פסק דין בעניין צוואה הדדית ואופן החזרה ממנה

ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה (כב' הש' אליה נוס) מיום 19 ינואר 2025 במסגרתו קיבל בית המשפט את התנגדות המשיבה לקיום צוואת המנוחה מ. ס. ז"ל מיום 10.3.16 אשר ביקשה לחרוג מצוואה הדדית קודמת עליה חתמה עם בעלה המנוח ביום 24.2.09.

הנדרש לנדון

1. הצדדים הם שניים מבין ששת ילדיהם של המנוחים ס.ס ומ.ס ז"ל (להלן: המנוחים וכן המנוח או המנוחה בהתאמה ולפי העניין).

   המנוח הלך לעולמו ביום 18.10.15 והמנוחה הלכה לעולמה מספר שנים אחריו ביום 27.11.21.

    

2. המנוחים ערכו ביום 24.2.09 צוואה הדדית בעדים, אשר נחתמה בפני עו"ד אילן שלומוביץ ועו"ד ענת וסרמן צים (להלן - הצוואה ההדדית). בצוואתם ההדדית ציינו המנוחים כי היא מבטלת צוואה הדדית קודמת אותה ערכו ביום 27.6.07.

    

   לאחר פטירת המנוח ערכה המנוחה צוואה נוספת בעדים ביום 10.3.16 המשנה מהוראות הצוואה ההדדית אך ורק ביחס לחלקה שלה בעזבון, אשר נחתמה בפני העדות עו"ד רותי שריד והגב' דניאלה לוי (להלן – הצוואה המאוחרת או צוואת המנוחה).

    

   להלן נעמוד על עיקר תוכנן של הצוואות הנזכרות -

    

   הצוואה ההדדית

3. בצוואתם ההדדית, אשר נערכה על דרך "יורש אחר יורש", קבעו המנוחים כי במותו של אחד מהם יעבור עיזבונו בשלמותו לבן הזוג הנותר בחיים, וכי לאחר פטירת שניהם יזכו בעיזבונם חמישה מבין ששת ילדיהם, כך שהמערער יזכה ב- 28/100 מן העיזבון, ואילו המשיבה, הבת י. ע., הבת צ. א., והבן ר. ס. יזכו כל אחד ב- 18/100 מן העיזבון. המנוחים ציוו עוד, כי הבן ב. ס. לא יזכה במאומה (סע' 7). עוד הוסיפו הצדדים בצוואתם ההדדית הוראות לעניין אפשרות שינויה של הצוואה בעתיד ועיקרן –

    

   "4. הננו מצווים ומורים כי במותו של מי מאתנו כל עזבונו בשלמות יועבר לבן הזוג השני הנותר בחיים מתוך הסתמכות כי בן הזוג הנותר לא ישנה הוראות צוואתו וכל עזבונו ובמיוחד את שירש מבן הזוג שהלך לעולמו יחולק על פי הוראות צוואה זו.

    

   5. בן הזוג הנותר לא יהיה מנוע מלעשות כהבנתו וכרצונו במה שירש מהעזבון אך יהיה מנוע מלהורישו ומלהעבירו לצדדים שלישיים באופן שונה מהמוסכם ביננו בצוואתנו זו וכן יהיה מנוע הנותר בחיים מליתן את שירש מבן הזוג במתנה וללא תמורה, אלא אם מתנה זו תואמת את האמור בצוואתנו זו.

       

   6. אם בן הזוג הנותר יסטה מהוראות צוואה זו, כי אז יחולו הוראות סעיף 8 א' לחוק הירושה, ומבלי לגרוע מהאמור, עזבון הנפטר יחולק בין ילדינו האמורים להלן בסעיף 7. אם השינוי בהוראות צוואה זו על ידי הנותר בחיים ייעשה בהעברה או ירושה לאחד או חלק מילדינו, שלא בהתאם לצוואה זו כי אז עזבון הנפטר יחולק בין הילדים האחרים..." (ההדגשה שלנו)

       

      כמן כן בסעיף 10 לצוואה הבהירו המנוחים –

       

      "10. הננו מצהירים כי זוהי צוואתנו האחרונה ולצוואה זאת יהיה תוקף מלא מעתה ולאחר פטירתנו בתנאי כי תמיד נהיה רשאים לשנות צוואה זאת ו/או להוסיף אליה, במגבלות החלות על צוואה הדדית, לרבות מסירת הודעה למצווה השני על רצון ו/או כוונה לשנות ו/או להוסיף על האמור בצוואתנו זו" (ההדגשה שלנו)

       

      הצוואה המאוחרת

       

4. כאמור, אחר פטירת המנוח ערכה המנוחה צוואה אחרת, ביום 10.3.16, המשנה את הוראות סע' 7 לצוואה ההדדית בכך שתחת חלוקת העזבון לילדיה בחלקים הנזכרים באותו סעיף, קבעה כי כלל רכושה ועיזבונה יעבור במלואו לידי המערער, כיון שהוא מטפל בה יותר מיתר ילדיה (סע' 3). בסעיף 4 לצוואתה הוסיפה המנוחה והבהירה -

    

   "ידוע לי כי הנני משנה את הצוואה ההדדית שנערכה על ידי ועל ידי בעלי ז"ל ס. ס. ת.ז.... ביום 24.2.09 ביחס לחלקי בלבד הנני מורישה את מלוא זכויותיי ועזבוני כמפורט בסעיף 2 לצוואה זו" (הדגשה שלנו).

    

   בסע' 5 לצוואתה הוסיפה המנוחה והורתה כי זכויות המנוח בדירה ובאדמות החקלאיות יחולקו בהתאם לצוואה ההדדית, כך שהמערער יזכה ב-28/100, והמשיבה והילדים ש., י., צ. ור. יזכו כל אחד ב- 18/100 מעיזבון המנוח. ובלשון הסעיף –

    

   "זכויותיו של בעלי בדירה ובאדמות החקלאיות יחולקו בהתאם לצוואה ההדדית שנערכה על ידינו ביום 24.2.09 וזאת כמפורט להלן - ...."

    

   ודוק, החלוקה הנשמרת על פי הצוואה ההדדית בעזבונו של המנוח מתייחסת רק לדירה ולאדמות החקלאיות ולא לפריטי הרכוש האחרים כגון כספים, מטלטלין וכו' הנזכרים בסעיף 1 לצוואה ההדדית.

    

   שלושה חודשים אחר עריכת הצוואה המאוחרת, ביום 14.6.16, ניתן צו קיום צוואה לצוואתו ההדדית של המנוח.

    

5. עם פטירת המנוחה נפלה מחלוקת בין ילדיה באשר לקיום צוואתה המאוחרת.

    

   המשיבה, אשר התנגדה לקיום הצוואה המאוחרת, טענה בתחילה טענות שונות הנוגעות לעריכת הצוואה דוגמת השפעה בלתי הוגנת מצד המערער וכיוצ"ב, ואולם לאחרי כן הבהירה כי טענתה היחידה היא כי המנוחה לא יכולה הייתה לשנות את צוואתה ההדדית נוכח הוראותיה הברורות המונעות ממנה לעשות זאת בדרך בה נקטה ובהתייחס להוראות סע' 8 א לחוק הירושה התשכ"ה – 1965 ( להלן – חוק הירושה). כך טענה כי עורך הצוואה ההדדית הבהיר הבהר היטב למנוחים כי מי מהם שיוותר בחיים לא יוכל לשנות את צוואתו בשל הסתמכות אלא בדרך הקבועה בחוק, כפי שצוין מפורשות בצוואה גופה. המנוחה לא עמדה בתנאי החוק לחזרה וביטול צוואה הדדית – לא הסתלקה מחלקה בעזבון בעלה המנוח במועד ולא השיבה את שקיבלה מן העזבון, לפיכך לא יכולה הייתה לשנות מתנאי הצוואה ההדדית בצוואתה המאוחרת.

    

6. המערער טען, מאידך, כי תוכן הצוואה היה ידוע למשיבה משנת 2018 אולם היא בחרה להמתין לפטירתה של המנוחה על מנת להגיש את התנגדותה. כך טען כי הוראות הצוואה ההדדית היקנו למנוחים את האפשרות לשנותה, כך צויין מפורשות בסע' 10 לצוואה ההדדית ובדומה בסע' 4 לצוואה ההדדית נקבע כי ההסתמכות חלה אך ורק בנוגע למה שירש כל אחד מהמנוחים מבן זוגו. סע' 5 לצוואה ההדדית מפרט את היקף ההסתמכות, ואילו בסע' 6 לצוואה ההדדית נקבעה סנקציה, לפיה אם ייערך שינוי שלא בהתאם להוראות הצוואה ההדדית, יחולק עיזבונו של הנפטר בין ילדיו האחרים, הא ותו לא. גם עורכת צוואת המנוחה העידה, כי הצוואה ההדדית הייתה בפניה בעת עריכת צוואת המנוחה, וכי צוואת המנוחה מתיישבת עם הצוואה ההדדית ואינה סותרת אותה. כך לטענתו ההפנייה בצוואה לסע' 8א' לחוק הירושה בצוואה ההדדית, חלה בנוגע לשינויים בלתי מוסכמים כגון הענקת העיזבון לצד ג'. עוד נטען כי סע' 8א(ב) לחוק הירושה אינו קוגנטי, ואין מניעה לסטות מן האמור בו, כעולה מהוראת סע' 8א(ב)(2)(ג). מעבר לכך, לא היה צורך בהסתלקות מצד המנוחה, שכן לא נערכה דיספוזיציה בדירת העיזבון הרשומה עדיין על שם שני המנוחים, ואף לא עלתה טענה בנוגע לשימוש שעשתה המנוחה בכספי עיזבון המנוח.

    

   פסק דינו של בית משפט קמא

    

7. בית משפט קמא קיבל את התנגדותה של המשיבה וביטל את צוואתה המאוחרת של המנוחה. נקבע כי הצוואה ההדדית נערכה לאחר כניסתו לתוקף של תיקון 12 לחוק הירושה מ מיום 1.8.05 המסדיר את עניינן של צוואות הדדיות לרבות דרכי ביטולן (סע' 8 א לחוק הירושה). לפיכך, יחול לגביה ההסדר הקבוע באותו סעיף לפיו לא יהיה תוקף לשינוי צוואה הדדית שנערכה לאחר פטירת בן הזוג אלא אם – כל עוד לא חולק העיזבון – בן הזוג שנותר בחיים ומבקש לבטל את צוואתו יסתלק שלא לטובתו, לטובת ילדו או לטובת אחיו של המוריש, מכל מנה או מכל חלק בעיזבון שהוא אמור לקבל לפי הצוואה ההדדית של המצווה שמת; ולאחר חלוקת העיזבון – בן הזוג שנותר בחיים ומבקש לבטל את צוואתו ישיב את כל שירש לפי הצוואה ההדדית לעיזבון, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה – ישיב את שווי המנה או החלק בעיזבון שירש.

    

8. זאת ועוד, בית משפט קמא שוכנע מעדות עו"ד ווסרמן צים, עורכת הצוואה ההדדית, אשר הציגה תרשומת שערכה בעת פגישתה עם המנוחים, כי הסבירה להם שלאחר פטירת אחד מהם לא יוכל האחר לשנות מהוראות הצוואה ההדדית בשל הסתמכות וכי שינוי יעשה אך ורק בתנאים המפורטים בסע' 8 א לחוק הירושה, וכי המנוחים הבינו את הדברים. כך שוכנע בית המשפט כי עורכת הדין הדגישה לפני המנוחים שלאחר פטירת מי מהם, יוכל האחר לשנות את צוואתו אם ישיב את החלק שירש לעיזבון (עמ' 6 שו' 23), וכי בכל מקרה בו ייערך שינוי, יש לפעול בהתאם להוראת סע' 8 א לחוק ולהשיב לעיזבון המנוח הראשון את שירש בן הזוג השני (עמ' 10 ש' 11-12). בית המשפט אף התייחס לעדותה של עו"ד שריד, עורכת צוואת המנוחה המאוחרת, כי הסבירה למנוחה שנאסר עליה לעשות דבר בעיזבונו של המנוח, וכי לא החתימה את המנוחה על תצהיר הסתלקות, שכן הבהירה לה כי "אסור לה לגעת בחלק של המנוח" (עמ' 17 ש' 31).

    

9. מכלל האמור הסיק בית המשפט כי בעת שחתמו על הצוואה ההדדית היו המנוחים מודעים היטב לכך שלא יוכלו לשנותה אלא בתנאי סע' 8א לחוק הירושה, ובכלל זאת הסתלקות מעיזבונו של בן הזוג שילך לעולמו ראשון. לפיכך בעת שערכה המנוחה את צוואתה, לאחר פטירת המנוח, היה עליה להסתלק מעיזבונו של המנוח, בהתאם להוראת סע' 8א (2)(א) לחוק הירושה – דבר שלא נעשה. בית המשפט הוסיף ועמד על כך שבבקשה למתן צו לקיום צוואת המנוח ההדדית מיום 10.3.16 (הצו ניתן בחודש 7/18), צוין מפורשות כי לא בוצעה הסתלקות מצוואת המנוח. לפיכך קבע בית המשפט כי מעת שהמנוחה לא הסתלקה מעיזבון המנוח כנדרש, אין תוקף לביטול הצוואה הדדית, כפי שנקבע ברישא לסע' 8א (ב) לחוק הירושה, ואין משמעות לעובדה שהשינוי בוצע רק בנוגע לחלקה של המנוחה בעיזבון. לפיכך קבע כי לא ניתן לקיים את צוואת המנוחה המאוחרת.

    

   בית המשפט חייב את המערער בהוצאות משפט בסך של 50,000 ₪.

    

   תמצית טענות המערער

    

10. שגה בית המשפט בכך שלא בחן כלל את אומד דעתם של המנוחים בעת עריכת הצוואה ההדדית ולא בחן את הבנתם ורצונם באשר לאופן ביטולה של הצוואה, והסתמך על לשון הצוואה בלבד, למרות הסתירות הלכאוריות שבין סעיפיה (סע' 4 לצוואה ההדדית מונע את שינויה מחמת הסתמכות ואילו סעיפים 6 ו - 10 מאפשרים השינוי בקיום תנאים מסויימים), ועל אף העדויות השונות מהן ניתן ללמוד כי המנוחים לא ידעו או הכירו את תוכנו של סע' 8 א לחוק הירושה וכי הבינו את תנאי הביטול באופן השונה מהוראת הסעיף. בית המשפט התעלם מהיותם של המנוחים "אנשים פשוטים", בהינתן שהמנוחה כלל לא ידעה קרוא וכתוב, וכי עורכי הדין עצמם לא הבינו כראוי את הוראות סע' 8 א לחוק ומשמעותה כך שלא היו יכולים להסבירן באופן מיטבי וברור למנוחים, שסברו כי החלת השינוי רק על חלקם בעזבון די בה כדי לעמוד בתנאים הנדרשים לחזרה מן הצוואה ההדדית. הצוואה המאוחרת שנערכה על ידי המנוחה משקפת את הבנת המנוחים באשר לדרך הנאותה לחזרה מהצוואה ההדדית. בית המשפט התעלם מעדותה של עורכת הדין וסרמן אשר הבהירה כי הסבירה לצדדים שהמבקש לחזור בו מהצוואה ההדדית צריך להחזיר את מה שירש לעזבון אך לא ציינה את האפשרות השנייה של הסתלקות.

     

11. בית משפט קמא התעלם מהוראת הסיפא של סעיף 6 לצוואה ההדדית המהווה "הוראה אחרת" כמשמעותו של דיבור זה בסעיף 8 א (ב)(2)(ג) לחוק הירושה. הוראה זו קובעת באופן ברור כי משמעות שינוי הצוואה ההדדית בדרך של ציווי לאחד הבנים תהיה אחת – את חלק עזבון בן הזוג שנפטר ירשו הילדים האחרים על פי סע' 7 לצוואה ההדדית.

     

    תמצית טענות משיבה

     

12. כוונת הצדדים בעריכת צוואתם ההדדית פשוטה וברורה ואינה נדרשת למדרש – מדובר בצוואה הכפופה להוראות סעיף 8 א לחוק הירושה כפי שצוין בה מספר פעמים. סעיף 4 לצוואה מבהיר כי ככלל הוראות הצוואה לא ישונו הן בחלק של הנפטר והן בחלק של בן הזוג הנותר אחריו. הצוואה מבהירה כי החריג יהיה בשינויה בדרך הקבועה בסע 8 א לחוק הירושה וכי גם אם הדבר יעשה כראוי ובדרך זו הקבועה בחוק עדיין תיושם סנקציה לפיה הזוכה על פי הצוואה החדשה לא יזכה בעזבון המנוח שנפטר (סיפת סע' 6 לצוואה ההדדית). יתר על כן, הצוואה ההדדית שערכו המנוחים, מגבילה את הצדדים אף מעבר להוראות החוק, כך סע' 5 לצוואה ההדדית אוסר על העברת זכייתו של בן הזוג הנותר אף במתנה בחייו ולא רק בירושה, הגבלה מחמירה יותר ממגבלת החוק בסע' 42 לחוק הירושה, דבר המלמד על הסתמכות המנוחים ועל עצם הסתייגותם משינוי הצוואה בעתיד. כך סעיף 10 לצוואה ההדדית שב ומבהיר כי שינוי הצוואה יהיה אך ורק בהתאם להוראות חוק הירושה. ההסברים שניתנו למנוחה על ידי עורכת צוואתה המאוחרת באשר לפרשנות הצוואה אין בהם כדי להעלות או להוריד באשר לתוקפה.

     

    ****

     

    חזרה מצוואה הדדית - כיצד?

     

13. סע' 8 א(ב) לחוק הירושה, אשר תוקן בשנת 2005, היינו - קודם עריכת הצוואה ההדדית דנן, קובע את הדרכים בהם יוכל בן זוג לחזור בו מהוראות צוואה הדדית קודם ואחר פטירת בן זוגו – זה שערך עמו את הצוואה ההדדית, וזו לשונו –

     

    (ב) לביטול צוואה הדדית לא יהיה תוקף אלא אם כן יתקיים אחד מאלה:

    (1) בחייהם של שני בני הזוג – המצווה המבקש לבטל את צוואתו ימסור הודעה בכתב על ביטול הצוואה למצווה השני; נמסרה הודעה כאמור, בטלות הצוואות ההדדיות של שני המצווים;

    (2) אחר מות אחד מבני הזוג –

    (א) כל עוד לא חולק העיזבון – בן הזוג שנותר בחיים ומבקש לבטל את צוואתו יסתלק שלא לטובתו, לטובת ילדו או לטובת אחיו של המוריש, מכל מנה או מכל חלק בעיזבון שהוא אמור לקבל לפי הצוואה ההדדית של המצווה שמת;

    (ב) לאחר חלוקת העיזבון – בן הזוג שנותר בחיים ומבקש לבטל את צוואתו ישיב את כל שירש לפי הצוואה ההדדית לעיזבון, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה – ישיב את שווי המנה או החלק בעיזבון שירש;

     

    (ג) הוראות סעיף קטן (ב) יחולו אם אין בצוואות ההדדיות הוראה אחרת, ואולם הוראה השוללת לחלוטין את הזכות לבטל את הצוואה בחיי שני בני הזוג – בטלה.

     

     

    כיוון ששינוי הצואה ההדדית נערך על ידי המנוחה לאחר פטירת בעלה המנוח, הרי שעומדות לה שלוש אפשרויות לכאוריות לחזור בה מצוואתה ההדדית – האחת - כל עוד לא חולק העזבון, היא תוכל להסתלק מחלקה בעזבון אותו אמורה הייתה לקבל על פי הצוואה ההדדית קודם עריכת צוואתה. השנייה - אחר שחולק העזבון, עליה להשיב את כל שירשה וככל שהדבר בלתי אפשרי את שוויו. והאפשרות השלישית – מתקיימת רק כאשר הצוואה ההדדית קובעת דרך חלופית כל שהיא שאינה נזכרת בחוק, באופן מפורש.

    נבחן, אפוא, האם בנדון התקיים תנאי מן התנאים החלופיים הנזכרים.

     

    הדרך הנכונה לבחינת האמור תהא לבחון תחילה האם המנוחים קבעו בצוואתם ההדדית "דרך אחרת" לחזרה ממנה.

     

    האם קיימת "הוראה אחרת" בצוואה ההדדית כהגדרתה בהוראת סע' 8 א (ב)(2)(ג) לחוק הירושה?

     

14. לטענת המערער הוראת סעיף 6 לצוואה ההדדית מהווה "הוראה אחרת" וניתן להבין מן הסיפא לאותה הוראה כי כל אחד מבני הזוג יוכל לחזור בו מצוואתו ביחס לחלקו שלו כאשר הסנקציה היחידה היא שככל שיבחר לתת ליורש אחר יורש שלא הוסכם עליו בצוואה ההדדית אותו יורש לא יקבל את חלקו מתוך עזבון בן הזוג הנפטר. לטענת המערער לא זו בלבד שלכך מכוונת הוראת הסעיף אלא אף ברי כי כך גם הבינה אותו המנוחה מתוך ההסברים שנתנה לה עו"ד שריד, עורכת הצוואה המאוחרת, ומתוך הסבריה של עו"ד וסרמן צים עורכת הצוואה ההדדית, כפי שהעידה עו"ד וסרמן כי אם היא חפצה לחזור בה מצוואתה ההדדית ביחס לעזבונה היא תוכל לעשות זאת אם תשיב לעזבון המנוח את שנטלה ממנו (סע' 66 לסיכומי המערער).

     

    איננו יכולים לקבל הנטען. סעיף 6 ל"צוואה ההדדית" אכן יוצר הוראה נוספת ותנאי נוסף לצורך חזרה מהוראת הצוואה ההדדית ואולם אין הוא בא לשנות מדרישות הבסיס של ותנאיו של סע' 8 א (ב) לחוק הירושה – היינו הדרישה להסתלקות או השבת הנלקח מהעזבון על פי העניין, לצורך שינוי וחזרה מהצוואה ההדדית. ונבהיר –

     

15. הוראת סע' 6 לצוואה ההדדית ברורה –

     

    6. אם בן הזוג הנותר יסטה מהוראות צוואה זו, כי אז יחולו הוראות סעיף 8 א לחוק הירושה, ומבלי לגרוע מהאמור, עזבון הנפטר יחולק בין ילדינו האמורים להלן בסעיף 7. אם השינוי בהוראות צוואה זו על ידי הנותר בחיים ייעשה בהעברה או ירושה לאחד או חלק מילדינו, שלא בהתאם לצוואה זו כי אז עזבון הנפטר יחולק בין הילדים האחרים..."

        

       הרישא לסעיף מחילה את הוראות סעיף 8 א לחוק הירושה בשלמותן. ובהתייחס לנדון - על המנוחה, המבקשת לחזור מהוראת הצוואה ההדדית אחר פטירת המנוח, להסתלק מהעזבון בטרם חלוקתו או להשיב את שקיבלה ממנו לאחר חלוקתו – הא ותו לא. סיפת הסעיף מוסיפה מעין "סנקציה" נוספת שאינה כלולה בחוק כלפי המשנה והיא שאם פעל המצווה במתווה הקבוע בסע' 8 א לחוק והסתלק או השיב את שקיבל מהעזבון הרי שאם שינה וציווה ליורש ספציפי ולא על פי החלוקה בצוואה ההדדית הרי שאותו יורש אם זכה בצוואה ההדדית על פי הוראת "יורש אחר יורש" בעזבון בן הזוג שנפטר הוא לא יזכה עוד בחלקו מעזבון בן הזוג שנפטר. אין מדובר, אפוא, ב"הוראה אחרת" המשנה את דרכי ותנאי שינוי הצוואה ההדדית הקבועות בחוק, אלא מוסיפה הוראה ביחס למי שנקט על פי הדרכים המצוינות בחוק (סעיף 8 א (ב) (2) (א) או סעיף 8 א (ב)(2) (ב) לחוק).

        

       אם כן, עלינו לבחון כעת האם המנוחה הסתלקה או החזירה את שקיבלה מעזבון המנוח קודם לעריכת הצוואה המאוחרת.

        

       האם הסתלקה המנוחה מזכייתה בצוואה ההדדית קודם עריכת הצוואה המאוחרת?

        

16. כאמור, על פי הוראת סעיף 8א (ב) (2) (א) לחוק, אם מבקש בן זוג לחזור בו מהוראות צוואה הדדית אחר פטירת בן זוגו קודם לחלוקת העזבון הוא נדרש להסתלק מחלקו בעזבון בן הזוג.

     

    עלינו לשאול, אפוא, ראשית דבר – האם חולק עזבון המנוח במועד עריכת הצוואה המאוחרת?

     

    התשובה לשאלה זו אינה ברורה ולמעשה לא התבררה כלל על ידי ערכאה קמא. הצוואה המאוחרת נערכה ביום 10.3.16. המנוח נפטר ביום 18.10.15 לצוואתו ההדדית של המנוח הוצא צו קיום צוואה ביום 14.6.16. לא הובאו כל ראיות בבית משפט קמא כי ביום עריכת הצוואה המאוחרת או לאחריה חולק עזבון המנוח – כך לא הובאה ראיה כי נעשתה דיספוזיציה בחלקו של המנוח בנכס המקרקעין כשם שלא הובאה ראיה לכך שכספים או רכוש אחר הועברו לידי המנוחה כיורשתו. למעשה עניין זה, שהוא שאלה עובדתית, לא נבחן כלל על ידי בית משפט קמא.

     

    אך ורק לצורך הטיעון נניח כי עזבון המנוח לא חולק לאחר פטירתו ועד לעריכת הצוואה המאוחרת, או אז היה על המנוחה להסתלק מחלקה בעזבונו קודם לעריכת צוואתה המאוחרת. האם אכן הסתלקה המנוחה מעזבון המנוח ? נראה כי יש להשיב על שאלה זו בשלילה, כפי שנבהיר להלן -

     

    מהי הסתלקות ?

     

17. סע' 6 לחוק הירושה מורה כדלקמן -

     

    "6 (א) לאחר מות המוריש וכל עוד לא חולק העזבון רשאי יורש, בהודעה בכתב לרשם לעניני ירושה, או לבית המשפט כאשר הענין הועבר אליו לפי סעיף 67א, להסתלק מחלקו בעזבון, כולו או מקצתו, או ממנה שהוא זכאי לה על פי צוואה, כולה או מקצתה.

    (ב) מי שהסתלק מחלקו בעזבון, רואים אותו במידה שהסתלק כאילו לא היה יורש מלכתחילה; אין הסתלקות לטובת אדם אחר, אלא לטובת בן-זוגו, ילדו או אחיו של המוריש...".

    המחוקק מפרט, אפוא, לפרטיה את דרך ההסתלקות. מדובר בהוראה בכתב המופנית לרשם לענייני ירושה או לבית המשפט, כאשר העניין מועבר אליו ע"פ סעיף 67 א לחוק, ובה מבהיר היורש כי הוא מסתלק מחלקו בעזבון – מציין את החלק ממנו הוא מסתלק – כולו או מקצתו, ומציין לטובת מי הוא מסתלק, וכך מורה תקנה 16 (א) לתקנות הירושה התשנ"ח - 1998 -

     

    "הודעת הסתלקות

    16 (א) המסתלק מחלקו בעזבון יגיש הודעת הסתלקות לרשם לעניני ירושה או לבית המשפט כשהענין הועבר אליו לפי סעיף 67א לחוק.

     

    (ב) בהודעת הסתלקות יפורטו פרטי זהותו של המסתלק, שיעור ההסתלקות, ואם הסתלק לטובת בן-זוגו של המוריש, ילדו או אחיו, יציין במפורש לטובת מי הסתלק; הודעת ההסתלקות תהיה בתצהיר.

    (ג) ... " (הדגשות שלנו)

     

     

    אין חולק כי המנוחה לא שלחה הודעת הסתלקות בתצהיר לרשם לענייני ירושה או לבית המשפט קודם לעריכת צוואתה המאוחרת. השאלה הנשאלת האם הבהרתה בצוואתה המאוחרת לפיה –

     

    ""ידוע לי כי הנני משנה את הצוואה ההדדית שנערכה על ידי ועל ידי בעלי ז"ל ס. ס. ת.ז.... ביום 24.2.09 ביחס לחלקי בלבד הנני מורישה את מלוא זכויותי ועזבוני כמפורט בסעיף 2 לצוואה זו" (הדגשה שלנו).

     

    יכולה להוות הסתלקות ?

     

18. דומה כי יש להשיב על שאלה זו בשלילה. בע"א 734/90 זובידאת נ' זוביאדת (1992) הובהר כי להודעת הסתלקות שלא ניתנה בדרך הפורמלית הנדרשת בחוק אין כל נפקות –

     

    "...העולה משני חלקי הסעיף הוא, שרק מי שהסתלקותו מחלקו בעיזבון הינה תקפה, רואים אותו (כדי השיעור נושא הסתלקותו) כאילו לא היה יורש מלכתחילה; בעוד שלהודעת הסתלקות, שהחוק איננו מכיר בה, אין כל נפקות. משמע: זכות המשיבה לרשת את המנוח - עליה ביקשה היא להכריז בצו - יכלה להיגרע רק במסירת הודעה בת-תוקף על הסתלקות מחלקה בעיזבון, כולו או מקצתו. משנקבע, כי הודעת ההסתלקות שלה היא בטלה, שוב לא היה מקום לייחס לה כל משמעות" (הדגשה שלנו)

     

    ובדומה נפסק בעניין תמ"ש (ירושלים) 29170/05 עזבון המנוחה ע. א. נ' עזבון המנוח ד. ח.(2011) –

     

    ""הסתלקותה" לכאורה של הנתבעת 2, באמצעות תצהיר עדותה הראשית שהוגש במסגרת התביעה דנן, לא עונה לדרישות החוק, (ראה סעיף 6 (א) לחוק; ותקנה 16 לתקנות הירושה, התשנ"ח-1998). בפסיקה נקבע זה מכבר, כי להודעת הסתלקות שלא ניתנה בדרך הפורמאלית הנדרשת על פי החוק- אין כל נפקות..." (הדגשה שלנו ; וכן ראו לעניין זה –ת"ע (חיפה) 32505-07-10 עזבון המנוח מ.ל ז"ל נ. ש. ל. (2011) וכך נקבע כי "הודעה בתוך המשפחה" היא חסרת נפקות - ע"א 8331/03 פהד בשארה נ. טנוס טנוס (2005))." (ההדגשה שלנו)

     

    יתר על כן, בנדון דידן תוכן ולשון הצוואה המאוחרת אינו מלמד כלל על הסתלקות מחלקו של המנוח בעזבון. האמירה היחידה בצוואה היא שהשינוי הנערך בה אינו חל ביחס לזכויות בעזבון המנוח אשר יחולקו לפי סע' 7 בצוואה – אמירה אותה לא יכולה הייתה המנוחה לומר כלל לו הסתלקה שכן מעת שהיא מסתלקת מהעזבון אין היא יכולה לקבוע מאומה באשר לאופן חלוקתו, שהרי היא כמי שלא הייתה יורשת/זוכה מלכתחילה (וראו, כדוגמה – ע"א 639/69 שלכטר נ' חרש (1970); ת"ע (ת"א) 11660/99 גרינבאום נ' גרינבאום (2001)), מה גם שאופן החלוקה שנקבע על ידה בצוואתה המאוחרת סותר את הוראת הסיפא של סע' 6 לצוואה ההדדית לפיה ככל שתשונה הצוואה ההדדית לא יזכה זה שהסתלקו לטובתו בחלק מעזבון בן הזוג שנפטר.

     

    ואם כן – גם אם תמצא לומר כי עזבון המנוח טרם חולק הרי שלא נעשתה הסתלקות כדין על ידי המנוחה מחלקו של המנוח בעזבון לפיכך אין היא עומדת בתנאי הנדרש בסע' 8 א (ב)(2)(א) לחוק הירושה.

     

    כעת נבחן את התוצאה במקרה שהתקיימה ההנחה ההפוכה לפיה עזבון המנוח חולק בעת עריכת הצוואה המאוחרת.

     

    האם השיבה המנוחה את שזכתה בו מעזבון המנוח ?

     

19. כאמור, על פי הוראת סע' 8 א (ב)(2)(ב) לחוק ככל שחולק עזבון בן הזוג הנפטר יוכל בן הזוג הנותר לחרוג מהוראות הצוואה רק אם ישיב את מה שזכה בו מעזבונו. גם אם נבחן את האפשרות האחרת העומדת לפנינו, לפיה חולק עזבון המנוח, לא הוכח על ידי המערער כי המנוחה השיבה את מה שזכתה בו מעזבון המנוח לעזבונו. אמנם איננו יודעים בשלב זה האם המנוחה נטלה דבר מה מעזבון המנוח (אף שהדעת נותנת כי עשתה שימוש בכספי העזבון למצער אלו המצויים בחשבון המשותף), וככל שכן - האם החזירה אותו, מכל מקום, הנטל להוכיח פרטים עובדתיים אלו, הנדרשים לצורך אישור צוואה המשנה צוואה ההדדית, מוטל על המבקש לקיים את הצוואה – בענייננו המערער – ומעת שלא פעל להוכיח זאת עומד הדבר לחובתו באופן שלא הוכח על ידו קיום התנאי הנדרש לשינוי הצוואה.

     

    מעת שמצאנו כי תנאי סע' 8 א לחוק הירושה לצורך חזרה מצוואה הדדית של בן הזוג הנותר לא קוימו, נותר לנו להוסיף ולברר עניין נוסף – האם ניתן ללמוד מאומד דעתם של המנוחים כי התכוונו בצוואתם זו ליצור תנאים אחרים מאלו המפורטים בהוראת סע' 8 א לחוק הירושה, לצורך חזרת מי מהם מהצוואה ההדדית.

     

    מה היה אומד דעת המנוחים ביחס לחזרה מתנאי הצוואה ההדדית ?

     

20. לטענת המערער בית המשפט קמא כלל לא בחן את אומד דעתם של המנוחים בכל הקשור לתפיסתם בעת עריכת הצוואה ההדדית, באשר לתנאי החזרה ממנה. לטענתו המנוחים כלל לא ידעו על חובת ההסתלקות על אף איזכורה של חובה זו בחוק גופו. לטענתו, המנוחים לא היו מודעים להוראת החוק או שלא הבינו את משמעותה ותכליתה עד תום וסברו כי די בציווי הנוגע רק לחלקם שלהם בעזבון על מנת לאפשר חזרה מהצוואה ההדדית. לטענתו - לא זו בלבד שאין להוראה זו כל אזכור בצוואה אלא גם עו"ד וסרמן צים עורכת הצוואה ההדדית, אשר נשאלה על ההסברים שניתנו למנוחים טרם חתימתם על הצוואה ההדדית, העידה שהסבירה להם כי לצורך חזרה מתנאיה אחר פטירת אחד מהם הם יצטרכו להשיב את כל מה שזכו בו על פי הצוואה, אך לא הסבירה להם את האפשרות השניה הקיימת בחוק – הסתלקות קודם חלוקה.

     

    איננו יכולים לקבל טענה זו של המערער.

     

21. פרשנות סעיפי הצוואה ובכלל זה אומד דעתו של המצווה עולה ראשית דבר מן הכתוב בה, וכלשון סע' 54(א) לחוק –

     

    "מפרשים צוואה לפי אומד דעתו של המצווה כפי שהיא משתמעת מתוך הצוואה, ובמידה שאינה משתמעת מתוכה – כפי שהיא משתמעת מתוך הנסיבות."

     

    הטעם לכך פשוט וברור – המצווה, המנוח, אינו בא ברגליו ואינו עומד עוד לפנינו ולפיכך איננו יכולים לברר עימו את רצונו האמיתי. סעיפי הצוואה, מאידך, עומדים וכתובים לפנינו. בנדון דידן, גם אם ננקוט בדרך "החד שלבית" הנזכרת בפרשת טלמצ'יו (ע"א 1900/96 טלמצ'יו נ' האפוטרופוס הכללי (1999)), לפיה גם אם פרשנותה של הצוואה פשוטה וברורה מלשונה עדיין יש לבחון את נסיבות עריכתה (וראו לעניין זה עמדתו החולקת והמנומקת של פרופ' מ' קוראנלדי במאמרו מגמות חדשות בדיני צוואות, קריית המשפט כרך ג', עמ' 252, ולא מצאנו מקום להרחיב בדברים), הרי שגם אז עיון בתוכנה של הצוואה ההדדית כמו גם בנסיבות עריכתה אינו יכול ללמד דבר אחר זולת העובדה שהמנוחים בעת חתימתם על הצוואה הבינו כי על דרך הכלל אין אפשרות לשנותה (סע' 4 לצוואה) וכי שינוי זה יהיה אפשרי אך ורק באם יעמדו בהוראות סע' 8 א לחוק הירושה (ראו סעיפים 6 ו – 10 לצוואה ההדדית; והבהרות עורכת הדין וסרמן בעדותה באשר להסברים שניתנו על ידה למנוחים וראו עמודים 6 ו – 10 לפרוטוקול הדין בקמא). איש מן הצדדים לא טען כי המנוחים לא הבינו את הצוואה עליה הם חתומים וכי יש לבטלה (טענה שוודאי אינה משרתת את עניינו של המערער הזוכה בחלק עדיף אף בצוואה ההדדית), וממילא הוראות הצוואה ההדדית, ובכללן ההוראות הנוגעות לאופן ביטולה או שינויה, שרירות ותקיפות.

    לסיום נעיר כי החשיבות בהקפדה על פרשנות הנצמדת לפשט הכתוב חשובה במיוחד בעת פרשנותה של צוואה הדדית, כאשר עלינו להגן על רצונו של בן הזוג שנפטר, הנפגע לכאורה, מפעולת בן הזוג הנותר – החובה להגן על "רצונו של המת" תיוחד במקרה כזה לרצונו הנחזה של בן הזוג שנפטר ראשון ותועדף על הנטען בשם בן הזוג הנותר.

     

22. הטענה לפיה המנוחים לא ידעו ולא הכירו עד תום את הכתוב בסעיף 8 א לחוק מחמת הסבר חסר של עורכות הצוואה ההדדית, אינה יכולה להתקבל. לא זו בלבד ש"חזקת ידיעת הדין" חלה על חותמי צוואות כשם שהיא חלה על כלל האזרחים אף שהדעת נותנת כי האזרח ההדיוט אינו בקי במכמני החקיקה בכללותה, שאם לא תאמר כן אין לדבר סוף, אלא אף בנדון הוכח כי עורכת הצוואה ההדדית הייתה יסודית וקפדנית וערכה תרשומת מפורטת על הסבריה בכל הקשור לצוואה הדדית, משמעותה ואופן החזרה ממנה. גם אם נניח שלא הייתה ירידה לפרטי פרטים בשיחתה עם המנוחים (אף שאין סיבה להניח כך נוכח התרשומות המפורטות שערכה ביחס לאותו מפגש קודם לעריכת הצוואה), די לנו בכך שהובהר למנוחים כי על דרך הכלל לא ניתן לחזור מצוואה הדדית אלא אם כן עומד המבקש לחזור בו בהוראות סעיף מסויים בחוק, כך שעת שיחפוץ אותו מצווה לחזור בו ידע כי עליו לברר עד תום את הוראות אותו סעיף (אשר כמו כל טקסט כתוב אפשר שאף לו תהיינה פרשנויות כאלה ואחרות, ואין מצופה כי המצווה ההדיוט יבין וידקדק בכל אותן פרשנויות). ממילא, אם בסופו של יום ימצא כי לא עמד המצווה בתנאי אותו סעיף אשר הצורך להעזר בדרישותיו צויין במפורש בצוואה, אין מקום לקיים צוואתו המאוחרת החורגת מתנאים אלו.

     

23. בנדון דנן, למעשה נטענו טענות סותרות על ידי המערער - תחילה טען כי המנוחים לא ידעו כלל מהו תוכנו של סעיף 8 א לחוק ולאחר מכן טען כי עורכת הדין הסבירה למנוחים רק על הצורך בהשבת הנלקח מן העזבון כתנאי לחזרה ולא ציינה את אפשרות ההסתלקות מחלקו של בן הזוג. טענה אחרונה זו לא ניתן לקבל - לא ניתן לומר כי כל שהוסבר על ידי עורכת הצוואה למנוחים הוא כי עליהם להשיב את שנטלו מתוך עזבון בן הזוג האחר קודם לעריכת הצוואה, שכן למרות שעסקינן בצוואה מפורטת פרט היטב, אין כל ציון ואזכור בצוואה ההדדית באופן מפורש לחובת ההשבה, אלא יש הפנייה כללית להוראת סעיף 8 א לחוק, תוך חזרה על ההסתייגות והקושי בעצם החזרה מהצוואה ההדדית. כך לא נטען כי המנוחה ציינה פרט זה, באשר לחובת ההשבה שהוסברה לה, לפני עורכת הדין אשר ערכה לה את הצוואה המאוחרת, ואשר כלל לא ציינה את עובדת השבת מה שניטל מעזבון המנוח בצוואה המאוחרת שערכה, כשם שלא הוכח כי הדבר נעשה בפועל. לפיכך הטענה לפיה הוסבר למנוחים כי יוכלו לחזור מצוואתם ההדדית רק אם יחזירו את שנטלו מעזבון בן זוגם ולא מעבר לכך – אין לה על מה שתסמוך.

24. בפן העובדתי, שוכנע בית המשפט קמא כי עורכי הצוואה ההדדית עברו עם המנוחים על נוסח הצוואה ההדדית והבהירו להם את האמור בסע' 8א לחוק, ואין מקום כי אנו נמצא לחרוג מקביעה עובדתית זו, בהעדר ראיות משמעויות לעניין זה מצד המערער. מכל מקום, מעת שהסכימו המנוחים ביניהם על עריכת צוואה הדדית בנוסחה יש צורך בהרמת נטל ראייתי משמעותי על מנת שבית המשפט ייצור תנאים מפורטים – שכלל לא פורטו בצוואה – ובעצם "ייצר" עבורם צוואה חדשה. כאמור, בנטל זה לא עמד המערער והדבר לא הוכח כלל ועיקר.

     

25. מכלל האמור, הערעור נדחה.

    המערער יישא בהוצאות המשיבה בסך של 15,000 ₪ אשר ישולמו מתוך הערובה שהופקדה על ידו, שתועבר לידיו באמצעות בא-כוחו.

     

26. ניתן לפרסום ללא פרטי הצדדים.

     

    ניתן היום, י"ט טבת תשפ"ה, 19 ינואר 2025, בהעדר הצדדים.

     

    צבי ויצמן, שופט – אב"ד	אלי ברנד, שופט	כרמית בן אליעזר, שופטת