בתו של המנוח ביקשה לקיים צוואה המורישה לה ולאחותה את הדירה, בעוד אימה עתרה לאשר צוואה מאוחרת המעניקה לה הכול. השופטת פסקה לטובת הראשונה
חרף צוואה לטובתה, אלמנת חולה סרטן סופני לא תירש את דירתו. כך נקבע בפסק דין שהותר לאחרונה לפרסום. השופטת תמר סנונית פורר מבית המשפט למשפחה בתל אביב התרשמה כי הצוואה לטובת האלמנה נערכה מיוזמתה ובזמן שבעלה היה נתון תחת סבל נוראי, באופן השולל את כשרותו לצוות. בנסיבות אלה קוימה צוואה מוקדמת בזמן, המעניקה את הדירה לשתיים מבנותיהם.
המנוח אובחן לראשונה כלוקה בסרטן הערמונית בשנת 2009. הוא עבר טיפולים והקרנות שהצליחו לבלום זמנית את המחלה, אלא שב-2012 היא חזרה לקנן בגופו והפעם ביתר שאת - כשהתגלה סרטן גם בריאותיו. בהמשך מצבו החמיר עד לכדי גרורות בכל גופו.
על צוואתו הראשונה חתם המנוח, אב ל-4, באוגוסט 2015. באותה צוואה הוא הורה שחלקו בדירתו יינתן אחרי מותו לשתיים מבנותיו, כאשר ילדיו האחרים יירשו ממנו 10 שקלים כל אחד. לאשתו, אגב, הוריש באותה צוואה את יתרת כספיו בבנק.
כעבור למעלה משנתיים, בינואר 2018, חתם המנוח על צוואה נוספת שלפיה אשתו תירש את מלוא רכושו, ואילו ילדיו יתחלקו בו אחרי מותה. חודשיים בלבד לאחר מכן – נכנע האיש לסרטן והלך לעולמו בגיל 73.
אחרי מותו עתרה האלמנה לקיים את הצוואה המאוחרת לטובתה, בעוד אחת הבנות הזוכות על-פי הצוואה המוקדמת ביקשה לאשר דווקא אותה.
לטענת הבת, הצוואה המאוחרת נערכה בזמן שאביה סבל ממחלה סופנית אשר מנעה ממנו להבחין בטיבה של צוואה. מכאן, לטענתה, שמדובר בצוואה פסולה ויש לקיים את קודמתה.
מנגד, האלמנה כפרה בטענת הבת וגרסה כי הלכה למעשה בעלה היה צלול בשעת עריכת הצוואה המאוחרת. האישה סיפרה כי הוא הלך בכוחות עצמו לעורכת הדין על מנת לחתום על הצוואה, הבין את תוכנה ומשמעותה, ולכן היא משקפת את רצונו האמיתי.
לעמדת האלמנה דווקא הצוואה המוקדמת, לטובת בתה, היא הפסולה מבין השתיים, מאחר שנערכה לטענתה תחת מעורבות והשפעה בלתי הוגנת של הבת על אביה.
ישנו בחדרים נפרדים
השופטת סנונית פורר קיבלה את טענת הבת לפיה אביה לא היה כשיר לצוות בשעת חתימתו על הצוואה השנייה.
בראש ובראשונה היא ציינה שהטענה להעדר כשירות נתמכת במסקנת מומחה בית המשפט, אשר לא שונתה גם לאחר חקירת שתי וערב.
יתרה מכך, המסמכים הרפואיים שהוצגו לבית המשפט הוכיחו כי בתקופה שקדמה לצוואה השנייה היה המנוח נתון תחת סבל נוראי, שמנע ממנו את הכשרות המשפטית לצוות. כך למשל, באותה תקופה נרשם שהוא "בקושי מתהלך" ואף מתקיים לגביו "חשד להזנחה". עוד צוין שהוא סובל מדיכאון וחוסר חשק לחיות, וברצונו להתאבד.
בתוך כך צוין באותם מסמכים כי בתקופה האמורה יחסיו עם רעייתו היו עכורים והשניים אף ישנו בחדרים נפרדים. השופטת אף מצאה כי האלמנה היא שיזמה מאל"ף עד ת"יו את עריכת הצוואה לטובתה, כשבין היתר יצרה קשר עם עורכת הדין, מסרה לה את תוכן הצוואה ושילמה עליה. בנסיבות אלה נקבע שהצוואה המאוחרת בטלה לנוכח העדר כשרות.
גם ניסיון האלמנה לבטל את הצוואה המוקדמת לטובת בנותיה נדון לכישלון, שכן טענותיה בדבר מעורבות והשפעה בלתי הוגנת לא הוכחו. לפיכך השופטת הורתה על קיום הצוואה המוקדמת ועל חיוב האלמנה לשלם לבתה-המתנגדת הוצאות בסך 35,100 שקל.
- ב"כ המתנגדת: עו"ד ברדס רוקח
- ב"כ יתר הצדדים: לא צוינו
עו"ד רוני חייט
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.