, ענף ה… נקלע למשבר ועסקיו כשלו. עוד טען התובע, עקב כך החריפה התנהגותה הקשה של הנתבעת כלפיו עד אשר גירשה אותו מהבית.

3. לטענתו של התובע, הנתבעת הכשילה ניסיונות רבים לפשרה, היא מחזיקה בבית הצדדים ובנכס מסחרי השייך לצדדים, ואת שכה"ד היא גובה רק לעצמה.

4. לטענתו של התובע, הוא חי כיום מן היד אל הפה, עובד כעוזר טכנאי, ומשתכר סך של כ-5,500 ₪, ולאחר תשלומי המזונות נותר עם סכומים זעומים למחייתו. לטענתו של התובע, הוא גר בחנות השייכת לאחיו, וללא עזרת משפחתו היה מוצא עצמו ללא קורת גג.

5. התובע הוסיף עוד, כי בשעתו עשה חיל בעבודתו וגרם לצבירת הרכוש המשפחתי, אך מוצא עצמו בפני שוקת שבורה, כאשר גם המחצית המגיעה לו על פי דין איננה בידיו. יתרה מזאת, לטענתו של התובע, גם דירת הצדדים ברחוב..... המוחזקת בלעדית ע"י הנתבעת, נקנתה על ידי התובע כשנתיים עוד טרם נישואי הצדדים והזכויות בה היו רשומות על שמו בלבד, הנתבעת הפעילה על התובע "מכבש לחצים" ודרשה שמחצית הזכויות יהיו רשומות על שמה.

6. עוד טען התובע, כי הנתבעת משתמשת לבדה במטלטלין אשר בבית, והותירה בידה כספים מזומנים שהיו כספת בבית וכן תכשיטי זהב, ואפילו הרכב המשפחתי מצוי בהחזקתה.

7. התובע הוסיף וטען, כי הנכס המסחרי ביבנה נרכש על ידי הצדדים ב-2008 מכספים משותפים ונרכשו באופן פורמלי על ידי הנתבעת בלבד.

8. לטענתו של התובע, הוא פרש את מלוא נתוניו בצורה שקופה בעוד במהלך הדיונים הסתבר, כי לנתבעת ח"ן בבנק XX שמספרו */*/ ואליו הבריחה הנתבעת כספים בגובה של 300,000 ₪.

9. לטענתו של התובע, רכושם של הצדדים, לרבות זכויות סוציאליות צבורות שייכות לשניהם בחלקים שווים. התובע פירט את רכוש הצדדים :

            9.1        דירת מגורים ב...

            9.2        זכויות (1/6) בקרקע חקלאית ב....

            9.3        נכס מסחרי לתעשייה ב...

9.4        1/9 מהזכויות ברחוב ..... הרשומים ע"ש התובע ואחיו – זה נכס ירושה ואינו בר איזון.

9.5        רכב מיצובישי הרשום על שם האשה.

9.6        אופנוע סאן יאנג מיושן בבעלות הצדדים.

9.7        חשבונות בנק.

9.8        קרנות השתלמות, פוליסות חיסכון.

9.9        לצדדים חובות לבי"ל, למ"ה, לספקים ולנותני שירותים.

9.10      החזר הלוואות שניתנו לגיס התובעת בהיקף של 1.5 מיליון ₪.

10. אשר על כן, ביקש התובע לאזן רכוש הצדדים ולהורות לנתבעת לפרט הרכוש המצוי בבעלותה וליתן סעדים עפ"י סעיף 11 לחוק יחסי ממון.

11. מנגד, הנתבעת כפרה בהגנתה, בטענות התובע.

12. לטענת הנתבעת, כל ארבעת ילדיהם של הצדדים מתגוררים יחד עם אמם הנתבעת וסמוכים אל שולחנה. הנתבעת הוסיפה וטענה, כי התובע לא עזב את הבית סתם כך, אלא מאחר שניהל רומן עם אשה אחרת, ועזב הבית מרצונו ולא מחמת ש"גורש" מן הבית.

13. הנתבעת הוסיפה, כי לעומת טענותיו בכתב תביעה זה, בו טען התובע, כי סיפק את כל צרכי המשפחה על הצד הטוב ביותר, נטען בתיק המזונות, כי במהלך חיי הצדדים "הם חיו חיים מאד צנועים, שלא לומר סגפניים".

14. הנתבעת הוסיפה, כי התובע מעולם לא נקלע לקשיים בעסקי הטקסטיל, אלא שהתובע "הרדים" את העסק ביודעין, בהדרגה ובמכוון. לטענתה של הנתבעת, עשה כן התובע באופן מתוכנן, מאז הרשעתו בפלילים באלימות כלפי בתו, ובעקבותיה, התובע אף הודה בפני ילדיו הן על כך והן על קשריו עם האשה האחרת.

15. עוד טענה הנתבעת, כי "סגירת העסק" של התובע נעשתה "במקרה" 4 ימים קודם הדיון במזונות הזמניים, כאשר בפועל כל הציוד והמלאי מהחנות הקודמת הועברו לחנות החדשה של אחיו הנמצאת כ-20 מ' מהחנות הישנה.

לטענת הנתבעת, התובע הציב בחזית החנות מיטה ומקרר, כדי לשוות למקום מראה של חדר מגורים, אך אחסן בגלריה את כל הציוד. טענת המגורים, לכאורה, בחנות נועדה לשתי מטרות – האחת לכסות על העובדה שהוא מחזיק חנות וממשיך לעבוד במקצועו, והשניה – להעמיד פני עלוב ומסכן הנזקק לחסדי אחיו ונאלץ ללון במקום "לא ראוי למגורי אדם".

16. הנתבעת טענה עוד, כי בפועל התובע בגד בה, התובע הוא אשר חינה של הנתבעת סר בעיניו, הרבה להעליבה ולכנותה "חזירה שמנה", "הבטן שלך הולכת לפנייך", "גונזילה" ועוד – אף קללות, לרבות שתחלה בסרטן, זלזל בה, גידף, קילל, וכינה אותה בשמות גנאי גסים גם בנוכחות הילדים.

17. הנתבעת הוסיפה, כי פירוט הרכוש של התובע אינו מדויק או מלא, ויש לו יותר כספים מאשר הוא טוען להם, וכך היו, ויש לו כספים מזומנים הן בקופת העסק והן בבית.

18. הנתבעת הוסיפה וטענה, כי גם טענת התובע, כי הוא חי מהיד לפה אינה נכונה : הוא "מרדים" את עסקו עד יעבור זעם וממשיך לעבוד במחתרות רק כדי להציג "תלוש".

            הוא אדם מוכשר, בוגר הטכניון ולומד לקראת קבלת תואר חשמלאי מוסמך.

            באשר לפרטי הרכוש – מחצית הזכויות בדירה הועברו אל הנתבעת לאחר 16 שנות נישואין. באשר לחנות ב...- אכן זו נקנתה מכספים משותפים, אך נרשמה ע"ש הנתבעת בהסכמה.

            התובע צבר כספים רבים בקופות גמל, קרנות פנסיה, קרנות השתלמות, ני"ע וחסכונות, ואף השקיע כספים רבים אצל אחרים.

            הנתבעת הגיבה ביחס לכל פרטי הרכוש והכחישה, כי יש לצדדים חובות משותפים.

            התובע לא חלק איתה את ההכנסות, כך שאינו יכול לחייבה בחובות, וכך החובות לבי"ל – התובע דווח כי ההכנסות מיבנה הם שלה, וכך חויבה על ידי הבי"ל בסכומים גבוהים ובחלקם אף קוזזו מזונות הילדים.

19. הנתבעת הוסיפה וטענה, שהתובע הימר באופן מסוכן בכספי המשפחה, היו בידיו כספים בהיקפים עצומים והוא הלווה אותם לגיסו בריבית גבוה של 8% לשנה. לטענתה, משנודע לה הדבר, פנתה לגיסה, אך זה אמר לה שהתובע כבר לקח ממנו הכסף.

20. עוד טענה הנתבעת, שבנסיבות מקרה זה, יש להפעיל לטובתה את הוראות סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון, וגם בשל העלמות הרכוש מצד התובע, הפערים בכושר ההשתכרות ומצב בריאותה של הנתבעת.

21. עוד טענה הנתבעת, כי התובע השקיע את כל מרצו בפיתוח העסק החדש שלו, וכל הנטל של אחזקת הבית וגידול הילדים נפל עליה : לטענתה, התובע נהג לצאת מן הבית ב-07:00 לעבודה, ולחזור בסביבות 20:00 בערב, ולא היה מעורב כלל בגידול הילדים.

22. עוד טענה התובעת, כי הנתבע לא נתן לה לצאת לעבודה, ואף פעם אחת כשמצאה עבודה, נעל אותה (ממש כך) בבית, והיא לא יכולה הייתה להגיע לעבודה וכמובן פוטרה. גם כשעזב הנתבע את הבית, השקיע זמן בלימודים לקבל תואר חשמלאי מוסמך. כך שלטענת התובעת, לא היה בין הצדדים שוויון הזדמנויות.

23. התובעת הוסיפה, כי מצבה הבריאותי מתדרדר, היא אושפזה בשל אירוע מוחי חולף וכטענתה "..לצערה היא נכנסת ויוצאת מחדר המיון לעתים תכופות, הנתבעת לקתה בלחץ דם גבוה מאד, בסכרת, כולסטרול, ופרופיל שומנים גבוה, היא סובלת מהתקפי סחרחורת, ורטיגו, פריצת דיסק, בעיות ראיה ועוד ועוד.."

24. הנתבעת הוסיפה, כי התובע הימר בכספי המשפחה, וכי טענתו של הנתבע, כי הוריד לטמיון כמליון וחצי ₪ מכספי המשפחה ע"י השקעתם אצל גיסם – אינה אמת. לטענת התובעת, רוב הכסף הוחזר לתובע ע"י הגיס, בנוסף לדברי התובעת, אין מדובר בהשקעה שקולה שירדה לטמיון, אלא בהימור בלתי אחראי בכספי המשפחה, בלא בטחונות מתוך תאוות בצע להוציא תשואה גבוהה בריבית גבוהה בהרבה מהמקובל, ובלא לשתף את התובעת בשיקוליו, ובלא להישמע לה גם כשביקשה ממנו למשוך הכספים, לאחר שהחלו להתחוור לה הנסיבות.

25. הנתבעת התנגדה לפירוק השיתוף בדירת המגורים של המשפחה, המשמשת כמדורה ומדור ילדיה כולם, כן התנגדה לפירוט נוסף מעבר לתצהיר הרכוש שמסרה.

26. בנסיבות אלה, ביקשה הנתבעת לדחות את התביעה.

דיון .

מבוא דיוני .

27. אין זה הדיון הראשון בין הצדדים הניצים בפני, כבר היתה בפני תביעה רכושית שנמחקה (ראה תמ"ש 27942-02-13).

28. מכל מקום, בישיבת קדם המשפט של 08.05.2015 הסכימו הצדדים ש"היום הקובע" הוא 10.11.2012, הוא היום שהתובע עזב את ביתם של הצדדים (ראה עמוד 1 לפרוטוקול).

29. גם כך, עלי לבדוק אפוא, מהו הרכוש בר האיזון בין יום נישואי הצדדים ליום הקובע.

30. כזכור, תבע התובע בתביעתו "..ליתן פסק דין, לפיו הינו הבעלים של מחצית הנכסים ו/או הכספים ו/או הזכויות הפיננסיות ו/או הקרנות למיניהן, ו/או הביטוחים ו/או זכויות הפנסיה, פרישה, מענקים ותקבולים ו/או ביטוחים למיניהם אשר רשומים ע"ש הצדדים ו/או הנתבעת, בין אלה שפורטו לעיל לבין אלה שיפורטו לאחר גילוי זכויותיה של הנתבעת במקורות השונים".

31. אמור מעתה – גם התובע לא כפר בכך שעד היום הקובע, חיו הצדדים מתוך שיתוף ביניהם. לפיכך, לא ברורה לי עמדת התובע בסעיף 5 לסיכומיו. האמנם "הרכוש המשותף הינו תוצר עמלו של התובע?", התשובה (בניגוד לעמדת התובע בסיכומיו) חייבת להיות שלילית.

            גם במשפחה, בה יש זוג המפרנס את בני הבית ובן זוג ביתי שכלל אינו "מפרנס" – יש רכוש משותף ואין בכך כל "מצב פרדקסולי", כפי שניסח התובע בסיכומיו.

32. הפסיקה בעניין זה ותיקה וידועה היטב, וקובעת בין היתר, כי "..חזקה על בני הזוג המנהלים אורח חיים תקין ומאמץ משותף, כי הרכוש שנצבר מצוי בבעלותם המשותפת", ראה רע"א 8791/00 שלם נ' טוינקו בע"מ, פ"ד סב (1) 165 (2006),

            ועוד נקבע בהלכה משפטית מבוססת היטב : "..המאמץ המשותף הנדרש הוא לאו דווקא השתתפות כספית של כל אחד מבני הזוג, הבאה מהכניסות או מהרווחים שלו, אף במקרה שאשה אינה עובדת מחוץ למשק ביתה, ואין לה הכנסה מנכסיה שלה, אלא שהיא מנהלת את משק הבית ותורמת את חלקה לקיום המשפחה, לרבות חינוך ילדי הזוג, אפשר לראות בכך מאמץ מצידה לא פחות ממאמצו של הבעל המשתכר בחוץ מעבודה או מניהול עסקי הכנסות הבעל. במקרה כזה, מתאפשרות במידה רבה ע"י עבודת האשה בבית וניתן לראות בהכנסות אלה פרי מאמץ משותף של בני הזוג". ע"א 300/64 ברוידא נ' מנהל מס עזבון (י-ם) (1965) פ"ד יט (2) 240.

33. אעבור איפוא לבדוק את פרטי הרכוש המשותף אותו יש לאזן בין הצדדים.

דירת המגורים (סעיף 23(א') לכתב התביעה).

34. אקדים ואומר, כי אכן צודקת הנתבעת בסיכומיה, התובע לא תבע במפורש סעד של פירוק שיתוף בדירת מגורי הצדדים. אמנם בסעיף 34 רישא, עתר התובע לפירוק השיתוף בנכסי הנדל"ן וחלוקת התמורה בין הצדדים, אין עתירה זו כללית, וגם הסעד של פירוק השיתוף לא מופיע בפרק הסעדים של התביעה.

            אכן צודקת הנתבעת בסיכומיה, בקדמי המשפט נתתי לתובע הזדמנות לתקן תביעתו , אך הוא בחר שלא לעשות כן. (ראה למשל עמוד 9 לפרוטוקול).

            כיוון שכך, יחול הכלל הידוע – שבית המשפט לא יעניק לתובע סעד שלא נתבקש בכתב התביעה.

            ראה: ע"א 8566/06 אמריקה שירותי ניהול וייעוץ (1987) בע"מ נ' מליבו ישראל בע"מ (08.11.09) (התפרסם במאגר "נבו").

35. אין ספק, שעל פי ההלכה המשפטית, דירת המגורים היא נכס בר איזון, וכמובן שהדרך הראויה תהיה בדרך של פירוק שיתוף. כאשר יתבע זה, (כזכור בתביעה זו לא נתבע סעד של פירוק שיתוף), ולאחר האיזון הכולל בין הצדדים, ראה בעניין זה בג"ץ 207/04 גולדמברג נ' גולדמברג פ"ד ס (3) 147 (2005).

36. טענות הנתבעת באשר להפעלת הוראות סעיף 40 א' לחוק המקרקעין תשכ"ט 1969 הקדימו את זמנן, שהרי אין עסקינן בפירוק שיתוף, ויכול שלאחר וההוראות בדבר האיזון הכולל תהיה זו הנתבעת שתרכוש הדירה מאת התובע בדרך של קיזוז או בדרך אחרת, אך מכל מקום בשלב זה, אין מקום להידרש לטענות אלה. ברור מאליו, שאם במסגרת אכיפת האיזון, יתבע בפועל פירוק שיתוף, יהיה מקום להפעיל את סעיף 40 א' לחוק המקרקעין תשכ"ט 1969, ולהוסיף למזונות את החלק היחסי במדור הקטינים המתגוררים עם הנתבעת, קודם שייעשה הפירוק בפועל – בדירת המגורים. (שונה הדבר כמובן בנכס המסחרי).

37. העובדה הנטענת ע"י התובע, כי דירת המגורים הייתה שלו לפני הנישואין, אין בה רבותא, הוכח שלאחר 16 שנות נישואין הוא העביר מחצית הזכויות בדירה לאשתו הנתבעת. הצדדים חיו בשיתוף ביניהם, וכידוע, דירת מגורים היא "גולת הכותרת" של נכסי המשפחה, ואך טבעי שהזכויות בדירה היו משותפות לצדדים, עקב היותם יחידה כלכלית אחת.

            ממילא לו נסתרה חזקת נכונות המרשם (עפ"י סעיף 125 לחוק המקרקעין תשכ"ט 1969) ודין טענתו של התובע, כי זכאי הוא להחרגת דירת המגורים מהנכסים בני האיזון שבין הצדדים – להידחות.

38. כאמור לעיל, אני קובעת שדירת מגורי הצדדים הנמצאת ברחוב ...., והידועה כחלק מחלקה .. בגוש ... (להלן: "הדירה") היא נכס בר איזון בין הצדדים.

עוד אוסיף ואומר, בהיות הדירה נכס נדל"ן, אי אפשר יהיה לאזן את שוויה לפי היום הקובע, או כפי שביקש התובע עפ"י חוות הדעת השמאית – נספח ה'. שווי הדירה יאוזן נכון ליום עריכת האיזון בפועל בין הצדדים ולא עפ"י "הערך ההיסטורי" של הדירה.

            ראה בעניין זה בע"מ 3151/14 פלונית נ' פלוני.

            כן ראה ספרו של ניסים שלם "יחסי ממון ורכוש הדין והפסיקה", עמוד 174.

זכויות בקרקע חקלאית  : (סעיף 23(א) לתביעה) .

39. הזכויות (1/6) בקרקע החקלאית ב... רשומות בחלקים שווים ע"ש שני הצדדים, הקרקע ידועה כחלק מחלקה .. בגוש ...., (להלן: "הקרקע").

40. הנתבעת לא התייחס כלל לאיזון בזכויות אלה ממילא, אם לכל אחד מהצדדים מחצית הזכויות בקרקע אין מה לאזן פריט זה.

נכס מסחרי לתעשיה : (סעיף 23(ג') לתביעה .

41. התובע טען בתביעתו, כי הנכס המסחרי הידוע כחלקת משנה .. בחלקה .. בגוש ... (להלן: "הנכס המסחרי"), נרכש בשנת 2008 ע"י הצדדים מכספים משותפים ומחשבונם המשותף של הצדדים, אך נרשם באופן פורמלי ע"ש הנתבעת.

42. מנגד, טענה הנתבעת בכתב הגנתה, כי הנכס התעשייתי אמנם נרכש מכספים משותפים, אך בהסכמתו נרשמו הזכויות בנכס התעשייתי ע"ש הנתבעת לבדה וזאת לטענתה "כנגד" קופות הגמל בשווי דומה של התובע. (לטענתה, הנכס התעשייתי נרכש ב-170,000 ₪ ובאותה עת זה היה השווי של קופות הגמל של התובע).

43. הצדדים לא טרחו לערוך הסכם ממון ל"חלוקת" הנכסים המתוארת ע"י הנתבעת בהגנתה.

44. אין בידי לקבל הנטען בסיכומי הנתבעת, כי התובע הודה "בעיקר העובדות" להן טענה הנתבעת (היא הפנתה לעמוד 25 לפרוטוקול, שורות 8-10) ואולם אין אני קוראת כך את הדברים, אביא את הדברים כהוויתם : (עמוד 25 לפרוטוקול)

"ש.       זה נכון היה שזה נקנה כפי שאמרה אשתך, כנגד הכספים שהיו על שמך בלבד בקופות הגמל?

ת.         לא, היא באותה תקופה רצתה להעביר את כל החשבונות והכספים על שמה, עד שזה הגיע לקופות גמל. הלכתי לברר ואמרו לי שאם אתה מעביר את הקופות גמל זה 30%, אמרתי לה, את יודעת מה י.? תירגעי, בין כה או כה הכל יהיה על השולחן. רשמי את זה על שמך, כדי שתהיי רגועה.."

            אינני רואה בדברים הללו "חלוקת רכוש" ממילא כל הסכם ממון צריך להיות בכתב ומאשר ע"י בית המשפט.

45. הנתבעת גם לא הרימה את הנטל הראייתי המושת עליה להוכיח, שאכן הצדדים החריגו ממסת הנכסים בני האיזון את קופות הגמל ואת הנכס המסחרי, ולהלן טעמי:

45.1      העובדה שהתובע מסר שתי גרסאות סותרות באשר לרישום הנכס ע"ש הנתבעת לבדה (האחת כמצוטט לעיל מתוך עמוד 25 לפרוטוקול, והאחרת בסעיף 14 לתצהיר עדותו הראשית של התובע), אין בה כדי ללמד שגרסת הנתבעת היא הנכונה. בין הצדדים לא היה הסכם ממון.

45.2      אין בידי לקבל שדי בעצם הרישום של הנכס המסחרי על שם הנתבעת כהסכם ממון, כיון שהתובע חתם על המסמכים הנחוצים ... טענה זו של הנתבעת, אין בה ממש. צדדים להסכם ממון צריכים לחתום עליו מתוך כוונה מפורשת, ובהבנה מלאה, ולשם כך גם נועדה תקנה 258 (כ"ו) לתקנות סדר הדין האזרחי, ובו על השופט היושב לדין, להשתכנע שאכן בני הזוג הבינו על מה הם חותמים, יתרה מזאת : אין גם חלק בהסכם (כפי שטען התובע) שהזכויות הכספיות בקרנות תישארנה שלו כנגד רישום הזכויות בחנות על שם הנתבעת.

45.3      החרגת נכס מאיזון המשאבים בין בני זוג עפ"י סעיף 5 (א)(3) לחוק אומנם טעונה "הסכם בכתב", אך חתימה על שטרות אינה נכללת בהגדרה זו, ובכלל כאמור לעיל כל הסכם בענייני משפחה טעון אישור בבית המשפט (להוציא הסכם ביצוע של הסכם ממון), וראה לעניין ספרו של ניסים שלם "יחסי ממון ורכוש הדין והפסיקה", עמוד 198.

            על כל פנים, כאשר מדובר על החרגת נכס מתוך הנכסים בני איזון, פירוש הדבר שלפנינו הסכם ממון, שהרי הסכם כזה הוא צופה פני עתיד (שהרי בעת פקיעת הנישואים, הנכס בו מדובר יוחרג מאיזון המשאבים שבין הצדדים), ואם אלה פני הדברים, זה הסכם ממון, והסכם כזה יש לאשר בבית המשפט, להבדיל מהסכם כללי שאין מטרתו צופה פני פקיעת נישואין – שהוא אינו הסכם ממון, ומשום כך אינו טעון אישור.

            ראה ספרו של ניסים שלם "יחסי ממון ורכוש", עמוד 198.

46. הנתבעת לא טענה שרכישת הנכס המסחרי לא הייתה מכספים משותפים, ומשלא קיבלתי טענתה שהצדדים הסכימו בעצם רישום הזכויות בנכס המסחרי על שמה, להחריג נכס זה ממסת הנכסים בני איזון, אני קובעת אפוא, כי הנכס הוא נכס בר איזון.

47. המסקנה : הנכס המסחרי הוא נכס בר איזון.

1/9 זכויות בחנות: (סעיף 23 ד' לתביעה) .

48. הנתבע טען, כי זכויות אלה ירש יחד עם אחיו, הנתבעת חזרה ואישרה, כי אלה זכויות ירושה (ראה האמור בסעיף 25 (ה') לכתב ההגנה).

49. כיוון שכך, ובהתחשב בהוראות, סעיף 5(א)(1) לחוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג 1973, אני קובעת כי זכויות אלה לא יכללו בנכסים בני האיזון.

כלי רכב (סעיף 24 לכתב התביעה) .

50. בכתב התביעה מפרט התובע, כי לצדדים רכב מיצובישי שזכויותיו רשומות ע"ש הנתבעת, ואופנוע סאן יאנג שזכויותיו רשומות ע"ש התובע.

הנתבעת בהגנתה (סעיף 26) לא חלקה על קיומם של כלי הרכב, אך טענה שמחירם זניח.

51. טענת ההלוואה בגין כלי הרכב של התובע לא הוכחה.

52. לפיכך, אני קובעת, כי כלי הרכב הם בני איזון.

חשבונות הבנק (סעיף 25 לכתב התביעה) .

53. אומר מיד, כי התובע לא הוכיח איזה חשבונות היו לצדדים ו/או למי מהם ביום הקובע, היינו 10.11.2012.

54. הנתבעת לא כפרה בקיומם של חשבונות הבנק הנזכרים בסעיף 25 א' ו-ב' לתביעה. לפיכך, אני קובעת, כי הכספים שהיו ביום הקובע בחשבונות המפורטים מטה הם בני איזון :

            54.1      ח"ן בנק ,,סניף .., מס' ...

            54.2      ח"ן בנק.. סניף .., מס' ...

55. מנגד, טענה הנתבעת בהגנתה, כי מתמיד, הח"ן היה מוכר לתובע, חשבון זה היה של הנתבעת עוד קודם לנישואיה עם התובע והיו בו כספים שלה עוד קודם לנישואין במהלך נישואי הצדדים, שכרה של הנתבעת הופקד לח"ן זה ובשלב מסוים גם שכה"ד מהנכס המסחרי.

56. לא הוכח שהנתבעת הסתירה את החשבון הזה מפני התובע. מכל מקום, משהודתה הנתבעת, כי לחשבון זה הוכנסו כספי משכורותיה וגם הכנסות משכירות מנכס שהוא בר איזון, כי אז הכספים שהיו בחשבון מיום הנישואין ועד ליום הקובע יאוזנו. יצוין, כי יגרעו מכספי האיזון הכספים שהיו לנתבעת בחשבון זה קודם נישואיה בערכים של היום הקובע.

57. המסקנה : הכספים שהיו לצדדים בחשבונות הבנק שלהם ביום הקובע יאוזנו, כאשר מיתרת הכספים ביום הקובע יגרעו כספים שהיו להם, אם היו להם בחשבונות אלה, קודם הנישואין.

זכויות (סעיף 26 לתביעה).

58. התובע פירט בסעיף 26 לתביעתו את זכויותיו הסוציאליות הצבורות ממקום עבודתו, לרבות:

            58.1      פוליסה מספר ..בחב' .., על שם התובע ואחיו, חלקה עוד מלפני הנישואין.

            58.2      פוליסת חיסכון בביטוח ישיר, מספר ....

            58.3      פוליסת חיסכון בביטוח ישיר, מספר ..

            58.4      קרן השתלמות בבית השקעות ....

            58.5      קרן פיצויים ותגמולים בבית השקעות....

59. מנגד, ציינה הנתבעת, כי לתובע יש יותר זכויות מאשר הצהיר, היא חזרה על הפירוט בתצהיר הרכוש שהוגש ביום 20.05.13 בתמ"ש 27942-02-13 (תובענה אשר נמחקה), ולפיו הזכויות שלה הן :

            59.1      .. פנסיה וגמל.

            59.2      קופות גמל רעות.

            59.3      הראל גלעד פנסיה.

            59.4      הפניקס.

            59.5      מבטחים.

60. אני קובעת, כי כל הזכויות שהן חיסכון ו/או זכויות סוציאליות, קרנות פנסיה, ו/או קרנות השתלמות ו/או קרן פיצויים ותגמולים ו/או קופות גמל, הן בגדר חיסכון משפחתי, לכן יש לאזן הסכומים בהם בין יום הנישואין לבין היום הקובע.

החובות (סעיף 29 לתביעה) .

61. התובע טען בתביעתו, כי יש לצדדים חובות לביטוח לאומי, וכן חובות למס הכנסה וכן חובות לספקים ונותני השירותים בגין עסקו שנסגר.

62. הנתבעת התנגדה לכך וטענה שהחובות הם פרי מניפולציה של התובע, כך התובע דיווח על כך שהחנות והכנסותיה הם בשמה של הנתבעת והביטוח הלאומי גלגל עליה את החובות. היא קיבלה דרישת תשלום גבוהה שאף קוזזה מקצבת הילדים.

63. לאחר שמיעת העדויות, אין לי ספק, שבעניין זה יש לקבל את גרסת הנתבעת, התובע הודה בעצמו בחקירתו, שהוא לא דיווח דיווחי אמת, ובנסיבות חריגות כאלה, החוב לא יאוזן בין הצדדים.

            להלן אצטט מתשובות התובע בחקירתו הנגדית בעמודים 12-13 לפרוטוקול :

                        "ש.       הצהרת דבר לא נכון ?

ת.         פניתי לרו"ח שלי, הוא אמר שהמפתח להכנסות שלך הוא כך וכך, ראיתי את הסכומים שאני צריך להיות בהם לפי מס הכנסה, הייתי בטוח שאני לא עומד בזה, זה היה 18-20 אלף ₪ מחיה ולא היה אז למרות שחייתי ממשהו בתקופות האלה, אמרתי לו שקח את החוב של המשפחה, טפל בזה, ביקשתי ממנו שכדי לאזן ולהראות שבכל זאת חיינו ממשהו, תוריד את החוב של המשפחה, וכך ייראה שכאילו חיינו מזה.

שאלות בית המשפט :

ש.        אומר לך עו"ד בר שלטון שאתה ככל הנראה, ניהלת כלכלה שחורה, היה כתוב דבר אחד בספרים, אבל השתכרת יותר, מה יש לך לומר על זה?

ת.         בסופו של דבר, מס הכנסה לא קיבל את הספרים שלו, ואמר שאני קובע שומה כך וכך ואתה צריך לשלם, הוא קבע לי 50,000 ₪, תשלום חד פעמי, אחרי שהגשנו את הצהרת ההון.. "

            ובהמשך בעמוד 14 לפרוטוקול :

                        "ש.       שיקרת למס הכנסה?

                        ת.         שותק.

                        ש.        אם שיקרת למס הכנסה, מדוע לא תשקר לשופט ?

ת.         (אין מענה), אני לא בגדתי בה בכספים האלה, אני לא בגדתי (כתוב בגדים -ש.ג.) בה ולא קיבלתי כסף מהצד מגיסי, זה מה שלא עשיתי, יותר חשוב לי שאני אהיה נקי כלפי (הנתבעת( מאשר כלפי מס הכנסה".

64. אין לי ספק שההתנהלות בלתי נורמטיבית כמתואר, ע"י הנתבעת בעדותה, ועפ"י הודאת התובע עצמו מחריגה אפוא חובות עסקיים – ככל שיש כאלה מן האיזון בין הצדדים.

            כידוע, קובעת ההלכה המשפטית, כי לצד הלכת השיתוף בזכויות מתקיימת גם הלכת השיתוף בחובות, האחריות המשותפת בין הצדדים לחובות שנוצרו מהרכוש המשותף, בין מנכסים "אישיים" ובין מנכסים "עסקיים" הם ביחס לחובות שנוצרו בדרך הרגילה ע"י אחד מבני הזוג בתקופת קיומם של החיים המשותפים, ואולם מקום שהראיות מצביעות על כך שהתובע ניהל את עסקו בדרך לא ראויה, וצבר חובות לספקים, לביטוח לאומי ומס הכנסה, בין היתר, גם כיון שלא הצהיר אמת, הנתבעת אינה צריכה להשתתף בחובות אלה, כאשר התובע נטל לעצמו, (כפי שציינה הנתבעת בתצהירה) כספים "שחורים".

            להלן אביא תימוכין לאמור לעיל מספרו של פרופסור שחר ליפשיץ – "השיתוף הזוגי", (הוצאת אוניברסיטת בר אילן), עמוד 232 :

"..אם צד החליט על דעת עצמו להיכנס להרפתקה כספית שסיבכה את המשפחה כולה, ואם המלווה לא טרח לבקש את הסכמתו של הבעלים הלא רשום ולא יידע אותו עליה – יש לייחס את ההפסדים והחובות מן ההרפתקה לחלקו של החייב בלבד.."

65. אני קובעת, כי החובות העסקיים – אינם בני איזון בין הצדדים.

כספי ההלוואה לגיס הנתבעת (סעיפים 30-31 לתביעה) .

66. בסעיפים אלה הזכיר התובע את מתן ההלוואות בסך כולל של 1.5 מיליון ₪ וטען, כי על הצדדים לפעול להחזר במשותף. למותר לציין, כי הנתבעת הכחישה מכל וכל את טענתו של התובע, וטוענת כי ההלוואות נעשו בניגוד לדעתה, ומכל מקום, ככל הידוע לה, התובע לקח חזרה את הכספים שהוא הלווה לגיס.

67. במסגרת הסעדים שהתבקשו בתביעה, אין סעד המתייחס להלוואות אלה, וממילא התובע תבע בתביעה אחרת, תביעה כספית נגד אחות הנתבעת והגיס, כך שאין מקום לטעון זאת בתביעה שבפני.

68. אני דוחה אפוא פריט זה בתביעה.

הסעדים המבוקשים בתביעה.

69. בתביעה, ביקש התובע גם מתן חשבונות, וגם סעדים מכח סעיף 11 (בלא שפירט מהם) וגם פסק דין הצהרתי, שהוא הבעלים של כספים וזכויות, ואם הצדדים לא יגיעו לאיזון הזכויות מול הדירה, לקבוע רואה חשבון שיאזן רכושם של הצדדים.

70. לעניות דעתי, תביעת סעדים מכח סעיף 11, שקולה כמעין סעדים זמניים עד לתביעת האיזון עצמה. לפיכך, אין זה נכון להגיש את שתי התובענות בתביעה אחת. ממילא, אם מבקש התובע איזון משאבים (בלשונו פסק דין הצהרתי – אך זה ממילא שמור להלכת השיתוף ולא למשטר שיתופי דחוי על פי חוק יחסי ממון תשל"ג 1973). מכל מקום, ממילא תצהירי רכוש כבר נתנו הצדדים בתביעה אחרת, ואילו סעדים עפ"י סעיף 11 – אין מקומם בתביעה בה נתבקש איזון.

71. משנתבקש האיזון, וקבעתי מהי מסת הנכסים בני האיזון, לא נותר לצדדים אלא לאזן הרכוש. ככל שהצדדים לא ישכילו לאזן רכושם בהסכמה ביניהם, אתן בהמשך פסק דיני כלים לכך, יהיה וההוראות לא תתבצענה, ניתן יהיה לפנות בתובענה לאכיפת פסק דין בהתאם לסעיף 7 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה – 1995.

שיעור האיזון .

72. הנתבעת ביקשה, כי שיעור האיזון בין הצדדים לא יהיה "מחצה על מחצה", אלא כי תופעלנה הוראות סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג תשל"ג 1973.

73. בכל הכבוד, אין בידי לקבל טיעוני הנתבעת ולהלן אפרט :

73.1      בכל הכבוד, החוק הניו יורקי, שצוטט על ידי כבוד השופטת צפת אינו אסמכתא, ולא אוכל להישען עליו.

            אמנם, אני מסכימה, שהתובע הלווה כספים לגיסם של הצדדים באופן המסכן את ביטחונה הכלכלי של המשפחה,  אך גם הנתבעת לא טמנה ידה בצלחת, והעידה (עמוד 31 לפרוטוקול), שהעבירה ל"חשבון סודי" לגיסה 23,000$.

            יתרה מזאת, הנתבעת ידעה לפחות עפ"י הודאתה על העברה של 250,000 ₪ אל גיסה, לצרכי הלוואה בריבית (ראה עמוד 31 לפרוטוקול), כך שהדברים היו לפחות בחלקם על דעתה.

73.2      הטענה בדבר פערי השתכרות משמעותיים בין הצדדים אף היא לא הוכחה.

            לפחות לא בתביעה הנוכחית.

            אציין, כי בפסק הדין שנתתי בתביעת המזונות (תמ"ש 24918-02-13 מיום 04.12.16) קבעתי, שהנתבעת עובדת ב-70% משרה ומשתכרת כ-3,500 ₪ עפ"י עדותה, אך בהתחשב ברכוש העומד לרשותה ובהתחשב בהם שטענת התובע בדבר אי-הכנסות לא הופרכה קליל, אין בידי לקבל את הטיעון הזה.

74. אני קובעת אפוא, כי האיזון יהיה בשיעורים הקבועים בחוק, היינו מחצה על מחצה.

התביעה לדמי שימוש ראויים (סעיף 34 לתביעה) .

75. אקדים ואומר, כי התביעה הזו לא הוכחה כלל ועיקר, ולא ברור מדוע הפכה להיות הנתבעת "שוכרת" של התובע. בעניין זה, אני מקבלת לחלוטין את טענת הנתבעת, וראה פסק הדין בעניין בע"מ 9126/05 פלונית נ' פלוני (26.01.06) (פורסם במאגר "נבו").

76. זאת ועוד, התובע זנח טענתו זו, בסיכומים ולפיכך, משנזנחה הטענה ממילא לא הייתי צריכה לדון בה, ומכל מקום אני דוחה טענה זו.

תביעת מחצית דמי שכירות מהנכס המסחרי .

77. אקדים ואומר, שגם תביעה זו, כמו התביעה לדמי שימוש, אין מקומן במסגרת איזון המשאבים.

78. לא מצאתי, כי התובע מנוע היה מלתבוע מחצית דמי השכירות, שכן לא מצאתי את הויתור הנטען של הנתבעת על דמי מזונותיה, שלה כאשה, אך מאידך גם התביעה הנטענת לא הוכחה.

79. אני דוחה אפוא גם פריט תביעה זה.

סיכומו של דבר .

80. הצדדים ינסו לאזן רכושם לבד, היה ולא יעלה הדבר בידם של הצדדים, כאמור, אני ממנה את האקטואר דן שפרינצק כמומחה מטעם בית המשפט ליתן חוות דעת לאיזון הרכוש שקבעתי שהינו בר – איזון, מינויו של המומחה יכנס לתוקף תוך 90 יום מהיום, ו/או אם יתחמו הצדדים שניהם על כך, בכל מועד מוקדם לכך לאמור לעיל.

81. ניתנות בזה ההוראות הבאות למומחה והצדדים :

            81.1      שכרו של המומחה ישולם ע"י הצדדים מחלקים שווים ומראש.

            81.2      המומחה יקבל מאת ב"כ הצדדים תצהירי הרכוש שהוגשו בתביעת הרכוש הקודמת.

81.3      המומחה יקבל כל מסמך שידרוש ממי מהצדדים ותהיינה לו סמכויות לפנות לכל קרן ו/או קופות גמל ו/או קרן פנסיה ו/או מקום עבודה ולקבל כל נתון ומסמך.

81.4      המומחה יוכל להזמין חוות דעת שמאי מקרקעין, כפי שימצא לנכון והצדדים ישאו בחלקים שווים ביניהם בהוצאה זו.

81.5      המומחה יגיש חוות דעתו לצדדים והעתק לבית המשפט תוך 60 יום.

כללי .

82. בהתחשב בכך שהתובע לא זכה במלוא תביעתו, איני פוסקת לו הוצאות. עוד התחשבתי בקרע שבין הצדדים, ועל מנת שלא לפרום עוד הקרע, איני עושה צו להוצאות.

83. המזכירות תשלח פסק דיני לב"כ הצדדים ולמומחה.

84. ניתן לפרסום בהשמטת שמות הצדדים.

ניתן היום,  ח' כסלו תשע"ז, 08 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.