פס"ד העוסק בהפחתת מזונות תוך יישום הנסיבות הפרטניות בהתאם

1. התובע (להלן גם-"האב") הגיש ביום 22.3.18 שתי תביעות: תביעה אחת למשמורת בתו הקטינה **** ילידת 29.6.11, ותביעה שנייה לביטול/הפחתת המזונות שסוכמו בין הצדדים, אושרו וקיבלו תוקף של פסק דין ביום 23.9.12 במסגרת תמ"ש 10805-09-11 וכן תמ"ש 10864-09-11.

רקע כללי

2. הקטינה נולדה מקשר בין הוריה אשר לא נישאו מעולם. בהיות הקטינה בת כשנה וחצי, לאחר תביעות שהוגשו על ידי הנתבעת (להלן גם "האם"), ערכו הצדדים הסכם הכולל את נושא מזונות הקטינה, משמורתה וזמני שהות וכן תשלום חוב מזונות עבר של התובע.
3. על פי הסכם זה נקבעו מזונות הקטינה לסך של 1,400 ₪ לחודש, 1,000 ₪ בגין חלקה של הקטינה במדור, מחצית הוצאות חינוך ורפואה, וכן הפקדה של 100 ₪ לחודש בחשבון חיסכון על שם הקטינה בגין חוב מזונות עבר של התובע במועד אישור ההסכם.
4. זמני השהות שנקבעו במסגרת ההסכם היו כדלהלן:

"6.       משמורת הקטינה תהיה בידי האם והסדרי הראייה יקבעו בשלב זה על       ידי פקה"ס על פי הסמכויות שינתנו לה על ידי בית המשפט לתקופה של      שנתיים מהיום.

7. מוסכם כי באופן הדרגתי בכפוף לטובת הקטינה ולהמלצות פקה"ס,          הסדרי ראייה מקובלים בין האב לבין הקטינה יהיו פעמיים בשבוע עם    לינה וכל סוף שבוע שני."
8. מיד לאחר אישור ההסכם התקיימו זמני שהות של פעמיים בשבוע ללא לינה, כאשר בתחילת הדרך שימש מרכז הקשר כנקודת מעבר, וזמני השהות הורחבו בהתאם להנחיות פקידת הסעד בהתאם לסמכויותיה.
9. ביום 2.9.14, כשהקטינה בת קצת יותר משלוש שנים, הוגש תסקיר הממליץ על זמני שהות של פעמיים בשבוע עם לינה וכל סוף שבוע שני, וכן מחצית חגים וחופשות.
10. המלצות אלה קיבלו תוקף של החלטה ביום 13.9.14 על פי החלטת בית משפט זה.
11. מאז ועד היום, כאשר הקטינה כיום בת תשע וחצי, בפועל, הסדרי השהות התקיימו כמעט באופן סדיר במשך השנים.

כתבי התביעה שהגיש התובע

9. לאחר שלא צלחה הדרך להגיע להסכמות במסגרת הליך יישוב סכסוך, הוגשו תביעותיו של התובע.

תביעת המשמורת

10. בדיון הראשון אשר התקיים ביום 5.7.18, הוחלט על מינוי מומחה לעניין תביעת האב למשמורתה הבלעדית על הקטינה. לאחר שהתברר כי לא נעשתה מסירה כדין של תביעת המזונות, לא התקיים דיון בתובענה זו.
11. חוות דעת המומחה הוגשה ביום 15.10.18, ובה המלצה שלא לשנות מהמצב לא המשפטי ולא העובדתי בנוגע לזמני השהות של הקטינה עם מי מהוריה.
12. בחוות דעתו קבע המומחה כי לכל אחד מההורים קשר טוב עם הקטינה, כי מדובר בקטינה שאובחנה כסובלת מ ADHD   וגם ODD, עם קושי בקבלת סמכות,  עם קשיי הסתגלות לא מעטים המוצאים לעיתים ביטוי בהתפרצויות לא פשוטות מעת לעת. (ראה עמ' 10 לחוות הדעת של המומחה).  
13. המומחה קבע בהמלצותיו כי בפועל מתקיימת משמורת משותפת, כי אין מקום להעביר את המשמורת לאב, אין מקום לשנות את זמני השהות כפי שהם מתקיימים במועד מתן חוות הדעת. על הילדה להמשיך בטיפול פסיכולוגי ויש להמליץ להורים על תיאום הורי.
14. לאור מסקנות חוות הדעת, ולאחר דיון במעמד הצדדים ביום 29.12.18 התקבלה הצעת בית המשפט לפיה ההגדרה בהסכם הגירושין שאושר ישונה ממשמורת של האם על הקטינה לאחריות הורית משותפת כאשר זמני השהות לא ישתנו בהתאם להמלצת המומחה.
15. במסגרת פסק הדין אף נקבע כי על שני ההורים לתת לקטינה את הטיפול התרופתי מידי יום בהתאם לשאילתה שנשלחה לפסיכיאטר המטפל בקטינה, וכן הוריתי כי הקטינה תמשיך בטיפול הנפשי בו החלה.
16. בכך הסתיימו ההליכים בתביעת המשמורת.

התביעה לביטול/הפחתת מזונות

כתבי הטענות של התובע

17. בכתב תביעתו, לאחר שפירט התובע את הרקע להגשת התביעה, טען התובע כי הקטינה שוהה עמו 40% מהזמן, ואחריותו ההורית של האב זהה אם לא גדולה יותר מאשר האם.
18. התובע הוסיף כי בשנתיים האחרונות התובע לומד תורה בישיבה, אין לו הכנסה קבועה, הוא מתקיים מכספים שברשותו, סיוע הוריו, וכושר השתכרותו הינו של 9,000 ₪ לחודש.
19. התובע הוסיף כי הוא גר אצל הוריו, ומתכנן לשכור דירה לו ולילדה.
20. לעומת זאת, לטענת התובע, האם עובדת בתחום המזכירות, משתכרת כ- 10,000 ₪ נטו, נשואה בשנית ואם לשלושה ילדים נוספים, ובעלה של האם משתכר משכורת נאה.
21. מוסיף התובע כי הינו משלם שליש עלות מדור כאשר מתגוררים בנכס שש נפשות, הנתבעת ובעלה וארבעת ילדיהם – כולל הקטינה.
22. התובע פירט הוצאות חודשיות של 10,800 ₪ - סכום הכולל סך של 5,000 ₪ עבור דמי שכירות או משכנתא.
23. תוך הפניה להלכת בע"מ 919/15 עתר התובע לבטל או להפחית את המזונות כך שההורים ישלמו שווה בשווה מחצית הוצאות חינוך ורפואה בלבד.

תצהיר עדות ראשית

24. כשנה וחודשיים לאחר הגשת כתב התביעה הגיש התובע את תצהיר עדותו הראשית וכן תצהיר רכושי.
25. בתצהירו פירט האב את התפתחות זמני השהות שלו עם הקטינה. (ראה סעיפים 4-8 לעיל).
26. האב הוסיף כי הוא מעורב מאד בחיי הקטינה, לוקח את הקטינה לחוג וטרינריה אחת לשבוע, וכאשר מתקשרים מבית הספר מגיע לאסוף את הקטינה.
27. האב הוסיף כי משלם עבור הקטינה את מלוא ההוצאות כשהיא שוהה עמו, לוקח אותה לסרטים והצגות, משלם מחצית הוצאות חינוך ורפואה בסך של 1,000 ₪.
28. האב הוסיף כי כיום מתגורר בדירה בבעלותו אשר נרכשה ללא משכנתא תמורת 850,000 ₪ מכספי ירושה שקיבל מסבו, כאשר ביתרת כספי הירושה בסך של 150,000 ₪. שיפץ את הנכס. האב הוסיף כי כיום מתקיים אך ורק מתמיכת הוריו.
29. האב פירט כי לפני רכישת הנכס הנוכחי היתה בבעלותו דירה אחרת בראשון לציון, כי דירה זו נמכרה, וכי מכספים אלה רכש את הנכס בישוב שורש.
30. האב הוסיף כי כיום אין לו חסכנות או זכויות, ואין לו הלוואות  (ראה סעיף 4 לתצהיר הרכושי מיום 3.5.19 ).
31. בתצהירו חזר על טענתו כי העילה להפחתת המזונות אינה קשורה לעובדה כי אינו עובד כיום ורק לומד תורה.

סיכומי התובע

32. בסיכומיו חזר התובע על הטענה כי יש במצב הקיים חוסר צדק וחוסר הוגנות. במועד הסכם המזונות הייתה הנתבעת מובטלת, כיום הכנסות משפחתה כ- 20,000 ₪ ועל נופשים מוציאה הנתבעת את סכום המזונות שמשלם האב.
33. כיום מתקיים זמני שהות שווים כפי שקבע המומחה, ויש לקחת בחשבון את הקביעה בדבר אחריות הורית משותפת.
34. מצבו הכלכלי של האב הינו של בעל דירת 2.5 חדרים, שרכש מכספי ירושה, כאשר ב"כ האב חוזר על הטענה לפיה אין קשר לעובדה כי התובע אינו עובד להגשת התביעה וכי הנימוקים להגשתה הינם זמני שהות שווים, כושר השתכרות פוטנציאלי דומה ונטל אחריות שווה.
35. מוסיף ב"כ האב ומפנה לעובדה כי במועד חתימת ההסכם הייתה הקטינה מקטני קטנים, כי כיום אין לאב עסקים, הוא לומד בישיבה, והוריו ממנים אותו.
36. מועד הגשת התביעה מוכיחה תום לב – לאחר שהתייצבו זמני השהות, ועל כן עותר לבטל או להפחית את המזונות.
37. בתגובה לסיכומי הנתבעת טען ב"כ התובע כי מותר לו לאדם להפסיק לעבוד, מותר לו להפסיק לקבל סיוע מהוריו, וכי אין אמת בטענות האם לעניין זמני השהות.

כתבי טענות מטעם הנתבעת

38. ראשית הנתבעת הגישה תביעה לסילוק התובענה על הסף אולם בקשה זו נדחתה בהחלטה מיום 14.2.19.

כתב ההגנה

39. בכתב הגנתה חזרה האם על ההליכים שהתנהלו בין הצדדים בעבר, ופירטה כי התובע בוחר לשלם את סכום המזונות ללא הצמדה בניגוד לפסק הדין.
40. בכתב ההגנה לתביעת המשמורת פרטה הנתבעת כי נישאה מחדש ונולדו לה שלישית תאומים בני שנה וחצי. (ראה סעיף 21 לכתב ההגנה).
41. האם הפנתה לחוות דעת המומחה שהוגשה במסגרת תביעת המשמורת, וכן לדו"ח המטפלת בקטינה ואף בדיון שהתקיים ביום 6.12.18 שם צוין כי האב אינו מקיים את מלוא זמני השהות שנקבעו לו, אינו לוקח את הקטינה לא בחגים ולא בחופשות, ולעיתים מודיע לקטינה שאינו מגיע לאסוף אותה.
42. לטענת האם כל מטרת שני ההליכים הינה רצונו של התובע להשתחרר מחיובו במזונות הקטינה.
43. האם מפנה לעובדה כי התובע נמנע מלצרף הרצאת פרטים בהתאם לתקנות. כמו כן מפנה הנתבעת למיעוט האסמכתאות שצירף התובע לגבי מצבו הכלכלי, כאשר כל שהוגש הוא כמה תלושי משכורת משנת 2013, ותקציר שומה לשנת 2016 בלבד.

תצהיר רכושי

44. בתצהיר הרכושי פירטה הנתבעת כי היא משתכרת סך של 6,500 ₪ לחודש, בעלה משתכר כ- 13,300 ₪ לחודש.
45. הנתבעת מוסיפה כי בני הזוג רכשו דירה משותפת תמורת 1,750,000 ₪, החזר המשכנתא החודשי המשותף הינו של 5,570 ₪ לחודש.
46. הנתבעת פירטה כי יש בבעלות בני הזוג רכב שרכשו תמורת 24,000 ₪, יתרת חובה של 24,000 ₪ קרן השתלמות של כ- 57,000 ₪ וחסכון על שם הילדים של 2,500 ₪.
47. בתצהיר עדות ראשית ציינה האם כי המסמכים שצירף התובע אינם תומכים בטענתו לכושר השתכרות של 9,000 ₪, וכי התובע לו בחר בכך יכול להשתכר בין 15,000-20,000 ₪ נטו.
48. התובע מאז ומתמיד אין משלם בגין מגוריו, תחילה התגורר בבית הוריו ולאחר מכן עבר לדירה בשורש, נכס שבבעלותו ללא משכנתא.
49. כמו-כן הפנתה האם לעובדה כי אביו של התובע הוא המשלם את סכומי המזונות.

סיכומי ב"כ הנתבעת

50. הנתבעת בסיכומיה טוענת כי התובע מכזב בכל עניין זמני השהות, מסתיר רכוש, ותכנן תביעה טקטית בנושא משמורת הקטינה.
51. ב"כ הנתבעת מפנה למצב במועד מתן פסק הדין בשנת 2012 כאשר התובע הרוויח לטענתו 5,500 ₪ לחודש, גר בשכירות בעלות של 4,500 ₪, הרוויח כספים לא מדווחים, העביר את הבעלות על דירתו לאמו, וצבר חובות בגין מזונות הקטינה חוב עבר אותו הוא משלם בתשלומים של 100 ₪ לחודש לחשבון חיסכון על שם הקטינה.
52. לטענת ב"כ הנתבעת הוכח כי לתובע היה עסק רווחי עד שנת 2016, ולמרות טענות לכושר השתכרות של 9,000 ₪ לחודש, בשנת 2015 עמדה הכנסתו החודשית על סך של 21,500 ₪.
53. ב"כ הנתבעת מפנה לעובדה כי מידי חודש ישנן הפקדות של כ- 15,000 ₪ לחשבונו של התובע, - מעין הכנסות פסיביות, ובנוסף האב אינו משלם דמי שכירות/משכנתא.
54. ב"כ הנתבעת הפנתה לעובדה כי התובע בחר שלא להביא תצהיר מטעם מי מהוריו, למרות טענותיו לגבי כספים רבים שהועברו לו על ידי אביו. התובע גם לא הציג תמונה ברורה לגבי כספי הירושה שקיבל מסבו, הדירות שהיו בבעלותו וכיצד נמכרו.
55. התובע הודה בהכנסה של כ- 21,000 ₪ לחודש בשנת 2015, אך טען כי העביר מחצית לאביו, ובמשך כל השנים היו הפקדות של כ- 15,000 ₪ לחודש בחשבונו ללא קשר להכנסתו.
56. טוענת ב"כ הנתבעת כי התובע טען כי כל כספי הירושה נאכלו, אך לגבי הכספים המופקדים בחשבונו הביא בפני בית המשפט שלוש גרסאות שונות: סיוע של הוריו, הכנסות מעבודה משותפת ותשלום משכורת על ידי הוריו מאחר והינו פועל בשבילם.
57. התובע הודה כי הרכב בו הוא נוסע רשום על שם אביו, ובפועל אין תשלום בגין הוצאות רכב למעט דלק של כ- 900 ₪ לחודש.
58. עלות מחצית הוצאות חינוך ורפואה עומדים על סך של 500 ₪ לחודש בלבד על פי דפי החשבון של התובע, ולמעט הוצאות מעטות אין כל תשלום של הוצאות מחשבונו של התובע.

התייחסות לנסיבות ההסכם שאושר בשנת 2012

59. מוסיפה ב"כ הנתבעת כי במסגרת פסק הדין שניתן בשנת 2012 נקבעה הכנסתה של הנתבעת על סך של 8,000 ₪ וכיום הכנסתה הינה רק של 6,500 ₪ ויש בטיפולה שלוש פעוטות.
60. במועד אישור ההסכמות היה ברור כי זמני השהות יהיו כפי שהם כיום – פעמיים בשבוע וכל סוף שבוע שני, מחצית חגים וחופשות. בפועל, כפי שקבע המומחה – האב אינו מקיים את מלוא זמני השהות, כאשר הוא מאשים את הקטינה שהיא בעייתית, והוא רב עם הקטינה רבות ובמקרים אלה מחזיר את הקטינה לבית אמה. עד כדי כך הגיע המצב שהתובע חזר לגור בבית הוריו כדי שיסייעו לו לטפל בקטינה ולאחר מכן שב לביתו.

חקירת הצדדים

61. הצדדים נחקרו על תצהירים בשני מועדים: 5.11.19 וכן 12.3.20.

חקירת האב

הכנסה מהכולל

62. תחילה נחקר התובע לגבי הכנסה מ"הכולל" בו לומד תורה, כפי שהעיד בפני המומחה, והעיד כי בשנה הראשונה של לימודיו קיבל סך של 1,000 ₪ מ"הכולל" אך בשנה השנייה התשלום הופסק מאחר ואינו יכול להיות נוכח ב"כולל" כל השעות בשל זמני השהות שהוא מקיים עם בתו.

הנכסים של התובע

63. התובע נשאל לגבי נסיבות רכישת הנכס בשורש בו מתגורר כיום, ושאלת היקף כספי הירושה שקיבל מסבו. התובע פירט כי כספי הירושה שקיבל, יוחדו לרכישת נכס, וכי תחילה רכש נכס בראשון לציון, דירה בת 3.5 חדרים, וזאת כמה שנים לאחר סיום שירותו הצבאי.
64. התובע אישר כי בזמן ניהול ההליכים בין הצדדים בשנת 2011 העביר את הנכס הנ"ל בהעברה ללא תמורה על שם אמו אך המשיך לקבל את דמי השכירות בגין הנכס בסך של 3,500 ₪.
65. לגבי דירה זו העיד התובע כי בזמן הגשת התביעה נשוא פסק דין זה לא הייתה בבעלותו דירה, מאחר ומכר את הדירה בראשון לציון כנראה תמורת מיליון ₪, וכספי התמורה נשארו אצל הוריו.
66. התובע נשאל האם הדירה שציין בתצהירו הינה דירה נוספת על זו שהעביר על שם אמו – לאור הניסוח שבסעיף 3 לתצהיר הרכושי לפיו:

"את כספי הירושה שקיבלתי לפני מספר שנים, קניתי באמצעותם דירה קודמת שהייתה בבעלותי, בהמשך מכרתי את אותה הדירה, וכאמור, בכספי התמורה רכשתי את הדירה הנוכחית שבבעלותי..."

67. תשובת התובע הייתה כי הדירה הועברה על שם הוריו והם מכרו את הדירה. התובע אישר כי לא להציג את היקף כספי הירושה מאחר ולא נתבקש לעשות כן.

הכנסות התובע וכושר השתכרותו

68. התובע נחקר לגבי כספים שהעיד שיש ברשותו והעיד כי עבד עם אביו בתיקון מוצרי אלקטרוניקה לבית אך אינו זוכר מתי.
69. התובע נחקר לגבי כספים שהופקדו בחשבונו בשנת 2019 הן בהעברות בנקאיות מאת אביו מידי חודש ב- 10 לכל חודש, והן כספים במזומן, והעיד כי אביו מפקיד לחשבונו כספים הן בהעברות בנקאיות והן במזומן.
70. התובע נשאל לגבי הפקדות של כ- 14,800 ₪ לחודש בממוצע כאשר אינו עובד אך לא היו בפיו תשובות לגבי הסכומים שהופקדו בחשבונו למעט אמירה לפיה הוא קונה מצרכים להוריו ומבשל להם.
71. לשאלה האם הפקדות אלה יימשכו כאשר יחל לעבוד ענה בשלילה.
72. התובע נשאל לגבי מספר חשבונות מהם בוצעו העברות האם מדובר בחשבונות משותפים שלו ושל אביו אך העיד כי אינו יודע מאחר ו"אינו מתעסק בזה".
73. לבסוף נשאל התובע לגבי עסק שהיה על שמו על פי תמצית שומה שהוגשה על ידו במסגרת כתב התביעה – עסק למוצרי חשמל לתיקונים - והשיב כי סגר את העסק במהלך שנת
74. לאור הצהרתו על כושר השתכרות של 9,000 ₪ בכתב תביעתו נשאל התובע כיצד הדבר מתיישב עם דו"ח שנתי לשנת 2015 ממנו עולה הכנסה חודשית לאחר מס של 21,500 ₪ ותשובתו הייתה כי התחלק עם אביו בסכומים אלה, וכי השתכר בכך התקופה של ניהול העסק רק עשרת אלפים ₪ בחודש. וכך העיד התובע:

ש. ראינו שצפרת תקציר שומה של העסק ב 2014 כשנה וחצי אחרי פס"ד בספטמבר 2012, איזה עסק זה?

ת. זה עסק למוצרי חשמל לתיקונים.

ש. עם אבא שלך?

ת. עם אבא שלי.

ש. סגרת את העסק?

ת. כן.

ש. מתי?

ת. ב 2016 באותם שנים שקיבלתי את הדבר הזה.

ש. ב 2016 התחלת ללמוד תורה גם נכון?

ת. כן, לפני. בדיוק שהתחלתי ללמוד סגרתי הכל והכל נמכר.

ש. באמצע 2016?

ת. כן .

ש. אתה טוען בסעיף 15 לתצהירך שכושר ההשתכרות שלך הוא 9,000 ₪ לפי השתכרות עבר שלך, רואים שב 2014 פתחת את העסק, לא יודעים מתי אתה התחלת לעבוד, ב 2016 סגרת את העסק כנראה שהפסקת לעבוד באמצע השנה, אז נלך לשנה אמצעית 2015, זה דוח שאתה צרפת תקציר שומה שנה מלאה מדווחת. מוגש ומסומן נ/4. על פי תקציר שומה רואים הכנסות שלך לשנה 325,934 ₪ ולאחר הפחתת מס 257,698 ₪ לחלק ל 12 חודשים יוצא הכנסה שלך בסך 21,474 ₪ נטו, לחודש. ולא 9,000 ₪.

ת. זה אני ואבא שלי, חלקנו בזה.

ש. העסק כתוב רק על השם שלך ולא רק זה אתה אפילו מקבל נקודות זכות על הילדה הקטינה שלך והעסק רשום על שמך רואים שההכנסה שלך בנטו היא 21,474 ₪ ולא 9,000 ₪ כפי שאתה כותב בתצהיר.

ת. הכסף הזה היה מתחלק בין שנינו והיו הוצאות נוספות זה לא כמו שרואים בדף הזה עסק זה דבר מסובך. אני הייתי מרוויח בסביבות 10א' ₪ ברוך השם כל תקופת העסק.

ש. בטופס 106 , מוגש ומסומן נ/5, שנת 2013 רואים שעבדת רק 4 חודשים עד אפריל 2013 ואת העסק פתחת רק ב 2014 מה עשית 8 חודשים, ממה התקיימת וממה שילמת מזונות.

ת. אני לא זוכר כמה עבדתי בתקופה הזו והשכר שלי היה 3,500 -4,000 ₪ כמעט קבוע בתקופה הזו.

ש. ממה חיית שלא עבדת?

ת. יכול להיות שההורים שלי עזרו לי בתקופה הזו. אני לא יודע בדיוק מתי התקופה הזו אבל יכול להיות.

ש. לא הבאת דוח שסגרת העסק ומתי הוא נסגר, נכון? אולי העסק עדיין פתוח?

ת. לא, העסק סגור. אם היו מבקשים הייתי מביא.

 (עמ' 25 לפרוטוקול שורה 13 ואילך)

75. לגבי כושר השתכרותו העיד התובע כי אין לו תעודה של מנהל רשתות ועל כן נתונים שהובאו על ידי הנתבעת לגבי כושר השתכרות במקצוע זה אינם רלוונטיים.

הוצאות התובע

76. התובע נחקר על הוצאותיו כפי שפורטו בכתבי טענותיו כאשר תחילה הוצאותיו ללא מדור עמדו על סך של 5,000 ₪ ובתצהירו לאחר שעבר להתגורר בנכס שבבעלותו ציין הוצאות של 8,000 ₪.
77. האב העיד כי הוא מוציא סכומים נכבדים כדי שלקטינה תרגיש בנוח, בגדים, הצגות, טיולים בארץ, נופשים, ועוד ואולם אישר כי נסע עם הקטינה לטבריה, הם ישנו באוהל וחזרו למחרת כי לא היה נוח לקטינה.
78. לגבי הוצאות חינוך ורפואה אישר התובע כי למרות שנקב בסכום של 1,000 ₪ שמשלם בגין הוצאות אלה, כיום ההוצאות לכל צד הן של 500 ₪ בלבד, שהן חוג עבור הקטינה והטיפול של הקטינה אצל המטפלת הרגשית.
79. התובע אישר כי הרכב שבו נוסע רשום על שם אביו, וכי יש לו הוצאות דלק של 900 ₪ בחודש.
80. התובע נשאל לגבי הוצאות הקטינה כשהיא שוהה עמו והעיד כי ההוצאות שצוינו לגבי כלכלה במסגרת כתבי טענותיו כוללות אותו ואת הקטינה ולא ביחס שווה.
81. התובע נשאל על ידי בית המשפט כיצד הוא מכלכל את עצמו והקטינה כשאינו עובד והשיב כי אביו מסייע לו. (עמ' 27 לפרוטוקול שורה 9 ואילך).

זמני השהות של הקטינה עם אביה

82. לבסוף נחקר האב לגבי זמני השהות של הקטינה עמו והעיד כי יוצא מגדרו על מנת שהקטינה תהנה בזמן ששוהה עמו. וכך העיד:

 "בשביל הילדה כמובן שתרגיש בנוח שיש לה אבא וכיף לה עם אבא, הייתי מבזבז סכומים שמעולם לא חשבתי שאני יכול להוציא, בגדים מיוחדים, טיולים בקניונים, טיולים בארץ, מגיל מאד קטן אני דואג לה יותר בשביל הפיצוי על התקופה הזאת."

עמ' 27 שורה 21 ואילך.

83. התובע אישר כי בתקופת החופש הגדול לקח את הקטינה בהתאם לזמני השהות הרגילים, וכי לא לקח את הקטינה גם בחגי תשרי, כאשר לטענתו היה מעוניין לקחת את הקטינה לכל חגי תשרי אף הדבר לא אפשרי וכלשונו:

"ת. כל מה שקשור בילדה שלי הוא כרגע בלתי צפוי. הילדה שלי סובלת מהתפרצויות זעם, אנחנו מבקרים איתה אצל פסיכולוגים ובשבוע שעבר כמעט אשפזנו אותה בנס ציונה. התקופה כל כך עדינה לגבי הילדה שאנחנו לא יודעים איפה היא תהיה בערב. אני הייתי לוקח אותה לכל החגים, אני רוצה שהיא תראה איך עושים אצלי ראש השנה, לצערי זה בלתי אפשרי, גם לפי הרצון שלה. "

עמ' 30 לפרוטוקול, שורה 18 ואילך.

84. התובע אישר את ההתכתבויות שהוגשו לבית המשפט כמוצגים נש/1 ונש/2 שם הנתבעת פונה לתובע בשל העובדה כי לא לקח את הקטינה בזמני השהות שנקבעו.
85. בהמשך חקירתו הודה התובע לשאלת בית המשפט כי בחודש 12/18 לא לקחת את הקטינה במשך שלוש שבתות, וכן הודה בחצי פה כי כאשר הוא רב עם הקטינה הוא מחזיר אותה לידי אמה. (עמ' 35 לפרוטוקול, שורה 25 ואילך).
86. התובע המשיך והעיד כי חזר לגור בבית הוריו מאחר ולא הצליח להסתדר עם הקטינה, ולאחר מכן חזר להתגורר בביתו בישוב שורש.

עדות הנתבעת

זמני השהות של הקטינה עם האב

87. הנתבעת נחקרה והעידה לעניין זמני השהות כי התובע נוהג להשיב את הקטינה לפני סיום זמני השהות, עד להתערבות הפסיכולוגית אשר דרשה לטובת בריאותה הנפשית של הקטינה כי האב יקפיד לקיים את מלוא זמני השהות שנקבעו, והוסיפה לשאלת ב"כ התובע כי עיקר טענותיה, לרבות בפני המומחה שמונה על ידי בית המשפט היו לגבי אי קיומם של זמני השהות.
88. לשאלה האם אין מקרים שהאב לוקח את הקטינה גם מעבר לזמני השהות אישרה הנתבעת כי לעיתים היא מבקשת כי האב ייקח את הקטינה מהמוסד החינוכי למועדונית גם בימים שהקטינה שוהה עם אמה, וכן כי הוא לוקח את הקטינה בימי חמישי (שהוא יום שהקטינה שוהה עם אמה ר.מ.) לחוג וטרינרים.
89. ואולם, לשאלת האחריות ההורית המשותפת שהוסכמה בין הצדדים העידה כך הנתבעת:

"ש. למה הסכמת לאחריות הורית משותפת?

ת. הועלתה בקשתו של האב בשביל שיעשה לו טוב, בפועל זה לא משנה שום דבר בנסיבות, אני עדיין ההורה האחראי בינינו אני זאת שדואגת לכספים של בית הספר, דואגת לקנות לה ציוד לבית הספר, דואגת לכל הדברים כולל הדברים לוועדת שילוב לבית הספר, אני מילאתי לה טפסים לבית חולים של נס ציונה, אני זאת שממלאה את כל הטפסים ועושה הכל.

ש. אם כפי שאת טוענת בחלק מהפעמים הוא לא עומד בזמני השהות אבל בחלק אחר הוא מרחיב אותם

ת. הוא לא מרחיב. זה שהוא לוקח אותה 5 דקות מבית הספר למועדונית, ואם זה כל כך קשה לו אני יכולה להפסיק את זה."

90. הנתבעת אף אישרה כי הייתה חקירת משטרה לאור טענות כי בעלה היכה את הקטינה אך לא נקבעו שום ממצאים והצדדים הופנו לטיפול שירותי הרווחה.

הכנסות הנתבעת ומשפחתה

91. הנתבעת נחקרה לעניין הכנסות משפחתה והעידה כי הכנסות היא ובעלה עומדות על סך של כ- 20,000 ₪, (6,500 ₪ הכנסות הנתבעת, ו- 13,000 ₪ הכנסות בעלה.)
92. הנתבעת העידה כי ההוצאות החודשיות גבוהות בהרבה מהכנסות אלה, בני הזוג משלמים החזרי משכנתא של 5,600 ₪ לחודש, תשלום לגנים לשלושת הקטינים 4,200 ₪ ( 1,400 ₪ כפול שלוש) לפני כלכלה וכל שאר הוצאות המשפחה וכן הוצאות החזקת הבית.
93. הנתבעת נחקרה לגבי סעיף נופשים בארץ ובחו"ל בסך של 2,800 ₪ לחודש והשיבה כי נופש לשש נפשות הינו יקר והוסיפה כי הוא ובעלה אינם מכסים את הגרעון החודשי שלהם.

דיון

94. אקבע כבר עתה כי דין התביעה להפחתת סכום המזונות שנקבע בפסק דין בשנת 2012 להידחות. לעניין חיובו של האב במדור הקטינה אתייחס בנפרד.
95. מקובלת עליי טענת הנתבעת כי תביעת התובע למשמורת על בתו הקטינה הייתה לצורך התביעה לביטול/הפחתת מזונות.
96. כך קבע המומחה בחוות דעתו, למרות שקבע בפירוש כי שני ההורים הינם הורים מיטיבים האוהבים את הקטינה קבע כך בעמ' 11 לחוות דעתו:

"האב מבקש דברים אשר להערכתי, בסופו של דבר כבר יש לו – קשר סדיר, שוטף ומשמעותי עם הבת שלו והיכולת להיות מעורב בקבלת החלטות משמעותיות בחייה. הוא חש כי האם פועלת למדר אותו מהנעשה עם הילדה ולהרחיק אותו ממנה אולם לא כך התרשמתי ממנה וכן גם לא מהטענות אותן האב העלה. "

97. ובעמ' 7 לחוות הדעת מציין המומחה כך:

במהלך המפגש עברתי עם ההורים על כתב התביעה אותו הגיש האב וזאת בכדי לנסות ולהבין מה היא באמת סלע המחלוקת שבין ההורים. האם הייתה סבורה כי אין ממש בכתב התביעה,  וכי למעשה כל הדברים אותם האב תובע הינם דברים אשר ממילא מתקיימים. יש לציין כי האב אף חזר בו מחלק מהדברים המופיעים בכתב התביעה כגון הטענה כי הילדה לנה אצלו "לפחות שלוש-ארבע פעמים"  במשך השבוע. כמו כן, במהלך המפגש הוא אמר דברים אשר לכאורה, עמדו בניגוד לדברים אשר הופיעו בכתב התביעה. כך לדוגמא, הוא ציין במפגש כי האם מגדלת את הילדה בצורה טובה מאד. לנוכח דברים אלו, אכן לא היה ברור בדיוק מה בעצם האב מחפש בהליך המשפטי הזה. האם אומנם טענה כי כל רצונו של האב הינו להיפטר מתשלום דמי מזונות – באופן מלא או לפחות באופן חלקי- אולם האב הכחיש כי זו המטרה שלו וכי מה שהוא באמת רוצה הוא להיות חלק פעיל יותר בקבלת החלטות בעניינה של הילדה ובהתוויית מסלול חייה. יש לציין כי לא היה בפיו של האב בכדי להצביע על כך שהאם ממדרת אותו מחייה של הילדה או מקבלת החלטות בעניינה.

98. מכאן עולה בבירור כי כל מטרת תביעת המשמורת הייתה כהכנה לבירור התובענה להפחתת/ביטול מזונות.

שינוי נסיבות המצדיק התערבות בית המשפט בסכום המזונות שנקבע בפסק דין

99. האם הוכיח האב שינוי נסיבות המצדיק את התערבותו של בית המשפט בסכום המזונות שנקבע בהסכם שאושר וקיבל תוקף של פסק דין?

המסגרת הנורמטיבית

100. כידוע פסק דין למזונות איננו בחינת מעשה בית דין וניתן לשוב ולפנות לבית המשפט לבחון את סכום המזונות כפוף לכך שחל שינוי נסיבות מהותי. מבחינה זו אין שוני בין פסק דין שהוגש על יסוד הסכמה בין הצדדים לבין פסק דין שהכריע במחלוקות לאחר שמיעת ראיות (ר' ע"א 363/81 פייגנה נ' פייגה, פ"ד לו(3) 187 (1982) (להלן: "הלכת פייגה")).
101. היות שפסק דין למזונות, מטבעו צופה פני עתיד, נקבע בשורה ארוכה של פסקי דין כי יש לפרש את התנאי "שינוי נסיבות מהותי" באופן דווקני ומצומצם וכי "אין המדובר בשינוי של מה בכך, ולכן אין בכלל המשפטי, היוצר אפשרות לדיון חוזר, כדי פתיחתו של שער רחב, המתיר התדיינות חוזרת בעניין המזונות, כל אימת שהטינה ההדדית או ניגודי האינטרסים בין הצדדים דוחפים לכך. נהפוך הוא, ההלכה מגבילה ומצמצמת את הדיון החוזר, כאמור, רק לאותם מקרים, בהם חל שינוי מהותי בהשוואה למצב שבעבר" (ר' עמודים 188-187 להלכת פייגה).
102. כך למשל בבע"מ 3148/07 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] (13.6.07) קבע בית המשפט העליון:

"אכן, ניתן לדון מחדש בגובה מזונות בהתאם לשינוי הנסיבות:

"פסק המזונות אינו יוצר מחסום סופי מפני חידוש ההתדיינות, וניתן לחזור ולפנות לבית המשפט בקשר לנושא המזונות, בכפוף להוכחת התנאי כי חל שינוי מהותי בנסיבות המצדיק את שינוי הקביעה המקורית. את המושג "שינוי נסיבות" בהקשר זה נהוג לפרש באורח דווקני, שאם לא כן עשוי להיות מופר האיזון בין המגמה להביא לסופיות הדיון לבין הצורך להתאים את גובה המזונות לצרכי חיים ולמצבי חיים משתנים בין של הצד הזכאי להם, ובין של הצד החייב בהם" (מ"א (ירושלים) 410/94 הלוי נ' הלוי (לא פורסם) - השופטת פרוקצ'יה; עמ' 49 לפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה)"."

103. ובפסק דין נוסף של בית המשפט המחוזי נאמר כדלקמן:

"הלכה פסוקה היא כי את המושג 'שינוי נסיבות מהותי', יש לפרש באופן צר ודווקני, וזאת לצורך האיזון הראוי, בין המגמה לסופיות הדיון, ומנגד התאמת סכומי המזונות לתנאי החיים המשתנים.

שינוי הנסיבות הנטען הוא, כמובן, לעומת הנסיבות שהיו קיימות, משניתן פסק הדין, ועל בית המשפט הדן בתביעה להפחתת מזונות, להשתכנע כי  אכן שינוי הנסיבות הוא כזה המצדיק את הפחתתם."

ר' ע"מ (מחוזי ת"א) 1200/05 ה' ע' נ' ה' א' [פורסם בנבו] (23.3.06) וההפניות המובאות שם.

104. עוד נקבע כי שינוי בלתי משמעותי על תוצאותיו צריך להיספג על ידי הצדדים, בלי לשוב ולפנות לערכאות השיפוטיות (ר' הלכת פייגה).
105. במקרים שבהם המזונות בפסק הדין המקורי נקבעו במסגרת הסכם גירושין כולל, הרתיעה מפתיחת הסוגיה להתדיינות מחודשת חזקה במיוחד ונדרשת מידה רבה של זהירות לפני שיתערב בית המשפט בשיעור המזונות המוסכם (ר' ע"א 442/83 קם נ' קם, פ"ד לח(1) 767 (1984); ע"א 4515/92 שטיין נ' שטיין [פורסם בנבו] (13.6.94)).

106. הטעמים לכך טמונים בעובדה שהסכם גירושין הוא הסכם מורכב הכולל הסכמות שונות, אשר אחת תלויה בשנייה, ולא ניתן לבודד במרחק הזמן כל הסכמה והסכמה. במסגרת ההסכם, עשויים להיות בין הצדדים ויתורים שונים, אשר שקלולם הביא את הצדדים להסכמה בכל הנוגע לשיעור המזונות. הסכם גירושין הוא חוזה ארוך שנים, אשר אמור לכסות מצבים דינמיים. על כן, דרוש שכנוע חזק שאכן יש שינוי מהותי בנסיבות, שינוי שכזה שאם יישאר פסק הדין המוסכם על כנו, תהא אכיפתו בלתי צודקת (ר' ע"א 4515/92 שהוזכר לעיל וכן עמ"ש (מחוזי ב"ש) 43749-05-18 ע' ב' ס' ס' ב' ס' [פורסם בנבו] (3.1.19)).

107. בעיניי הדברים נכונים גם לגבי הסכמים שונים בין הצדדים בהם מגיעים הצדדים להסכמות תוך שכל צד מוותר מצידו על חלק מדרישותיו, כאשר הסכם זה מקבל את אישורו של בית המשפט.

השפעותיה של הלכת בע"מ 919/15 על הדרישה ל"שינוי נסיבות"

108. כידוע בבע"מ 919/15 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] (19.7.17) (להלן: "בע"מ 919/15") נדרש בית המשפט העליון בהרכב מורחב של שבעה שופטים לשאלת חלוקת נטל חיוב המזונות בין הורים יהודים במקרה של משמורת משותפת. בפסק הדין נקבעה ההלכה שלפיה:

"בגילאי 6-15 חבים שני ההורים באופן שווה במזונות ילדיהם מדין צדקה, תוך שהחלוקה ביניהם תיקבע על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכל המקורות העומדים לרשותם, לרבות שכר עבודה, בנתון לחלוקת המשמורת הפיזית ובשים לב לכלל נסיבות המקרה."

109. בית המשפט המחוזי קבע בעמ"ש (מחוזי ת"א) 14612-10-16 פ' ב' נ' א' ב' [פורסם בנבו] (20.12.17) כי אותה הלכה היא בבחינת "נפל דבר בישראל" :

"קביעה זו שהתקבלה פה אחד "כאמור בחוות דעתו של השופט ע. פוגלמן" שינתה מהיסוד את ההלכה אשר עמדה, עד לנתינתה, בכל הנוגע לפסיקת מזונות ילדים, שעל קביעת מזונותיהם חולש הדין האישי העברי, בגילאים שבין 6 שנים ל-15 שנים."

110. בהמשך הרחיבה הפסיקה וקבעה כי יש להחיל את הלכת בע"מ 919/15 גם על מזונות קטינים שגילם נע בין 15-6 שנים, הגם שאינם במשמורת משותפת וגם במקרים שבהם אין מדובר בחלוקת זמן שווה וזאת על בסיס אותם פרמטרים שנקבעו בבע"מ 919/15: דהיינו, קביעת צרכי הקטינים, היכולות הכלכליות של ההורים מכל מקור שהוא ויחס זמני השהות של הקטינים אצל כל אחד מהוריהם (ר' לעניין זה עמ"ש (מחוזי ת"א) 14612-10-16 פ' ב' נ' א' ב' [פורסם בנבו] (20.12.17); רמ"ש (מחוזי חי') 41433-04-18 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] (30.5.18)).

111. עתה, משהובהר כי להלכת בע"מ 919/15 השפעה מרחיקת לכת על פסיקת מזונותיהם של ילדים להורים יהודים, עלינו לבחון את טענת האב לשינוי נסיבות בצל הלכת בע"מ 919/15.

הגישות השונות לשאלת הלכת בע"מ 919/15 כשינוי נסיבות המצדיק לבדו התערבות בית המשפט

112. בתי המשפט בחנו האם תחולתה של הלכת בע"מ 919/15 היא רטרואקטיבית ביחס לפסקי דין חלוטים למזונות שניתנו קודם לאותה הלכה ורוב רובם סברו כי אין תחולה רטרואקטיבית (ר' למשל תלה"מ (משפחה ת"א) 38034-09-17 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] (11.3.18) מפי כב' הש' סנונית-פורר; תמ"ש (משפחה פ"ת) 61453-06-13 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] (19.12.17) מפי כב' הש' גולן-תבורי; תלה"מ (משפחה קריות) 18283-10-17 פלוני נ' אלמונית [פורסם בנבו] (1.8.18) מפי כב' הש' סילמן; תלה"מ (משפחה נצ') 10726-05-18 א' ק' נ' ע' ק' [פורסם בנבו] (6.9.18) מפי כב' הש' זגורי ועוד, אל מול דעתו החולקת של כב' הש' אליאס בתמ"ש (משפחה פ"ת) 4542-03-16 א' נ' ב' [פורסם בנבו] (1.7.18)). גישה זו נבעה מתוך הרצון לשמר את חופש החוזים וההנחה כי בעת הסכמתם ידעו הצדדים כי אפשר שהדין ישתנה הן בשל כך שהסכם הגירושין הוא הסכם מורכב הכולל הסכמות תלויות שבמרחק הזמן לא ניתן לבודד ביניהם ובסיבה שהביאה לגיבושן והן בשל החשיבות בשמירה על היציבות המשפטית.

113. מחלוקת זו עומדת בימים אלה להכרעה בפני בית המשפט העליון במסגרת בע"מ 7670/18 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] (5.8.19) שעניינה בשאלה מה המשמעות של הלכת בע"מ 919/15 על "פתיחת" פסקי דין למזונות חלוטים שניתנו עוד טרם ההלכה ובעת שבאים אנו לבחון את שאלת שינוי הנסיבות ועוד (כך הוגדרה בעמ"ש (מחוזי ת"א) 44301-01-18 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] (22.8.19)).
114. טרם הלכה מחייבת מבית המשפט העליון, ההוראה המנחה נקבעה ע"י כבוד השופט ויצמן בעמ"ש (מחוזי מרכז) 62263-10-17 ע' ל' נ' ס' ק' [פורסם בנבו] (17.9.18) (להלן: "עמ"ש 62263-10-17"), שעליו הוגשה בקשת רשות הערעור לבית המשפט העליון, שאוזכרה לעיל.
115. בעמ"ש 62263-10-17 דן בית המשפט המחוזי בהגשת תביעות להפחתת מזונות שגובשו בהסכמי גירושין לפני בע"מ 919/15 מטעמים של שינוי נסיבות וקבע כי משמדובר בתביעה להפחתת מזונות שהוסכמו במסגרת הסכם גירושין כולל, אין לראות בהלכה החדשה שינוי נסיבות כשלעצמה אלא יש לצעוד בדרך ביניים על פיה:

"לצורך שינויי המזונות המוסכמים יהא צורך להוכיח ראשית דבר שינוי נסיבות עובדתי, אך ורק אם יוכח שינוי שכזה שומה יהא על בית המשפט להעריך ולשקול את מצב הדברים לאור המצב המשפטי הקיים כיום, היינו לרבות השפעתה של הלכת 919/15 על שיעור המזונות אותו ראוי לקבוע. זאת ועוד – כאמור לעיל, אנו סבורים, כי נוכח השינוי העצום שהביאה בכנפיה הלכת 919/15 יהא ראוי כי בית המשפט יבחן את סוגיית שינוי הנסיבות העובדתי בעין מקילה יותר ופחות קפדנית מזו שנהוג היה עד כה ע"פ פסיקת בתי המשפט בעניין פייגה ובעניין גלעדי הנ"ל.  בדרך המוצעת נמנע מפתיחת השער לכלל המתדיינים אשר הגיעו להסכמות כוללות ולהסכם גירושין מספק מבחינתם ונייחד את הדיון באלו אשר מצבם אכן השתנה לרעה באופן ממשי ושינוי ההלכה, לצד שינוי הנסיבות העובדתי בעניינם, יכול  להיות רלבנטי עבורם. בקביעת איזון זה הבאנו בחשבון, כי הסכם גירושין הינו חוזה מסוג מיוחד, רגיש שברגישים, הן מכיוון שנכרת בנסיבות מיוחדות של פרידת הצדדים זה מזו, והן נוכח היותו חוזה ארוך שנים אשר אמור לכסות מצב דברים דינמי ומשתנה, הכולל פרמטרים רבים של אי וודאות לעניין צורכי הילדים, משאבי ההורים ושינויי נסיבות שונים כאלה ואחרים. דואליות זו של הסכם מחייב מחד לצד תוכנו הדינמי מאידך, מחייבת לטעמנו יישום מאוזן גם בשאלה שעל הפרק בעניין תחולת הלכת 919/15."

116. אמנם, ציינה כבוד השופטת שביט פינקלשטיין בתלה"מ (משפחה ת"א) 70922-07-18 ר' מ' נ' י' ס' [פורסם בנבו] (26.4.20), פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי קובע כי שינוי הנסיבות הנדרש יבחן באופן מקל ופחות קפדני מזה שהיה נהוג קודם, אך עם זאת מדגיש באופן ברור כי הסף הנדרש אינו שינוי נסיבות עובדתי מינורי וחסר השפעה וכי תנאי שינוי הנסיבות העובדתי בעינו עומד:

"יודגש, כי אף לאור קביעה זו, לא כל שינוי נסיבות עובדתי יגרור מיד קבלת התביעה להפחתת המזונות תוך בחינת יישומה של הלכת 9191/15, ובתי המשפט ידרשו לנקוט זהירות יתירה בבחינת תובענות שעניינן הפחתת מזונות שנקבעו בהסכם גירושין כולל, שמא מבקש המבקש להתלות באילנה של הלכת 919/15 שלא בתום לב אף ששינוי הנסיבות זניח ואינו אמיתי ושעה שחיוב המזונות הקיים אינו פוגע כלכלית באופן ממשי בבן הזוג המשלם מזונות."

117. גישתו של כבוד השופט ויצמן קיבלה תימוכין בפסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה שכך קבע:

"הגישה המסתמנת בפסיקה, לפחות ביחס לקביעת מזונות שנקבעו בהסכם שאושר, פורטה וסוכמה בפסק דינו של כב' השופט ויצמן בעמ"ש (מ"ר) 62263-10-17 ע.ל. נ' ס.ק. (פורסם בנבו) (17.9.18) כדלקמן:

"אם נבוא לסכם הדברים – כאשר עסקינן בתביעה להפחתת מזונות שהוסכמו במסגרת הסכם גירושין כולל, מטעמים של שינוי נסיבות, לא תשמש הלכת 919/15 כעילה יחידה לשינוי הנסיבות אלא אך ורק אם יוכח ראשית דבר, שינוי נסיבות עובדתי אשר בית המשפט יסבור כי יש בו להצדיק את שינוי שיעור המזונות הוא יוסיף ויבחן לצורך אומדנם גם את השפעת הלכת 919/15 על שיעור המזונות. בחינת שינוי הנסיבות העובדתי תעשה, מחד, באופן קפדני פחות, ומאידך, תוך הקפדה על דרישת תום ליבו של המבקש" (ציטוט מסעיף 35 לפסק הדין)"."

ר' עמ"ש (מחוזי חי') 14599-05-18 פלוני נ' אלמונית [פורסם בנבו] (28.11.18).

118. ובימים אלה פורסם פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב המפנה אף הוא לפסק דין זה. ראה עמ"ש 12792-1019 ניתן ביום 27.10.20.
119. בהחלטת בית המשפט העליון שניתנה במסגרת בקשת רשות הערעור שהוגשה על פסק הדין של בית המשפט המחוזי לעיל, קבע כבוד השופט הנדל כי "הבקשה מעוררת שאלה משפטית כללית – תחולת הלכת בע"מ 919/15 על פסקי דין שניתנו לפני מתן ההלכה. בצורה ממוקדת יותר, פסק דין שנתן תוקף להסכם בין הצדדים. ואולם כפי שיובהר, אין זה המקרה המתאים לבחינת השאלה המשפטית הכללית, ואיננה מביע עמדה ביחס אליה."
120. עם זאת בהמשך דבריו ציין כך:

"ברובד המשפטי, מקובלת עלי הקביעה שהלכת בע"מ 919/15 אינה חלה באופן רטרואקטיבי ואוטומטי על תיק שהסתיים בפסק דין שנותן תוקף להסכמת הצדדים. ובראייה זו, שוב אין מקום להתערב לטובת המבקש מעבר למידת ההתערבות של בית המשפט לענייני משפחה.

אוסיף, מבלי לקבוע מסמרות בנדון, שנראה כי דווקא השאלה האם בית המשפט התערב יותר מדי, מנקודת מבטה של המשיבה, היא מאתגרת יותר, במכלול, מבקשת המבקש. ושוב, איני קובע עמדה בדבר בקשה שלא הוגשה, אלא רצוני לחדד כי המבקש לא הצביע על טעות שנפלה בבית המשפט המחוזי, אשר הסתפק בהתערבות בית המשפט לענייני משפחה, ולא מעבר לכך. "

ר' בע"מ 9204/18 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] (30.3.20).

121. ושוב חשוב לציין כי בפסק הדין הנ"ל למרות שהיה מדובר בהסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק דין לא ראה בית המשפט לבצע הבחנה מפורשת בין הסכם גירושין כולל, לבין לכל הסכם שנערך בין הצדדים בנוגע למזונות קטינים.

סיכום

122. לאור האמור לעיל עולה כי בתובענות להפחתת דמי מזונות שנקבעו בהסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק דין, או במסגרת של הסכם אחר בין הצדדים, בע"מ 919/15 כשלעצמו אינו בגדר עילה יחידה לשינוי נסיבות לצורך שינוי דמי המזונות. יש ללכת בדרך הביניים אשר עיקרה הוא כי אך ורק אם יוכח שינוי נסיבות עובדתי, יידרש בית המשפט לבחינת שיעור המזונות ובכלל זה יבחן את השלכותיו של בע"מ 919/15 על שיעור המזונות.
123. בחינת שינוי הנסיבות העובדתי תעשה, מחד גיסא, באופן קפדני פחות, המאפשר התערבות בשיעור המזונות גם בשינויים עובדתיים המהותיים פחות מאלו שנדרשו עד כה לצורך הוכחת שינוי נסיבות המצדיק התערבות בסכום מזונות מוסכם ומאידך גיסא, תוך הקפדה על דרישת תום ליבו של מגיש התביעה להפחתת מזונות וכן תוך התייחסות לכך שהסכם גירושין הוא חוזה מסוג מיוחד אשר אמור לכסות מצב דברים דינמי ומשתנה של מצבים.

מן הכלל אל הפרט

• גובה חיוב המזונות

124. התובע במהלך כל כתבי טענותיו טען כי העילה להפחתת המזונות שסוכמו ואושרו על ידי בית המשפט הן שלוש: מצבה של האם אז והיום, כושר השתכרות זהה של שני ההורים, וזמני שהות שוויוניים בד בבד עם הלכת בע"מ 919/15.

• מצבה של האם אז והיום

125. ב"כ האב טען כי במועד אישור ההסכם האם הייתה מובטלת וכיום משתכרת סך של 8,000 ₪ לחודש. ב"כ האם טענה כי אז חושב כושר ההשתכרות של האם לסך של 8,000 ₪ לחודש וכיום הינה משתכרת סך של 6,500 ₪ בלבד.

דיון

126. בהחלטה למזונות זמניים מיום 2.4.12 נקבע  כך:

"אימה של הקטינה מתגוררת כיום בדירה שכורה כאשר שכה"ד עומד על סך 3,500 ₪ לחודש.

האם עובדת ומשתכרת בממוצע בין 7,500 ₪ ל- 8,000 ₪ לחודש, על פי האמור בהרצאת הפרטים.

שאלת כושר השתכרותו של האב טעם הובררה דיו, כאשר הוגשו בפני תלושי משכורת כאשר האב עובד 23 ימי עבודה בחודש, משכורתו נטו כ- 5,500 ₪ לחודש.

ישנם חודשים בהם עובד האב 10 ימים בחודש, 14 יום בחודש, 7 ימים בחודש ואז עומדת משכורתו על סכומים בהתאם לכך.

האב שוכר דירה למגוריו בעלות של כ- 4,300 ₪ לחודש, משכיר דירה אשר שאלת הבעלות בגינה לא הובררה דיו.

לטענת ב"כ התובעת הדירה הועברה לבעלות הוריו של הנתבע בסמוך למועד לידת הקטינה, לטענת ב"כ הנתבע הדירה היתה ממילא בבעלות הוריו (מחצית הזכויות) ומכל מקום הנושא אינו רלוונטי לאור ההצרה כי דמי השכירות מועברים לידיו על ידי הוריו על מנת לסייע בידו.

127. נתונים אלה היוו בסיס לקביעת המזונות הזמניים. בדיון שהתקיים ביום 23.9.12  טענה כך ב"כ הנתבעת:

"חלו מספר שינויים שבית משפט צריך לדעת והם – מרשתי באמצע 4/2012 פוטרה ממקום עבודתה, ועד היום אינה עובדת, לכן אין לה שום מקור הכנסה למעט דמי אבטלה בסך של כ- 5,000 – 6,000 ₪, השתכרותה הקודמת לא רלוונטית.

128. הנתבעת הגישה אסמכתאות אשר ביססו את טענותיה לגבי הכנסותיה, וממוצע הכנסתה לחודשים 3/18-3/19 עומד על סך של 7,050 ₪ לחודש.
129. השינוי בהכנסותיה של הנתבעת הוא מינורי, נע במהלך ההליך הקודם בין 7,500 -8,000 ₪, לדמי אבטלה בסך של 6,000 ₪ במועד אישור ההסכם, להכנסה כיום של 7,000 ₪ כיום.

כושר השתכרות של האב

130. לאחרונה ניתנו מספר פסקי דין לגבי צדדים אשר בחרו שלא להציג את מלוא הנתונים לגבי הכנסותיהם ומצבם הכלכלי במסגרת תביעות להפחתת מזונות. וכך נקבע בתלה"מ (משפחה פתח תקוה) 57343-07-17 פלוני נ' פלונית (כב' השופטת בן דב –ג'וליאן) (פורסם בנבו, 01.07.2020):

"הימנעותו המכוונת של האב מלצרף אסמכתאות נדרשות בדבר הכנסותיו, מביאה   למסקנה בלתי נמנעת כי לו היה האב מצרף אסמכתאות כנדרש, היה בכך כדי לחזק         את טענות האם."

                        ובהמשך פסק הדין:

בהתנהלותו של האב ואי צירוף מלוא האסמכתאות שבידיו, האב מונע מבימ"ש אפשרות לרדת לחקר האמת, וגורר פסיקה על יסוד נטלים והתרשמות. התנהלות זו יש להחזיק לחובתו של האב. תקנה 264 בתקנות סדר הדין האזרחי בפרק הדן במזונות קובעת, כי בעל דין שאינו מוסר פרט הנמצא בידיעתו האישית, יראוהו כמי שמודה בטענת הצד שכנגד בענין. אף שכותרת התקנה "הרצאת פרטים", הרציונל העומד בבסיסה יפה ונכון גם לבעל דין שאינו מוסר פרטים בסיסיים נדרשים בעניין גובה הכנסותיו בהליך מזונות."

131. קביעות בית המשפט בפסק דין זה נכונות גם למקרה שבפניי. התובע לא הביא בפני בית המשפט את היקף רכושו המלא כאשר נמנע מלפרט מהם הכספים שקיבל בירושה מסבו, נמנע מלהעיד את אביו אשר לכאורה העביר לו מידי שנה סכומים שמעל 180,000 ₪ אך הצהיר כי אין לו הלוואות, נמנע מלהביא בפני בית המשפט את פירוט מלוא חשבונותיו – לבדו או ביחד עם אביו, נמנע מלפרט את התמורה שקיבל בגין העסק שמכר בשנת 2016, ועוד ועוד נתונים הדרושים על מנת שבית המשפט יוכל לקבוע את כושר השתכרותו האמיתי, היקף רכושו והיקף הוצאותיו.
132. כל זאת מעבר לנטל המוגבר המוטל עליו על מנת לשכנע את בית המשפט כי יש להתערב בהסכמות שאושרו וקיבלו תוקף של פסק דין.
133. אציין כי נושא מצבו הכלכלי של התובע והכנסותיו נשאר עלום במהלך כל ההליכים מתחילת הדרך. כך נקבע בהחלטתי למזונות זמניים בשנת 2012:

"שאלת כושר השתכרותו של האב טעם הובררה דיו, כאשר הוגשו בפני תלושי משכורת כאשר האב עובד 23 ימי עבודה בחודש, משכורתו נטו כ- 5,500 ₪ לחודש.

ישנם חודשים בהם עובד האב 10 ימים בחודש, 14 יום בחודש, 7 ימים בחודש ואז עומדת משכורתו על סכומים בהתאם לכך."

ראה החלטה למזונות זמניים שצוטטה לעיל.

134. בכתב תביעתו טען התובע לכושר השתכרות של 9,000 ₪ לחודש. לטענה זו לא הביא כל אסמכתא, והרי כיום התובע אינו עובד כלל אלא לומד תורה.
135. מתמצית שומה לשנת 2016 (נ/2) עלה כי התובע הרוויח מהעסק שעל שמו כעוסק מורשה סך של 133,000 ₪ לאחר תשלומי מס ולפני תשלומי ביטוח לאומי, דהיינו סך של כ- 11,000 ₪  לחודש.
136. מתמצית שונה לשנת 2015 (נ/4) עלה כי הרווח שנזקף לזכותו על ידי מס הכנסה עמד על סך שנתי של כ- 257,000 ₪, ובחלוקה לחודשים סך של כ- 21,000 ₪ לחודש. לטענת התובע אשר עלתה לראשונה בעדותו כי העביר לאביו מחצית מההכנסות לא באה כל ראיה והתובע אף בחר שלא להעיד את אביו בסוגיה קרדינלית זו.
137. התובע נחקר ואישר – לאור דפי החשבון שהוצגו בפני בית המשפט – כי יש לו הפקדות מאביו בהעברה בנקאית ואף בהפקדות במזומן בסך של 15,000 ₪ לחודש.
138. תשובותיו של התובע לגבי חשבונות בנק שונים מהם הופקדו לו כספים היו בלתי אמינות, כאשר תחילה העיד כי יש לו חשבון בנק אחד ולאחר מכן העיד כי אינו יודע מאילו חשבונות מופקדים כספים לחשבונו. וכך העיד התובע:

ש. אמרת קודם בשנים שעבדתי אבא לא הפקיד לי כסף, אבל אני רואה דוח שומה מ 2016 שאתה צרפת, מוגש ומסומן נ/2, אנחנו רואים בדפי החשבון שלך ב 2016 שלמרות שאתה עבדת ב 2016, אבא שלך אותה התנהלות מפקיד מעביר לך כספים ומפקיד לך מזומנים כל עשירי לחודש.

ת. הסברתי את זה הרגע. הכספים שעוברים מאבא שלי זה משהו שאני מקבל כל חודש כמשכורת אמרתי לך אני גם עוזר להורים זה כספים שעוברים בנינו.

ש. בשנת 2016 אנו רואים שסך כל ההפקדות, יש לך שיקים 18,592 ₪, מזומן 31,300 ₪, אבא 49,100 ₪. זה סה"כ 130,292 ₪ לשנת 2016. אנו רואים בתקציר שומה 2016 סה"כ הרווח שלך 133,000 ₪. תראה לי בבקשה בדפי החשבון איפה ההכנסות בחשבון בנק שלך מעבודתך. איפה זה הופקד?

ת. זה קשור להכנסות זה מאותו זמן שעבדנו ביחד.

ש. למה לא הבאת תצהיר שלך אבא שלך אם אתה אומר שאתם ביחד בחשבונות ובכספים?

ת. אנחנו לא ביחד בכספים. הוא כרגע דואג לי כבר תקופה. אבל הוצאות שלי זה הוצאות שלי.

ש. בחשבון אנחנו רואים שכל ההעברות כספים שאבא שלך מבצע לך מידי חודש זה מחשבון 92488. זה החשבון של אבא שלך?

ת. לא יודע.

ש. אתה לא מכיר את החשבון הזה? בבנק הפועלים?

ת. לצערי אני מתעסק פחות עם הכסף הזה.

ש. ביוני 2018 אבא שלך העביר לך 183,500 ₪. אבל את הסכום הזה הוא מעביר לך מחשבון אחר ולא החשבון הקבוע. החשבון שהוא מעביר זה 670384, מה זה החשבון הזה של מי?

ת. אני לא יודע.

עמ' 24 לפרוטוקול שורה 6 ואילך.

139. מכאן אני דוחה את טענת התובע להשתכרות דומה של שני הצדדים: הנתונים שהובאו בפניי מצביעים על כך כי לתובע הכנסות של 15,000 ₪ לחודש לפחות, ממקור לא ידוע,  כושר השתכרות של 20,000 ₪ לאחר שלא הובא בדל ראיה כי חלק את הכספים עם אביו, וכן מקורות נוספים של כספים שלא ניתן להם הסבר על ידו.

זמני שהות שוויוניים

140. גם בנושא זה, לאור חקירות הצדדים אך בעיקר לאור חוות דעת המומחה עלה כי אין שינוי בזמני השהות מאז הקטינה הייתה בת שלוש, ובית המשפט אישר את המלצות פקידת הסעד. (ראה סעיפים 10-16 לפסק דין זה לעיל).
141. מה שעלה בבירור הוא כי למרות שנקבעה אחריות הורית משותפת, האם היא זו המרכזת את הטיפול בקטינה, כאשר האב לעיתים – גם במהלך ההליכים בפניי – אינו לוקח את הקטינה לא בימי השבוע, לא בשבתות ולא בחגי ישראל, אינו לוקח את הקטינה למחצית החופשים, אך בעיקר, כאשר האב נתקל בקושי עם הקטינה הוא מחזיר את הקטינה לבית האם לפני תום זמני השהות.

סיכום לעניין רכיב המזונות שנקבע בפסק הדין

142. מכאן אני קובעת כי לא הוכח שינוי נסיבות שיש בו כדי להצדיק שינוי סכום המזונות שנקבע בהסכם ואושר בבית המשפט, בעיקר מאחר והתובע לא הוכיח כלל את טענותיו בסוגיה זו.
143. לאור הקביעה דלעיל כי אין די בהלכה שנקבעה בבע"מ 919/15 כדי להוות נסיבה לפתיחת הסכמים – דין טענה זו של התובע להידחות.

• חיוב במדור הקטינה

144. בהסכם שבין הצדדים הוסכם כי האב יישא בסך של 1,000 ₪ בגין חיוב המדור של הקטינה.
145. נתון זה נקבע על בסיס חישוב בדבר שליש מעלות המדור רעיוני של האם כאשר בדירה התגוררה האם עם הקטינה בלבד. קביעה זו נקבעה במסגרת ההחלטה למזונות זמניים מיום 2.4.12.
146. הנתון שהיה בפני בית המשפט באותה עת הוא כי האם שכרה דירה למגוריה ולמגורי הקטינה בעלות של 3,500 ₪ לחודש.

המצב כיום

147. הוכח בפניי כי לתובע דירה בבעלותו ללא משכנתא. התובע העיד כי שווי הנכס כמיליון ₪.
148. הנתבעת העידה כי רכשה נכס במשותף עם בעלה תמורת 1,750,000 ₪, עליו רובצת משכנתא של 1,300,000 ₪ והחזרי משכנתא בגובה של 5,570 ₪ לחודש.

דיון

149. אין ספק כי ישנו שינוי נסיבות מהותי כאשר בדירת האם מתגוררים יחד עמה בעלה ועוד שלוש פעוטות שנולדו לבני הזוג.
150. בפסק דין שניתן רק לאחרונה ע"י בית המשפט המחוזי (ר' עמ"ש 5121-05-20 (מחוזי מרכז) י' ג' נ' נ' ג' [פורסם בנבו] (26.10.20)) הפנה כבוד בית המשפט לעמ"ש 65692-11-19 ד' ס' נ' ל' צ' ס' [פורסם בנבן] (22.9.20) שבו הובהר "מה היא הדרך הראויה לחישוב חלקו של כל הורה בדמי המדור ואשר עיקרה קביעת שיעור המדור הראוי ולאחריה חלוקתו בין הצדדים ע"פ יכולתם הכלכלית." וכך קבע בית המשפט:

אשר לרכיב שכירת המדור - ובכן, בסוגיית חישוב חלקו של הורה במדור ילדיו

הקטינים המתגוררים בשני בתים נשתברו קולמוסים ונשחקו מקלדות ודומה שעדיין לא נמצא הפתרון הראוי לסוגיה ורבות בה המחלוקות. יש שסברו כי מעת שכל הורה מלין את הילדים עמו אין מקום להשתתפות בחלק מדורו של האחר, יש שסברו כי יש להתחשב בעלויות המדור בפועל של כל אחד מהצדדים ולחלקן לפי יחס ההשתכרויות בין הצדדים. אחת הבעיות העולות בעת חישוב הוצאות שכירת המדור היא, כי אם ניקח את הסכומים בהם נושא בפועל כל אחד מההורים ונגזור מהם את שיעור חיובו של כל אחד מהם, הרי שאנו נותנים פתח למי מההורים לשכור מדור בעלויות גבוהות  לצורך שינוי שיעור החיוב כלפי משנהו, כך אם יחסי ההכנסות הוא כדוגמה 60-40 לטובת האב והצדדים חולקים זמני שהות שווים, הרי שאם האב ישכור דירה בעלות של 10,000 ₪ והאם בעלות של 5,000 ₪ ולא יחוב, לכאורה, האב מאומה לאם. על מנת להתגבר על עניין זה אנו סבורים כי הדרך הראויה לחשב את רכיב המדור לקטין המתגורר בשני בתים היא בדרך של הערכת עלות מדור סבירה בעניינו וחלוקת אותה עלות בין הצדדים ע"פ יחס זמני השהות ושיעור השתכרותם. נבהיר את הדברים ביחס לנדון –

בנדון אנו סבורים כי סביר יהא להעריך סך שכירות חודשי הראוי למגורי

הקטינות בעלות של 5,000 ₪, אשר חלקן של שתי הקטינות בדמי שכירות אלו עומד על 40% ע"פ הפסיקה הנוהגת )וראו, כדוגמה - עמ )תל-אביב-יפו( 1162/03 - ד' ע' נ' ר' ע' ) 2005 ( ובסה"כ 2,000 ₪. המערער אמור לשאת אפוא ב – 60% מסך זה נוכח פערי ההשתכרות היינו ב- 1,200 ₪, ובכך שהוא מלין את הקטינות עמו מחצית מהזמן הרי שהוא נושא ב – 1,000 ₪ )מחצית מ – 2,000 ₪( ועליו להעביר את ההפרש בסך 1200- ₪) לידי המשיבה.

151. אמנם האם מתגוררת בדירה שבגינה משלמת החזרי משכנתא בסך של כ- 5,600  ₪ לחודש אולם בדירה זו, מלבד האם והקטינה, מתגוררים גם בעלה של האם ושלושת ילדיהם המשותפים, דהיינו 6 נפשות. האב מתגורר גם הוא בדירה בבעלותו שאותה רכש ללא משכנתא כך שאינו נושא בעלות חודשית בגין מדורו.
152. בנסיבות אלה ועל-פי המתווה שנקבע ע"י בית המשפט המחוזי אעריך כי המדור הראוי עבור הקטינה בנדון עומד על סך של 3,000 ₪ לחודש וחלקה של הקטינה בעלות המדור הוא על-פי הפסיקה 30%, היינו 1,000 ₪ לחודש  מאחר והסכום התואם גם את הסכום שעליו הוסכם על ההורים כהשתתפותו של האב במדורה של הקטינה.

כושר השתכרות של התובע

153. עתה לצורך קביעת השתכרות הצדדים, ולאור המפורט לעיל בדבר העובדה כי התובע לא הביא נתונים בדבר השתכרותו או כושר השתכרותו, אני רואה לנכון לקבל את הנתון שנטען על ידי הנתבעת בכתבי טענותיה, כושר השתכרות של 20,000 ₪ לחודש לפחות, נתון התואם את הכנסתו של התובע בשנת 2015 על פי תמצית שומת יחיד לשנת 2015.

כושר השתכרותה של הנתבעת

154. הנתבעת משתכרת לפי קביעתי דלעיל סך של 7,000 ₪ לחודש, כמפורט לעיל.

יחס הכנסות של הצדדים והמדור

155. לפיכך יחס ההכנסות בין הצדדים הינה של 25% - 75% חלקו של האב בעלות המדור הוא כ- 750 ₪ (1,000 ₪ *75%) ואולם כיוון שהקטינה מתגוררת עמו 40% מהזמן הרי שהוא נושא בעצם הלנתה בסך של כ – 400 ₪ לחודש (1,000 ₪ * 40%) כך שנותר לו להשלים עבור השתתפות במדורה של הקטינה סך של כ- 350 ₪ (750 ₪ - 400 ₪) .
156. מכאן שעל בית המשפט לעדכן את חיובו של האב במדור, ואני קובעת כי החל ממועד מתן פסק דין, דהיינו החל מחודש 11/20 חיובו של האב במדור הקטינה יעמוד על סך של 350 ₪ לחודש.

סיכום כולל

157. החל מחודש 11/20 ימשיך האב ויישא האב במזונות הקטינה בסך של 1,400 ₪ לחודש, צמוד למדד בהתאם לפסק הדין משנת 2012. כמו כן ימשיך ויפקיד סך של 100 ₪ לחודש בחשבון חיסכון על שם הקטינה.
158. החל מחודש 11/20 יישא התובע בחלקה של הקטינה בגין המדור בזמן ששוהה אצל אמה בסך של 350 ₪ לחודש, צמוד למדד הידוע היום, כשהעדכון ייערך אחת לשלושה חודשים ללא חיוב למפרע.

הוצאות משפט

159. לאור התוצאות אליהן הגעתי, לאור התנהלות התובע כמפורט ארוכות בפסק דין זה, כאשר בין היתר התובע בחר שלא לפרוש בפני בית המשפט את התמונה האמתית בדבר הכנסותיו ורכושו כמפורט לעיל, אך מנגד ההפחתה בחיובו במדור תחול החל מחודש 11/20 בלבד, אני מורה כי כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום,  י"ט חשוון תשפ"א, 06 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.