פס"ד העוסק בתביעת פינוי אחים מקרקע במושב ובשאלת קיומה של זכות מגורים בלתי הדירה

בפני תביעת פינוי ממשק מספר *** במושב *** (להלן: "המשק").

רקע כללי:

1. התובע הינו אחיהם של הנתבעים, שלושתם ילדיהם של המנוחים *** ו*** *** ז"ל. התובעת הינה רעייתו של התובע.

    

2. שלושת האחים מתגוררים במשק כבר עשרות בשנים.

    

    

3. לטענת התובע, המשק הועבר אליו במתנה על ידי הוריו המנוחים עוד בשנת 2001 וכמו כן, הוא מונה כבן ממשיך.

    

4. הנתבעים אינם חולקים על הטענה כי רצון ההורים המנוחים היה להעביר את הבעלות במשק, אם במתנה ואם כבן ממשיך, לתובע.

    

5. חרף האמור, אין מחלוקת כי הזכויות במשק רשומות עדיין ברמ"י על שם הורי הצדדים – המנוחים *** ו*** *** ז"ל, ולא הועברו על שם התובעים.

    

6. בעמדות רמ"י שהוגשו לתיק, חתומות על ידי ב"כ מפרקליטות מחוז מרכז אזרחי, נמסר כדלקמן:

    

   • בהתאם לדו"ח פיקוח מיום 16.1.16 קיימים בנחלה שני מחסנים לא מאושרים ושני מבני מגורים לא מאושרים, כמו גם ערמות אדמה, אספלט ופסולת בעורף השטח הבנוי.

      

   • לא רשום בספרי רמ"י דבר קיומו של בן ממשיך בנחלה, לא הומצאו לרמ"י החלטה/פס"ד בעניין זה ואין בתיק רמ"י בקשה להעברת זכויות על שם מי שנקבע כבן ממשיך.

      

   • בשנת 2019 הוגשה לרמ"י בקשה להעברת זכויות בנחלה ללא תמורה מההורים המנוחים לתובעים, אך כעת מדובר בהעברה אגב פטירה ויש לפנות בבקשה חדשה ומלאה ולצרף לה את כל המסמכים הנדרשים והעדכניים בהתאם לנהלי רמ"י והוראות הדין.

      

   • ניתן להסדיר הזכויות בנחלה על שם הבן הממשיך חרף קיומם של שימושים חורגים והפרות בנחלה, בתנאי שמקבל הזכויות יחתום על תצהיר יורש לפיו הוא לוקח על אחריותו את הסדרת החריגות או סילוקן ובכפוף לתשלום דמי שימוש, דמי היתר או כל תשלום שידרש בגינם, לרבות הגשת בקשה להיתר ככל שנדרש.

      

   • באשר לאחיו של מקבל הזכויות (הנתבעים), ניתן להסדיר המשך מגוריהם בנחלה בהתאם להוראות סימן ז' פרק משנה 8.3 לקובץ החלטות מועצת מקרקעי ישראל ונוהל 38.04.

      

   • רמ"י הוסיפה בעמדתה כי מובן מאליו שהדרך להביא להעברת הזכויות בנחלה בפועל הינה באמצעות פניה ישירה לרמ"י ולא באמצעות בית המשפט.

      

     ראה בעמדות רמ"י שהוגשו לתיק ביום 2.11.22 וביום 2.2.23.

      

7. נוכח עמדות רמ"י כי לתובעים אין זכויות רשומות בנחלה, וכי הדבר איננו בעטיה של המצאות הנתבעים בנכס אלא בשל הפרות רבות וחריגות נוספות, ניתנה ביום 26.2.23 החלטה ולפיה בטרם יוכלו התובעים לטעון לסילוק יד הנתבעים מהמקרקעין עליהם להיות בעלי הזכות להחזקה בלעדית בקרקע. נקבע כי בעת הזו אין אינדיקציה כי רמ"י מכירה בזכויות התובעים. נקבע שאם בעתיד יהיה בידי התובעים מסמך מרמ"י המאשר זכויותיהם אך מבאר שלא ניתן להשלים הרישום בשל מניעות שמקורה בנתבעים, די יהיה בכך להוכחת המעמד של התובעים לניהול ההליך. בהתאם, התביעה נמחקה.

    

8. במסגרת הליכי ערעור נקבע כי התיק יושב לבית משפט זה לצורך קיום דיון בטענות הצדדים לגופן ובכלל זה בטענות הנוגעות לסילוק יד והטענות שכנגד. לצורך כך יתקיים הליך סדור כולל שמיעת ראיות - עמ"ש 51032-03-23.

    

9. בהתאם להוראות שנתנה כב' ערכאת הערעור, נשמעו בהליך ראיות וסיכומים.

    

   טענות הצדדים:

    

    

10. טענות התובעים: הזכויות במשק הועברו לתובעים מההורים המנוחים, הן בעסקת מתנה, הן כבן –ממשיך; בלית ברירה פונים התובעים לבית המשפט שכן הם אינם יכולים להעביר המשק על שמם ולהרשם כבעלי הזכויות אצל רמ"י נוכח מגוריהם של הנתבעים המסרבים לפנות את בתיהם המיועדים להריסה שנבנו ללא היתר; התובעים מעוניינים להרוס את המבנים והמחסנים הבלתי חוקיים במשק ולהשלים העברת הזכויות על שמם; מבוקש פינוי מיידי של הנתבעים מהמשק על מנת שניתן יהיה לבצע ללא דיחוי הריסת המבנים הבלתי חוקיים בהם מתגוררים הנתבעים ובכך להשלים העברת הזכויות על שם התובעים ולהימנע מקנסות.

     

11. טענות הנתבעים: לנתבעים ולבנות זוגם רשות בלתי הדירה להתגורר במשק עד סוף ימי חייהם בהתאם להבטחות של הוריהם המנוחים שניתנו עוד טרם העברת זכויות לתובעים; יש לסלק התביעה על הסף שכן התובעים מטעים את בית המשפט לסבור שטענות רמ"י כנגדם הן בקשר למגורי הנתבעים במשק בעוד שהטענות של רמ"י כנגדם הן בקשר למחסנים בלתי חוקיים שהתובעים בנו והשכירו לצדדי ג' תוך שימוש אסור במקרקעין; אם יתקבל הסעד המבוקש יושלחו הנתבעים ובני ביתם לרחוב ללא קורת גג לראשם; הנתבעים מתגוררים במשק עשרות שנים; הנתבעים השקיעו מיטב כספם בשיפוץ הבתים בהם מתגוררים מתוך ציפיה שיוכלו לעשות שימוש בדירותיהם כל ימי חייהם כפי שהובטח להם; אם יקבע בית המשפט חלילה שרשות הנתבעים הדירה, יש לפצותם על ההשקעות שהשקיעו בדירותיהם ויש לחשב הסכום באופן ראלי; לתובעים חובות כספיים כלפי הנתבעים.

     

    דיון והכרעה:

     

12. לאחר שמיעת ראיות הצדדים, באתי לכלל מסקנה שיש לדחות התביעה לפינוי מיידי ממספר נימוקים ואלו עיקריהם:

     

    • זכויות התובעים במשק לא הוסדרו מול רמ"י, הגורם היחיד המוסמך להכיר בזכויותיהם, לא בעטים של הנתבעים בלבד אלא בשל הפרות רבות של הוראות הדין שמבצעים התובעים עצמם. בנסיבות אלו, הרשום בכתב התביעה, כאילו התביעה מוגשת "בלית ברירה", בשל כך שמגורי הנתבעים מונעים העברת הבעלות, שגוי ומטעה.

       

    • לנתבעים ונשותיהם יש זכות בלתי הדירה להתגורר במשק עד אחרית ימיהם. זכות זו תעמוד להם כנגד דרישות התובעים לפינוי ומשתיקה למעשה את התובעים מלטעון לפינויים.

       

       

      אי הסדרת זכויות התובעים במשק – מדוע?

       

13. כאמור, בכתב התביעה טענו התובעים כי : "הם אינם יכולים להעביר את המשק על שמם ולהירשם כבעלי הזכויות של המשק אצל בעלי הקרקע – רשות מקרקעי ישראל (להלן: "רמ"י") וזאת נוכח מגוריהם של הנתבעים המסרבים לפנות את בתיהם המיועדים להריסה ללא היתר חוקי..." (סעיף ז תחת הכותרת "תמצית עיקרי התובענה").

     

14. האמנם טענת התובעים נכונה? בית המשפט התרשם ללא ספק כי מדובר בטענה מטעה, שכן מלבד מגורי הנתבעים במשק, קיימות במשק הפרות רבות שמבוצעות על ידי התובעים עצמם, בעטיין לא ניתן להסדיר רישום הזכויות.

     

15. הראיות למסקנה הנ"ל, הינן הן בהודעות רמ"י לבית המשפט, שפורטה ברישא לפסק הדין תחת הכותרת "רקע כללי", והן בעדות התובעים בבית המשפט.

     

16. כאמור, רשות מקרקעי ישראל הודיעה לבית המשפט, כי בנחלה מספר מבנים לא מאושרים, שימושים חורגים והפרות. עוד הודיעה כי ניתן להסדיר המשך מגורי האחים בנחלה בהתאם להוראות קובץ החלטות מועצת מקרקעי ישראל ונהלים.

     

17. קיומן של הפרות רבות בנחלה עלו ברורות בחקירתו של התובע בבית המשפט:

     

    ראה פר' מיום 17.5.24, עמ' 11 שורות 27-28:

     

    ש. נכון שבנית במשק מחסנים לשימוש לא חקלאי?

    ת. כן.

     

    שורות 32-33:

     

    ש. האם עשית שימוש במבנים האלו או השכרת לצד ג'?

    ת. השכרתי אותם.

     

    בעמוד 13 לפר' שורות 20-26, דברי התובע כי יש סה"כ 1,450 מטר שהשימוש בהם אינו חקלאי ולא הוסדר, "זה בתהליך" (שורה 26).

     

    וכן ראה בעמודים 13-17, פירוט השוכרים להם השכיר התובע מבנים שנבנו ללא היתר במשק, כאשר סה"כ מהשכרת מבנים לא חוקיים לצדדי ג', לשימושים שאינם חקלאיים, מקבל התובע הכנסה בסך של כ – 31,500 ₪ לחודש.

     

    וראה בעמוד 17 לפר' שורות 2-3:

     

    ש. הגענו ברוך השם ל 31.5 אלף ₪.

    ת. זה לא מספיק.

     

18. עוד עלה בחקירה, שלא רק שהתובעים אינם פועלים למילוי וקיום דרישות רמ"י לצורך הסדרת הזכויות, אלא שהם ממשיכים ומרחיבים את פעילותם הבלתי חוקית בקרקע. כך – תוך כדי הליכים משפטיים, הרחיב התובע משרדים שהיו במשק, מגודל של 30 מטר לגודל של 60 מטר, ללא היתר.

     

    ראה עמוד 16 לפר' שורות 15-16:

     

    ש. יכול להיות שהמשרדים האלו הורחבו על ידך בחודשים האחרונים?

    ת. כן.

     

    שורה 26:

     

    לשאלת בית המשפט אם יש היתר במשרד הזה, אני משיב שלא.

     

    ובעמ' 17 שורות 24-26:

     

    לשאלת בית המשפט:

    ש. אז הגדלת בלי היתר?

    ת. כן.

     

    וכן ראה היות התובע מודע היטב לכך שפעולותיו מהוות הפרה של הוראות רמ"י:

     

    עמ' 17 שורות 17-22:

     

    ש. שמחסנים אסור להשכיר אתה מודע?

    ת. כן.

    ש. שאת המשרד אסור להשכיר אתה מודע?

    ת. כן.

    ש. שאת המשרד אסור להגדיל בלי היתר בנייה בזמן שהליכים מתקיימים אתה מודע?

    ת. כן.

     

19. הנה אם כן – טענות התובעים בכתב התביעה, כי בלית ברירה מגישים את תביעת הפינוי בשל כך שבתי המגורים של האחים מונעים הסדרת רישום זכויותיהם, איננה נכונה. התובעים עצמם פועלים באופן נרחב בדרך לא חוקית, בנו מבנים לא חוקיים במשק, ללא היתר, השכירות אותם לצדדי ג' לשימושים לא חקלאיים ואף הרחיבו במהלך ההליכים המשפטיים את הבניה הבלתי חוקית והתקשרו בהסכמי שכירות נוספים.

     

20. אין אילו מגורי הנתבעים בלבד שמונעים הסדרת רישום הזכויות אלא, בעיקר, פעילות התובעים עצמם.

     

21. יתרה מכך, כאמור, רמ"י הודיעה כי ניתן להסדיר מגורי האחים הנתבעים בנחלה. אך אפשרות זו כלל לא נבחנה על ידי התובעים והתובע העיד שהוא סבר ש"זה הרבה כסף והם לא יעמדו בזה". כשנשאל מי החליט כך, השיב: "אני החלטתי". עוד העיד שכלל לא פנה לנתבעים בעניין (פר' עמוד 11 שורות 16-25).

     

22. מסקנתי אם כן – הטענה המרכזית עליה מבוססת התביעה, כאילו זכויות התובעים אינן מוסדרות בשל מגורי הנתבעים במשק התבררה כלא נכונה, הן בשל הודעות רמ"י שהוגשו לתיק והן נוכח החקירה.

     

23. דרישת התובעים לפנות את הנתבעים מהמשק בטענה שמגוריהם מפריעים לרישום זכויותיהם, נגועה בחוסר תום לב, מקום בו פעולות התובעים עצמם מפריעות לרישום זכויותיהם ומקום בו רשות מקרקעי ישראל הודיעה כי יש אפשרות להסדיר זכות המגורים של הנתבעים, אך אפשרות זו כלל לא נבחנה.

     

24. משהתברר כי הטעם שניתן בכתב התביעה לדרישת הפינוי אינו משקף המציאות, די בכך בכדי לדחות התביעה.

     

    זכויות הנתבעים למגורים במשק הינן בלתי הדירות:

     

     

25. למעלה מהאמור, גם לגופו של עניין מצאתי כי הזכות שניתנה לנתבעים להתגורר במשק, ניתנה הן על ידי התובע והן על ידי ההורים המנוחים, והיא זכות בלתי הדירה, כפי שיפורט כעת בהרחבה.

     

    הכלל לעניין זכויות בלתי הדירות במקרקעין:

     

26. לעניין רישיון במקרקעין, ראה במאמרה של פרופ' זלצמן רשיון במקרקעין, הפרקליט, כרך מ"ב (תשנ"ה) עמ' 24:

     

    "רשיון במקרקעין משמעו היתר או רשות שנתן בעל המקרקעין לאחר, להחזיק או להשתמש בנכס...אפשר שהיא תהא מעוגנת בחוזה שנקשר בין הצדדים... או תלמד משתיקתו ואי מחאתו להחזקה או לשימוש שעושה אחר בנכס..."

     

    (הציטוט כפי שמופיע בעמ"ש (מרכז) 5174-09-15).

     

27. "על דרך הכלל, על מנת שהרשות תהא בלתי הדירה, תידרש הסכמה מפורשת מצד בעל הקניין לכך. הסקתה של רשות בלתי הדירה מכללא, מכח הנסיבות בלבד, היא מהלך נדיר שיש להזהר בו, שהרי משמעותה שלילת אפשרותם של הבעלים לממש את זכותם הקניינית או זכותם החוזית שהינה "מעין קניינית" במקרה של זכות בר רשות." (עמ"ש (מרכז) 5174-09-15 א. ואח' נגד א. ואח', פורסם בנבו, עמ' 15 לפסה"ד).

     

28. עוד נקבע בפסק הדין הנ"ל (עמ' 16):

     

    "ועל אף שכך אפשר שבמקרים חריגים נכיר ברישיון כבלתי הדיר וזאת כאשר עקרונות הצדק ותום הלב דורשים זאת וכאשר ברי לנו כי הנסיבות יצרו הסתמכות צפויה הגיונית ולגיטימית של מקבל הרשות, לפיה הרשות שניתנה לו הינה לצמיתות...

     

    ואם כן, ההשתק הקנייני כמו גם עקרון תום הלב, מחייבים לבחון את מערכת היחסים שנוצרה, לא רק במשקפיו של הדין הפורמלי אלא גם על פי שיקולי צדק, תוך בירור השאלה האם יהיה זה צודק לאפשר לבעל המקרקעין שמבקש לחזור בו מהרשות שנתן למשתמש ולתבוע סילוקו מהנכס. מתוך שכך רשאי בית המשפט, משיקולים של צדק, למנוע את ביטול הרשות, או להתנות את הביטול בפיצויים על ההשקעות שהשקיע או על הנזק שנגרם לו, על פי הנראה נכון וצודק בעיניו תוך איזון האינטרסים של שני הצדדים – המרשה והמורשה."

     

29. לגופו של עניין קבע בית המשפט באותו פסק הדין כי המערער מתגורר במשק עשרות שנים יחד עם משפחתו, וכי הדעת נותנת כי אמו המנוחה לא התכוונה להוציאו מן הבית עם מכירתו ולמרות שעניין מגוריו לא נזכר בהסכם המכר של זכויות למשיב. כמו כן העובדה כי המשיב לא ביקש מעולם הוצאתו של המערער מהמשק במשך כ 26 שנים מיום שנחתם הסכם המכר יש בה ללמד כי הכיר באותה הרשאת מגורים בלתי כתובה שניתנה למערער על ידי אמו. עוד נקבע כי מאחר והיה המערער בגיר בעת החתימה על הסכם המכר, הרי שיש בכך ללמד שהמשק נמסר למשיבים במצבו AS IS, כאשר בית הההורים תפוס על ידי המערער. כן נקבע כי אין באפשרות הכלכלית של המערער ומשפחתו למצוא מקום מגורים אחר. כל אלו, כך נקבע, "עולים לכדי טעמים שבצדק וטעמים עניינים המצדיקים לראות ברשות שניתנה למערערים כרשות בלתי הדירה." (עמ' 17 לפסק הדין).

     

30. עוד ראה גם בעמ"ש (מרכז) 9507-10-21 ז.ס נגד ח.ס, פורסם בנבו, עמוד 10-11 לפסה"ד:

     

    "על אף קלקול היחסים בין המנוח לבנו המערער ועל אף העברת הזכויות במשק למשיב, לא ביקשו המנוח ואשתו, אמם של הצדדים וכך גם לא ביקש המשיב, לסלק את המערער מהבית שעל המשק. מכאן אתה למד שתיים – האחת, ההורים ביקשו לתת למערער זכות מגורים בלתי הדירה בבית; והשנייה – המשיב היה מודע לכל האמור, ולכן אף אחר שהועברו הזכויות במשק לידיו לא ביקש לפנות את המערער מהמשק...

     

    מכל מקום, בין לבין נמצא כי המערער ובני משפחתו מתגוררים בבית שבמשק משך למעלה מארבעים שנה. אף פרק זמן ארוך ומשמעותי זה יש בו לחזק ולהניח אבן נוספת להנחה באשר לאי הדירותה של רשות המגורים שניתנה למערער."

     

31. אם כן – ניתן לקבוע קיומה של רשות מגורים בלתי הדירה, מקום בו קיימת הסכמה של בעלי הזכויות, במפורש אך גם בשתיקה, לזכות המגורים, מקום בו מדובר בזכות הממומשת בפועל שנים ארוכות, מקום בו קיימת השקעה כספית בנכס, והכל בהתאם למונח בפני בית המשפט ושיקול דעתו.

     

    מן הכלל אל הפרט:

     

32. מהמונח בפני בית המשפט, עולה לטעמי ברורות, כי הן ההורים המנוחים והן התובעים, הסכימו למגורי הנתבעים בנכס והיה ברור לכל כי הם יוכלו לגור שם עד אריכות ימים ושנים.

     

33. ודוק – אין מחלוקת כי הנתבעים גרים בנכס עשרות בשנים. ראה חקירת התובע עמ' 5 לפר' שורות 24-27:

     

    ש. *** אחיך בן 58, אתה מסכים איתי שהוא התגורר במשק כל חייו זולת פרק זמן של שנתיים שהתגורר בלוד?

    ת. כן.

    ש. כלומר הוא התגורר כ – 56 שנים במשק?

    ת. כן.

     

34. כן ראה סעיף 4 לתצהיר הנתבע 1, המבהיר כי הוא מתגורר במשק למעלה מ 56 שנים עת נולד בבית ולמעלה מ 30 שנים יחד עם משפחתו.

     

35. מגוריהם ארוכי השנים של הנתבעים במשק, נעשו ללא ספק בהסכמת ההורים המנוחים, וזאת עוד שנים בטרם חתמו על מסמכי העברת המשק במתנה לתובעים. אין מחלוקת כי ההורים המנוחים עצמם לא דרשו ולא היו מעוניינים בפינוי הנתבעים מהמשק. הם גם לא פעלו להריסת בתי המגורים של הנתבעים, חרף ידיעתם כי מדובר בבתים שנבנו ללא היתר. ראה בחקירת התובע, עמ' 7 לפר' שורות 15-17:

     

    ש. תאשר לי שהוריך המנוחים הם בעצם אלו שהחליטו לא להרוס את הבית הישן ובנו את הבית החדש למרות שבהיתר הבנייה כתוב שצריך להרוס את הבית הישן.

    ת. הם לא הרסו כי שני האחים היו גרים שם בשני הבתים.

     

    כן ראה בעניין הסכמת התובע למגורי הנתבעים בקרקע, שורות 26-29:

     

    ש. מי החליט לא להרוס את הבתים, אתה או ההורים?

    ת. אני עם ההורים.

    ש. למה?

    ת. כן, כי לא רציתי להוציא אותם. הם גרו שם.

     

    וראה גם בעמ' 9 שורה 1:

     

    "...הם 30 שנה שם ולא הוצאנו אותם, מה כל כך מסובך?"

     

36. עולה אם כן, שעוד טרם חתימה על מסמכי העברת הזכויות לתובעים, גרו הנתבעים במשק, בהסכמת ההורים ובהסכמת התובעים, הסכמה שנמשכה עשרות שנים.

     

37. דברים אלו, כי ההורים המנוחים ביקשו להשאיר את הנתבעים במשק ולהעניק להם זכות מגורים, עולה גם מחקירת האם המנוחה, בתביעה שהגישה בחייה בתמ"ש 20580-01-16, שהוגדרה כתביעה לביטול מינוי בן ממשיך. תביעה זו נדחתה בסופו של יום, לאחר שהתברר שאין התובעת מעוניינת בביטול הענקת המשק לתובע, אולם מבקשת לעגן את זכות המגורים של הנתבעים. וכך העידה, כעולה מפרוטוקול הדיון מיום 8.5.18, עמוד 26:

     

    ש. עד מתי *** ו*** יגורו במשק?

    ת. כל החיים שלהם. איפה ילכו. נזרוק אותם?

     

38. גם בצוואת המנוחה, שנערכה ביום 8.4.15 וקויימה ביום 8.3.20, נרשם בסעיף 6:

     

    "אני רוצה להבהיר כי אינני רוצה שבני *** ייצא מהמשק ואני כן רוצה שהוא ישאר במשק כבן ממשיך, אך שישאיר גם את אחיו *** ו *** במשק ולא תהיה לו כל זכות בדין להוציאם לעולם מביתם המצוי במשק 42."

     

39. אמנם, כפי שטענו התובעים, דברים אלו נאמרו על ידי המנוחה בבית המשפט ונרשמו בצוואתה, לאחר שחתמה על מסמכים להעברת הזכויות אליהם. יחד עם זאת, התנהלות המנוחים אשר אפשרה מגורי הנתבעים ומשפחתם במשק, היתה עוד טרם העברת הזכויות והמשיכה גם על ידי התובעים עצמם, שכיבדו לאורך השנים רצון זה ונתנו למעשה את הסכמתם להמשך המגורים באותם התנאים. ובמילותיו של התובע: "לא רציתי להוציא אותם. הם גרו שם." (עמ' 7 לפר' שורה 29).

     

40. טענת התובע בחקירתו, עמ' 8 שורות 23-30, כי האם המנוחה ביקשה שהנתבעים לא יצאו מהמשק עד פטירתה ואמרה "אחרי שאלך תעשה איתם מה שאתה רוצה", אינה מתיישבת עם הגיונם של דברים וגם לא עם דברים מפורשים שאמרה האם בבית המשפט ורשמה בצוואתה. ודוק – מקום בו ההורים המנוחים ביקשו להבטיח קורת גג לילדיהם, קשה לקבל שסברו שהצורך בקורת גג הוא רק עד לפטירת ההורים. וכי מה יעשו ילדיהם לאחר מכן? הדעת נותנת שההורים ביקשו להסדיר מגורי הילדים עד אריכות ימי הילדים ולא עד מות ההורים.

     

41. יצויין כי התובע עצמו השיב בתחילה כי ההורים רצו שהנתבעים יגורו במשק "עד יום מותם", ורק בעקבות בקשת בית המשפט להבהרה, השיב כי כוונתו עד יום מות ההורים ולא הנתבעים. כאמור, הסבר זה אינו מתקבל על הדעת.

     

42. משנקבע כי ההורים המנוחים העניקו לנתבעים זכות בלתי הדירה למגורים עוד טרם חתמו על מסמכי העברת הזכויות לתובעים, ממילא, גם ללא הסכמת התובעים (וכאמור התרשמתי כי התובעים כן נתנו הסכמה לזכות הנתבעים), הועברו אליהם המקרקעין בכפוף לזכות זו. ראה בעניין זה במאמרה של פרופ' זלצמן רישיון במקרקעין, הפרקליט מ"ב חוברת א', עמוד 26:

     

    "הכרה בקיומה של רשות מכוחו של השתק שאין בעל המקרקעין יכול לבטלה – רשות בלתי הדירה – מעניקה על פי דיני היושר הגנה לזכות ההחזקה או השימוש, נושא הרשות, לא רק כלפי בעל המקרקעין, נותן הרשות, אלא גם כלפי הנעבר בזכות הבעלים, למעט רוכש הנכס בתום לב ובעד ערך שלא ידע על קיומה."

     

43. אין מחלוקת כי התובעים אינם יכולים לחסות תחת הגנת תקנת השוק שמפרטת פרופ' זלצמן, נוכח טענתם כי קיבלו את המשק בהעברה ללא תמורה ומאחר וידעו היטב על זכות המגורים של הנתבעים במשק.

     

44. בכל הנוגע להשקעות כספיות במקרקעין, הנתבעים טענו שניהם לשיפוצים והשקעות במשק ובמבני המגורים, אך לא צורפו אסמכתאות. בשל חלוף השנים מאז נכנסו להתגורר במשק ומאז בוצעו ההשקעות הנטענות, נראה כי העדרן של אסמכתאות אינה יכולה לעמוד בעוכריהם. בית המשפט התרשם כי אכן בוצעו השקעות כספיות במשק על ידי הנתבעים, אך בהעדר אסמכתאות לא ניתן לקבוע הסכומים שהושקעו.

     

45. באשר למצבם הכלכלי של הנתבעים, שני הנתבעים העידו כי אין באפשרותם הכלכלית לשכור או לרכוש דירה למגוריהם וכי מצבם הכלכלי בכי רע. הנתבע 1 ציין בתצהירו כי הוא ואשתו מטפלים בשתי בנותיהם, האחת סובלת מחרדות והשניה חלתה במחלה קשה, מה שגרם לנתבע ואשתו להפסיק עבודתם לתקופה ארוכה ולמצוקה כלכלית (סעיפים 33-36 לתצהיר ע"ר). הנתבע 2 העיד בתצהירו כי מצבו הכלכלי רע, הוא משתכר כ 9,000 ₪ בחודש ורעייתו עובדת במשק בית באופן חלקי (סעיפים 7.1-7.2 לתצהיר ע"ר).

     

46. באשר למערכת היחסים של הצדדים, בית המשפט התרשם מיחסים תקינים לאורך השנים, אשר נהפכו עכורים בעקבות ההליכים המשפטיים. האחים אינם מדברים ביניהם כיום, אם כי יחסיהם עם ילדי האחים נותרו טובים כשהיו (עדות הנתבע 1, פר' עמוד 29 שורה 15, עדות נתבע 2 עמוד 24 שורות 25-26, עדות התובע עמ' 18 שורות 1-2 ).

     

47. אף שהתובע העיד בתצהירו על יחסים ש"מגיעים מדי פעם בפעם לכדי התלקחות כלפיי, כלפי אשתי וילדי (גם אלימות מילולית ואפילו אלימות פיזית)" (סעיף 35), לא התרשמתי כי המגורים המשותפים במשק אינם אפשריים. בדיונים בבית המשפט ניכר היה בעיקר כאב של כל האחים על היחסים שהתערערו ונראה כי למרות הנתק, מדובר באחים בעלי עבר של יחסים תקינים ושל תמיכה הדדית, וגם היום אין היחסים מגיעים לכדי אירועים חריגים.

     

48. נוכח כל שפורט, מצאתי כי לנתבעים זכות מגורים בלתי הדירה להתגורר במשק כל ימי חייהם, הם ונשותיהם.

     

49. יש להבהיר בהקשר לזכות המגורים כי היא לנתבעים ולנשותיהם בלבד, עד אריכות ימים ושנים. הזכות לא תעבור הלאה לילדי הנתבעים לאחר מאה ועשרים שנותיהם.

     

50. עוד יש להבהיר כי הזכות איננה עומדת לנתבעים כנגד צד ג' כגון רמ"י אלא כנגד התובעים או מי מטעמם בלבד. דהיינו – ובהינתן שרמ"י או גורמי אכיפה אחרים רשאים לדרוש את פינוי הנתבעים או הריסת בתיהם, הרי שהקביעות בפסק דין זה לא יעמדו כהגנה כנגד דרישות אלו. אין בקביעות שבפסק הדין בכדי להכשיר מגורי הנתבעים בבתים ללא היתר או להכשיר הפרה כלשהי של הדין. כל שנקבע הוא כי התובעים או מי מטעמם מושתקים מלטעון בעניין זה.

     

51. והבהרה אחרונה – הזכות שנקבעה לנשותיהם של הנתבעים, הינה ביחסים בינן לבין התובעים. ככל שתתעורר מחלוקת בין מי מהנתבעים לבין בת הזוג, תבורר מחלוקת זו בהליכים מתאימים וביניהם, מבלי שיש באמור בפסק דין זה בכדי להוות השתק עילה או פלוגתא במסגרת הליכים בין בני הזוג.

     

52. חרף כל האמור, אינני מוצאת כי זכות המגורים לנתבעים תעמוד בכל מצב. יש למנוע פגיעה בלתי מידתית בזכות התובעים במשק. אם לא ניתן יהיה בשל מגורי הנתבעים להסדיר רישום הזכויות, וכפועל יוצא תמנע מהתובעים מכירת המשק אם וכאשר יחפצו בכך, או לקיחת משכנתא תוך שעבוד המשק וכיוצ"ב, תפגע זכות התובעים באופן בלתי מידתי.

     

53. כאמור, בשלב זה בית המשפט סבור כי התובעים אינם קרובים כלל להסדרת רישום זכויותיהם, דבר שיחייב הריסת מבנים בלתי חוקיים והפסקת השכרתם לצדדי ג'. התובעים מתפרנסים למעשה מהשכרת המבנים, סכומים משמעותיים, וספק אם בכוונתם להרוס אותם ולחדול מהשימוש החורג.

     

54. יחד עם זאת, אם יהרסו התובעים את כל המבנים וינתן אישור רמ"י כי הדבר היחיד העומד בינם לבין הסדרת הרישום הוא מגורי הנתבעים במשק, ואם לא ניתן יהיה לאחר מאמץ לעשות כן, להסדיר את זכויות המגורים של הנתבעים במשק (כפי שצויין על ידי רמ"י מפורשות שניתן לעשות), יהיה מקום לבחון פינוי הנתבעים תמורת פיצוי כספי הולם, בהתאם לשווי זכות המגורים עד אריכות ימיהם (זכות מגורים אחת לכל זוג).

     

55. את הפיצוי שישולם לנתבעים לא ניתן לקבוע כעת, שכן לא ברור מתי יבשילו התנאים לפינוי. בקביעת גובה הפיצוי יילקחו בחשבון הפרמטרים הבאים: גיל הנתבעים ונשותיהם בעת התשלום ותוחלת החיים הצפויה (לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה), גובה שכר דירה ראוי ביחידות המגורים שהם מתגוררים בהם, וכן מקדם ההיוון. כמו כן יעמדו לצדדים מלוא טענותיהם לגבי אופן חישוב סכום הפיצוי, ככל ויפתח הליך בעניין זה.

     

56. לגבי השאלה אם ניתן או לא ניתן להסדיר את מגורי הנתבעים במשק, שאלה שחרף עמדת רמ"י היו הצדדים חלוקים לגבי התכנותה וגובה התשלום שיידרש, אם לא תהיה בין הצדדים הסכמה בעניין זה, ימונה מומחה מתאים, עורך דין שהתמחותו בנושא נחלות, לבחינת האפשרויות והגשת דו"ח לבית המשפט.

     

57. אם ניתן יהיה להסדיר מגורי הנתבעים במשק ורישום הזכויות על שם התובעים, תנתן עדיפות לאפשרות זו, בכפוף לכך שהנתבעים הם אלו שיישאו בכל העלויות הכרוכות בהסדרה כאמור.

     

58. בחינת אפשרות הסדרת מגורי הנתבעים במשק ובהעדרה קביעת הפיצוי, תעשה בהליך נפרד ומתאים לשם כך ורק לאחר שהתובעים יסדירו את כל יתר החריגות והדבר היחיד שיעמוד בינם לבין הסדרת רישום הבעלות יהיה מגורי הנתבעים.

     

59. אציין לבסוף כי לא מצאתי לדון בטענות הנתבעים בדבר חובות של התובעים כלפיהם, וככל והם סבורים כי זכאים לסעד כספי, יתכבדו ויגישו הליך מתאים.

     

60. סוף דבר:

     

    התביעה לפינוי הנתבעים נדחית.

     

    לנתבעים ונשותיהם זכות בלתי הדירה להתגורר במשק עד אריכות ימים ושנים.

     

    חרף האמור, ניתן יהיה לפנות הנתבעים, אם יסדירו התובעים את כל החריגות במשק, יחדלו מהשימושים החורגים וכל שיעמוד בינם לבין הסדרת הרישום על שמם בספרי רמ"י יהיה מגורי הנתבעים. כמו כן, תמוצה האפשרות להשלים הרישום תוך הסדרת זכות המגורים של הנתבעים, והכל כפי שפורט בגוף פסק הדין.

    קביעת גובה הפיצוי ובהתאם לצורך גם בחינת האפשרות להסדיר זכות המגורים של הנתבעים במשק, יעשו בהליך מתאים.

     

     

61. הוצאות ההליך: התובעים ישלמו לכל אחד מהנתבעים סך של 15,000 ₪ בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום המיועד לתשלום ועד יום התשלום בפועל.

     

62. המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.

     

63. פסק הדין מותר לפרסום ללא פרטים מזהים.

     

     

     

     

     

    ניתן היום, י"ד סיוון תשפ"ד, 20 יוני 2024, בהעדר הצדדים.