פסק דין בערעור שעניינו התערבות פסולה בעריכת צוואה

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בקריות (כב' השופט ניר זיתוני), מיום 11.01.2024 (להלן: "בית משפט קמא"), שניתן בת"ע 16383-01-21 ות"ע 16328-01-21, אשר עסק בבקשה לקיום צוואה מיום 06.05.2008 של אימו המנוחה, הגב' ל. מ ז"ל (להלן: "המנוחה") שהגיש המערער (להלן: "הצוואה").

המשיבים, אחיו של המערער, התנגדו לקיומה.

בסופו של יום נקבע בפסק הדין קמא, כי דין הבקשה לצו קיום הצוואה להידחות, ומנגד כי ההתנגדות לקיומה של הצוואה להתקבל (להלן: "פס"ד קמא").

תמצית עיקרי טענות המערער

שגה בית משפט קמא בסעיף 45 לפס"ד קמא, בכך שהגיע למסקנה בדבר תשובותיו העמומות של המערער בחקירתו הנגדית, ומסקנתו שבאה בעקבות כך לפיו המערער היה מעורב בהליך העברת הטיוטות של הצוואה, קריאת תוכן הצוואה, הבנת תוכנו ואישורו ע"י המנוחה.

שגה בית משפט קמא בסעיף 47 לפס"ד קמא, ביחס לגרסת המערער לפיו בזמן חתימת המנוחה על צוואתה, הכחיש המערער את העובדה שהוא היה במשרד וראה את המנוחה חותמת על הצוואה.

שגה בית משפט קמא בסעיפים 47-55 לפס"ד קמא, בכך שהגיע למסקנה כי המערער היה נוכח בחדרו של עו"ד דויטש עת נחתמה הצוואה.

שגה בית משפט קמא בסעיף 56 לפס"ד קמא, במסקנה שעדותו של עו"ד דויטש לענין שיחת הטלפון של המערער עם אחותו (בדבר מקום הימצאות המערער בזמן עריכת הצוואה) הינה עדות מפי שמועה. זאת בהתעלם מתצהיר עדותו של עו"ד דויטש המאבחנת את מקום המצאות המערער הן בזמן עריכת הצוואה והן בזמן חתימת הצוואה.

שגה בנדון בית משפט קמא בכך שהתעלם מהעובדה שלעו"ד דויטש לא הוצגו שאלות בחקירה הנגדית, על תצהיר עדותו, היכן היה המערער בזמן עריכת הצוואה של המנוחה, ומכאן ההנחה כי לא חלקו עליו באותו נושא.

שגה בית משפט קמא בסעיף 59 לפס"ד קמא, בכך שלא מצא בעדותה של המזכירה הגב' מירי לוי סויסה (העדה הנוספת לצד עו"ד דויטש בצוואת המנוחה) חיזוק הן לעדותו של עורך הצוואה עו"ד דויטש והן לטענות המערער כי לא נכח במעמד החתימה על הצוואה, וזאת על סמך הנחת עובדות שגויות הנוגעות לעדותה.

שגה בית משפט קמא בסעיפים 60-62 לפס"ד קמא, בכך שהגיע למסקנה בדבר מעורבות המערער בעריכת צוואת המנוחה, בנסיבות הקשורות בהוצאת צו ירושה של אביו המנוח שניתן ביום 11.6.2007 לטובת המנוחה לאחר הסתלקותם של המשיבים והמערער.

שגה בית משפט קמא בסעיף 67 לפס"ד קמא, שהטיל ספק במהימנותו של עו"ד דויטש על סמך העובדה כי הוא הכיר את המערער לפני שהמנוחה ערכה את צוואתה במשרדו של עו"ד דויטש.

שגה בית משפט קמא בסעיף 68 לפס"ד קמא, במסקנתו בדבר מעורבות עמוקה בין עורך הצוואה לנהנה.

שגה בית משפט קמא בסעיפים 70-73 לפס"ד קמא, במסקנות למעורבות פסולה של המערער בעריכת הצוואה, העולות מתשובות שייחס המערער, שלטעמו היו תשובות חלקיות ומעורפלות בנושאים הקשורים לפגישות המנוחה עם עו"ד דויטש.

שגה בית משפט קמא בסעיף 74 לפס"ד קמא, בכך שהגיע למסקנה על מעורבות המערער בעריכת הצוואה, נוכח אי מתן הסבר ענייני ומשכנע להעדפת המערער כזוכה בלעדי בצוואה ולהדרת שאר האחים. זאת על פני כיבוד רצונה של המנוחה, כפי שעלתה בעדותו של עו"ד דויטש, והנובעים בעיקר משיקולים מעשיים על רקע ניסיונו והתאמתו של המערער לתחזוקת המשק ביחס לשאר ילדיה.

שגה בית משפט קמא בכך שייחס למערער חלק בניסוח או כתיבת צוואתה של המנוחה. זאת בניגוד לקביעתו בדבר חלקו של המערער שאינם עולים כדי ניסוח או כתיבה של הצוואה.

שגה בית משפט קמא בסעיפים 92-93 לפס"ד קמא, במסקנה אליה הגיע בדבר התלות והעצמאות של המנוחה, הנשען על גרסתו המבולבלת של המערער למצבה הרפואי של המנוחה.

שגה בית משפט קמא בסעיפים 94-101 לפס"ד קמא, במסקנה אליה הגיע בדבר התלות והסיוע אליה נזקקה המנוחה וביישום הלכת מרום תוך התעלמות מעדים מרכזיים שהיה בהם כדי לשנות מסקנות שגויות של בית המשפט.

בנדון שגה בית משפט קמא כשהגיע למסקנה בדבר השפעה בלתי הוגנת של המערער על המנוחה, ומשהגיע למסקנה זו, היה עליו לקבוע שבמהלכן של אותם שנים אחרי עריכת הצוואה משנת 2008 ועד לפטירת המנוחה בשנת 2020 ההשפעה הבלתי הוגנת חדלה לפעול על המנוחה, ומשלא שינתה או ביטלה את צוואתה הרי צוואתה תקפה.

בנדון שגה בית משפט קמא בכך שלא דחה את טענותיהם של המשיבים בדבר השפעה בלתי הוגנת של המערער על המנוחה עת נסתרו עדויותיהם של המשיבים ועדיהם.

תמצית עיקרי טענות המשיבים

דין הערעור להידחות.

כל טענות המערער הינן כנגד קביעות עובדתיות של בימ"ש קמא בפסק דינו.

המערער לא העלה כל טענה חדשה או נימוק חדש שלא מצאו ביטוי בפסק הדין קמא, אלא שב על טענותיו שהועלו ונבחנו בבימ"ש קמא.

כידוע, אין זה מדרכה של ערכאת ערעור להתערב בממצאים עובדתיים אשר נקבעו על ידי הערכאה הדיונית. התוצאה שאליה הגיע בית משפט קמא מושתתת על אדנים מוצקים של ראיות אשר הוצגו בפניו. כידוע, מלאכת שקילת הראיות ובחינת מהימנות העדים הינה בידי הערכאה הדיונית, והתערבות ערכאת הערעור תיעשה רק במקרים חריגים.

המשיבים טוענים כי בימ"ש קמא צדק בקובעו כי המערער לא הכחיש את מעורבותו בניסוח ובכתיבת הצוואה, תוך שהוא מסתמך על תמליל שיחה של המערער עם גיסתו (סעיף 51 לפסק הדין).

בימ"ש קמא צדק בקובעו כי המערער אישר בעדות כי היה מעורב בהליך העברת טיוטות הצוואה בין עו"ד דיוטש למנוחה ויש בכך כדי ללמד על מעורבותו העמוקה של המערער בהליך עריכת הצוואה.

בית משפט קמא צדק בקובעו כי לאחר בחינת מלוא החומר שהונח לפניו ולאחר שעיין ושקל את טענות הצדדים, ובהסתמך על הרושם שהתקבל מחקירת הצדדים לתיק והעדים שזומנו מטעמם, הוא שוכנע כי המערער אכן נכח במועד בו חתמה המנוחה על הצוואה.

בימ"ש קמא צדק בקובעו כי ניסיונו של המערער להכחיש ולהסתיר את נוכחותו במעמד חתימת הצוואה ולהרחיק עצמו ממעמד זה, יש בה לעורר חשד לכך שהוא מבקש להסתיר מעורבות פסולה וממשית מצדו בצוואה על מנת להטות את הכף לטובתו.

בימ"ש קמא צדק בקובעו כי הסבריו המאוחרים של המערער באשר לאישורו והודאתו המוקדמים כי נכח במעמד החתימה אינם מניחים את הדעת. נקבע בצדק כי לא מצא בעדותם של העדים שזימן המערער להעיד מטעמו בכדי לסייע לו.

בימ"ש קמא צדק בקובעו כי אין הוא יכול לבסס על עדותו של עו"ד דויטש ממצא התומך בטענות המערער, זאת משום שתשובותיו במהלך חקירתו הנגדית אינן מתיישבות עם האמור בתצהירו, הגם שעו"ד דויטש נאלץ להודות בחקירתו כי עדותו נסמכת על דבריו של המערער.

צדק בימ"ש קמא בקובעו כי גרסת המבקש באשר להליכים המקדימים בסמוך למועד עריכת הצוואה והתנהלותו של המערער לאחר מכן מעלה סימני שאלות ותהיות.

בימ"ש קמא צדק בקובעו כי המערער ניסה להעלים את דבר עריכת הצוואה ע"י האם מעיניי אחיו לאור השנים, מתוך חשש לפתוח נושא זה במטרה להביא לשינוי הוראות הצוואה בחיי האם, ובמוצאו בכך חיזוק למסקנתו על מעורבותו הפסולה של המבקש בעריכת הצוואה.

בצדק מצא בימ"ש קמא חיזוק למסקנתו כי המערער היה מעורב בעריכת הצוואה מעורבות פסולה שיש בה בכדי להביא לבטלות הוראות הצוואה בשל העובדה שלא ניתן ע"י המערער הסבר ענייני, הגיוני ומשכנע להעדפתו על פני יתר אחיו ואחיותיו, תוך שהוא נסמך על חומר הראיות והתמונה שהצטיירה בפניו, באשר לכוונתה ורצונה של המנוחה למנוע את קיומם של סכסוכים בין האחים ולדאוג לכולם, ובשל העובדה שלא נמצאה בצוואה התייחסות נפרדת בעניין המשאיות וזכויות שיש למשיב 2 בהיותו מחזיק מניה בחברה.

קביעת בימ"ש קמא כי עלה בידי המשיבים לעמוד בנטל ההוכחה המוטל עליהם ולהוכיח כי המבקש השפיע השפעה בלתי הוגנת על המנוחה וכי הצוואה, בגדרה הנהנה היחידי הוא המערער, אינה פרי רצונה החופשי של המנוחה ויש להורות על ביטולה בהתאם לסעיף 30 לחוק הירושה, מוצדקת ותואמת את הדין וההלכה הפסוקה.

מעבר לכל, ביקשו המשיבים להפנות את תשומת הלב לכך שהבת א' )משיבה 3), הבת הנזקקת לסיוע רפואי, נפשי ואישי ע"י הוריה לאורך עשרות שנים ובכלל זה מגוריה שלה ושל משפחתה אצל ההורים לאורך 17 שנה, בשל מצבה, אשר סבלה מגיל צעיר ממחלות נפש ונזקקה לאורך כל השנים לטיפול ותמיכה אותם קיבלה מהוריה, הרי שלא יעלה על הדעת כי האם המנוחה) אשר הבת א' הייתה כה יקרה לה בחייה) תדיר אותה מעיזבונה לאחר פטירתה, אלא נהפוך הוא.

דיון והכרעה:

לאחר קריאת פסק דינו של בית משפט קמא, עיון בטענות הצדדים ושמיעת הצדדים בדיון, ראינו לנכון להשתמש בסמכות הנתונה לנו לפי סעיף 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט-2018, לדחות את הערעור ולאמץ את פסק דינו של בית משפט קמא.

מעיון בהודעת הערעור נראה כי המערער טוען כנגד מרבית מרכיבי וסעיפי פסק הדין קמא. טיעוני המערער הינם ביחס לעניינים אשר נדונו בפני בית משפט קמא ומצאו ביטוי בפסק הדין קמא.

כידוע, ערכאת הערעור אינה יושבת בדין כערכאה דיונית. הליך הערעור לא נועד לפתיחתו מחדש של הסכסוך כולו, על כל רבדיו ומחלוקותיו, כאילו המדובר במשפט חדש או במשפט חוזר. הדיון בערעור אינו דיון מחודש בנושאים שנדונו והוכרעו בערכאה הקודמת מבלי שיש לכך הצדקה (חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 473 (2012); ע"א 2051/16 משה איטח נ' ש.פ. חברה לנאמנות ניהול ואחזקות בע"מ, (20.06.2018)‏‏). תפקיד ערכאת הערעור הוא לבחון אם הממצאים שנקבעו בפסק הדין מעוגנים בחומר ראיות אמין, אם המסקנות שהוסקו עומדות במבחן ההוכחות, ההיגיון ומכלול הנסיבות, ואם התוצאה מתחייבת מבחינת הוראות הדין החלות על העניין (ע"א 8184/12 מרכז תורני לאומי ע"ר נ' קפלן, (28.10.2015)).

בנוסף, ערכאת הערעור תתערב בממצאים עובדתיים שקבעה הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים, כאשר נפלה טעות בולטת בקביעתם, או שנמצא שיש בהם פגם היורד לשורשו של עניין [עיינו: ע"א 3601/96 בראשי נ' עיזבון המנוח זלמן בראשי ז"ל, פ"ד נב(2) 582, 594 (1998); ע"א 4250/15 חברה פלונית נ' פלוני (25.07.2018)). כך גם הדבר לגבי התערבות ערכאת הערעור בממצאי מהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, אשר בידה האפשרות להתרשם מהעדים ומחקירתם על דוכן העדים באופן בלתי אמצעי [עיינו: ע"א 8559/15 עבאס נ' מפלי התנור בע"מ (27.05.2018); ע"א 3518/16 עמוס פוגל נ' עיריית טבריה (25.10.2018)).

אנו סבורים כי הממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי בית משפט קמא, מעוגנים בחומר הראיות שהונח בפניו ובהתרשמותו הישירה מהצדדים וראיותיהם. המסקנות המשפטיות שהסיק, מעוגנות בדין ובפסיקה, ולא מצאנו כי יש מקום להתערב בהן.

לעניין טענות המערער, נתייחס בתמצית לעיקרי הדברים, כפי שמצאנו לנכון.

לא מצאנו כי בית משפט קמא שגה עת קבע כי המערער לא הכחיש את מעורבותו בניסוח / כתיבת הצוואה. המערער הרחיב והסביר עניינים שנכתבו בצוואה (היעדר החרגה או התייחסות נפרדת לעניין המשאיות, בשים לב כי אחד המשיבים מחזיק במחצית המניה), במקום לומר כי לא הייתה לו כל שליטה על מה שהמנוחה כתבה (פסקה 44 לפסק הדין קמא).

לא מצאנו כי בית משפט קמא שגה בקביעתו כי המערער נכח במועד בו חתמה המנוחה על הצוואה (פסקה 46 לפסק הדין קמא), וזאת נוכח העובדה שהמערער אישר בעצמו והודה, עת נשאל יותר מפעם אחת בעניין, כי הוא נכח במעמד החתימה על הצוואה (פסקה 50 לפסק הדין קמא). במסגרת פסק הדין קמא הובאו ציטוטי תמלול שיחות, מהם נלמד כי המערער נכח במעמד החתימה על הצוואה, לרבות תמלול השיחה הבא: "[...] ד' (משיבה 2): רגע, אז זאת אומרת הייתם ארבעתכם, מירי הזאת והעורך דין ואמא ואתה... א' (המערער) : אני, אני ואמר והעורך, א, והעורך דין ומירי ד' (משיבה 2): בתוך החדר ארבעתכם הייתם. א': כן, כן. [...]". תמלול נוסף חיזק את האמור לעיל (הובא בפסקה 51 לפסק הדין קמא). הסברו של המערער עת נשאל מדוע אישר והודה כי נכח במעמד החתימה על הצוואה לא הניחו את דעתו של בית משפט קמא (עיינו פסקאות 52-55 לפסק הדין קמא), ואין בדעתו להתערב או לשנות בנושא.

לא מצאנו כי בית משפט קמא שגה עת קבע כי עדותו של עו"ד דויטש אינה אלה עדות מפי השמועה בכל הקשור להקלטות שהקליטו את המערער בדבר נוכחותו בחדר בעת חתימת הצוואה על ידי המנוחה (פסקה 56 לפסק הדין קמא).

לא מצאנו כי בית משפט קמא שגה עת קבע כי אין בעדות מזכירתו של עו"ד דויטש בכדי לסתור את טענת המשיבים בעניין נוכחותו של המערער במעמד החתימה על הצוואה (פסקה 59 לפסק הדין קמא).

קיבלנו את דעתו של בית משפט קמא, כי גרסת המערער בעניין הליך הסתלקות האחים מעיזבון האב המנוח לטובת המנוחה, שעה שבמועדים מאוחרים לאחר מכן נערכה צוואה בה הועבר כלל עיזבון המנוחה למערער כנהנה היחידי, מעלה סימני שאלה ותהיות (פסקה 60 לפסק הדין קמא); כך גם את דעתו של בית משפט קמא ביחס להסתרת נושא הצוואה במשך שנים ואי שיתוף, לחלופין יידוע האחים, המעלה חשד (פסקה 63 לפסק הדין קמא); כך גם הקביעה כי אין בהסברי המערער מדוע לא מצא לנכון לשתף את האחים בעניין הצוואה אלא ללמד כי ניסה להעלים נושא זה מעיני האחים מתוך חשש לפתוח נושא זה במטרה להביא לשינוי הוראותיה של צוואה זו בחיי המנוחה (פסקה 64 לפסק הדין קמא); כך גם את מסקנת בית משפט קמא כי אי מתן הסבר ענייני משכנע לאי שיתוף ואי יידוע האחים בעניין הליך הסדרת צו הירושה בסמוך להסתלקות האחים מעיזבון המנוח, שעה שאחת המסתלקות סבלה מבעיות רפואיות לרבות במצבה הנפשי, מחזקת את המסקנה בדבר מעורבות פסולה בעריכת הצוואה (פסקה 65 לפסק הדין קמא).

המערער לא המציא כל ראיה להוכחה כי המנוחה היא זו שיזמה את הליך עריכת הצוואה. מכאן, שקביעת בית משפט קמא כי טענת המערער, כי המנוחה היא זו שיזמה את הליך עריכת הצוואה לא הוכחה, עודנה בעינה וזו לא נסתרה (פסקה 69 לפסק הדין קמא).

גם אנו בדעה כי אי מתן הסבר ענייני ומשכנע להעדפת המערער על ידי המנוחה ביחס לצוואתה, והדרת שאר האחים, יש בו כדי לחזק את המסקנה בדבר מעורבת המערער בצוואת המנוחה. הדבר מקבל משנה תוקף, נוכח מצבה הבריאותי והנפשי של משיבה 3, וכן עובדת התמיכה והטיפול אותם קיבלה מאת הוריה לאורך שנים רבות. קיים חוסר היגיון בכך שהאם המנוחה תמצא לנכון להדיר את משיבה 3 מעיזבונה לאחר פטירתה, נוכח פעולותיה עבורה משך זמן כה רב, עת הייתה בחיים.

לא מצאנו כי שגה בית משפט קמא עת קבע כי מחומר הראיות הצטיירה תמונה כי כוונתה ורצונה של המנוחה היה לחסוך ולמנוע סכסוכים בין האחים, וכי בכוונתה הייתה לסייע ולדואג לכל ילדיה, שאר האחים המשיבים;

כמו כן, עצם העובדה כי אין בצוואה כל התייחסות נפרדת בעניין המשאיות והזכויות שיש לאחד המשיבים מכוח היותו מחזיק בחצי מניה בחברה, גם היא יש בה בכדי להעלות חשד (פסקה 74 לפסק הדין קמא).

לא מצאנו כי שגה בית משפט קמא עת הסיק מסקנתו בכל הנוגע ליחסים טובים בין הצדדים, עת נערכה ונחתמה הצוואה. כך שלא היתה סיבה של ממש להדרת יתר האחים מצוואת המנוחה (פסקה 75-76 לפסק הדין קמא).

לא מצאנו כי שגה בית משפט קמא עת הסיק מסקנתו הסופית, כי המערער נטל חלק בעריכת הצוואה באופן המצדיק להביא לפסילתה (פסקה 81 לפסק הדין קמא).

עדותו של המערער נמצאה על ידי בית משפט קמא כ"רצופה באי דיוקים וסתירות בכדי להטות את כפות המאזניים כנגדו" (פסקה 43 לפסק הדין קמא); וכן - עדותו של המערער "לא נמצאה מהימנה" על בית משפט קמא (פסקה 43 לפסק הדין קמא).

בית משפט קמא העדיף את גרסתם העובדתית של המשיבים בכל הנוגע למעורבותו של המערער ונסיבות עריכת הצוואה על פני גרסתו העובדתית של המערער, ודי היה בטעם זה בכדי לדחות את בקשת המבקש בפני בית משפט קמא. שקילת כלל הטענות, החומר הראייתי והעדים שהוזמנו מטעם הצדדים, הוליכו את בית משפט קמא לכדי מסקנה כי "למבקש הייתה מעורבות קריטית וממשית בצוואת המנוחה המגיעה עד כדי מעורבות פסולה שיש בכוחה להביא לביטול הוראות הצוואה" (פסקה 42 לפסק הדין קמא).

מפאת חשיבות הדברים, מצאנו לנכון לצטט את הפסקאות האמורות במלואן, כדלקמן:

"42. לאחר שעיינתי ושקלתי טענות הצדדים ולאחר שהתרשמתי באופן בלתי אמצעי מעדויות הצדדים והעדים שזומנו מטעמם ובבחינת מבט רחבה של כלל החומר המונח בפני שצורף מטעם הצדדים ונוכח הרושם שהותירו על הצדדים והעדים שזומנו מטעמם ולאור הוראות הדין החל, שוכנעתי כי עלה בידי המשיבים להוכיח כי למבקש הייתה מעורבות קריטית וממשית בצוואת המנוחה המגיעה עד כדי מעורבות פסולה שיש בכוחה להביא לביטול הוראות הצוואה. במקרה דנן, הוכחו בפני קיומם של נתונים עובדתיים ושורה של פעולות ומחדלים מצדו של המבקש אשר הצטברותם של כל אותם נתונים היוו בסיס למסקנתי לפיה המבקש אכן לקח חלק בעריכת הצוואה באופן המצדיק להביא לביטול ולפסילת הוראות הצואה והכל כפי שיפורט להלן.

43. אקדים ואציין כי די בעדותו של המבקש הרצופה באי דיוקים וסתירות בכדי להטות את כפות המאזניים כנגדו. סתירות אלו אין בהן אלא להטיל ספק במהימנות גרסתו העובדתית החלקית שפרש המבקש בפני ולחזק את המסקנה אליה הגעתי. עדותו של התובע לא נמצאה מהימנה עלי על כל המשתמע מכך ולכן אני מעדיף את גרסתם העובדתית של המשיבים בכל הנוגע למעורבותו של המבקש ונסיבות עריכת הצוואה על פני גרסתו העובדתית של המבקש ודי בטעם זה בכדי לדחות את בקשת המבקש. עם זאת ומטעמי זהירות אביא את הנימוקים שהובילו אותי להגיע למסקנה בדבר מעורבותו הפסולה של המבקש בעריכת הצוואה."

לאור כל זאת, לא שוכנענו כי יש מקום להתערב בפסק הדין קמא, המבוסס כאמור על קביעת עובדות ומהימנות.

סוף דבר:

הערעור נדחה.

המערער יישא בהוצאות המשיבים ושכ"ט בא כוחם בסך כולל של 15,000 ₪, וזאת מתוך העירבון שהופקד, שיועבר למשיבים באמצעות בא כוחם.

פסק הדין מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.

המזכירות תעביר פסק דין זה לצדדים, ותפעל בהתאם.

ניתן היום, כ"ח טבת תשפ"ה, 28 ינואר 2025, בהעדר הצדדים.