-
בעניין עזבונו של המנוח ז"ל (להלן: "המנוח") נדונו בפניי ההליכים הבאים:
ת"ע 48137-04-19 - בקשה לצו קיום צוואת המנוח מיום 17.1.2018 שהוגשה על ידי המבקשת - אשת המנוח (להלן: "האישה").
ת"ע 48230-04-19 -התנגדות לבקשה לצו קיום צוואה מיום 17.1.2018 שהוגשה על ידי המשיבה - אחת מהבנות המשותפות למנוח ולאישה (להלן: "הבת").
ת"ע 48123-04-19 - בקשה לצו קיום צוואת המנוח מיום 13.8.2015 שהוגשה על ידי הבת.
ת"ע 48156-04-19 - התנגדות לבקשה לצו קיום צוואה מיום 13.8.2015 שהוגשה על ידי האישה.
-
המשיבים 2-4, הם ילדיהם הנוספים המשותפים של המנוח ושל האישה, והצטרפו אל עמדתה של האישה בהליכים. ביום 18.7.2019 בעת דיון הקד"מ הודיעו כי הם מצטרפים לבקשת האישה לקיום הצוואה האחרונה.
-
המנוח הותיר צוואה בעדים מיום 13.8.2015 (להלן: "הצוואה מיום 13.8.2015"). במסגרת צוואה זו קבע המנוח כי רכושו יחולק בין יורשיו, אשתו וילדיו, באופן הבא:
-
ביום 17.1.2018 המנוח חתם על צוואה בעדים, צוואה הדדית יחד עם האישה (להלן: "הצוואה מיום 17.1.2018"). במסגרת צוואה זו קבע המנוח כי בעת פטירתו ככל שאשתו תהיה בין החיים, כל רכושו יעבור אל האישה. לאחר שהאישה תלך לבית עולמה, נקבעו הוראות לחלוקת העיזבון בין ארבעת ילדיו אך לא בחלקים שווים ביניהם וחלוקה לבת המשיבה 3 בחלק כפול משאר הילדים:
-
בשנת 2009 המנוח חלה בסרטן הערמונית ולאחר הגילוי נותח, עבר הקרנות וטיפולים כימיים והמחלה נבלמה. המנוח הפסיק לעבוד לאחר גילוי מחלת הסרטן.
-
בשנת 2012 מחלת הסרטן התפרצה בשנית בגופו של המנוח. המנוח עבר ניתוח להוצאת שלפוחית השתן והותקנה לו שקית חיצונית "סטומה". בהמשך התגלה כי למנוח גם סרטן ריאות. בשנתו האחרונה, מצבו של המנוח החמיר עד לכדי גרורות בכל גופו.
-
המנוח הלך לבית עולמו ביום 5.3.2018. המנוח הותיר אחריו אישה וארבעה ילדים, הצדדים להליך שבפניי.
-
לאחר פטירתו של המנוח הוגשו ההליכים שפורטו לעיל.
-
ב"כ האפוטרופוס הכללי הודיע כי אינו מתערב בהליכים.
-
בהמשך לכך ביום 15.4.2019 הועברו התיקים מהרשם לענייני ירושה.
-
בתום דיון קדם המשפט שהתקיים ביום 18.7.19 ובהסכמת הצדדים, הוריתי על קבלת מידע רפואי מהמוסדות הרפואיים בהם טופל המנוח ועל מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט שיבחן את כשירותו של המנוח. הוריתי על מינויו של פרופ' נוי כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: "המומחה") על מנת ליתן חוות דעת בדבר כשירותו ויכולתו של המנוח להבחין בטיבה של צוואה ליום עשייתה – 17.1.18.
-
ביום 1.6.2020 הוגשה חוות דעתו של המומחה (להלן: "חוות הדעת"). בחוות הדעת מסקנתו של המומחה הייתה כי: "ניתן לקבוע בהסתברות גבוהה יותר כי במועד הנדון לא היה המנוח בעל כשירות משפטית לבצע פעולות משפטיות".
-
ביום 1.3.2021 הוגשה בקשה מטעם האישה לצירוף חוות דעת רפואית מטעמה תוך צירוף חוות הדעת ללא שניתנה לכך רשות. לאחר קבלת התגובה, הבקשה נדחתה: "לאחר בחינת הבקשה והתגובה, דין הבקשה להדחות.מונה מומחה מטעם בימ"ש שנתן חוו"ד. התקנות קובעות במפורש כי הדרך להגשת חוו"ד פרטית נסללת רק שעה שבימ"ש אינו מורה על מינוי מומחה מטעמו. שעה שמונה מומחה מטעמו של בימ"ש אין מקום להבאת חוו"ד נוספות על ידי מי מהצדדים. הדרך הדיונית והמהותית להתמודדות עם מסקנות חוו"ד הינה באמצעות שאלות הבהרה וחקירת המומחה ולא באמצעות חוו"ד פרטיות נוספות. המחוקק קבע מפורשות הסדר ספציפי בענייני משפחה ולפיו יש לפעול. התרת הגשת חוו"ד פרטיות תגרום לעיקור מתוכן של כל הליך מינוי המומחה האובייקטיבי מטעם בימ"ש ועקיפה של ההסדר שנקבע בחקיקה. הדבר גם יגרום לסירבול והארכת ההליך, שעה שהמינוי מטעמו של בימ"ש נועד להקל ולפשט. על כן הבקשה נדחית. המבקשים ישאו בהוצאות המשיבה בבקשה זו בסך של 500 ש"ח."
-
המשיבה 2 – הבת *** - לא התייצבה לדיון ההוכחות חרף ההחלטה הדוחה את בקשתה לשחררה מהתייצבות לדיון ההוכחות (ראו החלטה שניתנה ביום 30.3.2021 במסגרת בקשה מס' 24). לאור אי התייצבותה, אין מקום ליתן משקל לתצהיר שהוגש על ידה.
-
בתיקים התקיימו 3 דיונים (קד"מ ו-2 דיוני הוכחות) והוגשו סיכומים בכתב.
-
להשלמת התמונה יצוין כי עו"ד רמיגולסקי שייצגה את האישה נחקרה לאור היותה עדה ועורכת של הצוואה מיום 17.1.2018, וטרם חקירתה התפטרה מהמשך ייצוג של האישה בהליך זה. סיכומי האישה והילדים הנוספים הוגשו בעצמם.
-
בהתאם לכך, ניתן כעת פסק הדין.
ב. טענות הצדדים
תמצית טענות הבת
-
הבת טוענת כי יש לדחות את הבקשה למתן צו קיום לצוואה מיום 17.1.2018, ויש ליתן צו קיום לצוואה מיום 13.8.2015.
-
הבת טוענת כי במועד חתימת הצוואה מיום 17.1.2018, המנוח לא היה כשיר לצוות לאור מצבו הבריאותי שמנע ממנו להבחין בטיבה של הצוואה, לרבות הבעת רצון אמיתי לגבי הוראות הצוואה והבנת השלכות הצוואה.
-
הבת טוענת כי לאור מצבו של המנוח בעת עריכת הצוואה במיום 17.1.2018 היה צורך בביצוע בדיקה רפואית בטרם עריכת הצוואה, דבר שלא נעשה. הבת טוענת כי לא בוצע כל תיעוד למעמד עריכת הצוואה וחתימת המנוח.
-
הבת טוענת כי נסיבות עריכת הצוואה מיום 17.1.2018 נעשתה בתחבולה ו/או תרמית ו/או השפעה בלתי הוגנת מצד האישה (ראו סעיף 3 לכתב ההתנגדות). כמו כן טוענת הבת כי המנוח היה תלוי באישה לאור מצבו הבריאותי והאישה ניצלה תלות זו על מנת להחתימו על הצוואה מיום 17.1.2018.
-
הבת טוענת כי יש הבדלים בין חתימת המנוח על גבי הצוואה מיום 17.1.2018 לבין חתימת המנוח על גבי הצוואה מיום 13.8.2015.
-
הבת טוענת כי הצוואה מיום 17.1.2018 כוללת פגמים שבצורה המפורטים כדלקמן:
-
תאריך המצוין בצוואה הוסף על גבי הצוואה בכתב יד.
-
לא ברור מי ערך את הצוואה.
-
האם הצוואה הוקראה למנוח לאור מצבו הבריאותי .
-
בסיכומיה זנחה הבת את טענותיה הרבות בהתנגדות לצוואה מיום 17.1.2018, למעט טענת העדר כשרותו של המנוח לצוות לגבי הצוואה מיום 17.1.2018. היא חזרה וביקשה לקיים את הצוואה מיום 13.8.2015.
תמצית טענות האישה
-
האישה טוענת כי יש להורות על קיום הצוואה מיום 17.1.2018 ויש לקבל את ההתנגדות לצוואה מיום 13.8.2015.
-
לטענת האישה הצוואה מיום 17.1.2018 הינה צוואתו האחרונה של המנוח, המבטלת כל צוואה שנעשתה לפני כן. לטענתה המנוח היה הרוח החיה בעריכת הצוואה מיום 17.1.2018.
-
האישה טוענת כי יש לדחות את הטענה בדבר העדר כשירות המנוח לצוות לגבי הצוואה מיום 17.1.2018. לטענתה, המנוח היה צלול במועד עריכת הצוואה, הלך בכוחות עצמו למשרד עו"ד רמיגולסקי סגל, שערכה את הצוואה. לטענתה המנוח הבין את תוכנה של הצוואה, משמעותה והשלכותיה.
-
האישה טוענת כי יש לדחות את טענות הבת להשפעה בלתי הוגנת לגבי הצוואה מיום 17.1.2018. הצוואה נעשתה לבקשת המנוח ובנוכחות שתי עדות. עוד לטענת האישה כי הצוואה הינה הוגנת ולא נישלה את האישה ו/או את מי ילדיהם. האישה טוענת כי לא הוכחה כל תלות וסיוע מצד האישה כלפי המנוח. האישה טוענת כי המנוח היה עצמאי, הן מבחינה שכלית והן מבחינה פיזית. לטענת האישה, המנוח לא היה תלוי באיש במועד עריכת הצוואה מיום 17.1.2018. המנוח לא היה מנותק ומבודד מהעולם, למנוח היו קשרים עם האישה, ילדיו וקרובי משפחתו הקרובה והמורחבת.
-
לסיום מציינת האישה כי הצוואה מיום 17.1.2018 הינה הוגנת ומשקפת את רצונו האמיתי של המנוח, ומבקשת לבחון את הצוואה על פי הגיונה (ראה סעיף 26 ז' לתשובה להתנגדות בת"ע 48230-04-19).
-
באשר לצוואה מיום 13.8.2015 טוענת האישה כי היא נערכה בהשפעתה ומעורבותה המלאה של הבת ולכן יש להורות על ביטולה.
-
בתמיכה לטענותיה צירפה האישה תצהירי עדות ראשית מטעם ילדיהם, המשיבים הפורמליים 2-4 שתמכו בגרסת האישה. לטענת האישה, בניגוד לטענות הבת לקרע משפחתי, המשפחה הייתה מלוכדת ומערכת היחסים בין האישה למנוח הייתה טובה אשר ידעה עליות ומורדות ולפיכך יש לקיים את הצוואה מיום 17.1.2018 שכן זה היה רצונו.
-
בסיכומיה עמדה האישה על טענותיה באשר למערכת יחסים טובה עם המנוח תוך שמציינת כי הפרדת חדרי השינה הייתה לנוכח מצבו הרפואי של המנוח.
ג.דיון והכרעה
1. דיון והכרעה בהתנגדות הבת לצוואה מיום 17.1.2018
-
הבת נשענה על טענה עיקרית אחת בלבד, העדר כשרותו של המנוח לצוות את הצוואה מיום 17.1.2018, שתיבחן ותוכרע כפי שיפורט להלן. יתר הטענות שנטענו על ידי הבת כפי שפורטו לעיל נזנחו על ידי הבת.
כשרות לצוות
-
כשרות לצוות קבועה בסעיף 26 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"):
"צוואה שנעשתה על ידי קטין או על ידי מי שהוכרז פסול-דין או שנעשתה בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה – בטלה".
-
בחינת כשרותו של המנוח לצוות, צריכה להיעשות נכון למועד עריכת הצוואה, ועל הראיות להתייחס למועד זה:
"ההגבלה שלעיל נוגעת למצבו הנפשי, המנטלי והגופני של המצווה, עת ערך את הצוואה, ויכולתו להבין את מהות הצוואה וההשלכות על הזוכים ברכושו, ומנגד על אלה המודרים ממנו. נקודת הזמן אותה יש לבחון היא מועד חתימת הצוואה, וכך גם על חומר הראיות המובא לפני ביהמ"ש להיות רלוונטי לאותה נקודת זמן בדיוק. נטל הוכחת קיומה של הגבלה כאמור מוטל על הטוען לה, קרי על המתנגד. מידת ההוכחה אינה עניין של מה בכך, ואין די בהעלאת ספקות (ע"א 851/79, 160/80 בנדל נ' בנדל פ"ד לה(3) 101; ע"א 279/87 רובינוביץ נ' קרייזל פ"ד מג(1) 760; ע"א 142/80 מירסקי נ' מירסק פ"ד לה(2) 155; ע"א 3411/92 רובינשטיין נ' ברזבסקי (13.6.1995); ע"א 724/87 כלפה נ' גולד פ"ד מח(1) 22; עמ"ש (ת"א) 35907-02-12 מ'נ' נ' מ'ג' (17.11.2013))". (ההדגשות בקו - הוספו).
ראו: שוחט; גולדברג; פלומין דיני ירושה ועזבון (מהדורה שביעית התשע"ד-2014), עמ' 121-122.
-
הבת טוענת כי המנוח לא היה כשיר לצוות בעת עריכת הצוואה מיום 17.1.2018, וזאת לאור מצבו הרפואי, חולה סרטן במצב סופני וכן לאור חוות דעת המומחה שמונה מטעם ביהמ"ש. הבת מציינת כי בסמוך לעריכת הצוואה בחלוף חודשיים נפטר המנוח, דבר המעיד על מצבו.
-
האישה טוענת כי המנוח אמנם היה אדם חולה ואולם מחלתו לא פגעה בצלילות דעתו.
-
על מנת לבחון את מצבו הרפואי של המנוח וכשרותו בעת עריכת הצוואה מיום 17.1.2018, מונה כאמור מומחה מטעם בית המשפט. המומחה קבע בחוות דעתו כי המנוח לא היה כשיר לערוך צוואה באותה עת.
-
בנוסף לחוות דעת המומחה, על מנת לקבל תמונת מצב מקיפה ומלאה לגבי מצב המנוח בעת עריכת הצוואה מיום 17.1.2018 יובאו להלן על פי סדר כרונולוגי, גם מסמכים שנערכו על ידי אנשי רפואה שסבבו את המנוח בזמן אמת בתקופה זו. מדובר במסמכים שנערכו על ידי אנשים שבאו במגע על בסיס שבועי עם המנוח, צורפו כמוצגים בתיק ת"ע 48230-04-19.
-
בפרט ייחסתי משקל לתיעוד האחיות שטיפלו במנוח שנערכו על ידי אחיות בקופ"ח (להלן גם: "תיעוד טיפול אחות") בזמן אמת. כל ביקור של המנוח במרפאת קופ"ח תועד על ידי אחות אחרת. מהתיעוד עולה כי ביום 19.10.2017 וביום 20.12.2017, בסמוך לעריכת הצוואה מיום 17.1.2018, צויין כי המנוח היה חלש מאוד ללא תמיכה מצד משפחתו ואף צוין כי יש חשד ל"הזנחה":
וגם:
-
ביום 20.12.2017, כחודש לפני עריכת הצוואה מיום 17.1.2018, המנוח ביקר אצל הרופאה המטפלת שלו, ד"ר רידמן, שמציינת לגבי מצבו של המנוח: "עם ירידה קוגניטיבית בינונית, הפרעות זיכרון, חוסר שיווי משקל וחולשות רגליים עם נטייה לנפילות דורש השגחה סיעודית 24 שעות ביממה" (ההדגשות בקו - הוספו).
-
כמו כן, בביקור בית שנעשה על ידי האחות *** ביום 30.7.2017, עולה תמונה עגומה באשר למערכת היחסים בין המנוח לאישה, לפיה המנוח ואשתו אינם מתקשרים זה עם זה והם ישנם בחדרים נפרדים. זו תמונת המצב גם בדיווח קודם לכך מיום 8.3.2017:
-
לאורך כל התיעוד שבוצע על ידי האחיות (כל אחות שעבדה בביקור המנוח במרפאת אחיות) עולה כי מצבו של המנוח לא טוב. המנוח נצפה מבולבל, שכח את נושאי השיחה, שכח לאכול ולשתות, לא היה מסוגל להחליף את שקית הסטומה באופן עצמאי וללא תמיכה מצד ילדיו ואשתו. להלן חלק מהתיעוד שנעשה על ידי האחיות וזאת עוד כחצי שנה טרם לעריכת הצוואה כאשר אין מסמכים המעידים על שיפור במצבו:
וגם:
-
עוד ייחסתי חשיבות לדו"ח שערכה העו"ס, גב' עדי הלר, מהיחידה לאשפוזי בית בין התאריכים 9.3.2017 ועד 9.3.2018 (להלן: "דו"ח העו"ס"), קרי במהלך השנה האחרונה לחייו של המנוח.
-
בדו"ח העו"ס היא מציינת כבר כחצי שנה לפני עריכת הצוואה ביום 31.7.2017 על שיחה עם האישה הדורשת לקבל פירוט התערבויות שנעשו למנוח לאור היותו (לפי דיווחי האישה): "לא צלול ולא זוכר דבר". ביום 6.11.17 מציינת העו"ס כי המנוח "נראה קצת יותר מבולבל".
-
כמו כן, צוין בדו"ח העו"ס מיום 19.6.2017 היא מציינת כי מערכת היחסים בין האישה למנוח סבוכה, ועל הקשר שבין המנוח לבת: "ביקור בית משותף עם ד"ר רידמן בביתו של ***. יש פניות מהבת ומחדר אחיות על כך שמצבו החמיר ואינו מסוגל להגיע למרפאה, וכי אינו מסוגל להחליף את הסטומה בכוחות עצמו. *** מחדר האחיות כבר אינה מוכנה ללכת לבית ולהחליף עבורו את הסטומה. מוכנה בהחלט שיגיעו למרפאה ותחליף לו בשמחה. הגענו לביקור על מנת להעריך את מצבו והאם זקוק לטיפול במסגרת היחידה. תיאמנו איתו את הביקור, פתח לנו את הדלת נראה נקי ומסודר, רזה, מתהלך עצמאית – לאט אך ללא מכשירי עזר, עונה לשאלותינו בצורה ברורה, ידיו רועדות מעט ולדבריו לכן מתקשה להחליף את הסטומה בעצמו. שוחחנו עמו אודות חוק סיעוד, מטפלת בבית, מרכז יום, מוכן לדבריו להגיע למרכז יום כי מאד בודד בבית, לדבריו יש לו קשר עם כל הילדים. אך סומך בעיקר על *** הבכורה. מביאים אוכל לפחות 3 פעמים בשבוע – נותנים לו דרך החצר – הבת לא מוכנה להיכנס לבית בשל סכסוך ממושך עם האם – שאינה בקשר עם *** בעצמה, מתגוררים באותו הבית אך לא ביחד ולא מדברים זה עם זה כבר שנים. לדברי *** גם בקשר עם שאר הילדים אך פחות. טוען כי הבן *** יכול ומוכן להביא אותו למרפאה כל פעם שצריך להחליף את הסטומה, הוא עצמו הולך לעיתים לביתה של הבת ***, לגינה או למכולת כשצריך. לדבריו מספיק אפילו פעם בשבוע להחליף את שקית הסטומה, נתן לי את הטלפון של הבן. הרושם הוא כי אין צורך ביחידה לטיפולי בית, מסוגל להתנייד, יש משפחה בקשר וניתן להביאו למרפאה. שוחחתי עם הבת ***, שאלה אותי מדוע לא קיבלו עדיין תשובה מביטוח לאומי. אנסה לברר מול הרווחה. פנייה נוספת מאבר, מנהל המרפאה, בנוגע ל***, הקשיש והבת היו ביום חמישי במרפאה בחדר אחיות לצורך החלפת הסטומה. לדברי האחיות יש ירידה תפקודית וקוגניטיבית ויש מקום לבדוק מחדש התאמתו ליחידה..." (ההדגשות בקו - הוספו).
-
כעולה מהתיעוד של העו"ס, ההתדרדרות במצבו של המנוח והירידה התפקודית והקוגניטיבית החלה כבר מספר חודשים לפני עריכת הצוואה מיום 17.1.2018.
-
ביום 20.2.2018, כחודש לאחר עריכת הצוואה מיום 17.1.2018, מצוין בדו"ח העו"ס כי המנוח מאושפז בבית חולים תל השומר וכי "יש החמרה במצבו, נראה כי כעת סיעודי ויש ירידה קוגניטיבית".
-
העולה מהתיעוד של האחיות בקופ"ח ודו"ח העו"ס כי טרם עריכת הצוואה מיום 17.1.2018 ובסמוך לכך המנוח היה במצב נפשי ופיזי שיש בו על מנת להשפיע ישירות על יכולתו להבחין בטיבה של צוואה.
-
המנוח חלה בסרטן הערמונית וריאות במצב סופני, דווח כי היה בודד, היה זקוק לעזרה רבה, הן בפן הפיזי – הרפואי הכולל החלפת הסטומה והן הטיפול יומיומי לרבות מקלחת והכנת האוכל. בחלק מהמסמכים הרפואיים כפי שתועד על ידי הרופאה המטפלת במנוח, ד"ר רידמן, צוין כי המנוח גר בגפו. בתיעוד של האחיות בקופ"ח צויין כי גר עם אשתו אבל הם לא מדברים כבר שנים.
-
גם המסמכים שנערכו בסמוך לאחר עריכת הצוואה מיום 17.1.2018 ניתן לראות כיצד מצבו של המנוח התדרדר.
-
אשר על כן ולאחר בחינת המסמכים הרפואיים עולים ספקות לגבי יכולתו של המנוח להבחין בטיבה של צוואה.
-
בחוות דעת המומחה שבה נבחנו המסמכים הרפואיים ע"י המומחה, מסקנתו הייתה העדר יכולת להבחים בטיבה של צוואה ביום 17.1.2018 בהסתברות גבוהה יותר:
-
חקירת המומחה והמענה שנתן במסגרת החקירה הארוכה והמפורטת, העלו כי קביעות המומחה לגבי כשרותו של המנוח בעת עריכת הצוואה מיום 17.1.2018 - לא נסתרו.
-
לאורך חקירת המומחה גרסתו לא נסתרה כפי שהובאה בחוות הדעת:
"ש: אז אם זה צוואה פשוטה האם במצב כפי שהוא מתואר שעושה את כל הפעולות האלה והאלה, האיש מסוגל להבין ולחתום עליה?
ת: להערכתי לא".
ראו: פרוטוקול מיום 7.4.21 עמ' 14 שורות 29-31 .
ובהמשך החקירה:
"ש: אם אני אומר לך שהוא הגיע לחתום את הצוואה לבד, זאת אומרת, עם אשתו והוא היה החלק הפעיל בעריכת הצוואה, שהוא הביע את דעותיו מ-א' עד ת'?
ת: אז יחקרו את עוה"ד שעשה את הצוואה, לא אותי.
ש: ואם זה מה שיראה, משמע?
ת: אז יתרשם בית המשפט, מה לי ולזה?
ש: זאת אומרת.
ת: אני יושב בחדר? אני יודע דבר אחד, אני אגיד לך דבר אחד.
ש:כן.
ת: איפה אני חושב שאת טועה.
ש: כן.
ת: אם אתה חולה יש מבחן של common sense של ההיגיון הפשוט, אם אתה חולה כל כך כבד עם גידול ריאתי עם גרורות, זה כאבים שרק אלוהים יכול לדמיין איזה כאבים אלה הגרורות, זה כאבים נוראיים, אתה צריך נרקוטיקה, במרבית השנה הזאת אתה מתדרדר לאורך השנה, זה חולה קשה, זה חולה קשה, עכשיו אתה שם אותו לצוואה בינואר 18 אחרי שנה נוראית, אני אומר לך שזאת שנה נוראית, גרורות בכבד את לא מאחלת לשונאייך.
ש: לא בכבד, אין גרורות בכבד שם.
ת: יש שם.
ש: יש שם?
ת: יש. עכשיו, אחרי שנה כזאת אתה רוצה לעשות צוואה, תביא רופא שיבדוק אותו, זה מבחן ה-common sense, זה היגיון.
ש: ואם עורך הצוואה אפילו לא הבחין שהאיש חולה?
ת: אז שיחקרו אותו למה? אבל אני חושב שבהיגיון הרפואי אם בן אדם שהוא חולה כל כך קשה, יש לו ב-CT, תקשיבי, יש לו ב-CT בפברואר 17 שינויים איסכמיים כרוניים, את יודעת מה זה?
ש: לא.
ת: זה כלי דם סגורים כרונית, כבר שנים, שנים סגורים, את מבינה? יש לזה משמעות לירידה הקוגניטיבית, יש לו נפילות חוזרות, זה פגיעה בשיווי משקל, זה מעיד עוד על החומרה, זה חולה קשה." (ההדגשות בקו – הוספו).
ראו: פרוטוקול מיום 7.4.2021 עמ' 15 שורות 18-31, עמ' 16 שורות 1-25.
-
בהמשך המומחה עמד על חוות דעתו באשר להבחנה בין צלילות דעתו של המנוח שאינה מעידה בהכרח על מצב קוגניטיבי הדרוש לעריכת הצוואה:
"ש: כמעט חודש אחרי הצוואה נרשם כי המנוח בן 75, "מתגורר בביתו עם אשתו, עצמאי וצלול" וגם זה לא מרשים אותך בכלל, כי אתה בעד ירידה קוגניטיבית?
[..]
ת: הוא צלול ועצמאי, אני אענה לך את אותה תשובה, צלול איננו מצב קוגניטיבי, אתה יכול להיות צלול, כפי שמוגדר כאן בדצמבר 17 ועם חסר קוגניטיבי בולט, צלול איננו מצב קוגניטיבי, [...]
ת: זאת ההגדרה, מה אני יכול לעשות?
ש: אבל כשאדם הסביר.
ת: כן.
ש: מצביע על אדם או מדבר על אדם.
ת: כן.
ש: הוא אומר, 'הוא צלול בדעתו'.
ת: בסדר, זה לא מבחן קוגניטיבי מובנה". (ההדגשות בקו - הוספו)
ראו: פרוטוקול מיום 7.4.21 עמ' 19 שורות 29-32, עמ' 20 שורות 1-14.
-
לאורך כל חקירתו שב והדגיש המומחה כי עצם העובדה שצוין במסמכים הרפואיים כי המנוח צלול אין משמעות הדבר כי המנוח הינו בעל יכולת קוגניטיבית הנדרשת לצורך הבנת טיבה והשלכות עריכת הצוואה מיום 17.1.2018 (ראו: פרוטוקול מיום 7.4.21 עמ' 19 שורות 29-32, עמ' 20 שורות 1-14).
-
בחינת חוות הדעת המומחה מעלה את המסקנות הבאות: ראשית, הקביעה הסופית של המומחה הינה כי ניתן לקבוע "בהסתברות גבוהה יותר" כי המנוח לא היה כשיר במועד הנדון. המומחה ציין זאת גם בחקירתו – ראו: פרוטוקול מיום 7.4.2021 עמ' 15 שורות 16-17. שנית, המומחה מציין כי התיעוד שנמצא בפניו לגבי המועד הנדון הינו חלקי, אולם ניתן לקבל על בסיסו הערכה "סבירה" לגבי השאלה שבנדון. קרי, ההערכה שניתנה בהתאם לחומר הרפואי שהיה בפני המומחה מתקבלת על הדעת. גם המומחה ציין בחקירתו כי מדובר בפרשנות של התיעוד הרפואי – ראו: פרוטוקול מיום 7.4.2021 עמ' 15 שורות 11-17. שלישית, המומחה מציין כי בראייה כוללת לגבי נקודה זמן לאורך חייו של המנוח, ירידה קוגניטיבית אינה מתרחשת בנקודת זמן ספציפית על גבי ציר הזמן אלא זהו תהליך של שנים (ראו פרוטוקול מיום 7.4.2021 עמ' 24 שורות 24-32, עמ' 25 שורות 1-32 עמ' 26 שורות 1-16).
-
העולה מכך כי חוות דעת המומחה שנקבע בה כי המנוח לא היה כשיר נכון למועד עריכת הצוואה, לא נסתרה גם לאחר חקירת המומחה.
-
יש לבחון האם חקירת העדות לצוואה, עו"ד רמיגולסקי סגל שגם ערכה את הצוואה והגב' שפיגל – יש בה על מנת לשנות מהתמונה הראייתית שהתבררה לגבי כשרותו של המנוח.
-
עו"ד רמיגולסקי סגל עורכת הצוואה והעדה הנוספת, גב' שפיגל, מזכירתה, אישרו בחקירתן כי האישה היא זו שפנתה למשרד עו"ד רמיגולסקי. זאת, על מנת שעו"ד רמיגולסקי תכין צוואה בהתאם להסכמות בינה לבין המנוח (כטענת האישה).
-
גב' שפיגל ציינה בחקירתה כי לא ידעה כי המנוח חולה. בחקירתה היא נשאלה לגבי הקשר שהיה עם המנוח סביב עריכת הצוואה. היא ציינה כי לא היה לה קשר עם המנוח, הוא לא יצר קשר מעולם עם המשרד, וכי היא לא פגשה אותו טרם מועד עריכת הצוואה (ראו: פרוט' מיום 8.4.21, עמ' 9 שורות 30-32, עמ' 10 שורות 1-3). היא ציינה כי היא הכינה את הטיוטה לצוואה טרם שהצדדים כלל הגיעו לפגישה בהתאם להנחיות שניתנו לה ע"י האישה (עמ' 11 שורות 17-32, עמ' 12 שורות 1-2).
-
גב' שפיגל זכרה כי לפגישה לחתימת הצוואה הגיע המנוח כאשר הוא נעזר במקל הליכה (ראו: פרוט' מיום 8.4.21, עמ' 13 שורות 5-10).
-
עו"ד רמיגולסקי סגל נחקרה לגבי היכרותה עם המנוח ומצבו בעת החתימה והשיבה:
"ש: עורכת דין רמיגולסקי, מתי הכרת את המנוח?
ת: המנוח לא היה לקוח ישיר שלי. אני הכרתי אותו, פעם אחת הוא הגיע לפני שנים רבות למשרד עם *** אני חושבת, אני גם הייתי, השתתפתי בשניים או שלושה אירועים משפחתיים שלהם ואז הכרתי אותו שוב, ושנים שלא ידעתי עליו בכלל, ולא ידעתי כשהוא חותם על הצוואה שהוא חולה סרטן.
ש: כלומר הפעם האחרונה שנפגשת איתו את אומרת שנים רבות?
ת: שנים רבות.
ש: האם איבחנת באיזשהו שינוי במראה שלו?
ת: ממש לא. כולנו הרי לא נשארים כמו שהיינו, אבל הוא נראה טוב, הוא נראה בסדר גמור. ממש לא ראיתי דבר." (ההדגשות בקו – הוספו).
(ראו: פרוט' מיום 8.4.21, עמ' 57 שורות 22-32).
-
עו"ד רמיגולסקי סגל נשאלה אם לא סברה שיש מקום לקבלת חוו"ד רפואית לגבי מצבו של המנוח, והשיבה בשלילה:
"ש: ולמרות שלא פגשת את המנוח שנים רבות לפני כן, עדיין לא חשבת שיש צורך במסמך פשוט רפואי בעניין הזה?
ת: היה בעליזות, היה בצלילות דעת, דיבר לעניין, שאל שאלות. באמת. התבדח ונראה לי יוצא מן הכלל. הדבר האחרון שהייתי חושבת שהוא לא בסדר."
(ראו: פרוט' מיום 8.4.21, עמ' 58 שורות 27-30).
-
עו"ד רמיגולסקי סגל אישרה כי האישה היא שיצרה איתה קשר לגבי עריכת הצוואה (ראו: פרוט' מיום 8.4.21, עמ' 58 שורות 31-32). היא אישרה כי בשיחת טלפון לפני הפגישה, האישה היא שנתנה לה את ההוראות לגבי תוכן הצוואה והוראותיה. האישה טענה בשיחת הטלפון כי אלו הוראותיו של המנוח. בהתאם להוראות האישה והפרטים שנתנה טרם הפגישה הוכנה טיוטת הצוואה טרם שהצדדים הגיעו לפגישה ביום 17.1.2018 (עמ' 59 שורות 2-12).
-
העולה מהחקירה כי המנוח לא ציין בפני עו"ד רמיגולסקי סגל כי אלה הוראותיו. מי שנתנה את ההוראות וביקשה לאחר מכן את השינוי הייתה האישה (ולא המנוח באף שלב).
-
בנוסף, עו"ד רמיגולסקי סגל ציינה כי האישה שילמה עבור הצוואה במזומן במעמד עריכת הצוואה מיום 17.1.2018 (ראו: פרוט' מיום 17.1.2018, עמ' 60 שורות 7-16).
-
שתי העדות לצוואה ציינו בחקירתן כי בעת הפגישה לחתימת הצוואה, האישה ביקשה לערוך שינוי של אופן חלוקת העיזבון. שתיהן ציינו כי מדובר היה בשיחה קצרה מאוד ולטענתן המנוח הוא שהציע את השינוי שהתקבל לבסוף כפשרה (לא של חלוקה שווה).
-
גב' שפיגל אישרה בחקירתה כי הטיוטה הראשונה שהיא הדפיסה (לבקשתה של עו"ד רמיגולסקי) כללה חלוקת עיזבון של רבע מהעיזבון לכל אחד מהילדים, ובמהלך הפגישה הצוואה שונתה בהתאם להצעת האישה:
"ש: [..] במשך השעה, כשעה, שהזוג היה בחדר של עורכת הדין רמיגולסקי, את התנהגת כרגיל בעמדת המזכירות לרבות קבלת שיחות טלפון, הוצאת שיחות טלפון, שליחת פקסים?
ת: כן.
ש: ותוך כדי זה הספקת לשמוע את פרטי השיחה של שינוי עריכת הצוואה?
ת: כן, שמעתי. כן.
ש: האם הצלחת להבין מי ביקש לשנות את הצוואה?
ת: מה זאת אומרת?
ש: היתה איזושהי התנהלות של שינוי הצוואה?
ת: אני יודעת ש*** ביקשה לשנות את החלקים בין הילדים, לתת למשיבה 3 יותר והמנוח לא הסכים על החלק שנתנו למשיבה 3 ובסוף הם הגיעו לצוואה.
ש: מה זה בסוף? כשאת אומרת בסוף, לאיזה פרק זמן את מתכוונת?
ת: אחרי דין ודברים ביניהם, הם הסכימו על חלוקה.
ש: כמה זמן לקח הדין ודברים הזה?
ת: אני לא יודעת להגיד לך.
ש: בערך, דקות ספורות?
ת: אני מניחה שדקות ספורות, עשר דקות, משהו כזה.
ש: זאת אומרת ש*** העלתה הצעה או ביקשה או דרשה, איך את (מדברים ביחד)?
ת: היא לא דרשה, היא העלתה הצעה.
ש: העלתה הצעה לשנות את הצוואה והמנוח התנגד?
ת: לא להתנגד לשנות, לתת את האחוזים, הוא התנגד למספר שהיא ביקשה.
ש: רגע. מה זאת אומרת לא התנגד לאחוזים אלא למספר? בואי תסבירי לי את הנקודה הזו.
ת: היא רצתה לתת יותר למשיבה 3.
ש: יותר כסף?
ת: בעיזבון, אחרי מותו.
ש: לא, בסדר, אבל את אמרת בכסף ולא באחוזים.
ת: לא, באחוזים.
ש: אז כן באחוזים?
ת: באחוזים, לא בכסף.
ש: לא בכסף?
ת: לא, באחוזים.
ש: מקודם אמרת משהו אחר. זאת אומרת שהיא רצתה לשנות את האחוזים. מה היא רצתה לעשות ***?
ת: היא רצתה לתת למשיבה 3 חמישים אחוז.
ש: חמישים אחוז?
ת: כן.
ש: והמנוח התנגד לטענתך, ובסופו של דבר?
ת: ארבעים אחוז למשיבה 3 ועשרים אחוז לשאר הילדים.
ש: זאת אומרת שהוא הצליח לשכנע אותה להפחית מהאחוזים של המשיבה 3?
ת: כן.
ש: [...] זאת אומרת שאת אומרת ש*** ביקשה אבל בסופו של דבר לטענתך *** החליט?
ת: נכון." (ההדגשות בקו - הוספו).
ראו: פרוטוקול מיום 8.4.21 עמ' 14 שורות 20-32, עמ' 15 שורות 1-32 ועמ' 16 שורה 1-3).
-
עו"ד רמיגלוסקי אישרה בחקירתה כי השינוי בטיוטה שהכינה נעשה במעמד הפגישה, ובהתאם להצעתה של האישה לפיה הבת *** (המשיבה 3) תקבל חלק גדול יותר, 50% מהעיזבון. היא ציינה כי המנוח סירב להצעה זו ולאחר שעשה חישוב הציע להוריד 5% מחלקם של שלושת הילדים כך שלבת *** (המשיבה 3) יהיה 40% מהעיזבון. האישה הסכימה, הטיוטה תוקנה בהתאם לכך ולאחר מכן האישה והמנוח חתמו על הצוואה מיום 17.1.2018(ראו: פרוטוקול מיום 8.4.2021 עמ' 60 שורות 26-32 וגם עמ' 61 שורות 1-32).
-
העולה מהחקירה של שתי העדות כי למרות השינוי המשמעותי בהוראות הצוואה מחלוקה שווה לכל הילדים, האישה במעמד החתימה ביקשה לערוך שינוי במסגרתו שהבת *** (המשיבה 3) תירש יותר משאר הילדים. עולה מהחקירות כי התקיים לגבי כך שיח קצר ביותר בין המנוח לאישה. המנוח הציע לפי עדותן הפחתה משאר הילדים לטובת *** המשיבה 3, בהתאם למה שביקשה האישה. אין הסבר מדוע חל השינוי כאשר האישה היא זו שנתנה את ההוראות של הצוואה טרם הפגישה והיא זו שביקשה את השינוי בפגישה.
-
לגבי מעמד אישור הצוואה מיום 17.1.2018 ציינה עו"ד רמיגולסקי סגל בחקירתה לגבי המנוח: "הסברתי הכל באותו מעמד, אמרתי "זאת הצוואה", הקראתי, הוא אמר לי "כן, ככה". (ראו: פרוט' מיום 8.4.2021, עמ' 61 שורות 23-25).
-
שתי העדות סיפרו כי לאחר חתימת הצוואה מיום 17.1.2018 המנוח סירב לקחת עותק מהצוואה וציין כי אינו רוצה שהילדים ידעו על הצוואה (ראו: פרוט' מיום 8.4.2021, עמ' 62; עמ' 17 שורות 27-30). נושא זה לא נבדק לעומקו עם המנוח – לא לבד ולא עם האישה - והוא הותיר את העתק עבורו במשרדה של עורכת הצוואה.
-
בחינת העדויות של העדות לצוואה מיום 17.1.2018 מעלה כי האישה ולא המנוח הייתה הרוח החיה בעריכת הצוואה: היא יזמה את עריכת הצוואה, היא נתנה את ההוראות לטיוטה טרם הפגישה ואת הפרטים ובהתאם לכך הוכנה הצוואה טרם שהצדדים הגיעו, היא תיאמה את הפגישה, היא זו שהעלתה בפגישה את הצורך בשינוי הצוואה, היא זו ששילמה על הצוואה.
-
בחינת העדויות של העדות לצוואה מיום 17.1.2018 מעלה כי תרומתו ומעורבותו של המנוח בעריכת הצוואה היו מועטות יותר. הסכמתו לצוואה מהמשתקף מהחקירות הייתה כמעט רפה. הוא לא נתן כל הוראה מיוזמתו. סירובו לקחת העתקים מהצוואה לא בורר לעומקו. המנוח לא נשאל על מצבו הרפואי, גם כאשר נעזר במקל הליכה עת הגיע לפגשיה. השיח שהתקיים לגבי החלוקה הלא שווה בין הילדים היה קצר ביותר ולא שיח מעמיק.
-
האישה ידעה על מצבו הרפואי המורכב מאוד של המנוח ולא סיפרה על כך לעורכת הדין או למזכירתה, העדה הנוספת.
-
יצויין כי לא התבקשה על ידי עו"ד תעודה רפואית. אולם לו הייתה יודעת מהאישה את מצבו ככל הנראה הייתה מבקשת תעודה שכזו. על כן אין תעודה רפואית מאותו הזמן. אין גם תיעוד או תרשומת של מהלך הדברים למעט מה שתואר בחקירות. בנסיבות הללו אני סבורה כי חקירות העדות לצוואה לא שינו את שאר העדויות והראיות שפורטו לעיל לגבי העדר כשרותו של המנוח.
-
חקירתה של האישה בנושא נסיבות עריכת הצוואה לא רק שלא סייעה לפתור את הספקות שהתעוררו אלא העלתה ספקות נוספים.
-
האישה אישרה כי היא זו שיזמה מול עו"ד את עריכת הצוואה, לטענתה לפי בקשת המנוח (ראו: פרוט' מיום 8.4.2021, עמ' 34, שורות 19-30). היא אישרה כי היא זו שקבעה את הפגישה (עמ' 35 שורות 17-22). האישה אישרה כי היא פירטה את פרטי הצוואה בפני עו"ד טרם ההגעה לפגישה והיא זו ששלחה לעו"ד את הפרטים לעריכת הצוואה (עמ' 36, שורות 1-9).
-
האישה אישרה בחקירה מפורשות כי לא סיפרה לעו"ד רמיגולסקי על מצבו של המנוח (ראו: פרוט' מיום 8.4.21, עמ' 38 שורות 1-4). בתשובה חוזרת בנושא זה לשאלה חזרה מספר פעמים כי לא מצאה לנכון לשתף את עו"ד במצבו הרפואי המורכב והקשה של המנוח ולא ציינה בפני עו"ד גם כל סיבה לעריכת הצוואה (עמ' 38). התנהלות זו מעלה תמיהות.
-
האישה נשאלה לגבי ההתנהלות לגבי תוכן עריכת הצוואה וגם בעניין זה תשובותיה העלו ספקות ותמיהות. היא אישרה כי בתחילה היא שאמרה לעו"ד את ההוראות לעריכת הצוואה כי החלוקה בין הילדים תהיה שווה, ואישרה כי המנוח ידע טרם הפגישה כי זו החלוקה (ראו: פרוט' מיום 8.4.2021, עמ' 39 שורות 30-32, עמ' 40 שורות 1-3). בהמשך החקירה שינתה את עמדתה וציינה כי: "אנחנו רצינו, אני רציתי כל הזמן לתת ל*** (משיבה 3) יותר". (עמ' 41 שורה 31). כשנשאלה בהמשך לכך מה היה רצונו של המנוח השיבה: "לא היה אכפת לו מה" (עמ' 42 שורה 6). בהמשך החקירה, האישה אישרה כי המנוח לא ידע טרם הפגישה אצל עו"ד על רצונה כי החלוקה לילדים תהיה שונה (עמ' 43 שורות 16-18).
-
לטענת האישה רק בעת הפגישה אצל עו"ד גמלה בליבה ההחלטה כי היא חפצה בשינוי החלוקה. גם תשובתה זו לגבי תגובת המנוח מחזקת את ההתרשמות שנותרה מחקירת העדות כי המנוח לא לקח חלק פעיל בעריכת הצוואה:
"ש:אז מתי החלטת לשנות?
ת:כשהייתי אצל דרורה.
ש:כשהיית אצל דרורה?
ת:והוא קיבל את זה, כן, והוא אמר "מגיע לה", כן."
(ראו: פרוט' מיום 8.4.21, עמ' 44 שורות 4-7).
-
בחינת מכלול הנסיבות של חתימת הצוואה מיום 17.1.2018 מעלה היעדר יוזמה מצד המנוח מול עו"ד, ניהול העניינים מול עו"ד רק על ידי האישה, דלות שיחה עם המנוח, העדר שיחה מעמיקה על הוראות הצוואה, הסכמתו הרפה ("כן, ככה") וסירובו לקחת העתק מהצוואה – כל אלה מעלים גם הם ספקות משמעותיים לגבי יכולתו להבחין בטיבה של הצוואה. כאשר מצרפים לכך את התמונה הכוללת לגבי מערכת היחסים המשפחתית הסבוכה, עולה כי לא השתנתה התמונה הראייתית לגבי העדר הכשרות.
-
בנסיבות הללו וגם לאחר בחינת העדויות של העדות לצוואה לא שונתה תמונת המצב הברורה שפורטה לעיל כי המנוח לא היה כשיר לערוך את הצוואה.
עדויות בני המשפחה לגבי מצבו של המנוח בסמוך למועד עריכת הצוואה מיום 17.1.2018
-
הבת הייתה מעורבת במצבו של המנוח כפי שעולה מהתיעוד הרפואי ויחד עם זאת המנוח היה מוזנח ללא טיפול והשגחה במהלך השנה האחרונה בטרם הלך לבית עולמו. חרף מצבו הרפואי הקשה של המנוח, הבת לא ביקרה אותו בביתו לאור הסכסוך בינה לבין אמה-האישה, במשך תקופה ארוכה, שבע שנים לערך. תיאוריה ותיאורי הצוות הרפואי של העברת דברים לאב דרך החצר והחלון היו מכמירי לב ומעידים על מצב משפחתי קשה.
-
הבת מתארת בתצהיר עדותה כמו גם בעדותה כי האישה והמנוח היו פרודים מזה תקופה ארוכה מאוד, ישנו בחדרים נפרדים ולמעשה לא היה ביניהם כל קשר למעט מגורים תחת קורת גג אחת. חיזוק לטענה זו ניתן לראות במסמכים רפואיים לפיהם המנוח שיתף את הרופאה המטפלת שלו (ד"ר רידמן) וגם את האחיות בקופ"ח על מערכת היחסים שלו עם אשתו (האישה) (ראו בתיק מוצגים).
-
מנגד, האישה מתארת בתצהיר עדותה הראשית את המשפחה כמלוכדת ו"התנהלו על מי מנוחות תוך תמיכה ודאגה הדדית אחת לשני" (ראה סעיף 4 לתצהיר). גם בעדותה בחקירה עת נשאלה האישה התנהלות החיים בינה לבין המנוח היו על מי מנוחות, השיבה בחיוב (ראו פרוטוקול מיום 8.4.2021 עמ' 19 שורות 1-6). לאישה לא היה הסבר מניח את הדעת באשר לדו"ח של העו"ס, גב' עדי הלר, אשר בפניה תיאר המנוח את מערכת היחסים העכורה עם האישה.
-
האישה אף לא זכרה את השיחה בינה לבין העו"ס בתאריך 31.7.17 בה דרשה האישה להיות מעורבת בטיפול המנוח והמתואר בדו"ח שלה (ראו: פרוטוקול מיום 8.4.21 עמ' 22 שורות 1-32 וגם עמ' 23 שורות 1-12). האישה בחקירתה אישרה כי לא ידעה שהמנוח היה מטופל במרפאה ב**** (ראו: פרוטוקול מיום 8.4.21 עמ' 23 שורות 13-27).
-
האישה אף לא זכרה ולא ידעה מתי המנוח הפסיק לעבוד (ראו פרוטוקול מיום 8.4.21 עמ' 29 שורות 4-29 וגם עמ' 30 שורות 1-15) . בכתב התשובה להתנגדות טענה האישה כי המנוח הפסיק לעבוד עם גילוי מחלת הסרטן בשנת 2009 (ראו סעיף 7 בכתב ההגנה). לעומת זאת, בתצהיר עדות ראשית טענה האישה כי המנוח הפסיק לעבוד בשנת 2012 (ראו סעיף 18 בכתב ההגנה). בעדותה כשנשאלה האישה לפשר הסתירות טענה כי לא זוכרת מתי המנוח הפסיק את עבודתו.
-
הבת ***(משיבה 3), תמכה בגרסת האישה, וטענה בתצהיר עדותה הראשית כי מערכת היחסים בין הוריה הייתה נפלאה, וגם עם אחיותיה ואחיה (ראו סעיף 3 בתצהיר עדות ראשית). הבת *** (המשיבה 3) נשאלה בחקירתה ישירות לגבי מצבו של המנוח ועל הסכסוך בין הוריה כמתואר במסמכים הרפואיים ועל כך לא סיפקה מענה משכנע (ראו פרוטוקול מיום 7.4.21 עמ' 65 שורות 23-26, עמ' 69 שורות 11-32 וגם עמ' 70 שורות 1-21).
-
הבן *** (המשיב 1) גם תמך בגרסת האישה, וטען בתצהיר עדותו ראשית ובחקירתו כי מערכת היחסים בין הוריו הייתה טובה, סטנדרטית (ראו פרוטוקול מיום 7.4.21 עמ' 81 שורות 15-18). הבן *** (המשיב 1) נשאל בחקירתו באשר למערכת היחסים העכורה המתוארת במסמכים הרפואיים והשיב כי "אין מצב" (ראו פרוטוקול מיום 7.4.21, עמ' 82 שורות 13-32 וגם עמ' 83 שורות 1-7).
-
הבן *** (המשיב 1) היה מופתע בחקירתו מתיאוריה של העו"ס, גב' עדי הלר, שטיפלה במנוח מספר חודשים טרם שהלך לבית עולמו. הבן (המשיב 1) ציין בחקירתו כי כולם היו שווים בעיני אביו (ראו פרוטוקול מיום 7.4.21 עמ' 87 שורות 22-32 וגם עמ' 88 שורות 12-32). הבן (המשיב 1) נשאל ישירות לגבי מערכת היחסים בין הוריו ושוב השיב כי לא היו בעיות ביניהם (ראו פרוטוקול מיום 7.4.21 עמ' 91 שורות 1-32 וגם עמ' 92 שורות 1-29).
-
תשובותיהם של האישה ושל שניים מהילדים לא עולות בקנה אחד עם מסמכים אובייקטיבים מזמן אמת של הצוות הרפואי לגבי מצבו של המנוח.
-
אשר על כן מהמסמכים הרפואיים וחוות דעת המומחה, מעדותן של העדות לצוואה מיום 17.1.2018, ומעדויות בני המשפחה שוכנעתי כי המנוח לא ידע להבחין בטיבה של הצוואה מיום 17.1.2018.
זניחת טענות התנגדות נוספות של הבת
-
בהתנגדות העלתה הבת נימוקי התנגדות רחבים, אשר בסופו של יום זנחתה את מרביתם.
-
בנימוקי ההתנגדות טענה הבת להבדלים מהותיים בין חתימת המנוח על גבי הצוואה מיום 17.1.2018 לעומת חתימתו על גבי הצוואה מיום 13.8.2015; לפגמים צורניים בצוואה – העדר זהות עורך הצוואה, הוספת תאריך בכתב יד על גבי הצוואה; השפעה בלתי הוגנת ומעורבת האישה בעשיית הצוואה.
-
על טענות אלה היא לא חזרה בסיכומיה, לא נימקה ועל כן יש לראות בה זונחת אותן. מאחר וכך איני נדרשת לעניינים אלה (שלא פורטו ולא נומקו בסיכומים).
-
אשר על כן הוכח מראיות הצדדים, חוו"ד המומחה והעדויות בהליך כי המנוח לא ידע להבחין בטיבה של הצוואה מיום 17.1.2018.
-
על כן התנגדות הבת לצוואה מיום 17.1.2018 – מתקבלת. בקשת האישה לצו קיום צוואה מיום 17.1.2018 – נדחית.
2. דיון והכרעה בהתנגדות האישה לצוואה מיום 13.8.2015
-
לאור קבלת ההתנגדות לצוואה מיום 17.1.2018 יש לבחון את טענות ההתנגדות של האישה לגבי הצוואה הבאה, הצוואה מיום 13.8.2015.
-
עילות ההתנגדות להן טוענת האישה ביחס לצוואה מיום 13.8.2015 הינן: קיומה של צוואה מאוחרת מיום 17.1.2018, הצוואה פסולה לאור השפעה בלתי הוגנת ומעורבת הבת בעריכתה.
-
מאחר והבקשה לצו קיום צוואה המאוחרת מיום 17.1.2018 נדחתה יש לבדוק את שאר עילות ההתנגדות: השפעה בלתי הוגנת ומעורבות.
השפעה בלתי הוגנת
-
סעיף 30(א) לחוק קובע:
"הוראות צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית – בטלה".
-
נטל ההוכחה לקיומה של השפעה בלתי הוגנת מוטל על הטוען להשפעה כזו:
"כנראה הדרך להצליח בטענה של השפעה בלתי הוגנת היא לא על ידי הוכחה פוזיטיבית של ההשפעה הפסולה, אלא ע"י ביטול החזקה שהצוואה נעשתה עפ"י רצונו החופשי של המצווה".
ראו: פרופ' ש' שילה פירוש לחוק הירושה, תשכ"ה-1965, הוצאת נבו, כרך 1, בעמ' 271.
-
פסיקת בית המשפט ואף הספרות פירשו את ההוראה שלעיל באופן הבא:
"עניין לנו בהשפעה הבלתי הוגנת, שאינה השפעה שגרתית מעשה יום יום, אלא השפעה שיש בה מרכיב של אי-הגינות על פי המושגים החברתיים והמוסריים שלנו (ע"א 5185/93 היועמ"ש נ' מרום פ"ד מט(1) 318; ע"א 3828/98 מיכקשווילי נ' מיכקשווילי פ"ד נד(2) 337).
קיומה של השפעה בלתי הוגנת או היעדרה צריכים להיקבע על פי עובדותיו של כל מקרה ומקרה.
בדנ"א 1516/95 מרום נ' היועמ"ש פ"ד נב(2) 813 קבע השופט מצא ארבעה מבחנים שיש בהם כדי לסייע לבית המשפט להכריע בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת". (ההדגשות הוספו).
ראו: שוחט; גולדברג; פלומין דיני ירושה ועזבון (מהדורה שביעית התשע"ד-2014), עמ' 124
-
כידוע, המבחנים האמורים הינם: תלות ועצמאות; תלות וסיוע; קשרי המצווה עם אחרים; נסיבות עריכת הצוואה.
-
במקרה דנן, לאור מבחני הפסיקה עולה כי האישה לא עמד בנטל ההוכחה הנדרש להוכחת השפעה בלתי הוגנת על המנוח לגבי התקיימות כל המבחנים כולם.
-
יתרה מכך, טענותיה של האישה (ושל שני הילדים הנוספים) כי מערכת היחסים המשפחתית הייתה הדוקה וחיובית לרבות שלה עם המנוח סותרת את המבחנים שנדרש להוכיח.
-
טענה זו לא מתיישבת עם העובדות במציאות חיי היום של המשפחה שכן לא יכול להיות מצב שהאישה טוענת שהמשפחה הייתה מלוכדת ומנגד לטעון שיש קרע בינה לבין הבת אשר השפיעה על המנוח לחתום על צוואה ביום 13.8.2015.
-
כעולה מהראיות אין כל הוכחה לקיום יסוד "ההשפעה" בצירוף יסוד "אי ההוגנות".
-
הטענה לא פורטה כנדרש וגם עיקר החקירות כלל לא עסק בסוגייה זו.
-
אשר על כן לאור מבחני הפסיקה נקבע כי האישה לא עמדה בנטל ההוכחה הנדרש להוכחת השפעה בלתי הוגנת על המנוח לגבי התקיימות כל המבחנים כולם.
מעורבות בעריכת הצוואה
-
סעיף 35 לחוק הירושה קובע: "הוראת צוואה, פרט לצוואה בעל-פה, המזכה את מי שערך אותה או היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה, והוראת צוואה המזכה בן-זוגו של אחד מאלה – בטלה".
-
בבע"מ 7049/15 מפי כב' הש' רובינשטיין נפסק, בכל הנוגע לעילת המעורבות כי מעת שהוכחה מעורבות הצוואה מבוטלת ועל כן נדרש להוכיח ממש מעורבות פסולה בעריכת הצוואה:
"...הבסיס לטענה זו מצוי בסעיף 35 לחוק הירושה, הקובע "הוראת צוואה, פרט לצוואה בעל-פה, המזכה את מי שערך אותה או היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה, והוראת צוואה המזכה בן-זוגו של אחד מאלה – בטלה". יודגש, כי החוק קובע סנקציה קשה – ביטול הצוואה – בגין מעורבות בעריכת הצוואה על-ידי הזוכים לפיה; זאת בבחינת "הרחק מן הכיעור ומן הדומה לו" (בבלי, חולין מ"ד, ע"ב). כדברי הנשיא זוסמן בע"א 707/76 צארום נ' גורן, פ"ד לב(3) 548, 552 (1978) "מטרת סעיף 35 היא להרחיק חשד של רמיה או השפעה לא הוגנת על המצווה מצד אלה המשתתפים בעריכת הצוואה". בית המשפט לענייני משפחה קבע כקביעה עובדתית – אשר גם בה אין מקום להתערב – כי חלקו של המשיב 1 בעריכת הצוואה הסתכם בהסעת אמו למשרד עורכי-הדין ושהיה בחדר סמוך בעת החתימה. אכן, יתכנו נסיבות שבהן יהא בכך כדי להטיל ספק בכשרות הצוואה והדבר תלוי נסיבות. במקרה דנא לא ראינו סיבה, על פי קביעתו העובדתית של בית המשפט, להידרש לזאת, שכן בית המשפט קמא קיבל את עדותו של עו"ד דמארי לגבי נסיבות החתימה על הצוואה. מעשי המשיב 1 לא הקימו עובדתית, על פי קביעתו של בית המשפט לענייני משפחה, את החשש, העומד ביסוד סעיף 35 לחוק, להתערבות פסולה מצד הזוכה בירושה. יצוין, כי יש לדקדק ביישום סעיף 35 בגדרי השכל הישר ונסיון החיים (ע"א 5869/09 חרמון נ' גולוב, פ"ד נט(3) 1, 9, פסקה 17 (2004)); אומר המלומד שילה "כתוצאה מחומרתו של סעיף 35, וכדי להקטין את נזקיו האפשריים, לא היה מנוס מלתת לסעיף פירוש מצמצם ככל האפשר. לפנינו דוגמא מובהקת למגמה המוצהרת של בית המשפט לאור התוצאות הקשות של הסעיף" (שמואל שילה פירוש לחוק הירושה, תשכ"ה-1965, 308 (1995); ראו גם בע"מ 6349/08 פלוני נ' פלוני, [פורסם בנבו] פסקה ז' (2009)).כך גם בענייננו, כאשר בית המשפט קמא התרשם עובדתית מן הנעשה ולא סבר כי היתה השפעה בלתי הוגנת. הסעיף כמובן אינו "מלה מתה" ויופעל במקרים המתאימים על פי נסיבותיהם, תוך בדיקה פרטנית". (ההדגשות בקו - הוספו).
ראו: בע"מ 7049/15 פלוני נ' פלוני סעיף ט' לפסק הדין (17.12.15).
-
כפי שנקבע בפסיקה, יש לבחון האם נסיבות עריכת הצוואה מעידות כי הייתה מעורבות פסולה של הנהנה בעריכת הצוואה. לא כל מעורבות באשר היא תביא לתוצאה של ביטול הצוואה, אלא שכל מקרה ייבחן בצורה פרטנית, כאשר על בית המשפט להשתכנע כי מדובר במעורבות שיש בה כדי להטיל ספק בכשרות הצוואה.
-
גם טענת המעורבות לא הוכחה על ידי האישה. טענת המעורבות נטענה באוויר ללא שהובאה כל ראיה כגון הזמנת העדים לצוואה מיום 13.8.2015, וחקירות מקיפות יותר בעניין זה לש העדים שכן העידו.
-
טענת האישה בסיכומיה כי לא הובאו עדי הצוואה כי החתימה המתנוססת על גבי צוואה זו אינה חתימת המנוח אינה מתקבלת. לא הוכחה ולא הועלתה טרם לכך באופן זה בהליך כלל. לא התבקש במסגרת הליכי הביניים בירור סוגיה זו כלל.
-
כאשר נשאלה האישה בחקירתה לגבי הוכחת טענת המעורבות, גם תשובתה העלתה כי אין לה ראיות משמעותיות או אפילו גרסה סדורה של מי המעורבות בעריכת הצוואה:
"ש: אז אנחנו יודעים היום שהמנוח יצר בשנת אלפיים וחמש עשרה קשר עם עורך דין אחר להכין את הצוואה, להכין צוואה. מתי ידעת על הצוואה משנת אלפיים וחמש עשרה?
ת: מי ידע בכלל דברים כאלה?
ש: לא ידעת עליה?
ת: אני קיבלתי שוק כשקיבלתי את זה, כי בעלי לא יילך ואני לא מאמינה ואני מוכנה מה שתגידי לי שהוא יילך לבד לעורך דין ויעשה צוואה, זה רק לקחו אותו, והוא לא ידע בכלל שהוא ייתן לבן שלי עשר שקל ולבת שלי השניה עשר שקל. זה מישהו שהדריך אותו ולקח אותו, ואני יכולה לחתום לך. הוא לא טיפוס כזה שהולך וזה, הכל אני הייתי בבית אם הייתי צריכה ללכת לעירייה, ללכת לחברת חשמל, הוא לא ידע כלום. הוא היה אומר "תעזבי אותי, אני לא רוצה". הוא יילך לעורך דין ויעשה צוואה? עם מי הוא היה? אני רוצה לדעת עם מי הוא היה. הוא לא היה לבד, זכותי גם לדעת עם מי הוא היה שם."
ראו: פרוט' מיום 8.4.2021, עמ' 47 שורות 13-26.
-
בכך לא די להוכחת מעורבות.
-
יצויין כי חקירת הבת העלתה תמיהות לגבי ידיעתה על הצוואה מיום 13.8.2015 והיא נחקרה ארוכות לגבי מועד ידיעתה על הצוואה, האם שוחחה לגבי כך עם המנוח וכיצד הגיעה הצוואה לידיה:
"כב' הש' סנונית פורר: [...] גברת *** (המתנגדת), מתי את ידעת על הצוואה של 2015?
העדה, גב' *** (המתנגדת): הוא אמר לי שהוא מרגיש משהו שמתרחש בבית והוא רוצה לעשות צוואה לי ולבת שלו הקטנה, אם יש לי מישהו? אמרתי לו שיש לי מישהו, בזה זה הסתיים.
כב' הש' סנונית פורר: זאת אומרת את ידעת עם עריכתה, ברגע שהיא נערכה?
ת: לא, לא ידעתי, לא ידעתי שהוא הלך לשם.
כב' הש' סנונית פורר:לא ידעת שהוא הלך?
ת: לא.
כב' הש' סנונית פורר: אז מתי נודע לך על הצוואה? הרי הצוואה איפה הייתה? איפה היא הוחבאה?
ת: קיבלתי אותה בדואר.
[..]
כב' הש' סנונית פורר: ממי קיבלת בדואר?
ת: מהעו"ד.
כב' הש' סנונית פורר: מתי?
ת: לא זוכרת.
כב' הש' סנונית פורר: לא, לפני שאביך נפטר, אחרי שאביך נפטר? מה זה קיבלת בדואר?
ת: לא, הוא היה בחיים. (ההדגשות בקו – הוספו).
ראו: פרוטוקול מיום 7.4.21 עמ' 56 שורות 8-32
-
יתרה מכך, בחינה לשונית של הצוואה מיום 13.8.2015 מעלה כי חלקה של הבת בזכויות המנוח בדירה שווה לחלקה של הבת *** (המשיבה 3). האישה שטענה כי אחד המניעים המרכזיים שלה בצוואה מיום 17.1.2018 הוא חלוקה לטובת המשיבה 3 לא התייחסה לסוגיה זו כלל.
-
הבת נשאלה מפורשות בחקירתה מדוע המנוח החליט להוריש בצוואתו מיום 13.8.2015 את זכויותיו בבית המגורים (1/2) דווקא לה ולמשיבה 3 והיא השיבה כי אינה יודעת ולא היית נוכחת בעת עריכת הצוואה.
" כב' הש' סנונית פורר: [..] שואלת כי זה ואז את מחזיקה את זה ואת לא מדברת איתו על זה? את לא אומרת לו, 'אבא' כך או כך?
ת: דיברנו, הוא אמר שהוא נתן לי ולמשיבה 3, הוא לא בן אדם שהיה מבין בדברים האלה.
[..]
כב' הש' סנונית פורר: [..] עכשיו תסבירי לי מה, זאת אומרת, למעשה לפי הצוואה הזאת, כיוון שהוא לא היה עתיר נכסים וזכויות, הרוב את והמשיבה 3 מקבלות, נכון? נכון? זה מה שקבוע בצוואה הזאת.
העדה, גב' (המתנגדת): כן.
כב' הש' סנונית פורר: נכון? למרות שכתוב, "כל יתרת עזבוני לאשתי" בעצם אין שם הרבה, נכון? האם הוא הסביר לך מה עומד מאחורי ההוראות האלה?
ת: כן, הוא בא אלי יום אחד והוא אמר לי שהיא רוצה להתגרש ממנו, שרוצים לתת לו סכום של כסף ולהוציא אותו מהבית והוא רוצה לי ולאחותי הקטנה.
[...]
כב' הש' סנונית פורר: אז איך המשיבה 3 יורשת כמוך?
ת: כי הוא אמר שהוא אהב אותה כמוני, שהוא אוהב אותה כמוני.
כב' הש' סנונית פורר: ובנו ובתו הנוספת מה היה איתם?
ת: אני האמת לא ידעתי שזה מה.
כב' הש' סנונית פורר: מה זאת אומרת לא ידעת שזה מה?
ת: אני לא ידעתי שהוא יוריש להם את הסכום שהוא הוריש להם.
כב' הש' סנונית פורר: לא, אבל קיבלת את הצוואה מראש.
ת: זה היה לי גם סוג של הפתעה.
כב' הש' סנונית פורר: הרי דיברת איתו על זה.
ת: לא, הוא לא אמר לי, 'אני הולך לתת' ומה הוא הולך לתת.
כב' הש' סנונית פורר: לא, אבל כשקיבלת את הצוואה הרי הסתכלת, נכון? הרי קיבלת מעטפה בדואר, פתחת, נכון?
ת: לא, לא דיברתי איתו על זה, זה החלטה שלו.
כב' הש' סנונית פורר: לא, קיבלת את המעטפה אחרי זה לא החלפתם על זה מילה?
ת: אני לא זוכרת, כבודה.
כב' הש' סנונית פורר: אוקיי. את לא זוכרת שיחה איתו על זה?
ת: לא. עברו המון שנים.
כב' הש' סנונית פורר: אז איך את יודעת מה היה הסיפור עםהמשיב 1 והמשיבה 2 ? למה הם לא ואת והמשיבה 3 כן?
ת: אני לא יודעת למה הוא החליט להם לא ולי כן, אין לי מושג.
כב' הש' סנונית פורר: את לא יודעת?
ת: לא. " (ההדגשות בקו – הוספו).
ראו: פרוטוקול מיום 7.4.2021 עמ' 58 שורות 8-32, עמ' 59 שורות 1-21.
-
בסופו של יום בתמונה הכוללת סברתי כי אין בתמיהות אלה די על פי הפסיקה לקבוע כי הייתה מעורבות פסולה של הבת בעריכת הצוואה.
-
אשר על כן לא הוכח על ידי האישה טענת המעורבות של הבת בעריכת הצוואה. לפיכך הטענה בדבר מעורבות הבת נדחית.
-
על כן התנגדות האישה לצוואה מיום 13.8.2015 – נדחית. בקשת הבת לצו קיום צוואה מיום 13.8.2015 – מתקבלת.
ד.סיכום
-
אשר על כן ולאור כל האמור לעיל אני מורה כדלקמן:
ת"ע 48137-04-19 הבקשה לצו קיום צוואת המנוח מיום 17.1.2018 - נדחית.
ת"ע 48230-04-19 התנגדות לצוואת המנוח מיום 17.1.2018– מתקבלת.
ת"ע 48123-04-19 הבקשה לצו קיום צוואת המנוח מיום 13.8.2015– מתקבלת.
ת"ע 48156-04-19 התנגדות האישה לצוואת המנוח מיום 13.8.2015– נדחית.
-
ב"כ הבת תגיש פסיקתא לצו קיום צוואה מיום 13.8.2015 לחתימתי.
-
הוצאות ההליך – בהתחשב בשיקולים הבאים: משך ההליכים, היקף ההליכים, מספר הדיונים שהתקיימו, מספר ההחלטות שניתנו, ההוצאות שהוציאו הצדדים לניהול ההליך לרבות מינוי המומחה, האישה תישא בהוצאות הבת בסך כולל של 35,100 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום, ולא – יישא הפרשי ריבית והצמדה כדין.
-
המזכירות תסגור את כל התיקים שבכותרת.
ניתן היום, כ"ב אדר ב' תשפ"ב, 25 מרץ 2022, בהעדר הצדדים.
* פסק הדין הותר לפרסום ללא פרטים מזהים בהחלטה מיום 12.5.24.