פס"ד מאוחר ביטל חיוב מכוח פס"ד קודם

זוהי החלטה בבקשת החייב מר ל. (להלן: "החייב"), לסגירת התיק בטענת פרעתי בהתאם להוראות סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל (להלן: "החוק").

הקדמה:

1. תיק זה נפתח ביום 7/9/08 לביצוע תביעה על סכום קצוב בגין חוב כספי לזוכה מכוח שכירות מוגנת בשני נכסים, כפי שיפורט בהמשך.

טענות החייב:

2. בתאריך 7/10/19, הגיש החייב בקשה לסגירת התיק בטענה כי הוא פטור מתשלום החוב בתיק זה מכוח פסק דין שדחה את התביעה נשוא תיק זה, החייב הוסיף כי הוא חייב רק הוצאות עפ"י פסה"ד בסכום של 2,500 ש"ח שבטח ישלם אותם כדבריו.

3. החייב צירף לבקשתו פס"ד מיום 22/3/15 שניתן במסגרת ת"א ואשר הוגשה ע"י הזוכה (להלן: "עיריית חיפה") לפינוי החייב משני דוכנים הנמצאים בחיפה ולסעד כספי בסכום של 47,621 ש"ח (להלן" :"פסה"ד).

4. החייב טען כי הוא בן 80, ניצול שואה וכי לא ידע, עד למועד הגשת בקשתו לסגירת התיק, כי המדובר בחובות זהים על נכסים זהים, הן בתביעה זו והן בפס"ד מאוחר, וביקש לסגור תיק זה.

טענות הזוכה:

5. הזוכה בתשובתה לבקשת החייב בטענת פרעתי, ואשר הוגשה לתיק ביום 10/11/19, הבהירה כי אין קשר בין ההליכים נשוא פסה"ד לבין התביעה בתיק זה. הזוכה טענה כי התביעה בתיק זה מתייחסת לחנויות בגוש וחלקה אחרים האומנם באותה הכתובת, הזוכה מציינת בבקשתה כי התביעה בתיק זה הוגשה כאמור על נכסים הנמצאים בכתובת הנ"ל , בנכסים הידועים כגוש וחלקה ולא על אותם הנכסים נשוא פסה"ד הנמצאים, כקבוע בפסה"ד בגוש וחלקה.

דיון והכרעה:

6. עיון בפסה"ד העלה כי התביעה נשוא תיק זה וכן התביעה בפסה"ד התייחסו לחוב כספי נשוא התביעה בתיק זה כאשר סעד כספי זה נדחה ע"י ביהמ"ש במסגרת פס"ד מאוחר כאמור.

7. עיון בסעיף 2 לפסה"ד, נקבע כלהלן:

8. ועוד, הרי עיון בסעיף 4 לפסה"ד, נקבע כלהלן:

9. ועוד, הרי העובדה כי נפתח תיק זה כנגד החייב והעובדה כי קיים חוב כספי בגין אותם הנכסים עלתה בבירור במסגרת פסה"ד והתביעה לסעד הכספי, נדחתה.

10. מקובלת עלי עמדת החייב, כפי שעלתה בסעיף 8 לתשובתו לתגובת הזוכה, במסגרתה הבהיר כי השינוי במספרי הגושיים/חלקות נבע מהסדרת רישום הבעלות בנכסים שבוצע בשנת 2010 והמספרים שונו בהתאמה ע"י לשכת רישום המקרקעין.

11. הזוכה אף צירף לבקשתו נסח היסטורי הינו עולה בבירור כי גוש (נשוא התביעה בתיק זה) שונה למספר חדש - (נשוא פסה"ד) וזאת ביום 4/1/10.

12. על כן, הרי במועד הגשת התביעה נשוא פסה"ד, הגוש נשוא אותם הנכסים המפורטים הן בתביעה בתיק זה והן בפסה"ד המאוחר, על אותה הכתובת והנושאים את אותם המספרים - שונה פשיטא כטענתו של החייב, טענה אשר לא נסתרה כלל ע"י הזוכה.

13. במסגרת פסה"ד, הרי הסעד הכספי כנגד החייב נדחה, זאת מלבד חיובו בהוצאות ושכ"ט בסכום של 2,500 ש"ח שאותם הוא מוכן לשלם, כפי שציינתי ברישא להחלטתי דנן.

14. ועוד, הרי עיון בנסח ההיסטורי שצירף החייב, מעלה את המספרים הישנים נשוא הנכסים בתביעה זו ואשר שונה למספר נשוא פסה"ד.

15. מכאן, הרי השינוי בוצע באותו הגוש והוא אשר הביא לשינוי מספרי הגושים בין התביעה דנן ובין המספר בפסה"ד.

16. בהחלטתי מיום 21/11/19, הוראתי לזוכה לתת התייחסות מפורטת לטענת החייב כי המדובר באותם הנכסים, בזו הלשון:

"          מורה לזוכה לתת התייחסות מפורטת ביחס לנטען בסעיפים 7 עד 9 לתשובת החייבת שהמדובר "באותם הנכסים".

            המזכירות תשלח את התשובה והחלטה זו לידי ב"כ הזוכה.

            ב"כ הזוכה יפעל כאמור תוך 14 ימים מהיום.

            לטיפול המזכירות. "

17. חרף ההחלטה כאמור, וחרף אורכה שניתנה לזוכה, לא ניתנה התייחסות כאמור ע"י הזוכה והזוכה מנגד, העלתה טענה חדשה שלפיה, בעת הגשת התביעה בביהמ"ש נשוא פסה"ד, הפך חובו של החייב כלפי הזוכה כחלוט ומשכך, מנוע החייב מלטעון טענות כלפי חובו בתיק זה.

18. כלשונה של הזוכה בסעיף 4 לתגובתה כאמור מיום 29/12/19 : " שבעת הגשת התביעה בבימ"ש, החוב שבתיק ההוצל"פ, הפך כבר לסופי וחלוט, הרי שפסק דין שניתן בבימ"ש, אינו מאפשר פריצה של פסה"ד החלוט שכבר היה קיים אותה עת בתיק ההוצל"פ, וכל טענות החייב ... אולי היו יפות במסגרת התגוננות בביהמ"ש" .

19. תיק זה הרי נפתח לביצוע תביעה על סכום קצוב ולא לביצוע פס"ד חלוט.

20. הזוכה בתורה לא גילתה שתי עובדות מהותיות, את עובדת מתן פסה"ד ואת עובדת השינוי במספרי הגושים.

21. על חובת תום הלב בפתיחת התיק ונקיטת הליכים:

א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שמינית, עמ' 5 ואילך:

פתיחתו של תיק הוצאה לפועל, למימושו של פסק דין, או לחילופין, של שטר, המוגש לביצוע כדרך שמבצעים בה פסק דין, וניהול ההליכים בו, כפופים אף הם לתחולתו של עקרון תום הלב, ועל ראש ההוצל"פ מוטלת החובה, כמו גם הסמכות, לדון ולהכריע            בטענות מעין אלו.

22. הזוכה לא נתנה התייחסות כפי שהתבקשה, חרף העובדה כי לא פירטה במסגרת תשובותיה את השינוי שהיה ברישום, כפי שעשה החייב, לא את פסה"ד המאוחר שניתן והנוגע לאותו החייב וזאת חרף הפירוט הנדרש ממנה.

23. נטל השכנוע מוטל תמיד על החייב ואיננו עובר לעולם אל הזוכה. אם בסוף הדיון נשאר ספק באשר לביצועו של פסק הדין פוסקים נגד החייב מכיוון שלא עולה בידו להרים את נטל השכנוע בדבר ביצועו של פסק הדין (ע"א 414/66 פישביין נ' דגלס ויקטור פול ע"י מזרח שירות לביטוח, פ"ד כא(2) 466, 453, ע"א 98/69 באומן נ' לנגסנר, פ"ד כב(2) 505).

24. כמו כן גם בנסיבות בהן נסמכת טענתו של החייב על עובדה מהותית הנמצאת בידיעתו המיוחדת של הצד השני והחייב הביא ראיה לכאורה לתמיכה בגרסתו, יעבור הנטל להבאת ראיות לסתור לכתפי הזוכה. ראה בר אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות, מהדורה שביעית, עמ' 270 רע"א 10272/07 עיזבון המנוח אבא בביוף ז"ל נ' עירית חיפה, דינים עליון פט 760.

25. הזוכה בתיק זה לא עמדה בנטל של הבאת ראיות לסתור טענתו של החייב ולא הצליחה לסתור את טענת החייב.

26. עיון בעמדת הזוכה מעלה כי טענת החייב בדבר היות הנכסים אותם הנכסים חרף השינוי הנטען במספר הגוש בין מועד הגשת התביעה בתיק זה לבין זו שהוגשה לביהמ"ש, לא נסתרה כלל וכלל כאמור ע"י הזוכה.

27. אין בידי אף לקבל טענת הזוכה בדבר ההשתק ואת הרחבת חזית זו של הזוכה וזאת משני טעמים, מעבר להיותה הרחבת חזית אסורה. הראשון - כי התביעה שהגישה הזוכה במסגרתה עתרה לחיוב החייב ואביו, הסתמכה על אותם מסמכי התקשרות שצירפה לתביעתה בתיק זה. אותם טענות בגין החיוב הכספי ואשר ביססו את עילת תביעת הזוכה כלפי החייב, נדחו ע"י ביהמ"ש אשר דחה את הסעד הכספי כאמור. שנית - הרי במסגרת פסה"ד, אף ציין כב' ביהמ"ש את הודאת החייב בדבר אי תשלום דמי השכירות במשך 10 - 12 שנים, תקופה החופפת את התקופה שנתבעה בתביעה דנן במסגרת תיק זה, ואשר בכל זאת, הרי לא מצא בימ"ש, משיקולים העולים בפסה"ד, מקום לחייבו בסעד כספי.

28. יתרה מזאת, הרי גם טענת הזוכה כי המקום להעלאת טענות החייב היה במסגרת התנגדות לביצוע התביעה נדחית אף היא היות והחייב טוען פירעון לאחר מועד המצאת האזהרה ודין טענה זו להתברר בפניי, זאת במסגרת בירור במסגרת הכרעה בטענת פרעתי.

29. המדובר בחייב ניצול שואה, שבמרבית השנים לא היה מודע לקיום התיק נגדו, עובדה כי הוא פעל במסגרתו רק לאחרונה ומשכך, אף לא מצאתי מקום לייחס לו חוסר תום לב באי תשלום סכום ההוצאות שנפסק בפסה"ד אך כן מצאתי להביא עובדה זו לידי ביטוי במסגרת החיוב הסופי, בהתאם להחלטה זו.

30. לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי הקביעה המאוחרת בפסה"ד מאיינת את החוב הכספי בתיק זה למעט חיוב החייב בהוצאות, בהתאם לאותו פסה"ד בסכום של 2,500 ש"ח נכון למועד מתן פסה"ד 22/3/15, אותם פירט החייב בבקשתו לסגירת התיק כאמור מיום 7/10/19 בציינו שהוא : "בטח משלם אותם" , והשווים היום לאחר שערוך לסך של 3,638 ש"ח לפי חוק פסיקת ריבית, סכום זה במעוגל יעמוד על 3,640 ש"ח.

31. עיון בתיק מעלה כי החייב שילם בתיק זה סך של 4,000 ש"ח לביטול הגבלת יציאתו מן הארץ ואשר הועברו לזוכה בתיק. מכאן, הרי יש להשיב לחייב תשלום זה, ופועל יוצא מכך, הרי לזכות החייב נותרת יתרה, בטרם ההוצאות שייפסקו לטובתו לאור התוצאה אליה הגעתי, בסך של 360 ש"ח.

32. הצדדים הסכימו למתן החלטה מסיימת בבקשת החייב לסגירת התיק, על סמך כתבי הטענות שהגישו ביחס לאותה הבקשה, וזאת ללא קיום דיון.

33. על כן, ולאור כל האמור לעיל, אני מקבל את בקשת החייב בטענת פרעתי ומורה על סגירת תיק זה נגדו.

34. לאור התוצאה אליה הגעתי, מצאתי לחייב את הזוכה בתשלום הוצאות ושכ"ט ב"כ החייב בסכום כולל של 4,000 ש"ח, לסכום זה יש להוסיף את ההפרש לעיל בסך של 360 ש"ח כאמור לעיל, הסכום הכולל בסך של 4,300 ש"ח כולל מע"מ, תשלם הזוכה לחייב תוך 30 ימים מהיום שאם לא כן, יישא סכום זה הפרשי ריבית והצמדה כדין.

35. המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

החלטה זו ניתנה בהיעדר הצדדים היום ה- 25/02/20.