עדות דרמטית של נוטריון שפכה אור על נסיבות הדרתם של גבר ואישה מעיזבון אמם: היא ביקשה להעניק את רכושה לבתה הגרושה ובנה המצוי בקשיים, לעומת אחיהם המסודרים כלכלית
בית המשפט למשפחה באשדוד אישר לאחרונה צוואת אישה המעניקה את רכושה לשניים מילדיה בלבד, תוך נישול שני ילדיה האחרים. בכך דחתה השופטת כרמית חדד את ההתנגדות שהוגשה לצוואה על-ידי היורשים המקופחים. היא נתנה משקל משמעותי לעדות הנוטריון שהחתים את המנוחה על הצוואה, לפיה רצונה האחרון היה לדאוג לילדיה המצויים בקשיים.
המנוחה הביאה לעולם ארבעה ילדים: שני בנים ושתי בנות. במאי 2005 היא ערכה צוואה נוטריונית בפני נוטריון, שהוא חבר ותיק של המשפחה. בצוואה נקבע שרכוש האישה יחולק אחרי מותה לבן אחד ובת אחת בלבד, תוך נישול השניים הנותרים. בשלב מסוים הלך לעולמו אחד הבנים ה"מקופחים". האם עצמה נפטרה לפני כחמש שנים, בגיל 93.
הבת המנושלת וילדי הבן המנוח לא השלימו עם הדרתם מהעיזבון, והגישו התנגדות לצוואה. הם העלו מספר טענות התנגדות כגון מעורבות הזוכים בהכנת הצוואה, וקיומה של השפעה בלתי הוגנת מצדם על המנוחה.
בתוך כך טענו המתנגדים שהמנוחה לא דיברה עברית אלא יידיש, ומשכך לא הגיוני שצוואתה נערכה בשפת הקודש. בנסיבות אלה עתרו היורשים המנושלים לבטל את הצוואה ולחלק את העיזבון בהתאם לצו ירושה.
מנגד טענו האחים הזוכים כי יש לדחות את ההתנגדות ולקיים את הצוואה. הם הדגישו שבניגוד לטענת המתנגדים, אמם הבינה עברית. יתרה מכך, היא הייתה עצמאית ודעתנית שאינה מושפעת בקלות מילדיה. התובעים הוסיפו שבמעמד חתימת הצוואה שהתה אמם לבדה במשרדו של הנוטריון, באופן השולל מעורבות אסורה מצדם.
רק הסיע אותה
השופטת חדד נתנה משקל ניכר לעדות הנוטריון במהלך המשפט. הוא סיפר שהוא ושני בניה גרו במרחק 100 מטר אחד מהשנייה, כאשר המנוחה הייתה אף היא קרובה, במרחק 10 דקות הליכה. כך יצא, לדבריו, שבאחת השבתות היא הגיעה אליו לגינה וסיפרה לו שהיא מעוניינת לערוך צוואה בה תוריש את רכושה לילדיה-התובעים בלבד.
"שאלתי אותה: 'הרי אני מכיר את המשפחה, אני יודע שיש עוד שני ילדים. למה רק הם?'", סיפר הנוטריון על דוכן העדים והוסיף: "היא אמרה לי שהמתנגדת מסודרת, הילדים שלה בוגרים, ושבנה (שלימים נפטר) מסודר מבחינת כלכלית ויש לו עסק מצליח מאוד".
לעומתם, המשיך לשתף הנוטריון, המנוחה ציינה במעמד השיחה כי בנה האחר אינו מסודר מבחינה כלכלית ויש לו שלושה ילדים בגיל בית ספר, ואילו בתה הנוספת גרושה עם שתי בנות, ולכן המנוחה רצתה לדאוג לשניהם.
השופטת הסבירה שמדובר למעשה בהמחשת רצון תלת-שלבית מצד המנוחה כלפי הנוטריון: תחילה בשיחת טלפון שניהלה עמו, לאחר מכן במפגש שנערך בחצר ביתו ולבסוף בישיבה הרשמית במשרדו, אז נחתמה הצוואה. היא קבעה שדי בעדותו המפורטת של הנוטריון על מנת להוכיח, מעבר לכל ספק, שהצוואה משקפת את רצון המנוחה.
בהמשך דחתה השופטת אף את טענות המעורבות וההשפעה הבלתי הוגנת. היא חידדה כי העובדה שהתובע הסיע את אימו לנוטריון, מבלי שנכח פיזית בפגישה, לא מהווה מעורבות פסולה מצדו. כמו כן, בהיבט התפקודי עלה שהמנוחה הייתה דעתנית ויכלה לעמוד על שלה. כך למשל, היא סירבה לבקשת התובע למכור את ביתה ולעבור לגור אצלו.
נוכח האמור דחתה השופטת את ההתנגדות תוך חיוב המתנגדים בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 50,000 שקל, וקבעה שהצוואה תקוים.
- ב"כ התובעים: עו"ד יואב בנטל
- ב"כ המתנגדים: עו"ד גיל מור
עו"ד ינון פריד
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.