בעניין המנוח ר' א' ז"ל
פסק דין
התובעים הגישו בקשה למתן צו ירושה אחר אביהם המנוח.
הנתבע הגיש התנגדות לבקשה וטען כי הוא בנו של המנוח.
הנתבע, יליד YYYY, בשנות ה-60 לחייו, טען כי הוא נולד כתוצאה מקשר אינטימי שקיימה אמו עם המנוח.
לטענת הנתבע יש ליתן צו לפיו עיזבון המנוח יחולק בין חמשת ילדיו.
רקע
- המנוח, ר' א' ז"ל, הלך לבית עולמו ביוםDD/MM/YY, כשהוא אלמן ואחריו רשומים ארבעה ילדים, הם התובעים.
- הנתבע הגיש, במקביל להתנגדותו למתן צו הירושה, גם תובענה שכותרתה "עתירה למתן צו לבדיקת רקמות", במסגרתה בקש לחייב את התובעים לערוך בדיקה גנטית לבירור קשרי האחאות בינו לבינם, על מנת להוכיח טענתו כי הוא בנו הנוסף של המנוח (ת"ע 67599-11-18, להלן: "תביעת האבהות").
- אין חולק כי הנתבע לא רשום כבנו של המנוח ומעולם לא נרשם ככזה. אין גם חולק כי עת הרתה אמו של הנתבע, היא הייתה נשואה לאחר, הוא האיש שגידל את הנתבע ונרשם כאביו.
תביעת האבהות
- במסגרת תביעת האבהות, טען הנתבע כי יש לחייב את התובעים כאן לערוך בדיקה גנטית, על מנת לאפשר לו להוכיח את הקשר הביולוגי בינו לבין המנוח.
באותו הליך, היות ועלה חשש שהכרעתו עלולה להשפיע על כשרותו ההלכתית של הנתבע כאן ושל צאצאיו, עקב חשש לממזרות, לפי דין תורה, נשלחה פנייה לנשיא בית הדין הרבני הגדול, ללא פרטים מזהים, לקבלת חוות דעתו בעניין החשש האמור ובדבר האפשרות לערוך את הבדיקה באופן שימנע את הפגיעה, בהתאם להוראות סעיף 28ה(א)(1) לחוק מידע גנטי, תשס"א - 2000.
- נשיא בית הדין הגדול הגיש את חוות דעתו לב"כ היועמ"ש וקבע כי אין להתיר קיומה של הבדיקה, בשל חשש ממזרות, ובלשונו:
"עריכת בדיקה לאדם המוחזק בכשרות גמורה, על מנת לנסות להוכיח שאמו זינתה עם יהודי אחר, אסורה בהחלט, ותוצאה שהוא אינו בנו של מי שמוחזק כאביו, אלא של יהודי אחר, הופכת אותו בעינינו לממזר בוודאות שאנו מייחסים למהימנות הבדיקה....לאור האמור חוות דעתי כי אסור להתיר את הבדיקה." (כך צוטט בתגובת ב"כ היועמ"ש).
- בנסיבות אלו, הגיש ב"כ היועמ"ש עמדתו למבוקש והתנגד לביצוע הבדיקה, "או בירור התובענה בכל דרך, בשל הפגיעה הקשה והבלתי הפיכה העלולה להיגרם לקטינים".
ב"כ היועמ"ש ציינה כי יש להגן על זכויותיהם של קטינים, צאצאי הנתבע.
ברור כי הגנה כזו דרושה גם אם הנתבע עצמו מצהיר כי הוא אינו נוהג על פי כללי ההלכה, איננו מתנגד לביצוע הבדיקה והוא אדיש להשלכות שיש לתוצאותיה על כשרותו ההלכתית, כמו גם על כשרותם של צאצאיו.
- לאחר קבלת חוות הדעת של בית הדין הרבני ועמדת ב"כ היועמ"ש, הגיש הנתבע כאן הודעה לתיק שבו התנהלה תביעת האבהות וציין כי "בהתאם לעמדת ב"כ היועמ"ש...התובע מושך את הבקשה לבדיקת הרקמות".
בנסיבות העניין, תביעת האבהות נמחקה, ראו פרוטוקול הדיון מיום 27.7.20.
משמעות מחיקת תביעת האבהות על ההתנגדות למתן צו ירושה
- לאחר שהנתבע חזר בו מבירור תביעת האבהות, במסגרתה ביקש להוכיח היותו בנו של המנוח, אין לו כל מעמד להתנגד לבקשת התובעים לצו ירושה.
- לא מצאתי לאפשר לנתבע לברר את שאלת מעמדו, כעניין שבגררא, במסגרת התנגדותו
לבקשה למתן צו ירושה אחר המנוח.
וביתר פירוט,
- סעיף 10 לחוק הירושה, תשכ"ה – 1965, קובע כי יורשים על פי דין הם מי שהיו במות המוריש, בן זוגו וילדיו.
החוק מתייחס גם לילד שאומץ וגם למי שנולד 300 יום לאחר הפטירה, כלומר – מי שהיה עֻבָּר בעת הפטירה. אלה הם יורשי המנוח ואין בלתם.
החוק איננו מכיר במי שחש כילדו של מנוח, כיורשו.
החוק גם אינו מכיר במי שאותו מנוח התייחס אליו כבן, אלא אם אימץ אותו כדין.
- הדרך להעניק זכויות ירושה למי שאיננו זכאי לכך על פי דין, היא באמצעות צוואה.
בהיעדר צוואה, לא ניתן לקבל התנגדות לצו ירושה, בטענה שקיים אדם נוסף שיש להכיר בו כבנו של המנוח.
הדברים נאמרים ביתר שאת, כאשר הבקשה לנהל הליך שניתן היה באמצעותו לבחון את הראיות להוכחת אותה הטענה, נמחק לבקשת מי שהגישו, הנתבע כאן.
- הנתבע ביקש כי אאפשר לו להוכיח טענותיו כאן באמצעות עדויות, הן עדותו שלו והן של עדים מטעמו.
לא מצאתי לאפשר זאת, אם לאור עמדת ב"כ היועמ"ש ואם לאור חוות הדעת של נשיא בית הדין הרבני.
טענות הנתבע, ככל שהיו לו ביחס לעמדות אלו, היה עליו להשמיע במסגרת אותו הליך, שהוא בחר לוותר על בירורו.
- עוד מצאתי להדגיש כי טענות הנתבע לפיהן יש באפשרותו להביא עדים שיוכיחו קיומו של קשר רומנטי בין אמו לבין המנוח, גם לו היו מתקבלות, אין בהן כדי להוכיח שהוא עצמו נולד בעקבות אותו קשר.
העדויות שבקש הנתבע להגיש
- לא די בעדותו של הנתבע כי הוא זוכר את אמו של המנוח, בטענה כי הכיר אותה כסבתו אשר גידלה אותו, עד גיל 5, ולא בתיאורי הזיכרון כי "הרבה פעמים הייתי מגיע הביתה והדלת לא הייתה נפתחת, הייתה נפתחת לאחר 10 דקות, הוא (המנוח-נ.ג) היה בשירותים או במקלחת, העניין היה שקוף מבחינתי" (פרוטוקול עמ' 1 שורה 19 ואילך, בתביעת האבהות).
אין בטענות אלו, גם לו היו מוכחות, כדי להוכיח שהנתבע הוא בנו של המנוח, אלא לכל היותר כי היה קשר כזה או אחר בין אמו לבין המנוח, שנים לאחר שנולד (בגיל בו כבר יש לו זיכרונות).
- הנתבע טען כי בשנת YYYY הוא נסע לחו"ל יחד עם המנוח, וכי זה סיפר לו אז שהוא אביו.
הנתבע טען כי סיפור הווידוי נערך בנוכחות אדם נוסף (קרוב משפחה), אלא שהאחרון מתכחש עתה לאמור (פרוטוקול עמ' 2 שורה 4 בתביעת האבהות).
למעשה אותו אדם הוא היחיד שיכול היה לאשר גרסת הנתבע לפיה המנוח סיפר לו שהוא בנו. לא רק שאותו אדם לא הסכים להעיד אלא שגם עדות זו, לו הייתה נשמעת, אין די בה כדי להוכיח קיומו של קשר ביולוגי בין הנתבע לבין המנוח.
- העובדה שמאזYYYY, בחר הנתבע שלא לנקוט בכל פעולה, להסדרת רישומו כבנו של המנוח, כאשר גם המנוח וגם אמו של הנתבע, היו בחיים ויכולים היו לסייע בידו להסדיר מעמדו, יש בה כדי לפגוע בגרסתו, עד כדי שלילתה.
מכל מקום, די בהמתנה האמורה כדי להקים עילת התיישנות ולכל הפחות טענות של שיהוי, כלפי טענות הנתבע.
- אינני מקבלת עמדת הנתבע כי העדיף שלא לבקש מהמנוח להסדיר את מעמדו, על מנת שלא "להביך אותו" (פרוטוקול עמ' 2 שורה 31, לתביעת האבהות).
לו היה חשוב לנתבע להסדיר מעמדו כבנו של המנוח, מצופה היה כי יעשה כן בחייו ובסיועו של זה.
אם בחר שלא לעשות כן, ותהיינה הסיבות לכך אשר תהיינה, הרי שוויתר על זכותו לברר אם יש ממש בשמועות ששמע, ככל שאכן שמע שמועות כאמור.
- בדיון טען הנתבע שיש בידיו להביא מספר עדים שיוכלו לאשר כי אמו סיפרה להם שהמנוח הוא אביו (פרוטוקול עמ' 2 שורות 11-22).
עדים אלו, גם לו היו מגיעים להעיד, אין בעדותם כדי להספיק לנתבע, שכן לכל היותר היה בידי אותם עדים כדי לתמוך בגרסת הנתבע, לפיה אמו ספרה לאחרים על קיומו של קשר רומנטי שהיה בינה לבין המנוח.
לא היה די בסיפוריה של האם המנוחה, גם אם סיפורים כאלה אכן סופרו לאותם עדים, כדי להוכיח שהנתבע הוא בנו של המנוח.
- זאת ועוד, העובדה שהאם המנוחה הייתה נשואה לאחר, עת הרתה עם הנתבע, די בה כדי להקים את החזקה שבעלה באותה עת, הוא אביו של הנתבע, בהתאם לכלל ההלכתי כי "רוב בעילות אחר הבעל".
- הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר הנתבע עצמו אישר שהדברים לא נאמרו מפי המנוח, גם לא למי שלטענתו היה חברו הטוב ביותר "ד', החבר הכי הכי טוב של המנוח... סיפר לי את מה שאשתו של המנוח אמרה לו, הוא לא ידע על זה מהמנוח, כי המנוח לא דיבר על זה.." (פרוטוקול עמ' 2 שורות 19-20).
- הנתבע הוסיף וטען כי המנוח סייע לו כספית, טענה זו לא הוכחשה על ידי התובעים, אלא שלדידם המנוח נהג לסייע כספית לאנשים רבים ואין בעצם הסיוע האמור כדי להוכיח קיומו של קשר ביולוגי בין המנוח לנתבע (פרוטוקול עמ' 4 שורות 9-10 לתביעת האבהות).
- זאת ועוד, הנתבע טען כי המנוח אמר לילדיו האחרים שיש לו כוונה לתת לנתבע נכס מקרקעין וכי אלה כעסו עליו ובתגובה בחר המנוח לתת לנתבע שלושה שיקים, על סך 50,000 ₪ כל אחד, אחד על שמו ואחד על שם כל אחד מילדיו (פרוטוקול עמ' 2 שורות 22-29, בתביעת האבהות).
טענה זו הוכחשה על ידי התובעים ובכל מקרה, אם אכן המנוח בקש לסייע לנתבע ועשה כן, בדרך שתיאר הנתבע, הרי שלא ברור על מה מלין האחרון.
המנוח לא ערך צוואה ולא הבטיח את זכותו של הנתבע לקבל חלק מעיזבונו, אף שהיה רשאי לעשות כן וגם עובדה זו מאיינת גרסתו.
- הנתבע טען כי היה קשר רציף בינו לבין המנוח וכי ילדי המנוח (התובעים) ידעו על קיומו של הקשר, אלא שאלה הכחישו טענותיו.
מכל מקום, אין בקיומו של קשר כזה או אחר, גם אם היה, כדי להצביע על קיומו של קשר ביולוגי בין השניים.
- הנתבע צירף להתנגדות תמונות ספורות שלו ושל המנוח (נספח ב').
תמונות אלו, אין בהן כדי להוכיח טענותיו של הנתבע.
כל שיש בהן הוא להצביע על היכרות שהייתה בין המנוח לבין הנתבע, כשזה כבר היה אדם בוגר. לצד קיומן של תמונות אלו, אי אפשר להתעלם מהעדרן של תמונות מלידתו של הנתבע ומשנות חייו הראשונות, לצד המנוח.
- העלאת הטענות האמורות, רק על מנת להסדיר זכויות ירושה נטענות, איננה מקובלת ועלולה אף להעיד על מניעים של בצע כסף.
לא מדובר ברצון כן ואמיתי של הנתבע לברר מיהו אביו מולידו, אלא אך בניסיון לזכות בזכויות ירושה של אדם שהנתבע אולי סבור שהוא אביו.
הדברים נאמרים ביתר שאת, לאחר שביחס לאביו הרשום, קיבל הנתבע זכויות ירושה, לפי בקשתו.
לסיכום,
- לאור האמור, הגעתי לכלל מסקנה כי טענות הנתבע נטענו אך כדי לעכב קבלת צו הירושה שהתובעים זכאים לקבל, כבר כמעט 24 חודשים.
יתכן כי הנתבע קיווה שיהיה בכך כדי לשכנע את התובעים לתת לו זכויות כספיות שהוא לא זכאי לקבל על פי דין.
- סוף דבר, אני קובעת כי אין לנתבע מעמד להגיש התנגדות לבקשת התובעים, ילדי המנוח, ר' א' ז"ל, לקבל צו ירושה.
- לאור האמור, אני דוחה את ההתנגדות.
הנתבע יישא בהוצאות התובעים, בסך כולל של 24,000 ₪.
צו ירושה יינתן בנפרד.
ניתן לפרסם, ללא פרטים מזהים.
ניתן היום, י"א שבט תשפ"א, 24 ינואר 2021, בהעדר הצדדים.