פס"ד שעניינו הכרעה בטענות על אודות ניכור הורי

1. התובענות שבפניי בעניין משפחה _____ הן תובענות מס' 14-15 של הצדדים שנפרדו בשנת 2009.
2. תובענות אלה: תלה"מ 23358-11-18 תובענה של התובעת לשינוי משמורת הקטין ר', וכן תלה"מ 26546-11-18 תובענה לשינוי משמורת על הקטין ט', והן המשך ההתדיינויות האין סופיות בין הצדדים בנוגע לילדיהם.
3. לצדדים ארבעה בנים משותפים:

ס'  – כבן 21 שנים – בגיר;

א' – כבן 15 שנים – קטין;

ט' – כבן 13 שנים – קטין;

ור'– כבן 10 שנים – קטין.

4. כפי שציינתי בהחלטתי הקודמת מיום 16.12.18 במשפחה זו התפתחה תרבות המקדשת את הנתק כדפוס מקובל.

רקע כללי

5. לאחר שביום 7.6.09 הגיעו הצדדים להסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק דין והתגרשו זמ"ז, עברו כל הילדים למשמורתו של האב, בהסכמתה של האם.
6. נושא משמורת הקטינים עבר תהפוכות אין ספור. בתחילת הדרך היו ארבעת הילדים במשמורת אמם, בחודש 3/09 עבר הבן הגדול ס' למשמורת אביו, כעבור כחודשיים עברו גם הבנים א' וט' למשמורת האב, כאשר הבן הקטן ר' נשאר במשמורת האם.
7. בשנת 2012 אישרו הצדדים הסכם לפיו משמורתו של ר' תעבור לאב, ייקבעו זמני שהות בין האם לבין ארבעת הקטינים, אך מאז ועד שנת 2018 לא התקיים בפועל כל קשר ראוי בין האם לבין ילדיה.
8. כך בתסקיר מיום 22.5.13 מתואר כי הבן הגדול ס' אינו מקיים כל קשר עם אמו, הבנים א' וט' אינם שוהים בבית אמם ואינם מוכנים לצאת מגבולות העיר ____ וקובעים לאמם היכן להיפגש ורק הקטין ר' מקיים קשר רציף עם אמו של לינה פעמיים בשבוע וכל סוף שבוע שני.
9. המצב שפורט לעיל התקיים במשך כשנתיים עד אשר בתסקיר נוסף מיום 13.7.15, לאחר שהמפגשים עם האם עברו למרכז הקשר בשל תלונה של האב על אלימות כלפי ר' התקבל תסקיר הממליץ על החזרת המצב על כנו בכל הקשור לזמני השהות של ר' בבית אמו.
10. כל הניסיונות לגשר בין ההורים לא צלחו, לא היה שיתוף פעולה לא עם תיאום הורי, לא עם מבחני מסוגלות הורית, לא עם גישור ביחידת הסיוע, וגם הטיפול הרגשי של הבנים א' וט' כשל.
11. כך בתסקיר נוסף מיום 25.2.16 תואר המשך המצב הקיים של נתק בין ס' לאמו, מפגשים קצרים וריקים מתוכן בין א' וט' לאמם, וזמני שהות של ר' בבית אמו כמתואר לעיל.

מעברם של ס', ר' וט' לצד של האם

12. בחודש 4/18 נפל דבר והקטין ר' עבר להתגורר בבית אמו, ובמסגרת הבקשה לצו הגנה, לאחר שמיעת הקטין ומינוי אפוטרופא לדין להבאת קולו בפני בית המשפט הושאר על מצב על כנו כאשר ר' מתגורר בבית האם.
13. באותה תקופה ס', בנם הבגיר של הצדדים, חידש את הקשר עם אמו וניתק את הקשר עם אביו.
14. בהחלטה נוספת ניתנה רשות לאם לרשום את הקטין לבית ספר באזור מגוריה.
15. בחלוף כששה חודשים עבר גם הבן ט' להתגורר בבית אמו, יחד עם ר' ואף חזר לקיים קשר עם ס' מאחר שניתוק הקשר עם ס' גרם לניתוק הקשר בין האחים ששוהים בבית האב לבין ס'.
16. על פי החלטה מפורטת שניתנה על ידי ביום 16.12.18 הוריתי על רישום ט' אף הוא לבית הספר הקרוב למקום מגוריה של האם, בד בבד עם מינוי מומחית מטעם בית המשפט בנושא הנתק בין האב לבין הילדים ששוהים בבית האם.
17. ביום 23.1.19 הוגשה הודעה מטעם המומחית שמונתה כי האם הגיעה לפגישה עמה והביעה נכונות לשתף פעולה אולם האב לא יצר קשר והיא לא הצליחה ליצור קשר עמו.
18. בנוסף, האפוטרופא לדין שמונתה לבן א' אשר נשאר רק הוא בבית האב הודיעה לבית המשפט כי א' מוכן לחדש קשר עם אחיו אך רק באמצעות הודעות ו/או שיחות טלפון אשר בפועל אינן מתקיימות.
19. האב הודיע לבית המשפט ביום 21.2.19 כי אינו חפץ בהליך הטיפולי אצל המומחית שמונתה על ידי בית המשפט, כי אינו יכול לשאת בעלות הכספית, ועותר להעביר את הנושא לשירותי הרווחה. כמו-כן הוסיף האב באמצעות ב"כ כי לאחר שט' ור' עברו להתגורר בבית אמם האחריות לקשר עם האב חלה עליה.

דיון והכרעה

20. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, ואת עמדת הגורמים הטיפוליים לרבות שירותי הרווחה אשר הבהירו כי אין להם כל אפשרות לסייע לצדדים אלה בכל הנוגע לקשרים עם ילדיהם, ולאור סירוב האב לשתף פעולה עם המומחית שמונתה על ידי בית המשפט – לא נותר אלה להיעתר לשתי העתירות שבתביעותיה של האם: דהיינו לקבוע משמורת קבועה של הבנים ט' ור' אצל אמם.
21. וכך ציינה פקידת הסעד בתסקירה האחרון מתוך 11 (!) תסקירים:

"הילדים לא יכולים, או נאסר עליהם, להכיל את שתי הדמויות ההוריות, בנפשם. על מנת לשרוד, עליהם לבחור צד. כמו-כן, נוצרו קואליציות וניתוקים בין ההורים. בין ההורים לבין הילדים ובין הילדים לבין עצמם.

התנהלות שני ההורים על ידי מניפולציות, הסתרות, סודות והסתות, שהיו מנת חלקם של שני ההורים, מי פחות ומי יותר, פצעה ללא ספק, בנפשם של הילדים ומעוררת שאלות ותהיות רבות.

...אני מתרשמים כי כל אחד מההורים, ניכר ומנכר היום ועם זאת, כל אחד מההורים היה בעיני הילדים, בעבר וגם היום, דמות "דמונית" הרסנית, בלתי צפויה ופוגענית.

כך שבעניינו, אנשי המקצוע, שני ההורים, בצער רב, הינם הורים שאינם טובים דיים ושפצעו ועדיין פוצעים בנפשם של ילדיהם, המתמודדים על פי חוסנם האישי, כמיטב יכולתם, עם המציאות שנכפתה עליהם, על ידי הוריהם."

22. לפיכך המלצות שירותי הרווחה הן להפניית כל המשפחה לטיפול משפחתי/מערכתי, ואולם עמדת האב כפי שהובעה בפניי שוללת את האפשרות למימוש המלצות אלה.
23. פקידת הסעד מסיימת את תסקירה באמירה כי שירותי הרווחה פעלו כל השנים בשם טובתם של ילדיהם ובניסיון למזער את הנזקים שהם ההורים יצרו.
24. לאור כל אלה ברור כי אין תכלית לא בהזמנת תסקיר ולא בהפניית ההורים לשירותי הרווחה.
25. כאשר יחליטו ההורים לראות את המציאות נכוחה ולהבין כי הם יצרו את תרבות הניתוק הפוגעת לעיתים בזה ולעיתים באחר אך הפוגעת פגיעה אנושה בנפשם של ילדיהם, ויסכימו מתוך הבנה לטיפול משפחתי מערכתי כמפורט בתסקיר שירותי הרווחה יוכלו לפנות בהסכמה ויתגייסו באופן אמיתי לתהליך זה יוכלו לפנות שוב לגורמים המתאימים לצורך כך.
26. בנסיבות העניין אני נעתרת לעתירותיה של האם, ופסיקתאות מתאימות יוגשו לחתימתי.
27. במציאות הקיימת, לצערי אין כל תכלית בקביעת זמני שהות בין ט' ור' לאב, ובין א' לאמו ואחיו.
28. האפוטרופוס לדין של א' תדווח על מצבו של א' בתום ששה חודשים מהיום.

הוצאות משפט

29. לאחר ששקלתי את התנהלות הצדדים בהליכים אחרונים אלה, אני פוסקת את הוצאות התובעת בסך של 7,500 ₪.

ניתן היום,  ו' סיוון תשע"ט, 09 יוני 2019, בהעדר הצדדים.