פסק דין שעניינו אכיפת הסכם העברת בעלות בדירה

עניינה של התובענה בעתירה לאכיפת פסק דין לפיו זכויות האיש בדירת המגורים יועברו לאשה.

האשה מבקשת לקיים פסק הדין כלשונו, בעוד האיש טוען כי מדובר בהסכם למראית עין, אף כי לא הגיש כל תביעה בעניין זה. עם מי מהם הדין?

רקע והליכים:

1. הצדדים נישאו בשנת 1997 התברכו בשני ילדים, בשנת 1999 נולדה ביתם הבכורה ובשנת 2003 נולד בנם הצעיר. שניהם בגירים.

    

2. בסוף שנת 2011 אושר הסכם גירושין ראשון בו נקבעה משמורת הילדים, זמני שהות, דמי המזונות, חלוקת חשבון הבנק משותף וחלוקת המיטלטלין. הסעיף בו נקבעה חלוקת הזכויות בדירה, נמחק על ידי הצדדים.  

    

3. בסוף שנת 2012 הגישו תביעה להתרת נישואיהם ובהתאם לכך ניתן פסק דין המורה על התרה כאמור. בהמשך גם נסגר החשבון הבנק המשותף . 

    

4. בספטמבר שנת 2012 אושר הסכם גירושין שני בו נקבע כי זכויות האיש בדירת המגורים תועברנה לאשה, אשר מחויבת להמשיך ולשאת בתשלומי המשכנתא. עוד נקבע כי האיש יצא מהדירה בסוף החודש ולא ישוב אליה עוד.  

    

5. במהלך השנים האיש הבטיח לצאת מהבית אך לא עשה כן. האשה פנתה למשטרה הן בעניין זה והן בעניין אלימות שנקט כלפיה, פעלה בערוצים שונים על מנת לבצע העברת הזכויות בבית, אך לא זכתה לשיתוף פעולה מצד האיש, הכל כפי שיפורט בהמשך.

    

6. בדצמבר 2019 פתחה האשה הליך של יישוב סכסוך ובפברואר ביקשה להורות על סגירתו הואיל והצדדים מנסים לקדם הסכמה. באוקטובר 2020 פתחה הליך דומה אשר נסגר בתום תקופת עיכוב ההליכים, ללא הסכם.

    

7. בינואר 2021 הגישה האשה כתב תביעה כנגד האיש, בו עותרת לאכוף ההסכם ולהשלים העברת הזכויות בדירה על שמה. זוהי התובענה מושא הליך זה.

    

8. במהלך דיוני קדם המשפט, התברר כי הנתבע מצוי בהליך חדלות פירעון ובחודש מרץ 2022 ניתנה החלטת בית המשפט של חדלות פירעון לפיה ניתן להמשיך בבירור ההליך בבית משפט זה, כאשר הנאמן יפקח על ההליך ויעדכן את בית המשפט והממונה. בהעדר הסכמה, נקבע מועד לישיבת הוכחות, לקראתה הגיש כל צד תיק מוצגים מטעמו, כאשר האשה הגישה מסמכים נוספים לגבי עדויות הצדדים במשטרה לגבי תלונות האשה כלפי האיש.

    

9. בישיבת ההוכחות העידו שני הצדדים ואף נחקרו נגדית. בתום הדיון נעשה נסיון נוסף לקדם הסכמה ובהעדרו הוריתי על הגשת סיכומים ואלה אכן הוגשו. להלן יובאו עיקרי טענות הצדים ולאחר מכן דיון והכרעה.

    

    

   תמצית טענות התובעת:

    

10. לטענתה אין כל מקום לברר התובענה ללא תביעה לביטול פסק הדיון, אשר גם אם היתה מוגשת היתה נדחית. עוד טוענת כי האיש טען טענות סותרות בהליכים אחרים וגם מטעם זה יש לדחות טענותיו.

     

11. מציינת כי סבלה מאלימות קשה לאורך שנות הנישואין. הנתבע לטענתה נהג להמר ולהפסיד סכומים גדולים כאשר הוציא כעסו עליה ועל הקטינים. שהה במעצר בית במשך שנה וחצי ואף ריצה עונש מאסר למשך כשנתיים.

     

12. לטענתה, בשנת 2006 רכשה הדירה מושא התובענה לאחר שהוריה נתנו לה במזומן כ- 30% משווי הדירה והיתרה שולמה באמצעות הלוואות שניטלו לשם כך. לאחר אישור ההסכם ביום 9/8/12 סירב הנתבע לעזוב הבית ואימלל אותה, המשיך להמר, ליטול הלוואות מגורמים מפוקפקים ללא ידיעתה ואף שיעבד הדירה. טוענת כי נאלצה ליטול הלוואות רבות על מנת להסיר השעבודים על הבית והמשיכה לשאת בהחזרי המשכנתא. בכל פעם שפנתה אליו לפנות הדירה היה מכה אותה.

     

13. בשנת 2013 החליטה לתור אחר מסמכים לצורך העברת הבעלות בדירה . אותה עת הכנסתה היתה נמוכה והבנק סירב להוציאו כלווה מהסכם המשכנתא. 

     

14. לאחר שהכנסותיה עלו ואיפשרו לה לעמוד בדרישות הבנק, פנתה בשנת 2015 לעו"ד שיטפל ברישום זכויות הבעלות בלשכת רישום המקרקעין, אך הנתבע סירב לחתום על המסמכים.

    טוענת כי נאלצה לפנות למשטרה על מנת לפנותו מהדירה.

     

15. בשנת 2017, עקב מקרה אלימות במהלכו נחתכה בידה, בתמיכת בן זוגה, החליטה לעזוב את הבית. הנתבע הבטיח כי ישלם מזונות ע"פ ההסכם ממועד עזיבתה בסך 1,500 ₪ לחודש.

     

16. בשנת 2019 לאחר שהחלה לעבוד במקום עבודה חדש ולחיות בזוגיות תומכת, החליטה לקדם העברת הזכויות. התברר כי הנתבע יצר עיקול על הבית אשר התובעת דאגה להסירו. הנתבע סירב לצאת מהבית והציע לשלם לתובעת 3,000 ₪ דמי שכירות, בלית ברירה נאלצה להסכים. בשנת 2020 חדל לשלם דמי המזונות.

     

17. לעת הזו, עודנו מסרב להתפנות מהדירה. היא זו שממשיכה לפרוע את החזרי המשכנתא בגובה 2,800 ₪ לחודש (כאשר יתרת ההלוואה עומדת על 120,000 ₪) והוא מעביר לה 1,400 ₪ לחודש בגין חוב המזונות.

     

18. מכל הטעמים הללו טוענת כי יש להעביר מלא הזכויות בדירה לבעלותה ולהורות כי האיש לא ייכנס שוב לדירה.

     

     

    תמצית טענות הנתבע:

     

19. הנתבע טוען כי ההסכם שנערך נעשה למראית עין ולכן מבוטל.

     

20. מכחיש הטענה כי הוריה העניקו להם כספים לרכישת הבית. טען כי הוריה גרים במדינה שבה השכר ממוצע במשק עומד על מאות דולרים בלבד לחודש, כאשר למעשה התובעת היא זו שנהגה לשלוח להם כספים.

     

21. במהלך 2010 החל לצבור חובות מגורמים שונים, לרבות בשוק האפור. התובעת אשר החלה לחשוש כי הנושים ישימו ידם על הנכס הציעה כי יתגרשו באופן פורמאלי והזכויות בבית יועברו על שמה.

     

22. לטענתו, התובעת היא שפנתה לעו"ד על מנת לשכנע אותו להעביר הזכויות על שמה.

     

23. עוד לטענתו, במהלך הדיון ביחס להסכם הראשון, לא הסכים להעביר זכויותיו בנכס, לכן ניתן פסק דין שאינו מתייחס לעניין הדירה. בהמשך הפעילה עליו התובעת מכבש לחצים הצליחה לשכנעו לחתום על ההסכם הנוסף, לאחר שנתן אמונו בה.

     

24. טוען כי המשיכו לגור יחד ולהתנהל במשותף, גידלו הילדים יחד, בילו יחד והגיעו יחד לאירועים משפחתיים, כאשר בתקופה זו לא נדרש לשלם מזונות.

     

25. טוען כי בשנת 2015 החליטו להרחיב את הבית ולבנות יחידת דיור, כאשר לשם כך נטלו הלוואה בסך 60,000 ₪ לצורך ההיתר והבניה.

     

26. במהלך 2020 שיפצו הבית תוך שהנתבע שילם 18,350 ₪.

     

27. טוען כי גם אם היה הסכם בר תוקף עת נערך, מדובר בהסכם שבוטל ע"י הצדדים בהתנהגותם בהמשך.

     

28. טוען כי ריצה עונשי מאסר פחותים מזה שציינה, תמיד פעל לפרנסת הבית והחל משנת 2015 עובד במקום קבוע.

     

29. טוען כי רק בשנת 2020 הודיעה לו התובעת כי מצאה בן זוג חדש ומבקשת להיפרד .

     

30. מציין כי החל לשלם מזונות כאשר עזבה הבית, שכן לא היתה סיבה לתשלום כל עוד התגוררו יחד. משלם סך של 3,000 ₪ לחודש המהווים דמי מזונות ומחצית המשכנתא.

     

31. מציין כי ההסכם נחתם בשנת 2012 ואולם התובעת לא עשתה דבר משך 9 שנים. טענתה כי לא פעלה בהעדר יפוי כח אינה נכונה שעה שבהסכם מצויין כי חתם כבר על יפוי כוח.

    עוד מציין כי בהסכם נקבע שהעברת הזכויות תבוצע תוך 12 חודשים, קרי עד לחודש 9/13 אך היא לא טרחה לעשות כן. טוען כי אלה מלמדים על המטרות האמיתיות של ההסכם. עוד טוען כי בשנת 2015, בחלוף 3 שנים לאחר אישור ההסכם, אף הציעה שיחתמו על הסכם שכירות, שעה שנושי הנתבע החלו להתדפק על דלתות בני הזוג.

     

    דיון והכרעה:

     

32. עיון בכלל טענות הצדדים מלמד כי דין התובענה להתקבל, הן מן הבחינה הדיונית והן מן הבחינה המהותית, מכל אחד מהטעמים שיפורטו להלן.

     

    טעם ראשון: העדר תביעה לביטול ההסכם

     

33. הלכה פסוקה לפנינו כי טענה בדבר ביטולו של הסכם לא תוכל להתברר כטענת "מגן" אלא אך ורק כטענת "חרב". הדברים הם מגדר קל וחומר כשההסכם שקיבל תוקף של פסק דין.

     

    ר' ע"א 2962/13 חברת רהיטי פורת בע"מ נ' ראובן מסיקה, (נבו, 5/10/14) בו נקבע:

    "המערערות טוענות כי המשיב הוא שהפר את ההסכם. לצד הטענה להפרת ההסכם, טוענות המערערות כי באמצעות שורת מסמכים פיקטיביים, גזל המשיב את כספי המערערות במרמה. אלא ש"בזמן אמת" ובמשך שנים, המערערות לא טענו דבר וחצי דבר מעין זה. מאחר והמערערות לא תבעו מצידן את המשיב לא היה מקום לדון בטענותיהן אלה. ודוק, אין מדובר בטענות "מגן" במענה לטענות המשיב, כי אם בטענות "חרב" נפרדות. חיובי הצדדים בהסכם אינם שלובים. לפיכך, היה על המערערות למלא את חלקן בהסכם, גם אם לשיטתן המשיב אינו עושה כן בעצמו, ובמקביל לתבוע אותו על הפרותיו. הן לא נהגו כך, ואף לא פנו בזמנים הרלוונטיים בטרוניה למשיב על מעשיו ומחדליו הנטענים".

     

    וכן ה"פ (ת"א) 52118-05-19, שגית כהן מנשה נ' יפית נחום, (נבו, 12/7/20) בו נקבע:

    "בטלות הסכם בשל הפרתו, אינן יכולות לשמש כמגן, אלא כחרב בלבד. היינו, טענה בדבר בטלות הסכם פשרה אינה יכולה להוות טענת הגנה במשפט, אלא עילת תביעה בלבד."

     

34. בעניין שלפנינו, העברת זכויות האיש בדירה לבעלות האשה נקבעה בפסק דין אשר נתן תוקף להסכמת הצדדים. האיש לא ביצע את האמור בפסק הדין, אך מעולם לא הגיש כל תביעה לביטולו. מן הבחינה המשפטית, די בהעדר תביעה לביטול ההסכם כדי לדחות התובענה. יצויין כי הדבר נאמר לנתבע במהלך ישיבת קדם המשפט הראשונה ואף על פי כן לא טרח להגיש תביעה כאמור. משעה שהצדדים התייחסו בסיכומיהם גם לטענות החלופיות, יתבררו להלן גם טענות אלה.

     

     

    טעם שני: השתק שיפוטי

     

35. כידוע, על פי דוקטרינת ההשתק השיפוטי, בעל דין שטען טענה בהליך אחד וטענתו התקבלה, מושתק מלהתכחש לטענתו גם בהליך נגד יריב אחר שבעניינו לא נוצר מעשה-בית-דין ולהעלות טענה הפוכה. בעמ"ש (ב"ש) 5260-02-18 ג.א.צ נ' י.צ (נבו, 26.6.2018), קובע כב' השופט א. ואגו (בעמ' 8 לפסק הדין):

     

    "החלת דוקטרינת ההשתק השיפוטי אינה מצריכה הכרעה בדבר אמיתותו של נרטיב זה או אחר, וקביעה בדבר היותו של התרחיש האחר כוזב, אם לאו.  די בעצם השימוש לרעה בהליכים ובחוסר תום הלב הנגזר מכך. מדיניות שיפוטית ראויה, שתרתיע בפני התנהלות כזו, ובכך תגן על ההליך השיפוטי ועל אמון הציבור במערכת המשפט, תצדיק דחיית תובענה, שעילתה סותרת את שנטען בהליך היסטורי, אך מטעם זה, ובפני עצמו. מסיבה זו, ראוי היה לדחות את תביעת המשיב ביחס לזכויותיו בדירה. נכון ששני הצדדים היו שותפים למניפולציה שנעשתה בפני בית הדין הרבני לשם הבטחת הבית מפני תגרת ידם של הנושים, אול, במקרים כאלה, אכן, אחד הצדדים, ולעיתים – אקראית, נהנה מתוצאת הדברים ובעל דברו האחר נמצא מפסיד, בבחינת המימרה "the loss where it falls.

     

36. בעניין שלפנינו, עיון בהליכי ההוצאה לפועל שננקטו כנגד האיש (נספח 4 למסמכים שהגישה האשה ביום 23/2/23 (להלן: "המוצגים הנוספים") מלמד כי האיש הצהיר שהסכם הגירושין בר תוקף, כי הוא גרוש ומתגורר בבית גרושתו תמורת דמי שכירות, כאשר לשם כך הציג חוזה שכירות לפיו משלם לתובעת דמי שכירות עבור מגוריו בביתה. וכך משתקפים הדברים בהחלטת כב' הרשם מיום 12/2/20 בהליך ההוצל"פ:

     

    "לגבי נכס המקרקעין, ככל שניתן להבין מן התגובה בכתב יד הנתמכת בתצהיר, החייב ככלל חוזר על טענותיו לגבי הדירה. החייב טען שהדירה אינה שייכת לו, אלא הוא העביר הדירה לגרושתו בשנת 2010. לטענת החייב, מאחר שהיה עיקול על הדירה, הוא לא הצליח להעביר את הדירה על שמה. החייב גרבדירה ומשלם דמי שכירות בסך 1,500 ₪ לחודש כולל הוצאות. הגרושה משלמת החזרי המשכנתא לבנק ירושלים".

     

37. בבקשתיו לצו חיוב בתשלומים חזר וטען כי מתגורר בדירה שכורה ומטעמים אלה חוייב בסכומים מופחתים (נספח ד' עמ' 62 למוצגים הנוספים).

38. האיש אף הודה כי חרף טענותיו בלשכת ההוצאה לפועל לפיה משתכר רק מעבודתו כנהג משאית, למעשה עובד מבלי לדווח לרשויות המס ( עמ' 24 שורה 1 לפרוטוקול):

    ש.בהוצאה לפועל סיפרת שאתה גרוש, שאתה שוכר דירה ושאתה משלם מזונות, מי אמר לך להגיד את זה?

    ת.היא אמרה. היא אמרה לך תדע לך, פה יש (מסמן בפלאפון).. אני עובד בלילה בבוקר, הלך טלוויזיה קונה חדש. איך להגיד לה שאני משלם מזומן, קצת מזומן, אני עובד שחור. אפילו עכשיו ביונדאי שהביאה משלמת 40,000 ₪ אני אחראי.

     

    (ההדגשות כאן ובכל מקום הן שלי, ע.א.*)

     

39. הליך חדלות הפירעון בו פתח האיש ביום 21/7/20 (חדל"פ 44829-07-20) מעלה כדלקמן: בפרק ו' לבקשה ציין מפורשות כי האשה היא בעלת 100% הזכויות בדירה; ובפרק ג' לבקשה ציין מפורשות כי האיש משלם דמי שכירות בגובה 1,500 ₪ עבור הדירה.

     

    רק לאחר שהגישה האשה תביעתה בבית משפט זה, עתר בהליך החדל"פ לאפשר לו המשיך ניהול ההליכים בבית משפט זה בשל טענותיו בעניין הדירה. האיש מעולם לא הגיש בקשה מתוקנת בהליך החדל"פ, כפי שלא הגיש תביעה לביטול פסק הדין בבית משפט זה.

     

    האיש הודה בחקירתו הנגדית כי שיקר אף בהגשת הדיווחים לתיק פשיטת הרגל לעניין הוצאותיו (עמ' 23 ש' 29-19):

    ש.אתה אמרת מקודם שאתה לא מעשן סיגריות כבר 8 שנים, נכון?

    ת.לא מעשן סגריה, לא מעשן חשיש ולא שותה וודקה. אני מאה אחוז. זה בגלל שאני עובד במקום כמעט 9 שנים בלי להסתבך ויש לי .. להיכנס לשב"ס, למשטרה. בודקים פעם בחודש, פעם בשלוש חודש בדיקות. אני לא שותה ולא מעשן. אולי רק בשבת 100 גרם וודקה.

    ש.כשאתה מגיש דיווח על כל ההוצאות שלך לחדלות פירעון בבאר שבע בבית משפט, אתה אומר שאתה מוציא על סיגריות 485 ₪ לפעמים 492 ₪, עמ' 37 להודעה על המצאת מסמכים שהתקבלו, אתה משקר שם שאתה מוציא את הכסף על סיגריות?

    ת.מה זאת אומרת משקר? באיזו שנה?

    ש.2021.

    ת.אני לא מעשן סיגריות. אני רשמתי את זה כדי שהסכום בהוצאה לפועל יהיה קצת פחות (קורץ בעינו). אני לא מעשן.

    (ההדגשה היא שלי, ע.א.).

     

     

    בהמשך חקירתו הנגדית הודה כי בעבר צרך סמים, והמשטרה אף מצאה סמים במכוניתו (עמ' 19 ש' 15-14 לפרוטווקל). מכאם כי גם העדות שמסר בבית המשפט אינה נכונה.

     

40. המסקנה העולה מן הדברים היא מדובר באדם המרשה לעצמו לעשות ככל העולה על רוחו, ללא כל קשר לעמדות האשה או לערך הבסיסי של אמירת אמת. מכל מקום, שעה שבהליכים אחרים טען כי הדירה אינה שלו, מנוע מלטעון אחרת בהליך זה.

     

     

    טעם שלישי: אין מדובר בהסכם למראית עין

     

41. סעיף 13 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973 קובע, כידוע:

     

    "חוזה שנכרת למראית עין בלבד - בטל".

     

    הלכה פסוקה היא לפנינו כי נטל כבד במיוחד מוטל על המעלה טענה זו, כאשר בין השאר עליו להוכיח כי הוא עצמו התייחס להסכם כאל הסכם בטל.

    ר' ע"א 6295/95 סוליקה בוחסירה ואח' נ' רות בוחסירה ו-3 אח' (פ"ד נ(1), 259).

     

42. בעניין שלפנינו, נוסף על האמור לגבי השתק שיפוטי, עיון בשני ההסכמים מלמד כי לשני הצדדים היתה גמירות דעת מלאה לגבי העברת זכויות האיש בדירה לידי האשה.

     

43. כפי שצויין לעיל, בהסכם הראשון, משנת 2011, נמחק סע' 7 שהמתייחס לעניין הדירה, בשל העובדה שהצדדים לא הסיעו להסכמה בעניין זה. במאמר מוסגר יצויין כי הליך אישור ההסכם נעשה תוך הקראת כלל סעיפי ההסכם לצדדים, על מנת לוודא כי מבינים היטב ואף מסכימים לאמור בהם. בית המשפט אינו מאשר הסכמים כלאחר יד ומקום בו אין הסכמה, לא יאושר סעיף שאינו מוסכם.

     

44. בהסכם השני, משנת 2012, ציינו הצדדים מפורשות כי הגיעו להסכמה בעניין הדירה לאחר התרת הנישואין, עניין לגביו לא הצליחו להגיע להסכמה בהסכם הקודם. במהלך הדיון בית המשפט (מותב זה) הקריא להם את כל האמור בהסכם ובתוך כך התווספו שתי הערות בכתב יד. להלן יובאו הדברים כלשונם, מתוך ההסכם:

     

    "הואיל וביום 2/3/10 הצדדים חתמו על הסכם גירושין אשר אושר ע"י כב' בית המשפט וקיבל תוקף של פסק דין (תיק מס' ... להלן: "ההסכם")

     

    והואיל וההסכם לא הסדיר את עניין חלוקת הדירה המשותפת של הצדדים ברחוב א' בעיר ב'.

     

    והואילוביום 25/4/12 הצדדים התירו את נישואיהם על פי החלטת כב' בית המשפט לענייני משפחה באשדוד (תיק...)

     

    והואיל והצדדים מעוניינים לקבוע בהסכם זה את עניין חלוקת הדירה המשותפת של הצדדים ברחוב א' בעיר ב';

     

    לפיכך הוסכם, הוצהר והותנה בין הצדדים כדלקמן:

    1. לצדדים דירה משותפת שנרכשה בעזרת המשכנתא מבנק ירושלים למשכנתאות המצויה ברחוב א' בעיר ב' הרשומה כגוש 111 חלקה 222 הרשומה בחברת... ובמנהל מקרקעי ישראל (תיק מס'...).

       1. מוסכם בין הצדדים כי הבעל מוותר בזאת על חלקו בדירה לטובת האשה ללא תמורה כלשהי , לשימושה ולשימוש הקטינים.

       2. הבעל מתחייב בזה לחתום חתם על ייפוי כח בלתי חוזר לטובת האשה במעמד חתימת הסכם זה לצורך העברת זכויות בדירה הנ"ל ע"ש האשה בלבד.

       3. האשה מתחייבת להעביר את זכויותיו של הבעל בדירה על שמה תוך 12 חודשים מיום אישור ההסכם ובפועל לקבל יפוי הכח הבלתי חוזר האמור לעיל.

       4. הבעל מתחייב בזה לשתף פעולה עם האשה בעניין העברת זכויות בדירה ולהופיע בכל מקום ובכל עת ולחתום על כל מסמך הדרוש לצורך העברת הבעלות .

       5. האשה מתחייבת לשאת לבד בכל תשלומי המשכנתא לבנק למשכנתאות ,תשלומי ארנונה, חשמל גז וכיו' וזאת מיום שהבעל יעזוב את הדירה של הצדדים, הבעל מתחייב לעזוב את הדירה לא יאוחר מיום 1/9/12.

       6. הבעל מתחייב לעזוב את הדירה עד ליום 1/9/12 ולא לשוב אליה ומיום זה ואילך תישא האשה בכל הוצאות החזקת הדירה לרבות תשלומי משכנתא חודשיים" .

           

45. עיון בהסכמים מלמד כי העברת הזכויות נעשתה בגמירות דעת מלאה, כפי שיפורט להלן.

     

46. ראשית, ההסכמה בעניין הדירה נמחקה בהסכם הראשון ונמצאה בהסכם האחרון, העוסק אך ורק בעניין הדירה, תוך אמירה מפורשת לפיה בעבר לא היתה הסכמה בעניין זה ולאחר שהצדדים התגרשו כן הגיעו להסכמה בעניין זה. משמעות הדברים היא כי הצדדים שקלו הדברים והגיעו להסכמה כי אכן יש להעביר מחצית הזכויות בדירה לבעלות האשה, מתוך גמירות דעת מלאה.

     

47. שנית, העובדה שלגבי יפוי הכח נמחקו המילים "מתחייב בזה לחתום" והוחלפו במילה "חתם", כמו גם הודאת האיש בכתבי טענותיו בכך שחתם על יפוי הכח, מלמדת מעל לכל על גמירות הדעת של האיש, אשר באה ליידי ביטוי הלכה למעשה.

     

    באשר לטענת האיש לפיה חרף יפוי הכח לא ביצעה האשה העברת הזכויות על שמה, אף טענה זו דינה להידחות. זאת, בשל כך שבהמשך התברר כי נוכח חובות בהם שקע האיש נרשמו צווי עיקול לגבי הדירה, כפי שציין מפורשות בדיון בלשכת ההוצאה לפועל, כפי שהובר לעיל, אותם לא ניתן היה להסיר באמצעות יפוי הכח. מאליו מובן כי בהעדר אפשרות להסיר העיקול, גם לא ניתן היה למכור הדירה.

     

48. שלישית, העברת הזכויות לידיה תואמת את טענתה לפיה מימנה חלק ניכר מההון בעצמי אשר שימש לרכישת הדירה, בין השאר באמצעות כספים שקיבלה מהוריה האמידים. טענה זו נתמכת בעדותה המפורטת שלא נסתרה, (עמ' 6 ש' 26 – עמ' 27 ש' 19). זאת, בניגוד לטענתו הכללית של האיש לפיה הוריה הגיעו מעיר עניה, מבלי להתייחס למצבם הכלכלי באופן קונקרטי.

     

49. רביעית, העברת הבעלות לאשה תואמת את הרציונל שעמד ביסוד ההסכמה, כפי שהעידה (עמ' 5 ש' 23-21 לפרוטוקול) בעדות שלא נסתרה:

     

    "כשהוא ראה את הסכום שהוא צריך לשלם כל חודש, הוא אמר לי שאני אקח את הדירה ולא הוא".

     

50. חמישית, טענות האיש כי היה נתון ללחץ שהפעילה האשה בגינן נאלץ לחתום על ההסכם, כאשר עורכת הדין משכנעת אותו כי הדבר יפעל לטובתו, לאו טענות הן. האיש לא טרח לזמן לעדות את עורכת הדין אשר ערכה את ההסכם, חרף העובדה שיכול היה לעשות כן. הלכה פסוקה היא לפנינו כי בעל דין הנמנע מהבאת ראיה רלוונטית, מקים כנגדו את החזקה לפיה הראיה האמורה עלולה היתה לפעול לרעתו. ר' פסיקת בית המשפט העליון בע"א 27/91 קבלו נ' שמעון פ"ד מט (1) 450). מכאן כי אילו היה מזמן את עורכת הדין למסירת עדות, היתה עדות זו פועלת כנגדו, על פי החזקה בעניין זה, כפי שהובאה לעיל.

     

    טעם רביעי: עמידת התובעת על אכיפת ההסכם משך השנים

     

51. עיון בכלל העדויות מעלה כי גם אילו היה מגיש האיש תביעה בטענה כי הצדדים ויתרו בהתנהגותם על הוראות ההסכם, היה דינה של תביעה זו להידחות. בחינת העדויות על ציר הזמן, מעלה כי האשה ביצעה רצף פעולות על מנת להעביר הזכויות בדירה על שמה כאשר היא חוששת לחייה ולחיי ילדיה ולכן נאלצת להיכנע לתכתיביו על מנת שלא לעורר את זעמו, הכל כפי שיפורט להלן.

     

52. ביום 8/8/12 , בסמוך לאישור ההסכם, פתחה בהליכי הוצאה לפועל לשם גביית דמי המזונות בלשכת אשקלון (נספח "ד" לתיק המוצגים מטעמה) ומכאן כי לא ויתרה על זכויות ילדיה על פי ההסכם.

     

53. בשנת 2013 החלה לפעול להעברת הזכויות בדירה על שמה. לשם כך ביום 30/9/13 קיבלה מעיריית אשקלון "אישור עבור רשם המקרקעין" לפיו ביצעה את כלל התשלומים הנדרשים לשם העברת הזכויות (מסמך "ד" בתוך נספח "ה" עמ' 334 לתיק המוצגים מטעמה, שהוגש ביום 11/8/22).

     

54. האשה הקפידה לטפל בדירתה כנדרש, אך ביום 9/10/13 האיש סטר לאשה בשל כך שהזמינה אינסטלטור בלי לתאם עימו. על כך מלמדת פנייתה למשטרה בתלונה בגין תקיפת בן זוג (נספח "ה" עמ' 341 לתיק המוצגים) כאשר בסמוך לכך הופנתה לבדיקה רפואית (עמ' 339 לתיק המוצגים). מעדותו במשטרה (נספח 1 עמ' 10-4 למוצגים הנוספים) עולה כי האיש הודה בכך ואלה דבריו:

     

    ש.עולה מחומר החקירה שאתה היית בית עם אשתך ואתם התווכחתם ואתה נתת לה סטירה בפנים?

    ת.אני לא נתתי מכה חזק

    ש.למה נתת מכה?

    ת.היא מעצבנת קצת

    ש.למה היא עצבנה אותך?

    ת.אומרת אני רוצה לעשות מה שאני רוצה ואני אמרתי אם את רוצה לעשות מה שאת רוצה תעשי ואז נתתי לה סטירה.

    ש.איפה נתת לה סטירה?

    ת.על הפנים

    ש.אני אומר לך שעולה מחומר החקירה שאתה נתת לה סטירה ויש לה נפיחות ליד עין שמאל, מה יש לך לומר על כך?

    ת.אני אמרתי לך אני אשם על הכל, יצא ככה...

    היא בסדר גמור אני אשם, היא אשה טובה אין מה להגיד"

     

     

     

    כאן המקום להביא את דברי האשה בעת הגשת התלונה:

     

    "התווכחנו ליד האינסטלטור... ובזמן הויכוח הוא נתן לי סטירה לצמד שמאל של הפנים. (הערת חוקר: רואה נפיחות ליד עין שמאל והמתלוננת דומעת)

    ש.מדוע אם אתם גרושים הוא גר בבית שלך?

    ת.הוא מבקש כל פעם עוד חודש להישאר ואני מרחמת עליו, זאת הבעיה שלי

    ...

    ש.... האם נתן עוד מכות?

    ת.נכון הרביץ לי היום. לא נתן מכות אחרות חוץ מהסטירה"

     

    משפט אחרון זה משקף את מעגל האלימות והפחד בו נאלצה התובעת לנהל את חייה, אשר בו סטירה היא בגד הנורמה, כל עוד אין מכות אחרות. מאליו מובן כי מדובר במצב בלתי נסבל שאין כל מקום להשלים עימו.

     

55. בשנת 2014 פנתה ללשכת רישום המקרקעין ולבנק למשכנתאות על מנת לבצע העברת הזכויות, אך ביום 9/6/14 הודיע הבנק למשכנתאות ללשכת רישום המקרקעין כי נותן הסכמתו להעברת זכויות האיש בדירה על שם האשה, על פי הסכם הגירושין משנת 2012, בכפוף לכך שהמשכנתא הרשומה לטובת הבנק תעמוד על כנה (מסמך "ב" בתוך נספח "ה", עמ' 332 לתיק המוצגים). מסמך זה אף הוא מלמד כי האשה לא שקטה על שמריה והמשיכה לפעול להעברת הזכויות בדירה על שמה.

     

56. ביום 12/9/14 פנתה למשטרה בשל כך שהאיש סירב לעזוב את הבית, חרף התנהגותו המבזה כלפיה וכלפי הבת המשותפת והאיש הודה במשטרה כי עליו לצאת מהבית, כמפורט בתלונה בגין הפרת הוראה חוקית (נספח "ה" עמ' 336 לתיק המוצגים) עיון בהודעת החשוד (עמ' 28-25 למוצגים הנוספים) מעלה כי האיש הודה בכך שנמצא בבית בניגוד להסכם ואף מתחייב לצאת ממנו, ואלה דבריו:

     

    ש.אתה הגעת יחד עם ... להסכם שקיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט ואתה מפר אותו, למה?

    ת.אני לא נותן לה מכות או משהו, חיים בסדר, על כל דבר צריך להתקשר למשטרה? אני לא אמרתי לה כלום, מדבר יפה

    ש.היו אצלכם בבית שוטרים והסבירו לך שאתה מפר את הצו של בית המשפט ואתה יצאת מהבית אבל אחרי שהשוטרים לכו חזרת. למה?

    ת.לקחתי מפתחות של אוטו ואמא שלי באה ועוד פעם התחילו צעקות והלכתי

    ש.אני מודיעה לך שאסור לך להיכנס לדירה של גרושתך ושה על פי החלטת בית המשפט, אתה מבין את זה?

    ת.כן, אני לוקח דברים וזהו.

    נמצא כי האיש הודה בכך שאינו אמור להימצא בדירה. חרף האמור, שב אליה.

     

    מדברי האשה במשטרה עולה כי האיש מפעיל מניפולציות באמצעות הילדים ומפעיל כוח כלפיה על מנת שתאפשר לו להישאר בבית, ואלה דבריה:

     

    "אחד מתנאי ההסכם היה שהבעל מתחייב לעזוב את הדירה עד ליום 1/9/12 ולא לשוב אליה, אבל הוא נשאר בבית ולא הסכים לעזוב, למרות שאני אמרתי לו כל פעם מתי הוא יוצא מהבית...

    גם היום התחיל ויכוח בינינו כי הוא אמר לי למה לא שטפתי כלים ואני הלכתי לשטוף והוא התחיל לצעוק עלי, אמר לי ולילדה שלי זונות, אמר עוד קללות ברוסית, כל הקללות שיש (הערת חוקרת: המתלוננת בוכה). אמרתי לו זה בית שלי, תצא מפה והוא אמר לי שהוא לא יצא מהבית, אז התקשרתי למשטרה... התלוננתי עליו במשטרה בעבר... אז הוא בא עוד פעם אחרי חצי שעה...

     

    ש.הוא תקף אותך או איים עליך?

    ת.לא, הוא רק צעק והילדים סגרו אותו בחדר אחר כדי שלא יפגע בי

    ...

    ש.למה המשכת להסכים שהוא יישאר בית ורק כשלא מתאים לך ואתם רבים את באה להתלונן עליו?

    ת.כי הילד הקטן שלי בכה למה אני משאירה אותו מחוץ לבית כי הוא עושה הצגות ליד הילדים, נשאר בחוץ ברחוב עד שאני נותנת לו להיכנס...

    ... אני לא יכולה יותר איתו, הוא מפחיד אותי

    ש.למה הוא מפחיד אותך?

    ת.כי כל הזמן היה מרביץ לי. אני נרגעת ואני שוכחת, מרחמת עליו".

     

    דברים אלה משקפים את המציאות הבלתי נסבלת עימה ניסתה האשה להתמודד, כאשר האיש מתנהג באופן אלים ובזוי כלפיה. כל נסיון שלה לעמוד על זכויותיה מניב הבטחה קצרת טווח של האיש כי יצא מהבית וכעבור זמן קצר הוא מפעיל מניפולציות דרך הילדים ושב אל הדירה. למרות שתשו כוחותיה של התובעת אזרה אומץ ופנתה למשטרה, אלא שגם מהלך זה לא הועיל, למרבה הצער.

     

57. חרף כל האמור לעיל, גם בשנת 2015 המשיכה לטפל בהעברת הזכויות בדירה וביום 29/6/15 קיבלה מכתב ממשרד עורכי הדין אשר טיפל ברישום הזכויות בלשכת רישום המקרקעין, לפיו לשם סיום ביצוע העברת הזכויות, עליה להציג אישור עיריה תקף וגם אישור על סגירת תיק הוצל"פ בלשכה אשר בנתניה (מסמך "ג" בתוך נספח "ה", עמ' 333 לתיק המוצגים). מסמך זה אף הוא מלמד כי המשיכה לפעול למימוש זכויותיה בדירה.

     

58. ביום 15/4/15 הוטל עיקול על הדירה מטעם בלשכת ההוצאה לפועל בנתניה בגינו נאלצה לעתור לביטולו (נספח ה' לתיק מוצגים שלה, מיום 11/8/22) עניין שעיכב באופן משמעותי את האפשרות להעביר הזכויות הדירה על שמה.

     

59. ביום 7/4/17 שוב תקף האיש את האשה באלימות מפני שהעירה לו על בזבוז כספים. האשה פנתה למשטרה בתלונה בגין תקיפת בן זוג הגורמת חבלה של ממש (נספח "ה" עמ' 337 לתיק המוצגים). בעדותו במשטרה (עמ' 24-20 למוצגים הנוספים) הודה האיש כי סטר לאשה וטען כי עשה זאת על מנת "להרגיע" אותה, ואלה דבריו:

     

    "ש.מה קרה היום?

    ת.אתמול ביקשתי 200 ₪ מאשתי, אנחנו גרושים אבל חיים באותו בית, שתיתן לי כסף למלא דלק לנסוע לעבודה, אמרתי לה מתי שאני אקבל משכורת אני אחזיר לך והיא נתנה... במקום למלא דלק הלכתי לאולמי אהרון וקניתי קצת אורז ושניצל... אמרתי לה בואי תשבי לאכול והיא מתחילה לצעוק למה אתה קנית אוכל אני נתתי כסף... היא מתחילה צעקות, צעקות

    ונתתי לה סטירה אחד לפנים והיא הלכה לחדר ואמרתי לה לכי לחדר תשתקי...

    ש.לאיז צד נתת את הסטירה?

    ת.נתתי עם יד שמאל לצד ימין של הפנים

    ש.למה נתת סטירה, מה הסיבה?

    ת.כי היא לא עצרה, רציתי שתירגע קצת, אמרתי לה מה את לא מתביישת למה את עושה בלגן לפני שבת... היא אשה בסדר, אני אשם ואמרתי לה גם סליחה..."

     

    נמצא כי על פי תפיסת עולמו המעוותת של האיש, סטירת לחי היא אמצעי לגיטימי לצורך "הרגעה" של רעייתו, כאשר לכך מצטרפת ההוראה להיכנס לחדר ולשתוק. עוד נראה כי על פי אותה תפיסת עולם פתר את העניין בכך שביקש את סליחתה. מיותר לציין כי במעגל אלימות שכזה קשה עד מאוד לכל אדם, לעמוד על הזכויות המגיעות לה.

     

60. בהמשך העידה כי למרות שהפרידו את מקום הלינה, נאלצה לקיים עימו יחסים אינטימיים, מפני שלא הרהיבה עוז לסרב לו. ניכר היה בתובעת, בעת מתן העדות, כי הנושא כולו מעורר אצלה קושי רגשי רב, כפי שמשתקפים הדברים בפרוטוקול (בעמ' 16):

     

    "אני הייתי בחדר השינה והוא בסלון, כל הזמן הוא היה בסלון, כבר לא זוכרת בדיוק ממתי, אבל אם אתה שואל אם היו לי יחסים אתו, אז כן היו, כי אי אפשר היה להגיד לו לא (מסדירה נשימתה).

     

    ניכר היה כי הפחד והטראומה שחוותה במהלך החיים המשותפים, נצרבו בגופה.

     

61. גם נוכחותה באירועים משפחתיים נעשתה מתוך הכרח ועל מנת שלא לחשוף עצמה לנחת זרועו של האיש, כפי שהעידה (עמ' 17 ש' 8-5):

     

    ש.התמונה הבאה שאתם מחובקים?

    ת.זה לא מחובקים, הוא חיבק אותי אחורה. זה בסדר, כל הזמן הלכנו לאירועים ואני לא יכולה להרוס את מצב הרוח שלי. אם אמרתי לא, זה היה מוות. זה היה במשך 9 שנים, אני לא זוכרת. גם באירועים. "

     

62. עוד עולה מדבריה כי חששה לחשוף את הילדים למשבר, התנהלה בפחד והמתינה לשעת הכושר לבצע הפרידה (עמ' 16):

     

    ש.סיפרת לביהמ"ש שמהלך 9 השנים מאז אישור ההסכם השני, היחסים שלכם ידעו עליות וירידות. האם בתקופות שהיחסים ידעו עליות, זה היה כמו כל משפחה רגילה?

    ת.הוא אף פעם לא היה במצב רגיל, הוא תמיד שתה אחרי העבודה, אבל היו ימים שהיו בסדר, לאף אחד אין כוח לריב כל הזמן. הילדים שלי היו כל הזמן בסביבה, לא רציתי שהם ירגישו כל הזמן את המתח. אם בן אדם לא רוצה לצאת, איך אני צריכה לחיות? אמרתי לעצמי עוד קצת, עוד קצת ותהיה תקופה שתצאי כבר מזה.... (קולה רועד)

     

63. רק לאחר שמצאה זוגיות חדשה ותומכת, פנתה לעו"ד שתסייע לה במימוש זכויותיה. ביום 12/3/20 הגישה תצהיר התומך בבקשה לביטול העיקול, בו גוללה את כל סיפור המעשה, בתצהיר מפורט (נספח ה', עמ' 324 לתיק המוצגים).

     

64. בנוסף, במהלך השנים האשה נהגה בדירה מנהג בעלים וביצעה בעצמה את ההחזרים החדשיים של ההלוואה המובטחת במשכנתא החדשיים. ביצוע התשלומים בפועל משתקף בדפי הבנק שהגישה האשה (נספח "ב" לתיק המוצגים מטעמה), עניין שאף הוא לא נסתר.

    רק בשנת 2020 החל האיש להעביר לה כספים בגובה 2,800 ₪ לחודש, אותם ביקש לייחס להחזרי המשכנתא, בעוד שהלכה למעשה מדובר היה בפירעון חוב המזונות בגובה 1,500 ₪ לחודש, ובתשלום דמי שכירות בגובה 1,300 ₪ לחודש, כפי שניתן ללמוד מתשובתו המתפתלת (עמ' 22 ש' 2-1 לפרוטוקול).

     

65. האשה אף ביצעה את כלל תשלומי אחזקת המדור (חשמל, מים, ארנוה, כבלים ועוד), כמפורט בנספח "א" לתיק המוצגים מטעמה, עניין שאף הוא לא נסתר ע"י האיש.

     

66. עוד בנוסף, האשה יזמה ומימנה בניית יחידת דיור בסמוך לדירת המגורים, כפי שהעידה (עמ' 16 ש' 5-1 לפרוטוקול)

     ש.כמה עלה לבנות את היחידה?

    ת.יצא לי יקר מאוד. לקחתי השלמת משכנתא בסך 119,000 ₪ והוספתי. בסביבות  120,000 ₪ זה היה. בהתחלה נתתי את הסכום מהמשכנתא ואח"כ המשכתי לשלם בשיקים. אפשר לראות בדפי הבנק שיש לי ירידות של שיקים. זה בדיוק עד סוף 2013, יש מלא שיקים בסכומים של 5,000 ₪, 6,000 ₪, 4,000 ₪ לאנשי מקצוע.

    ש.כל ההוצאות הוצאת באותו חודש?

    ת.יכול להיות שכל חודש סכום אחר. גם עשיתי חלוקה לתשלומים כי זה היה קשה, עבדתי בשני מקומות. אפשר לראות כמה קיבלתי משכורת. אף פעם לא היו לי בעיות בבנק, הסתדרתי יפה.

     

67. נוסף על האמור, האשה שטיפלה בהשכרת יחידת הדיור, כאשר האיש כלל לא הכיר השוכרים ולא ידע כמה שילמו ולאיזה חשבון הופקד הסכום. האיש אמנם ניסה לטעון כי הוציא מכיסו 60,000 ₪ לצורך מימון בניית יחידת הדיור, אך טענותיו אלה לא נתמכו בראיה כלשהיא. כאשר נשאל בעניין זה השיב "יש לי מסמכים (עמ' 21 ש' 2 לפרוטוקול) אלא שמסמכים אלה מעולם לא הוצגו לבית המשפט. גם כאן, על יסוד העקרון שהובא לעיל, המסקנה היא כי אילו היה מציג את המסמכים הנדרשים, היו אלה פועלים לרעתו, ולכן נמנע מהבאתם.

     

68. עוד התברר כי האיש ידע שהאשה מנסה ליצור לעצמה זוגיות נפרדת, עניין לגיטימי לחלוטין כאשר מדובר בצדדים גרושים, ואף על פי כן מצא לנכון להתנהג באופן המשפיל אותה, כאמור בעמ' 19 לפרוטוקול:

    ש.אבל היה לה חבר קוראים לו שמעון.

    ת.דיברתי גם על ... 4, 5 חברים לא זוכר. היה גם שמעון, תגידי מי עוד היה (מסובב גופו כלפי התובעת ופונה אליה באופן שאינו מותאם).

     

69. כאן המקום לציין כי גם לאחר פתיחת ההליך מושא התובענה, האיש זייף חתימת האשה על מסמכי העברת בעלות במכוניתה, חרף התנגדותה לכך, כפי שהודה מפורשות במשטרה לאחר שהאשה הגישה כנגדו תלונה בעניין זה ביום 31/5/21, היינו לאחר הגשת תביעה זו (עמ' 16-12 למוצגים הנוספים):

     

    ת.היא אמרה שהיא צריכה לדבר עם עו"ד, אני אמרתי לה שאין לי זמן לעו"ד אני חייב דחוף לעשות הכל , אחרי שסגרתי את הטלפון , מצאתי בבית צילום ת"ז שלה והלכתי לדואר באשקלון, זייפתי את החתימה שלה על ייפוי כוח ועשיתי העברת בעלות לשם של ... עשיתי את זה בתאריך 25.5.21. שילמתי ועשיתי העברת בעלות"

    ש: האם אתה מבין שביצעת עבירה פלילית?

    ת: כן אני מבין.

    ש: האם אתה מבין שאתה ללא אישור של אשתך מכרת את הרכב שלה וזייפת את החתימה שלה?

    ת: כן אני מבין אני מצטער אבל היא אשה רעה היא עושה לי הכל דווקא.

    (ההדגשה היא שלי, ע.א.).

     

    נראה כי האיש נותר שווה נפש לחלוטין חרף העובדה שזייף חתימתה של האשה, דבר שאף הוא מלמד על אופן התנהלותו ועל המשימה הקשה עד מאוד שעמדה לפני האשה, על מנת לממש זכויותיה על פי ההסכם.

     

70. נמצא, איפוא, כי במהלך השנים פעלה האשה ללא לאות על מנת להעביר הזכויות בדירה על שמה מול העיריה, מול הבנק למשכנתאות ומול לשכת רישום המקרקעין, פעלה על מנת לגרום לאיש לצאת מהדירה וכל זאת כאשר האיש נוקט נגדה אלימות, היא פונה למשטרה, אך נאלצת לבלוע את עלבונה בשל המניפולציות שמפעיל כלפי ילדיה. במצב דברים זה, ברור כי אין כל מקום לקבל טענתו לפיה הסכימו בעל פה שלא לאכוף ההסכם.

     

71. סיכומו של עניין, יש לקיים פסק הדין החלוט לפיו זכויות האיש בדירה יועברו לאשה, האיש לא הגיש כל תביעה לביטולו; פעל על פי האמור בו בהליכים אחרים; אילו היה מגיש תביעה לביטול ההסכם בשל טענתו כי מדובר בהסכם למראית עין היה דינה להידחות; וגם אילו הגיש תביעה לביטול בשל הסכמה בהתנהגות, היה דין התביעה להידחות.

     

    לאור כל האמור לעיל, נפסק כדלקמן:

     

    • התובענה מתקבלת במלואה ולכן הזכויות בדירה ברחוב א' בעיר ב' יירשמו בבעלות התובעת.

       

    • הנתבע לא יימצא בדירה ולא ייכנס אליה.

       

    • הנתבע ישלם הוצאות התובעת לרבות שכ"ט עו"ד בגובה 20,000 ₪, בתוך 30 יום.

       

    • בכך מסתיים בירור ההליך ולכן ייסגר התיק.

       

       

      פסק הדין ניתן לפרסום ללא פרטים משהים, על פי הנוהל בעניין זה.

       

      ניתן והודע היום ד' כסלו תשפ"ה, 05/12/2024 במעמד הנוכחים.

       

      

      _____________________

      ענת אלפסי, שופטת, ס. נשיא