פ׳ מ׳ נ׳ מ׳ מ׳ ואח׳

1. מונחות בפני מספר תובענות בעניין עיזבון המנוחה מ' ח' מ' ז"ל (להלן: "המנוחה"), ואלו הן:

ת"ע 45321-06-18  בקשה לצו קיום צוואת המנוחה מיום 9/7/92 שהוגשה על ידי מ' מ' (להלן: "מ'").  

ת"ע 45474-06-18 התנגדות לקיום צוואת המנוחה 9/7/92 שהוגשה ע"י מר פ' מ' (להלן: "פ'").

ת"ע 9885-04-20  בקשה לקיום צוואת המנוחה מיום 28/7/1992 שהוגשה ע"י פ'.  

ת"ע 20988-04-20 התנגדות מטעם מ' לבקשת פ' לקיום צוואת המנוחה מיום 28/7/1992.  

תיקי העיזבונות הועברו לבית המשפט לענייני משפחה לאור הוראות סעיף 67 א (א)(1) לחוק הירושה, התשכ"ה- 1965 (להלן: "חוק הירושה").

רקע עובדתי קצר:

2. המנוחה הייתה ילידת 1918 הלכה לעולמה ביום 23/1/1995 בהיותה רווקה ערירית ובעת פטירתה, הוריה, אחיה ואחיותיה לא היו בן החיים.

3. לצרוך בירור התובענות יש תחילה להבהיר את זהות בעלי הדין. תחילה אפרט את זהות המתנגדים ולאחר מכן זהות המבקש.

4. למנוחה היה אח אחד בשם ח' שנפטר בגיל צעיר בשנות השלושים בהיותו רווק ואין כל מידע לגביו. למנוחה היו שתי אחיות, אחת בשם ה', נפטרה בשנת 1982, והשנייה אחות בשם ה' ז"ל (להלן: "ה'"), שנפטרה בשנת 1985, והיו לה שני ילדים, ב' ז"ל (להלן: "ב'")  ו- כ' ז"ל (להלן: "כ'"). מ' המתנגדת 1 היא אשתו של כ' ז"ל, אחיינה של המנוחה. המתנגדת נ' הינה אלמנתו של ב' ז"ל , אחיין המנוחה שנפטר לפני המנוחה. נ' הסתלקה מעיזבון המנוחה לטובת א' המתנגד 3 (להלן: "א'") ו- ב' המתנגד 4 (להלן: "ב'"). א'  ו –ב' הינם ילדיו של ב' שהוא האחיין של המנוחה.   

5. לאביה של המנוחה ח' ז"ל היה אח בשם ע' ז"ל. לע' ז"ל היה בן בשם א'. המבקש פ' הוא בנו של א' שהוא בן של אחיה של המנוחה, ע' ז"ל.

6. המחלוקת בין המתנגדים למבקש נסובה סביב קיומן של שתי צוואות שערכה המנוחה בחייה באותה שנה ובאותו חודש ובהבדל של 19 ימים בלבד.

7. במסגרת התובענות המונחות בפני, על ביהמ"ש לבחון את שתי הצוואות שבמחלוקת בין הצדדים ולהכריע איזה מבין שתי הצוואות יש לקיים, צוואתה הראשונה של המנוחה מיום 9/7/92 (להלן: "הצוואה הראשונה") או הצוואה השנייה מיום 28/7/92 (להלן: "הצוואה השנייה").

8. המתנגדים, באמצעות מ', הגישו קודם את בקשתה לקיום צוואתה הראשונה של המנוחה, ולאחר מכן הגיש המבקש בקשה לקיום צוואתה השנייה של המנוחה. המבקש הגיש התנגדות לבקשת המתנגדים לקיום הצוואה הראשונה והמתנגדים הגישו התנגדות לקיום צוואתה השנייה של המנוחה.

9. צוואתה השנייה של המנוחה הינה צוואה בעדים, מודפסת על עמוד אחד, אין חתימה על הצוואה וגם לא טביעת אצבע. במקום המיועד לחתימת המנוחה נרשם בכתב מודפס, החתימה בטביעה ובכתב יד נרשם הבוהן השמלאית. על הצוואה חתומים שני עדים שאינם בין החיים כיום והם מצהירים, כי המנוחה קראה בפניהם את תוכן הצוואה וכי היא חתמה בפניהם על הצוואה. בהתאם להוראות הצוואה, המנוחה מורישה את כל זכויותיה, נכסיה ורכושה למבקש. יש לציין ולהדגיש, כי לא הוצג העתק מקורי של הצוואה. להלן מוצגת צוואתה השנייה של המנוחה:

10. המבקש עותר לקיים את הצוואה השנייה בשל היותה צוואה מאוחרת ומבטלת כל צוואה קודמת שערכה המנוחה ולטענתו צוואה זו משקפת את רצונה האמתי של המנוחה. עוד יש לציין, כי במהלך בירור התובענות, נטען ע"י המבקש, כי המנוחה ערכה עוד צוואה בתאריך 7/9/1977,  ואשר במסגרתה העניקה את כל רכושה, זכויותיה ונכסיה למר א' ס' ש'.

11. הצוואה הראשונה הינה צוואה נוטריונית שנערכה ע"י הנוטריון עו"ד א' ש' ז"ל (להלן: "הנוטריון"). בצוואה זו מעניקה המנוחה את דירתה בחיפה למר ס' ג' (להלן: "ס' ג'") שהתגורר איתה בדירה מספר שנים ואת שאר זכויותיה ורכושה לטובת המתנגדים, כאשר היא מעניקה לכ' ז"ל שהוא אחיינה (בן אחותה) מחצית והמחצית השנייה בחלקים שווים בין נ', שהיא אשתו של האחיין ב' (בן אחותה) וכן לא' ו- ב'. להלן מוצגת צוואתה הראשונה של המנוחה:

12. יצויין, כי באישור החתימה על הצוואה מאשר הנוטריון, כי הגיע לבית המנוחה בחיפה ושם החתים אותה על הצוואה לאחר שהקריא לה את תוכן הצוואה. עוד מציין הנוטריון כי לשם עריכת הצוואה הוא נעזר במכשיר הגברת קול מאחר והמנוחה הייתה כבדת שמיעה.  

13. המתנגדים עותרים מביהמ"ש לקיים את צוואתה הראשונה של המנוחה ומבקשים לדחות את בקשת המבקש לקיום צוואתה השנייה של המנוחה בשל פגמים מהותיים שנפלו בה.

14. התיק נקבע לשמיעת ראיות, ובית המשפט הורה לצדדים להגיש תצהירי עדות ראשית מטעמם.

הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית, פ' הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו וכן הוגש תצהיר עדות ראשית מטעם העד מר ג' ע' ס' שלטענת המבקש נכח ביום בו נערכה הצוואה השנייה והיה עד לחתימת העדים והמנוחה על הצוואה. מטעם המתנגדים הוגשו תצהירי עדות מטעם א' ו- ג' כ' מ' וכן העידו עדים מטעמם שהם, עו"ד א' ע', עו"ד מ' ע' ו- א' א'.  

15. מצאתי לציין ולהדגיש, בשלב זה, כי אף אחד מבעלי הדין לא טען טענות לעניין מצבה המינטאלי והקוגניטיבי של המנוחה. הטענה היחידה שהעלו שני הצדדים, הייתה לעניין מצבה הפיזי, וכאמור, היותה של המנוחה בעלת ראייה חלשה וכבדת שמיעה ובעניין זה הצדדים היו חלוקים.      

16. בתיק התקיימו שלושה דיוני הוכחות במסגרתם נחקרו בעלי הדין שהגישו תצהירי עדות ראשית וכן העדים. בתום שמיעת הראיות ניתן צו להגשת סיכומים בכתב, הצדדים פעלו בהתאם, ועתה יש ליתן פס"ד בכל התובענות שבכותרת.

טענות בעלי הדין ההדדיות באשר לשתי הצוואות:   

טענות המבקש:

17. ביסוד כתבי טענותיו של המבקש, טוען, כי צוואתה השנייה של המנוחה היא הצוואה המאוחרת והאחרונה ויש לקיימה ולהורות על ביטול כל צוואה קודמת שערכה המנוחה. המבקש טוען, כי עניין הצוואה הראשונה התעורר רק לאחר פטירתו של כ', שהוא הנהנה בצוואה הראשונה. המבקש טוען, כי המתנגדים השתהו בהגשת הבקשה לקיום צוואתה הראשונה של המנוחה.

18. המבקש טוען, כי צוואתה השנייה של המנוחה היא הצוואה שמשקפת את רצונה האמתי ויש לכבד רצון זה. המבקש טוען, כי לא נפל כל פגם בצוואה השנייה וכי המבקש אף דאג להביא עד מטעמו מר ג' ע' ס' שהעיד, כי ראה את המנוחה, יחד עם שני עדי הצוואה, חותמים על הצוואה. המבקש טוען, כי הצוואה נמסרה לו ע"י אחד מעדי הצוואה מר ס' ז' ז"ל שנפטר בשנת 2014.

19. עוד טוען המבקש, כי יחסיהם של כ' והמתנגדים עם המנוחה היו גרועים מאוד עד כדי כך שהמנוחה נאלצה לנקוט בהליכים משפטיים נגדם לצורך שמירה על זכויותיה במקרקעין מפני ניסיונם של ילדי אחותה של המנוחה ומי שבא מטעמם, לרבות המתנגדים, לנשל את המנוחה מזכויותיה. המבקש טוען, כי בתאריך 13/7/92, במסגרת ההליכים שנקטה בהן המנוחה, הגישה המנוחה תצהיר שנחתם על ידה ואושר ע"י עו"ד מ' ע' (להלן: "עו"ד ע'"), במסגרתו ציינה והצהירה המנוחה, כי היא הוחתמה על מסמכים שלא ידעה את תוכנם ומבלי שהוקראו לה. לטענת המבקש קיימות ראיות רבות בכתב שהצוואה השנייה נעשתה מחמת אונס, איום והשפעה בלתי הוגנת.  

20. המבקש ציין גם כן, כי יחסיו עם המנוחה היו טובים וכי היא רצתה להוריש לו את כל עיזבונה. המבקש טוען, כי המנוחה נהגה לספר לו על אביו והדודים בהיותם בני גילה. המבקש טוען, כי נהג לבקר את המנוחה בחייה בחיפה וכי המנוחה הייתה מספרת לו על החיבה שהייתה לה לאביו. המבקש טוען, כי יחסיה של המנוחה עם אחיותיה וכן בעלה של האחות ה' ובני משפחתם היו גרועים והמנוחה ניתקה כל קשר איתם. המבקש טוען, כי המנוחה הייתה בסכסוכי קרקעות עם אחותה ה' וילדיה שהם כ' ו- ב'.

21. המבקש מציין, כי במסגרת התצהיר ציינה המנוחה, כי המתנגדים החתימו אותה על מסמכים מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית, מבלי להקריא לה את תוכן המסמכים והמנוחה אף ביקשה צו מניעה זמני מביהמ"ש המחוזי, אליו הוגשה התביעה והבקשה לביטול כל מסמך שנחתם על ידה קודם לכן. במסגרת התצהיר מציינת המנוחה עוד, כי יחסיה עם המתנגדים ומשפחתם גרועים וכי מזה תקופה ארוכה לא היה לה כל קשר עם מי מהמתנגדים.

22. המבקש טוען, כי המנוחה חתמה על מספר מסמכים שאינם בהסכמתה ובניגוד לדעתה. המבקש מפרט את המסמכים שחתמה עליהם, שהם שלושה, יפויי כוח נוטריוני בפני עו"ד ס' ג' מיום 1/4/92 למכירת חלקה *** בגוש *** מאדמות הכפר ***, אותו ביקשה המנוחה לבטל במסגרת ההליך בביהמ"ש המחוזי, השני יפויי כוח נוטריוני מיום 19/6/92 בפני הנוטריון עו"ד א' ש' והשלישי יפויי כוח לטובת כ' המייפה את כוחו לפעול בשמה בכל הקשור לזכויותיה בנכסי המקרקעין שבבעלותה.

23. עוד מציין המבקש, כי לפי התצהיר, שהוגש ע"י המנוחה לביהמ"ש המחוזי, הופיע אצלה ז' ר', גיסן של המתנגדות, מלווה בשני אנשים שאחד מהם עו"ד ז' ג', והחתימו אותה על מסמכים תחת איום, הפעלת לחץ ומבלי לידעה את תוכנם של המסמכים ומבלי שהמסמכים הוקראו לה.

24. עוד מציין המבקש, כי התביעה והבקשה של המנוחה, שהוגשו לביהמ"ש המחוזי, נתמכו בתצהיר מטעם מר ס' ג' שהיה עד למעשיהם של המתנגדים, שעה ששולם לו כסף ושמו הופיע כיורש בצוואה הראשונה, תוך שנאמר לו כי יוכל להינות מהעניין.

25. המבקש מציין, כי ימים ספורים לאחר הגשת התביעה לביהמ"ש המחוזי, ביום 28/7/92, המנוחה ערכה את צוואתה השנייה בעדים ובה ציוותה את כל זכויותיה ורכושה למבקש. לטענת המבקש בצוואה השנייה הביעה המנוחה את רצונה האמתי להעניק למבקש את כל אשר היה לה ולהדיר את ילדיה של אחותה ה' מצוואתה.   

26. המבקש טוען עוד, כי ספק אם הצוואה הנוטריונית לה טוענים המתנגדים נעשתה ונערכה ע"י הנוטריון, כאשר, לא ברור מה הוא המספר הנוטריוני של הצוואה, שכן פעם נרשם נב/6 ופעם אחרת נרשם נב/169. ובנוסף טוען המבקש, כי במסמך אחר, אותו המתנגדים בחרו לא לצרף, נרשם בכלל שהצווואה מורכבת משני עמודים, על אף שעסקינן בצוואה בעמוד אחד בלבד. כמו כן טוען המבקש, כי הצוואה לא הופקדה בביהמ"ש וגם לא אצל רשם היורושות. ובנוסף טוען המבקש, כי בבירור שעשה מול משרד המשפטים לאיתור צוואת המנוחה שנחתמה בפני הנוטריון עלה, כי אין ברשותם שום מסמכים של הנוטריון.

27. המבקש טוען, כי בכל הקשור לעד ס' ז' שחתום על הצוואה כעד, ואשר לגרסתו לא שימש כנהג מונית והעד מר ג' ע' ס' טען שהוא כן היה נהג מונית ונהג לחזור איתו מחיפה לכפר ***, לא ניתן להסתמך על עדותו של העד מר א' א', שנטען ע"י המתנגדים שהוא בנו של העד מר ס' ז'. לטענתם, בדיון התברר שאין מדובר בבנו של מר ס' ז' אלא בבנו החורג של מר ז' שהיה נשוי לאמו. שמו האמתי של העד הוא כ' א'. לגרסת המבקש העד גם לא יכול להעיד על העובדות לאור גילו וכל מה שמסר בעדותו מהווה עדות שמועה שלא קבילה.

28. המבקש טוען, כי לא בכדי המתנגדים נמנעו מלצרף את ס' ג' לבקשת לקיום הצוואה בהיותו יורש גם כן עפ"י הצוואה. המבקש טוען, כי בתצהיר שהוגש מטעם ס' ג' הוא כתב שיוכל להנות מכל העניין וכי בהמשך שילמו לו 5,000 ₪ בכדי שהמנוחה תחתום על מסמכים שלא קראה ולא הוקראו בפניה.

29. עוד טוען המבקש, כי לטענת המתנגדים המנוחה הייתה עיוורת וחירשת וכי הנוטריון שהחתים אותה על הצוואה בביתה הסמוך לבית הנוטריון, אותו המנוחה ביקשה להוריש ל-ס' ג', לימים עובר הבית לבעלות בת זוגתו של הנוטריון. לטענת המבקש, המתנגדים לא הצליחו להוכיח שהמנוחה הייתה עיוורת וחירשת לחלוטין, דבר שמנע ממנה לקרוא וגם לשמוע. המבקש מסתמך על עדות של עו"ד ע' שמסר בעדותו, כי המנוחה כתבה בכתב יד. ולמעלה מן הצורך טוען המבקש, כי היה על המתנגדים להגיש חוות דעת רפואית אודות מצב הראייה והשמיעה של המנוחה.

30. המבקש טוען, כי לנוטריון היה ניגוד עניינים ואסור היה שיערוך את הצוואה שכן אשתו נהנתה מהירושה של המנוחה שכן עלה, כי הדירה שהמנוחה הורישה בצוואה ל-ס' ג' רשומה על שם אלמנתו של הנוטריון גב' ה' ש'.   

31. המבקש מכחיש את גרסת המתנגדים שעסקינו בצוואה נוטריונית שיש ליתן לה צו קיום צוואה, וטוען, כי ככל ואכן המנוחה חתמה על הצוואה בפני הנוטריון, הדבר נעשה רק מחמת אונס, איום והשפעה בלתי הוגנת. עוד טוען המבקש, כי צוואתה הראשונה של המנוחה בוטלה עת חתמה המנוחה על תצהיר בפני עו"ד ע' בו הצהירה, כי המתנגדים החתימו אותה על ניירת הקשורות בהעברת קרקעות תחת איומים וכפייה ומבלי לקבל את עמדתה והסכמתה.

טענות המתנגדים:

32. בתורם טוענים המתנגדים, כי צוואת המנוחה השנייה אינה צוואתה של המנוחה ואינה משקפת את רצונה האמתי האחרון. המתנגדים טוענים, כי נוסח הצוואה ונוסח אישור העדים לחתימת הצוואה מעידים כאלף עדים על הפגם בצוואה, פגם מהותי שיש בו לגרום לביטולה של הצוואה השנייה. המתנגדים טוענים, כי נסיבות עריכת הצוואה אינן מתיישבות עם מצבה הפיזי של המנוחה והעובדה שהיא הייתה עיוורת וחירשת.  

33. המתנגדים טוענים, כי צוואתה הראשונה של המנוחה נערכה ע"י נוטריון ובה נרשם באופן מפורש, כי המנוחה סבלה מליקויים בראייה וגם בשמיעה ולשם כך הנוטריון אף נעזר במכשיר להגברת שמיעה. המתנגדים טוענים, כי צוואתה הראשונה של המנוחה הוקראה לה ע"י הנוטריון, כפי שמופיע באישור, ומנגד בצוואתה השנייה, היא קראה את הצוואה וכן נטען שהיא חתמה עליה בטביעת אצבע , דבר שלא מתיישב עם מצבה בכל הקשור לשמיעתה ולראייתה.

34. המתנגדים טוענים, כי המנוחה נהגה לחתום בחתימת יד ולא בטביעת אצבע, כפי שטען המבקש. המתנגדים מציינים, כי על אף שמצויין בצוואה, כי המנוחה חתמה על הצוואה בטביעת אצבע, לא מופיעה טביעת אצבע של המנוחה על הצוואה. המתנגדים טוענים, כי מה שנרשם בצוואה יש בו סתירה, שכן מצד אחד נרשם, כי המנוחה קראה בפני העדים את הצוואה, אולם מאידך היא אינה יכולה לקרוא בשל העיוורון וכן נטען שהיא חתמה על הצוואה אולם בצוואה לא מופיעה חתימה כלל וכלל וגם לא טביעת אצבע.  

35. המתנגדים טוענים עוד, כי נפלו מספר פגמים בצוואה השנייה אשר מחייבים ביטולה ומונים מספר פגמים כפי שיפורט להלן:

• העדר קיומו של העתק מקורי של הצוואה, המתנגדים וביהמ"ש לא נחשפו לצוואה המקורית.

• לא הוצג לביהמ"ש העתק חתום של הצוואה או עם טביעת אצבע.

• הבקשה לקיום הצוואה מוגשת לאחר למעלה משני עשורים מיום עריכתה ולאחר שנפטרו שני העדים של הצוואה.

• המנוחה סבלה מעיוורון ולא יכלה לקרוא את הצוואה.

• לא הוכח, כי הצוואה הוקראה למנוחה, העד שהובא מר ע' ג', לא העיד שהצוואה הוקראה, אלא, העיד כי המנוחה חתמה על הצוואה ולא הטביעה את בוהן יד שמאל כפי שרשום בצוואה.

• הענקת כל הירושה למבקש תמוהה לאור הסכסוך שהיה קיים בינה לבין המבקש ובני משפחתו.

• המבקש לא מסר גרסה לעניין האופן בו הוא קיבל את הצוואה לידיו.

• לא ניתן ע"י המבקש כל הסבר למה העלים מעיני משפחתו דבר קיום הצוואה וכן העלים מעיני ביהמ"ש את העובדה, כי בני משפחתו לא קיימו כל קשר עם המנוחה ואף לא ידעו עליה כלל וכלל.

• המבקש ובניגוד למתנגדים לא נהג כמנהג בעלים בקרקעות שהיו שייכות למנוחה ולא התנגד לשימוש ולחזקה של כ'.

• המסקנה המתבקשת היא שצוואתה השנייה של המנוחה אינה משקפת את רצונה ויש להורות על ביטולה ולקיים את צוואתה הראשונה.

36. המתנגד א' טוען, כי היה לו קשר טוב עם המנוחה, נהג לבקר אותה בביתה בשנות השבעים, עת עבד בחיפה וכן נהג להתלוות לבני משפחתו בביקורים אצל המנוחה במועדי החגים. א' טוען, כי נהג לבקר את המנוחה בקביעות ומי שלא היה בקשר כלל וכלל עם המנוחה הוא המבקש ובני משפחתו וכי סבו של פ', שהוא אחיה של המנוחה, ניסה לנשלה היא ואחותה ה' מהירושה.

מתווה הכרעה:

37. תחילה- יש לדון בטענות בכל הנוגע לתוקפן של שתי הצוואות ואיזה מהן משקפת את רצונה וגמירות דעתה של המנוחה. בנסיבות דיוננו, אכריע בהתחלה בשאלה האם יש לקיים את צוואת המנוחה השנייה שכן הצוואה המאוחרת מבטלת את הצוואה הראשונה. ככל וביהמ"ש יחליט שיש לקיימה אזי אין צורך להתייחס לצוואה הראשונה. ככל וביהמ"ש יחליט שלא לקיים את הצוואה השנייה, יכריע ביהמ"ש באם יש לקיים את צוואתה הראשונה של המנוחה.

דיון והכרעה בצוואת המנוחה השנייה:

38. נקודת המוצא בתביעות כגון דא היא עיקרון כיבוד רצון המת. ההנחה היא, כי צוואה מבטאת את רצונו האמתי והמלא של המת לאשר ייעשה בנכסיו לאחר מותו, והאופן בו יחולק עזבונו לאחר לכתו מן העולם. הצוואה משקפת את האוטונומיה שלו כפרט ואת זכותו החוקתית בקניינו. כיבוד רצונו של המת להורות מה ייעשה ברכושו הינו חלק מכבוד האדם שלו (ראו: דנ"א 7818/00 יוסף אהרן נ' אמנון אהרוני, נט(6) 653 (2005) ובע"מ 4990/12 מ.ז. נ' ח.ז. (פורסם בנבו, מיום 13.12.2012)).

39. כפועל יוצא, בבוא בית המשפט לבחון צוואה עליו לכבד את רצון המת ולהימנע ככל האפשר מפגיעה בחופש הציווי. בית המשפט ככלל, ימעט לבטל או לשנות צוואה ועל המבקש לעשות כן להרים נטל כבד ביותר לצורך הוכחת טיעוניו (ראו: ע"א 724/87 ורדה כלפה (גולד( נ' תמר גולד, מח(1) 22 (1993) ובע"מ 11116/08 פלוני נ' אלמוני (פורסם בנבו, מיום 5.7.2012)).

40. כאמור, מצווים אנחנו לכבד את רצון המת, אך כלל לא פחות חשוב הוא גם לבטל צוואה כאשר ישנו פגם מהותי בכושר השיפוט של המצווה, או כאשר מוכח שהצוואה לא נערכה מתוך רצון חופשי ואמתי (ראו: ע"א 5185/96 היועץ המשפטי לממשלה נ' מרום, מט(1) 318 (1995) (להלן: "פרשת מרום").

אמיתות הצוואה נטל ההוכחה והשכנוע:

41. ככלל, נטל השכנוע מוטל על בעל הדין המתנגד לקיום הצוואה, ככל שלא נפלו בגדרה פגמים צורניים (ראו: ע"א 2098/97 בוסקילה נ' בוסקילה ואח', נה(3) 837 (2001) וע"א 130/77 עוזרי נ' עוזרי, פ"ד לג(2) 346 (1979)).

42. הצוואה השנייה שנתבקש קיומה במקרה המונח בפני ביהמ"ש היא צוואה בעדים. סעיף 20 לחוק הירושה, קובע:

"צוואה בעדים תהיה בכתב, תצוין בתאריך ותיחתם ביד המצווה בפני שני עדים לאחר שהצהיר בפניהם שזו צוואתו; העדים יאשרו באותו מעמד בחתימת ידם על פני הצוואה שהמצווה הצהיר וחתם כאמור".

43. כאמור, צוואה בעדים עליה להיעשות בכתב, לכלול תאריך, להיחתם על ידי המצווה בפני שני עדים לאחר שהצהיר בפניהם כי זו צוואתו, וכן על העדים לחתום כי היו עדים למעמד מתן הצהרת המצווה וחתימתו על הצוואה.

44. חזקה על צוואה כי היא כשירה, כי המנוח היה כשיר, כי נערכה כראוי, ועל הטוען אחרת מוטל עליו נטל ההוכחה להוכיח טענותיו שחותרות תחת כך (ראו: דנ"א 1516/95 מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נב(2) 813 (1998)).

45. בהעדר פגם צורני בצוואה, הנטל נשאר ומוטל על המתנגד והוא זה הפותח ראשון בהבאת ראיותיו, גם במקום שמערכת הנסיבות מלמדת על קיומה של תלות יסודית ומקיפה של המצווה בנהנה. מערכת הנסיבות, יש בה כאמור כדי להעביר את נטל הבאת הראיות אל שכמו של מבקש הקיום, אך לא את נטל השכנוע (ראו: פרשת מרום ות"ע (ת"א) 2820/00 עזבון המנוח רייזר ז"ל נ' רייזר (פורסם בנבו, מיום 18.9.2003)).

האם ניתן ליתן צו קיום צוואה לצוואתה השנייה של המנוחה:

האם נפלו פגמים צורניים בצוואה השנייה:

46. עתה אבחן באם נפלו פגמים צורניים בצוואה השנייה ובאם היא עומדת בתנאים שנקבעו בסעיף 20 לחוק הירושה כצוואה בעדים.

47. ראשית, אין חולק, כי הצוואה הנטענת לא נחתמה ע"י המנוחה. בהתאם להוראות סעיף 20 לחוק על הצוואה להיחתם ע"י המצווה בפני שני עדים, לאחר שהוא הצהיר בפניהם שזו צוואתו. הצוואה לא נחתמה על ידי המנוחה בחתימה וגם לא בטביעת בוהן יד שמאל של המנוחה. בצוואה אין חתימה של המנוחה ונרשם אך ורק חתימת המנוחה ומתחת לזה נרשם בכתב יד טביעת בוהן יד שמאל, אולם בפועל אין כל טביעת אצבע על הצוואה.    

48. שנית, עפ"י הוראות סעיף 20 לחוק על העדים לאשר באותו מעמד בחתימת ידם שהמצווה הצהיר וחתם על הצוואה בפניהם. ספק רב אם מרכיב זה מתקיים בפנינו שכן, ולאור מצבה הרפואי של המנוחה, שאינו במחלוקת, המנוחה סבלה מבעיות בראייה וראייתה הייתה חלשה. כמו כן לא הוברר כדבעי אם בכלל המנוחה ידעה קרוא וכתוב.

49. שלישית, בצוואתה של המנוחה משנת 1977 נרשם, כי הצוואה הוקראה לה ע"י העדים וגם בצוואה של הנוטריון הצוואה הוקראה לה ע"י הנוטריון. מכאן ניתן להניח כי ככל הנראה המנוחה לא ידעה לקרוא, אולי בגלל ראייתה החלשה. יש לציין כי, סבלה ממגבלות פיזיות, לרבות קושי בניידות כפי שעולה מהחומר הרפואי שהוגש. ההגבלות שסבלה מהן המנוחה בראייה ובשמיעה נתמכו בעדויות הנתבעים, עדות עו"ד מ' ע', תצהיר מר ס' ג' בפני עו"ד ע' וכן מהמסמכים הרפואיים.

50. רביעית, לא הוברר כדבעי באם המנוחה הייתה חותמת בידה או בטביעת אצבע. מהמסכמים שהוגשו לתיק, ובפרט, יפויי הכוח הנוטריוני עליו חתמה המנוחה בפני הנוטריון, תצהיר ויפויי כוח עליהם חתמה בפני עו"ד ע', הסכם מכר למשפחת ח' עולה, כי המנוחה נהגה לחתום בידה ולא בטביעת אצבע, עוד יש לציין ולהדגיש, כי בכל המסמכים שהוגשו עליהם חתימת המנוחה, ניתן להבחין כי כל הזמן היא חתמה באנגלית, כך גם עשתה בצוואה משנת 1977. לכן טענת המבקש, כי המנוחה חתמה בטביעת אצבע של הצוואה השנייה אינה סבירה ואינה מתיישבת עם המסמכים שהוגשו.  

51. חמישית, גרסת העד מר ג' ע' ס', שהגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו והעיד בפני ביהמ"ש לא היה בה לחזק את גרסת המבקש לפיה המנוחה חתמה על הצוואה בפני העדים. העד מר ג' ע' ס' הצהיר והעיד, כי הוא ראה את המנוחה חותמת על הצוואה ואף הדגיש שהיא חתמה בידה וכשנשאל באם היא חתמה עם עט ענה " לא זוכר, אז עם מה חותמים על מסמך, עם האצבע" ראה עמוד 17 לפרטוקול הדיון מיום 26/6/21 שורה 32. עדות זו אינה מתיישבת עם העובדה שאינה שנויה במחלוקת, כי הצוואה שהוגשה אינה חתומה כלל וכלל ע"י המנוחה.  

52. שישית, הצוואה השנייה מוגשת בשיהוי ניכר ומשמעותי. אין לקבל את בקשת המבקש למתן צו קיום צוואה וזאת מטעמי צדק וכן בשל הגשת הבקשה באיחור ושיהוי ניכר כאשר המקרה שבפני ביהמ"ש הינו מקרה קלאסי, ואחד המקרים בהן השיהוי בהגשת הבקשה, גרם לנזק ראייתי אדיר אשר מנע את בירור התובענה כדבעי. לא ניתן ע"י המבקש כל הסבר המניח את הדעת לשיהוי הניכר וכן לא הייתה כל הצדקה להגשת הבקשה למתן צו קיום הצוואה לאחר מעל שני עשורים ממות המנוחה. האיחור בהגשת הבקשה לקיום צוואתה השנייה של המנוחה אומר דרשני.

53. שביעית, למבקש לא היה כל הסבר המניח את הדעת למה בקשתו הוגשה בחלוף כל כך הרבה שנים, כאשר יש לציין ולהדגיש, כי במסגרת חקירתו הודה, כי החזיק בצוואה עוד משנת 1992, קרי מיום עריכתה. כמו כן לא ניתן הסבר המניח את דעת לעובדה, כי בני משפחתו הגרענית של המבקש לא ידעה אודות הצוואה כלל וכלל. אשת המבקש אף מכחישה בעצמה כל ידיעה על הצוואה כפי שעולה מתמליל השיחה שנערכה בינה לבין א'.

54. שמינית, כידוע, ובהתאם להלכה הפסוקה, תקופת השיהוי נמדדת מהמועד שנתגלה למבקש על קיומה של הצוואה והגשת הבקשה באיחור כה ניכר ומשמעותי גרמה לנזק ראייתי עצום ומכריע, שכן לא היה ניתן להתמודד עם הבקשה שהוגשה מטעם המבקש לקיום צוואת המנוחה. העדים המרכזיים לנסיבות עריכת הצוואה השנייה הינם שני עדי הצוואה, אשר הלכו לעולמם. במצב הזה בו העדים המרכזיים, שיכלו לשפוך אור על נסיבות עריכת הצוואה ועל בירור הטענות העובדיות שנטענו ע"י המתנגדים, הלכו לעולמם, ומדובר לכל הדיעות, בשיהוי שגרם נזק ראייתי אדיר ועצום ליכולת המתנגדים להתגונן בפני הבקשה ולהביא עדים ולהציג ראיות ומסמכים לצורך הוכחת הטענות שהועלו על ידם ודי בכך בכדי להורות על דחיית הבקשה לקיום הצוואה.

55. תשיעית, לא הוצגה בפני ביהמ"ש העתק מקורי של הצוואה. כמו כן לא הוגשה כל בקשה ע"י המבקש להוכחת הצוואה בהעתק. כלל ידוע הוא שלא ניתן ליתן צו קיום צוואה בהעתק, אלא אם מוגשת בקשה להוכחת צוואה בהעתק וביהמ"ש נעתר לבקשה. כמו כן למבקש לא היה כל הסבר המניח את הדעת כיצד הגיעה אליו הצוואה.

56. עשירית, המבקש פעל בחוסר תום לב ואף ניסה להשפיע על עדים עת פנה לעו"ד ע' והגיע למשרדו. עו"ד ע' כאמור העיד בדיון ההוכחות בהיותו עוה"ד שאישר את חתימת המנוחה וחתימת מר ס' ג' על התצהירים שהוגשו לביהמ"ש המחוזי. עו"ד ע' העיד בעדותו, כי המבקש הגיע אליו למשרד וניסה להניאו ממתן עדות וביקש ממנו שיגיד דברים שהמבקש רצה. (ראה עדותו בשורות 10-13 ו- 18-20 עמוד 35 לפרוטוקול הדיון.

57. סעיף 25 לחוק הירושה מקנה לבית המשפט את הכוח לקיים צוואה חרף פגמים צורניים מסוימים שנפלו בה, וזאת על מנת לקיים דברי המת ולעשות כדי שרצונו האמתי יתקיים ויבוצע (ראו: ע"א 86/79 קנינג נ' כהן, לה (1) 176 (1980) וע"א 580/84 היועמ"ש נ' פיק, מב(2) 703 (1988)), וזו לשון הוראות סעיף 25 לחוק הירושה:

58. קריאת הסעיף מלמדת, כי לשם עשיית שימוש בסעיף 25 לחוק הירושה, נדרשים שני תנאים מצטברים: הראשון: "התקיימו מרכיבי יסוד בצוואה", והשני: "לא היה לבית המשפט ספק כי היא משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה".

59. עולה באופן ברור כי הפגמים הצורניים שנפלו בצוואה הינם פגמים מהותיים והכרחיים לקיומה של הצוואה ובהעדר הסברים משכנעים, לא ניתן להורות על ריפוי פגמים אלו ולכן המסקנה המתבקשת היא כי עסקינן בצוואה פגומה שלא ניתן לאשרה וליתן לה צו קיום צוואה, שכן ביהמ"ש גם לא השתכנע, כי הצוואה משקפת את רצונה החופשי והאמיתי של המנוחה כלשון הסעיף.

60. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית בקשת המבקש למתן צו קיום צוואה לצוואת המנוחה השנייה.

האם ניתן לקיים את צוואתה הראשונה של המנוחה מיום 9/7/92:

61. מאחר וקבעתי, כי לא ניתן ליתן צו קיום צוואה לצוואת המנוח השנייה, אבחן את בקשת הנתבעים לקיום צוואת המנוחה הראשונה מיום 9/7/92.

62. אקדים אחרית לראשית, ואמר כבר בשלב זה, כי גם הצוואה הראשונה לא מצאתי ליתן לה צו קיום צוואה, ואבאר.

63. צוואה זו שונה מהצוואה השנייה שערכה המנוחה שכן עסקינן בצוואה שנערכה בפני נוטריון והיא בבחינת צוואה בפני רשות.

64. סעיף 22 לחוק הירושה עניינו צוואה בפני רשות והתנאים לכשרותה, והוא קובע לאמור:

"22(א) צוואה בפני רשות תיעשה על ידי המצווה באמירת דברי הצוואה בעל-פה בפני שופט, רשם של בית משפט או רשם לעניני ירושה, או בפני חבר של בית דין דתי, כמשמעותו בסעיף 155, או בהגשת דברי הצוואה בכתב, על ידי המצווה עצמו, לידי שופט או רשם של בית משפט, רשם לעניני ירושה או חבר בית דין דתי כאמור.

                      ...

(ו) צוואה בפני רשות תהיה ראיה לכאורה שהאדם הנקוב בה כמצווה עשה את הצוואה ושנעשתה ביום ובמקום הנקובים בה כיום העשיה ומקומה

(ז) לענין סעיף זה, דין נוטריון כדין שופט"

65. המבקש טען להשפעה בלתי הוגנת על המנוחה בעריכת הצוואה הראשונה וכן הוסיף, כי הצוואה נעשתה מחמת אונס ואיום ולכן יש להורות על ביטולה בהתאם להוראות סעיף 30(א) לחוק הירושה.

66. על המתנגד לקיום הצוואה הטוען להשפעה בלתי הוגנת, מוטל הנטל להוכיח, כי הצוואה אינה משקפת את רצונו האמתי של המצווה וכי הצוואה נעשתה מתוך אותה השפעה אסורה. לא כל השפעה נחשבת להשפעה בלתי הוגנת. השפעה בלתי הוגנת נתפסת כהתנהלות מצד הנהנה בעלת גוון פסול, אשר יש בה כדי לשנות או להסיט את רצונו החופשי של המצווה. נקבע, כי הכוונה להשפעה שאינה שגרתית, שיש בה מרכיב של אי- הגינות במושגים של מוסר אישי או חברתי (ראו: ע"א 4902/91 גודמן נ' ישיבת שם בית מדרש גבוה להוראה ודיינות, פ"ד מט(2) 441, 447 (1995); ע"א 5185/93 היועץ המשפטי נ' מרום, פ"ד מט(1) 318, 331 (1995).

67. סעיף 30(א) לחוק הירושה קובע:

"הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית – בטלה".

68. אין די בחשש להשפעה בלתי הוגנת ו/או חשש במעורבות בקיום הצוואה, אלא יש צורך להניח תשתית ראייתית מוצקה לקיומה של השפעה או מעורבות כזו.

69. המבקש טען, בעניין ההשפעה הבלתי הוגנת, כי המנוחה הייתה במצב גופני ונפשי קשה בתאריך 9/7/29 וסבלה ממגבלות בניידות, ליקויי ושמיעה והייתה תלויה במר ס' ג' והייתה מנותקת מכל קשר עם אחיותיה ואחייניה. המבקש טען, כי המנוחה הייתה תלויה תלות מוחלטת ב-ס' ג', שהוא הנהנה בצוואה ומקבל את הדירה שבבעלות המנוחה. ביהמ"ש מתרשם, כי ככל הנראה בני משפחתה של המנוחה ניצלו את חולשתה ומצבה הרפואי הרעוע, בפרט בתקופה האחרונה לחייה. על אף שלא הובאו ראיות חזקות ומוצקות בדבר ההשפעה הבלתי הוגנת, מתצהירו של מר ס' ג' עולה, כי המנוחה לא הייתה עצמאית וכי קרובי משפחתה השפיעו עליה ואף גרמו לה לחתום על מסמכים וניירת שלא הבינה אותם, כך גם הצהירה המנוחה בעצמה בתצהיר עליו חתמה בפני עו"ד ע'.  

70. העובדה כי המנוחה שינתה את דעתה בעניין כל כך מהותי, וערכה שתי צוואות שונות לחלוטין, תוך פרק זמן מאוד קצר ובהבדל של 19 ימים יום בין שתי הצוואות מוכיחה, ללא כל ספק, כי השינוי בהוראות שניתנו בשתי הצוואות, נבע, בעיקר, בשל ההשפעה הבלתי הוגנת שהופעלה עליה מצד הסובבים אותה, דבר שגרם לה לחתום על מספר צוואות מבלי להבחין בטיב ומשמעות חתימתה, כפי שעלה מהחומר ומשמיעת בעלי הדין ועדיהם.

71. כמו כן, משמיעת הצדדים וכן מהמסכמים שהוגשו, אכן עולה תמונה שונה לחלוטין מגרסאות שני הצדדים בדבר הקשר שהיה לכל אח מהם עם המנוחה. מניתוח הראיות ועיון במסמכים שצורפו לתיק, לרבות כל החומר שקשור לתביעה שהוגשה על ידי המנוחה לביהמ"ש המחוזי, וכן מריבוי הצוואות שעשתה המנוחה בחייה עולה, כי המנוחה לא הייתה בקשר עם בני משפחה קרובים.

72. העובדה שהמנוחה ערכה מספר צוואות בחייה והעניקה את רכושה וכל זכויותיה לאנשים שאינם קרובי משפחה יש בה להעיד, כי היא אכן לא הייתה בקשר טוב עם בני משפחתה.

73. כאמור מהעדויות והמסמכים שהובאו בפני עולה, כי יחסי המנוחה עם כל בני משפחתה כולל המבקש והמתנגדים לא התנהלו על מי מנוחות, היו מורכבים וכללו גם נתק. הוכחה למערכת יחסים זו ניתן להסיק ממספר סיבות כפי שיפורטו להלן.

74. ראשית, שני הצדדים בתיק זה טענו, כי המנוחה לא הייתה בקשר עם בני משפחתה. אכן לא הובאו ראיות מטעם מי מבעלי הדין כי היו בקשר עם המנוחה. משמיעת הצדדים עולה, כי מי שטיפל במנוחה, בפרט בתקופה האחרונה של חייה היה מר ס' ג', שכאמור לא ניתן היה לשמוע את עדותו.

75. שנית, המנוחה ערכה בחייה מספר צוואות. שתי הצוואת משוא המחלוקת בתיק זה וכן הצוואה משנת 1977. יש לציין כי בצוואה משנת 1977 מתייחסת המנוחה לצוואה נוספת שערכה לפני הצוואה משנת 1977. יש לציין ולהדגיש, כי בצוואה משנת 1977 המנוחה מצווה את כל רכושה וזכויותיה למר א' ס' ש' מנצרת, שלא הוברר מה הקשר שלו למנוחה, ובמידה וילך לעולמו לפניה, אשתו נ' תקבל את הירושה. בצוואה זו היא מבקשת לבטל צוואה קודמת שערכה בה היא מצווה את כל רכושה וזכויותיה לשתי נשים, ר' ת' ו- ס' ס' מירושלים. צוואות אלו, כאשר בהן המנוחה מצווה את כל רכושה וזכויותיה לאנשים זרים, יש בהן להעיד, כי ההמנוחה לא הייתה בקשר עם בני משפחתה. להלן מוצגת הצוואה משנת 1977.

76. שלישית, תביעת המנוחה שהוגשה לביהמ"ש המחוזי בעניין קבלת צו מניעה, גם היא מעידה, ללא כל ספק, כי המנוחה לא הייתה בקשר עם בני משפחתה ויחסיה לא היו טובים, בפרט, עם אלה שתבעה אותם וכי הסובבים אותה השפיעה עליה וגרמו לה לחתום על מסמכים שלא הוקראו לה ולא ידעה את טיבם ומשמעותם. כאמור, תצהיר המנוחה הוגש לביהמ"ש המחוז מספר ימים לאחר שערכה את הצוואה הראשונה.

77. רביעית, ככל הנראה המנוחה הייתה נתונה להשפעתם של כל בני המשפחה דבר שקיבל ביטוי בעריכת צוואות שונות לחלוטין ובפרט, שתי הצוואות האחרונה נשוא הכרעתי זו. עריכת מספר צוואות מעוררת, ללא ספק, חשד להשפעה בלתי הוגנת, וביתר שאת, כאשר שתי הצוואות נערכות באותה שנה, באותו חודש ובפער של 19 יום בלבד. ובנוסף, אין לשכוח, כי המנוחה ערכה לפחות שתי צוואות קודמות כפי שעלה מחומר הראיות שהוגש לתיק.

78. עוד סיבה שבגינה מצאתי לדחות את בקשת המתנגדים למתן צו קיום צוואה לצוואתה הראשונה של המנוחה נובעת מכך, כמו גם במקרה של המבקש, שהמתנגדים השתהו בהגשת הבקשה לקיום הצוואה הראשונה. לא הוברר כדבעי, ע"י המתנגדים, למה כ' לא דאג להגיש בקשה לקיום הצוואה לאחר מות המנוחה, כאשר לטענת המתנגדים, בפועל הוא זה שניהל את כל המקרקעין, השכרתן וחלוקת השיתוף ואף ניהל תביעות משפטיות בעניין זה. בקשת המתנגדים לקיום הצוואה הוגשה לאחר מספר רב של שנים, כאשר מרבית המעורבים שיכלו לשפוך אור על נסיבות עריכת הצוואה הלכו לעולמם, דבר שגרם לנזק ראייתי קשה והעדר יכולת להגיע לחקר האמת.

79. בצוואה גם נפלו פגמים צורניים ובעיקר בכל הקשור לאישור הנוטריוני על גבי הצוואה לעניין הראייה והשמיעה של המנוחה. יש לציין ולהדגיש בעניין זה, כי משמיעת עדויות בעלי הדין והעדים וכן מעיון במסמכים שהוגשו, עולה תמונה לפיה המנוחה הייתה עיוורת וחירשת. המנוחה בעצמה הצהירה בתצהיר שחתמה בפני עו"ד ע' שהיא אישה עיוורת, מר ס' ג' בתצהירו גם הוא הצהיר שהמנוחה הינה אישה עיוורת וחירשת. גם עו"ד ע' בעדותו העיד, כי המנוחה הייתה אישה עיוורת וחירשת. ראה עדותו עמוד 36 לפרוטוקול שורות 5-6 ובעמוד 40 לפרוטוקול שורות 3-6. ובנוסף גם בעל הדין א' מצהיר בתצהיר שהוגש מטעמו, כי המנוחה הייתה עיוורת.

80. בשל מצבה הרפואי של המנוחה היה על הנוטריון לבקש תעודה רפואית וזאת בהתאם להוראות תקנה 4 לתקנות הנוטריונים, התשל"ז – 1977 דבר שלא נעשה על ידי הנוטריון. הנוטריון גם לא פעל בהתאם להוראות 8 לתקנות הנוטריונים לפיה היה על הנוטריון לציין באישור עשיית הצוואה, כי המנוחה הייתה עיוורת, לפי העדויות של בעלי הדין והמסמכים שהוגשו, דבר שהנוטריון לא עשה, אלא רק ציין, כי ראייתה הייתה חלשה וכך גם לגבי עניין השמיעה.

81. בהתאם להוראות תקנה 4 לתקנות, ולאור מצבה הרפואי של המנוחה, היותה מרותקת למיטה, לפי כל העדיות דבר שגם אינו במחלוקת, וכן לאור גילה, 74 שנים בעת עריכת הצוואה, היה מחייב את הנוטריון לקבל תיעוד רפואי אודות מצבה של המנוחה, כשירותו ויכולתה להבין על מה היא חותמת, בהתאם להוראות תקנות הנוטריונים. בהתאם להלכה הפסוקה, הנוטריון לא היה מוסמך ליתן אישור לעשיית צוואה של המנוחה, שהייתה אישה מבוגרת וחולה, אלא אם הוצגה בפניו תעודה רפואית, דבר שלא התקיים במקרה שבפנינו.  

82. כמו כן נפלו עוד פגמים צורניים בצוואה הראשונה, דבר שיש בו לחזק את קביעתי לפסילת הצוואה הראשונה, חרף היותה צוואה בפני רשות. על צוואתה הראשונה של המנוחה מופיעים שני מספרים שונים של האישור. בחלק העליון של הצוואה מופיע המספר נב/6 (המספר 6 לא כל כך ברור) ובחלק התחתון של הצוואה מופיע המספר נב/169, כאשר לא ניתן כל הסבר לשונה במספרי האישורים. כמו כן באישור הנוטריוני של העתק צילומי של הצוואה מיום 1/10/2009, נרשם ע"י הנוטריון, כי הצוואה מורכבת משני עמודים, אולם בפועל צורף רק דף אחד של הצוואה ע"י המתנגדים. בנוסף, גם בבדיקה שערך המותב לצוואה המקורית המופקדת בביהמ"ש עלה, כי הצוואה המקורית הינה עמוד אחד בלבד ולא שני עמודים כפי שמציין ורושם הנוטריון.

83. ואם לא די בכל התהיות שלעיל, לא הובאה שום סיבה הגיונית ומוצדקת מטעם המתנגדים, וגם לא מטעם המבקש, לכך כי כל אחד מהם יירש את הרכוש של המנוחה, כאשר המנוחה בכל אחת משתי הצואוות מדירה את הצד האחר.

84. על אף שביהמ"ש לא נדרש להכריע באמינות ואותנטיות הצוואות הקודמות שערכה המנוחה, ובפרט הצוואה משנת 1977 שנערכה לפני שתי הצוואות האחרונות, רצונה של המנוחה לתת בצוואה הראשונה למתנגדים ובצוואה השנייה למבקש בלבד, אינו מתיישב עם שאר הצוואות שערכה  המנוחה. דווקא הצוואת האחרות של המנוחה מוכיחות שרצונה של המנוחה היה ליתן את כל עיזבונו לאנשים זרים שאינם מבני משפחתה ולא לבעלי הדין בתיק זה.   

85. ביהמ"ש מתרשם ומסיק, כי ככל הנראה בעלי הדין היו מודעים לצוואות שערכה המנוחה וכל צד פעל בשיטתו והפעיל על המנוחה לחצים והשפעה בלתי הוגנת על מנת לגרום לה לערוך את הצוואה שהוא רצה ולא את מה שבאמת המנוחה רצתה. ההבדל בין שתי הצוואות אינו מובן, וההסבר ההגיוני והיחיד שניתן לתת לשונה בין שתי הצוואות, הוא בכך, כי על המנוחה הופעלו לחצים על מנת לגרום לה לערוך את הצוואה שכל צד היה חפץ בה. עובדה זו מחזקת את מסקנת ביהמ"ש לפיה המנוחה בעצמה לא היתה מודעת לתוכן שתי הצוואות, ולכן שתי הצוואות אינן משקפות את רצונה האמתי של המנוחה.

86. עוד יש לציין, כי ההוראה שקיימת בצוואה בדבר מתן הדירה למר ס' ג', שאין לו שום קירבה למנוחה, למעט העובדה שהוא התגורר איתה ועזר לה בשנים האחרונות של חייה, היא לא שגרתית. לא הובאה מטעם המתנגדים שום סיבה או הסבר המניח את הדעת, למה המנוחה ציוותה את הדירה למר ס' ג'. מר ס' ג' בתצהיר שהוגש מטעמו בתביעה שהוגשה למחוזי מצהיר, כי מר ז' ר' הגיע לבית המנוחה וניסה להשפיע עליה. הוא עוד מצהיר, כי אמרו לו שינסה לשכנע את המנוחה לחתום וכי הוא יוכל להינות מהעניין, אולם הוא סירב לעשות זאת. על אף שלא ניתן היה לשמוע את מי מהמעורבים, ובפרט הנהנה מר ס' ג', ניתן להסיק, כי אכן הופעלו על המנוחה לחצים והיא כן הייתה נתונה ללחץ והשפעה מטעם אחרים.

87. וגם בעניין הדירה הוזמן עו"ד ע' אשר שימש כמנהל עיזבון של המנוחה ל' ל' שהינה אמה של אלמנתו של הנוטריון גב' ה' ש'. לא מצאתי לדון בטענות הצדדים בעניין זה שכן נמסרו ע"י המתנגדים מספר גרסאות לעניין הבעלות על הדירה. עדותו של עו"ד ע' לא תרמה מאומה לעניין טענות הצדדים ואף עו"ד ע' בעצמו ציין, כי אין בעדותו שום תועלת. לא הוכח ע"י המתנגדים שהדירה לא הייתה בבעלות המנוחה והייתה שייכת לחברת עמידר. כמו כן לא הוברר למה לא ביקשו לזמן את אלמת הנוטריון, ככל שהיא עודה בחיים.

88. עוד יש לתהות, כיצד הדירה שבבעלות המנוחה, ולפי הוראות הצוואה אמורה לעבור למר ס' ג', עוברת לידי אלמנתו של הנוטריון גב' ה' ש'. בחלוף שנים מתברר, כי הדירה עוברת לאלמנתו של הנוטריון, דבר שללא כל ספק מעיד על מעורבות מסויימת של הנוטריון בעריכת הצוואה. המבקש הביא אסמכתא, כי אכן הדירה הנמצאת בחיפה רשומה של שמה של אלמנתו של הנוטריון שערך את הצוואה הראשונה של המנוחה. אציין, כי אין בקביעתי זו להסיק, כי הצוואה נעשתה במרמה, אולם עצם רישום דירת המנוחה של שם אלמנתו של הנוטריון מעוררת חשד כבד שמה נעשתה פעולה שהיא בניגוד לרצונה של המנוחה.

89. ביהמ"ש מתקשה ליתן אמון בגרסאות בעלי הדין ועדיהם, ברי, למסקנה אחת ביהמ"ש כן יכול להגיע והיא, כי שני בעלי הדין אינם דוברי אמת ועל כן יש להורות על ביטול שתי הצוואות וליתן צו ירושה אחר עיזבון המנוחה.

90. המקרה שבפני הוא מקרה קלאסי לכך שבני משפחה פועלים אחד כנגד השני, מטילים דופי באישה מבוגרת, מוכנים לעשות הכל, ניסו לנצל את חולשתה, מצבה הרפואי, מצוקתה ותלותה של המנוחה וכן העדר יורשים ממדרגה ראשונה, על מנת להשיג אינטרסים אישיים.

91. מכל המקובץ, אני מגיע למסקנה המתבקשת, כי אין לאשר את שתי הצוואות. שוכנעתי, כי בשתי הצוואת נפלו פגמים בעשיית הצוואה ו/או בהליך אישורה או בהפעלת השפעה בלתי הוגנת מצד בני המשפחה, אשר יש בהם כדי להביא לפסילתן. שוכנעתי, כי שתי הצוואות אינן משקפות את רצונה האמתי של המנוחה, ועל כן אני מורה על פסילתן.

סוף דבר:

92. אשר על כן ולאור האמור לעיל, אני קובע כדלקמן:

• בקשת המבקש לקיום צוואת המנוחה השנייה מיום 28/7/92 נדחית.

• התנגדות הנתבעים לקיום צוואת המנוחה השנייה מיום 28/7/92 מתקבלת.

• בקשת הנתבעים לקיום צוואת המנוחה הראשונה מיום 9/7/92 נדחית.

• התנגדות המבקש לקיום צוואת המנוחה מיום 9/7/92 מתקבלת.

93. לאור התוצאה אליה הגעתי, איני עושה צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

94. לאור התוצאה אליה הגעתי, יש ליתן צו ירושה עבור עיזבון המנוחה. הצדדים יגישו תוך 7 ימים פסיתקא מתאימה לחתימת ביהמ"ש.  

95. המזכירות תעביר לצדדים ותסגור את כל התיקים שבכותרת.

מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.

ניתן היום,  כ"ח תשרי תשפ"ה, 30 אוקטובר 2024, בהעדר הצדדים.