פס"ד לקיום צוואתו של מנוח

בעניין המנוח XX X [האב, א.ש.כ.]

הערת המותבת- לאור הצורך בהשמטת פרטים מזהים ועל מנת שניתן יהיה להבין את הקשרם של הדברים, שכן לא כל בני המשפחה היו צדדים להליך- הוחלפו שמות ההורים והילדים וכן הנכד בתוכן פסק הדין, במילים- בת 1 [המתנגדת, הנתבעת], בת 2 [התובעת], בן 1, בן 2 ונכד. השמות הפרטיים של ההורים אשר פורטו בפסק הדין בין היתר במובאות מהליכים קודמים הוחלפו במילים- מנוח ומנוחה או האב והאם. התוספת לפסק הדין של השמות החליפיים תופיעה בסוגריים, עם ציון ראשי התיבות של המותבת.

1. התובעת [בת 2, א.ש.כ.] עותרת לקיום צוואתו של אביה המנוח אשר נערכה ביום 6.4.2006 (להלן: "הצוואה"). הנתבעת 2, [בת 1 א.ש.כ.] היא אחותה של התובעת, הגישה התנגדות לקיום הצוואה.

    

   זו המחלוקת הטעונה הכרעה בתיק שבפניי.

    

   רקע רלוונטי

    

2. מדובר בסכסוך משפחתי ממושך ומורכב אשר ניטש בין בני משפחת XXX (הידועים גם בשם משפחתם XXX או XXX, ראו סעיף 5 לפסק דינו של כבוד השופט [בדימוס] מרכוס מיום 20.4.12 עליו יפורט בהמשך) ולא שוכך על אף חלוף הזמן ופטירת מי מבני המשפחה (ההורים ואחד מן האחים).

    

3. על בני משפחת XXX הגרעינית נמנים האב המנוח XXX (להלן: "המנוח"), אשר היה נשוי לגב' XXX שהלכה לבית עולמה בשנת 2009 (תיקרא בשמה "XXX" או "האם") וארבעת ילדיהם: XXX (להלן: "התובעת" ו/או "XXX") [בת 2, א.ש.כ.] XXX (להלן: "הנתבעת" ו/או "XXX") [בת 1 א.ש.כ.] XXX (להלן: "XXX") [בן 1 א.ש.כ.] ו-XXX (להלן: "XXX" ו/או "XXX", אשר הלך לבית עולמו בשנת 2019) [בן 2 א.ש.כ.].

    

   יוער כי הגב' XXX היא אלמנתו של מר XXX ז"ל [בן 2 א.ש.כ.], נרשמה תחילה כנתבעת בתיק אולם נמחקה ממנו ונותרה כנתבעת רק הגב' XXX [בת 1 א.ש.כ.]. דמויות חשובות נוספות שראוי לציין היא של "XXX" [הנכד א.ש.כ.] שהוא בנו של XXX [בן 1 א.ש.כ.] ושל מר XXX הוא בעלה של XXX. [בת 2 א.ש.כ.]

    

   כך שהצדדים להליך זה הינן האחיות לבית משפחת XXX.

    

4. בני משפחת XXX היגרו במהלך השנים מישראל לקנדה ושם היה מקום מושבם, ההורים המנוחים הצטרפו לילדיהם אך שבו ארצה לאחר כשנתיים. גם XXX [בת 2 א.ש.כ.] שבה ארצה וראו לעניין מקום מושבם של בני המשפחה – סעיף 6 לפסק הדין מיום 20.4.12.

    

5. ההתנהלות המשפחתית בין בני המשפחה הייתה סבוכה ורוויה ריבים ומחלוקות בענייני רכוש וניצני הסכסוך החלו אי שם לפני כארבעים שנים.

   כך נמשכה לה הסאגה המשפחתית, עת, במשך השנים נתגלעו סכסוכים נוספים בענייני רכוש.

    

   המחלוקת הגיעה לשערי בית המשפט לענייני משפחה בשנת 2006 והתנהלו הליכים משפטיים בין ההורים לבין ילדיהם ובין מי מהילדים לאחרים וזאת בקשר לזכויות בנכסים משפחתיים (תמ"ש 26350/06 והתיקים הקשורים לו- יקרא להלן גם: "ההליך הקודם").

    

6. ביום 8.10.09 בעיצומם של ההליכים [כלשונו של כבוד השופט מרכוס] נפטרה גב' XXX [האם א.ש.כ.] ולבית המשפט הוגשה בקשות לקיום שתיים מהצוואות [לכאורה] אותן ערכה המנוחה – צוואה מיום 4.2.05 [בקשה לקיומה הוגשה על ידי XXX [הנכד א.ש.כ.], בנו של XXX [בן 1 א.ש.כ.] וצוואה מיום 23.11.06 [הבקשה הוגשה על ידי XXXבת 2 א.ש.כ.]. XXX [הנכד א.ש.כ.] אף הגיש התנגדות לקיומה של מסמך הצוואה מיום 23.11.06.

    

7. לבית המשפט הוצגו ארבע צוואות [לכאורה] של המנוחה. אחת מהן היתה צוואה שנערכה יחד עם המנוח [מיום 2.11.05] וכוונתה על ידי כבוד השופט מרכוס – הצוואה המשותפת. מי מהצדדים לא הגיש בקשה לקיומה.

    

8. במסגרת שלוש מבין ארבע הצוואות [לכאורה] שהוצגו לבית המשפט, ישנן פסקאות אשר מתארות את הסכסוך שבין ילדי המנוחים ובין היתר מתואר כי המנוחים נוכחו לדעת כי קיימות בעיות הנובעות מטינה של XXX [אח 1 א.ש.כ.] כלפי אחיו ואחותו וכלפי גיסו וכי XXX [אח 1 א.ש.כ.] משמיע איומים על כוונותיו לחבל בהם בנפש וברכוש.

    

    

   עוד מפורט כי רצון המנוחים הינו כי העסקים וההשקעות ימשיכו להתקיים, להניב הכנסות ולהתפתח ולפיכך על אף שתחילה ביקשו לחלק את רכושם בחלקים שווים לארבעת הילדים, הרי שכעת הם נותנים הוראות אחרות.

    

   כך, באחת הצוואות לכאורה של המנוחה הועבר חלקו של XXX [אח 1 א.ש.כ.] לבנו XXX [הנכד א.ש.כ.] [ונותר על כנה החלוקה XXX [בת 1 א.ש.כ.] ואילו באחרת חולק הרכוש לשניים מהילדים בלבד – XXX [בת 2 א.ש.כ.] ו- XXX[בן 2 א.ש.כ.].

    

9. נזכור כי מסמך הצוואה מושא ההליכים שלפני, נושא תאריך 6.4.2006 ועולה מן הדברים כי בפרק זמן קצר יחסית, ערכו המנוחים, הן ביחד והן לחוד, מספר צוואות.

    

10. לאור חשיבות הדברים אביא כלשונו את סעיף 3 לצוואת המנוח, כדלקמן:

     

    "אני מצהיר ומבהיר שלמרות שבעבר היה בכוונתי לצוות ולהעביר את כל רכושי לרבות את השליטה בחברת XXX לארבעת ילדי שווה בשווה החלטתי עכשיו לשנות ולצוות כי כל רכושי יתחלק בין 2 ילדי בלבד- XXX [בת 2 א.ש.כ.] ו- XXX [בן 2 א.ש.כ.]. אני משאיר בידיהם את ההחלטה האם להעביר אחוז כלשהו מפירוט רכושי, לבתי XX [בת 1 א.ש.כ.] או לנכדי XXX.

     

    לאחרונה נוכחתי לדעת, כי קיימות בעיות אישיות קשות הנובעות מטינה אשר XXX [בן 1 א.ש.כ.] מרגיש כלפי אחיו ואחותו וכלפי גיסו (בעל אחותו) ומכיוון שXXX [בן 1 א.ש.כ.] השמיע איומים על כוונותיו לחבל ולפגוע באחיו, באחותו בגיסו, בנפש וברכוש ומכיוון שיש ברצוני כי העסקים והשקעות הנדל"ן שברשותי ימשיכו להתקיים, להניב הכנסות וגם במידת האפשר לגדול ולהתפתח, ולאור חששי כי בתי XXX [בת 1 א.ש.כ.] תשתף פעולה עם בני  XXX [בן 1 א.ש.כ.], הגעתי להחלטה כי יש לשלול מבני XXX [בן 1 א.ש.כ.] ומביתי XXX [בת 1 א.ש.כ.] זכויות ברכושי."

     

     

11. במסמך הצוואה ישנה רשימה של נכסים והמנוח מצווה נכסים אלו בחלקים שווים לשניים מילדיו– XXX [בת 2 א.ש.כ.] ו- XXX [בן 2 א.ש.כ.], בחלקים שווים ביניהם, בדומה לצוואת המנוחה מיום 23.11.06 אשר בקשה לקיומה הוגשה, כאמור, על ידי XXX[בת 2 א.ש.כ.].

     

12. ביום 20.4.12 ניתן פסק דין מקיף בשלל ההליכים שהוגשו על ידי כבוד השופט מרכוס ובין היתר, בבקשות לקיום מסמכי הצוואות של המנוחה וההתנגדות שהוגשה.

     

    לעניין הצוואות וההתנגדות נקבע בסעיף 121 לפסק הדין כי:

     

    "גם אם הייתי משתכנע (ואני לא משתכנע באופן מלא), כי XXX [האם א.ש.כ.] היתה מוצדקת בהדרתו של XXX [בן 1 א.ש.כ.] מצוואתה, נראה שלא היתה כל הצדקה להדיר את  XXX[בת 1 א.ש.כ.] אלא אם כן הופעלה על XXX [האם א.ש.כ.] השפעה בלתי הוגנת, באמצעות הטעייה בנוגע לרצונותיה ומעשיה של XXX [בת 1 א.ש.כ.].

    על כך יש להוסיף כי XXX [הנכד א.ש.כ.] הופיע כיורש בכל שלושת [הטעות במקור] הצוואות הקודמות, אף כי ביקר את סבתו בארץ... שמו נעלם מהצוואה משנת 2006.

    די בהשפעה זו כדי להביא לפסלות הצוואה הרביעית..."

     

13. בסופו של יום קבע כבוד השופט מרכוס כי הוא מקבל את ההתנגדות שהגיש הנכד XXX, דוחה את הבקשה לקיום מסמך הצוואה מיום 23.11.2006 ונותן צו לקיומה של הצוואה מיום 4.2.05.

     

14. על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, הוגשו ערעורים הדדים לבית המשפט המחוזי בירושלים (עמ"ש 57878-05-12) ובמסגרת ההליך בערעור הגיעו הצדדים (המנוח וארבעת ילדיו) להסכמות ביחס לסיום כלל המחלוקות בהן פורט, בין היתר ועל קצה המזלג, כי המנוח מבקש כי הרכוש המשפחתי יחולק בחלקים שווים לכל ארבעת הילדים, כאשר הילדים עצמם הסכימו לחלוקה שונה מבחינת הבעלות, בנכס שכונה "מגרשי XXX". עוד פורטו בהסכם הוראות שונות לגבי אופן ניהול העסקים.

     

    לעניין צוואות המנוחה פורט במסגרת ההסכמות, כי תקויים צוואת המנוחה מיום 4.2.2005 כפי שנקבע בפסק דינו של כבוד השופט מרכוס, אך XXX [הנכד א.ש.כ.] מסתלק מחלקו בעיזבון לטובת ארבעת הילדים.

     

15. בפרוטוקול הדיון פורט כי "הסכמות אלו הינן לסילוק סופי ומלא של התביעות והדרישות ההדדיות שבין הצדדים" וכי "מוסכם כי הסכמות אלה יבואו במקום פסק דינו של בית משפט קמא." [סעיף 6 להסכמות].

     

    הצדדים ביקשו כי בית המשפט יתן להסכמותיהם תוקף של פסק דין חלקי ביחסים שבין XXX [הילדים והנכד א.ש.כ.] וכן הוסכם כי הילדים יפנו בתוך 7 ימים לבית המשפט לענייני משפחה בירושלים בבקשה מוסכמת למינוי אפוטרופוס לרכוש לאב וכי הילדים יבקשו מבית המשפט לענייני משפחה בירושלים למנות כאפוטרופוס את רואה חשבון XXX.

     

    עוד הוסכם כי "האפוטרופוס שימונה על ידי בית המשפט לענייני משפחה יודיע לבית משפט זה, עד ליום 2.2.2014 אם המערער מס' 1, XXX [האב א.ש.כ.], מסכים להסדר המוסכם. ככל שיודיע שהוא מסכים, יינן פסק דין משלים על ידי בית משפט זה. בהיעדר הסכמה (לאחר שימוצו ההשגות על הודעתו) ייקבע דיון בפני בית משפט זה." [ראו סעיף 9 להסכמות].

     

16. בתום הדיון ניתן תוקף של פסק דין חלקי להסכמות הצדדים (הסכמות הצדדים יקראו להלן: "הסכם הפשרה"). כל הצדדים חתמו והסכימו להסכם הפשרה.

     

17. ואכן, בהתאם להסכמות הנ"ל, מונה ל- XXX [האב] אפוטרופוס לרכוש, רו"ח XXX.

     

    ביום 27.3.2014 התקיים דיון נוסף בבית המשפט המחוזי, במסגרתו הסכימו הצדדים להתייחס במסגרת ההסכם להוצאות מחייתו של המנוח. לבסוף הגיעו הצדדים להסכמות נוספות ביחס להבטחת מחייתו של האב XXX וניתן גם להן תוקף של פסק דין חלקי.

     

18. ביום 2.1.20 הלך האב לבית עולמו ובסמוך לכך, בחודש ינואר 2020, הגישה XXX [בת 2 א.ש.כ.] בקשה לקיום הצוואה ואילו XXX [בת 1 א.ש.כ.] הגישה התנגדותה. לאור כך הועברו ההליכים לבית משפט זה.

     

19. מאמצים רבים הקדיש בית המשפט להשכין שלום בין האחיות אשר מתכתשות ביניהן מזה שנים רבות, אך למרבה הצער ללא הצלחה. לפיכך הגיעה עת ההכרעה.

     

    עיקר טענות הנתבעת (המתנגדת לקיום הצוואה) [בת 1 א.ש.כ.]

     

20. אין להיעתר לבקשה למתן צו קיום הצוואה. צוואת המנוח התקפה היא זו שהשתקפה בהסכם הפשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין חלקי. התובעת נטלה חלק בגיבוש הסכם הפשרה, הסכימה לו והוא נחתם על ידה על כן ואין מקום להעלאת טענות סותרות ביחס לתוקפה של הצוואה.

     

21. נטען כי התובעת עצמה עשתה שימוש בהסכם הפשרה והתבססה עליו כל אימת שהתאים לה.

     

22. עוד נטען כי רכושו של האב חולק זה מכבר (זכויות ב-XXX ו-XXX) והנכסים המצוינים בצוואה אינם נכללים במצבת עזבונו עוד ומכאן הרי שלקיום הצוואה אין שום משמעות רכושית.

     

23. נטען כי המנוח חילק את רכושו עוד בחייו ועזבונו של המנוח ריק מנכסים. שעה שאדם אינו יכול להוריש אלא את מה שיש לו ומשהצוואה כוללת נכסים שאינם עוד, הרי שביצועה אינו אפשרי של הצוואה ועל כן היא בטלה על שלל הוראותיה בהתאם לסעיף 34 לחוק הירושה תשכ"ה 1965 (להלן: "חוק הירושה"). הנתבעת מפנה להוראות הצוואה שביצוען אינו אפשרי ( סעיפים 3,4,5,6,7,8 לצוואה).

     

24. עוד נטען כי הבקשה לקיום הצוואה נולדה מטעמים פסולים, כאשר מהותו של הליך זה היא למנוע מכירת הזכויות ב- XXX.

     

25. לעמדת המתנגדת, הצוואה אינה משקפת את כוונתו ואת רצונו של המנוח. צוואה הדדית זהה של האם בוטלה עקב השפעה בלתי הוגנת (ראו פסק הדין הנ"ל מיום 20.4.12). מכאן יש לבטל את הצוואה מכוח הוראות סעיף 30 לחוק הירושה, שעניינו בהשפעה בלתי הוגנת.

     

     

     

     

26. נטען כי יש להכיר בהסכם הפשרה כצוואה בפני רשות או צוואה בעדים (סעיף 64 להתנגדות), לחילופין נטען כי יש להכיר בצוואה הקודמת משנת 2005 כצוואתו התקפה של המנוח.

     

27. בסיכומים, שוב תוארה השתלשלות הסכסוך כאשר הודגש כי רצון ההורים היה חלוקה שווה של רכושם בין ילדיהם. הוזכרה צוואת המנוח משנת 2004, צוואת האם המנוחה משנת 2005 והלחצים שהופעלו עליה [לכאורה] לאחר עריכת הצוואה. הוזכרה הצוואה המשותפת ולטענת המתנגדת – היא נחתמה עקב לחצים שהופעלו ע"י התובעת ו-XXX [בן 2 א.ש.כ.].

     

    המתנגדת טוענת לקיומה של השפעה בלתי הוגנת שהופעלה על המנוח ע"י אחיה XXX [בן 2 א.ש.כ.] ו-XXX [בת 2 א.ש.כ.], אגב סכסוך שנגע להעברת בעלות בביתם של XXX [בת 2 א.ש.כ.] ובעלה XXX. נטען כי XXX [בת 2 א.ש.כ.] ו- XXX [בן 2 א.ש.כ.] הסיתו את ההורים נגד XXX [בת 1 א.ש.כ.] ולא חסכו מהם מידע וכי אין ממש בטענה כי XXX [בת 1 א.ש.כ.] נושלה מהירושה עקב פנייתה לערכאות.

     

28. המתנגדת סבורה כי אין מניעה להתבסס על ראיות וקביעות של בית המשפט לענייני משפחה ולהסיק מהן לגבי הליך זה (נוכח העובדה כי צוואות המנוחים הינן הדדיות). המתנגדת מונה מס' מבחנים, לרבות ניכור בגיל השלישי שבגינן יש לבטל הצוואה.

     

29. עוד נטען כי לפי מבחן התחבולה והתרמית יש לשלול מ- XXX [בן 2 א.ש.כ.] ו-XXX [בת 2 א.ש.כ.] את זכותם בירושה.

     

30. המתנגדת שבה וחזרה על טענותיה במסגרת סיכומי התשובה מטעמה, כאשר עיקר טענתה היא ביטול הצוואה מחמת השפעה בלתי הוגנת והסתה פרועה כלפיה.

     

    עיקר טענות התובעת (מבקשת קיום הצוואה) [בת 2 א.ש.כ.]

     

31. לעמדת התובעת צוואת המנוח משקפת את רצונו ויש לקיימה. שני ילדיו של המנוח נושלו עקב התנהגותם המחפירה, כפי שכתב המנוח בצוואתו. לדידה של התובעת, הצוואה גוברת על כל הסכם אחר.

     

32. התובעת גם לא חסכה בתיאור הסכסוך המשפחתי שהחל לדבריה בהגשת תביעות בשנת 2006 גם על ידי XXX [בת 1 א.ש.כ.] עצמה. משאלו היו פני הדברים ועקב הסכסוך הקשה עם XXX [בן 1 א.ש.כ.] הנתמך לשיטתה ע"י XXX [בת 1 א.ש.כ.], חתם המנוח על הצוואה המשקפת את רצונו.

     

33. ביחס להסכם הפשרה נטען כי המנוח התנגד להסכם ולא רצה לחלק רכושו בין ארבעת ילדיו. התובעת מעלה טענות לגבי זכויותיו ותפקוד האפוטרופוס לרכוש בהליך בבית המשפט המחוזי (כבר עתה אומר כי טענות אלו חורגות מהמחלוקת שבפניי וארחיב עוד בהמשך בעניין זה).

     

34. לעמדת התובעת הסכם הפשרה הוא לא יותר מהסכם מתנה על תנאי. חלק מן האחים הפרו ההתחייבויות ולכן הוא בטל. כמו כן, הזכויות לא הועברו על פי ההסכם והמתנה פקעה. נטען כי יש לראות בהכנת טיוטה מטעם המנוח לביטול הסכם הפשרה כרצונו לבטלו.

     

35. עוד נטען כי אי ביטול הצוואה על ידי המנוח גם לאחר הסכם הפשרה מלמדת על רצונו האמיתי.

     

36. נטען כי פסק הדין בהליך הקודם בוטל בבית המשפט המחוזי וכך כל קביעותיו. התובעת טענה כי לא הופעלה השפעה בלתי הוגנת על המנוח.

     

37. בסיכומים, נטען כי המתנגדת לא עמדה בנטל המוגבר החל עליה בהוכחת פסלות הצוואה והשפעה בלתי הוגנת. כמו כן, המתנגדת לא הביאה עדים רלוונטיים והסתמכה על ראיות מהליך קודם שלא הותרו על ידי בית משפט זה, כמו גם הצגת קטעי מסמכים.

     

38. נטען כי אין מקום לטענה להשתק פלוגתא שעה שפסק הדין בהליך הקודם בוטל במסגרת ההסכמות בערעור. לטענת התובעת, המנוח היה כשיר לחתום על הצוואה ולא עלה בידי המתנגדת להוכיח מבחני הפסיקה כדי להביא לביטול הצוואה כמו כן אין לקבל טענות לגבי צוואות קודמות שהינן חסרות בסיס.

     

    דיון והכרעה

     

39. לאחר ששקלתי בדבר, בחנתי טענות הצדדים והתרשמתי באופן בלתי אמצעי מהעדויות שנשמעו בפניי, נחה דעתי כי יש להורות על קיום הצוואה ולדחות את ההתנגדות וזאת מן הטעמים הבאים שיפורטו להלן.

     

     

     

     

    המסגרת המשפטית ונטל השכנוע

     

40. קודם לכל, ראוי לציין כי נקודת המוצא המהווה תשתית ובסיס להכרעות שבפניי טמונה בתכלית העיקרית בבסיסו של חוק הירושה והיא קיום וכיבוד רצון המת.

     

41. ההנחה היא, כי צוואה מבטאת את רצונו האמתי והכנה של המצווה באשר לאופן שבו יחולק עיזבונו לאחר לכתו מן העולם ואת האוטונומיה של המצווה כפרט ואת זכות הבעלות על קניינו והוא אדון לקבוע ככל שעם לבו ועם תחושותיו באשר למה שייעשה ברכושו, שאותו צבר, רכש וגיבש בימי חייו (בע"מ 4990/12 זילברסון נ' זילברסון (נבו 13.11.2012).

     

42. יפים הדברים שנאמרו בהקשר זה ע"י כב' השופט ברק בספרו "פרשנות במשפט" לאמור:

     

    "זהו עיקרון ידוע של המשפט העברי, ולפיו 'מצווה לקיים דברי המת'. הוא מהווה חלק מתרבותנו הכללית והמשפטית. הוא נגזר מהאוטונומיה של הרצון הפרטי, המהווה חלק מהזכות החוקתית בדבר כבוד האדם. הוא מתבקש מזכות הקניין, שזכתה להגנה חוקתית בישראל. על הפרשן לשקף חשיבות חוקתית זו של הצוואה. עליו לעשות כל מאמץ לקיים את הוראות הצוואה ולא להביא לביטולן; עליו לנקוט את כל האמצעים כדי להביא הגשמת רצונו ה'אמיתי' של המצווה". (ראו א' ברק בספרו: "פרשנות במשפט", כרך חמישי, פרשנות הצוואה (תשס"א) 58-59. ראו גם בעניין זה: ע"א 119/89 טורנר נ' טורנר (נבו 24.1.91).

     

43. כידוע, ע"פ דיני הירושה ישנה אפשרות להורשה ע"פ דין בין כלל היורשים ואז אין צורך בעריכת צוואה. שעה שאדם בוחר שלא להסתפק בדרך זו ולהותיר אחריו מסמך כביטוי לרצונו יש לתת למסמך זה חשיבות נעלה ולכבד את רצונו שכן, מסמך כזה "כצוואה" בא לעולם, שעה שלמצווה יש העדפות משלו, שאינן עולות בקנה אחד עם הכללים בדבר חלוקת הירושה על-פי הדין (ע"א 1099/90 שרוני נ' שרוני, פ"ד מז(4) 785).

     

44. משעולות ספקות בדבר רצונו האמיתי של המצווה שומה על בית המשפט להתחקות אחר רצונו האמיתי ואין זו מלאכה פשוטה כלל ועיקר בעוד זה נסתלק מן העולם.

     

    משכך, בעת בחינת תוקפה של צוואה, על בית המשפט לפעול מתוך כבוד לרצון המצווה ולהימנע ככל הניתן מפגיעה בחופש הציווי.

    על בית המשפט לנהוג בזהירות רבה בבואו להכריע בשאלת תוקפה של צוואה בבחינת "אם יקומו דברי המת ואם יהיו כלא היו" והוא – איננו, "מכל הווייתו, מכל עצמותו, נשתיירו רק גיליונות נייר..." ואנו, השופטים, זרים למנוח שלא עמדנו מקרוב על אורחות חייו ועל מאווי לבבו, אנחנו מצווים על דבריו". (ש' ז' חשין המנוח "דמויות מבית המשפט" (תשי"ג), 144)." עמ"ש (ת"א) 5512-11-19 ח' ט' נ' נ' ג' א' ( נבו 19.8.20).

     

45. בעניינינו ובראי הטענות ביחס להשפעה בלתי הוגנת שהופעלה כביכול על המצווה, יש לציין כי ככלל נטל ההוכחה לקיומה של השפעה בלתי הוגנת עליו, מוטל על הטוען לקיומה "ולא די בהוכחת חשש בלבד להשפעה זו" (ע"א 53/88 מנלה נ' ברונדווין, פ"ד מו(1), 48, 50).

     

    בהתקיים המאפיינים של המבחנים המצביעים על קיומה של השפעה הוגנת (כפי שיופרטו בהרחבה בהמשך), מוקמת חזקה לכאורה על השפעה בלתי הוגנת שהופעלה על המצווה וחזקה זו מעבירה את נטל הבאת הראיות על שכמו של מבקש הקיום לסתור את אותה חזקה תוך שלילת קיומם של אותם מאפיינים שהקימו את החזקה או תוך שלילת קיומה של "אי ההגינות" בהשפעה חרף קיומם של אותם מאפיינים.

     

46. צא ולמד כי על המתנגד לשכנע את בית המשפט שהמצווה עשה את צוואתו שלא מתוך רצון חופשי אלא מחמת השפעה בלתי הוגנת, והוא זה שחייב לעמוד בנטל זה גם אם כשל מבקש הקיום ב'הבאת ראיותיו לסתור', נטל שעבר אליו עם הקמתה של החזקה (דנ"א 1516/95 מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נב (2) 813 (להלן: "הלכת מרום"), בעמ' 845).

     

47. במקרה שלנו, צוואת המנוח הינה צוואה שנחתמה בפני עדים. מדובר בצוואה אשר לא נטען כי נפל בה פגם פורמלי/צורני, לכן על המתנגדת לקיומה, מוטל נטל השכנוע ונטל הבאת הראיות להוכיח התקיימות עילת ההתנגדות, כאמור (ראו ש' שוחט, פגמים בצוואות 2016, בעמ' 182-187), כאשר על התובעת להוכיח כי הצוואה משקפת את רצונו האמיתי של המצווה.

     

     

48. בטרם אכנס לעובי הקורה ובחינת הטענות לגופן ומאפייני ההשפעה הבלתי הוגנת הנטענת, אבהיר כי לשיטתי, פסק הדין מיום 20.4.12 אינו מהווה מעשה בי- דין או השתק פלוגתא לגבי ההליך שלפני.

     

    אכן נקבע בפסק הדין מיום 20.4.12 כי נראה שלא היתה הצדקה להדיר את המתנגדת אלא אם הופעלה על XXX [האם א.ש.כ.] השפעה בלתי הוגנת באמצעות הטעייה בנוגע לרצונותיה ומעשיה של XXX [בת 1 א.ש.כ.] [כלשונו של כבוד השופט מרכוס בסעיף 121 לפסק דינו].

     

    אלא שמטבע הדברים, אין כל קביעה שכזו לגבי האב והטעייה של המנוחה איננה באופן אוטומטי חלה גם על המנוח.

     

    פסק הדין עוסק בצוואות של המנוחה אשר נערכו בזמנים שונים [אף אם סמוכים] לצוואה מושא הליך זה ולא שוכנעתי כי אף אם נקבע בפסק הדין מיום 20.4.12 כי מסמך הצוואה של המנוחה מיום 23.11.06 הינו פרי השפעה בלתי הוגנת, כי מסקנה זו מהווה מעשה בי-דין או השתק פלוגתא לגבי צוואת המנוח מושא ההליכים שלפני.

     

    אף שהמנוחים היו בעל ואישה, הרי שמדובר בשני מנוחים שונים, במסמכים מתאריכים שונים ולא בהכרח השפעה של דברים אלו ואחרים, הינה זהה ביחס לכל אחד מהמנוחים.

    לפיכך יש לבחון מנקודת מבטו של המנוח, את המאפיינים והמבחנים שפורטו בפסיקה ביחס להשפעה הבלתי הוגנת הנטענת.

     

49. שעה שאין מדובר באותו מנוח – הרי שלכל היותר, יכול לשמש פסק הדין מיום 20.4.12 כעדות שמועה ולעניין זה כבר נקבע כי פסק דין בהליך אחד אינו מהווה ראייה למסקנות ולממצאים שנקבעו בהליך אחר לרבות קביעה הנוגעת למהימנות עד וכי על בית המשפט לגבש דעה עצמאית על בסיס הממצאים המונחים לפניו [ראו באנאלוגיה – רע"א 3411/16 פלוני נ' משרד הרווחה בירושלים (נבו 20.6.16), קדמי, בעמ' 754, 1549, 1574; מ"ח 9054/03 לזרובסקי נ' מדינת ישראל (נבו 28.12.2005); ע"א 9817/02 וינשטיין נ' ברגמן (נבו 16.6.2005), ע"פ 2309/90 סבאח נ' מדינת ישראל, (נבו 24.12.91), ע"פ 4392/91 חליל חחואג'ה נ' מ"י , פ"ד מט (2) 45, ע"א 783/83 קפלן נ' נובוגרוצקי ואח', בעמ' 486-487;ע"פ 648/87 סבן נ' מדינת ישראל, בעמוד 674.

     

50. זאת ועוד – בין הצדדים הוסכם במסגרת הסכם הפשרה כי ההסכמות יבואו במקומו של פסק הדין. אף אם הוסכם בין הצדדים כי תקויים הצוואה של המנוחה מיום 4.2.05 כפי שקבע כבוד השופט מרכוס, הרי שההסכמות מחליפות את פסק הדין והן אינן כוללות קביעה מפורשת כי היתה השפעה בלתי הוגנת על המנוחה.

     

    לעניין השתק פלוגתא, אין להסתפק במשמעות משתמעת לעניין קיומה של השפעה בלתי הוגנת על המנוחה בנוגע לצוואה מיום 23.11.06 מכך שקויימה הצוואה מיום 4.2.05, אלא נדרש ממצא וקביעה מפורשת בדבר קיומה של אותה השפעה נטענת.

     

    לאור כך שההסכמות נעדרות התייחסות מפורשת לסוגיית ההשפעה הבלתי הוגנת והן מחליפות את פסק הדין מיום 20.4.12, הרי שקביעתו של כבוד השופט מרכוס בפסק הדין מיום 20.4.12 בסיף 121 לפסק דינו אין לה משמעות או רלוונטיות והיא למעשה, כאילו לא נכתבה מעולם.

     

51. עוד אבהיר כי הסכם הפשרה לא בוטל והוא שריר וקיים ואף אם הייתה טיוטה כלשהי לביטולו (כפי שנטען בפניי), הרי שזו לא הוגשה לבית המשפט ואין בכך מאום.

    כמו כן, לא התנהל כל הליך לביטול פסק הדין אשר אישר את ההסכמות וראו לעניין זה החלטות קודמות וכן להלן.

    לעניין זה אבהיר כי התובעת מנסה להחזיק את החבל משני קצותיו. מחד היא טוענת כי ההסכם בטל ומאידך, מסתמכת היא, גם במסגרת הליך זה, על אותו הסכם שעה שטוענת היא כי הוא בא במקומו של פסק הדין וביטל את פסק הדין.

    בכל אופן, שעה שהסכם הפשרה וכן פסקי הדין שניתנו במסגרת הערעור שרירים וקיימים, הרי שפסק הדין מיום 12.4.20 אינו מהווה מעשה בי- דין או השתק פלוגתא לגבי ההליכים שלפני.

     

52. ולעניין שימוש בעדויות ובראיות מההליכים שהתנהלו בפני כבוד השופט מרכוס, אפרט כי במעמד דיון ההוכחות התנגד ב"כ התובעת לעדות שמיעה ולקטעי המסמכים שהוגשו ע"י XXX [בת 1 א.ש.כ.] (ראו עמ' 31 לפרוטוקול ש' 1-23). ב"כ התובעת ביקש לפסול המסמכים המהווים עדות מפי השמועה. כמו כן התנגד לאי הבאת עדים שניתן היה להביאם בהליך זה והסתמכות על עדויות שניתנו מהליך קודם (עמ' 31 ש' 30-34).

     

53. ב"כ המתנגדת ציין את שיקול הדעת שיש לבית המשפט זה בעניינים אלו וציין עוד כי עדויות מהליך קודם רלוונטיות שעה שמדובר בעדויות שניתנו לפני שנים ויש להתחשב בעדויות בהן היות שניתנו בזמן אמת (עמ' 32 ש' 31-34).

     

54. באותו דיון ניתנה על ידי החלטה לפיה אאפשר שימוש בראיות בהליך זה רק בעניין עדים שהלכו לבית עולמם. נקבע כי לא תותר הסתמכות על עדויות של עדים שניתן היה להביאם במסגרת הליך זה ואלה לא הובאו.

     

    עוד יצויין כי הוסכם בין ב"כ הצדדים על צירוף עדויות XXX ו-XXX [התובעת והמתנגדת א.ש.כ.], מהליך קודם.

     

55. בהמשך להחלטתי זו ובסיכום הדברים אומר כי בהתאם למגמה הרווחת של מעבר מכללי קבילות למשקל ולסמכותי המעוגנת בסעיף 8 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, אקבל ראיות מההליך הקודם ככל שאלה ייסיעו לעשיית צדק תוך ייחוס משקל מתאים לכל ראיה. אציין כבר עתה כי מצאתי להתייחס לעדות המטפלת של המנוח, XXX, שהעידה בהליך הקודם ועל זאת יורחב בהמשך.

     

    השפעה בלתי הוגנת:

     

56. טענתה המרכזית של המתנגדת לקיום הצוואה היא לעניין קיומה של השפעה בלתי הוגנת אשר הופעלה על המנוח ועל כן, לשיטתה, דינה של הצוואה פסלות.

     

    כדי להכריע בשאלה זו נדרש לברר תחילה ברמה העובדתית, את קיומה של השפעה כלשהי על המנוח. לאחר מכן תתבצע בחינה נוספת וזאת לגבי היותה של ההשפעה בלתי הוגנת.

     

    מסגרת נורמטיבית

     

57. סעיף 30 לחוק הירושה קובע לאמור:

    "הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית – בטלה".

     

58. לגבי מהי אם כן, השפעה בלתי הוגנת, מצאתי להביא מהדברים שנפסקו בע"א (י-ם) 12734-07-22 א.ב.ז. נ' א.ב.ז. (נבו 3.1.23) שם היטיבו לתאר כך:

     

    "דוקטרינת ההשפעה הבלתי הוגנת חלה בדיני הירושה (סעיף 30 (א) לחוק הירושה, תשכ"ה-1965). משמעותה - ניצול יתרון פסיכולוגי הנעוץ באמון או בתלות של צד אחד במשנהו, באופן המונע מהצד הנתון להשפעה להפעיל שיקול דעת עצמאי. הדעה המקובלת היא, כי יש להחיל דוקטרינה זו אף על עסקאות מתנה. הכלל הוא, כי אם הצד בעל ההשפעה מנצל את מעמדו ואת תלותו של הצד האחר, באופן שהוא מפיק לעצמו או לצד שלישי יתרון בלתי הוגן על דרך קבלת דבר בעל ערך (בדרך של מתנה, צוואה או חוזה), ניתנת הפעולה לביטול על ידי הצד שפעל תחת אותה השפעה (במקרה של צוואה מדובר על בטלות גמורה)."

     

59. לפיכך ובהתאם לפסיקה, ההשפעה הבלתי הוגנת הינה אחד מאותם פגמים שיש בהם כדי להביא לפסלות צוואה. קיומה של השפעה בלתי הוגנת שוללת למעשה את רצונו החופשי והאמיתי של המנוח באופן שתוכנה של הצוואה, לא מהווה ביטוי לרצונו של המנוח, אלא לרצונו של המשפיע (ת"ע 5428-06-14 עזבון המנוחה א' י' ז"ל נ' י' י' (נבו 22.2.16)).

     

60. ההבדל בין השפעה לגיטימית לבין השפעה בלתי הוגנת הוא לעתים מעורפל ולא ניתן לתחימה חד-משמעית. הוא נמצא בתחום קביעה ערכית נורמאטיבית וקשור במהותה של הגינות, ע"פ מושגים של מוסר אישי וחברתי (ע"א 4902/91 גודמן ואח' נ' ישיבת שם בית מדרש גבוה להוראה ודיינות על שם הרב שלמה מוסאיוף זצ"ל בירושלים, פ"ד מט (2) 441).

     

61. המשמעות הינה כי מעבר להוכחת קיומה של השפעה ברמה העובדתית, על בית המשפט להשתכנע מנסיבותיה של אותה השפעה בקיומו של מרכיב בלתי הוגן שיש בה וכי הצוואה היתה פועל יוצא של אותו מרכיב. יודגש כי חשש לקיומה של ההשפעה הבלתי הוגנת והעלאת סברות וחשדות בעלמא תוך הסתמכות על העובדה שנושלו יורשים לטובת זוכים אחרים, אין בהם כדי להביא לבטלותה של הצוואה מטעם זה (53/88 מרדכי מנלה נ' אברהם ברנדווין מו(1) 048 (1991). .

     

62. הפסיקה המנחה לעניין השפעה בלתי הוגנת נקבעה בהלכת מרום לעיל, שם פרט כב' השופט מצא את מבחני המשנה שיש בהם כדי לסייע לבית המשפט לקבוע אם בעת כתיבת צוואתו היה המצווה נתון להשפעה בלתי הוגנת: מבחן התלות והעצמאות, מבחן התלות והסיוע, קשרי המצווה עם אחרים ונסיבות עריכת הצוואה.

     

63. יצוין כי לא אחת נקבע כי אין מדובר ברשימה סגורה ולצורך הכרה בקיומה של השפעה בלתי הוגנת אין הכרח כי יתקיימו כל המבחנים שפורטו לעיל. למעשה, די בקיומם של חלק מהמבחנים האמורים כדי להצביע על קיומה של השפעה כאמור ובמקביל רשאי בית המשפט לעשות שימוש במבחנים נוספים לגיבוש הכרעתו.

     

64. יש לומר כי למעשה בהלכת מרום הונחו אבני הדרך המרכזיות לבחינת השפעה בלתי הוגנת, אך אלו לא הבלעדיות, כלומר ישנם מקרים בהם שומה על בית המשפט לפרוץ את הגבולות (שנקבעו בהלכת מרום) ולבחון את הראיות כחלק ממכלול. הדברים הללו עולים בקנה אחד עם הרעיון של "הלכת החוטים השזורים" כפי שנקבעה בבע"מ 4459/14 פלונית נ' פלוני (נבו 6.5.15), שם נפסק כי ראוי לבחון את סוגיית ההשפעה הבלתי הוגנת כמכלול. אמנם הנטל להוכיח עילת פסלות זו רובץ על המבקש את פסלות הצוואה אולם לא פעם הראיות הן נסיבתיות. לעיתים "חוטים שונים" של עילות שונות – הגם שלא היה בכוחם לבסס עילה עצמאית – יכולים להישזר יחד לרבדים המחזקים ומבססים קיומה של ההשפעה הבלתי הוגנת העולה כדי שלילת הבחירה החופשית של המצווה. מדובר במבחן דינאמי ורחב קשת החיים. (ראו גם דברי כב' השופט שוחט בעמ"ש 45610-09-12 ז' ג' א' נ' נ' ג' א' (נבו 19.5.14)).

     

    מן הכלל אל הפרט:

     

65. כעולה מן הראיות והעדויות, אין כל ספק כי בין התובעת לבין המנוח התקיים קשר קרוב, כאשר היא ומשפחתה דאגו למנוח במסירות רבה. התרשמתי כי XXX [בת 2 א.ש.כ.] ומשפחתה היוו עוגן עבור המנוח.

     

    XXX [בת / א.ש.כ.] העידה כי לא הרבתה להיפגש עם הוריה ו-XXX [בת 2 א.ש.כ.] הייתה זו שטיפלה בהם יחד עם בעלה XXX, ומתואר קשר קרוב מאוד (עמ' 72 ש' 4-9). סבורני כי מטבע הדברים, בהיותו של המנוח קשיש (מתפקד) יכול קשר משפחתי קרוב לייצר סוג של תלות אך לאו דווקא בהכרח כזו המעידה על קיומה של השפעה בלתי הוגנת. סביר כי בשיח המשפחתי המשותף (בין XXX [בת 2 א.ש.כ.] לאביה) יעלו נושאים הקשורים למי מבני המשפחה האחרים ולמעשיהם, אך אין בכל אלה כדי להקים באופן אוטומטי, תלות שיש בה להסית. אחדד עניין זה עוד בהמשך.

     

66. נלמד כי הקרע המשפחתי נוצר ברובו בהשפעת מערכת היחסים העכורה עם הבן XXX [בן 1 א.ש.כ.] (גם אך לא רק), אשר שלחה גרורות ליחסי האחים בינם לבין עצמם ועם המנוחים. התרשמתי כי אירוע "גזילת" הבית מ- XXX [בת 2 א.ש.כ.] השפיעה מאוד על המנוחים וכך גם על המשפחה כולה ומדובר באירוע מאוד משמעותי אשר טרף את הקלפים באחת.

     

67. סביר כי רגשותיה של XXX [בת 2 א.ש.כ.] באותה העת השפיעו על המנוח והכעיסו אותו, הסערה ש- XXX [בת 2 א.ש.כ.] הייתה בה בוודאי ציערה אותו, אך השפעה זו אינה בהכרח השפעה בלתי הוגנת המבטלת את רצונו של המנוח באופן שצוואתו אינה כנה או אמיתית.

     

     

     

     

     

    הורה יכול להביע כעס על סכסוך בין אחים ואף לנקוט צד בגלל אופן הצגת הדברים על ידי צד אחד של הסכסוך, אבל הדרך לפסילתה של הצוואה עוד ארוכה היא. על כן ולצורך בחינת ההשפעה אם הינה בלתי הוגנת והאם התרחשה כזו, יש לבחון את מבחני הפסיקה, וכך יעשה.

     

    יישום המבחנים שנקבעו בפסיקה:

     

    מבחן העצמאות והתלות בנהנה

     

68. יש לבחון האם המנוח היה עצמאי מבחינה שכלית קוגנטיבית והן מהבחינה הפיזית במועד עריכת הצוואה. הדגש הוא על העצמאות השכלית-הכרתית כאשר בתוך כך, ייתכן שעצמאות זו תחפה על קיומה של תלות פיזית לצורך בחינת כושרו של המצווה (ת"ע (ת"א) 47214-07-12 א' ל' נ' ש' א' (נבו 17.1.16). הודגש כי בתלות, כשלעצמה, אין משום ראיה מספקת לקיומה של השפעה בלתי הוגנת, ואף לא להקמת חזקה בדבר קיומה "לא התלות היא העיקר, אלא ההסתברות שהתלות שללה את רצונו החופשי של המצווה".

     

69. אין בפני ראיה ישירה המלמדת כי המנוח לא היה כשיר מבחינה קוגניטיבית לערוך את הצוואה. לא התבקש לעניין זה מינוי מומחה ולא הוצג חומר רפואי אחר.

    ההנחה המסתברת היא שהמנוח היה עצמאי מבחינה שכלית ולראיה גם כי ניהל הליך משפטי ממושך למן אותה שנה בה ערך את הצוואה ושנים לאחר מכן ולא נטענה טענה כי המנוח אינו כשיר. גם המתנגדת עצמה לא טענה כי לא היה כשיר לערוך צוואה וכך לדבריה:

     

    " ע ו " ד א ב ר ה ם ר ח י מ י : כדי להבין, את לא טוענת בשום מקום שאביך לא היה כשיר באותה עת נכון?

    המתנגדת [א.ש.כ.] :אני לא יכולה לומר שהוא היה לא, אני לא אומרת שהוא היה לא כשיר, לא. אני אומרת שהוא היה נתון להשפעה, זה משהו אחר לגמרי.

    ע ו " ד א ב ר ה ם ר ח י מ י :אוקי.

    המתנגדת [א.ש.כ.]:הוא היה נתון להשפעה. גם לפני כן הוא היה נתון להשפעה.

    ע ו " ד א ב ר ה ם ר ח י מ י :כולנו נתונים להשפעה, השאלה אם זאת השפעה שאנחנו מקבלים ומעבדים ומחליטים, או אנחנו עושים את רצונו של מישהו אחר.

    המתנגדת [א.ש.כ.]:נכון בהחלט, וכאן אנחנו נראה אם הוא עשה את הרצון שלו או את הרצון של מישהו אחר, בהחלט." עמ' 74 ש' 16-24).

     

70. אי לכך לא הוכח בפני כי המנוח היה במצב שיש בו להעיד על העדר כשרות לצוות במועד עריכת הצוואה או על מצב קוגניטיבי מסויים אשר גורם באופן מיוחד לתלות או לכך שהמנוח נתון להשפעה מעבר לרגיל.

     

    מבחן התלות והסיוע

     

71. מקום בו מתברר, כי המצווה אכן לא היה עצמאי, ועקב כך נזקק לסיוע הזולת, מתעורר צורך לבחון אם הקשר שהתקיים בינו לבין הנהנה התבסס על מתן הסיוע שהמצווה נזקק לו; ועוד יש לבחון את מהותה של מערכת היחסים בין המנוח לבין התובעת (במקרה זה) והאם הייתה תלות מוחלטת שהשפיעה על רצונו. אין ספק כי בין התובעת לבין המנוח הייתה מערכת יחסים מאוד קרובה כאמור. העידה על כך גם XXX [בת 1 א.ש.כ.] בעמ' בעמ' 72 לפרוטוקול 7.11 ש' 4-12). עם זאת, המצווה היה עצמאי מבחינה קוגנטיבית ולא היה תלוי הכרתית בתובעת והקשר לא התבסס על מתן סיוע בלעדי מ- XXX [בת 2 א.ש.כ.]. הוסבר כי גם XXX [בן 2 א.ש.כ.] היה מבקר את המנוחים. בעוד XXX [בת 1 א.ש.כ.] בחרה להתרחק מסיבותיה שלה (עמ' 72 ש' 13-25). הייתה למנוח מטפלת והתרשמתי כי XXX [בת 2 א.ש.כ.] הייתה זו שטיפלה במנוח במסירות ובכך גם הודתה XXX [בת 1 א.ש.כ.]. (עמ' 72 ש' 12), אולם לא הוכח בפניי כי הקשר הקרוב היה קשר תלותי באופן כזה שרצונה של XXX [בת 2 א.ש.כ.] הפך להיות רצונו של המנוח.

     

    קשרי המנוח עם אחרים

     

72. זהו מבחן משנה למבחן התלות והסיוע. בידודו של המצווה וניתוקו מאחרים מגבירים את התלות שלו בנהנה. הסיבה לניתוק ולבידוד לא רלוונטית, ו"ככל שיתברר כי בתקופה הרלוונטית לעריכת הצוואה היה המצווה מנותק לחלוטין מאנשים אחרים, או שקשריו עם אחרים היו מועטים ונדירים, תתחזק ההנחה שהמצווה אכן היה תלוי בנהנה" (הלכת מרום, עמ' 829).

     

    המנוח בתקופה זו דר יחד עם אשתו XXX. בשניהם טיפלה מטפלת בשם XXX (אשר כבר יאמר כי זו לא הובאה לעדות) (ראו בעניין זה עדות התובעת בעניין זה בעמ' 54 ש' 4-22). אין ספק כי מטבע הדברים המעגל החברתי של המנוח הצטמצם והעידה על כך גם התובעת (עמ' 55 ש' 12-14). אולם לדברי התובעת עדיין היו מבקרים אותו בני משפחה מועטים וחברים משותפים של XXX [בת 2 א.ש.כ.] (עמ' 55 ש' 1-11). מי שדאג להבאת ההורים לקנדה הייתה למעשה XXX [בת 1 א.ש.כ.] בעוד XXX [בת 2 א.ש.כ.] לא ממש תמכה בזמנו ברעיון (ראה בעמ' 55 ש' 23-33) אך כן נרתמה לטיפול במנוח ואשתו.

     

    מכלל הראיות לא התרשמתי כי המצווה היה מבודד חברתית לגמרי ותלוי רק ב- XXX [בת 2 א.ש.כ.]. למנוח הייתה מטפלת, אשתו התגוררה עימו, XXX [בן 2 א.ש.כ.] ואשתו היו בקשר עימם ולא ניתן להסיק כי המנוח היה מבודד.

     

    יתכן והיה קושי מסוים סביב המעבר לקנדה אך לא ניתן לומר כי היה מנותק מהסביבה באופן שפיתח תלות ב- XXX [בת 2 א.ש.כ.] באופן הנדרש ע"פ הפסיקה.

     

    אם כבר הייתה זו XXX [בת 1 א.ש.כ.] שבחרה מרצונה להדיר רגליה מבית ההורים מטעמיה שלה (ראה בעמ' 76 ש' 4-10) ועל כן גם אינה יכולה לסתור את דבריה של XXX [בת 2 א.ש.כ.] בדבר האנשים שהקיפו את המנוח כי לא הייתה נוכחת בבית ההורים באופן שוטף או בקשר עימם לדבריה.

     

    נסיבות עריכת הצוואה ומידת התערבותו של התובעת בעריכתה

     

73. רכיב זה מתייחס למעורבות הנהנה בעריכת הצוואה – אומר כבר עתה כי לא הוכחה מעורבתה של XXX [בת 2 א.ש.כ.] בעריכת הצוואה. הנתונים לגבי נסיבות עריכתה של הצוואה מאוד דלים. ידוע כי הצוואה נחתמה בפני עו"ד XXX ובפני שני עדים. האב הגיע לישראל מקנדה בליווי XXX [בן 2 א.ש.כ.] כאשר XXX [בת 2 א.ש.כ.] שהתה בקנדה ולא ניתן לייחס לה חלק מסוים בעריכתה. העובדה כי XXX [בן 2 א.ש.כ.] לקח את האב לעורך דין עדיין אינה מוכיחה באופן מוחלט כי זה הפעיל עליו השפעה בלתי הוגנת. יוער כי מאחר ו- XXX [בן 2 א.ש.כ.] הלך לעולמו ישנו חסר ראייתי משמעותי למתנגדת בכל הנוגע להפעלת השפעה בלתי הוגנת על המנוח מצידו של XXX [בן 2 א.ש.כ.].

     

74. כמו כן, XXX [בת 2 א.ש.כ.] נשאלה אודות ניסוח הצוואה והכחישה את חלקה בעריכתה (ראה עמ' 51 ש' 18-21, עמ' 52 ש' 17-20, עמ' 53 ש' 4-10). XXX [בת 2 א.ש.כ.] הייתה עקבית בתשובתה והותירה עליי רושם אמין לגבי אי מעורבתה בעריכת הצוואה או בניסוחה. הצוואה נחתמה במשרדו של עו"ד XXX וסביר כי יכל בהכרח להעיד על נסיבות עריכת הצוואה. תשובתה של XXX [בת 1 א.ש.כ.] לגבי אי הבאתו למתן עדות (אף ללא קשר לעניין זה) לא הניחה את דעתי והדבר פועל לרעתה. על כמה וכמה כאשר על פי הפסיקה, מעורבותו של עורך דין בהליך עריכת הצוואה עשוי לנתק את הקשר הסיבתי בכל הנוגע למעורבות הנהנה בעריכת הצוואה.

     

    לפיכך קובעת אני כי לא עלה בידי XXX [בת 1 א.ש.כ.] (הנושאת בנטל ההוכחה) להוכיח מעורבות של XXX [בת 2 א.ש.כ.] או XXX [בן 2 א.ש.כ.], בעריכת הצוואה, באופן המביא לפסילתה.

     

75. זאת ועוד, כבר עתה ולאחר בחינת מבחני הפסיקה, יש לקבוע כי לא הוכח לפני כי התקיימה השפעה בלתי הוגנת על המצווה ממי מילדיו.

     

    קושי ראייתי בהוכחת טענות המתנגדת

     

76. אוסיף ואפרט את הקושי הראייתי המשמעותי של המתנגדת בהוכחת טענותיה, שעומקו התברר במהלך ההליך ובדיונים בפניי:

    מעבר לעדותה של XXX [בת 1 א.ש.כ.], לא הוצגו ראיות נוספות/ אחרות שיש בהן להצביע כי הופעלה השפעה בלתי הוגנת על המנוח.

     

    XXX [בת 1 א.ש.כ.] נשאלה על כך בדיון והגם התערבות בא כוחה, לא עלה בידה ליתן תשובה. ראו בעמ' 61 ש' 4-35, שם נאמר כך:

     

    "ע ו " ד א ב ר ה ם ר ח י מ י :את אומרת העלילו, אמרו, שטפו להם את המח,

    המתנגדת [א.ש.כ.]: מה זה תומכת ב-XXX [בן 1 א.ש.כ.] תסביר לי, מה זה תומכת,

    ע ו " ד א ב ר ה ם ר ח י מ י :אני לא אומר תומכת ב-XXX [בן 1 א.ש.כ.], זה מה שאת אומרת,

    המתנגדת [א.ש.כ.]:אבל זה מה שהם אמרו

    ע ו " ד א ב ר ה ם ר ח י מ י :זה מה שאת אומרת.

    המתנגדת [א.ש.כ.]:זה מה שההורים אמרו.

    כ.ה. אורלי שמאי כתב:השאלה אם יש לך ראיות זאת השאלה. אם יש לך ראיות לכל מה שאת כרגע טוענת. מי אמר למי מתי ואיך.

    המתנגדת [א.ש.כ.]:תראי, אני לא.

    כ.ה. אורלי שמאי כתב:מה שהאדון מנסה לשאול שבעצם מתוך העדויות של הוריך לא עולה הנושא הזה,

    המתנגדת [א.ש.כ.]:אלה הטענות שאמא שלי העלתה נגדי אבל.

     

    כ.ה. אורלי שמאי כתב:השאלה פשוטה, רק אם יש לך ראיות למה שאת אומרת.

    עו"ד אורי קידר:זה נאמר בבית משפט.

    כ.ה. אורלי שמאי כתב:על ידי מי?

    עו"ד אורי קידר:ההורים, וגם יש את המסמכים שהם עשו. טוב, זה לא משנה, אולי גבירתי תשאל אותי את השאלה הזאת,

    המתנגדת [א.ש.כ.]: אני לא זוכרת אולי בתצהיר שלהם כתבו שאני מנסה, אני לא זוכרת.

    עו"ד אורי קידר:יש את העדות שלה.

    כ.ה. אורלי שמאי כתב:אבל אדוני כאן לא הפנה לעדויות או לאמירות ש,

    עו"ד אורי קידר:לא לא, קודם כל יש את העדות שלה כאן.

    כ.ה. אורלי שמאי כתב:לא, זו עדות שאנחנו,

    עו"ד אורי קידר:בסדר, יש את המסמכים.

    כ.ה. אורלי שמאי כתב:מבינים, אני שאלתי אם יש ראיות. אדוני בסעיפים האלה 50 ואילך או 49, 50, 51 לא צירף ראיות, לא הפנה ל,

    עו"ד אורי קידר:גבירתי, גם בהליך הקודם לא היו לנו ראיות במובן הזה שהקלטה שלהם,

    המתנגדת [א.ש.כ.]:איך יכולות להיות לי,

    עו"ד אורי קידר:מפעילים לחץ על ההורים,

    כ.ה. אורלי שמאי כתב:בוא, תראה לי מתוך עדויות של ההורים, היכן ההורים אומרים שזה מה שנאמר להם.

    עו"ד אורי קידר:לא,

    כ.ה. אורלי שמאי כתב:אז לא הבנתי את מה שאדוני אמר."

     

77. כעולה מהדברים הללו, מבחינת המתנגדת, עדותה היא אבן היסוד המרכזית להוכחת אותה השפעה אך יש לומר כבר בשלב זה כי בכך אין די.

     

     

     

     

    ראו גם בעמ' 64 ש' 23 – 24 ותשובת עו"ד קידר (שהשיב בשם המתנגדת):

     

    "כ.ה. אורלי שמאי כתב:אם יש או אין ראיות זה הכל.

    עו"ד אורי קידר:לא, בסדר אבל הלמינציה פה היא,"

     

78. למתנגדת וב"כ יש משנה סדורה לגבי זהות אותם אנשים שהשפיעו על המנוח והם שניים עיקריים: XXX [בת 2 א.ש.כ.] ו-XXX [בן 2 א.ש.כ.] (וגם XXX [בעלה של בת 2 א.ש.כ.]). אבל זאת לא עלה בידה להוכיח.

     

    בוודאי שלא הוכח כאמור כי למנוח לא היה רצון עצמאי לצוות כרצונו.

     

    מה גם שעיון בעדות המנוח בהליך הקודם דווקא מלמד ההפך לדעתי באשר לרצונו וראו לעניין זה, פירוט להלן.

     

79. המתנגדת טענה (בעמ' 64 ש' 8-19) כי קיימת "ראיה" בדמות מייל בינה לבין XXX [בן 2 א.ש.כ.] במסגרתו לטענתה לא הכחיש כי הוא ו-XXX [בת 2 א.ש.כ.] (ו-XXX בעלה של XXX) מאשימים אותה בכך שהיא עוזרת ל-XXX [בן 1 א.ש.כ.]. מבחינתה זו ראיה למסרים שהועברו למנוח אודותיה. יובהר כי המייל האמור לא הוגש וספק בכלל אם תוכנו יכול לשמש כראיה.

     

    אולם גם אם הדבר נכון, אין די בכך כדי להוכיח השפעה שהינה בלתי הוגנת, כזו אשר הופכת את רצונו של המנוח לרצון שאינו עצמאי.

     

80. כמו כן בעמ' 68 ש' 22-28, העידה XXX [בן 1 א.ש.כ.] כך:

     

    " המתנגדת [א.ש.כ.]:לא, הוא ציפה כנראה שאני פשוט אקבל את הדין ככה, שטפו להורים שלי את המח ואני צריכה לקבל את זה שלוקחים ממני,

    ע ו " ד א ב ר ה ם ר ח י מ י :אף אחד לא שטף,

    המתנגדת [א.ש.כ.]:כן שטפו שטפו, סתם ההורים לא מגיעים למסקנות כי הנה XXX [בן 2 א.ש.כ.] כתב, כתב את מה שהוא חשב, ושוב אני אומרת, אין ספק שזה מה שעבר לאבא שלי ולאמא שלי, פשוט כמשמעו, הוא לא הסתיר את זה תאמין לי, וגם XXX [בת 2 א.ש.כ.] לא הסתירה את מה שהיא חושבת עלי,"

     

81. אין בדברים הללו לבדם כדי להעיד שXXX [בת 2 א.ש.כ.] השפיעה על רצונו של המצווה באופן בלתי הוגן אשר שלל את רצונו החופשי והאמיתי של המנוח ובוודאי לא לגבי חלקה של XXX [בת 2 א.ש.כ.] באותה השפעה.

     

82. כעיקר, עדות המתנגדת הינה עדות יחידה שלא נתמכת בראיות ממשיות וכך גם עלה מדבריה ומדבריו של ב"כ לפרוטוקול כאמור לעיל. אמנם ניתן לבסס פסק דין על עדות יחידה, אולם לא מצאתי לעשות כן במקרה דנן, גם לאור מה שפורט עד כה ויפורט עוד בהמשך.

     

    מעבר לכך, המתנגדת לא הביאה ולו עד אחד שיתמוך בטענותיה אף לא אחד מעורכי הדין שהיו מקורבים למנוחים, לא את המטפלת של ההורים ולא הציגה חומר רפואי כלשהו, ויש בכל אלה כדי לעמוד לרעתה ולהחליש בהכרח את גרסתה.

     

    יודגש עוד כי יש צורך בראיות בעלות משקל משכנע במיוחד כדי לקבל טענה להשפעה בלתי הוגנת וזאת אין בפניי, כאמור. (ראו בהקשר זה ע"א 404/84 סעתי נ' סעתי, פד מא (2) 477)

     

    הוראות הצוואה תואמות את הנסיבות המשפחתיות והיחסים בה

     

83. אוסיף ואומר כי במקרה כאן לא רק שלא הוכחה תלות, ולא קמה החזקה שיש לסתור כי הצוואה אינה משקפת את רצון המנוחה – למעשה התרשמתי כי הצוואה משקפת את נסיבות המשפחה והיחסים בה וכי רצון המנוח להוריש את כל רכושו לתובעת ואחיה לא היה "גחמה" של רגע אלא תאם את מערכות היחסים במשפחה.

     

84. ראשית, איני מקבלת טענת התובעת כי התביעות שהגישה המתנגדת הביאו את המנוח לחתום על הצוואה כפי שהיא. אין חולק כי הצוואה נחתמה בחודש אפריל 2006 בעוד התביעות של XXX [בת 1 א.ש.כ.] הוגשו בחודש יוני 2006. טענה זו כשלעצמה אינה יכולה לעמוד לתובעת על מנת להצדיק את רצון האב בצוואתו.

     

     

     

     

85. עם זאת, אני כן מקבלת את טענת התובעת לגבי הלך הרוח הכללי ששרר במשפחה באותה העת וסמוך למועד חתימת הצוואה, וכך אמרה בעדותה:

     

    " XXX [בת 2 א.ש.כ.] : תשמע, אני יודעת מה היה הלך הרוח הכללי, אני יודעת שדברים קרו, מה קרה לפני אם קודם היא הגישה את התביעה לפני זה, או לפני כן, או אחרי כן. הייתה סחרחרת של אירועים, דבר אחרי דבר. הייתה הרגשה לא טובה. יש להורים שלי תחושה ש-XXX [בת 1 א.ש.כ.] משתפת פעולה עם XXX [בן 1 א.ש.כ.], ודרך אגב העברה ל-XXX [נכד א.ש.כ.], אתה מדבר מבחינת עיתוי של XXX [הנכד א.ש.כ.] גם כן? בעניין הזה שרצו לשנות, ל-XXX [הנכד א.ש.כ.] זה היה, מתי זה היה ל-XXX [הנכד א.ש.כ.]?" (עמ' 71 לפרוטוקול 8.11 ש' 22-26) וגם בעמ' 72 ש' 17-21, בעמ' 78 ש' 22-28 ובעמ' 79 ש' 28-32 ובעמ' 49 ש' 7-8-16).

     

86. הדברים הללו מתיישבים גם עם דבריה של המתנגדת עצמה אשר טענה כי סביב שנת 2006, הקשר שלה עם הוריה היה דל והיא טענה כי המעיטה להגיע ולבקרם (עמ' 76 ש' 4 -17).

     

    זאת, אף שלא היתה כל מניעה מצד המתנגדת או בני משפחתה או מצד מי מבני המשפחה האחרים, כי תגיע להוריה ותבקר אותם בתדירות גבוהה. המתנגדת עצמה העידה כי עקב קושי רגשי שלה להגיע להוריה, הפסיקה לבקרם.

     

    העובדה כי המתנגדת התרחקה מהוריה והקשר עימם לא היה רציף וטוב וזאת במקום לטפל בהם ולארח להם לחברה, במיוחד בתקופה בה ההורים מתגוררים בקנדה ולאחר שעברו לשם בגיל לא צעיר, על מנת להיות קרובים לילדיהם- תומכת באופן מובהק במסקנה כי תוכן הצוואה משקף את רצונו של המנוח ועל כנות רצון זה [ראו סעיף 50 לתצהיר המתנגדת].

     

87. סביר להניח כי רצונה של XXX [בת / א.ש.כ.] להגיש תביעה כנגד הוריה לא נולד ביום בהיר אחד ובחודש יוני 2006. קדמה לכך מערכת יחסים מורכבת מאוד, כפי שנלמד מהאמור לעיל ומיתר הראיות שהוגשו.

    כך למשל מכתבו של עו"ד XXX מיום 8.6.2005 אשר חושף עוד חלק בסכסוך המשפחתי שלא נעלם מההורים, שכן מוען גם להם.

     

    ראה גם מכתב של XXX [בת 1 א.ש.כ.] להוריה מיום 9.8.05 במסגרתו מתארת היא את העוינות המשפחתית אשר שררה בין האחים ומגיעה לשיאים חדשים מפעם לפעם. במכתב זה מעדכנת XXX [בת 1 א.ש.כ.] עצמה את הוריה בקשיים המשפחתיים ובכך אף ניתן לראות ניסיון של XXX [בת 1 א.ש.כ.] להשפעה על הוריה ביחס ל- XXX [בת 2 א.ש.כ.] ו-XXX [בן 2 א.ש.כ.]. המורכבות פועלת משני צידי המתרס ובזהירות אומר כי נראה כי שני הצדדים לא טמנו ידם בצלחת בתיווך הסכסוך מול הוריהם.

     

88. אי לכך, האירועים המשפחתיים משך השנים ועובר לחתימת המנוח על הצוואה, לרבות העימות המשמעותי עם XXX [בן 1 א.ש.כ.] והקרע המשפחתי, מחזקים בי את המסקנה כי הצוואה משקפת את רצונו של המנוח באותה עת והיא אינה פרי של השפעה בלתי הוגנת.

     

    לפי תיאור הדברים בעדותה של המתנגדת (לרבות התאריכים שצוינו) נראה כי הקרע בינה לבין ההורים היה ממושך והחל עוד לפני החתימה על הצוואה.

     

    מדובר ביחסים מורכבים וטעונים (ראה גם עדותה בעמ' 77 ש' 34-35 ובעמ' 78 ש' 1-25) שנפרשו על פני תקופה ארוכה ונחה דעתי כי המתיחות ששררה בין XXX [בת 1 א.ש.כ.] לבין המנוח, הביאו אותו לסבור כי הוא אינו מעוניין שתזכה ברכושו וכך גם התבטא האב בעדותו בפני בית המשפט בהליך הקודם.

     

89. האב העיד בזמן אמת בעדותו מיום 2.8.11 בהליך הקודם, על יחסיו עם XXX [בת 1 א.ש.כ.] שעל אף אהבתו אליה, ייחס לה מעורבות עם XXX [בן 1 א.ש.כ.] ופגיעה באחותה XXX [בת 2 א.ש.כ.] ועם זה הוא לא יכל הוא להשלים.

     

    האב המנוח ציין כי אולי יתן לה חלק ממשכורתו, כי ידע באופן ברור כי אינו מתכוון להוריש לה דבר והוא היה מודע לכך נוכח ההוראות בצוואה שנכתבו שנים קודם לכן ואלה לא השתנו ברבות השנים.

     

    ראו עדות המנוח בעמ' 328 ש' 14, ועמ' 337 ש' 3-5 שם נשאל והשיב: "ש. למה את כועס על XXX [בת 1 א.ש.כ.]? ת. היא בת שלי, אני אוהב אותה היא עושה הרבה שטויות והיא נגררה אחרי XXX [בן 1 א.ש.כ.]. היא תומכת בו בכל" ובעמ' 337 ש' 25, עמ' 338 ש' 1-14)

     

90. מעדותו האמורה של האב ניכר כי כעס על XXX [בת 1 א.ש.כ.] והכעס הזה ליווה את המנוח משך שנים והוא אף עולה בקנה אחד עם טיב מערכת היחסים ששררה בין המנוח לבין XXX [בת 1 א.ש.כ.] משך השנים, כפי שתוארה על ידה.

     

    בשל כעסו האובייקטיבי נישל המנוח את XXX [בת 1 א.ש.כ.]. עוד אבהיר כי הצוואה מבטאת חשש עתידי לגבי אופן התנהגותה של XXX [בת 1 א.ש.כ.] ואילו העדות, הינה לאחר מספר שנים והמנוח העיד, הלכה למעשה, כי חששו התממש וכי XXX [בת 1 א.ש.כ.] נגררה אחרי XXX [בן 1 א.ש.כ.], דבר המלמד על כך שהצוואה שיקפה את רצונו האמיתי של המנוח, שעה שלא שינה הוא את צוואתו והותירה על כנה, לאור מערכת היחסים שהוסיפה להיות עכורה.

     

91. ונזכור, באותה עת היו תלויים ועומדים הליכים משפטיים, כאשר XXX [בן 1 א.ש.כ.] ו-XXX [בת 1 א.ש.כ.] מיוצגים על ידי אותו משרד עורכי דין.

     

92. סבורני כי המנוח הביע את רצונו לא אחת במסגרת ההליך הקודם ונדמה כי דבריו נאמרו על דעתו ובאופן עצמאי ועיקבי לפיהם בכוונתו להוריש את רכושו ל-XXX [בת 2 א.ש.כ.] ו- XXX [בן 2 א.ש.כ.]. המנוח בעדותו אמר: "ש. מה זה אומר שXXX [בת 1 א.ש.כ.] תמכה ב-XXX [בן 1 א.ש.כ.]. ת. היא תמכה ב-XXX [בן 1 א.ש.כ.] אז היא הגעילה אותי, היא בת שלי, אני מוכן לתת לה מהמשכורת שלי".

     

    מדובר בצמד מילים קשות ונחה דעתי כי הן מלמדות בהכרח כי תחושותיו הן אמיתיות.

     

    כאמור הסכסוך הגיע לשיא חדש בחודש יוני 2006 עם הגשת התביעות והדבר לא היה בחלל ריק כך שנחה דעתי כי תוכן הצוואה משקף את רצון המנוח.

     

93. כמו כן, התרשמתי כי עדותה של XXX [בת 1 א.ש.כ.] על דברים שקרו או לא קרו נאמרו או לא נאמרו, הינה בגדר השערות בלבד ונעדרות בסיס מוצק שיש בו להקים מסקנה לגבי השפעה בלתי הוגנת. יש לציין כי התרשמתי שעיקר טענותיה לגבי השפעה בלתי הוגנת מופנית בעיקר כלפי XXX [בן 2 א.ש.כ.] וגם כלפי XXX ]בת 2 ובעלה א.ש.כ.], כאשר לא ברור, כפי שפורט, מה היה חלקו של כל בן משפחה באותה השפעה אם בכלל ובאילו זמנים זו התרחשה.

     

    כך העידה XXX [בת 1 א.ש.כ.] לגבי מעורבתו של XXX [בן 2 א.ש.כ.] בעמ' 84 ש' 20-35 ובעמ' 85 ש' 6-11: "עו"ד אברהם רחימי : אני לא יודע תשאלי את XXX [בן 2 א.ש.כ.], אני באמת לא יודע, אני לא חושב ש-XXX [בת 2 א.ש.כ.] (לא נשמע) ע"ד אברהם רחימי : היא בכלל הייתה שם? הייתה בישראל? המתנגדת [א.ש.כ.]: אז XXX [בן 2 א.ש.כ.] אוקי, אולי XXX [בן 2 א.ש.כ.] פחד שחצי מהרכוש שלו אולי רק הוא, יכול להיות שרק הוא".

     

    עדות זו מוכיחה למעלה מכל ספק כי הדברים הינן ספקולציות בלבד ובכך אין די.

     

    לאור זאת, הנני קובעת כי לא עלה בידי XXX [בת 1 א.ש.כ.] להוכיח השפעה בלתי הוגנת, גם לא על ידי XXX [בן 2 א.ש.כ.].

     

94. נוסף לכך, המתנגדת הפנתה לעדותה של המטפלת. המטפלת העידה בהליך הקודם. כפי שקבעתי לעיל ומתוקף סמכותי על פ סעיף 8 לחוק, אני מוצאת להתייחס לעדותה וזאת כבסיס נוסף למסקנה בדבר יחסים רעועים בין XXX [בת 1 א.ש.כ.] למנוח אשר יכולים להתאים להוראות הצוואה.

     

    יש לציין כי העובדה שהאם XXX אהבה את XXX [בעלה של בת 2 א.ש.כ.] והעובדה כי XXX ות[בת 2 ובעלה א.ש.כ.] מר טיפלו במנוחים במסירות אינה מעידה כי אלו השפיעו על המנוח באופן בלתי הוגן.

     

    מעדות המטפלת ניכר כי הקשר בין ההורים לבין XXX [בת 1 א.ש.כ.] נותק בהדרגה ( ראה עמ' 210 ש' 23-25 ועמ' 211 ש' 1-3, ש' 21-24, עמ' 212 ש' 1-2), דבר אשר יכול לרמז על נתק או עוינות של המנוח כלפי XXX [בת 1 א.ש.כ.] כרצון עצמאי ובלעדי על רקע זה.

     

95. גם קיומן של מס' צוואות סמוך למועד עריכת צוואת המנוח, אינן מעידות על השפעה בלתי הוגנת. ההיפך – העובדה כי קיימת צוואה של המנוחים שבה XXX [בת 1 א.ש.כ.] יורשת אולם חלקו של XXX [בן 1 א.ש.כ.] מועבר ל-XXX [הנכד א.ש.כ.], מצביעה על עוצמת הסכסוך המשפחתי והתפתחותו, בעוד המנוחים לא ידעו את נפשם ונקרעו עקב המחלוקות המשפחתיות שעברו טלטלות תכופות, אך אין הדבר מוכיח השפעה כזו או אחרת, של מי מהצדדים, באופן אשר לפיה יש לקבוע כי הרצון לא היה אמיתי או עצמאי.

     

    ניכר כי המנוח היה ערני לכל המתרחש סביבו ועובדה היא כי אמנם בפרק זמן קצר ישנן מספר צוואות של המנוחים, אולם לאחר עריכת הצוואה דנן לא נערכו צוואת נוספות על ידי המנוח ומערכת היחסים עם המתנגדת נותרה עכורה ואין אלא לחזור ולהפנות לעדות האב כפי שהובאה לעיל, המדברת בעד עצמה בכל הנוגע לרצונו ותחושותיו כלפי XXX [בת 1 א.ש.כ.].

     

96. אשר על כן, על סמך כל הנימוקים לעיל, הריני קובעת כי לא הוכח בפניי שהצוואה נולדה מחמת השפעה בלתי הוגנת ע"י התובעת או ע"י בני משפחה אחרים.

     

    לאור האמור, הרי שיש לקיים צוואה זו.

     

    נפקות הסכם הפשרה

     

97. לא אוכל לסיים פסק דין זה, מבלי להתייחס להסכם הפשרה שנחתם ע"י המנוח והצדדים במסגרת הליך הערעור בבית המשפט המחוזי שהיווה אבן דרך מרכזית בטענות הצדדים גם בתיק זה.

     

    להבדיל מהצוואה דנן אשר כוללת רשימת נכסים, הרי שע"פ ההסכם ביקש המנוח לחלק לידיו בחלקים שווים, את כלל רכושו וכך אמר לפרוטוקול הדיון מיום 11.12.13:

     

    " XXX[המנוח א.ש.כ.]:

    כבוד בית משפט, אני אומר לילדים שלי יש הרבה רכוש תודה לא'ל. כל הרכוש שלי מחולק לארבע. אני לא מבין איך השופט טעה והכניס גם את הנכד. יש לי הרבה נכדים.

    בתשובה לשאלת בית המשפט, מה לגבי המגרש ב-XXX – הוא יחולק לארבע. אם אשתי ז"ל החליטה שזה לארבע – הוא יחולק לארבע.

    בתשובה לשאלת בית המשפט, האם אני מדבר על המגרש שרשום ע"ש XXX [בן 2 א.ש.כ.] או כל המגרש ב XXX, אני משיב שכל המגרש של XXX – שיחולק לארבע.

    אני רוצה שבית המשפט יקבע שכל רכושי יחולק ל-4 אבל הנכד שלי, XXX, לא יכול לקבל כל חלק אלא רק את החלק של אבא שלו... "

     

    ובהמשך הדיון:

     

    " בית המשפט:

    מר XXX, אנו מבקשים להיות בטוחים שאנו מבינים את רצונך שלך.

     

     

     

     

    XXX:

    הנכד שלי יקבל את החלק של אבא שלו ולא שלי.

     

    בית המשפט:

    מה אתה באמת רוצה לגבי הרכוש?

     

    XXX:

    אני רוצה לחלק את כל הרכוש לארבע." (ראו עמ' 11-13 לפרוטוקול הדיון בעמ"ש 57878-05-12).

     

98. לאחר דברים אלו, הגיעו הילדים והמנוח להסכמות אשר קיבלו תוקף של פסק דין. על פני הדברים, נראה כי המנוח חילק את רכושו עוד בחייו.

     

99. מותב זה כבר הביע עמדתו כי הסכם הפשרה וכן פסק הדין החלקי עומדים על כנם והינם תקפים ושרירים. הסכם הפשרה ופסק הדין החלקי לא בוטלו ולא הוגשה בקשה לביטול ההסכם ו/או פסק הדין, בחייו של המנוח ובימינו אנו.

     

    התובעת התנהלה, לטענתה, על פי ההסכמות בהסכם הפשרה ופסק הדין, הסתמכה על ההסכם ופעלה לפיו (עמ' 89 ש' 19-32) ואף הגישה תביעות לאכיפתו.

     

    מעדותה של התובעת ניכר כי ידעה והאמינה כי הרכוש המשפחתי מתחלק ל-4 בהתאם לרצון האב המנוח (עמ' 40 ש' 15-35 ועמ' 41 ש' 1-6), כאשר הוסכם על סדר חלוקה חדש.

     

    עוד העידה התובעת כי אביה היה צלול עת אמר כי רוצה לחלק את רכושו ל-4 ילדיו ( עמ' 85 ש' 9-11, ש' 20-21).

     

100. עם זאת, אין מדובר בביטולה של הצוואה. מדובר בהסכם בחייו של המנוח ובחלוקה של נכסים עוד בחייו, אשר אינו עוסק בעיזבונו.

      

      

      

      

     אף אם ההסכם רחב לכאורה בהיקפו מרשימת הנכסים ע"פ הצוואה ואף אם פירוש הדברים הוא כי ההסכם מרוקן את הצוואה מתוכן כך שאין לבצעה [ואינני קובעת כך], הרי שהסכם, מטבעו, ניתן להפרה, לביטול, לשינוי [בהתנהגות או באופן אחר] וכיוצ"ב.

      

     יובהר כי אין בכך כדי לקבוע כי אכן ההסכם שלפנינו או פסקי הדין החלקיים בוטלו, הופרו, ניתנים לביטול, שונו וכיוצ"ב.

      

     אולם ההסכם אל מול הצוואה עוסקים בתקופות זמן שונות. האחד – חלוקה בחיים והשניה – חלוקת העיזבון, ככל שנותרו בו נכסים.

      

     יתכן שיתברר כי קיים נכס בעיזבון או כי ההסכם ופסק הדין יבוטלו, מסיבה כזו או אחרת ולעניין זה יש צורך כי יעמוד בתוקפו צו קיום הצוואה על מנת שיהא ברור כיצד מחולקים הנכסים המפורטים בצוואה.

      

     לפיכך היקף העיזבון או השאלה אם כיום ניתן להחיל את הצוואה על נכס כזה או אחר, אין בהם כדי למנוע את קיומה של הצוואה וסוגיות אלו תתבררנה, במסגרת הליכים מתאימים, ככל שיוגשו.

      

     סוף דבר

      

101. מצאתי לסיים בדבריו המלומדים של כב' השופט הנדל בבע"מ 4990/12 מ.ז נ' ח.ז (נבו 13.11.12) המתאימים גם למקרה זה:

      

     "משפט ומשפחה אינם בגדר ידידים קרובים זה לזה. המפגש ביניהם מתרחש בעיתות משבר של המשפחה, ולא ברגעי הצלחתה" (דנ"א 1892/11 היועץ המשפטי נ' פלונית 22.5.2011, [פורסם בנבו] פסקה 1 לפסק דיני). גם בעיתות משבר כוחו של המשפט מוגבל הוא... חוק הירושה איננו מגביל את חירותו של מצווה להפלות בין ילדיו, ועל המבקש לשלול תוקף של צוואה שכזו להראות את הבסיס לכך על פי הדין. ואולם, אין המשפט יכול, ואף איננו מתיימר, לתת מענה מקיף לשאלות שמעוררים מצבים קשים בחיי משפחה.

     כבר אמרו חכמינו כי "לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים, שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו - נתקנאו בו אחיו, ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים" (תלמוד בבלי, שבת י, ב). הפליה בין אחים היא סיבה למתחים רבים ואף לשנאה, ובוודאי שרב כוחה להעמיק ולהשריש סכסוך קיים. שבעתיים קשים הדברים כשמדובר בהפליה בירושה, בה ניצב הבן לפני המשך חייו ללא ההורה, בהם יידע כי ההורה העדיף את אחיו על פניו, והוא לעולם לא יוכל לשאול אותו את השאלה הפשוטה – מדוע? לא במקרה ידועים סכסוכי ירושה כסכסוכים המשפחתיים הקשים ביותר בין צדדים קרובים, בשל השילוב רב העוצמה השלילית בין אינטרסים ממוניים לבין הפן הרגשי העמוק שבליבתו הזיקה למנוח."

      

     לאור האמור, התביעה לקיום הצוואה מתקבלת וההתנגדות נדחית בזאת.

      

     ב"כ התובעת יגיש צו פורמאלי לחתימה לעניין קיום צוואת המנוח וזאת בתוך 10 ימים.

     המתנגדת תישא בהוצאות התובעת בסך של 50,000 ₪. ההוצאות תשולמנה על ידי המתנגדת בתוך 30 ימים.

     בית המשפט מתנצל על פרק הזמן הארוך שבו ניתן פסק הדין וזאת עקב החומר הרב, עומס התיקים ודחיפותם של תיקים אחרים.

     ככל שלא תוגש התנגדות של מי מהצדדים בתוך 15 ימים, יאושר פסק דין זה לפרסום, תוך השמטת פרטים מזהים.

     המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים ותסגור את שני ההליכים אשר בכותרת פסק הדין.

      

     ניתן היום, כ"ז אייר תשפ"ד, 04 יוני 2024, בהעדר הצדדים.