פסק דין
כללי
1. ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל (מר עמית גולן) מיום 7.8.14 במסגרתה דחה את בקשת המערער לצאת מן הארץ (תיק הוצל"פ 01-99508-04-6).
2. המערער טוען כי הוא מבקש לצאת מן הארץ ביום 12.8.14 וזאת למשך 10 ימים במסגרת טיול משפחתי שכל כולו ממומן על ידי הוריה של אשתו.
3. טוען המערער במסגרת הערעור כי הוא חייב מוגבל באמצעים וכלל תיקיו מאוחדים בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב, ומאז נפתח תיק האיחוד לפני מספר שנים (למעלה מעשור, כפי שעולה מהאמור בבקשה שהונחה לפני הרשם), הוא משלם את צו התשלומים כסדרו.
4. עוד מציין המערער כי מאז שאוחדו תיקיו הותרה יציאתו מן הארץ בארבעה מקרים שונים, והמערער חזר לארץ.
5. המערער הגיש ביום 23.7.14 בקשה לביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ הקיים כנגדו ללשכת ההוצאה לפועל ביחס לחופשה משפחתית בת 10 ימים בין התאריכים 12.8.14 – 22.8.14, בשוויץ לעיירת הנופש Saas Fee, חופשה הממומנת כולה על ידי משפחתה של רעייתו.
6. טוען המערער שעל אף העובדה שאף לא אחד מהנושים התנגד לבקשה, ולאחר הבהרות, דחה רשם ההוצאה לפועל את הבקשה לביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ, מהטעם שהוא אינו מוצא הצדקה לטיול בעלות כה גבוהה "עוד ועוד כאשר מדובר בהוצאה כספית החוזרת על עצמה שלא לצורך".
7. כנגד החלטת הרשם, האוסרת את יציאת המערער מהארץ, מופנה ערעור זה.
דיון והכרעה
אי תגובת הנושים לבקשה - משמעה
8. ראש וראשית, ועל מנת להעמיד דברים על דיוקם, אציין שלפחות נושה אחד
התנגד לבקשה, והתנגדותו של הנושה עמדה לפני רשם ההוצאה לפועל (ראו החלטה מיום 6.8.14), ולפיכך טענת המערער כי אף אחד מהנושים לא התנגד – אינה מדוייקת.
במסגרת ההבהרה בעל פה מטעם ב"כ המערער עולה שהטיעון הנ"ל בתום לב יסודו, מאחר ועמדת הזוכה הנ"ל לא עמדה לפני המערער בעת עריכת הערעור. נדמה שכך היא.
9. לשיטתי - אין לראות אי תגובה של נושה לבקשה לביטול צו עיכוב היציאה מהארץ כהסכמה מפורשת.
גם בהעדר התנגדויות מפורשות של הנושים על רשם ההוצאה לפועל לאזן בין האינטרסים של החייב והנושים ולקבוע ביטול הצו בתנאים שייראו לו.
עם זאת – במצב בו מובאות הסכמות מפורשות ומלאות של כלל הנושים לביטול הצו באופן גורף וללא תנאים – כך ייעשה רשם ההוצאה לפועל ואינו חייב להרהר אליהן.
על עיכוב יציאה מהארץ כנגד חייב מוגבל באמצעים
10. שנית, עיכוב יציאתו של המערער מן הארץ הוטל מכח הוראות סעיף 69ד (א)(1) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז – 1967 (להלן: "חוק ההוצאה לפועל") , וזאת לאחר שהוכרז כחייב מוגבל באמצעים, ולא מכח הוראות סעיף 14 לחוק ההוצאה לפועל.
אמנם שתי הוראות אלה נועדו למנוע את התחמקות החייב מפירעון החוב, אולם ההבדל המשמעותי בין שתי הוראות אלה הוא כי עיכוב יציאתו מן הארץ של חייב מוגבל באמצעים נועד אף למנוע יצירת חובות נוספים (ראו סעיף 69ד (א) לחוק ההוצאה לפועל), ולכן שומה על רשם ההוצאה לפועל בבואו לדון בשאלת ביטולה של הגבלה על חייב מוגבל באמצעים, אם לא יהא בה משום יצירת חובות חדשים ונוספים.
11. רשם ההוצאה לפועל ציין בהחלטתו כי המערער הוא חייב מוגבל באמצעים וסך חובותיו עולה על חצי מיליון שקלים, כשהוא משלם תשלום חודשי בסך של 1,000 ₪.
12. במסגרת החלטתו העיר רשם ההוצאה לפועל הנכבד וציין שמוטב היה להשקיע את הכספים בגין החופשה לשם הפחתת החוב בתיק.
לעניין זה אציין, שאינני משוכנע כי מי שמממן את החופשה מחוייב לשלם את חובותיו של החייב, וזכותו לייחד את כספו שיטיבו עם החייב כפי שהוא בוחר, ברם לא ניתן להתעלם מההנאה הכלכלית שהחייב עצמו מפיק ממימון חופשתו על ידי צד שלישי, ולהטבה זו ראוי שיינתן ביטוי על ידי רשם ההוצאה לפועל, כפי שיובהר להלן בהמשך הדברים.
13. נדמה לבית המשפט שכוונת רשם ההוצאה לפועל הנכבד באמירה ביקורתית זו היא כי אין מקום שחייב מוגבל באמצעים יצא לו לחופשות בחו"ל – במצבו הכלכלי הדל, אותו מצב כלכלי שבעטיו הוכר כמוגבל באמצעים, וימשיך לנהל אורח חיים שאינו משקף את מצבו הכלכלי הקשה – וככל שזו היתה כוונת הרשם, הרי במקומה היא.
רמת חיים של חייב מוגבל באמצעים
14. על ניהול רמת חיים שאינה הולמת מי שהוא מוגבל באמצעים, אבקש לייחד מספר מילים ולהעיר אלה:
א. הכרזת אדם כחייב כמוגבל באמצעים, אין משמעה אלא הכרה משפטית במצבו הכלכלי שאין בו כדי לסייע לו לפרוע את חובותיו בזמן קצוב וסביר.
המדובר בהכרה חוקית במצב כלכלי קשה, תוך מתן הגנה ושמירה על החייב לבל ייפגע מהליכים שננקטים כנגדו מעבר לדרוש ולמתבקש מיכולתו הכלכלית של אותו חייב מוגבל באמצעים.
ב. בית המשפט, ומאליו מובן שגם רשם ההוצאה לפועל, יקפיד ויגן על כבודו של חייב מוגבל באמצעים לבל זה ייפגע בשל הליכים שעלולים להינקט כנגדו בגין חובותיו, וישמור כי לא ייפגע חייב אך בשל מצבו הכלכלי הדל.
ג. המחוקק אף קבע הגנות כלפי חייבים בכלל וחייבים מוגבלים באמצעים בפרט, לבל אלו ייפגעו בשל מצבם.
גם אנו, כחברה, מצווים לשמור ולהגן על אוכלוסיות מוחלשות, וכך יש לעשות.
ד. עם זאת – ההגנות תיסוגנה כאשר אדם חב חובות פסוקים, ואך בשל ניצול הדין שמעניק לו הגנה, אינו משלם אותם.
ההגנות תיסוגנה כאשר מי שלכאורה טוען שידו אינה משגת לקיומו בכבוד, אך ממשיך לנהל אורח חיים שאינו תואם את רמת החיים הדלה לה הוא טוען.
אין מקום להמשיך ולהגן על חייב הטוען שהוא מוגבל באמצעים וכי יכולותיו הכלכליות מצומצמות, אולם מתנהל ברמת חיים גבוהה ולעיתים אף ראוותנית.
כך למשל אם יתחיל או ימשיך אותו חייב מוגבל באמצעים לעשות שימוש ברכב יוקרה שאינו רשום על שמו; להתגורר בדירת פאר שאינה אלא של צד שלישי; לנסוע לחופשות יוקרה בין בארץ ובין בחו"ל; או אף לטוס באופן תדיר לחו"ל לצרכים פרטיים ולא בהכרח חיוניים.
ה. התנהלות כזו של חייב הטוען שהוא מוגבל באמצעים, אינה אלא התנהלות בהעדר תום לב, התנהלות שפוגעת בזכותם הקניינית של הנושים, ופוגעת בשלטון החוק בכללותו.
התנהלות זו עלולה לפגוע דווקא באותן אוכלוסיות מוחלשות, אוכלוסיות ששומה עלינו להגן עליהן.
התנהלות ברמת חיים גבוהה של מי שטוען שיכולתו הכלכלית נמוכה – וזוכה בשל כך להגנה שבדין - אין להשלים עימה.
ו. אמור מעתה – מי שהוכר כחייב מוגבל באמצעים, הוא אדם שיכולתו הכלכלית היא דלה ומצומצמת.
המדובר באדם שנמצא במעין חדלות פירעון, ואפשרויותיו הכלכליות צנועות ואינן מאפשרות לו קיום ראוותני ומנקר עיניים.
ז. מי שנהנה מהגנות החוק לאור טענתו כי הוא חדל פירעון, חי ברמת חיים גבוהה ועולמו כמנהגו נוהג – אינו ראוי להגנות, ואלה תלקחנה ממנו.
ח. התנהלות ברמת חיים שונה מהמתבקש ממצבו הכלכלי הנטען, אף כשהיא לעצמה, מצדיקה ביטול ההכרה כמוגבל באמצעים והסרת החסמים שנועדו בסופו של דבר כדי להגן על חייבים שמצבם הכלכלי האובייקטיבי קשה.
15. למעלה מהצורך בדיון זה אבקש להעיר הערה נדרשת ומתבקשת היא ביחס להתנהלות כלכלית של חייב במה שמכונה "על חשבון אחרים" –
א. במצב בו חייב נתמך באופן מלא או חלקי על ידי צד שלישי – וכתוצאה זו מושג שיפור ברמת חייו הכלכליים (כמו למשל – רכב שאינו בבעלותו, דירה של אחרים, נסיעות על חשבון ההורים), הרי חובתו של הרשם לקחת עניין זה בחשבון במסגרת צו החיוב בתשלומים.
ב. המדובר בהכנסות רעיוניות, וחסכון של החייב בהוצאות כספיות – בין שהיה מוציאן ובין אם לאו.
ג. משכך על צו החיוב בתשלומים שניתן לחייב לשקף נאמנה גם הכנסות ותמיכות אלה, שיש בהן ליתן ביטוי לרמת חיים בפועל, והעדר ביטוי לכך אינו משקף את הכנסותיו דה פקטו של החייב, ונמצא חסר.
ביטול צו עיכוב יציאה מן הארץ
16. כל אדם חופשי לצאת מן הארץ. כך נקבע בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו.
די בכך, כדי לומר שאינני שותף לעמדתו של רשם ההוצאה לפועל הנכבד שקבע שאין להיעתר לבקשה ליציאת החייב מן הארץ.
17. עם זאת, יש לאזן זכות החייב לצאת מן הארץ אל מול זכות הקניין של הנושים, ולכן יש לבחון את ביטולה בכפוף לביטחונות והערבויות המתאימות והראויות לכל מקרה לגופו.
18. כל אדם וסיבותיו; כל מקרה ונסיבותיו;
אין דינו של חייב המבקש לצאת לטיפול רפואי בחו"ל כדינו של חייב המבקש לצאת לנפוש בארצות הניכר.
אין דינו של חייב המבקש לצאת מן הארץ לצרכים הומניטאריים כדינו של חייב המבקש לצאת מן הארץ לצרכיו האישיים הסובייקטיביים.
19. אין לומר באופן גורף כי יציאת חייב מוגבל באמצעים מן הארץ, גם עת המדובר בחופשת קיץ משפחתית, משמעה כי הוא חיי ברמת חיים ראוותנית ומנקרת עיניים – העניין ייבחן לגופו.
20. מובן שבמסגרת השיקולים על הרשם לשקול את העלות המתחייבת מיציאה מן הארץ ושהייה בחו"ל. המדובר בהוצאה נכבדה והעלות בחו"ל לעיתים משמעותית.
21. הטענה במסגרת הערעור לפיה לכל היותר עלות הנסיעה של המערער היא כ - 2000 ₪ היא – במקרה הטוב מיתממת – כאשר לא נכללו העלויות הנלוות הכרוכות בשהייה בחו"ל (כגון ביטוח רפואי, מלונות, מסעדות ואתרים תיירותיים) – ומובן שעלות נופש של 10 ימים בשוויץ אינה מסתכמת בעלות הטיסה בלבד.
22. זאת ועוד; חישוב אריתמטי פשוט של עלות כרטיסי הטיסה (18,657 ₪) במספר הנוסעים (9), כפי שעושה המערער אינו מדוייק;
מבין הנוסעים הרי מחציתם מבוגרים ומחציתם ילדים.
אין בית המשפט נכנס לשאלה האם עלות כרטיסי טיסה לילדים זולה יותר מזה של מבוגר באה בדבר ידיעה שיפוטית אם לאו, באשר עניין זה אינו דרוש – אולם ההנחה היא שעלות הכרטיס לילד נמוכה מכרטיס למבוגר, ולכן עלות כרטיסו של המערער בהכרח גבוה מאותם 2,000 ₪ להם הוא טוען – וטוב היה לולא הציג המערער חישוב זה. אם הדבר היה דרוש, לשיטתו של המערער, יכול היה בפשטות לצרף אישור סוכן הנסיעות על עלות כרטיסו ובכך היה די.
23. אם המדובר בחייב – כפי שהמדובר במקרה שלפנינו – שאינו משלם את העלויות הכרוכות בנסיעתו וכל כולן כתוצאה מרצונם הטוב של צדדים שלישיים – הרי על רשם ההוצאה לפעול לקחת עניין זה בחשבון בין בקביעת הערבויות כתנאי לביטול צו עיכוב היציאה ובין בבחינת צו חיוב בתשלומים לאור העובדה שהמדובר בהכנסות רעיוניות של החייב וההוצאות אותן הוא חסך.
24. יודגש כי במסגרת הבקשה לביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ יש לצרף ולהבהיר מהן העלויות הנלוות לחופשה, ואין להסתפק בציון עלות כרטיס הטיסה בלבד.
25. על מנת שחלילה לא יימצא הכתוב חסר, יש לחדד ולהבהיר נושא ההטבה הכלכלית: לעיתים מבקש אדם לצאת לחופשה משפחתית, דבר ראוי ומתבקש, אך בחישוב כלכלי מתברר כי העלויות בחו"ל נמוכות מן העלויות לבילוי אותה חופשה בארץ. במצב דברים זה טוב ייעשה חייב אם יביא נתונים אלו לפני רשם ההוצה לפועל על מנת שאלה ייבחנו על ידיו לגופו של עניין בעת ההכרעה בדבר התנאים לביטול הצו.
26. לא מן הנמנע כי רשם ההוצאה לפועל יורה, כי בנוסף לערבים, ישלם החייב גם תשלום חד פעמי על חשבון חובותיו, תשלום שיבטא את ההטבה הכלכלית הזמנית ואת השיפור – גם הזמני - במצבו הכלכלי של החייב שאפשר לו לצאת לחו"ל (כאשר המדובר בהטבה חד פעמית ושאינה שוטפת).
בכך יינתן איזון גם לזכות החייב לצאת מן הארץ ולזכויותיהם הקנייניות של הנושים.
27. כפי שקבע הרשם הנכבד, במידה של צדק, על המערער להגיש שאלון ומסמכים על מנת שצו התשלומים ייבחן, כפי שהדבר מתבקש ומתחייב – ולבחון, בין היתר, אם המדובר בהטבה חד פעמית או הכנסה שוטפת – כי אז יינתן לכך ביטוי במסגרת צו התשלומים החודשי.
כשלעצמי, ומעבר לדרוש אציין שנראה שיש לבחון את מצבו הכלכלי של חייב מוגבל באמצעים לכל הפחות פעם אחת בשנה.
הערת סיום
28. הערת סיום בטרם חתימה – הערעור הוגש והוכתר כ-"בהול".
לא ברור מדוע הוגשה הבקשה לביטול הצו כה סמוך למועד הנסיעה, אם עולה מסעיף 4 לתצהירה של גב' ד'-ז' שהכרטיסים הוזמנו כבר בחודש אפריל 2014.
הגשת הבקשות מבעוד מועד היתה חוסכת למערער הגשת בקשות "בהולות" ומונעת את הצורך בדיון דחוף ללא קבלת עמדת הזוכים עצמם בכל הנוגע לערעור זה שלפני.
לסיכומו של דבר –
29. יש לאפשר את יציאתו מהארץ של החייב בתנאים כפי שייקבע רשם ההוצאה לפועל.
אני מורה על החזרת התיק לרשם ההוצאה לפועל, שיבחן ויקבע את התנאים לביטולו הזמני של צו עיכוב היציאה מהארץ.
30. מאחר ועניינה של הבקשה נסיעה המתוכננת לעוד יומיים – המזכירות תעביר פסק דין זה בפקס ידני לב"כ המערער וכן למזכירות ההוצל"פ תל אביב שזו תעבירו לידי הרשם להחלטתו.
המזכירות תעביר העתק פסק הדין לצדדים.
ניתן והודע היום, י"ד אב תשע"ד, (10 אוגוסט 2014), בהיעדר הצדדים.
