פס"ד העוסק בשאלה האם יש לחייב את הנתבע לשלם לתובעת פיצוי ,בגין הפרשי שכר בין הצדדים

בפני תביעה רכושית בין בני זוג, עיקר המחלוקת בין הצדדים היא: האם יש לחייב את הנתבע לשלם לתובעת  פיצוי ,בגין הפרשי שכר בין הצדדים? 

רקע עובדתי וטענות הצדדים:

1. התובעת והנתבע ( שייקראו להלן :"האישה והאיש" ), הינם יהודים אשר נישאו זה לזה כדמו"י ביום X/X/X,ונולדו להם שני ילדים שכיום  שניהם בגירים.

2. יחסי הצדדים עלו על שרטון והם נפרדו בחודש 07/2018.

3. לצדדים אין דירת מגורים משותפת או נכסים אחרים , עיקר הרכוש זה זכויות סוציאליות מועטות אשר צבר הנתבע במקום עבודתו וחובות , כך שעיקר  המחלוקת בין הצדדים הינה לעניין תשלום פיצוי ,בגין  פער בשכר בין הצדדים.

4. התובעת הגישה ביום 3/1/2019 תביעה למזונות אישה ובקשה למזונות זמניים ,במסגרת תיק 7812-01-19 ,וכן תביעה רכושית במסגרת התיק  שבנדון, כמו כן היא הגישה ביום 8/2/2019 תביעה לגירושין לבית הדין הרבני ותביעה לכתובה.

5. במסגרת תביעת המזונות , חייב בית המשפט בהחלטתו מיום 14/04/19, את האיש לשלם מזונות זמניים לאישה  ע"ס של 1,500 ₪  החל מיום 20/04/19 .

            לאחר גירושי הצדדים ביום 26/6/2019 , הגיש האיש  בקשה להפסקת חיובו במזונות אישה  ודחיית תביעת המזונות לאור גירושי הצדדים. ביום 12/2/2020 ניתן פסק דין המורה על הפסקת חיוב הבעל בתשלום המזונות לאישה החל מחודש 7/2019.

6. במסגרת התביעה הרכושית הצדדים הסכימו כי המועד הקובע לאיזון משאבים הינו 1/7/2018, וניתנה החלטה על מינוי מומחה , רו"ח מר נתן שטרנפלד,לצורך הערכת זכויות וחובות הצדדים מיום הנישואים ועד ליום הקובע.

המומחה הגיש חוות דעת מיום 3/11/2019  וחוות דעת מעודכנת מיום 9/2/2020  ,לפיה ולפי האפשרות הראשונה – איזון מידי וכולל של הזכויות - על האישה להעביר לבעל כיום  סך של 25,664 ₪  .עוד קבע המומחה כי הפרשי השכר בין הצדדים  כיום, עומד על הסך של 6,167 ₪.

7. בית הדין הרבני בהחלטתי מיום 12/7/2021,חייב את האיש לשלם לאישה את הסך של 260,000 ₪ בגין כתובה , והורה על קיזוז הסכום בו חייבת האישה לאיש ,כמפורט בחוות הדעת של האקטואר.

8. הצדדים לא הגיעו להסכמות, הגישו תצהירים, נחקרו בפני וסיכמו טענותיהם בכתב.

טענות האישה-

9. הצדדים נפרדו לאור התנהלותו של האיש כלפי האישה-העדר כלכלה,בגידה,התעמרות ויחס

משפיל.

10. מאז הפירוד ועוד קודם, חלה הרעה במצבה הרפואי של האישה , גם במהלך חייהם ביחד לא עבדה באופן רציף. האישה סובלת מבעיות רפואיות, סכרת הפוגעת בעיניה ונאלצת להזריק אינסולין וכן סובלת מבעיה כרונית בריאות, בנוסף 2 פריצות דיסק בגב. גם לאחר שניסתה לעבוד לאחר הפירוד היא נפלה בעבודה ונגרם לה  שבר ביד ,היא סובלת מפיברו מלגייה, נקבעו לה  אחוזי נכות מביטוח לאומי בשיעורים משתנים ,לאחרונה נקבעה לה נכות בשיעור 61%, והיא מקבלת קצבת נכות על הסך של כ 2,000 ₪, משלמת שכירות בסך  של 1,900 ₪ ומתקיימת מעזרה מקרובי משפחתה.

11. במשך שנים, האיש הוא זה אשר כלכל התא המשפחתי ונוצרה תלות כלכלית, האישה מאז ומתמיד ובמשך שנות נישואיהם  השקיעה מירב מרצה וכוחותיה לגידול הילדים וטיפול בעבודות משק הבית, וכן טיפלה  באיש עת היה חולה במשך שנה ,מדובר באשת חיל של ממש.

12. לאחר הפירוד נוצר חוסר שוויון משווע מבחינה כלכלית ,כיום האישה סובלת ממצב בריאותי קשה, ומתקיימת מקצבת נכות על הסך של 2,000 ₪ ומנגד האיש חיי ברווחה וחיי מותרות ובילויים ,האיש בעל שכר גבוה  של כ- 10,000 ₪ ,לאחרונה  רכש   דירה בX ,ערך שיפוץ כללי בעלות של עשרות אלפי שקלים ,וכן רכש ריהוט ומוצרי חשמל חדשים ,  לאחרונה אף רכש רכב  שנת ייצור 2016 , הוא טס לחו"ל ונוסע לנופשים, כך שקיימים פערים בין אורחות החיים שלהם, שאינה סבירה.

13. על פי חוות דעת האקטואר , קיים פער השתכרות בסך של כ6,000 ₪ , יש לקחת בחשבון גם את נכסיו של האיש, הדירה והרכב ולחייב את האיש בפיצוי חד פעמי בסכום ראוי לפי שיקול דעת ביהמ"ש ,או תשלום חודשי לאישה לתקופה של 7 שנים לכל הפחות, שיביא לאיזון בהפרשי השכר של הצדדים מאז הפירוד.

14. חוק יחסי הממון מתיר לביהמ"ש לבצע איזון ושיתוף גם בנכסי קריירה ופיצוי על הפרשי הכושר הקיימים בעת הפירוד , האישה מפנה להוראות סעיף 5(ג) לחוק וכן סעיף 8(2), וכן לפסיקה, שם נקבעו פיצויים בטווח בין 100,000-200,000 ₪.

15. אמנם בבית הדין נפסק כי על האיש לשלם כתובה לאישה ,אך נוכח סעיף שמירת הדינים  בחוק יחסי הממון, הרי פסק דין לכתובה אינו שולל את זכותה להפרשי שכר.

טענות הנתבע-

16. יש לדחות הטענה של האישה בסיכומים לעניין יישום סעיף 8(2) לחוק יחסי הממון ,בהיותה הרחבת חזית אסורה, שכן הועלתה לראשונה בסיכומים.

17. יש לדחות על הסף כל טענות האישה אשר הועלו בסיכומיה, לפיהן לא ידעה אודות נטילת מימון בנקאי של האיש לצורך סילוק החובות המשפחתיים, בהיותה כוזבת ונוגדת את המציאות.

18. מדובר בבני זוג בשנות ה-50 לחייהם, יש להם שני ילדים אחד בן 26 כיום ואחת בת 32 שנים. בני הזוג ללא השכלה וללא מקצוע ,כאשר רוב החיים  עבדו בעבודות שונות, חיו בצניעות ובמצב כלכלי קשה, בתקופת החיים המשותפים ניהלו הצדדים עסקים עצמאיים אשר כל כולם כשלו והכניסו את הצדדים לתסבוכת כלכלית. הצדדים נפרדו כאשר אין להם נכסים או זכויות ,אלא רק חובות.

19. בשנת 2015-2016 עבר האיש טיפולים רפואיים להסרת גידול ממאיר ונמצא באי כושר עבודה ונכות רפואית במשך תקופה ארוכה. רק ביום 01/01/17 השתלב המבקש במעגל עבודה קבוע, במפעל X, ורק בשל רצונו העז, הכן והאמתי להתקדם בחיים ולצאת מהמצוקה . שכרו בסך  של 9,100 ₪ , הוא פונקציה של שעות נוספות אותם נאלץ לעבוד.

20. מנגד האישה לא הראתה כל מאמץ כן ואמתי להשתלב במעגל העבודה, הגם שמדובר באישה עם מחלות רגילות, ולא הובאה כל ראייה של ממש כי האישה מיצתה את זכויותיה בתור אישה עם הגבלות רפואיות.

לאישה הכשרה מתאימה בתחום מזכירות רפואית אשר יכולה להתאים למצבה הרפואי.

האישה ומסיבות השמורות לה, נמנעת למצות את עצמה ואת פוטנציאל ההשתכרות שלה,

ולא פנתה לאף מקום עבודה התואם לכישוריה.

21. הנתבע נושא בעול כבד להתפרנס ולהתקיים, דירת המגורים בX נרכשה ע"י האיש כשנתיים לאחר הפירוד בשווי בסך של 615,000 ₪ , הדירה מומנה מהלוואת משכנתא אשר קיבל האיש ,וכן מהלוואה ע"ס 250,000 ₪ אשר קיבלה אימו , כנגד שיעבוד הדירה שלה, האיש נושא בהחזר שתי ההלוואות בסך של כ 4,000 ₪ לחודש. כמו כן עומדת לחובתו של האיש הלוואה נוספת ע"ס 82,000 ₪ אותה נטל לשם כיסוי החובות והחזר ההלוואות המשותפים ורכישת רכב, בנוסף הוא נושא בכל התשלומים השוטפים עבור משק הבית שלו וכלכלתו.

22. בנסיבות מקרה זה, אין לפסוק לאישה כל פיצוי .

23. בית הדין פסק לאישה כתובה על הסך של 260,000 ₪, יש להורות על קיזוז כל סכום שייפסק לטובת האישה , אם בכלל, מסכום זה.

מצב משפטי-

24. הצדדים כאן נישאו זל"ז בשנת 1996 ומשכך חל עליהם משטר של איזון משאבים הקבוע בחוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג 1973(להלן: "חוק יחסי ממון"). בני הזוג כאן, לא עשו הסכם ממון ומשכך , יראום כמסכימים להסדר איזון המשאבים כמפורט בחוק (ראה סעיף 3 (א) לחוק וע"א 1229/90 חנוך נ' חנוך, (פורסם במאגרים).

25. הכלל הוא, בהתאם לסעיף 5(א) לחוק יחסי ממון, כי עם פקיעת הנישואין, זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שווים של כלל נכסי בני הזוג, למעט נכסים מסוימים המפורטים בסעיף 5 לחוק.

בסעיף 5(ג)  הוגדר  "כלל נכסי בני הזוג" – לרבות זכויות עתידיות לפנסיה, פיצויי פרישה, קרנות השתלמות, קופות תגמולים וחסכונות.

26. סעיף 8(2) לחוק יחסי הממון   קובע  כי, בנסיבות מיוחדות המצדיקות זאת  רשאי בית המשפט לקבוע כי איזון שווים של הנכסים ברי האיזון לא ייעשה באופן שווה אלא לפי יחס אחר שייקבע בהתחשב, בין השאר, בנכסים עתידיים, לרבות בכושר ההשתכרות של כל אחד מבני הזוג.

27. בפסיקה נקבע : "בהתאם להוראותיו של חוק יחסי ממון, הכלל הינו איזון שווה של הנכסים בני-האיזון בין בני-הזוג. כדי להצדיק סטייה מכלל זה יש צורך בקיומן של נסיבות מיוחדות, ולשם כך יש לבחון את מכלול נסיבותיו של כל מקרה לגופו בהתחשב בכלל השיקולים הרלוונטיים." בגץ 4178/04  פלוני נ' בית הדין הרבני לערעורים, פ''ד סב(1) 235.

28. באשר למטרת הסעיף נקבע בבגץ 2533/11 ‏ ‏ פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים :

"סעיף 8 לחוק לא בא להכניס בדלת האחורית את יסוד האשם בגירושין אל תוך היחסים הרכושיים בין הצדדים. הדבר נוגד את מגמת המחוקק, כפי שבאה לידי ביטוי גם בתיקון מס' 4 לחוק, אשר ניתק את התלות בין הגירושים הדתיים לחלוקת הרכוש האזרחית. לטעמי, מטרת סעיף 8(2) היא לאפשר לבית המשפט להקטין פערים כלכליים בין בני זוג תוך התחשבות במכלול הנסיבות האישיות של בני הזוג, לרבות גיל, מצב בריאותי, ו"נכסי עתיד" או "נכסי קריירה" (קרי, נכסים הקשורים להון האנושי של בני הזוג, כגון תארים אקדמיים, רישיון, ניסיון מקצועי, כושר השתכרות, מוניטין וכיו"ב). דהיינו, החלוקה הלא שוויונית של הנכסים מכוח סעיף 8(2) לחוק נועדה אפוא למנוע תוצאה בלתי שוויונית ובלתי צודקת ולאפשר שוויון הזדמנויות מהותי לבן הזוג "החלש". זאת, כחלק מארגז הכלים שעומד לרשות בית המשפט לשם צמצום הפער בכושר ההשתכרות בין בני הזוג ".

דיון והכרעה-

29. אציין תחילה כי, כל טענות הצדדים בעניין מערכת היחסים ביניהם וסיבת הפירוד אינה רלבנטית לתיק שבנדון ולא אתייחס אליהן. הצדדים העלו טענותיהם בעניין זה במסגרת התביעה לכתובה בבית הדין הרבני, ובית הדין חייב בסופו של דבר את האיש לשלם לאישה סכום הכתובה , בסך של 260,000 ₪.

30. הצדדים הסכימו כי, המועד הקובע לאיזון המשאבים בין בני הזוג הוא 1/7/2018. לתיק הוגשה חוות דעת המומחה מטעם ביהמ"ש רו"ח נתן שטרנפלד; בהתאם לחוות הדעת המעודכנת מיום 9/2/2020,  כל אחד מהצדדים ניהל חשבון בנק בנפרד, בחשבון האיש נמצאה יתרת חובה כולל הלוואות בסך של כ 82,000 ₪, ובפרק סיכום חוות הדעת ציין המומחה  שתי חלופות לאיזון המשאבים: לפי האפשרות הראשונה – איזון מידי וכולל של הזכויות   , על האישה  להעביר לאיש כיום סך של  25,664 ₪  ,ולפי האפשרות השנייה – איזון הזכויות על בסיס מימושן וקבלתן בפועל ,על האישה  להעביר לאיש  סך של 1,238 ₪ החל מ-01/12/19 ועד 07/22  זאת מאחר ויתרת חוב האיש נובעת מהלוואה שתיפרע עד 07/22, בהתאם לזכויות הפנסיה הבעל צבר זכויות ל-48 חודשים כאשר שיעור ההעברה לאישה הינו 50% במנורה מבטחים.

לעניין הפרשי פער השכר,  המומחה חישב את המשכורת החודשית הממוצעת של האיש  על סך 9,206 ₪ ושל האישה על סך3,039  ₪ ,וקבע הפרשי שכר חודשי על סך  6,167ש"ח.

31. משמנה ביהמ"ש מומחה מטעמו, על מנת שחוות דעתו תספק נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, נוטה בית המשפט לאמץ את מסקנות המומחה ולא לסטות מחוות דעתו, אלא אם קיימת סיבה בולטת לעין שלא לעשות כן, (בע"א 9323/04 מיצר לפיתוח בע"מ נ' שותפות בנין 17 מתחם 5 ואח', [ע"א 558/96 חברת שיכון עובדים בע"מ נ' רוזנטל).

בעניינו, שני הצדדים לא חלקו על קביעות המומחה בחוות הדעת המעודכנת מיום 9/2/2020, לא זימנו אותו לחקירה ולא העלו כל השגות בעניין זה.  בנסיבות, אני מאמצת מסקנות המומחה.

32. טענת האישה בסיכומיה כי, האיש לקח הלוואות על גבי הלוואות בלי ידיעתה, וכי יצר חוב שרוקן בסוף כל זכות שלהם, דינה להידחות.

ראשית, מדובר בטענה שנטענה לראשונה בסיכומים וב"כ האיש התנגד להרחבת חזית זו.

שנית, האישה העלתה טענה זו באופן כללי וסתמי, לא הביאה כל בדל ראיה כי ההלוואה  ו/או ההלוואות אשר נטל האיש בתקופת החיים המשותפים, לא היו  בהסכמתה ו/או בידיעתה ,ואו לא הוצאו לצורך התא המשפחתי, ובהעדר כל ראיה אחרת חזקה כי מדובר בחובות משותפים.

שלישית,בחקירתה אף מציינת  האישה כי ידעה על הלוואות אלה, וכדבריה :

"ש.      אני אומר לך כי במהלך 2018 אלי לקח הלוואה ע"ס 85,000 ₪ מבנק לאומי. את יודעת על ההלוואה הזו.

ת.         אלי לא לקח הלוואה אחת ע"ס 85,000 ₪. אני חייתי עם אלי ואני יודעת. הוא עשה הלוואה על גבי הלוואה. את ה- 80 אלף הוא לא לקח במנה אחת, הוא לקח 20 אלף ₪ בהתחלה ואז הגדיל אותה ועוד פעם הגדיל אותה עד שהגיע לחוב של 80,000 ₪. אחרי שכל פעם היה מגדיל את ההלוואות, בסוף הוא יידע אותי ולא היה לי מה לעשות עם זה. הוא לקח את ההלוואות כי הוא החליט שאין כסף ויש צורך בהלוואות." ( עמ' 6 שורות9-15).

33. גם הטענה של האישה בסיכומיה כי, האיש משך את כספי הפנסיה שצבר במשך השנים בלי ידיעתה, דינה להידחות. טענה זו נטענה לראשונה בסיכומים , ואף נטענה באופן כללי וסתמי מבלי להביא כל בדל ראיה לביסוסה. האישה לא הוכיחה ולא טענה , איזה סכומים צבר האיש בפנסיה או בעבור זכויות סוציאליות ,ומתי משך הזכויות  ולאיזה מטרה.

מנגד האיש נשאל בעניין זה בחקירתו והשיב :

"ש.      איך יכול להיות שאם עבדת כל השנים, 34 שנים, לא צברת פנסיה?

  ת.       כי הוצאנו את הכספים האלה במהלך החיים המשותפים,וכל הזמן היו חובות וכל הסכומים שהיו הוצאתי בתקופות החיים המשותפים" ( עמ' 9 שורה36, עמ' 10 שורות 1-2).

ב"כ האיש אף מסר בדיון מיום  20/11/2019 ( ע' 3שורות 4-6) כי, הצדדים ניהלו חשבון בנק

משותף עד 2016 וכי כל הכספים שמומשו נכנסו לחשבון זה. האישה לא הביאה כל ראיה

לעניין הברחת כספים.

34. חיזוק לגרסת האיש כאמור לעיל, נמצא בעדויות שני הצדדים, מהן עולה כי הצדדים  חיו במצב כלכלי לא טוב ,  האישה עצמה אישרה בעדותה : " חסכונות לא היה לנו, בית היה לנו מכרנו תוך כדי החיים וגרנו בשכירות ב 9 השנים האחרונות רק" ( עמ' 5שורות 24-25)  היא אף אישרה כי הדירה נמכרה, בין היתר, לאור החובות שהיו, וכי לאור המצב הכלכלי שהיה במשפחה ,לא הצליחו להתרומם ולרכוש דירה אחרת, וכי תמיד היה להם קושי ,ולא חיו ברמת חיים גבוהה והיה יותר קושי בתקופה שהנתבע עצמו חלה( עמ' 6 שורות21-30).

35. במקרה דנן ,שני בני הזוג הם בשנות החמישים לחייהם, האישה ילידת 1968 והאיש יליד 1966, הם היו נשואים למשך 33 שנים, מנישואיהם נולדו שני ילדים שכיום שניהם בגירים.

כפי שניווכח להלן,  לצדדים היה קושי כלכלי במשך שנות נישואיהם , שניהם לא צברו נכסים ולא נכסי קריירה ומוניטין  ואו השכלה ,ושניהם סובלים ממצב רפואי לא מזהיר.

36. האישה מסרה בחקירתה כי היא רכשה הכשרה מקצועית כמזכירה רפואית, אך לא עבדה בזה. בתקופת החיים המשותפים עבדה במקומות עבודה שונים, עבדה במפעל , משגיחת מבחנים ,במשק בית, וגם פתחה חנות בגדים כעסק עצמאי( עמ' 7 שורות 30-33)

            האישה אף טענה בתביעתה כי, במשך שנים האיש הוא זה אשר כלכל את התא המשפחתי לרוב.

37. גם האיש מסר בחקירתו כי ,לאורך כל שנות הנישואין, הוא עבד בכמה מקומות עבודה ופרנס את המשפחה , היה עצמאי לתקופה מסוימת בתיווך , הוא פתח עסק עצמאי של חנות בגדים לאישה כדי שתהיה לה תעסוקה , אך שני  העסקים נכשלו וצברו  חובות, לשיטתו הוא עבד כל הזמן, אך האישה לא הייתה עובדת ברצף כי היא לא רצתה לעבוד ( עמ' 9 שורות 28-36) ( עמ' 10 שורות 3-7)

38. מלבד עדויות הצדדים כאמור לעיל, שני הצדדים לא הביאו ראיות לעניין עיסוקם והשתכרותם, בתקופת החיים המשותפים. האישה לא הוכיחה כי האיש רכש השכלה, קריירה או מוניטין אישי בתקופת הנישואין ,ולא הובאה כל ראיה לעניין התקדמות מקצועית והישגים מרשימים בתחום התעסוקה או העבודה. להיפך, מעדויות הצדדים עולה כי האיש החליף מקומות עבודה, והעסקים העצמאיים שפתח נכשלו וצברו חובות, כך שלא הוכח כל מוניטין אישי של האיש, או התקדמות בעבודה ,או ניסיון מקצועי אשר נרכש או השתפר או השתדרג בתקופת החיים המשותפים.

39. בנוסף, לא הוכח כי המדובר כאן במקרה, בו האישה הייתה בת הזוג ה"ביתית" שוויתרה על התפתחותה על חשבון ההתפתחות המקצועית של בעלה . לא הוכח  שמדובר בהישגים שהושגו באמצעות תמיכה או , הקרבה או ויתור משמעותי ,על קריירה ,שנעשה על ידי האישה, למען עבדותו או התקדמותו של האיש.

הפסיקה אליה מפנה ב"כ האישה בסיכומים אינה רלבנטית, שם דובר על הפרש ופער בשכר שנוצר כתוצאה מהחיים המשותפים ,וכתוצאה מהקרבה וויתור של בן הזוג החלש כלכלית לטובת בן הזוג השני ,שצבר קריירה או ניסיון מקצועי או כושר ופוטנציאל השתכרות.

40. האיש מסר כי הוא חלה במחלת הסרטן לתקופת ,2015-2016 ורק לאחר מכן התחיל לעבוד בעבודה חדשה החל מ 1/1/2017 במפעל . ראיה לכך נמצא במסמכים הרפואיים אשר צירף וכן בתלושי השכר.

            האישה אף אישרה זאת בחקירתה ( עמ' 6 שורות 32-36, עמ' 7 שורה 1).

41. מהמסמכים הרפואיים אשר צירפה האישה עצמה עולה כי ,בתקופת  החיים המשותפים ולפני הפירוד,  היא לא סבלה ממצב בריאותי קשה, אלא סבלה ממחלות רגילות של סכרת והשמנת  יתר, אשר לא מנעו ממנה לעבוד ולהתפרנס.

 לאחר הפירוד, ולפי דברי האישה עצמה  (דיון מיום 20/11/2019  עמ' 3 שורות 31-35), היא התחילה לעבוד כמוכרת בחנות בגדים ב 13/6/2019, אך  כארבעה חודשים לאחר מכן וב- 16/10/2019 היא נפלה ונחבלה ואז הדרדר מצבה הרפואי; לבסוף נקבעה לאישה נכות רפואית לצמיתות בשיעור 61% ,וזאת החל מ 19/2/2020 ( מוצג  ת/1). קרי ההידרדרות במצב הרפואי של האישה ,החלה לאחר הפירוד ולא בתקופת החיים המשותפים.

42. אמנם האיש משתכר כיום סך של 9,200 ₪, אך כאמור מדובר בעבודה שהתחיל בה רק ב- 1/1/2017 , סמוך למועד הקובע ולפירוד בן הצדדים, ואין מדובר בשיפור הכושר להשתכר בתקופת הנישואין; מה גם מעיון בתלושי השכר עולה כי שכרו הבסיסי של האיש הינו כ- 6,200 ₪ , והשכר מגיע  לסך של 9,200 ,בגין עבודות נוספות והשקעת יתר בעבודה.

43. בעת הפירוד, האיש היה ביתרת חובה בסך של כ 82,000 ₪, בעוד שהאישה נמצאת ביתרת זכות. מהמסמכים אשר צירפה האישה עולה כי ביום 19/12/2016 היא קיבלה כספים מירושת אביה  בסך של 121,000 ₪, הכסף הופקד לחשבונה ושימש אותה, ואת יתרת הזכות אשר הייתה בחשבון ע"ס 13,987 ₪ נכון ליום הקובע, קיזז המומחה מאיזון המשאבים בין הצדדים בחוות הדעת  המעודכנת מיום 9/2/2020.( ראה גם דברי ב"כ האישה ועדות האישה עצמה עמ' 7 שורות 8-15).

44. אמנם האיש רכש דירה ורכב, אך מעדותו והמסמכים אשר צירף לתצהירו ( הסכם רכישה, מסמכי משכנתא, מסמכי הלוואה, ותדפיסי חשבון הבנק) עולה כי ,הדירה נרכשה ביום 4/8/2020 כשנתיים לאחר הפירוד, בסכום של  615,000 ₪ , כאשר כל התמורה מומנה ממשכנתא  שנטל מבנק טפחות  על הסך של 460,000 ₪ ,בנוסף להלוואה על הסך של 215,000 ₪, שנלקחה על שם אימו , ההחזר החודשי בגין שתי ההלוואות עומד על הסך של כ 4,000 ₪ ( סך של 1,893 ₪ וסך של 2,077 ₪)והוא משולם מחשבון הבנק של האיש. בנוסף, בהתאם לדף שערוך יתרות אשר צירף האיש עולה כי, חשבון הבנק שלו נמצא ביתרת חובה על הסך של 3,5542 ₪ , ויתרת ההלוואה על הסך של 80,916 לרבות בגין הלוואה לרכישת רכב.

כך  שאין מדובר בנכסים אשר צבר האיש מתקופת החיים המשותפים, אלא מנכסים שרכש לאחר הפירוד ,וכל המימון הינו בהלוואות והתחייבויות כספיות.

45. מכל האמור לעיל מתחייבת המסקנה כי, פער ההשתכרות הקיים בין הצדדים כיום, לא נוצר במהלך הנישואין או עקב הנישואין, ולא כתוצאה מכך שהאישה נטלה על עצמו ויתור משמעותי מבחינת ההתפתחות המקצועית והתמקדה במרחב הביתי, ובכך אפשרה לאיש  להשיא את כושר השתכרותו. ועל כן אין מקום לפסוק לה פיצוי בגין הפרשי השכר.

46. מבלי לפגוע בכל האמור לעיל, אציין כי, בית הדין הרבני חייב את האיש, בהחלטתו מיום 12/7/2021,  לשלם לאישה סך של 260,000 ₪ בגין כתובתה. אינני מקבלת טענת ב"כ האישה כי אין להתחשב בסכום זה במסגרת פסיקת פיצוי בגין הפרשי שכר.

            סעיף 17 לחוק יחסי הממון קובע "...אין בחוק זה כדי לגרוע מזכויות האשה לפי כתובתה..". קרי, העובדה שלאישה מגיעות זכויות בהתאם לחוק יחסי הממון ,אינה פוגעת בזכותה לדרוש ולתבוע את סכום הכתובה בבית הדין.

            יחד עם זאת לצורך הפעלת סעיף 8(2) ולסטות מכלל האיזון השווה ,לרבות פסיקת פיצויי בגין הפרשי שכר, יש צורך בקיומן של נסיבות מיוחדות, ולשם כך יש לבחון את מכלול נסיבותיו של כל מקרה לגופו , ולהתחשב בכלל השיקולים הרלוונטיים.

            סבורני, כי סכום הכתובה שחוייב בו האיש ,הינו אחד השיקולים שיש לשקול גם בעת פסיקת פיצוי בגין הפרשי שכר.

העובדה כי  האיש חויב לשלם לאישה סך של 260,000 ₪,מקעקעת את הטענה של ב"כ האישה כי , עדיין קיים  חוסר שוויון כלכלי משווע בין הצדדים.

47. הערה לפני סיום- בית הדין הורה כי מסכום הכתובה בסך של 260,000ש"ח,  יש לקזז הסכום שעל האישה להעביר לאיש בסך של 32,789 ₪.

            בהקשר זה אציין כי ,הסכום שעל האישה להעביר לאיש בהתאם לחוות הדעת המעודכנת של רו"ח שטרנפלד מיום 9/2/2020  ,הוא סך של 25,664,  ולא 32,789 ₪.

סוף דבר-

48. לאור כל האמור לעיל אני מורה כדלקמן :

      א.    אני מאמצת את  החלופה הראשונה לפי חוות דעת המומחה מר נתן שטרנפלד מיום 9/2/2020 ,  ומורה כי על התובעת לשלם לנתבע את הסך של 25,664 ₪.

      ב.    אני מורה כי הסכום הנ"ל יתקזז מחובו של הנתבע כלפי התובעת במסגרת חיובו בתשלום הכתובה על הסך של 260,000 ₪.

      ג.     אני דוחה את תביעת האישה בעניין תשלום פיצוי עבור הפרשי שכר ו/או פער השתכרות.

      ד.    לאור מצבה הרפואי של התובעת כיום, כל צד יישא בהוצאותיו.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.

ניתן לפרסום ללא שמות הצדדים או פרטים מזהים.

ניתן היום,  י"ח שבט תשפ"ב, 20 ינואר 2022, בהעדר הצדדים.