הכונס הרשמי מחלקה משפטית הנהלה ואח' נ' רשות השידור (בפירוק) ואח'

לפניי ערעור בהתאם לסעיף 118(ב) לחוק השידור הציבורי הישראלי, התשע"ד-2014 (להלן: "חוק השידור הציבורי"), וכן בהתאם לסעיף 96(א) לתקנות פשיטת הרגל, תשמ"ה-1985 על החלטת כונס הנכסים הרשמי, מפרק רשות השידור, במסגרת תביעת חוב שהוגשה על ידי המערער.

תמצית העובדות

1.המערער מונה בחודש אוקטובר 2011 כממלא מקום מנהל מחלקת צלמי שטח ברשות השידור. בפועל מילא המערער את התפקיד במשך כחמש שנים.

2.בהתאם לתקשי"ר, לאחר 30 ימים של מינוי בפועל, זכאי העובד לתנאים הצמודים למשרה (הוראות סעיף 24.510 עד 24.512 לתקשי"ר). על פי התקשי"ר, לא ניתן לבצע תפקיד של ממלא מקום לתקופה העולה על שנה (הוראת סעיף 18.223 לתקשי"ר).

3.בהתאם לכך טוען המערער, כי הוא זכאי למלוא התנאים של מנהל מחלקה מבחינת אחזקת רכב וטלפון ושווי התמורה של התנאים הנלווים הינו בסך של 159,469 ₪.

4.עוד יש להזכיר כי בשנים קודמות (2002-2005) כיהן המערער בתפקיד מנהל מחלקת הצלמים במינוי בפועל.

החלטת המפרק

5.על פי החלטת המפרק, המערער לא נדרש להחליף עובד אחר שנעדר מתפקידו אלא שימש בתפקיד מנהל מחלקת צלמים עד לקיומו של מכרז, אשר בפועל לא התקיים כלל. המפרק קבע בהחלטתו כי הגדרת תפקידו של המערער כממלא מקום הייתה פיקטיבית ונועדה, לכאורה, לעקוף את דוח מבקר המדינה, אשר אסר על מינויים בפועל. מבחינה מהותית, אין מחלוקת כי מדובר במינוי בפועל.

6.המפרק מציין בהחלטתו, כי על פי נוהל 106 שהוצא על ידי רשות השידור (ואשר נכנס לתוקף בשנת 2007) קיימת בידי הרשות האפשרות להעסיק עובדים במינוי בפועל לתקופה שלא תעלה על שנה. סעיף 24.515 לתקשי"ר קובע את זכאות עובד בפועל לקבל תוספות הצמודות למשרה אולם הזכאות מותנית בכך שהמינוי לכהונה בפועל הוא בהתאם לפרק משנה 18.2 לתקשי"ר, הכולל הוראה כי המינוי בפועל מותנה בקיום דרישות ההשכלה והניסיון של המשרה אליה מתמנה העובד בפועל (סעיף 18.221 לתקשי"ר). בהתאם לקול קורא לתפקיד מנהל מחלקת צלמים, קיומו של תואר ראשון מהווה תנאי סף לתפקיד, בעוד שהמערער אינו מקיים תנאי סף זה.

לאור כל האמור, נקבע בהחלטת המפרק, כי למרות שהמערער שימש בפועל בתפקיד מנהל מחלקת צלמים, הרי שמינויו נעשה בניגוד להוראות התקשי"ר (בשל אי עמידתו בתנאי הסף בדבר השכלה אקדמית), ועל כן המערער אינו זכאי לזכויות הנלוות למינוי בפועל.

7.יחד עם זאת, המפרק קבע כי המערער זכאי לפיצוי בהתאם לקבוע בפסק דינו של בית הדין לעבודה בתע"א (י-ם) 1913/09 מנחם פרי נ' רשות השידור (להלן: "עניין מנחם פרי"), בו נקבעה זכאות לפיצוי של מי שמונה לתפקיד מנהל מחלקה במשך כ-3.5 שנים, אף שלא עמד בתנאי הכשירות למשרה, עקב העדר תואר אקדמי. בהסתמך על פסק הדין בעניין מנחם פרי, קבע המפרק כי המערער זכאי לפיצוי כולל של 50,000 ₪.

תמצית טענות הצדדים

8.לטענת המערער, חלק גדול מהמחזיקים בתפקידי ניהול ברשות קיבלו זכויות נלוות על אף שלא היו בעלי תואר אקדמי ולצורך כניסתו לתפקיד, תנאי המכרז לא כללו דרישת סף שכזו, אלא רק השכלה תיכונית וניסיון של מספר שנים בצילום. עוד נטען כי מחליפו של המערער בתפקיד משנת 2005 ועד לפרישתו לגמלאות בחודש מאי 2011 לא החזיק בתואר אקדמי. נטען על ידי המערער כי אותו "קול קורא" אינו מכרז ולא נעשה בו כל שימוש בפועל. המערער טוען כי הרשות לא פרסמה מכרז והיא שפעלה שלא כדין ובנסיבות אלה אין הצדקה לפגוע בו. לחילופין, נטען כי הפיצוי שנקבע על ידי המפרק הינו נמוך ביותר.

9.לטענת המפרק, הרשות הינה גוף ציבורי והיא מחויבת לפעול בהתאם לכללי מינהל תקין וחל עליה חוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט-1959, וחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985. משכך, גם אם היה המערער מוכיח כי אחרים זכו לכהן בתפקיד ללא תואר אקדמי, אין טענה זו מבססת תשתית משפטית לקבלת הסעדים המבוקשים. נטען כי טענת אפליה לא תעמוד כאשר הזכאות נובעת מבסיס שאינו חוקי (בג"צ 301/96 שמילוביץ נ' עיריית ת"א-יפו, פ"ד כד 302 (1970)).

10.עוד נטען על ידי המפרק, כי מכרזים קודמים לתפקיד מנהל מחלקת צלמים דרשו השכלה אקדמית כתנאי סף, תוך הפניה למכרז שפורסם לפני כ-15 שנים (נספח 1 לתגובת המפרק).

11.אשר לסכום הפיצוי, נטען על ידי המפרק כי אין להתאים באופן "ליניארי" את סכום הפיצוי בהתאם לעניין מנחם פרי, ובכל מקרה, ההבדל בין שנות הכהונה בתפקיד של מנחם פרי והמערער הינו כחמישה חודשים בלבד.

12.בדיון שהתקיים ביום 22.6.17 טענה בשם המדינה באת כוח הממונה על השכר במשרד האוצר. לטענתה, יש להתחשב בכך כי בתקופת הכהונה הראשונה של המערער (בשנים 2002-2005) כמנהל בפועל של מחלקת הצלמים הוא קיבל תנאים נלווים, אף שלא היה זכאי לכך.

אמות המידה להתערבות בהחלטת המפרק

13.כידוע, בעל תפקיד המכריע בתביעות חוב משמש לא רק כ"זרועו הארוכה" של בית המשפט, אלא בתפקיד מעין שיפוטי (רע"א 5388/97 ינוב נ' אחיעזר, פ"ד נב(1) 199, 204). על בעל התפקיד לאזן בין זכויות החייב, זכויות הקניין של הנושה הספציפי אשר הגיש את תביעת החוב וחובתו כנאמנם של כלל הנושים, לשמור על האינטרס הלגיטימי שלהם שלא להגדיל את הנשייה על ידי קבלת תביעות חוב בלתי מבוססות (בש"א (מחוזי-חי') 7839/03 טסלר נ' עו"ד מטר נביל, פורסם במאגרים, 11.4.05).

14.על הנושה המגיש את תביעת החוב, כמוהו כתובע אזרחי, מוטל הנטל להוכיח את תביעתו (פש"ר (מחוזי-ת"א) 1199/01 דנבר צבעי ישראל בע"מ נ' עו"ד גולדבלט-לוי, המנהל המיוחד, פורסם במאגרים, 30.3.04).

15.אשר למפרק רשות השידור, נקבע בפסיקה כי היקף הביקורת של בית המשפט ורמת הפיקוח על המפרק מצומצמים ביותר וכי התערבות בית המשפט בשיקול דעתו תיעשה במקרים חריגים (פר"ק (מחוזי-י-ם) 11446-08-14 נסטלבאום נ' פרופ' דוד האן, כונס הנכסים הרשמי בתפקידו כמפרק רשות השידור, 9.2.15). ביסוד הלכה זו מצוי מעמדו הסטטוטורי המיוחד של מפרק רשות השידור, על פי חוק השידור הציבורי.

16.בענייננו, אין מקום להתערב בהחלטת המפרק ככל שמדובר בטענות המערער בדבר אפליה בינו לבין עובדים אחרים ברשות השידור, ומקובלים עליי קביעות המפרק בהחלטתו.

17.אשר לטענות המערער ביחס לפיצוי שנקבע, יש מקום להתייחס לנאמר בהחלטת המפרק. בסעיפים 58-60 להחלטת המפרק נכתב, כי בתקופה שארכה כחמש שנים לא נאמר למערער על ידי הרשות כי נפל פגם במינויו וכי הוא נדרש לתואר אקדמי כתנאי לקבלת ההטבות הנלוות (סעיף 58). עוד נקבע בהחלטה, כי הסכמת המערער לשמש תקופה כה ארוכה כמנהל מחלקת הצלמים, מבלי לקבל תמורה, כאשר מנגד הרשות נהנית מעבודתו כמנהל, מהווה ניצול חולשת המערער באופן שאינו הוגן ופעולה שאינה בתום-לב (סעיף 59). לאור האמור נקבע בהחלטה, כי המערער זכאי לפיצוי שייקבע בהתאם לתקופה הארוכה בה מילא מטלות של מנהל, מבלי לקבל תמורה ראויה, בשים לב לכך שעבודתו של המערער הייתה מוערכת (סעיף 60).

18.בעניין מנחם פרי, אשר שימש למפרק כתקדים לאור הדמיון העובדתי וזהות המעסיק, הובהר לתובע בכתב מראש כי הוא לא יהיה זכאי להטבות השכר הכרוכות במינוי פורמלי-תקני לתפקיד מנהל מחלקת הקריינים. בכך שונה המקרה שלפניי מהמקרה של מנחם פרי. בהחלטת המפרק ביחס למערער נקבע, כי במהלך תקופת העסקתו כמנהל מחלקת צלמים לא נאמר לו על ידי הרשות כי מינויו אינו תקין או שהוא נדרש לתואר אקדמי כתנאי לקבלת ההטבות הנלוות לתפקיד בו שימש. בנסיבות אלה, שמה הרשות, כדברי בית הדין לעבודה בעניין מנחם פרי, מכשול בפני עיוור, והתנהגות הרשות בעניינו של המערער חמורה יותר מהתנהגותה בעניין מנחם פרי.

19.לאור הדברים האלה בהחלטת המפרק, סבורני כי הפיצוי שנקבע בסך 50,000 ₪ אינו הולם את הנסיבות שתוארו לעיל על ידי המפרק בעצמו. התנהגות בלתי הוגנת ושלא בתום לב, המקפחת את המערער במשך תקופה ארוכה, תוך קבלת שירותי ניהול ללא דופי, מבלי לשלם את התמורה המתבקשת, מחייבת הגדלת סכום הפיצוי. במכלול הדברים אני סבור שיש להעמיד את סכום הפיצוי על הסך של 75,000 ₪.

סוף דבר

20.לאור כל האמור, הערעור על החלטת המפרק מתקבל וסכום הפיצוי שישולם למערער יועמד על סך 75,000 ₪.

המפרק יישא בהוצאות המערער בסך 5,000 ₪.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ה' תמוז תשע"ז, 29 יוני 2017, בהעדר הצדדים.