הקניה והעברת זכויותיי במשק ייעשו שעה אחת לפני פטירתי או בעת שאקבע. עבור מטרה זו אני מפקיד יפוי כוח נוטריוני בלתי חוזר.
ולראיה באתי על החתום:
____(-)______
[המשיב]
אישור חתימה לפני עו"ד ...
תאריך: 11.8.96
4.והנה ברבות הימים, על אף קיומם של ההסכמים הנזכרים, התנגד האב לטענות המשיב באשר לזכויותיו של האחרון במשק, ומתוך שכך התנהל הליך משפטי ארוך בין המשיב לאב, לפני כב' הש' אסתר שטיין מבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון, שבסופו נקבע כי המשיב הוא הבן הממשיך מכוח אותם הסכמים שנחתמו.
5.אין חולק כי המשיב פעל למכור את המשק לצדדים שלישיים, על אף התחייבותו בכתב ההתחייבות, וזאת ללא הסכמה של המערערת או של בנה - המערער.
6.נוכח הפרת ההתחייבות האמורה, הוגשה התובענה במסגרתה עתרו המערערים לקבלת סעד כספי בעילות הפרת התחייבות חוזית, נזיקית ועשיית עושר ולא במשפט. המשיב טען מנגד כי ההתחייבות בטלה, ולא ניתן לתבוע מכוחה.
פסק דינו של בית משפט קמא
7.בית משפט קמא קבע כי נוכח סעיף ח' להתחייבות, ובעיקר נוכח הביטוי : "הקניה והעברת זכויותיי במשק ייעשו שעה אחת לפני פטירתי"הרי שמדובר ב"הסכם בדבר ירושתו של אדם...שנעשו בחייו של אותו אדם" ובהתאם לסעיף 8(א) לחוק הירושה, תשכ"ה- 1965 (להלן: חוק הירושה) התחייבות זו בטלה.
בית משפט קמא דחה טענותיה של המערערת כי שילמה לאביה תמורת הנכס. נקבע כי המערערת לא הציגה ראיות לעניין זה. בית המשפט קבע כי המערערת שינתה גרסתה, טענה כי לא נמסרו לה מסמכים מתיק המושב, ובהמשך העידה כי נמסרו לה מסמכים חלקיים בלבד, ולאחר מסרה כי המסמכים שמוכיחים כי היא שילמה הושמדו או נעלמו "בכל מקרה [המערערת] אישרה כי לא הצליחה למצוא מסמכים שיתמכו בגרסתה לעניין זה" (סעיף 35 לפסק הדין).
8.בית משפט קמא התייחס לכך שבמסגרת ההליך של המשיב מול אביו הוא העיד והצהיר כי הוא יודע שאחותו, המערערת, שילמה את החובות. בית המשפט קיבל את הסברו של המשיב כי עדותו שם נשענה על דברים שסבר שהם נכונים, לאור דברי המערערת אליו ולא על סמך ידיעתו האישית (סעיף 39 לפסק דינו של בית משפט קמא).
נוכח האמור קבע בית המשפט, כי המערערת "לא הוכיחה את טענתה לפיה היא שילמה עבור תמורת הנכס" (סעיף 42 לפסק הדין) ואפילו הייתה מוכיחה הרי שאין תוקף להתחייבות מאחר שזו עומדת בניגוד לחוק (סעיף 43 לפסק הדין).
9.עוד קבע בית המשפט, כי הגם שמדובר בהתחייבות שניתנה בניגוד לחוק הירושה, הרי שיש לבחון את הטענה להפרת ההתחייבות של המשיב לקבל את הסכמת בתו ואחיינו, המערער, עת יבחר למכור את המשק.
בית המשפט קבע כי קיימות שתי פרשנויות אפשריות לסעיף ו' ו-ז' להתחייבות, האחת שמדובר בהתחייבות של המשיב כלפי המערערת שלא למכור את המשק, והאחרת - התחייבות בין שני האחיינים. בית משפט ביכר את הפרשנות השנייה, לפיה מאחר שהזכויות יעברו לאחיינים הרי שאם מי מהם יבקש למכור את חלקו הוא יידרש לשם כך להסכמת השני, אלא שבנדון הזכויות כלל לא הועברו לאחיינים ממילא זכות ה"ווטו" שלהם כלל אינה רלבנטית. בית המשפט הוסיף וקבע, כי גם אם מדובר בהתחייבות של המשיב כלפי המערערת, הרי שגם אם הופרה התחייבות זו, הרי שגם אז לא מגיע סעד בגין הפרת ההתחייבות – הן בשל כך שההתחייבות ניתנה למערערת ולא למערער, והן בשל כך שלא ברור מהו למעשה הנזק הנגרם למי מהם.
10.עוד נקבע כי אמנם קיים מצג של המשיב לפיו יהיה מוכן לחלוק עם המערערים את התמורה שקיבל, אך הוא חזר בו ממצג זה לאחר "שאולץ לשלם סכומים גבוהים בגין ניהול הליכים משפטיים, כנגד אביו ואם בשל ההוצאות הכבדות שהוציא עבור המשק לאורך השנים" (סעיף 55 לפסק הדין).
נוכח האמור קבע בית המשפט שהמערערים לא הוכיחו טענתם כי המשיב הפר התחייבות כלפיהם ולא הוכיחו נזק שנגרם.
11.עוד דחה בית משפט קמא טענות המערערים לעשיית עושר ולא במשפט. בית משפט הטעים כי הזכויות של המשיב במשק התקבלו מאביו – בהתאם להליכים המשפטיים בהתנהלו ביניהם, על כן אין מדובר בנכס שקיבל לידיו שלא כדין. בנוסף, המשיב לא קיבל כל זכות מהמערערת או מהמערער ועל כן אף אחד מהם אינו בגדר "מזכה" הזכאי לפיצוי בגין הפרת זכותו. לפיכך לא ניתן לחייב את המשיב להשיב למערערים נכס שקיבל מאביו, על פי פסק דין, ולא את שוויו של אותו נכס.
טענות המערערים
12.טעה בית משפט קמא שלא נתן משמעות ממשית להצהרותיו המנוגדות והסותרות של המשיב בהליכים שניהל מול האב והן בגדר "השתק שיפוטי". אין לקבל עדותו של המשיב שהצהיר בהליך כאן דבריו בהליך מול האב, בגינם התקבלה תביעתו באותו עניין, לא היו דברי אמת כיוון שנסמך על דברי אחותו והאמין, ורק לאחר זכייתו בהליך מצא כי אין בדברים אמת והוא טוען כעת היפוכם של דברים כמבקש להנאות מכל העולמות.
13.טעה בית משפט קמא שלא נתן תוקף להתחייבויותיו של המשיב כלפי המערערים.
14.טעה בית משפט קמא משהתייחס רק להתחייבות של המשיב כלפי המערערים, במנותק מכלל ההסכמים והמסמכים נוספים שנחתמו באותה עת והמהווים מיקשה אחת, שכן כלל ההסכמים נועדו להבטיח את זכותם של המערערים במשק ולכך התכוונו הצדדים.
15.טעה בית משפט קמא שקבע כי הנטל להוכיח את התשלום ששילמה המערערת לאביה בגין המשק מוטל על המערערת. המשיב הוא זה שחזר בו מהצהרתו בהליך הקודם כי המערערת שילמה לאביה, משכך היה עליו הנטל להוכיח את גרסתו החדשה.
16.טעה בית משפט קמא שלא נתן כל משמעות לסתירות בגרסת המשיב, בין עדותו בהליך זה להליך הקודם, בין עדותו לבין מסמכים שנחתמו בזמן אמת, ובין עדותו לבין תכתובת בין הצדדים בשנת 2018.
17.טעה בית משפט קמא כשלא נתן דעתו לכך שהמשיב בעצמו ביקש ליתן תוקף לכלל המסמכים שנחתמו בין הצדדים ובין האב, וכעת, בחוסר תום לב, מבקש להתנער מאותם מסמכים בגינם קיבל את זכויותיו במשק.
18.טעה בית משפט קמא כשקבע כי אין מדובר בעשיית עושר ולא במשפט כשהזכויות הן של המערערים נמכרו על ידי המשיב בעודו מקבל את התמורה גם עבור זכויותיהם שלהם.
טענות המשיב
19.יש לדחות את הערעור. זכויותיו של המשיב כ"בן ממשיך" נרשמו עוד בשנת 1986. המערערת לא יכולה היתה להרשם ככזו מאחר שהיה לה משק אחר במושב. מעולם לא בוטלו זכויותיו של המשיב כבן ממשיך. הוא התקבל באגודה כבן ממשיך, הועברו אליו הזכויות במשק, והאב חדל להיות כחבר אגודה.
לא זו אף זו, מאחר שלא ניתן לאפשר למערערת להיות בן ממשיך הרי שהתחייבויות בניגוד להסכם המשבצת או לתקנון האגודה אינן מחייבות.
20.בנוסף, הוכח כי כלל המסמכים שנחתמו נועדו למנוע העברת הזכויות במשק מהאב המנוח אל בת זוגו – ל', ולא בשל זכויות שהיו מגיעות למערערת במשק. אכן, בשלב מסויים הוטעה המשיב לחשוב שיש למערערת זכויות במשק, בשל כספים שהועברו על ידה לאב, אולם בדיעבד התברר למשיב כי לא כך הדבר. במסמכי האגודה לא היה בדל ראיה התומך בכך ששילמה חובות כלשהם. המערערת המציאה ובדתה גרסאות לפיהן היא נתנה שיקים בסכום של 200,000$, גרסאות שלא ניתנה להן שום תמיכה ראייתית כזו או אחרת.
21.צדק בית משפט קמא, וזאת מאחר שההתחייבות בטלה מאחר שהיא סותרת את סעיף 8 לחוק הירושה. משמסמך ההעברה בטל, בטלים גם כל המסמכים שנחתמו יחד עמו. יתר על כן, ממילא היה מקום לפסול את ההתחייבות הפסולה, וזאת מאחר שההתחייבות ניתנה מלכתחילה בשל הטעיה שהטעתה אותו המערערת, לחשוב כאילו היא נתנה כספים לאב בתמורה לזכויות במשק.
22.צדק בית המשפט כשקבע כי אפילו היה מקום ליתן להתחייבות משמעות כלכלית כלשהי, הרי שהמערערים לא הוכיחו האם קיים שווי להתחייבות העמומה הזו, שהרי אין התחייבות ליתן מחצית מהמשק למערערת בימים אלו.
23.לחלופי חלופין, אפילו היה מקום ליתן לה משמעות של מחצית התמורה הכספית שניתנה, הרי שהיה מקום לקזז את כל העלויות וההוצאות בגין מכירת המשק שעלו כדי כ- 5 מיליון ₪, כמו גם לקזז את כלל ההוצאות המשפטיות שנשא המשיב במסגרת ההליך הקודם מול האב, כמו גם לקזז את העלויות בגין הבניה שבנה המשיב במשק, שגם היא נלקחה במסגרת המחיר שהושג בגין הנכס; לקזז גם את הסכומים שהפסיד בגין מכירת המשק שנעשתה לבקשת המערערת – כגון מגורים במשק, ודמי שכירות שנאלץ לוותר עליהם.
*****
אחר שבחנו את טענות המערערים מצאנו כי יש לקבלן בחלקן, כפי שיפורט להלן.
24.מצאנו ממש בטענות המערערים לפיהן בית משפט קמא לא נתן משקל מספיק לטענת ההשתק השיפוטי שנטענה על ידי המערערים.
הובהר בפסיקה כי -
"כלל ההשתק השיפוטי קובע, בתמצית, כי כאשר בעל דין מעלה טענה משפטית או עובדתית בהליך מסוים – הוא מושתק מלהתכחש לה ולטעון טענה הפוכה בהליך אחר, וזאת גם כאשר ההליך המאוחר מתנהל מול מי שלא היה בעל דין בהליך המוקדם" (ע"א 6744/20 מדינת ישראל - רשות מקרקעי ישראל נ' לילא טבר (7.7.2022); ע"א 4170/14 כהן נ' כהן (14.1.2016)).
בנדון, אין מחלוקת כי טענותיו של המשיב הפוכות לטענות אותן טען בהליך אותו ניהל מול אביו, כאשר בשל אותן טענות, ובשל אותה מערכת הסכמית זכה המשיב בתביעתו מול האב וקיבל לידיו זכויות במשק, לולא אותן טענות לא היה האב מעביר הזכויות במשק לידי המשיב.
25.כיום המשיב מבקש להתנער מאותן אמירות והצהרות בגינן זכה בזכויות שהועברו לידו, וזאת בטענה שהוטעה - טענה זו לוקה בחוסר תום לב.
למעשה טוען המשיב לחריג בדבר תחולת הכלל של השתק שיפוטי. ואימתי יתקבל חריג מסוג זה? כך הובהר מפי כב' הש' פוגלמן :
"להשקפתי, חריג לתחולת הכלל [בדבר השתק שיפוטי] הוא מצב שבו יוכיח מי שמבקש לטעון טענה הפוכה לזו שטען בהליך ראשון כי טענתו המקורית נטענה עקב טעות תמת לב, או כתוצאה מתרמית או מהונאה. מקום שבו הוכח 'יסוד נפשי' מסוג זה, נראה לי כי יש להימנע מלהחיל את כלל ההשתק השיפוטי [...]. בהוכחת ה'יסוד הנפשי' ניתן להביא בחשבון נסיבות חיצוניות המעידות על כך שהשימוש בטענה היה מכוון (למשל, בין היתר ומבלי למצות, נסיבות המצביעות על כך שבעל הדין עשה שימוש בטענה זו גם לשם הפקת טובות הנאה נוספות)" (בר"ם 8689/14 הוועדה המקומית לתכנון ובניה מגדל העמק נ' מבני תעשיה בע"מ, (4.5.2015)).
בענייננו, כאמור, צידוקו של המשיב היה כי הוטעה לחשוב שהמערערת שילמה חובותיו של האב, שכן הוא בחן את תיק המשק במושב ולא מצא כי היה זכר לאותם חובות נטענים. טענה זו לא רק שהיא נדרשת להוכחה, אשר הנטל עליה מוטל על המשיב, אלא שגם אם תוכח לא יהיה בה להועיל לו, נוכח המערכת ההסכמית הכוללת בין הצדדים. כפי שיובהר להלן -
26.ראשית, כאמור, מי שטוען לחריג הנוגע להשתק שיפוטי, הוא המשיב, ומשכך הנטל רובץ עליו, זאת בניגוד למה שקבע בית משפט קמא. לא על המערערת רובץ הנטל להוכיח ששילמה את החובות שנוצרו בגין המשק, אלא הנטל על המשיב להוכחת הטענה כי (בניגוד למה שטען בהליך שניהל נגד אביו) המשיבה לא שילמה כל תמורה. ודוק, הסכם 96 שנערך בין האב למערערת, נערך שנים רבות לאחר הסכם 87 וממנו אתה למד, לכאורה, כי המערערת קיימה את התחיבותה לאביה ופרעה את חובות המשק, שאם לא כן לא היה נחתם עמה כלל הסכם 96.
שנית, אפילו לא היה רמז לאותם חובות שאותם פרעה המערערת, הרי עדיין כתוצאה מאותה מערכת הסכמית ומאותן הסכמות שבין האב לבין המערערת הועברו למשיב זכויות במשק, זכויות שבגינן הוא זכה לתמורה כספית, מעת שהוסכם כי הזכויות מועברות אליו על דעת כן שהתחייב בחייו להעביר זכויות אלו לאחיינים, אין זה משנה כלל מהי העילה להסכמה זו, די שבגינה הועברו לידיו הזכויות במשק על מנת שיעבוד בהתחיבותו לגביה נחתם אף יפוי כוח בלתי חוזר.
שלישית, במסגרת המערכת ההסכמית מאשר האב, ובין היתר על סמך אותם אישורים, כי הבת-המערערת פרעה חובות בשיקים שנתנה. המערערת התחייבה באותם הסכמית להמשיך ולפרוע את השיקים אותם נתנה לטובת נושי האב -"מתחייבת בזה לשלם ולפרוע את הצ'קים שהתחייבה בהם על חשבון החובות הרובצים על הנחלה" (ראו הסכם מיום 7.7.1987). ודוק, אין די בטענה כי לא נמצא בספרי האגודה אזכור לחובות המשק. מעבר לעדותה של המערערת על כספים שנתנה, בכל אחד ואחד מההסכמים צוין מפורשות כי המערערת היא זו שפרעה ופורעת חובות. עדותה נתמכת בשורה של הסכמים מזמן אמת. ודי לעיין בהסכם 87 בו מפורטים השיקים אותם נתנה לכיסוי חובות הנחלה. כאמור הסכם 96 יש בו לאושש, שלמצער, התחייבות המערערת קוימה.
דווקא העובדה שאין בספרי האגודה ראיות על חובות, בעוד שהאב הצהיר כי היו חובות, היא הנותנת שחובות שולמו. ממילא אין לזקוף לחובתה של המערערת אי הבאת עדים נוספים, אלא לכל היותר לחובתו של המשיב.
27.כאמור, ההתחייבות ממנה מבקש המשיב להתנער היא חלק אינהרנטי ממערכת הסכמית משולשת, בין האב, המערערת והמשיב. המשיב מבקש להתנער רק מההתחייבות עצמה, התחייבות אותה נטל על עצמו בשל הזכויות שקיבל לעצמו מכח אותה מערכת הסכמית כוללת. זעקת ההגינות אינה מאפשרת לעשות כן.
28.אכן, בית משפט קמא מצא לפטור את המשיב מהתחייבותו כלפי המערערים בשל לשון ההתחיבות אשר אינה עולה בקנה אחד עם הוראת סע' 8 (א) לחוק הירושה, אולם כאשר כוונת הצדדים מאחורי אותה התחייבות הייתה ברורה בהתייחס למערכת ההסכמית הכוללת בניהם – מתן מתנה בחיים ולא מתנה אחר המוות, אין כל מקום לשחרר את המשיב מהתחייבותו זו בשל הלשון הפגומה בה נקטו הצדדים בכתב ההתחייבות. ויושם על לב - אותו דיבור " שעה אחת לפני פטירתי" עליו משתית המשיב את התנערותו מההתחייבות, מצוי אף בהסכם בינו לבין אביו ("ובכל מקרה לא מאוחר יותר משעה אחת לפני פטירתו (ח"ו)") הסכם שקויים על ידי בית משפט קמא בפסק הדין שניתן על ידי כב' הש' א' שטיין למרות לשונו ומתוך עמידה על כוונת הצדדים בעת חתימתו. מהסכם זה שאב המשיב את זכויותיו במשק אותן מכר כעבור זמן לצד שלישי, כיצד יכול הוא כעת, לנשוב קר וחם באותו הבל פה, ולנסות ולטעון לאי קיום התחייבות הנוקטת באותה לשון אשר הביאה לו זכויותיו, שוב - הדברים עולים כדי התנהלות חסרת תום לב שאין מקום להסכין עמה.
29. עוד נבהיר ונחדד - אין מחלוקת, שסעיף 8 לחוק הירושה נועד להבטיח כי כל עסקה בזכויותיו של מנוח תהא בצוואה ולא בדרך של הסכם שנועד ליישום לאחר מותו של המוריש. תכליתו של סעיף זה היא למנוע הגבלת זכותו של המוריש לשנות את צוואתו בכל עת.
מאחר שמדובר בהוראה המגבילה את חופש החוזים, נקבע, לא אחת, כי יש לפרש את הוראות סעיף 8 ותחולת סעיף 8 על דרך הצמצום המרבי והקפדנות החמורה, ראו למשל ע"א 682/74 יקותיאל נ' ברגמן, (1975); ד"נ 39/80 ברדיגו נ' פדרליין (1981)).
בהינתן הצורך בפרשנות מצמצמת ומאחר שאין מדובר בהעברת המשק לאחר מותו של המשיב, אלא בחייו, הרי שלא נפגעה כביכול יכולתו של המשיב להעביר את הנכס לאחר, ובלבד שיקבל הסכמה, בין אם של המערערת (ככל שנפרש את ההתחייבות ואת המונח "צד" כצדדים להתחייבות) ובין אם של האחיינים, קרי של בתו א' ושל המערער, בנה של המערערת -נ'. כמצוות סעיפים ו' ו-ז':
"ו.המשק לא ימכר אלא בהסכמה משותפת של שני ילדינו הנ"ל.
-
במקרה שירצה צד למכור את המשק (בהסכמה) לצד הנשאר תהיה זכות ראשונית על פני קונה אחר לרכוש חלקו של הצד היוצא במחיר שמוסכם ואם לא יהיה כזה, במחיר שיוערך ע"י שמאי מוסכם".
התחייבות זו עומדת על כנה בכל מקרה של רצון למכירת הנכס בחייו של המשיב, יתירה מזו על התחייבות זו לא החיל המשיב את הדיבור "שעה לפני מותי" וממילא היא עומדת וקיימת בכל מקרה. התחייבות זו משמעה כי למערער ולאחייניתו יש זכויות עתידיות במשק – זו תכליתה, ולא ניתן להתעלם מכך. לעניין זה יש משמעות כלכלית אשר בית משפט קמא לא מצא להעריכה ולאומדה ולסברתינו היה עליו לעשות זאת.
30.זאת ועוד, אפילו היינו קובעים כי קיימים סעיפים בהתחייבות שהם בטלים מכח סעיף 8 (א) לחוק הירושה, הרי על פי סעיף 19 לחוק החוזים (חלק כללי) - מקום בו החוזה ניתן להפרדה לחלקים, ניתן לבטל רק את החלק הספציפי נשוא עילת הביטול, ואין הכרח לבטל את כל החוזה:
"19. ניתן החוזה להפרדה לחלקים ועילת הביטול נוגעת רק לאחד מחלקיו, ניתן לביטול אותו חלק בלבד; אולם אם יש להניח שהצד הרשאי לבטל לא היה מתקשר בחוזה לולא העילה, רשאי הוא לבטל את החלק האמור או את החוזה כולו."
משכך – ומאחר שהבטלות לפי סעיף 8(א) לחוק הירושה, תעשה בצמצום ובקפדנות חמורה, הרי שניתן לבטל אך ורק את הסיפא להתחייבות ואת סעיף (א) בה נוקטים באותו ביטוי, ואז שאר ההתחייבות קיימת. ועל המשיב לפעול על פיה.
31.לא זו אף זו, על פי סעיף 31 לחוק החוזים, יכול בית המשפט, גם אם יש בחוזה חלק שהוא בלתי חוקי (כאמור בסעיף 8(א) לחוק הירושה), לקבוע ולהחיל בטלות יחסית, או לקבוע השבה לפי סעיף 21 :
"אם ראה שמן הצדק לעשות כן ובתנאים שימצא לנכון, לפטור צד מהחובה לפי סעיף 21, כולה או מקצתה, ובמידה שצד אחד ביצע את חיובו לפי החוזה - לחייב את הצד השני בקיום החוב שכנגד, כולו או מקצתו."
בנסיבות הליך זה, בו כלל ההסכמים קויימו בפועל, לפני עשרות שנים, כשהמשיב נסמך על אותה מערכת הסכמית, אין מקום להורות על ביטול גורף של ההתחייבות אלא לכל היותר להורות על ביטול יחסי.
32.לתוצאה דומה ניתן להגיע אף מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט, שכן בתמורה להתחייבויותיה של המערערת, ולהסכמים אותם עשתה עם האב, ובעקבות המערכת ההסכמית הכללית, הועברו למשיב זכויותיו שלו במשק. הזכויות לא נולדו להן רק בשל קביעת בית המשפט במסגרת ההליך הראשון. קביעת בית המשפט נולדה כתוצאה מאותה המערכת ההסכמית שנעשתה בזכות התחייבות האב למערערת. לא בכדי נכתב ברישא להתחייבות נושא הדיון כאן, כי היא המשך להסכם שנערך בין המערערת לאב, הסכם 87.
33.על כך יש להוסיף, כי הפרשנות אותה מבקש המשיב ליתן להוראות המגבילות את הזכות להעביר את המשק, בתנאי שתינתן לכך הסכמת הצד שכנגד, כך שהגבלות אלו יחולו רק לאחר שהמשק יועבר לדור ההמשך (דהיינו לבתו של המשיב ולבנה של המערערת בחלקים שווים) – למעשה מרוקנת את ההתחייבות לחלוטין מתוכן. אין כל היגיון בטענה, כי הצדדים להסכמים טרחו והסדירו בהוראות מפורטות את ההתחייבות להעביר את המשק לשני האחיינים, את השאלה באיזה חלק מהם יחזיק כל אחד ממנו, מה ייעשה במקרה של הפקעה או במקרה של הקצאות זכויות נוספות וכו' - אם במחי יד, יכול המשיב להתנער מכל מחוייבות כלפי אחותו ואחיינו, למכור את המשק ללא כל הגבלה, מבלי לקבל את הסכמתם או ליידע אותם, ולשלשל את התמורה כולה לכיסו.
34.מצאנו, אפוא, שאין כל מקום למתן פטור מלא למשיב מתשלום כל פיצוי למערערת או לבנה על זכויות שהיו מגיעות להם, בין אם מהמשק, בין מהתמורה שמתקבלת ממכירתו, נוכח מתן ההתחייבות על ידי המשיב, התחייבות בגינה זכה המשיב בטובת הנאה ממשית בדמות מלוא הזכויות במשק.
מעת שהגענו לכך עלינו להוסיף ולבחון מהו שיעור הפיצוי המגיע למערערים כתוצאה ממכירת המשק, ומהי הדרך הראויה להערכת פיצוי זה.
35. לעניין זה יש לקחת בשיקול הדעת אף את העובדה שהמערערת אינה מתכחשת לחבותה לשאת באופן יחסי בהוצאות המשיב במסגרת ההליך אותו הוא ניהל מול האב. ההתחייבות של המערערת עצמה גם מצאה ביטוי במסגרת התכתובת האלקטרונית שנעשתה ביניהם (ראו 559-560 לתיק מוצגי המשיב) "minus the entire cost of the trial". בנוסף יש לבחון האם יש להפחית את כלל ההוצאות השונות שנגרמו תוך כדי המכר (ראו הפירוט שהוגש במסגרת הליך העיקול שהתנהל בבית משפט קמא).
משעה שהראיות שהונחו לפנינו לא מאפשרות קביעת ממצאים בסוגיות אלו והוברר כי לכל צד טענות הנוגעות להפחתות שיש לבצע לצורך הערכת הפיצוי הראוי, מצאנו כי אין מנוס מהחזרת הדיון לבית משפט קמא לצורך קביעת שיעור הפיצוי המגיע למערערים ו/או למי מהם.
במסגרתו יהא על בית משפט קמא לבחון, בין השאר, אף את ההוצאות שהוצאו קודם למכירת הקרקע והקשורות להשבחתה או לקידום המכירה כך גם אין אנו מגבילים את הצדדים מלטעון טענות נוספות הנוגעות להוצאות או לנזקים שנגרמו אותם יש להפחית או להוסיף בנסיבות הענין.
36.סוף דבר, הערעור מתקבל כפי שפורט מעלה, התיק יוחזר לבית משפט קמא לצורך בחינת שיעור הפיצוי המגיע למערערים או למי מהם.
37.אנו פוסקים הוצאות ההליך כאן בסך של 15,000 ₪ שאותו על המשיב לשלם למערערים. הערובה שהופקדה על ידי המערערים תושב להם באמצעות בא כוחם.
38.מותר לפרסום ללא פרטי הצדדים.
ניתן היום, י"א אדר תשפ"ה, 11 מרץ 2025, בהעדר הצדדים.
|
|
|
|
|
צבי ויצמן, שופט
|
צבייה גרדשטיין פפקין, שופטת
|
כרמית בן אליעזר, שופטת
|