פס"ד מכריע במספר תביעות בין בני זוג: רכוש, מזונות, תביעה נזיקית ותביעה בעניין הקטינים

 

 

בפני תביעת התובעת במספר תביעות כנגד התובע, בן זוגה לשעבר ואבי ארבעת ילדיהם. תביעת מזונות, תביעה בעניין הקטינים, תביעה רכושית ותביעה נזיקית (כספית) וכן מונחות בפני שתי תביעות שהגיש הנתבע כנגד התובעת – תביעה רכושית (לפירוק שיתוף בבית הצדדים) ותביעה בעניין הקטינים.

 

בתביעות, ובמהלך הבאת הראיות, נגלה בפני סיפורם המשפחתי הכואב של בני הזוג ושל המשפחה כולה, כאשר בסיכומו של יום, מבקשת התובעת כי האיזון הרכושי בין הצדדים לא ייעשה בדרך של מחצה על מחצה, וזאת לנוכח הפרשי ההשתכרות המהותיים בין הצדדים ומצבם של הצדדים כיום וכן לנוכח התנהלותו של הנתבע לקראת סופם של חיי הנישואין. כמו כן מבקשת היא כי הנתבע יפצה אותה בגין נזקים שנגרמו לה עקב התנהלותו הכלכלית (והאחרת) במהלך חייהם המשותפים.

 

התביעות החלו להתברר בפני עוד בשלהי שנת 2018 וניתנו החלטות זמניות הן לעניין המזונות והן לעניין הקטינים, החלטות אלו אף שונו לאורך ניהול ההליך זאת לנוכח הדינמיקה וההתנהלות המשפחתית במהלך התקופה מאז פתיחת ההליכים.

 

חרף ניסיונות משמעותיים של בית המשפט להביא את הצדדים לכדי הסכמות, לפני, במהלך ואף לאחר סיום הבאת הראיות, שכן סברתי שבנסיבותיו של תיק זה ייטב לצדדים באם יצליחו להגיע להסכמות חלף הכרעה שיפוטית, לא עלה הדבר בידי לצערי, והגיעה העת למתן פסק דין.

 

 

תמצית העובדות הצריכות לעניין והשתלשלות העניינים בעניינם של הצדדים:

 

1. התובעת והנתבע הינם בני זוג לשעבר אשר נישאו בישראל כדמו"י ביום 13.10.1993.

מנישואין אלה נולדו לצדדים ארבעה ילדים:

         א.         א. – ילידת 1.10.1997 (בגירה) 

          ב.         ב. – יליד 23.8.2001 (כיום בגיר)

          ג.          ג. – יליד 2.4.2006 (כיום כבן 16)

          ד.         ד. – יליד 10.12.2014 (כיום כבן 6.5)

 

2. לנתבע בת נוספת, מאישה אחרת, ילידת 5.2.2018.

 

3. במהלך חיי הנישואין של הצדדים הקים הנתבע בתמיכת ובסיוע התובעת, עסק בתחום של XXX. העסק הופעל באמצעות חברה בע"מ, כאשר הנתבע הינו בעל המניות היחיד בחברה (ובחברות הקודמות והאחרות שהקים לצורך פעילות העסק).

 

התובעת עבדה בעסק (החברה) שהוקם על ידי הנתבע משך כ – 15 שנים.

 

4. בחודש אוגוסט 2015, זמן קצר מאד לאחר לידת הבן הצעיר – ד - התגלתה אצל התובעת מחלת הסרטן. התובעת הפסיקה את עבודתה בחברה והחלה בטיפולים אינטנסיביים למיגור המחלה ומאז לא שבה לעבודתה בחברה.

 

5. עובר לשנת 2018, לאחר כחצי יובל של חיים משותפים, ולאחר שנודע לתובעת על כך שהנתבע ניהל מערכת יחסים עם אישה אחרת, ממנה אף נולדה לו בת, עלו יחסי הצדדים על שירטון והצדדים שניהם פתחו בהליכים משפטיים כמפורט להלן: 

 

• תלה"מ 70185-07-18 – תביעת מזונות אישה וילדים שהגישה התובעת;
• תלה"מ 70224-07-18 תביעה רכושית לשמירת משאבים ואיזון נכסים שהגישה התובעת;
• תמ"ש 33482-08-18 תביעה לפירוק שיתוף בדירת הצדדים ובמיטלטלין שהגיש הנתבע;
• תמ"ש 33521-08-18 תביעה למשמורת משותפת וחלוקת זמני שהות שהגיש הנתבע;
• תלה"מ 12156-10-18 תביעה נזיקית כספית שהגישה התובעת נגד הנתבע;
• תלה"מ 23972-10-18 – תביעה למשמורת וזמני שהות וחינוך שהגישה התובעת כנגד הנתבע.

 

(להלן ובכל ההליכים לשם הנוחות - התובעת והנתבע או האם והאב או האיש והאישה, לפי העניין).

 

6. הצדדים הפרידו מגוריהם בחודש אוקטובר 2019 כאשר הנתבע עבר להתגורר בדירה שכורה ואילו התובעת נשארה להתגורר בבית המגורים של הצדדים. הצדדים התגרשו זה מזו בחודש דצמבר 2020 .

 

7. בהליכים שבפני התקיימו 3 דיוני קדם משפט ארוכים ושלושה דיוני הוכחות במסגרתם העידו מטעם התובעת, התובעת עצמה, הוריה של התובעת, וחברותיה של התובעת הגב' א. והגב' ב'. מטעם הנתבע העיד הנתבע בעצמו בלבד. כמו כן נחקר על ידי הצדדים המומחה שמונה על ידי בית המשפט, דר' XXX, אשר הגיש בתיק מספר חוות דעת.

 

הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב.

 

8. אדון בתביעות הצדדים אחת לאחת.

 

                     תביעות הרכוש

 

• תלה"מ 70224-07-18 תביעה רכושית לשמירת משאבים ואיזון נכסים שהגישה התובעת;
• תמ"ש 33482-08-18 תביעה לפירוק שיתוף בדירת הצדדים ובמיטלטלין שהגיש הנתבע;

 

9. המועד הקובע לצורך איזון המשאבים נקבע ליום 10.01.2018 ובהתאם לכך הוגשה חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט באשר לנכסי בני הזוג ואיזונם כאשר שווי הנכסים הנקוב בחוות הדעת נכון למועד הקרע.

 

בעקבות שאלות הבהרה שנשאל המומחה על ידי הצדדים, הוגשו לתיק מספר חוות דעת משלימות/מתוקנות, האחרונה שבהן היא חוות הדעת מיום 5.11.2020, אשר הוגשה לאחר שנחקר המומחה.

 

10. עיקר נכסי הצדדים ברי האיזון הינם: בית הצדדים, החברה (אשר במניותיה מחזיק הנתבע ומנוהלת על ידו) וכספים וזכויות סוציאליות.

 

המחלוקות בין הצדדים נוגעות בעיקר לשווי הנכסים ברי האיזון ואופן איזונם.

 

11. טענות התובעת

 

• הצדדים החלו את דרכם יחד מקו האפס. כאשר לאחר הנישואין ועם הקמת עסקו של הנתבע, התובעת ויתרה על התפתחותה המקצועית והאישית לטובת התפתחותו המקצועית של הנתבע ופיתוח העסק ובעוד הנתבע נסק מעלה ועשה חיל בעסקו נותרה התובעת הרחק מאחור בפן המקצועי באופן המשליך על כושר השתכרותה. התובעת, הקדישה במהלך החיים המשותפים את עתותיה לטיפול וטיפוח הזוגיות והמשפחה וגידול הילדים תחת התפתחותה המקצועית והאישית ונותרה תלויה לחלוטין בנתבע במישור הכלכלי.

 

• לנתבע פעילות עסקית ענפה הן בארץ והן בחו"ל והוא עדיין מסתיר הן מהתובעת והן מבית המשפט את היקף נכסיו האמתי. העובדה שהנתבע מנהל חלק מעסקיו מחוץ לישראל מאפשרת לו לחמוק מהצגת התמונה האמתית בפני התובעת ובפני בית המשפט אשר למצבו הכלכלי ואף אפשרה לו להבריח נכסים וכספים רבים בהיקף שאינו ידוע לתובעת.

 

• אשר למצבם הכלכלי של הצדדים טרם הקרע, טוענת התובעת כי הצדדים חיו ברמת חיים גבוהה ביותר וחוות דעתו של המומחה לפיה הונו של הנתבע מסתכם בסך של כ- 7,500,000 ₪ אינה עולה בקנה אחד עם רמת החיים הגבוהה בה חיה המשפחה בתקופת החיים המשותפים. אף טענות הנתבע באשר לשיעור שכרו החודשי אינן אמת. הכנסותיו ושכרו של הנתבע גבוהים הרבה יותר מהנטען על ידו.

 

• נוסף על כך, משך מספר שנים, החל ממועד לידתו של בנם הצעיר של הצדדים, ניהל הנתבע, במקביל להיותו נשוי לתובעת, חיים כפולים עם אישה אחרת תושבת XXX, ממנה אף נולדה לו ילדה, וכן עסק בהברחת כספיהם המשותפים של הצדדים לטובת משפחתו הנוספת בחו"ל ולצורך הגדלת הונו האישי. הנתבע מימן את משפחתו החדשה מכספים משותפים של הצדדים.

 

הנתבע הותיר את התובעת להתמודד לבדה עם גידול ארבעת ילדיהם של הצדדים ועם מחלת הסרטן בה לקתה.

 

• לאור האמור התובעת עותרת לאיזון לא שוויוני של נכסי הצדדים בהתאם לסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון שכן חלוקה זו תעניק לתובעת ביטחון כלכלי וקורת גג עבורה ועבור ילדיה. כך, נוכח הפערים עצומים בכושר ובפוטנציאל ההשתכרות של הצדדים יש מקום להורות על איזון בלתי שוויוני כמפורט בסיכומיה, באופן שהתובעת תקבל את בית הצדדים (ששוויו 3,350,000 ₪ בהתאם להערכת שמאי המצויה בתיק) ואילו הנתבע יקבל את החברה (שערכה יהיה בהתאם לחוו"ד המומחה מחודש נובמבר ויעמוד על 3,913,548 ₪) ומעבר לכך יזקפו לזכות הנתבע נכסי קריירה בסך של 160,518 ₪ (בהתאם לחוו"ד המומחה מחודש יוני) הזכויות הסוציאליות והכספים יאוזנו כמפורט בסעיף 20 לסיכומי התובעת וכך גם לטעמה יש לקבוע כי בהתאם ליחס חלוקה של 60% לתובעת ו-40% לנתבע תקבל התובעת סכום נוסף של 428,427 ₪.

 

• איזון נכסי הצדדים מחצה על מחצה, כאמור בחוות דעת המומחה יביא לחוסר שוויון קיצוני בין הצדדים וינציח את העיוות והפער הכלכלי בין הצדדים ויותיר את התובעת במצב כלכלי נחות פי כמה מזה של הנתבע.

 

לגישת התובעת, איזון ושוויון אמיתי בין הצדדים יושג אך ורק באמצעות חלוקה בלתי שוויונית של נכסי הצדדים כאשר לצד השיקולים הכלכליים על בית המשפט להתחשב גם בשיקולי צדק והוגנות.

 

• אשר לחוות דעתו של המומחה טוענת התובעת כי חוות הדעת הסופית הינה חוות הדעת מיום 29.6.2020 בתיקון אחד מיום 25.9.2020 ביחס לשווי החברה. אמנם המומחה הגיש לבית המשפט מספר חוות דעת במהלך ניהול ההליכים אולם נחקר אך ורק על חוות דעתו מיום 29.6.2020 ולפיכך זו חוות הדעת הקובעת.

 

• התובעת טוענת כי נפלו מספר פגמים בחוות דעתו של המומחה:

 

1. רכב - המומחה קבע בחוות דעתו מיום 29.6.2020 כי ככל שהרכב מסוג YYY הרשום בבעלות החברה (של הנתבע) ובו עשתה התובעת שימוש מאז ומתמיד, נותר בבעלות החברה, אזי יש לחייב את התובעת בסך של כ – 190,000 ₪ בגין שווי שימוש ברכב. מאידך, ביום 5.11.2020 הגיש המומחה חוות דעת נוספת לתיק בה קבע כי יש לחייב את התובעת בסך של 6,280 ₪ לחודש עבור השימוש ברכב.

קביעה זו של המומחה את שווי השימוש ברכב נעשתה על יסוד פנייתו של הנתבע למומחה בדרישה להעריך את שווי השימוש ברכב תוך שהוא מוסר למומחה מידע שגוי.

 

לטענת התובעת לא היה מקום לכלול את שווי השימוש ברכב במסת הנכסים ברי האיזון של הצדדים או לקזזו מכל סכום המגיע לה במסגרת איזון המשאבים בין הצדדים.

 

2. נדל"ן - עוד טוענת התובעת ביחס לחוות דעתו של המומחה כי קביעתו של המומחה ביחס לשווי הדירות בחו"ל שגויה.

הערכה זו נקבעה על בסיס חוות דעת שמאי שהוזמנה על ידי הנתבע ואינה משקפת את שווי הדירות בשוק החופשי. המומחה בחקירתו הודה כי אינו יודע האם זהו שווין האמתי של הדירות. לטענת התובעת שווין של שלוש הדירות מגיע לסך של 1,800,000 ₪.

 

3. כושר השתכרות – לטענת התובעת המומחה שגה בחישוב כושר השתכרותה של התובעת –

בחוו"ד הדעת עליה נחקר המומחה העמיד את כושר השתכרותה של התובעת על סך של 9,959 ₪ . קביעה זו שגויה ומתבססת על מידע מוטעה שמסר הנתבע למומחה. כושר השתכרותה של התובעת נמוך משמעותית ועומד על  31 ₪ לשעה וסך הכל 4,488 ₪ לחודש בגין 70% אחוזי משרה.

                       

4. פדיון ימי חופשה – בטיוטת חווה"ד מיום 21.8.19 ציין המומחה כי לנתבע נצברה ייתרת זכות של ימי מחלה בסך של 59.79 ימים. יתרה זו "נעלמה" בהמשך בחוות הדעת המאוחרות יותר, אולם לנוכח תלושי השכר של הנתבע שהוגשו על ידו לתיק ושם מופיעה ייתרה זו, יש לזכות את התובעת בסך של 17,776 ₪ כפי חלקה בפדיון ימי החופשה. הצבורים של הנתבע.

 

12. טענות הנתבע

 

• הנתבע הכחיש את כלל טענות התובעת לרבות בעניין הקשר הזוגי הנטען. לטענת הנתבע, בתקופת החיים המשותפים אמנם ניהל קשר מיני קצר עם אישה אחרת בעקבותיו נולדה לו ילדה, אולם מדובר בקשר מיני קצר בלבד שנסתיים, הגם שהנתבע לא זנח את הקטינה שנולדה לו מקשר זה.

 

התובעת היא זו אשר בחרה לפרק את התא המשפחתי לאחר שמאסה בנתבע ללא כל סיבה הנראית לעין.

 

• יש לחלק את רכושם של הצדדים בהתאם לחוות הדעת של המומחה שהוגשה לבית המשפט בחודש נובמבר 2020, היינו, להותיר את החברה בידי הנתבע ובכפוף לכך לאזן את נכסי הצדדים שווה בשווה, למכור את בית הצדדים לצד ג' ולחלק את התמורה בין הצדדים ולהשאיר את הרכב בו עושה התובעת שימוש, בידי החברה.

 

• בהתאם לחוות דעת המומחה מחודש נובמבר 2020, על הנתבע להעביר לידי התובעת סך של כ 1,700,000 ₪ תשלום דמי איזון.

 

• עם זאת הנתבע טוען כי מסכום זה יש להפחית סך של 933,000 ₪ בהתאם לפירוט להלן:

1. זכויות שאינן נזילות בסך של כ 115,000 ₪ אותן יש לשלם אך במועד פדיונן.

 

2. יש להפחית סך של 496,000 ₪ המהווה מס רעיוני של 25%. המומחה קבע כי בבעלות החברה נכסים שאינם משמשים לפעילותה השוטפת של החברה ולכן הוגדרו כנכסים עודפים. שווי נכסים אלו התווסף לשווי החברה אולם אין חולק כי בעת מכירת נכסים אלו, תידרש החברה לשלם מס של 25% על התמורה שתתקבל ממכירתם. במצב דברים זה אין כל הגיון כי הנתבעת תהנה מנכסים אלו ללא תשלום מס ולפיכך עותר הנתבע לקבוע כי יש להפחית מהנכסים העודפים מס של 25% ואת הסכום הנותר יש לאזן בין הצדדים.

שווי הנכסים העודפים עומד על סך של כ – 1,985,000 ₪ ו – 25% מסכום זה הינו 496,200 ₪ אותו יש להפחית מסכום האיזון לו זכאית התובעת.

 

3. עוד עותר הנתבע להפחתת סך של כ 300,000 ₪ מסכום האיזון בגין חשיפת החברה לתשלום מע"מ – ממאזני הבוחן של החברה עולה כי קיימות יתרות בגין הכנסות בגינן לא שולם מע"מ. הכנסות אלו מקורן במתן שירותים ללקוחות בחו"ל ולכן לא שולם מע"מ בגינן.

עם זאת הכנסות אלו עשויות להיות מחויבות במע"מ בהתאם להחלטת רשות המיסים. היקף החשיפה לתשלום מע"מ מוערך בסך של 302,000 ₪. מאחר וקיימת סבירות גבוהה כי החברה תיאלץ לשלם את מע"מ בגין הכנסות אלו יש להפחית משווי החברה את סכום המע"מ או לחלופין להורות כי ככל והחברה תידרש לשלם מע"מ בגין הכנסות אלו, תחויב התובעת בתשלום מחצית הסכום הנובע מתקופת השיתוף.

 

4. חוב ארנונה - לחברה חוב ארנונה בסך של 32,000 ₪ ולפיכך מבוקש לנכות סך של 16,000 ₪ חלקה של התובעת בחוב הארנונה, כפי חלקה בחברה.

 

5. כמו כן מבקש הנתבע להפחית סך של כ 19,660 ₪ דמי מזונות ששילם לטענתו ביתר.

 

6. מיטלטלין - הנתבע הוסיף וטען כי התובעת סירבה לחלוק עמו במיטלטלין עת הפרידו הצדדים את מגוריהם וכל המיטלטלין נשארו בחזקתה ובהתאם להערכת שווי המיטלטלין מחודש יולי 2013 שווי המיטלטלין עמד על 590,000 ₪ ולפיכך עותר לקיזוז סך של כ – 300,000 ₪ מכל סכום המגיע לתובעת באיזון המשאבים.

 

• אשר לשווי הדירות בחו"ל - טוען הנתבע כי את ערך הדירות ב___ יש להעמיד על סך של כ – 699,000 ₪ ולא על 1,000,000 ₪ כפי שקבע המומחה ובהתאם להפחית מחלקה של התובעת באיזון סך של כ 308,000 ₪. להערכת השמאי שווי דירות אלו עמד על סך של כ 700,000 ₪ ולא על מיליון ₪. אף בדיקת המומחה העלתה כי זהו שווין של שלושת הדירות.

 

• הנתבע מוסיף וטוען כי בהתאם לחוות דעת המומחה אין מקום לחייבו בתשלום סכומים כלשהם בגין נכסי קריירה כאשר התובעת לא עשתה ויתורים כלשהם בהתפתחותה המקצועית במהלך החיים המשותפים על מנת שהנתבע יוכל להתפתח ולקדם את הקריירה שלו.

 

לגישת הנתבע, שני הצדדים עבדו בחריצות ובמסירות לצורך פרנסת הבית והמשפחה, שני הצדדים התפתחו והתקדמו מקצועית ושניהם תרמו ממרצם ומזמנם לגידול הקטינים.

התובעת לא ויתרה על עבודה ופיתוח קריירה אישית. התובעת עבדה בעסקו של הנתבע, צברה ניסיון והתפתחה מאוד בתחום התכנות הגם שלא רכשה השכלה פורמלית בתחום זה.

 

• זאת ועוד. ממילא, בהערכת שווי החברה על ידי המומחה מגולם פער ההשתכרות והמוניטין ואין מקום להוסיף על כך רכיב נפרד. עצם איזון הזכויות בחברה מגלם בחובו הלכה למעשה את האיזון בפערי ההשתכרות בין הצדדים, כושר ההשתכרות ומוניטין.

 

• אין כל מקום לחלוקה לא שוויונית של נכסי הצדדים במסגרת איזון המשאבים בין הצדדים. טענה זו עלתה לראשונה במסגרת תצהירה של התובעת ומשכך מדובר בהרחבת חזית אסורה. במקרה דנן לא מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות איזון שאינו שוויוני, היינו פער ממשי וברור בכושר ההשתכרות של הצדדים כאשר אחד משני בני הזוג ויתר ויתור ממשי על התפתחותו המקצועית. תנאים אלו כאמור אינם מתקיימים במקרה דנן. הצדדים שניהם עבדו והתפתחו מבחינה מקצועית. התובעת עבדה בחברה משך כ – 15 שנים כמתכנתת, כאשר בתקופה זו צברה ניסיון משמעותי והתפתחה מקצועית בתחום. שכרה עמד על סך של כ – 15,000 ₪ לחודש ואף יותר והתפתחותה המקצועית של התובעת לא נבלמה, נעצרה או בוטלה לטובת התפתחותו המקצועית של הנתבע. שני הצדדים עבדו והתפתחו מבחינה מקצועית והצדדים שניהם היו מעורבים ופעילים בחיי הילדים.

 

דיון והכרעה בתביעות הרכוש

 

13. הצדדים נישאו בשנת 1993 ולפיכך חל בעניינם חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג- 1973 ("החוק" או "חוק יחסי ממון"). משהצדדים לא ערכו הסכם ממון הרי שהמשטר הרכושי החל בעניינם הוא זה הקבוע בחוק יחסי ממון - איזון משאבים אשר נערך עם פקיעת הנישואין כאשר כרכוש משותף נחשבים כלל הנכסים שצברו הצדדים במהלך הנישואין במאמץ משותף ואין כוללים נכסי ירושה, מתנה או נכסים שהיו למי מהם קודם הנישואין.

 

14. איזון המשאבים משמעו בחינת כלל נכסי בני הזוג ברי האיזון וככל הנדרש הערכת שווים, הפחתת החובות מהם וחלוקתם (בדרך כלל באופן שווה) בין בני הזוג. כאשר ככלל המועד בו ייבחן שווי הנכסים יהא מועד הקרע (עמ"ש (מרכז) 19796-09-17 י.צ. נ' ש.ס.צ, ניתן ביום 13.9.2018).

 

15. במקרה דנן הצדדים אינם חלוקים באשר למסת הנכסים ברי האיזון ואינם חלוקים באשר למועד הקרע והמחלוקת העיקרית בין הצדדים נסובה סביב שווי הנכסים ואופן חלוקתם בין הצדדים.

 

• שווי נכסי הצדדים

 

16. טרם אבחן את השאלה האם יש מקום לחלוקה בלתי שוויונית, אבחן את טענות הצדדים ביחס לנכסים ברי האיזון ושווים.

 

• בית הצדדים - לצדדים בית בZZZ אשר שוויו נכון למועד הקרע הועמד בהתאם לחוו"ד שמאית על סך של 3,350,000 ש"ח. חלקו של כל אחד מהצדדים בבית הינו מחצית.

 

א.1       לעניין זה יש לציין כי ביום 6.7.2021 הוגשה בקשת הנתבע לשמאות מחודשת לבית הצדדים לאור טענתו כי ממועד הקרע ועד היום, עלה ערכו של הבית ויש לתקן את שווי במסגרת איזון המשאבים בין הצדדים. בהחלטתי מיום 22.8.2021 נדחתה בקשה זו של הנתבע, שכן, סברתי אז, וסבורה אני גם כיום, ששווי הבית הנדרש לצורך האיזון הינו השווי נכון למועד הקרע, כך גם שווי יתר הנכסים – למשל החברה, אשר שוויה הוערך נכון למועד הקרע וייתכן כי גם בשוויה (ומדובר בחברת תכנה רווחית) היו שינויים לאחר מועד זה.

 

• החברה – לפי חוות דעת המומחה מיום 5.11.2020 שוויה של החברה נכון למועד הקרע 3,913,489 ₪ וחלקו של כל אחד מהצדדים מחצית. אין מחלוקת בין הצדדים באשר לשווי החברה, למעט האמור לעניין שווי הדירות בXXX הנמצאות בבעלות החברה, כמפורט להלן.

 

• הדירות בXXX

בבעלות החברה 3 דירות בחו"ל אשר הוערכו כולן יחד על ידי המומחה בסך של כ – 1,000,000 ₪. התובעת טוענת כי שווי הדירות עומד על סך של 1,800,000 ₪ לכל הפחות ולא כפי שציין המומחה 1,000,000 ₪.

 

הנתבע מנגד טוען כי שווי הדירות בXXX עומד על סך של כ – 700,000 ₪ בלבד. הנתבע הגיש חוות דעת שמאית ממנה עולה כי שווי הדירות עומד על סך של כ – 700,000 ₪ בלבד.

 

המומחה הבהיר במכתבו מיום 28.7.2021 לב"כ התובעת כי לאור הערכת השמאי מטעם הנתבע, בדק המומחה (אף ששמאות נדל"ן אינה חלק מתחום מומחיותו)  כ – 60 דירות להשכרה שם ומהן גזר את ערך הדירות והגיע לתוצאה דומה לחוות הדעת השמאית מטעם הנתבע. לפיכך, באין חוות דעת ניטראלית הותיר המומחה את שווי הדירות (לצורך חישוב ערך החברה) על סך של כמיליון ₪ כפי שווין בספרי החברה (סעיף 1.3 למכתבו מיום 28.7.2020 הוגש לתיק ביום 28.7.2020).

 

במכתבו לב"כ הנתבע מיום 23.9.2020 ציין המומחה כי שווי הדירות בחו"ל בחוות דעתו נקבע בהתאם למחיר הקניה בספרים ולא בהתאם לחוות דעת השמאי שהגיש הנתבע שכן אין מדובר בשמאי שמונה על ידי בית המשפט.

 

הצדדים שניהם לא הציגו אסמכתאות מהימנות ביחס לשווי הדירות בחו"ל ולא ביקשו למנות מומחה מטעם בית המשפט לקביעת שווי הדירות ולפיכך מצאתי לקבל את קביעת המומחה ביחס לשווי הדירות בXXX ולקבוע כי שווין של 3 הדירות יחד עומד על 1,000,000 ₪.

 

• פדיון ימי חופשה

בטיוטת חוות הדעת הראשונה ציין המומחה כי לזכותו של הנתבע 59.79 ימי חופשה נכון למועד הקרע בין הצדדים.

 

עם זאת ולנוכח האמור בחוות דעת המומחה, תיקן הנתבע את תלושי השכר ואיפס את ימי החופשה העומדים לזכותו באופן שלא נותרו לזכות הנתבע ימי חופשה במועד הקובע וחוות דעת המומחה תוקנה מאוחר יותר בהתאם. לטענת התובעת, תיקון זה של הנתבע נעשה שלא כדין כדי לצמצם את חלקו בנכסי האיזון ולפיכך יש לכלול בין נכסי האיזון את ימי החופשה של הנתבע כאמור בחוות הדעת הראשונה. לטענת הנתבע תיקון ימי החופשה בתלוש השכר נעשה כדין כאשר אין ספק כי הנתבע יצא לימי חופשה רבים מבלי לעדכן זאת בתלושי השכר במשך כ – 10 שנים ולפיכך היה מקום לתקן את תלושי השכר בהתאם.

 

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובהסברי המומחה מצאתי לקבל את עמדתה של התובעת לעניין ימי החופשה. משכך, יש לחשב את יתרת ימי החופשה כפי שהופיעה בחוות הדעת הראשונה. העובדה שהתיקון נעשה לאחר מעשה ולצורך הפחתת הזכויות העומדות לנתבע מעוררת שאלה, ומשהנתבע הוא הבעלים של החברה והייתה לו שליטה מלאה על שכרו ועל ההטבות והזכויות שנצברו לו, הרי שיש לטעמי להסתמך על הרישומים בספרי החברה טרם התגלה הסכסוך בין הצדדים שאז יש להניח שהרישום תאם את המציאות שכן לא היה לנתבע כל אינטרס שלא כך יהיה, דבר שלא ניתן לטעון לאחר שהוגשו התביעות. נכון למועד הקרע יתרת ימי החופשה שעמדה לזכות הנתבע עמדה על 59.79 ימים ששווים (ברוטו) 68,982 ₪ ויש לקחת סכום זה בחשבון כנכס של הנתבע.

 

• נכסי קריירה ופערי השתכרות

במשך השנים קבעו בתי משפט בערכאות השונות כי נכסי קריירה הינם נכס בר איזון וניתן לראות בפסיקה וגם בקרב מלומדים גישות שונות. עם זאת,  בהתאם לפסיקה אחרונה (עמ"ש 56634-06-20 פלוני נ. פלונית, מחוזי (מרכז), פורסם בנבו 15.2.2021) הנכס העתידי, דוגמת כושר השתכרות או מוניטין, הוא נכס המשפיע, דרך הכלל, על אופן ביצוע האיזון, והנותן בידי בית המשפט עילות לסטייה מחלוקה שגרתית של מחצה על מחצה להבדיל מהיותו נכס אשר יש לאזן אותו עצמו באופן חשבונאי-קנייני (ר' ס' 55 לפסק הדין שם).

 

הפסיקה רואה בפערים בכושר השתכרות או במוניטין של כל אחד מהצדדים כגורמים הנותנים בידי בית המשפט עילות לסטייה מחלוקה שגרתית של מחצה על מחצה ולאו דווקא עילה לאומדן אותו מוניטין וגזירת אחוז מאותו אומדן כחלקו של בן הזוג האחר בנכס. מתוך שכך, סבורה אני כי אף במקרה שלפני יש להתחשב במכלול הגורמים על מנת לבחון את האיזון הראוי של כלל נכסי הצדדים וזכויותיהם ולאו דווקא לאזן באופן קנייני את נכסי הקריירה כפי שנאמדו.

 

בחוו"ד מיום 20.8.2019 המומחה העריך את עודף נכסי הקריירה של הנתבע בסך של 273,009 ש"ח ואילו בחוות הדעת מיום 28.6.2020 העריך את עודף נכסי הקריירה של נתבע בסך של 160,519 ₪. ההבדל בין שתי ההערכות נעוץ בבסיס השכר שקבע המומחה עבור התובעת שכן בשתי חוות הדעת הוערך כושר השתכרותו של הנתבע כיום בסך של כ- 23,000 ₪.

 

אשר לתובעת, בחוות הדעת "הראשונה" העריך המומחה את כושר השתכרותה בסך של 5,744 ₪ כפי שיפורט בהמשך ואילו בחוות הדעת השנייה על סך של 9,959 ₪. התובעת בסיכומיה טענה כי יש להעמיד את כושר השתכרותה בהתאם  להשתכרותה בפועל של התובעת כיום העומדת על סך של 4,488 ₪.

 

משהיה לעיני מצבה הבריאותי של התובעת, אשר עודנה מחלימה ממחלת הסרטן ולאחר עיון במכתב כ' מומחה ברפואה תעסוקתית מיום 20.7.2020  אשר צורף לסיכומי התובעת ואף לאחר שמיעת ראיות הצדדים מצאתי כי לעניין כושר השתכרותה של התובעת יש, אם כבר, להעדיף את קביעתו של המומחה בחוות הדעת מיום 20.8.2019 לפיה כושר השתכרותה של התובעת עומד על 5,744 ₪ על פני קביעתו בחוות הדעת השנייה לפיה כושר השתכרותה כיום עומד על 9,959 ₪.

 

בכל מקרה, כך או אחרת, משמצאתי, כפי שיפורט בהמשך, לעשות שימוש בגישה האקוויטבילית ולא לכלול את נכסי הקריירה במסת הנכסים לאיזון בסכום כזה או אחר (כפי גישת פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שם), הרי שקביעת המומחה לעניין עודף נכסי הקריירה אינה כזה ראה וקדש, אלא שיש בה אך כדי להשפיע על האומדנא שמצאתי לערוך בעניין איזון משאבי הצדדים באופן שייתן את התוצאה הצודקת והראויה בנסיבות העניין בעיקר לנוכח פערי ההשתכרות המשמעותיים מאד והיכולות של כל אחד מבני הזוג כיום, בעודם מצויים כבר בעשור השישי לחייהם, להשתכר בעתיד כמו גם לאור שיקולים אחרים שכפי שיפורטו.

 

• אופן האיזון

 

17. ברי כי דרך המלך היא חלוקת נכסי הצדדים מחצה על מחצה.

 

18. עם זאת, לבית המשפט סמכות להחליט מהם הנכסים ברי האיזון, או באיזו דרך יבוצע האיזון כאשר ברירת המחדל הינה איזון שוויוני, אך בית המשפט יכול לקבוע, במקרים המתאימים, איזון בלתי שוויוני בהתאם לסעיף 8(2) לחוק, או לקבוע שווי נכסים לפי מועד מוקדם יותר או להוציא ממסת נכסי האיזון נכסים שונים ששווים לא יאוזן בהתאם לסעיף 5 לחוק.

 

19. תכלית חוק יחסי ממון בכלל וסעיף 8 לחוק בפרט, היא ליצור איזון (כלכלי) בין בני זוג המתגרשים ולצמצם את חוסר השוויון הגלום ביחסי ממון בין בני זוג (ע"א 1915/91 יעקובי נ' יעקובי, פ"ד מט(3) 529, 532 ). לפיכך, סעיף 8 משמש פתח להעניק יותר מאשר שווי מחצית הרכוש לצד הנזקק תוך התחשבות בשיקולים כלכליים ואחרים והוא נועד למנוע תוצאה בלתי שוויונית ושאינה צודקת ולאפשר  שוויון הזדמנויות מהותי לבן הזוג "החלש" (בג"ץ 2533/11 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול, 26/10/2011(.

 

20. כפי שפורט בפסק דינו של בית המשפט המחוזי (מרכז) שם:

 

"בחוקקו את סעיף 8 המחוקק הישראלי לא התעלם מהאפשרות לפיה מתקיים חוסר איזון ביכולות הכלכליות של בני הזוג אשר עשוי בסופו של יום גם לאחר איזון המשאבים להותיר צד כאשר הוא חלש מהבחינה הכלכלית באופן ניכר מבן זוגו. לשם כך תוקן סע' 8 לחוק יחסי ממון הנותן בידי ביהמ"ש סמכות לחרוג מכללי האיזון הרגילים בדרך של גריעת נכסים מכלל האיזון (סע' 8 (1) לחוק) שינוי המועד לתחשיב האיזון (8 (3)  לחוק),  ובעיקר האפשרות שלא לאזן את הנכסים מחצה על מחצה וזאת תוך התחשבות בנכסים עתידיים, בכושר השתכרותם של הצדדים וכיוצ"ב (סע' 8 (2) לחוק)"

 

21. לעניין זה יפים גם דבריו של כב' הש' בן ציון גרינברגר בתמ"ש (י-ם) 20964/02 פלונית נ' אלמוני [פורסם בנבו] (2009) -

"בהתחשב בדומיננטיות של הגישה הנורמטיבית הממוקדת במאמץ המשותף של הצדדים [שעמדה] בעיצוב המקורי של חוק יחסי ממון ... ובהתחשב בהקשר שבו ניתן לבית המשפט שיקול דעת זה, ניתן להסיק כי על בית המשפט לשאוף לעשיית צדק כלכלי בחלוקת משאבי הזוג, וכי בתיקון לחוק העניק המחוקק לבית המשפט הסמכות האקוויטבילית לסטות מחלוקת שווה כשנסיבות המקרה מחייבות את המסקנה כי לא יהיה זה צודק מבחינה כלכלית לבצע את איזון המשאבים שווה בשווה" (ה.ש.; וראה שימושים שונים שנעשו בסע' זה ע"י הערכאות השונות – תמ"ש (ב"ש) 1066/06 נ.ש. נ' ל. ש. [פורסם בנבו] (2011); תמ"ש (י-ם)  11849-07-10 ט.א נ. מ.א [פורסם בנבו] (2011); תמ"ש(קר') ק.צ. נ' ק.י., (2011); ורבים אחרים) 

 

22. אכן וכפי שפורט לעיל, סעיף 8 מעניק לבית המשפט אפשרות לבחון כל מקרה לגופו, תוך התחשבות בשיקולי צדק והוגנות רחבים, בהתאם לנסיבותיו הייחודיות של כל מקרה ומקרה ואין מדובר ברשימה סגורה של שיקולים ונסיבות בהם על בית המשפט להפעיל את סמכותו במסגרת הסעיף (בג"ץ 6037/18 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי ת"א יפו, מיום 8.2.2019).

 

23. עם זאת, בהתאם לפסיקה, בית המשפט יפעיל שקול דעתו ויעשה שימוש בסמכותו לאיזון שאינו מחצה על מחצה במשורה ובנסיבות מיוחדות, וככלל במקרים הבאים:

 

• בנסיבות הקשורות ביכולות הכלכליות של כל אחד מהצדדים לאחר הגירושין, וחוסר איזון בולט באופן מיוחד מבחינה כלכלית.

 

• בנסיבות מיוחדות הקשורות בצבירות נכסים על שם מי מבני הזוג. מקרה בו לאחד מבני הזוג נכסים חיצוניים רבים (מירושה או ממתנות) ומקרה בו אחד מהצדדים בחר להכניס זכויותיו החיצוניות לקופה המשותפת בעוד השני מסרב לעשות כן וכיו"ב.

 

• בנסיבות הקשורות בהתנהגות מי מהצדדים- מקרים בהם התנהגות הצדדים מביאה לכך שתחושת הצדק מתקוממת כנגד יישום פשטני של הוראות חוק יחסי ממון. כך למשל במקרים של פירוד ממושך בין הצדדים, מקרים של הימורים והוצאת נכסים לטובת מעילה באמון ויש הסוברים כי גם מקום בו מדובר באלימות.

                          (עמש (מרכז) 56634-06-20‏‏ לעיל)         

 

24. ישנם מקרים, דוגמת המקרה שבפני, בהם במהלך החיים המשותפים, עמלו בני-זוג יחד, תוך מאמץ משותף, על הגברת כושר השתכרותו של אחד מהם בלבד, בעוד האחר נשא בתפקידים אחרים בתא המשפחתי (למשל גידול הילדים, טיפוח הזוגיות, טיפול בבני משפחה אחרים, נשיאה בעול הבית וכיוצ"ב). בהשקעת שני בני הזוג יחד באופן המאפשר לבן זוג אחד להגדיל את כושר השתכרותו גלום פוטנציאל כלכלי ניכר, הבא לידי ביטוי, לאחר פירוד, אצל בן זוג אחד בלבד, שעה שהאחר שאף הוא השקיע רבות במאמץ המשותף, אינו נהנה עוד מפוטנציאל כלכלי זה.

 

25. אם יפורק הקשר הזוגי מבלי שהשקעה משותפת זו תובא בחשבון, ייוצר פער בין שני בני-הזוג, ההולכים כל אחד לדרכו בנפרד. "נכסי הקריירה" שנצברו אצל אחד מבני הזוג הינם פרי השילוב בין מקורות שונים, אשר תמיכתו של קשר הנישואין היא אחד מהמשמעותיים בהם. חלק זה נכון וראוי להביא בחשבון המשאבים העומדים לרשותם של בני הזוג עת מפורק הקשר הזוגי וכל אחד מבני הזוג נותר עם כושרו לייצור הכנסות עתידיות עבור עצמו בלבד בעתיד.

 

26. כך גם, במסגרת האיזון מן הראוי לקחת בחשבון שיקולים רחבים יותר, לרבות שיקולי צדק, על מנת להביא את שני הצדדים למצב כלכלי דומה עם פירוק התא המשפחתי, בפרט לאחר שנות נישואין ארוכות ויש לדאוג לכך שיתקיים ביטחון כלכלי גם לבן הזוג שלא עסק בהגדלת כושר השתכרותו וייצור הכנסותיו. (עמ"ש (חי') 31035-09-16ש.ג נ' ד.ג ניתן ביום 20.4.17).

 

27. תחושת הצדק וההוגנות של בית המשפט מחייבת ליתן משקל ראוי לחוסר השוויון הכלכלי בין הצדדים לעתיד לבוא ולהגן על הצד ה"חלש". גישה זו מבוססת הן על לשון החוק והן על התכלית החקיקתית של סעיפים 5(ג) ו- 8(2) לחוק יחסי ממון אשר בהינתן אופיים של סכסוכי משפחה בכלל וסכסוכי ממון בין בני זוג בפרט מאפשרים יצירת פתרונות צודקים והוגנים לצד איזון הנכסים המוחשיים בדרך של עריכת חשבונות וחישובים חשבונאיים. כפי שפורט לעיל, אמנם הפעלת סמכויותיו המיוחדות של בית המשפט  לחלוקה שאינה "מחצה על מחצה" תיעשה במשורה ובנסיבות המיוחדות המצדיקות זאת, עם זאת כפי שיפורט, במקרה דנן מצאתי כי מתקיימות נסיבות מיוחדות אלו זאת  כאשר עקרונות הצדק הם שמנחים את בית המשפט.  

 

28. יש להבהיר עם זאת כי בהתאם לפסיקה, בגידה במערכת היחסים הזוגית אינה מהווה נסיבה מיוחדת המצדיקה שימוש בסעיף 8 ואיזון משאבים שאינו מחצה על מחצה (בג"צ 8928/06פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים, ניתן ביום 8.10.2008; בע"מ 7272/10 פלונית נ' פלוני, ניתן ביום 7.1.2014).

 

29. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ולנוכח כל אשר הונח בפני סבורני, כאמור לעיל, כי מקרה זה משתייך לאותם מקרים חריגים המצדיקים איזון שאינו מחצה על מחצה. כפי שיפורט להלן, מצאתי כי חוסר האיזון הקיצוני בין בני הזוג ביחס ליכולותיהם הכלכליות כיום (וככל הנראה גם בעתיד), וכן תחושת הצדק, מצדיקים במקרה שלפני איזון בלתי שוויוני.

 

30. הצדדים נשואים תקופה ארוכה, משנת 1992, דהיינו עד למועד הקרע היו נשואים קרוב ל- 30 שנה. במהלך החיים המשותפים הקים הנתבע, בסיוע ותמיכת התובעת, עסק מצליח בו עבדו התובעת והנתבע גם יחד ומעסק זה בלבד חיה המשפחה חיי רווחה ומותרות. הגם שמבחינה פורמלית, כל אחד מהצדדים קיבל שכר עבודה מהחברה, אין בכך לשנות את העובדה כי בפועל הכנסותיהם היחידות של הצדדים היו אך ורק מהעסק המשפחתי (בין אם באמצעות תשלום משכורת על שם כל אחד מהצדדים, ובין אם באמצעות דיבידנדים או הטבות אחרות) כאשר שיעורן של הכנסות אלו נקבע באופן בלעדי על ידי הנתבע בהתאם לשיקולי מס ושיקולים כלכליים אחרים. מכל שהובא בפני עולה בבירור כי כל כלכלת המשפחה נשענה על הכנסות הצדדים מהחברה, על כך אין כל מחלוקת.

 

31. הצדדים שניהם הסכימו כי במסגרת האיזון וחלוקת הרכוש יש להותיר בידי הנתבע את החברה. בנסיבות אלו, הלכה למעשה, גירושי הצדדים גודעים לחלוטין את מטה לחמה היחידי של התובעת שכן בידי הנתבע יישאר הנכס אשר היווה את מקור פרנסת המשפחה, ואשר מעבר לשוויו כפי שהוערך על ידי המומחה, (כ- 4,000,000) הוא מהווה נכס רווחי ומניב אשר יש להניח כי ימשיך להניב לנתבע פרנסה ראויה והכנסות נאות לא מבוטלות בעתיד לבוא וניתן יהיה אף לפתחו ולהגדיל את הכנסותיו ואת ערכו, כל זאת מעבר למשכורות הנאות אשר ימשיכו להשתלם לידי הנתבע, כמו גם הטבות נוספות רבות מהן נהנה כבעל חברת יחיד.

 

 

32. כך, המומחה קבע כי כושר ההשתכרות של הנתבע כיום כעומד על כ-23,000 ₪. עם זאת חוות דעתו של המומחה מתייחסת אך לשכר ברוטו הרשום שמושך הנתבע מהחברה. על כך יש להוסיף כי גם אם באופן רשמי שכרו של הנתבע כמנכ"ל החברה עומד לכאורה על סך של כ- 23,000- 25,000 ₪ ברוטו לחודש, הרי שהנתבע הודה במסגרת עדותו בפני (כמפורט בפסק הדין למזונות בהמשך) כי הסכום הנמשך על ידו מהחברה כמשכורת משתנה בהתאם לצרכיו ומגיע לעתים לסכומים גבוהים אף יותר ועשויים להגיע אף לסך של כ – 35,000 ₪ לחודש ולמעלה מכך.

 

עוד יש לקחת בחשבון את רווחי העסק (דיבידנדים) וכן הטבות שונות שיש לנתבע מכך שהעסק בבעלותו (כמו למשל העמסת הוצאות שונות על העסק, רכב, נסיעות לחו"ל וכיוצ"ב כפי שהתרשמתי שעושה הוא בהרחבה (ראו למשל עדות הנתבע בעמ' 70 ש' 29-32).

 

33. התובעת מאידך, עבדה עובר לנישואי הצדדים כ..., זנחה תחום עבודתה זה והחלה לעבוד בעסק שהקים הנתבע, בתחום התכנות והתמיכה הטכנית, ללא שיש לה הכשרה או השכלה מתאימה ושכרה שאמנם עמד באופן פורמלי על סך של כ – 15,000 ₪ ברוטו לחודש, נקבע על ידי הנתבע בהתאם לשיקולים כלכליים שונים (ולא בהכרח בהתאם לתפקיד אותו מילאה התובעת בעסק ובהלימה להיקף המשרה), (לעניין זה ר' עדות הנתבע בעמ' 75 ש' 15-19).

 

34. אשר לכושר השתכרותה של התובעת, לא מצאתי לקבל את קביעתו של המומחה בחוות דעתו מיום 28.6.2020, לפיה עומד כושר ההשתכרות של התובעת נכון להיום על סך של כ- 9,500 ₪, ומצאתי לקבוע כי כושר השתכרותה של התובעת קרוב יותר ואף נמוך מהסך שהועמד על ידי המומחה בחוות דעתו (הטיוטא) "הראשונה" מיום 20.8.2019 - 5,744 ₪ (ראו טענות התובעת כי שכרה כיום העומד על כ-  4,500) .

 

35. כך גם לא מצאתי לקבל טענת הנתבע כי שכרה בחברה עמד על סך של 15,000 ₪ ומכך יש לגזור את שכרה כיום, זאת מהטעם שהתובעת אינה בעלת השכלה והכשרה פורמלית בתחום המחשוב ו"שכרה" בגין עבודתה בחברה נקבע על ידי הנתבע באופן שרירותי בהתאם לשיקולים שונים (שיקולי מס, הגדלת מענק לידה וכיוצ"ב – ראה כאמור עדות הנתבע בעמ' 75 ש' 19) ולאו דווקא בהתאם למהות התפקיד אותו ביצעה (ואף מטעם זה בלבד היה מקום לדחות טענת הנתבע אשר לפוטנציאל השתכרותה של התובעת).

 

36. בנוסף יש לקחת בחשבון את מצבה הרפואי של התובעת, את גילה כיום (כ-52) ואת העובדה שמזה מספר לא מבוטל של שנים, החל מאז מחלתה ולידת בנם הצעיר של הצדדים – לפני כ-6.5 שנים, אין התובעת עוסקת כלל בתחום התכנות זאת כאשר מדובר במקצוע ותחום הדורשים התעדכנות ולימוד מתמשכים כאשר "פסק זמן" כה ממושך עלול להפוך את העוסק בתחומים אלו ל"לא רלבנטי" מבחינה מקצועית . לעניין זה, היה לעיני מכתבו של פרופ' כ' מיום 20.7.20 אשר צורף לסיכומי התובעת ממנו עולה מוגבלותה של התובעת היום באשר לחוסר יכולת לעסוק בתכנות לצמיתות וביחס למגבלותיה באשר לכל עיסוק בהווה ובעתיד, וכן עולה כי לתובעת כיום נכות צמיתה בשיעור של 24%.

 

 

37. משכך, עומד הפער בין הצדדים על סך של כ- 20,000-18,000 ₪ בקירוב, בהנחה שהנתבע משתכר סך של 23,000-25,000 ₪ ופער של כ- 30,000 ₪ ואף למעלה מכך באם יילקחו בחשבון כלל ההטבות שגוזר הנתבע מהיותו מנכ"ל ובעלים של החברה. לא יכולה להיות מחלוקת כי מדובר בפער משמעותי מאד במעמדם הכלכלי והתעסוקתי של הצדדים.

 

38. זאת ועוד. אף מחוות דעתו המאוחרת של המומחה, אשר לא מצאתי לקבל שם את קביעתו של המומחה לעניין כושר השתכרותה של התובעת, עולה כי פוטנציאל השתכרותה של התובעת במועד הנישואין זהה לפוטנציאל השתכרותה (כפי שנקבע על ידו באותה חוות דעת) במועד הקרע. דהיינו, במהלך שנים לא היה בפוטנציאל ההשתכרות של התובעת כל שינוי ואילו פוטנציאל השתכרותו של הנתבע במועד הקרע עלה מהותית מסך של 15,964 ₪ עובר לתחילת הנישואין לסך של 23,143 ₪ ואף למעלה מכך (נכון למועד חווה"ד).

 

39. היינו, גם לו היה בידי לקבל לעניין השתכרותה של התובעת את חוות דעתו השנייה והמאוחרת של המומחה ביחס לכושר השתכרותה של התובעת נכון להיום, דבר שאיני מקבלת, פוטנציאל השתכרותה של התובעת נותר לכאורה כפי שהיה במועד תחילת עבודתה בחברה והיא לא הגדילה אותו כלל במהלך כ-20 שנה. לא זו אף זו, בהתאם לחוות דעת המומחה הרי שכושר השתכרותו של הנתבע הינו למעלה מפי 2 מכושר השתכרותה של התובעת. ובהתאם לחוות הדעת הראשונה של המומחה באשר לכושר השתכרותה של התובעת, כושר השתכרותו של הנתבע הוא כ-פי 4 מכושר השתכרותה של התובעת. רוצה לומר, אף בהתאם לשתי חוות הדעת קיים פער משמעותי מאד בכושר ההשתכרות של הצדדים. ואולם, כאמור, לעניין זה מצאתי לא לקבל את חוות דעתו של המומחה, ואני קובעת כי פער ההכנסות (וכושר ההשתכרות) בין הצדדים עומד על כ-20,000-25,000 ₪ לחודש לכל הפחות.

 

40. הנה כי כן, עם גירושי הצדדים, מוצאת התובעת עצמה, כשהיא בגיל לא צעיר ובמצב בריאותי מורכב וחסר וודאות ולא נטול סיכונים ולאחר מספר שנים בהן לא עבדה כלל נאלצת לחפש עבודה בשוק החופשי ולעבוד בעבודה לא מקצועית בשכר נמוך וללא כל ביטחון תעסוקתי.

 

41. גם אם תיוותר התובעת עם נכסים ששווים אינו מבוטל כתוצאה מאיזון שוויוני, הרי שעל מנת לייצר לעצמה זרם הכנסות שוטף וביטחון כלכלי, יהיה עליה לעבוד עבור ואצל צד ג', כאשר כפי שיפורט להלן, כושר השתכרותה מצומצם למדי וקרוב לשכר המינימום וללא כל ביטחון תעסוקתי וללא ההטבות של עבודה בעסק משפחתי.

 

42. על כך יש להוסיף כי הצדדים שניהם נמצאים בעשור השישי של חייהם והצפי לשינוי במצבם הכלכלי, או למצער שינוי לטובה בכושר השתכרותה של התובעת נמוך מאד.

 

43. מצאתי לנכון להבהיר ולהדגיש כי הגם שהפער במצבם הכלכלי ויכולותיהם הכלכליות של הצדדים מצדיק איזון בלתי שוויוני, הרי שלטעמי גם שיקולי הצדק במקרה דנן מחייבים איזון בלתי שוויוני שכן, הפער במצבם הכלכלי של השניים אינו פער הנובע אך מכישוריהם האישיים של הצדדים. העסק אותו הקים הנתבע, בסיועה של התובעת, ואשר בו עבדו הצדדים שניהם משך כשלושה עשורים והשקיעו ממיטב מרצם, הוא הוא מקור פרנסתה של המשפחה וכאמור, עם גירושי הצדדים איבדה התובעת את מטה לחמה ומקור פרנסתה ובטחונה הכלכלי, זאת לאחר שהשקיעה את מיטב שנותיה בעסק ובתא המשפחתי.

 

44. כפי שמציתי לעיל, אין דומה עבודה בעסק המשפחתי לעבודה עבור צד ג', ללא ההטבות והביטחון התעסוקתי שיש בעבודה בעסק משפחתי. בנסיבות אלו, איזון משאבים מחצה על מחצה יוביל לעיוות ותחושת הצדק במקרה דנן מחייבת איזון משאבים בלתי שוויוני ומתן האפשרות לתובעת לעמוד איתן על רגליה ולשקם את חייה לאחר קרוב ל 30 שנות חיים משותפים.

 

45. לעניין זה יש לקחת בחשבון את הפער הגדול בין כושר ההשתכרות של הצדדים כפי שפורט לעיל ואת העובדה שלצדדים נכונו עוד כעשר שנות עבודה בקירוב (התובעת מעט פחות והנתבע מעט יותר) טרם פרישתם לגמלאות. משכך, ככל שיוכפל פער ההשתכרות החודשי בין הצדדים העומד כאמור לכל הפחות על כ- 25,000-20,000 ₪ לחודש במספר החודשים עד לפרישת הצדדים – כאמור, כ-120 חודשים לכל הפחות באשר לנתבע, מדובר בסכום נכבד ביותר, אשר לכאורה מחציתו יכולה להיזקף/לבוא לידי ביטוי בהתייחס להון העומד או שצריך לעמוד למי מהצדדים. אומדן זה, יש להביא לידי ביטוי – וכך עשיתי – לצורך הערכת שיעור החלוקה בין הצדדים, כאשר היה לעיני סך ההון (נכסים וכספים) המשפחתי המשותף העומד לחלוקה והסכומים הנגזרים ממנו בהתאם לשיעור החלוקה שקבעתי.

 

46. עוד סבורני כי יש לקחת בחשבון האיזון סכומים שונים שהוציא הנתבע במהלך החיים המשותפים בגין הוצאות שאינן קשורות לתא המשפחתי ואשר היה קושי רב להוכיח.

כאמור, הנתבע ניהל קשר עם אישה אחרת, במשך תקופה לא מבוטלת, במקביל לנישואיו לתובעת, קשר ממנו אף נולדה לו ילדה עובר למועד הקרע, כאשר הנתבע אף העיד על כך שבמהלך תקופה זו נסע מספר פעמים לכל הפחות עם אותה אישה לחו"ל (ראה עדות הנתבע עמ' 63-62 לפרוטוקול) ואף קנה לה מתנה/ות (עמ' 63 ש' 22-29), דברי שלדבריו במהלך עדותו אינו גאה בו, בלשון המעטה.

 

47. הנתבע אמנם הכחיש כי מדובר בקשר ממשי וטען כי מדובר רק בקשר בעל אופי מיני וחולף וכן הכחיש כי הוציא כספים משותפים על אמה של הקטינה עת היה עמה בקשר (עמ' 67 ש' 5-7; עמ' 70 לפרוטוקול). אולם, לא מצאתי לקבל גרסה זו של הנתבע שלא עומדת לטעמי בקנה אחד עם הראיות שהובאו בפני (נספחים טו-טז לתצהיר התובעת מיום 30.4.2020) ואף אינה מתיישבת עם המציאות הקיימת והשכל הישר ומצאתי לקבל טענת התובעת כי הנתבע הוציא סכומים לא מבוטלים הן על נסיעות לחו"ל ובילויים עם אמה של הקטינה וכן הוציא כספים (ועל כך גם העיד) על הקטינה עצמה, גם אם בעיקר לאחר מועד הקרע (לדבריו העביר כספים אלו לסבתה של הקטינה אשר מגדלת אותה). כך גם לא סבירה בעיני גרסתו של הנתבע כי אמה של הקטינה החזירה לו כספים עבור כרטיסי טיסה או הוצאות מלון ששילם עבורה.

 

אציין כי במקרה דנן לא מצאתי לעשות אבחנה בין כספים שהוציא הנתבע מחשבונו הפרטי לבין כספים שהוציא הנתבע מהחברה שכן שני מקורות אלו הינם מקורות משותפים לצדדים ומדובר בכספים השייכים לצדדים שניהם.

 

48. לנוכח כל האמור לעיל ומשהיו לעיני כלל השיקולים אשר פורטו מעלה בהרחבה מצאתי כי יש לאזן את חלוקת נכסי הצדדים באופן הבא:

 

• החברה תישאר בבעלותו הבלעדית של הנתבע, כאשר שוויה הוא בהתאם לקביעתו האחרונה של המומחה.

 

• זכויות הנתבע בבית הצדדים יועברו לבעלותה של התובעת (העברה אגב גירושין), כאשר שווי הבית הוא בהתאם לחוות הדעת השמאית המצויה בתיק.

 

• יתר זכויות ונכסי הצדדים (כספים, זכויות פנסיוניות, נכסי קריירה וכיוצ"ב) יחולקו באופן שחלקה הכולל של התובעת בסך נכסי הצדדים (כולל הבית כפי ערכו בהתאם לחוות הדעת המצויה בתיק) יעמוד על 58% ואילו חלקו הכולל של הנתבע (כולל החברה לפי ערכה בהתאם להערכת המומחה האחרונה) יעמוד על -42%  בכפוף למפורט בסעיף 49 להלן.

 

• יובהר כי בחלוקה זו לקחתי בחשבון את טענות הנתבע כי שוויו של בית הצדדים הוערך נכון למועד הקרע ולאור העלייה המשמעותית במחירי הנדל"ן בשנים האחרונות יש להניח ששוויו עלה מאז ולפיכך היה לטענת הנתבע מקום לעדכן את חוות הדעת השמאית בעניין הבית (בקשת הנתבע שנדחתה כמפורט בפרק הראשון לפסק הדין). ככל שלא הייתי סבורה כי אכן סביר שערכו של הבית עלה יש והייתי קובעת כי על פער החלוקה בין הצדדים להיות אף משמעותי יותר.

 

• על כך יש להוסיף כי באופן סימטרי הן הבית והן החברה הוערכו נכון למועד הקרע, ובאשר לחברה מדובר בחברת תכנה, כאשר ידוע כי דווקא במהלך התקופה האחרונה – במהלך מגיפת הקורונה – עלה שוויין של חברות הייטק ומשכך, קיימת סבירות שאף שוויה של החברה עלה מאז מועד הקרע. כך או אחרת – הן החברה והן הבית הוערכו נכון למועד הקרע בין הצדדים ולא למועד מאוחר יותר, כאשר מחד התובעת הייתה בעלת החזקה בבית ומאידך הנתבע שלט בחברה באופן בלעדי זאת החל ממועד הקרע ואילך.

 

49. הנתבע טען בסיכומיו כי יש להפחית מחלקה של התובעת בתשלום האיזון סכומים מסוימים (המגיעים לכדי למעלה מ-930,000 ש"ח ולהלן הכרעתי בטענותיו אלו:

 

• שווי שימוש ברכב

לגישת הנתבע, התובעת השתמשה ברכב החברה שהועמד לרשותה באופן בלעדי וסירבה להחזיר את הרכב לרשות החברה. לפיכך יש להוסיף לנכסי האישה ברי האיזון את שווי הרכב או לחלופין יש לחייב את האישה בתשלום שווי שימוש ברכב (בגין 59 חודשים) בהתאם לשווי הנקוב בחוות דעת המומחה (שווי רכב בסך של כ – 190,000 ₪ (או 6,280 ₪ לחודש).

שווי שימוש ברכב הינו סכום כסף שנזקף להכנסתו של עובד שקיבל רכב ממעבידו. סכום זה מגלם את השווי הכספי של טובת ההנאה של העובד הגלומה בשימוש הפרטי ברכב עבורו נדרש לשלם העובד מס הכנסה.

 

במקרה דנן אין מדובר ביחסי עובד ומעביד, והתובעת עשתה שימוש ברכב שהוא קניינה של החברה לא רק כעובדת אלא מכוח היותה אשתו של בעל החברה (שהרי אין מחלוקת כי התובעת לא עבדה בחברה החל משנת 2016). אין זה שכיח כי בעלים של חברה פרטית מעמיסים הוצאות שונות כגון קניה ואחזקת רכבים של מי מבני המשפחה על החברה, הגם שמדובר בהוצאה פרטית, ודומה כי כך נעשה אף במקרה דנן. לטעמי, אין מקום להשליך מכללי מס הכנסה לעובדים שכירים על איזון המשאבים בין הצדדים ואין מקום לנכות את שווי הרכב מחלקה של התובעת באיזון המשאבים. עם זאת ברי כי כעת, עם ביצוע איזון המשאבים, על התובעת להשיב את הרכב לחברה.

 

זאת ועוד. אין מדובר במקרה דנן בנכס בר איזון. שווי שימוש ברכב אינו נכס אלא הטבה כספית שניתן לקחתה בחשבון כאשר אומדים את הוצאות והכנסות הצדדים החודשיות אך אין מדובר בנכס המבטא הון של מי מהצדדים.

 

כך או אחרת, לנוכח הפערים בין הצדדים ולנוכח העובדה כי התובעת עושה שימוש בלעדי ברכב מזה שנים ויש להניח שלתובע יש רכב לשימושו שהוא בבעלותו או בבעלות החברה, אשר הוצאותיו ממומנות כליל על ידי החברה, מצאתי, לקבוע כי לא יזקפו לחובתה של האישה דמי שימוש ברכב, וככל שהאישה תבקש כי הרכב יועבר לבעלותה, הרכב יועבר בהתאם לשוויו בספרי החברה כיום, לידי האישה (ובהתאם לערך זה יחושב כחלק מהאיזון וירד מחלקה של האישה), ככל שתחול חבות במס בעקבות העברה זו, תחול חבות זו על האישה. ככל שהאישה תוותר על העברת הרכב לבעלותה, יוחזר הרכב לחברה בתוך 45 יום ממתן פסק הדין.

 

לנוכח האמור, לא מצאתי לקבל את הבקשה להכללת הרכב בנכסים הדרושים לאיזון בין הצדדים כך גם לא מצאתי לאזן את ההטבה שלכאורה נצמחה לתובעת עקב השימוש ברכב. סבורני כי יש בהחלטתי זו כדי לעשות צדק עם הצדדים ולאזן נכונה את השימוש שעשה כל אחד מהם בנכסים המשותפים (לרבות החברה על כלל נכסיה).

 

 

• הפחתת מס רעיוני

לטענת הנתבע, בבעלות החברה נכסים עודפים ועם מכירתם תידרש החברה בתשלום מס של 25%. לפיכך טוען הנתבע כי יש להפחית משווי הנכסים את סכום המס אשר תידרש החברה לשלם בעת מכירתם.

 

לטעמי, כל עוד לא נמכרו הנכסים העודפים והחברה לא חויבה במס בגין מכירתם, אין מקום לקזז מחלקה של התובעת את רכיב המס שעתיד להיות משולם אם וכאשר יימכרו הנכסים העודפים, דבר שאין כל וודאות ביחס אליו בשלב זה (לא באשר לעצם המכירה ולא באשר לחבות במס ושיעורה). משכך מצאתי לדחות טענה זו של הנתבע.

 

(לעניין זה ר' גם עמ"ש (ת"א) 25980-06-19‏  פלוני נ' פלונית, ניתן ביום 14.7.2020)

 

• תשלום מע"מ

לטענת הנתבע, ממאזני הבוחן של החברה עולה כי קיימות הכנסות שנתקבלו בשנים 2014-2017 ממתן שירותים ללקוחות זרים מחו"ל ולפיכך לא שולם מע"מ בגין הכנסות אלו. אולם, קיימת אפשרות כי החברה תחויב בתשלום מע"מ בגין הכנסות אלו וכפועל יוצא בפני החברה חשיפה לתשלום מע"מ עתידי בשיעור של כ – 302,000 ₪. לפיכך לטענתו יש להפחית סכום זה מתשלומי האיזון שעל הנתבע לשלם לתובעת.

 

במכתבו מיום 29.6.2020 ציין המומחה כי מאחר וההכנסות הפטורות הופחתו מהערכת שווי החברה הרי שאין מקום להטיל מחצית התשלום על התובעת במסגרת איזון המשאבים. מכתב מומחה מיום 29.6.2020 הוגש לתיק ביום 5.7.2020 מכאן שלא מצאתי להפחית סכום זה מסכום האיזון המגיע לתובעת ואף טענה זו של הנתבע נדחית.

 

לא זו אף זו, אין מדובר בחבות מס ממשית אלא באפשרות בלבד ולא מצאתי לקזז מחלקה של התובעת סכומים אלו שעה שאין כל וודאות שאכן תחויב החברה בתשלום מע"מ ומדובר בהשערה בלבד הן ביחס לתשלום עצמו והן ביחס לשיעורו.

 

• חוב ארנונה

לטענת הנתבע לחברת ... (חברה בבעלות הנתבע) חוב ארנונה בסך של 32,248 ₪ ולפיכך יש לחייב את התובעת בתשלום מחצית החוב.

 

בהתאם לאמור בחוות דעת המומחה  שהוגשה לתיק ביום 16.4.2020 מדובר בחוב של חברה לא פעילה אשר נמצאת בפירוק והחוב ישולם מתוך נכסי החברה. בנסיבות אלו לא מצאתי מקום להורות על הפחתת סכום כלשהו מחלקה של התובעת בגין חוב הארנונה והטענה נדחית.

 

• מיטלטלין

 

הנתבע טוען כי עת הפרידו הצדדים מגוריהם סירבה התובעת לחלוקת המיטלטלין בבית המגורים בעין והנתבע נאלץ לרכוש מיטלטלין חדשים עבורו ועבור ילדי הצדדים. לפיכך יש לקזז מכל סכום המגיע לתובעת בגין איזון הנכסים 300,000 ₪ המהווים כמחצית משווי המיטלטלין בהתאם להערכת שווי מיולי 2013 לפיה שווי המיטלטלין הינו 590,000 ₪.

 

לא מצאתי מקום להפחית מחלקה של התובעת את הסכום המבוקש כאשר מדובר בהערכת שווי תכולה משנת 2013 לצרכי ביטוח וכאשר ערך המיטלטלין הינו לרכישת מוצרים חדשים (ערך כינון) וברי כי ערכם של המיטלטלין היום, כמשומשים (בני 10 שנים ואף למעלה מכך) רחוק מלהיות בשווי זה, מה גם שמשך מרבית התקופה מאז הוערך שווי הכנסים עשו הצדדים שניהם שימוש בנכסים, שהרי הנתבע עזב את בית המשפחה רק באוקטובר 2019. כך גם לא הוכח בפני הסכום שנאלץ הנתבע להוציא בגין רכישת פרטי ריהוט שונים עקב סירובה של התובעת לחלק את המיטלטלין בעין או לבצע התחשבנות בגינם.

 

הנתבעת  בקשה בסיכומיה לחלק את המיטלטלין בעין בין הצדדים.

 

בנסיבות אלו, ולנוכח הכרעתי בעניין הבית מצאתי לקבוע כי המיטלטלין יישארו ברשות התובעת ומצאתי להפחית מחלקה של התובעת לאחר עריכת האיזון הכולל, בהתאם לסעיף 48 לעיל סך של 75,000 ₪  בגין המיטלטלין שנשארו בחזקתה והיו בבית המגורים של הצדדים ערב עזיבתו של הנתבע את הבית.

 

• קיזוז דמי מזונות ששולמו ביתר –

הנתבע טוען כי יש להפחית מסכום האיזון סך של כ – 19,662 ₪ דמי מזונות קטינים ששולמו ביתר. מתגובת התובעת לעניין זה עולה כי בין הצדדים הליך הוצל"פ בשל אי תשלום מזונות וכי שאלה זו התבררה ו/או מתבררת במסגרת הליכי ההוצאה לפועל בין הצדדים. בנסיבות אלו לא מצאתי להיעתר לבקשת הנתבע לקיזוז דמי מזונות ששולמו ביתר וסוגיה זו תתברר ככל הנדרש במסגרת הליכים בהוצאה לפועל.

 

עם זאת, בהתאם להחלטתי מיום 2.12.2020 ככל ששולמו מזונות אישה ביתר יש לקזזם מכל סכום המגיע לתובעת במסגרת הליך זה.

 

לאור כל האמור לעיל – טענות הנתבע בקשר להפחתת סכומים שונים מתשלום האיזון המגיע לתובעת נדחות למעט חלוקת המיטלטלין וקיזוז מזונות אישה ששולמו לאחר פקיעת הנישואין.

 

50. הוראות אופרטיביות - דרך החלוקה וההתחשבנות הכספית:

 

כאמור לעיל, מצאתי לקבוע כי סך האיזון בין הצדדים יתבצע כדלקמן:

 

• שווי הבית בהתאם לחוות הדעת השמאית מיום 8.4.2019 3,350,000 ₪. זכויות הנתבע בבית יועברו במלואן על שם האישה אגב גירושין.

 

• שווי החברה, בהתאם לחוות דעתו של המומחה מיום 25.9.20 3,913,489 ₪. כלל מניות החברה יוותרו בבעלות הנתבע.

 

• באשר לשאר זכויות הצדדים (כספים בחשבונות בנקים, זכויות סוציאליות קופות קרנות וכל זכות אחרת) יבוצע איזון בין הצדדים הלוקח בחשבון את קביעותי בסעיפים קטנים א ו-ב לעיל ובאופן  בו חלקה הכולל של התובעת יעמוד על 58% מסך שווים של כלל נכסי הצדדים (לרבות החברה והבית כפי שווים מעלה) ואילו חלקו של הנתבע יעמוד על 42%.

 

 

• לשם ההבהרה במסגרת נכסי הנתבע יכללו:

 

מניות החברה המשקפות שווי חברה של 3,913,489 ₪  + סכום איזון מתוך כספים/זכויות משותפים אשר יביא את סך חלקו של הנתבע בכלל הרכוש המשותף לכדי 42% (כולל החברה) . על כך יש להוסיף +75,000 ₪ (חלקו במיטלטלין) + סכום של 30,037 ₪ (חלקה של התובעת בחובות משותפים אשר שולם על ידי הנתבע לאחר מועד הפירוד, בהתאם לחוות דעת המומחה מיום 29.6.20) אשר – לאחר עריכת האיזון בשיעור שנקבע בסעיף 48 לעיל, יועברו מחלקה של התובעת לחלקו של הנתבע.

 

במסגרת נכסי התובעת ייכללו:

 

 בית הצדדים בסך 3,350,000 (בהתאם לחוות דעת שמאית מיום 8.4.2019 + חלק בכספים/זכויות משותפים אשר יביאו את סך חלקה של התובעת בכלל הרכוש המשותף לכדי 58%.

לאחר עריכת האיזון כאמור בס' 48 לעיל, יופחתו מחלקה של התובעת 75,000 ₪ כפי חלקו של הנתבע במיטלטלין כמפורט לעיל וכן יופחת סכום של 30,037 ₪ - חלקה של התובעת בחובות משותפים אשר שולם על ידי הנתבע לאחר מועד הפירוד, בהתאם לחוות דעת המומחה מיום 29.6.20)

 

כמו כן יובהר כי בהתאם לקביעתי לצורך ביצוע האיזון בשיעור שנקבע על המומחה להביא בחשבון האיזון בין הצדדים את פדיון ימי החופשה של הנתבע (הנזקף כנכס לזכותו) כאמור בסעיף 16 לעיל.

 

• בנסיבות העניין, ומשעולה מחוות הדעת שזכויות שטרם גמלו אינן בגדר סכומים משמעותיים, מצאתי כי בנסיבות העניין ולטובת הפרידה הנקייה בין הצדדים, נכון יהיה לקבוע כי האיזון יבוצע על ידי העברת סכום חד פעמי מצד אחד למשנהו ולא ביום היגמל חלקן של הזכויות. משמדובר בסכום משמעותי שיהיה על הנתבע להעביר לתובעת, מצאתי לחלק את הסכום ל-6 תשלומים שווים אשר ישולמו בהפרש של 3 חודשים זה מזה, כאשר התשלום הראשון ישולם בתוך 45 יום מיום מתן פסק הדין.

 

• המומחה יערוך את התחשיב הנדרש עבור הצדדים בהתבסס על המפורט בסעיפים 48 ו- 49 זה לפסק דיני.

 

תלה"מ 12156-10-18 תביעה נזיקית כספית שהגישה התובעת נגד הנתבע;

 

51. התובעת טוענת כי הנתבע בהתנהלותו גרם לה לנזקים ממוניים ושאינם ממוניים.

באשר לנזקים הממוניים טוענת התובעת כי הנתבע נטל כספים רבים מהקופה המשותפת לצורך מימון משפחתו האחרת של הנתבע. גזל זה לטענת התובעת הינו בגדר חוב של הנתבע לתובעת.

 

באשר לנזק הלא ממוני טוענת התובעת כי על הנתבע לפצות אותה בראש נזק זה בגין הפרת אמונים ופגיעה עמוקה בזכות יסוד של התובעת למשפחה. זכות המצויה במדרג העליון של זכויות האדם.

 

הנתבע הקים משפחה אחרת מעבר לים בזמן שהתובעת התמודדה עם מחלת הסרטן וטיפלה בארבעת ילדיהם המשותפים של הצדדים.

 

הנתבע התרשל רשלנות רבתי, התעלם ביודעין, במכוון ובמזיד באשר לחובתו לנהוג כאדם סביר ואיש משפחה. הנתבע ניהל קשר עם אישה אחרת, השקיע בה את כל מרצו והונו תוך שהוא פוגע קשות בתא המשפחתי.

 

52. הנתבע טען כי התובעת זנחה את תביעתה לנזקים נפשיים ולנזקים ממוניים באשר הנזקים הנטענים על ידה לא הוכחו כלל וכלל.

 

דיון והכרעה

 

53. באשר לתביעות נזיקין בין בני זוג קבעה הפסיקה כי על אף שדיני הנזיקין אינם נעצרים על מפתן התא המשפחתי, הרי שאין לאפשר לתביעות מסוג זה מסלול אוטומטי ו"חלק", ועל בית המשפט לנקוט משנה זהירות קודם שיכניס את דיני העוולות הנזיקיות לפתחו של המרחב המשפחתי. על בית המשפט, לדקדק ולבחון, נוכח טיבו וטבעו של התא המשפחתי, האם ראויה הסוגיה המובאת לפניו להיבחן במשקפיים נזיקיות רגילות, שמא בחינה כזו, רב בה הנזק על התועלת. שכן, לעיתים התערבות גסה בהתנהלות המשפחתית, אף אם מטרתה ליתן סעד לצד הנפגע, עלולה לגרום נזק לבני המשפחה האחרים ובכך עולה הנזק על התועלת. (עמ"ש (מרכז) 56871-01-16 מ.ז.כ. נ' ע.ז.כ. (2017).

 

54. יישום עקרונות הפסיקה במקרה דנן מוביל לדחיית התביעה.

 

ראשית, התובעת לא הוכיחה את הנזקים שנגרמו לטענתה – הן אלו הממוניים והן אלו הלא ממוניים.

יצויין כי במהלך ההליך ניתנה על ידי  החלטה מיום 30.4.2020 המורה למומחה לכמת את הנזקים ומצויה בתיק הודעת המומחה מיום 28.6.2020 לפיה לא נערכה חוות הדעת כי הנתבע לא המציא מסמכים וכי התובעת לא שילמה את שכ"ט בגין חלק זה של חוות הדעת. משכך, קובעת אני כי חלק זה של התביעה נזנח על ידי התובעת.

 

זאת ועוד, סבורה אני כי טענותיה של התובעת באשר ל"התרשלותו" של הנתבע כאיש משפחה – אין מקומן להתברר בהליך נזיקי, מה גם שמכל שהובא בפני לא עלה כי הנתבע, חרף ניהול מערכת היחסים שהובילה ללידת הבת הנוספת מאישה אחרת, לא נהג כלפי ילדי הצדדים כאב מסור. עוד מצאתי כי אין מקום לקבוע כי פירוק הקשר הזוגי (ואף בנסיבות כפי המקרה דנן) הינו מסוג העניינים שיש להחיל עליהם את דיני הנזיקין והרשלנות, כך גם מטעמים של מדיניות ויעילות משפטית.

 

שנית, בכל הנוגע לנזקים הכספיים, הגם שקשה עד בלתי אפשרי להוכיח את היקפם, אלו באו לידי ביטוי, על דרך האומדנא במסגרת פסיקתי לאיזון המשאבים שאינו מחצה על מחצה כמפורט לעיל ובנסיבות אלו לא מצאתי מקום לפסיקת פיצוי נוסף במסגרת התביעה הנזיקית.

 

 

אחריות הורית וזמני שהות

 

• תמ"ש 33521-08-18 תביעה למשמורת משותפת וחלוקת זמני שהות שהגיש האב;
• תלה"מ 23972-10-18 – תביעה למשמורת זמני שהות וחינוך שהגישה האם כנגד האב.

 

55. הצדדים שניהם הגישו כל אחד תביעה לקביעת האחריות ההורית וזמני השהות.

 

ביום 24.12.2019 הוגש לתיק תסקיר העו"ס. במסגרת התסקיר המליצה העו"ס על אחריות הורית משותפת של הצדדים ביחס לשני ילדיהם הקטינים (שכן שני ילדיהם הגדולים של הצדדים בגירים) וזמני שהות שווים כדלקמן:

ראשון ושלישי אצל האם

שני ורביעי אצל האב

חמישי מתחלף

בסופי השבוע ישהו הקטינים לסירוגין אצל כל אחד מההורים, מסיום המסגרת החינוכית ועד ליום ראשון בבוקר חזרה למסגרת החינוכית.

 

56. האב הסכים להמלצות התסקיר, לרבות ההמלצות הטיפוליות שבו ואילו האם מאידך התנגדה לתסקיר. ביום 1.2.2020 ניתנה החלטתי לעניין זמני השהות של הקטינים המאמצת את המלצות התסקיר וכי בהיעדרו של הנתבע (עקב נסיעותיו לחו"ל) ישהו הקטינים עם התובעת.

 

57. ביום 24.5.2020 הוגש תסקיר משלים מאת העו"ס לסדרי הדין. לנוכח מגיפת הקורונה ציין הנתבע בפני העו"ס כי אינו מתעתד לנסוע לחו"ל לפיכך נעדר התסקיר התייחסות להיעדרויותיו של הנתבע מהארץ בשים לב לזמני השהות השווים.

 

58. לטענת האם, התסקיר המשלים נעדר התייחסות לנתון חיוני ביותר והוא היעדרויותיו של הנתבע מהארץ לתקופות ממושכות בכל פעם. הנתבע נוסע לחו"ל לפחות 12 פעמים בשנה, כשבוע בכל פעם לפחות. בנסיבות אלו אין הנתבע יכול לקיים את זמני השהות שהומלצו על ידי העו"ס בתסקיר.

 

59. האב ביקש להורות על אחריות הורית משותפת ולהותיר את זמני השהות על כנם. עוד טען כי מזה כשנה איננו טס לחו"ל וכי זמני השהות השוויוניים מתקיימים כסדרם.

 

דיון והכרעה

 

60. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ומשהיו התסקירים והעדכונים המשלימים שהוגשו על ידי העו"ס לעיני, לא מצאתי להורות על שינוי כלשהו בזמני השהות הנוהגים כיום ומצאתי ליתן להמלצות התסקיר תוקף של פסק דין. סבורה אני כי יש באיזון הקיים היום איזון ראוי לטובת הקטינים.

 

אציין כי פרק זמן משמעותי לאחר הגשת הסיכומים וטרם ניתן עדיין פסק דין הוגשה לתיק בקשת האם באשר לאבחון וטיפול רגשי לקטין ד', באשר לטענתה האב אינו משתף פעולה, חרף היות האבחון כלול בהמלצות התסקיר.

 

ביום 26.2.22 ניתנה החלטתי על עריכת אבחון לקטין ד' ולאחר קבלת תוצאות האבחון והמלצותיו, פעולה בהתאם.

 

הצדדים יפעלו בהתאם להמלצות התסקיר ולהחלטותיי כך לטובת בנם הקטין ד'. 

 

 

 

 

תביעת המזונות

 

61. התובעת הגישה תביעה למזונות אישה וקטינים. במועד הגשת התביעה וסיכומי התובעת טרם התגרשו הצדדים זה מזו.

 

התובעת טענה בסיכומיה כי המזונות הזמניים שנפסקו לה ולקטינים אינם מספיקים לסיפוק צרכיה וצרכי הקטינים ועתרה לתשלום מזונות כמפורט בכתב התביעה.

 

62. התובעת טוענת כי במהלך החיים המשותפים חיו הצדדים ברמת חיים גבוהה מאוד כאשר הנתבע מפקיד לחשבונם של הצדדים סכומים המגיעים לסך של 30,000 – 40,000 ₪ לחודש. על סכומים אלו יש להוסיף הוצאות אחרות שונות עליהם שילמו הצדדים בכסף מזומן לרבות שיפוץ הבית בעשרות אלפי שקלים, רכישת רכבים, טיולים יקרים לחו"ל ועוד. הפער בפוטנציאל ההשתכרות של הצדדים הוביל לירידה ברמת החיים של הקטינים עת הם שוהים עם התובעת.

 

63. באשר לכושר השתכרותה טוענת התובעת כי כיום, לאחר שהחלימה ממחלת הסרטן ובהתאם לאישור הרופא התעסוקתי, אין היא מסוגלת לעבודה מול מחשב ולעבודה במשרה מלאה. התובעת עובדת כמוכרת בחנות .... ומשתכרת סך של כ – 30 ₪ לשעה ב – 75% משרה. לפיכך לטענת התובעת יש להעמיד את פוטנציאל השתכרותה על סך של 4,488 ₪ לחודש.

 

64. באשר לפוטנציאל השתכרותו של הנתבע טוענת התובעת כי במהלך החיים המשותפים הפקיד הנתבע לחשבון הבנק של הצדדים סכומים הנעים בין 25,000 ₪ לחודש לבין 35,000 ₪ לחודש ואף למעלה מכך. נוסף על כך הוצאות נוספות של הצדדים מומנו בעזרת כסף מזומן שלא הופקד בחשבון הבנק המשותף של הצדדים אולם התווסף לסכום שהופקד לבנק על ידי הנתבע.

 

65. התובעת העמידה את צרכי שני הקטינים על סך של כ – 11,000 ₪ לחודש ואת מזונותיה שלה העמידה על סך של 8,000 ₪ .

 

עוד טענה התובעת כי יש לחייב את הנתבע בתשלום הוצאות בית המגורים של הצדדים במסגרת פסק הדין למזונות.

לטענתה, הפער בין הצדדים ביכולתם לספק את צרכי הקטינים הוא עצום דבר שהוביל לירידת החיים של הקטינים בעת שהותם בבית התובעת ופוגע בטובת הקטינים.

 

66. הנתבע טוען כי בשים לב לזמני השהות השוויוניים המתקיימים בפועל הרי שיש להפחית את סכום המזונות שנפסקו לו.

 

עוד טוען הנתבע כי התובעת לא הוכיחה את צרכי הקטינים להם עתרה.

 

67. באשר לפוטנציאל ההשתכרות של הצדדים טוען הנתבע כי התובעת עבדה במשך כ – 15 שנים כמתכנתת בחברה ושכרה עמד על סך של כ – 15,000 ₪ לחודש ולעתים אף יותר וכי מצבה הרפואי של התובעת אינו מונע ממנה לעבוד כמתכנתת ולמצות את פוטנציאל השתכרותה. התובעת צברה ניסיון רב בעבודה כמתכנתת והתמקצעה בתחום זה ומשכך אין כל חשיבות לכך שהתובעת נעדרת השכלה אקדמאית בתחום זה. באשר לאישור התעסוקתי שצירפה התובעת טוען הנתבע כי מדובר באישור מוזמן ולא באישור אשר ניתן בהסתמך על עיון בתיקה הרפואי של התובעת ועריכת בדיקות מתאימות לבחינת כושרה התעסוקתי.

 

 

דיון והכרעה

 

68. מזונות אישה - משהצדדים התגרשו עוד ביום 9.12.2020 פקע חיובו של הנתבע במזונותיה של התובעת. ככל ששולם סכום כלשהו לתובעת בגין מזונות אישה החל ממועד זה, ובהתאם להחלטתי מיום 2.12.20, יקוזז סכום זה מחלקה של האישה באיזון המשאבים בין הצדדים.

 

מזונות הקטינים

 

69. בהתאם לסעיף 3(א) בחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט-1959, על האב חל הדין האישי, הוא הדין העברי. משכך חייב האב במזונותיהם ההכרחיים של ילדיו מעיקר הדין. חובה זו לא שונתה בפרשת פלונית בבע"מ 919/15.

(בע"מ 919/15, 1709/15 פלונית נ' פלוני ואח' (19.7.17), ע"א 591/81 פורטוגז נ' פורטוגז (לו(3) 449), ע"א 4480/93 פלוני נ' פלונית (מח(3) 461).

 

ההלכה בפרשת פלונית (בע"מ 919/15, 1709/15 מיום 19.7.17) השוותה את המצב המשפטי וחובת האב במזונות קטינים בגילאי 6-15, לסיפוק צרכי קטינים שהנם למעלה מגיל 15. כיום שני ההורים חבים מדין צדקה, בסיפוק צרכיהם עד כדי רמת החיים בה הורגלו הקטינים ערב הפירוד, מדין צדקה, באופן יחסי להכנסות ההורים מכל מקור העומד לרשותם.

 

70. צרכי קטין בכללותם (צרכים הכרחיים ושאינם הכרחיים) נאמדו בפסיקה המנחה לאחר בע"מ 919/15 על-סך 2,250 ₪ לחודש לקטין, למצער. סכום זה על-פי אותה פסיקה אינו כולל הוצאות מדור והוצאות חינוך ורפואה של הקטין.

                               (ראו לעניין זה רמ"ש 59918-10-18 נ. נ' נ. (25.10.18).)

 

הכנסות הצדדים

 

71. כאמור, התובעת עבדה במשך כ – 15 שנים בחברה כמתכנתת/תכניתנית בחברה שבבעלות הנתבע.

 

שכרה של התובעת בחברה נקבע על ידי הנתבע:

 

"ש.   האם החברה שילמה לגלית משכורת קבועה במשך כל תקופת עבודתה בחברה

ת.    למיטב ידיעתי – כן

ש.   אני אומר לך שאתה שילמת לה, החברה שלמה לה משכורות מנופחות ערב הלידה של נדב כדי לקבל דמי לידה גבוהים, האם נכון?

ת.    המשכורת שלה הייתה 15,000, העלינו את זה ל 20,000 ע"מ שנוכל לקבל דמי לידה גבוהים"

(עמ' 75 ש' 15-19).

 

72. המומחה מאידך העמיד בחוות דעתו הראשונה מיום 21.8.2019 את פוטנציאל השתכרותה של התובעת על סך של כ – 5,700 ₪ בשים לב לעובדה כי לתובעת אין כל הכשרה רשמית בתחום המחשוב ולכך שהשכלתה הלא פורמאלית הינה לא רלוונטית היום (ראה תשובות המומחה מיום 5.7.20).

 

73. אין מחלוקת בין הצדדים כי לתובעת אין הכשרה כמתכנתת ואת כל ניסיונה צברה בעבודתה בחברה. לא נטען וממילא לא הוכח בפני כי שכרה של התובעת הלם את תפקידה בחברה ואת שעות עבודתה וכי זהו השכר המקובל במקומות עבודה אחרים לתפקיד שמילאה התובעת בחברה ומעדותו של הנתבע עולה כי הנתבע עצמו קבע את שכרה בהתאם לצרכי המשפחה והעסק ושיקולי מיסוי ולא בהתאם לתפקידה והיקף העסקתה.

 

74. התובעת הציגה אישור רופא תעסוקתי (מכתב פרופ' כ' מיום 20.7.20 ) לפיו בעקבות הטיפולים שעברה התובעת כנגד מחלת הסרטן נותרה עם הפרעות ומגבלות שונות, בפרט בזרוע ימין. לתובעת נכות רפואית צמיתה בשיעור של 24% ולדעת הרופא התעסוקתי ניתן לקבוע בוודאות כי התובעת לא תוכל לשוב לעבודתה כמתכנתת לצמיתות.

 

75. הנתבע טען לפגמים באישור הרופא התעסוקתי אולם לא מצאתי לקבל טענות אלו. הרופא התעסוקתי קבע על יסוד ההיסטוריה הרפואית של התובעת כי לא תוכל לעבוד כמתכנתת ולא מצאתי לסטות מקביעתו זו.

 

התובעת אף הגישה מסמך רפואי החתום על ידי פרופסור ד' – לפיו לתובעת תופעות לוואי מהטיפול ואינה מסוגלת לבצע בקלות פעולות הדורשות הפעלת האצבעות.

 

76. כיום התובעת עובדת כמוכרנית ברשת .... במשרה חלקית לפי שעות ומרוויחה שכר מינימום העומד על כ – 30 ₪ לשעה בהתאם ליכולותיה.

 

77. משדנתי כבר בהרחבה בכושר השתכרותם של הצדדים בפסק דיני לעניין האיזון הרכושי, ולאחר שלקחתי בחשבון את העובדה כי לתובעת אין השכלה פורמלית בתחום המחשבים ולא ברור איזה ניסיון צברה התובעת והאם יש ביקוש לעובדים מסוגה של התובעת כיום, את גילה ואת מגבלותיה הרפואיות מצאתי להעמיד את פוטנציאל השתכרותה של התובעת על סך של כ- 5,000 ₪ סכום שהינו בין שכרה הנטען של התובעת כיום לבין הסכום שנקבע בחוות הדעת הראשונה. כפי שפורט בהרחבה, לא מצאתי לאמץ את קביעת המומחה בחוות דעתו השנייה, מטעמים כפי שפורטו בדיון במסגרת התביעה הרכושית.

 

78. מחוות דעת המומחה וכן תלושי השכר של הנתבע מלמדים כי שכרו המוצהר של הנתבע עומד על כ 23,000-25,000 ₪ לחודש. אולם, אין ספק כי הכנסותיו של הנתבע גבוהות משמעותית, דבר שעלה הן מעדותו – הנתבע הינו כאמור בעלים של חברה .... לפיכך, הנתבע הוא זה אשר קובע את גובה שכרו.

 

באשר לסכומים הנמשכים על ידי הנתבע כמשכורת העיד הנתבע:

"ש.         בשנת 2016 בחודש יוני כמה הייתה משכורתך?

ת.            ידעתי שתשאל אותי. 25,000 ₪ ברוטו. 15,168 ₪ נטו.

ש.           האם נכון שבמשך כל חודש בחודשו במהלך כל שנת 2016 זו הייתה המשכורת שלך?

ת.            כן"

(עמ' 60 ש' 30-33)

 

ובהמשך הסביר:

"ש.         אם כך שאתה מצהיר לבית המשפט שאתה משתכר 15 אלף ₪ בחודש, אתה מצהיר לא אמת נכון?

ת.            שאני מצהיר כך, תלושי השכר הם 15 אלף ₪, אבל המציאות שיש חודשים שאני מעביר יותר כסף..

ש.           חוזר על השאלה

ת.            אני משתכר 15 אלף ₪. אני מעביר לאורך חודשים מסוימים יותר כסף אבל קורה תהליך מוזר שאחרי תקופה מסוימת אני יוצר חוב לחברה. זה מה שקורה לי גם היום כדי לממן את ההליכים האלה. אני אמשוך מהחברה יותר כסף, סוג של הלוואה, תלוש השכר הוא על 15 אלף ₪. התוצאה הסופית שתגיע בסוף השנה שומה ויגידו אתה צריך לשלם 120 או 140 אלף ₪. יש פער בין מה שדווח לבין מה שאני מוציא. השומה מגיעה כי מס הכנסה בא ואומר שצריך לשלם כי הוצאת יותר כסף. השומה יכולה לבוא כי מס הכנסה אומרים אם משכת יותר כסף אתה צריך לשלם את זה כדיוידנד. לשאלת בית המשפט, אני משיב שהחברה רווחית, ולכן ניתן למשוך ממנה דיוידנד ואותם סכומים בהם אני לכאורה נמצאתי חייב לחברה בסופו של דבר ראו אותם כדיוידנד ולכן הוצאה שומה אשר חייבה אותי במס 25% על אותם סכומים אשר ראו אותם כדיוידנד ששילמה לי החברה. כך הדברים למיטב הבנתי בהתאם להסברים"

(עמ' 61 ש' 31-35; עמ' 62 ש' 1-10)

 

79. הנה כי כן, הנתבע הוא אשר קובע את גובה שכרו והכנסתו מהעסק. לא זו אף זו, מדובר, אף לגרסת הנתבע בחברה רווחית כך שמעבר לשכר, יש לנתבע אף רווחים מהחברה.

 

80. עוד יש לזכור, כי בהתאם לעקרונות ההלכה שנקבעו ב-בע"מ 919/15 [פורסם בנבו] שכר אינו מהווה רק את "שורת הנטו" שבתלוש השכר של פלוני, ויש לבחון את המצב הכלכלי של הצדדים בהסתכלות רחבה.

 

81. לאור כל האמור לעיל מצאתי להעמיד את הכנסתו נטו של הנתבע על סך של 25,000 ₪ נטו לחודש לכל הפחות ועל כך יש להוסיף הטבות נוספות בעין בשווה ערך לסכומים נוספים לא מבוטלים אשר לאחר שמיעת הראיות מתרשמת אני כי הנתבע מקבלן מהחברה (חברת יחידים בבעלותו) בהתאם להחלטותיו הוא מעת לעת . משכך מצאתי להעמיד את הכנסתו משכר והטבות נוספות (דיבידנדים, הוצאות שונות המכוסות על ידי החברה, רכב וכד') על סך של כ- 30,000- 35,000 ₪ לחודש לכל הפחות.

 

 צרכי הקטינים

 

82. התובעת העמידה את צרכי הקטין ג' על סך של 5,587 ₪ לחודש (לא כולל מדור ואחזקת מדור) ואת צרכי הקטין ד' על סך של 3,067 ₪ לחודש. את הוצאות המדור העמידה התובעת על סך של כ – 7,000 ₪ (לא כולל משכנתא שנפרעה כעת במלואה).

 

83. הנתבע מנגד הכחיש את הסכומים הנטענים על ידי התובעת. מנגד, הנתבע לא הציג כל גרסה אחרת המגובה בהוצאות.

 

עוד עותר הנתבע להפחתת סכום המזונות שנקבעו לו בהחלטה למזונות זמניים בטענה כי זמני השהות של הקטינים עם מי מהוריהם שווים ואין כל הצדקה כי הנתבע יישא במלוא מזונותיהם של הקטינים שעה שמחצית מהזמן שוהים הקטינים עמו.

 

84. אמנם, תביעה למזונות היא תביעה כספית שיש להוכיחה ככל תביעה אחרת (ע"א 130/85 כהן נ' כהן, פ"ד מ (1) 69, 71 (1979)), אלא שגם מקום שלא כל הצרכים מוכחים, פוסקים בתי המשפט מזונות לפי שיקול דעתם ואומדן הצרכים הסביר והראוי.

 

הצדדים שניהם לא טרחו בהמצאת ראיות מספקות באשר להוצאות הקטינים וכן לא פירטו דבר באשר לאורח החיים שנהג במשק הבית המשותף. עם זאת, התרשמתי כי הצדדים חיו ברמת חיים גבוהה מאד והוצאותיהם תואמות את העלויות המקובלות במשפחה החיה ברמת חיים גבוהה.

 

85. לפיכך, ולנוכח התרשמותי מרמת החיים של הצדדים כפי שבאה לידי ביטוי בתצהיריהם ועדויותיהם, אני מעריכה את צרכי הקטינים בסך של 3,200 ₪ לכל הפחות לכל קטין.

 

86. בהתאם לזמני השהות הנוהגים כיום, הקטינים שוהים אצל שני ההורים באופן שוויוני עם זאת פערי ההכנסות בין ההורים משמעותיים ביותר, זאת כפי שהודגם בהכרעת דיני ביחס לחלוקת הרכוש.

 

87. כך גם, בהתאם לפסקי הדין של בתי המשפט המחוזיים, אל לו לבית המשפט להצטמצם אך ורק לנוסחאות המתמטיות הנוקשות וכי לאחר הצבת הנתונים חייב בית המשפט להפעיל את שיקול דעתו והשכל הישר ולחתור לתוצאה שתקדם את השוויון בין הצדדים ותביא בחשבון את כל מערכת השיקולים הרלוונטיים לנסיבות המשפחה שנמצאת לפניו, לרבות הצורך בכך שלא ייווצר "בית עני ובית עשיר" זאת גם לנוכח רמת החיים בה חיתה המשפחה ולה רגילים הקטינים.

 

88. לאור כל האמור לעיל ולאחר שלקחתי בחשבון את נסיבותיה של המשפחה שלפני, את זמני השהות ואת הכנסות הצדדים מכלל המקורות כמו גם את החלוקה הרכושית, מצאתי לקבוע כדלקמן:

 

• האיש ישלם לידי האישה עבור מזונותיהם של הקטינים סך  של 1,600 בחודש לכל קטין. מזונות ישולמו עד הגיע כל אחד מהקטינים לגיל 18 או סיום כיתה י"ב המאוחר ביניהם ולאחר מכן ישולם 1/3 עד סיום שירות צבאי סדיר או שרות לאומי או עד הגיע מי מהקטינים לגיל 21 – המאוחר ביניהם.

 

• לעניין המדור כולל הוצאות מדור, משהבית נשאר בבעלותה של האם, ולא קיים עוד חוב משכנתא, מצאתי לחייב את האיש בסך של 1,000 ש"ח לחודש בגין השתתפות בהוצאות אחזקת המדור עבור שני הקטינים.

 

• הוצאות חינוך ורפואה – כאמור בהחלטתי למזונות זמניים מיום 1.2.20 האב ימשיך ויישא ב-65% מהוצאות החינוך והבריאות של הקטינים. ככל שתהיה מחלוקת ביחס להוצאה בריאותית י/תכריע רופא/ת הילדים או הרופא/ה המקצועי/ת לפי העניין. ככל שתהיה מחלוקת ביחס להוצאה חינוכית י/תכריע בדבר המורה המחנך/ת או יועץ/ת ביה"ס לפי העניין.

 

• בנסיבות העניין ומשסבורה אני כי אין להשיב מזונות שנאכלו, תוקף החיוב בתשלום מזונות הקטינים הינו מיום מתן פסק הדין. עד למועד זה תעמודנה החלטותיי למזונות זמניים מיום 1.2.2020 ומיום 1.4.2020 .

 

• סכום המזונות צמוד למדד המחירים לצרכן הידוע היום והוא יעודכן כל שלושה חודשים ללא תשלום הפרשים למפרע.

 

• קצבת הילדים מהמוסד לביטוח לאומי וכל תשלום ומענק אחר המשולמים על ידי מוסד ממוסדות המדינה או הרשות המקומית ישולמו לידי האם בנוסף לסכום המזונות שנפסק.

 

89. כאמור, מצאתי לקבוע כי תשלומי המזונות בהתאם לפסק דין זה יחול החל מיום 1.2.2021 ולא רטרואקטיבית וזאת כדי שהקיזוז לא ישפיע על רווחת הקטינים והאם מתוך הנחה שהכספים ששולמו כמזונות כבר נצרכו.

 

סוף דבר 

 

תביעת הנזיקין  נדחית.

תביעות הרכוש – כאמור בסעיף   48 לעיל

התביעה בעניין הקטינים – בהתאם להמלצות התסקיר.

תביעת המזונות כאמור בסעיף 86 לעיל.

 

בנסיבות העניין לא מצאתי לעשות צו להוצאות וכל אחד מהצדדים יישא בהוצאותיו.

 

פסק הדין מותר לפרסום בהיעדר פרטים מזהים.

 

ניתן היום,  ח' ניסן תשפ"ב, 09 אפריל 2022, בהעדר הצדדים.