בפניי תביעה למתן סעד הצהרתי, לפיו הסכם המכר של הדירה הממוקמת ברח' XXX בXXX, הידועה גם כגוש XXX חלקה XXX תת חלקה XXX שנערך ביום 14.11.1996 בין הנתבעת למנוחה XXX- XXX XXX ת.ז. XXX בטל, וכי הבעלות בנכס הנה של יורשי המנוחים XXX XXX ז"ל ת.ז. XXX (להלן:" המנוח, האב") וXXX XXX XXX ת"ז XXX (להלן: המנוחה, האם") לאחר שהוגשו כתבי טענות הצדדים, תצהירי עדותם הראשית, נשמעו העדים והוגשו סיכומי הצדדים אני נדרש להכריע במחלוקת שבפני וכדלקמן:
-
ביום 11.08.1996 נפטר האב המנוח וביום 24.02.2017 נפטרה האם המנוחה.
-
במהלך חייהם התגוררו המנוח והמנוחה בבית שברח' XXX בXXX, הידועה כגוש XXX, חלקה XXX, תת חלקה XXX.
-
התובעים והנתבעת הנם ילדיהם של המנוחה והמנוח. למנוחה ולמנוח נולדו שישה ילדים, שתי בנות וארבעה בנים.
-
ביום 04.06.2017 הוגש כתב התביעה בתיק זה למתן סעד הצהרתי לפיו הסכם המכר כאמור לעיל מבוטל וכי הבעלות בדירת המנוחים היא של כלל ילדי המנוחים היורשים אחר עזבונם. התביעה הוגשה על ידי שלושת ילדי המנוחים: XXX, XXX XXX, נגד אחותם XXX וכנגד המשיבים הפורמליים XXX וXXX.
-
כתב הגנה הוגש לתיק על ידי הנתבעת ביום 03.10.2017.
-
ביום 12.06.2019 נתנה החלטה על ידי כב' השו' רות אטדגי פריאנטה להגשת כתב תביעה מתוקן, וביום 21.07.2019 הגישו התובעים כתב תביעה מתוקן והתיק נקבע לדיון.
-
ביום 18.08.2017 נסרק בשנית כתב התביעה המתוקן לתיק שהוגש על ידי התובעים לאחר החלטת כב' השו' רות אטדגי פריאנטה שניתנה ביום 18.08.2021.
-
ביום 20.11.96 ניתן צו לירושה של המנוח, לטענת הנתבעת לפי צו הירושה המנוחה היא היורשת היחידה של העיזבון בשלמותו, ובכללו הדירה מושא הדיון זאת לאחר שביום 22.10.96 חתמו התובעים 1-2 על הסתלקותם מחלקם בעיזבון לטובת אמם.
-
ביום 02.11.2017 ניתן צו ירושה בעניין המנוחה, היורשים הנם ששת ילדיהם של המנוחים.
-
לנתבעת זכויות בנכס מכוח חוזה שנערך בינה לבין המנוחה בשנת 1996.
-
בשנת 1995 התנהל נגד שלושת מבני המשפחה הליך פלילי.
-
בשנת 1996 וטרם פטירת המנוח, המשפחה נזקקה בדחיפות לסכום כספי בשווי 60,000 $, והנתבעת הציעה להשיג הסכום הנ"ל בעבור המשפחה בתמורה לחתימה על הסכם מכר לפיו ימכרו לטובתה הזכויות בנכס.
-
בהתאם לחוזה המכר שנחתם ביום 14.11.1996, הנתבעת הייתה אמורה להעביר למנוחה סכום של 118,000$.
-
התובעים טוענים כי כספי התמורה בהתאם להסכם המכר לא שולמו ע"י הנתבעת וכי בסופו של יום המשפחה לא נזקקה לכל תשלום ומצאה פתרו לעניין הדרוש.
-
בנוסף טוענים התובעים, כי המנוחה לא ידעה קרוא וכתוב וסביר להניח כי לא ידעה על מה חותמת, לרבות על ההסכם שנערך עם הנתבעת.
-
הנתבעת טוענת, כי העבירה מלוא התמורה עבור הדירה בהתאם להסכם המכר שנערך תחילה עם המנוח ולאחר פטירתו נחתם ויצא לפועל עם המנוחה. עוד טוענת הנתבעת, כי לאור דחיפות התשלום והמצב המורכב בו עמדה משפחתה, לא עלה נושא האסמכתאות על הפרק ולכן לא דרשה הנתבעת כל אסמכתא בגין התשלומים.
-
התובעים טוענים, כי הסכם המכר נערך בהסתמך על צו הירושה שניתן בעניין אביהם המנוח, אולם לטענתם הם לא ידעו על צו ירושה שניתן ולבטח לא ידוע להם ולא מוסכם עליהם כי הסתלקו מירושת אביהם המנוח.
-
לטענת התובעים לנתבעת זכויות בנכס כזכויותיהם של כל אחד מילדיהם של המנוח והמנוחה וללא כל זכות עודפת. הנתבעת מבחינתה טוענת כי לא תיארה לעצמה כי תקלע לסיטואציה בה בני משפחתה תובעים ממנה בעלות על הבית אותו רכשה בעצמה לפני למעלה מ-20 שנה.
-
עוד מציינת הנתבעת, כי מדובר בתביעה שהוגשה בעניין הסכם מכר שנחתם לפני כ-21 שנים, ואין כל ספק כי התובעים השתהו מעבר לזמן הסביר וכעת הם בוחרים להעלות טענות אשר חלקן בגדר השערות וחלקן בדיות אשר לצערה של הנתבעת, לא ניתן להפריכן מול מי מהמנוחים אשר אינם בין החיים.
-
התובעים מבקשים שבית המשפט יקבע כי הסכם המכר שנערך בין המנוחה לנתבעת בטל וכי הבעלות בנכס שייכת לכלל יורשי המנוחים. עוד מבקשים כי ביהמ"ש יורה כי על הנתבעת לפנות את הנכס.
-
לטענת התובעים אשר תפורט בהמשך, הנתבעת ניצלה את המצב אליו נקלעה המשפחה בגין התיק שנפתח לנתבע הפורמלי 1 ובשל המצב בו נזקקה המשפחה לכספים. ההסכם נחתם מבלי שהמנוחה יודעת קרוא וכתוב תוך ניצולה ומבלי שהיא יודעת על מה היא חותמת, ולפיכך מבקשים הם שבית המשפט ייקבע שההסכם בטל וכי לנתבעת זכויות כשאר היורשים בנכס. לחילופין, גם אם לא יתקבלו טענות התובעים לעניין בטלות ההסכם וייקבע שההסכם תקף, טוענים התובעים שהנתבעת הפרה את ההסכם, הפרה יסודית בכך שלא עמדה במשטר התשלומים המפורט בהסכם. משהפרה זו מהווה הפרה יסודית של ההסכם הנתבעים מודיעים על ביטול ההסכם ומבקשים שבית המשפט יקבע שההסכם בוטל.
-
דיוני הוכחות התקיימו בתיק ביום 13.11.22 וביום 21.03.2023, במסגרתם נשמע בין היתר העד עו"ד XXX, מי שערך את הסכם המכר. סיכומי הצדדים הוגשו לתיק ביום 11.07.2023, ביום 30.07.2023 וביום 10.01.2024.
טענות הצדדים בתמצית:
טענות התובעים:
-
ביום 20.11.1996 ניתן צו ירושה בעניין המנוח כאשר לא זכור לתובעים כי הם חתמו על ויתור לירושת המנוח.
-
ביום 02.11.2017 ניתן צו ירושה בעניין המנוחה, היורשים על פי הצו הינם: התובעים, המנוח XXX ז"ל והנתבעים 1-3.
-
הנתבעת נמצאת בנכס שלא כדין ומסרבת להתפנות וטוענת לבעלות בנכס שבבעלות המנוח, מאיימת על התובעים שלא יתקרבו לנכס, בשים לב כי התקבל אצל התובעים ואצל המנוח (XXX ז"ל), טרם פטירתו מכתב מעוה"ד של הנתבעת ובו נטען כי התובעת רכשה את זכויות בנכס של המנוחה.
-
התובעים והמנוח (XXX ז"ל), נדהמו מדרישת הנתבעת וביקשו לברר מכוח מה טוענת היא לזכויות על נכס הוריהם המנוחים ומה הכוונה כי היא רכשה הנכס.
-
לאחר בירור האמור, עלה כי הנתבעת טוענת לבעלות בנכס מכוח חוזה אשר לכאורה חתמה עם המנוחה בשנת 1996, העתק ההסכם צורף וסומן ח' בכתב התביעה.
-
התובעים מציינים, כי בשנת 1996 טרם פטירת המנוח המשפחה הייתה זקוקה בדחיפות לסכום כסף בסך 60,000 $ והנתבעת הציעה להשיג הסכום הנ"ל בתמורה לחתימה על הסכם מכר לפיו יימכרו לטובתה הזכויות בנכס הוריה.
-
למיטב זיכרונם של התובעים, בעקבות הצעת הנתבעת נחתם הסכם מכר בינה לבין אביהם המנוח, שהיה ועדיין רשום כבעל הזכויות בנכס. אולם לא מצאו לכך כל תיעוד .
-
לטענת התובעים, בהתאם להסכם המכר האמור הייתה אמורה לשלם הנתבעת סך של 118,000 $ בתמורה לרכישת הזכויות בנכס, אך עד עתה לא שילמה הנתבעת את כספי התמורה, לא למנוח לא למנוחה ולא לאף אחד מבני המשפחה.
-
בנוסף טוענים התובעים, כי הנתבעת אף לא שילמה כל תשלום על חשבון כספי התמורה עפ"י ההסכם לעו"ד קמינצקי אשר טיפל בעסקת המכר, לכך צירפו הנתבעים תצהיר מטעם עו"ד קמינצקי כנספח ט'.
-
התובעים טוענים, כי היות ולא שולם כל תשלום מצדה של הנתבעת עפ"י הסכם המכר, והיות והתובעים בסופו של יום לא נזקקו לסכום הכסף כאמור, אין לנתבעת זכויות עודפות בנכס אלא הזכויות המוקנות לה עפ"י צו הירושה.
-
עוד מציינים התובעים כי בפועל המנוחים לא מסרו מעולם החזקה בנכס לידי התובעת אלא נהפוך הוא, המנוחים התגוררו בנכס עד מועד פטירתם ונהגו בנכס מנהג בעלים תוך שמעולם הנתבעת לא העלתה טענה כי בעלת הנכס.
-
לטענת התובעים, עד יומה האחרון אימם המנוחה חיה בצמצום בשל מצבה הכלכלי עד כי לקתה בדלקת ראות מאחר וחסכה באמצעי חימום, ואם הדבר היה הנכון ואכן הנתבעת הייתה מעבירה כספים למנוחה היא הייתה חיה בכבוד וברווחה כלכלית.
-
התובעים טוענים כי המנוחה לא ידעה קרוא וכתוב ולא ידעה לכתוב את שמה, ואין זה סביר כי ידעה על מה חותמת. עוד מציינים כי החתימה של המנוחה הייתה אחרת מהחתימה על גוף ההסכם בצורה של X.
-
לטענת התובעים ההסכם נערך בהסתמך על הסתלקותם מירושת אביהם אולם לא ידוע להם על צו ירושה שניתן ובטח שלא מוסכם עליהם כי הסתלקו מירושת אביהם כאמור.
-
בהתאם למסמך שאותר ע"י המבקשים, עלה כי בשנת 2003 נשלח מכתב לעו"ד קמינצקי ע"י עו"ד משה מימון בדרישה לפעול לביטול עסקת המכר עם הנתבעת העתק צורף וסומן י'.
-
הנכס נכון ליום 23.04.2017 רשום ע"ש המנוח ברמ"י מרחב דרום.
טענות הנתבעת:
-
התביעה עוסקת בהסכם שנחתם ביום 14.11.1996 בין הנתבעת לבין המנוחה, למכירת הדירה שברח' XXX בXXXהידועה כגוש XXX, חלקה XXX תת חלקה XXX, כשהתובעים אינם צד להסכם אלא חלק כללי מהרקע לכריתתו.
-
בשנת 1995 התובע 1 היה מעורב בקטטה המונית אליה הזעיק את שני אחיו הצעירים, התובע 2 ואת הנתבע הפורמלי מר XXX. אחד המעורבים בקטטה מת כתוצאה מדקירה, והתובעים וXXX נעצרו והועמדו לדין. האירוע טלטל את המשפחה, ולצורך הגנה על שלושת האחים נאלצו המשפחה לגייס סכומי כסף גדולים.
-
לשם כך החליט אבי המשפחה ז"ל למכור את הדירה, והנתבעת הסכימה לרכוש אותה. בהתאם נערך הסכם מכר על ידי עו"ד קמינסקי שהגיע להחתים את המנוח בביתו בשל מצבו הבריאותי.
-
בעת החתימה נכחו מרבית בני המשפחה, ובכללם התובעים 1-2, המנוחה, והנתבעת. כעבור חודשים אחדים+, ביום 11.09.1996 נפטר המנוח. בכדי שהנתבעת תוכל לרכוש את הדירה, ילדי המנוח וביניהם התובעים, חתמו ביום 22.10.1996 על הסתלקותם מחלקם בעיזבון אביהם המנוח ולטובת אמם המנוחה.
-
בהתאם לכך, ביום 19.11.1996 ניתן צו ירושה ולפיו המנוחה היא היורשת היחידה של עיזבון בעלה המנוח בשלמותו הכולל גם את הדירה מושא התביעה, בתוך כך, ביום 14.11.1996 נחתם הסכם מכר חדש למכירת הדירה בין הנתבעת למנוחה.
-
בחלוף למעלה מעשרים שנה, הוגשה התביעה דנן על ידי התובעים על מנת לקבל סעד הצהרתי לפיו ההסכם בטל והבעלות בדירה שייכת ליורשי המנוחים, ברי כי דין התביעה להידחות משורת טענות ארוכה שפירטה הנתבעת בכתב ההגנה, כגון: תביעה חסרת תום לב בהעדר עילה, הטיעונים עמומים וללא כל בסיס. התובעים לא עמדו בנטל ההוכחה ולו ברף המינימלי וכיוצ"ב.
-
בהתאם להסכם המכר התמורה עבור הבית נקבעה בסך של 118,000$. את התמורה העבירה הנתבעת למשפחתה בשתי פעימות: סך של 70,000$ שנמסרו על ידי בעלה של הנתבעת במזומן לידי המנוח וסך של 48,000$ שנמסרו במזומן לידי המנוחה.
-
הנתבעת יודעת כי הסכום הראשון שולם בוודאות לפרקליט שייצג את אחיה בהליך הפלילי, עוד טרם החתימה על הסכם המכירה. לצערה בדיעבד של הנתבעת ולאור דחיפות התשלום והמצב בו עמדה המשפחה לא עלה נושא האסמכתאות על הפרק ולכן לא דרשה או קיבלה כל אסמכתא בגין התשלומים הנ"ל. הנתבעת לא העלתה בדעתה לדרוש מאימה אסמכתאות בגין התשלום. נושא השלמת התשלום ובעלות הנתבעת על הבית לא עמד מעולם על הפרק לטענתה של הנתבעת.
-
לטענת הנתבעת באותה העת היה לה בית מגורים, ולכן הסכימה כי המנוחה תתגורר בבית ללא כל הפרעה במשך כל ימי חייה ובבוא העת תקבל החזקה בנכס.
-
עוד סוכם בין המנוחה לנתבעת כי ליתר האחים תינתן הזכות להתגורר בבית כל עוד הם רווקים ועד ליום חופתם. יובהר כי כל האחים נישאו זה מכבר.
-
הנתבעת התגוררה לסירוגין עם אמה המנוחה בנכס, סעדה אותה ודאגה לכלל צרכיה. בין השנים 2009-2001 ובשנת 2015.
-
המנוחה חתמה על הסכם המכר מרצונה החופשי ומתוך צלילות דעת, ואף הצהירה על כך שהיא גרה בדירה השייכת לנתבעת בפני עדים ובשתי הזדמנויות שונות: ביום 22.10.2014 בפני עו"ס מטעם יחידת השירות, פרוטוקול צורף כנספח ד' לכתב ההגנה. ביום 23.10.2014 הצהירה המנוחה בפני ביהמ"ש בעניין ה"ט 25289-10-14 הפרוטוקול צורף כנספח ה' לכתב ההגנה.
-
ביום 24.02.2017 נפטרה המנוחה, ובתום 30 ימי האבל נשלח מכתב לאחיה של הנתבעת על ידי ב"כ ובו התבקשו לחדול מלפקוד את הבית ללא תיאום ו/או רשות. כשהנתבעת מבהירה כי יחסי התובעים והמנוחה לא היו תקינים במשך שנים.
-
הנתבעת מציינת כי מזה כ-14 שנה לא בוצעה כל פניה אליה לרבות בקשה או תביעה מצד האחים לעניין הבית.
-
לטענת הנתבעת הסיבה אשר בגינה לא נרשם הבית על שמה כלל ובלשכת רישום המקרקעין בפרט היא קיומם של חובות משמעותיים על שמה, והחשש כי נושים יכולים לעקל הנכס ובכך תיוותר ללא קורת גג.
-
הנתבעת מציינת כי כבר ביום 14.11.1996 ידעו התובעים כי היא בעלת הזכויות בנכס, וכי הם היו שותפים מלאים להחלטת המנוחים והנתבעת שכן מדובר בפתרון היחיד שעמד על הפרק לצורך השגת המימון הדרוש לאחיה לקבלת ייצוג משפטי כאמור.
-
הנתבעת מציינת כי מדובר בתביעה שהוגשה בהתיישנות של למעלה מ-20 שנים, מיום החתימה על ההסכם, בהן החרישו התובעים ולא עשו מהומה. לטענתה גם אם נצא מנקודת הנחה והמרוץ יתחיל משנת 2003, שהרי מדובר בתקופת התיישנות כמשמעה בחוק. הנתבעת מציינת כי אין הגיון כי התובעים המתינו עד אשר המנוחה תלך לעולמה על מנת להגיש התביעה שעה שהדברים היו ידועים לתובעים מבעוד מועד .
-
הנתבעת מציינת כי אמה המנוחה ידעה והכירה היטב את המסמך עליו היא חתמה, ואף הוסברו לה כל תנאי ההסכם ע"י עו"ד קמינצקי אשר ערך את ההסכם ואישר בתצהיר שצורף כנספח ה' לתובענה את חתימת המנוחה. ככל ועולה טענה בדבר זיוף החתימה עומדת ברשות התובעים הזכות לפעול כראות עיניהם כנגד מי שזייפה.
-
המסמך נערך לבקשת המנוחה, תוך התייחסות להערותיה ורצונותיה כך שבסופו של יום שיקף ההסכם את כל מבוקשה. חתימתה הנה חתימה אותנטית אשר נחתמה מרצונה ללא כל הפעלה של גורם לחץ או שידול כזה או אחר.
-
כל התובעים והנתבעים הסתלקו מחלקם בעיזבון המנוח לטובת המנוחה ועל כך יעיד צו הירושה שניתן ביום 19.11.1996 שצורף כנספח ב'. אין הגיון בזריקת טענות מעין אלה ללא כל ביסוס ו/או צידוק שכן נראה כי הטענה היא כי כביכול זייף עו"ד קמינצקי את תצהירי ההסתלקות. נדמה כי המדובר בהאשמות חמורות ללא כל עיגון עובדתי.
דיון והכרעה:
-
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים במסגרת החומר שהונח בפני מצאתי כי שהשאלות הדרושות להכרעה במסגרת פסק דין זה הן בין היתר, האם התיישנה עילת התביעה ומשכך מתייתר הצורך לדון ביתר רכיבי התביעה; האם לילדי המנוחה זכות עמידה וקיימת יריבות ביחס לתביעה דנא והאם רשאים הם להיכנס בנעליה של המנוחה ולעשות שימוש בזכות תביעה של אדם שנפטר; האם הסכם המכר שנערך בשנת 1996 בין המנוחה לנתבעת יצא לפועל ו/או מומש; לבסוף אדרש לטענות הנוספות שהעלו הצדדים.
התיישנות התביעה
-
חוק ההתיישנות, תשי"ח - 1958 קבע כלל שלפיו תביעהשאיננה במקרקעין תתיישן כעבור שבע שנים מרגע היווצרות "עילת התביעה" ואילו תביעהבמקרקעיןתתיישן בתוך 15 שנה אלא אם מדובר במקרקעין מוסדרים שאז תתיישן התביעה בתוך 25 שנה, כאשר קיימת התיישנות היא מונעת מהתובע לקבל את הסעד המשפטי.
השאלה האם מדובר בתביעהבמקרקעיןאו בתביעהשאינה מקרקעיןתלויה בסעד אותו מבקש התובע לקבל בבית המשפט או במסגרת ההליכים המשפטיים.
כאמור, בפני תביעה למתן סעד הצהרתי אשר יקבע כי חוזה המכר שנערך בין הנתבעת למנוחה בשנת 1996 בטל וכי לתובעים זכות בעלות בנכס נשוא חוזה המכר.
-
ההגדרה של "מקרקעין" בחוק ההתיישנות רחבה מזו שבחוק המקרקעין. היא כוללת מרכיבים פיסיים וזכויות הנוגעות למקרקעין ובכללן זכויות אובליגטוריות. קו פרשת המים בין תביעה שעניינה קיום זכות במקרקעין לבין תביעה כספית גרידא גלום במבחן זהות הסעד. לפי מבחן זה, כשם שאין די בכך שמקור העילה/הסעד הוא מקרקעין לסיווג התביעה כתביעה במקרקעין, כך העובדה שהתביעה מעוררת שאלות חוזיות אינה מונעת את סיווגה כתובענה במקרקעין. במקרה הנדון מבוקש סעד הצהרתי לבעלות בנכס, ומכאן שעסקינן בתובענה במקרקעין, ומשכך מצאתי לדחות טענת ההתיישנות.
-
ניתן לדון בטענת שיהוי גם כאשר נדונה ונדחתה טענת התיישנות. דוקטרינת השיהוי מקורה בדיני היושר האנגליים והיא מוחלת בעניינים בהם מתבקש סעד מן היושר. עם זאת, יש לנהוג בזהירות בקבלת טענת שיהוי כשהסוגיה מוסדרת על ידי דיני ההתיישנות. כאשר התקופה אליה מתייחסת טענת השיהוי קצרה מתקופת ההתיישנות הקבועה בחוק, יידון כל מקרה לפי נסיבותיו. בדרך כלל, המקרים בהם נדונו טענות בדבר שיהוי כללו נתון נוסף שהתווסף לעצם חלוף הזמן, כגון טענת ויתור ומחילה על זכות, טענת שינוי מצב לרעה וכדומה. במקרה שבפני התובענה הוגשה ע"י חלק ילדי המנוחה שהינם חלק מיורשיה ובחלוף כ-21 שנים מיום משחתמה הנתבעת עם המנוחה על הסכם המכר.
ביחס להגשת התביעה, האמנם עילת התביעה לא התיישנה, אך יחד עם זאת כן ניתן להתרשם כי הייתה השתהות ביחס לחלק מהטענות שהועלו בכתב התביעה, שכאמור הסכם המכר נחתם בשנת 1996, וטענות בדבר הפרת החוזה, הפרתו ו/או אי מימושו או כל טענה בדבר פגם בחוזה, טעות, הטעיה, עושק, יש להעלות בפרק זמן סביר כאשר פרק הזמן שחלף, 21 שנים, יש בו כדי להוות שיהוי. יש להעיר ולציין, כי מיום חתימת ההסכם לאחר חתימתו לא נקטה האם שום פעולה לצורך ביטולו של הסכם בדרך של הגשת תביעה. לטעמי גם התובעים השתהו משך זמן רב עד אשר העלו טענות ביחס לבטלות ההסכם.
-
משנדחתה טענת ההתיישנות, אדרש לגופו של עניין ליתר רכיבי התביעה כדלקמן:
-
אין חולק כי ההסכם נערך תחילה מול אב המשפחה המנוח ולאחר מכן נערך ונחתם מול המנוחה.
עדות הנתבעת:
ש.איך שולמו 70,000 $ לפני שנחתם ההסכם עם אמא?
ת.כי ההורים פנו אליי וגם האחים וביקשו לעזור. ניסיתי לקחת משכנתא כמו שהם אמרו וזה לא הלך, ואז פניתי לבן זוגי שלאחר מכן היה בעלי, והוא הסכים לתת 70,000$ לעזור ולממן את עו"ד וכל מה שצריך.
ש.ההסכם עם אבא איפה נחתם?
ת.בבית, כמו שהם אמרו, אבי היה מאוד חולה והבאנו את עו"ד קמינצקי והוא חתם שם בנוכחות כל האחים.
לשאלת בית המשפט את ההסכם עם אבא כולם והעידו שראו את ההסכם, מי היה נוכח במועד חתימת ההסכם עם אמא אני משיבה גם כולם. לשאלת בית המשפט מי היה נוכח במשרדו של עו"ד קמינצקי אני משיבה XXX, XXX המנוח, אחותי XXX ולדעתי גם XXX אבל אינני זוכרת. אפילו יש לי צו ירושה שכולם הסתלקו והעבירו את כל הזכויות לאמי בכדי שנקיים את הסכם המכר הזה.
-
השיהוי הקיצוני בהגשת התביעה ע"י התובעים ובחלוף כ-21 שנה ממועד עריכת ההסכם, מביא בחובו נזק ראייתי משמעותי, שעה שההסכם הנדון נערך מול המנוחה וזו משך כ-10 שנים ממועד עריכת ההסכם לא נקטה מצידה בכל פעולה לצורך ביטולו של ההסכם לרבות בגין עילות התביעה הנטענות. נראה כי התובעים מנסים להיכנס בנעליה של המנוחה ולתבוע זכויות בשמה בחוזה שנערך על ידה ולהביא להכרזתו כבטל, תוך מתן פרשנות שונה לרצון המנוחה, לגוף ההסכם, לתנאי התשלום וכיוצ"ב.
-
המנוחה היא זו שהייתה צד להסכם, ומי שקיבלה את כספי התמורה, התגוררה בנכס פרק זמן לא מבוטל בהסכמתה של הנתבעת ועד לפטירתה.
-
זכות עמידה/יריבותהוא תנאי סף הנדרש מאדם על מנת להגישתביעהמשפטית, על פיו התובע נדרש להיות מי שנפגע מהעוולה כנגדו הוא מגיש את התביעה. הדרישה לזכות עמידה נועדה, להשקפת תומכיה, למנוע הצפה של בית המשפט בתביעות אשר נועדו לשם בקשת הצדק ולא כדי לתקן עוולה פרטנית. זכות העמידה נוגעת לכל תחומיהמשפט האזרחי.
-
כאמור, התביעה שבפני עוסקת בסעד הצהרתי לביטול הסכם שנערך בין המנוחה לנתבעת. פטירת המנוחה ומשך הזמן הרב שחלף מאז ועד הגשת התביעה מהווים נזק ראייתי ממשי תביעה מעין זו היה ראוי לנהל בין האם המנוחה לבין הנתבעת. שעה שהאם המנוחה בחרה שלא לפעול להגשת תובענה לביטול ההסכם או לפתוח בכל הליך אחר כנגד הנתבעת במהלך חייה, כך שספק אם קיימת לתובעים זכות עמידה ביחס לתביעה זו או כל יריבות מול הנתבעת.
-
בעניין שלפני מצאתי להפנות לע"א 5774/91 מרים יהלום ואח' נ' מס שבח (פורסם באתרים משפטיים), שם קבע בית המשפט העליון כי דירה של הורים שנפטרו הייתה רשומה על שם האב בלבד, והאם לא ביקשה לטעון לחזקת השיתוף בעניינה במהלך כל חייה, היא למעשה ויתרה על הדירה ולכן ילדי הצדדים אינם יכולים לטעון זאת בשמה (להלן: "הלכת יהלום").
-
אין חולק, כי לאחר חתימת ההסכם עם הנתבעת האם המנוחה לא פעלה בהליך משפטי כלשהו כנגד הנתבעת, ולא נותר לי אלא להסיק כי למעשה האם המנוחה ויתרה על זכותה זו. ויתור האם כאמור אין בו כדי להקנות למי מילדיה להעלות טענות אלו בשמה ובהתאם להלכת יהלום כאמור לעיל.
-
נוכח האמור עד כה, לא מצאתי כי לתובעים הזכות להגיש תובענה זו כנגד הנתבעת ובשם אימם המנוחה שעה שזו לא עשתה כן במהלך חייה ולהלכה למעשה ויתרה על זכותה זו, ומשכך דין התובענה להידחות ולו רק על בסיס האמור, וכך אני מורה.
-
למעלה מן הצורך מצאתי לדון ביתר טענות התובעים שהועלו על ידם במסגרת ניהול ההליך וכמפורט להלן.
חוזה המכר:
-
לטענת התובעים החוזה שנחתם הינו תוצר של התנהלות התובעים בעבר והסתבכות המשפחה בפלילים עד כי נזקקו לכספים שהוצעו על ידי הנתבעת לצורך מימון הליך משפטי בעניינם, תוך ניצולם וניצול המנוחים לרעה. ההסכם נחתם תוך ניצול לרעה של מעמד המנוחה שלא הבינה תוכן החוזה עליו היא לכאורה חתומה, תוך שהם טוענים כי לאחר מכן לא נזקקו כלל לכסף ואין כל משמעות להסכם שכלל לא קוים .
-
ההסכם נחתם בשנת 1996 בין הנתבעת למנוחה זאת לאחר שילדי המנוחה הסתלקו לטובתה מעיזבון אביהם לצורך יציאתה לפועל של עסקת המכר לצורך לקיחת כספי התמורה למימון ייצוג בהליך פלילי. מנספח רישום זכויות מרשות מקרקעי ישראל עולה כי הנכס רשום ע"ש המנוח XXX ז"ל, אביהם של התובעים והנתבעת.
-
את ההסכם ערך עו"ד קמינצקי שאף העיד במסגרת דיון הוכחות כדלקמן:
ש.תסביר לבימ"ש בבקשה באיזה תחומים משרדך עסק?
ת.בעיקר בעסקאות נדל"ן.
ש.בשנת 1996 ערכת את הסכם המכר בין גב' XXX המנוחה לבין הנתבעת?
ת.אני ערכתי את ההסכם.
ש.בשנת 1996 כאשר אנשים היו עושים עסקאות מכר, העברות התשלומים תמיד היו במשרדך?
ת.לא, לא תמיד.
ש.כלומר, יכולת להבין מהצדדים עצמם בעל פה שהעברת הכספים הסתיימה?
ת.אני לא שאלתי את הצדדים ולא עקבתי אחרי העברת הכספים.
ש.גם בעסקה הנוכחית הזו הכספים יכלו לעבור ולא היית מקבל עדכון מהצדדים?
ת.נכון. לא ביקשתי הוכחות לתשלומים.
ש.מה הסיבה שלא סיימת את העברת הזכויות על שם הנתבעת?
ת.אני לא זוכר.
עדותו של האח, XXX, מחזקת טענת הנתבעת כי ההסכם נערך תחילת מול המנוח ולאחר מכן בין המנוחה לנתבעת.
ש.בסעיף 7 לתצהיר שלך, אתה רושם שסכום העסקה הייתה 123,000$, אתה זכרת או זה מה שאמרו לחתום?
ת.בטח שזכרתי, אני זוכר את העסקה את כל הפרטים אחד לאחד.
ש.איך אתה מסביר שזה לא תואם להסכם מכר שצורך לכתב התביעה?
ת.אני זוכר שההסכם התבצע אצלנו בבית ואבא שלי ואחותי דיברו על הסכום הזה, לאחר מכן הועבר סכום מסוים של כסף אבל זה הסכום שסוכם. אני חשבתי שזה היה יותר בהתחלה, 127,000$ ואחרי זה שהסתכלתי זה היה 123,000$.
ש.אתה אמרת שזכרת, אח"כ אתה אומר שהסתכלת ובסוף חתמת על 123,000$, על מה הסתכלת ?
ת.על ההסכם על החוזה בין אמא שלי לאחותי.
ש.אני אומר לך שההסכם מכר נשא כתב התביעה הוא לא בסכום הזה, מה יש לך להגיד על זה?
ת.זה הסכום שנאי זוכר סוכם בין אבא שלי לXXX.
ש.אתה אומר שההסכם היה בין XXX לאבא שלך?
ת.ההסכם הראשון.
ש.במקרה הזה אנו מדברים על ההסכם שקיים שהוא בין אמא שלך לXXX?
ת.כן לאחר הפטירה של אבא, האמא הלכה למשרד של XXX וחתמה על זה שם.
-
גם אם אצא מנקודת הנחה ולכאורה ביהמ"ש היה מתרשם כי יש די בחלק מטענות התובעים וכי יתכן ויש לשקול ביטול ההסכם שאז ביהמ"ש היה נותן ערך הן לחוק החוזים והן לפרק הזמן שעבר בין המועדים הנטענים להפרה ועד לפרק הזמן בו הוגשה התביעה גם אם לכאורה טוענים לעילות בטלות כאלה ו/או אחרת מכח חוק החוזים יש להגישן בפרק זמן סביר מה שלא אירע במקרה דנן ומשכך ביהמ"ש לא היה נוטה לבטל ההסכם חרף טענות התובעים. זאת בנוסף לכלל המנחה כי הסכמים יש לכבד ולקיים, כדלקמן:
חלק ב' לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 ("חוק החוזים") דן בעילות לביטול הסכם עקב פגמים שנפלו בשלב כריתת ההסכם. עם זאת, בית המשפט ככלל ייטה להימנע ככל הניתן מלהורות בטלות או על ביטולו של הסכם, שכן מקום בו ניתן לרפא הסכם בדרך של ריפוי פגם צורני או קביעה כי יש לבצעו בדרך אחרת. מקום בו הייתה מחלוקת לעניין פרשנותו בית המשפט יבחר בדרך זו, שכן הכלל המנחה הוא כי הסכמים יש לכבד ולקיים.
בעניין עיקרון כיבוד ההסכמים כתבה המלומדת פרופ' ג. שלו בספרה "דיני חוזים" – החלק הכללי לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי" (תשס"ה-2005) בעמ' 16:
"דיני החוזים נועדו להגשים ערכים ולהגן על אינטרסים. הערך החשוב בתחום דיני החוזים הוא הערך של כיבוד הבטחות, שממנו נובע הערך של קיום חוזים. הן הגישה הכלכלית-רציונלית למשפט (הבוחנת כללים משפטיים באספקלריה של יעילות כלכלית) והן הגישה המוסרית-חברתית למשפט תומכות בדוקטרינה הקלסית שלפיה חוזים יש לקיים. מן הבחינה הכלכלית מקדם הדבר יציבות של התקשרויות חוזיות, ומן הבחינה החברתית מבטאת אכיפת הסכמים יישום רעיונות מוסריים של כיבוד הבטחות ואחריות הפרט לדבריו ולמעשיו".
כך גם קבע גם בית המשפט העליון מפי כב' הנשיא (כתוארו אז) השופט אהרון ברק:
"חוזה יש לקיים - ולא רק לשלם פיצוי בגין הפרתו- כי בכך מעודדים בני אדם לקיים הבטחותיהם. קיום הבטחות עומד ביסוד חיינו, כחברה וכעם".
(ראה: ד"נ 20/82 אדרס נ' הרלו אנד ג'ונס, פ"ד מ"ב(1) 221,278).
עקרון חופש החוזים הוכתר כעקרון החשוב ביותר בדיני החוזים, אך הוא אינו עקרון מוחלט.
בית המשפט נדרש לבחון עקרון זה למול האוטונומיה ורצונם של הצדדים כפי שהיו במועד החתימה. מקום בו נבחן ביטול הסכם מחמת פגם ברצון של צד להסכם, בית המשפט יבחן את אומד וגמירות דעתם של הצדדים וכיצד פירש כל צד את הסיטואציה ואת ההסכם שנחתם וזאת על מנת להכריע האם בעת כריתת ההסכם התקיימה הסכמה חופשית של הצדדים לחוזה.
-
ההסכם שבפני נערך ונחתם למול המנוחה, כאשר התובעים לא היו צד להסכם אך בהחלט התרשמתי כי ידעו בדבר ההסכם וכן על חתימתו ואף הסתלקו לטובת אמם מעיזבון אביהם המנוח על מנת שהעסקה תוכל לצאת אל הפועל, ועל מנת להשיג את התוצאה שהנה מציאת פתרון כלכלי מידי שיסייע למצוקה שנקלעה המשפחה בשל הסתבכות בני המשפחה בפלילים.
למעשה וכפי שתואר לעיל, התובעים אינם צדדים להסכם.
-
לענייננו ולעניין ההסכם שנחתם למול המנוחה, לנתבעת היתה האפשרות והזמינות המידית לסייע למשפחה בדמות רכישת הדירה מידי המנוחים והתמורה תשמש לייצוג בני המשפחה בהסתבכות הפלילית.
עוד התרשמתי, כי לא עלתה כל בעיה טרם כריתת ההסכם המביעה כל חשש כי האם חתמה שלא מתוך רצון או הסכמה חופשית יתרה מכך, התובעים לא הביאו כל ראיה לעניין זה ולא הרימו את נטל ההוכחה הנדרש כדי לקבוע כי המנוחה חתמה שלא מתוך הסכמה חופשית או שלא מרצונה. כפי שיפורט בהמשך.
משך כ-9 שנים ממועד החתימה ועד לפטירתה לא פעלה המנוחה בדרך כלשהי להביא ההסכם לביטולו לרבות פניה לביהמ"ש. כך שנראה כי המנוחה פעלה על פי ההסכם והסכימה לכל תנאיו. כך שאיני מוצא כל מקום מדוע על ביהמ"ש להתערב לגופו של עניין בביטולו של ההסכם שעה שהמנוחה בכבודה לא פעלה לביטולו בהתאם לסעדי התביעה.
-
התובעים, מנסים להיכנס בנעלי המנוחה, ולנהל תביעה זו בשמה כאילו היא בעודה בחיים, ולו הייתי נדרש לטענות אלו ומתיר ניהול ההליך ע"י התובעים הרי שעל מנת להוכיח טענות מעין אלה מוטל על התובעים נטל ראיה מוגבר, נטל בו לא עלה בידם לעמוד.
-
התובעים סבורים כי כפי העולה מעדויות העדים ההסכם לא יצא לפועל ולא מומש ומשכך יש לקבוע כי ההסכם בטל. עוד טוענים כי המנוח נפטר בטרם נחתם הסכם המכר ולכן לא ניתן לטעון כי כספי המכר עפ"י ההסכם שולמו לידי המנוח.
-
התובעים מציינים כי המנוח האב, מר XXX ז"ל, נפטר עוד בטרם נחתם הסכם מכר נשוא כתב תביעה זה ומשכך לא ניתן לטעון כי כספי המכר בהתאם להסכם שולמו לידי המנוח האב.
-
הסכום הנקוב בהסכם המכר הינו 118,000 $ .
-
בעדות האח XXX חזר הוא על עמדתו תוך שהתעקש כי סכום המכר הנו 123,000$ כשהוא מתעלם כי שווי המכר עפ"י ההסכם עומד ע"ס 118,000$.
-
הנתבעת הצהירה בתצהירה כי מטרת מכירת הנכס של המנוחים הנה העברת כספי התמורה לטובת תשלום לעורך דין שייצג את האחים, ובשל הסתבכות בפלילים על אירוע שאירע בשנת 1995. בעוד התובעים טוענים כי בסופו של יום הכספים נשוא ההסכם כלל לא הועברו וכי בסופו של יום לא נזקקו לשכירת שירותיו של עוה"ד XXX לייצוג האחים בהליך הפלילי והוסיפו כי הנתבעת מסרה לעניין זה מספר גרסאות סותרות במסגרת כתב ההגנה (סעיף 37), תצהיר עדותה הראשי בסעיף 5, חזרה בה בעדותה (עמ' 30 שורה 33 לפרוטוקול). עוד הוסיפו וטענו כי העד XXX העיד בתצהירו כי האחים לא שכרו את שירותיו של עוה"ד XXX מאחר והכספים לא הועברו לידיו (סעיף 8 לתצהירו).
-
התובעים מציינים כי המצהירה הגב' XXX הצהירה בסעיף 9 כי מטרת ההסכם היתה כדי לקבל במהירות את הכספים כדי להעביר לעו"ד ציון אמיר. מכאן ברור כי המטרה של עריכת ההסכם הנו ייצוג האחים בהליך הפלילי, ע"י עו"ד ציון אמיר לא יצאה לפועל שכן לא גויסו כספי המכר ולא שולמו על ידי התובעת.
-
יצוין כי שכירת שירותיו של עוה"ד ציון אמיר נעשתה רק בחודש 05/2000 או בסמוך לו קרי שלוש שנים לאחר המועד בו היתה אמורה להיות משולמת תמורת המכר ומשכך אין כל קשר בין התשלומים ששולמו לעו"ד ציון אמיר לבין הסכם המכר.
-
הנתבעת טוענת כי שילמה את מלוא התמורה בגין הדירה ואף למעלה מכך, זאת גם לפי חישוב התובעים בסיכומים, לפיו סכומי הכסף שנתנה הנתבעת לאורך השנים עומד ע"ס 205,136$ . משכך לטענת הנתבעת אין כל מחלוקת כי התמורה שולמה בגין רכישת הדירה ששוויה בהתאם להסכם עמד ע"ס 118,000$.
-
עוד מציינת הנתבעת כי הסכומים שולמו הגם שלא במועדים שצוינו בהסכם אלא בפעימות שהוסכמו על ידי הצדדים הנתבעת והמנוחה. ובדומה לכך הסכימו כי המנוחה תתגורר בדירה עד יום מותה, חרף ההוראה בדבר מסירת החזקה הקבוע בהסכם. משכך מציינת הנתבעת כי לא מדובר בחוזה פסול או בלתי חוקי הבטל מעקרו.
-
התובעים טוענים כי, בעדותם של העד XXX ושל הנתבעת מסרו הם גרסאות סותרות ביחס לתמורה, שהיתה אמורה להיות משולמת בין התאריכים 01.08.1997-14.11.1996, שהוביל למסקנה כי התמורה לא שולמה מעולם.
-
לטענתם של התובעים, הנתבעת מציגה גרסאות סותרות ביחס לסכומי ומועדי התשלום, כשגרסתה ההתחלתית מעלה כי התמורה שולמה במלואה בשתי פעימות, סך של 70,000$ ששולמו לידי המנוח האב וסך של 48,000$ במזומן לידי האמא שהנה המוכרת עפ"י ההסכם. ולאחר מכן משתנה גרסתה וממנה עולה כי הסכום הראשון שולם לידי הפרקליט המייצג טרם החתימה על הסכם המכר ומתצהיר עדותה הראשית עולה כי את מלוא התמורה שתי הפעימות שילמה לאביה המנוח.
-
לעניין מספר התשלומים, טענו התובעים, כי מחד טענה הנתבעת כי תמורת המכר שולמה בשתי פעימות (ס' 8 לתצהיר עדותה הראשית) ומאידך טענה כי התמורה שולמה בשש פעימות(עמ' 31 שורות 31-33 האמור בעמ' 32 שורה 28 והאמור בעמ' 32 שורות 33-35).
-
הנתבעת מבחינתה טוענת, כי לצערה (בדיעבד), ולאור הדחיפות בתשלום והמצב המורכב אליו נקלעה המשפחה, לא עלה בידה נושא האסמכתאות על הפרק ולא דרשה ו/או קיבלה כל אסמכתא בגין התשלום. הכספים הועברו באופן בהול בהתאם להסכם המכר, לאימה ומן ההיגיון הוא כי הנתבעת לא העלתה בדעתה לשוב ולדרוש אסמכתאות מאימה בשרה ודמה. נושא התשלום ובעלות הנתבעת על הבית לא עמד על הפרק מעולם.
-
התובעים טענו כי מטרת עריכת הסכם המכר הנו, תשלום עבור ייצוג האחים בהליך הפלילי ע"י עו"ד ציון אמיר, דבר אשר לא יצא לפועל, כספי המכר לא שולמו על ידי הנתבעת. יתרה מכך, ייצוגו של עו"ד אמיר נעשתה רק בחודש מאי לשנת 2000 כשלוש שנים לאחר המועד בו היתה אמורה להיות משולמת התמורה ומשכך אין כל קשר בין התשלומים ששולמו עבור ייצוג ע"י עו"ד אמיר לבין הסכם המכר לבין ייצוגו של XXX.
-
הנתבעת מציינת, כי התובעים תולים כל יהבם ב"היקף הייצוג, שניתן בזמנו ע"י עו"ד XXX. לשיטת התובעים מאחר ועו"ד אמיר לא ייצג משך כל ההליך אלא רק בערעור הסכם המכר הופר. התובעים עשו הסכם מכר בדמות מכר וייצוג יחדיו שלא היה ולא נברא וכנגדו מכוונת תביעתם.
-
בחקירתו של XXX נשאל האם עו"ד שנשכר לייצגם, נשכר לייצג בהליך המעצר וזה השיב בחיוב (עמ' 39,33-36) לשאלת ב"כ התובעים מי היה עו"ד השיב "עו"ד חיים קזיז ולאחר מכן עו"ד ציון אמיר".
-
לטענת הנתבעת, המשפחה היתה חלק מקבלת ההחלטות לעניין שימוש בכספי תמורת המכר לצורך ייצוגו של האח XXX. הדברים עולים גם מעדות התובע 2 כשהעיד על גיוס הכספים מהמשפחה.
עדותו של האח, XXX:
ש.מה שאתה אומר שבעצם, שהעו"ד, מי??
ת.בהתחלה עו"ד חיים קזיז ולאחר מכן עו"ד ציון אמיר.
ש.אתה אומר ששכרתם את שירותיו של ציון אמיר כבר בהתחלה שהיית במעצר, בתחילת התהליך?
ת.נכון.
ש.בשנת 1996?
ת.כן.
ש.מפנה אותך לסעיף 8 לתצהיר שלך, שם אתה מסביר שציון אמיר שכרתם רק בערעור כי לא היה לכם כסף?
ת.נכון.
ש.אז איך זה מסתדר עם התשובה הקודמת שלך?
ת.בורות מצידי. יש לכך תשובה, גימדו לי את החומרה של המעשה, של המקרה, כל ההליך הזה היה על מנת לשכור את שירותיו של ציון אמיר ומכיוון שבקרב המשפחה גימדו את החומרה של זה, הייתי בור, בן 17, לא איזה עבריין ולא ידעתי מה החומרה ושצריך לקחת עו"ד כמו ציון אמיר. מכיוון שאמרו לי שעו"ד ממשלתי יכול לעשות את אותה עבודה כמו ציון אמיר ולכן ויתרנו עליו.
-
לטענת הנתבעת מרבית כספי התמורה ממכירת הדירה שימשו לצרכים שונים, לפי בקשת המנוחה. בין השאר ייצוגו של XXX, מימון "קנטינה" עבור XXX במהלך שהותו בכלא, מימון חתונת האחות XXX ושתי חתונות של XXX.
-
הנתבעת טוענת כי למנוחה רגישות כלפי בנה XXX, בנה הצעיר, משכך המנוחה רצתה לעשות כל שעל ידה על מנת לעזור לו עם הסתבכותו בפלילים, דבר שמעיד כי חתמה על הסכם המכר תוך שהיא מבינה היטב על מה חותמת ובתוך כך, מכירת הדירה לנתבעת ששילמה את התמורה עבורה. כך גם עולה מהדברים שמסרה המנוחה לעו"ס כפי העולה מהתסקיר שצורף כנספח ד' . "מתגוררת בבית שבבעלות אחת מבנותיה".
-
התובעים משך למעלה מעשרים שנה לא עשו דבר עד לפטירת המנוחה בעניין הסכם המכר האמור. כמו כן לא מיהרו והגישו את התביעה דנן, בנסיבות אלה לטענת הנתבע, אין לצפות לזיכרון לפרטים, לא של מועדי התשלום ולא של הדיונים השונים של ההליך המשפטי הפלילי.
ההסכם תקף, הנתבעת רכשה את הדירה והיא בעלת הזכויות החוקית בדירה דנן.
-
במסגרת ניהול ההליך אכן התרשמתי מהמארג המשפחתי שנפרש בפני. לא נעלם מעיני מעמדו המיוחד של הבן XXX בלבה של המנוחה, וכן מהרצון העז של המנוח והמנוחה לעזור לילדיהם שהסתבכו בפלילים, עד כדי רצונם לגייס כספים למאורע בכל דרך.
-
התובעים מעידים וטוענים כי המסקנה שעולה הנה כי לא שולם כל תשלום בגין הסכם המכר על ידי הנתבעת, ומשלא שולמה כל תמורה הסכם המכר בטל. עוד מציינים כי ניתן ללמוד מעדותה של הנתבעת, כי יתכן וסייעה לשני אחיה, XXX וXXX, באמצעות כספים שהעבירה אליהם, ואין לקשר את העזרה הנטענת להסכם המכר או לתשלום על חשבונו.
-
עוד מציינים כי בעדותה הנתבעת מציגה היא מצג בו תשלומים על פי הסכם המכר שולמו במשך 8 שנים, למטרות שונות ומשונות, אשר לא מתיישבות עם תנאי הסכם המכר ומהוות טענות חדשות, מעין הרחבת חזית.
-
התובעים לא הצליחו להרים את הנטל ולא הביאו כל ראיה להוכחת הטענה כי הנתבעת לא העבירה כל תשלום בעד חוזה המכר עד כדי כי יש לבטל החוזה מאחר וזה לא קוים. נראה כי התובעים מנסים לסרבל את ההליך ולטעון בכל דרך אפשרית ומכל קצוות הקשת לעניין אופן התשלום וביצוע התשלום בפועל, וזאת על מנת לנסות ולהוכיח את טענתם כי החוזה לא התקיים במלואו.
עדותו של עו"ד קמינצקי אף מחזקת את האמור. מעדותו של עו"ד קמינצקי אני למד כי הצדדים ביצעו פעולות אף שלא בנוכחותו ולא בהכרח על פי ההסכם, דבר המחזק טענות הנתבעת כי הכספים הועברו בדרך כזו או אחרת , כך שאני נוטה לקבל גרסתה של הנתבעת לעניין עמידה בתשלום סכום התמורה המלאה שנקבעה בהסכם המכר.
ש.נשאלת לגבי נושא התשלומים לעסקה. האם סביר שבעסקת נדל"ן נחתם הסכם ולא שולמה אפילו מקדמה? אתה יכול לפרט יותר לגבי לוח התשלומים והתשלומים בעסקה הזאת? אמרת שלא תמיד הכספים עוברים דרך משרדך. אני שואל האם זה נכון גם בנושא מקדמה במעמד החתימה?
ת.כל עסקה היא עסקה בפני עצמה. יש שנותנים מקדמה ויש שלא נותנים מקדמה.
אם רשום בהסכם שאתה ערכת שמקדמה שולמה בעת החתימה על ההסכם האם אפשר לצפות או להניח שהמקדמה שולמה במשרדך?
ת.אני לא זוכר. לפי מה שכתוב היו צריכים לשלם 30,000$ בחתימה ההסכם. אני לא יודע האם שולמו או לא. לשאלת בית המשפט האם אני זוכר משהו מההסכם הזה אני משיב שאני לא זוכר שום דבר, הכל הלך בשקט ועל מי מנוחות. לשאלת בית המשפט האם לא הייתה בעיה עם התשלומים אני משים שעושים דברים שלא בנוכחותי, מה שהם עשו אני לא יודע.
-
חולשתם ומצבם הכלכלי של כלל התובעים, נבע משינוי פתאומי שהביא ללחץ מיוחד עובר למועד הכריתה. מעדויות הצדדים עולה כי מצב זה הוביל את בני המשפחה לגייס כסף על מנת "להציל" את המצב אליו נקלעה המשפחה, עד כדי מכירת הנכס לנתבעת וכדי גיוס הכספים באופן מידי על מנת להתחיל ולטפל בבעיה שנוצרה למול האח XXX..
-
עוד סבור אני התנהלות האחים (שהיו שותפים גם דאז לתהליך קבלת ההחלטות בעניין המשפחתי), נגועה בחוסר תום לב בהגשת תביעה זו, מאחר וכי אם וככל והיה קיים כל חשש במועד החתימה ואף ממועד זה ובזמן סביר לאחר מכן, וכי אם הייתה קיימת כל טענה ביחס להסכם שנחתם לרבות הפרתו או הפרת תנאים מכוחו לרבות לעניין אופן העברת התשלום, אזי לכל הפחות היה באפשרות המנוחה, וכפועל יוצא גם באפשרותם, להסתייע בטרם עריכת ההסכם ו/או לאחריו בהתאמה למתואר, ולהיוועץ על מנת לערוך בדיקה מקצועית של מהות העסקה אצל גורמים מקצועיים כגון עו"ד או שמאי מקרקעין, בדיוק כפי שהיה פועל האדם הסביר.
-
יתרה מכך, אף אחד לא מנע מהמנוחה או מהתובעים, לפעול בכל דרך אחרת על מנת לגייס הכספים שנדרשו לאור המצוקה שתוארה, ולא נמנע מהמנוחה לפעול בכל דרך לביטול ההסכם אם הסיקה היא כי יש צורך בביטולו ובמשך כ-9 שנים ממועד החתימה ועד פטירתה.
-
זאת ועוד, כי לא מצאתי כל שחר ואו תימוכין לטענות התובעים כי המנוחה לא ידעה על מה חתמה ו/או לא הבינה על מה חתמה בשל הלחץ בו הייתה שרויה ו/או בשל ליקויים בהבנה ושלל טענות בעניין זה. ולא מצאתי לקבל כל טענותיהם לעניין זה.
-
מעדותו של עו"ד קמינצקי כאמור, עולה כי ההסכם נחתם בשקט ועל מי מנוחות טענה המחזקת כי המנוחה לא חתמה תחת השפעה או לחץ על ההסכם וידעה והבינה על מה חותמת.
-
לנוכח כל האמור לעיל, ובשים לב כי לא הונחה בפני כל תשתית ראייתית כגון מסמך רפואי המעיד על מצוקה או חולשה שכלית/גופנית להוכחת הטענה כאמור לעיל בעניין כשירותה והבנתה של המנוחה עת החתמה על ההסכם . מצאתי לקבוע כי לא עלה בידי מי מהתובעים להרים את הנטל הדרוש להוכיח כי במועד ההתקשרות החוזית היתה המנוחה במצוקה/ חולשה שכלית/ גופנית חמורה וקיצונית המצדיקה, התערבות של בית המשפט בחוזה וביטולו מהטעמים שהוצגו לעיל.
-
מצאתי להעיר, כי נוכח שההסכם נחתם כבר לפני זמן רב, לפני למעלה מ- 20 שנה, וככל שהייתה למי מהתובעים טענה לביטול החוזה עקב טענות מכוח חוק החוזים, לרבות הפרה ו/או אי קיומו של הסכם, היה עליו לתת הודעת ביטול ולהודיע כי ההסכם מבוטל בשל פגם זה וזאת בהזדמנות הראשונה.
-
התביעה דנן , עסקינן בעיקר בטענות כלפי בטלות חוזה שנערך לפני מעל ל-20 שנה מול המנוחה, אין חולק כי בני המשפחה הסתבכו בפלילים ונדרש סכום כסף על מנת לייצגם בהליך הפלילי בגין האירוע אליו נקלעו.
-
חוזה מכר מקרקעין הינו חוזה ככל חוזה אשר יש לקיימו בדרך מקובלת ובתום לב, על החוזה חלים דיני החוזים וההוראות שנקבעו בחוק החוזים וחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 ודינים נוספים.
-
הפרה יסודית על ידי אחד הצדדים מהווה עילה לביטול ההסכם, הפרה יסודית נחשבת הפרה אשר סביר להניח לגביה שאדם סביר לא היה מתקשר בחוזה אילו ראה מראש הפרה זו ותוצאותיה. הודעת הביטול תבוצע על ידי שליחת הודעה לצד המפר בתוך זמן סביר מרגע שנודע לו על ההפרה.
-
במקרה זה ההפרה הנטענת, נטענת על ידי התובעים כנגד הסכם שנערך מול המנוחה שכבר איננה בחיים, ונטענה בשיהוי ניכר על ידי התובעים, אשר בה טוענת הנתבעת כי סיימה כבר למלא את חלקה בקיום החוזה, כאשר התובעים ביקשו לראות מכתבו של עו"ד מימון מיום 26.01.203 כהודעת ביטול על ידי המנוחה המביע את רצון המנוחה ואת אי קבלת התמורה בהתאם להסכם.
-
מכלל חומר הראיות שהונח בפניי אני מוצא כי בנסיבות העניין לא מדובר בהפרה יסודית. ההסכם בוצע כהלכתו משך שנים ארוכות, עת פעלה הנתבעת להעברת התמורה בדרכים שונות במספר פעימות תמורה ששימש/ה במרביתה להליך הפלילי שנוהל כנגד האח, XXX .
-
עדותו של מר XXX הייתה אמינה בעיני, העד שטח העובדות באופן ברור ומשולל אינטרסים, לעניין העברת כספים על ידי הנתבע ששימשו לצורך ההליך הפלילי אליו נקלעה המשפחה וכן תשלומים שהועברו עבור חתונת העד XXX, כפי שסוכם בין המנוחה לנתבעת, והנחזים להיות כחלק מכספי התמורה בעד מכר הדירה כפי שסוכם לכתחילה .
ש.בתצהיר סיפרת שקיבלת מ---- 30,000$, סעיף 7 לתצהיר, לצורך מה?
ת.להעביר לעו"ד ציון אמיר בשתי פעימות. בחלק הראשון של התשלום XXX בא איתי ועם אמא שלי למשרד של XXX ברחוב XXX בXXX ואחרי זה שהגיש כבר את הערעור הלכנו אליו עוד הבית לבית לתת לו את שאר הכסף, אני וXXX נסענו ביחד עם XXX וXXX
ש.12 שנה אחרי, מה זה קשור איך שעזרה לך כאחותך להסכם המכר?
ת.התשלום היה מורכב מכמה פעימות שזה היה ההסכם הראשוני עם אבא שלי. אבא שלי התעקש לקבל סכום ראשוני ביד ולאחר מכן שנפטר הוא עשה הסכם מול אמא שלי. ואז XXX באה איזה יום לא זוכר תאריך ואמרה שתעביר בפעימות. אמא שלי היה בליבה מאוד על XXX בגלל שהוא סיבך אותי בתיק הזה ואז אמר מפורש לXXX תעזרי לXXX כמה שאת יכולה אני השתחררתי מהכלא, בידוק התחלתי לעבוד לחזור למקצוע שלי ושאלתי את אמא שלי אם היא יכולה לעשות הלוואה לעזור לי להתחתן, היא אמרה אני אסגור לך את הפינה ודיברה עם XXX. אמרה לה תעזרי לXXX בחתונה וXXX באה אליי ואמרה שאמא ביקשה ככה שאני אעזור לך ואני מוכנה ממה שנשאר מההפרש לתת לך בחתונה ונתקזז על זה. לא אמרה נתקזז, זאת מילה שאני הוספתי.
ש.למרות מה שרשום בהסכם המכר, התשלומים לפי הסכם המחר לא שולמו?
ת.אני לא יודע.
ש.אחותך XXX מימנה את החתונה הראשונה שלך?
ת.כן.
ש.מתי הייתה החתונה הראשונה?
ת.2008.
ש.כמה היא שילמה על החתונה שלך?
ת.היא הוציאה משהו כמו, לדעתי פלוס מינוס, לא יותר מ- 12,000-15,000$.
ש.כלומר, מה שבעצם הסברת לנו פה בעדות שלך שXXX עלה 30,000$ ושאר הכסף הלך על החתונה שלך?
ת.ושל XXX ועל התקופה שהייתי בבית סוהר.
ש.כמה כסף נתנו לך שהיית בבית סוהר, אפשר להפקיד 100,000?
ת.אני יכול למשוך בחודש עד 1,000 ₪.
ש.האם השתמש 1,000 ₪ בחודש?
ת.בטח לא אכלנו את האוכל של הבית סוהר.
ש.המשפחה של אחותך קשת יום, לא היה לך חבל?
ת.אתה לא רוצה שאני אפשיט את התשובות. השותפים שלי הפקירו אותי ביק הזה אז אחותי דאגה לי
ש.הקנטינה מסתכם ב-35,000 ₪ לכל היותר?
ת.10,000$.
ש.מה שאתה אומר שאמא שלך מכרה את הבית, או אבא שלך מכר את הבית בשביל שאתה תוכל להתחתן, להתגרש, להתחתן, אחותך תתחתן, לחגיגות במשפחה?
ת.כן. לעזור לילדים, למשפחה.
ש.אמרת שאבא שלך דרש לקבל כסף?
ת.כן.
ש.כמה הוא קיבל על חשבון הסכם המכר?
ת.בערך, שאני ראיתי את החבילות של הכסף, XXX הביא אותם בשקיות חומות מנייר, בערך 60,000$ משהו כזה.
ש.כלומר, אתה אומר שמכוח ההסכם הזה אבא שלך קיבל 60,000$?
ת.כן מה שזכור לי.
-
עדותו של עו"ד XXX -
ש. נשאלת לגבי העובדה האם היו פניות אליך לגבי העסקה לאחר ביצוע העסקה ואשרת שאתה לא זוכר?
ת.לא היו פניות, רק ב-2017 באו אליי שני בנים של המשפחה ושאלו על הנושא של העברת כספים, אמרתי להם שאני לא יודע, הסתכלתי בתיק ולא מצאתי בתיק שום תרשומת. הם הביאו לי את התצהיר, אני לא ערכתי אותו מישהו אחר ערך אותו וחתמתי.
ש.אם אני רוצה לרענן את זכרונך. יש מכתב של עו"ד משה מימון משנת 2003 בו הוא מודיע לך שהוא פונה בשם המנוחה ומבקש לעתור לבטל את העסקה?
ת.אני לא זוכר.
-
עדותו של האח XXX לעניין המכתב הנטען מידי עו"ד מימון:
ש.תגיד לי אצל עו"ד מימון, הלכת לפגישה ביחד עם אמא שלך?
ת.לא.
ש.האם עו"ד מימון נפגש עם אמא שלך?
ת.לא.
ש. לא די שאת המשקר לאורך כל התצהיר שלך, אתה עכשיו מאשים או מעליל על עו"ד מכובד וותיק שהוא הוציא מכתב שקרי. מפנה אותך מכתב שהוא כותב "נתבקשתי ע"י המוכרת", ואתה מסביר לנו שאמא שלך בכלל לא נפגשה עם עו"ד מימון, אלא אתה נפגשת. שהשאלה שאני שואל, האם אתה חוזר בך או האם אתה עדיין עומד על זה שעו"ד מימון הוציא מכתב שקרי?
ת.עו"ד מימון נפגש רק איתי ולא עם אמא שלי. אני באתי עם ייפוי כוח מטעם אמא שלי שאני רוצה לעשות את ההליך הזה, חשבתי שאני אוכל זאת כדי לנקום בXXX ולפגוע בה ללא אמא שלי. הוא מסר לי שבלי חתימה של האמא ובלי אישור אני לא עושה שום דבר.
ש.אתה עדיין חוזר ואומר שעו"ד מימון הוציא מכתב שיקרי, כי הוא לא התבקש מעולם ע"י אמא שלך לעשות שום דבר?
ת.עו"ד מימון מעולם לא נפגש עם אמא שלי.
מעדותו של העד XXX עולה כי המנוחה כלל לא פנתה לעו"ד מימון ולא נפגשה עמו, כך שיש ספק רב, לגבי אמינות המכתב לו טוענים התובעים ואשר ביקשו לראותו כהודעה על ידי המנוחה לביטולו של ההסכן המביע את רצון המנוחה.
-
האמור, מחזק את המסקנה כי המנוחה לא ביצעה כל פעולה מצדה משך כ-9 שנים ממועד החתימה על ההסכם ועד המועד בו נפטרה, לצורך ביטולו של ההסכם, ומשכך בין היתר אני דוחה טענת התובעים ביחס למכתבו של עו"ד מימון, וכן ביחס לטענה כי היה בכוונת המנוחה להביא לביטולו של ההסכם ומשכך ההסכם בר תוקף.
עדותו של העד XXX, מחזקת את הטענה כי משל שנים רבות לא פעלו אף אחד מהצדדים לרבות המנוחה וכן לאחר מכן ילדיה לצורך ביטולו של ההסכם בהתאם לתביעה עסקינן:
ש.בשנת 2003 שרבת עם אחותך XXX, אמרת שרבת איתה, מי ידע על פנייתך לעו"ד XXX להוצאת המכתב?
ת.סיפרתי לאמא שלי, היא אמרה רחמנות אנחנו לא עושים את זה לאחותך גם ישבתי עם XXX וסיפרתי לו את זה. הוא אמר לי כנס בה, יש ביניהם עניינים משפחתיים, טוב מאוד, כולם ידעו בבית, XXX וXXX.
ש.מישהו מהם פנה איתך יחד לעו"ד מימון?
ת.לא , הייתי לבד.
ש.מתי אמא שלך נפטרה?
ת.בשנת 2017.
ש.כלומר 14 שנה לאחר המכתב, במהלך התקופה הזאת האם מישהו פעל או עשה משהו לטובת ביטול אותו הסכם?
ת.לא שאני יודע, אף אחד לא עשה.
-
לאור האמור, מצאתי כי מהעובדה שההסכם קוים משך שנים רבות סבור אני כי המנוחה הייתה מחויבת להסכם – והוא בר תוקף ואין להורות על ביטולו . לא ניתן לראות בהתנהלות הנתבעת באופן קיומו של ההסכם כל הפרה יסודית. כך גם יש גם לקחת בחשבון כי בכספי התמורה שהתקבלו מהנתבעת כתוצאה מעסקת המכר הם מימנו את ייצוגו של מר XXX.
-
לפיכך טענות התובעים להפרה יסודית המקנה זכות לביטול ההסכם (והשבה) נדחות ואני קובע כי ההסכם בעינו עומד , הנתבעת בעת הזכות המוקנית בנכס מאז ומתמיד ומשך אינו נכלל בעיזבון המנוחה ולתובעים אין כל חלק בבעלות בנכס זה.
-
התובעים לא עמדו בנטל השכנוע, הכרוך במסגרת סעדי התביעה כפי שפורטו בהרחבה במסגרת פסק דין זה וכן בנטל הבאת הראיה ומשכך איני מוצא מקום לקבל תביעתם והיא נדחית.
-
נוכח כל האמור והמפורט לעיל נקבע כדלקמן:
-
התביעה נדחית, באופן שאני קובע שההסכם תקף ולנתבעת זכויות בנכס שאינו נכלל בעזבון המנוחה. .
-
הוצאות - משנדחו טענות התובעים ותביעתם, לאור משך הזמן שחלף, היקף כתבי הטענות שהוגשו בתיק והבקשות אליהן נדרש ביהמ"ש אני מוצא לחייבם בהוצאות בסך 30,000 ₪ שישולמו לנתבעת בתוך 30 ימים ממתן פס"ד זה.
המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.
ניתן היום, י"ג סיוון תשפ"ד, 19 יוני 2024, בהעדר הצדדים.
: