פסק דין בתביעת אב לחידוש קשר עם קטין

בעניין הקטין:

אלמוני, יליד 10/2008

ע"י אפוטרופסה לדין, עוה"ד נטע ממן

פסק דין

לפניי עתירה התובע (להלן גם: "האב") לחידוש קשר וקביעת זמני שהות עם בנו הקטין.

התובענה הוגשה ב-1/2018, עת הקטין היה כבן 9 וחצי שנים, והתנהלה באופן אינטנסיבי, הן טיפולית והן שיפוטית, כאשר במרוצת השנים נעשו ניסיונות למכביר לחידוש הקשר בין האב לקטין במעורבות בית המשפט, האפוטרופא לדין, גורמי טיפול ורווחה, מומחית לחידוש קשר ופסיכולוג קליני.

אקדים אחרית וראשית ואציין, כי לעת הזו, הצדדים הסכימו על קיום מפגשים בין האב לקטין במרכז הקשר. דא עקא, כפי שעוד יפורט בהרחבה להלן, אף הסדרים מינימליים אלה אינם מתקיימים כסדרם, לנוכח אי שיתוף פעולה מצד הנתבעת (להלן גם: "האם") אשר משליכה באופן ישיר על דרך הילוכו של הקטין ובחירותיו. כן על המדוכה, שאלת שילובם של הצדדים בטיפול כולל במרכז חירום אקסטרני, בהתאם להמלצות ועדת תכנון טיפול.

כן יצוין, כי לאורך ההליך הוגשו עשרות תסקירים ודיווחים מאת העו"ס לסדרי דין. בשים לב למחלוקת הצרה והמצומצמת שנותרה בין הצדדים לאחר שמיעת הראיות ומפאת ריבוי התסקירים שהוגשו והיקפם, לא אביא בפירוט במסגרת פסק דין זה, את כלל התסקירים והדיווחים שהוגשו, אלא אעמוד על עיקרי הדברים, ככל שהם נדרשים, להכרעתי.

רקע עובדתי ודיוני:

1.  הצדדים נישאו זה לזו כדמו"י בשנת 2007 ומנישואיהם נולד הקטין שפרטיו בכותרת, כבן 16 במועד מתן פסק הדין. הצדדים נפרדו זה מזו עוד בטרם לידת הקטין והתגרשו בשנת 2009. הקטין הוא בנם היחיד של שני הצדדים.

2.  ב-8/2008 ניתן צו הגנה, על יסוד הסכמת הצדדים, לאור אירוע אלימות שנקט האב כלפי האם (תמ"ש 12481/08).

    

3.  בסמוך לפרידת הצדדים עתרה האם בתביעה לחיוב האב במזונות הקטין (תמ"ש 12482/08) ובתביעה לקביעת משמורת הקטין (תמ"ש 12483/08). ביום 20.9.2010 ניתן פסק דין על ידי כב' השופטת גאולה לוין המחייב את האב במזונות הקטין. כן נקבע, ביום 8.3.2010, כי משמורת הקטין תהא אצל האם וכי המפגשים בין האב לקטין יערכו במסגרת מפוקחת של מרכז קשר, תוך שניתנו לעו"ס לסדרי דין סמכויות על פי סעיפים 19 ו-68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962.

    

4.  בהתאם לכך, התקיימו מספר מפגשים בין האב לקטין במרכז הקשר בנתיבות, אך אלו הופסקו ע"י האב (לטענתו, בשל חששו להיעצר לאור פקודת מעצר שעמדה נגדו על ידי ההוצאה לפועל בגין אי תשלום דמי מזונות).

    

5.  התובענה דנן לחידוש הקשר הוגשה על ידי האב ביום 22.1.2018, לאחר נתק של כעשר שנים בינו לבין הקטין.

    

6.  המפגשים בין האב לקטין חודשו בחודש מאי 2019 במסגרת הליך טיפולי במרכז "אמונה" ולאחר שההליך הטיפולי הושלם "ומטרת חידוש הקשר בין האב לקטין הושגה" (ר' תסקיר מיום 31.7.2029), הועברו המפגשים למרכז הקשר, לצורך ביסוס וחיזוק הקשר בין האב לקטין ופיקוח על המפגשים.

    

7.  תהליך חידוש הקשר ידע עליות ומורדות, בין היתר לנוכח שיתוף פעולה חלקי מצד האם, לרבות במפגשים שבוטלו ביוזמתה, במוטיבציה חלקית מצידה לתרום להצלחת התהליך וכן, בטענתה שחזרה ונשנתה, כי הקטין (שהיה אז כבן 11) מסרב להגיע למפגשים ואין מקום לאלצו. מהתסקירים שהוגשו עלה, כי האם אינה תומכת בקשר שבין האב לקטין, לא מעודדת אותו לקשר משמעותי עם אביו ואף חושפת אותו לעמדות שליליות כלפיו; האם נותנת מקום מרכזי מאוד לרצונותיו ובחירותיו של הקטין בכל הקשור לזמני השהות והקשר עם אביו, תחת הצגת עמדה ברורה וחד משמעית בדבר חשיבות הקשר בין השניים. מנגד, מראשיתו של ההליך, התרשמו גורמי הטיפול באופן חיובי מהתנהלותו של האב, אשר היה נכון לעשות כל שלאל ידו על מנת לחדש את הקשר עם בנו.

    

8.  אף שגורמי הרווחה החזיקו בעמדה שיש להתחיל תהליך מדורג להוצאת המפגשים מחוץ למרכז הקשר ואף הוענקו לעו"ס לסדרי דין סמכויות לשם כך, בפועל, בשל אי התקדמות התהליך ואי שיתוף פעולה מצד הקטין הוסיפו המפגשים להתקיים במרכז הקשר.

9.  ביום 1.3.2020 הוגש עדכון מטעם העו"ס לסדרי דין ובצידו עדכון חסוי ביחס למידע שהתקבל מבית ספרו של הקטין. על יסוד המידע שהתקבל, הומלץ לבצע הערכה ובירור בנוגע למצבו ותפקודו של הקטין. המלצה זו הובאה גם בתסקירים עוקבים.

    

   בתסקיר מיום 24.5.2020 צוין, כי האם מתנגדת לערוך לקטין אבחון או בירור בעניין מצבו; כי היא מציינת שמדובר בילד חברותי וחכם והיא סבורה כי אבחון יפגע בביטחון העצמי שלו וכי כך נאמר לה גם על ידי גורמי מקצוע עמם התייעצה.

    

   גורמי הרווחה והטיפול הביעו דאגה ביחס למצבו של הקטין ואף המליצו על עריכת אבחון בדבר תפקודו.

    

10.  הקטין נשמע בפעם הראשונה על ידי המותב הקודם (כב' השופט בן שלו), בנוכחות עו"ס מהמחלקה לשמיעת ילדים, ביום 18.3.2021.

     

11.  ביום 21.3.2021 מונתה לקטין אפוטרופסה לדין מטעם הלשכה לסיוע משפטי, עוה"ד נטע ממן. בעמדתה מ-4/2021 טענה האפוטרופסה לדין, כי יש ליתן שהות נוספת לביסוס קשר בין האב לקטין בסביבה ניטרלית, בעיר נתיבות, בסיוע גורמי תיווך באמצעות מחנך בית הספר והאפוטרופסה לדין עצמה, בטרם תיבחן אפשרות למינוי מומחה. עוד הציעה האפוטרופסה לדין שלא לכפות על הקטין אבחון בניגוד לעמדת האם, על מנת שלא להחריף את הקונפליקט ולייצר התנגדות מצד משפחת הקטין להתערבות חיצונית.

     

12.  בית המשפט קיבל את עמדת האפוטרופסה לדין והורה על העברת המפגשים בין האב לקטין לסביבה ניטרלית, בתיווך האפוטרופסה לדין ומחנכו של הקטין והמפגשים במרכז הקשר הופסקו.

     

    דא עקא, גם ניסיון זה להבניית הקשר שבין האב לקטין לא נשא פרי ולא הצליח להניע את תהליך חידוש הקשר ולאחר שהתקיימו שני מפגשים בלבד, הביע הקטין התנגדות להמשך המפגשים עם האב.

     

13.  ביום 11.8.2021 מונתה ד"ר ענבל קיבנסון בר-און כמומחית מטעם בית המשפט – חרף התנגדותה הנחרצת של האם ובהסתמך על עמדת כלל הגורמים המקצועיים והטיפוליים - לבחינת מצבו של הקטין ולמתן המלצתה בדבר דרכי הטיפול המתאימות לשם העמקת וייצוב הקשר שבין האב לקטין. כן התבקשה המומחית לחוות דעתה באשר לשאלות מתחום הקשר שבין הקטין לשני הוריו, אופן ושימור הקשר שבין הקטין לאביו ויכולת ההורה המשמורן (האם) לשמר קשר בין הקטין להורה השני (להלן גם: "המומחית לחידוש קשר").

14. במשך חודשים רבים האם לא פעלה להסדיר חלקה בתשלום שכר טרחת המומחית לחידוש הקשר (מחצית) בטענות הכרוכות אחר מצבה הכלכלי. לשם קידומו של ההליך ובהסכמת האב, נקבע כי האב יישא במלוא תשלום שכר טרחת המומחית, ובלבד שהאם תשתף פעולה לצורך הכנת חוות הדעת.

     

15.  ביום 21.3.2022, הועבר התיק לטיפולי, נוכח שינויים ארגוניים בבתי המשפט למשפחה במחוז דרום, ובהנחיית הנשיא דאז, כב' השופט אלון גביזון.

     

16.  חרף שורה של החלטות שיפוטיות המחייבות האם לשתף פעולה עם הכנת חוות דעת המומחית לחידוש הקשר ועל אף שבית המשפט התריע כי ישקול חיובה בהוצאות בגין הפרת ההחלטות שניתנו, הוסיפה האם לעמוד במריה ולא שיתפה פעולה בקידומו של ההליך ובהבאתו של הקטין למומחית. אף חיובה בהוצאות לא הועיל, והאם המשיכה בדרך הילוכה והתנהלותה.

     

17.  לצד אי שיתוף הפעולה מצד האם עם עריכת חוות הדעת, האם גם הערימה קשיים על האפוטרופסה לדין שביקשה להיפגש עם הקטין, בין היתר בנימוק כי הקטין מתנגד לכך. לפיכך, בהחלטתי מיום 25.8.2022 מצאתי לקבוע כי ככל שהאם לא תפעל לקיום הפגישה בין הקטין לאפוטרופסה לדין, תחויב בהוצאות.

     

18.  לאור דרך הילוכה של האם, אי שיתוף הפעולה מצידה עם עריכת חוות הדעת וטענותיה בדבר התנגדותו הנחרצת של הקטין להיפגש עם המומחית לחידוש קשר, נערך דיון נוסף ביום 30.11.2022, אשר בתומו הוריתי על שמיעת הקטין ע"י בית המשפט בנוכחות עו"ס יחידת הסיוע. בהתאם לכך, האם נערכה בתוך זמן קצר להבאתו של הקטין לבית המשפט, בליווי סבתו.

     

19.  במהלך שמיעת הקטין, לא הצליח הקטין להשיב לעניין וניכרו קשיי תקשורת והתנהגות שאינה מותאמת לגילו של הקטין. כן התחוור, כי הקטין טעה לחשוב שהפנייתו למומחית נועדה לשם עריכת אבחון להתאמתו ל-"חנ"מ" (חינוך מיוחד). לאחר שבית המשפט ועו"ס יחידת הסיוע, הסבירו והבהירו לקטין את תכלית המפגשים, נתן הקטין הסכמתו למפגש עם המומחית. לאור האמור, ניתנה לאם הזדמנות נוספת להביא הקטין לפגישה עם המומחית, כפי שנדרשה בהחלטות קודמות.

     

20.  בחלוף כשנה וארבעה חודשים ממועד מינוי המומחית, ביום 22.12.2022, הוגש עדכון מטעם המומחית לחידוש קשר, לאחר פגישתה הראשונה עם הקטין ובו המלצתה לערוך לקטין אבחון פסיכו-דיאגנוסטי מקיף, לרבות אבחון הפרעות תקשורת או הפרעות אורגניות אחרות.

     

    המומחית התרשמה, כי "קשה להבין את הקטין, סגנון התקשורת עמו ביזארי, לא הצליח לענות לעניין או במורכבות כלשהי, השיח היה ילדותי מאוד ולא מותאם לגילו הכרונולוגי, הוא קם ויצא לאחר עשר דקות והתקשה עד מאוד לקיים התנהגות לפי כללים חברתיים בסיסיים. ניכרת התנהגות שמעלה שאלות סביב נושאים של תקשורת, הבנה, התמצאות ויכולת מנטאלית".

     

    בעמדת המומחית הובהר, שעל מנת שניתן יהא להידרש לשאלת חידוש הקשר בין האב לקטין, יש לקבל תחילה תמונה מלאה בדבר מצבו של הקטין, וכי "סוגיית חידוש הקשר הנה סוגיה חלקית בתוך מכלול שלם של בעיות וקשיים שיש לקטין, שיש לבדוק אותן ולקבל תמונה מלאה יותר בדבר מצבו הנפשי, הקוגניטיבי והרגשי".

     

21.  האב והאפוטרופסה לדין תמכו בהמלצת המומחית וזו האחרונה הוסיפה וטענה, כי אף היא הבחינה, לא אחת, כי לקטין "קשיים מסויימים ברמה החברתית, בגרותית ותקשורתית" ושסברה כי "יש ממש בהמלצת המומחית שכן, סוגיית חידוש הקשר כיום (!) הינה סוגיה חלקית במכלול הקשיים שעלו מהקטין לאורך ההליך" (ר' עמדת האפוטרופסה לדין מיום 5.1.2023).

     

22.  גם העו"ס לסדרי דין, בעמדתה מיום 12.1.2023, תמכה בהמלצת המומחית. העו"ס ביססה עמדתה, בין היתר, על האמור בתסקיר החסוי שהוגש מטעמה ביום 1.3.2020, במסגרתו הובא דיווח ביחס למידע שנמסר מבית ספרו של הקטין. לעמדת העו"ס "מדיווחי גורמי הטיפול השונים כפי שהובאו בתסקירים שהוגשו עולה כי לצד מצבו הלימודי הטוב של הקטין, התנהלותו והתנהגותו אינה מותאמת לגילו ולשלב ההתפתחותי בו נמצא, גורמי הטיפול העלו דאגתם בעניין זה...אני בדעה כי אבחון זה יש בו כדי לשפוך אור על מצבו של הקטין ולתת המלצות בדבר דרכי טיפול מתאימות".

     

23.  האם מצידה הוסיפה להתנגד לעריכת האבחון בניגוד להמלצת המומחית.

     

24.  ביום 19.2.2023, ניתנה החלטה מפורטת המאמצת את המלצת המומחית. זאת, בין היתר בשים לב לכך כי כל גורמי הטיפול המעורבים אשר פגשו בקטין במרוצת השנים סברו, פה אחד, כי יש לערוך לקטין אבחון פסיכו-דיאגנוסטי, לשם קבלת תמונה מלאה בדבר מצבו התפקודי של הקטין וליתן על ידי כך מענה הולם לצרכיו; לאור התרשמות בית המשפט, הן במותבו הנוכחי והן במותבו הקודם (כב' השופט בן שלו), במסגרת שמיעת הקטין כי ייתכן שהקטין מתמודד עם קשיים התנהגותיים וקושי בתקשורת אשר ראוי שיבחנו במסגרת אבחון מתאים ובשעה שהאבחון נדרש לשם גיבוש מסקנות מושכלות ביחס לשאלת חידוש הקשר עם האב, כעמדת המומחית.

25.  האם עתרה בבקשה לעיון מחדש בהחלטתי זו, אשר נדחתה, על הסף ולגופה ביום 22.4.2023.

     

26.  ואולם, האם המשיכה לנהוג בגרירת רגליים, נקטה בסחבת בבירורו של ההליך בטענות שונות, לרבות בגין מצבה הרפואי והחלפת ייצוג ולא פעלה לעריכת אבחון פסיכו-דיאגנוסטי לקטין, חרף סנקציות כספיות שהושתו עליה בגין הפרת ההחלטות בנדון. לאור דרך הילוכה זו של האם ובשים לב לכך שלאור עמדת הגורמים המקצועיים, עריכת האבחון לקטין הינה מכרעת, נקבע דיון נוסף בתיק ליום 30.11.2023, בתומו ניתנה לאם שהות נוספת ואחרונה למלא אחר החלטתי בדבר הפניית הקטין לאבחון פסיכו-דיאגנוסטי, בסיוע האפוטרופסה לדין בתיאום מועד עריכת האבחון.

     

    כן הוריתי על הפניית עניינו של הקטין לעו"ס לחוק הנוער, על מנת שתבחן הצורך במעורבותה.

     

    כמו כן, על יסוד הסכמת הצדדים, ניתנה בדיון החלטה בדבר חידוש המפגשים בין האב לקטין במרכז הקשר בנתיבות.

     

27.  חרף הסכמת האם לחידוש המפגשים בין האב לקטין במרכז הקשר, התקבלו דיווחים מאת העו"ס לסדרי דין והאפוטרופסה לדין כי, האם אינה משיבה לשיחות טלפון מטעם גורמי הטיפול לצורך התחלת המפגשים, ובהחלטה עוקבת, מיום 19.12.2023, שבתי והזהרתי האם כי ככל שלא תשתף פעולה עם גורמי הטיפול ותסכל החלטות בית המשפט בדבר קביעת המפגשים במרכז הקשר ו/או עריכת האבחון לקטין, בין בהעדר מענה לשיחות טלפוניות לשם תיאום המפגשים ובין בכל דרך אחרת, תחויב בסנקציות בגין הפרת ההחלטה.

     

    ביום 2.1.2024, התקיים מפגש ראשון במרכז הקשר בנתיבות בין הקטין לאביו. בהמשך לכך, נקבעו מפגשים במרכז הקשר במתכונת של מפגש חד שבועי למשך שעה.

     

28.  אחר האמור, ביום 16.1.2024, התקבל עדכון מטעם העו"ס, לפיו האם לא פעלה להביא את הקטין למפגשים שנקבעו במרכז הקשר, לטענתה מאחר שהייתה צריכה להגיע ל"בדיקות דחופות ובהולות" וכי הקטין לא הסכים להגיע למרכז הקשר ללא ליווי שלה.

     

29.  בחלוף כשנה מאז ניתן הצו בדבר הפניית הקטין לאבחון פסיכו-דיאגנוסטי ולאחר שהאם התנגדה נחרצות לעריכת האבחון, הוצע על ידי האם ביום 24.1.2024, לערוך לקטין את האבחון באופן פרטי, זאת על פי הנטען על ידה, "מתוך מטרה להימנע מזמן המתנה לעריכתו במסגרת ציבורית ולמען קידום מושא התובענה". על יסוד הסכמת הצדדים והאפוטרופסה לדין, נעתרתי ביום 29.1.2024 לבקשת האם לעריכת האבחון הפסיכו-דיאגנוסטי לקטין באופן פרטי, תוך שהוריתי לב"כ הצדדים לעדכן בדבר זהות המומחה, זמינותו ועלות עריכת האבחון.

30.  מיד בסמוך למתן החלטתי דלעיל, ביום 30.1.2024, הוגשה עמדה מטעם העו"ס לחוק הנוער, בגדרו הדגישה העו"ס את חשיבות עריכת האבחון הפסיכו-דיאגנוסטי לקטין ופנתה למומחה בכיר בפסיכולוגיה קלינית, ד"ר מאיר נדב, לאחר שקיבלה את הסכמת שני ההורים לעריכת האבחון על ידי מאבחן מהמגזר הציבורי. כפי שעולה מדיווח העו"ס לחוק הנוער, לאחר שהודיעה לאם על אודות מועד האבחון, האם שינתה דעתה והתנגדה בתוקף לביצוע האבחון במגזר הציבורי ועמדה על עריכת האבחון באופן הפרטי. לאור התנגדותה, התבקשה האם להודיע האם עלה בידה לאתר מומחה, תוך שהובהר כי ככל שלא יאותר מומחה על ידה, ימונה ד"ר מאיר נדב, כמוצע על ידי העו"ס לחוק הנוער.

     

31.  בהתאם לכך, בהעדר הודעה ו/או התנגדות מטעם מי מהצדדים למינוי המומחה כפי המלצת העו"ס לחוק הנוער, ביום 3.2.2024 הוריתי על מינויו של ד"ר מאיב נדב לשם עריכת אבחון פסיכו-דיאגנוסטי לקטין (להלן גם: "המומחה").

     

32.  ואולם, יומיים בלבד אחר האמור, ביום 5.2.2024, הודיעה האם באופן תמוה, בלשון המעטה, כי ערכה לקטין אבחון באופן פרטי במכון "אלמה" וזאת על דעתה בלבד, בלא שהוגשה כל בקשה מטרימה מצדה לאשר זהות המומחה ו/או המכון הפרטי המוצע על ידה, בלא שהתקבלה עמדת הצד שכנגד ועמדת אפוטרופסה לדין, בלא שניתן צו מתאים על ידי בית המשפט ובניגוד להוראת תקנה 25(ח) לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), תשפ"א-2020.

     

33.  חרף האמור לעיל וחרף התנהלותה הקלוקלת של האם, הוריתי לאב, לעו"ס לחוק הנוער ולאפוטרופסה לדין ליתן עמדתם ל"הודעת" האם בדבר עריכת האבחון במכון "אלמה".

     

    האפוטרופסה לדין הביעה "תדהמה" לנוכח התנהלותה של האם וטענה, כי "תמוה עד כי לא מובן הכיצד האם עוברת מ"0" ל"100" בקידום ענייני הקטין, באופן לא מותאם ובמנותק מהחלטות בית המשפט הנכבד", תוך שאף לא אחד מהגורמים המעורבים בהליך, אינו יודע ואינו מאשר עריכת האבחון במכון שנבחר של ידי האם. כן עלתה תהייה, מוצדקת במידה רבה, כיצד לא נדרש האב לתשלום מחצית מעלות האבחון עובר לעריכתו.

     

    עו"ס לחוק הנוער השיבה שמכון "אלמה" אינו מוכר לגורמי הרווחה וכי מתוכן האבחון, שנמסר לה מהמכון לבקשתה, לא ניתן להבין האם הקטין סובל מלקות כזו או אחרת. לצד זאת, הוסיפה וטענה העו"ס, כי "הבחירה של האם לבחון להגיע למכון אבחוני שאינו מתואם עם הרווחה ו/או אינו מקובל על הרווחה מצביעה כי רב הנסתר על הגלוי". לעמדת העו"ס, אין קושי בעריכת אבחון נוסף לקטין.

     

34.  לאור עמדות הצדדים כמפורט לעיל ולנוכח התרשמותו של בית המשפט והתרשמות כלל הגורמים הטיפוליים ממצבו של הקטין, מצאתי להורות בהחלטתי מיום 14.2.2024 על עריכת אבחון פסיכו-דיאגנוסטי לקטין אצל הפסיכולוג, ד"ר מאיר נדב, כפי שנקבע בהחלטתי מיום 3.2.2024.

     

35.  ביום 4.3.2024 הוגשה חוות דעת המומחה, ד"ר נדב (להלן: "חוות הדעת"). המומחה התרשם שהאם מנסה להרחיק את האב מהקטין. בחוות דעתו, ציין המומחה כי "במבחנים לא עלו קשיים מתחום הפוסט טראומה, דבר שמרחיק האפשרות כי התקיים מגע לא הולם בין האב לבנו".

     

    עוד התרשם המומחה, כי:

    "הפערים בין הניסיון של האם לתאר את נ' כעילוי לבין התוצאות הירודות של יכולתו השכלית של נ' כפי שעלו במבחנים הקוגניטיביים שהועברו לו, מדגישות את הצורך להאדיר את הטיפול האימהי ובאופן עקיף מדגישות את הצורך שלא לשנות מהתנהלותו של נ'. מלבד קשיים בתחום הלימודי, במבחנים עולים פערים ביכולות של נ' לקיים קשר בין אישי שוטף-בוגר, בהתאם לגילו הכרונולוגי. התמונה האישיותית כפי שעולה במבחנים מצביעה על חולשה אישיותית של נ' שנובעת מתלות מפקחת ע"י האם ששולטת בביטויים הרגשיים של נ'. חוסר עצמאות זאת של נ' מגיע גם בגלל הצורך של האם-ר' למנוע הקשר בין האב-א' לבנו."

     

    המומחה ציין כי אינו מעוניין להיכנס ליחסים "הבעייתיים" בין האב לאם ולצד זאת הדגיש כי כל ילד נדרש לקשר עם אביו, אלא אם הוכח כי יכול להיגרם נזק מקשר כזה. המומחה המליץ על המשך קיום מפגשים בין האב לקטין בעת הזו במסגרת של מרכז קשר. המומחה לא מצא לנכון להמליץ על שינוי בתחום הלימודי עבור הקטין "בהתחשב במאפיינים החברתיים של שינוי כזה עבור נ' וסיכויי השידוך עבורו". לצד זאת, המליץ המומחה לשלב את הקטין במסגרת כיתת ליקויי למידה ועל שילובו של הקטין בטיפול פסיכולוגי פרטי עבורו, ללא קשר ומעורבות עם אמו.

     

36.  האב שלח שאלות הבהרה למומחה, האם וויתרה על זכותה בדין לעשות כן.

     

37.  לאור ממצאי חוות הדעת, נערכה ביום 7.5.2024 ועדה לתכנון טיפול לשם בניית תכנית טיפולית מתאימה לקטין. המלצת גורמי הטיפול שנכחו בוועדה הייתה לשילוב הקטין בהקדם האפשרי במסגרת מרכז חירום אקסטרני.

    האב הסכים להמלצת וועדת תכנון טיפול ואילו האם וסבתו של הקטין שנכחה גם היא בוועדה, סירבו לה.

     

38.  ביום 20.6.2024 נערך דיון הוכחות במעמד הצדדים ובאי כוחם, האפוטרופסה לדין, עו"ס לחוק הנוער והעו"ס לסדרי דין. בסופו של דיון ההוכחות ולאור המלצת בית המשפט, ביקשה האם ליתן עמדתה ביחס להמשך ניהול ההליך (האב הסכים כאמור כי יינתן תוקף של פסק דין להמלצת וועדת תכנון טיפול). ביום 25.6.2024 , הודיעה האם עמדתה כי היא מסרבת לשילובו של הקטין במסגרת מרכז חירום אקסטרני, אך מוכנה לשלבו בהליך טיפולי באופן פרטי.

     

39.  לנוכח התנגדות האם להמלצות וועדת תכנון טיפול, הגישו הצדדים והאפוטרופסה לדין עיקרי טיעון מטעמם וביום 8.7.2024 נשמעו, באריכות, סיכומי טענות הצדדים, לרבות העו"ס לחוק הנוער והעו"ס לסדרי דין.

     

40.  לאחר שמיעת הראיות וסיכומי הצדדים, הוגש ביום 22.8.2024 דיווח מטעם העו"ס לסדרי דין, כי בשבועות האחרונים הקטין אינו מגיע למפגשים במרכז הקשר עם אביו וכי כל ניסיונות מרכז הקשר והעו"ס לסדרי דין ליצור קשר עם האם עלו בתוהו, עת האם אינה עונה לטלפונים ואף חסמה את המספר של מרכז הקשר.

     

    תמצית טענות האב:

41.  לטענת האב, במרוצת השנים ניסה בדרכים שונות ובסיוע צדדים שלישיים לחדש את הקשר עם הקטין, אך ניסיונותיו עלו בתוהו. כן נטען, כי לא נקט בהליך משפטי מתאים לשם חידושו של הקטין, לאור חששו להסתבך בפלילים לנוכח איומי האם ושעה שהיה מצוי בחרדה ומצוקה רגשית לאור הליך הגירושין.

     

42.  האב טוען, כי הוא נוטל את מלוא האחריות על חלקו בניתוק הקשר עם הקטין. לצד זאת, הבהיר כי במשך שש שנים ומחצה, מאז שפתח בהליך דנן לחידוש הקשר עם בנו, הוא עשה כל שלאל ידו לשם הבניית הקשר עם הקטין – הסכים לכל טיפול ולכל פעולה אופרטיבית על מנת לקדם את חידוש הקשר תוך שיתוף פעולה מלא וענייני עם כלל הגורמים המעורבים ונשא בכל עול כלכלי שנדרש לשם כך, חרף מצבו הכלכלי. לטענתו, הוא רואה לנגד עיניו אך ורק את טובת הקטין ומבין את החשיבות שלקטין יהא אב משמעותי בחייו, היה ועודנו קשוב וערני לקטין בעת המפגשים ומגלה רגישות לאור הנתק שנוצר ביניהם.

     

     

43.  האב טוען, כי הקטין נתון לניכור הורי בלתי פוסק מצד האם אשר מסכלת את חידוש הקשר שבינו לבין הקטין – הן באופן ישיר בדרך של הסתה מתמשכת כנגדו והן באופן עקיף, באמצעות סבתו של הקטין אשר אף היא מתנגדת לחידוש הקשר שבין האב לקטין, כאשר לשתיהן השפעה מכרעת על הקטין. לשיטתו, האם והסבתא, מעולם לא נתנו ברכתן האמתית לחידוש הקשר עם האב.

     

44.  לטענת האב, חרף הצהרותיה של האם לאורך ההליך, הלה מעולם לא הפנימה ולא הבינה את החשיבות העליונה בצורך הבסיסי ביותר שלקטין יהיה קשר משמעותי עם אביו באופן שכל דבריה לאורך ניהול ההליך והסכמותיה לחידוש הקשר, היו מן השפה ולחוץ בלבד.

     

45.  האב מסכים להמשך קיום המפגשים עם הקטין במרכז הקשר ומסכים לשילובו של הקטין במרכז חירום אקסטרני בהתאם להמלצת גורמי הטיפול.

     

46.  לשיטתו של האב, סירובה של האם להפנות הקטין לטיפול במסגרת ציבורית במרכז חירום אקסטרני והעדפתה להפנותו לטיפול באמצעות גורם פרטי, עלולה להוביל לכדי פגיעה ממשית במצבו של הקטין, לרבות סתימת הגולל על האפשרות להבניית הקשר בין האב לקטין וייצובו. כמו כן, יש בכך כדי ללמד על דפוס התנהגותי מוכר שחוזר על עצמו לאורך ההליך בדבר רצון האם לשלוט באופן מוחלט על הקטין.

     

47.  האב טוען, כי האם לא רואה לנגד עיניה את טובת הקטין שעה שחרף מסקנות האבחון, שמעוררות דאגה ביחס למצבו של הקטין, היא מסרבת לפעול בהתאם להמלצות גורמי הטיפול. כן, האם לא מקיימת אחר חובתה ההורית כ"הורה משמורן" להבטיח קשר תקין ורציף עם ההורה האחר.

     

48.  האב עותר להשתת הוצאות משמעותיות לחובת האם לנוכח התנהלותה לאורך ההליך באי קיום החלטות שיפוטיות, מסירת הצהרות כוזבות והארכת ההליך שלא לצורך, באופן אשר עולה לכדי התנהגות בחוסר תום לב – הכל במטרה לסכל כל ניסיון של האב לחדש קשר עם הקטין.

     

    תמצית טענות האם:

49.  לעמדת האם, הנתק בין האב לקטין נוצר בעטיו של האב, אשר בחר שלא להיות חלק מחייו של הקטין במשך כ- 10 שנים ונקט שיהוי ניכר בהגשת התביעה, לאחר שהנזק שגרם לקטין בעקבות ניתוק הקשר הינו עצום.

     

50.  האם מתנגדת להמלצות ועדת תכנון טיפול בדבר שילובו של הקטין במרכז חירום אקסטרני. לטענתה, האב לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח את טובת שילובו של הקטין במרכז חרום אקסטרני. וכי החלטת הועדה תמוהה עת טרם קיומה, אף אחד מהגורמים המקצועיים לא סבר כי יש לשלב את הקטין במרכז חירום אקסטרני, אלא רק לאחר שציינה זאת עו"ס לחוק הנוער, התנהלו הגורמים המקצועיים כ"תופעת העדר".

     

51.  לטענת האם, הקטין כלל לא זומן לוועדת תכנון טיפול אף שבפרוטוקול הועדה צוין כי הקטין זומן לכאורה. לשיטתה, לא יעלה על הדעת שוועדת תכנון טיפול הגישה המלצותיה לבית המשפט בדבר שילובו של הקטין במרכז חירום אקסטרני מבלי שקולו ו/או רצונו ישמעו לפני הוועדה, באמצעות אפוטרופסה לדין ו/או עו"ס כפי טובתו, עובר להגשת המלצות הועדה לבית המשפט, קל וחומר עת עסקינן בקטין בן מעל ל- 15 שנים.

     

52.  האם מוסיפה, כי מרכז חרום אקסטרני מיועד לילדים מהגיל הרך עד גיל 14 ובני משפחותיהם, בעוד שהקטין דכאן הינו בן 15 ותשעה חודשים (במועד סיכום טענות הצדדים).

     

53.  האם טוענת, כי הקטין מתנגד נחרצות לשילובו במרכז חירום אקסטרני; כי הביע חרדה משילובו כאמור וכי טען לפניה, כי שמע בעבר מחבריו "דברים לא טובים על המקום לרבות גילם הקטן מגילו של ילדים המגיעים למקום".

     

54.  לדידה של האם, משעה שהקטין מצוי בקשר עם אביו במרכז קשר, שילובו במרכז חירום אקסטרני בניגוד לרצונו, יהווה כפייה אשר תגרום רק לנזק. זאת, בניגוד להמלצת המומחה ד"ר מאיר נדב שציין בחוות דעתו כי שינוי דרסטי – כפוי עלול לגרום לנזק לקטין.

     

55.  עוד מלינה האם, כי המלצת הגורמים המקצועיים אינה עוסקת כלל בסוגיית חידוש הקשר שבין האב לקטין, חורגת מהסעד שהתבקש במסגרת כתב התביעה ואינה עולה בקנה אחד עם טובת הקטין.

     

56.  לשיטת האם, ככל שבית המשפט סבור כי על הקטין להשתלב בהליך טיפולי, יש לאפשר לה לשלבו בהליך טיפולי באופן פרטי, התואם את רצונו ואורח חייו המשתייך למגזר החרדי שמרני.

     

57.  האם טוענת כי לא נעלמת מעייניה חשיבות האב בחיי הקטין ובתוך כך היא עושה כל שביכולתה בסיוע חיזוק הקשר שבין הקטין לאביו ואף כופה עליו הגעה למפגשים במרכז הקשר. לצד זאת, יש ליתן את הדעת להתנגדות מצד הקטין לקיום קשר עם אביו ורצונותיו, כמו גם חשיבות שלמות גופו ונפשו של הקטין.

58.  האם עותרת לשימור המצב הקיים לפיו האב יפגוש את הקטין מדי שבוע במרכז קשר, בלא שילובו של הקטין במסגרת של מרכז חירום אקסטרני כהמלצת ועדת תכנון טיפול וכן, לחיוב האב לעבור הדרכה הורית וטיפול מתאים על מנת שיקבל כלים להבניית קשר בריא, מכבד ומיטיב עם בנו הקטין.

     

    תמצית עמדת האפוטרופסה לדין:

59.  האפוטרופסה לדין משמשת כאפוטרופסה לדין לקטין מזה כשלוש וחצי שנים ונטלה חלק פעיל בניסיונות שנערכו לשם חידוש הקשר שבין האב לקטין.

     

60.  לעמדת האפוטרופסה לדין, הגם שעסקינן בקטין כבן 15 (במועד הגשת העמדה), נער מתבגר, בעל רצונות וצרכים אישיים ועצמאיים, לא ניתן שלא להבחין בין העדר הנפרדות בין הקטין לבין אמו וסבתו, עת לאורך ההליך הקטין מגויס לטענות האם ולצידוק ניתוק הקשר עם אביו.

     

61.  לדידה, הצהרותיה של האם ביחס לחשיבות חידוש הקשר בין האב לקטין הן מלאכותיות וכך גם הסכמתה לקיום המפגשים במרכז הקשר, בשים לב להתנהלותה לאורך כל ניהול ההליך. האפוטרופסה לדין התרשמה, כי רחוקה הדרך מהמקום בו תיתן האם ברכתה ותפעיל סמכותה ההורית ותנתק את מאורעות העבר והקונפליקט אל מול האב ותוכל להתנהל באופן נפרד ומכיל אל מול הקטין.

     

62.  האפוטרופסה לדין מצטרפת להמלצת ועדת תכנון טיפול לשילוב המשפחה במרכז חירום אקסטרני ומביעה תקווה כי ההליך הטיפולי שם ייתן מענה ופתרון יסודי וממצה ויהווה נקודת אור לצורך חידוש הקשר של הקטין עם האב, במקביל לבגרותו של הקטין, לגיבוש זהותו תוך סביבה המאפשרת צמיחה, ללא התעלמות מטובתו.

     

    דיון והכרעה:

63.  כאמור בפתח הדברים, הצדדים שניהם נתנו הסכמתם לקביעת מפגשים בין האב לקטין במתכונת שבועית במרכז הקשר בנתיבות. על אף שהמפגשים בין האב לקטין אינם מתקיימים כסדרם, וביחס לכך אייחד דברים בהמשכו של הדיון, המחלוקת שלמעשה נותרה להכרעה כרוכה אחר שאלת שילובם של הצדדים והקטין במרכז חירום אקסטרני כפי המלצת ועדת תכנון טיפול, לאור התנגדותה הנחרצת של האם לכך.

     

64.  ראשיתה ואחריתה של ההכרעה שעומדת בפניי נטועה בסוגיה אחת – טובת הקטין.

65.  לאחר שעיינתי בכל החומר המצוי בפני, לרבות בתסקירים הרבים, חוות דעת המומחים ועמדת האפוטרופסה לדין; לאחר ששמעתי באריכות טענות הצדדים, לרבות המלצותיהן של העו"ס לסדרי דין והעו"ס לחוק הנוער ולאחר ששמעתי את הקטין באופן בלתי אמצעי ובחנתי את מכלול השיקולים הצריכים לעניין, שוכנעתי כי טובת הקטין מחייבת קבלת המלצת ועדת תכנון טיפול בדבר שילוב הקטין (והוריו) במרכז חירום אקסטרני. ואלה נימוקיי:

     

66.  כפי שפורט לעיל, ביום 7.5.2024, נערכה ועדת תכנון טיפול והערכה עבור המשפחה, בה לקחו חלק גורמי טיפול רבים, ביניהם יו"ר מטפל, עו"ס לפיי חוק נוער, עו"ס לסדרי דין ופסיכולוגית. בעדכון מטעם העו"ס לחוק הנוער מיום 9.5.2024, ציינה העו"ס את התרשמות גורמי הטיפול כי האם וסבתו של הקטין מחבלות בגיבוש תכנית טיפולית ומביעות אי אמון במערכת באופן שפוגע בטובתו של הקטין:

     

    "על סמך הלך הרוח של האם, דרכי הפעולה שלה וההתנגדות הנחרצת לשיתוף פעולה עם גורמי הטיפול מתקבל הרושם לקשר מזיק ואף מחבל בגיבוש תכנית טיפולית.

    בוועדה נכחה גב' ג' (אשתו של אביה של ר'), לאורך הוועדה, התרשמנו מסבתא דומיננטית, בעלת דעה נחרצת לחוסר שיתוף פעולה עם גורמי הטיפול. לדבריה, אינם משפחת רווחה וכי אם עסקינן במתן טיפול רגשי אז היא כבר דאגה לטיפול רגשי לקטין. במהלך הוועדה היא הציגה בפניי חבר המשתתפים אישור השתתפות של נ' ב"רכיבה טיפולית".

    ג' ור' התקשו להבין כי מטרות הטיפוליות של רכיבה טיפולית אינן זהות למטרות הטיפוליות אותן יש להשיג. ישנו צורך מובהק לייצר לנ' נפרדות מאמו ומהסבתא כדי שיצליח לפתח אישיות בריאה בעלת חוסן אישי ומיומנויות אישיות וחברתיות עקב היחסים המאוד תלותיים במשפחה הגרעינית וחוסר נפרדות בתוך הקשים המשפחתיים הן בן (בין – ש.כ) הסבתא לאם והן ביניהן לבין נ', דבר שפוגע ביכולת של הקטין נ' להתפתח באופן מותאם ושווה לבני גילו.

    המלצת גורמי הטיפול הייתה פה אחד ללא עוררין כי יפה שעה אחת קודם לשילובו של הקטין במסגרת חירום אקסטרני שתסייע בכל המענים הטיפולים הנדרשים." (ההדגשה נוספה – ש.כ).

     

67.  בדיון מיום 8.7.2024 הוסיפה עו"ס לחוק הנוער וטענה, כי: "במהלך הוועדה ישבנו גורמי חינוך, טיפולי, נציגות של השירות הפסיכולוגי וכולנו סברנו שנ' צריך להגיע לטיפול ועל זה אין עוררין, הוא זקוק נואשות לטיפול רגשי, כמו שגברתי אמרה עוד שלשום. הוא צריך טיפול גם אם יהיה זמן המתנה אנחנו נוודא שהוא יקבל את הטיפול" (עמ' 41, ש' 33-36 לפרוטוקול הדיון, ההדגשה נוספה – ש.כ). העו"ס לסדרי דין הצטרפה לדבריה.

     

68.  עו"ס לחוק הנוער הבהירה בעדכון מיום 9.5.2024 על אודות המלצות ועדת תכנון טיפול, כי המלצות הוועדה ניתנו בין היתר, בשים לב להמלצותיו של המומחה, ד"ר מאיר נדב, כי "יינתן מענה רגשי לנ' ללא קשר ומעורבות עם אמו".

     

69.  האפוטרופסה לדין הצטרפה כאמור להמלצות ועדת תכנון טיפול והוסיפה בדיון מיום 8.7.2024:

     

    "לא ניתן לקחת מדברי המאבחן שאליו סירבה הנתבעת להגיע, רק המלצה בדבר שילובו של הקטין בטיפול פסיכולוגי, אלא שזו המלצה נוספת. ד"ר מאיר נדב המליץ בנוסף על שילובו של הקטין בטיפול פסיכולוגי פרטני של עצמו ללא קשר במעורבות האם. כל האמירות האם לאורך כל ההליך "ניסיתי לשכנע את הקטין", בזכותי הקטין רואה את האב במרכז קשר", אינו עולות בהלימה אחת, שעה שפעם אחר פעם האם עצמה מתנגדת, מסרבת לקשר הזה, מבקשת להטיל לפתחו של האב את האשם בנתק. אני סבורה כי בשלה העת לגדוע את אותה הסרבנות וחרף התנגדות האם לקבוע כי המשפחה תשולב במרכז חירום אקסטרני. לגבי טענת ב"כ האם באשר ל"תופעת העדר", אני משיבה שמדובר בטענה שלא ניתן להיאחז בה שעה שהן האפוטרופסה לדין והן גורמי הטיפול תמימי דעים באשר לחשיבות כניסת המשפחה להליך טיפולי ויש לקוות כי כניסת המשפחה להליך תיתן מענה ופתרון יסודי וממצה ויהיה בו כדי לתת נקודת אור מעבר למה שקיים. במקביל, לבגרותו של נ', לגיבוש זהותו תוך סביבה המאפשרת צמיחה ללא התעלמות מטובתו שהיא ורק היא חשובה בהליך הזה." (עמ' 40, ש' 29 – עמ' 41 ש' 3 לפרוטוקול הדיון).

     

70.  כידוע, כי על מנת לעמוד על טובת הקטין, נעזר בית המשפט בחוות דעת של מומחים. הלכה מושרשת וידועה היא, כי בבואו של בית המשפט להכריע במחלוקת שלפניו הוא יטה לאמץ מסקנות חוות הדעת של מומחה אשר מונה על ידו, המהווה זרועו הארוכה, אלא אם קיימים טעמים כבדי משקל שיש בהם להצדיק סטייה מהן (רע"א 4575/00 פלונית נ' אלמוני, נה(2) 321 (2001)).

     

    ברע"א 4575/00 פלונית נ' אלמוני, נה(2) 321, 331 (2001)‏ נדונה החשיבות שיש ליתן להמלצות מומחים במקרים כגון דא, בעת עמדות מנוגדות של הורים:

    "חשיבות רבה במיוחד יש לחוות-דעת של מומחים הן בשל יכולתם לבחון את השאלות המתעוררות בכל מקרה בעין מקצועית והן בשל היותם גורם ניטרלי לעומת ההורים היריבים... על-כן, בהיעדר ראיות בעלות משקל לסתירת האמור בחוות-דעת המומחים ייטה בית-המשפט לאמץ את ממצאי חוות-הדעת ומסקנותיהן" (ההגשה נוספה – ש.כ).

     

    מעמדו של התסקיר הוכר פעמים רבות כשווה ערך לחוות דעת מומחה (הגם שאינו ערוך ככזו לפי פקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971), זאת מהטעם שהעו"ס נחשב כגורם אובייקטיבי וניטראלי, הממלא חובתו ובית המשפט יטה לאמץ את המלצותיו בהעדר נימוקים כבדי משקל לסתירתן (ר' תלה"מ (משפחה חדרה) 20040-05-22 ת. ל נ' נ. ו (פורסם בנבו, 28.9.2022) וההפניות הרבות שם).

     

71.  בנדוננו, המלצות ועדת תכנון טיפול, המונה גורמי מקצוע רבים, נסמכות בין היתר, על חוות דעת המומחה, ד"ר מאיר נדב. עמדתן של העו"ס לסדרי דין והעו"ס לחוק הנוער לא נסתרה ומי מהצדדים לא ביקש לחקור אותן ו/או לזמן מי מהמומחים מטעם בית המשפט להיחקר על חוות דעתו. בנסיבות אלה ובשים לב כי האפוטרופסה לדין – אשר אמונה על הצגת עמדת הקטין, קולו וטובתו - הצטרפה להמלצות העו"ס, הרי שלא מצאתי כי קיים טעם מבורר, וודאי שלא טעמים כבדים ובעלי משקל ממשי המצדיקים סטייה מהמלצות ועדת תכנון טיפול.

     

72.  כלל גורמי הטיפול והמקצוע התרשמו לאורך השנים, על אודות היעדר הנפרדות בין הקטין לאמו (וסבתו) באופן שקולו הוא למעשה קולה של האם. גם המומחה ד"ר מאיר נדב ציין בחוות דעתו, בין היתר כי: "האם דומיננטית ואינה מותירה מקום להתבטאות של נ'. הוא מהנהן לאישור אחר דבריה ולמעשה אינו משמיע את דברו"; "יש הרושם כי האם מתקשה לסגל עבור נ' חשיבה עצמאית שנעדרת פיקוח מתמיד אחר דרכיו". על רקע התרשמותו, המליץ המומחה על שילובו של הקטין בטיפול פסיכולוגי פרטני עבור עצמו, ללא קשר ומעורבות עם אמו.

     

73.  בשים לב להיעדר הנפרדות המובהק בין הקטין לאמו (וסבתו), שילוב הקטין במסגרת טיפולית של מרכז חירום אקסטרני, במובחן מטיפול באופן פרטי, נחוץ בענייננו על מנת שיהיה באפשרות גורמי הרווחה וביניהן העו"ס לסדרי דין והעו"ס לחוק הנוער לפקח אחר קיום המפגשים, מתכונתם והתקדמותם, בראי טובתו של הקטין ולאור חשיבות ההליך הטיפולי לצורך הבניית חידוש הקשר עם אביו, לצד המפגשים במרכז הקשר. ראו דברי העו"ס לחוק הנוער בנדון בדיון מיום 8.7.2024, אליהם הצטרפה גם העו"ס לסדרי דין:

     

    "האם הציגה טיפול פרטי ואמרה שהיא רוצה לקחת אותו לרכיבה. נתייחס לד"ר מאיר נדב שנתן המלצה בדבר עריכת טיפול בנפרדות מהאם ואנחנו רואים שיש קושי לנפרדות מהאם ואנחנו מעלים ספק האם הדבר הזה יצליח. אנחנו לא יודעים אם באמת האם תיקח אותו לטיפול הנכון, למטפל באמת בריא, תמסור את הפרטים המדויקים, והאם בכלל זה יהיה מפוקח...אם תיקח אותו לטיפול רגשי ולא תדייק את בפרטים (הפרטים – ש.כ) זה כמו שהיה במכון עלמא, שוחחתי עם מכון עלמא והם שלחו לי את הנתונים והשאלה שהאם הציגה בפני המאבחן היא לא הייתה כפי שהייתה ד"ר ענבל קיבינסון שביקשה שיערך האבחון שהאם קיימת בעיית תקשורת" (עמ' 41, ש'36 – עמ' 42, ש' 1-7).

     

74.  מראשיתם של ההליכים ועד למועד כתיבת שורות אלה, התרשמות הגורמים המקצועיים וגם התרשמות בית המשפט היא שהאם מתקשה ליתן את ברכת הדרך לחידוש הקשר שבין האב לקטין ודבריה במהלך ההליכים המשפטיים מובאים מן השפה אל החוץ, תוך שאינה מכירה בחשיבות הקשר שבין האב לקטין לטובת התפתחותו התקינה של הקטין ואינה נכונה לעשות כל פעולה שיש בה כדי לקדם חידושו של הקשר בין האב לקטין ולהבטיח הבנייתו באופן רציף ומיטיב, לרבות שילובו בהליך טיפולי.

     

75.  במרוצת השנים נהגה האם לעשות דין לעצמה עת היא הפרה פעם אחר פעם החלטות שיפוטיות ברגל גסה ועשתה כל אשר לאל ידה כדי לבטל, לדחות ולשנות מפגשים / מועדים שנקבעו עם מומחים שונים ועם האב, ככל שאלה לא תאמו את עמדתה ואף חויבה בסנקציות כספיות בגין כך.

     

    האם הודתה בחקירתה, ללא כל היסוס, כי הפרה החלטות בית המשפט מקום שההחלטה לא תאמה עמדתה. כך למשל, האם הודתה כי לא לקחה את הקטין למומחית היות שלא הסכימה עם החלטת בית המשפט; זאת, בסתירה מוחלטת לשלל טענותיה לאורך ההליך בדבר התנגדות הקטין ללכת לפגישה עם המומחית:

    "ת. כי קיבנסון, אני לא ראיתי צורך לקחת אותו לשם.

    ש בית המשפט. היתה החלטה שיפוטית, בצו של בית משפט.

    ת. לא ראיתי צורך לקחת אותו לקיבנסון..." (עמ' 84, ש' 36 – עמ' 85, ש' 1-3 לפרוטוקול הדיון מיום 20.6.2024; ההדגשה נוספה – ש.כ).

    ובהמשך – "אני לא רציתי לעשות לו את האבחון וזה הכל. זו הסיבה, אני לא רציתי לעשות לו את האבחון" (עמ' 86, ש' 16-17 לפרוטוקול הדיון מיום 20.6.2024; ההדגשה נוספה – ש.כ).

     

76.  מעבר לאי תמיכתה בחידוש הקשר שבין האב לקטין, חרף הצהרותיה המלאכותיות, התרשמתי שהאם לא מבינה ולא ערה – או שאולי מתכחשת - לכך שלקטין מוגבלויות ולקויות המחייבות טיפול וכי התנגדותה לשילובו במרכז חירום אקסטרני, לא נובעת אלא בשל רצונה להתחמק הלכה למעשה מהליך טיפולי לו זקוק הקטין. כך, כשנשאלה בחקירתה בדבר הצעתה לקחת את הקטין לטיפול באופן פרטי על אף שאינה סבורה כי יש לו קשיים כלשהם השיבה: "...לקחת אותו לפרטי, כדי שאם יש איזה משהו שהוא מסתיר ממני, והוא לא מדבר והוא מפחד והוא נרתע, אז שידבר עם מישהו אחר, שלא ידבר אתי, אוקי? אבל להגיד לך שיש בעיה, אני לא רואה שיש בעיה, אין, אני לא רואה שיש בעיה עם הילד שלי, לא" (עמ' 128, ש' 5-8 לפרוטוקול מיום 20.6.2024; ההדגשה נוספה – ש.כ).

     

77.  קיים פער, פער עצום, בין תפיסתה של האם את מצבו ותפקודו של הקטין כמי שאינו סובל מכל בעיה, ואף מוצג על ידה כ"עילוי" ממש, לבין מצבו בפועל כעולה מעמדות המומחים והתסקירים שהובאו בפני.

     

    באבחון פסיכו-דיאגנוסטי התרשם המומחה, ד"ר מאיר נדב, מתפקודו הקוגניטיבי, כי הקטין "מתפקד כעת מבחינה שכלית בתחום הנמוך של הנורמה...הסימנים מעלים כי לנ' לקות למידה בתחום הפניית הקשב ומיקודו ובתחום הריכוז לטווח ארוך". ביחס לתפקודו הרגשי של הקטין צוין, בין היתר, כי "העצמאות החשיבתית אינה קיימת והעולם הרגשי שלו מוגבל ... יש הרושם כי האם מתקשה לסגל עבור נ' חשיבה עצמאית שנעדרת פיקוח מתמיד אחר דרכיו. ... אני מתרשם כי יש עיכוב התפתחותי רגשי של נ' עקב כל אלה...".

     

78.  שעה שחרף התרשמות כלל גורמי המקצוע ביחס לקשיים הרגשיים והקוגניטיביים עמם מתמודד הקטין, הן בפן הלימודי ובפרט בפן הרגשי, האם ממשיכה לעצום את עיניה ביחס למצבו של הקטין; היות שהאם אינה מהססת להפר החלטות שיפוטיות ולפזר הצהרות בלא שעומדת מאחוריהן כל כוונה לקיים אחר התחייבויותיה ולנוכח היעדר הנפרדות בין הקטין לאמו והעובדה שקולו של הקטין הוא למעשה קולן של האם וסבתו , תוך שהמלצת ועדת תכנון טיפול בדבר שילובו במרכז חירום אקסטרני ניתנה בין היתר על רקע המלצת המומחה הפסיכולוג בחוות דעתו "על שילובו של נ' בטיפול פסיכולוגי פרטני עבור עצמו, ללא קשר ומעורבות עם אמו"; ובראי טובתו של הקטין – הן ביחס לקשיים עמם הוא מתמודד בלא קשר למערכת היחסים עם אביו והן בשים לב לטובתו בשמירת קשר עם אביו והחשיבות של ההליך הטיפולי להבניית הקשר ביניהם, לא מצאתי להיעתר להצעת האם לשילוב הקטין בטיפול במסגרת פרטית תחת מסגרת ציבורית, שם ההליך הטיפולי ילווה ויפוקח על ידי גורמי הרווחה.

     

79.  בל נשכח, כי לאור גילו של הקטין הקרוב לגיל בגרות, ברי שככל שלא יינתנו לקטין המענים הטיפוליים במועד קרוב, אפשר כי יוחמץ חלון ההזדמנויות הקצר לטיפול בקטין והבניית הקשר עם אביו.

     

80.  סבורני, כי שילוב הקטין במרכז חירום אקסטרני ייתן את המענה המיטבי בנסיבותיהם המורכבות של הצדדים שלפניי – מענה משולב ורוחבי, מקיף ומכיל, בשים לב לבעיות הספציפיות עמן מתמודד הקטין. המשפחה תלווה במעטפת שלמה, תוך שבאפשרות גורמי הטיפול המיומנים שם לספק לכל אחד מהם ארגז כלים נכון ומתאים על מנת לצלוח את הבניית הקשר שבין האב לקטין.

     

    על האמור יש להוסיף, כי הסכמת האם להמשך המפגשים בפיקוח מרכז הקשר הינה ריקה מתוכן, ללא קיומו של ההליך הטיפולי עליו הומלץ.

     

81.  ממילא, האם בעצמה עותרת לשילוב האב בהדרכה הורית כדי שיינתנו לו כלים להתמודד עם הקטין והקצתה לכך בחקירתה ובסיכומיה זמן לא מבוטל. האב מצדו העיד בחקירתו הנגדית כי אינו מסרב לקבל הדרכה הורית ומוכן לקבל כל עזרה טיפולית שתסייע בחידוש הקשר עם בנו (עמ' 68, ש' 16-17 לפרוטוקול הדיון מיום 20.6.2024). המלצת גורמי הטיפול היא שארגז הכלים ההורי יינתן לשני ההורים במסגרת מרכז חירום אקסטרני ומכאן שגם בהיבט זה התנגדותה של האם לשילוב המשפחה במרכז חירום אקסטרני אינה מחוורת כלל ועיקר.

     

82.  על האמור יש להוסיף, כי התנגדותה של האם לשילוב הקטין במסגרת טיפולית במרכז חירום אקסטרני, חרף המלצות גורמי הטיפול ודרך הילוכה לכל אורך ההליך, בהפרה בוטה של החלטות שיפוטיות ונקיטת סחבת, לשון המעטה, בחידוש הקשר בין האב לקטין, מובילה למסקנה כי קיימים דווקא טעמים נכבדים ובעלי משקל לאמץ את המלצות ועדת תכנון טיפול ולא להותיר בידי האם את שאלת בחירת זהות הגורם המטפל, המסגרת הטיפולית והמידע שיוצג בפניהם ביחס למצבו של הקטין.

     

83.  התרשמתי, כי האם מנמקת התנגדותה לשילוב הקטין במרכז חירום אקסטרני, קרי במרכז טיפולי "ציבורי", באמתלות שונות, שאינן מניחות את הדעת, וכי אין בהצהרתה לשלב הקטין בטיפול באופן פרטי ולא כלום, בפרט בשים לב לעמדתה כי לקטין "אין כל בעיה", ובדיוק באופן בו נהגה לאורך כל ניהול ההליך באיון זמני השהות שנקבעו בין האב לקטין ובהפרה ברגל גסה החלטות שיפוטיות שניתנו.

     

84.  התנגדותה של האם לשילוב הקטין במרכז חירום אקסטרני כרוכה בעיקרו של עניין, כך על פי הנטען, ברצונה לשלב את הקטין בטיפול פרטי, על ידי מטפל מהמגזר החרדי (עמ' 87, ש' 6-9 לחקירת האם, פרוטוקול הדיון מיום 20.6.2024). אלא שכאשר האם נשאלה בחקירתה אם תשנה עמדתה באם המטפל במרכז החירום האקסטרני יהיה מהמגזר החרדי, דבקה בהתנגדותה, הפעם בטענה לחוסר אמון בשירותי הרווחה בנתיבות (עמ' 91, ש' 8-36 לפרוטוקול הדיון מיום 20.6.2024) - כך שברור שמדובר בהתנגדות עקרונית לטיפול, שאינה עולה בקנה אחד עם טובת הקטין, ללא כל קשר לזהות המטפל.

     

85.  האם לא נתנה כל טעם, לא כל שכן טעם מניח את הדעת, ל"משבר האמון" שחשה אל מול גורמי הרווחה. יתרה מכך. גם כאשר הובהר לאם במסגרת דיון ההוכחות, כי לעובדות הסוציאליות המעורבות בהליך אין כל קשר למרכז חירום אקסטרני והוסבר לה ארוכות על אודות מרכז החירום האקסטרני והטיפול המשפחתי והמעטפת השלמה שהוא מציע והחשיבות של כך בענייננו לטובתו של הקטין, היא התבצרה בעמדתה ועמדה על התנגדותה (ר' עמוד 92, ש' 1-24 לפרוטוקול הדיון מיום 20.6.2024).

     

86.  כך גם לא מצאתי לקבל טענת האם, כי הקטין מסרב להשתלב במרכז חירום אקסטרני שעה ש"שמע בעבר מחברים דברים לא טובים על המקום לרבות גילם הקטן משלו של ילדים המגיעים למקום..." (סעיף 41 לעיקרי הטיעון מטעם האם). מעבר לכך שמדובר בטענה בעלמא, הרי שספק של ממש האם דברים אלו נאמרו מפי הקטין עצמו והאם הקטין יודע ומבין מהו מרכז חירום אקסטרני ויותר מנדמה, כי גם בעניין זה "קולו של הקטין" הוא למעשה "קולה של האם וקול סבתו" (כשם שהיה ביחס להפניית הקטין למפגש אצל ד"ר ענבל קיבנסון, עת הוטעה הקטין לחשוב כי הפנייתו למומחית היתה לשם עריכת אבחון לחינוך מיוחד).

     

87.  אף טענת האם, כי שילוב הקטין במרכז חירום אקסטרני יהא בבחינת כפייה על הקטין "שינוי דרסטי" ש"עלול לגרום לנזק לקטין שחרד מאוד לכך" (סעיף 72 לעיקרי הטיעון מטעמה) – דינה לדחייה. שאלת הפניית הקטין למרכז חירום אקסטרני עלתה מספר פעמים לאורך ההליך ובראי הדיווחים של כלל גורמי הטיפול והמקצוע המעורבים והתרשמות בית המשפט מהקטין, אינני סבורה כלל וכלל כי מדובר ב"צעד דרסטי", אם כי בצעד נכון, נחוץ ומתבקש בנסיבות העניין.

     

    דווקא הצהרות האם בדבר רצונה לשלב את הקטין בטיפול באופן פרטי, אינן עולות בקנה אחד עם טענתה כי מדובר ב"צעד דרסטי".

     

88.  לא מצאתי אף לקבל טענת האם כי בשים לב לגילו של הקטין, אין לשלבו במרכז חירום אקסטרני, המיועד לילדים עד גיל 14. ועדת תכנון טיפול נתנה המלצותיה ביודעה את גיל הקטין ובשעה שככל גורמי הטיפול והמקצוע הסכימו פה אחד כי זו הדרך הטיפולית המתאימה ביותר עבור הקטין ומשפחתו, חרף גילו, התואמת ועולה בקנה אחד עם טובתו.

     

    ביחס לכך אני מוצאת לנכון לציין, כי התרשמות כלל גורמי הטיפול וכך גם התרשמותו של בית המשפט, כי הקטין מתנהג באופן שאינו תואם את גילו הכרונולוגי. כך לדוגמה, המומחית לחידוש קשר התרשמה כי: "קשה להבין את הקטין, סגנון ההתקשרות עמו ביזארי, לא הצליח לענות לעניין או במורכבות כלשהי, השיח היה ילדותי מאוד ולא מותאם לגילו הכרונולוגי, הוא קם ויצא לאחר עשר דקות והתקשה עד מאוד לקיים ההתנהגות לפי כללים חברתיים בסיסיים..." (עדכון מיום 21.12.2022; ההדגשה נוספה – ש.כ). דברים דומים נכתבו על ידי המומחה שערך לקטין את האבחון הפסיכו-דיאגנוסטי: "ממבחן הרורשך עולה כי נ' עדיין חושב ומרגיש כילד, אינו בשל כעת מבחינה רגשית ביחס למצופה לגילו" (עמ' 5 לחוות הדעת; ההדגשה נוספה – ש.כ). ראו גם דברי העו"ס לחוק הנוער בעניין: "...הוא הגיע מהישיבה וזו הייתה שעה מאוחרת 20:00 בערב, וכבר מההתנהגויות הראשוניות משהו לא נראה הגיוני, קטין שאמור להיות נער מתבגר כבר 15 וכמה חודשים, אתן דוגמה, שהסבתא האכילה את הקטין בעוגה, ואז שאלתי את הסבתא הפינוק הוא עד כדי כך היא אמרה זה הנכד היחידי שלי, אני אומרת שיש אהבה והפינוק אבל אני חושבת ונזהרת בלשוני שאולי הנזק עולה על התועלת" (עמ' 41, ש' 15-18 לפרוטוקול הדיון מיום 8.7.2024; ההדגשה נוספה – ש.כ).

     

89.  אשר לטענות האם כי המלצת ועדת תכנון טיפול ניתנה בהעדר הסכמתו של הקטין ובלי שנשמע על ידי גורמי הועדה במעמד גיבוש המלצותיה, העו"ס לחוק הנוער דיווחה שהקטין זומן לוועדה, אך האם וסבתו של הקטין לא אישרו את נוכחותו מאחר שלא רצו לחשוף "נער נורמטיבי" ל"וועדת רווחה" (ר' עדכון העו"ס לחוק הנוער מיום 9.5.2024 ודבריה בדיון מיום 8.7.2024 בעמ' 41, ש' 29-33), כך שטענות האם בעניין זה אינן נהירות. ממילא, האפוטרופסה לדין של הקטין ייצגה אותו בוועדה ולקחה חלק בגיבוש ההמלצה.

     

90.  אשר לטענת האם לפיה המלצת ועדת תכנון טיפול חורגת מהסעד של חידוש הקשר שבין האב לקטין, לא מצאתי ממש בטענה זו. בידי בית המשפט הסמכות לנקוט כל אמצעי לשמירת ענייניו של קטין, בהתאם להוראת סעיף 68(א) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962. יתרה מזו, מדובר בתהליכים קשורים ומשלימים האחד את השני. ברי כי יהא בהליך הטיפולי שיקבלו הקטין והוריו במרכז החירום האקסטרני, כדי ליתן את המענה המתאים ביותר לצרכי הקטין וקשייו, כמו גם הקניית כלים ומתן סיוע להורים בחידוש הקשר שבין הקטין לאביו והבנייתו, לצד המפגשים במרכז הקשר.

     

91.  יתר טענותיה של האם בדבר התנגדות הקטין ואי רצונו להשתלב במרכז חירום אקסטרני, דינן להידחות. על האם להפעיל סמכותה ההורית ולהבהיר לקטין שעליו לקחת חלק בהליך טיפולי במרכז חירום אקסטרני, לטובת חידוש הקשר עם אביו ומעבר לכך – לטובתו שלו. מצופה מהאם לשקף לקטין מסר ברור של תמיכה בהליך הטיפולי, על מנת לגייס את הקטין לשם כך, שכן ההליך הטיפולי נועד להשאת טובתו ולמניעת נזק לקטין.

     

    הדברים מקבלים משנה תוקף לנוכח המעמד המיוחד שיש לאם בחייו של הקטין. האם בעצמה הצהירה מספר פעמים לאורך דיון ההוכחות על אודות הקשר שלה עם הקטין ויכולת ההשפעה שלה עליו. ראו לדוגמה: "אם ככה אז יש לי השפעה על הילד, ואני מצליחה להחדיר בו את הרצון לקשר עם האבא" (עמוד 76, ש' 11-12 לפרוטוקול הדיון מיום 20.6.2024); "זה לא שהוא הסכים, אני פשוט הצבתי עובדה שאנחנו הולכים" (עמ' 83, ש' 14 לפרוטוקול הדיון מיום 20.6.2024); "אין לי שליטה עליו, הכוונה היא שהוא מאוד עצמאי, אבל יש לי שליטה, הוא ממושמע. הוא עצמאי, כשהוא מחליט שהוא עכשיו רוצה את א', הוא יהיה א'. אבל כשאני אומרת לו, נ', עכשיו אימא אומרת שאתה עושה ב', הוא יעשה ב' והוא לא יעשה מה שהוא רוצה" (עמ' 101, ש' 22-26 לפרוטוקול הדיון מיום 20.6.2024); "הוא נשמע לי, הוא מציית והוא יודע שאם אימא אמרה עכשיו משהו, הוא יודע שהוא ממושמע" (עמ' 102, ש' 20-21 לפרוטוקול הדיון מיום 20.6.2024).

     

92.  חשוב להדגיש, כי כאשר האם הייתה מעוניינת לבצע מהלך כזה או אחר הדורש את שיתוף הפעולה של הקטין, היא מצאה את הדרך לעשות כן. כך, כאשר רצתה האם שהקטין ישמע על ידי בית המשפט, אזי היא מצאה את הדרך, ללא כל קושי, כי הקטין יגיע באמצע יום לימודים מהעיר נתיבות להיכל בית המשפט בבאר שבע, ב"מונית ספיישל". לא ניתן להשתחרר מן הרושם, כי הקטין לא נשאל אפילו ביחס לרצונו, באופן שרצונו זהה לרצונה של האם. עינינו רואות, כי אין כל סיבה שאף אם הקטין יביע התנגדות תחילה להליך הטיפולי במרכז חירום אקסטרני, חזקה על האם שתדע למצוא את הדרכים לשכנעו אחרת ולרתום אותו להליך, לו רק תיתן ברכת הדרך לתהליך.

     

93.  לאור המקובץ לעיל, הריני מורה על שילוב המשפחה במרכז חירום אקסטרני בהתאם להמלצות ועדת תכנון טיפול. לצד זאת, המפגשים בין האב להקטין ימשיכו להתקיים במתכונת של אחת לשבוע במרכז הקשר בנתיבות כפי הסכמתם ובהתאם להמלצת המומחה ד"ר מאיר נדב בחוות דעתו, תוך תקווה כי ההליך הטיפולי יוביל להבניית הקשר שבין האב לקטין באופן המיטיב ביותר וייתן למשפחה כולה כלים להתמודדות עם הקשיים והמורכבויות עמם הם מתמודדים.

     

94.  כאמור לעיל, התרשמות בית המשפט, כמו גם התרשמות כלל גורמי הטיפול והמקצוע היא, כי קיים פער תהומי בין הצהרות האם כי מכירה בחשיבות האב בחיי הקטין ונותנת את ברכת הדרך לחידוש הקשר ביניהם לבין התנהלותה בפועל, כפי שמשתקף בכלל הדיווחים של גורמי הטיפול ובחוות דעת המומחה, אשר מצא לכנות הצהרותיה כ"ברכה לבטלה".

     

95.  לשם המחשה בלבד, גם לאחר קיום דיון הוכחות ממושך, במסגרתו הצהירה האם שלל הצהרות על אודות חשיבות הקשר שבין האב לקטין ועל השינוי החיובי שחל בקטין בעקבות המפגשים – "אם לא הייתה את ברכת הדרך שלי, הילד לא היה מגיע למרכז קשר" (עמ' 76, ש' 34-36 לפרוטוקול הדיון מיום 20.6.2024); "במרכז קשר אני חושבת שזה מטיב עם הילד...כי אני רואה שהוא לאט לאט כן נפתח לאבא, שהוא כן מתחיל להיפתח ומתחילים להסיר את המחסומים" (עמ' 78, ש' 3-5 לפרוטוקול הדיון מיום 20.6.2024); "הוא בא (אבא – ש.כ) שלו בדיוק כמו שאני אימא שלו, שנינו הבאנו אותו לעולם, והוא מחויב לכבוד של שנינו הבן שלי" (עמ' 90, ש' 25-26 לפרוטוקול הדיון מיום 20.6.2024); "מבחינתי שהקשר (בין האב לקטין – ש.כ) יימשך.. שהקשר יימשך בגיל 18...שהקשר יימשך, אם אפשר להוציא את זה מחוץ למרכז הקשר, להוציא, ומה שהוא יעשה אחר כך, אחרי גיל 18, זה כבר שיקול שלו...(עמ' 94, ש' 36- עמ' 95, ש' 4-7 לפרוטוקול הדיון מיום 20.6.2024) – חרף כל הצהרותיה אלו, אזי בפועל המפגשים במרכז הקשר אינם מתקיימים כסדרם בשל מעשיה ומחדליה של האם, כפי שעולה מדיווחה האחרון של העו"ס לסדרי דין מיום 22.8.2024.

     

96.  מתחילת ההליך, בית המשפט, הן במותבו הקודם והן במותבו הנוכחי, חייב את האם מספר רב של פעמים לשתף פעולה למען הצלחת הקשר בין הקטין לאביו והאם אף חויבה מספר פעמים בסנקציות בגין אי קיום החלטות שיפוטיות. לאורך השנים, ניתנו לאם הזדמנויות רבות לשנות את הלך רוחה ודרכה, ואולם למרבה הצער היא בוחרת שלא לשנות מדרכה.

     

97.  בעניין זה יודגש, כי אינני מוצאת לקבל כל טענה שהיא ביחס להתנגדותו של הקטין להגיע למפגשים. כפי שהובהר לעיל – האם היא המדברת מגרנו של הקטין; והתנגדותו של הקטין לקיום המפגשים, היא הלכה למעשה התנגדותה של האם.

     

98.  חובתו של הורה משמורן לפעול כך שהקטין ירגיש נוח בקשר עם ההורה השני. הורה שמגלגל עיניו לשמיים וטוען שזה רצון הקטין, מועל באופן קשה בחובתו ובתפקידו. הורה שלא משתף פעולה עם גורמי טיפול שמונו לצורך חידוש הקשר, מבצע עוולה חמורה לא רק כנגד ההורה השני אלא אף כנגד הקטין (ר' בעניין זה רמ"ש (מחוזי תל אביב-יפו) 48940-03-20 פלונית נ' פלוני (נבו 10.8.2020), פסקה 18).

     

99.  התנהלות האם, גורמת לפגיעה מהותית בזכותו של הקטין לשמר קשר עם שני הוריו. קשר זה חיוני מאין כמותו להתפתחותו הנפשית התקינה של הקטין, בפרט על רקע כלל הקשיים עמם הוא מתמודד שמוצאים ביטוי בחוות דעתו של המומחה.

     

    יודגש, כי טובתו של כל קטין באשר הוא לקיים קשר תקין ורציף עם שני הוריו, ולא הוכח בפני שבמקרה זה טובתו של הקטין הספציפי הנדון - אחרת.

     

    לא נעלמה מעיני טענת האם ביחס ל"אשמו" ואחריותו של האב בניתוק הקשר עם הקטין משך שנים. ואולם, בנסיבות ההליך דנן, איני מוצאת להידרש לכך, הן מן הטעם שהליך חידוש הקשר (במובחן מהבנייתו) במרכז "אמונה" הושלם ומטרתו הושגה, המפגשים בין האב לקטין במרכז הקשר עלו יפה ואף ניתנה המלצת העו"ס בדבר הוצאתם של המפגשים ממרכז הקשר (ראה למשל התסקירים מיום 17.11.2019 ומיום 1.3.2020) והן מן הטעם שהאם שבה וטענה כי טובתו של הקטין בקיום קשר עם אביו.

     

100.  בראי טובתו של הקטין, היות שאנו מצויים בישורת האחרונה בבחינת הניסיונות לחידוש הקשר עם האב מפאת גיל הקטין; לנוכח העדר שיתוף הפעולה המתמיד מצד האם והיעדר הנפרדות שלה מהקטין וכן, לאור חוסר האמון של האם בשירותי הרווחה, אני מוצאת כי קיים הכרח באכיפת המפגשים במרכז הקשר עם האב וההליך הטיפולי במרכז החירום האקסטרני באמצעות הטלת סנקציות כספיות על האם. הסנקציה הכספית היא אמצעי כפייה שמוודא שבקטין יוכל לממש את זכותו לקשר תקין עם שני הוריו (יואב מזא"ה "אכיפה של הסדרי הראייה"הפרקליטנא תשע"א עמ' 246).

      

101.  תקוותי היא שהאם תתעשת, תציית להחלטות בית המשפט ותיתן את ברכתה האמתית והכנה לחידוש הקשר של הקטין עם אביו, לטובתו של בנה. הצלחת ההליך לחידוש קשר תלויה, במידה רבה, במעורבותה החיובית של האם ותמיכתה בהליך. מצופה שהאם תשתף פעולה עם המפגשים וההליך הטיפולי במרכז החירום ותעשה כל שביכולתה על מנת לעודד את הקטין לשוב לקשר עם אביו.

      

     לסיכום:

      

102.  אני מקבלת המלצת ועדת תכנון טיפול ומורה על שילוב המשפחה במרכז חירום אקסטרני. עו"ס לחוק הנוער ו/או העו"ס לסדרי דין מתבקשות ליצור קשר עם מרכז החירום האקסטרני ולוודא שילובה של המשפחה בהקדם האפשרי.

      

103.  המפגשים בין האב לקטין ימשיכו להתקיים במתכונת של אחת לשבוע במרכז הקשר בנתיבות.

      

104.  האם תוודא כי הקטין מגיע למפגשים במרכז הקשר ובמרכז החירום האקסטרני במועדים שנקבעו, ללא כל איחור למפגשים ו/או ביטולם. האם גם תדאג להתייצב לכל פגישה שתקבע לה במרכז החירום האקסטרני במועד ללא איחור ו/או ביטול ותשתף פעולה עם כלל גורמי הטיפול.

      

105.  ביטול פגישה במרכז הקשר או במרכז החירום האקסטרני ייעשה רק במקרים חריגים ביותר, לרבות מצב רפואי חריג או התחייבות לימודית שאינה ניתנת לשינוי ובלבד שיאושרו על ידי העו"ס לסדרי דין וכן, במקרים בלתי צפויים מפאת "כוח עליון". לנוכח ריבוי הפרות ההחלטות השיפוטיות מצד האם בעטיו של מצבה הרפואי, מובהר בזאת לאם כי מצבה הרפואי אינו מהווה סיבה מוצדקת לאי הגעת הקטין למפגש במרכז קשר/ במרכז החירום האקסטרני, אלא אם כן מדובר חלילה במקרה קיצון כאמור לעיל. זאת בפרט בשים לב לכך שמפאת גילו של הקטין, באפשרותו להגיע למפגשים באופן עצמאי והלה אכן עושה כן כפי הצהרת הצדדים (ר' עדות האב בעניין זה בעמ' 58, ש- 16-22 ועדות האם בעמ' 79, ש' 20 לפרוטוקול הדיון מיום 20.6.2024).

      

106.  הריני מסמיכה את העו"ס לסדרי דין על פי סעיפים 19 ו-68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962, למשך 12 חודשים ממועד מתן פסק הדין, לפקח על קיומם של המפגשים בין האב לקטין ולבחון אפשרות הרחבתם והוצאתם אל מחוץ לכותלי מרכז הקשר.

      

107.  אני מורה כי בגין כל מפגש שלא יתקיים (בלא כל סיבה מוצדקת לכך כמפורט לעיל), הן במרכז הקשר והן במרכז החירום האקסטרני, על פי החלטת בית המשפט או העו"ס לסדרי דין, תחויב האם בסך של 2,000 ₪ לטובת האב. לאחר שני מפגשים רצופים שלא יתקיימו, בגין כל ביטול מפגש שלישי והלאה, תחויב האם בסך של 4,000 ₪ לטובת האב. מובהר, כי דין החיוב כדין חיוב במזונות, לעניין האכיפה והגבייה בלשכת ההוצאה לפועל.

      

108.  בנסיבות העניין, לאור התוצאה אליה הגעתי ובשים לב לדרך הילוכה של האם במהלך ניהול ההליך, אשר הובילה בין היתר גם לבזבוז משאבי מנהל ושיפוט רבים הבאים בהכרח על חשבונם של מתדיינים אחרים, אני מוצאת לחייבה בתשלום הוצאות בסך של 30,000 ₪ לידי האב ובנוסף בתשלום הוצאות בסך של 20,000 ₪ לטובת קופת אוצר המדינה.

      

109.  אני מורה לאפוטרופסה לדין ליידע את הקטין אודות תוצאות פסק הדין באופן המותאם אליו ולהגיש דיווח בעניין זה לעיוני תוך 10 ימים.

      

110.  המזכירות מתבקשת להמציא פסק הדין לצדדים, לאפוטרופסה לדין, לעו"ס לסדרי דין, ולעו"ס לחוק הנוער ולסגור את התיק.

      

     פסק הדין מותר בפרסום בהשמטת שמות הצדדים ופרטים מזהים.

      

     ניתן היום, כ"ו תשרי תשפ"ה, 28 אוקטובר 2024, בהעדר הצדדים.