פרוימוליץ ואח' נ' פוזנר ואח'

 הצד השלישי                     אסתר דניאל מרקוביץ

                                           עו"ד יניב גיל

פסק דין

מונחות בפניי שתי תביעות, שעניינן בהשבת כספים לתובע, שלטענת זה האחרון, הנתבע, שהינו עורך-דין, ייצג אותו בהליכי גבייה בהוצאה לפועל, גבה כספים ושילשל אותם לכיסו.

רקע:

1. התובע, מר מרדכי פרוימוליץ (להלן: "התובע" ו/או "פרימור") התקשר עם עו"ד עקיבא פוזנר (להלן: "הנתבע"), על מנת שיגבה עבורו כספים מתיקי הוצאה לפועל.

    

   בין הצדדים אין הסכם שכר טרחה חתום, אך סוכם, כי מכל הכספים שיגבו בתיקי ההוצאה לפועל, הנתבע יהיה זכאי לשכר טרחה בשיעור של 10% בתוספת מע"מ (להלן: "ההסכמה" ו"שכר הטרחה", בהתאמה).

    

   לטענת התובע, הנתבע גבה כספים מתיקי ההוצאה לפועל, ללא ידיעתו, ולא העביר אליו את הכספים. התובע מדגיש, כי לא קיבל "אגורה אחת" מתיקי ההוצאה לפועל.

    

2. מנגד, בתמצית, טוען הנתבע, בין היתר להתיישנות, ולגופו של עניין, טוען, כי הכספים שגבה הועברו לצד ג', למר שמואל בן ברוך ז"ל, המכונה "שמולי" (להלן: "שמולי"), ומי שנכנסה לנעליו, הינה הגב' דניאל אסתר מרקוביץ, בתו (להלן: "צד ג'" ו/או "דניאל").

    

   לטענת הנתבע, הייתה הסכמה משולשת בינו, לבין התובע, ולבין שמולי (להלן: "ההסכמה המשולשת"), לפיה, הכספים שייגבו מתיקי ההוצאה לפועל, 26 תיקים, יועברו לשמולי, שהיה איש הקשר של התובע, והיה אמור להתחלק עם התובע בגבייה. ועוד, ההתחשבנות הייתה באמצעות רעיית התובע (להלן: "רעיית התובע"), מאחר והתובע שהה רוב הזמן בחו"ל.

3. לאור טענת הנתבע, זה האחרון שלח הודעת צד ג', ושם יהבו בטענה, שבהתאם להסכמה המשולשת הועברו כספי הגבייה לשמולי. ברם, ככל הידוע לו, שמולי הוא זה אשר לא עדכן את התובע בדבר הגבייה בתיקים, הלכה למעשה, הכחיש כי נגבו כספים, ולא העביר את הכספים לתובע.

    

4. צד ג' טוענת, כי הנתבע היה גם עו"ד של אביה, ומלינה על התנהלות הנתבע בתיקים שייצג את אביה. וכן, מדגישה, כי הנתבע התנהל מול התובע באותה דרך בדיוק בה התנהל מול אביה, תוך הפרה בוטה של כל חובה, או דין החלים עליו.

    

   לשיטתה, "ההסכמה המשולשת" נדונה בהלכים משפטיים אחרים, ונדחתה. מה גם, שהנתבע לא הציג מסמכים, לרבות קבלות, חשבוניות מס בגין שכר טרחה שגבה מהתובע עבור אותם כספים, שלכאורה הועברו לשמולי.

    

5. למען סבר האוזן, בתביעה שמספרה 64333-02-19, התביעה הוגשה על סך של 633,603.79 ₪ (להלן: "התביעה הראשונה").

    

   התובע שם יהבו בשני הליכי הוצאה לפועל – תיק הוצאה לפועל שמספרו 01-24975-96-1 נגד החייבים מאזן אבו עיישה ואחמד סוב לבן (להלן: "התיק הראשון" ו/או "תיק עיישה"). במסגרת תיק זה נטען, שהנתבע גבה את מלוא סכום החוב בסך של 13,182.45 ₪.

    

   תיק הוצאה לפועל שמספרו 01-89024-91-0 נגד החייב עמר גיל (להלן: "התיק השני" ו/או "תיק עמר"). במסגרת תיק זה נטען, כי סכום החוב בתיק הינו 654,896.91 ₪.

    

6. בתביעה שמספרה 67397-01-22, התביעה הוגשה על סך של 764,527 ₪ (להלן: "התביעה השנייה").

    

   התובע מפרט 11 תיקי הוצאה לפועל, כדלקמן:

    

   • 01-94210-96-2 – החייב קניאבסקי דניאל אוסק – סכום החוב בפתיחה 4,866.54 ₪ מיום 28.11.2016, ובצרוף הצמדה וריבית, ובסה"כ 5,290.60 ₪ (להלן: "תיק קניאבסקי").

      

   • 01-83808-96-3 – החייבת גם זו לטובה עופרה - סכום החוב בפתיחה 8,328.67 ₪ מיום 24.10.1996, ובצרוף הצמדה וריבית, ובסה"כ 25,949.70 ₪ (להלן: "תיק עופרה").

      

   • 01-82298-96-7 – החייבת רכב גור חיפה בע"מ - סכום החוב בפתיחה 48,232.56 ₪ מיום 24.10.1996, ובצרוף הצמדה וריבית, ובסה"כ 125,259.64 ₪ (להלן: "תיק רכב גור").

      

   • 01-76650-98-4 – החייב שלום יוחנן - סכום החוב בפתיחה 18,353.63 ₪ מיום 25.08.1998, ובצרוף הצמדה וריבית, ובסה"כ 47,664.26 ₪ (להלן: "תיק יוחנן").

      

   • 01-85927-03-3 – החייב הבדלה עודד - סכום החוב בפתיחה 68,925.14 ₪ מיום 29.06.1997, ובצרוף הצמדה וריבית, ובסה"כ 196,997.89 ₪ (להלן: "תיק הבדלה").

      

   • 01-43200-97-6 – החייבת שיינר ציפורה - סכום החוב בפתיחה 6,427.99 ₪ מיום 15.06.1997, ובצרוף הצמדה וריבית, ובסה"כ 18,486.66 ₪ (להלן: "תיק שיינר").

      

   • 01-19645-97-6 – החייב ספיר אילן - סכום החוב בפתיחה 3,162.57 ₪ מיום 06.03.1997, ובצרוף הצמדה וריבית, ובסה"כ 9,462.95 ₪ (להלן: "תיק ספיר").

      

   • 01-85706-03-2 – החייב כהן אבירם - סכום החוב בפתיחה 5,134 ₪, מיום 06.01.2000, ובצרוף הצמדה וריבית, ובסה"כ 11,718.47 ₪ (להלן: "תיק אבירם").

      

   • 01-85705-03-1 – החייב קחלון יוסי - סכום החוב בפתיחה 7,507.12 ₪, מיום 06.01.2000, ובצרוף הצמדה וריבית, ובסה"כ 17,135.47 ₪ (להלן: "תיק קחלון").

      

   • 01-85707-03-3 – החייב רקח גבריאל - סכום החוב בפתיחה 15,671.33 ₪, מיום 06.01.2000, ובצרוף הצמדה וריבית, ובסה"כ 35,770.78 ₪ (להלן: "תיק רקח").

      

   • 01-06018-68-8 – החייב שלום יוחנן - סכום החוב בפתיחה 90,178.19 ₪, מיום 26.11.1998, ובצרוף הצמדה וריבית, ובסה"כ 220,835.75 ₪ (להלן:"תיק יוחנן").

      

7. מכל מקום, טוען הנתבע, שבתביעה הראשונה גבה מתיק עמר סך של 29,000 ₪ בלבד, ושבכלל התיקים גבה סך של 35,945 ₪, ועל כן שכר טרחתו הינו 3,594 ₪, וסך הוצאותיו 16,300 ₪ (סעיף 73 ב. לתצהיר הנתבע).

    

   לשימת לב, הנתבע ויתר על המע"מ.

    

   ועוד, לשיטת הנתבע, מאחר וצד ג' זכאי ל- 50% מהגבייה, אזי התובע אינו זכאי לדבר, בהתחשב בתשלום ההוצאות ושכר הטרחה.

    

8. על מנת שלא נמצא חסרים, לא היה הסכם בכתב בין התובע לבין הנתבע שהינו עו"ד; לא הוצג בפניי הסכם חתום באשר להוכחת "ההסכמה המשולשת"; לא הוצגו אסמכתאות כדבעי בכל הנוגע לתיקי ההוצאה לפועל שבענייננו.

    

9. יצוין, הצדדים היו מעורבים בהליכים משפטיים, ובין היתר, התובע הפנה להליך שהתנהל בבית משפט השלום בירושלים בתא"מ 6895-03-17 אחמד סוב לבן נ' מרדכי פרימור ועקיבא פוזנר (להלן: "ההליך בירושלים" ו/או "תיק סוב לבן"), ששם נקבע, כי הנתבע שבפניי לא הוכיח את טענתו באשר ל"הסכמה המשולשת" (יוער, התובע בהליך בירושלים, אינו צד בהליך שבפניי).

    

   הוגש ערעור בתיק סוב לבן, והערעור נדחה.

    

   כמו כן, הנתבע הפנה להליך שהיה בין ב"כ התובע לבין הנתבע בת.א 35015-10-17 (להלן: "התביעה משנת 2017"), ששם התביעה כנגד הנתבע, נדחתה תוך חיוב בהוצאות.

    

   וכן, היו ארבע תביעות של שמולי כנגד הנתבע, כשארבעתן נדחו/נמחקו (ת.א 14493-07-18; 4692-03-18; 34407-07-19; 34407-07-19).

    

   ת.א 36351-02-19, שם חויב הנתבע.

    

10. התביעה הראשונה שבפניי, עניינה בשני תיקי הוצאה לפועל; בתביעה השנייה, עסקינן באחד עשר תיקי הוצאה לפועל.

     

    לטענת התובע, הוברר לו שהנתבע טיפל ב- 26 תיקי הוצאה לפועל, אך לא עלה בידו להתחקות אחר כלל התיקים, שמניינם גדול יותר.

     

    בהקשר זה, עתר התובע להיפוך נטל הראייה, הנתבע השאיר לשיקול דעת, ובמסגרת החלטה שניתנה במעמד הדיון ביום 07.12.2022, בנסיבות, הורתי על היפוך נטל הבאת הראיות, באופן שבו הנתבע יפרט את כלל התיקים בהם טיפל בעניינו של התובע, יפרט את סך הכספים שנגבו, ויפרט את הסכומים שהועברו לצד ג'.

     

    בזיקה להחלטה שניתנה, מושכלות יסוד, "נטל השכנוע" הוא הנטל הראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. מדובר בנטל העיקרי הרובץ לפתחי בעל-דין, הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי-עמידה בנטל השכנוע, משמע דחיית תביעתו של מי שהנטל רובץ עליו.

     

    "נטל הבאת הראיות" הוא נטל דיוני, ומהווה חלק מסדרי הדין. נטל הבאת הראיות, רובץ על בעל-דין להביא את ראיותיו בכדי לעמוד ב"נטל השכנוע". המדובר בנטל משני, לצורכי הנטל העיקרי.

     

    י' קדמי בספרו על הראיות (כרך ג):

     

    "(1)  'נטל השכנוע' – מבטא את החובה העיקרית המוטלת על בעל-דין להוכיח את טענותיו כלפי יריבו; אי עמידה בה – משמעה דחיית הטענות.

    (2)  'חובת הראיה' – מבטאת חובה 'נלווית', טפלה במהותה לחובה העיקרית. לעניינו של הנושא בנטל השכנוע, משמעה – החובה להביא ראיות לעמידה באותו נטל. ואילו לעניינו של היריב, משמעה: ה'חובה' להביא ראיות להשמטת הבסיס מתחת לכוחן של אלו שהובאו לחובתו, קרי: כנגדו; וזאת, במקום שאין הוא יכול לעשות כן באמצעות הראיות שהביא יריבו".

     

11. כבר עתה אעיר, שפירוט הנתבע לא היה כדבעי, והתנהלותו הייתה רשלנית במידת מה. עם זאת, לא נעלם מעיני, שהתובע כ"זוכה" בתיקי ההוצאה לפועל, לא טרח לפנות ללשכת ההוצאה לפועל על מנת להציג בפניי דף חשבון, שממנו ניתן יהיה ללמוד מה היו התקבולים, הלכה למעשה. לדידי, היה על התובע לעשות כן, מאחר ומדובר בראיה שהינה בהישג ידו, או למצער, יכול היה להשיגה בשקידה ראויה. יש לזכור, שהנתבע הפסיק לייצג את התובע כבר בשנת 2016, ועל כן עולה קושי באשר להצגת מסמכים, מטעמו, בנוגע לתיקי ההוצאה לפועל.

     

12. לאור האמור, השאלות המרכזיות הדורשות הכרעה – סוגיית ההתיישנות/שיהוי; האם התובע זכאי לקבל את מלוא שווי סכומי תיקי ההוצאה לפועל, הלכה למעשה, בעת סגירתם; מה הסכום אותו גבה הנתבע, הלכה למעשה; מה דין הודעת צד ג'.

     

    שאלות אלה מדרך הטבע מעוררות שאלות נוספות – האם הייתה הסכמה משולשת; האם הנתבע העביר כספים לצד ג';

     

    על שאלות אלה ואחרות שיתעוררו, אדון בהמשך.

     

    אקדים ואומר, שלאחר ששמעתי את טענות הצדדים, את העדויות, ועיינתי בכל אשר הובא בפני, הגעתי למסקנה לקבל את התביעה בחלקה, ולדחות את הודעת צד ג'.

     

13. במסגרת ההליך, הוגשו תצהירי עדות ראשית, הוגשו הראיות, נשמעו העדויות, והצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

     

    מטעם התובע, העיד הוא עצמו.

     

    מטעם הנתבע העיד הוא עצמו, ומר דוד מלובאני, (להלן: "דוד"), שהצהיר, שהיה "פקיד ממשרדו של עו"ד עקיבא פוזנר" (סעיף 1 לתצהירו). בעדותו, השיב: "אני עובד איתו כפרילנס" (עמ' 31 לפרוטוקול, שורה 1).

     

    מטעם צד ג', העידה דניאל.

     

     

    בתמצית טענות הנתבע

     

14. יש לדחות את התביעה השנייה, בשל התיישנות ניכרת. יודגש, הגבייה הנטענת בתיקי ההוצאה לפועל נעשו לפני למעלה מ- 15 שנה, ולכל המאוחר בשנת 2016. בשנת 2016 פנה שמולי לנתבע, בשם התובע, ביקש שיפסיק לייצגו בתיקים.

     

15. גם אם טענת ההתיישנות לא תתקבל, מדובר בשיהוי ניכר בהגשתה של התביעה השנייה, שגורם נזק ראייתי.

     

16. התובע סתר את עצמו בדיון ההוכחות ביחס לתצהירו, ויתר מסמכי בי-דין, בכל הנוגע למעורבותו של שמולי. התובע טוען, כי מעורבותו של שמולי הייתה בהיכרות בין התובע לנתבע. בהמשך התברר, והתובע גם אישר, כי שמולי שילם את ההוצאות שהיו כרוכות בהפעלת התיקים. הגם, ששמולי היה איש הקשר, ולאור ההסכמה המשולשת, היה על התובע ושמולי להתחשבן עם התובע על כספים שנגבו. וזאת, לאחר שישולם לנתבע שכר טרחה, לאחר ניכוי הוצאותיו של שמולי, ולאחר ניכוי חלקו של שמולי - 50%. העיד דוד, ואישש את ההסכמה המשולשת, ואישר ששמולי נשא בהוצאות.

     

17. בתביעה הראשונה בתיק עמר, נגבה סך של 29,000 ₪, שהועברו לשמולי; שכר טרחה לנתבע 2,900 ₪; הוצאה משוערת בסך כ- 1,000 ₪. בתיק עיישה הכספים שנגבו הועברו לשמולי, ברם, בעקבות תביעה שהוגשה בהליך בירושלים, נאלץ הנתבע להחזיר מכיסו, את סכום הגבייה, ועל כן התיק אינו רלוונטי.

     

    מכל מקום, אם ייקבע, כי יש להעביר כספים לתובע, אזי, לאחר חישוב של כל הגבייה שבוצעה בתיקים 35,945 ₪; בקיזוז חלקו של שמולי 17,972 ₪; קיזוז ההוצאות 16,300 ₪; קיזוז שכר הטרחה 3,594 ₪; יוצא אפוא שהתובע לא זכאי לדבר.

     

18. התובע אינו אמין, ואינו דובר אמת. התביעות הינן חלק משיתוף הפעולה בין התובע, בין שמולי ובין ב"כ התובע, בניסיון לגזול את כספו של הנתבע, מאחר ותביעתו של ב"כ התובע כנגד הנתבע, בשנת 2017, נדחתה.

     

19. מקורן של ההמחאות נשוא התיקים, הינן המחאות שניתנו לתובע במסגרתו של קזינו בלתי חוקי שהפעיל התובע. רק בדיון התייחס התובע למקורן של ההמחאות, וטען, כי ההמחאות ניתנו במסגרת פעילותו כאמרגן. אין לתת אמון בגרסת התובע, ויש לזכור, כי "מעילה בת עוולה לא תצמח עילת תביעה". לפיכך, התובע לא זכאי לסעד כלשהו.

     

     

20. שמולי היה שותף מלא בתיקים, והייתה לו הזכות להכריע בקבלת כספים בפשרה, תמורת סגירתו של תיק ספציפי. טענת התובע, כי נסגרו תיקים בפשרה בהנחה גדולה מגובה החוב, אין בה ממש. לנוכח ההסכמה המשולשת, מאחר שלנתבע אין מעמד בתיקים, אלא כמייצג, ולנוכח היותו של שמולי שותף בתיקים, שמולי הכריע בקבלתן של פשרות.

     

21. אין כל פירוט בתביעה השנייה אודות התיקים, דהיינו – מועד סגירתם, הסכום שנגבה בהם, והסיבה לסגירתם. כמו כן, התביעה השנייה מתעלמת מעשרה תיקים בהם הוצאו כספים רבים, סך של כ- 1,000 ₪ לכל תיק, בהם לא נגבתה אגורה. עם זאת, הנתבע לא נותר נפסד, שכן שמולי שילם לו עבור ההוצאות.

     

    הסכומים שנגבו בתיקים, הינם סכומים קטנים יחסית, פחות מ- 10,000 ₪. סך משוער של הגבייה 6,945 ₪; הוצאות כ- 4,300 ₪; שכר טרחה כ- 694 ₪.

     

22. אין בידי הנתבע כספים כלשהם שנגבו בתיקים. כל כספי הגבייה הועברו לשמולי, כך ככל שייקבע, כי יש להעביר סכום כלשהו לתובע, הרי שעל צד ג' להעביר את כספי הגבייה לתובע.

     

    בתמצית טענות צד ג'

     

23. הנתבע שימש משך שנים גם כעו"ד אביה של דניאל, שמולי. במסגרת זו, הפר הנתבע כמעט כל חובה החלה עליו כעו"ד. הנתבע עשה בתיקי ההוצאה לפועל של שמולי כבשלו, ללא דיווח או קבלת היתר לפעולות שונות שביצע, ואף נטל לכיסו כספים רבים שגבה עבור שמולי, במסגרת הייצוג.

     

    מכתב התביעה עולה, כי הנתבע התנהל מול התובע, באותה דרך בדיוק בה התנהל מול שמולי, תוך הפרה בוטה של כל חובה או דין החלים עליו.

     

24. הנתבע גורר שוב את צד ג' להליך משפטי, למרות שטענות זהות לטענות המועלות בהודעת צד ג' זו, נדחו בפסק דין חלוט בהליך בירושלים, ועל כן הנתבע מושתק מלהעלות את הטענות שוב.

     

    גם לגופו של עניין יש לדחות את טענות הנתבע, לרבות באשר ל"הסכמה המשולשת". אותה הסכמה לא הייתה ולא נבראה, ולא הוצגה כל ראייה בעניין. גם בפסק הדין בהליך בירושלים, בית המשפט דחה את הטענה ל"הסכמה משולשת".

     

    בית המשפט בהליך בירושלים, קבע, שהנתבע לא יידע את התובע באשר לגביית כספים בתיקי ההוצאה לפועל, ולא העביר את הכספים שגבה עבורו. כמו כן, נקבע שלטענה לפיה הנתבע העביר את הכספים לצד ג' במקום לתובע, אין אחיזה במסמכים.

     

    הנתבע לא הציג כל מסמך; מסמכים מתיק ההוצאה לפועל; כרטסת לקוח מאומתת; ייפוי כוח לשמולי לקבל כספים עבור התובע; קבלות; חשבוניות מס בגין שכר טרחה שגבה מהתובע, בגין אותם כספים שלכאורה הועברו לשמולי וכיו"ב.

     

25. הנתבע מטיל יהבו אך על "כשל מקצועי", בכך שלא שמר את כל המסמכים הרלוונטיים. ברם, יש להטיל על הנתבע אחריות מוגברת, בשל היותו עו"ד.

     

26. כל מעורבותו של שמולי, שהכיר בין התובע שהיה חברו לבין הנתבע, שהיה עורך דינו.

     

27. בסביבות שנת 2016, שמולי הפסיק את הטיפול של הנתבע בתיקי ההוצאה לפועל, לאחר שהחל לחשוד בו, כי הנתבע אינו פועל עבורו, ואינו מקיים את חובותיו, כלפיו. דניאל שמעה משמולי, כי הנתבע גבה כספים בתיקים, לא סיפר לו על כך, ולא העביר לו את הכספים להם היה זכאי.

     

28. לא זו אף זו, הנתבע הגיש את ההודעה לצד ג', נגד דניאל כיורשת של שמולי. אלא, שבעיזבונו של שמולי לא היה דבר. בנסיבות, על פי דין, יש להורות על דחיית ההודעה לצד ג', מאחר ודניאל לא ירשה דבר.

     

    בתמצית טענות התובע

     

29. הנתבע מנסה להרחיק מעצמו את החבות, ללא הצלחה.

     

30. התובע מסר לנתבע ייפוי כוח לפעול כעו"ד מייצג בתיקי הוצאה לפועל, עבורו. הנתבע גבה כספים בתיקים שנמסרו לטיפולו, ולא דיווח על כך לתובע.

    הנתבע לא קיבל היתר לסגור תיקים, וסגרם ללא הסכמת התובע. הנתבע לא דיווח לתובע מה עלה בגורל תיקי ההוצאה לפועל, ובהעדר דיווח לא ברור כיצד הנתבע טוען להתיישנות/שיהוי.

     

31. הנתבע פעל ללא קבלות/חשבוניות, לא הציג רשימת תיקי החייבים שנמסרו לטיפולו, לא כרטיס לקוח, ולא הציג דפי חשבון.

     

32. לא זו אף זו, לא הייתה סיבה לנתבע לסגור תיקים, ללא גביית מלוא סכומי החוב. הנתבע חרג ממתחם ההרשאה שניתן לו, ועליו לשאת בתוצאות.

     

33. מדובר בטענת הודאה והדחה. הנתבע מודה שסגר תיקים, אך אינו מפרט את הסכומים, ואינו מציג אסמכתאות. לפיכך, יש לחייב את הנתבע על פי שווי סכומי התיקים בפועל, בעת סגירתם. אשר על כן, נטל ההוכחה על הנתבע.

     

     

34. הנתבע מודה, כי לא הודיע לתובע על הגבייה וסגירת התיקים, מאחר והתובע היה בחו"ל. טענות הנתבע להסכמה משולשת, אינה נתמכת בשום מסמך, ונדחתה בתיק סוב לבן. הערעור נדחה, והנתבע מושתק, בין אם מכוח השתק עילה ובין אם מכוח השתק פלוגתא. גם התובע וגם שמולי הכחישו את גרסת התובע בתיק סוב לבן.

     

    יודגש, הפעם הראשונה שנודע לתובע על גבייה בתיק כלשהו, היה בתיק סוב לבן, ששם היה נתבע. שם, הוברר, כי הנתבע גבה את מלוא כספי התמורה בתיק.

     

35. התובע לא קיבל אגורה מהגבייה בתיקי ההוצאה לפועל. לנתבע נוח לטעון, כי העביר את כספי הגבייה לשמולי, ושזה האחרון נפטר. אך, הנתבע לא הוכיח העברת כספים לשמולי. במצב בו קיימים תיקים המורים על גובה החוב, הם נסגרו על ידי הנתבע, אין אסמכתא לסכומי הגבייה, ואין "הסכמה משולשת", על הנתבע לשאת בתוצאות התנהלותו. מה גם, שאין ראיה מה גובה ההוצאות שהוציא הנתבע.

     

36. תיק עמר גיל – התובע גילה, כי קיים שיק שקיבל הנתבע על סך של 29,000 ₪, עת שהחוב עמד על סך של יותר מ- 650,000 ₪. הנתבע טוען, כי סגר את סכום החוב בתיק בסכום השיק, וכי העביר את סכום השיק בניכוי שכר טרחה, לשמולי. ברם, הנתבע שלח שיק לאחר כשלושה שבועות לאשת שמולי בסכום של 23,000 ₪.

     

    הנתבע לא עמד בנטל להוכיח, כי כספי השיק שהעביר לאשתו של שמולי, שייכים לכספים שקיבל בתיק עמר גיל.

     

37. התובע מתנגד להצגת "הכרטסת" שהציג נתבע 2 בתצהירו (נספח 2), מאחר ולא ברור מתי נערכה, אינה נושאת חתימת התובע ו/או שמולי, ואינה מאושרת על ידי רו"ח/מנהל חשבונות.

     

38. הנתבע פעל בחריגה מהשליחות, מדובר בהתנהגות מכוונת הגובלת בפלילים.

     

    בתמצית סיכומי תגובת הנתבע

     

39. דין התביעה השנייה – דחייה, בשל התיישנות/שיהוי ניכר. התובע לא מתייחס בסיכומיו לטענת ההתיישנות, ועל כן יש לדחות את התביעה, מטעם זה. מה גם, שלאור חלוף השנים, לא ניתן היה להמציא דפי חשבון/קבלות/חשבוניות.

     

40. התובע סותר עצמו בגרסתו. התובע טוען, כי שמולי לא היה מעורב בתיקי ההוצאה לפועל, אולם במהלך הדיון התברר, כי שמולי כן היה מעורב בתיקי ההוצאה לפועל. וזאת, שהתובע העיד, כי שמולי נשא בהוצאות.

     

    די בכך, כדי לקבל את גרסת הנתבע, כי הייתה "הסכמה משולשת", ששמולי נשא בהוצאות, ותמורת המימון הפך שמולי לשותף בתיקים – 50% מהגבייה, לאחר קיזוז הוצאות ושכר טרחה.

     

41. התובע לא אומר אמת בדבר מקורות ההמחאות. התובע טוען, כי מקורן של ההמחאות מהיותו "אמרגן", אולם מקורן מקזינו לא חוקי שהפעיל.

     

42. אין ספק, כי שמולי השקיע עשרות אלפי ₪, וברי הוא שהוא זכאי להוצאות, טרם שמועבר סכום כלשהו לתובע. לא ניתן להעביר כספי גבייה, טרם שנערכת התחשבנות בין התובע לשמולי. ההתחשבנות לא התבצעה על ידי שמולי והתובע, אלא בוצעה על ידי הנתבע, ומסתבר, שהתובע לא זכאי לכספים, הואיל ושמולי הוציא יותר כספים מהכספים שנגבו.

     

    לא זו אף זו, יצוין ששמולי הוא זה שקבע את סכום הפשרה.

     

43. התובע טוען, כי נטל ההוכחה מוטל על הנתבע, שכן סדר הבאת הראיות התהפך. אולם, נטל ההוכחה אינו מתהפך בתביעות בהן כל המסמכים, מהם ניתן ללמוד על קרן ההמחאה, מצויים אצל התובע.

     

44. הנתבע אינו צד ראוי ודרוש בתביעות, שכן הכספים נשוא התביעות הועברו לשמולי.

     

    דיון והכרעה

     

45. כפי שהובא ברקע הדברים, השאלות המרכזיות הדורשות הכרעה - סוגיית ההתיישנות/שיהוי; האם התובע זכאי לקבל את מלוא שווי סכומי תיקי ההוצאה לפועל, הלכה למעשה, בעת סגירתם; מה הסכום אותו גבה הנתבע, הלכה למעשה; מה דין הודעת צד ג'.

     

    שאלות אלה מדרך הטבע מעוררות שאלות נוספות – האם הייתה הסכמה משולשת בין התובע לשמולי ולבין הנתבע; האם הנתבע העביר כספים לצד ג';

     

    על שאלות אלה ואחרות שיתעוררו, אדון בהמשך.

     

    יוזכר, לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, את העדויות, ועיינתי בכל אשר הובא בפני, הגעתי למסקנה לקבל את התביעה בחלקה, ולדחות את הודעת צד ג'.

     

    טענת ההתיישנות והשיהוי

     

    דין הטענות – דחייה, ואבאר;

    המסגרת הנורמטיבית

     

46. טענת ההתיישנות - תחילה, אפנה לסעיף 2 לחוק ההתיישנות תשי"ח - 1958 (להלן: "חוק ההתיישנות"), אשר קובע שתביעה לקיום זכות כלשהי נתונה להתיישנות, ושאין בהתיישנות בלבד כדי לבטל את הזכות גופה. כמו כן, התקופה שבה מתיישנת תביעה, שלא הוגשה עליה תובענה שאינה במקרקעין, הינה שבע שנים (להלן – סעיף 5 (1)), ותקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה (סעיף 6). למיותר לציין, שעל פי סעיף 6 לחוק ההתיישנות, ההתיישנות מתחילה ממועד התגבשות עילת התובענה, ועת עסקינן בעילת תביעה שהינה הפרת חוזה, אזי מתגבשת העילה ביום ההפרה, ולא ביום יצירת החיוב.

     

47. בע"א 165/83 יתרו בוכריס נ' דיור לעולה בע"מ ואח' קבע השופט ברק (פורסם בנבו ראה עמ' 557 לפסק-הדין) כדלקמן:

     

    "תקופת ההתיישנות בתביעות נזיקין היא שבע שנים (סעיף 5 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958). תקופה זו מתחילה ביום שבו נולדה עילת התביעה (סעיף 6). "היום שבו נולדה עילת התביעה" מוגדר בסעיף 89 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], ולגבי מקרה שבו הנזק הוא מיסודות האחריות, ואין הוא נזק נמשך (ראה ע"א 244/81), נקבע באותו סעיף לפקודה: (2) מקום שעילת התובענה היא נזק שנגרם על ידי מעשה או מחדל היום שבו אירע אותו נזק; לא נתגלה הנזק ביום שארע - היום שבו נתגלה הנזק, אלא שבמקרה אחרון זה תתיישן התובענה אם לא הוגשה תוך עשר שנים מיום אירוע הנזק".

     

    בכך אימץ המחוקק הישראלי את "כלל ההתגלות" (discovery rule). על-פי כלל זה, אם יש פער בזמן בין התרחשות הנזק לבין התגלותו, מתחילה תקופת ההתיישנות לרוץ מיום ההתגלות ולא מיום ההתרחשות.

     

    בכך קבע המחוקק, בלשונו של השופט י' גוברניק, "יום הולדת" מיוחד לאותם מקרים בהם קיים פער בזמן בין התרחשות הנזק לבין התגלותו (ראה ת"א (חי') 1303/70, בעמ' 299). מטרתו של הסדר זה היא "להושיט עזרה לתובע באותם מקרים בהם נגרם לו נזק סמוי שסימניו מופיעים רק במרוצת הזמן'' (השופט לנדוי בע"א 74/60 שמואל נמר נ' שירותי נמל מאוחדים, (פורסם בנבו), בעמ' 260).

     

48. טענת השיהוי - דוקטרינת השיהוי מקורה בדיני היושר האנגליים, והיא מתקיימת לצד הוראות ההתיישנות הסטטוטורית, כאשר ההתיישנות מהווה גבול עליון לחסימת זכות התביעה, בעוד השיהוי יכול שיחול בתוך תקופת ההתיישנות (ר' ע"א 485/90 מזאריב נ' מזאריב, (פורסם בנבו), פסקה 12);

     

     

49. השיהוי בהגשת תובענה נוצר מקום שנעשה שימוש לא נאות בזכות התביעה העומדת לתובע, וארעה פגיעה בציפייה הלגיטימית של הנתבע שלא להיתבע, עד כדי ניצול לרעה של ההליך השיפוטי (ראו: רע"א 4928/92 עזרא נ' מועצה מקומית תל-מונד (פורסם בנבו). שני תנאים עיקריים נבחנים על-ידי בית המשפט כאשר מועלית טענת שיהוי: האחד, האם השיהוי מבטא ויתור על הזכות מצד התובע; והשני, האם במשך הזמן שינה הנתבע את מצבו לרעה.

     

    לעיתים, הוסף אף תנאי שלישי שעניינו שיהוי שנגרם עקב חוסר תום ליבו של התובע (ראו: ע"א 403/63 תמיר נ' שמואלי (פורסם בנבו);

     

    השימוש במחסום השיהוי הינו מוצדק מקום שהדבר מתחייב מטעמים של צדק והגינות כלפי הנתבע (ראו ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הועדה המקומית לתכנון ובנייה בירושלים, פ"ד נז(5) 433 (להלן: "עניין תלמוד תורה הכללי");

     

    בין התיישנות לשיהוי קיים דמיון ושוני. דמיון במישור העיקרון והתכלית, ושוני במישור הבירור והיישום. הטעמים העומדים ביסוד דיני ההתיישנות הם היסודות המקימים את טענת השיהוי.

     

    ומן הכלל אל הפרט:

     

50. לטענת הנתבע, יש לדחות את התביעה השנייה, בשל התיישנות ניכרת. יודגש, הגבייה הנטענת בתיקי ההוצאה לפועל בתיקים נשוא התביעה, נעשו לפני למעלה מ- 15 שנה, ולכל המאוחר בשנת 2016. בשנת 2016 פנה שמולי לנתבע, בשם התובע, וביקש שיפסיק לייצגו בתיקים.

     

    ועוד, מוסיף הנתבע וטוען, שגם אם טענת ההתיישנות לא תתקבל, מדובר בשיהוי ניכר בהגשתה של התביעה השנייה, שגורם לו נזק ראייתי. שהרי, לאור חלוף השנים, לא ניתן היה להמציא דפי חשבון/קבלות/חשבוניות.

     

    בנוסף, טוען הנתבע, כי התובע לא התייחס לסוגיות במסגרת סיכומיו, ועל כן יש לדחות את התביעה השנייה (ברישא סיכומי התגובה).

     

51. ראשית יאמר, בניגוד לנטען בסיכומי הנתבע, התובע התייחס בסיכומיו לטענות המקדמיות (סעיף 6 לסיכומיו).

     

    ולגופו של עניין, טוען התובע, שהנתבע לא דיווח לו מה עלה בגורל תיקי ההוצאה לפועל, ובהעדר דיווח לא ברור כיצד הנתבע טוען להתיישנות/שיהוי.

     

     

     

52. לאחר שעיינתי בכל אשר הובא בפני, ערה אני לכך שעסקינן בתיקי הוצאה לפועל שנפתחו לפני שנים רבות. בהקשר זה, ציין הנתבע, כי לא טיפל בתיקי ההוצאה לפועל משנת 2016, כך שמרגע הפסקת הטיפול בתיקים על ידי הנתבע, טרם חלפו להן שבע השנים.

     

53. בכל הנוגע לטענת השיהוי, טוען התובע שהנתבע לא דיווח לו על גבייה בתיקי ההוצאה לפועל נשוא התביעה. התובע הצהיר (סעיף 17 לתצהירו), שרק בעקבות ההליך בירושלים, התברר לו, כי הנתבע גבה כספים בתיקי ההוצאה לפועל.

     

    הלכה למעשה, טענת התובע בהקשר זה לא נסתרה, הואיל והנתבע אישר, כי העביר את כספי הגבייה לשמולי, ולא לתובע.

     

    יחד עם זאת, ערה אני לטענת הנתבע, כי עסקינן ב"הסכמה משולשת", ולאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי בראיות, לא ראיתי לנכון לאמץ את גרסת הנתבע, כפי שיפורט בהרחבה בהמשך.

     

54. לא זו אף זו, טוען התובע, שהפעם הראשונה שנודע לו על גבייה בתיק כלשהו, כאשר מצא עצמו במעמד של נתבע בתיק סוב לבן, עניין זה לא נסתר, וראיתי לנכון לאמץ את גרסתו.

     

55. יתרה מכך, הנתבע טוען לנזק ראייתי לאור חלוף השנים.

     

    ביני לביני, הנתבע היה ער לטענות שעלו בתיק סוב לבן, עוד בשנת 2017, וכן היה ער לטענות התובע עוד משנת 2019, כך שסבורה אני שהיה בידו לשמור את המסמכים הרלוונטיים.

     

56. לאור האמור, דין טענת ההתיישנות והשיהוי, דחייה.

    האם התובע זכאי לקבל את מלוא שווי סכומי תיקי ההוצאה לפועל, בעת סגירתם?

     

    שאלה זו מגלמת בתוכה שאלות נוספות, בין היתר, האם הייתה "הסכמה משולשת"; האם הנתבע פעל כדין;

     

57. לאחר שמיעת העדויות, הטענות ועיון בכל אשר הובא בפניי, הגעתי לכלל מסקנה שלא עלה בידי התובע, שהינו הזוכה בתיקי ההוצאה לפועל, לסתור את טענת הנתבע באשר לתקבולים. שהרי, לא הציג מה נגבה בפועל. כמו כן, לא עלה בידי הנתבע להוכיח שהייתה "הסכמה משולשת", קרי הסכמה בין התובע, לשמולי ולנתבע, לפיה התובע נתן לשמולי ייפוי כוח ליתן הוראות לנתבע לסגור את תיקי ההוצאה לפועל, בהם התובע הינו הזוכה; שהתובע הורה לנתבע להעביר את כספי הגבייה לשמולי;

     

     

    לאור האמור, בנסיבות העניין, ראיתי לנכון לקבל את התביעה בחלקה, כפי שיבואר בהמשך. עם זאת, על אף התנהלות הנתבע, לא ראיתי לנכון לחייבו ב"מלוא שווי" סכומי תיקי ההוצאה לפועל.

     

58. לטענת התובע, זה האחרון מסר לנתבע ייפוי כוח לפעול כעו"ד מייצג בתיקי הוצאה לפועל, עבורו. הנתבע גבה כספים בתיקים, לא דיווח על כך לתובע, וסגר תיקי ההוצאה לפועל, ללא הסכמת התובע (סעיפים 6-9 לתצהיר התובע). כמו כן, הוסיף שמעולם לא קיבל מהנתבע "אגורה" (סעיף 14, שם).

     

    לשיטת התובע, משהנתבע לא קיבל היתר לסגור תיקים, וסגרם ללא הסכמת התובע, בכך חרג מההרשאה שניתנה לו. הנתבע פעל ללא קבלות/חשבוניות, לא הציג רשימת תיקי החייבים שנמסרו לטיפולו, לא כרטיס לקוח, ולא הציג דפי חשבון. הנתבע מודה שסגר תיקים, אך לא פירט את הסכומים, ולא הציג אסמכתאות. לפיכך, יש לחייב את הנתבע על פי שווי סכומי התיקים בפועל, בעת סגירתם. אשר על כן, נטל ההוכחה על הנתבע.

     

59. מנגד, הנתבע שם יהבו ב"הסכמה המשולשת", ולשיטתו, שמולי היה שותפו של התובע, הייתה לשמולי הסמכות להורות לו להגיע לפשרה עם חייבים ולסגור תיקים. כל מה שגבה הנתבע בתיקי ההוצאה לפועל, העביר לשמולי, בניכוי שכר טרחתו, והיה על התובע ועל שמולי לערוך את ההתחשבנות ביניהם.

     

60. למרבה הצער, שמולי הלך לעולמו, ולטענת דניאל, יש לדחות את הודעת צד ג', מאחר ולא נותר דבר בירושת אביה. מה גם, שלטענתה אין לתת אמון בהתנהלות הנתבע, הואיל ודפוס פעולתו של הנתבע כלפי התובע, הינו כפי שפעל הנתבע בענייניו של אביה, בתיקי ההוצאה לפועל – גבה כספים ולא דיווח לשמולי.

     

61. הנתבע בחקירתו הנגדית, אישר שקיבל ייפוי כוח מהתובע לפעול בתיקי ההוצאה לפועל, אך תיאר, שלא הוא זה שפתח את תיקי ההוצאה לפועל, מאחר וקיבל כ- 26 תיקים פתוחים (עמ' 17 לפרוטוקול, שורה 3). לשיטתו, הוא סגר רק 5 תיקים (עמ' 19, שם, שורה 6). יחד עם זאת, לא ידע לומר מה עשה בכל תיק ותיק שקיבל לידיו. הנתבע נשאל והשיב:

    "ש. אתה טוען שאין לך בכלל אתה לא יודע מה עשית בכל תיק, אתה אומר שהוצאות המשוערכות זה בערך 1000 ₪ אתה לא יודע מה גבית, גבית בתיקים שאתה אומר 1000 ₪ יש תיקים שאתה אומר שלא גבית בכלל, כלומר לא צירפת שום אסמכתא לכלום?

    ת. נכון".

     

    (עמ' 19 לפרוטוקול, שורות 19-22).

     

62. לא זו את זו, טוען הנתבע שלא הודיע לתובע על כספי גבייה שהתקבלו, שהייתה "הסכמה משולשת", ומדגיש בתצהירו: "... ההסכמה המשולשת נגעה לכל הכספים וכספי הגביה הועברו במלואם לשמולי, עפ"י הסכמתו של פרימור" (סעיף 21 לתצהיר). ובהמשך הצהיר:

     

    כספי הגביה הועברו במלואם לשמולי כאמור, נמצאים כיום אצל דניאל, שהינה יורשתו של שמולי..." (סעיף 22, שם) (הדגשות לא במקור).

     

    עם זאת, בהמשך לתצהירו אמר: "בתיק 01-85706-03-2 (תיק אבירם כהן), התקשר החייב ישירות לפרימור וביקש לשלם את חובו בפשרה ופרימור אכן נפגש עם החייב בנוכחותי, בפתח בניין המשרד בו ישבתי (אצל נטר), שילם ישירות את חובו לפרימור (בפשרה), ופרימור שילם לי את שכר-טרחתו" (צ"ל שכר-טרחתי) (סעיף 67, שם) (הדגשות לא במקור).

     

    בעדותו נשאל הנתבע בהקשר זה, והשיב:

    "ש. אתה הצבעת על תיק אחד בלבד שזה לא אמרת אף פעם סעיף 67 אתה אומר שפרימור קיבל את הכסף מתחת למשרד?

    ת. נכון. אני קיבלתי את הכסף מתחת למשרד ונתתי את הכסף לפרימור למעט שכ"ט.

    ש. אתה אומר בניגוד למה שאתה מעיד, שפרימור עושה מפגש עם החייב בנוכחותי. אז מה הסתירה בין הדברים?

    ת. אתה צודק, אני ניפגשתי עם אבירם. האם פרימור נוכח? נדמה לי שהוא היה אז בארץ אני ממש לא זוכר תאריך".

     

    (עמ' 20 לפרוטוקול, שורות 15-21) (הדגשות לא במקור).

     

63. מהאמור, יוצא אפוא שהנתבע לא עקבי בגרסתו, וזאת בלשון המעטה. עם זאת, מאשר שגבה כספים, התובע לא סתר את גרסתו, ולא הוכח שהנתבע שלשל כספים לכיסו. בל נשכח שהתובע הוא "התובע", והיה בידו, כ"זוכה" בתיקי ההוצאה לפועל, לפנות ללשכת ההוצאה לפועל, לבקש "דף חשבון", על מנת לשפוך אור, ולהציג בפני בית המשפט, מה היו סכומי הגבייה בתיקים נשוא ההליך.

     

    התובע בתצהירו (סעיף 13) מצהיר שהינו "הזוכה" בכל התיקים, ושהיה אמור לקבל מהנתבע את סכומי הפיקדון, אך משום מה לא הציג "דף חשבון", כאמור. אשר על כן, לא עלה בידו לסתור את טענת הנתבע באשר לגבייה, באופן בו ניתן לומר שהנתבע נטל כספים נוספים לכיסו. קביעה מעין דא, קרי - טענות בעלות אופי פלילי ומעין-פלילי, דורשת רף גבוה של הוכחה (ראו והשוו: ע"א 3546/10 מישאלי נ' קליין, (פורסם בנבו), פסקה 14; ע"א 3725/08 חזן נ' חזן, (פורסם בנבו), פסקה 31).

     

     

     

64. מעבר לאמור, העיד התובע, שבהליך בירושלים, התברר לו, שהנתבע גבה כספים בתיק סוב לבן מבלי שהתובע ידע זאת. ושם, בהליך בירושלים, עמד התובע על גרסתו, וטען שלא הייתה הסכמה משולשת (עמ' 39 לפרוטוקול, שורות 3-6).

     

    להשלמת התמונה, בהליך בירושלים, נקבע על ידי בית המשפט, שהנתבע לא הוכיח את גרסתו בדבר ההסכמה המשולשת (סעיפים 73-76 לפסה"ד).

     

65. בהמשך, העיד הנתבע, שלא היה ניתן ליצור קשר עם התובע, שהיה בחו"ל, ועל כן לא הודיע לתובע על כספי גבייה, אלא הודיע לשמולי (עמ' 21, שם, שורות 1-3; עמ' 22, שורות 12-15). וכן, שב והעיד הנתבע, שהייתה הסכמה משולשת, לא הציג מסמך בכתב, העיד שלא זוכר אם היה מסמך בכתב, ובאותה נשימה העיד, שהייתה הסכמה בעל-פה (עמ' 24, שם, שורות 8-10). מה גם, העיד הנתבע שאין לו חשבוניות שכר טרחה (שם, שורות 25-26), ושאין לו שום אסמכתא, כי העביר לשמולי כספים (עמ' 23, שם, שורות 1-2).

     

    בעניין זה, העיד התובע, כי שמולי רק היה "השדכן", שהכיר בין התובע לנתבע (עמ' 36 לפרוטוקול, שורות 30-31). הגם, שציין, שנתן לנתבע את הכתובת והטלפון שלו (עמ' 37, שם, שורות 26-27).

     

    התובע, הוסיף והעיד, כי פנה לנתבע כל חודש, התקשר כדי לברר בנוגע לתיקי ההוצאה לפועל (עמ' 38, שם, שורה 1), אך לא הציג ראייה תומכת.

     

66. יחד עם זאת, אישר התובע בעדותו, שהעביר לנתבע את סכומי ההוצאות באמצעות שמולי, ושמדובר היה בסכומים של 250 ₪ (שם, שורות 17-19).

     

    בהקשר זה, מבקש הנתבע לבסס את טענתו, בדבר ההסכמה המשולשת. סבורה אני שאין די בכך, כדי לבסס את טענת הנתבע. שהרי, ההסכמה המשולשת לא הוכחה, ואם התובע הסתייע בשמולי כדי להעביר לנתבע הוצאות בסכומים זעומים, לא מן הנמנע, שמדובר "בטובה לחבר", שאין בה להעיד על שיתוף פעולה עסקי.

     

    גם עדותו של דוד, אין בה כדי לסייע וללמד בדבר "ההסכמה המשולשת". דוד נשאל והעיד:

     

    "ש. אולי אתה מתבלבל ושמולי התנהג בתיקים שלו כזוכה, כשמדובר על מאות תיקים ובתיקים של התובע שאתה לא מכיר הוא לא התנהל כזוכה?

    ת. לא יודע".

     

    (עמ' 33 לפרוטוקול, שורות 5-7).

     

67. דניאל העידה, והלכה למעשה הצטרפה לגרסתו של התובע, באומרה:

    "אבא שלי בשנים האחרונות חלה, ועזרתי לטפל בו. באחד הימים שהייתי איתו בבי"ח הוא ציין בפני שהוא מתכוון לתבוע את הנתבע על כך שגנב ממנו ושהוא שיקר לו במשך שנים, והוא הולך לתבוע אותו בלשכת עו"ד ובמשטרה. וזו הפעם הראשונה שידעתי על הסיפור".

     

    (עמ' 41 לפרוטוקול, שורות 10-12).

     

68. יתרה מכך, שנשאל הנתבע, האם יש לו אסמכתא אשר תאשש את גרסתו, כי העביר כספים לשמולי, השיב, כי צירף את הנספחים 2-4 לתצהירו, בקשר לתיק גיל עמר (עמ' 21 לפרוטוקול, שורה 7).

     

    מעיון בסעיף 69 לתצהיר הנתבע, הוא מפנה ל"תיק רקח" וכן, מפנה לנספח 2, שהינו כרטיס לקוח. אין בכרטיס לקוח זה לשפוך אור של ממש, ולאשש את גרסת הנתבע.

     

    אין בכרטיס הלקוח התייחסות לתיק רקח, ולא לתיק גיל עמר. מה גם, שהכרטיס לא חתום, לא על ידי התובע, לא על ידי הנתבע, לא על ידי רו"ח, כך שלא ברור מתי נערך כרטיס זה, ועל סמך מה. לפיכך, לא ראיתי לנכון להסתמך על כרטיס לקוח זה.

     

    נספח 3 לתצהיר הנתבע, הינו שיק על סך של 9,463 ₪, שהעביר הנתבע לשמולי ביום 02.05.2012, ולא ברור האם עסקינן בכספי גבייה עבור התובע. שהרי, גם שמולי היה לקוח של הנתבע (עמ' 23 לפרוטוקול, שורות 7-8). מכל מקום, שנשאל הנתבע האם יכול להיות שסכום זה הועבר בתיק סוב לבן, השיב שיכול להיות שכן (עמ' 21 לפרוטוקול, שורות 12-13). באותה מידה אעיר, שיכול להיות שלא.

     

    וכן, נספח 4 לתצהיר הנתבע, הינו דף חשבון של הנתבע, שלטעמי, אין בדף החשבון לתמוך בגרסת הנתבע, שכספי הגבייה בתיקי התובע, הועברו לשמולי.

     

69. וישאל השואל – הכיצד הנתבע, שהינו עו"ד, לא מתעד, הלכה למעשה, את פועלו מול לקוחותיו ופועל בצורה מסודרת, כפי שמצופה מעו"ד.

     

    עורך-דין חב כלפי לקוחו חובת זהירות מושגית וחובת זהירות קונקרטית, כאמור בהוראת סעיף 36 פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן – "פקודת הנזיקין"), הן מכוח היות עורך-הדין בעל מקצוע מיומן והן מכוח חובתו לפי דין לפעול "לטובת שולחו בנאמנות ובמסירות" (כאמור בהוראת סעיף 54 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961 (ראו: ע"א 37/86 משה לוי ואח' נ' יצחק יחזקאל שרמן, פ"ד מד (4) 446 (1990), בעמ' 462).

     

     

     

    אין די בקיומן של חובות זהירות מושגיות וקונקרטיות, ועל התובע הנטל להוכיח כי הנתבע הפר חובות אלה המוטלות עליו, וסטה מסטנדרט ההתנהגות שלפיו היה עליו לנהוג, וזאת בניגוד לעורך-דין סביר, ופועלו גרם לתובע נזק (ראו: ע"א 145/80 שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית, בית שמש, פ"ד לז (1) 113, 122 (1982)).

     

70. לדידי, היה על הנתבע לערוך הסכם שכר טרחה מול התובע, ולהגדיר את פועלו; ככל שהייתה "הסכמה משולשת", גם הסכמה שכזו, הייתה צריכה להיות בכתב; המינימום הנדרש מעו"ד, שכאשר הוא גובה כספים, למשל בתיקי הוצאה לפועל, יתעד ויצרף אסמכתאות מאושרות.

     

    למיותר לציין, הנתבע היה אמון על תיקי ההוצאה לפועל של התובע, אך לא טרח לבצע את עבודתו נאמנה, ורב הנסתר על הגלוי.

     

71. לאור האמור, טענת הנתבע שהייתה "הסכמה משולשת", לא הוכחה על ידו. לטעמי, לא עלה בידי הנתבע לסתור את עדויות התובע ודניאל, שבמידת מה, עלו בקנה אחד.

     

    ושוב, לו הנתבע, כעו"ד, היה מתנהל, כפי שמצופה מעו"ד להתנהל, היה ניתן בנקל ללמוד ולהתחקות אחר מה שהתרחש.

     

    רוצה לומר – מחומר הראיות ומהעדויות לא ניתן לקבוע שהנתבע העביר את כספי הגבייה לשמולי, ושזה האחרון לא העביר את כספי הגבייה לתובע; אין כל ראייה שתומכת בטענת הנתבע, ששמולי הוציא יותר כספים מאשר שנגבו; לא השתכנעתי, שהיה בידי הנתבע לסגור את תיקי ההוצאה לפועל, מבלי לקבל את הסכמת התובע, שהרי לא הוכח שהתובע נתן הסכמה שכזו;

     

72. עם זאת, כפי שנאמר לעיל, אין די בהתנהלות הנתבע, כפי שתוארה לעיל, כדי לקבל את התביעה במתכונתה. כפי שהערתי, לא אחת, התובע לא טרח להציג את השתלשלות האירועים בתיקי ההוצאה לפועל, מכוח היותו ה"זוכה", והיה בידו לעשות כן.

     

    מיותר לציין, עסקינן במסמכים שהתובע יכול היה להביאם ולהשיגם בשקידה ראויה, מכוח מעמדו בתיקים האמורים. יש במחדל, כדי לעמוד לתובע לרועץ (ראו, בין היתר, ע"א 548/78 פלונית נ' פלוני, פ"ד לה (1) 736).

     

    התיקים בהם טיפל הנתבע בעניינו של התובע

     

73. הנתבע מפנה לנספח 5 לתצהירו, שהינו ריכוז של "כלל התיקים בהם נושה פרימור".

     

    מעיון בנספח זה, עולה, כי הנתבע טיפל במספר תיקי הוצאה לפועל, שמספרם נמוך מ- 26. יוזכר, הנתבע אישר שטיפל ב- 26 תיקי הוצאה לפועל של התובע (סעיף 3 לתצהיר הנתבע). לפיכך, מתעוררת השאלה מדוע לא הוצגו מלוא תיקי ההוצאה לפועל, עם פירוט כדבעי.

     

    סבורה אני, שאין ממש בטענת הנתבע, באשר לחלוף הזמן. שהרי, הנתבע הפסיק לטפל בתיקי ההוצאה לפועל של התובע בשנת 2016, והיה עליו לשמור את המסמכים הרלוונטיים. לדידי, מדובר בחובה!!! עת מדובר בעו"ד האמון לטפל בלקוחותיו כדין.

     

74. הנתבע העלה טענות בעלמא, ללא כל ביסוס. כפי שנקבע לעיל, הנתבע לא הוכיח שהייתה "הסכמה משולשת"; הנתבע לא הוכיח שקיבל מהתובע היתר לסגור תיקים שלא על פי סכומי החוב לגבייה; הנתבע גבה כספים בתיקי ההוצאה לפועל שמסר לו התובע, ולא דיווח לתובע בזמן אמת; הנתבע לא הציג אסמכתאות כדבעי מהם הסכומים שגבה בכל תיק ותיק, ומאילו טעמים, וכן לא ביסס את טענותיו העובדתיות באשר לחייבים נשוא תיקי ההוצאה לפועל; עם זאת, כאמור, גם התובע לא הציג בפניי, כי פנה ללשכת ההוצאה לפועל על מנת לעקוב אחר התקבולים.

     

75. הנתבע התייחס לתביעה הראשונה, לתיק עיישה ולתיק גיל עמר.

     

    מעיון בנספח 5 בתיק עיישה, סכום החוב בפתיחה מיום 14.03.1996 היה 6,816.86 ₪, והסטטוס מיום 01.08.2022 הינו "סגור".

     

    וכן, בתיק גיל עמר, סכום החוב בפתיחה מיום 27.11.1991 היה 75,025.14 ₪, והסטטוס מיום 01.08.2022 הינו "סגור".

     

76. בתיק עיישה טוען הנתבע, שהכספים שנגבו הועברו לשמולי, ברם, בעקבות תביעה שהוגשה בהליך בירושלים, נאלץ הנתבע להחזיר מכיסו, את סכום הגבייה בתיק זה, ועל כן התיק אינו רלוונטי.

     

    ביני לביני, הנתבע גבה כספים בתיק עיישה, לא העביר כספים לתובע, ומסתבר שגם לא לשמולי, שהרי בסופו של יום הנתבע הוא זה שהשיב את הכספים.

     

    ושוב, לדידי, יש להוקיע התנהלות שזו, במיוחד עת עסקינן בעו"ד.

     

    עם זאת, הואיל ובסופו של יום הגבייה הוחזרה, יוצא אפוא שלא הייתה גבייה, ולא ראיתי לנכון לחייב את הנתבע בשווי החוב בגין התנהלותו.

     

    לאור האמור, דין רכיב זה דחייה.

     

77. בתיק גיל עמר, טוען הנתבע, שקיבל 29,000 ₪ (ראו למשל, עמ' 23 לפרוטוקול, שורות 9-15), ששכר טרחתו הינו 10%, קרי, 2,900 ₪.

    ברם, השיק שהועבר לאשת שמולי היה 23,000 ₪, ולא 26,100 ₪. הנתבע הסביר, שהיו הוצאות נוספות, בהתאם לפירוט בכרטיס הלקוח (נספח 2). ושוב, כפי שכבר קבעתי, אין בנספח זה ממש.

     

    בהקשר זה, ב"כ התובע הפנה את הנתבע לכתב הגנה להודעת צד ג' בתיק משפטי אחר, בו היה מעורב הנתבע (ת/2).

     

    בהליך שם, שנשאל הנתבע מי זה "עומר גיל", השיב שאינו מכיר חייב בשם הזה. וכן, עתה הסביר: " השם שהוצג בפני היה לחקירה עומר גיל. עומר זה שם פרטי וגיל זה שם משפחה. אני לא מכיר שם כזה לא היה לי חייב כזה. כשהוצג בפני השם גיל עמר גיל בשם פרטי, אמר ב- א' כן הכרתי" (עמ' 23 לפרוטוקול, שורות 24-31). לטעמי, עושה הרושם, כי הנתבע מיתמם.

     

78. הנתבע טוען שגבה בתיק זה 29,000 ₪, העביר לשמולי, וגבה את שכר טרחתו.

     

79. ושוב, התובע לא הציג בפני "דף חשבון" מתיק ההוצאה לפועל על מנת לאשש את הסכום שנגבה, ולא סתר את גרסת הנתבע באשר לסכום שנגבה.

     

80. הנתבע טוען, כי סגר תיק זה בסכום של 29,000 ₪ בלבד, לאור מצבו של החייב, וששמולי אישר את הסכם הפשרה. נכון הוא, שהנתבע לא צירף שום ראייה בקשר ל"מצב החייב", אך התובע לא סתר טענה זו, ולא ביקש לזמן את החייב, כדי לשכנע שגרסתו של הנתבע שקרית.

     

    יחד עם זאת, ולמרות זאת, לא ניתן לחייב את הנתבע במלוא סכום החוב, מבלי שהתובע הציג בפניי, הלכה למעשה, מה סכום הגבייה בתיק זה.

     

81. מכל מקום, החוב המקורי בתיק עמר עמד על סך של 75,025.14 ₪; התובע לא סתר את טענת הנתבע, כי גבה יותר מ- 29,000 ₪. אשר על כן , משסכום הגבייה לא נסתר, מסכום זה יש לקזז שכר טרחה בסך של 10%, קרי עסקינן בסך של 26,100 ₪. יצוין, שהתובע מאשר, שהייתה הסכמה, שהנתבע יגבה שכר טרחה בשיעור של 10% מהגבייה, ושההוצאות ישולמו על ידי התובע. עם זאת, מאשר התובע, שלא שילם לנתבע "אגורה" בקשר להוצאות (עמ' 38, שם, שורות 6-8).הנתבע מצדו טוען, שההוצאות שולמו על ידי שמולי.

     

    לאור האמור, על הנתבע להשיב לתובע סך של 26,100 ₪.

     

82. בתביעה השנייה, התובע שם יהבו ב- 11 תיקי הוצאה לפועל (נספח 1 לתצהירו), כדלקמן:

     

    • 01-94210-96-2 – בתיק קניאבסקי – סכום החוב בפתיחה 4,866.54 ₪ מיום 28.11.2016, ובצרוף הצמדה וריבית, ובסה"כ 5,290.60 ₪.

       

      הנתבע טוען, כי לא נגבה סכום כלשהו (סעיף 60 לתצהירו).

      נכון הוא שגרסת הנתבע אינה נתמכת בדבר, כפי שהובא לעיל, אך התובע לא סתר גרסה זו, ולא הציג בפני "דף חשבון" מלשכת ההוצאה לפועל. יוצא אפוא - שלא הוכחה הטענה שהייתה גבייה.

       

      לאור האמור, דין רכיב זה דחייה.

       

    • 01-83808-96-3 – בתיק עופרה - סכום החוב בפתיחה 8,328.67 ₪ מיום 24.10.1996, ובצרוף הצמדה וריבית, ובסה"כ 25,949.70 ₪.

       

      הנתבע טוען, כי לא נגבה סכום כלשהו, ושלמיטב זכרונו החייבת הייתה בהליך פשיטת רגל, ושככל הנראה לא חולק דיבידנד (סעיף 61 לתצהירו).

       

      נכון הוא שגרסת הנתבע אינה נתמכת בדבר, אך התובע לא סתר גרסה זו, ולא הציג בפני "דף חשבון" מלשכת ההוצאה לפועל, כך שלא הוכחה הטענה שהייתה גבייה.

       

      לאור האמור, דין רכיב זה דחייה.

       

    • 01-82298-96-7 – בתיק רכב גור - סכום החוב בפתיחה 48,232.56 ש"ח מיום 24.10.1996, ובצרוף הצמדה וריבית, ובסה"כ 125,259.64 ₪.

       

      הנתבע מציין שלמיטב זיכרונו, החייבת הייתה חברה לא פעילה שלא הייתה כלל בת גביה (סעיף 62 לתצהירו).

       

      נכון הוא שגרסת הנתבע אינה נתמכת בדבר, אך התובע לא סתר גרסה זו, ולא הציג בפני "דף חשבון" מלשכת ההוצאה לפועל, כך שלא הוכחה הטענה שהייתה גבייה.

       

      לאור האמור, דין רכיב זה דחייה.

       

    • 01-76650-98-4 – בתיק שלום - סכום החוב בפתיחה 18,353.63 ₪ מיום 25.08.1998, ובצרוף הצמדה וריבית, ובסה"כ 47,664.26 ₪.

       

      הנתבע טוען שהייתה גבייה, ברם לנוכח חלוף השנים, לא איתר מסמכים רלוונטיים. ומוסיף, שלמיטב זיכרונו נגבה סך של כ- 1,000 ₪, ושמסכום זה יש לקזז שכר טרחה (סעיף 63 לתצהירו).

       

      התובע לא סתר את גרסת הנתבע, כך שיש לקבוע שנגבה סך של 1,000 ₪, שהנתבע לא העביר סכום זה לתובע. ועל כן, על הנתבע להעביר לתובע 900 ₪.

       

    • 01-85927-03-3 – בתיק הבדלה - סכום החוב בפתיחה 68,925.14 ₪ מיום 29.06.1997, ובצרוף הצמדה וריבית, ובסה"כ 196,997.89 ₪.

       

      הנתבע טוען, שהתבקש על ידי שמולי ובשמו של פרימור, שלא לפעול בתיק הבדלה, לנוכח היכרותו של התובע עם החייב (סעיף 64 לתצהירו).

       

      גרסת הנתבע אינה נתמכת בדבר, אך התובע כאמור לא סתר גרסה זו, ולא הציג בפניי "דף חשבון" שממנו ניתן ללמוד שהייתה גבייה.

       

    • 01-43200-97-6 – בתיק שיינר - סכום החוב בפתיחה 6,427.99 ₪ מיום 15.06.1997, ובצרוף הצמדה וריבית, ובסה"כ 18,486.66 ₪.

       

      הנתבע טוען שהייתה גבייה, ברם לנוכח חלוף השנים, לא איתר מסמכים רלוונטיים. ומוסיף, שלמיטב זיכרונו נגבה סך של כ- 1,000 ₪, ושמסכום זה יש לקזז שכר טרחה (סעיף 65 לתצהירו).

       

      התובע לא סתר את גרסת הנתבע, כך שיש לקבוע שנגבה סך של 1,000 ₪, שהנתבע לא העביר סכום זה לתובע. ועל כן, על הנתבע להעביר לתובע 900 ₪.

       

    • 01-19645-97-6 – בתיק ספיר - סכום החוב בפתיחה 3,162.57 ₪ מיום 06.03.1997, ובצרוף הצמדה וריבית, ובסה"כ 9,462.95 ₪.

       

      הנתבע טוען שהייתה גבייה, ברם לנוכח חלוף השנים, לא איתר מסמכים רלוונטיים. ומוסיף, שלמיטב זיכרונו נגבה סך של כ- 1,000 ₪, ושמסכום זה יש לקזז שכר טרחה (סעיף 66 לתצהירו).

       

      התובע לא סתר את גרסת הנתבע, כך שיש לקבוע שנגבה סך של 1,000 ₪, שהנתבע לא העביר סכום זה לתובע. ועל כן, על הנתבע להעביר לתובע 900 ₪.

       

    • 01-85706-03-2 – בתיק אבירם - סכום החוב בפתיחה 5,134 ₪, מיום 06.01.2000, ובצרוף הצמדה וריבית, ובסה"כ 11,718.47 ₪.

       

      לטענת הנתבע, החייב התקשר ישירות לתובע, וביקש לשלם את חובו בפשרה. התובע נפגש עם החייב, בנוכחות הנתבע, והחייב שילם ישירות לתובע, וזה האחרון שילם לנתבע את שכר הטרחה (סעיף 67 לתצהיר) (הדגשה לא במקור).

       

      הנתבע בעדותו, ציין, שהחייב התקשר לתובע, ושהתובע אמר לו לסגור את התיק, והוסיף:

      "אני לא זוכר את הסכום בערך 1,500 ₪. כל החיוב היה בערך 3,000 ₪ גביתי 1,500 ₪" (עמ' 18 לפרוטוקול, שורות 18-20) (הדגשה לא במקור). ובהמשך, שנשאל בחקירה הנגדית על הסתירה, השיב: "אתה צודק אני ניפגשתי עם אבירם. האם פרימור נוכח? נדמה לי שהוא היה אז בארץ אני ממש לא זוכר תאריך" (עמ' 20, שם, שורות 20-21) (הדגשה לא במקור).

       

      לטעמי, הדברים מדברים בעד עצמם, עדים אנו לחוסר עקביות בגרסת הנתבע. אך שוב, התובע לא הוכיח מה נגבה בתיק זה על ידי הנתבע. לפיכך, לאור עדותו של הנתבע, כי גבה 1,500 ₪, יש להפחית שכר טרחה בסך של 150 ₪, ועל הנתבע לשלם לתובע 1,350 ₪.

    • 01-85705-03-1 – בתיק קחלון - סכום החוב בפתיחה 7,507.12 ₪, מיום 06.01.2000, ובצרוף הצמדה וריבית, ובסה"כ 17,135.47 ₪.

       

      לטענת הנתבע, לא נגבה סכום כספי, ולמיטב זכרונו, החייב היה בהליך פשיטת רגל, וככל הנראה לא חולק דיבידנד (סעיף 68 לתצהיר).

       

      גרסת הנתבע אינה נתמכת בדבר, אך התובע כאמור לא סתר גרסה זו, ולא הציג בפניי "דף חשבון" שממנו ניתן ללמוד שהייתה גבייה.

       

    • 01-85707-03-3 – בתיק רקח - סכום החוב בפתיחה 15,671.33 ₪, מיום 06.01.2000, ובצרוף הצמדה וריבית, ובסה"כ 35,770.78 ₪.

       

      לטענת הנתבע, הייתה גבייה בסך של 2,945 ₪, מהם יש לקזז את שכר טרחתו. לטענתו, החייב היה בכלא, ובנו של החייב פנה בהצעה לתשלום סכום סמלי, ושמולי נתן הסכמתו (סעיף 69 לתצהיר).

       

      גרסת הנתבע אינה נתמכת בדבר, אולם התובע לא סתר גרסה זו, ולא הוכיח שהנתבע גבה יותר מ- 2,945 ₪, וברי הוא, שהנתבע לא העביר סכום זה לתובע.

       

      לאור האמור, על הנתבע לשלם לתובע סך של 2,650.5 ₪.

       

    • 01-06018-68-8 – בתיק יוחנן - סכום החוב בפתיחה 90,178.19 ₪, מיום 26.11.1998, ובצרוף הצמדה וריבית, ובסה"כ 220,835.75 ₪.

       

      הנתבע טוען שהייתה גבייה, ושלמיטב זיכרונו נגבה סך של כ- 1,000 ₪, ושמסכום זה יש לקזז שכר טרחה (סעיף 70 לתצהירו).

       

      התובע לא סתר את גרסת הנתבע, כך שיש לקבוע שנגבה סך של 1,000 ₪, שהנתבע לא העביר סכום זה לתובע. ועל כן, על הנתבע להעביר לתובע 900 ₪.

83. מכל מקום, הנתבע ציין, שבתביעה הראשונה גבה רק מתיק עמר סך של 29,000 ₪, ושבכלל התיקים גבה סך של 35,945 ₪, ועל כן שכר טרחתו הינו 3,594 ₪, וסך הוצאותיו 16,300 ₪ (סעיף 73 ב. לתצהיר הנתבע).

     

    רוצה לומר – הגבייה ב-11 התיקים לעיל, לשיטת הנתבע, על פי תצהירו, כאמור, הייתה על סך של 6,945 ₪. עם זאת, לא נעלם מעיני דבר גרסאותיו של הנתבע עצמו, בקשר לתיק אבירם, שרק במהלך עדותו העיד, שגבה בתיק זה 1,500 ₪. הנה כי כן, הנתבע גבה 8,445 ₪, ולא כפי שהצהיר בתצהיר עדות ראשית.

     

84. לאור האמור, על הנתבע לשלם לתובע סך של 7,600.5 ₪ (לאחר קיזוז שכר הטרחה).

     

85. יצוין, שהנתבע טוען לגבי ההוצאות בתיקי ההוצאה לפועל, ששולמו. עם זאת, ציין ששמולי שילם את ההוצאות, אך לא תמך טענותיו בדבר. הגם, שצד ג' לא עתר לקבלת הוצאותיו, במסגרת הליך זה.

     

    הודעת צד ג'

     

86. דין הודעת צד ג' – דחייה.

     

87. ראשית דניאל טענה, שבעיזבונו של אביה לא היה דבר. לפיכך, לשיטתה, על פי דין, יש להורות על דחיית ההודעה לצד ג', מאחר ולא ירשה דבר, אלא ירשה "רק חובות" (עמ' 40 לפרוטוקול, שורה 1).

     

88. מנגד, טוען הנתבע, שטענת דניאל לפיה לא ירשה דבר מאביה, אינם נכונים, ודי בכך שהתברר בדיון כי תיקי ההוצאה לפועל של שמולי מטופלים, ומן הסתם קיימת בהם גבייה.

     

89. מושכלות יסוד, ניתן לתבוע יורש עד גובה סכום הרכוש או הכספים שהוא ירש, ולא מעבר לכך. עם זאת, דניאל לא הציגה דבר כדי לבסס את טענתה.

     

90. דניאל הצהירה, כי בחיפושים שערכה במסמכים של אביה ז"ל, לא מצאה חשבוניות, או קבלות של הנתבע. לרבות, קבלות בגין תשלום או החזר הוצאות, הגם שלא מצאה "דפי התחשבנות", או כל מסמך אחר המעיד על קבלת כספים מהנתבע.

     

    בכל הנוגע לתיקי ההוצאה לפועל, העידה דניאל, שלא נגבה כלום (עמ' 40 לפרוטוקול, 26-27).

     

    מנגד, טוען הנתבע, כי העביר את כספי הגבייה לשמולי, ושעל צד ג' להעביר את הכספים שהתקבלו, לתובע.

     

91. ושוב, הנתבע שהינו עו"ד, ממנו היינו מצפים שינהל רישום עדכני ומהימן, אך כאמור הנתבע לא עשה כן, לא עלה בידו לסתור את טענות דניאל, ולא עלה בידו להמציא מסמכים שיעידו שאת כספי הגבייה בתיקים שבפנינו העביר לשמולי.

     

92. מעבר לאמור, לא ניתן להתעלם מפסק דין סוב לבן, שהוזכר לעיל, ששם נקבע שהנתבע פעל בחריגה משליחות. ואף נקבע, שלטענה של הנתבע, לפיה העביר את הכספים לשמולי, במקום לתובע, בהתאם להסכמה משולשת, אין אחיזה במציאות, ושהדבר אף הוכח על ידי שמולי (סעיף 73 לפסק הדין).

     

93. לאור האמור, דין הודעת צד ג' – דחייה.

     

    סוף דבר

     

94. לאור המקובץ לעיל, בתביעה הראשונה יש לחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 26,100 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

     

95. בתביעה השנייה, ישלם הנתבע לתובע סך של 7,600.5 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

     

    לסכום זה יתווספו הוצאות בסך של 5,000 ₪, ושכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪, זאת בהתחשב בסכומי התביעה שהתקבלו.

     

96. הודעת צד ג' נדחית, הנתבע יישא בהוצאות בסך של 3,500 ₪, וכן בשכ"ט עו"ד בסך של 35,000 ₪, בהתחשב בכך שצד ג' נאלצה להתמודד עם תביעה למעלה מ- 760,000 ₪, למרות שנטען על ידי שולח ההודעה, שהכספים שהועברו לשמולי, היו נמוכים בהרבה.

     

97. הסכומים ישולמו תוך 30 יום.

     

    המזכירות תמציא את פסק-הדין לצדדים.

     

    ניתן היום, ז' סיוון תשפ"ד, 13 יוני 2024, בהעדר הצדדים.