פסק דין בבקשת תובעים למתן צו לקיום צוואת מנוחה ובהתנגדות הנתבעים למתן צו

עניינו של פסק דין זה בבקשת התובעים למתן צו לקיום צוואת המנוחה מיום 29.05.2005 בתיק ת"ע 61180-07-20 ובהתנגדות המתנגדים/ הנתבעים למתן הצו (ת"ע 61436-07-20).

רקע:

1.המנוחה ילידת 08.05.1927 הלכה לעולמה ביום 21.02.2020.

2.התובעים, מר א' (להלן:"התובע") וגב' ד' (להלן:"התובעת") הם שניים מילדיה של המנוחה. המתנגדת 4 גב' ב' (להלן:"המתנגדת") אף היא בתה של המנוחה. למנוחה בן נוסף ר' שנפטר קודם פטירתה של המנוחה (להלן:"הבן המנוח"). המתנגדים 1-3, מר ל' (להלן:"המתנגד") מר ו' ומר ר' כולם ילדיו של הבן המנוח ולפיכך הם יורשיה על פי דין של המנוחה.

3.ביום 29.05.2005 ערכה המנוחה צוואה נוטריונית (להלן:"הצוואה") בפני הנוטריון עו"ד י' (להלן:"הנוטריון") במסגרתה הורישה את מלוא עיזבונה לתובעים בחלקים שווים תוך הדרתם של המתנגדת והבן המנוח.

טענות הצדדים:

טענות המתנגדים:

4.על פי החלטה מיום 01.03.2022 הגישו המתנגדים כתב התנגדות מתוקן במסגרתו העלו את הטענות כדלקמן:

המנוחה לא דיברה עברית ולפיכך לא יכולה היתה לערוך צוואה בשפה העברית – המתנגדים טוענים כי שפת האם של המנוחה היתה פולנית וכי היא דיברה גם יידיש, וכן מפנים לכך שבמסגרת הצוואה צויין כי המנוחה "קראה" בפני הנוטריון את דבר הצוואה וכן שהנוטריון שוכנע כי המנוחה שומעת את השפה העברית וזאת חרף העובדה שהמנוחה לא ידעה קרוא וכתוב בעברית.

לטענת המתנגדים המנוחה אומנם דיברה עברית במובן הפשוט של המילה אולם הבנתה היתה כה קלושה כך שבכל פעם שנדרשה לקרוא מסמכים בעברית נעזרה בצדדי ג' על מנת להבין תוכנם.

המתנגדים גם טענו כי קיים ספק רב בדבר אמיתות חתימתה של המנוחה על גבי הצוואה.

המנוחה היתה נתונה להשפעה בלתי הוגנת – המתנגדים טוענים כי לתובע היתה השפעה גדולה מאוד על המנוחה וכי התלות של המנוחה בתובע גרמה למנוחה לחשוש מן התובע. לטענתם המנוחה לא היתה עצמאית, חרדה מעזיבתו של התובע וצייתה לו ציות עיוור.

המתנגדים טוענים כי בעקבות סכסוך כספי בין התובע לבין הבן המנוח השפיע התובע על המנוחה כנגד הבן המנוח ובסמוך לכך נערכה הצוואה.

בהקשר לכך טוענים המתנגדים כי שיח על אודות רכושה של המנוחה לא אפיין את המנוחה והיה חריג ביחס אליה.

התובע היה מעורב בעריכת הצוואה – התובע גר בסמוך לנוטריון שהיה חבר ילדות שלו והוא שהפנה את המנוחה אליו. התובע הסיע את המנוחה למשרד הנוטריון והוא שהשיב את המנוחה לביתה בתום הפגישה.

בנוסף טוענים המתנגדים כי לא בוצעה להם המצאה כדין על פי תקנה 14ב(4)(ב) לתקנות הירושה תשנ"ח – 1988.

המתנגדים טוענים לקיומם של פגמים בצוואה כדלקמן:

היעדר מספר סידורי לאישור הנוטריוני, אי רישום הצוואה בפנקס הצוואות ואי ציון התשלום עבור עריכת הצוואה הנוטריונית.

עוד טוענים המתנגדים כי המנוחה לא קראה עברית והצוואה לא הוקראה לה.

המתנגדים טוענים כי המדובר בפגמים שאינם ניתנים לתיקון על פי ס' 25 לחוק הירושה וכי המדובר במסמך שאינו משקף נאמנה את רצונה של המנוחה.

כאן המקום לציין כי בתחילת כתב ההתנגדות צויין כי המתנגדים מתכוונים לטעון לעניין "כשרותה של המנוחה בהבנת הצוואה במועד עריכתה ..". המתנגדים פרטו בהמשך את טענותיהם לעניין הבנת המנוחה את תוכן הצוואה אולם לא הועלתה טענה מפורטת ומנומקת לעניין כשרותה של המנוחה במועד עריכת הצוואה.

טענות התובעים:

5.בכל הנוגע לכשרות המנוחה טוענים התובעים כי הטענה הועלתה באופן כללי וסתמי וכי על המתנגדים הנטל להוכחת הטענה. המתנגדים נמנעו מהצגת כל נתון אודות מצבה הגופני או הנפשי של המנוחה במועד החתימה על הצוואה, ולטענתם אישור הנוטריון מלמד על כשרותה.

6.ביחס לחתימת המנוחה על הצוואה נטען כי בצוואה בפני רשות אין כל חובה כי המצווה יחתום על הצוואה וכי טענת הזיוף היא טענה לעבירה פלילית של הנוטריון שיש להוכיחה ברמה הנדרשת להוכחת עבירה פלילית.

7.ביחס להבנת המנוחה נטען כי המנוחה דיברה הבינה קראה וכתבה בעברית וכי אף הנטל להוכיח כי המנוחה לא "שמעה" עברית מוטל על המתנגדים.

8.ביחס לטענות בדבר תלות של המנוחה טענו התובעים כי המנוחה היתה עצמאית לחלוטין ותפקדה בדירתה באורח עצמאי, וכי הגם שלא היתה ניידת למרחקים כי לא נהגה הרי שהיא לא היתה מרותקת למיטתה או מוגבלת ביציאה מדירתה בה תפקדה לחלוטין באורח עצמאי. לטענתם, ילדי המנוחה ובעיקר התובע נהגו להסיע את המנוחה ולהתלוות אליה כמקובל ביחסים בין הורים לילדים.

9.בנוסף נטען כי הנתק בין המנוחה לבין הבן המנוח נגרם בשל דרישה של הבן המנוח כי המנוחה תערוך צוואה ותוריש לו את כל רכושה. התובעים טוענים כי המנוחה השיבה לבן המנוח כי היא אינה מוכנה לעשות כן ולא תגיע אליו יותר. התובעים מכחישים כי הסכסוך בין התובע לבן המנוח היה המניע לעריכת הצוואה וטענו כי המנוחה לא נקטה עמדה בסכסוך זה הגם שידעה עליו.

עוד נטען כי לא היתה כל מניעה כי המנוחה תשנה את צוואתה מהלך השנים ובוודאי לאחר פטירת הבן המנוח.

התובע טען כי המנוחה היתה דעתנית בעלת רצונות ברורים ולא היתה עליה כל השפעה מצד כלשהו. התובע לא שלט בה אלא סייע לה כפי שסייע גם לאביו ז"ל בעיקר בנסיעות.

10.לעניין הנוטריון נטען כי זה הכיר את המנוחה מאז ילדותו כשהיה חבר של הבן המנוח. המנוחה הכירה את הנוטריון ואת הוריו משך שנים רבות ולימים הוא שמש גם כעוה"ד של הבן המנוח.

התובעים טוענים כי אכן התובע הוא שהסיע את המנוחה אולם מטרת הנסיעה היתה צירופו של התובע כשותף לשני החשבונות של המנוחה וכי טרם ביצוע הפעולה אמרה המנוחה לתובע כי היא מבקשת לעלות למשרדו של הנוטריון ושהוא ימתין לה ברכבו או בבית קפה סמוך. המנוחה עלתה לבדה למשרד הנוטריון ולאחר סיום הפגישה והסידורים בבנק החזיר התובע את המנוחה לביתה. התובע טוען כי המנוחה לא סיפרה לו על מטרת הפגישה.

דיון והכרעה:

כשרות המנוחה וחתימתה על הצוואה

11.תחילה ובכל הנוגע לטענות לעניין כשרות המנוחה ואמיתות החתימה על הצוואה, כאמור לעיל המדובר בטענות שנטענו באופן כללי וסתמי ולא הועלתה בהתנגדות כל טענה מפורטת לעניין מצבה הגופני של המנוחה או לעניין השוואות בין חתימתה של המנוחה על הצוואה לבין חתימות אחרות של המנוחה. בהמשך לכך גם לא באה עתירה למינוי מומחה לבחינת כשרותה של המנוחה במועד עריכת הצוואה או לשם השוואת חתימתה על הצוואה לחתימות אחרות.

רק במסגרת חקירה נגדית העיד המתנגד כי הוא מטיל ספק באמיתות החתימה בשל העובדה שהחתימה היא בעברית (עמ' 29 ש' 3-5 לפרוטוקול הדיון מיום 09.06.2022) אולם טענתו זו נסתרה בעדות המתנגדת אשר העידה שהמנוחה חתמה בעברית "בגלל שהיא ידעה יידיש זה אותם אותיות..." (עמ' 51 ש' 28-31 לפרוטוקול הדיון מיום 09.06.2022).

12.הלכה היא כי "... חזקה על אדם שכשר הוא לפעולות משפטיות – בהן עשיית צוואה – וחזקה על מצווה כי בעת עשיית צוואתו ידע להבחין בטיבה של צוואה. הטוען כי בעת עשייתה של צוואה לא ידע המצווה להבחין בטיבה של צוואה – עליו הנטל להוכיח טענתו..."

"רואים אדם כיודע להבחין בטיבה של צוואה אם בעת עריכתה של הצוואה הבין שהוא חותם על צוואה; הבין כי הוא נותן את רכושו ולמי הוא נותנו; ידע את היקף רכושו; והיה מודע לציפיות של אלה שהוא מיטיב עמהם ועל אלה שהוא מדיר מצוואתו. הביטוי 'לא ידע להבחין בטיבה של צוואה' הוא איפוא הנחיה כללית, אשר מטרתה לבחון אם המצווה היה מודע למהות מעשיו ולתוצאותיהם. ואכן, נפסק, כי בהקשר זה ניתן להביא בחשבון את מודעותו של המצווה לכך שערך צוואה, את ידיעתו בדבר היקף רכושו ויורשיו ואת מודעותו לתוצאות עשיית הצוואה כלפי יורשיו".

"כאמור נטל השכנוע בדבר העדר כשרותו של המנוח לערוך צוואה מוטל על שכמו של הטוען לכך, ולא די בהעלאת ספקות גרידא אלא יש צורך בראיות ממשיות וברורות ...ודוקו, בחינת השאלה אם ידע מצוה – או לא ידע – להבחין בטיבה של צוואה, היא לעולם בחינה עובדתית בנסיבותיו של כל מקרה..."

[ראו בעמ 3539/17 פלונית נ' פלוני (פורסם בנבו, 11.06.2017) על האסמכתאות המובאות שם וכן ע"א 279/87 רובינוביץ נ' קרייזל פ"ד מג(1) 760, 762].

משהועלו טענות כלליות בלבד שאינן מגובות ולו בראשית ראיה או בתיאור עובדתי כלשהו לעניין כשרותה של המנוחה ויכולתה להבחין בטיבה של צוואה או לעניין צורת החתימה על הצוואה בהשוואה לחתימות אחרות של המנוחה הרי שיש לדחות טענות המתנגדים לעניין כשרותה של המנוחה וחתימתה על הצוואה.

למעלה מן הדרוש יצויין כי כפי שיפורט להלן ומכלל הנסיבות כפי שהוכחו מן הראיות שהוצגו לא נסתרה חזקת הכשרות הקבועה בדין ביחס למנוחה וכן הוכח כי המנוחה היא שחתמה בעצמה על הצוואה.

נטל ההוכחה – פגמים בצוואה:

13.בהעדר פגמים צורניים בצוואה מוטל נטל ההוכחה על המתנגד לקיומה של הצוואה.

"הלכה פסוקה בידינו, כי 'צוואה שאין בה פגם מבחינת הצורה, חזקה עליה שצוואת אמת היא, והטוען שאין לה תוקף – עליו הראיה...והוא הדין להיפך: צוואה שיש בה פגם מבחינת הצורה, אינה בחזקת עומדת, והטוען שיש לקיימה – עליו הראיה תחילה שצוואת אמת היא'...נטל ההוכחה המוטל על המבקשת אינו רק לעניין אמיתותה של הצוואה אלא גם לעניין גמירות דעתו של המצווה, שהמסמך ישמש כצוואה בדבר חלוקת רכושו לאחר מותו". (ע"א 493/83 אבו סנינה נ' טהא פ"ד ל"ט(4) 639, 643)

ס' 25 לחוק הירושה קובע בזו הלשון: "התקיימו מרכיבי היסוד בצוואה, ולא היה לרשם לענייני ירושה או לבית המשפט, לפי העניין, ספק כי היא משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה רשאי הוא בהחלטה מנומקת לקיימה אף אם נפל פרט מן הפרטים או בהליך מן ההליכים המפורטים בסעיפים 19, 20, 22, או 23 או בכשרות העדים או בהעדר פרט מן הפרטים או הליך מן ההליכים כאמור"

ניתן לעשות צוואה במספר דרכים הקבועות בחוק הירושה ובכל אחת מן הדרכים נקבעו בחוק מרכיבי הצוואה. מרכיבי הצוואה מתחלקים למרכיבי יסוד שבלעדיהם המסמך אינו בגדר צוואה ומרכיבים נוספים שבלעדיהם או במקום בו נפל בהם פגם ניתן לקיים את הצוואה על פי הוראות ס' 25 לחוק הירושה תוך שנטל השכנוע להוכחה כי זו משקפת את "רצונו החופשי והאמיתי של המצווה" מוטל על מי שמבקש לקיים את הצוואה (ולא על המתנגד לקיומה). בהקשר לכך יש לציין כי במהלך השנים נוספו בפסיקה מרכיבים נוספים שהיעדרם או במקום בו נפל בהם פגם מביא הדבר להיפוך נטל ההוכחה.

14.בענייננו, הצוואה מושא התובענות היא צוואה בפני רשות בהתאם לס' 22 לחוק הירושה תשכ"ה – 1965. המתנגדים טענו כי נפלו פגמים צורניים בצוואה בגינם יש לדחות הבקשה למתן צו לקיום הצוואה וביניהם העדר ציון מס' סידורי על גבי האישור הנוטריוני, היעדר ציון הסכום ששולם עבור הפעולה ואי הקראת הצוואה למנוחה.

ס' 22 לחוק הירושה קובע מהם מרכיבי צוואה בפני רשות וזו לשונו:

"22(א) צוואה בפני רשות תיעשה על ידי המצווה באמירת דברי הצוואה בעל פה בפני שופט, רשם של בית המשפט או רשם לעניני ירושה, ....או בהגשת דברי הצוואה בכתב על ידי המצווה עצמו לידי שופט או רשם של בית משפט...

(ב) דברי הצוואה כפי שנרשמו על ידי השופט ...ייקראו בפני המצווה הוא יצהיר שזו צוואתו והשופט ...יאשר בחתימתו על פני הצוואה שהיא נקראה ושהמצווה ושהמצווה הצהיר כאמור.

(ג) נכתבה הצוואה בלשון שהמצווה אינו שומע, תיקרא בפניו בתרגום ללשון שהוא שומע, והמתרגם יאשר זאת על פני הצוואה.

(ד) במקום קריאת הצוואה או תרגומה בפני המצווה יכולה לבוא קריאתה או קריאת תרגומה על ידי המצווה עצמו...

(ז) לעניין סעיף זה דין נוטריון כדין שופט"

ס' 25 לחוק הירושה מורה כי מרכיבי היסוד בצוואה בפני רשות הם "הצוואה נאמרה בפני רשות או הוגשה לרשות על ידי המצווה עצמו..."

15.בכל הנוגע לצוואה דנן לא נטען כי נפל פגם במרכיבי היסוד לצוואה אלא בציון פרטי האישור הנוטריוני וכן בכך שנרשם שהמצווה קראה את דברי הצוואה למרות שלא עשתה כן שכאמור אינם חלק ממרכיבי היסוד. לפיכך יש לדחות טענות המתנגדים כי המדובר בפגמים שאינם ניתנים לתיקון לפי ס' 25 לחוק וגם אם תתקבלנה טענות המתנגדים לקיומם של פגמים הרי שניתן לקיים את הצוואה אם השתכנע בית המשפט כי הצוואה משקפת את רצונה האמיתי של המנוחה.

כאן המקום לציין כי ב"כ המתנגדים מפנה בסיכומיו לפסק הדין בעניין ת"ע (חיפה) 51414-06-16 פלוני נ' האח (פורסם בנבו, 28.01.2021) אלא שבניגוד לטענות ב"כ המתנגדים במסגרת פסק הדין שם לא נקבע כי המדובר בפגמים שלא ניתן לתקנם מכח הוראות ס' 25 לחוק הירושה, ההיפך הוא הנכון, כבוד השופטת מירז שם בחנה את הראיות בהתאם להוראות ס' 25 לחוק (ראו ס' 18 לפסק הדין) ומצאה כי לא הוכח שהצוואה משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה. בהקשר לכך ראוי גם לציין כי במקרה שם הפגמים הצורניים הצטרפו למסקנת בית המשפט כי הנוטריון שם תיקן את תאריך הצוואה בדיעבד, השחיר את המספרים הסידוריים הרלוונטיים שבספר הנוטריון ולנסיבות עובדתיות נוספות שהוכחו שם בנוסף לקביעה בדבר הרושם השלילי לגבי מהימנותו מקצועיותו של הנוטריון שם, כך שהמדובר במקרה שנסיבותיו שונות משמעותית מאלו נשוא פסק הדין דנן.

16."...על צוואה הנעשית בפני נוטריון כרשות חלות אפוא הן דרישות הצורה המפורטות בס' 22 לחוק הירושה הן דרכי הפעולה המיוחדות לנוטריון בחוק הנוטריונים ובתקנותיו. הפסיקה אשר החילה על הנוטריון דרכי פעולה מיוחדות אלו ראתה בהן דרישות צורה דינמיות, הליכים שניתן להתעלם מפגם שנפל בהם או מהיעדרם ולקיים את הצוואה מכח סעיף 25 לחוק הירושה..." (שוחט, פגמים בצוואות, התשע"ו – 2016, עמ' 105 ואילן על האסמכאות המובאות שם).

בענייננו ובנוסף לפגמים שנפלו בעריכת הצוואה מכח חוק הנוטריונים ותקנותיו נפל פגם נוסף בצוואה שכן על אף שבאישור עשיית הצוואה צויין "המצווה קראה בפני את דברי הצוואה" הרי שבפועל המנוחה לא קראה את הצוואה אלא הנוטריון הוא שהקריא הצוואה למנוחה (ראו עדות הנוטריון עמ' 6 ש' 12-14 לפרוטוקול הדיון מיום 18.10.2021). אמנם, הוראות ס' 22 קובעות כי הדרך לעשיית צוואה בפני רשות היא בין היתר בהקראת אשר נרשם בצוואה (ס' 22 (ב) לחוק הירושה) וכי קריאתה על ידי המצווה היא דרך חלופית לכך (ס' 22(ד) לחוק הירושה) אולם אין חולק כי במקרה דנן אישור עשיית הצוואה כפי שנוסח אינו מבטא את האופן בו נערכה הצוואה, על פי עדות הנוטריון, ואף עניין זה הוא בגדר פגם שניתן לתקנו מכח הוראות סעיף 25 לחוק הירושה.

כאן המקום לציין כי בעניין הקראת צוואה למצווה נקבע בפסיקה כי בצוואה בעדים הנערכת על ידי מצווה עיוור יש לציין על פני הצוואה כי זו הוקראה לו בשפה מובנת לו שאם לא כן יהא על המבקש את קיום הצוואה להוכיח בראיות כי המצווה ידע שזו צוואתו (ע"א 2119/94 לנדאו נ' וין פ"ד מט(2) 77, 86 וכן ראו פסק דינו של כבוד השופט שוחט בעניין ת"ע 4280/00 ב.ש נ' א.ז (פורסם בנבו, 03.12.20226) שם מדייק כבוד השופט שוחט כי במקרה כזה לא מועבר כלל נטל השכנוע במובן ס' 25 לחוק הירושה אלא הנטל לעניין הבנת המצווה את הוראות הצוואה ולעניין זה בלבד. לצד זאת יש לציין כי עניין הקראת הצוואה נקבע בס' 22 כחלק ממרכיבי צוואה בפני רשות ואינו מצויין כחלק ממרכיבי צוואה בעדים (שם הוא נקבע על ידי הפסיקה כרכיב שיש לציינו במקרים מסויימים).

17.בכל הנוגע להיקף הנטל המגמה בפסיקת בתי המשפט היא להבחין בין סוגי הפגמים ולהתאים את הרף הנדרש בנטל השכנוע לאופיו ולחומרתו של הפגם. הדברים הובאו באופן נרחב בפסק הדין בעניין עמ"ש (מחוזי ת"א) 38138-09-11 א'נ'ש' נ' א'מ'ק' ואח' (פרסם בנבו, 14.04.2013) כדלקמן:

"הוראת סעיף 25 לחוק הירושה ...איננה מבחינה בין פגם לפגם מבחינת טיבו, אופיו ועוצמת פגימתו בצוואה..... על קביעה זו נמתחה ביקורת קשה בספרות המשפטית ובפסיקה מאוחרת יותר נוכח הדרישה למידת שכנוע ברמה של 'לא היה לבית המשפט ספק' ...מידת שכנוע זו, שהפסיקה העמידה אותה בדרגה שווה אם לא גבוהה יותר מזו הנדרשת במשפט הפלילי, מכבידה ומקשה על מבקש הקיום, אשר עלול למצוא עצמו גם בשל פגם קל, פגם של מה בכך, מתמודד עם נטל שכנוע כבד להוכיח את אמיתותה של הצוואה מבחינה מהותית. מידת הוכחה כה גבוהה עלולה, איפוא, במקרים רבים לסכל את רצונו של המצווה ...."

ובהמשך:

"...ראוי שבתי המשפט יאמצו מגמה זו עת מפעילים הם את שיקול הדעת שנמסר להם בסעיף 25(א) לחוק הירושה לקיים צוואה חרף פגם או חסר צורני שנפל בה. הדרישות הצורניות אותן העמיד המחוקק אינה מטרה בפני עצמה, אלא אמצעי שנועד לתת ביטוי לגמירת דעתו של המצווה. פרשנות לפיה יש להבדיל בין פגם לפגם מבחינת חומרת פגימתו הרעה תוך בחינת חומרתה בהתייחס לסוג הצוואה בה נפל אותו פגם – בכל הנוגע למידת השכנוע הנדרשת בסעיף 25 לחוק הירושה והפעלת שיקול הדעת של בית המשפט בהפעלתו – הינה פרשות ראויה ומתונה יותר המתאימה עצמה לנסיבות המיוחדות של המקרה הנדון. פרשנות זו תשמר בצורה נאותה יותר את האיזון העדין בין כבוד המת וכבודם של החיים – אלה הטוענים לפסילת הצוואה – תוך מתן כבוד לרצונו של המת שעל קיומו אנו מצווים..."

הגם שיכול שניתן לערוך הבחנה בין רף השכנוע הנדרש ביחס לכל אחד מן הפגמים הנטענים, חלקם ביחס לעבודת הנוטריון וסדריה וטענה אחרת מתייחסת לאופן אימות הצוואה ותוכנה, הרי שבפועל מצאתי כי לאחר עיון בכלל אשר הוגש ולאחר ששמעתי עדויות הצדדים והעדים אין לי ספק כי הצוואה משקפת את רצונה החופשי והאמיתי של המנוחה ועל כן עניין זה הוכח ממילא ברף הנדרש על פי סעיף 25.

הצוואה משקפת את רצונה של המנוחה:

18.הנוטריון, תאר בעדותו כיצד הגיעה אליו המנוחה, כיצד מסרה לו את רצונה וכיצד נערכה הצוואה.

אכן, כאמור לעיל אין חולק כי נפל פגם בנוסח האישור הנוטריוני לצוואה, אלא שהנוטריון התייחס בעדותו לפגמים אלו באופן ישיר, אישר את הפגמים והסביר אותם.

בכל הנוגע להקראת הצוואה, עוד קודם תחילה חקירתו ביקש הנוטריון לומר לפרוטוקול כי לאחר שעיין בצוואה בערב קודם לדיון מצא כי נפלה טעות סופר בס' 4 לאישור הצוואה והעיד "המצווה לא קראה בפני, אני קראתי בפניה" (עמ' 6 ש' 12-14 לפרוטוקול הדיון מיום 18.10.2021).

בהמשך אישר הנוטריון קיומם של פגמים נוספים. כך העיד הוא שהסכום ששולם עבור האישור הנוטריוני לא צויין הגם שהנוטריון אישר שצריך לרושמו (עמ' 8 ש' 26-29 לפרוטוקול הדיון מיום 18.10.2021). כמו כן אישר הנוטריון שהוא לא ניהל רישום ספר נוטריוני מתחילת עבודתו כנוטריון אלא בהמשך ולא ידע לציין את התאריך שממנו החל לנהל ספר כאמור וכן אישר כי על גבי הצוואה לא צויין מס' סידורי ולא יכול היה לענות מה המס' הרישומי של הצוואה בפנקס הצוואות (עמ' 9 ש' 1-23 לפרוטוקול הדיון מיום 18.10.2021).

הנוטריון התבקש להסביר מדוע מבין כלל הפגמים בחר לתקן בראשית עדותו ומיוזמתו דווקא את עניין הקראת הצוואה והשיב "מפני שראיתי אתמול שיש פה טעות. לקחתי אתמול את הצוואה הזאת אחרי 17 שנים ליד". "לשאלת בית המשפט מדוע בחרתי לציין את הטעות הספציפית הזאת ולא את יתר החוסרים כפי שעלו מעדותי אני משיב, לזה שמתי לב, וזהו." (עמ' 9 ש'31-32 עמ' 10 ש' 1-2).

הסבר הנוטריון הוא סביר והגיוני. כאמור לעיל ניתן לערוך הבחנה בין הפגמים הנובעים מדרישות החלות על נוטריון בלבד לבין פגמים במרכיבי הצוואה המפורטים בחוק הירושה, ולפיכך הגיוני וסביר כי פגם זה הוא שלכד את תשומת לבו של הנוטריון עת עיין בצוואה קודם למועד הדיון ואין בכך כדי לפגוע במהימנות או משקל עדותו שלא נסתרה.

19.חרף האמור יודגש כי הנוטריון, כמו גם התובעים, לא אישרו בשום שלב טענות המתנגדים כי המנוחה לא ידעה לקרוא עברית. הנוטריון הכחיש שהוא יודע כי המנוחה לא יודעת לקרוא והעיד כי המנוחה "קיבלה אצלי עוד כמה שירותים משפטיים לפני זה ואחרי זה. לשאלת בית המשפט מדוע סברתי אתמול שהיתה טעות והיא לא קראה את זה אני משיב: אני לא יודע שהיא יודעת לקרוא ואני גם לא יודע שהיא לא יודעת לקרוא, שאלתי האם את רוצה שתקראי את הצוואה או שאקריא לך? אמרה תקרא לי את הצוואה". (עמ' 10 ש' 3-10 וכן ראה עמ' 10 ש' 30-32 לפרוטוקול הדיון מיום 18.10.2021).

כאן המקום להדגיש כי התובעים טענו כי המנוחה ידעה לקרוא עברית ולא העלו טענה ביחס לאופן אימות הצוואה בתגובתם, כך שלא נסתרה עדות הנוטריון לפיה התיקון בראשית עדותו היה ספונטני לאחר שעיין בצוואה ערב הדיון.

20.הנוטריון תיאר באופן ברור וקוהרנטי את האופן בו הגיעה אליו המנוחה וכיצד מסרה לו רצונה:

"מס' ימים לפני זה היא היתה אצלי בבית ביום שבת. ישבתי איתה בגינה והיא דיברה איתי שהיא רוצה לעשות צוואה. היא היתה לבד. אם אני יכול להסביר מה פתאום היא באה אלי ביום שבת, אפשר להסביר? ... זה לא שהיא באה ואמרה שהיא רוצה לעשות צוואה, היא מסרה לי כל מה שהיא רוצה שיהיה בצוואה, זה היה אחרת, התקשרה אלי, אמרה שהיא רוצה לבוא למשרד לעשות צוואה, אמרתי אני רוצה לפני שאת באה למשרד אני רוצה לעשות איתך פגישה מקדימה שתאמרי מה את רוצה שיהיה בצוואה ואחסוך לך לבוא אלי פעמיים, את הולכת לביקור כל יום שבת אצל הבנים שלך, את עוברת ליד ביתי, תבואי, נשב בגינה ותאמרי מה את רוצה..." (עמ' 8 ש' 1-10 לפרוטוקול הדיון מיום 18.10.2021).

בכל הנוגע למהלך הפגישה העיד הנוטריון כי "היא באה אלי אומרת לי יושב לי הרבה זמן על הלב ועל הראש, אני רוצה לעשות צוואה. מה את רוצה? היא אומרת אני רוצה להשאיר את כל הרכוש שלי לא' ולד'. שאלתי אותה הרי אני מכיר את המשפחה אני יודע שיש עוד 2 ילדים. שאלתי למה רק הם, היא אמרה לי י' מסודרת, הילדים שלה בוגרים, ר' מסודר מבחינה כלכלית, יש לו עסק מצליח מאוד, א' יש לא מסודר, יחסית מבחינה כלכלית, יש לו 3 ילדים בגיל בית ספר וד' גרושה עם 2 בנות אז אני רוצה לדאוג לשניהם, שאלתי אותה את רוצה לרשום בצוואה, היא שאלה האם אני חייבת, אמרתי לה שהיא לא חייבת היא אמרה אני עושה עם הרכוש שלי מה שאני רוצה...אחרי שהקראתי לה את הצוואה היא ספגה (צ"ל ספקה – הערת הח"מ) כפיה ואמרה אלוהים ישמור חס וחלילה חס וחלילה מה קורה אם א' או ד' מתים, שאלתי מה את רוצה שיהיה, אמרה אני רוצה שזה ילך לילדים שלהם, אמרתי זה מה שהחוק אומר." (עמ' 12 ש' 29-33 עמ' 13 ש' 1-10 לפרוטוקול הדיון מיום 18.10.2021).

ראוי לציין כי המנוחה הכירה את הנוטריון וכי הנוטריון מכיר את המשפחה כולה שנים רבות ייצג את התובע וכן את הבן המנוח, הנוטריון גם נכח בלוויה וכן הגיע לשבעה (עמ' 10 ש' 33 עמ' 11 ש' 1-7 לפרוטוקול הדיון מיום 18.10.2021) עניין התומך בהצהרתו על היכרות שמעבר ליחסי עו"ד לקוח.

העובדה שהמנוחה היתה שכנה של הנוטריון אושרה גם על ידי המתנגד בעדותו (עמ' 28 ש' 20-23 לפרוטוקול הדיון מיום 09.06.2022) ועל ידי המתנגדת (שם עמ' 41 ש' 10-12).

הנוטריון גם העיד כי המנוחה היתה במשרדו מספר פעמים לאחר עריכת הצוואה ועל פי עדותו "היא התקשרה אלי בשניים שלושה עניינים לאחר עשיית הצוואה, בשום שיחה הצוואה לא הוזכרה דובר על הדברים שבגינם התקשרה" (עמ' 13 ש' 11-13 לפרוטוקול הדיון מיום 18.10.2021).

המתנגדת לא יכולה היתה לשלול גרסת הנוטריון כי המנוחה נפגשה עמו בגינה קודם עריכת הצוואה (עמ' 62 ש' 2325 לפרוטוקול הדיון מיום 09.06.2022). רק בשלב זה העידה המתנגדת לראשונה שהמנוחה אמרה לה שהתובע בא "והחתים אותי על משהו ואני לא יודעת על מה " (עמ' 63 ש' 9-10 לפרוטוקול הדיון מיום 09.06.2022). מדובר בגרסה מאוחרת שהיא בבחינת עדות כבושה, על כל המשתמע מכך, ועל כל פנים היא אינה עולה בקנה אחד עם עדות הנוטריון שלא נסתרה.

21.מכלל המקובץ לעיל עולה כי עדות הנוטריון לא נסתרה ובחלקים משמעותיים ממנה קיבלה תימוכין מעדות המתנגדים או מי מהם. המדובר בעדות היחידה שמקורה אינו בבני משפחה של הצדדים ואף עולה כאמור לעיל כי הנוטריון הכיר את כלל בני המשפחה לרבות המתנגדת והבן המנוח ולו על רקע יחסי שכנות. לפיכך מצאתי כי עדות הנוטריון היא בעלת משקל משמעותי בנסיבות.

מעדות הנוטריון עולה כאמור כי המנוחה מיוזמתה ובאופן עצמאי הביעה את רצונה לערוך צוואה והביעה את רצונה ביחס לתוכן הצוואה, תחילה בשיחת טלפון עם הנוטריון לאחר מכן בפגישה שנערכה בחצר ביתו של הנוטריון ופעם נוספת במשרדו עת נחתמה הצוואה לאחר שהוקראה למנוחה.

די בעדות מפורטת זו על מנת לעמוד ברף הנדרש להוכיח מעל לכל ספק כי הצוואה משקפת את רצון המנוחה.

22.למעלה מן הדרוש מצאתי לציין כי המתנגדים ביקשו לתלות טענות של חוסר מהימנות בהבדלים בין עדויות הנוטריון והמתנגד ביחס למועד בו פנה התובע לראשונה לנוטריון לאחר פטירת המנוחה.

הנוטריון העיד כי התובע פנה אליו לאחר אזכרת השלושים למנוחה (עמ' 11 ש' 32-33). הנוטריון ציין כי גם המתנגדת פנתה אליו "בסמוך, אני מניח אחרי השלושים" אולם לא יכול היה להגיד האם השיחה היתה לפני או אחרי השיחה עם התובע (עמ' 12 ש' 1-3 לפרוטוקול הדיון מיום 18.10.2021). התובע העיד בתחילה כי השיחה עם הנוטריון התקיימה לאחר השבעה ולא זכר אם זה היה לפני או אחרי השלושים (עמ' 106 ש' 10-15 לפרוטוקול הדיון 29.12.2022). כשעומת עם כך שהנוטריון העיד כי השיחה התקיימה אחרי השלושים השיב "אני גם עכשיו אמרתי שזה היה כנראה אחרי השלושים" (עמ' 108 ש' 8-9 לפוטוקול הדיון מיום 29.12.2022). בהמשך העיד "כנראה שזה היה בסביבות השלושים " (עמ' 109 ש' 17-19 לפרוטוקול הדיון מיום 29.12.2022). בתצהירו העיד התובע כי המתנגדת שוחחה עמו בעניין העליה לקבר בתום ימי השלושים וכי הוא כבר ידע על הצוואה בעקבות שיחה שקיים מספר ימים קודם לכן עם הנוטריון (ס' 12 לתצהיר התובע מיום 25.08.2021).

המדובר בעובדה שולית לעניין מושא התובענה שבתיק זה. עדויות התובע והנוטריון גם אם אינן זהות ביחס למועד הפניה מתייחסות כולן לנקודת הזמן של אזכרת השלושים ביחס לאותה שיחה ואיני מוצאת כי הפערים הנטענים בעדויות יש בהן כדי לפגוע במהימנות עדותו של הנוטריון.

המנוחה הבינה תוכן הצוואה שהוקראה לה בעברית:

23.המתנגדים כאמור לעיל טענו כי המנוחה לא ידעה לקרוא ולכתוב בעברית ודיברה עברית פשוטה בלבד. לאחר עדותו של הנוטריון כי המנוחה לא הקריאה לו את הצוואה אלא הוא שהקריא את הצוואה הרי ששאלת ידיעת המנוחה לקרוא ולכתוב בעברית אינה משליכה על הקביעה אודות הבנת המנוחה את הצוואה ויש לבחון יכולתה של המנוחה להבין תוכן הצוואה שהוקרא לה על ידי הנוטריון בשפה העברית.

24.הנוטריון העיד כי שוחח עם המנוחה בעברית ומידי פעם מילים בודדות באידיש (עמ' 10 ש' 11-12 לפרוטוקול הדיון מיום 18.10.2021).

המתנגד העיד כי שוחח עם המנוחה בעברית וכי רק בשנים האחרונות לחייה היא לא הבינה ולא דיברה איתו עברית בכלל (עמ' 29 ש' 26-28 עמ' 29 ש' 9 לפרוטוקול הדיון מיום 09.06.2022).

המתנגדת העידה כי המנוחה לא ידעה לקרוא עברית אולם ידעה לקרוא אידיש "ואם זה דומה אז היא יכלה לפרש את זה לעצמה" והבהירה כי האותיות ביידיש ובעברית הן אותן אותיות "לא היא לא ידעה עברית היא ידעה היא יכלה לחבר את זה נניח כמו שלפעמים להבין, לפעמים לא אבל יידיש היא ידעה, אבל פולנית היא ידעה טוב מאוד. מה שהיא הייתה כותבת הייתה כותבת בפולנית ושואלת וקוראת לועזית ..." (עמ' 49 ש' 8-25 לפרוטוקול הדיון מיום 09.06.2022). עוד העידה המתנגדת כי המנוחה חתמה על מסמכים רק לאחר שהסבירו לה על מה מדובר (עמ' 50 ש' 9-30 לפרוטוקול הדיון מיום 09.06.2022).

המתנגדת העידה גם שעם הנכדים דיברה המנוחה בעברית "לא כזאת ברורה אז 'סבתא מה אמרת? מה מה בדיוק?' אז אם מישהו היה מאיתנו אז הסביר לה גם. ..." (עמ' 52 ש' 14-17 לפרוטוקול הדיון מיום 09.06.202).

העדה גב' ק' אחייניתה של המנוחה העידה כי המנוחה לא דיברה טוב עברית אולם דיברה עברית יומיומית בסיסית ולא קראה בעברית (עמ' 74 ש' 11-22 לפרוטוקול הדיון מיום 09.06.2022). כן העידה הגב' ק' כי היא עצמה דיברה עם המנוחה בעיקר ביידיש ולפעמים היתה מדברת איתה בעברית והמנוחה השיבה לה ביידיש (עמ' 75 ש' 12-16 לפרוטוקול הדיון מיום 09.06.2022).

בעלה של המתנגדת העיד כי המנוחה לא קראה עברית וכי הוא היה קורא עבורה מסמכים ומסביר לה אותם בעברית והוא התרשם שהיא מבינה את ההסבר ובכל אופן הוא לא תרגם עבורה את המסמכים (עמ' 79 ש' 30-32 עמ' 80 ש' 5-14 לפרוטוקול הדיון מיום 09.06.2022) ואף הוא אישר כי המנוחה חתמה בעברית באותיות שמשמשות גם לשפה היידיש (עמ' 81 ש' 15-17 לפרוטוקול הדיון מיום 09.06.2022).

המטפלת של המנוחה העידה כי היא שמעה רדיו וטלויזיה בעברית (עמ' 94 ש' 12-15 לפרוטוקול הדיון מיום 29.12.2022).

25.מכלל האמור לעיל עולה כי המנוחה הבינה עברית באופן המספק לצורך הבנתה את תוכן הצוואה. המדובר בצוואה קצרה שאינה מנוסחת באופן מורכב ואם המנוחה יכולה היתה להבין מסמכים שהקריא לה בעלה של המתנגדת ללא תרגום איני רואה סיבה שהמנוחה לא תבין תוכן הצוואה שהוקרא לה בעברית על ידי הנוטריון.

כאמור לעיל מעת שנקבע כי בפועל הצוואה הוקראה למנוחה ולא היא שהקריאה את תוכנה לא מצאתי להידרש לשאלת מידת יכולתה של המנוחה לקרוא ולכתוב בעברית הגם שכאמור לעיל מעדות המתנגדת ובעלה עולה כי המנוחה היתה מסוגלת לקרוא עברית ברמה מסויימת לנוכח העובדה שידעה לקרוא באידיש, שהיא שפה בה נעשה שימוש באותיות בעברית לצד ידיעתה את השפה העברית.

מעורבות בעריכת הצוואה:

26.ס' 35 לחוק הירושה מורה כי "הוראת צוואה, פרט לצוואה בעל פה, המזכה את מי שערך אותה או היה עד לעשייתה, או לקח באופן אחר חלק בעריכתה, והוראת צוואה המזכה את בן זוגו של אחד מאלה – בטלה".

עילת הפסלות השלישית "לקח באופן אחר חלק בעריכתה", נוקטת בביטוי גמיש אשר מתמלא תוכן על פי הנסיבות המיוחדות של המקרה הספציפי ויישומו נעשה על פי ההיגיון והשכל הישר. לפיכך נוכחות הנהנה בעת עריכת הצוואה שאינה עולה כדי היותו עד או כדי עריכת הצוואה על פי שתי החלופות הראשונות שבסעיף יכולה להיחשב כלקיחת חלק באופן אחר בעריכת הצוואה (ע"א 6496/98 בוטו נ' בוטו פ"ד נד(1) 19, 29).

כאמור לעיל לא כל פעולה הקשורה בעריכת הצוואה עולה כדי מעורבות בעריכתה במובן ס' 35 לחוק הירושה "פעולה מצומצמת כלשהי של הנהנה, אינה הופכת אותו בהכרח למי שלקח חלק בעריכתה של הצוואה. יש שהצטברותן של מספר פעולות שונות היא שתבסס את המסקנה כי הנהנה לקח חלק בעריכת הצוואה. בהתאם להלכה הפסוקה, יש לבחון במבט רחב את מכלול האירועים, הנסיבות והזיקות" [עמש (ב"ש) 756-06-20 א.ד נ' ד.ח (פורסם בנבו, 21.01.2021] בפסק הדין האמור נקבע כי הצטברות של מספר פעולות צריכה להצטבר לכדי "מאסה קריטית" על מנת שהדבר יעלה כדי מעורבות בעריכת הצוואה .

בפסק הדין בעניין ע"א 6496/98 בוטו נ' בוטו לעיל נקבע כאמור כי נוכחות הנהנה כשלעצמה אינה פוגעת בכשרות הצוואה ויש לבחון את יתר נסיבות המקרה. כך צויין כי נהנה שמשוחח עם המצווה על דא ועל הא אינו כנהנה הנותן הוראות והנחיות בדבר תוכן הצוואה. עוד נקבע שם כי גם במקום בו הנהנה הזמין את עורך הדין שילם את שכר טרחתו וכן העובדה שהנהנה מסר את תוכן הצוואה לעורך הדין אין בה משום נטילת חלק פסול בעריכתה. גם ביצוע שליחות מטעם המצווה אשר ביקש כי עורך הדין יסור אליו לשם עשיית הצוואה אינה חלק מעריכת הצוואה. עוד נקבע כי גם במקום בו עורך הדין שערך את הצוואה טיפל בעבר בענייני הנהנית והיא אף סייעה לו בפרטים שונים שנזקקו להם לצורך עריכת הצוואה אינה עולה כדי נטילת חלק בעריכתה.

בפסק הדין הנ"ל נקבע כי "פעולת השלוח אינה נחשבת בהכרח לנטילת חלק בעריכת הצוואה אלא אם השלוח מגלה פעילות רבה מידי... כאשר פעילותו אינה מצטמצמת לפעולה מכאנית של העברת רצון המנוח כאשר "הוא המוציא והמביא הוא המלבן והמסביר והוא מקיים מעורבות מתמדת ורצופה מרגע ההתקשרות עם עורך הדין ועד לחתימת המנוח הרי זו פעילות יתרה החורגת מגבולות המותר ...'המבחן הינו בסופו של דבר מבחן השכל הישר'" (שם עמ' 30).

במקרה אחר נפסק כי אין בעובדה שהנהנה הביא את המנוח למשרדו של עוה"ד עורך הצוואה אשר טיפל בעבר בענייניו משום נטילת חלק בעריכת הצוואה (ע"א 2500/93 שטיינר נ' המפעל לעזרה הדדית של עולי מרכז אירופה (פ"ד נ(3) 338).

בהקשר לכך ראוי לציין כי אם המצווה נזקק לסיוע של אחרים על מנת לערוך את הצוואה לרבות לצורך הסעתו למשרד עורך הדין סביר להניח כי מי שיסייע לו יהיו אלו הקרובים אליו לרבות אלו שלהם הוא מבקש לצוות את עיזבונו או חלקו מתוך אותה קרבה (ע"א 142/80 מירסקי נ' מירסקי פ"ד לה(2) 155).

27.בענייננו המעורבות הנטענת היחידה של המתנגד היא בכך שהסיע את המנוחה למשרדו של הנוטריון. הנוטריון העיד כי בכל השיחות והמפגשים שלו עם המנוחה היתה המנוחה לבדה ולא צויין כי לוותה על ידי אדם נוסף. כאמור לעיל הסעת המצווה למשרד עורך הצוואה אינה עולה כדי מעורבות בעריכתה.

התובע העיד כי המנוחה נסעה איתו לבנק כדי להוסיף אותו לחשבונות שלה וכי היא אמרה לו שהיא נכנסת רגע לנוטריון שמשרדו מצוי בסמוך (עמ' 122 ש' 12-16 לפרוטוקול הדיון מיום 29.12.2022).

מעדויות אלו עולה כי ספק באם התובע ידע כלל על מטרת הפגישה של המנוחה עם הנוטריון אולם גם אם ידע הוא לא נכח בפגישה עצמה ואף ההסעה של המנוחה לפגישה היתה לצד סידורים נוספים ולא נעשתה כנסיעה ספציפית שיוחדה למפגש עם הנוטריון בלבד.

28.לאמור לעיל יש להוסיף כי הוכח שכלל פרטי הצוואה נמסרו לנוטריון על ידי המנוחה ועל ידה בלבד.

הנוטריון העיד כי המנוחה היא שמסרה לו את מספר הזהות שלה ושל התובעים והסביר שמספרי תעודת הזהות של המתנגדים לא צויינו מפני שהוא עצמו לא ביקש אותם מן המנוחה (עמ' 10 ש' 20-29 לפרוטוקול הדיון מיום 18.10.2021).

29.בכל הנוגע להיכרות הנוטריון עם התובע, הנוטריון העיד כי ייצג את התובע בעבר, כי התובע היה במשרדו 5-6 פעמים והוא ייצג אותו בשני מקרים כשקנה מגרש לביתו לפני 20 שנה והפעם האחרת לאחר עריכת הצוואה (עמ' 12 ש' 17-24 לפרוטוקול הדיון מיום 18.10.2021).

בהקשר לכך יש לציין כי התובע לא הכחיש היכרותו עם הנוטריון גם על רקע מקצועי והעיד כי התייעץ איתו טלפונית ועד כמה שהוא זוכר הנוטריון לא ייצג אותו (עמ' 132 ש' 16-20), בניגוד לטענות ב"כ המתנגדים בסיכומיו לא מצאתי כי פער לכאורי זה בין עדות התובע לעדות הנוטריון פוגמת במשקל עדותו המפורטת של הנוטריון. בכל הנוגע למשקל עדותו של התובע הרי שממילא פסק הדין אינו נסמך על עדות התובע בלבד ונשען בעיקר על עדויות המתנגדים ועדות הנוטריון.

כאמור לעיל העובדה שהנוטריון טיפל בעבר בעניינים משפטיים של הנהנים או מי מהם כשלעצמה אינה מעידה על קיומה של מעורבות בעריכתה.

בענייננו עלה כי הגם שהנוטריון אכן טיפל בענייניו של התובע הוא טיפל גם בענייניה של המנוחה ושל הבן המנוח ולכל הפחות היתה לו היכרות עם כלל בני המשפחה על רקע היותם שכנים בילדותו ובמועד עריכת הצוואה.

המתנגד אישר בעדותו כי המנוחה הכירה קודם לכן את הנוטריון (עמ' 28 ש' 7-8 לפרוטוקול הדיון מיום 09.06.2022). הנוטריון העיד כי היה חבר ילדות של הבן המנוח מהלך 4-5 שנים שהמשפחות התגוררו בשכנות ולאחר שחזרו ונפגשו הנוטריון כבר היה עו"ד והוא שימש כעורך דינו של הבן המנוח משך עשרות שנים. הנוטריון גם תאר כי הוא הבן המנוח והתובע גרים מרחק של כ – 100 מטר האחד מהשני והמנוחה התגוררה מרחק של 10 דקות הליכה. הנוטריון תאר כי המנוחה נהגה לבקר את בניה בכל יום שבת, תוך כדי חלפה בסמוך לגינה של הנוטריון ודי הרבה פעמים הנוטריון פגש באופן זה את המנוחה ושוחח עמה (עמ' 13 ש' 26-33 לפרוטוקול הדיון מיום 18.10.2021).

המתנגד העיד כי הנוטריון היה שכן של המנוחה (עמ' 28 ש' 20-23 לפרוטוקול הדיון מיום 09.06.2022) ואף המתנגדת אישרה זאת בעדותה (עמ' 41 ש' 10-12 לפרוטוקול הדיון מיום פ09.06.2022). כאן המקום לציין כי המתנגד העיד כי הנוטריון ייצג את אביו, הבן המנוח, פעם אחת בלבד וכי ממועד בו הוא חבר לעסקו של אביו (הבן המנוח) הנוטריון לא ייצג את הבן המנוח ולא נתן לו שירותים משפטיים (עמ' 37 ש' 6-7 לפרוטוקול הדיון מיום 18.06.2022).

די בייצוג הבן המנוח ולו פעם אחת ובקיום יחסי שכנות והיכרות חברית של הנוטריון עם כלל בני המשפחה על מנת לשלול קיומו של אינטרס עודף של הנוטריון כלפי הנהנים או מי מהם על פני יתר היורשים ובוודאי לא על פני האינטרס של המנוחה שניכר כי הכירה את הנוטריון וסמכה עליו.

30.מכל המקובץ לעיל עולה כי לא היתה מעורבות של התובעים או מי מהם בעריכת הצוואה ולפיכך טענות המתנגדים בעניין זה נדחות.

השפעה בלתי הוגנת:

31.ס' 30(א) לחוק הירושה קובע בזו הלשון: "הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום השפעה בלתי הוגנת תחבולה או תרמית – בטלה".

הנטל להוכיח כי הצוואה נעשתה מחמת השפעה בלתי הוגנת מוטלת על הטוען להשפעה כזו אלא אם כן "הנסיבות האופפות את המקרה מצביעות על קיומה של תלות של אדם אחד בזולתו, שהיא כה מקיפה ויסודית, שניתן להניח כי נשלל רצונו החופשי והבלתי תלוי של אותו אדם במה שנוגע ליחסים שבינו לבין הזולת, כי אז אפשר לאמר שעשיה או פעולה שהיא בעליל לטובתו של האחר, היא תוצאה של השפעה בלתי הוגנת מצדו, אלא אם הוכח היפוכו של דבר" (ע"א 423/75 בן נון נ' ריכטר פ"ד לא(1) 372).

נקבע כי בעניין זה אין די בחשד גרידא להקמת החזקה. יש צורך בראיות משמעותיות להקמת תשתית עובדתית בדבר קיומה של החזקה. עם זה, באשר לתוכנן של הראיות, די בראיות נסיבתיות מהן עולה מסקנה מבוססת וממשית לקיומה של חזקה להשפעה בלתי הוגנת.

32.בפסק הדין בעניין דנ"א 1516/95 מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה פ"ד נב(2) 813) הובאה רשימה, לא סגורה, של מבחנים לסיוע בהכרעה בשאלה האם מתקיימת החזקה בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת וכדלקמן:

א.מבחן התלות והעצמאות – האם במועד הרלוונטי היה המצווה עצמאי בפן הפיזי ובפן השכלי ועד כמה כך.

ב.מבחן התלות והסיוע – במקום בו המצווה נזקק לעזרת הזולת יש לבחון את טיב הסיוע שניתן לו, את היקפו ואת מידת התלות של המצווה באותו סיוע, ובמי שהעניק לו אותו.

ג.מבחן הקשרים עם אחרים – מבחן זה הוא מבחן משנה למבחן התלות והסיוע. במצב בו המצווה היה מבודד ומנותק מאחרים יש בכך כדי להגביר את התלות של המצווה בנהנה. הסיבה לניתוק אינה רלוונטית ואם היה מנותק לחלוטין מאנשים אחרים או שקשריו עם אחרים היו מועטים ונדירים יש בכך כדי לחזק את ההנחה שהמצווה היה תלוי בנהנה.

ד.מבחן נסיבות עריכת הצוואה ומעורבות בהכנתה – גם אם מעורבות הנהנה בעריכת הצוואה אינה מגעת עד כדי עילה לפסילתה מכח ס' 35 לחוק הירושה הרי שיכול שהיא תהווה אינדיקציה לקיומה של השפעה בלתי הוגנת.

מבחנים אלו כאמור אינם מהווים רשימה סגורה; אין הכרח שהם יתקיימו כולם וניתן לעשות שימוש במבחנים נוספים על פי נסיבות העניין הספציפי הנדון. בכל הנוגע ליישום המבחנים נקבע כי יש לעשות כן בזהירות רבה "תוך הבנה שבתלות כשלעצמה אין משום ראיה מספקת לקיומה של השפעה בלתי הוגנת ואף לא להקמת חזקה בדבר קיומה. מהיותו של המצווה בלתי-עצמאי (מבחן העצמאות) ניתן להסיק תלותו באחר, אך בהיותו תלוי באחר, אין להסיק כי את צוואתו לטובת האחר עשה מתוך השפעה בלתי הוגנת. לא התלות היא העיקר, אלא ההסתברות שהתלות שללה את רצונו החופשי של המצווה. הוא הדין בכל המבחנים האחרים. תלותו של המצווה בסיועו של האחר אינה בהכרח שוללת את רצונו החופשי. כך הוא גם ביחס לבחינת קשריו של המצווה עם אחרים, ואף בהסקת מסקנות מנסיבות עריכת הצוואה" (ע"מ (ת"א) 1100/05 פלוני נ' אלמונית (פורסם בנבו, 06.04.2009).

במקום בו תקום החזקה בדבר השפעה בלתי הוגנת עובר נטל הבאת הראיות למבקש קיום הצוואה. בפרשת מרום הוצעו מבחני עזר נוספים כדלקמן: מבחן הקרבה הרגשית – מהו היחס של המצווה כלפי הנהנה. קיומו של רגש חיובי מחליש את האפשרות לתלות ולהשפעה בלתי הוגנת. מבחן הנישול – הרקע לנישול או המניע לו יכול להיות בעל משמעות והעדר קיומו יכול לתמוך באפשרות שהצוואה נעשתה מחמת השפעה בלתי הוגנת. מבחן השימוש לרעה בתלות – האם הנהנה ניצל את חולשתו של המצווה במטרה להשפיע עליו. מבחן ההשפעה המותרת – הבחנה בין השפעה לגיטימית וטבעית של הנהנה על רצונו של המצווה או על התנהגות של הנהנה שגרמה להכרת טובה של המצווה כלפיו לבין השפעה בלתי הוגנת שיש בה מימד של פגיעה ברצון החופשי של המצווה אשר תביא לביטול הצוואה; מבחן הגיונה של הצוואה – האם הצוואה סבירה על פי הבנת בית המשפט את הגיונו של המצווה.

ראו גם שוחט פינברג פלומין דיני ירושה ועיזבון (2014) עמ' 124-125).

בהקשר לסיטואציה מעין זו נקבע כי "העובדה שפלוני הוא היורש היחיד על פי הצוואה אין בה בלבד כדי ליצור הנחה עובדתית שהוא השפיע השפעה בלתי הוגנת על המנוח במטרה שינחיל לו את כל נכסיו. נהפוך הוא, במקרים רבים יש בחומר הראיות תימוכין לסברה שהצוואה משקפת רגשות חיבה וקרבה ששררה ביניהם, וזו הסיבה לכך שהוריש לאותו אדם, ולו בלבד, את כל רכושו עלי אדמות...קרבה או עזרה כאלה אינן פסולות, ואף שיש בהן כדי להשפיע על תוכנה של הצוואה, אין בהן משום "השפעה בלתי הוגנת" שהרי לא כל השפעה אפשרית היא פסולה, לא ראויה ובלתי הוגנת" (ע"א 1099/90 שרוני נ' שרוני פ"ד מז(4) 785, 794).

33.מבחן התלות והעצמאות – כאמור וכמפורט לעיל המנוחה היתה עצמאית כמעט לחלוטין מבחינה פיזית במועד עריכת הצוואה ונעזרה בכלל ילדיה בעיקר לצורך הסעתה ברכב לצרכי סידורים, טיפול בחשבונות ובטפסים וכיו"ב. מבחינה מחשבתית המנוחה היתה עצמאית לחלוטין במועד עריכת הצוואה.

יצויין כי חרף טענתה של המתנגדת כי המנוחה עשתה כל מה שהתובע הורה לה לעשות העידה המתנגדת שהתובע אמר למנוחה לעבור לגור עמו ולמכור את ביתה אולם המנוחה סירבה לכך וגם שיתפה בכך את המתנגדת (עמ' 66 ש' 8-15 לפרוטוקול הדיון מיום 09.06.2022). עדות זו מלמדת כי המנוחה היתה עצמאית בהחלטותיה באופן מוחלט וכי במקום בו לא רצתה לעשות דבר היא לא עשתה אותו גם אם התובע או התובעת או מי אחר מילדיה אמר לה לעשות זאת. העובדה שהמנוחה בחרה לשתף דווקא את המתנגדת בעניין שומטת את הטענה לפיה המנוחה נשלטה או הושפעה על ידי התובע שכן סביר כי לו היה הדבר כך היתה המנוחה מסתירה את פעולות התובע מיתר ילדיה.

עוד ובהקשר לעמידתה של המנוחה על רצונה, המתנגד העיד על שיחה בין המנוחה לבנה המנוח שהתקיימה בנוכחותו לאחר עריכת הצוואה באופן הבא: "הייתה שיחה נעימה עד לנקודה שבה אבא שלי בעצם ביקש ממנה דבר אחד פשוט, לא כמו שהם כותבים ולא כמו שהם אומרים, אני נכחתי ואני שמעתי, משפט ממש קצר משפט ממש לגיטימי שהוא רוצה רק לדעת לא מה יש לה למי היא נותנת את מה שיש לה לאיך שהיא תמות. זה הדבר הכי, הכי בסיסי. לא כפה עליה ללכת ולא כפה עליה לעשות ירושה, לא שום דבר. לסבתא שלי צריך לבוא לאחת כזאתי של פעם ממש, אישה קצת קשה, כן? ואין לה כל כך הרבה רגשות אז היא אמרה לו ש... ש... וזה היה כבר אחרי הצוואה עכשיו מסתבר. היא אמרה לו שהיא לא, לא עושה ולא אומרת כלום, אז הוא אמר לה 'אימא אחרי שאת תלכי לעולמך יהיה קרבות סכינים' אני לא אשכח את המשפט הזה, אז היא אמרה ככה ועם היד 'שתעשו סכינים ותילחמו', זה מה שהיה בשיחה הזאתי אחד לאחד וזהו. זה היה בשיחה הזאתי מאותו רגע זה היה מאד, מאד פגע באבא שלי, מאד מאד פגע בו, והנתק התחיל בעצם, אז נוצר הנתק..." (עמ' 31 ש' 22-32 עמ' 32 ש' 1-3 לפרוטוקול הדיון מיום 09.06.2022). המתנגד העיד כי לאחר מכן המנוחה לא דיברה עם אביו הבן המנוח ולא איתו עצמו (שם עמ' 34 ש' 22-23) הגם שבהמשך העיד כי הקשר בינו לבין המנוחה נותק רק עם מותה וכי הוא האחרון שראה אותה קודם פטירתה לאחר שלטענתו אף אחד מילדיה לא טרח לבקר אותה (עמ' 38 ש' 30-32 לפרוטוקול הדיון מיום 09.06.2022).

תיאור השיחה על ידי המתנגד תומך באופן בו מצטיירת דמותה של המנוחה כאמור לעיל כאשה דעתנית מאוד ועצמאית מאוד בוודאי מן הבחינה המחשבתית במועד עריכת הצוואה ולאחריה.

34.כאמור היקף הסיוע שקיבלה המנוחה היה מצומצם בעיקר להסעתה או לצורך טיפול בעניינים ומסמכים בירוקרטיים. יתרה מכך מעדות המתנגדת עולה כי העזרה והסיוע שניתן למנוחה ניתן על ידי כלל ילדיה, כך שאם היה סיוע כלשהו או תלות כלשהי הרי שהיא היתה בכלל ילדי המנוחה ולא בתובעים או מי מהם דווקא.

כך המתנגדת העידה שכלל ילדיה של המנוחה סייעו לה בשלבים שונים של חייה. המתנגדת העידה שלכל ילדיה של המנוחה היתה השפעה על המנוחה (עמ' 59 ש' 25-26 לפרוטוקול הדיון מיום 09.06.2022). המתנגדת העידה שהיא עצמה סייעה למנוחה בעניינים רפואיים הבן המנוח מימן עבור המנוחה מוניות עד לתקופה מסויימת וכי הגם שלטענתה המנוחה היתה תלויה בתובע היא לא היתה תלויה בו כלכלית אלא לטענתה הדבר נבע מכך שהתובע קרוי על שם אביה של המנוחה והמתנגדת קרויה בשם אמה של המנוחה (עמ' 43 ש' 21-22, 32 עמ' 44 ש' 1-11 לפרוטוקול הדיון מיום 09.06.2022). המתנגדת העידה שהתובע נהג ללכת עם המנוחה לבנק וכי גם היא עצמה ליוותה אותה לבנק פעם לסגור כספים על פי עצתה (עמ' 45 ש' 17-19 עמ' 47 ש' 25-32 לפרוטוקול הדיון מיום 09.06.2022). מעדויות אלו עולה קשר רגשי הן לתובע והן למתנגדת וסיוע של התובע ושל המתנגדת כמו גם של הבן המנוח ללא שהונח בסיס עובדתי לקיומה של תלות בתובע דווקא.

בנוסף העידה המתנגדת כי המנוחה הלכה עם התובע לסופר ו"הייתה קונה לחוד והוא לחוד, הוא היה בא לקחת אותה" (עמ' 52 שק 21-24 לפרוטוקול הדיון מיום 09.06.2022), עניין המעיד על עצמאות המנוחה שמלבד הסעתה לצורך הקניות ביצעה את הקניות עצמן לבדה.

כמו כן העידה המתנגדת שהמנוחה נהגה למשוך את הרנטה שקיבלה והחזיקה את הכסף בבית (עמ' 48 ש' 4-5 לפרוטוקול הדיון מיום 09.06.2022) עדות הסותרת שליטה של התובע או מי אחר במקורות הכלכליים של המנוחה. כמו כן העידה המתנגדת שהמנוחה נהגה לספר לה על דברים שעשתה עם התובעת (שם ש' 11-18) שהמנוחה סיפרה לה שהתובע מיופה כח בחשבונה של המנוחה (עמ' 56 ש' 12-14 לפרוטוקול הדיון מיום 09.06.2022) שהתובע לקח אליו את התכשיטים של המנוחה אשר אמרה למתנגדת לפנות לתובע שייתן לה מהתכשיטים (עמ' 57 ש' 23-29 לפרוטוקול הדיון מיום 09.06.2022). שלל העדויות האמורות מלמדות כי המנוחה היתה מודעת לכלל אשר התרחש לא חששה לספר על הקשרים והפעולות של התובע וסותרות את עדות המתנגדת לפיה המנוחה חששה מהתובע ש"לא הייתה מוציאה מילה לא הוציאה, בדרך שבדרך כלל היא הייתה מספרת לי כל הדברים...פחדה בגלל שהוא לא יבוא לעזור לה. ואחרי שהוא, שהוא הולך לבנק, לחשבון והוא ייקח לה כסף". (שם עמ' 58 ש' 25-32). המתנגדת עצמה הוסיפה והעידה שהרגיעה לטענתה את המנוחה ואמרה לה שהתובע נאמן ועוזר לה (שם עמ' 58 ש' 1-2).

גם המתנגד העיד כי עד לניתוק בין המנוחה לבן המנוח אביו (הבן המנוח) תמך במנוחה ועזר לה (עמ' 32 ש' 30-32 לפרוטוקול הדיון מיום 09.06.2022).

ניכר כי רק תוצאת הצוואה שלא נשאה חן בעיני המתנגדים הובילה להעלאת טענותיהם שהן בגדר מסקנות בדיעבד ללא בסיס עובדתי איתן לטענות.

המתנגדת עצמה העידה שטענותיה בדבר השפעה או איומים של התובע כלפי המנוחה הם בגדר השערה שלה ואף ציינה "...היא לא רצתה לגלות פחדה כנראה היא רצתה אולי לשנות יכול להיות אני סתם מדמיינת לי עכשיו" (עמ' 64 ש' 2-6 לפרוטוקול הדיון מיום 09.06.2022) ובהמשך כשהתבקשה לדייק האם הפחד של המנוחה שהתובע לא יהיה איתה בקשר היה בגדר איום השיבה "לא יודעת" (עמ' 64 ש' 26-30 לפרוטוקול הדיון מיום 09.06.2022).

המתנגדת למעשה לא העמידה גרסה ברורה ביחס להשפעה של התובע על המנוחה לשם עריכת הצוואה והעידה כי היא לא יודעת כיצד נערכה הצוואה עם התובע "...עובדה אם היא שתקה כל הזמן סימן שזה היה כבר מתוכנן ..." (עמ' 67 ש' 3-9 לפרוטוקול הדיון מיום 09.06.2022).

במאמר מוסגר ראוי לציין כי הצוואה נערכה כאמור בשנת 2005 כ – 15 שנה קודם פטירת המנוחה, ולפני שהבן המנוח הלך לעולמו ובשלב שבו ניכר כי המנוחה היתה עצמאית באופן יחסי בתפקודה היומיומי (הלכה ברגל לבקר את בניה, הגיעה לביתו של הנוטריון בשבת לבדה ברגל וכיו"ב). המתנגדים בתצהיריהם וכן בעדותם מעלים טענות כלליות מבלי לציין תאריכים ומועדים, כך שבכל מקרה טענותיהם אינן מתייחסות למועד עריכת הצוואה דווקא שהוא המועד הרלוונטי להוכחת טענות ההתנגדות.

לכך יש להוסיף שמבין ילדיו של הבן המנוח העיד רק המתנגד, הגם שההתנגדות המתוקנת הוגשה לכאורה גם בשמם של שני ילדים נוספים של המנוח. המדובר על פני הדברים בחוסר ראייתי בולט שיש לזקוף לחובת המתנגדים.

הנה כי כן, מכלל האמור לעיל עולה כי במועד עריכת הצוואה לא היתה תלות של המנוחה דווקא בתובע או בתובעת וניכר קשר משמעותי של המנוחה עם כלל ילדיה (למצער עד לניתוק הקשר עם הבן המנוח שאירע לאחר עריכת הצוואה), שסייעו לה כל אחד בתחום הרלוונטי ליכולותיו, קרבתו הפיזית קשריו וידיעותיו.

35.מכלל העדויות המפורטות לעיל גם עולה כי במועד עריכת הצוואה המנוחה היתה בקשר עם כלל ילדיה וכן עם אחרים לרבות אחייניתה הגב' ק' שהעידה אף היא מטעם המתנגדים, ולרבות עם שכנות בבניין בו התגוררה (עמ' 32 ש' 8 לפרוטוקול הדיון מיום 09.06.2022). לא נטען וכאמור לעיל גם לא עולה כי המנוחה היתה מבודדת באופן כלשהו או כי מי מהתובעים מנע ממנה להיות בקשר עם אחרים או מנע מאחרים להיות עימה בקשר בוודאי לא במועד עריכת הצוואה.

36.לכלל האמור לעיל יש להוסיף כי הנוטריון גם הניח בעדותו את הנימוק לכך שהמנוחה בחרה לנשל את המתנגדת והבן המנוח ולהוריש את כל עיזבונה לתובעים בכך שהמנוחה סברה כי מצבם של התובעים מצדיק את הסיוע בעוד הבן המנוח והמתנגדת "מסודרים".

בניגוד לטענת המתנגדים לפיה התובע השפיע על המנוחה בשל הסכסוך שלו עם הבן המנוח, העיד הנוטריון כי הגם שהמנוחה ידעה על הסכסוך לא היה לכך קשר עם הוראות הצוואה אשר קשורה על פי עדות הנוטריון אך ורק למצבם הכלכלי של ילדי המנוחה. הנוטריון העיד כי ידוע לו על הנתק בין הבן המנוח למנוחה וכן ידע פרטים על מערכת היחסים שבין המתנגדת למנוחה אולם טען כי הוא מנוע מלציינו שכן המדובר בפרטים החוסים תחת חסיון עו"ד לקוח. (עמ' 14 ש' 4-26 לפרוטוקול הדיון מיום 18.10.2021).

בהקשר לכך ראוי לציין כי הטענה בדבר המניע להשפעה בלתי הוגנת הנעוץ בסכסוך שבין התובע לבין הבן המנוח אינו מסביר מדוע נושלה המתנגדת. בנוסף הטענה להשפעה בלתי הוגנת הועלתה כאמור כלפי התובע דווקא ואין הסבר מדוע בעקבות אותה השפעה בלתי הוגנת לא נושלה גם התובעת. הותרת עיזבונה של המנוחה לתובעים דווקא תומכת בעדות הנוטריון כי המניע של המנוחה היה בצורך לסייע לתובעים למול המתנגדת והבן המנוח שלדעת המנוחה לא נצרכו לסיוע דומה.

עדות הנוטריון נתמכה גם בעדות המתנגד שאישר שהמנוחה ראתה את התובעים כ"מסכנים" ולדבריו "היא בכלל ראתה את הסכסוך עם אבא שלי בתור משהו שהוא גוואלד בשביל דוד שלי, כאילו סוף העולם הגיע, גם שלו וגם של (התובעת). היום כשאתה חושב על זה, מסתכל על זה אחורה ...סתם (התובע) מסכן, (התובע) עזב את מקום עבודה, אבא שלי תמיד היה אחד זה שיש לו עסק גדול, ברוך ה' הוא תמיד הסתדר, יש לו 3 ילדים ברוך השם, אני מתגאה להגיד את זה, שלושה ילדים מוצלחים כולם, (המתנגדת) על אותו מנדט גם כן....הבעל שלה עובד ב...., מהנדס, הילדים שלו מאוד מוצלחים יש את שני המסכנים שצריך לדאוג להם. (התובעת) שהבעל שלה עזב אותה וברח אותה ועזב אותה את הכל רק ברח ברח ממנה בגיל 18 ויום היום הסימבולי ביותר בחיים שהבת שלו השניה היתה בגיל 18 ויום ברח כמו טיל, השאיר בית ב....אין לו מה לאכול צריך לדאוג להם...תמיד זה המסכן תמיד הם המסכנים" (עמ' 33 ש' 5-21 לפרוטוקול הדיון מיום 09.06.2022).

למרות שהמתנגדת הכחישה שהמנוחה התייחסה לתובעים כאל מסכנים הרי שציינה בעדותה בהקשר לכך כי "עשו לה שטיפת מוח..." (עמ' 65 ש' 7-29 לפרוטוקול הדיון מיום 09.06.2022). אלא שלמרות עדותה זו העידה המתנגדת שהיא עצמה רצתה לתת לתובע את חלקה בירושה וכן העידה שגם בעלה דאג לתובע (עמ' 66 ש' 1-4 לפרוטוקול הדיון מיום 09.06.2022), עניין המלמד על פני הדברים על צורך בסיוע לתובע ואשר תומך אף הוא בכך שהמנוחה ראתה אף היא את הצורך לסייע לתובע.

37.מכל המקובץ לעיל הוכח כי לא קמה חזקה על אודות השפעה בלתי הוגנת ומכל מקום הוכח כי הצוואה לא נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת של התובעים או מי מהם.

38. משנדחו כלל טענות המתנגדים ולאחר ששוכנעתי ללא ספק כי הצוואה משקפת באופן מלא ברור את רצונה של המנוחה מצאתי להודות על דחיית ההתנגדות.

סוף דבר:

39.ההתנגדות נדחית.

הבקשה למתן צו לקיום הצוואה מתקבלת. צו קיום צוואה יינתן במסמך נפרד.

המתנגדים יישאו בהוצאות התובעים ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 50,000 ₪.

בכך מסתיים בירור שתי התובענות שבכותרת פסק דין זה והמזכירות תסגור את שני התיקים.

פסק הדין מותר בפרסום במאגרים משפטיים ללא פרטים מזהים מסוג כלשהו.

ניתנה היום, ח' כסלו תשפ"ה, 09 דצמבר 2024, בהעדר הצדדים.