תיק זה, ה- 15 במספר בין הצדדים, בפרשה שראשיתה עוד בשנת 2013 הוא תובענה שהוגשה ביום 27.05.2020 – תביעתו של אב לחידוש קשר בינו לבין בתו, כיום כבת 12.
התביעה נפתחת במילים שהושמעו לפניי גם היום ולפיהם האב אינו יכול לוותר על ילדיו.
אלא שחוסר רצונו של האב לוותר על ילדיו ומה שאירע ב"שטח" אינם נפגשים ובעטיה של האם.
שלושה ילדים נולדו לצדדים ושוב, שוב ושוב, בטענה לאירועים של מה בכך אשר אירעו לפני עשר שנים ויותר כביכול, פועלת האם בהתמדה שלא יהא קשר בין האב לבין ילדיו.
שני הבנים הם בבחינת "מקרה אבוד" – זה שבגר, זה שעוד לא בגר. אומרת האם היום "כל המשפחה מתנגדת לכל טיפול" ולמעשה היא משקפת את האמת לאמיתה – האם והילדים בבחינת "מחנה" אחד, הפכו את דמותו של האב לרעה, "דמונית" וכל המשפחה שנים על שנים עוסקת בהכחדת דמותו.
מסכמת האם היום שבע שנים של דיונים בתיקים שונים שמא אומר מבחינתה שבע שנות הצלחה, באמירה כי טיפולים שמטרתם לחדש את הקשר בין מי מהילדים לבין האב הם טיפולים מאיימים שכל המשפחה מתנגדת להם ורק טיפולים שלא יעסקו בחידוש הקשר, לו היו ניתנים בעבר, לא היו הם טיפולים מאיימים ובכלל, היא מתנגדת לזכותם של בתי המשפט להתערב בסוגיה.
מבחינה חוקית מדובר בבוחן מציאות לקוי לחלוטין שמא אומר במפורש כי מדובר בהתנהגות שאינה כדין. אלא שבדרך לקיומו של החוק יש צורך להביט שוב ושוב ובראשונה בקטין עצמו.
התובענה שלפניי מביעה ייאוש של האב באשר ליכולתו לראות אי פעם את בניו והיא, בעצם, מעין תקווה נואשת שיהא לו קשר עם בתו.
כאשר אומרת האם שבשעתו, בשל התנהלותה, גם אמירתה המתריסה שייקח האב את המשמורת – לא כך עשה האב – כדאי לבחון את טענתה זו בראי העובדות.
האיום שאיימה האם בשעתו, וראה גם את דבריה במי מהדיונים, איומים מבאי כוחה היה, בעצם, אמירה רגשית מתריסה: "טוב, אז שייקח הוא את הילדים" תוך שהאם ידעה היטב שאין סיכוי שהילדים יישארו בביתו של האב גם אם ילכו עמו ביום הראשון, בלא ליווי טיפולי ולכן ההוראה להעברת המשמורת ניתנה כפי שניתנה.
הליכתה של האם למשטרה כדי ששוטר יעביר את המשמורת בשעתו, אולי מעידה כאלף עדים על הכוונה להראות לקטינים מי הוא הרע ומי הוא הטוב. אלא שסוגיה עצובה זו היא כבר מאחורינו.
דיון זה הוא השלישי המתקיים בתיק.
אומר כי ביום 03.08.2020 (עמוד 2, מול שורה 10) הציעה הנתבעת חוויה מתקנת בתמיכה של המשפחה כולה בטיפול, לפיו הציעה טיפול דיאדי.
כאשר היום נשקל טיפול פרטני לקטינה ללא קשר לחידוש הקשר עם האב, גם אז אומרת לי הנתבעת כי לא היתה לה שום כוונה ליתן טיפול, כי כל המשפחה מתנגדת לבתי משפט ולטיפולים.
בסופו של הדיון, תוך שאני מצביע על כישלונו של מכון "מפגשים" בעטיה של האם, נשקלה כבר המלצתה של האפוטרופא לדין ליתן טיפול רגשי לקטינה. כבר אז אמרתי, על בסיס דברי הצדדים ובניסיוני מתיקים קשורים, כי האם לא תשלם ולא תשלים עם ההחלטה השיפוטית וטיפול לא יהא, אך הפניתי את הצדדים לגברת רות רוזן למתן טיפול פסיכולוגי ואני מבין כי טיפול כזה לא ניתן, בבחינת אני בהחלטתי והאם בשלה.
................................
כך או אחרת, לאור דברי דוקטור רוזן, הועברה הסוגיה לדוקטור ענבל קיבנסון-בראון כדי לטפל בניתוק הקשר וכעת מונחות לפניי גם חוות דעתה גם עמדת האפוטרופא לדין, לפיהן אין מה לשקול חידוש קשר טרם תקבל הקטינה טיפול פרטני הדרוש לה, בשל מצבה הרגשי.
אם תרצה, תקרא את חוות הדעת כאומרות שנזק ייגרם לקטינה אם אורה לאלתר על חידוש הקשר וכזאת מבין גם האב, כשכל רצונו הוא שאותו טיפול פרטני מדובר אכן יינתן לקטינה.
שנים חולפות וחולפות משנת 2013, לעתים אומרת האם שיינתן טיפול ואינו ניתן, לעתים אומרת היא כפי שאומרת היום, שהמשפחה כולה מתנגדת לטיפולים כלשהם והשאלה היא האם לכפות על הקטינה טיפול פרטני כאשר ה"משפחה" כולה "מגויסת" כדי לקבל טיפול כזה.
לשיטתו של האב צריך אני לכפות את הטיפול הפרטני ולשיטתי, בהינתן המצב הקיים ספק גמור האם מן הראוי לעשות זאת, ואסביר.
אם אכפה את הטיפול תוך כפיית מימונו בקיזוז מדמי המזונות, במקרה הטוב תאולץ הקטינה ללכת לטיפול ויהא לה קשה לפתוח את סגור ליבה ולאחר מכן, בשאר ימי השבוע היא תעמוד בכפל נאמנות עם ה"משפחה" – לאמור הבנים והאם המבקשים ממנה לדאוג כי הטיפול ייכשל ובמקרה הרע תעשה האם את שהיא אומרת – לאמור, מתנגדת לכל בתי המשפט ולהחלטותיו.
במילים אחרות: הגענו ל"מבוי סתום" ממנו לא יראה האב את יוצאי חלציו, זולת אם תוצא הקטינה מאותה "משפחה" ואין הדבר קל כלל ועיקר.
בתבונתו גם האב מבין כי מצב כזה יכול להיות הרה אסון רגשית ונדמה לי כי כפיית טיפול על הקטינה אינה יכולה להיעשות אלא בנסיבות של חוק הנוער (טיפול והשגחה) ומבקש אני מפקידת הסעד בעיריית תל-אביב יפו ליתן דעתה על הסוגיה.
מורה אני על הארכת מינויה של האפוטרופא לדין בשנה נוספת מהיום, זאת כדי שתפנה לשירותי הרווחה.
ממילא, אם יותנע טיפול על-פי הנחיות פקידת הסעד, יארך הדבר חצי שנה לפחות כדי שנוכל לצפות בתוצאות הטיפול ולפיהן יוכל האב לעתור כפי התוצאה שתהא אז.
תחושתי המרה היא כי בסבך אשר נוצר עוברים אנו מחיפוש דרכים לחידוש הקשר לשאלות של נשיאה באשמה והתוצאה הקיימת.
אני מתיר פרסום פסק דיני זה, ללא פרט מזהה כלשהו אודות הצדדים.
תיק זה ייסגר.
לאור עמדתה תישא האם בהוצאות האב בסך 8,000 ₪.
<#7#>
ניתן והודע היום ט"ו כסלו תשפ"א, 01/12/2020 במעמד הנוכחים.
.................................