בית ארלוזרוב בע"מ נ' ויונטה ווסקר ואח'

לפניי בקשת המבקשת לביטול הליך פשיטת הרגל שנפתח לבקשת החייבת, מחמת חוסר תום לב ביצירת החובות, שנוצרו תוך ביצוע עבירות פליליות כלפי המבקשת (להלן: הנושה או המבקשת).

כחודשיים לאחר שניתן צו הכינוס, הורשעה החייבת בעבירות זיוף וגניבה ממעביד, שביצעה בהיותה עובדת של המבקשת. העבירות בוצעו בתקופה שקדמה לצו הכינוס, משך כשנתיים ימים. זאת, בשעה שהתנהל כנגד החייבת הליך פלילי אחר, שבו הורשעה בעבירות דומות שביצעה כלפי מעסיק קודם.

בגין המעשים שביסוד העבירות שביצעה החייבת כלפי המבקשת, הגישה המבקשת תביעה כספית שהתקבלה. בהמשך לכך, המבקשת הגישה תביעת חוב ע"ס של 750,433 ₪, המהווה כ- 73% ממצבת הנשייה.

השאלה המתעוררת היא האם בנסיבות העניין יש לבחון את תום הלב ביצירת החובות ואת מקומה של החייבת בהליך פש"ר כבר בשלב זה של ההליך, טרם דיון בהכרזה או בהפטר; והאם נכון להורות על ביטולו של ההליך, כמבוקש, כבר בשלב זה.

כללי - רקע עובדתי 

1. החייבת כבת 31, ילידת 1984, גרושה ללא ילדים. הבקשה לצו כינוס הוגשה ע"י החייבת ביום 31/12/15. צו כינוס על נכסי החייבת ניתן ביום 3/2/16 והושת עליה תשלום חודשי בסך 550 ₪. לאחר שניתן צו הכינוס, מיום 13/9/16 ועד ליום 27/10/17, ריצתה החייבת עונש מאסר בגין העבירות שביצעה כלפי המבקשת. דיון שהיה קבוע ליום 26/9/17 בוטל בהסכמת המנהלת המיוחדת, בהיות החייבת במאסר.

    

2. מדיווח המנהלת המיוחדת עולה, כי כנגד החייבת הוגשו 5 תביעות חוב בסך כולל של 1,033,564 ₪; ובכלל זה, תביעת החוב של המבקשת על סך 750,433 ₪, שנשענת על פסק דין שניתן כנגד החייבת בתביעה אזרחית שהגישה המבקשת בגין האירועים שביסוד ההליך הפלילי (פסק דין מיום 7/4/14 על סך של 619,333 ₪ בצירוף הוצאות ושכר טרחת עו"ד, נספח ג' לבקשה, להלן: פסק הדין בתביעה האזרחית).

3. מעיון בבקשה למתן צו כינוס עולה כי החייבת הצהירה על 6 נושים ועל חובות בסך כולל של 1,073,027 ₪ מהשנים 2012-2015 (נכון ליום 14/12/15). בגין כל החובות נפתחו תיקי הוצל"פ. בכלל זה הצהירה החייבת על חובה למבקשת מכוח פסק דין (סעיף 32 לתצהיר) ובמקום אחר ציינה, כי החוב נובע מהליך פלילי (חלק ב' לדו"ח "חובות ונכסים"). תיק ההוצל"פ בגין החוב נפתח ביום 11/6/14. קיים חוב נוסף לבנק לאומי על חוב של כ- 142,000 ש"ח מיום 21/2/12; חוב לנושה אחר שמקורו לא ידוע, על סכום דומה; ויתר החובות בסכומים הנעים בין 2,800 ₪ לבין 10,000 ₪.

    

4. תביעת החוב של המבקשת מהווה 72.6% מכלל תביעות החוב שהוגשו (70% מהחובות המוצהרים בבקשה)

    

5. בהליך הפלילי הראשון, הורשעה החייבת לפי הודאתה, בעבירות זיוף, שימוש במסמך מזויף וגניבה בידי עובד. מדובר בגניבת סך של 270,000 $ ממעסיקה, משרד עו"ד בו עבדה לפני עבודתה אצל המבקשת וכן, זיוף מסמך המזכה אותה כביכול לקבל רכב מהמשרד. נגזרו על החייבת שמונה חודשי מאסר בפועל ושישה חודשי מאסר על תנאי (ראו גזר הדין מיום 10/4/13 בת.פ (ת"א) 53090-02-12, נספח א' לבקשה, להלן: גזר הדין הראשון. ערעור החייבת בעפ"ג 31851-05-13, נדחה).

    

6. בהליך הפלילי השני, הורשעה החייבת לפי הודאתה, בעבירות של זיוף בכוונה לקבל דבר במרמה (ריבוי עבירות), שימוש במסמך מזויף (ריבוי עבירות) וגניבה בידי עובד (ריבוי עבירות). לפי עובדות כתב האישום, בעת שעבדה החייבת כמנהלת חשבונות אצל המבקשת, בין התאריכים 5/10/11-19/11/13, גנבה ממנה סך כולל של 490,000 ₪. ביום 13/4/16, לאחר שניתן צו הכינוס, נגזרו על החייבת 22 חודשי מאסר בפועל ושמונה חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים (ראו גזר הדין בת.פ (ת"א) 8116-04-14, נספח ב', להלן: גזר הדין השני). בשל פסק הדין בתביעה האזרחית ובהיות החייבת בהליך פשיטת רגל לעת מתן גזר הדין, נמנע בית המשפט מהטלת קנס או התחייבות.

    

7. יש לציין, כי זהו הליך פשיטת הרגל השני של החייבת. הליך קודם נפתח לבקשת נושה אחר (בנק לאומי) ובמסגרתו, ניתן צו כינוס על נכסי החייבת ביום 12/2/14 (ראו נספח ד' לבקשה, פש"ר 44262-06-13). ההליך בוטל ביום 22/1/15 בהעדר תועלת, ככל הנראה בשל ההליך הפלילי השני.

    

   טענות הצדדים

   טענות המבקשת

8. החייבת עבדה כמנהלת חשבונות אצל המבקשת, החל מיום 5/10/11 ועד ליום 19/11/13. באפריל 2013 הודיעה החייבת שהיא בהריון ואף הציגה צילומי אולטרסאונד שנחזים כצילומים של הילד אותו היא נושאת ברחמה. חלפו חודשים ולא ניכרה אצלה כל התפתחות הריונית. ביום 19/11/13 נעדרה מעבודתה וניסיון ליצור עמה קשר, לא צלח. עם היעלמותה דרש מנכ"ל המבקשת לבדוק את העניין והתגלה, כי החייבת הורשעה כאמור לעיל בגניבה ממעסיקה הקודם, גם שם עבדה כמנהלת חשבונות. בדיעבד הסתבר למבקשת, כי החייבת בדתה את נושא ההריון במקביל ליום מתן גזר הדין הראשון, שבו נגזרו עליה שמונה חודשי מאסר. זאת, על מנת שתוכל לספק הסבר ליום שבו תיאלץ להיעדר מהעבודה לריצוי עונש המאסר שנגזר עליה, תוך אמתלה שהיא בחופשת לידה.

    

9. לאחר שנודע למבקשת דבר הרשעתה של החייבת, היא בדקה את חשבונותיה ומצאה כי החייבת שלחה ידה בכספים בסך של 650,000 ₪ לפחות, בשיטות מתוחכמות המעידות על התנהגות עבריינית פתולוגית. החייבת זייפה חתימת מורשי החתימה בחברה בהמחאות שנמשכו לטובת החברה ולפקודת גורמים שונים שקשורים לחייבת. כך למשל, זייפה המחאה בסך של 180,000 ₪ לעורך הדין שייצג אותה. במקרה נוסף, זייפה חתימתם של שני מורשי החתימה על הוראות לביצוע העברות בנקאיות לפקודתה ולפקודת נותני שירותים שונים. לטענת המבקשת, במועד ביצוע העבירות לא הייתה החייבת במצוקה כלכלית או בריאותית והכספים נגנבו לצורך סיפוק תענוגות, רכישת מוצרים (רכב, חבילות נופש בארץ ובחו"ל ועוד) ותשלום לעורכי דינה בהליך הפלילי הראשון. המבקשת הגישה תלונה למשטרה. הוגש כתב אישום ובסופו של יום, הורשעה החייבת כאמור לעיל. כאמור, ניתן גם פסק דין כנגדה בתביעה האזרחית בגין אותם אירועים.

    

10. החייבת פנתה כבר ביום 31/12/15, בעוד ההליך הפלילי השני מתנהל, להליך פשיטת הרגל הנוכחי. בתצהיר שצירפה לבקשתה למתן צו כינוס הצהירה, כי "נתפסתי ע"י המעסיקים במקום עבודתי באשר לגניבות". החייבת לא הצהירה שמתנהל הליך פלילי לעת הגשת הבקשה ולא ציינה שמדובר בעבירות חוזרות. החייבת ידעה שחובותיה נוצרו בחוסר תום לב בעבירות פליליות שביצעה וכי הדרך היחידה לחמוק מהחובות היא באמצעות הליך זה. כמו כן, בניגוד לחובתה במסגרת הליך הפש"ר, החייבת יידעה את המבקשת על צו הכינוס רק ביום 29/6/17, כשנה וחצי לאחר שניתן (סעיף 22 לבקשה).

     

11. המבקשת אמנם אינה הנושה היחידה של החייבת, אך היא הנושה העיקרית והחוב כלפיה נוצר בעבירה פלילית. החייבת ניצלה את האמון שניתן בה במסגרת תפקידה ואת המידע שהיה בידיה כדי לגשת לחשבונות החברה, תוך שימוש פלילי במידע לצרכים אישיים. העבירה שבה הורשעה, גניבה בידי עובד, היא עבירה חמורה. ההרשעה השנייה מלמדת על אי לקיחת אחריות בפרק הזמן שבין שתי ההרשעות. כך, ביום 10/3/13 נשמעו הטיעונים לעונש בהליך הראשון ויום למחרת, גנבה החייבת מהמבקשת 11,000 ₪ לרכישת אייפד. העבירות בוצעו על ידי החייבת מיום 5/10/11 ועד ליום 19/11/13 ומכאן שעד שלא נאסרה החייבת, היא המשיכה לבצע את העבירות, תוך התעלמות מההליך הפלילי הראשון. חובה של החייבת כלפי המבקשת נוצר בחוסר תום לב. הסיבה העיקרית שבגללה פנתה להליך הפש"ר היא החוב למבקשת לפי פסק הדין בתביעה האזרחית וספק אם הייתה פונה להליך לולא חוב זה.

     

12. לפי הפסיקה, תום ליבו של החייב נבחן הן ביצירת החובות והן בהתנהלותו בהליך. אין מטרתו של הליך פשיטת הרגל לשמש קרש הצלה ומסלול למחיקת חובות שנוצרו בעבירות פליליות. בנסיבות תיק זה, יש להורות על ביטול צו הכינוס לפי סעיף 18ה(א)(2) לפקודה; ולחילופין, להורות על החרגת החוב מההפטר, אם יינתן, כך שלא יחול על החוב כלפי המבקשת.

     

    טענות החייבת

13. החייבת עומדת בחובותיה בהליך וגם בהיותה במאסר עמדה בצו התשלומים והגישה דו"חות כסדרם ובמועד. באוקטובר 2017 שוחררה החייבת ממאסר (לאחר ניכוי שליש) (אישור שהיית אסיר ופרוטוקול ועדת השחרורים, צורפו בנספח א' לתשובה). החייבת עושה כל שביכולתה לשוב למסלול חיים נורמטיבי ולאחר שחרורה, החלה לעבוד בחברת כ"א בתפקיד רכזת כוח אדם. הנושה מבקשת לשלול מהחייבת את זכותה לשקם את חייה לאחר ששילמה את חובה לחברה. הנושה מבקשת לבטל את ההליך למרות שהוא נמצא בשלב ראשוני בלבד, תוך התעלמות מכך שלחייבת 5 תיקי הוצל"פ נוספים בגין חובות שאינם קשורים למעשה שביצעה. בכך, מבקשת הנושה לדון את החייבת לחיים שלמים של חובות, עיקולים והגבלות, מבלי שתהא לה אפשרות לבנות חיים נורמטיביים כך שלא תהווה נטל על החברה. זאת, בניגוד לתכלית פשיטת הרגל ולפסיקת בית המשפט הקובעת, כי שלב צו הכינוס אינו השלב שבו יש להתעמק בשאלת תום ליבו של החייב ביצירת החובות; כי עצם הרשעה בפלילים אינה שוללת את האפשרות להכריז על החייב פושט רגל; וכי יש ליתן למושג "תום לב" פרשנות רחבה.

     

14. החייבת אינה מנסה לברוח מתשלום חובה לנושה וכבר בשנת 2014 ניתן לה צו כינוס שבוטל בשל היותה במאסר ובהיעדר תועלת לנושים. בהיותה נחושה לפתוח בדרך חדשה פנתה החייבת פעם נוספת להליך פשיטת רגל זה. החייבת הסתבכה בשל הליך גירושין קשה שניהלה עם בעלה וכיום מכה על חטא בבואה לחסות תחת הליך זה, על מנת שתוכל לשוב לחברה כגורם פרודוקטיבי נטול חובות. בשל הליך הגירושין, הגיעה החייבת לנקודת שפל ושיקול דעתה השתבש לחלוטין. החייבת הייתה במצב של חוסר אונים וביצעה טעות אחר טעות, כאשר השיא היה הגניבה מהמבקשת. בעקבות טעות קשה זו ריצתה עונש מאסר, שילמה את חובה לחברה והיא מביעה צער רב על המעשה שביצעה. למעט המבקשת, אף נושה אחר לא התנגד למתן צו כינוס לנכסי החייבת. כבר בהיותה במאסר וכן, לאחר שחרורה, יהיה על החייבת לעבור שיקום מסיבי ואולם החייבת לא תוכל לשקם את עצמה כאשר חרב החובות מונפת על צווארה. בקשת המבקשת מתעלמת מאינטרס יתר הנושים להיפרע מחובם במסגרת הליך זה. הליך פשיטת הרגל הינו ארוך וקולקטיבי ובסופו ייתנו בעלי התפקידים את מסקנותיהם לבית המשפט הנכבד.

     

15. החייבת הציגה את מלוא עברה בבקשתה לצו כינוס ולא הסתירה דבר. החייבת הצהירה שפנתה להליך על מנת שתוכל לשלם חובותיה בהתאמה ליכולתה הכלכלית ולהשתקם. החוב למבקשת עמד על סך 619,333 ₪ לפי פסק הדין. נכון למועד הגשת ההליך, הגישה המבקשת תביעת חוב ע"ס 750,443 ₪. החוב במגמת עליה מתמדת, תופח וצובר ריביות. לא תהיה לנושה כל תועלת מביטול ההליך ובמסגרת הליך הוצל"פ לא יסתיים לעולם כיסוי הריביות. אין להותירה להירדף על ידי מערכת ההוצל"פ ולשאת בחוב שאותו אינה מסוגלת לשלם. החייבת הבינה את העול שנפל עליה וכי לא יעלה בידה להתמודד עם חובות בהיקפים האמורים אלא באמצעות פשיטת רגל. אין מדובר בניצול לרעה של ההליך, אלא בחייבת שאיתרע מזלה בפן הכלכלי ופן האישי והיא מבקשת מבית המשפט לגלות רגישות למצבה ולהותירה בהליך. מטרת ההליך אינה ענישה, כי אם שיקום והבראה כלכלית. במקרה זה, החייבת צעירה, יכולה למצות את כושר השתכרותה, להיכנס למעגל העבודה ולהשתלב בחברה, דבר שלא יתאפשר במערכת ההוצאה לפועל. בשל היותה של החייבת עד כה במאסר, טרם נקבע מועד לדיון בהכרזתה כפושטת רגל וצו הכינוס מצוי בשלב התחלתי. החייבת מפנה לפסיקה התומכת לשיטתה, בכך שאין לבטל את ההליך.

     

    עמדת המנהלת המיוחדת

16. המנהלת המיוחדת ציינה, כי בחקירתה סיפרה החייבת על הקשיים בנישואיה, לרבות איומים, אלימות ולחץ שהופעל עלייה לגייס כסף לרכישת דירה. עקב כך, גנבה ממעסיקה (משרד עורכי דין), הורשעה וישבה במאסר חמישה חודשים. הדירה שרכשה נמכרה על ידי כונס נכסים והתמורה שולמה למעסיק שממנו נלקחו הכספים. במהלך ניהול ההליך המשפטי הפלילי בעניין הראשון, ביצעה החייבת עבירה נוספת של גניבה ממעביד, הפעם מהנושה-המבקשת. בגין עבירה זו הורשעה וריצתה עונש מאסר נוסף לתקופה של כשנה וחודש בהיותה בהליך פש"ר זה, לאחר שניתן צו הכינוס. גם בהיותה במאסר הגישה דו"חות ושילמה את התשלום החודשי.

     

17. המנהלת המיוחדת סבורה, כי העבירה שביצעה החייבת חמורה ביותר והטענות שהעלתה המבקשת הן כבדות משקל. אילו המבקשת הייתה הנושה היחידה בתיק, ייתכן וראוי היה לקבוע שמדובר בחוב שנוצר בחוסר תום לב; וכיוון שנראה גם שמדובר בחוב שאינו בר הפטר, ייתכן והיה מקום לבטל את ההליך. אלא שלמרות שהנמבקשת היא בעלת החוב הגבוה ביותר בהליך, היא אינה הנושה היחידה, שכן הוגשו כנגד החייבת 5 תביעות חוב.

     

18. בנסיבות אלה, סבורה המנהלת המיוחדת, כי כנגד טענות המבקשת יש לתת משקל לנסיבותיה האישית של החייבת ולפוטנציאל שיקומה, כפי שפורט בפרוטוקול ועדת השחרורים. המדובר באישה צעירה שעם תחילת מאסרה הראשון קיבלה, כך נראה, החלטה לשנות את חייה ולשוב למסלול נורמטיבי, שיתפה פעולה באופן מלא עם הרשות לשיקום האסיר עד ליום זה, השתתפה במסגרת ריצוי עונשה קבוצות טיפוליות בתחום המרמה ותחומים נוספים. הפרקליטות סברה כי בשים לב לדרך השיקומית הארוכה והמוצלחת שעשתה החייבת, יש מקום לאפשר לה להשתחרר על תנאי, בהתאם לתוכנית המוצעת. ועדת השחרורים אישרה את עמדת הפרקליטות על סמך ההנחה שהחייבת פתחה דף חדש בחייה. בנסיבות אלה, סבורה המנהלת המיוחדת כי יש לאפשר לחייבת להישאר בהליך בשלב זה.

     

    תשובת המבקשת

19. מקרה זה הוא אחד המקרים בהם יש לבחון את תום ליבו של החייב עם כניסתו להליך ולא לדחות את הבחינה לשלב מאוחר יותר. החוב נוצר בחוסר תום לב ובאדישות מוחלטת כלפי הנושה. גם אם החוב למבקשת לא היה העיקרי במצבת הנשייה, הייתה המבקשת עותרת לביטול ההליך מחשש שהליך פשיטת הרגל יהפוך למסלול של מחיקת חובות שנוצרו במעשים פליליים. השאלה שיש לשאול אינה אם החייבת מתנהלת כעת בתום לב ומקיימת את חובותיה במסגרת ההליך, אלא האם נכון היה לתת צו כינוס למי שיצרה חובותיה במעשים פליליים על מנת שבית המשפט ימחל על החוב. החייבת אמנם שילמה את חובה לחברה ואולם לא את חובה למבקשת. ריצוי עונש המאסר אינו מוחל על החוב כלפי המבקשת ואינו מוחק את הכספים שמגיעים לה. התכלית של שיקום חייבים אינה מבטלת את הצורך לבחון את תום ליבו של החייב ביצירת החוב. אם לא יבוטל ההליך, חוזרת המבקשת על בקשתה החלופית, להורות על החרגת החוב מן ההפטר וכן, לאפשר לה לפעול לגבייתו בתום הליך זה.

     

    עמדת הכנ"ר

20. הכנ"ר הצטרף לעמדת המנהלת המיוחדת וסבור אף הוא כי לאור תביעות החוב הנוספות, יש לאפשר לחייבת, בשלב זה, להישאר בהליך. עם זאת סבור הכנ"ר, כי החוב למבקשת הוא חוב שנוצר אגב מרמה כמשמעותו בסעיף 69(א)(2) לפקודה ולפיכך, יש מקום לקבוע כי צו ההפטר לא יחול על חוב זה.

     

    דיון והכרעה

21. לאחר עיון בבקשה ובתגובות, אני מקבלת את הבקשה ומורה על ביטול צו הכינוס ועל ביטול ההליך.

     

22. כידוע, הליך פשיטת הרגל נועד להגשים שתי מטרות עיקריות: האחת, לאפשר לחייב שאינו יכול לשלם את חובותיו לפתוח דף חדש בחייו על ידי קבלת הפטר מחובותיו; והשניה, להביא לכינוס נכסי החייב ולחלוקתם בין נושיו בדרך שוויונית ויעילה. בית המשפט נדרש בהחלטות שונות במהלך ההליך, לאזן בין האינטרסים של נושי החייב לבין האינטרס של החייב "לפתוח דף חדש" כאמור.

     

23. סוגיית תום ליבו של החייב שזורה כחוט השני בהליך כולו וחולשת עליו לכל אורכו, על שלביו השונים (ראו גם החלטתי מיום 24/8/17 בפש"ר 1264-08-11 פשדצקי נ' כונס נכסים רשמי תל אביב). על פי הפסיקה, "הנכונות לאזן את עניינו של החייב אל מול עניינם של הנושים, ולהקל עליו בפרישת רשת ההגנה של הליכי פשיטת הרגל וההפטר, מתקיימת, אפוא, רק בחייב תם לב. מי שצבר את חובותיו בחוסר תום לב, או נהג בחוסר תום לב במהלך הליכי פשיטת הרגל, אינו ראוי להגנת הליכים אלה ולהפטר, ואינו זכאי כי עניינם של הנושים במיצוי אינטרס נשייתם כלפיו ייגרע" (ע"א 6021/06 פיגון נ' כנ"ר (9/8/2009) ס' 19 לפסק הדין של כב' הש' פרוקצ'יה).

     

24. ניתוח נרחב בסוגיית תום הלב נעשה בפסק הדין שניתן על ידי כב' הש' מלצר בע"א 7092/13 ד.מ נ' י.מ (מיום 12/10/15), הידוע בכינויו "הלכת מור", שם נקבע כדלקמן:

    "העמדת תום לבו של החייב בבסיס הליכי פשיטת הרגל נובעת מכך ש'אין כל הצדקה לתת 'קרש הצלה' לחייב אשר בא לבית המשפט בידיים שאינן נקיות, ואין כל הצדקה לפגוע בנושים כדי לסייע למי שנהג בחוסר הגינות ובחוסר יושר' [...]. בבסיס גישה זו מונחת תפיסה שלפיה הליכי פשיטת הרגל ושמיטת החובות המיוחלת בסופם, על דרך של מתן הפטר - הינם בבחינת מעשה "חסד" שהמחוקק התיר אותו. לפי גישה זו, ההפטר הינו אקט בעל היבטים חברתיים ואנושיים, אשר לא ראוי להעניקו למי שהפר את חובתו החוקית-חברתית-מוסרית לנהוג ביושר, בהגינות ובהתאם ל'תקנת הציבור'. לפי גישה זו - לתום הלב בדיני פשיטת רגל יש ערך אינטרינזי, באשר הוא נועד לקבוע רף התנהגות, אשר אם החייב לא עמד בו - תימנע ממנו האפשרות לזכות ב'חסד'. זאת, בשונה מהגישה "השיקומית", המייחסת לעיקרון תום הלב בדיני פשיטת הרגל ערך אינסטרומנטלי ורואה בו כלי לבחינת התנהגותו של החייב בעתיד..." (סעיף 29 לפסק הדין).

     

25. כפי שנפסק בין היתר, בהלכת מור, עיקר פועלו וכובד משקלו של עקרון תום הלב הוא לעת דיון בבקשת החייב להכריז עליו כפושט רגל או ליתן לו הפטר מחובותיו. הטעם לכך הוא, בין היתר, שאז נמצאים בפני בית המשפט הנתונים והממצאים שעלו בחקירות שביצע הכנ"ר או בעל התפקיד. אך יחד עם זאת, נקבע כי יש ותיפרש לפני בית המשפט "יריעה מספקת כדי לקבוע ממצאים במישור זה, כבר בגדרי הדיון בבקשה למתן צו כינוס". יש ושיקולים של חוסר תום לב יצדיקו דחיית בקשה לצו כינוס או את ביטול צו הכינוס וההליך, בטרם שלב ההכרזה. זאת, אם מתברר כבר בשלב זה כי הבקשה לצו כינוס הוגשה בחוסר תום לב תוך ניצול לרעה של ההליך (ראו בעיקר סעיפים 28 ו- 38 לפסק הדין. ראו גם ע"א 307/12 בלום נ' כונס הנכסים הרשמי (14/8/12)).

     

26. בפש"ר (ת"א) 2274/06 חימאווי נ' כונס הנכסים הרשמי (ניתן ביום 17/5/15) קיבץ והתווה כב' הש' אורנשטיין את עיקר אבני הבוחן שבפסיקה, להן נדרש בית המשפט בבואו לאזן בין חוסר תום לבו של החייב ביצירת חוב שיסודו במעשה פלילי לבין הגשמת תכליות הליך פשיטת הרגל. בכלל זה נמנו השיקולים הבאים: חומרת העבירה, האם מדובר במקרה חד פעמי או אירוע מתמשך, הקשר שבין אי החוקיות לבין יצירת החוב, משך הזמן שחלף מאז ביצוע העבירות, הזמן שעבר מאז ההרשעה בעבירות, מבחן היקף החובות שנוצרו תוך אי חוקיות מהותית לעומת היקף חובותיו האחרים של החייב, האם החייב שילם את הקנס הכספי שהוטל עליו לשלם למתלונן ככל שנפסק כזה.

     

27. בהלכת מור שעניינה בחוב אזרחי בגין מזונות נקבע עוד, כי יש לבחון גם את אופן והיקף הפירעון של החוב בעבר על ידי החייב, האם עשה מאמצים לפרוע את החוב או חלקו והאם ביוזמתו; או שמא נפרע במקצתו ורק בעקבות הליכי הוצל"פ. יש גם לבחון את עיתוי הבקשה והאם החייב מיצה את האפשרויות העומדות לרשותו בגדרי הליכי הוצל"פ טרם שפנה להליך פש"ר. "במקום שבו בקשת פשיטת הרגל הוגשה מייד בסמוך לאחר התגבשותו של חוב המזונות, מבלי שננקטו כנגד החייב הליכי הוצאה לפועל, או מייד בסמוך לאחר שננקטו כנגדו הליכי גביה אפקטיביים - נחלשת במידה רבה ההצדקה לאפשר לחייב להכניס להליכי פשיטת רגל, הצדקה הנובעת (בין היתר) מהרצון לאפשר לחייב 'להיחלץ מסחרחורת, הליכי ההוצאה לפועל' מקום שהוא חדל-פירעון. ייתכנו מצבים שבהם הפיתרון המידתי הראוי יהיה לפיכך, דחייתה של הבקשה, באופן שיאפשר לצדדים להמשיך ולהתנהל במסגרת ההוצאה לפועל, תוך הותרת הפתח לחייב לשוב ולפנות לבית המשפט, או לרשם ההוצאה לפועל, בבקשה מתאימה כעבור זמן מה, ובלבד שיתברר שנהג בתום לב" (סעיף 41 פסקאות (ז)-(ח)).

     

    מן הכלל אל הפרט

28. למען הנוחות, להלן ריכוז עיקרי לוח הזמנים של האירועים השונים:

    • 15/7/10-26/8/10 - תקופת ביצוע העבירות בגינן הורשעה החייבת בהליך הראשון.

    • 5/10/11-19/11/13 - תקופת ביצוע העבירות בגינן הורשעה החייבת בהליך השני.

    • ביום 2/7/12 הודתה והורשעה החייבת בהליך הפלילי הראשון. גזר הדין ניתן ביום 10/4/13.

    • ביום 20/6/13 הוגשה בקשת נושה למתן צו כינוס על נכסי החייבת. צו כינוס ניתן ביום 12/2/14 (ההליך בוטל ביום 22/1/15).

    • ביום 19/11/13 החלה החייבת לרצות את עונש המאסר שהושת עליה בהליך הראשון.

    • ביום 7/4/14 ניתן לטובת המבקשת פסק הדין בהליך האזרחי (תיק הוצל"פ נפתח ביום 11/6/14).

    • כתב האישום בהליך הפלילי השני הוגש באפריל 2014. החייבת הורשעה ביום 15/12/15.

    • ביום 31/12/15 הגישה החייבת את הבקשה לצו כינוס בתיק זה. צו הכינוס ניתן ביום 3/2/16.

    • גזר הדין בהליך הפלילי השני, ניתן ביום 13/4/16.

    • החייבת ריצתה עונש מאסר בפועל (לאחר ניכוי שליש) מיום 13/9/16 ועד ליום 27/10/17.

       

29. הדין לענייננו תוך שקילת כל השיקולים הרלבנטיים, סבורני, כי גם במקרה זה שלפניי, על נסיבותיו, בדומה לפסק דינו של בית המשפט העליון בהלכת מור, יש לבחון את שאלת תום הלב בשלב זה של ההליך בטרם דיון בהכרזת החייבת או בהפטרה ולהורות על ביטול ההליך מחמת חוסר תום הלב שניכר כי דבק ביצירת החוב למבקשת. (ראו גם פסקי הדין הבאים, שבהם בוטל ההליך: פש"ר (ת"א) 42743-02-15 מושייב נ' מגל מיום 20/5/16, כב' הש' לושי-עבודי; פש"ר (ב"ש) 15526-11-14 בסטקר נ' כנ"ר מיום 24/8/16, כב' הש' אקסלרוד).

     

30. בהלכת מור שעסקה בחוב מזונות (שעמד על כ- 70% מתביעות החוב שהוגשו) נקבע, בין היתר, כי אחד השיקולים שמצדיקים בנסיבות העניין להקדים ולבחון את העניין בשלב מוקדם של ההליך הוא שבמהלך הליך הפש"ר אין בידי נושת המזונות אפשרות לגבות את חוב המזונות, אף שחוב זה אינו בר הפטר. במצב דברים זה, אין לאפשר לחייב ליהנות במשך שנים מהגנות הפקודה ויש לצמצם את הפגיעה בנושה, שזכאית לגבות את חוב המזונות (סעיף 40 לפסק הדין). הדברים יפים גם לענייננו ואף ביתר שאת. כאשר מדובר בחוב מזונות, המחוקק הקנה לבית המשפט שיקול דעת להורות על הפטר חוב המזונות. לעומת זאת, כאשר מדובר בחוב שנוצר במרמה, לפי הוראות סעיף 69(א)(2) לפקודה - החוב אינו בר הפטר ואין לבית המשפט שיקול דעת לפטור מחוב זה. (ראו פש"ר 1501-02 אגף מס הכנסה נ' הכנ"ר, כב' הש' ברנר מיום 26/12/16, שם נקבע כי חוב שנוצר במרמה אינו בר הפטר בין שהוגשה תביעת חוב בגינו ובין אם לאו; ע"א 12-10-39442 פנינסולה פיננסיים בע"מ נ' סדן, מיום 4/2/2014, ס' 5 לפסק הדין של כב' הש' שוחט. ראו גם פסק הדין מיום 20/1/15 ברע"א 1685/14 שניתן בערעור על פסק הדין).

     

31. סבורני, אפוא, על רקע כל האמור, כי בנסיבות העניין כאן, יש לבחון את תום הלב של החייבת כבר עתה ולא לדחות הדבר לשלב ההכרזה או לשלב ההפטר.

     

32. בבחינת מכלול השיקולים הרלבנטיים, מצאתי כי הכף נוטה לעבר ביטול ההליך כבר בשלב זה. מדובר בעבירות חמורות שאינן בבחינת מקרה חד פעמי; הקשר שבין אי החוקיות לבין יצירת החוב הוא הדוק וברור ואינו נתון במחלוקת; משך הזמן שחלף מעם ביצוע העבירות עמד על כ- 4 שנים לעת הגשת הבקשה לצו כינוס; לפני כעשרה חודשים סיימה החייבת לרצות את עונש המאסר שהושת עליה בגין העבירות כלפי המבקשת במסגרת ההליך הפלילי השני; והיקף החובות שנוצר תוך אי חוקיות, עומד על כ- 73% מכלל תביעות החוב שהוגשו. כפי שצוין גם בגזר הדין, החייבת לא השיבה למבקשת את הכספים שגנבה או חלק מהם; לא הושת עליה קנס כספי בשל פסק הדין בהליך האזרחי ובהיותה בהליך הפש"ר; והחייבת לא שילמה סכום כלשהו על חשבון החוב לפי פסק הדין בהליך האזרחי.

     

33. להשלמת התמונה בכל הקשור לביצוע העבירות כלפי המבקשת, אביא חלק הדברים שקבע בית המשפט בגזר הדין השני, כדלקמן:

    "כפי שנפסק לא אחת, עבירה של גניבה ממעביד נושאת עמה יסוד קשה של הפרת אמון, שכן היא כוללת הפרה של חובת הנאמנות שחב העובד הגנב למעבידו. לא בכדי קבע המחוקק ענישה של שבע שנות מאסר לצד עבירה זו, וזאת על מנת להדגיש את החומרה הנוספת והפסול שרואה החברה במעילה באמון המעביד, וזאת בשונה מעבירת גניבה "רגילה". עוד יצוין, כי עבירות של גניבה ממעביד גוררות עמן בחלק המקרים, כמו בעניינו, עבירות מרמה נוספות הבאות להסוות המעילה ובמקרים כאלה קיימת פגיעה בערכים חברתיים נוספים ובהם הפגיעה בחופש הפעולה של המעסיק וביכולת שלו לנהל באופן תקין וסדיר את עסקו. לפיכך, ניתן לומר כי הפגיעה הנובעת ממעשיה של הנאשמת משתרעת על ערכים חברתיים שונים ... בכל הנוגע לנסיבות הקשורות בביצוע העבירות, יש להביא בחשבון את מעמדה של הנאשמת, אשר שימשה מנהלת חשבונות, תפקיד המחייב, בשל טיבו וטבעו, חובת אמונים מוגברת למעביד; משך הזמן בו בוצע העבירות (כשנתיים); סכום הגניבה שלא הוחזר, העומד על 490,000 ₪; השימוש שעשתה הנאשמת בכספים, בין השאר לטובת רכישת אייפד, בית מלון, רשת "גוליבר" ותשלום לעורך דינה בתיק הקודם; וכן עבירות המרמה אשר נלוו לעבירות הגניבה ואשר נועדו להסוות אותן. כאן המקום לציין, כי חוות הדעת השונות שהגישה ההגנה במסגרת הטיעונים לעונש מלמדות כי הנאשמת ציינה בפני גורמי הטיפול השונים כי העבירות בוצעו בין השאר על רקע מערכת היחסים המורכבת שניהלה עם בעלה דאז. עם זאת, לא הוצגו ראיות כלשהן בקשר לנסיבה זו, כך שלא ניתן לשקול אותה כנסיבה הקשורה לביצוע העבירה ... מה גם שטענה זו, אף אם הייתה מוכחת כדבעי, מעוררת קושי רב לאור הגורמים אשר אליהם הועברו חלק מכספי העבירה ... במצב דברים זה, מערכת היחסים עם בעלה הקודם, מורכבת ככל שהייתה, אינה יכולה לשאת על גבה באופן בלעדי את הגורם אשר עמד בבסיס העבירות ..." (סעיפים 12, 15-17 לגזר הדין).

     

34. עת גזר בית המשפט את העונש התייחס בית המשפט גם לכך שהחייבת לא החזירה את כספי הגניבה או חלקם. בין היתר נקבע:

    "העובדה שהנאשמת לא החזירה את סכום הגניבה לנפגעת העבירה פועלת לחובתה ואינה מאפשרת התחשבות בה, כפי שניתן לעשות במקרים בהם מחזיר העבריין הסכומים למעבידו. רק לשם המחשת הנזק שנגרם למעביד, יוזכר כי ניתן צו כינוס נגד הנאשמת במסגרתו היא משלמת 550 ₪ לחודש עבור כל נושיה".

     

    בית המשפט התייחס גם להרשעתה של החייבת בהליך הפלילי הראשון, כדלקמן:

    "כאמור, לחובת הנאשמת הרשעה אחת קודמת בעבירות זהות של גניבה בידי עובד, זיוף ושימוש במסמך מזויף, שביצעה בשנת 2010, עת עבדה כמנהלת חשבונות במשרד עורכי דין בכך שהעבירה מחשבון הבנק של המשרד לחשבון הבנק שלה 270,000 דולר תוך שהיא מזייפת מסמכים. הרשעה זו מלמדת, כי לא ניתן להתייחס למעשיה של הנאשמת כאל מעידה חד פעמית או כאל אירוע חולף, אלא כשיטתיים ומתוכננים היטב".

    "חומרה יתרה נודעת לעיתוי בו ביצעה הנאשמת העבירות בתיק הנוכחי. יוזכר, כי העבירות בתיק הנוכחי בוצעו בין התאריכים 5.10.11 ועד 19.11.13, יום כניסתה למאסר, כאשר במהלך כל התקופה היא מבצעת העבירות באינטנסיביות ומתעלמת מההליך המשפטי המתנהל נגדה במסגרת התיק הקודם. רק לשם המחשת החומרה, יוזכר כי הטיעונים לעונש בתיק הקודם נשמעו ביום 10.3.13 ואילו יום למחרת, כעולה מהנספח לכתב האישום, גנבה הנאשמת 11,000 ₪ לצורך רכישת אייפד. בהמשך, לאחר שגזר הדין בערכאה הראשונה ניתן ביום 10.4.13, גנבה הנאשמת סכומי עתק נוספים לטובת חברת "גוליבר" (5.6.13), רשת מלונות "דן" (10.8.13) ועבור עניינים נוספים אחרים כמפורט בנספח. אף לאחר הדין בערעור שהתקיים ביום 30.9.13 ועד לכניסתה למאסר ביום 19.11.13 הוסיפה הנאשמת והעבירה לחשבון בן זוגה סך של 70,000 ₪ (3.10.13) וכן גנבה כספים אותם העבירה לגורמים נוספים".

     

     

35. על רקע כל האמור, אוסף ואתייחס לשיקולים הצריכים לעניין.

     

36. חומרת העבירה; האם מדובר במקרה חד פעמי או אירוע מתמשך; והקשר שבין אי החוקיות לבין יצירת החוב - אין מחלוקת כי העבירות שבוצעו על ידי החייבת, הם מקור החוב למבקשת, הן עבירות חמורות, כשלעצמן; וביתר שאת משבוצעו כשההליך הפלילי הראשון התנהל ואף לאחר שנגזר דינה של החייבת ועד למאסרה ממש. לא ניתן לומר כי מדובר במעידה חד פעמית הן לאור ההליך הפלילי הראשון והן לאור ריבוי העבירות בהליך הפלילי השני ומועד ביצוען.

     

37. מועד בקשתה של החייבת למתן צו כינוס; ומשך הזמן שחלף ממועד ביצוע העבירות, מההרשעה ומהמאסר - החייבת פנתה בבקשה למתן צו כינוס בעת שתלוי ועומד כנגדה ההליך פלילי השני בגין העבירות שביצעה כלפיה המבקשת. עונש המאסר נגזר עליה בהיותה בהליך (לאחר צו הכינוס) והחייבת ריצתה את מאסרה בתקופת ההליך. העבירות בגינן הורשעה בוצעו עד סוף שנת 2013, החייבת הורשעה ביום 15/12/15, דינה נגזר ביום 13/4/16 והיא שוחררה ממאסרה השני, אך לפני מספר חודשים (27/10/17). קשה עד מאוד לומר, בנסיבות אלה, כי חלף פרק זמן ממושך שיש בו כדי להקהות את חוסר תום הלב ביצירת החוב. ההיפך הוא הנכון. עוד לא יבשה הדיו על הכרעת דין ובטרם ניתן גזר הדין, כבר פנתה להגיש את הבקשה למתן צו כינוס. זאת, אף מבלי לציין שההליך הפלילי מתנהל ומבלי להמציא את צו הכינוס למבקשת (לפי טענת המבקשת שלא ניתן לה מענה ולא נסתרה, צו כינוס הומצא לה רק כשנה וחצי מהמועד שניתן); ומבלי ששילמה דבר למבקשת.

     

38. היקף החובות שנוצרו תוך אי חוקיות מהותית לעומת היקף חובותיו האחרים של החייב - כפי שנפסק "ככל שהחוב שנוצר באי חוקיות קטן, תיטה כף להכריז על החייב פושט רגל מאשר לבטל את ההליך" (פ"ד חימאווי הנ"ל בס' 11). כאמור, החוב למבקשת עומד על כ- 73% מכלל החובות. יש לציין כי בפסק הדין בעניין מור, שבו הורה בית המשפט על ביטול ההליך לאחר שניתן צו כינוס ובטרם דיון הכרזה או הפטר, עמד היקף חוב המזונות שאינו בר הפטר על 70% (סעיף 43 לפסק הדין).

     

39. האם החייב שילם את הקנס הכספי שהוטל עליו לשלם למתלונן ככל שנפסק כזה; וביחס לחוב אזרחי - האם פרע את החוב או חלקו ובאיזו דרך והאם מיצה את האפשרויות העומדות לרשותו בגדרי הליך ההוצל"פ - כפי שצוין גם בגזר הדין, לא הושת על החייבת קנס כספי בשל פסק הדין בהליך האזרחי ובהיותה בהליך הפש"ר. כפי שצוין עוד, החייבת לא השיבה למבקשת את הכספים שגנבה או חלק מהם. החייבת גם לא שילמה סכום כלשהו על חשבון החוב לפי פסק הדין בהליך האזרחי. החייבת לא מיצתה את האפשרויות העומדות לרשותה בהליך ההוצל"פ. למעשה, חלק ניכר מהזמן שחלף מאז שנפתח הליך ההוצל"פ, החייבת נהנתה מהגנת צו הכינוס בהליך הפש"ר הראשון עד שבוטל, שהתה במאסרים וחסתה גם תחת צילו של צו הכינוס בהליך פש"ר זה, שנפתח לבקשתה.

     

40. ההתנהלות בהליך - החייבת מקיימת חובתה בהליך במובן זה שהיא מגישה דו"חות ומשלמת את צו התשלומים. עם זאת, במכלול הנסיבות אין מקום לראות בכך משום שיקול מכריע. ככלל ובוודאי במקרה זה, אין הגשת הדו"חות וביצוע התשלומים משום חזות הכל; וההתנהלות בהליך איננה נבחנת רק דרך פריזמה צרה זו. קשה לומר, כי בבקשתה לצו כינוס פרשה החייבת בכנות ובשקיפות מלאה את מצב הדברים. מעיון בתצהיר שהגישה לתמיכה בבקשתה לצו כינוס נראה כי זה הוצג באופן חסר ומגמתי. בס' 11 לתצהיר הצהירה החייבת: "נתפסתי ע"י המעסיקים במקום עבודתי באשר לגניבות, מיד הודיתי בכל ובחודש נובמבר 2013 נכנסתי למאסר למשך 5 חודשים על אף נסיבות המעשה". בשים לב לכך שלא ציינה בבקשה כי מתנהל כנגדה ההליך הפלילי השני משתמע מהבקשה, כי הפרשות הפליליות כולן מאחוריה; וכידוע, לא אלה היו פני הדברים (ראו גם חלק ד' לבקשה לצו כינוס "פירוט הליכים משפטיים" שם ציינה החייבת, כי אין נגדה תביעות תלויות ועומדות בבתי המשפט). אוסיף על כך את העובדה שצו הכינוס נמסר למבקשת בחלוף כשנה וחצי לאחר שניתן.

     

41. לבסוף אציין, כי לא נעלמו מעיני עמדת המנהלת המיוחדת, שלפיה יש להתחשב בכך שהמבקשת אינה הנושה היחידה ולפוטנציאל שיקומה של החייבת, כך שיש לאפשר לה להישאר בהליך בשלב זה; כמו גם עמדת הכנ"ר כי לאור קיומם של חובות נוספים יהיה נכון לאפשר לחייבת להישאר בהליך בשלב זה אם כי יש לקבוע כי צו ההפטר לא יחול על החוב למבקשת בהיותו חוב שנוצר במרמה. אלא שאני סבורה כאמור, כי באיזון ראוי בין השיקולים כפי שהותוו בפסיקה ויישומם בנסיבות העניין, יש להורות כבר עתה על ביטול ההליך.

     

42. אני מודעת גם לטענות החייבת ביחס לנסיבות ביצוע העבירה לרבות מאמציה לשיקום, אולם מדובר בחובות טריים יחסית שלא נעשה מאמץ כן ואמיתי, אם בכלל, להתמודד איתם מבלי להיזקק להליך פש"ר. הותרת החייבת בהליך פש"ר זה, אותו הזדרזה לפתוח עוד טרם הסתיים ההליך הפלילי, מעבירה מסר לא ראוי, שעה שלא החזירה ולו מקצת מן הכספים שנטלה ולא מיצתה את האפשרויות במסגרת הליך ההוצל"פ. 

     

43. יתר על כן, בהמשך ההליך אין כל תועלת לחייבת או לנושים האחרים; בוודאי גם לא למבקשת, שמעוניינת בגבייה באמצעות הוצל"פ ולא במסגרת הליך זה. בשים לב לכך שהחוב למבקשת הוא חוב משמעותי, שאינו בר הפטר - התועלת לחייבת מהמשך ניהול ההליך, גם אם קיימת, היא שולית ומזערית ואין בה כדי לעמוד כנגד השיקולים האחרים שמובילים לביטול ההליך כבר עתה. אין משמעות של ממש להפטרה של החייבת מיתר החובות, שכן עם סיום ההליך תידרש לפרוע את יתרת חובה למבקשת. מכאן שהתועלת השיקומית לכל הפחות, מוטלת בספק רב מאוד (כפי שעולה למעשה גם מטענות המבקשת בעצמה. ראו סעיף 18-21). אשר לנושים האחרים - החוב למבקשת מהווה, כאמור, כ- 73% ממצבת הנשיה. מכאן, שלא צפוי שהנושים האחרים יקבלו דיבידנד משמעותי בהליך הפש"ר, בוודאי בשים לב לצו התשלומים. ממילא יש לתת משקל משמעותי לעמדת המבקשת נוכח היקף החוב למבקשת וכלל הנסיבות שפורטו.

     

44. לבסוף אציין, כי נוכח הקושי שראיתי בהותרתה של החייבת בהליך בנסיבות כמתואר בפסק הדין, אפשרתי לחייבת לפעול במסלול של הסדר נושים ולהציע לנושיה הצעה לפירעון החובות. לצערי, לא צלח הדבר.

     

45. סוף דבר, אני מורה על ביטול ההליך. צו הכינוס, על עיכוב ההליכים, מבוטל בזאת. צו עיכוב יציאה מן הארץ יעמוד בתוקפו עד ליום 1/10/18 ואז יבוטל. התיק ייסגר.

    המזכירות תדוור לצדדים

    ניתנה היום, כ"ח אב תשע"ח, 09 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.